אבל כהן שעבד כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל, בהשגות א"א וכו'. ואיברא דהכי פשטא דהך ברייתא דפ' אין בערכין, ורבינו סמך על המכילתא וז"ל. בס' המצות הנה נתבאר לך כי לוי שיעבוד במקדש זולת עבודתו חייב מיתה ביד"ש. וכן הכהנים לא יתעסקו בעבודת הלוים, אבל אם עברו אינם במיתה אלא במלקות. ובמכילתא אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהיו חייבין ת"ל על עבודתו, משום עבודה הם חייבין ולא משום נגיעה, אין לי אלא הלוים ע"י כהנים, כהנים ע"י לוים מנין ת"ל גם אתם. ושם אמרו דכהנים ע"י לוים במלקות, והלוים ע"י כהנים במיתה, ע"כ. והך דספרי ל"ק עלי' דהתם לא השוה אותם אלא למלקות, אבל לעונש לא הושוו. וז"ל שם ולשון ספרי אל כלי המקדש ואל המזבח לא יגשו. אזהרה שמענו, עונש מנין ת"ל ולא ימותו, פי' עם הכהנים מדבר, ולא כתיב ולא תמותו אין לי אלא לוים שנענשים ומוזהרים על עבודת הכהנים, כהנים על עבודת הלוים מנין ת"ל גם הם. וסובר ז"ל דאזהרה לבד קאי ולא אמיתה, דאי לא תימא הכי, קשיא דידי' אדידי', דמייתי הך בספרי והך במכילתא, משמע דס"ל דלא פליגין. עוד שם מעבודה לחברתה מנין ת"ל גם אתם, בקש ר' יהושע לסייע את ר' יוחנן בהגפת דלתות, א"ל חזור בך שאתה מתחייב בנפשך וכו'. וא"ת היכא שביק רבינו ברייתא דמייתי תלמודא דסבר דאיכא מיתה בכהנים, וסמך עלה דהך מכילתא דהך דספרי איכא לפרושי הכי והכי. וי"ל דהך ברייתא דמייתי תלמודא לאו הלכתא הוא דקתני הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה. דהא אביי פליג עלה. ואיכא תנא דקאי כוותיה. ולא מייתי לה תלמודא אלא לסיועי לר"י ולא משום דהלכתא היא. וכי היכא דלא הוי הלכתא סיפא דקתני הם בשלהם אינם במיתה, רישא נמי דקתני אתם בשלהם והם בשלכם במיתה אינה הלכתא, וקרא נמי הכי משמע, והזר הקרב יומת, הזר במיתה ולא הכהנים במיתה אלא בלאו, ואזהרה זו בכלל אזהרת הלוים, וז"ל בספר המצות ובאה אזהרה ממנו לשניהם יחד שלא לעבוד אחד מהם בעבודת האחר, אלא כל כת מהם במה שנצטוותה כמו שאמר איש איש על עבודתו. והלאו שבא בהם, אמרו בלוים. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו, ושב ודבר אל הלוים ואמר, ולא ימותו גם הם גם אתם ר"ל שאתם בהם באזהרה כי כמו שהזהרתי מעשות עבודתכם והוא כלי המקדש והמזבח, גם אתם מוזהרים מלעשות עבודתם, ע"כ. ומשמע לי דאי הוי כתיב ולא תמותו גם אתם גם הם דהכי הוי לי' למיכתב. כיון שהיה מדבר עם הכהנים הוי משמע מיתה בכהנים, אבל כיון דכתיב ולא ימותו משמע דאין מיתה בכהנים, ומאי גם אתם גם הם לאזהרה השוה אותם ולא למיתה. ומפני שכלל את הלוים והכהנים בלאו אחד לא מנה הרב ז"ל מצוה בפ"ע לכהנים שלא יתעסקו בעבודת הלוים, אלא כלל הכל בלאו אחד. וכתב שלא יעשה אחד במלאכת חבירו במקדש, וכלל בזה שלשה דברים, שלא יתעסקו הלוים במלאכת הכהנים ולא כל אחד במלאכת חבירו, ולא הכהנים במלאכת הלוים. אבל הכהנים לא היו להם עבודות מיוחדות, אלא ע"י הפייס לט)דעת הרדב"ז דכהנים שאין להם עבודה מיוחדת כמו לוים לכך אין אחד מוזהר על עבודת חבירו אמנם באמת דעת החינוך מצוה שפ"ט דגם כהן במלאכת כהן חבירו ח"מ יעו"ש ובמנ"ח שביאר הדבר למ"ש הרמב"ם כאן דראש בית אב הלוים מחלק כל יום כל אחד לעבודתו היום וכמ"ש הכ"מ וא"כ כמו כן הכהנים שנתחלקו ע"י פייס כל יום כל אחד לעבודתו המיוחדת וממילא כהן שעבד עבודה המיוחדת לחבירו חייב יעו"ש וצ"ע. ואפ"ל למ"ש הרדב"ז לקמן פ"ד הי"ב דהא דקי"ל דכ"ג בעת שירצה עובד בלא פייס היינו אפי' אם כבר זכה כהן בפייס באיזה עבודה יכול כ"ג לבטלו מלהקריב ולהקטיר שהוא יעבוד בעצמו יעו"ש א"כ מה שכהן זוכה ע"י פייס בעבודה שהוא לא הוי זה עבודה מיוחדת לו, דהא יכול הכ"ג לבטלו מזה. היו זוכין כאשר יתבאר במקומו. וכשמנה הרב ז"ל הלאוין בהלכות סנהדרין מ)פי"ט ה"ב. - וע"ע מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ו סי' ב"א פ' בזה. מנה לוי שעבד בעבודת כהנים בכלל חייבי מיתה ביד"ש, ומנה כהן שעבד בעבודת הלוים בכלל לאוין שאין בהם מיתה ואעפ"י כן אין נמנים בכלל מנין המצות אלא בחד: