וככה עשהו משה כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל בפ"ק דכריתות ה)ה' ע"א. נתבאר שמה שהיה שוקלים הקנמון בשתי פעמים כדי שיהיה בו שתי הכרעות בכל פעם הכרעה. עוד שם ברייתא ת"ר שמן המשחה משלקו בעיקרים דברי ר' יהודה, א"ל ר' יוסי והלא לסוך בו העיקרים אינו ספק כיצד עושה הביאו העיקרים ושלקום במים והציף עליהם שמן המשחה וקלט הריח וקפחו. וידוע דר"י ור"י הלכה כר' יוסי ופרש"י ז"ל שלקום במים שיבלע וכשיציף עליהם שמן לא יבלעוהו, וקלט השמן את הריח וקפחו קנחו לשמן מעל העיקרים ונתנו בצליחות עכ"ל. ואפשר לפרש קפחו כמו קפאו ויציף הברזל מתרגמינן זקפא פרזלא, ובקצת ספרים מצאתי וקפאו, וגירסת רבינו נראה שהוא ושראום במים כי לא היתה שם נתינה על האש, עד אחר שיצא כל כח העיקרים במים ע"י שרייה, ואז נותן השמן ושולקן. וכך הוא שנויה בהוריות פ' אחרון ו)י"א ע"ב. ואעפ"י שבברייתא לא הוזכר כלל נתינה על האש ז)התעורר בזה בחי' טורי אבן על הרמב"ם. מסתמא כך הוא כדי שיקלוט הריח כי כן דרך הרקחים. והכתוב אומר מעשה רוקח, פי' שיעשה אותו כדרך שהרקחים עושים. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש ח)שמות ל' כ"ה. ובירושלמי דשקלים ט)פ"ו ה"א. ה"ג לה. י"ב לוג שבו שולקים את העקרים דברי ר"מ ר' יהודה אומר שולקן הי' במים ונותן מלמעלה כדי שיהא קולט את הריח ומעבירו כדרך שהפטמין עושים שנאמר רוקח מרקחת מעשה רוקח, גם לפי גירסא זו ר"מ ור"י הלכה כר"י. וכבר כתבתי שגרסת רבינו ושראום במים. וי"ב לוג נלמד מקרא דכתיב יהיה זה, זה בגמטריא י"ב:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב שמן המשחה שעשה משה במדבר, לא ידעתי מה בא ללמדנו. וכי לא ידענו שבמדבר עשאו, ורבינו תפס לשון הברייתא דתניא ר' יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה ניסים נעשו בו. וחזרה שאלתנו על התנא: י)בבאר שבע בהוריות י"א מביא שמצא כתוב שהכוונה לתת טעם להנסים שנעשו בשה"מ מפני שעשאו משה קדוש ה' בעצמו ובמדבר שהשכינה שם יותר גלויה.
לקח מן המור כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל בכריתות פ"ק יא)שם ה' ע"א. ת"ר שמן המשחה מר דרור ת"ק. קדה ת"ק. קנמון בשם ת"ק. קנה בשם מחציתו ר"נ, נמצא כולם אלף ושבע מאות וחמשים. והתם מפרש מנינא למ"ל וגזרת הכתוב שישקול הקנמון פעמים. ר"נ בכל פעם, כדי שיהיו לו שתי הכרעות. ואר"י הקב"ה יודע הכרעות. אלמא דאית בהו הכרע דקנמון בשם אמאי מייתי מחציתו דת"ק. ר"נ בחד זימנא ור"נ בחד זימנא כיון דכלהון חמש מאות הוין ניתי ת"ק בב"א. ש"מ מדקמייתי לקנמון בתרי זימנא הכרע אית בי' והקב"ה יודע בהכרעות ומאי בד בבד אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול כלומר שלא ישקול הקדה כנגד המור אלא כל אחד ישקול בשקל הקדש. וא"ת למה לא פי' הרב שהוא שוקל בהכרעות. וי"ל דמאי דהוי הוי והקב"ה יודע בהכרעות. יב)במעשה הרקח הספרדי ועוד מפרשים כוונו בזה. והקשו עוד מה שהשמיט הרמב"ם הדין שלא יניח משקל במשקל. ובמנ"ח מ' ק"ז כתב דבאמת מה דמביא הרמב"ם סדר עשיית שמן המשחה דלא נצרך אפי' לימות המשיח דכולו קיים לע"ל הוא רק כדי לידע סדר עשייתו דאם עשה כמתכונתו חייב כרת, אבל זה שלא יניח משקל במשקל בודאי אינו מעכב שלא לחייב העושה, דרק סכום המשקל וסמנים מעכבין. אמנם הקשה וכן בערל"נ שם בכריתות במ"ש הרמב"ם ה"ד העושה שה"מ כמעשה זה וכמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת כו', דמשמע דגם בשוקל עין בעין ולא בהכרעה חייב. והא גזה"כ דצריך הכרעות א"כ הרי גרע קצת מהסימנים יעו"ש ומהרדב"ז כאן נראה דאין דין הכרעה נפ"מ לדינא וצ"ע. וקצת יל"ע עוד ממ"ש הרדב"ז פ"ז מבהב"ח ה"י הטעם איסור לעשות קטורת כמתכונתו דהוא מכלל איסור לעשות בית תבנית היכל כו' יעו"ש. וא"כ לפרש"י בע"ז מ"ג ע"א דרק כתבנית היכל במידתו אסור אבל בשינה במקצת מותר. א"כ בעושה בלא הכרעה הוי שינה מעשייתו בחיוב מצותו. אמנם למ"ש בביאורי הגר"א יו"ד סי' קמ"א סקל"ה יעוש"ה. א"ש. - ומצאתי בס' כתר המלך שכתב דאסור לעשות רק בסימנים ומשקל המפורש בתורה אבל הכרעה ושלא יניח משקל במשקל דאתי' מדרשא אינו מעכב לחייב העושה. ונראה שכן דעת הרדב"ז. ויש מי שפי' יג)ברש"י שם בכריתות בשם פי' רומי. שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחו כמות שהוא, והקב"ה יודע מה משקלו. וכיון דפלוגתא דאמוראי הוא ולא נפקא מינה מידי, דאפילו הלכתא למשיחא לא הוי. כי אותו שעשה משה עדיין הוא דכתיב יהיה זה לי לדורותיכם. והכי אמרינן בגמרא והלא כמה ניסים נעשו בו מתחילתו ועד סופו, תחילתו לא היה אלא י"ב לוג ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעה ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לע"ל שכתב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, זה גמטריא י"ב הוי: