כהן גדול דן כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל פ' כ"ג כו)סנהדרין י"ח ע"ב. במשנה אמרו כ"ג דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו, והקשו בגמרא מעיד והא תניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו'. ויש לתמוה על רבינו איך כתב ומעיד למלך, שהרי הקשו ע"ז מדתנן מלך לא דן ולא דנים אותו לא מעיד ולא מעידים לו. וכתבו רבינו בהלכות מלכים. ומתוך קושיא זו העלו דמעיד לבן מלך ואיך כתב רבינו לדרב יוסף שנדחה. וי"ל שרבינו במלכי בית דוד מיירי הכא שמעידין להם וכאשר אמר רב יוסף עלה דמתני' דלא מעיד כו'. אמר רב יוסף ל"ש אלא למלכי ישראל בלבד, אבל מלכי בית דוד מעידין להם ופסקה רבינו בהלכות עדות כז)פי"א ה"ט. גם בהלכות מלכים כח)פ"ג ה"ז. וכאן לא חשש רבינו לבאר כי ידוע הוא שבמלך שמעידין לו מיירי וסמך על מה שביאר במקומו. ובודאי כי זה היה דעת רב יוסף שתירץ מעיד למלך שאיהו גופיה הוא דקא מפליג בין מלכי ישראל למלכי בית דוד. דאי לא תימא הכי קשיא טובא ודקארי לה מאי קארי לה, וכי ר"י לא ידע המשנה דלא מעידן אותו. אלא ודאי ר"י הי' מוקי מתני' דכ"ג מעיד במעיד למלך ממלכי בית דוד. ומתני' דמלך לא מעיד וכו' במלכי ישראל כט)ע' בכ"מ בזה. והלח"מ שם פ"א מעדות כוון למהר"י קורקוס. ומאן דמקשה ור' זירא דמשני לבן מלך בעו לאוקמא ההוא דכ"ג בכל מלך. א"נ שלא היו יודעים שיש לחלק בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, אבל בתר דקים לן שיש לחלק משום עובדא שגזרו עליו דמלך לא דן וכו' במלך ישראל היה ויליף לה דמלכי בית דוד לא גזרינן ל)מלשונו משמע דמלכי ב"ד ילפינן מקרא דלא גזרינן בהו אף באירע להם תקלה וכ"כ הכ"מ שם פ"ג ממלכים ה"ז. אמנם הלח"מ שם חולק ע"ז וכתב דהכוונה דמלכי ב"ד ידונו דין אמת, אבל מצד הדין גם אצלם אם אירע תקלה גזרינן. מדכתיב בית דוד דינו לבקר משפט. טפי עדיף לאוקמי מעיד למלך מלאוקומי לבן מלך שצריך לדחוק שעומד אביו בסנהדרין לקבל עדות על בנו כדברי רש"י ז"ל, וכבר הקשו עליו לא)ע' תוס' סנהדרין שם י"ח ע"ב ד"ה והא אין. שהרי קרוב הוא ופירשו שעומד לבד מפני כבוד הכהן, אבל אינו מצטרף עמהם כלל. וכ"ז דוחק ולא נדחקו בזה אלא מפני שלא היו יכולים להעמידה במלך גופי', אבל אי איכא לאוקומי במלך גופיה טפי עדיף. וסבור הייתי לדחוק לשון רבינו דלבן מלך קאמר וכמסקנא דר"ז אלא שהיה לו לפרש והיה לו לכתוב שאביו עומד בסנהדרין לקבל העדות אלא ודאי כרב יוסף נקיט וכאשר כתבתי כן נראה לי:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב וא"ת אמאי דחיק לאוקומי הכי לוקמא דמתני' איירי במלכי יהודה דקי"ל דדנים ודנים אותם. לב)כן הקשו התוס' סנהדרין שם ד"ה והא תנן. וע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ג. וי"ל דקושיין לרב יוסף ור"י הא אמר לקמן עלה דמתני' דמלך לא דן ולא דנים אותו, ל"ש אלא למלכי ישראל אבל למלכי בית דוד דנים ודנים אותם. וא"כ ע"כ מתני' במלכי ישראל איירי, אבל אה"נ דמצינן לתרוצי דהא דקתני כ"ג מעיד ומעידין אותו, מעיד למלכי בית דוד והא דקתני דמלך לא דן כו' במלכי ישראל, אלא דקשה שכתב הרב בהלכות אלו וכן בה' עדות לג)פ"א ה"ג. ואם היה יודע עדות למלך ישראל הרי זה הולך בב"ד הגדול ומעיד לו. וצ"ל כי מה שכתב הרב ז"ל ואם היה יודע עדות למלך ישראל היינו עדות המגיע למלך ישראל, לא שיעיד על המלך עצמו שהרי לא דן ולא דנים אותו לא מעיד ולא מעידין אותו, והיינו דמסקינן בבן מלך דמשום יקרא דכ"ג אתי ויתיב וכו'. וכן דקדקתי מלשון הרב ז"ל מדלא כתב לד)הנה הדקדק נכון בלשונות הרמב"ם שמביא הרדב"ז מכאן ומפ"א מעדות ה"ג שדייק וכתב ואם היתה עדותו למלך כו' ולא כתב ומעיד למלך, אמנם בפי"א מעדות ה"ט שכתב הרמב"ם וז"ל אבל כהן גדול מעידין עליו ומעיד הוא למלך בב"ד הגדול כמו שביארנו יעו"ש. הרי מבאר שם דכוונתו בכאן ובפ"א מעדות שהוא למלך עצמו. והוא כלשון ר"י בגמ'. וע"ע בפה"מ שם בסנהדרין וז"ל מה שאמר מעיד אינו בכל עדות שיזדמן אלא בעדות שיהי' מיוחדת במלך בלבד לגודל מעלתו כו' יעוש"ה, וצ"ע. ומעיד למלך כלישנא דרב יוסף וכתב ואם היה יודע עדות למלך ישראל, כלומר עדות הנוגע למלך ישראל ה"ז הולך לב"ד ומעיד לו. וקרוב הוא ד"הרי זה הולך לב"ד" אתרווייהו קאי אמלך וכ"ג. וכן נראה דבעדות הנוגע למלך איירי שכתב בה' עדות כ"ג אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד. והכי הוי לי' למימר אינו חייב להעיד אלא לד) לד*) ע' ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א ניחא דן דנין אותו וימנה לי' אנטלר הגע בעצמך שנפלה לו שבועה ואנטלר בשבועה יעו"ש וברא"ש פ' שבועת העדות בשם הרמב"ן ובטור וב"י חו"מ סי' קכ"ד בשם הרשב"א. למלך ישראל בלבד. וזהו שכתב למלך ישראל, דאילו למלכי בית דוד הולך ומעיד עליו לו ממש. והשתא א"ש הא דאמר רב יוסף מעיד למלך סתם שהוא ממלכי בית דוד מעיד לו ממש, ואם הוא ממלכי ישראל מעיד עדות הנוגע לו ובפניו. ונקיט לישנא דמשמע תרתי, ומסתברא לי שאם מנה מלך ישראל אנלטר בדבר שאין בו עסק שבועה לד*) וכ"ג יודע לו עדות בא המלך משום יקרא דכ"ג ויבא ויעיד וידונו עליו, שלא אמרו אלא שאין דנין על המלך בעצמו, אבל אם מנה אנלטר דנין עליו:
5:8
1