וכן עבודת לחם הפנים כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל כדברי הרב בכ"מ ז"ל, י)נראה שזה לשון המעתיק. ועוד כתב וכן כתבו בתוס' בפ' החליל: יא)שם בסוכה נ"ה ע"ב ד"ה ובחילוק.
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב והכי איתא בתוספ' יב)הובא בתוס' שם. לחם הפנים עבודתו באותו משמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות. וטעמא רבה איכא שהרי אין הלחם בא מחמת הרגל הילכך עבודתו במשמורה הקבועה, אבל אכילתו בכל המשמרות מפני שהברכה היתה מצוייה בלחם הפנים יג)ע' יומא ל"ט ע"א ונשתלחה ברכה כו' ובלחה"פ. ויאכלו וישבעו כדבר ה' ודכוותא תקינו רבנן דאמרינן התם יד)שם בסוכה נ"ו ע"א. מאי טעמא כיון דהני מקדמי והני מאחרי תקנו רבנן מלתא כי היכי דניכלי בהדי הדדי, אבל עבודת שתי הלחם בכל המשמרות, שהרי הוא דבר הבא בגלל הרגל ותנן התם, ובחלוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ, ושתי הלחם באים חמץ, ולחם הפנים באים מצה. אם אירע שבת ברגל מחלקים להם לחה"פ ושתי הלחם ואומר לו הילך מצה והילך חמץ לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן ולפיכך מודיעים אותו. והשתא א"ש דנקיט רבינו ובחילוק שתי הלחם כלישנא דתנא טו)וא"ש בזה קו' המל"מ אמאי דהשמיט הרמב"ם הא דתנן אומר לו הילך מצה הילך חמץ ולהרדב"ז זהו נכלל במ"ש הרמב"ם ובחילוק לחה"פ ובחילוק שתהל"ח. ולא למיעוטא עבודה וכדכתיבנא: טז)לעיל ה"ה יעו"ש.
ומנין שאינו מדבר אלא ברגלים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל שם ברייתא יז)שם בסוכה. כלשון רבינו:
ומנין שאינו מדבר אלא בכהנים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל משום דקרא כתיב וכי יבא הלוי הו"א לוי ממש קמ"ל. יח)ז"ל הספרי פ' שופטים וכי יבא הלוי יכול בבן לוי הכתוב מדבר ת"ל ושרת בראוי לשרת הכתוב מדבר יצאו לוים שאינם ראוים לשרת יעו"ש ורמז ע"ז הכ"מ כאן. ומה שלא הביאה הרדב"ז משום דהרמב"ם כאן כתב דילפי' כן מדכתיב חלק כחלק יאכלו ולא מדכתיב ושרת ובס' הר המוריה כתב דהרמב"ם לשיטתי' לעיל פ"ג ה"ב דושרת קאי על השיר של הלוים אבל הספרי פ' קרח יליף שיר ממקום אחר יעו"ש. וקצת י"ל בזה דעת החינוך מצוה תק"ט דגם בלוים כל המשמרות שוין ברגל ובמנ"ח תמה עליו יעו"ש. משום דהספרי הוא למ"ד דלא ילפי' שירה מושרת וגם הלימוד של הרמב"ם מקרא חלק כחלק יאכלו. לא ניחא לי' כיון שאינו מבואר בספרי. לכך כתב החינוך דקרא וכי יבא הלוי גם בלוי ממש מדבר. וע' ברדב"ז לעיל פ"ג סוף ה"ט. ומסתברא לי שבא למעט שאפילו אין במשמרה של הלוים עד השיעור השנוי במשנה דוחין אותו ובלבד שלא יפחתו מהשיעור השנוי במשנה יט)ע' ערכין י"ג ע"ב. שהלוים בני המשמרה היו מקפידין שלא יסייעו בני משמרה אחרת עמהם והטעם מבואר שכל מצוה שהיא מוטלת על האדם והוא יכול לעשותה לבדו אינו חפץ שיסייעו אחרים עמו שלא יטול חלק מן המצוה, ולזה הוצרך הרב לומר שאין דבר זה נוהג אלא בכהנים יח) כ) שם בסוכה נ"ה ע"ב ד"ה ובחילוק. כלומר ולא בלוים. ולא הוזכר רבינו לא כאן ולא במשנה קרבן מוסף שבת שבא בתוך הרגל מאי, אבל הדבר ברור. דכיון שלא בא בגלל הרגל הרי הוא כשאר קרבנות ותמידין של ציבור וכי קאמר בגמרא לאיתויי פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז הוי מצי למימר לאיתויי מוסף שבת, כך תרצו בתוס'. כ) ולדידי פר העלם דבר ושעירי ע"ז איצטריכא לי' לתנא לאיתויי לפי שאין קבוע להם זמן, אבל מוסיף שבת דקבוע לו זמן פשיטא דהוי בכלל הקרבנות של ציבור שאינם באים בגלל הרגל: