28:63כ״ח:ס״ג
1 א

והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם. הוא אינו שש בפורענות אבל אחרים ששים ומפסוק זה נרמז הקץ שכתוב בדניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וה"ק והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם במדבר ובארץ ישראל שהיתה שכינה עמכם ולהרבות אתכם במצרים שנאמר וירבו ויעצמו דהיינו אלף ומאתים ותשעים. ת' של גלות מצרים ות"פ מיציאת מצרים עד שנבנה הבית כדכתיב ויהי בשמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן את הבית לה'. ות"י שנה שעמד בית ראשון כמנין בזא"ת יבא אהרן הרי בין הכל אלף קק"צ כמו כן ימשך הגלות וזש"ה כי למועד מועדים וחצי וגו' תכלינה כל אלה. למועד הראשון מתפרש זמן כמו למועד הזה ומועדים וחצי ר"ל שני זמנים כמו מועד צאתך ממצרים כשני מועדים של מצרים וחצי ר"ל חצי השני מועדים דהיינו מועד שלישי והרי הן שלש מועדים כמו שעמדו במצרים כפי' הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים וארבע מאות שנה. ושלשה פעמים ת"ל עולים אלף מאתים ותשעים ואז יכלה הגלות וכן אמר הכתוב האחר ויתיהבון בידיה עד עדן עדנים ופלג עדן ואי בעי הוי אמר בפירוש ג' מועדים אלא שרצה לסתום את דבריו וכאן רמז משה כן בתורה וכן אמר הושע וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים וענתה לשון מעון כמו וענה איים בארמנותיו כימי גלות נעוריה דהיינו גלות מצרים וכימי עלותה מארץ מצרים זהו מיציאת מצרים עד שחרב בית המקדש וזהו אלף מאתים ותשעים כדפריש לעיל ונמצא זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים והקץ אחר דכתיב בסוף דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוא נרמז בפ' אתם נצבים דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא וגו' הסת"ר אסתי"ר עולה בגימ' אלף שלש מאות שלשים וששה בעזר שדי אך משיח יבא כג"ה לסוף אלף קק"צ שהוא מ"ה שנים קודם אמנם אין אנו יודעים מהיכן מתחיל להמנין שנדע מתי יסיים. וכן מצינו בקץ מצרים שאמר הקב"ה וענו אותם ארבע מאות שנה וזה נאמר שלשים שנה קודם שנולד יצחק שהרי אברהם היה בן שבעים שנה באותו פרק ובן מאה היה כשנולד יצחק הרי שלשים שנה בין זה לזה. ושבט אפרים מנו ארבע מאות מברית בין הבתרים וטעו שלשים והרגום אנשי גת כדכתיב בדברי הימים ויש שהתחילו המנין משירדו למצרים וטעו ויש שמנו משהתחיל השעבוד וטעו והאמת היה שהארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק אך לא נודע על נכון עד שיצאו ממצרים. וכן על גלות בבל דאמר לו הקב"ה לירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה וחשב בלשצר וטעה ומנה אחשורוש וטעה כמו שמפורש בפרק קמא דמגלה. כך קץ זה שמא מתחיל משנת ביטול התמיד בימי הורקנוס וארסתובלוס כדתניא בשלהי מסכ' סוטה תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ וארסתובלוס מבפנים וכו' ואז נתבטל התמיד וכשיבא משיח במהרה בימינו אז יתבררו ויתלבנו הדברים ואז נדע למפרע מהיכן התחיל. ואומר הרב בכור שור כי קץ זה נרמז באלפא ביתא של תשר"ק כי תשר"ק עולה אלף צפע"ס עולה שלש מאות ואז נמל"ך תוכן המלוכה לישראל כי כבר בא משיח י' שנים לסוף אלף קק"צ יטח"ז עולה ל"ד הרי תחלת שנת ל"ה וזהו אלף שלש מאות שלשים וחמשה. ואחר יטחז הד"ג ב"א התענוג בא שאז יכבש כל העולם תחת יד ישראל ר"ל הלויתן יבא לעשות סעודה לצדיקים:

והיה כאשר שש ה' אלוקיך עליכם להיטיב אתכם 'ולהרבות אתכם, וגו, “it will be that just as the Lord once delighted in making you prosperous and many;” G–d had not delighted in the Israelites’ distress; others had. In our verse we see a hint of what will happen at the time close before the redemption, the time discussed by Daniel in Daniel 12,11: ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, “and from the time the daily sacrifice was removed and the mute abomination was emplaced, one thousand two hundred and ninety years.” We must understand our verse as follows: “it will be from the time when the Lord rejoiced in delighting to do good things for you from the time you were in the desert when His presence was with you every step of the way, as well as in the land of Israel when His Presence was with you, after He had made you multiply first in Egypt as we read in Exodus 1,7, a total of 1290 years. Four hundred years of exile in Egypt, 480 years from the Exodus till the erection of Solomon’s Temple as we know from Kings I 6,1: “it was in the 480th year after the Exodus from Egypt, he built the house for the Lord. This Temple stood for 410 years corresponding to the numerical value of the letters in the word בזאת; (in Leviticus 16,2: בזאת יבא אהרן אל הקודש) a total of 1290 years. The exile would last an equal amount of time (according to Daniel) This is what Daniel meant when he wrote in Daniel 12,7: כי למועד מועדים וחצי....תכלינה כל אלה, “or in a time and a half and upon completion all these will be finished,” the first time the word מועד refers to a time period, as in Kings II 4,15: למועד הזה, “at this time;” in the words: מועדים וחצי,the word has to be understood as in Deut. 16,7: “at the season when you came out of Egypt.” There were actually three periods when the Israelites were in Egypt; this is why the Torah described them as follows in Exodus 12,20: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, and the period that the Israelites resided in Egypt was thirty years and four hundred years. If you multiply 430 by three the result is 1290. According to Daniel, at that time exile will end. This is also why he says in chapter 7,25: ויתיהבון בידה עד-עדן ועדנים ופלג עדן, “and they will be given into his hand until a time; and times, and half a time.” This means that there were three distinct periods that the Israelites had been in Egypt.” [The author continues with different attempts to unravel the periods may not yet have been concluded without the redemption having taken place. There is therefore little reason to list all these interesting speculations, especially that if G–d did not want the time revealed, why should we waste time trying to do so. Too many commentators have tried and failed to do so. Ed.]