דין ימי הסליחות וער"ה:
באהבת הקב"ה את עמו ישראל הרבה להטיב אותנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא ואף שהתשובה טובה בכל עת מ"מ חדש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם שכשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות בי"ז בתמוז ואח"ז עלה משה בהר והתפלל ואמר לו הקב"ה פסל לך ונתרצה ליתן לו לוחות שניות ואז עלה בר"ח אלול ונשתהה שם עד יום כפור שהיה גמר כפרה ואיתא בתנא דבי אליהו ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכלם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בתענית ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכפורי' לכפרה לעול' ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון ולפי שכשעלה משה תקעו בשופר במחנה להודיע לישראל שלא יטעו עוד לכן גם אנחנו נוהגים לתקוע בשופר בכל יום מר"ח אלול ותוקעין בכל החודש חוץ מער"ה כדי להפסיק בין תקיעת רשות לחובה ויש מקומות שתוקעין גם במנחה ויש מתחילין מיום א' דר"ח ויש מיום ב' ועיקר התקיעות הוא לעורר לב העם ולהחריד לבותם שיעוררו לבותם לתשובה כי כן טבע קול השופר להחריד כמש"כ היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וחייב כל אדם עכ"פ להכין את עצמו ליום שיכנס למשפט לפני ה' בר"ה שלשים יום קודם בתשובה ותפלה ויתן כל לבו רק בעבודת ה'. ונתנו רמז לזה אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול ולכן ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ר"ת אלול לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים ומטעם זה יש נוהגין להתענות מר"ח אלול ואמנם אין ראוי לנהוג בתענית אלא מי שהוא אדם בריא ויודע בודאי שהתענית אין מזיק לו ואינו מבטלו מת"ת אבל בדורות הללו שאנו חלושי כח ופשיטא הלומדי' ומכ"ש מי שאין לו בלא"ה אלא לחם בדוחק יותר טוב שיאכל מעט וילמוד כפלים (וכבר הארכנו בזה בהלכות תענית):
כיון שהוא ימי תשובה לכן נוהגין בהרבה מקומות לעמוד כל אלול באשמורת קודם היום ולומר סליחות ותחנונים. ואנו נוהגים שלא לקום רק ד' ימים לפני ר"ה שבד' ימים אלו נוהגין להתענות המתענים י' ימי תשובה ולפי שא"א להתענות בר"ה ב' ימים ושבת תשובה ועיו"הכ לפיכך מתענים ד' ימים קודם כדי להשלים י' ימים בתענית ולכן מקדימים ג"כ באשמורת בד' ימים מקודם ואמנם אם חל ר"ה ב' ג' שאז אין בשבוע זו ד' ימים והיו צריכין להקדים משבוע הקודם איזה ימים ובכדי שיהיה יום מסויים לפיכך נוהגין לקום בשבוע העבר מיום א' ונוהגין רוב הצבור להתענות עכ"פ ביום א' של סליחות. ועוד טעם שקבעו ד' ימים שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ד' ימים קודם הקרבה ובכל הקרבנות בפרשה פינחס כתיב והקרבתם עולה ובר"ה כתיב ועשיתם עולה ללמד שבר"ה יעשה כל אדם עצמו כאילו מקריב את עצמו ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם:
אבל אסור לצאת מביתו ליכנס לבה"כנ לומר סליחות מלבד בער"ה שמרבים בסליחות וכן במקום שנוהגין להרבות בסליחות בעי"הכ:
ידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול במע"ט שאפשר שימצא שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שאז כבר נח רתיחת הדם של בחרות ונכנע לבו ויהא נשוי וכל העוזרים ומסייעין לש"ץ שאינו הגון כאלו גוזל טוב מן הקהל ועתידין ליתן את הדין (ס"ת) ורע עלי המעשה שראיתי שמעמידים בימים נוראים ש"ץ שינגן יפה וכבר כתב המגן אברהם סי' תקכ"ט בשם רש"ל שהחזנים המאריכים בניגונים אינן מחציו לה' ולא מחציו לכם והבט נא וראה מה שכתב הגאון בעל ת"ש ע"ש שהאריך בגנות זה ובפרט בימים הנוראי' אוי לאזנים שכך שומעות כי הש"ץ כונתו רק על הניגון שיהיה יפה וטוב כפי שסידר א"ע בימים שצריכים ביקור ולשוב בתשובה כנ"ל ואין כונתו על התפלות והבקשות שסדרו לנו ומבלבל דעת השומעים התפלה על סדר הברכות והתקיעו' ואי איישר חילי אבטל המנהג הרע הזה ועכ"פ ראוי לכל י"ש במקום שדבריו נשמעים ישים פניו לדבר הזה כי מי שיש בידו למחו' כו' והוא רחום יכפר והיודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע לשמור אפילו משגגה אין לו להכניס א"ע בעבודת ה' ואם אין ראוי והגון ובקי אין מקיפין לו בשאר עונשין (א"ר בשם כלבו) (ונ"ל דצ"ל כשאר כו' והוא לשון הקפה והמתנה כמו החנוני מקיף והנה בכל העבירות מקיפין ואין גובין לאלתר ובזה גובין לאלתר כמו אין מקיפין בחלול השם וכן אמרו בשבועות דף ל"ט כשמאיימין על השבועה בכל עבירות תולין ב' וג' דורות וכאן נפרעים מיד) ומיהו כל ישראל כשרים רק שיהיה מרוצה לקהל אבל מי שמתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן ואם רואה שיש מחלוקת בשביל התפלה לא יתפלל אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון (ס"ח תשנ"ח) ואבל כל י"ב חודש לא יתפלל בר"ה ויוה"כ אא"כ ליכא אחר אבל כל ימי סליחות אפילו ער"ה מותר ובימים שא"א תחנון מותר לאבל להתפלל ואפילו בר"ח מותר עד הלל (א"ר) וכדומה שהגר"א לא היה מניח להתפלל אפילו שחרית בר"ח. ויש להחמיר בימים נוראי' עכ"פ ליתן עליהם כל חומר תעניות כמבואר בהלכות תפלה בכלל כ"ט (א"ר) וכתב עוד בשם תורת אמת ההולך בערכאות של נכרים אין ראוי להיות ש"ץ בר"ה ויו"כ אא"כ עשה תשובה (א"ר בסי' נ"ג ס"ק ו'):
ער"ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאלו שב כל השנה. ולכן נהגו שכלם מתענים ומשכימים הרבה קודם היום ומרבים בסליחות ובווידוים ויש נוהגין עוד לילך על הקברות ואמנם צריכים ליזהר מאד שלא יכנסו לקברות מי שהוא טמא קרי כי אז החיצונים מתדבקים בו וגם לא ילך על קברי רשעים כי הם כמזיקין ויהיה נזהר מאד שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים אלא שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים ומרבים שם בצדקות ובתחנונים וישים כל אדם על לבו לשוב בכל לבו ומכ"ש בעבירות שבין אדם לחבירו ולא ימתין עד עיוה"כ לבקש מחילה מחבירו אלא יקדים עצמו למצוה וכל היום יעסוק בתורה ובמצוה וראוי לכל אדם לטבול במקוה או בנהר ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה:
דין התעניתים אלו של א' דסליחות וער"ה ושאר ימי תשובה נתבאר לעיל בהלכות תענית כלל קל"א סי' כ"ו כ"ז:
מכבסין ומסתפרין בער"ה לכבוד יו"ט ולובשין בגדי שבת בר"ה להראות שאנו בטוחים בחסד עליון שיוציא לאור משפטינו אחר התשובה:
נוהגין לעשות התרת נדרים בער"ה כדי להנצל מעונש נדרים ואמנם ראוי לכל אדם שילמוד הל' נדרים (ומבוארים בחכמת אדם) כי יש הרבה נדרים שא"א להתיר אותם ונכשלין בהם. צריך כל אדם שיהיה נזהר שיבין מה שהוא אומר ולא כמו שחושבין הע"ה שהוא איזה תחינה וראיתי מהיראים שאינם מבינים בלה"ק שאומרים הנוסח של התרת נדרים בלשון לע"ז (דיא נדרים אדר שבועות וואש איך האב גיטאן אונ מען קען זייא מתיר זיין האב איך חרטה אז איך האב אויף מיר גנומן בנדר אדר שבועה) ויתירו לו ואז יאמר (איך בין מוסר מודעה אז ווען איך ווער טאן איין נדר זאל ער גאר ניט חל זיין):