Genesis 37:28 בראשית ל״ז:כ״ח
1 א

ויעברו אנשים מדינים סחרים אצל הבור שהיה יוסף מושלך בו ושמעו שהיה צועק ובוכה.

ויעברו אנשים מדינים סוחרים, “in the meantime Midianite merchants had passed by the pit that Joseph had been thrown into and they heard his cries.

2 ב

וימשכו המדינים את יוסף ויעלו אותו מן הבור וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים מסרוהו לפקדון ליד המדינים ונמכר לפוטיפר מיד שניהן ונתקיימו ג׳‎ מקראות והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ומקרא זה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ומקרא אחר אשר מכרתם אותי מצרימה כלומר ע״‎י גרמתכם.

וימשכו, “they pulled him out;” the Midianites pulled him out of the pit, and proceeded to sell him to the Yishmaelites; the Yishmaelites in turned him over to the Midianites for safekeeping, as they had no immediate use for him. He was then sold to Poptiphar by the Yishmaelites and Midianites jointly. When you understand what happened in this way, all the three verses that describe what happened to Joseph after he was thrown into the pit makes perfect sense. The three verses read as follows: verse 36: The Midianites had sold him to Egypt, specifically to Potiphar.” Chapter 39,1: Potiphar bought him from the Yishmaelites;” chapter 45,4: Joseph speaking: “whom you had sold (me) to Egypt.” Joseph was not concerned with the details but with the cause of his being in Egypt. He accuses the brothers of having been the cause, not the actual sellers.

3 ג

מן הבור ואחיו לא ידעו מאומה מכל זאת וכשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו חשבו כולם חיה רעה אכלתהו ולא שקרו לאביהם שאם מכרוהו לשום אדם לא היה גוי וממלכה בד׳‎ פנות העולם שלא יבקשוהו עד שידעו בירור דבר אם הוא חי או מת. ועוד אם היו מסופקים ממנו אם הוא חי או מת מדוע לא הכירהו במראה או בדיבור ובבנימין שאמר לו אלקים יחנך בני ובמשאות חמש ידות שלו ובמה שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, אלא כן הוא כמו שפי'. ד״‎א בעוד שהיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים עלינו ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סחרים ומכרוהו להם בעודו בבור פן יבכה לפניהם ויתביישו ממנו וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור שהרי קנוהו מיד אחיו ובעודם מושכין אותו מן הבור באו הישמעאלים עליהם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים ומדינים לפוטיפר הרי כאן ד׳‎ מכירות. והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים, כך היה המעשה השבטים מכרוהו למדינים ומכירה זו לא נכתבה הואיל ולא היתה רק לפי שעה ומדינים מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ומכירה זו שלישית לא נכתבה לפי שהשלישית הישמעאלים מכרוהו בחפזון ובהצנע כי אמרו שמא יחזרו בהם המדינים מלקנותו ומדינים מכרוהו לפוטיפר כשראה פוטיפר את יוסף שהיה יפה מראה ביד המדינים שהיו המדינים סוחרים שהרי אחים הם לישמעאלים, תמה בעצמו ואמר גרמני מוכר את הכושי ואין כושי מוכר את הגרמני פי׳‎ אדם יפה, אמר פוטיפר ודאי זה אינו עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו הלכו המדינים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו והיינו דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים פי׳‎ מערבותם כמו אנכי אערבנו מידי תבקשנו.

מן הבור, “from the pit;” his brothers had no knowledge at all of what had happened to Joseph after they had thrown him into the pit. When Reuven came back to the pit and there was no trace of Joseph, all of them thought that some wild animal must have devoured him. They did not Jje to their father. If the brothers themselves had sold him to anyone or any country, they would have made extensive efforts during the 22 years until they travelled to Egypt to find out what had happened to him since. Not only that, if they had had any reason to believe that he might still have been alive, they would not have failed to recognise him when they stood face to face with him. He could not have completely fooled them unless they had long ago become convinced that he was dead. At least they would have recognised him when he blessed Binyamin (43,29) or when he gave Binyamin gifts that were five time larger than the gifts he gave to them. (43,34) Also, the fact that he had seated them at the table in strict accordance with the order of their birth, would have convinced them that he must be their long lost brother. I am convinced that this is the correct sequence of what happened. An alternate interpretation of the sequence of events after Joseph was thrown into the pit: while the brothers were still debating among themselves if to sell Joseph to the approaching Yishmaelites, the Midianites had come from a different direction and seen Joseph in the pit and sold him to the Yishmaelites as soon as possible. In order not to be shamed as having left him in the pit while he was crying, they took him out and made him look presentable before handing him over to the Yishmaelites. Following this, the Yishmaelites sold Joseph to the Midianites, who in turn sold him to Potiphar. According to this scenario, Joseph was actually sold no fewer than four times. This would tally with what is written in 39,1 according to which Potiphar bought Joseph from the Yishmaelites. To sum up: the brothers sold Joseph to the Midianites; this sale has not been recorded in the Torah as it remained in effect only for an hour or so. The Midianites then sold him to the Yishmaelites; this sale was also not recorded in the Torah seeing that the Yishmaelites resold Joseph as soon as possible and secretly, not at public auction as they were afraid that the Midianites wished to cancel the sale and sell him to Potiphar instead, getting a much better price. When Potiphar saw Joseph in the possession of the Midianites and realised how handsome a slave this would be, he could not understand why a white person would sell a fellow white skinned person, they usually only sold negroes, although the reverse would have made sense to him. He therefore reasoned that Joseph could not have been born as a slave. Consequently, he demanded an ironclad guarantee that the Midinanites had not kidnapped him. The guarantee that the Midianites furnished was that they brought the Yishmaelites from whom they had purchased Joseph to confirm this for Potiphar. This is why the Torah writes that Potiphar purchased Joseph from the Yishmaelites, who had confirmed that they had sold him legitimately.

4 ד

בעשרים כסף וכי אדם יפה כיוסף לא נמכר אלא בדבר מועט כזה, אלא מחמת שהוריקו פניו בבור מחמת הנחשים לא מכרוהו יותר, וכל אחד מהשבטים נטל שני כספים לחלקו לקנות לחם מנעלים שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. ד״‎א בעשרים כסף שכך קצב זה כתוב בפרשה כדכתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ויוסף לא הגיע לכלל עשרים באותו פרק כדכתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, אמר הקב״‎ה אתם מכרתם את בן רחל הבכור בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש חמש סלעים של בכור במנה צורי. א״‎ר יהודה בר סימון אמר הקב״‎ה לשבטים, אתם מכרתם בנה של רחל בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מגיעו בקע לגולגולת.

בעשרים כסף, “for twenty pieces of silver.” The price sounds extremely cheap, seeing that Joseph was such a handsome young man. We would have to understand this as being due to Joseph’s face reflecting horrific experiences he had undergone recently and from which he did not yet recover. The brothers shared the twenty silver pieces, reportedly each buying himself a pair of new shoes (Amos 2,6) A different interpretation of why the Torah mentions the price Joseph was sold for: In Leviticus 27,5, the Torah lists the monetary value of a person who donates the value of such a person to the Temple treasury. The value depends on age and sex. According to what is written there, males between the age of five and twenty are worth 20 shekel; Joseph was 17 years at the time. According to B’reshit Rabbah 84,18, G-d decreed that because the brothers sold Joseph for 5 sela’im=20 dinarim, they will have to pay a priest 5 selaim to redeem a first born son.