Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 671:3

[א] שואל וכו'. אבל אינו חייב להשכיר עצמו כמו בארבע כוסות סימן תע"ב משום דהכא אית ליה היכר נס כשרואה נרות בבית חבירו לאפוקי בארבע כוסות (עולת שבת). וצריך עיון הא עיקר דין זה כתב בית יוסף דלמד הרמב"ם מארבע כוסות, ואם כן תיקשי מנא ליה ללמוד משם דשאני הכא דרואה בבית חבירו. ועוד קשה דהמגיד סוף הלכות חנוכה כתב דרמב"ם למדו מארבע כוסות דאפילו עני וכו' משום פרסום הנס, כל שכן בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום, עד כאן. הרי דנר חנוכה עדיף מארבע כוסות. ובאמת צריך עיון על המגיד מאי ראיה מדעדיף מקידוש דליכא פרסום נס לארבע כוסות דאיכא נמי פרסום נס, שוב מצאתי בלחם חמודות שהניח נמי בצריך עיון. והנראה לעניות דעתי בזה דסבירא ליה דנס נר חנוכה עדיף מארבע כוסות דבפסח איכא עוד היכרא מצה ומרור, ומה שכתב דעדיף מקידוש היום לא כתב אלא לרמז שהוא פרסום נס דמטעם זהו עדיף מקידוש היום, ומכל מקום על עולת שבת נשאר קשה. גם צריך עיון לי למה אמר שואל ולא אמר לוה כמו בארבע כוסות, ואפשר לי דלשון שואל רצה לומר שואל על הפתחים כדלעיל סימן רס"ג סעיף ב', ומתפרנס מן הצדקה מיירי בקופה של צדקה. ומטעם זה אפשר דסמך השולחן ערוך דהוא הדין שישכור עצמו, דהא אמרי בבבא בתרא לעולם ישכיר אדם לעצמו לעבודה שהוא זרה לו ואל יצטרך וכו' וצריך עיון. ונראה לי דהא דמחויב לשאול היינו לנר אחד מה שהוא מדין אבל מה שהוא ממהדרין בסעיף ב' לא, וראיה מסימן תרע"ח בנר חנוכה וקידוש:

[ב] [לבוש] ולא שייך לומר וכו'. פירוש דקשה נימא כדאמרינן בשבת דדחיל מרבנן איהו גופיה צורבא וכו' והב"ח תירץ שם דלא שייך הכא לומר אי לאו בר הכי הוא לשתמעין מיליה כצורבא מדרבנן דדוקא התם הוי מדה כמדה ולי נראה דקרא כי נר מצוה על כרחך. עיקרו לנר שבת אתא שהוא דאורייתא וקיימא לן דעיקר מצות הדלקת שבת בנשים ולא שייך לומר איהי הוי צורבא מדרבנן דכל המלמד תורה וכו':

[ד] [לבוש] שני בני אדם וכו'. פירוש למהדרין כן פירש רש"י ונראה לי דסבירא לי דשני בני אדם שהם מצד החיוב כגון שני בתים אין יוצאים בזה ועיין ס"ק ט' ובזה מיושב קושיא גדולה בטור שכתב כגון בליל שני ופירש בית יוסף משום דפסק דבליל ראשון ידליקו כל בני בית נר אחד, עד כאן. וקשה אכתי הוה ליה לפרש על ליל ראשון ובשני בתים כדפירשו בתוס' [שבת] דף כ"א ד"ה מצוה וכו', אלא דאין יוצאין ודלא כעולת שבת שכתב דאשתמיט לבית יוסף דברי תוס'. כתב מגן אברהם לדידן דמוסיפין בכל לילה לא ידליקו שני אנשים בנר ראשון דאז לא יהיה היכר כמה נרות מדליקין, עד כאן. ולעניות דעתי בליל ראשון אין צריך היכר:

[ה] [לבוש] אין לתוחבן וכו'. וכן בנר של שבת ויום טוב (דרכי משה). שני נרות כרוכים אין לעשות לנר חנוכה (מגן אברהם בשם רש"ל):

[ו] בשורה שוה וכו'. ולא אחד נכנס ואחד יוצא:

[ז] שקורין לאמפ"א וכו'. המדקדקים נזהרים שלא להדליק בפמוטות שאין בהם הידור לנר חנוכה (רש"ל), ופשוט דמיירי בפמוטות שלנו שיש היתר גמור אלא דקאמר שאין בה הידור וכנסת הגדולה הבין דמיירי בשאר פמוטות וליתא כמו שכתב בשל"ה דף רמ"ט ומטה משה:

[ח] מובדלין הרבה וכו'. נראה לי אפילו רחוק אצבע שהרי הרבה פוסקים מתירין בזה אפילו בקערה:

[ט] על פתח החצר וכו'. כן הוכיח תוס' דף כ"א ד"ה מצוה וכו' מהא דשני פיות סעיף ג' דמשמע דעולה לשני בתים ואם היו מניחין על פתח בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל, עד כאן. וקשה דילמא מיירי דבפתח אחד ליכא מזוזה דמדליקין כדאיתא בסעיף ז', וזה אפשר דעת המגיד שהיו בשני בתים, ולחם משנה תמה ולפי מה שכתבתי ניחא. מיהו יש לומר דמכל מקום צריך שיהיה מימין כשיכנס בין שני מצוות דהא השתא נר חנוכה מבית חבירו הוא בשמאל דידיה. אך קשה על תוס' הא יש לומר דמיירי בשני בני אדם בבית אחד החלוקין בעיסתן דמחויבין להדליק כל אחד בפני עצמו כמו שכתב המגיד שם, ואפשר דתוס' פליגי בזה כמו שכתבו בד"ה מהדרין וכו' כדי שיהא היכרא כשמוסיפין לכך מדליקין אחד וכן משמע בספר התרומות ושבלי הלקט ותניא, ועיין ס"ק ב':

[י] [לבוש] שלא ישתמש וכו'. ליתא שכיון שהניחו על השולחן אי אפשר שלא ישתמש לאורו אלא משום היכרא צריך נר אחר כפירוש רש"י שם ור"ן וכן משמע בב"ח סוף סימן תרע"ג ואחרונים:

[יא] למטה מעשרה וכו'. תמיהני שאין העולם נזהרין בזה, שוב דקדקתי בבית יוסף ודרכי משה שכתבו וכן נוהגין כל המדקדקים דלא כמרדכי שכתב דלדידן אין קפידא, עד כאן. משמע דמדקדקים נוהגים כן אבל רובא דעלמא סומכין על המרדכי, ועוד הא לרי"ף ורמב"ם לעולם אין קפידא כמו שכתב בית יוסף. שוב ראיתי בסדר היום לא יגביה למעלה מעשרים אמה ולא למטה מעשרה טפחים, ומצותה מעשרה ולמעלה עד שמונה עשרה טפחים שכן גובה של המנורה היה שמונה עשרה טפחים, עד כאן. אך תמיהני דאף המרדכי לא כתב אלא שאין קפידא, וכן לרי"ף ורמב"ם אבל שיהא אסור למטה מעשרה טפחים לכאורה נגד הש"ס וכל הפוסקים:

[יב] למעלה מעשרים וכו'. כשמניחו בבית וכן פסקו הב"ח וט"ז:

[יג] [לבוש] ויכנס וכו'. ובעל בית בטלית מצויצת ביניהם דכתיב והחוט המשולש (שאלתות), פירוש חוט ציצית בין שניהם תשובת מהרי"ל סימן מ':

[יד] [לבוש] באופן וכו'. דהיינו שיהא בקצה אחרון סמוך לכותל שהדלת סובב לשם (ט"ז):

[טו] [לבוש] שאין הכל יודעים וכו'. מימי תמהתי שזה נגד הש"ס שבת דף כ"ג דקאמר לעולם משום חשדא דבני מתא זמנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרו היכא דהאי פתחא לא אדליק וכו', גם תיקשי לדבריו קושיית הש"ס אם כן מרוח אחד נמי. ועתה ראיתי שגם מלבושי יום טוב תפס על לבוש בזה ושמתי אל לבי ליישב דברי לבוש, ונראה לי דמפרש הש"ס דקשה דמהיכי תיתי יחשדו בני מתא שלא הדליק בפתח אחר הא יודעין שיש לבית זה שני פתחים אלא שיסברו שהיה לו להדליק גם ברוח זה משום חשדא דעלמא וכיון שלא הדליק בזה מסתמא לא הדליק גם בזה, אבל ברוח אחד לא שייך חשד זה דהא ראה דולק בפתח אחר. ובזה נראה לי ליישב דעת בעל התרומה שהביא הטור שכתב הטעם עם דלדידן דמדליקין בפנים די באחת מהן דבני בית ידעי ששני פתחים של איש אחד הם, ורצה לומר דלדידן לא שייך חשד מפני חשדא דעלמא דבני בית לדידן הוי ככולי עלמא וקאי על הש"ס ודו"ק, וכנסת הגדולה וראב"ח וב"ח האריכו בישובים עיין שם, ולעניות דעתי כדפירשתי, ומזה נראה לי שלמד הלבוש פירוש זה:

[טז] [לבוש] חסרון ממון וכו'. קשה דאטו בבית הכנסת מי לית ביה חסרון דאדהכי והכי בטל משווקים (מגן אברהם), ולא קשה מידי דהכא ידוע שיש חסרון כיס והתם ספק:

[יז] [לבוש] אבל כשאחד מדליק וכו'. ורש"ל כתב דרשאי לגמור לאחר וכן נראה לי שכן מצינו ביומא פרק ג' קירצו ומירק אחר וכו' (מגן אברהם), ויש לחלק דהתם אי אפשר שיגמור כהן גדול שצריך לקבל הדם:

[יח] [לבוש] אין הציבור וכו'. משמע בבית יוסף דאפילו השליח ציבור שמדליק אינו יוצא:

[יט] [לבוש] מכל מקום המנהג וכו'. ואם יש לו חלון סמוך לרשות הרבים יניחנו בחלון: