9:1
1

כיצד מעשה הציץ כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל ברייתא פ"ק דסוכה א)ה' ע"א. ופ' במה אשה יוצאת. ב)שבת ס"ג ע"ב. ציץ כמין טס של זהב ורחב ג)חסר וצ"ל ורחב ב' אצבעות. ומקיף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשני שטין קדש לד', קדש למד ד)ע' כס"מ ובהגהות שם דכ"ה גירסת הרמב"ם והכס"מ בשבת שם. וממהר"י קורקוס נראה שגרס כן גם בסוכה שם. למטה והשם ה)בכת"י היה כתוב כאן שם של ארבע אותיות במלואם. ולא העתקתי כן מטעם שכתבו התוס' שם בסוכה. דלכך נקיט בברייתא רק חצי השם דשם שלם בארבע אותיות יש בזה משום הוגה השם. ובמהרש"א שם כתב דגם לפרש"י דאין זה רק בשם מ"ב, מ"מ איסורא יש גם בשם בן ד' אותיות דלעלם כתיב יעו"ש ובמהר"ם. מלמעלה, וא"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיו ברומי, וכתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת, והטעם שהיו כותבים השם למעלה וקדש למטה. היפך מסדר קריאתו. כדי שלא לכתוב שאר אותיות למעלה מהשם. ו)כפרש"י בשבת שם. כיון ששני שטין היו. וי"מ למעלה למעלה ממש למטה למטה ממש, והקשו בתוס' דאין זה דרך קריאה כלל, לכך פירשו הם. שהיו זה שלא כנגד זה קדש למד בתחלת שיטה שניה, והשם בסוף שיטה ראשונה, ועכשיו אפשר לקרות דרך קריאתו. ורבינו כתב לשון הברייתא ולא ביאר דבריו. ונראה שרבינו גורס קדש למטה ז)ע' פרש"י בשבת שם וז"ל ורבינו הלוי שונה קדש לד' מלמטה והיא היא. וכתב בגליון הש"ס דצ"ל קדש מלמטה לה' מלמעלה שהוא כגירסת הרמב"ם יעו"ש. והנה למ"ש המהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם שלא לחלק הלמ"ד מהשם, ז"א דאי רבינו הלוי ס"ל כגירסת הרמב"ם איך כתב רש"י ע"ז והיא היא, דהא גירסת רש"י קדש למ"ד מלמטה. ולד' למעלה. וגירסא נכונה היא ח)ע' בס' צפנת פענח מהד"ת ע' ע"ב שהעיר בהא דגיטין ו' ע"ב דאר"י דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט ובמתניתא תנא ד' אין כותבין. והנה אמרי' בירושלמי פ"ב דסוטה ה"ד כמה אותיות כתוב בה שלא לצורך ויהא חייב בש"א אחת ובה"א שתים אר"ה טעמון דב"ה כו' וכן ברמב"ם פ"ה מתפילין ה"ג כתב אם הוסיף אות אחת במזוזה פסולה יעו"ש. דמבואר דיש על אות אחת שם מציאות תיבה. וע"ע שבת קט"ו ע"ב הני פ"ה אותיות מכונסות או מפוזרות כו' מיתיבי ס"ת שבלה כו' בתיבות יעוש"ה בפרש"י דנראה דפליגי בזה. וא"כ בציץ שהלמד היה נחלק מהשם הוי כמו ג' תיבות וצריך שרטוט למ"ד ג' אין כותבין עכת"ד שם. - והנה מ"ש דגם חקיקה בזהב כמו שהיה בציץ שייך דין דשרטוט, כוון בזה לדעת רבינו ירוחם בש"ע יו"ד סי' רפ"ד ברמ"א שם וע' ביאורי הגר"א שם. - כן מ"ש דגם אות יש לו דין תיבה בדין שרטוט, יש להוכיח כן ממ"ש הב"ח בטיו"ד שם להקשות על שיטת ר"ת דאגרת שלומים מותר לכתוב כמה תיבות מפסוק לצחות. דהא אסור משום דאין כותבין מגילה להתלמד בה ותירץ דגם לצחות אין היתר אלא בסירוגין כדאמרי' ביומא ל"ח ע"ב. ופרש"י שם דכותב ג' תיבות ואח"כ ראשי תיבות יעו"ש. ומעתה אם נאמר דאות אחת לא נחשב כתיבה בדין שרטוט א"כ כשכותב ג' תיבות ואח"כ אות בשביל ראש תיבה וכן למ"ד ג' אין כותבין כשכותב ב' תיבות ואות לר"ת אחרת, גם בלא לצחות באגרת, הא מותר לכתוב בלא שרטוט. ושמעינן מזה דגם אות אחת נחשב בזה כתיבה ולכך רק באגרת ולצחות מותר. - אמנם בעיקר דברי הגאון בצ"פ אם כנים הם, הנה הב"ח שם הביא בשם כמה ראשונים דדעת הרמב"ם להלכה כמ"ד דג' אין כותבין בלא שרטוט כמ"ש בפ"ד מיבום יעו"ש. א"כ חקיקת הציץ בעי שרטוט, ולא מצינו רמז ע"ז בשום מקום. אכן למ"ש מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם דהלמד לא היה נחלק מהשם, א"כ היה רק ב' תיבות ולא בעי שרטוט. כיון שלד' תיבה אחת למה נחלק אותה. ט) אמנם עיקר דברי מהר"י קורקוס צע"ג מהמבואר בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט כל האותיות הכתובים עם השם מלפניו הרי אלו חול כו' שכן מצאנו בציץ שהוא מובדל ממנו קדש למד מלמטן והשם מלמעלן יעו"ש ובירושלמי פ"ד דיומא ה"א ציץ כו' קדש מלמטן ושם מלמעלן כו' ודכוותה אחד מלמטן ושם מלמעלן יעו"ש ובפ"מ וק"ע היטב. דמבואר דבציץ ובגורל הלמד היה מובדל מן השם והיה בשיטה שניה. ויכתבו הלמד לבדה והשם לבדו, כשהם שיטה אחת יותר י) ט) ע' חולין ס"ה ע"א בשני שיטין לא פסיק להו. וע"ע תוס' סוטה ל"ו ע"א ד"ה עשרים. מכשהם שני שיטין. ולגירסת התוס' נראה שטעמם כדי שיהיו ארבעה אותיות בשיטה אחת. וארבעה בשיטה אחרת, דקדש חסר וא"ו הוא. ולדעת רבינו אין זה מספיק לחלק הלמד מהשם. כיון שהכל תיבה אחת איך נחלוק אותה. וזה שכתב רבינו שפעמים כתבוהו שיטה אחת, הוא ממה שהעיד ר"א בר"י שראה אותה ברומי בשיטה אחת:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כתב וק"ק על פי' התוס' שאין זה דרך קריאה יא) י) נראה דט"ס וצ"ל כשהם בב' שיטין יותר מכשהם בשיטה אחת. מלמטה למעלה. ותו דלא הוי שני שיטין אלא שני חצאי שיטין. ותו דהוי תיבה אחת חלוקה בשתי שיטות לפיכך תפס הרב ז"ל כדברי ת"ק דלכתחילה בעינן שתי שיטות. אבל סדר הכתיבה כתב כר"א בר"י דאמר אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש להשם. ואפילו בזמן שכותב שני שיטין כותב קדש למטה. לד' למעלה. והרי אתה קורא יב) יא) כן הקשו הרשב"א שם בשבת ובמהר"ם בסוכה שם. שפיר לה' קדש אלא שבתחלה היה כותב למטה קדש יג) יב) צ"ע דבקרא כתיב קדש לה'. ובפשוט משמע דגם הקריאה כן הוא. וע"ע יומא ל"ט ע"א במתני' ואומר לה' חטאת. ובתוס' ישנים הקשו מהא דלא לימא אינש לה' קרבן אלא קרבן לה' ותירצו דשא"ה דכתיב אשר עלה כו' והדר ועשהו חטאת יעו"ש. א"כ כש"כ כאן דכתיב קדש לד' צריך הקריאה להיות כן. כדי שלא להזכיר את השם ארקנייא ומפני עדותו של ר"א בר"י שאמר אני ראיתיו ברומי כו' כתב ופעמים כתבוהו בשיטה אחת:
יג) במהר"ם שם מפני קושייתו על פי' התוס' הביא מ"ש הבחיי בשם הראב"ד דקדש למ"ד היה בסוף שיטה עליונה וזה נקרא מלמטה והשם בתחלת שיטה תחתונה. וכ"כ הרשב"א בשבת שם בשם ר"ת יעו"ש. והנה מדלא העיר הראב"ד כאן כלום על הרמב"ם, לכאורה י"ל כן גם בדעת הרמב"ם. ואפשר היה לדייק בלשונו דנקיט קדש למטה. ולד' למעלה. ובגמ' הגירסא לד' למעלה וקדש למטה וכבר התעורר בזה הכס"מ. אבל אם נאמר דס"ל כפי' הראב"ד שפיר נקיט תחלה קדש למטה, דהכוונה בשיטה ראשונה בסופו וא"ש. אמנם באמת גם בירושלמי פ"ד דיומא ה"א הגירסא קדש למד מלמטה כו' ושם קשה לפרש כפי' הראב"ד, כמ"ש בשירי קרבן שם.