Chapter 7 ז׳
1 א

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְדָתָא וגו' (אסתר ג, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, כ): כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים. שֶׁאֵין מְפַטְּמִין אוֹתָן לְטוֹבָתָן אֶלָּא לְטִבְחָה, כָּךְ הָמָן הָרָשָׁע לֹא נִתְגַּדֵּל אֶלָּא לְמַפַּלְתּוֹ, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ סְיָחָה וַחֲמוֹרָה וַחֲזִירָה, וְהָיָה נוֹתֵן לַחֲזִירָה בְּלֹא מִדָּה, לַחֲמוֹרָה וְלַסְּיָחָה בְּמִדָּה. אָמְרָה סְיָחָה לַחֲמוֹרָה מַה שּׁוֹטֶה זֶה עוֹשֶׂה, אָנוּ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן לָנוּ בְּמִדָּה, וְלַחֲזִירָה שֶׁהִיא בְּטֵלָה, שֶׁלֹא בְּמִדָּה. אָמְרָה לָהּ תָּבוֹא הַשָּׁעָה וְאַתְּ רוֹאָה בְּמַפַּלְתָּהּ, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אוֹתָהּ יוֹתֵר לִכְבוֹדָהּ, אֶלָּא לְרָעָתָהּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא קָלֶנְדָּס, מִיָּד נָטְלוּ לַחֲזִירָה וּנְחָרוּהָ, הִתְחִילוּ נוֹתְנִין שְׂעוֹרִים לִפְנֵי בִּתָּהּ שֶׁל חֲמוֹרָה, וְהָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן וְלֹא אָכְלָה, אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ בִּתִּי לֹא הַמַּאֲכָל גּוֹרֵם אֶלָּא הַבַּטָּלָה גּוֹרֶמֶת כָּךְ, לְפִי שֶׁכָּתוּב: וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׁרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, לְפִיכָךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן.

2 ב

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים צב, ח): בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, מַה כְּתִיב בְּסוֹף קְרָיָיה: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, לֹא נִתְגַּדֵּל הָמָן אֶלָּא לְרָעָתוֹ, וְלָמָה גִדְּלוֹ, מָשָׁל לְגוּלְיָיר שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הַכֹּל אוֹמְרִים גּוּלְיָיר הָרַג, עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיכוֹנוּס, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ נֶהֱרַג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר כָּךְ יִתָּלֶה, לְפִיכָךְ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׂרִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַפַּלְתָּן הֵן מִתְגַּדְּלִין, וּכְתִיב (איוב יב, כג): מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם.

3 ג

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּתִיב (איוב כ, ו): אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, לְרוּמָא. וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, לָעֲנָנָה. (איוב כ, ז): כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, מַה גְּלָלִים הַלָּלוּ מְזֹהָמִין כָּךְ הוּא מְזֹהָם. (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, חָמְיָין לֵיהּ וְלָא חָכְמִין לֵיהּ, אָן הוּא הָמָן וְאָן הוּא שַׁלְוָתוֹ. רַבִּי פִּנְחָס הֲוָה מִשְׁתָּעֵי אִילֵין עוֹבָדַיָא, אֲרִי עָשָׂה סְעוּדָה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן עוֹרוֹת שֶׁל אֲרָיוֹת וּזְאֵבִים וְחַיּוֹת רָעוֹת, מִן דַּאֲכָלוּן וּשְׁתוֹן אֲמָרִין הַלְּוַאי מָאן יֵימַר קוֹמֵינַן זְמִירָא, תָּלְיָין עֵינֵיהוֹן בַּהֲדֵיהּ תַּעֲלָא, אֲמַר לוֹן עָנְיִין לִי אַתּוּן מַה דַּאֲנָא אָמַר לְכוֹן, אֲמָרִין הֵן, אֲמַר לוֹן מַאן דְּאַחֲמֵי לָן בְּעִילָאֵי הוּא יַחֲמֵי לָן בְּאַרְעָאֵי. כָּךְ מִי שֶׁהֶרְאָנוּ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ וּצְלִיבָתָן, הוּא יַרְאֶה לָנוּ בְּמַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָמָן, וּמִי שֶׁפָּרַע מִן הָרִאשׁוֹנִים הוּא יִפָּרַע לָנוּ מִן הָאַחֲרוֹנִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, אַף סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִצָּלֵב.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִרְהוּרֵי דְבָרִים הָיוּ שָׁם, וּמִי הִרְהֵר, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָמָן הִרְהֵר, אָמַר אִם אֶסְתֵּר יְהוּדִית הִיא, קְרוֹבָתִי הִיא מִן אָבִי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי א, ב): הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, וְאִם גּוֹיָה הִיא כָּל הַגּוֹיִם קְרוֹבִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ.

5 ה

רַבִּי פִּנְחָס אָמַר, שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד לְיִשְׂרָאֵל וְאֶחָד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא עָמַד לָהֶם מָמוֹנָם אֶלָּא לְרָעָתָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּצָא אוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִטְמִין יוֹסֵף. וְהָמָן בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לָקַח אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת עָשְׂרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו לְפָנָיו שָׂרִים, עָמַד וְגִדְּלוֹ וְרוֹמְמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְֹּׂאֵהוּ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיְהוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, מֶה עָשָׂה הָמָן, עָשָׂה לוֹ צֶלֶם מְרֻקָּם עַל בְּגָדָיו וְעַל לִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

6 ו

וְכָל עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר ג, ב), רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַח (תהלים קמ, ו): טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מְצוּדָה פָּרְשׂוּ לִי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַפִּילֵנִי, אוֹמְרִים לִי עֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אִם אֲנִי שׁוֹמַעַת לָהֶם נֶעֱנַשְׁתִּי, וְאִם אֵין אֲנִי שׁוֹמַעַת לָהֶם הֵן הוֹרְגִין אוֹתִי. מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁצָּמָא לַמַּיִם וּפָרְשׂוּ לוֹ מְצוּדָה עַל פִּי הַמַּעְיָן, אָמַר אִם אֵרֵד לִשְׁתּוֹת הֲרֵינִי נִצּוֹד, וְאִם לֹא אֵרֵד הֲרֵינִי מֵת בַּצָּמָא.

7 ז

וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם (אסתר ג, ד), רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר רַבִּי לֵוִי, בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה. נִסָּן שָׁוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לט, י): וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, וְכָאן כְּתִיב: וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וּלְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, וְכָאן כְּתִיב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי. לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית מא, מב): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְכָאן כְּתִיב: וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

8 ח

מָה אָמַר לָהֶם מָרְדֳּכַי לְמִי שֶׁאוֹמֵר לוֹ: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, רַבִּי לֵוִי אָמַר, אָמַר לָהֶם מָרְדֳּכַי, משֶׁה רַבֵּנוּ הִזְהִיר לָנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כז, טו): אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְרָשָׁע זֶה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וִישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא הִזְהִירָנוּ (ישעיה ב, כב): חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי אִיסְגַנְטֵירִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּזְקֵנִי נוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲמַרוּן לֵיהּ וְנֵימַר לֵיהּ, מִיָּד, וַיַּגִּידוּ לְהָמָן וגו'. אֲמַר לוֹן הָמָן, אֱמַרוּן לֵיהּ זְקֵנוֹ הֲלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לִזְקֵנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לג, ו): וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת וגו' וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ. הֵיתִיב, וַעֲדַיִּן לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין. אֲמַרִין לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּגִּידוּ לְהָמָן.

9 ט

וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ (אסתר ג, ה), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ (תהלים סט, כד): תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים מֵרְאוֹת. לְפִי שֶׁמַּרְאִית עֵינֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים מוֹרִידוֹת אוֹתָם לַגֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ב): וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם. (בראשית ט, כב): וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן. (בראשית כח, ח): וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן. (במדבר כב, ב): וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר. (במדבר כד, א): וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ. אֲבָל מַרְאִית עֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים תּוּאַר, לְפִי שֶׁמַּרְאִית עֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲלָה אוֹתָם לַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. (בראשית כב, יג): וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָֹּׂדֶה. (שמות ג, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה. (במדבר כה, ז): וַיַּרְא פִּינְחָס, לְפִיכָךְ הֵם שְׂמֵחִים בְּמַרְאִית עֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז, מב): יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ.

10 י

וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ (אסתר ג, ו), בָּזוּי בֶּן בָּזוּי, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית כה, לד): וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה, וְכָאן כְּתִיב: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו. וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אָמַר, בְּעָלְמָא הָדֵין נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְצוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. (ישעיה נא, א): הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. נִמְשְׁלוּ כַּאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. (תהלים קיח, כב): אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים. וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְשְׁלוּ בַּחֲרָשִׂים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ל, יד): וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים. נָפְלָה כִּיפָּה עַל קִידְרָא, וַוי לְקִידְרָא. נָפְלָה קִידְרָא עַל כִּיפָּה, וַוי לְקִידְרָא, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וַוי לְקִידְרָא. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וּמִזְדַּוֵּג לָהֶם, הוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּחֲלוֹם נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, מה): דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר יַנַּאי, פּוּרְפִּירָא דְּמַלְכָּא מִזְדַּבְנָא בְּשׁוּקָא, וַוי לֵיהּ לְמִזְבְּנֵיהּ וַוי לֵיהּ לִזְבוּנֵיהּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵן פּוּרְפִּירָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, וְהֵן נִמְכָּרִין, אוֹי לוֹ לַמּוֹכֵר וְאוֹי לוֹ לַלּוֹקֵחַ. מָשָׁל דְּהָמָן רַשִּׁיעָא לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְעוֹף שֶׁעָשָׂה קֵן עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׁטַף הַיָּם אֶת קִנּוֹ, וְאָמַר אֵינִי זָז מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה יַם יַבָּשָׁה וְיַבָּשָׁה יָם, מֶה עָשָׂה נוֹטֵל מַיִם מִן הַיָּם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַּבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַּבָּשָׁה וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם. בָּא חֲבֵרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל גַּבָּיו וְאָמַר לוֹ, בִּישׁ גַּדָּא וּטְמִיעַ מַזָּלָא, סוֹף סוֹף בַּמֶּה אַתְּ יָכֵיל, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָמָן הָרָשָׁע, אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁמִידָם כִּבְיָכוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, חַיֶּיךָ רֵישָׁךְ מִתּוֹרָם חֲלַף רֵישֵׁיהוֹן דְּאִינוּן לְשֵׁיזָבָא וְאַתְּ לִצְלִיבָא.

11 יא

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן וגו' (אסתר ג, ז), תָּנֵי כְּשֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר הֵיאַךְ אֲנִי שׁוֹלֵט בָּהֶן, הֲרֵינִי מַפִּיל גּוֹרָלוֹת. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (יואל ד, ג): וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, גּוֹרָלְךָ עוֹלֶה לְהִצָּלֵב, הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, עָלָיו נָפַל הַגּוֹרָל, לָמָּה (תהלים קכה, ג): כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. בַּתְּחִלָּה הִפִּיל פּוּר בַּיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִיּוֹם לְיוֹם, הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּי נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאָמַרְתָּ (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, יֵשׁ בְּרִית בִּבְשָׂרָם, דִּכְתִיב (בראשית יז, ט): וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, וּכְתִיב (בראשית יז, יג): וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, וְיֵשׁ בְּרִית בְּפִיהֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (יהושע א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְאָמַרְתָּ (ירמיה לא, לו): אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְּמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה וגו', וּכְתִיב (ירמיה לא, לה): גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, וְרָשָׁע זֶה מְבַקֵּשׁ לְאַבְּדָן, עֲקֹר שָׁמַיִם וָאָרֶץ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אַתָּה מְכַלֶּה אוֹתָן. הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם שֵׁנִי, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּיוֹם שֵׁנִי הִבְדַּלְתָּ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֵן יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּלִים הֵם מִן הָאֻמּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, וְרָשָׁע זֶה רוֹצֶה לְאַבְּדָן, הֲפֹךְ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְאַחַר כַּלֵּה אוֹתָם. יוֹם שְׁלִישִׁי הִפִּיל פּוּר, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שְׁלִישִׁי בּוֹ נִבְרְאוּ זְרָעִים, וְיִשְׂרָאֵל מַפְרִישִׁין מֵהֶם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וּבוֹ נִבְרְאוּ אִילָנוֹת, וְיִשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין לְפָנֶיךָ בָּהֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו', וּבוֹ נִקְווּ הַמַּיִם לַיָּם, וּלְיִשְׂרָאֵל נִגְזַר שְׁנֵים עָשָׂר גְּזָרִים בַּיָּם, וְעַכְשָׁו אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים אָנוּ הֵיאַךְ קַיָּמִין. יוֹם רְבִיעִי הִפִּיל פּוּר, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם רְבִיעִי בּוֹ נִבְרְאוּ הַמְאוֹרוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ, וּבוֹ נִבְרְאוּ הַכּוֹכָבִים וּבָנֶיךָ נִמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, אִם תְּאַבְּדֵם הֵיאַךְ אָנוּ קַיָּמִין. הִפִּיל פּוּר יוֹם חֲמִישִׁי, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם חֲמִישִׁי בּוֹ נִבְרְאוּ עוֹפוֹת [ובהמות], וּמֵהֶם צִוִּיתָ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וּבָהֶם אַתָּה מְכַפֵּר וּמִתְרַצֶּה לַבְּרִיּוֹת, וְאִם הֵם בְּטֵלִים מִי מַקְרִיב קָרְבָּן. הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם שִׁשִּׁי, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שִׁשִּׁי בּוֹ נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקָרָאתָ לְבָנֶיךָ בִּשְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְעָקְרָן עֲקֹר כָּל הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ יִשְׁלֹט בָּהֶם. בְּיוֹם שַׁבָּת הִפִּיל פּוּר, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שַׁבָּת בּוֹ נִגְמְרוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְנִשְׁתַּכְלְלוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ב): וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּכְתִיב (שמות לא, יז): בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹתָם, עֲקֹר אֶת הַשַּׁבָּת וּבַטֵּל אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אַתָּה מְכַלֶּה אוֹתָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁאֵין הַגּוֹרָל נוֹפֵל בּוֹ בַּיָּמִים, חָזַר לֶחֳדָשִׁים. הִתְחִיל בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, וְעָלָה בּוֹ זְכוּת פֶּסַח. בְּאִיָּר, זְכוּת פֶּסַח קָטָן וּזְכוּת הַמָּן שֶׁנִּתַּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. בְּסִיוָן, זְכוּת הַתּוֹרָה. בְּתַמּוּז, זְכוּת הָאָרֶץ, וְעוֹד לָמָּה לֹא עָלָה הַגּוֹרָל בְּתַמּוּז וְאָב, שֶׁאָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיֵּנוּ פֻּרְעָנוּת שֶׁאֵרְעוּ בָּנוּ לְבָנֶיךָ, בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה וּבְאָב חֲמִשָּׁה. עָלָה אֱלוּל, זְכוּת הַשְׁלָמַת הַחוֹמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבּוֹ נִשְׁלְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחמיה ו, טו): וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, וְגַם זְכוּת מַעֲשַׂר בְּהֵמָה, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן תַּמָּן בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. עָלָה בְּתִשְׁרֵי, זְכוּת שׁוֹפָר וְכִפּוּר וּרְגָלִים. עָלָה בְּמַרְחֶשְׁוָן, זְכוּת שָׂרָה אִמֵּנוּ שֶׁבּוֹ מֵתָה. כִּסְלֵו, זְכוּת חֲנֻכָּה. עָלָה טֵבֵת, זְכוּת עֶזְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא י, טז): וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן וגו' וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וגו'. עָלָה שְׁבָט, זְכוּת אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה בּוֹ נִתְקַבְּצוּ בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה, וְעַל צֶלֶם מִיכָה. עָלָה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא מָצָא בּוֹ שׁוּם זְכוּת. הִתְחִיל הָרָשָׁע לִשְׂמֹחַ, חָזַר וּבָדַק בַּמַּזָּלוֹת, טָלֶה, זְכוּת פֶּסַח. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, ג): אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. שׁוֹר, נִמְצָא זְכוּת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וּזְכוּת קָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. תְּאוֹמִים נִמְצָא בוֹ זְכוּת פֶּרֶץ וְזֶרַח שֶׁנִּקְרְאוּ תְּאוֹמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לח, כז): וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. אַרְיֵה, זְכוּת דָּנִיֵּאל שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה הַנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. בְּתוּלָה, זְכוּת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהֵן דּוֹמִין כִּבְתוּלָה שֶׁלֹא יְדָעָהּ אִישׁ זוּלָתִי בַּעֲלָהּ, כָּךְ הֵם לֹא שִׁנּוּ אֱלֹהֵיהֶם וְדָתוֹתֵיהֶם וְהֶחֱזִיקוּ בְּיַהֲדוּתָן [ביהודתן]. מֹאזְנַיִם, זֶה אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, ב): לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי. עַקְרָב, זֶה יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ב, ו): וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב. קֶשֶׁת, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית מט, כד): וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ. גְּדִי, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים. דְּלִי, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ב, יט): וְגַם דָּלֹה דָּלָה לָנוּ. בָּא לוֹ מַזָּל דָּגִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא נִמְצָא לוֹ זְכוּת, וְשָׂמַח מִיָּד וְאָמַר אֲדָר אֵין לוֹ זְכוּת, וּמַזָּלוֹ אֵין לוֹ זְכוּת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּאֲדָר מֵת משֶׁה רַבָּן. וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת משֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד משֶׁה, וְאָמַר כְּשֵׁם שֶׁהַדָּגִים בּוֹלְעִין כָּךְ אֲנִי בּוֹלֵעַ אוֹתָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, דָּגִים פְּעָמִים נִבְלָעִין וּפְעָמִים בּוֹלְעִין, וְעַכְשָׁיו אוֹתוֹ הָאִישׁ נִבְלַע מִן הַבּוֹלְעִין. אָמַר רַבִּי חָנָן הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ט, א): וְנַהֲפֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָה בְּשׂנְאֵיהֶם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא (מלכים ב יד, כז): וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת [שם ישראל], אֶלָּא כָּךְ דִּבֵּר (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק.

12 יב

וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יֵשׁ לְפָנַי שֵׁנָה, חַיֶּיךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֵׁנָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סה): וַיִּקַּץ כְּיָשֵׁן ה' וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר. דָּבָר אַחֵר, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ שִׁנֵּיהוֹן רַבְרְבָן, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְאוֹמְרִים עֹנֶג שַׁבָּת, עֹנֶג יוֹם טוֹב, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין פְּחָת בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲדָא לְשִׁבְעָא יוֹמִין, שַׁבַּתָּא. חַד לִתְלָתִין יוֹמִין, רֵישׁ יַרְחָא. בְּנִיסָן, פִּיסְחָא. בְּסִיוָן, עֲצֶרֶת. בְּתִשְׁרֵי, רֵישׁ שַׁתָּא וְצוֹמָא רַבָּא, וְחַגָּא דִּמְטַלַּלְתָּא. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כָּךְ הֵם מְצֻוִּין בְּתוֹרָתָן. אָמַר לוֹ הָמָן, אִלּוּ הָיוּ מְשַׁמְרִין אֶת מוֹעֲדֵיהֶם וּמוֹעֲדֵינוּ, יָפֶה הָיוּ עוֹשִׂין, אֶלָּא שֶׁמְבַזִּים מוֹעֲדֶיךָ, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים, שֶׁאֵין מְשַׁמְּרִים לֹא קָלֶנְדָּס, וְלֹא סָטַרְנַלְיָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע אַתָּה מַפִּיל עַיִן רָעָה בְּמוֹעֲדֵיהֶם שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי אֲנִי מַפִּילְךָ לִפְנֵיהֶם וּמוֹסִיפִים לָהֶם מוֹעֵד אֶחָד עַל מַפַּלְתְּךָ, זֶה יְמֵי הַפּוּרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, כָּל מַה שֶּׁהָיָה הָמָן מְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, הָיָה מִיכָאֵל מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא מִלְּמַעְלָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין בָּנֶיךָ מִתְקַטְרְגִין לֹא עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלֹא עַל שֶׁגִּלּוּ עֲרָיוֹת, וְלֹא עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא אֵין מִתְקַטְרְגִין אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְשַׁמְרִין אֶת דָּתוֹתֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לָא שְׁבַקִּית וְלָא אֶשְׁבֹּק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א יב, כב): כִּי לֹא יִטּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בֵּין חַיָּבִין בֵּין זַכָּאִין, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַנִּיחָם, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ, זֶה הָמָן הָרָשָׁע, שֶׁנָּתַן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף לְהַכְחִיד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

13 יג

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (אסתר ג, ט), אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בּוֹא וּנְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָא יָכֹלְתָּ לְהוֹן, בְּדִיל דֶּאֱלָהֲהוֹן לָא שָׁבֵיק לוֹן כָּל עִקָּר, תָּא חֲזֵי מָה עֲבֵיד לוֹן לְמַלְכִין קַמָּאֵי דַּהֲווֹן קוֹמֵינָן דַּהֲווֹן פָּשְׁטִין יְדֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן, דַּהֲווֹן מַלְכַיָא רַבְרְבַיָא וְגוּבְרַיָא טְפֵי מִינָּן, וְכָל מַאן דְּאָתֵי עֲלֵיהוֹן לְמֵבְדִּינְהוּ מִן עָלְמָא וּדְיָעַץ עֲלֵיהוֹן, מִיבַּטֵּל מִן עָלְמָא וַהֲוֵי לִמְתָל לְכָל דָּרֵי עָלְמָא, וַאֲנַן דְּלָא מַעֲלֵינַן כְּוָתַיְהוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שְׁבֵיק לָךְ מִלְמַלָּלָא, תּוּב בְּפִתְגָּמָא דְּנָא. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הָמָן הָרָשָׁע מְטָרֵד עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל פִּתְגָּמָא דְּנָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא וּמְיָעֲצוֹ עֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוֹאִיל וְכָךְ נִמָּלֵךְ בַּחֲכָמִים וּבַחַרְטֻמִּים. מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בָּאוּ כֻלָּן לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רְצוֹנְכֶם שֶׁנְּאַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִיךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבֵּד יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים נִקְרְאוּ נָכְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [וישראל נקראים קרובים], הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, מא): וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְרוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יד): לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב): בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְאֵין אֻמָּה קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז): כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יָד בִּקְרוֹבָיו וּבְבָנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ יִמָּלֵט, לְפִי שֶׁהוּא שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנֶפֶשׁ כָּל חַי, בְּיָדוֹ לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַשְׁפִּיל, לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. לֵךְ הִתְבּוֹנֵן בַּמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מָה עָלְתָה בָּהֶם, כְּמוֹ פַּרְעֹה וְסַנְחֵרִיב. מִיָּד אָמַר לוֹן הָמָן, אֱלוֹהַּ שֶׁטִּבַּע פַּרְעֹה בַּיָּם וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, כְּבָר הוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁכְּבָר עָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וּפִזְרָן בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵיכָן כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁכְּבָר הִזְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד, ז): וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד קִבְּלוּ דְבָרָיו וְהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָתְבוּ אִגְרוֹת וְחָתְמוּ. וְכֵן כָּתְבוּ בְּאוֹתָן אִגְרוֹת, שָׁלוֹם לָכֶם עַד אֵין חֵקֶר, יִוָּדַע לָכֶם שֶׁאָדָם יֵשׁ בֵּינֵינוּ, וְלֹא מִמְקוֹמֵנוּ הוּא אֶלָּא מִזֶּרַע הַמְלוּכָה הוּא, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הוּא, וְהָמָן שְׁמוֹ, וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה עַל עַם אֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ, נִבְזֶה מִכָּל הָעַמִּים, וְדַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, חֲפֵצִים בְּרָעָתֵנוּ וְקִלְּלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם, וּמַהוּ קְלָלָה שֶׁמְקַלְּלִין אוֹתָנוּ (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. וְעוֹד אוֹמְרִים (תהלים קמט, ז): לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. וְכוֹפְרִים בְּמִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם טוֹבָה, בּוֹאוּ וּרְאוּ מֵאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה מֶה עָשׂוּ, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְהֶאֱכִילָם כָּל טוּב שֶׁבְּאַרְצוֹ, פַּלְטֵרִים הָיוּ לוֹ לִבְנוֹת וְהָיוּ בּוֹנִין שָׁם, בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה יָכוֹל לָהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּאוּ בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, ג): לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ נֵלֵךְ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, אַחַר כָּךְ נָשׁוּב, אִם רְצוֹנְךָ הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וְטָעֲנוּ כָּל אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים שֶׁלָּהֶם לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁנִּצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, לו): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וּבָרְחוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה שֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים, הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת מָמוֹנוֹ, מֶה עָשׂוּ לוֹ, הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת הַיָּם עַד שֶׁנֶּחֱרַב, וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ, וּבַמֶּה יִבְּשׁוּ הַמַּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִיר אֶת מָמוֹנוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְּחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְנִטְבַּע הוּא וְכָל חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, הֲלֹא תִשְׁמְעוּ שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה. וְעוֹד מֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי, אָמַר לוֹ בִּלְעָם, לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מִיָּד בָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם, הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמוֹ, וְהָיָה אַכְזָרִי עַד מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמִים, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה (שמות יז, ט): בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי כְשָׁפִים הֵם, אוֹ אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּחַשׁ עֲלֵיהֶם וְרָפוּ יְדֵיהֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וְעוֹג גִּבּוֹרֵי אַרְצֵנוּ, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. בָּאוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָן. וְעוֹד מֶה עָשָׂה תַּלְמִיד שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ משֶׁה, הִכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא דַי שֶׁנָּטַל אֶת אַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָמַל עֲלֵיהֶן, וְאוֹתָן שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג הָיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. בָּאוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן שֶׁגְּרָפָם וּשְׁטָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כא): נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי אַבָּא עֲמָלֵק, וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְגַם לֹא חָמַל עַל אִישׁ וְעַל אִשָּׁה וְלֹא עַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם. וְעוֹד מֶה עָשָׂה לַאֲגַג זְקֵנִי שֶׁחָמְלוּ עָלָיו תְּחִלָּה, לַסּוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמואל א טו, לג): וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזֹאת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. וְאַחַר זֹאת הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כז, יא): אִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָּוִד. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּבָנָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ, כְּשֶׁבָּאִין לְמִלְחָמָה נִכְנָסִין בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. וּמֵרֹב טוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם מָרְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וְעוֹד שֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם, וּבָא נְבוּכַדְנֶצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁלָּהֶם, וְהִגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וְהֵבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִּן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּגָּלוּת בֵּינֵינוּ, מַלְעִיגִין אוֹתָנוּ וְאֶת אֱמוּנַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַכְשָׁיו הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְדֵעָה אַחַת, וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם, וּבְאֵיזֶה זְמַן יִתָּכֵן לָנוּ לְכַלּוֹתָם, וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בּוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט. וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה): אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י): עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ, אָמַר עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמַר אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָדַי תְּחִלָּה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, הָמָן הָרָשָׁע בַּעֲלִילָה גְדוֹלָה בָּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר א, ה): וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וגו', וְאֵין הָעָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' וגו', אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה לִי אֻמָּה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ. מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת. חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה אִי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת (ישעיה לז, ג): כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְאֶסְתֵּר, מִיָּד וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. מַהוּ וַתִּתְחַלְחַל, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה.

Reish Lakish said: At the time when the wicked Haman said to Ahasuerus, “Come, let us destroy Israel from the world”, Ahasuerus replied: You cannot overcome them, because their God does not forsake them at all. Come, see what they did to the ancient kings who came before us who raised up their arms against them. Those kingdoms were mighty and more numerous than we are. And yet everyone who came upon them to annihilate them from the world and to scheme against them, they were annihilated from the world and became a lesson for all those who dwell on earth. And we who do not have their advantages, how much the more so! Enough of your chatter, recant this decree. Even so, the wicked Haman bothered Ahasuerus about the decree all the time and advised him with wicked schemes about Israel. Ahasuerus said: If so (if it really means this much to you), let’s consult the advisors and soothsayers. Immediately, he sent and gathered all the advisors from the nations of the world. They all came before him. Ahasuerus said to them: Is it your will for us to destroy this nation from the world? They said all at once: Who is the one who wishes to do thus?! For if you destroy Israel from the world, the world will cease to exist! The world only exists because of the Torah which was given to Israel. (As it is written “As surely as I have established my covenant with day and night-- have I not ruled the heavens and the earth?” (Jer. 33:25). And not only that, but all idolaters are called foreigners before the Holy Blessed one, as it is written, “Or if a foreigner who is not from your nation of Israel…” (1 Kings 8:41), and Israel is called close ones, as it is written “For the Children of Israel, God’s nation of close ones” (Ps. 148:14). And not only that, but they are also called God’s children, as it is written, “My eldest son is Israel” (Ex. 4:22) and “You are children of the Lord your God” (Deut. 14:1). And the Holy Blessed One is called a close one of Israel, as it is written, “God is close to all who call on Him, to all who call on Him in truth” (Ps. 145:18). There is no nation closer to the Holy Blessed One than Israel, as it is written, “(For what great nation has a god as close to it) as our God whenever we call upon Him?” (Deut. 4:7).) And if a person wants to raise a hand against the Holy Blessed One’s close ones and children, how can he survive? For God rules over the upper and lower worlds and every living soul! God has the ability to raise up and knock down, to kill and to give life! Go and investigate what came to pass with the ancient kings who raised their hands against Israel-- what happened to them, like Sanheriv and Pharaoh? Immediately, Haman said to them: The God who drowned Pharaoh in the sea and did all those miracles and wonders for Israel that you have heard about-- He is elderly and powerless! Nebuchadnezzar was able to ascend and destroy His house, burn His sanctuary, and exile Israel and scatter them among the nations. And where is his power and might? He has aged! As it says, “They say: The Lord sees not, the God of Jacob does not attend.” (Ps. 94:7) When he presented this argument, they immediately accepted his words and were of one mind to end Israel. And they wrote proclamations and signed them. And thus was written in those proclamations: Greetings to you who are innumerable! You surely know that among us there is a man who is not from our place but rather he is from the royal bloodline and from Amalek’s bloodline and he is among the greatest men of our generation -- and his name is Haman. He was asked a small, insignificant question about one of the nations in our midst, lowly among the nations but exceedingly haughty. They seek our downfall and regularly curse the king. (And what is the curse they curse us with? “God is King forever, nations shall perish from His land” (Ps. 10:16) and they further say, “To impose retribution upon the nations and punishment upon the peoples” (Ps. 149:7).) And they rebel against those who have done them good. Come and see what they did to poor Pharaoh. When they went down to Egypt, he greeted them warmly, settled them in the best of the land, sustained them in the years of famine, and fed them all the best from his land. His palaces needed to be built and they were employed to build there. Nonetheless, he could not overpower them. And not only that! They also treated him with deception. They said, “To sacrifice to our God, we will walk a distance of three days’ travel (Ex. 5:3) and then come back. If it is your will, lend us silver and gold and clothing.” And they lent their silver and gold and all the nice clothing they had and packed up untold numbers of donkeys. Thus they completely ransacked Egypt-- as it is written, “They completely ransacked Egypt” (Ex. 12:36) -- and escaped. When Pharaoh heard that they were escaping, he went after them to reclaim his money. What did they do to him? They had a man with them named Moshe ben Amram. With his sorcery he lifted some stick and cast a spell on it and hit the sea until it split. They all entered on dry land in the midst of the sea and all of them passed through. I do not know how they passed or how the sea dried up. When Pharaoh saw this, he went after them to reclaim his money. I do not know how they pushed him into the sea, but he and all his soldiers drowned. And they did not recall the good he had done for them. Do you not agree that they are ingrates?! And further -- what did they do to Amalek my grandfather? At the time when they did battle -- as it says, “Amalek came and did battle against Israel at Refidim” (Ex. 17:8). And from where was Amalek coming? Rabbi Keruspedai said in the name of Rabbi Yohanan, he was coming from the wicked Bilaam. Amalek had gone to seek advice from him. He said, “I know that you are a schemer and also a wicked planner and all who take advice from you succeed.” Bilaam said to him, “Look what that nation did to Egypt, who had done so much good for them-- if that’s what they did to Egypt, what would they do to the other nations?!” Amalek said, “How do you advise me?” Bilaam said to him, “Go do battle with them. If you do not do battle with them you will never overcome them, because they rely on the merit of their ancestor Abraham -- but you also are a descendant of Abraham who can rely on his merit!” Immediately, he went to do battle with them. What did their leader Moshe do? He had a disciple named Yehoshua bin Nun. He was exceedingly cruel and had no mercy. That Moshe said to him, “Choose men for us to do battle with Amalek” (Ex. 17:9). I do not know whether those men he chose were sorcerers or warriors. What did that Moshe do? He picked up his staff. I do not know what he did with it. And when they met for battle I do not know what kind of spell he cast, but [the Israelites] let loose and [the Amalekites] fell before them. Thus it is written, “Joshua subdued Amalek and his people by sword” (Ex. 17:13). They came to Sihon and Og, warriors of our land, before whom no creature can stand. I do not know how they killed them. They came to the kings of Midian. I do not know how they killed them. And further -- what did that disciple of that Moshe do? He brought the Israelites into the land of Canaan. It wasn’t enough to take their land, but they also killed thirty one kings and divided up their land among the Israelites. They were merciless -- those who they did not seek to kill were taken as slaves. They came to Sisera and his troops. I do not know what they did to Wadi Kishon, which swept them up like ashes and carried them off and threw them in the great sea. As it says, “The Wadi Kishon swept them away” (Judges 5:21). And they had a first king named Saul. He led them to battle in the land of my grandfather Amalek. He killed 100,000 soldiers in one day and he did not take pity on any man, woman, baby, or infant. I do not know how he killed them. And further, what did they do to Agag, my ancestor, on whom they had taken pity initially? In the end, a man came from among them named Samuel and cut him up and fed his flesh to the birds of the sky. As it says, “Samuel cut down Agag” (1 Sam. 15:33). And I do not know why he killed him by this unusual method, as you have heard. And after that they had a king named David ben Yishai. He slaughtered and annihilated all the kingdoms and did not take pity on them, as it says “David left alive neither man nor woman.” (1 Sam 27:11) And after him arose his son, Solomon. He built a house for the Israelites and called it “The House of Holiness” (beit hamikdash). I do not know what they had inside it but when they were going to battle, they would go inside it and do sorcery. And when they came out, they killed and destroyed the world. And in spite of all of the good they had, they rebelled against their God. And also their God had aged. So Nebuchadnezzar came and burnt their house and exiled them from their land and brought them among us. Yet they still have not changed their repulsive ways. Even though they are exiled among us, they mock us and our faith in our gods. So now we have all come to a consensus. We drew lots to destroy them from the world, to decide at what time we should end them. The lot fell for them in the month of Adar on the 13th day. Now, when these proclamations arrive to you, you are invited on that day to massacre and destroy all the Jews among you, from child to elder, babies and women in one day. Thus there will be no shred or survivor left. When the proclamations were signed and given into Haman’s hand, he and all his crew were joyful. They encountered Mordecai who was walking ahead of them. Mordecai saw three children coming from school. He ran after them. When Haman and his crew saw that Mordecai was running after the children, they followed him to find out what he would ask them. When Mordecai caught up to the children, he said to one of them, “Quote to me the verse you are learning.” He said, “Do not fear sudden terror or the disaster of the wicked when it comes” (Prov. 3:25). The second joined in and said, “I also learned Tanakh today and the last verse I ended on was: Hatch a plot-- it will be foiled! Agree on an action-- it will not succeed. For with us is God!” (Isa. 8:10) The third joined in and said, “Til you grow old, I will still be the same. When you turn gray, it is I who will carry. I was the Maker and I am the Carrier, I will carry and rescue you.” (Isa. 46:4) When Mordecai heard this, he laughed and was overjoyed. Haman asked him, “Why are you so joyful about the words of these children?” Mordecai said, “Because they have given me the good word that I shouldn’t fear from the wicked scheme you are plotting against us!” Haman was angered and said, “I will lift my hand first against these children.”

19 יט

דָּבָר אַחֵר, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, אָמַר לוֹ קוּלְמוֹס אַתְּ כּוֹתֵב. אָמַר לוֹ: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא לֵית אֲנָא יָדַע מִנְיָנֵיהוֹן, כִּי נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם הֲווֹ לְהוּ שִׁית מְאָה אַלְפִין גַּבְרָא, וְעַל כָּל חַד וְחַד יָהִיבְנָא לָךְ מְאָה זוּזֵי אַחַד, דְּהַיְינוּ חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים.

20 כ

וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן (אסתר ג, י), רַבָּנָן אָמְרִין אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵהָמָן הָרָשָׁע, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּרְכּוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ לִתֵּן עֵרָבוֹן לַמּוֹכֵר, בְּרַם הָכָא הַמּוֹכֵר נוֹתֵן עֵרָבוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן.

21 כא

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ (אסתר ג, יא), הַכֶּסֶף בְּגִימַטְרִיָּא מֵאָה וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, כְּמוֹ הָעֵץ, חוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין.

22 כב

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ וגו' כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן (אסתר ג, יב), כְּתִיב (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וגו', פַּרְעֹה צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [הוא] לֹא צִוָּה, אַתְּ מַה בְּיָדָךְ (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה (שמות ו, א): כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ. וְעוֹד (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. וְדִכְוָותֵיהּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן, הוּא צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וַה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כְּתִיב (משלי יז, יט): מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֵּשׁ שָׁבֶר. הַמַּגְבִּיהַּ פִּתְחֵי פִּיו וּמוֹצִיא דְבָרִים שֶׁלֹא כַּהֹגֶן מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ, וּבַקְּדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ נִתְבַּשֵּׁל, וְכֵן בְּיִתְרוֹ הוּא אוֹמֵר (שמות יח, יד): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

23 כג

אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם מִתְעַסְּקִים בְּעֵצָה רָעָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם יוֹעֵץ לְפִי דַּרְכּוֹ וְאוֹמֵר עֲצָתִי טוֹבָה מֵעֲצָתְךָ. עֵשָׂו אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה קַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו בְּחַיֵּי אָבִיו, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו פָּרֶה וְרָבֶה, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. פַּרְעֹה אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה עֵשָׂו, וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָחִיו פָּרֶה וְרָבֶה בְּחַיֵּי אָבִיו, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא עַד דְּאִינוּן דְּקִיקִין תַּחַת כְּרֵסֵי אִמּוֹתֵיהֶן אֲנָא מְחַנֵּק לְהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. הָמָן אָמַר, פַּרְעֹה שׁוֹטֶה הָיָה, שֶׁאָמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַבָּנוֹת נִשָֹּׂאוֹת פָּרוֹת וְרָבוֹת, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וגו'. וְאַף גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד לוֹמַר שׁוֹטִים הָיוּ רִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִין בְּעֵצוֹת עִם מַלְכֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּטְרוֹן בַּשָּׁמַיִם, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא הֲרֵינִי מִזְדַּוֵּג עִם פַּטְרוֹנָן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מִזְדַּוֵּג לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ב, ב): יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע לִי אַתָּה בָּא לְהִזְדַּוֵּג, כַּמָּה גְדוּדִים יֵשׁ לְפָנַי, כַּמָּה בְּרָקִים כַּמָּה רְעָמִים, כְּהַהִיא דִכְתִיב (שמואל א ז, י): וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל, וְכַמָּה שְׂרָפִים וְכַמָּה מַלְאָכִים, אֶלָּא גְּבוּרָתִי תֵצֵא וְנִלְחֶמֶת עִמָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יד, ג): וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. וּכְתִיב (ישעיה מב, יג): ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וגו'. מַה כְּתִיב תַּמָּן (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.

24 כד

פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב (אסתר ג, יד), אַנְטַגְרִיפוֹן דְּאִגַּרְתָּא, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לִהְיוֹת עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֻמּוֹת הָעוֹלָם נְבוּאָתָן סְתוּמָה וְאֵינָן יוֹדְעִין אִם לֵהָרֵג וְאִם לַהֲרֹג, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, מִן דּוֹחֲקָא דְּאוֹרְחָא אִסְתְּבַע קַרְסוּלֵיהּ, אֲמַר הַלְּוַאי הֲוָה לִי חַד חֲמַר, עֲבַר עֲלוֹי חַד רוֹמִי דִּילֵדַת חֲמַרְתֵּיהּ חַד עוּלַאי, אֲמַר לֵיהּ סַב אַרְכֵּב הָדֵין עוּלַאי. אֲמַר הָא צְלוֹתִי אִישְׁתְּמַע בְּרַם אֲנָא לָא שְׁאֵלִית כַּהֹגֶן אִם לְמִרְכָּב אִם לְמַרְכִּיבָה. כָּךְ נְבוּאָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִהְיוֹת עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵינָן יוֹדְעִים אִם לַהֲרֹג אִם לֵהָרֵג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נְבוּאָתָן מְפֹרֶשֶׁת לִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.

25 כה

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וגו' וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת (אסתר ג, טו), אָמַר רַבִּי חָנִין מַאן דְּאָמַר רַחֲמָנָא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן מֵעוֹהִי, אֲבָל מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר לָהֶם לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, הָיָה הַפַּרְסִי חוֹנְקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ לְמָחָר אֲנִי הוֹרֶגְךָ וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. אָמַר רַבִּי יִשָֹּׂשכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, וּמָה אִם מִי שֶׁמָּחַל וְאָמַר (בראשית מה, ח): לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וגו', רְאֵה עַד הֵיכָן הִיא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁהֲרֵי עַד יְמֵי מָרְדֳּכַי אוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף קַיָּם, מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.