2:1ב׳:א׳
1 א

ולנעמי מודע כו' ראוי לשים לב כי הנה יראה פסוק זה נכנס בין הדבקים סמוך אל סוף פסוק הקודם שבאו בתחלת קציר שעורים היה ראוי לסמוך פסוק ותאמר רות וכו' אלכ' נא השדה כו' ואח"כ יאמר ולנעמי מודע כו' ותלך ותבא ותלקט כו' ויקר מקרה חלקת השדה לבועז וכו'. ב' שאם היה מגיד קורבת בועז לנעמי היה צודק אומרו ולנעמי אך אינו מספר רק קורבתו לבעלה כאומר מודע לאישה ואם כן הל"ל ולאיש נעמי מודע וכו'. ג' מה ענין היו"ד שאחר מ"ם של מידע לאישה כי היה ראוי להיות וי"ו או שתהיה התיבה חסרת וי"ו מעין הלא בעז מדעתנו. ד' מה לנו כי נדע שהיה גבור חיל ומה גם מלת איש כי מי לא ידע כי איש הוא. ה' כי אחר אומרו מודע לאישה לשתוק מאומרו ממשפחת אלימלך:

2 ב

אמנם אומר כי הנה טרם ידבר דברי רות אשר אמרה אלכה נא השדה ותשוב' נעמי שהקשית לדבר ולומר לכי בתי בא שמואל הנביא ברוח קדשו להרים מכשול מדרך עם ה' שעיניהם יראו זרות גדולה עד מאד וירחיבו פה יאריכו לשון לדבר תועה נגד קדושים אשר בארץ המה. ראשונה על רות באומרה אלכה נא השדה וכו' וטוב היה לה להיות ככל כבודה בת מלך פנימה בירכתי ביתה ותח' אומרה אלכה נא השדה כו' היה ראוי לו' לחמותה איה קרוביך אילי הארץ נעמדה יחד בית א' הגדולים אשר בארץ המה אנשי משפחתך. שנית יפערו פה על נעמי הצדקת יפטירו בשפה יניעו ראש באמת באמור מה ראתה על ככה ומה הגיע אליה להשיב ולומר לכי בתי כי הלא יראה מיעוט דרך ארץ אל אשה גדולה כנעמי איך תעשה דבר שלא כהוגן כזה ששלח תשלח נערה יפה עד מאד אשר כל רואיה יראו קרי כמ"ש ז"ל לשוט עלי אוכל בשדות בין קוצרים ונערים רקים ופוחזים יום יום מבקר עד ערב לאכול ולהאכיל את נעמי והיא זקנה תכבד ותשב בביתה וכן לא יעשה כי אם תשב הנערה בירכתי ביתה בל יפגעו בה בא' השדות או הגאיות והזקנה תצא השדה באוכל להשיב נפש וגם על בועז יענו עזות באומרם מה היה לאיש עשיר גדול כמוהו שהסתר יסתיר פניו מהן והראוי היה אסוף יאסוף כלה וחמותה יבואו למשכנותיו ובו יחסו אלמנות אומללות ההמה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק על כן להסיר ראשי עם הארץ המכשלה הזאת בא ויאמר ולנעמי וכו' טרם יגלה מאמר רות ותשובת חמותה והוא כי הנה אחד משלש דרכים היתה להן. אחד להתפרד אשה מאת רעותה ונעמי תשב בית מודע לאישה ורות תצא השדה ללקוט. או דרך שני לצאת שתיהן ללקט בשדה. ג' להכבד ושבת יחד שתיהן בית בעז שיביאם חדריו לפי כבודן אך אין על אחד מהם אשמת דבר כי הלא הדרך הא' שהוא להתפרד זו מזו שהא' תצא והשנית תאסף הביתה אי אפשר כי הלא והמה באו בית לחם וכו' כלומר באחדות ולא יתפרדו ומה גם למאמר רות כי המות יפריד וכו' ואיך יעצרו כח להתפרד ועל השנית גם הוא אין לו שחר כי הלא לומר שתצא נעמי עם רות ללקט בשדה לא יתכן כי הלא ולנעמי מודע לאישה כלומר ולנעמי מצד עצמה אין צורך לצאת כי הלא לה מודע לאישה שתכבד ותשב בביתו לפי כבודה וזה ירמוז ביו"ד שבין המ"ם והדל"ת לרמוז ושתהיה בית המודע נסתרת בכבוד כיו"ד הקטנה בין האותיות. ועוד טעם שני כי גם שתרצה נעמי הנזכר גם היא לצאת עם רות לא תוכל כי הוא איש גבור חיל גדול בישראל וע"כ לא יניחנה כי חרפה היא לו ותחלל כבודו. וגם השלישית שיהיו שתיהן בביתו ובחומותיו של בועז גם היא לא תצלח כי הלא הוא ממשפחת אלימלך כו' אשר לו משפט הגאולה לקנות השדה ולקחת את רות כמאמרו לפנים ביום קנותך וכו' ואיך תהיה בביתו ויאמרו כי שם התנו אהבים ונשאה. ע"כ אמרה רות א"כ איפה אבחר דרכי ואלכה נא השדה אז השיבה ואמרה לכי בתי כלומר לא לבלתי היותך בת לי ארשה אותך ללכת כי אפי' הייתי בת בטני הייתי משלחך וזהו לכי בתי והוא כי טוב הוא זה דרך כבוד ליזון ממתנות עניים מקחת מיד איש מאומה והנה ממוצא דבר יצוא יצא התנצלות גם לבעז כי בטוב טעמן אל יאשם בעז כמדובר. עוד זאת עשתה נעמי כי שמרה לפי' מחסו' לבלתי שלחה עד אומרה מעצמה אלכה נא השדה אז הודית לדבריה ואמרה כמרשה אותה לכי בתי:

3 ג

או יאמר באשר הקדמנו למעלה כי רות היא האשה אשר הוכיח ה' להוציא ממנה מלכות בית דוד והיא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב על טוב כוונת בת לוט כי מאז התעתד מאתו ית' להוציא הזרע הטוב כמאמרם ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתי בסדום שנ' ואת שתי בנותיך הנמצאו' והנה לא נעלם מציאות הענין מן נעמי כמאמרם ז"ל שע"כ אמרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה וכו' אותן המתנות וברכות שעתיד לתת לשלמה יהיה מכם ואוזן רות שמעה את דבריה אלה ותבן לה ושמרה את הדבר כאשר כתבנו למעלה בס"ד. ונבא אל הענין ואומרה כי הנה הוא יתברך בהשגחתו הגדולה ונעמי לפי יכולת השתדלותה בהיותה חוששת כי זאת היא האשה אשר הוכיח ה' לבא מבת לוט לבנות ממנה בית דוד הן המה היו מסבבים את פני הדבר לבא הזווג הזה הקדוש אל הפועל והוא אשר כתבנו כי סבת הסבות ית' היסב תשאר נעמי מלמות זה פעמים כמדובר למעלה שהוא להביא עמה את רות למען הביא ע"י נישואי בעז אל הפועל והוא מאמר הכתוב בסמוך באומרו ושדי הרע לי ותשב נעמי וכו' שהוא לומר הנה אם לא מתי כאישי ובני כי שדי שהוא האומר לצרותי די הרע לי והייתי שיורי שיורין ושמא תאמר א"כ איפה איך נשארה בחיים לז"א הכתוב תדע למה על כי על ידי כך ותשב נעמי ורות המואביה שהיא העתידה לבא ממואב שכעת היא כלתה עמה כי על ידה תהיה ביאתה כמדובר בסמוך הנה כי מאתו יתברך היתה השגחת המציא המצאה בראות בת מלכים כאשר באה כי היחל הוא יתברך וגלגל תביאה ותטעה נעמי עד בית לחם וזהו והמה באו בית לחם ואומרת רוח הקדש למה עשה ה' ככה הלא הוא כי הנה ולנעמי שהביאה מודע לאישה איש גבור חיל שהוא תכסיס אל יציאות ממנו מלכות דוד שהוא איש שמשמעו חשוב ככל אנשים שבמקרא וגם גבור חיל כנודע כי זה אחד מתוארי המלכות ההוא מיהודה והלאה והוא א' מתוארי דוד וגם הוא הראוי אל הייבום הזה ולגאול את השדה כי הלא הוא ממשפחת אלימלך ושמו בועז וש"ת ולמה נתייחד זה ולא על ידי גואל קרוב ממנו הלא טוב אחי אלימלך ולא בעז אך הנה הוא כי הנה ידענו כי דוד היה עתיד לבא בדור הי"ד ולהיות אחריו שלמה חמשה עשר שהיא לבנה במילואה ואלו היה טוב הגואל שהוא אחי שלמון שהוא עשירי היה צריך עוד ד' דורות לבא דוד לעולם אך עתה שהוא בעז בן שלמון שהוא י"א בשלשה דורות יבא דוד כאשר היה עובד אבי ישי אבי דוד וע"כ בחר ה' בבעז מבטוב וזה אחשוב נרמז היו"ד שבמלת מודע לאישה והוא כי הנה מדע משפטו להיות חסר וי"ו כמו הלא בעז מדעתנו והוטלה יו"ד יתירה בתיבת מידע לרמוז כי מלבד המדע הזה יש י' ובזה הם י"א לרמוז שע"כ בחר ה' בזה מבטוב וגם להיות זה איש גבור חיל ראש הדור בגבורת התורה מה שאין כן טוב ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל דברי רות באומרה בפסוק שאחר זה אלכה נא השדה כי הלא לא תפסה דרך כבודה בת מלך פנימה וגם שכתבנו בדרך הקודם תשובה זה הנה הדרך הזה תערב לנפש יותר ממנו:

4 ד

ועוד נבא בזה אל תירוץ שתי הערות בפסוק שאחר זה א' אומרו אלכה נא השדה כי מה ענין מלת בא לבלי צורך ב' הזכירו אותה בתואר מואביה באומרו ותאמר רות המואביה למה אחר כל צדקת גירותה ישוב לתארה בחרפת תואר גיותה אך זולת עוד תשובה אחרת שנכתוב בביאורי בס"ד הלא יכונו יחדו עם יישוב ההערות שיישבנו בדרך הזה והוא בהרגיש רות אשר עם לבב נעמי אולי זאת האשה אשר הוכיח ה' מבת לוט לחוטר גזע יהודה כאשר דברה לה באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה שארז"ל שאמר לה יהי רצון שאותן המתנות שעתיד הקב"ה לתת לשלמה יהיו מכם ונתקיים באחת מהן כאשר כתבנו בחסרון ה"א ממלת ומצאן וע"כ אמרה רות המואביה כלומר הבאה ממואב שהיא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב כי אחר שוב ערפה אל עמה ואל אלהיה מן הסתם שיתקיים ברות כי היא נשארה לה' ע"כ בהיותה חוששת אולי היא המואביה העתידה אמרה לה אלכה נא השדה וכו' לומר הלא מעשה בת לוט בשדה היה ולא בישוב כדבר שנאמר ויעל לוט מצוער וישב בהר וכו' ושם היה הדבר וכן יהודה עם תמר בשדה מצאה האם אלכה נא כלומר עתה גם אני אולי דרך שורש זה יוצא לעולם באופן זה ואגב אורחיה ואלקטה ליזון כי דלה אנכי אז אמרה לה לכי בתי כלו' לכי כי הכנה יש ביך לזה כי לבת תתייחסי והוא להיותה בקרבה רוח מחלון כי רוח מתואר בלשון נקבה וז"א לכי בתי: