Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer
1א׳
1 א

סעיף א' (לישא אשה) על האב מצוה להשיא בנו משמע שגם גדול מופלג ואינו על שלחן אביו מ"מ מוטל כי מתביש. ובזיווג ב' יש לומר דקיל כי אין מתבייש כנהוג. ולישא לפני כ' שנה יש לומר שאין להבן לסמוך את עצמו על אביו ולא יתבייש לשלוח בצינעה:
לישא יש לומר דלא שייך כיבוד אב ואם שאומרים לא זו כי חן מקח על חלקו. וכתיב יעזב איש את אביו כו' ודבק באשתו היינו רצויה לחלקו היטב. ומה שאינו מצד חן רק בשביל ממון וכוותיה מוטל כיבוד אב ואם אשר הם רוצים ישא. ואחר תקיעות כף תנאים כנהוג לא שייך עוד כיבוד אב ואם. רק כשממון מפקיע מתיר לכתחילה אם נהוג כן. גם כי בממון כיבוד אב ואם משל אב. מ"מ בכך אם האב ישיב אליו הקנס שיתן יצייתנו היטב:

2 ב

סעיף ג' (לא נהגו לכוף) מה שמעלימים עיני העדה מלכוף למי שדר עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שיגרשה. וכמ"ש בשו"ת הריב"ש ז"ל ובש"ע. ועל פי הרוב אין אומר גם כן בניחותא בלי כפיה בזה. יש על זה צד זכות מצד דהוה גם כן ספק ספיקא. ספק אין המניעה מצדה רק מצדו. ויש גם כן ספק אם יעשו הדברים תנובה ויהיו נשמעים. ויש בזה עוד ספיקות ספק מצדה יהיה מניעה מלקבל גט. ספק מצדו יהיה מניעה מלגרשה הן לאהבתו אותה הן מצד בצע מוהר הכתובה וכדומה ספק ששניהם אינם ראוים להוליד. וגם שאין זה ספק שקול. כי רובא דעלמא מולידין וכאן דאתחזק ריעותא די לתלות הריעותא באחד מהם ולא בשניהם. על כל זה אולי שייך בזה קבוע. גם כתבתי במקום אחר פלפול בשם מו"ח נ"י אודות ספק אחד שקול והשני אינו שקול. אודות מ"ש בזה הפ"י ז"ל פ"ק דכתובות. ומ"א ז"ל סי' תס"ג. ועל כל פנים חזי לאצטרופי לכמה ספיקות הנ"ל ויש גם כן צד שאסור לגרש אשתו ראשונה. ויש גם כן סברא אודות ארץ ישראל תובב"א. לזה יש זכות גמור על ההעלמת עיין בזה לגמרי. אך אם כבר התחילו הזוג בעסקי פשרות אודות גירושין נכון להכניס את עצמו לגמור לטובה הגירושין. שמסתמא ידע בנפשיה שראוי להוליד ואין כאן עוד ספיקות כלל. ועל כל פנים נכון להודיעו. שמצד ספק הוא פטור משאר וכסות אולי על ידי זה יתפשרו. וכן עשיתי והודעתי לאחד שכבר עסק לפני עם אשתו. אודות גט מחמת שלא הולידה לו יותר מעשר שנים. וכבר היו קרובים להתפשר רק מצד אהבת בצע לא נתפשרו והוא בעל מלאכה ועשיר. וגם היא נקל לה להתפרנס בנחת. או להיות בשירות אצל בעל בית ויהיה לה עוד יותר מכדי פרנסתה. וכן אפשר לה להנשא לזקן. ולא הודעתי אז זכותו מה שהוא פטור משארה וכסותה. והודעתיו עכשיו. כדי שיזדרזו להתפשר בטוב:

3 ג

(עוד מצאתי) אודות העלמת עין בעניני זיווגים. אודות נושא זקנה. ושוהה עשר שנים בלי ולד ואינו מגרשה. וכמ"ש בש"ע בשם הריב"ש ז"ל מלבד מ"ש הריב"ש ז"ל שם טעמים על ההעלמת עין בזה. מלבד זה שייך על פי הרוב ספיקות ספק שהוא איננו יכול להוליד עוד. ומכל שכן אם לא הוחזק עדיין שיכול להוליד. וגם אם הוליד כבר מכל מקום יש ספק שאולי מעכשיו לא יוכל עוד להוליד. ואין זה נגד רוב וחזקה כל כך. גבי ששהתה עשר שנים ולא ילדה. שגם מצדה שייך חזקה מחמת רוב נשים שמתעברות ויולדות. ומכל שכן אם כבר ילדה והפילה או מתו בניה. שמונים משעת מיתת הילדים כמ"ש בב"י בב"ה בשם המ"מ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל בבם הרי"ו ע"ש. שבזה שניהם שקולים ומאי חזית לתלות שהעכוב ממנה דילמא ממנו. והיא אינה מצווה אפו"ר ואין לנו להזדקק לזה כלל. וספק שגם אם יגרשנה. אולי לא יזדמן לו זיווג הגון ותזדמן לפניו איזה עקרה או זקינה. וגם שמזקינה יכול לשמור את עצמו ורוב נשים אינן עקרות. על כל זה מצד שעל בעל אבידה לחזר אחר אבידתו. הרי זה בחזקת קבוע ולא שייך רוב וכמו שאמרו חז"ל בכתובות פ"ק גבי דאזיל איהו לגבה. וגם שכעת אנו דנין סתם מה ישא אם מהרוב אם מהמועט והיה מקום לומר דלא שייך בזה קבוע וכמו דקי"ל דאזלי' בתר רובא גבי מיאון וחליצה מצד שרוב אינן איילונית. מכל מקום התם שאני שאנו דנין על מה דאיתא קמן נפש א' ומכריעין בזה על פי רובא דעלמא שגם בהנהו דניידו יש ג"כ רוב בזה. ועל כל פנים יש בניידו בכל העולם הכרעה ע"י א' לבד משא"כ בזה שאין אנו דנין על נפש שלפנינו רק דנין כשיחזור הוא לישא אשה מה תפול בגורלו ובזה שייך קובע כנ"ל וצלע"ע. ואולי היינו טעמא שאין כופין בשלא ילדה. או ילדה ומתו בנים והזקינה ולפי הידוע במנהג הנשים אינה ראויה עוד לילד. שגם מדינא דש"ס אין כיפין בזה. וכמ"ש בב"י ז"ל סס"י קנ"ד בשם תשובת הרא"ש ז"ל ע"ש. ורק בשהתה עשר שנים יש תקנת חז"ל לגרש. גם כשמשורת הדין היה נכון להעלים עין בזה מצד ספק או ספיקות הנ"ל ויש עוד ספיקות אולי הוא מעצמו יתעורר מחר לגרש ואין אנו צריכין להזדקק בזה ומכל שכן להסוברים שאין כופין בשוטין רק בדברים שיש בזה עוד ספק אולי לא תועיל כלל כפיה בדברים (ומכ"ש אם כבר נזדקקו וזירזו בזה פעם אחת כמו שאירע כאן שזירזתי לאחד שאין לו בנים בדברי כבושים רבים ויש ג"כ ספק אולי אינו ראוי להוליד ויש כאן אחד שהוחזק בכמה נשים שהמניעה ממנו. ולא מנעו ממנו ילדה כיון שהיא אינה מצווה אפו"ר) ומכל שכן באריכות הגלות שעל פי הרוב אי אפשר להעמיד משפטי כדת על תלם על פי כפיות וכל שכן במי שיודעים בו שיודע מחיוב פו"ר אשר מצד חזקת כשרותו יש להוציאו מחזקת רוב מולידים ואולי אינו יכול להוליד ועל כל פנים אולי לא תאבה אשה להנשא לו מחמת שסבורה שאולי לא יוכל להוליד ותאמר בעינא חוטרא כו' וגבי מה שהוא רק תקנה על ידי מנהג יש זכות:
כעין הנ"ל בספיקות אודות שהתה עשר שנים ולא ילדה כן הוא אודות רווקים ששוהים יותר מעשרים שנים ואינם נושאים. שבזה יש לומר שאולי מרגיש בעצמו שאינו בן בנים ואולי מהדר מעצמו בזה ואין מזדמן לו זיווג נכון ואולי לא ישמע גם אחר ההזהרה ואולי תזדמן לו בהחפזו שאינה בת בנים או שאיננה זיווגו ולא יהי' מהדר להו ומכל שכן בזה שלא נתפרש בדברי חז"ל להזדקק בזה ולכפות שמועילים אמתלאות הנ"ל לזכות על המנהג של העלמת עין ולפי סגנון הבריות לפעמים יש גרם ניגוד לכבוד התורה הק' אם יזדקקו לזה רבנים בקביעות ואולי על פי זה י"ל מ"ש החמ"ח והב"ש ז"ל לדייק אם שוהה עשר שנים חמור מנושא זקינה ע"ש בסי' א' שיש בזה פנים לכל צד כי מצד שפירשו חז"ל התקנ' לגרש גבי ששהתה עשר שנים מצד זה ששהתה חמיר טפי כי התקנה מפקעת מן הספיקות וכנ"ל גם נוטה שבראותה שהעיכוב ממנה תרצה להתגרש ממנו כמו שכל נשואי אשה המצוה שבזה מצדה הוא על ידי מה שהיא נעשית טפילה למצוה וכן הוא בזה כשתתגרש ויסובב על ידיה שיוליד הוא שיהי' לה גם כן שכר טוב מזה ויש צד שנושא זקינה חמיר טפי עכשיו שנתרפרפ' התקנה דכפיה לגרש על ידי מה ששהתה עשר שנים על ידי מנהג להעלים עין וכנ"ל וחושבים זה לספק שאולי עכשיו שב ואל תעשה עדיף כיון שעכשיו יש ספק אולי הכפיה רק בדברים או בשוטים ואם הכוונה בשוטים יש חשש שבכפיה בדברים קרוב להפסד מלשכר מצד מוטב יהי' שוגגים כו' (האיש שדברתי עמו מצד משהה עשר שנים ולא ילד וכנ"ל שמענו בו שכבר ידע היטב על פי רבים שאין בזה חרם דרגמ"ה ז"ל ושחיוב לגרש. וגם אם לא שמע מהפקעת חרם דרגמ"ה ז"ל בזה מכל מקום כבר ידע ודאי שחיוב לגרש ורצה להתפשר עמה בזה ליתן לה הרבה כן שמעתי מקודם ועל ידי זה הי' מה שזרזתיו בזה ומה שאמרתי לפניו שאין בזה חרם דרגמ"ה ז"ל קרוב לשכר כו') כן הוא לפעמים בצד מה רחוק משכר מלהפסד ומספק אי אפשר לכפות בשוטים ועל פי רוב אי אפשר לכפות בהגלות המר וכנ"ל ואחר שהמנהג רפרף הכפיה נושא זקינה חמיר טפי שמפקיע המצוה בידים. וגם היא לא תתרצה כל כך מהר להתגרש והוא לא ישא עליה כיון שנוטה לבצע וישא זקינה ועל ידי זקינה יותר מופלג ההולדה משעל ידי שהיה עשר שנים שמצוי בזה לפעמים שתוליד גם אחר ששהתה י' שנים וצלע"ע בזה וכדומה שבמדינות אלו כעת אין מצוי ילד נושא זקינה וכן הוא נכון: