Chapter 6ו׳
1 א

כִּי תֵצֵא. (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ. הֲלָכָה תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לָמוּל אוֹתוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, יג): הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ. דָּבָר אַחֵר, הִמּוֹל יִמּוֹל, אַל תְּהִי קוֹרֵא בוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי מִילוֹת, מִילָה וּפְרִיעָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר הִמּוֹל יִמּוֹל, מִכָּאן לְמוֹהֵל צָרִיךְ שֶׁיְהֵא מָהוּל, דִּכְתִיב הִמּוֹל יִמּוֹל, אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי מַה כְּתִיב בְּצִפּוֹרָה אֵשֶׁת משֶׁה (שמות ד, כו): אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים וגו', לַמִּילָה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לַמּוּלֹת, שְׁתֵּי מִילוֹת, מִכָּאן לְמִילָה וּמִכָּאן לִפְרִיעָה. וְלָמָּה הַתִּינוֹק נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה יָמִים, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים עָלָיו לְהַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיְהֵא בּוֹ כֹּחוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָדָם כָּךְ רַחֲמָיו עַל הַבְּהֵמָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב, כז): וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָלְאָה וגו', וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא כב, כח): אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. וּכְשֵׁם שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים עַל הַבְּהֵמָה, כָּךְ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל הָעוֹפוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ.

"When you shall go out... When you shall happen upon a birds nest before yo..." (Deuteronomy 22:6) - Law: What is the law if an infant was born circumcised, may one circumcise him? So taught the sages: An infant born circumcised requires a prick of covenantal blood from him because of the covenant of Abraham. Where do you learn this from? From the Torah, as it says, (Genesis 17:13) "Whether born in your household or bought with your money... [they must be circumcised]." Another explanation:

2 ב

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ה, ו): אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע. מַהוּ אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תְהֵא יוֹשֵׁב וּמְשַׁקֵּל בְּמִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, יב): וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, לֹא תְהֵא אוֹמֵר הוֹאִיל וְהַמִּצְוָה הַזּוֹ גְּדוֹלָה אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ שֶׁשְֹּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, וְהוֹאִיל וְזוֹ מִצְוָה קַלָּה אֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא גִּלָּה לַבְּרִיּוֹת מַהוּ מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל הַמִּצְווֹת בְּתֹם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁשָֹּׂכַר לוֹ פּוֹעֲלִים וְהִכְנִיס אוֹתָן לְתוֹךְ פַּרְדֵּסוֹ, סָתַם וְלֹא גִּלָּה לָהֶן מַהוּ שְׂכָרוֹ שֶׁל פַּרְדֵּס, שֶׁלֹא יַנִּיחוּ דָּבָר שֶׁשְֹּׂכָרוֹ מוּעָט וְיֵלְכוּ וְיַעֲשׂוּ דָּבָר שֶׁשְֹּׂכָרוֹ מְרֻבֶּה, בָּעֶרֶב קָרָא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אָמַר לוֹ תַּחַת אֵיזֶה אִילָן עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ תַּחַת זֶה, אָמַר לוֹ פִּלְפֵּל הוּא שְׂכָרוֹ זָהוּב אֶחָד, קָרָא לְאַחֵר אָמַר לוֹ תַּחַת אֵיזֶה אִילָן עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ תַּחַת זֶה, אָמַר לוֹ שְׂכָרוֹ חֲצִי זָהוּב פֶּרַח לָבָן הוּא. קָרָא לְאַחֵר אָמַר לוֹ תַּחַת אֵיזֶה אִילָן עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ תַּחַת זֶה, אָמַר לוֹ זַיִת הוּא שְׂכָרוֹ מָאתַיִם זוּז. אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ אוֹתָנוּ אֵיזֶה אִילָן שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה תַּחְתָּיו, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ הוֹדַעְתִּי הֵיאַךְ הָיָה כָּל פַּרְדֵּסִי נַעֲשָׂה. כָּךְ לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, חוּץ מִשְׁתֵּי מִצְווֹת, הַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת וְהַקַּלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת, כִּבּוּד אָב וָאֵם, חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, וּמַתַּן שְׂכָרָהּ אֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יב): כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. וְהַקַּלָּה, שִׁלּוּחַ הַקֵּן, וּמַהוּ שְׂכָרָהּ, אֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ז): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וגו' וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, הֱוֵי כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר.

3 ג

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי א, ט): כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, רַבָּנָן אָמְרֵי נַעֲשָׂה דִּבְרֵי תוֹרָה חֵן לְרָשִׁיּוּתֶךָ, כֵּיצַד, אָדָם בֶּן תּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְקִין הַכֹּל בָּאִין וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ כִּי לִוְיַת חֵן, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בַּר חָמָא לְכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, (דברים כב, ח): כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ. אִם עָשִׂיתָ לְךָ דֶּלֶת הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ. אִם לָבַשְׁתָּ כֵּלִים חֲדָשִׁים, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, יא): לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז. אִם הָלַכְתָּ לְגַלֵּחַ, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם, וְאִם הָיָה לְךָ שָׂדֶה וְהָלַכְתָּ לַחֲרשׁ בְּתוֹכָהּ, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. וְאִם זָרַעְתָּ אוֹתָהּ, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. וְאִם קָצַרְתָּ אוֹתָהּ, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָֹּׂדֶה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ לֹא הָיִיתָ עוֹסֵק בְּדָבָר אֶלָּא מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, הַמִּצְווֹת מְלַוּוֹת אוֹתְךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, כֵּיצַד, כְּתִיב לְמַעְלָה (דברים כא, י יא): כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וגו' וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי אוֹתָהּ לְךָ, אָמַרְתִּי לְךָ (דברים כא, יב): וְגִלְחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּתְשַׁלַּח אוֹתָהּ. וְאִם לֹא עָשִׂיתָ כֵן, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברים כא, יח): כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כא, כב): כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, הֱוֵי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה מִנַּיִן, תְּחִלָּה כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, ח): כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, יב): גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ, הֲרֵי מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה.

5 ה

דָּבָר אַחֵר (דברים כב, ז): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְנִתְעַסֵּק בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּדַי שֶׁתִּנָּצֵל. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חִיָּא וּמַה אִם צִפּוֹר שֶׁאֵין לָהּ לֹא זְכוּת אָבוֹת, וְלֹא בְּרִיתוֹת, וְלֹא שְׁבוּעוֹת, בָּנֶיהָ מְכַפְּרִים עָלֶיהָ, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת אָבוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאִם סָרַח אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא.

6 ו

דָּבָר אַחֵר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, יֵשׁ מַזִּיק שֶׁקּוֹשֵׁט כְּחֵץ וְטָס כָּעוֹף, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, ה): לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, אֲנִי מַצִּילְךָ מֵאוֹתָן. דָּבָר אַחֵר, יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ עשֶׁר, וְיֵשׁ מִצְווֹת שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ כָּבוֹד, וּמַה מַּתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם אֵין לְךָ בָּנִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בָּנִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וּמַה שָׂכָר אַתָּה נוֹטֵל (דברים כב, ז): וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ.

7 ז

דָּבָר אַחֵר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, רַבָּנָן אָמְרֵי לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים, שֶׁאִם אֵרְעָה לְךָ הַמִּצְוָה הַזֹּאת פַּעַם שְׁנִיָּה לֹא תֹאמַר כְּבָר יָצָאתִי יְדֵי חוֹבָתִי אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁתֶּאֱרַע לְיָדְךָ אַתָּה צָרִיךְ לְקַיֵּם אוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, רַבָּנָן אָמְרֵי אִם שִׁלַּחְתָּ מִצְוַת הַקֵּן, אַתְּ זוֹכֶה לְשַׁלֵּחַ עֶבֶד עִבְרִי, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, יג): וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, אִם קִיַּמְתָּ מִצְוָה זוֹ, אַתְּ מְמַהֵר לְבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שִׁלּוּחַ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב, כ): מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, אִם קִיַּמְתָּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת אַתָּה מְמַהֵר אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב שֶׁיָּבוֹא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שִׁלּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, וְהוּא יָבוֹא וִינַחֵם אֶתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כד): וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים.

8 ח

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם (דברים כד, ט), הֲלָכָה, אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶגַע וְהָיָה הַכֹּהֵן קְרוֹבוֹ מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִרְאוֹתוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. וְעַל יְדֵי מָה הַנְּגָעִים בָּאִים, עַל יְדֵי עַיִן הָרָע, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדוּמְךָ שֶׁאֲבַקַּע בּוֹ הָעֵץ הַזֶּה, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֵין לִי, מֵעַיִן רָעָה. כָּךְ הוּא אוֹמֵר בְּחַיֶּיךָ הַשְׁאִילֵנִי הַכְּבָרָה שֶׁלְּךָ, וְיֵשׁ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר אֵין לִי, מֵעַיִן רָעָה. מִיָּד בָּא הַנֶּגַע עַל בֵּיתוֹ תְּחִלָּה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לז): וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירוֹת, וּמָה הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ, מְפַנִּין כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לו): וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מוֹצִיא כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, קַרְדֻּמּוֹתָיו וּכְבָרוֹתָיו, הָיוּ אוֹמְרִים רְאִיתֶם עַיִן רָעָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, מַה שֶּׁהָיָה לוֹ לֹא הָיָה רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל, מִי גָרַם לוֹ לְהִפָּנוֹת, עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ עַיִן רָעָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אֵין הַנְּגָעִים בָּאִים אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְרַבָּנָן אָמְרֵי תֵּדַע לְךָ שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע, הֲרֵי מִרְיָם הַצַּדֶּקֶת עַל יְדֵי שֶׁדִּבְּרָה לָשׁוֹן הָרָע בְּמשֶׁה אָחִיהָ קָרְבוּ בָהּ הַנְּגָעִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ט): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם.

Remember that which the Lord, your God, did to Miriam: Halacha: A person who has a blemish and a priest was his relative, what is [the law as to whether it is] permitted for him to see (inspect) it? So did the sages learn: All [tzaraat] blemishes can a man see except for his own blemishes. Rabbi Meir said, “Also not the blemishes of his relatives.” And through what do blemishes come? Through an evil (stingy) eye. Rabbi Yitschak said, “It is customary in the world that a man should say to his fellow, ‘Lend me your pickaxe, that I should chop this wood.’ And he says [back] to him, ‘I don’t have [one],’ due to an evil eye. So does [the first one] say, ‘By your life, [so] lend me your sieve’; and he has one. And he says, ‘I don’t have [one],’ due to an evil eye. Immediately a blemish comes to his house first. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:37), ‘And he will see the blemish, and behold the blemish is in the walls.’ And what would they do to him? They would clear out everything that he had inside his house. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:36), ‘And the priest will command and they will clear out his house.’ When he would remove all of what he had inside his house – his pickaxes and his sieves – they would say, ‘Did you see the evil eye, since he had in his hand that which was in his house [and] he didn’t want to lend [it]. What caused him to clear [it] out? Through his having an evil eye.’” Another [understanding]: Rabbi Chaninah said, “Blemishes only come through evil speech. And our rabbis say, ‘You should know that blemishes come from evil speech; behold, Miriam the righteous – through her speaking evil speech about Moshe, her brother, did blemishes approach her. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:37), "Remember that which the Lord, your God, did to Miriam."'"

9 ט

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ, כ): תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְךָ תִּתֶּן דֹּפִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם הִרְגַּלְתָּ לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר בְּאָחִיךָ שֶׁאֵינוֹ בֶּן אֻמָּתְךָ, סוֹף בְּבֶן אֻמָּתְךָ תִּתֶּן דֹּפִי. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לֵוִי אָמַר אִם הִרְגַּלְתָּ לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר בְּאָחִיךָ שֶׁמֵּאָבִיךָ וְלֹא מֵאִמֶּךָ, סוֹפְךָ בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי, שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּגֵס אֶת לִבּוֹ לְדַבֵּר בְּגָדוֹל מִמֶּנּוּ גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ שֶׁיְּקָרְבוּ בּוֹ אֶת הַנְּגָעִים, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין הֲרֵי מִרְיָם הַצַּדֶּקֶת סִימָן לְכָל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, הֱוֵי זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם.

10 י

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה, ה): אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, רַבָּנָן אָמְרֵי הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, כֵּיצַד, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ, מַהוּ כֵן, כֵּיוָן שֶׁהַפֶּה אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע הוּא חוֹטֵא עַל הַגּוּף שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִלְקוֹת, הֲרֵי לַחְטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, שֶׁהַפֶּה חוֹטֵא עַל הַבָּשָׂר, מַהוּ (קהלת ה, ה): וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא, שֶׁלֹא תֹאמַר הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע וְאֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ וְהוּא עוֹמֵד אֶצְלְךָ וְכוֹתֵב כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל חֲבֵרְךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, כ): גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, לָמָּה (קהלת י, כ): כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. וּמַהוּ (קהלת י, כ): וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ו, ב): שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, (קהלת ה, ה): לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ, עַל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁיָּצָא מִפִּיךָ. (קהלת ה, ה): וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ לוֹקֶה בִּנְגָעִים, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין הֲרֵי מִרְיָם עַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה לָשׁוֹן הָרָע עַל משֶׁה אָחִיהָ, לָקְתָה. הֱוֵי זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה וגו', וּמִתּוֹךְ כָּךְ לָקְתָה.

11 יא

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַעֲכִינָא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וְנוֹשֶׁכֶת לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, בָּא הַדָּרְבוֹן וְיָשַׁב לוֹ כְּנֶגְדָהּ, בָּא הַחַבָּר וְרָאָה אוֹתָן, אָמַר, זוֹ עֲכִינָא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִשּׁוֹךְ, עַל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ שֶׁבָּא וְנִדְבַּק לָהּ. כָּךְ הָיָה משֶׁה אוֹמֵר מִרְיָם שֶׁדִּבְּרָה כָּךְ הִיא דַּרְכָּן שֶׁל נָשִׁים דַּבְּרָנִיּוֹת הֵן, אַהֲרֹן הַצַּדִּיק אַף הוּא הָיָה צָרִיךְ לְדַבֵּר בִּי, אָמַר משֶׁה (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, שֶׁמָּא (במדבר יב, א): וְאַהֲרֹן, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע משֶׁה שֶׁאַף אַהֲרֹן דִּבֵּר, הִתְחִיל צוֹוֵחַ (תהלים מא, י): גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב, מַהוּ גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, זֶה אַהֲרֹן שֶׁמֵּשִׂים שָׁלוֹם עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁעָצַר אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, טו): וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל משֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה. אוֹכֵל לַחְמִי, אֵלּוּ כ''ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁאוֹכֵל מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, רַבִּי לֵוִי אָמַר אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: גַּרְגְּרָנִיּוֹת, וְצַוְתָנִיּוֹת, וְקִנְאָנִיּוֹת, וְעַצְלָנִיּוֹת. גַּרְגְּרָנִיּוֹת מִנַּיִן, מִן חַוָּה, דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וגו'. צַוְתָנִיּוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, שֶׁהָיְתָה מְצַיְתָה עַל הַמַּלְאָךְ. קִנְאָנִיּוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, א): וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, עַצְלָנִיּוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, ו): מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת. רַבָּנָן אָמְרֵי עוֹד שְׁתַּיִם, אִיסְטְסוֹנִיּוֹת וּפַטָּטוֹת. אִיסְטְסוֹנִיּוֹת מִנַּיִן, (בראשית טז, ה): וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ. וּפַטָּטוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, דָּבָר אַחֵר, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת חַוָּה מִן אָדָם, הָיָה מִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְראוֹת אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא עֵינָהּ רָמָה, וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַוְתָנִית, וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית, וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא גוֹנֶבֶת, וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְדָּנִיתָא, מֵהֵיכָן אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן אֵבָר הַצָּנוּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, מִן הַיָּרֵךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְכַּוֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְהֵא בָהּ כֻּלְּהוֹן הֵן בַּכְּשֵׁרוֹת [שבהן]. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְהֵא עֵינָהּ רָמָה, חַוָּה כְּתִיב בָּהּ (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְהֵא צַוְתָנִית (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שֹׁמַעַת וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְהֵא גוֹנֶבֶת (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים, לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְהֵא פַּרְדָּנִית, וְלֵאָה כְּתִיב בָּהּ (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַבְּרָנִית, וּמִרְיָם הַצַּדֶּקֶת כְּתִיב בָּהּ: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, וּרְאֵה מָה הִגִּיעַ לָהּ זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם.

12 יב

דָּבָר אַחֵר, זָכוֹר, רַבָּנָן אָמְרֵי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁעָלָה מִן הַמִּלְחָמָה, קִלְּסָה אוֹתוֹ מַטְרוֹנָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּיקָרֵי אֻמָּן שֶׁל סַנְקְלִיטוֹר, לְאַחַר יָמִים הִתְחִילָה לְעָרֵב אוֹנָנָא שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּךְ עָשִׂית, תִּטָּרֵד לְמֵטָלוֹן. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְחֶמֶת הַיָּם, אָמְרָה מִרְיָם שִׁירָה וְנִקְרֵאת נְבִיאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה, כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה לָשׁוֹן הָרָע עַל אָחִיהָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תִּטָּרֵד לְמֵטָלוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, טו): וַתִּסָּגֵר מִרְיָם.

13 יג

דָּבָר אַחֵר, זָכוֹר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה מָה הִגִּיעַ לַאֲחוֹתוֹ, הִתְחִיל צוֹוֵחַ וּמִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ (במדבר יב, יג): אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּבָר עָשִׂיתָ אוֹתִי רוֹפֵא, אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו מְרַפֵּא אֲנִי אוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ אֵל נָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְתַלְמִידוֹ שֶׁל רוֹפֵא שֶׁעָלַת מַלְכְּיָא לִרְאוֹתוֹ, וְהֵבִיא אוֹתָהּ אֵצֶל רַבּוֹ, אָמַר אוֹתוֹ תַּלְמִיד לְרַבּוֹ, מָרִי, כְּבָר לִמַּדְתָּ אוֹתִי כָּל סִדְּרָן שֶׁל רְפוּאוֹת, אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ הֲרֵי יָפֶה, וְאִם לָאו הֲרֵינִי מְרַפֵּא אוֹתָהּ. כָּךְ אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּבָר לִמַּדְתָּ אוֹתִי כָּל סִדְּרָן שֶׁל נְגָעִים, אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ הֲרֵי יָפֶה, וְאִם לָאו הֲרֵי אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, (במדבר יב, יג): וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' וגו', מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה הַקּוֹלָר בְּצַוָּארוֹ, נִפְנָה מֵאוֹתוֹ הַקּוֹלָר, לְאַחַר יָמִים רָאָה הַקּוֹלָר נָתוּן בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַחֵר, הִתְחִיל צוֹוֵחַ, אָמְרוּ לוֹ מַה לְּךָ צוֹוֵחַ, אָמַר לָהֶן אִי אַתֶּם יוֹדְעִים, אֲנִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה צַעַר הוּא נָתוּן, כָּךְ הָיָה הַקּוֹלָר בְּצַוָּארִי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה צַעַר הוּא נָתוּן. כָּךְ הָיָה משֶׁה צוֹוֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה לְּךָ צוֹוֵחַ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה צַעַר הִיא נְתוּנָה, שֶׁאֲנִי זָכוּר הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהָיְתָה יָדִי לְתוֹכָהּ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, ו): וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, כֵּיוָן שֶׁנִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלֶיהָ רִפֵּא אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, טו): וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם, לְפִיכָךְ הֱיוּ זְכוּרִין מָה הִגִּיעַ לְמִרְיָם מִתַּחַת יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע.

14 יד

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַב אַסֵּי, אֵין אָדָם אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עַד שֶׁכּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ה): אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַה אִם מִרְיָם הַצַּדֶּקֶת שֶׁלֹא נִתְכַּוְּנָה לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע אֶלָּא דִּבְּרָה בִּשְׁבִיל פְּרִיָּה וּרְבִיָה, כָּךְ הִגִּיעַ אוֹתָהּ, הָרְשָׁעִים שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל חַבְרֵיהֶן לַחְתּוֹךְ אֶת חַיֵּיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיַּחְתֹּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ד): יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בֵּינֵיכֶם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע סִלַּקְתִּי אֶת שְׁכִינָתִי מִבֵּינֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ו): רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁאֲנִי עוֹקֵר יֵצֶר הָרָע מִבֵּינֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, אֲנִי מַחֲזִיר שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ג, א): וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וגו', וּמִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עֲלֵיכֶם, כֻּלְּכֶם זוֹכִין לְתוֹרָה וְיוֹשְׁבִין בְּשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.