Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations
1:1א׳:א׳
1 א

בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וכו'. במקרא קודש נאמר ולשת יולד גם הוא ויקרא שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה', וברש"י הוחל לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות עכ"ל. לא כהראב"ע שפי' לשבח שהוחלו אז לקרא בשמו להתפלל לפני ה'. ובספורנו אז התחילו צדיקי הדור לדרוש את שם ה' כענין שנאמר ויקרא בשם ה' אל עולם כי הוצרכו לסתור דעת עע"ז שהתחילו אז כדברי רז"ל עכ"ל, פי' לשבח כראב"ע ומקרב דבריו לדברי רז"ל.
ובב"ר אז הוחל, א"ר סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד. אז הוחל וכו', אמר ר' אחא אתם עשיתם עצמכם ע"ז וקראתם לשמכם ואף אני אקרא למי הים ואכלה אותן אנשים מן העולם עכ"ל וכדברי רש"י הנזכרים וכמ"ש ברמב"ם שלפנינו.

2 ב

ואנוש עצמו מן הטועים היה וכו'. ולא כן דעת האברבנאל, וכמוהו נראה דעת הרמב"ן שכתב ויולד בדמותו ובצלמו, ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני אלהים כי היו האנשים האלה בדמות האלוהים, ואז הוחל לעבוד ע"ז והוחל לבוא חולשה ורפיון וכך אמרו בב"ר זה ספר תולדות אדם וכו' בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת ואנוש ושתק אמר להו עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קנטרנין וכו' עכ"ל בד"ה בימים ההם עיי"ש.
ובמס' שבת דף קי"ח ע"ב כל המשמר שבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וכו', וברש"י דור אנוש התחילו לעבוד ע"ז שנאמר אז הוחל וכו' עכ"ל. ובטור או"ח סי' רמ"ב הנוסחא אפי' עע"ז כאנוש וכן הגירסא בעין יעקב, וכמו כן בשאלתות פרשת בראשית כאנוש עיי"ש ומקרא הנדרש אשרי אנוש וכו' מסכים ביותר כגירסתנו אשר היה גירסת הרמב"ם והנראה כי מזה יצא לו כי אנוש עצמו מהטועים היה, ובמכילתא יתרו פ"ו ואימתי נקרא בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל וכו' עיי"ש מלשון בימי אנוש בלתי מוכרע אם עליו או על דורו. ובפרקי דר' אליעזר פ' כ"א וכ"ב ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים המורדים ופושעים במרום ואומרים אין אנו צריכין לטיפת גשמיך שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו עיי"ש, נראה כי בימי קין היו מורדים בה' גם לא עבדו ע"ז ומימי אנוש עבדו ע"ז.

3 ג

אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראוים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד למי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזה כבודו של מלך וכו' וכך היה וכו' והוא שירמיה אומר מי לא יראך מלך הגוים וכו'. האיר עינים בדבר אשר יפליא לכל בוחן ודורש ההתחלות איככה תעו העמים מקדם מדרכי השכל ובתוכם בני אדם ונח אשר ידעו את ה', להאמין בע"ז ולעבוד עץ ואבן, ורבינו ז"ל הודיע לנו כי כונתם הראשונה אז היה רק לכבד הסיבות הקרובות לנו אשר טוב ה' וחסדו יבוא ע"י לנו כמו השמש וירח וכיו"ב והיה בעיניהם כמשתחוה למשנה למלך עושי רצונו וזה מכבוד המלך, ואחרי זה שכחו ה' ועבדו לאלו לבד, ובזה גלה חרפת העע"ז מישראל בימי מלכיהם כירבעם וכיו"ב כי המה כמו מלכיהם האמינו בה' ועבודתם בע"ז הי' כעע"ז מלפנים בימי אנוש בעת כי הוחלו לעבדה כנאמר מהכותים "את אלוהיהם היו עובדים ואת ה' היו יראים וכו'" אף חטא גדול חטאו הוקל פשעם בהאמינם בה' אף כי סרו מדרכי התורה והשכל והנסיון אל יקשה בעינינו כי אחרי ראות כל אלה הדברים אשר עשה ה' לעיניהם יכחשו וימעלו בו, כי לא בה' כחשו רק תעו בדרכי השכל ולא כשאר העמים עבדו אלילים.
ובס' חכמתא דשלמה מלכא נאמר איככה עלה הטעות הזה בדרך אחר ב"פ.
ובר"ן בדרוש נ"ו כתב ואע"פ שכתב הר"ם וכו' ואפשר שהביאו לומר כן מפני שמצא ענין זה בא' מהמדרשות או באותן ספרי ע"ז הקודמים שבאו לידי הר"מ ז"ל אבל לפי הסברה אני חושב שגוף העיון היו מביאין אל זה והוא שאם היה מדעות הפילוסופין שחושבין שאין לה' ית"ש חפץ והשגחה בבריאה אבל כל המציאות נמשך אחרי החיוב, וכל מי שיאמין זה הדעת הרע אם יעלה על דעתו הפכו יחשב שהוא מרי גדול וחסרון בחק השי"ת מפני שהם חושבין שהוא נעלה ומרומם מכל זה מאוד וכו' עיי"ש, וזה הנתפרסם בספרים באלשיך תהילים קי"ג בפי' רם על כל גוים ה' וכיו"ב כי מדעת העובדי ע"ז כי ה' יתעלה מסר הנהגת העולם להשמים וכוכבים וכיו"ב לשרי מעלה ומטה נמשך מדעה הנאמרה, ובמס' מנחות דף ק"י אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהם שבשמים, איתיביה ר' שימי בר חייא לרב "ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" מלאכי א' א"ל שימי את דקרו ליה אלדא דאלדא וכו'.
וזה מסכים עם דברי הרמב"ם והר"ן הנאמרים באין הכרע מזה לזה, וברד"ק שם וז"ל כי אע"פ שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסיבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיה אמצעי ביני ובינם ואמרו חז"ל דקרו ליה אלהא דאלהין עכ"ל, "כל גוים שכחי אלוקים" תהילים ט' כי ידעו ושכחו אח"ז מסכים לדעת רבינו כי בדורות הראשונים היתה הע"ז לאמצעי ואח"ז שכחו ה' ועבדו לע"ז בלבד.
ונראה מפורש כן במקרא קודש "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי וכו' והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכו' והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" הושע ב'.
בעת כי סרו מה' יתעלה ועבדו לשמש וירח וכיו"ב אשר לפי דעתם הנשחתת להם נמסר ההשגחה על התחתונים אשר הוא יתעלה אין כבודו לשום עינו עליהם ולהם שלוחי דרחמנא אחריהם אמרו ללכת אשר יתנו להם שמנם וצמרם וכו' ונאמר ע"ז ולא ידעה כי אנכי נתתי וכו' וגם אז לא כחשו בה' הסיבה הראשונה יתעלה ויחשבוהו לבעל ואדון הכל, ולראשי הטבע השמש וירח וכיו"ב קראו אישי כמשפט האיש המשפיע מזון ומחיה לצרכי ביתו להאשה וכמו כן המה נותני מימי וכו' אבל לאח"ז כי ידעו ה' ית"ש כי הוא הנותן לא יקראו אותו עוד בעלי לאדון וסיבה ראשונה בלבד כי יקראו אותו יתעלה אישי הנותן והמשפיע לנו כל צרכינו והוא הנותן ומידו הכל.
ובמס' סנהדרין דף ס"ג ע"א ויאמרו אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שמות ל"ב אמר ר' יוחנן אלמלא הוי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כליה ועי' במהרש"א בעין יעקב שם ומה שמיחס להרמב"ם הוא דעת רד"ק וכיו"ב שמדברים מאמצעים, ועי' בפ"ב ה"א נראה להסכים דעת הרמב"ם עם דעת הר"ן ורד"ק עיי"ש, ובכוזרי האריך במאמר א' סי' ע"ז בענין העגל שג"כ לא היה ע"ז ממש עיי"ש, ועי' ספרי עקב פיסקא מ"ג בד"ה ועבדתם וכו' שלא ליתן פה וכו' עיי"ש ומובן עם מ"ש לעיל.