Chapter 13י״ג
1 א

ישנם הרבה דברים שהעבודה והמרי הם קרובים זה לזה. טענות רבות יש בעולם הרעיונות שכשהם לעצמם החמיצו את הלבבות, ונטלו מרבים חייה של תורה ודת, ורק בתוספת ביאור כל שהוא, אבל עמוק ומלבב, ישובו אלה הדעות בעצמן להיות מזהירות את הלבבות ומקרבות אותם לתורה ולאמונה.

Worship and rebellion are related to each other in many ways. There are many claims in the world of ideas, that on their own can curdle hearts, and take the vitality of Torah and religion away from the masses. With just a bit of extra explanation, while deep and heartening, these very ideas themselves can make hearts take heed, and bring them closer to Torah and to faith.

2 ב

צורת האמונה בתורה שבעל פה עם צורת הדרישה של תיקוני הדת לרוח הזמן, שהביאה חשכה גדולה לעולם, הן אחוזות זו בזו בחוט פסיכולוגי. עומק ההרגשה שלהן יוצא מכח אחד אבל הולכות [הן] ומתפרדות זו מזו, זו פונה לדרך הקודש וזאת מנאצת ומחללת כל קודש ותהי לסילון ממאיר . אבל כאשר נבאר להנפשות המתרגשות את יסוד תביעתן ואיך היא ראויה להיות נדונה, אז ינוח הזעף וישוב הלב על מכונו. לא כן הדבר בהיות השתיקה נהוגה, והבא לטעון בעד האמונה אינו נותן שום מקום לטענה של צד אחר, וחושב שאין מקום בלב כלל להתביעות המרעישות, אינו מצליח במפעלו. כי התביעות יש להן יסוד, אלא, שצריך לדעת מקורן וישובן כערכן הראוי להן.

Faith in the Oral Torah, and the seeking of fixing religion according to the zeitgeist (which brings a great darkness to the world), go hand-in-hand on a psychological level. The depth of these passions come from a single force, but they go and detach from each other, one turning towards the path of holiness, and one towards causing blasphemy and desecration of all that is holy, (Ezekiel 28:24) “a prickling thorn.” But once we explain to those passionate souls the basis of their claims, and how [their claims] should best be judged, then the anger will die down, and hearts will return to their rightful places. It is not right to be silent about this, where a defender of faith comes to make a claim, and he gives no other room for a claim of another point of view, thinking that there should be no room in the heart at all for these sensational claims. He will not be successful in his endeavor [to defend beliefs], for claims [always] have a basis to them. One just has to know where they come from, and [how to] respond according to the level best suited for them.

3 ג

אין ספק בעולם שיסוד אחיזת תורה שבעל פה עם תורה שבכתב הוא כדי שתהיה התורה נדרשת בבית דין של כל דור ודור, וההוראות אף על פי שהן מקובלות בעיקרן, יש בהן פרטים רבים לאין מספר. והעתיד הרחוק מאד ודאי יביא מקום לדרשות חדשות שיועילו הרבה לפי הדורות והזמנים. והאמונה השלמה היא, שכל בית דין שיעמוד לישראל וידרוש בתורה על פי ההסכמה הכללית בכל דבר ספק, היא היא יםודה של תורה. אמנם, הבית דין צריך שיהיה ״במקום אשר יבחר די״. מובן הדבר שאי אפשר להיות המרכז חזק ובטוח כי אם בהיות לנו בית המקדש ומלך ומעמד בטוח מכל מכשול בארץ אבות.

There is no doubt in the world that the basis for holding on to the Oral Torah with the Written Torah is so that the Torah can be expounded upon in Bet Din in every generation. Their rulings, even though they are accepted in essence, have many fine details, innumerable. And in the very distant future, there will definitely be new interpretations that will be extremely helpful, according to the generation and the times. Perfect faith is [believing] that the true foundation of the Torah is that any Bet Din representing Jewry that has the support of the community can interpret the Torah for any doubt. However, the Bet Din needs to be “in the place that God chooses.” Obviously, that means that it’s impossible to have a strong and secure center without us having the Holy Temple, and a king, and an establishment that protects us from any obstacles, in the land of our forefathers.

4 ד

החתימה התלמודית היא הכנה לצורך הגלות ונחוצה מאד, תחת המרכז החי שנתבטל בעוננו. על כן מי שרוצה להרס את המרכז התלמודי, בזלזלו בדינים הנהוגים על פיו באומה, בשביל שלפי חזיונו הפרטי הוא מרגיש בזה כבדות וחסרון הכרח, הוא פוגע בנשמת האומה ומרכזה, ומפסיק את השלשלת של התעודה הגדולה של תורתנו מצדו.

The sealing of the Talmud was a preparation for the needs of the exile and was very necessary, done under the live central [authority] that has [since] ceased to exist because of our sins. Therefore, if someone wants to destroy the centrality of the Talmud by expressing his contempt for its laws and customs in the nation, because his personal vision is that he feels that this is a burden and a definite deficiency, he is damaging the soul of the nation and its centrality, and he disconnects the links in the [chain toward the] great goal of our Torah on his part.

5 ה

אבל לא נסתפק רגע, כי בהיותינו זוכים לתורה שבעל פה האמיתית, בית דין הגדול שבלשכת הגזית למשל, ״במקום אשר יבחר די״ בתוקף לאומי חסון ובטוח, שלא יהיו משועבדים לחתימת התלמוד, ידרשו בתורה ויכריעו כאשר יראה להם. וגם ענן הקראי שאמר ״חפישו באורייתא שפיר״, בזמן הגלות והפזור הרבה אשמה, וגרם לקרע חלק מישראל ולהבדילו מעל עם ד׳. ואם היו לדבריו שומעים רבים בעמינו, אין די לבאר את האסון שהיתה שיטה חפשית כזאת מביאה להכות את ישראל לרסיסים.

Don’t doubt it for a moment, that when we merit to have the true Oral Torah, the Great Bet Din in the Chamber of Hewn Stone for example, “in the place where God chooses”, with national strength, fortified and safe, we will no longer be shackled to the sealed Talmud. They will [then] interpret the Torah and decide as they see fit. [Look at] Anan the Karaite also, who said, “Search diligently in the Torah [on your own, and don't rely on my opinion]," in a time of exile and scattering, and he caused more sins, and he caused a part of the Jewish people to break off, and caused them to separate from the nation of God. And if the majority of our nation had listened, one cannot even begin to explain what a disaster this position of free-mindedness would be, bringing affliction to Israel to crush them.

6 ו

אבל בהיות לנו חסן לאומי מלא אמץ וגבורה, אז הלא ״מציון תצא תורה״, ותורה שבעל פה החיה שתשוב לאיתנה ודאי יהיה לה עסק ישר עם תורה שבכתב. והמקרא שכתוב ״לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן״ או ״אל השופט אשר יהיה בימים ההם״ יתקיים במובנו הרחב. ואז לא יוכל העם להתאונן שהוא סובל מתקנות שאינן לפי זמנו ומלימודים שאינם לפי דורו, כי רק השופטים שבדור, הם יהיו מנהלי התורה ולהם החובה לשמוע. אבל הרוצה לדחוק את הקץ, ולהתנהג בדרישות שאנו חייבים ויכולים לקיימן רק בהיותינו בבית חיינו, גם לעת פזורינו ודלדולינו, ופורץ גדר של המרכז הלאומי הנשגב, התלמוד וחתימתו, בשביל קורת רוח של חיי שעה ודרישת אסתתיקא זמנית, הוא מחליף עולם קיים בעולם עובר בכלל האומה ומביא אנדרולומוסיא לעולם. וכלל עמינו, בנטיה טבעית הנתונה מחסד החכמה האלהית גם לכל רמש שפל, הוא בורח ממטיבים כאלה כמפני נחש. ולא די שלא תבאנה על ידי אלה הדרישות טובה לאומית בחופש והוספת אומץ, כי אם מביא רק להתכנסות של נטיה קיצונית יותר מן המדה. ודבר זה יתבאר לנו על ידי מעשים בכל דור, וביותר בדורנו המדולדל, הסובל הרבה מאד מבעלי טובותיו המרובים האומרים הרבה ואינם עושים אף מעט, והבטוחים על השערותיהם הפורחות באויר, להרס עולמות מלאים ולהעתיק הררי עד בהבל פיהם.

But when we are nationally secure, full of vigor and strength, then will not (Micah 4:2) “Torah will come from Zion”? The Oral Torah will be revived, and it will return to its greatness, and will certainly be an upright activity with the Written Torah. Scripture writes, (Deuteronomy 17:11-12) “Do not deviate from the things that they declare to you, right or left. And the man that does so presumptuously and does not listen to the priest… [shall be put to death],” and (Deuteronomy 17:9) “the judges that will be in your days,” and that would be fulfilling it in its fullest understanding. Then, the nation would no longer be able to complain of having to endure the decrees that are no [longer] according to the times, and that there are teachings that are no [longer] relevant to the generation, for it will only be the judges of that generation who will be the Torah leaders, and [only] to them [will people] be obligated to listen to. But someone who wants to “force the end [time to come]”, and to be accustomed to making explications that we are only obligated and able to uphold when we have the Temple, [saying] that we should do them while still in our dispersion and weakness, and he breaches the boundary of the lofty national center, the Talmud and its finalization, because of the pleasure of the moment, and interpretations of the aesthetic of the times, exchanges the everlasting world for a passing world in the context of the nation, and brings chaos to the world. The rule for our nation, through the natural inclination that was given by the kindness of the Divine Intellect even to all lowly insects, is that it runs away from this kind of “improvement” as if it were a snake. Not only do these interpretations not bring national improvement in regards to freedom and increasing strength, but they only allow in too much of the inclination towards extremism. We learn this in every generation, and even more in our weak generation, of the suffering caused because of those many “improvers” [reformers], who speak a lot but don’t even do a little, who are sure about their “hairs that float in the air”, to destroy full worlds and ancient everlasting mountains with the inanity of their mouths.

7 ז

יסוד תורה שבעל פה האמור מפורש בתורה שבכתב הוא, לעשות כל דבר אשר יפלא בתורה בין דם לדם, בין דין לדין, רק על פי הדבר אשר יגידו לנו מן המקום ההוא אשר יבחר די. והנה הפלאה זו נחלקת לכמה דרכים, שהרבה פנים יש לצדדי הספק, וכל ספק שבעולם חייב להיות נחתך דוקא על פי בית דין הגדול שבמקום המקודש. ולתורה שבעל פה כזאת הדעת נותנת שהיא אשרה וחייה של האומה. אין לנו שום דבר שיגביל כח הבית דין הגדול, לעשות ולתקן לשם שמים ככל צרכי הדור בכל דברים פרטיים שבמצות, לבד מה שבכל שב ואל תעשה, דינא הוא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה , מובן הדבר כשיש בזה צורך ומטרה כללית נחוצה, ואפילו בקום ועשה, אף על פי שלפי מסקנת הש״ס ביבמות דף צ, אין כח בידם לעקור דבר מן התורה, מכל מקום אין לסנהדרין גדולה שבלשכת הגזית כשתהיה על מכונה להיות משועבדת לפרט זה. והרי רב חסדא ועוד כמה אמוראים סוברים דיש כח לבית דין לעקור דבר מן התורה גם בקום ועשה. ואם יפסקו בית דין הגדול כותייהו ודאי רשות בידם. שאין שום דעת נוטה שיהיו משועבדים לפסקי פוסקי הלכות שבאו אחר התלמוד. גם יש מראשונים ז״ל שפסקו כרב חסדא, וכשיש צורך וטעם נכון כבר כתבו תוספות שיש כח בידם לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה, ביחוד אם יבא להם דבר זה על פי דרשת המקרא, כדמצינו ״קרא אשכח ודרש״. וכמו שאמרו חז״ל בסנהדרין על דבר שינוי הכתב דסמכו אקרא דמשנה התורה שעתיד כתב זה להשתנות. וכל מה שיביאו ראיה מהמקרא על פי דרשה והסכמה מבית דין הגדול, אין כאן משום עקירת דבר מן התורה כלל. ביחוד אין לנו קבלות ברורות על פרטי ההלכות איזה מהם הם הלכה למשה מסיני, ואיזה מהם הם דברים שנתקנו ונדרשו על פי בתי דינים שבדורות.

The foundation of the Oral Torah is spoken about explicitly in the Written Torah, that anything that is too difficult to decide, whether it is civil law or criminal law, should be done only according to the verdict they have announced to us from the place that God chooses. See, the “difficulty” [that is too difficult to decide] can be cut in many ways, for there are many facets to the doubt. But all doubts in the world must be decided only by the Great Bet Din in that holy place. The Oral Torah like this makes sense, because that is the beatitude and vitality of the nation. There’s nothing that limits the power of the Great Bet Din to act and to make amendments for the sake of heaven, according to all the needs of the generation, in all the minute details of the commandments. Besides for the [concept that the sages can say] “shev v’al taaseh” , [allowing people to passively abstain from a positive commandment], there is a law that gives the sages the power to uproot something from the Torah, even with an [exhortation] of “kum v’aseh” , which is understood to be for when there is a need and a necessary collective goal. Even though the conclusion of the Talmud Yevamot 90a is that [the sages] do not have the power to uproot something from the Torah, nevertheless, the Great Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone, when they are set up properly, will not be chained to this detail. Behold, Rav Chisda , as well as many other Amoraim, held that Bet Din does [indeed] have the power to uproot something from the Torah, even for a “kum v’aseh”. And if the great Bet Din will decide like those [Amoraim], they certainly have the ability to do that, for it makes no sense that we should be chained to the decisions of the deciders of Jewish law [who came] after the Talmud. There were also medieval authorities who sided with Rav Chisda, and when there is a need and a proper reason, Tosafot has written that they do have the ability to uproot something from the Torah, even a “kum v’aseh”, specifically if they can come to it through expounding the text, as we find, “I have found a verse and I have expounded it.” It’s like what the sages said in [Tractate] Sanhedrin about the change in the [Torah’s] font, which they find support for with the verse, “mishneh Torah” [change/copy of the Torah], the font of the Torah will be changed in the future. If the great Bet Din brings proofs [for their positions] from Scripture by way of interpretation and support-texts, then nothing is uprooted from the Torah at all. Specifically, we don’t have a clear tradition regarding which specific details of Jewish law are “laws of Moses from Sinai”, and which ones are things that were decreed and expounded by Bet Dins in each generation.

8 ח

על כן ודאי יהיו כל פרטי התורה מה שיהיה צורך לתקן ולחדש מסור ביד בית דין הגדול. וכל הממרה על דבריהם, בין להקל בין להחמיר, הוא עובר וממרה על פי בית דין ונידון כזקן ממרא, שהוא עוקר יסודה של האומה ומרכזה. למשל, אם דרשינן טעמא דקרא חולקים תנאים. ואם הבית דין הגדול יקבע הלכה כמאן דדרש טעמא דקרא, ויחדש גם כן כמה הלכות על פי טעמא דקרא, ודאי תהיה הרשות בידם. וכל היוצא על פי הסכמתם זוהי תורה שלמה. ואין לדאוג כלל חלילה לביטולה של תורה על ידי זה, כי כל דרכי תורה המה דרכי נועם ונתיבות שלום. ואם יהיו צריכים בית דין לחדש דברים פרטיים יהיו גורמים ודאי לחיזוק כללי התורה כולם, ולאושר עמנו החמרי והרוחני.

Therefore, [we see that] certainly the great Bet Din has the power over all the details of the Torah to amend and to innovate when there is a need. Anyone who rebels against them, whether to be more lenient or to be more strict [than what they say], he is transgressing and rebelling against Bet Din, and he is judged like a “zakein mamre” , because he is uprooting the foundation of the nation and its center. To illustrate, it is a Tannaic argument whether we can determine the reason for Torah [commandments]. [So,] if the great Bet Din establishes that the law is like the [opinion] that [Bet Din] can establish a reason for the commandments, as well as to innovate many laws according to those reasons, they definitely have that ability. Anything that comes out by their approval is the complete Torah. Don’t be concerned at all, God forbid, that the Torah would be nullified through this, for all the ways of the Torah are pleasant ways and paths of peace. If Bet Din needs to innovate some details, they are certainly causing the framework of Torah to be strengthened, enriching our nation, physically and spiritually.

9 ט

מובן הדבר שכמו שיהיה ביד הבית דין הגדול כח להקל לפעמים בדברים הנהוגים להחמיר כשימצא להם טעם מספיק וראיות מן התורה, כן יהיו ודאי רשאים וחייבים להחמיר לפעמים במה שתהיה השעה צריכה לכך לגדור גדר בתורה לחזקה ולאמצה. אם כן כל שתהיה האומה מוחזקת יותר בשמירת התורה כן יהיה ביד בית דין להקל לפעמים באיזה סייגים וגדרים. ולעומת זה כל שתהיה הפריצות וחלישות רגש הדת נוהג יותר באומה, כן יהיו חייבים להחמיר ולעשות סייג לתורה.

It’s understood that just like the great Bet Din will have the power to be lenient at times regarding things which are normally strict when they have found a satisfying reason and support for it in the Torah, so too they will definitely be allowed and obligated to be strict at times when there is a time of necessity for such a thing, to make restrictions for the Torah, to strengthen and bolster it. If so, whenever the nation is fastidious in keeping the commandments, the Bet Din similarly will be able to be more lenient at times regarding whatever fences and restrictions [they want to be lenient with]. Without this, then there would be much more breaching and emotional weakness of religion. So, they will need to be stricter, and make fences for the Torah.

10 י

על כן אחד מתנאי הקדמת שכלול חיי עמנו בעתיד הוא שנהיה מורגלים בכלל ללכת בדרך ישרה ולשמור דרכי תורה ומצותיה, אז יש תקוה שכאשר נזכה לחיים לאומיים בכל פרטיהם, שעמהם יהיה גם כן מרכז חי לתורה שבעל פה, שכל דעת ישרה מסכמת איך ראוי להוקירו ולשמור כל היוצא ממנו בכל תוקף ועז, והיא ודאי מצוה תורית מפורשת בתורה שבכתב. אז תועיל הרבה הדרכתינו המוסרית בשמירת התורה והמצוה על פי המרכז הנהוג בגלות מרכז התלמוד והפוסקים המבונים על פיו, שיוכל הבית דין הגדול להעמיד יותר את החיים הלאומיים בלא לחצים של סייגים וגזירות. אמנם לפי מה שתהיה הפריצות יותר נהוגה, ורגש הדת שהוא חיי האומה יותר רפה, כן יהיו מוכרחים להעמיס עניני סייגים וחומרות. ומובן הדבר שיצרו בזה צעדי האומה בהתפתחותה. אבל הדבר יהיה הכרחי. כי המעמד המוסרי, ורגש הדת השלם הוא יסוד חיי האומה והפרחתה. על כן כל איש נלבב האוהב באמת את עמו וחפץ בלב שלם בהתקדמותו, ישא באהבה שכמו לסבול את עול תורה ומצותיה, בכל חומר שבהם על פי הדרך הנהוג בישראל מעולם, על פי מרכז התלמוד שעומד לנו במקום בית דין הגדול, עד העת המאושרה, שישובו לנו שופטינו כבראשונה. אז תצא מציון תורה ואורה לכל ישראל. גם לכל האנושות כולה. ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד׳ ואל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״.

Therefore, one of the conditions for the early development of our national life in the future is that we should be accustomed in general to go in an upright path, and keeping the way of the Torah and its commandments. Then, there is hope that when we merit to a national life in all of its details, along with a living center for the Oral Torah as well, that all upright opinions will agree how it is appropriate to cherish and keep anything that comes from them with all alacrity and strength. This is certainly a Torah commandment, explicit in the Written Torah. Then, our moral instruction, of keeping the Torah and the commandment according to the center we are accustomed to in the exile, the center of Talmud, and of law-deciders who understand it, will be able to be taken over by the great Bet Din in the national life, without the necessity for fences and decrees. But, if there will be too much breaching, and [if] religious feeling, which is the national life, will be very weak, then they will be forced to burden [people] with fences and strictness. It’s understood that these will form the footsteps of the nation in its development. But this is how it has to happen. For [our] ethical status, and full religious feeling, is the foundation of the life of the nation and its germination. Therefore, any person who passionately and truly loves his nation, and wholeheartedly desires its advancement, lifting the burden of Torah and its commandments on his shoulders with love, with every material in them according to the customary eternal way of Jews, according to the center of the Talmud, which is standing for us in place of the great Bet Din, until that glorious time when our judges will be returned as [it was] originally. Then, from Zion will Torah and light come out to all of Israel, even to all of humanity. (Isaiah 2:3) "And many people will go, and they shall say, ‘Come, let us go up to the Mount of the Lord, to the House of the God of Jacob; that God may instruct us in God's ways, and that we may walk in God's paths.’ For instruction shall come forth from Zion, the word of God from Jerusalem."

11 יא

וזאת היא התעודה הראויה להיות קשורה בלב כל חכם לב. להיות מוקיר מאד את האמצעים המביאים לתכלית נכבדה, ולדעת שאי אפשר כלל להיות עולה התכלית כי אם בהרחבת האמצעים. בזאת המדה, שכשהיא מתגברת בלב כראוי היא נותנת מקום למדת הסבלנות הרוממה, שהצליחה עמים רבים שחוננו בה ועל כן נשאו עול באהבה, ועמלו דורות רבים למען השג תכלית נשגבה בסוף. והיא תעז לכל חכם, שיעמול על כל ההקדמות הדרושות לשלימות חכמתו. כן תעז גם כן לעם כולו המכיר את ערך תעודתו, לחבב על ידה כל האמצעים הרחבים שיביאוהו לזה בכל אופני מצבו. אם בכלל נוכל להכיר את חיינו המרים הלאומיים בגלות רק בתור אמצעים לחיים הלאומיים האמיתים שיבאו לנו בארצנו בבאינו אל מרכז השלמתינו הלאומית.

This is the goal that is proper for any wise-hearted person to bind to his heart, to greatly cherish the means which bring [us] to a glorious end-goal, and to know that it is completely impossible for the end-goal to happen unless there is an expanding of the means. With this trait, when he matures properly, making room for the trait of lofty patience, [he has a trait] that many successful nations have been endowed with. Therefore, they carry that burden with love, and many generations labor for the sake of the lofty concept of purpose in the end. This is the courage of any wise person, that he toils in all the preliminary investigations for the perfection of his wisdom. So too is the courage of the whole nation that recognizes the value of its purpose, to love all of the broad means that bring them to this [point] with all the modes of its state. If we can at all, [we should] view our bitter national life in the exile only through the lens of it being as a means to our true national life, which will come to us in our land when we come to the center of our national completeness.

12 יב

על כן נחבב גם כן את כל הדרכים המכשירים והמסייעים אותנו לקיים את חיינו הלאומיים בגלותינו ופיזורנו, והמאחדינו ומציגנו לעם חי, שנהיה ראויים לקבל את חותם הלאומיות השלמה בבא התור לנו לחיות חיים לאומיים אמיתיים. וזה יבא לנו על ידי שמירתנו בכבוד ואהבה את המרכז הרוחני העממי, הנהגת החיים על פי התלמוד, שכבר קבע חותמו על האומה אלפים בשנים. החיים שעל פי התלמוד, לא יביאו אותנו לידי כל משבר חלילה, ולא יעכבו את התפתחותינו הלאומית בשום פנים. נשתדל להרבות בעמינו השכלה, חכמות ומדעים, חוזק הגוף והנפש, חרשת המעשה וכל מלאכת מחשבת, רוח אמץ והכרה עצמית כראוי לעם נאר ורב אונים. וכל אלה נרכש יחד עם ההגבלות המוסריות שעל פי הדרכת התלמוד.

Therefore, we should love as well all of the ways for our preparation and support to uphold our national life in our exile and dispersion, and our unity and our representation as a living nation. We will be set to accept the seal of the perfect nationality, which will come to us to revive the life of our true nationality. This will happen through us guarding, with honor and love, the spiritual national center, our life-conduct according to the Talmud, whose seal has already been set for the nation for 2,000 years. A life according to the Talmud would not cause all kinds of crisis for us, God forbid. It will not hold back our national development in any way. We must strive to increase enlightenment in our nation, wisdoms and sciences, strengthening the body and the soul, handiwork and art, a fierce spirit, and self-recognition, as is appropriate to a nation that is glorious and full of power. And all of these are acquired together with moral boundaries by way of the teachings of the Talmud.

13 יג

ואם נמצא איזה דברים שלא נמצא בהם טעם חיובי לפי מושגי דורינו, לבד מה שהצד המעולה שבמוסריות הוא לומר שיוכל היות שימצאו מגמות כאלה שאנו לא נדע עוד את ערכן שעליהן בנויות הלכות רבות שעלינו לקיימן באמונה, עוד יותר נקל מזה נוכל להרגיע את רוח כל דורש, לאמר שעלינו לשמור את המרכז הלאומי, מה שאין בידינו כל זמן שאין בידינו חסן לאומי מלא להגיע למרכז מוסכם ואדיר בצורה לאומית כזאת. על כן הננו מתרחקים מכל שינוי וחידוש הגורר פרצה בחומת התלמוד, שהוא אוצר התורה שבעל פה שעליה בנויה תקותינו העתידה ותעודתינו השלמה. וכדאי לנו לסבול איזה הכבדה לשם זאת התכלית המוסרית והלאומית גם יחד, עד העת שישובו לנו כל סגולותינו, ואז ידריכונו שופטינו ממקום אשר יבחר ד׳ בדרך הישרה והמכוונת על פי אורה של תורת חיים, בדרישה היותר רחבה כפי הראוי לנו לפי מעמדינו הטוב בעת הטובה ההיא שתבא בע״ה.

There are some things where, according to current ideas, there is no compelling reason to them, except for the superior side of morality that says that it is possible to find a reason in trends like these, where we no longer know the values that many laws are built upon, which we have to uphold with faith. An even easier [response] that will calm down any seeker, would be to say that it is upon us to guard our national center, which we don’t have when we don’t have national fortification with full reach to a glorious and agreed-upon center, in a national form like this. Therefore, we must distance ourselves from any change or innovation that drags along [with it] a breach in the wall of the Talmud, which is the storehouse of the Oral Torah, which our future hope and complete mission is built upon. It is proper for us to bear whatever burdens [we have to] for that sake, for the ethical end-goal and national end-goal together, until the time our power returns to us. Then, our judges will lead us from “the place that God will choose”, in an upright way, directed by the aura of the Living Torah, with a much more expanded interpretation, according to what is appropriate for us, according to our good status during the good times that will come with the help of God.

14 יד

הכלל המוסכם שבתלמוד שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין לא יוכל להיות למעצור בעד בית דין הגדול השלם מלדון על הדברים המוסכמים בתלמוד להכריע בהם כשם שאנו דנים על כל דבר המוסכם בפוסקים על פי הסברא וראיות מן התלמוד, מכמה צדדים. האחד, כי בכלל חתימת התלמוד הלא באה מקבלת האומה כולה את התלמוד לספר מחוקק לדון על פיו בכל דרכי התורה. והקבלה אמנם היתה מפני הגלות והפיזור. אם כן, ממילא מובן, שבבא לנו התחיה הלאומית השלימה והבטוחה, שאין לנו להיות עוזבים את עקרה של תורה שבעל פה שאמרה תורה מפורש מן המקום אשר יבחר ד׳, המרכז החי, בשביל חתימה שהיתה רק בשביל הכרח הגלות. ובודאי לא קבלוה עליהם הגוי כולו כי אם עד הזמן שישובו לנו כל כוחותינו הלאומיים במלואם. ועוד, שאין הדברים אמורים כי אם בדברים שהם בכלל תקנה וגזירה, אבל דברים שבאו מדרך למוד וסברא, עומק הדין הוא שאין לך אלא שופט שבימיך, ויפתח בדורו כשמואל בדורו. וזולת כל אלה תקותינו השלמה תתמלא רק אז בשוב אלינו כל כוחותינו הטבעיים כימי קדם ביום חבש ד׳ את שבר עמו. ואז בהתעורר בנו חיים חדשים ורעננים יהיו בנינו למודי ד׳ ורמי מעלה מאד, עד שלא יהיה עוד הכלל המוסד מפני לחץ הגלות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, שעל ידי זה הלבבות הולכים ומתמעטים, שאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אבל כאשר ישוב ישראל יציץ ופרח בארץ אבות, אז ישובו לנו כוחותינו הראשונים ביתר שאת ויתר עז ותשועת ד׳ תשגבינו, שגם סגולת הנבואה, שהיתה לעמינו מאז, תשוב לנו, ולא יאמר עוד על בנינו שהם בית דין קטן בחכמה ובמנין נגד הראשונים, כי אם ירום ונשא וגבה מאד, ודעת ויראת ד׳ עם כל חכמת בינה ודעת התורה על ברורה ואמתתה ישובו לנו ברום מעלתן. ומחכמים נשאים כאלה כשיעמדו בית דין על ישראל, אין לנו לדאוג כלל לא משום מכשול עון בהוראה, כי נכח ד׳ דרכם, ולא משום מעצור מצד הדת והאמונה בדרך החיים, כי תורת ד׳ תמימה תתן לעולם עז לישראל ומגן להולכי תם.

The agreed-upon rule in the Talmud is that a Bet Din cannot nullify a fellow Bet Din’s ruling unless it is greater than it in wisdom and number. But this cannot possibly stop the complete Great Bet Din from ruling on things that were agreed-upon in the Talmud, to decide upon them, just like we judge any agreed-upon thing from [modern-day] halachic deciders by way of logic and proofs from the Talmud. [This can be understood] from many angles. Firstly, in general, the sealing of the Talmud happened from the acceptance of the entire nation for the Talmud to express [how] lawgivers judged according to [its principles] for all ways of the Torah. This acceptance, however, was because of exile and dispersion. If that’s true, ipso facto it’s understood, that we will have a full and secure national revival, where we won’t have to abandon the root of the Oral Torah, which is spoken about explicitly in the Torah, “from the place that God will choose”, a living center. This is because the [Talmud’s] seal is only because of exile. Certainly, the entire nation will not accept it upon them until the time that our national powers fully return to us. Furthermore, that [rule] was only about amendments and decrees [of the Bet Din]. But things that were said by way of reason and logic, the depth of the law is that you only have [to rely] on the judge in your days, and “Yiftach in his generation was like Shmuel in his generation.” Without all of that, our complete hope will be fulfilled only when our natural powers return to us, like the days of old, “the day when God will bind up the breach of His people.” And then, when a new and vibrant life will be awakened within us, and they will be "learners of God," and it will be a very lofty level, to the extent there will no longer be the foundational rule [of the authority of the sages], that the pressure of the exile, in which each day is immensely worse than the day before, causes hearts to become continually smaller, and “if the earlier [sages] were like angels, we are like [regular] people.” But when the settling of Israel will burst forth and flower in the land of the forefathers, our previous strengths will return, with more intensity, with more strength, and God will save from those who rise up against us. The ability for prophecy, as well, which our nation had back then, will return to us, and no one will be able to say that our Bet Din is smaller in wisdom and number in comparison to the earlier sages, and will rather be much loftier, exalted, and higher. Knowledge and fear of God, with all kinds of understanding and knowledge of the Torah, of its clarity and truth, will return to us in high degree. When we have these wise leaders appointed for the Bet Din of Israel, we should have no concern, not about them making errors in sentencing (for God will attend to their ways), nor for [them] holding back because of religion and faith in the way of life. For “God’s Torah is perfect”, always giving strength to Israel, protection to wholesome people.

15 טו

ידעתי אמנם שהדעה הנשאה הזאת תוכל להיות למפגע לקלי דעת החפצים לדחוק את הקץ ורודפים את העתיד הרחוק בלא זמנו, אלה הם השועלים המחבלים, שאף שהרגשתם היא הרגשה רוממה ונעלה, אבל רוחם אינו רוח שוקט הראוי לכל איש ישר היודע את אשר לפניו. האדם המיושב בדעת, לא תניעהו כלל כל משאת נפש על דבר העתיד מלנצור תעודה ולעשות ולקיים את כל המצות שבתורה על פי אשר הורונו חכמינו ז״ל מיסדי התלמוד, ולהכיר גם כן בהכרה פנימית איך הוא ממלא בזה את החובה המוסרית האמתית לחיי האומה ועתידותיה, שהוא בדיוק העמוק של אחרית המלה של האמת — רצון השי״ת ועבודתו, שהוא חפץ בצדק ובמשפט וכל מעגל טוב.

I know, though, that this lofty idea can be damaging to light thinkers who want to “push the end-time”, chasing after the distance future when it’s not its proper time. They are “damaging foxes”, for even though their feelings are lofty and exalted, their spirit is not the calm [kind of] spirit that is appropriate for any upright individual that knows what’s in front of him. A person whose mind is settled has no stirring at all of his heart’s desires for the future from besieging his mission. He upholds and does all of the commandments of the Torah according to the teachings of our sages, the founders of the Talmud, and he recognizes with an inner awareness how to fulfill the true ethical obligation for the life of the nation and its destiny. That is precisely the depth of the end of the word of the truth – the will of God and His work, that He desires righteousness, justice, and all types of good.

16 טז

עלינו החובה ללמד בינה את אלה הצעירים ולהשכילם בנחת ואהבה. לא לפנות עורף לשאיפותיהן ולבטלן בהבל שבפינו, כי אם לבאר להם את כל הדרישות המודרגות שאנו צריכים לעבור עד בואנו אל התכלית המאושרה.

The obligation is upon us to learn an understanding of these young people, and enlighten them with pleasantness and love. Do not turn your back on their ambitions, and nullify with mere words! Rather, explain to them all of the required steps we need to pass through until we get to that fortunate end-purpose.

17 יז

שאמנם החולה שמצב חליו יאסרהו בכמה מאסרים שאין הבריא צריך להם, ואם בעל נפש הוא לא יקוץ בהם ויקיימם בחבה וסבלנות, ועם זה יקוה להגיע לחפץ הטבעי של הבריאות השלמה, כן דרך עמינו בהליכות הדת על פי החתימה התלמודית שהיא רטיה גדולה למכת הגלות, יוכל היות שהיא מכבדת יותר מסדר הליכות דתינו הקדושה על פי סדר של חיים טבעיים ובריאים. אבל מה גדול האסון אם נואל לומר שבריאים אנחנו ואין אנו צריכים לסדרי מאסרי תרופות, בעוד שמכתינו אנושה וחליינו גדול עד מאד. בעוד שהננו רחוקים גם מצל חסן לאומי בטוח כאשר יאתה לנו, שהוא החלי הנעכר שלנו. על כן חביבים ואהובים צריכים להיות לנו גם הדברים שאנו מחליטים שהם עלינו למשא, כי מהם מקור לבית חיינו. ומה גם שעוד לא הוברר הדבר, על פי דעות מיושבות, אם גדול הוא החלק המוסרי המעשי שעל פי התלמוד שראוי להיות למשא לעם נאור וחפץ ללכת בדרכי חיים של אושר והצלחה חומרית ומוסרית בקדושה ובצדק אמיתי. רבים המה הדברים שרק לבבות מלאים הוללות יחשבו שהם למעצור ולמשא, ועלינו לקוות שעמינו יבנה ויכונן בתור עם קדוש מלא סגולות של חיים טהורים מלאי צדק, המלאים גם כן מתענוגי הרוח הזכים יותר מתענוגים חומריים המשפילים ערכו של האדם הפרטי ועם זה גם כן את רוח העם הכללי.

Take the sick man who is forbidden from [doing things] because of his sick state, in ways that are not necessary for a healthy person. If he is a prudent person, he will not hate [those rules], and he will uphold them with love and patience, all the while hoping to reach the natural delight of a completely healthy person. Such is the way of our nation when it comes to religious behavior that is according to the sealed Talmud, which is a great bandage to the wound that is the exile. It may be heavier than how the behavior of our holy religion would be under a life that is natural and healthy. But how greatly disastrous [would it be] if we foolishly say, “We are healthy! We don’t need these prescription of medical restraint!” while our blow is still fatal and our sickness is so great, while we are still far from even the shadow of a secure nation, when it comes to us, which is a disease that troubles us. Therefore, the things that we have decided to bear have to be beloved and favored by us, for from them are a source for our house’s life. Something that has yet to be clarified by settled minds is whether the Talmud’s portion of practical morality is proper to bear for an enlightened and delighted nation to go in the way of life that is rich and successful, materially and ethically in holiness, and with true justice. Indeed, there are many things that only those with hearts filled with madness think are obstacles and burdens. It is up to us to hope that our peoples will be rebuilt, and will be established in the style of a holy nation, full of a pure life’s power, stocked with justice, and filled as well with a spiritual enjoyment, more pure than physical pleasure (which brings down the individual’s value system, and with that also the spirit off the collective nation.)

18 יח

יותר יש לנו לחשוב, שכשנבא לידי מצבינו הטבעי, נשוב לאהבה את חקי תורת ד׳, ולהתענג על הודם ורוח החן המוסרי הטהור השפוך עליהם, עד שבנטיה טבעית טהורה נתגעגע להגדיל תורה ולהאדירה, ולששון וגילת לב יהיה לנו העסק עם פרטי ההלכות וקיומם בתלמוד ובמעשה, עד שלא נחשוק כלל ולא נמצא חפץ בחיי הפקר הריקים מרשמים של עבודת ד׳ והדרכת התורה. כאשר אמר הנביא ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה. ״והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״ ״ועשיתי את אשר בחקי תלכו״.

An additional thing to consider is we reach our natural state, we will begin to love the laws of God’s Torah again, to take pleasure in the grandiosity and pure moral grace that is gushing out upon them, to the point where the pure, natural tendency will be to yearn to increase Torah and to glorify it, and we will have joy and gladness of heart when involving [ourselves] in the minutiae of Torah law, and upholding it with learning, and with action, to the point where there no hunger at all, nor any desire for an empty life of abandon for those who sign up to worship God and follow the Torah. This is what the prophet was saying, “I will put my Torah in their hearts, and I will inscribe it onto their hearts,” “I will take away the heart of stone from your flesh, and I will give you a new heart of flesh,” “[And I will put my spirit inside of you,] and cause you to follow my laws.”

19 יט

מעולם לא הכאיבה והרבתה את פצעי עמנו, כי אם הקיצוניות וההפרזה שבכל הדרכה. למשל, כאשר על פי מאורעות הסתוריים וחינוכיים גברה תשוקת למוד התלמוד בעמנו במאות האחרונות, הנה הטובות המוסריות שקבלנו מזה והכוחות הלאומיים שרכשנו לנו על ידי הגדרת רגשי הדת והאמונה, והחבה היתירה לכל רגשות קדשינו שבאו על ידי הגדלת התורה והאדרתה, ודאי שאין לכחד. אמנם, עם זה באו לנו חסרונות רבים רוחניים וחומריים, חלישות הגוף לחלק גדול משוקדי התורה, חסרון המדעים הנחוצים לאדם באשר הוא אדם, וגם חסרונות מוסריים שבאו לרגלי התיחדות העסק השכלי רק בפרטי ודקדוקי הלכות מאין שם לב לרגשי לב והגיוני מוסר כלליים.

Nothing has ever pained us and exacerbated the wounds of our nation as much as all the ways of extremism and division have. To illustrate: because of historical events and education, passion for learning Talmud has grown stronger in recent centuries. [Because of that,] we have accepted many wonderful morals, we have acquired a national force through the boundary of religious emotion and faith, and [we have] extra fondness for all our holy [religious] emotions which come from an increase of Torah and its glorification. This certainly cannot be denied. However, with all of that, we also became more deficient, spiritually and physically, and a large portion of people who diligently labor in Torah have become weak-bodied. [We became] deficient in the necessary sciences of man as he is, and [we became] deficient in ethics that come as a result of uniting the work of the intellect, specifically with the details and nuances of Jewish law, where [we] pay attention to the heart’s feelings, and make sense of moral rules.

20 כ

אמנם כל המגרעות האלה לא באו לנו מצד השקידה על למוד התלמוד וקיומו, כי אם מצד ההפרזה הקיצונית על שלא הנחנו מקום לחלקי החינוך האחרים: להכשרת החכמות והמדעים, לחוזק הגוף, להרחבת הדעה וההגיון המוסרי שבתורה, שעל זה כבר צוחו גם כן גדולי הדורות, ומקוצר רוח לא היה להם שומע. והנטיה הקיצונית היא לעולם מכאבת בנו כל חלקה טובה, הקיצוניות בחינוך ובמעשים וכמו כן הקיצוניות בדעות. היו ימים שהבין עמנו את ערך הבדלתו מן העמים האמורה בתורה ומורגשת בלבבו היטב, כידיעה טבעית שתכלול גם כן את כל שכלול וכל כשרון מעשה שהוא חוץ לתלמודה של תורה. על כן פנו רבים עורף לכל כח ודרישה של שאר רוח הבא מהשפעת העמים שאנו חיים ביניהם.

However, all these disadvantages didn’t occur to us because of our diligence in learning and keeping the Talmud, but rather because of the exaggerated extremist [position] that we cannot allow in any room for education from others: to train [us] in wisdom and the sciences, to [show us how to] strengthen our bodies, and to expand knowledge and reasoning in regards to the morality of the Torah. The leaders of every generation already cried out about this, but because of our lack of spirit we didn’t listen to them. This tendency towards extremism hurts us in every area, [whether it’s] extremism in regards to education, in [one’s] actions, or, in the same vein, extremism in regards to [theological] opinions. Once upon a time, our nation understood the value of separating itself from the nations which the Torah spoke about, and they felt it in their hearts well, as a natural understanding that includes all refinements and all of the tools which were outside of learning the Torah. Therefore, many turned their backs on all the power and demand of the rest of the spirit that comes from the influence of the nations that we live amongst.

21 כא

עכשו אמנם שבא הדור לידי הכרה שלא זאת המרגעה, ואין אנו נבדלים כלל מכל האדם אשר על פני האדמה, במה שהוא נוגע לחיים טובים אנושיים, הגיעה גם בזה הקיצוניות עד קצה גבולה, להחליט דבר שהוא מוכחש מכל צד, לומר שגם יחשנו אל האמונה והדת ראוי שיהיה שוה ליחש כל העמים אל דתם. ובזה באמת הננו נבדלים.

However, now that [our] generation has come to the realization that this is not a negative [thing], and we don’t have to separate ourselves at all from the rest of humanity in the world, in terms of what’s relevant to a good life for humanity, an extremism on the edge has also come from that, which decided something which [must] be completely denied. [That extreme position] said that our attitude towards faith and religion should be the same as [the way] all other nations relate to their religions. And that [idea], really, is what we should separate from.

22 כב

כל הדתות שבעולם אי אפשר כלל שתהיינה לאומיות בעצם. יש מהן שהן קוסמופוליטיות לגמרי ואינן מתיחשות כלל לבנין אומתם. ואותן שהן לאומיות, אי אפשר שתהיינה לאומיות בעצם, דהיינו שכל עסקיהן הדתיים יהיו תנאים מוכרחים לעם לקיומו, יען כי מעולם לא באה שום דת לכונן את האומה מראשית יצירתה עד שכלולה. כי דבר זה אי אפשר להיות כי אם בכח אלהי, ״הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי״. על כן בהתגבר הכח הלאומי בעמים, מתחלש רגש הדת בהדתות הקוסמופוליטיות מפני שאינו נצרך כל כך להאגד הלאומי, והמוסריות הטבעית כבר היא יכולה להתקיים בכל עם תרבותי בעזרת המדעים והמוסר השכלי. והדתות הלאומיות גם הן אינן נזקקות כל כך עוד לקיום אומתן, שכבר בא הרגש הלאומי למלאות את אשר הן ממלאות, כי גם לאומיות כל הדתות אינה כי אם לאומיות מקרית.

It is impossible for all other religions in the world to have nationalism as essential to them. Some of them are completely cosmopolitan, and they are not connected at all to building their nation. Some of them have nationalism, but it is not possible for them to have nationalism as integral to them (meaning that all of their religious endeavors would be necessary conditions for the preservation of the nation), since never has there been a single [other] religion that has come to establish a nation from the start of its creation to its development. For this thing could only happen with a divine force, “has God ventured to go and take Him a nation from the midst of another nation…[like God did for you?]” Therefore, in those cosmopolitan religions, when a nationalist force matures in the nations, there is a weakening of religious feeling, because they don’t really need [religion anymore] to tie the nation together, and natural ethics are already able to preserve any nation’s culture, with the help of science and moral cognition. Nationalist religions also would not really be needed to preserve their nation, for the nationalist feeling had already come to fill that which was being filled [by religion], for all of those religions are not nationalistic except by happenstance.

23 כג

אבל דתנו, שרק על ידי ההסתוריא הנפלאה האחוזה בכל פרקיה רק בעקב התורה והמסורה באו לנו כוחותינו הלאומיים הרעננים שכל רוחות שבעולם לא יוכלו להזיזם ממקומם, וכל כך פעל עלינו הרוח הדתי עד שכל חיינו ואורחותינו הם מצויינים בציונים דתיים והם המעמידים אותנו לחטיבה אחת בעולם. אין לנו שום דבר בעולם שיש בו כל כך כח מדביק, להדביק את כל פזורי עמינו לגוף אורגני אחד, כי אם האחדות הדתית הנהוגה בחיים התמידיים. ואין לנו שום דבר המפזר את כח עמנו לרוח ומנפצו לרסיסים, כביטול האחדות הדתית.

But our religion, which only through its wondrous history, guaranteed in every era only because of its Torah and tradition, did we get our wonderful nationalistic strength (which no wind in the world can move from its place), and the religious spirit worked on us until all of our life and our ways were made better through religious Zionism, and they placed us into one group in the world. We don’t have anything else in the world that has the same power of binding, to bind all the scattered of our nation into one organic body, as we have the religious unity that is in practice constantly in life. And we have nothing that scatters our nation’s strength to the wind, and shatters it to pieces, like the nullification of that religious unity.

24 כד

ההבדל שיש בינינו לבין העמים, שמזה באה השנאה הלאומית, בא גם כן לרגלי שינוי הצביונים שבחיים שמקורם הוא הדת. אמנם כמה משונה הוא הצביון של החיים שבין שומר מצוה לפורק עול. שינוי גדול כזה אי אפשר להיות בין פורק עול המצות המעשיות, לבין איש אחד מגויי הארצות שאנו שרויים ביניהם. עלינו להשכיל שזה ההבדל הצביוני, יגרום שנאת אחים, שהיא קשה יותר משנאה לאומית של עמים זהים. אין לנו להקיש כלל, מה שנמצא בכל האומות המתוקנות עוזבי דת ועם כל זה הם משתתפים בכל הענינים הלאומיים ואין הלאומיות נלקית מצדם. כל העמים, בפרט אלה שאנו שרויים ביניהם, אין דתם מקפת את כל חייהם. אפשר לו לאיש השומר את דתו ונאמן לה להתחתן עם העוזב את שמירת דתו בכל ארחות החיים, לאכול עמו בביתו, להתארח אצלו גם כן בימי חגו ושבתו, ולבא גם כן בברית הנשואים עם זרעו. לא כן אנחנו. האיש הנוצר תורה הלא לא יוכל לאכל כל מאכל בבית איש מאחינו האוכל טריפות. והמחלל שבתות וימים טובים לא יוכל לאכול עמו על השולחן את מאכלותיו המתבשלות ביום השבת, והנעשות ביום טוב באופן האסור, דברים הנקנים מן השוק ביום טוב וכיוצא בזה. מי שאינו שומר חוקי טהרת המשפחה, ידאג ויסלד איש שומר תורה מהתחתן עמו. בניו הם פגומים, באשר הם בני נדה. זה הרושם הוא קיים בלב, ועומד לעד, ומזה השנאה מבצבצת בהכרח. ושינוי הצביונים פועל פעולתו לרעה על האגד הלאומי.

The difference that there were between us and the other nations, from which came national hatred, also came as result of the difference in lifestyles, which is derived from religion. However, how strange is it, the lifestyles of those who keep the commandments, and those who have thrown off that yoke? Such a huge difference like that cannot exist between someone who has thrown off the yoke of keeping the commandments of action, and a person from the nations we are immersed in. We must educate others that this difference in style causes hatred between brothers, which is [even] harsher than the national hatred that disgusting nations have. We have no connection whatsoever to that which we find, that in all fixed nations who have abandoned religion but nevertheless participate in everything to do with nationalism, and their nationhood is not eclipsed from their viewpoint. All nations, specifically the ones we are immersed in, do not have a religion that encompasses their lives. It’s possible for a person who keeps his religion and believes in it to interact with a person who abandoned his religion in all ways of life, to eat in his house with him, to be a guest as well during his holidays and Sabbaths, and to enter as well into a marriage contract between their children. This is not true for us. The man who keeps the Torah, is he able to eat anything in the house of one of our brothers who eats nonkosher food? And someone who desecrates the Sabbath and holidays, [we] are unable to eat with him at his table the food he cooked on the Sabbath, or [food] he made on the holidays in a forbidden way, [food] that was purchased from the marketplace on the holiday, and things like that. Whoever does not keep the laws of family purity, a person who keeps the Torah has to be concerned about, and shy away from, marrying off [children] with him. Those children are “damaged”, in that they are children of a menstruating woman. That impression stays in the heart, and stands forever, and hatred will inevitable burst forth from that. Changing this unique character works against the unity of the nation.

25 כה

על כן לבד כל הערך הגדול של ההוד וההדר של הקדושה האלהית שבתורתנו הקדושה, שהיא אורה של עולם וחיים למחזיקים בה, עלינו להכיר את השמירה הדתית לראש מכשירי הלאומיות. ובין כל המכשירים הלאומיים שעלינו לדאוג בעדם איך לקנותם ולשכללם, ראוי שתהיה הדרישה איך לעשות את כל עמינו למחונך ללכת בדרך התורה ולחיות על פי האמונה והדת בכל דרכיו, לתפוס מקום בראש.

Therefore, besides all the great value of the splendor and glory of the divine holiness that is in our holy Torah (which is the light of the world and life for those who grab onto it), it is upon us to recognize that keeping religion is the top tool of nationhood. And between all of the national tools that we have to worry about them, on how we can acquire them and develop them, it is proper that there should be inquiry into what to do with all of our people, to teach them to walk in the way of Torah, and to live according to faith and religion in all of its ways, to be a top priority.