Chapter 10י׳
1 א

חיוב ההסברה מוטל על גדולי ישראל בימינו להסביר את עקרי האמונה, ולהוכיח עד כמה גדולה היא הטובה לכלל עמינו כשנשוב כולנו לשמור את דרך התורה והמצוה. גם להראות גלוי שאין ביסודי התורה המושכלים התלויים בדעות, שום דבר שישים מעצור להרחבת הדעת והתפתחות החכמה בעמנו, ואיך שקיום התורה אינו מעיק בשום אופן על החיים, כי אם עוד מנעים את החיים ומעדנם. על כן עלינו להראות הרבה פרטים וכללים בתורה, בדעת ובמעשה, איך שהם מרחיבים את החיים הישרים ומאשרים את כלל עמנו. כדי שיהיה, למשל, לדעת את יקרת הערך של תורה ומצות, כיון שמעלת התמימות של פשטות האמונה אבד כבר חלק גדול מבנינו, על כן עלינו להכנס לדרך השכל והמחקר;

The obligation of explanation is placed upon the current leading sages of Israel of our day to explain the fundamentals of the faith, and to prove how greatly good they are for our nation, when we all return to keeping the way of the Torah and commandments. They also have to show clearly that there is nothing at all in the foundations of the Torah on an intellectual level that that would place any barrier to the expansion of knowledge and development of wisdom in our nation. [They would have to show] how the fulfillment of Torah does not restrict life in any way, and, instead, makes life more pleasant and more refined. Therefore, it is upon us to present the many details and general principles of the Torah, of knowledge and deed, how they expand the ethical life, and how they better the collective nation. In order, for example, to inform as to the preciousness of the value of the Torah and the commandments (since the level of innocence in simple faith has already been lost from a large portion of our children), we must enter into the method of the intellect and research.

2 ב

כי רק בזה נצליח. אמת הדבר, שהיו ימים רבים שנפלה על זה מחלוקת בין גדולי ישראל. מעבר מזה העירו רבים שחובת התורה דורשת הידיעה השכלית, ורבים מעבר מזה טענו להראות את הצד המסוכן שיש בדרך המחקר לרבים שלא יוכלו להגיע עד הקצה וישארו נבוכים, ומהם גם כן שיפקרו וינתקו מוסרות. אבל אין שייך חשש זה בדורינו שההפקרות הולכת ומתרבה, ספרי מינים מתחדשים בעוה״ר בכל יום, ונותנים את התורה והאמונה למרמס. ואם לא נקום בפרץ להגן על עם ד׳ להשיב חורפינו דבר בכח השכל וחקירת האמת, ישחיתו רבים ועצומים. על כן לא עת היא לחשות כי אם לענות דבר.

Only through this will we succeed. The truth is, that for a long time [the question] whether to explain the Torah this way [or not] was an argument between the sages of Israel. On one side of the argument, many claimed that the Torah requires an intellectual awareness. On the other side of the argument, many claimed that this [method of explanation] would show a dangerous aspect that is inherent in revealing investigations to the masses who are not able to [fully understand an idea to] its end, leaving them perplexed, in addition to causing some of them to become heretics and to loosen their binds. But this [latter] concern is irrelevant in our generation, for heresy is increasing, and every day there are new heretical books, and Torah and faith are being trampled upon. And if we don’t stand up in the breech to defend the nation of God, to respond to those who shame us, with the strength of intelligence and a search for truth, they will destroy "the great and mighty." Therefore, now is not the time to be quiet [in concern for creating more heretics], but rather to respond [to prevent more heretics].

3 ג

כבר נשאלה השאלה בבית מדרשו של חופש הדעות בעמנו, שלא ידע כל גבול, להעיר על תכלית התורה אל מה תשאף. ואנו חייבים להשכיל ולבאר, כפי אשר תשיג ידינו, ערך החכמה והשאיפה הרמה שיש לתורתנו, ואיך שאי אפשר שנבא לה כי אם על ידי שמירתה בפועל. ואם נעמול ונחקור ולא נתירא בזה ממכשול עון, כי עת לעשות לד׳ היא, ודאי נשכיל ונצליח, ונמצא את אשר נבקש. ומקרא מלא דבר הכתוב ״כי לא דבר רק הוא מכם״, ופירשו חז״ל ברור, ״ואם רק הוא מכם הוא, בשביל שאין אתם יגעים בה״, הא אם נתיגע בחכמתה של תורה ודאי נמצאנה.

The question has already been asked in the study house of those free-thinkers of our nation who know no boundary, about the issue of the purpose of the Torah: What does it yearn for? We are obligated to explain and to clarify, to the best of our understanding, the value of wisdom and the lofty yearning that our Torah has, and how it is impossible to get to [that goal] unless [the Torah] is actually kept. If we work hard and investigate, and if we’re not afraid of causing [others] to stumble in sin (for it is “a time to do for God”), we will certainly be able to understand and we will be successful, and we will find what we seek. It is an explicit verse, (Deuteronomy 32:47) “It is not an empty thing for you,” which our sages clearly interpret, “If it is an empty thing for you, it is because you did not labor in it,” and if we labor in [understanding] the Torah’s wisdom, we will surely find it.

4 ד

התרבות האנושית לפי רום מעלתה היותר רוממה היא ודאי שאיפתה של תורה, כאשר מלאו הנביאים בפירוש על מה אנו מקוים, על שלום עולמים, על החופש האמיתי, שאמנם עוד יסוב דרכו למעלה מגבול האנושות ויקיף גם את כל החי.

There is no doubt that the Torah yearns for human civilization at its loftiest height, as the prophets went to great lengths to explain what we are hoping for: everlasting peace, and true freedom. However, even more than that, to go beyond the realm of humanity to encompass all living [creatures].

5 ה

אמנם השאיפות הללו בהיותן גנוזות בתורה, נערכו בחכמה אלהית נפלאה, ששמירת התורה, אמונתה ושינונה, יוציאו את השאיפות הרמות אל הפועל. אבל כשם שהן צריכות כח מניע שיצאו אל הפועל בבא שעתן, כך הן צריכות מסך ומונע שלא יבקיעו לצאת בעוד שאין הזמן גרמא, באין שום הכשר לזה מצד האנושות. כי כלל גדול הוא שכל דעה רמה יותר מחוג האנושות הרבה כשתתפרסם בעולם, לבד מה שלא יהיה קול דברה נשמע, עוד תזיק בפרטים רבים וגם תמצא לה הרבה מתנגדים, שעל ידי כך ידחוה עד שלא תוכל להתכונן בעולם כל כך מהר, ויעברו דורות רבים בלא חמדה.

However, these yearnings, inasmuch as they are embedded and hidden in the Torah, were set up with a wondrous divine wisdom [in such a way] that the keeping of the Torah, the belief in it and the reviewing of it, will manifest these lofty yearnings to actuality. However, just as they require an impetus to emerge into actuality when the time is right, so too they also require a screen and a barrier to hold them back so that they won’t burst forth when the time is not right, when humanity is not ready [to handle them]. For it is a great rule that when any lofty idea becomes publicized in the world that is much loftier than what the purview of humanity [can handle], not only will no one listen to it, but it could also cause damage in many ways. Additionally, it will have a large opposition that will push it away so much that it will not be able to be reintroduced so fast, and many generations will have to pass without this precious [idea].

6 ו

נציב, למשל, את השאיפה המוסרית שלא להמית שום בעל חיים לצרך האדם. אי אפשר להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה שלא לקחת חיי כל חי בעבור צרכיו. ואי אפשרי כלל, שהאל הטוב יחוק חק נצחי כזה בבריאה הטובה מאד, שלא יהיה אפשר למין האנושי להתקיים כי אם בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפך דם, יהיה גם דם בעלי חיים. אין ספק לכל איש משכיל, כי התורה שאמרה לאדם "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ" לא כונה לרדיה של מושל עריץ שמתעמר בעמו רק להפיק חפצו הפרטי. חלילה לחק עבדות מכוער כזה שיהיה מדרכו של האל הטוב, אשר אמר ״עולם חסד יבנה״, ושאנו רואים כל דרכיו מלאות צדק ורחמים. והלא מספר התורה עצמו מבואר כן, שהרי לאדם הראשון לא הותר בשר לאכילה. אם כן, מהי הרדיה של כל החיה וכל הרמש, אם לא רדיה של טובת הירודים, לשכללם, להטיב מצבם ולעסוק בהתפתחותם החומרית והרוחנית. אמנם, אחרי דור המבול שהותר בשר לאכילה, ודאי לא הותר כדי שישאר כך לעד לעולם, כי איך אפשר שיהיה מצב מוסרי חולף ומתבטל אחרי שכבר היה נוהג, ומעלין בקודש ואין מורידין. אלא, שהחכמה האלהית ראתה שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיבא הזמן שיתנער ויגיע לידי ההכרה המוסרית האמתית, אין להעמים עליו מה שאינו לפי ערכו.

Let us hold up, for example, the ethical yearning of not killing any living thing for human purposes. It’s impossible to deny something that is sensed by any feeling heart, that there is a general ethical deficiency in the human species that it fails to uphold the good and lofty feeling that it is wrong to take the life of any life for its own needs. And it’s completely impossible that the good God would make an everlasting law in a very good creation dictating that the human species could not sustain itself unless it clouds its ethical feelings by spilling blood, even the blood of animals. There’s no doubt to any intelligent person that when the Torah that says to Adam, (Genesis 1:28) “dominate the fish of the sea and the birds of the skies and any creature that crawls on the ground”, it does not mean a domination of a cruel dictator who treats his people harshly in order to bring about his own personal desires. God forbid that a law of servitude as disgusting as that should be of the ways of the good God, about whom it is said (Psalms 89:3) “the world is built with kindness”, and we see that all His ways are filled with kindness and compassion. Isn’t it self-explanatory from the Torah, from the fact that Adam was not allowed have meat for eating? If that’s true, what kind of domination [was he to have] over all animals and insects, if it wasn’t for the well-being of those being dominated, to develop them, to improve their situation, to be involved in the development of them physically and spiritually? However, after the generation of the flood, where meat was allowed to be eaten, it certainly wasn’t meant to remain that way forever, for how can there be an ethical situation that changes and becomes nullified after it had already been the way to act? We are to increase holiness, not decrease it! Rather, the Divine Intellect saw that man had fallen from his ethical state, and until the time comes of recognition and awakening of true ethics, we cannot burden man with an ethical level that does not accord with his value system.

7 ז

והנה אין ספק בדבר שאם היה איסור הריגת בעלי חיים נהוג אצל בני אדם לעת עתה שאין המצב המוסרי מתוקן, היה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין אדם לבהמה, כיון שעל כל פנים הכל היה עושה בדרך איסור, ואכילת בשר אדם היתה אז חזון מתמיד מאד.

Behold, there is no doubt that if the prohibition against man killing animals had been practiced at that time [after the time of the flood], while man’s ethical state had not been corrected, it would have caused tremendous damage. When the animalistic desire to eat meat would intensify, it would not make a distinction between [the eating of] human and [of] animal, since anyway both would be prohibited to do, and the eating of human meat would then become a very constant sight.

8 ח

גם כל זמן שאין ההכרה המוסרית עומדת במצב הברור, כל זמן שלא הגענו למדה הזאת שהובטחנו עליה ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה, דהיינו שהמוסריות תהיה מורגשת בכל זהרה בלב בני אדם, ״ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״. ומהו דעת ד' כבר למדנו הנביא ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ד'״. הרי המוסר הטבעי ברחב מובנו הוא הנהו דעת ד׳ באמת. וכל זמן שהאדם הוא צריך למלמדים מן החוץ אל חובת המוסר והיושר האנושי, הוא צריך גם כן לשמירות וסייגים רבים שלא יתקלקלו אצלו סדרי הנהגתו, גם שיהיה מוכשר לקבל ההדרכה הנאותה והרצויה. ולפעמים צריכים גם כן לותר חלק רשום מדרכי המוסר כדי שיהיה מכשיר את האדם למעלתו היותר גבוהה, שאלולי הקדמנו את מה שראוי לאחר, אז נאבד הכל.

Also, [we need this allowance of eating meat] so long as the ethical recognition has not reached a clear status, so long as we have not reached that level that we have been promised about, that (Jeremiah 31:33) “I will place my Torah within them, and on their hearts I will write it,” which means that morality will then be felt with all of its brilliance in the hearts of man. (Jeremiah 31:34) “And they will no longer teach each other, a man to his fellow, a man to his brother, to say ‘Know God’, for everyone will know Me, from the smallest to the biggest.” And what is “knowledge of God”? The prophet has already taught us, (Jeremiah 9:23) “This is what a person can praise himself with. Think and know Me, for I am God, who does kindness, judgment, and righteousness in the land, for these I desire, says God.” Behold, it is the natural morality in its widened understanding that itself is truly “knowledge of God”! So long as man requires educators from the outside [to teach him] the obligations of human ethics and morality, he will also need many guards and fences so that the way that he lives does not get corrupted, as well as to make him ready to receive the appropriate and desired instruction. Sometimes, we also need to give up on some perceptible aspect of the ways of morality, in order to get humanity ready for an even higher level, because if we were to put first what should really come later, then we would lose everything.

9 ט

למשל, אחרי שמצב מוסריותו של האדם עודנו תלוי ברפיון, אהבת עצמו הבהמית עוד עלולה להתגבר עליו, עד שכל חוקי המוסר והצדק יהיו לו למשחק, מובן הדבר, שצריך הוא להרחיק את עצמו מחברת בעלי חיים השפלים, שלא ירגיש את עצמו שהוא כאחד מהם, שאז הלא ירשימו עליו הדרכים הבהמיים להוריד רוחו על עמק עכור של הבעלי חיים שפלי הערך, ועלול הוא להניח יתרונו האנושי ולהחשב עם בהמות שדי. והנה לו היתה חובת המשרים ערוכה בכל נגד יתר החיים כמו שהיא נוהגת בין אדם לחבירו, אז היה הדבר עושה רושם של חבורה ושיתוף בין האדם לכל החיים. ואם אמנם לטובי בני אדם לא הזיק הדבר, אבל להמון האדם היה משפיל ערכם המוסרי מאד. הזיין המוסרי, שהיה לחכמי המוסר מעולם להעיר את הבוערים בעם להתנשא למעלה אנושית, היה מתחלש מאד, והפתגם ״אל תהיה כסוס כפרד אין הבין״ לא היה כל כך מתקבל על לב האדם ההמוני, החפץ יותר להשפל בדרכי בהמה, כדי להפטר מחשבונות רבים מוסריים, ולהנות הנאות גסות מורגשות של שעה.

For example, so long as the ethical state of man still hangs flimsily, a person’s animalistic self-love is still prone to overwhelm him, [even] to the extent that all of the rules of ethics and morality would be a joke to him. It’s understood that human beings must distance themselves from the societal association with lowly animals. Man should not see himself as one of them, for then they will have an impression on him with their animalistic ways to bring him down to the murky valley of the lowly animals. Man would be prone to leave the advantages he has as a human and will consider himself as a beast of the field. If it were so that the obligation to behave in an upright way towards all living things was a value just as it was towards other human beings, it would leave the impression of a community and equivalency between man and all other living things. Even if this [impression] was not harmful for the best people, the ethical level of the masses would be lowered very much. [With this impression,] the ethical weapon that the expert ethicists have always had to awaken the ignorant in the nation that they should raise themselves up to the level of humanity would be weakened. The expression, “Don’t be like a horse which doesn’t understand” would not be accepted as much in the hearts of the common man. The desire is greater to lower oneself to animalistic ways in order to exempt oneself from many ethical calculations, and to enjoy the many crass enjoyments of the moment.

10 י

על כן, אין לשער כמה טובה השפיעה בעולם הדעה שנתקה את האדם מכל החי מכל יחש. וכל זה היה צריך להגמר על ידי הפטור שפטרתו מהרבה חובות מוסריות בנוגע להם, והתירה לו להפיק חפצו גם באיבוד חייהם, למען יכיר עמוק מאד את יתרונו עליהם, כדי שתתרומם נפשו אל השאיפות הרמות המוסריות אשר סוף כל סוף תנצח האמת המוסרית המוחלטת שהיא הדעת אלהים באמת, עד שלא יהיה האדם צריך לויתורים כאלה. לו היו חובות המוסר נוהגות בשפע בין האדם לבעלי חיים, אז בזמן העדר השלימות המוסרית היו גורמות רעות רבות לאנושות. כי רגש הטוב שבאדם מבקש להשקיט את רעבונו, ולפעמים תמצא איש עול בוחר לעשות צדקה, כדי להשקיט מצוקת מוסר כליותיו על החמס אשר בכפיו. והנה על כל פנים הפושע ישוב וירגש בעצמו שאך שקר נסכו כי הלא הציור המוסרי מלמדהו שלהיטיב לאדם הוא הטוב, ומה יסכן לו אם יעשה צדקה, אם ישלח בעולתה ידו ולב נדכאים יכאיב. אבל לו היה מפורסם הצד המוסרי של התחסדות עם בעלי חיים, אז היו נמצאים רבים מעוזבי מוסר שהיו בוחרים להם למקצוע מוסרי ההטבה עם בעלי חיים שעל כל פנים אין עליהם קנאה מצדו ולעולם לא ישיגו גבול כבודו ומשרתו. והיו דעות כוזבות מוצאות מקום להשריש בלבבות רבים שיש גם כן אפשרות להביא את האדם לקרבן עבור הצלחת הבעלי חיים, ובפרט כשיראה באדם עול מה שלא יראה כן אצל הבעלי חיים. אז היה קצר הדעת מחליט שאמנם ראוי להקריב טובת האדם כופר לבעלי חיים ואין ערוך למהומה וצוקה ועיוות משפט שהיה יוצא מהסכמות כאלו.

Therefore, it is immeasurable how good the influence in the world is of the idea that severed the relationship between humans and all other living things. That needed to be ratified by exempting the [man] from many ethical obligations [to animals], and allowed him to fulfill his desires even by killing them, for the sake [of man] recognizing very deeply that he is above them, so that his soul will be raised up to the loftier ethical yearnings. [In this way,] in the end, absolute ethical truth (which is truly the knowledge of God) will win out, so that man won’t even need these concessions. If ethical obligations were in practice in abundance between man and animals, then at a time when there was not ethical perfection, it would have caused a great amount of evil to humanity. Man’s good feeling seeks to quiet his hunger; sometimes a corrupt person will choose to do charity in order to quiet the ethical anguish of his gut because of the theft that is in his hands. In any event, the sinner feels in himself that his “idol is false”, because his ethical ideas teach him that betterment of others is good, and what good is it if he does charity if he is also corruptly sending out his hand and causing pain to the hearts of the oppressed? However, if it was axiomatic that there was an ethical side to being kind to animals, then there would be many people who would depart from ethics, and would volunteer to choose as their ethical behavior being kind to animals. [A person would find this easy to do, for animals] anyway don’t have any jealousy towards him, and they never try to impinge on his honor or his dominion. And all sorts of false ideas would find context in which to implant in the hearts of many that there’s even a possibility of bringing humans as sacrifices for the good of animals, and specifically, if humans were viewed as corrupt, something animals are not viewed as. Then, someone of shallow thinking might decide that it’s indeed worthwhile to sacrifice what’s good for humans in favor of what’s good for animals, and there’s no end to the confusion and the suffering and the corruption of justice that would come out of conclusions such as this.

11 יא

על כן היתה הסכמה נחוצה מטעם החכמה האלהית הבוחנת כליות ולב, לנתק את פתיל החיבור שבין האדם לבעלי חיים, למען יתרכז מרכז המוסרי האנושי בטובתו המיוחדת, ואז יצליח להביא לו את אשרו בקץ הימים. ובהביאו לאנושות את אשרה וחפשה, אז ממילא יכיר גם כן את יחשו אל בעלי חיים הראוי להיות מצד המוסר הטהור, שאינו צריך לויתורים והתירים של דוחק, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי אם ללכת באורח טוב מוחלט. וזה הוא יסוד סיפור מעשה בראשית שבתורה, שבאמת לא באה תורה כי אם ללמדינו ארחות חיים איך להתנהג בדרך ישרה, שתביא את האדם לגרם מעלת שלימותו. ואין העיקר בסיפור מעשה בראשית לעצם הסיפור, כי אם להתכנית המוסרית העמוקה היוצאת ממנו, אשר החכמה האלהית הכינה את הציורים שעל ידם יתבסם המוסר האנושי לעד לעולם להיות מוכן להתעלות אל שלימות מעלתו. וכמו שלהשלמות המוסרית שבאדם צריך להשקיף על ציור של יצירה בששת ימים ושביתת השבת, כדי שתהיה שביתת השבת מחוברת עם ההשכלה הכללית של דעת האלהים ואל המוסריות המעשית של שביתת הבהמות והעבדים, כן צריך בפרטיות לציור של הנתקת האדם מגבול הבעלי חיים, על ידי שלא מצא עזר כנגדו.

Therefore, there was a necessary decision by reason of the Divine Wisdom, Who discerns inner thoughts, to sever the connecting thread between humans and animals, so that the ethical focus of humanity could be specifically on its own good, and then its beatitude will be able to win out at the end of days. And when [that ethical development] brings humanity to its happiness and its freedom, then man will automatically also recognize his relationship to the animal kingdom that is appropriate to him from the standpoint of a pure morality, [meaning] that he doesn’t need any concessions that are forced, for the Torah only speaks as a concession to the evil inclination, in order to walk in the way of absolute goodness. This is the foundation of the creation story in the Torah, for the Torah’s only purpose is to teach us ways of life, how to behave morally, to bring man to his heights of perfection. The main point of the creation story is not the story itself, but the deep ethical program that emerges from it, that the Divine Wisdom prepared descriptions, that through them there would set into human morality forever, [to make man] prepared for the rising to the perfection of his heights. Just like the ethical perfection of man needs to build a philosophy through the description of a creation in six days and a resting on the Sabbath, so that the idea of resting on the Sabbath should be connected with the general concept of knowledge of God and the practical morality of resting one’s slaves and cattle, so too there had to be a direct description of the severing of man from the sphere of the animal kingdom, which came through [Adam] not finding a companion opposite him.

12 יב

גם נראה, שהיה צעד אלהי גם כן לחבר את האדם במחברת עם כל החיים. וזאת אמנם היה נכון מצד השלימות האלהית, שסוף כל סוף יכסוף האדם להאצילות המוסרית העליונה שיתבע מעצמו חובתו נגד היצורים כולם חביריו ביצירה ובחיים. אמנם מצד האדם לא מצא עזר כנגדו. האדם אינו מסוגל לסגל את אנושיותו אם יאבה להצטייר אצלו שיש עמו חבור ושיתוף של אחוה עם בעלי חיים השפלים ממנו. על כן הונתק מהם במה שעל ידי התרדמה נגלה לו כי השיתוף הזוגי שלו הוא גם כן נבדל מכל הבעלי חיים, והשיתוף הקטן שהיה עם הערום שבבעלי חיים גרם לנפילה המוסרית של האדם, עד שהיתה ההצלה על ידי שימת איבה בין הגזעים, ״ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה״. אמנם בבא היתר התורה לאכילת בשר האריכה ״כי תאוה נפשך לאכל בשר״, כגבול לאמר, כל זמן שמוסריותך הטבעית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים, כמו שאתה קץ מבשר אדם. שעל כן לא הוצרכה תורה לאסור מפורש בשר אדם שכבר קנה לו האדם מושג טבעי נכון בזה ואין צריך לאזהרה, כמו שאין צריך לפרוט את המדות הטובות והרעות המוטבעות וידועות. אמנם בבא המצב של המוסר לשקץ בשר מפני הגועל המוסרי שיש בזה, הלא לא תאוה נפשך לאכול בשר ולא תאכל.

It also seems that there was also a divine step taken to connect humanity with all other living things. This was indeed the best thing from the standpoint of divine perfection, that in the end, man will yearn for the highest ethical nobility, that he will demand of himself his obligation towards all creations, his friends in creation and in life. But for man [himself], he could not find a companion opposite him. Man is not prone to actualize his humanity if he has an urge to understand that he has a partnership and brotherly connection with animals that are more lowly than him. Therefore, he was disconnected from them through that slumber, where it was revealed to him that his bond of companionship is different than all other living things, and the small bond he had with the most devious of all animals, [the snake,] caused man a moral downfall to the point that he would only be saved from it through the placing of animosity between the two species, (Genesis 3:15) “I will place animosity between you and the woman, between your offspring and her offspring.” But when the Torah gave permission to eat meat, it when on at length, (Deuteronomy 12:20) “When your soul desires to eat meat...” as a boundary, as if to say, "When your natural ethical state does not abhor the eating of living things like you would abhor the eating of human meat..." That’s why the Torah doesn’t have to explicitly prohibit cannibalism, for [man] has already acquired the correct natural idea in this, and the Torah doesn’t need to give an exhortation, just like it doesn’t need to specify good and bad character traits, which are embedded, and familiar. But when the time comes of an ethical state of disgust for meat because of a natural repulsion to it, there will be no “urge of your soul to eat meat”, and it would [theoretically] be prohibited to eat.

13 יג

כדי להרשים את התוצאה המוסרית לקץ הימים הנה באו המצות התלויות בשחיטת הבעלי חיים הנה לא הותרו כי אם הבעלי חיים הסמוכים על פי רוב על שולחן האדם, והיותר נאותים על כל פנים שלא לקלקל טבעו להדמות לדורסים באכזריות כמפורסם לראשונים כבר. אמנם כיסוי דם העוף והחיה, הוא כעין מחאה על ההיתר, כלומר בשת יש בדבר, ראוי לכסות הבשת האנושית על שלא הגיע עדיין למדרגתו הראויה לו להשכיל, שאין הדבר נאה לאבד נפש חיה מפני צרכו. אמנם הפעולות יעשו את ההכנה המוסרית שתוכל לצאת כשתבא עתה.

In order to make an impact towards the ethical result for the End of Days, the commandments regarding the ritual slaughter of animals were only permissible for animals that rely generally on humans for food, and any others are anyway more appropriate to prevent man from damaging his nature turning into a cruel hunter, as medieval sages have made well known. However, covering the blood of a bird or an undomesticated animal is like a protest against the permissibility of eating meat, as if to say that there is shame in this behavior, that it is proper to cover up the shame of humanity that they have not yet reached the level that is appropriate for them, to understand that it is something unsavory to take the life of a living thing for one’s needs. However, the ethical preparation is done by our actions, so that it can emerge when the time comes.

14 יד

גם זה הוא בפלם ומאזני משפט: דם הבהמה המתפרנסת מבעליה אין האדם ראוי עדיין אפילו להכיר צד בושה שלמה בשחטו אותה תחת אשר יפרנסה וידאוג לצרכיה. אם היה הכיסוי נוהג גם בבהמה היתה התעוררות המוסרית יותר מהמדה. די לנו באיסור אכילת דם החמור המעורר על כל פנים שאין שפיכת דמים מדה מוסרית הגונה לאדם על כל פנים. אם היתה הבושה מתחלת להרשם גם בשחיטת הבהמות הבייתיות היתה פועלת להתרגל לעבור על רגש המוסר הפנימי יותר ממה שתפעול באחרית למונעו. ודאי לא כל ההרגשות המוסריות הנעלות יבאו בבת אחת, כי אם מעלות מעלות. ואם יעלה האדם למדה זו תחלה להכיר שהחי שאינו סמוך על שולחנו עוול הוא לטול את חייו לצרכיו, עוד לא יגיע גם לזאת ההרגשה לפרנס את החי הסמוך עליו, גם לעת זקנותו שכבר לא יוכל לעבוד, מפני החובה המוסרית. על כן לא יוכל להיות הרושם שוה אצל זביחת חיה ועוף הנצודים ברובם, כזביחת הבהמה הנתונה על אבוסה שנותן לה בעליה.

This is also done steadily and balanced. [For example,] it is still improper [to cover] the blood of a domesticated animal, even for the recognition of the complete shame in slaughtering something that was provided for and had its needs cared for. If the covering of blood also applied to domesticated animals, it would awaken those ethical feelings too strongly. It is enough for us to have the strict prohibition on eating blood to awaken anyway in us at the very least that spilling blood is a disgusting ethical trait for humanity anyway. If shame would start to be felt even in the slaughter of domesticated animals, that would work to accustom us to the transgressing of our inner moral feeling, more than what would work in the end to hold [that feeling back]. Certainly not all moral feelings would come all at once, but rather step by step. If man first steps up to the level that he can recognize that it is immoral to take the life for his own needs those animals that do not rely on him for food, he has still not reached the feeling to provide for an animal that he does raise, even if in its old age when it can no longer work, because of moral obligation. Therefore, there cannot be the same moral impact between the slaughtering of birds or undomesticated animals that are usually hunted and the slaughtering of domesticated animals that eats out of its owner’s trough.

15 טו

איסור חלב הוא גם כן להזכיר על כל פנים, כי אין ראוי להרוג את הבעל חיים אפילו המתפרנס משל בעליו בשביל מותרות. על כן החלק היותר מוטעם יאסר, כיון שודאי אפשר לענין חזוק הכחות מבלעדיו. אמנם בבעלי חיים הניצודים חיה ועוף שיש בהם הערה יותר חודרת על ההמנע מהריגתם במצות כיסוי הדם, כיסוי הבשת האנושית, אין צריך להערת איסור החלב, על כן חלבם מותר.

The prohibition of eating the [forbidden] fats [of an animal] is also to remind us anyway that it is inappropriate to kill animals needlessly, even [an animal] that is taken care of by its owners. Therefore, it is the tastiest part that is forbidden, for it is certainly possible to get nutrients without it. However, with regard to animals that are hunted, [such as] wild animals and birds, they have a more penetrating idea to hold back from killing them in the commandment of covering the blood, of covering humanity’s shame. With that, there is no need for the prohibition of fats, and that’s why their fats are permitted.

16 טז

המעלות המוסריות שיתעלו בבא העת המאושרה שתמלא הארץ דעה את די כמים לים מכסים וכל בנינו יהיו למודי ד', והמוסר האנושי הטבעי יקבע בלב בכל פרטיו, והתורה תהיה עמוד האורה שמטעמי מצותיה יאירו את דרך החיים, כדברי חז״ל בסוף פרק אלו עוברין ״אור יקרות וקפאון״ אלו טעמי תורה שיקרים בעולם הזה קפויים יהיו לעתיד לבא. ובמדרגה אחר מדרגה תתפתח האנושות לאור באור ד'.

The moral levels will rise when that fortunate time comes when (Isaiah 11:9) "the land will be filled with knowledge of God like water covers the sea, and all of our children will be taught of God," and natural human morality will be fixed in the hearts of every individual, and the Torah will be a pillar of light that the reasons for its commandments will light the way of life, as our sages say at the end of the chapter of “These Are The Transgressors”, “a light that is precious and frozen”, this is referring to the reasons of [the commandments of] the Torah, that are precious in this world, and frozen in the World to Come. Step by step, humanity will develop to illuminate in the light of God.

17 יז

הנה שימוש הדברים שהם קנינים להבעלי חיים אפילו כשאין האדם נוטל חייהם על ידי זה כחלב הבהמה וצמרה, יש להרשים רושם מוסרי שעל כל פנים יש בזה צורך להדרכה. ראוי אמנם להכיר שאין רעה מוסרית אם יוקח הצמר מהכבש, בשעה שגם לבעל הצמר, הכבש, יקל משאו על ידי זה. אבל רעה מוסרית היא כשנוטל צמרו רק להנאתו גם אם יש בו צורך להחי עצמו, אז הוא גזל משפט, רק בתגרת יד התקיף על החלש. וכן הדין עם החלב. על כן ראוי להרשים שאין ראוי על כן שינטל החלב באותו ערך שהבשר יוקח ממנו, דהיינו על ידי היזקו וצערו. על כן חיבור ויחש הבשר עם החלב, יכפיל רושם ההפסד המוסרי עד שיוכר אפילו בעת לא נשלם החינוך האנושי, כדי שיעיר הלב למועד המאושר, שלא לבד אכילת הבשר תהיה ראויה למניעה מפאת המדרגה המוסרית הישרה שתגדל, כי אם גם להחלב יהיה ערך מוסרי של מניעה כשתהיה נטילתו דומה לערך שוה עם הבשר, על ידי צער והפסד החי, וכמו כן הצמר. אמנם הפשתן יוכל האדם להרחיב צרכיו ממנו כאות נפשו, ולא ינקפהו לבבו מעולם שיש בזה עון אשר חטא, מה שאין כן הצמר הניטל מהחי שהוא צריך סייג, שלא ישתמש בו כל כך בשפע עד שיהיה נוטל מן החי במקום וזמן המצערו או אפילו המנוולו. על כן אין להשקיף על יחש הצמר עם הפשתן באופן שוה. על כן כדי להפעיל הזרעים המוסריים שיצאו לאור בעתם, נוסדו איסור בשר בחלב ושעטנז צמר ופשתן יחדיו.

There should still be a moral impact through the utilization of things that are the property of animals, even if [taking those items] does not involve killing the animal, like milk or wool, because anyway there still needs to be moral instruction regarding these things. However, it should be recognized, that there is nothing ethically wrong with taking wool from sheep during a time that even the owner of the wool, [i.e.] the sheep, has its burden lightened by it. But it is ethically wrong when [the motivation] for taking the wool is solely for the benefit of the shearer, if the sheep needs its wool for itself. Then it’s just “legal” stealing, just the struggle of the strong over the weak. And the same thing is true regarding milk. Therefore, it should be internalized that the taking of milk should not be done in the same way as the taking of meat, which is by causing it pain and suffering. Therefore, the connection and relationship of meat together with milk would multiply the impression of ethical deficiency, even at a time when humanity’s education has not been perfected. The heart will be awakened [in preparation] for that most fortunate time [in the future], when not only will it be appropriate to hold back from eating meat from the standpoint of the upright ethical level that will be reached, but even milk will be an ethical value, that one should hold back from having milk when taking milk is done in a similar fashion to taking meat, by pain and causing loss to an animal, and similarly regarding wool. However, man could use linen as much as his heart desires, and his heart never has to bother him that he did any sin at all, which is not true by taking wool from an animal, which does need a protective fence, that he is not to use wool in an abundance, in a time and place that would cause it pain, or would even just make it ugly. Therefore, one should not view wool and linen as equivalent to each other. Therefore, in order to activate the ethical seeds so that they should come to out into the light in their proper time, the prohibition of meat and milk, and the mixture of wool and linen into shatnez, were established together.

18 יח

וכלל החוקים הם המצות שאי אפשר למצא להן תעודה בהוה כי אם הן זריעה והכנה על העתיד, כי רק בבא המועד המאושר אז יורגש כמה גדולה היא התועלת שקנו בני האומה הנפלאה הכנה להדרכה מעולה כזאת. ושופטינו ויועצינו בדרשם את התורה וימצאו עמנו מוכשר להוציא אל הפועל אלו הנצנים, אז תצא האורה לכל העם. והעם המתעלה לזאת ההנהגה הנפלאה בהרגש פנימי טבעי של רחמנות, ביישנות, גמילות חסדים שיצאו אל הפועל במלא מובנן, מוכרח הוא שיהיה לאור גויים. וכל העמים בשומעם את החוקים האלה יאמרו ״רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״.

The category of “chukim” is [defined as] commandments that we cannot find an ultimate purpose for them in the present, and are rather a sowing of the seeds and a preparation for the future. Only when that fortunate time comes, only then will we sense how great the purpose acquired by this wondrous nation is, a preparation for instruction so lofty as this. When our judges and advisors will expound the Torah and will find our nation ready to bring out to actuality those buds, then the light will go out to the entire nation. The nation that is so lofty for that wondrous leadership, in the inner natural feeling of compassion, of meekness, of acts of kindness that come out from our full understanding, that will surely be a (Isaiah 42:6, Isaiah 49:6) “light unto the nations”. When all the nations hear about these chukim, they will say (Deuteronomy 4:6) “Surely this great nation is a wise and understanding people”.

19 יט

הקרבנות, אמנם ודאי כל זמן שמצב המוסר האנושי מוצא להכרח או לישר לפניו להשתמש לצרכיו החומריים בהריגת בעלי חיים, ראוי שהתשמיש היותר תכליתי, דהיינו הוראת ההכרה הפנימית בחובת ההודאה להאל הטוב, תהיה על ידי קרבנות של בעלי חיים, ועוד ימשך אולי גם כן בעבור התקופה ההיא, והמוסריות תתנשא עד להבחיל בשר כל חי. אמנם ההערה למציאות מדת הדין ושימוש האכזריות בעולם ראוי שימצאו ודאי איזו תקופה כדי לשמור את מצב הרוח האנושי שלא ישפל על ידי עלילות רעות של הכושלים המוסריים שבחברת האדם. ״החוטא בן מאה שנה יקלל״. על כן תהיה הערת הקרבנות שפועלת על כל פנים על המתעסק איזו הערה שיש צורך עדיין במדת הדין בעולם. אמנם כשיתרומם המצב עד האופן היותר נשגב שלא יהיה צורך כלל בשום שמירה, אז ודאי סנהדרי גדולה היושבת במקום אשר יבחר ד' יעמיקו בתורה, אם יתכן לזבח אז לדי כל חי, כאשר אין האדם יכול לרצות בזה בשום אופן מצד הכרתו המוסרית, ונאמר ״לרצנכם תזבחו״. וכיון שאי אפשר שיהיה בזה רצון אנושי שלם, ודאי יהיה כח ביד בית דין הגדול להחליף את הקרבנות של הבהמות למנחות מן הצמחים, ועל זה נאמרה התעודה האחרונה ״וערבה לדי מנחת יהודה וירושלים״, דוקא מנחה ולא זבח. ועל זה נאמר בדחז״ל: כל הקרבנות בטלים ותודה אינה בטלה, מוסב על הלחם שהוא עיקר גדול בה. מובן הדבר שאי אפשר להגביל פרטי התקופות שיהיו מסורות רק לבית דין הגדול במקום אשר יבחר ד'. וכל אשר יגזרו בפירוש התורה והגבלתה, בין על פי טעמא דקרא, בין על פי שימצאו סמך מן התורה, כיון שחוברה לזה דעת בית דין הגדול הרי זה תורה שלמה, והחולק על זה הוא זקן ממרא, שלא ימצא חוטא מגונה כזה בזמן השלימות.

The sacrifices, however, certainly the entire time that the ethical state of humanity necessitates them or to become straightened by it, to use it for its material needs in the killing of animals, it is proper to be used for a better purpose, which is to teach the inner recognition of the obligation to be grateful to the good God, and that should be through the sacrifice of animals. Additionally, perhaps it will continue even in this era, and the ethical values will be carried until the [concept of eating] flesh of any life will be revolting. However, the idea of the existence of the attribute [of God] of [divine] judgment and the use of cruelty in the world, is proper for them to be found certainly in whatever era, to guard the spiritual state of man, so that he won’t fall lower through the evil deeds of those who stumble in social ethics. (Isaiah 65:20) “The sinner who is 100 years old will be cursed.” Therefore, the concept of sacrifices will impact anyway the one involved in that idea, [internalizing in him] that there is still [the concept of] the attribute of [divine] judgment in this world. However, when their status becomes loftier, to a most exalted fashion, where no preservation is needed at all any longer, then certainly the great Sanhedrin that will adjourn in that place that God will choose, they will delve into the Torah whether it’s possible to [still] sacrifice then to God all living things, [at a time] when no one will be able to desire it in any way because of their ethical awareness, and it says, (Leviticus 19:5, Leviticus 22:29) “According to your will should you sacrifice.” And once it will be impossible for there to be willingness [to sacrifice] in any perfected person, certainly the Great Bet Din will have the power to switch animal sacrifices to vegetable offerings, and on this that final testimony stated, (Malachi 3:4) “Then shall the offering of (minchat) Judah and Jerusalem be pleasant to God,” precisely an offering (mincha), and not a sacrifice (zevach). And our sages say about this, (Leviticus Rabbah 9:6) “All sacrifices will become nullified, but the thanksgiving offering will not become nullified”, [because it] is made up of bread which is the great fundamental about it. Obviously, it is impossible to define the specifics of that era, in which the power of authority will only be [given] to the Great Bet Din in that place God will choose. Anything they will decree in the explanation of the Torah and its boundaries, whether through the “reason of the verse” (taama d'kra), or whether it is through finding support from the Torah (asmachta), once the opinion of the Great Bet Din is unanimous, that is the complete Torah. Someone who disagrees with [their rulings] is a “rebellious elder” (zaken mamre). There will be no sin that will be as despicable as that at the time of perfection.

20 כ

והנה לחיבור הצמר עם הפשתן שנאסר כדי להרשים ההערה המוסרית על ערך הוקרת הבעלי חיים כפי ערכם האמיתי בתור יצורי ד' שאין לגעת בקנינם, אין לזה מקום בבגדי כהונה שנועדו בשביל הקרבנות מהבעלי חיים, שכל עקרם לא ימשכו רק כל זמן שלא הגיעה המוסריות לידי מדת ההכרה השלמה של חובת הצדק המלא עם בעלי חיים. וכמו כן אינה צריכה להיות מוזהרת בציצית המביאה להזכיר כלל המצות כולן. ובהזכיר להאדם את כלל התורה ותוצאותיה, יכיר בהשתלמותו על ידי זה את ערך החובה של העמדת זכות הבעלי חיים, בערך שימושו בקנינים שלהם הטבעיים.

Behold, combining wool and linen was forbidden in order to impress [upon man] the moral idea [that man should] value the preciousness of animals according to their true value as creations of God, that one should not take what’s theirs. This did not apply to the vestments of the priests, because the priests are appointed for sacrificing animals, and the sacrifices themselves are only going to continue so long as ethics have not reached the point of recognition of the full obligation of justice towards animals. Similarly, there is no need to be careful by [the commandment of fringes on a four-cornered garment,] tzitzit, which are meant to recall all of the commandments in their totality. And by remembering the totality of Torah, and all of what it is meant to produce, one recognizes the value of the full obligation of animal rights, relative to the use of their natural possessions, as part of that perfection.

21 כא

להבליט יותר את ההשקפה של רגשי החמלה הראויים לבא מהאדם על כל החי, יועיל איסור הטריפה והנבלה. הטריפה האומללה, יותר היא ראויה לחמלה הרגשית, כמו שיחמול האדם על הכואב והחולה יותר מעל הבריא. אמנם, השיתוף הנמצא ברגשי החמלה יוציא את פעולתם בבא עתם, מצורף עם שמירת הבריאות החומרית והנפשית שיש בזה, ביחוד שלא ישתתף עם הטורף מבעלי חיים הדורסים. ולהעירו שראוי לו להתרחק ממדותיהם ולפעול גם כן עליהם לטובה, על כן לא יאכל את הטריפה בשדה. הנבילה שמתה מאליה אמנם תכה שורש בעתה מדין קל וחומר, אם זו שמאליה מתה, הזהירה תורה עליה שלא להשתמש באסונה ואבוד חייה אפילו אחרי שאין לה הפסד מזה, רק לאות שיתוף הצער שמביא על הכניסה בגבול רגשותיה. ועל ידי זה יבא האדם גם כן להרחיב גבול המשרים לטכס עצה להיטיב את גורל הבעלי חיים בחומריות ומוסריות. ובודאי שבהגמר ההכרה, לא יוכל האדם המתמלא דעת מציור איסור הנבילה להניף חרבו על החי היושב עמו ונהנה מזיו החיים. ובהיות יוצא אל הפועל כל המובן העמוק מאיסורים, הלא אז תתמלא התעודה הנאמרת על זה ״כי עם קדוש אתה לדי אלהיך״.

The prohibition of “neveila” and “tereifa” serves to emphasize even more the attitude of compassionate feelings that man should have for all living things. That pathetic tereifa, isn’t it more appropriate to feel compassion for it, just like one feels more compassion for a suffering or sick person than a healthy person? However, the partnership that is found in compassionate feelings [for a tereifa animal] manifests itself in actuality when the time is right, together with the preservation of physical and spiritual health that is inherent in [the prohibition of eating tereifa], specifically that one should not share the same traits of animals of prey. And to awaken one to the fact that it is proper to distance oneself from their traits, and to be effective as well for their betterment, one is forbidden therefore to eat a tereifa lying in the field. A neveila that died on its own, hits at the root of terror from an kal-v'chomer argument, that if one is warned by the Torah to not take advantage of the tragedy and loss of life that happened to an animal that died on its own, even though [the animal] doesn’t lose anything from that, except as a sign of partnership in its suffering one could have by moving into the realm of its feelings[, then surely we should not take advanatge of animals that are healthy and have what to lose]. Through this, one would come to expand one's ethics to form a lesson that would improve the lot of animals ethically and physically. Certainly when that awareness has been completed, when man has the complete picture of the prohibition of eating neveila, he will not be able to raise his sword against a living animal that is dwelling with him and enjoying the sparkle of life. And when the depth of these prohibitions come to fruition, that is when the destiny will be fulfilled which is spoken about, (Deuteronomy 14:21) “For you are a holy nation to God your God.”

22 כב

וכמה משלים הוא ציור של תעודת מצות כיסוי הדם להעיר את רגש הבושה האנושית בבא עתה, עם ההלכה של ההכנה הצריכה לעפר שלמטה. ההכנה של קודם הכיסוי שהיא ברובה גם כן קודם השחיטה, תעיר שראוי להתעודד ולחשוב בעוד שלא נעשה המעשה והדם לא נשפך, כי יש בזה בושה מוסרית. והתכלית היוצאת מזה תהיה המניעה הכללית בבא עת ההגון.

And how perfectly that dovetails, that end-purpose description of the commandment to cover the blood [with dirt] - which inspires feelings of humanity’s embarrassment when the time is right for them - with the law that one must prepare dirt to be under [where the blood lands]. The preparation that’s done before the covering over [of the blood], which is usually also done before the slaughtering, rouses us to the fact that it is proper to be encouraged and to think even before the act is done, when the blood has not yet been spilled, that this is something ethically shameful. The purpose that will emerge from this is the general withholding of this [slaughtering] when the time of decency arrives.

23 כג

הדגים מנועי הקשקשים, מחוסרי ההגנה הטבעית ראוי להרשימם יותר ברגש החמלה למנע אכילתם. אמנם בעלי הקשקשים, בבא המועד המלא דעת, יעיר האדם את לבבו, אם הטבע שמו בחכמת יוצרו להם הגנה לקיומם, איך ראוי שבחיר היצירה יהיה משתדל באיבודם. בהערה הזאת יכלל גם כן הסנפיר שמועיל גם כן להצלתם מרודפיהם.

Fish that do not have scales are lacking in natural protection. This is meant to have a bigger impression upon our feelings of compassion to prevent us from eating them. However, for those fish that do have have scales, when the time of full knowledge comes, man’s heart will realize that if the wisdom of their creator was that [these fish] should have natural protection in order for them to survive, how could the most supreme creation be involved in destroying them? In this same awareness, fins are also included, for their function is also to save them from attackers.

24 כד

הדעת נותנת, שאז בהשתלם האדם למרום שלמותו, שאביון יחדל מקרב הארץ, נקשה ורעב וחולה לא ימצא, חסר דעה לא יהיה במציאות כי כולם יהיו למודי ד' וחכמי לב, לימוד חכמה ומלאכת מחשבת וכל כשרון יקל מאד. כשיתפתחו הכשרונות האנושיים בכל רחבם, השלום יהיה שורר בעולם, אין תחרות ומריבה וכל עמל וכל כשרון מעשה לא יהיה לכל האנושות כי אם להטבת המצב הכללי המוסרי והחומרי. אז יתור לו האדם חלקה לעשות צדקה ולשפוך רוח חסדו עליה, ולא ימצא בהיות כל בני האדם יהיו מאושרים חיים חיי עונג והצלחה חומרית ומוסרית ושכלית. אז יפנה לו האדם עם אוצר חכמתו ונסיונו, אל אחיו הנמוכים, אל הבעלי חיים, וימצא עצות לפי מדרגתם לשכללם, ללמדם, להשכילם. ואין ספק כי יגדיל האדם ויאדיר תורת השכלת הבעלי חיים והתפתחותם עד שיעלם אל מדרגה נשאה מאד, אשר אין לצייר בחושינו מראש. ומחלקי ההשלמה תהיה התרבות של הבעלי חיים הדורסים, שאריה כבקר יאכל תבן ופרה ודב תרעינה, ושעשע יונק על חור פתן. ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד'. ותהיה הארץ כולה המלאה דעה את ד', הר הקודש באמת.

It makes sense, that then, when the perfection of man will be at the height of his perfection, that there will be no more poor people, and embitterment, famine, and sickness will not be found. Lack of knowledge will cease to exist, for everyone will be learned about God, everyone will be wise of heart. The learning of wisdoms, of art, and all skills, will [come] very easily. When humanity’s talents develop in all their breadth, world peace will reign. There will no longer be any competition or conflict, and all the labor and all practical skills will only be useful to humanity in order to make their general situation better, ethically and physically. Then will people seek to spend their portion [of time] doing righteousness and spilling the spirit of his kindness on it, and he will not find [anyone to help], for all of humanity will be well-off, living lives of contentment and success, physically, ethically, intellectually. Then man will turn, with his storehouse of wisdom and experience, to his lower brethren, to the animals, and he will find ideas according to their level to improve them, to teach them, to make them intelligent. There’s no doubt that man will increase and glorify the science of animal intelligence, developing animals until they are raised to a level so high we cannot even imagine it now. One of the aspects of this perfection will be the acculturation of predatory animals. (Isaiah 11:7-9) "The lion will eat straw like an ox, and the cow and the bear will graze together, and the nursing child shall play at the hole of the cobra. They will not damage, nor destroy, in all my holy mountain, for the land will be filled with knowledge of God." And when the land is filled with the knowledge of God, that will be the real holy mountain.

25 כה

ומי לא יבין שבעת המאושרה ההיא, ש״העירים... בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה״ . מפני שכל כך ירומם אותם האדם ויפנק תכונתם ושאר רוחם, אי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבח אותם באכזריות חמה. על כן העמיקה תורה בתנאי הקרבנות ״לרצנכם תזבחהו״, להורות על מעלת התרבות שבתקופת הקרבנות. על כן יחסה תורה הקרבנות לצפון, הצד המיוחס במורשה להאומה לחסרון ההשלמה, ״עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת״ להורות שמצד החסרון האנושי יש מקום לקרבנות כדברינו כל זמן שלתשמישי חול ינעמו לו בשר החי, ועוד במועד יותר מאוחר כפי ערך ההגבלה הראויה לשמירה הבטוחה של שלימות המוסרית. ובודאי יקדים הרבה פרי המוסר העליון להגמר אצל ישראל ועוד יהיו נוהגים הקרבנות ״עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים״. והתעודה האחרונה תהיה כי הר ד' יהיה הר המוריה, לצאת ממנו אורה והוריה לעולם. ובית תפילה במקום בית זבח.

Who cannot understand that at that fortunate time, where (Isaiah 30:24) “the young donkeys… shall eat clean provender which has been winnowed with the shovel and the fan,” that this will be because humanity will elevate animals so much, and will nurture their traits and the rest of their spirit, that it would be impossible to entertain the thought that man would take his children in spirit whom he has nurtured, caused to proliferate, improving them and to making them intelligent, and then to sacrifice them with seething cruelty. Therefore, the Torah embedded sacrifices with a condition: “according to your will shall you sacrifice”, to teach us what the level of society is during the era of sacrifices. Therefore, the Torah creates a relationship between sacrifices and the north, and it is our national heritage that that side is [considered] deficient in its completeness, “the world is like a patio, and the northern wind does not circumvent it” (Bava Batra 25a), to teach us that only because of human deficiency is there a place for sacrifices, so long as there is an enjoyment of meat from living things for non-sanctified purposes, and [even] further in that much later time period when [the eating of meat is still] appropriate for the guarding of the ethical perfection [so that we do not slide back]. Certainly the ethical fruit is going ripen much earlier for the Jews, they will still be doing sacrifices, (Isaiah 56:7) “their burnt offerings and their sacrifices shall be accepted on My altar, for My house shall be called the house of prayer for all nations.” And the ultimate fate will be that the “mountain of God” will be Mount Moriah, that it should be a source of “orah” [light] and “horiah” [teaching] to the world. And it will be a "house of prayer" instead of a "house of sacrifices."

26 כו

אמנם כל זמן שמעמד המוסרי מכל צדדיו, בין מצד חלישות החומר האנושי שבא גם כן מסבת החולשה המוסרית של עונותינו ועונות אבותינו, בין מצד החלישות המוסרית, עוד האדם ראוי להטפל באכילת בשר בעלי חיים. כמה מגונה הוא, אם יהיה שולחנו מלא ושולחן רבו ריקם. אם לצרכיו הבהמיים יזבח את הבעלי חיים ולהוראת ההכרה הפנימית של הכרת טובה לחסד אל, תנוח נפשו גם בלא העלאת קרבן לפניו מבחירי צאנו ובקרו. על כן תלויה היא התרבות האנושית מאד בעת ההצלחה הממוצעת, שבהקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ד', יביעו מעומק נפשם ההודאה העמוקה היותר מרושמת כפי טבעו של אדם ורגשו. ולהורות גם כן שהרבה יותר מרגשו ראוי לכבד ולהודות לאדון כל, החונן טוב וחסד, עד אשר תתעלה האנושות כולה להנזר מכל בשר חי, כי לא תהיה צריכה לו, מצד תגבורת הכוחות הטבעיים שיבאו מברכות הטבע, ותכונת הנפשות הטובות וחזקות במוסרן הנעלה. אז יהיו כל הקרבנות בטלים מכל החי חוץ מקרבן תודה בלחמה. ותערב לדי רק מנחה, שנאמר בה ״ונפש כי תקריב קרבן מנחה לד'״. זו באה בהסכמת הנפש האנושית הטהורה.

However, the whole time this ethical state continues, from all of its aspects, whether from the aspect of the weakness of human physicality, which also comes from the ethical weakness of our own sins and the sins of our fathers, or from the aspect of ethical weakness, humanity still has to be "bandaged" with regards to the eating of animal. How disgusting is it, for man’s table to be filled, but his Master’s table empty? For his own animalistic needs, man is willing to kill an animal, but to show an inner recognition of gratitude for God’s kindness, he’s unwilling to offer a sacrifice from the best of his sheep and cattle? Therefore, this is needed for human culture during the process towards success, that as nations and kingdoms all gather together to serve God, they will [desire to] express from the depths of their souls a deep appreciation [in a way] that has the most impact according to man’s nature and emotions. And this also teaches [man] that the honor and gratitude towards the Master of Everything, the Gracer of goodness and kindness, is more [important] than one’s own feelings, until all of humanity rises itself up to the abstain from meat, which he will no longer need, because [man's] natural strength will be stronger because of the blessings of nature, and from the traits of souls that are good and strong in lofty ethics. Then, all sacrifices from living things will be nullified, except for the thanksgiving offering of bread. Only the mincha will be pleasant to God, as it is stated about it, (Leviticus 2:1) “and when a soul offers a mincha offering to God.” [Only] the mincha comes from the approval of the pure soul of humanity.

27 כז

וכמה נהדר הוא איסור הכלאים בבעלי חיים בהנהגה והרבעה. ללמד על הכלל כולו של ההתעמרות גם שלא תצא חוץ לגבול המוסריות, לחוס על כבודם ושיווי כוחותיהם.

And how beautiful is the prohibition of mixing animals, [whether] by leading [them together for work in a field] or by cross-breeding them. This is to teach the entire rule of cruelty [to animals], that one should not go outside the bounds of morality; one should care for their honor and the balance of their strengths.

28 כח

אמנם לתעודות אנושיות כאלה, יביאו את הדורות הבאים רק השמירה בחוקים העליונים הנועדים בתור זריעה של צדקה, כי לא יומר הלב כי אם על ידי הופעת המון פעולות של דורות רבים המכוונות לתכלית נשגבה. והתכלית גם כי הנה מושקפת רק למבינים יחידים, כשיבא הזמן הראוי שיהיה נחלת כל העם, יהיה הרושם מתקבל ומשתמר מאד. אם כן כל השומר חוקי תורה הוא עושה צדקת ד' עם העולם כולו בכלל, ועם ישראל בפרט, ונפשו תמלא נהרה, בהכירו את גודל ערכה של מטרתה הכללית של תורה, שלא תגמר בשום אופן כי אם בשמירתה המעשית, שבנויה בעצת ד'. ״בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין״. אם יצר לב האדם ״רק רע כל היום״, הלא התורה היא עץ חיים להמתיק מרירותו. ומי הוא זה שנוטל חלקו בהעתיד הנאור והנשגב של האנושות, רק השומר את התורה. ומה גדולה היא החרפה, וכמה נמרץ הוא ההפסד, של כל נפש שיכולה היתה לקחת חלק בהמטרה הרוממה, על ידי שלא תהיה פורשת מכלל ציבורה, והולכת בדרך החיים של עמה, שראוי גם כן מצד ההכרה הגסה ההמונית להכיר לחובה קדושה. ומה רע ומר הוא בראותו שהפסיד בידיו את חלקו בעשות הטוב הכללי לכלל האנושות וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מה עז הוא הרגש הטהור של הרואים תכלית העתיד. ״ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עבד אלקים לאשר לא עבדו״, אלה לדראון עולם, ואלה לחיי עולם.

However, for a purpose of humanity such as this, the only thing that will bring future generations to this is the keeping of these lofty chukim that are designated to sow the seeds of righteousness. For the heart cannot be transformed except through the emergence of a multitude of actions over the course of many generations which are directed towards a lofty ultimate purpose. And the ultimate purpose, even though it can only be perceived by individuals who understand it, when that time comes when it is proper for the entire nation to inherit it, this impact will be accepted and closely guarded. If so, anyone who keeps the chukim of the Torah is doing (Deuteronomy 33:21) "God’s righteousness", with the whole world in general, and with the Jews especially, and his soul will be filled with light, with the recognition of the greatness of the value of the general goal of the Torah, which can only be completed with the practical keeping of the Torah, that is built with the sagacity of God; (Kiddushin 30a) “I created the evil inclination, and I created Torah as its antidote.” If man's nature is (Genesis 6:5) "only evil all the time", isn’t the Torah a “tree of life” to sweeten [life’s] bitterness? And who is he that takes his share [of responsibility] in this lofty and enlightened future of humanity? Only someone who keeps the Torah. And how great is the shame, and how grievous is the loss, for any soul that can take part of that lofty ultimate purpose, through not separating from the community, and going in the way of life of his nation, even from the aspect of the crass recognition of the masses to recognize the holy mission; how evil and bitter is it when he sees that his own hands have caused him to lose his share in doing the collective good for all of humanity, and for everything that has a living breath. How mighty is that pure feeling of those who see the future purpose. (Malachi 3:18) "Then shall you return, and you will discern between the righteous and the wicked, between he that serves God, and those that do not serve Him;" (Daniel 12:2) "these are for everlasting contempt" and "these are for everlasting life".