3:1ג׳:א׳
1 א

ותאמר וכו' ראוי לשים לב מי לא ידע כי שמה נעמי ושהיא חמותה וגם מה בצע להגיד לנו שקראה בתי כי אין ספק לא שת לבו שמואל הנבי' ברוח קדשו לכתוב לנו רובי דברים אשר אין לסיפור בהם חפץ. ועוד אומרו הלא כבא לשלול דבר אחר ומהראוי היה יאמר ותאמר לה הנה אבקש לך וכו' וכן אומרו מנוח אשר ייטב לך כי אשר יהיה לה מנוח מי לא ידע שייטב לה. אמנם הנה למעלה אמרה נעמי לכלותיה שתי ברכות זו למעלה מזו א' שיבנה אשה בית אמה ושם יבורכו שיעשה ה' עמה' חסד כאשר עשו עם המתים ולמעל' מזו ברך אותן שיתן ה' להם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ובשני הברכות נרמז מיעוט בברכת היותן בבית אמן חסרה ה"א ממלת יעשה ובברכת אשה בית אישה נכתב ומצאן בלי ה"א בסוף תיבה לרמוז כי בא' מהנה בלבד תתקיים כל אחד מהברכות ההם והיא רות כמדובר למעלה והנה עתה אחר כלות קציר השעורים וקציר החטים ששלמו ימי הבחנה בין זרע לזרע כמשפט לכל גיורת שהם ג' חדשים ותראה שלא נתקיים בה לא ברכת אשה בית אמה ולא מנוחת אשה ביה אישה כי אם כעניה סוערה בית חמותה אין ספק שלא יבצר מלבה הרהור מה ע"כ באת נעמי לדבר על לבה ולהביא ברכתה השניה הגדולה אל הפועל והוא יתן ה' לכם ומצאן מנוחה כו' וזה ענין הכתובים ותדבק בנערות בועז וכו' עד כלות קציר השעורים וקציר החטים שהם הג' חדשים כמדובר מרז"ל למעל' ותחת היות' בית אמה כברכה הא' או בית אישה כברכה השנית אדרבה ותשב את חמותה ולא נתקיים בה לא זה ולא זה ע"כ ותאמר לה נעמי הנעימה במעשי' בתי כלומר אם תדאגי על הברכה הראשונה שהיא אשה בית אמה ואת בית חמותך זה אינו כלום כי בתי את שאני גיירתיך ואת כקטנה שנולדה על ידי ומה גם עתה באשר את יהודית אך לא ארצה בזה כ"א הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך הברכה השניה אשר ברכתיך לאמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה.

2 ב

או יאמר ותאמר לה נעמי וכו' בהקדים מאמר ספר הזוהר פ' משפטים כי ענין הייבום הוא כי הראשון השאיר רוח מרוחו באשתו ואחר כך על ידי היבום מתהוה מהרוח ההוא רוח העובר והוא האיש הראשון עצמו והרוח ההיא מקשקש במעהא ואין לה מנוחה רק על ידי היבם וגם כתבנו למעלה מחכמי האמת כי גם ענין בועז עם רות מעין ייבום היה דרוח מחלון היה מקשקש במעהא וע"י בועז נעשה מהרוח ההוא עובד הוא מחלון. עוד שנית נאמר בספר הזוהר שם כי האיש הראשון הבא לעולם ע"י גלגול נאבד ונגרע מערכו ואשתו עולה כי היתה אשתו ונעשית אמו כי היא עולה והוא יורד. ונבא אל הענין והוא כי הנה ידוע מרז"ל כי נקראת נעמי על היותה נעימה במעשיה גם ידענו כי לעולם מצינו חמות ממאנת להטיב לכלתה כי ע"כ פסלוה להעיד עליה ובזה יבא ענין הכתוב על נכון ותאמר נעמי וכו' והוא להסיר מלב איש שוגה ומפתי פן יאמר כי לא מאהבת נעמי אל רות השיאה לזקן מופלג שמת יום או יומים אחר לקוחיה ומה גם עתה שהיה באופן שכמעט היתה באה לידי בזיון וקצף שצוה עליה לשכב מרגלותיו כי על כן יאמר איש כי אין זה כ"א שגם היא דרך נשים לה לבלתי תחפוץ תנשא אחרי מות בנה נשואין טובים וע"כ לא עשתה רק למען תנוח נפש בנה ע"י מה שהיה דרך ייבום להחזירו לעולם או לתועלת בועז קרוב' לתת לו אשה צדקת כמוה על כן באה רוח הקדש להעמידנו על האמת ויאמ' ותאמר נעמי כלומר אשר היא נעימה במעשיה עשתה כשמה עם היותה חמות' שאין דרכה לחזור אחר תועלת כלתה וזהו ותאמר לה נעמי חמותה והן זה הורת לה בנועם מיליה באמור אליה בתי וכו' וגם ידוקדק היות טעם זקף גדול במלת בתי כרומז לה עליה בתואר זה והוא לומר אל אהיה בעיניך באשר אני מצוה אותך כחמות עם כלתה כי לא כלתי את בעצם כ"א בתי כלומר כי רוח בני בקרבך וכבת לי תחשב למה לא אבקש הנאתך ועדיין היה אפשר לומר שעיקר כונתה היתה על תועלת בנה שיבא לעולם ולא על הנאת רות כ"א שאגב אורחה נתקנת גם היא לז"א לה הלא אבקש לך כו' לומר אין הדבר כאשר היה אפשר לעלות על לבך כ"א הלא כל ישעי וכל חפץ הוא כי אבקש לך מנוח מהרוח המקשקש במעיך שתנוחי מהצער ההוא כי עקר מעייני עליך והלא תראה כי כן הוא כי הלא הוא אשר ייטב לך בעצם יותר מלבני כי הנה את עולה בזיווג זה אשר אנכי מבקשת לך יותר מבני כי היית אשתו תהיה אמו עתה וזהו אשר ייטב לך: