בכל יום שירצה להקטיר כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל איכא למידק דבפ"ק דיומא מח)י"ד ע"א. תנן כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב כו'. ומשמע דדוקא בשבעת הימים מקטיר את הקטורת ולא בכל ימות השנה. וי"ל דבשבעת הימים מקריב ומקטיר בעל כרחו כדי שיהא רגיל בעבודת יוה"כ, אבל בשאר ימות השנה אם רצה להקריב מקריב. וה"ה אם רצה להקטיר מקטיר וחדא מינייהו נקיט ואפילו אחר שזכה זה בפייס יכול כהן גדול לבטלו מלהקריב מט)ע' ב"ק ק"י ע"א אר"ש אם הי' כהן טמא בקרבן ציבור נותנו לכל מי שירצה. ופרש"י הואיל והוא יכול להקריב שליח נמי מצי עביד יעו"ש וביארו האחרונים דהזכות שיש לכהן בק"צ שיכול לעשות שליח הוא ע"י שזכה בקרבן זה ע"י הפייס וזכות זה אינו רק אם עובד בעצמו רק הוא זכות גמור בהקרבן ולכך עושה גם שליח. אמנם להרדב"ז כאן דכ"ג יכול לבטלו מזכותו שבא ע"י פייס וע"כ דאינו זכות גמור, וצ"ע. ולהקטיר קטורת כחפצו ואינו עובד בפייס:
ונוטל חלק בראש כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל ביאור נוטל חלק בראש אעפ"י שלא הקריב, וכ"כ רש"י ז"ל נ)בהוריות י"ב ע"ב ד"ה ונוטל. והדבר מעצמו נראה מוכרח דאל"ה פשיטא דמן שמקריב בראש שיטול בראש ממה שמקריב. גם לשון שכתב רבינו מהברייתא כן נראה, אשם זה שלי. ולכך רבינו הפך סדר המשנה, נא)שם ביומא י"ד ע"א. ולענ"ד סדר ולשון הרמב"ם מבואר בברייתא ביומא ע"ג ע"ב דקתני שם ונוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש. אמנם ברייתא זו עצמה היא גם בהוריות שם ושם הגירסא מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. וי"ל בזה מה דפרש"י שם בהוריות ד"ה ונוטל חלק בראש אעפ"י שאינו מקריב יעו"ש. ולא פי' כן גם ביומא שם בברייתא זו. ובזה א"ש דביומא הגירסא נוטל כו' ומקריב כו' א"כ ממילא שמעינן דנוטל אעפ"י שאינו מקריב וכמ"ש המהר"י קורקוס בכוונת הרמב"ם. אבל שם בהוריות שהגירסא מקריב כו' ונוטל כו' הוצרך רש"י לפרש דנוטל אעפ"י שאינו מקריב. ומ"ש המהר"י קורקוס דמה דמקריב בראש פשיטא דנוטל חלק בראש. ע' תוס' יבמות מ' ע"א ד"ה רצה. כי במשנה אמרו מקריב בראש ונוטל חלק בראש, ואיכא למיטעי דאמקריב קאי, לכך הקדים כאן רבינו נוטל חלק בראש וכתב כיצד כשירצה אומר וכו' והוא לשון הברייתא שם ביומא. נב)י"ח ע"ב. ואח"כ כתב ואינו עובד כו' מוכח ודאי דנוטל אפילו אינו מקריב קאמר. ובתוספ' פ"ק דיומא אמרו בד"א בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה והם דברי רבינו: נג)הכ"מ כתב דכ"ה מסברא. והמל"מ כוון לזה.