Part Four, On the Daily Order of Prayer חלק רביעי, בסדרי התפלות
1 א

ענין שליטת כחות הטומאה בלילה: סידרה החכמה העליונה שתהיה בלילה שליטה לכחות הטומאה להתפשט בכל מרכבותיהם וישוטטו ענפיהם בעולם. וכיונה שבאותו הזמן יאספו בני האדם אל בתיהם וישכבו במטותיהם ישנים ונחים עד הבקר שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכחות ההם ומכל ענפיהם ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב. והוא מה שביאר דהמע״ה תשת חשך ויהי לילה וכו׳‎ תזרח השמש וכו׳‎ יצא אדם לפעלו וכו׳‎. ואולם כל הענינים האלה בכל גבוליהם ושיעוריהם משתרשים בשרשי יסודות ההנהגה כפי הבחנות ההשפעות הנשפעות לברואים בכל מדריגותיהם וכמ״ש בח״א ע״ש. וצריך שתדע שאעפ״י שע״ד כלל נאמר שהלילה היא זמן שליטת הכחות האלה הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה אך בחצות הילה נשפעת השפעת הארה ורצון מלפניו ית׳‎ בכל העולמות וניטלת השליטה מכחות הרע וענפיהם נגרשים ממקום הישוב ומתחלת ההארה של היום להתעורר עד שמאיר היום ונמשכת ההשפעה הראויה ומתחדש בה כל המציאות: ואמנם ענין השליטה הזאת ששולטות כחות אלה בלילה וגירושם שנגרשים ביום הנה הוא דבר מחוקק בטבע העולם וסדריו זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם. וזה ששיערה החכמה העליונה שלהיות מציאות הטוב והרע האמיתי שהוא הנמשך ממעשי בני הבחירה צריך שיהיה העולם בחקו הטבעי עלול לשליטת הרע בו באופן שכך יהיה אפשרות להתפשטות הרע הזה בחלקים ממנו כמו להעדר התפשטותו בהם. ואולם לשיהיה זה גזרה החכמה העליונה היותו ראוי שבזמן עצמו יהיה חלק א׳‎ שיתן לו שליטה והתפשטות מצד עצמו. והנה הוא הכנה למה שאפשר שינתן לו מצד מעשי האדם ויהיה חלק אחר שיטול ממנו השליטה ויהיה הזמנה למה שאפשר שיגרמו לו מעשיו. והנה שם שתי מציאיות חזקים שהם האור והחשך נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שביארנו בח״א ונתן להם חלק בזמן והיינו היום והלילה ואחריהם נמשכים שליטת כחות הטומאה שזכרנו וגירושם והכל הזמנה לתולדות המעשים וכמ״ש:

Regarding the control of the forces of impurity at night: The Supreme Wisdom set up that at night, the forces of impurity be given the authority to spread through all of its channels, and for its branches to wander throughout the world. And He intended that at that time, people would gather into their houses, lay down in their beds, sleep and rest until the morning. For [in the morning] the spreading and authority of these forces and all of their branches would be taken away; and people would once again leave to 'their work, until the evening.' And this is what King David, peace be upon him, explained (Psalms 104:20-23), "You bring on darkness and it is night, etc. When the sun shines, etc. Man goes out to his work, etc." However all of these matters - in all of their demarcations and measures - are rooted in the roots of the foundations of [God's] direction, according to all of its influences that come to the creatures at all of their levels, as it is written in Part I (On the Spiritual Realm 3), see there. But you should know that even though it is said by way of generalization, that the night is the time that these forces are given authority, note that it is actually only given during the first half of the night. But from midnight, an influence of emanation and will flows from in front of Him, may He be blessed, to all of the worlds. And authority is [then] taken from the forces of evil; and their branches are driven away from the place of civilization. So the emanation of the day begins to be aroused until the day is brightened by [the sun's rise]. And then the proper influence is brought down and all of existence is renewed. However the matter of this authority of these forces at night and their being driven away is a thing that is embedded into the nature of the world and its arrangements. [It is] beyond the authority and submission that comes to them from the actions of man. And that is that the Supreme Wisdom determined that since the existence of true good and evil is something that follows from the actions of the ones with free choice, it was necessary that there be an avenue within the natural axioms of the world for evil to have authority in it in such a way that it would be possible for this evil to spread in parts of it, as well as its being prevented from spreading [in other parts of it]. And truly since this is so, the Supreme Wisdom decreed that it be appropriate that there be one part in time itself, in which He would give it authority and [the possibility] to spread on its own. And see that it is the schema upon which it is possible to add from the actions of man. And [It likewise decreed] that there be another part in which authority would be taken away from it, such that there be a basis in which it be possible for [man's] actions to be the [sole] cause. And behold that the two powerful entities of light and darkness follow from the angle of [God's] emanation and its absence, as we explained in Part I (On the Purpose of Creation 3); and He gave them [each] a portion in time, meaning day and night. And the authority of the powers of impurity - that we mentioned - and their being driven out follow [these times]. But it is all [only] the substructure for the effects of the actions [of man], as we have mentioned.

2 ב

ענין טומאת הידים בלילה: ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כחות הרע האלה ובהפשטם בעולם נמצא חשכו של העולם מתרבה ומתחזק והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שניתן לה כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריותו ויצה״ר שבו ונוסף על זה שכבר הוכן בסדרי ההנהגה שבהיות האדם ישן חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו וכמ״ש בח״ב וטועם טעם מיתה במקצת. והוא מה שכתבו ז״ל (ברכות נז:) שינה א׳‎ מס׳‎ במיתה ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החשך בהעדר אור הנשמה המזכך אותו ע״כ נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו והוא ענין רוח הרעה שפי׳‎ ז״ל ששורה על הידים (שבת קט:). אך שרותה על הידים ולא על מקום אחר הוא כי זה השיעור וזה הגבול שהגבילה לה החכמה העליונה מה שתשרה על האדם שהוא הנאות לפי מצבו בעולם לא פחות ולא יותר:

Regarding the impurity of the hands at night: Moreover, when this authority is given to these powers of evil, and in their spreading in the world, it comes out that the darkness of the world increases and is strengthened. And the spreading of impurity that wanders in the world also spreads in man - even as he is laying in his bed - according to the measure that it is able to do so, based on its connection to the body of that man, from the perspective of its physicality and the evil impulse in it. And in addition to this, it was already prepared in the ways of [God's] direction that when man sleeps, parts of his higher soul retreat, as we wrote in Part II (Part III, On the Soul and Its Activities 6), and [so] he tastes a little of the taste of death. And this is that which they, may their memory be blessed wrote (Berakhot 57b), "Sleep is one sixtieth of death." And it comes out that darkness overpowers his darkened body more when the light of the soul is missing and is not purifying it. Hence there is more of an entrance for impurity to rest upon it. And this is the matter of evil spirit (ruach ra'ah) that they, may their memory be blessed, explain rests upon the hands (Shabbat 109b). However its resting upon the hands and not upon any other place is because this is the measure and limit that the Supreme Wisdom determined to be appropriate that it rest upon a man, according to his state in the world - not less and not more.

3 ג

והנה הכינה החכמה העליונה לאדם מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה ליטהר ממה שנטמא וכן ישוב וירומם העולם כלו ממה שנשפל ויאיר אותו מן החשך שהוחשך. וענין זה כלו נכלל בתקנות הנתקנות לזמן הקימה מן הפעולות ומן הדיבורים וכמ״ש בס״ד:

And see that the Supreme Wisdom set up for man, that he make efforts in the morning and elevate himself from being in a degraded state at night; to purify himself from having become impure. He [must] bring the whole world back and elevate it from that which it was degraded and bring light to it from the darkness with which it was darkened. And this matter is completely included in the ordinances - of acts and of words - that were ordained for the time of rising up, as we will write with God's help.

4 ד

נטילת ידים: הנה הפועל הא׳‎ הוא טהרת הידים כי הנה הם הם שנטמאו ושרה עליהם רוח הרעה וזה צריך לגרשו מהם ולטהרם. והנה חקק הבי״ת שיגורש מהם ע״י הנטילה הראויה כמו שלימדונו ז״ל ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה כמו שכלו היה נטמא מהשראתו של הרוח רעה עליהם. ויש בענין הזה ג״כ תיקון לכל הבריאה כלה ליטהר מטומאת הלילה ולצאת מחשכתה. והנה חיברו לזה ג״כ נקות האדם את גופו בהפנותו ונמצא כלו מיטהר ומזדמן להתקרב לפני בוראו:

Washing of the hands (netilat yadayim): Behold the first act is the purification of the hands, because they are that which became impure and upon which evil spirit rested; so one must drive it away from them and purify them. And behold the Creator, may He be blessed, embedded that they be driven away through the appropriate washing, as they, may their memory be blessed, taught us. And it comes out that his whole body is purified by this, just as all of it had been impure from the resting of evil spirit on [the hands]. And there is also a refinement of the whole entire creation with this matter, to be purified from the impurity of the night and to exit from its darkness. And behold they also connected a man's cleaning his body after relieving himself to this [action]. And it comes out that he is [then] totally purified and prepared to come close in front of his Creator.

5 ה

ואולם אחר זה יבואו שני מעשים אשר כבר הם בעצמם מכלל התרי״ג מצות ומתחברים עם תיקוני התפילה להשלמת העבודה היומיית והם הציצית והתפילין. ונבאר בתחלה ענינים הפרטי ואח״כ נבאר מדריגתם בתיקוני העבודה היומיית שזכרנו:

After this, however, come two acts that are even included in the 613 commandments on their own; but they are [also] connected with the practices of prayer, to complete the daily service. And they are fringes (tsitsit) and tefillin. But we will first explain their specific contents; and afterwards, we will explain their levels in the practices of the daily service that we mentioned.

6 ו

הציצית: ענין הציצית הוא כי הנה רצה האדון ב״ה שיהיו ישראל מתקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה וע״כ נתן להם מצות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם כדי שיתקנו בכלם. והנה מכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש ולמען גם הם יתקנו בקדושה צוה שיושם בהם הציצית ואז נמצאים נתקנים בקדש. וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדונו והרי זה מכלל קבלת עולו ית׳‎ והשתעבד עולו ית׳‎ והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה כמבואר בח״א ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבי״ת ועוסק במלאכתו שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו ית׳‎ ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו. אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד א׳‎ שהוא היות האדם עבדו של הבי״ת שנמסר לו הענין הזה של תיקון הבריאה והופקד בידו שע״כ הדבר הזה מצליח בידו ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה. ואולם כלל מציאות היות משא זה על האדם נקרא עולו ית׳‎ שעליו כעול האדון על עבדו ודבר זה מתחזק ע״י פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ב״ה ומכללם הרשם והציין בציון זה של הציצית. ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית עשו ממנו חז״ל תיקון מתיקוני התפלה והוא להיות מתעטף בטלית להתפלל בו והתיקון הוא קבלת העול שזכרנו להיות בכח זה תופס ואוחז במלאכתו ית׳‎ דהיינו תיקון העולם וכמ״ש:

The tsitsit: The content of the tsitsit is that the Master, blessed be He, surely wanted that Israel be refined concerning matters of holiness from every angle. Therefore He gave them commandments for all of their times, and according to all of their situations, such that they be refined in all of them. And surely included in what pertains to man are the clothes he wears. So in order that they too be refined, He commanded that they place the tsitsit upon them. Then they would be refined with holiness. And there is a deeper matter than this also included in the commandment. And that is that a man be marked for his God, like a slave is for his master. And this is included in the acceptance of His yoke, may He be blessed, and subjugating oneself to His yoke, may He be blessed. And behold it is possible for man to refine the entire creation as explained in Part I (On Human Responsibility 7). So it comes out that he is occupied with His work, as he brings the creation that He created to the state that He, may He be blessed, desires. And this is truly effected by the acts of man, and the deeds that he does according to the Torah and the commandment [given] to him. However the main principle of this service stands on one foundation, which is that man be the servant of the Creator, blessed be He. For this matter of refinement has been given over to him; and it is in hands for this matter to be successful, and it is his acts that will bring about these effects. Indeed, since the whole of existence is [balanced] on this task upon man - which is called His yoke, may He be blessed, and is like the yoke of a master upon his slave - this thing is strengthened by given details that the Master, blessed be He, made it depend upon. And among them is being identified and stamped with this stamp of the tsitsit. Moreover, beyond this thing being a constant commandment, the Sages, may their memory be blessed, made it into one of the practices of prayer. And that is that one wraps himself in a shawl (a talit with tsitsit) to pray in it. And the practice is an acceptance of the yoke that we mentioned - as with its power, he grabs and holds His work, may He be blessed, which is the refinement of the world, as we wrote.

7 ז

תפילין: אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה. והוא כי נתן הבי״ת לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית׳‎ ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויתקנו בו תיקון גדול. והוא מש״ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה. ואמנם ב׳‎ אברים ראשיים נמצאו באדם ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול והם המוח והלב. וצוה הבי״ת שימשך האור הזה על המוח תחלה ע״י תפלה של ראש ויתוקן בו המוח והנשמה שבו ויתפשט אח״כ על הלב ע״י תפלה של יד שכנגדו ויתוקן גם הוא בו ועי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה. ואמנם פרטי ענינים שונים נמצאים בתנאי המצוה בכל חלקיהם כלם ענינים מצטרכים להשלמת התיקון הנרצה בכל חלקיו כפי מחלקות בחינותו של האדם:

Tefillin: However the content of tefillin is much greater than tsitsit. And that is that the Creator, may He be blessed, granted that Israel truly bring down His holiness, may He be blessed; and that they be crowned by it in such a way that all of their spiritual and physical characteristics be sheltered under this great light; and that they [also] create a great refinement through it. And this is what the verse states (Deuteronomy 28:10), "And all the nations of the world will see that the name of the Lord is called upon you." And this matter is dependent upon this commandment, in all of its laws and details. Moreover, there are two main organs in a person from which the soul derives great strength. And they are the brain and the heart. And the Creator, may He be blessed, commanded that this light first be brought down into the brain through the head tefillin and that the brain, and the soul in it, be refined through it. Then it expands afterwards to the heart through the arm tefillin that is across from it, so that it too is refined by it. And through this, it comes out that man is completely included in the drawing down of this holiness to all of his characteristics; he is crowned by it and attains a great holiness. Notwithstanding, there are various details found in the conditions of the commandment: Matters are found in all of their parts that are needed for the desired refinement of all of his parts, according to the division of the characteristics of man.

8 ח

ימים שאין בהם תפילין: והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל הימים חוץ מימי הקדש שהם עצמם אות לישראל ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר משא״כ שאר הימים שא״א להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזה. וגם אחר ההשתדלות עצמו אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו בימי הקדש אלא פחות ממנו הרבה. אמנם הדברים כלם בכל גבוליהם משוערים מן החכמה העליונה כפי מה שהוא היותר נאות:

Days upon which there is no tefillin: And behold we were commanded to be crowned with this crown every day except for holy days - which are themselves a sign for Israel. Hence Israel is crowned through them (the holidays) without any other effort - which is not the case on other days. For it is impossible to acquire the crowns [then] without this effort (of tefillin). But even after this personal effort, the crown that is achieved by them is not on the level of the crown achieved automatically on holy days, but rather much less than it. Yet all things are determined according to what is most appropriate, with all of their limits, by the Supreme Wisdom, .

9 ט

והנה אחר היות האדם מצוין בציצית ומעוטר בתפילין נתקנו לו סדרי התפלה לתקן כפי המצטרך. והכונה בכלל להעמיד הבריאה כלה כל העולמות במצב הראוי לשיושפע בם השפע העליון והמשיך השפע מלפניו ית׳‎ אליהם כפי המצטרך:

And behold once a man is distinguished with tsitsit and crowned with tefillin, the orders of prayer are set up for him, to refine that which is necessary. And the general intention is to uphold all of creation - all of the worlds - in a proper state that is fit to have the supreme bounty flow upon it; and to bring down the flow from in front of Him, may He be blessed, according to what is necessary.

10 י

חלקי התפלה: ואולם כלל התפלה מתחלק לד׳‎ חלקים הא׳‎ הקרבנות הב׳‎ פסוקי דזמרה הג׳‎ ק״ש וברכותיה הד׳‎ התפלה, ומה שלאחריה הקרבנות הכונה בהם בכלל הוא לטהר העולם כלו ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת השפע העליון בו. פסוקי דזמרה הכונה בהם בכלל לגלות אור פניו ית׳‎ ע״י התהלות שאנו מתהללים בו ומספרים בשבחו שזה ענין תלאו הבי״ת במעשה הזה דהיינו בהילול לפניו והוא ענין הבוחר בשירי זמרה. ק״ש וברכותיה כבר ביארנו ענינם בכלל ומלבד מה שביארנו כלל בהם עוד ענין אחר והוא כי הנה סדרי כונניות הבריאה והשתלשלותה כבר ביארנוהו בח״א שאולם הנבראים כלם משתלשלים ובאים מדריגה אחר מדריגה מן הכחות השרשיים עד הגשמים ואולם גזרה החכמה העליונה שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו ית׳‎ יהיו תחלה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה התחתונים בעליונים מהם והעליונים בעליונים יותר וכן עד״ז עד הכחות השרשיים והם יתלו בו ית׳‎ ויושפע להם שפעו ואח״כ יתפשט השפע מלמעלה למטה בכל מדריגות הבריאה כראוי וישובו ויתיצבו כלם על מדריגותיהם לפעלם כפי מה שסודר להם. ואולם הברכות האלה של ק״ש סודרו עפ״י הרזים האלה ובאותו השבח וההלול מתעלים מדריגות הבריאה מלמטה למעלה עד התקשר הכל במדריגה היותר עליונה ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית׳‎ ונמשך השפע לכל הברואים והוא מה שנעשה בתפלת י״ח:

The sections of prayer: However the whole of prayer is divided into four sections: The first is the sacrifices; the second is the verses of song (pesukei dezimrah); the third is the recitation of Shema and its blessings; and the fourth is [the actual] prayer and that which follows it. The general intention of the sacrifices is to purify all the world, and to remove anything from it which would be an interference or a prevention for the coming of the supreme flow down to it. The general intention of the verses of song is to reveal the light of His presence, may He be blessed, through the praises with which we praise Him and recount His acclaim. For the Creator, may He be blessed, made it depend on this act, meaning praising Him. And this is the [meaning] of "the One who chooses the verses of song" (at the end of this section). We have already explained the general content of the recitation of Shema and its blessings. But besides that, there is another matter. And that is that which we have already explained in Part I (On the Spiritual Realm 3), that the orders of the creation's setup and its unfolding is such that - besides all of the creatures unfolding one level after another from the root forces to the physical ones - the Highest Wisdom set up that since the creatures all receive flow from in front of Him, may He be blessed, they first be connected one to another from the bottom up. [So] the bottom ones [are connected] to the ones above them and the higher ones to the ones above them and so on, in this way, until the root forces; and they [in turn] depend upon Him, may be blessed - such that He flows upon them [first] and they then spread the flow from above to below through all of the levels of the creation, as is appropriate. They then come back and all stand upon their levels for their tasks, according to that which is arranged for them. Moreover, these blessings over the recitation of Shema are ordered according to these secrets. So with this acclaim and praise, the levels of creation rise from below to above until they are all bound to the highest level. And then everything is bound and dependent upon His light, may He be blessed; and His flow comes down to all of the creatures, which is that which is done in the prayer of the eighteen (shmoneh esreh) [blessings].

11 יא

ענין י"ח ברכות: והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם ג׳‎ והם הנרמזים בג׳‎ אותיות השם ב״ה וחיבורם ביחד להשלמת הבריאה כלה נרמזת בה׳‎ אחרונה. וכנגדם שלשה הכנוים הגדול הגבור והנורא והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא זכותו של דוד המלך שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל. והנה כנגד ג׳‎ הסוגים האלה נתקנו ג׳‎ ברכות ראשונות של התפלה ובהם נמשך השפע העליון בכללו ואח״כ באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך ובג׳‎ אחרונות מתחזק ומתישב במקבלים ע״י ההודאה שנותנים עליו וזה כלל תיקון התפלה כלה:

Regarding the eighteen blessings: And behold, you should know that the types of supreme influence - under which all types of flow and their details are included - are three. And they are indicated in the three [first] letters of [His] name, blessed be He; and their binding together for the perfection of all creation is indicated by the last [letter in His name,] hay. And corresponding to them are the three descriptions [in the first blessing], "the Great, the Powerful and the Awesome." And that which brings them down as is fit is the merit of Abraham, Isaac and Jacob; whereas that which brings down the perfection that comes out of their connection is the merit of King David, who connects with the patriarchs and completes the refinement of Israel. And note that the first three blessings of the prayer were ordained to correspond to these three types [of influence]. So the supreme influence is brought down more generally through them. And afterwards, they are brought down in detail by the intermediate [blessings], according to the need. And through the last three, they are strengthened and internalized by those receiving them, through the thanksgiving which they give to Him. And this is the general refinement of all of prayer.

12 יב

ז׳‎ ברכות דשבת: ואולם בימות החול נמשך הדבר כפי סדר זה ובימות הקדש לא הטריחו חכמים את האדם ביותר מז׳‎ ברכות כי הנה היום מקודש ומבורך בעצמו ועוזר בהמשכת השפע ודי שישתדל האדם על הכלל והיינו ז׳‎ ברכות ג׳‎ ראשונות על ג׳‎ הסוגים וכן ג׳‎ האחרונות וכמש״ל והאמצעית על כלל קדושת היום שתתחזק ותאיר ותמשול והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים. ועוד נדבר מזה לפנים בס״ד:

The seven blessings of Shabbat: But whereas the thing is brought down according to this order on weekdays, the Sages did not burden a man with more than seven blessings on holy days. For see that the day is holy and blessed on its own, and [so] it helps to bring down the flow. Hence it is enough for a person to a make an effort more generally. And that is the seven blessings - the first three concerning the three types [of influence], and likewise the last three, as we wrote above. And the middle one is about the holiness of the day, such that it should be strengthened, give light and rule; and it is [also] what will help and fulfill all of the details. And we will speak more about this further.

13 יג

ד׳‎ עולמות: עוד צריך שתדע שהנה כלל העולמות מתחלק לד׳‎ והיינו עולם הזה בב׳‎ חלקיו עליון ותחתון שהם החלק השמימי ונקרא עולם הגלגלים והיסודיי והוא הנקרא עולם השפל וכלל שניהם נקרא עולם א׳‎. ועל העולם הזה יש עולם המלאכים ועליו עולם הכחות העליונים שרשי הבריות שזכרנו בח״א ונקרא עולם הכסא. והנה למעלה מזה במדריגה יבחן כלל השפעותיו ית׳‎ גילויי אורו שמהם נמשכים כל המציאיות כלם ובהם הם תלוים וכמ״ש בח״ג פ״ב .והנה ע״ד השאלה נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם א׳‎ ונקראהו עולם האלקות. ואמנם הנה תראה שאין שייך בו שם זה אלא ע״ד השאלה כמ״ש ועל הטעם שנבאר משא״כ ג׳‎ העולמות הקודמים שבהם יכון השם הזה באמת. וזה כי הנה עולם יקרא קיבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום מתחלקים למחלקות רבות ומתיחסים זה לזה ביחסים שונים. והנה בעצמים כלם יהיו מוחשים או רוחנים יתכן ענין זה באמת ונמצא שיקרא עולם הזה עולם בהיותו קיבוץ גופים שפלים או שמימים במקום א׳‎ ונקרא עולם המלאכים עולם בהיותו גם הוא קיבוץ מלאכים רבים במקום א׳‎ כפי מה ששייך בם. ועולם הכסא עולם בהיותו קיבוץ כחות רבים במקום ששייך בם אך השפעותיו ית׳‎ הנה אינם עצמים מרובים ונמצאים שונים כלל אבל הבחנות הם הם ומיני גילוי אור ממנו ית׳‎ שאין ענינם אלא מה שהוא ית״ש נמצא לבריותיו ומפעיל להם כפי עניניהם. אך בהיות שנבחן בהשפעות אלה חילוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים שבם נשרשים חילוקיהם סדריהם והדרגותיהם של הנמצאים כמ״ש בח״ג פ״ב ע״כ נקרא לכלל כל זה עולם ונחשבהו למעלה מכל הג׳‎ כי לפי ההדרגה כך הוא שהרי ההשתלשלות כלו עולה במדריגה זו המוחשים במלאכים המלאכים במה שעליהם דהיינו הכסא ומדריגותיו והכסא בהשפעותיו ית׳‎ ובגילוי אורו שהוא השרש האמיתי לכל:

The four worlds: And you also need to know that the sum of worlds is divided into four. And that is this world in both of its parts - the higher and the lower - which are the heavenly part, which is called the world of the spheres; and the foundational one, which is called the lowly one. But the sum of them both is called one world. And above this world is the world of the angels; and above it is the world of the higher forces - the roots of the creatures that we mentioned in Part I (On the Spiritual Realm 1). And it is called the world of the throne. And behold above this in level, one can distinguish the sum of His influences, may He be blessed, [and] the revelation of His light, though which all of what is in existence comes down and is dependent upon, as we wrote in Part III, Chapter 2 (On Divine Names and Witchcraft 4). But behold it is by way of a borrowed term that the sum of all of these influences is called a world. And it is called the world of divinity. However you can surely see that this name is only applicable to it as a borrowed term, as we have written - for the reason that we will explain - something that is not the case with the first three worlds. For with them, the word truly fits. And that is because the word, world, is used for a group of many phenomena and varying entities in a place in which they are divided into many parts and in which they relate to each other in various ways. So note that with phenomena - be they physical or spiritual - this matter is truly possible. Hence this world is called a world since it is a group of lowly and heavenly bodies in one place. And the world of angels is called a world since it it also a group of many angels in one place, such as [place] applies to them. And the world of the throne is a world since it is a group of many powers in the place that is relevant. However, His influences, may He be blessed, are not many phenomena and various entities at all. Rather they are [abstract] distinctions and types of light from Him, may He be blessed. For their content is only that which He, may His name be blessed, makes available to His creatures and with which He activates them according to their properties. Nevertheless since we can distinguish differences, orders and levels among these influences, according to that which is fit for those that receive them - in which the differences, orders and levels are recorded, as we have written in Part III, Chapter 2 (On Divine Names and Witchcraft 4) - the sum of all this is therefore called a world. But we consider it higher, above all the [other] three. For it is like this according to the gradation. And surely all of the unfolding rises up from this physical level to the angels; and the angels to that which is above them - which is the throne and its levels; and the throne to His influences, may He be blessed, and the revelation of His light - which is the true root of everything.

14 יד

הקבלת חלקי התפלה לעולמות: והנה על פי סדר זה נתקנו חילוקי התפלה דהיינו ג׳‎ חלקים. בתחלה לתיקון ג׳‎ העולמות עולם הזה עולם המלאכים עולם הכסא וזה בקרבנות זמירות וברכות ק״ש. אח״כ תפלה מעומד והוא כנגד עולם האלקות להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהם. ואח״כ ג׳‎ חלקים אחרים להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה עד הסוף והיינו קדושה דסדרא שיר הלוים ואין כאלקינו. ואחר כל זה עלינו והוא לחזור ולהמליך מלכותו ית׳‎ על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו:

The correspondence of the sections of prayer to the worlds: And behold that it was according to this order that the divisions of prayer were ordained. Hence the three sections at the beginning are for the refinement of the three worlds - this world, the world of the angels and the world of the throne. And that [corresponds to] the sacrifices, the verses of song and the blessing over the Shema. Afterwards is the standing prayer, which corresponds to the world of divinity, to bring down the influences according to their distinctions. And there are three other parts afterwards to bring down the duration of flow to the worlds - one after another, until the end. And they are the sanctification of the order (kiddushah de'sidrah), the song of [the day of] the Levites and "There is none like our God." And after all this is Aleynu; and it is to return and affirm His Kingship, may He be blessed, over all the worlds, after they were all blessed.

15 טו

ענין נפילת אפים ה וי״ג מדות: והנה נתחברו לזה עוד קצת ענינים פרטים לעורר הרחמים ולהרבות הברכה. ומכלל זה ענין הוידוי הזכרת הי״ג מדות ונפילת אפים והיינו כי הוידוי הוא לסתם פי המקטרגים ולא יגרמו לו שתדחה תפלתו ח״ו. הזכרת הי״ג מדות זה כחם שיתפוס האדון ב״ה במדת רחמנותו ובשליטת רוממותו יעבור על פשע ויחון אף בהעדר הזכות. ונפילת אפים אף היא כניעה גדולה לפניו ית׳‎ אשר כחה גדול לשתתפייס מדה״ד ויכמרו הרחמים הגדולים ויהיה השפע נמשך בריבוי וברוחה. ואולם זה הוא הסדר הכולל שעליו נוסדה התפלה ויש פרטים רבים לכלל זה שבהם תלוים פרטי הסדר במזמורים ובשאר הפסוקים שנתקנו כל דבר במקומו:

Regarding the [supplication] and the thirteen attributes: And see that a few other specific matters were connected to this to arouse His mercy and to enhance the blessing. And included in this is the matter of the confession, the mention of the thirteen attributes [of mercy] and the falling on the face (the supplication or tachanun). And that is because the confession is to seal the mouths of the accusers, such that they do not cause one's prayer to be pushed off, God forbid. The power of the mention of the thirteen attributes is that the Master, blessed be, grabs the trait of His mercy and - through the control of His preeminence - passes over transgression and grants grace, even in the absence of merit. And the falling on the face is also a great submission in front of Him, may He be blessed, which has great power in appeasing the trait of [strict] justice, such that great mercy is aroused and [His] flow is brought down with plenitude and largesse. However this is the general order upon which prayer is based. Yet there are many details to this outline, upon which the particulars of the order - such as the hymns and the other verses - depend, as each thing was ordained in its place.

16 טז

ענין תפלת מנחה ערבית ותקון חצות: וצריך שתדע שהנה בסדרי ההנהגה היום מתחלק לב׳‎ חלקים: והוא הבקר ואחר חצות שהוא בין הערבים. וגם הלילה מתחלקת לב׳‎ וכמ״ש למעלה. ואמנם בכלם צריך שתמשך הארה והשפעה לעולמות כפי בחי׳‎ חלק הזמן ההוא ועל זה סודרו התפלות במנינם. והיינו כי הנה לב׳‎ חלקי היום תיקנו תפלת שחרית ומנחה והנה בבקר שהוא זמן התחדש השפע כפי בחי׳‎ היום תיקנו הסדר בארוכה כפי כל המצטרך אך לחלק הב׳‎ של היום שנמשך אחר הא׳‎ לא יצטרך אלא קצת השתדלות להשלמת הענין כפי חלק הזמן ההוא ובלילה להיות בענין יותר חידוש מפני השתנות הבחי׳‎ דהיינו בחי׳‎ הלילה שהיא יותר מתחלפת מהיום ממה שהוא בין הערבים מהבקר ע״כ תיקנו סדר יותר בארוכה משל מנחה והיינו בברכות הק״ש אך קצר משל הבקר כי עכ״פ כבר השפע נמשך ובא מהבקר. ואולם לחלק הב׳‎ של הלילה לא קבעו סדר לכל שלא להטריח את הציבור אבל הניחו הדבר לחסידים שיקומו וירונו כל א׳‎ כפי ידיעתו. וכבר אפי׳‎ תפלת ערבית עצמה רשות היתה אלא שקבעוה חובה כ״ש תיקון חצות הלילה. והנה תראה כי הג׳‎ תפלות אבות תקנום ומצד זה מוטל על כל ישראל לסדרם. ואולם תיקון חצי הלילה האחרונה דוד נזדרז בו וכמ״ש חצות לילה אקום להודות לך. והוא המשלים עם האבות תיקונם של ישראל וכמש״ל. אך לא נקבע הענין להטילו על כל ישראל כ״א על חסידיהם להיות במדריגה קצת למטה מן האבות:

Regarding the afternoon (mincha) and evening (arvit) prayers and (tikkun chatsot): And you need to know that within the arrangements for [God's] direction of the day, it is surely divided into two parts: The morning; and after midday, which is the afternoon. And the night is also divided into two parts, and as we have written above. However the arousal and influence to the worlds must continue in all of them, according to the characteristic of that time period. And because of this, they arranged the prayers according to their [actual] number. And that is that during the two parts of the day, they ordained the morning prayers and afternoon (mincha) prayers. But behold in the morning, which is the time of the renewal of the flow according to the attribute of day, they ordained the order to be lengthy, according to all that is necessary. But for the second half of the day, which follows from the first, it only requires a little effort in order to complete the matter, corresponding to that period of time. But since there is a greater change with the night - because of the change of the characteristics, meaning the [arrival of the] characteristic of night, which is more different than the change from morning to afternoon - they therefore ordained a longer order [of prayer] than in the afternoon, and that is with the blessings over the Shema. Yet it is shorter than in the morning, since the flow is nevertheless already coming down from the morning. However for the second part of the night, in order not to burden the community (at such an inconvenient time), they did not fix an order [of prayer] for everyone at all. Rather they left the matter to the pious ones, to get up and chant - each one according to his ability. And even the night prayer service itself was already just optional - and they [only later] set it up as an obligation - all the more so the rectification of midnight (tikkun chatsot). And behold, see that the patriarchs ordained the three prayer services (Berakhot 26b). And from this angle, it is incumbent upon on all of Israel to follow their order (and say all three). However it was David that was alacritous with the rectification of the second part of the night, as it is stated (Psalms 119:62), "I arise at midnight to praise You." And he is the one who complements the patriarchs in their refinement of Israel, as we wrote above. However the matter was not fixed for all of Israel, but rather for their pious ones - since they are on a level slightly below the patriarchs.

17 יז

תפלת מוסף: והנה בימי הקדש נוספת תפלה כנגד קרבן המוסף והיא בבחינת השפע הנוסף ביום ההוא כפי בחינת קדושתו וענינו:

The additional (musaf) prayer: And note that on holy days, there is the addition of a prayer corresponding to the additional sacrifice. And it is in the character of the added flow of that day, according to its characteristic holiness and content.