Chiddushei Ramban on Kiddushin 31aחידושי רמב"ן על קידושין ל״א א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Chiddushei Ramban on Kiddushin 31a"
Toggle Reader Menu Display Settings
31aל״א א

מאן דאמר לי הלכה כר"י עבדינא יומא טבא לרבנן. מצאתי בתוס' חכמי הצרפתים ז"ל שמכאן היה למד ר"ת שהנשים שעושות מצות עשה שהזמן גרמא נוטלות שכר ומברכות ואין בברכתן משום ברכה לבטלה דהא ר' יוסף מברך היה במצות דאי לאו הכי היכי קאמר עבידנא יומא טבא לרבנן אדרבא מפסיד בברכותיו ואמרינן בבבא קמא דף ל' ע"א מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דברכות.
והר' יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל חלק עליו ואמר שאין בו ראיה דאע"ג דסומא לר"י פטור מן התורה מן המצות מכל מקום חייב הוא מדרבנן תדע שהרי שנינו רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע משום שלא נהנה במאורות כדי שיברך עליהם הא ראה פורס ואף עפ"י שעכשיו הוא סומא והא לרבי יהודה כל סומא פטור ואפילו פתח ונסתמה כדגמרינן לה בפ' החובל (בבא קמא דף פ"ו ע"ב) מעדים זוממין דרב יוסף פתח ונסתמה הוא כדאמרינן באגדה משום דלא מצי קאי בנפשיה דלא לאיסתכולי בר מד' אמות דידיה אלא ש"מ מדרבנן מחייב דאתי דרבנן ומפיק דרבנן כדאמרינן לענין אשה בברכת המזון והם הקשו שהרי קטן אינו מוציא במגלה והלל ונדחקין בזה הרבה.
ואני אומר דטעמא דקטן לרבנן משום דחינוך מצוה דאב הוא ולדידיה חייבו רבנן בחנוך וקטן לאו בר מעבד מצוה הוא וזה דבר נכון וטעם יפה.
אבל בירושלמי הקשו כן בפרק אלו הן הגולין (ב,ה) ובפרק הקורא את המגילה עומד (ד,ז) רבי יהודה אומר כל שלא ראה וכו' הא אם ראה פורס רבי חגי בעי קומי רבי יוסי מחלפי שיטתיה דרבי יהודה תמן אמר פרט והכא אמר לרבות פי' פרט לסומא שאינו גולה ואינו חייב במצות והכא אמר אם ראה פורס ע"כ. אמר רבי חנינא בריה דרב הלל ביושב בבית אפל היא מתני' כך אנו אומרים היושב בבית אפל לא יפרוס על שמע ברם הכא בלא ראות פרט לסומא אלא שזה הטעם רחוק.
ונראה שאין גמרא שלנו סובר כן, שהיה להם לפרוש ועוד דאמרינן עלה בגמר' דילן משום הנאה הוא והא לית ליה הנאה כדתני' אמר ר' יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה כאשר ימשש העור באפילה משמע שעל סומא אמר ולא על יושב בבית אפל אלא שיש לומר שרבי יהודה מילתא דשויא לדידיה ולרבנן קאמר שלא ראה מאורות מימיו לדידיה נצרכה ליושב בבית אפל לדידהו בסומא גמור נמי ורבי יוסי מייתי לה מסומא.
ומיהו מסתברא דסומא לר' יהודה מדרבנן מחייב כמו שכתב הרב בעל התוס' ז"ל שאם כן אתה עושה איתו כאינו ישראל אלא חכמים חייבוהו מדבריהם ואף ע"ג דפטר ליה רב אחא בר יעקב ממצה בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קי"ו ע"ב) התם חדא מצוה היא לפיכך אפילו לרבי יהודה חייב לברך מדבריהם ואת"ל לא היה חייב לברך אליביה כדמשמע בירושלמי מכל מקום היה דעתו של רב יוסף שיקבל שכר גדול ביותר על עשייתן של מ"ע שלא בצואה ואף על גב דלא מקיים מילי דברכות חסידא הוי דכיון שלא נתחייב בהם למה יעכבו חסידות אבל הנשים בודאי שנוטלות שכר על עשייתן מצות עשה שהזמן גרמא כמו שאמרו כאן גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אבל מכל מקום שכר יש לו ואעפ"י שאינו מצווה ועושה אבל לברך לא מצינו.
ויש מביאין ראיה שהן מברכות מהא דגרסינן בפרק בתרא דעירובין דף צ"ו ע"א מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה חכמים משום דקסבר נשים סומכות רשות, ומשמע דלרבי יהודה דאמר אינן סומכות מיחו ואם אינן מברכות למה מיחו אלא ש"מ דלר' יהודה הוא דאינן מברכות ולרבי יוסי ור' שמעון דאמרי רשות מברכות. ואם תאמר א"ה מאי לא מיחו אדרבא הודו כדדייקינן בפסחים דף נ"ו ע"א לענין אנשי יריחו יש לומר לאפוקי ממאן דאמר מיחו קתני לא מיחו תדע דהא התם קס"ד למימר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא ומשום הכי לא מיחו ואי לא מיחו דוקא הוא אדרבא היה להם להודות לה ולהורות לכל הנשים לעשות כך אלא לאו דוקא ויש לדחות דלר' יהודה מיחו משום שהנשים דעתן קלות ותפילין צריכי גוף נקי ולרבי יוסי ולרבי שמעון לא מיחו כיון דרשות הוא ומכל מקום שלא ברצון חכמים הוא ולדברי הכל אינן מברכות והא דאמרינן אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה חכמים דמשמע שלא כרצונם עשתה לאו משום עלייתה אלא שהיתה מביאה עולת נדבה וזמנין דמחלפא לה בעולת ראיה דהוי חולין לעזרה אי נמי התם פרהסיא היה ואתו למימר דנשים חייבות בראיה.
ומכל מקום ר"ת ז"ל תוקע עצמו בדבר זה לומר כיון דרבי יוסי ורבי שמעון סברי נשים סומכו' רשות ומשמע דהלכת' כותייהו אם רצו מברכות הן אי קשיא והא אמרינן בירושלמי כל העושה דבר שאינו מצווה בו נקרא הדיוט התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא כמוסיף על התורה אבל מי שעושה מצות התורה כתקנן אף על פי שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים מקבלים עליהן שכר שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והכי מסתבר' כדאמרינן אין מעכבין את הנשים מלתקוע בי"ט ואעפ"י שיש בתקיעה שלא לצורך איסור שבות ש"מ צורך מצוה היא לפיכך אם רצו לברך אין למחות בידן ואם תאמר והיכן צוונו כדאקשינן לענין נר חנוכה כיון דרשות דמצוה הוא והקב"ה צוה במצוה זו לאנשים חובה לנשים רשות צוונו קרינא ביה זה דעת ר"ת ז"ל ומשמע דרב יוסף מלתא בעלמא קאמר מ"ד לי (אין) הלכה ולא משום דמסתפק בה כלל (אי נמי) דבתר הכי (אשכחן) מ"ד לי אין הלכה כר' יהודה דהא אמר הגדה וקי"ל מצה בזמן הזה דאוריית' ואיהו לרווח' דמלתא קאמר ומידע ידע דרבי יהודה יחיד הוא ולא סבירא לן כוותיה וסתמא דפרק החובל נמי כרבנן:

מדאמרי' צאו וראו מה עשה נכרי אחד בקשו ממנו פרקמטיא בס' רבוא שכר. משמע דהעברת ריווח לאו כאיבוד ממון דמי אלא כחסרון כיס דביטול מלאכה דמי ומחייב ביה הבן: