Chayei Adam
Author's Introduction הקדמת המחבר
1 א

הקדמה אחרונה להרב המחבר

2 ב

אמר המחבר במה אקדם לה' אכף לאלקי מרום, כי כל תגמולוהי עלי, אודה בכל לב ואכבדה שמו לעולם. כי גבר חסדו עלי וקרבני לעבודתו עבודת הקודש ונתן לי חלק כטפה מן הים בתורתו הקדושה והטהורה. מה אני ומה חיי אשר עשה עמי החסד הגדול הזה ועוד גבר חסדו עלי כי הביאני עד הלום לעשות לי שם כשם הגדולים לחבר חבורים ללמד דעת לעם קדשו אשר כל איש משתוקק ללמוד בתוכם וכבר נתקבלו ונתפשטו חבורי חיי אדם על א"ח וחכמת אדם על י"ד בכל גבול ישראל: ויותר מזה אשר זיכני בחיי שהתעוררו כמה מדפיסים לחזור ולהדפיס חבורי, ידעתי כי אין בי לא חכמה ולא תבונה ולא כשרון מעשה כ"א בחסדו הגדול אשר חנן אותי מתנת חנם, ואין לי אלא לברך שמו הגדול בכל לב ארנן בברכה ותהלה ואומר ברוך שהחייני וקימני לזמן הזה יהי שמו הגדול מבורך מעולם ועד עולם:

3 ג

והנה כבר כתבתי בהקדמה מדפוס ראשון מה ראיתי על ככה ומה הביאני לכך. ועתה באתי להוסיף. ידוע שעיקר לימוד התורה הוא לידע מצותיה בכל פרטיה כי אמת שהקב"ה שמח בפלפולא אבל אין זה רק כמו שהאב משתעשע ושמח כשמדבר בנו איזה דבר חכמה אבל אין תכלית אהבתו לבנו. רק כשרואה שבנו הולך בדרך הישר ומקיים כל מצות אביו, כן רצונו ית"ש כשמפלפל האדם בדברי תורה בדברי השכל אבל בודאי העיקר הוא רצונו ית"ש לידע מצות התורה. וז"ל הש"ך בסי' רמ"ו ס"ק ה' כ' הדרישה יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גמ' עם תוספו' ולא שאר פוסקים אבל ל"נ שיש ללמוד ספרי הפוסקים דיני התורה דזה שורש ועיקר לתורתנו כו' דכיון שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות לא ילמדו בש"ס לחוד עכ"ל. כי התורה כלולה שני מצות חלק א' ללמוד תורה כמ"ש ולמדתם את בניכם (וכמוהו הרבה) ובזה אין חילוק אם ילמוד מסכת ברכות ומועד או סדר קדשים כי הכל הוא דברי אלהים חיים. והחלק הב' הוא שיהיה הלימוד ע"מ לעושת כמ"ש ושמרתם לעשות וכמוהו פסוקים הרבה. והנה אין ספק שהחלק ללמוד ע"מ לעשות הוא קודם לחלק הא'. כי בזה מקיים שניהם כי אם לא ילמוד לא ידע מה לעשות וע"ז אמרו נמנו שהלימוד קוד' שהלימוד מביא לידי מעשה ר"ל שיודע מה לעשות ולכן קדמונים הרי"ף ורא"ש לא חיברו רק על מס' הנהוגות אצלנו והשמיטו הרבה דברי' דלא שכיחי והיינו לפי שראו שנתמעטו הלבבות וקצרו לנו הדרך לפי השגתינו ובזה נ"ל לפרש הא דאיתא בב"מ ק"ט שא"ל ר' אחא ברי' דר"י לרב אשי שדקדק עליו בשמועה הרבה והשיב לו כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי פרש"י הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות כי מטית למסכת זבחים שהיא עמוקה תא ואקשי לי ואתן לב לתרץ ע"כ. ופירושו לענ"ד דחוק שהרי אדרבא א"ר ישמעאל סוף ב"ב הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שהם כמעין המתגבר. ובזה א"ש דמצינו כמה פעמים שהשיבו מהאמוראים אלו דייקינן כולי האי לא מתנינן ר"ל שהרי חוב על האדם לידע מתחלה דיני התורה ע"פ פשוטן כדאמרינן למגמר והדר למסבר והיו צריכין לחזור תמיד השמניות והברייתות שקבלו מרבם והם הלכות פסוקות והוא היה עיקר הלימוד אצלם ולזה אמר אלו דייקינן כולי האי לפלפל לא יהיה לנו פנאי לחזור הלכות פסוקות רק באישה זמן אזי דקדקו בשמועה לפלפל בו ולדקדק. והנה באותו פעם היה רב אשי חוזר על תלמידו ובא רב אחא לדקדק עליו בפלפולא והשיב לו כי מטית לשחיטת קדשים שאז יהיה עסקי רק בחלק אחד דהיינו ללמוד ואז הא ואקשי לי אבל עכשיו אני צריך לחזור על הלכות פסוקות:

4 ד

והנה שלמה המלך אמר במשלי אם תבקשנה ככסף כו' אז תבין יראת אלקים. ולפי פשוטו ר"ל שילמוד אדם הנהגתו בעה"ז בעבודת הבורא מהנהגתו בבקשת הכסף והזהב. ואני יסדתי על זה דרוש א' ביחוד שהפסוק יצוה שידמה אדם בדעתו נסיעתו לעה"ז כמו שאדם נוסע ללייפסיג וחזירתו אחר מיתה כמו שחוזר מן היריד וישיבת עה"ז כל ימי חייו ידמה לו כימים אשר הוא על היריד ובכל הנהגותיו אשר ינהג בשעת היריד כן יתנהג כל ימי חייו והארכתי בזה וא"כ צריך אדם ג"כ להתנהג הלימוד התורה כאשר יתנהג בקניית הסחורה על היריד. ואשא משלי ואומר ידוע שביריד גדול כלייפסיג וכדומה באים לשם סוחרים גדולים פאבריקאנטן עם סחורות יקרים של משי מרוקמים בכסף בזהב וציצים ופרחים אשר אינם ראוים לכל אדם כ"א לשרים ופרתמים ועשירי עם ויש שם פאבריקאנטן קטנים מהם עם סחורות פשוטים השוה לכל נפש עניים ועשירים. ויש מהם היושבים בחורים ובמחבואים ואצלם נמצא לפעמים ג"כ סחורות יקרי הערך מה שלא נמצא אפילו אצל הגדולים. כי להיות שהם אינם עשירים כ"כ מייגעים את עצמם למצוא איזה דברים מחודשים ומביאים ממרחקים. ואחר שהם בעצמם יודעי מחשבות לרקום הבגדים מוסיפים איזה פרח ושושן בבגד שלקחו ובזה מיפים מאד הבגד ומוסיפים חן על בגד והנה הקונים שבאו לשם העשירים יפנו לסוחרים הגדולים לקנות בגדים יפים ומי שאין בידו ממון הרבה אינם נפנים כלל להפאקאמרן הגדולים רק להקטנים שמוכרים סחורות פשוטות. והנה היושבים במחבואות אין אדם נפנה לשם כי נבזים הם בעיניהם. והם מבקשים לכל סורו אדוני סורו אלי ראו סחורותי כי טובות הנה מאדעש חדשים גם ישנים צפנתי אל תסתכלו בקנקן ומקצת הלכו אצלם והראו להם כל מיני סחורות ויש מהם שלא מצאו אפילו בפאקמערן הגדולים והנה באיזה ירידים נתפרסם האיש הנבזה הזה על דאפי' הסוחרים הגדולים הלכו לקנות סחורתם כי סחורתו הוא ממה שבחרו מכל הסוחרים הגדולים והוסיפו עליהם נופך. והנה א' מהקונים הקטנים נסע עם עשירי עם הקונים רק בגדי משי ורקמה וכל אחד סיפר לחבירו מעניני מו"מ שלו וזה יושב כאלם ביניהם כי מעולם לא קנה סחורות כאילו ויתעצב אל לבו ויאמר בלבו למה אהיה ביניהם כעני בין העשירים הלא גם לי מעות גם אני אקנה מסחורות משי ובגדים יקרים כדי שאוכל לעמוד במקום גדולים ולדבר ביניהם. וכבואו לשם וילך אל הפאבריקאנטן הגדולים ויקנה שם איזה חתי' סחורות יפים מאוד וישמח בהם וילך גם אל השני ואל השלישי ולהיות שהוא אינו מבין הסחורות ולכן התמהמה על כל חתיכה וחתי' שקנה כמה שעות עד שלאיזה חתי' שקנה כמעט עבר היריד ויתן אל לבו לקנות הסחורות הפשוטות וחשב עם הסוחרים וראה שלא נשאר לו עוד ממון לקנות וגם כבר אין פנאי כי כבר הגיע הזמן שיסע לביתו ויהי בחזרתו ויסע בחברת הנגידים והמה מספרים איש לרעהו מענין הסחורות שקנו. והוא ג"כ סיפר איך קנה חתי' ממין זה וחתי' ממין זה אך לא הגיע אפילו לחלק ק' ממה שספרו הם אשר אינו יודע כלל מה הם הסחורות ויחזרו לספר מהסחורות הפשוטות שקנו והוא יושב כאלם כי מתבייש שלא לקח מהם כלום ויבינו הסוחרים כל מחלתו ויאמרו לו אנו מבינים חסרונך כי מגאות לבך היית רוצה לדמות עצמך אלינו ולא חשבת כי לנו ממון רב המספיק לקנות הכל וגם אנו מבינים גדולים עד שא"צ לחשוב ולבלות זמן על קניית כל חתי' וחתי' משא"כ אתה. ואתה עני כשתבא לביתך עם מעט הסחורה היפה והמשובח מי יפנה אליך לקנות ממך כי מי שצריך לסחורות כאלו אינו הולך אלא להסוחרים הגדולים ויותר מזה כשתבא לביתך מסתמא אשתך ובני ביתך ואוהביך ממתינים ומצפים זה צריך לבגד פ' וזה לבגד פ' ואתה אין בידך וצריך אתה לילך ולקנות בחנות אחר וסחורתך מונח בקרן זוית אין דורש ואין מבקש ונשאר האיש בבושה וכלימה היפך מחשבתו שחשב לקבל כבוד:

5 ה

והנה הנמשל מובן דרך לימוד תה"ק או שילמוד הדין ממקור החיים מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים בדרך פלפול או שילמוד ש"ע ע"פ פשוט בכדי לידע דיני התורה כי הוא שוה לכל נפש. הנה מי שיש לו לב להבין דומה לסוחר גדול שבוודאי לא יכנס לקנות מסוחר קטן כי א"צ לבלות זמן על כל דבר ויש לו פנאי ללמוד מה שלבו יחפוץ ואמנם מי שאין לו לב כ"כ וצריך לבלות זמן על כל דבר ודבר הנה זה דומה לסוחר קטן שאינו מבין ויש לו מעות מעט שכאשר ירצה ללמוד מספרי ראשונים ואחרונים יבלה זמנו ולא ישאר בידו רק איזה דברים וכאשר ישתרג עליו עול הפרנסה לא יהיה לו פנאי ללמוד פסקי דינים כיצד לברך על כ"ד וכיצד לשמור השבת ואיך יתנהג בכל דיני תורה והנה אין זאת כי לימודו אינו לעשות רק בכדי שיהיה נקרא למדן ויוכל לדבר עם המפלפלים ואעפ"כ כאשר מפלפלים בדברים שלא למד יהיה כאלם:

6 ו

והנה כך אני אומר ידעתי כי הלומד השלחן ערוך לידע כל מוצא הדין ולשאוב ממקור החיים כמו שהורה לנו מחותני החסיד אמיתי ז"ל בביאוריו על ש"ע אשרי לו אך לעמוסי התלאה הטרודים בפרנסה ובנפשו יביא לחמו וידעתי כי אם לבו כלב הארי בחריפות. טרדת הזמן יטרידהו ולא ישאר בידו מאומה. מה יתרון לו אם יודע להקשות ולתרץ ואפילו נט"י לא גמר וכל שכן הפחותים מערכי לא יבינו לבוא לעומק דבריהם פעם מחמת חוסר הבנה ופעם מחמת שיתקוף עליו תלמודו ואם לא יחזור על כל דין ודין כמה וכמה פעמים יהיה יגיעו לריק ומכ"ש הבעלי בתים הסוחרים שעול הפרנסה מונח על צוארו כמה צריך להטריח א"ע עד שילמוד בש"ע עד הלכו' ברכות השחר ידוע לא פחות מחצי שנה ומשם עד סוף הלכות ברכות יותר מחצי שנה או שנה ופשיטא הלכו' שבת יותר משנה וכן בכל הלכה והלכה ועד שילמוד ב' או ג' הלכות כבר שכח מה שלמד בחצי שנה ראשון ולא זה ששכח הפלפול אלא אפי' עיקר הדינים וכל ימיו לא יספיקו לו להיות בקי בש"ע א"ח וכ"ש שמעולם לא יזכה ללמוד הדינים שבי"ד. והרי זה דומה למשל שהוא בח"ה לשיטתו שמוכיח את האדם שמתחלה מחויב ללמוד כל דיני התורה ואח"ז צריך לחקור איך לעבוד ה' ולא יבלה ימיו בדינים ופלפול ביותר מדינים שא"צ לו ודומה לזה לאחד שלמה איזה שנים מלאכת החייט איך לחתוך חיתוכים של בגד והיאך לתפור וכשכבר למד היטב כל מלאכתו נפל בדעו הלא א"א לתפור בלא מחט ובלא מספרים לחתוך ושמא לא יהיה לי מספרים ומחט והלך ללמוד מלאכתם ואח"כ שהא לא יהיה לי חוטים ולמד לטוות פשתים ובזה היה מבלה כל ימיו עד שהזקין ומת ומעולם לא זכה לתפור בגד כך האדם צריך שילמוד תחלה היאך ללמוד ולידע דיני התורה ועיקר הלימוד הוא שמביא לידי מעשה אבל לבלות כל ימיו בפלפול מעולם אינו יודע היאך לעבוד ה' ע"ש. כן אני אומר. הנה בדור שלי כשהייתי קטן שלא עלה מעולם על דעת האב והאם לדאוג במה יתפרנס הבן רק כל מגמתם היה שיזכה הבן לתורה ומעולם לא עלה ע"ד מי שחננו ה' שיכול ללמוד שיפרוק ממנו עול התורה ולהיות שנה ופירש זה לא עלה לא ע"ד האבות ולא ע"ד הבנים ולזה היו צריכין ללמוד תחלה קצת חריפות לידע למשקל ולמטרא כדי לידע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא וכשכבר קיבל דרך הלימוד למד ש"ס וש"ע וראשונים ואחרונים שזהו תכלית הלימוד אך בימים הללו שבעו"ה כאשר יגדל הבן להיות בן י"ג או ט"ו שנים וליותר בן ח"י אז יטרידהו עול אשתו ובניו ולדור בדירות מרווחים וללבוש בגדי משי ורקמה והתורה מונחת בעו"ה בקרן זוית והבתי מדרשות בעו"ה בטלים ואף הלומד אינו לומד רק איזו שעות ביום וא"כ מה יתרון לו שלומד טור או ש"ע עם פלפול האחרונים ולומד דין א' או חצי באותן ג' שעו' ותיכף כשהולך לחנות בא מלאך וסטרו ואינו זוכר ממנו כלום לדעתי אין זה כ"א כמש"כ לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו בכדי שידע לפלפל עם החכמים שיאמרו שהוא למדן מופלג ואפי' לדעתם שהוא לומד לשמו לקיים מצות תלמוד תורה כבר כתבתי שחלק השני ללמוד לעשות הוא קודם למצות למוד. ואין אני כותב נגד המשכילים אשר חנן ה' אותם שיש להם לב לדעת ולהבין וחלק להם ה' מתנה טובה בזכרון טוב שאינו שוכח מהר וחנן להם ה' שיהיה להם מעט פרנסה וכל ימיהם מבלים זמנם בלימוד. על אלו ודאי החיוב מוטל ללמוד כל פסקי דיני הש"ע ממקור החיים מש"ס וראשונים ואחרונים ולפלפל בהם אבל אני כותב על עמוסי התלאה הסוחרים או אפי' כשאוכלים על שלחן אביהם רק שבדעתם שלא לבלות ימיהם בתורת ה' או מחמת עול הפרנסה אשר ישתרג על צוארו ולא יהיה לו פנאי ללמוד כן והם מבלים ימיהם אף בשעה ושתים שנותנים אל לב ללמוד ולומדים הפלפול וקושיות ותירוצים ולא נשאר בידם מאומה. ולכן עתה בנים שמעו לי ותחי נפשכם אשרי אדם אשר ישקוד על דלתותי ללמוד מחיבורי זה חיי אדם כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה' כי בחיבורי זה ימצא כל דיני הש"ע מבוארי' ע"פ שפרשו דבריו כל האחרונים וכל דין ודין וטעמו שלא יצטרך לחפש אחר טעם הדין וידע כל דין ודין אם הוא מן התורה אם מדרבנן או מצד חומרא של מנהג או מנהג של חסידות ומעט מזעיר שכתבתי מחלוקת באיזה דין כי כתבתי הכל היאך ראוי לפסוק ע"פ הכרעת אחרונים ע"פ דרכי הפוסקים. והנה עד הלכות שבת מחזיק ערך שלשים דפים ויחזור על כל דין ודין או כל דף ודף ב' או ג' פעמים זה יכול ללמוד ולחזור בשעה או שתים לכל היותר והלכות יום טוב ופסח כו' ילמוד דבר בעתו ולדעתי בשנה א' יהיה בקי בכל הדינים כאחד מן המופלגים ואז כשיהיה בקי בא"ח יקבע לו שיעור בחיבורי על י"ד לקבץ על יד דף א' בכ"י ובזמן קצר יהיה כא' מן המופלגים. ואליכם אישים הם הגדולים אשר בארץ אליכם בקשתי לשום עין עיונם לפעמים כאשר יעיינו באיזה דין שינהגו עם חבורי זה כמשל הסוחרים הקטנים היושבים בחורים שלפעמים מוצאים שם סחורה שלא נמצא אפילו בחנויות הגדולים כן אני אומר שימצא בלתי ספק דברים אשר לא ימצאו רק אחר חיפוש רב כי חברתי חיבורי מחיבורי גדולי הראשונים אשר לא נמצאו אצל הכל וירושלמי ותוספתא ולפעמים ימצאם סברות חדשות: ולא זה שימצאו חידוישם בחיבורי נ"א אלא אפי' בחיבורי חיי אדם ידעתי כי ימצאו בו דינים מחודשים שלא נמצאו בש"ע ואחרונים ואני מצאתי בשאר מחברים ראשונים ואחרונים כי ב"ה היה ת"י ספרי ראשונים לרוב פוסקים שו"ת והחידושים של ראשונים: ובחיי הכותב שספרו לי מופלגים שראו לכמה מופלגי תורה וחריפים שחוזרים בחיבורי זה ואמרו שהוא להם כחזרת שלחן ערוך שאינם צריכים להטריח עצמם ומן רב וגם שמוצאים בחיבורי כמה וכמה דינים חדשים וחיבו' זה הוא להם למגמר ואח"כ יש להם פנאי לעיין בכל דין ודין ולמסבר. ואני מעיד שבאו לביתי לומדים מופלגים ויודעים למשקל ומטרא בשמעתא להקשות ולתרץ בחריפות ובקיאות ואינם עשירים וקנו ממני חיבורי חיי אדם וחכמת אדם מטעם הנזכר:

7 ז

והנה כבר קרה לי כאשר קרה המשל להיושבים במרתופות ומחבואים בזמן קצר נתגלה סחורתם כי טובה היא עד שכלם נפנו אליהם כן ב"ה בזמן קצר זה ח' שנים שנדפס חבורי זה חיי אדם ונ"א ובמשך ג' שנים שנדפס חיבורי חכמת אדם וב"א נתגלה ב"ה לכל ישראל היה אור במושבותם והכל רצים ללמוד בהם וכמעט שאין רב ומ"צ וצורב בכל קהלות ישראל שאינם קונים חיבוריי כי אמריהם נכוחים למבין ועריבים לשומעיה' כי ראו התועלת הגדול המגיע להם מזה לזה התעוררו איזה מדפיסים באיזה קהלות לחזור ולהדפיס בור זה וגם חיבורי תכ"א. והנה הנגיד הרבני מוה' מנחם מן ושותפו הנגיד מוה' שמחה זימל היו מן הזריזים ונשכרים ונקשו ממני למסור להם חיבורי ח"א המוגה בכתיבת ידי בהגהות מרובות ובפרט הלכות פסח כולו כי בדפוס הראשון הייתי חס על הוצאות והוצרכתי לקצר ופשיטא הלכות פסח שלא היה בדעתי להכניס א"ע בפסקי או"ה וליקח לי שם בין הגדולים כי מי אני ומה חיי: ואמנם אחר שמן השמים זכיתי לחבר חיבורי חכמת אדם על י"ד והיה נשבה בין הצרפתי' והלכתי במר נפשי ללאגר שלהם להראש שלהם ואני באתי בקצה זה והגוזל בא לקראתי מקצה השני ובידו הספר ונתן ה' לי חן בעיני הראש וצוה להחזיר לי ואח"כ זכני ה' להדפיסו ג"כ בדרך נס שההוצאה היה מרובה עלי וראיי שב"ה נתקבל מאוד בעיני המופלגים עד שמורים ובאים מתוך חיבורי ולזאת הכנסתי ראשי ג"כ והשלמתי כל הלכות פסח ואקוה לה' שיצילני מכל שגיאה ואם ח"ו שגיתי באיזה דבר בטחתי בחסד ה' שהם מיעוטא דמעוטא: כללו של דבר כמעט לא נמצא דף או עמוד שלא יהיה בו הגהות ודינים מחודשים עד שכמעט פנים חדשות באו לכאן וגם בנשמת אדם הוספתי כמה חידושים ובפרט בהלכות פסח:

8 ח

והנה מדי דברי לכתוב באיזה דרך ישכון אור תורה לאור החיים צריכין אנו לברר עוד דברים אשר יפול לב אדם עליו. הלא בלתי ספק כל דברי חז"ל הם כלם אמת ויציב כי דבריהם ברוח הקדש. והנה בפרק שנו חכמים איתא רמ"א כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו' ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן כו' ומגלין לו רזי תורה כו' והנה אנו רואין בעינינו שלא נמצא אפילו אחד בעיר כו' כ"א חדא או תרי בדרא ובפרט במדת ענוה אשר בעו"ה אנו רואים אדרבה הגאוה גברה מאד עד שכ"א אומר אני גדול מבני דורי (ובאמת הם מגרים יצה"ר בנפשם כי כל הגדול מחבירו כו') וכי ח"ו כל הגדולים לומדים תורה שלא לשמה הס מלהזכיר כי כלם קדושים ולכן צריכין אנו לבר לקיים כל דברי חכמים: כבר אמרו בגמרא לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והק' תוס' בסוטה כ"ב ע"ב אי קשיא הא אמרין בתענית ז' כל העוסק שלא לשמה נעשית לו סם המות ובברכות י"ז כל העוסק שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירצו בתוספות שאם עושה מיראת יסורים או לאהבת קיבול שכר זהו שאמרו מתוך שלא לשמה כו' והיינו דתנן אל תהיו כעבדים כו' אלא כעבדים המשמש' את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וההיא דתעני' וברכות מיירי דאינו עוסק לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסי' על חטאתו פשע שאע"פ שיודע שעובר לא ימנע מכל תאות לבו כדאי' התם שלא יהא קורא ושונה ובועט באביו וברבו כו' שנאמ' שכל טוב לכל עושיה' ללומדיה' לא נאמר אלא לעושיהם עכ"ל. ובפסחים נ' ובנזיר כ"ג ובתענית וברכות שם דבעוסק לעשות רק שכוונתו ג"כ להתכבד ולהנות ממנה זה נקרא שלא לשמה אבל הלומד להתייהר ולקפח ולקנטר והראשונים כתבו דבכלל זה בלומד כלומד איזה חכמה לאלו התורה סם המות ונמצא בענין עסק התורה יש מצוה ורשות ואיסור ואמנם גם בלומדים לשמה יש ב' סוגים. סוג אחד שאינם עוסקים בשום ענין שבעולם בין אדם לחבירו רק בתורת ה' חפצו כו' ואם יתן איש לו כל הון ביתו באהבת התורה בוז יבוזו לו כי אהבת התורה עריבה בפיו מדבש ונופת כמו שראינו בעינינו למחותני הגאון החסיד רבי אליהו והגאון החסיד רבי זלמן חתן רבי מיכל פעסיס ז"ל ומקיימים בעצמם מה שאמר התנא רבי יעקב במשנה דאבו' יפה שעה א' בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עולם הבא ר"ל כי האדם העובד על מנת לקבל פס כל מגמתו לזכות לעולם הבא. ובזה אפשר שיהיה איזה שעה שיתרשל שיחשוב יהיה לי מעט שכר בפחות אבל כשעובד רק מאהבת ה' שלא על מנת לקבל שום פרס זה לא ינוח ולא ישקוט רגע אחת וזה היה גם כן כוונת משה רבינו ע"ה שבקש שיחיה בעולם הזה כחיה ועוף כדאיתא במדרש ברכה והיינו שלא היה דעתו כלל על הנאת עלם הבא רק חשקו לעבוד ה' בגוף ונפש ועכ"פ חיה ועוף גם הם עובדים ה' שעושים בטבעים וזה עבודתם כדאיתא בחולין שהשיב גינאה נהרא אתה רוצה לקיים מצות הבורא ואני עושה מצות הבורא. והנה בודאי איש כזה הוא זוכה לכל המעלות ששנו חכמים באותו פרק ואמנם הרבה עשו כרשב"י כו' וצריכים לקבל עליהם עול הרבנות וכיוצא בו כדי להחיות את ב"ב אך כיון שמנעוריהם למדו תורה לשמה מותר לקבל פרס כמו שהאריך בזה הכ"מ בפ"ו מהלכות ת"ת ואין זה בכלל אל תעשה עטרה כו' ועכ"פ כיון שעכ"פ צריכין לבטל תורתם לפעמים בשאר ענינים ואינם יכולים להיות דבוקים תמיד בתורה לכן אין הכל זוכים לכל המעלות שמנו חכמים אלא כ"א ואחד לפי דביקותו והכנתו ועכ"פ הם בכלל לומדי לשמה שהיא מצוה. הסוג הב' הוא שתחלת לימודו הוא כדי שיהיה רב או מ"ץ או דיין ועושה התורה קורדם להתפרנס בה או כדי שיצא שמו למרחקים ועושה אותה עטרה להתגדר בה ועכ"פ לומד לידע דיני התורה לעשות אע"פ שעושה איסור בזה מ"מ מותר וע"ז אמרו לעולם ילמוד אפילו שלא לשמה כו' וזה רשות. והסוג הג' הלומדים שלא לעשות רק שדברי תורה הוא להם לדבר חכמה או להתיהר להראות שהוא גדול מבני דורו או לקפח ופשיטא כמ"ש תוס' בסוטה שזה נקרא רשע ועליו הכתוב אומר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

9 ט

עכ"פ יצא לנו אע"ג שללמוד להתכבד ולהנות הוא בכלל לעולם יעסוק כו' מחוייב ללמוד דווקא על מנת לעשות ואם כן הלומד מחוייב עכ"פ לעסוק לידע דיני התורה וה' ברחמיו יתן חלקנו ויזכנו ללמוד לשמה וכמו שאנו מתפללים בברכת התורה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו כלנו יודע שמך ולומדי תורתך לשמה אמן כן יהי רצון:

10 י

הקדמת הרב המ"ץ מהר"י

11 יא

יהא שמיה רבא די אלהא מברך מן עלמא די חכמתא כו' חכמה זו תורה (כדכתיב אמור לחכמה גו') אשר אלפים שנה לעולם קדמה כדכתיב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה. משם קבלה עבדו נאמן ביתו יקר רוח ותבונה ככתוב בתורה ובמשנה נשנה משה קבל תורה וכו' עדי הגיע לרבותינו חכמי המשנה והגמרא אשר העמיקו וצללו במים אדירים. ברוב שכלם אשר הופיע אליהם ממרום לשדד בהרים, בג"ש קלים וחמורים יען כי הגיע תכונתם למלאכי מרום אשר בשמים וידעו לכוין מה דבר אלהים, עד כי נחתם ים התלמוד ויסכרו מעינות החכמה, ויהי סודו את יריאיו הגאונים הקדושים אשר בכל דור ודור המה בעלי הדת אשר בצלם אנו חיים החזיקו את דורם בתורה וסדרו לנו ספרים הקדושים ה"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר גדולי בעלי הלכות והספיקו לדור דעה אשר בתוכם. אך דור הולך ודור בא, משברי ים וגליו עלינו עברו, יען כי תלאות רבות מצאונו ונגעי ילדי הזמן פגעו בנו קצרה דעתנו ונתבלבלו רעיוני לבבנו. עד כי קמו גאוני עולם מאירי עינינו בתוך חשכת הרות באורם הלכנו ויאר לנו ה"ה הגאונים המפורסמים הרב ב"י והרב רמ"א עליהם תמכנו יסודותינו בדברים המותרים והאסורים וכל דת ודין, הן כי ארכו לנו הימים בטרדתנו נתקצר רוחב דעתנו ונאטם בינת לבבנו עד כי נלכדנו בסלע המחלוקת ונפלנו בין הפרקים זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר כ"א טעמו ונימוקו עמו עדי הגיע לנו התשועה עפ"י גאוני בתראי המה האחרונים אשר סביבות ש"ע יחנו והעמידו שורש הדין על תלה וכל הלכה על בורי' עמודיהם ויסודותיהם על ש"ס בנוים, ואנחנו מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים ובם אנו משתעשעים, ואף גם זאת בני עליה המה מועטים היודעי' ללבן ולצרף הלכ' מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים להוציא דין והלכה למעשה כי רבה היא ואף לאנשים היודעים לישא וליתן בגמ' ופוסקים מחמת עול טרדת מחיתם הזמן בוגד בהם ואינו מספיק לטייל ארוכות וקצרות, מכ"ש קטני ערך אשר לא יסבבו בלכתן לקדר בהרים הגדולים, ותאבים וחפצים להשיג במעט זמן דיני הש"ע חבילי חבילות לא בקצרה לארח חיים הם להוצאיהם שידעו כל דין ודין איך לעשות להלכה ולמעשה, לזה אען ואומר ברוך אברהם לאל עליון ה"ה הרב המאה"ג שמו נודע בשערים בחיבוריו הנעימים אשר האירו פני תבל כבוד מהור"ר אברהם דאנציב זצוק"ל אחד ממו"ץ דקהל פ"ק ווילנא אשר נטה ידו לאסוף ולכנוס ולקבץ המפוזרים באריכות הדברים כל ימי חיי אדם אשר חי מש"ע א"ח במקום אשר ילאה המעיין למצוא תוכן הדברים אשר בכלל ובפרט אמורים כי המה עין בעין מבוררים. ובפנות דעת למצא מבוקש דבר מה. אזי כצפור בודד על גג ידמה. עיניו משוטטות הנה. חותר אחר פסת בר מזונה. ובעבור מהירות וטרדת הרעבון. עובר על מחיתו באין מבין, כן הדבר בערכו ישוה וידמה, האנשים אשר בענינים עסוקים ולתורה אין קביעות ועת מסוימה דין גרמי דהחל לברר ולאסוף הדינים מפסקי הלכות בתוכן המבואר, דעתו יחשוב להתחבר ולדבר, בין יודעי בין ומביני טעם, והוא נער ומנוער, ע"כ ערך האנשים ידחו את נפשם בחיי אדם וממני ידעו כל דין ודין בקצרה ויבינו כל דבר בטוב טעם ודעת מבארה, מועט המחזיק המורבה שוה לכל נפש קטן וגדול שם הוא בחלק הראשון אשר פיו יקבנו חיי אדם והחלק השני נשמת אדם ותועלת הספר הזה הלא רבה כמבואר במקדמת הרב המחבר בהקדמה הראשונה והשנייה ובהם נמנו שמה תדרשנו ושמה תמצאנו כי הוא לימוד הכרחי וחובה אשר יגע הרב המחבר בשקידה רבה הוא אברהם מתחלתו ועד סופו מלא יראת אלהים בלבבו. אף כעת שהיה עוסק במו"מ ובמסחר שלח ידו לא חלל ברית התורה כאשר בהקדמתו מבואר. ומדי דברי בו אזכיר מה שכתב בחיבורו על משלי אשר עדנה בכתובים כ"י קדשו ת"י בניו המופלגים נ"י על פסוק משלי (א"ך) חכמות בחוץ תרונה וכו', וז"ל כתב החרדים כי כאשר יצא האדם מפתח ביתו אז הוא דומה כמו ושהולך בספינה לים ששם הוא מקום סכנה. כי ההתחברות לב"א הוא מוכן לחטוא משא"כ בהתבודד א"ע מב"א ונודע מה שכתוב בזה"ק ששני מה"ש המלוין את האדם הם מכריזין לפני האדם תמיד שישמור א"ע מחטא, ונודע שיש ד' מקומות שכ"א מוכן לחטוא יותר מחבירו והיינו חוץ לבית ששם מקום ראשון אשר הולך בין ב"א ואחר כך כשהולך ברחוב העיר והוא המקו' קיבוץ ב"א שם צריך שמירה יותר מחטא כגון דברים בטלים ורכילות ול"ה וקנאה ושנאה וגאוה וכדומה. ואחר כך בראש הומיות הוא מקום השוק שהוא מאסף לרבים למכור ולקנות ושם צריך שמירה יותר להזהר מכל הנ"ל. ונוסף לזה אונאה וגזל וכדומה בעניני מו"מ. ואחר כך בפתח השער אשר בהן מפרש לדרך לילך למרחקים שם צריך שמירה יותר ויותר כי שם מוכן יותר לחטא ונגד ד' מקומות הנ"ל אמר שהתורה מזהרת בכל מקום שאדם הולך. וזהו חכמות בחוץ תרונה ר"ל בכל מקום שהוא חוץ נשמע קול הברה (כמו ותעבור הרנה שהוא קול הברה בעלמא) כי שם אינו צריך שמירה כ"כ כמו שבארנו. ואחר כך ברחובו' ששם קיבוץ ב"א תתן קולה ממש ואחר כך בראש הומיות שהוא מקום שוק שם תקרא בפירוש ואחר כך פתחי שערים ר"ל כשרוצה לילך לדרך למרחקים שם מזהירה יותר עד שהיא בבחינת שתאמר לו אמרי' עכ"ל שם. וכעין זה שמעתי בשם מחובתני הרב המאה"ג מ' אברהם אחיו של הגר"א על הא דאיתא במסכת שבת (ל"א) בגר שבא לפני שמאי ואמר ליה גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת כו' בא לפני הלל גייריה א"ל מה דעלך סני לחברך לא תעביד עיין פי' רש"י. והנה לכאורה אינו מובן האם עלה בדעת הגר שהורה אשר היא ארוכה מארץ מדה ורחבה כו' ילמדנה אותו כשהוא עומד על רגל א'. ואמר הרב הנ"ל פי' בעת שהרגל אחת חוץ לבהמ"ד שדעתו לילך לעסקיו למו"מ וזהו שאמר גר שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל א' היינו אף בעת שדעתו לילך לעסקיו חוץ לבהמ"ד שלא יטה מדרך התורה ושלא יפותה אחר יצרו וישים כל התורה לנגד עיניו ע"ז א"ל הלל דעלך סני וכו' אם יקיים וישמור זה לא יאונה לו כל עון אף בדברים שבין אדם לחבירו ולא יפותה אחר יצרו ויהיו דרכי התורה כנגד פניו. ככה ראינו מהרב המחבר אף בעת שפנה לעסקיו במו"מ דעתו ומחשבתו היה בתורת ה' כאשר האריך בהקדמתו על פסוק תהום אמר וכו' ולא נפלאת היא ולא רחוקה היא ממנו כי שמעתי מפיו כ"פ אשר הרב מוהר"ש מו"ץ דפה בא אצלו בעת שישב בחנות להתיעץ עמו באיזה דבר הלכה למעשה גם שם היה ידיו רב לו להשיב כהלכה ונשמר להיות מו"מ באמונה כאשר מצאנו בכתבי קדשו בצואתו שהזהיר לבניו שלא נתארו בשם צדיק או חסיד בהספדו אך זאת יוכלו לומר עלי שלדעתי לא עשיתי שום עול לאדם בממון. והנה באמת לא מילתא זוטרתא היא להתפאר בזה ומי יאמר זכיתי לבי בעניני מו"מ אך יגידו עליו רעיו ומכיריו יאמרו עליו כי הוא זה לא ימים רבים רק מעט אשר היה לפניו שעסק במו"מ אח"ז מאס בכל מסחר רק דרכו התורה ויראת ה' לפניו נבחר מחרוץ ומפז תבואתה ואסיפת קהל ווילנא נתנו עיניהם בו ובחרו אותו להיות למורה והועמס בעול הוראה וחפץ ה' בידו הצליח ונתקבלו חיבוריו בכל תפוצות ישראל ובכל משכנות יעקב ומרוב תשוקת אנשי דורינו ההוגים בו תמיד אפסו וגם כלו זה ספרא דאדם חיי אדם אשר נדפס זה שלשה פעמים ורבים מכספה וגם כלתה נפשם ורצונם להחיות עצמם בחיי אדם. אי לזאת השתדלו בני הרב המחבר המופלאים נדיבי לב בצירוף המדפיסים המפורסמים להדפיסו עוד ביתר שאת וביתר עז עם כל ההגהות שנמצא כתוב על גליון הספר הנ"ל בכ"י הרב הנ"ל וכמה כ"י אשר לא היה כתיב על הגליון רק שנמצא באמתחת כתביו כמעט אשר בכל כלל וכלל נתוספו בו דברים רבים כהנה לרוות צמאון עוברי דרך א"ח בחיי אדם אגודים יברך ה' חילם ופועל ידם ירצה את אשר התנדבו והזילו זהב מכיסם צדקתם תהיה עומדת לעד וזכות הרבים יעמוד להם ולזרעם ולזרע זרעם וזכות אביהם הרבה המחבר יהיה בסיועם למען יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים שלא תמוש התורה מפיהם וזרעם וזרע זרעם מעתה ועד עולם:

12 יב

גם אנכי נדרשתי מאתם שמו פניהם אלי ושחרו אותי להיות נטפל לעושי מצוה בהעתקת הגהות שהגיה הרב בגליון הספר ולהכניסם בפנים במקום הראוי ובכמה מקומות אשר לא נכתב על הגליון רק על נייר חלק אשר מצאו מציאה בכמה מקומות בין כתביו אשר שייך לחבור הלז לסדרם כראוי ולהשגיח שיודפס כראוי ואף כי היה עלי לטורח ועמל מרובה כאשר יראה הרואה מעיין האמת הפרש בין הראשונים שנדפסו כבר לאשר ישנו אתנו פה היום עכ"ז לא יכולתי להשיב פניהם ריקם מאהבת אמת אשר ביני וביניהם מאהבת איתן הקדומה חבת הקדש אביהם הרב המחב' ז"ל זכותו תגן עליהם ועלי והגהתי ומצאתי טעותים רבים שנפלו בדפוס הראשונים והכנסתי כל השמטות החדשות והישנות הכל בפנים הספר עם כל מהדורות אשר עשה הרב המחבר קבצתי ואספתי אחד על אחד כל דבר על מקומו יבא בשלום וכל מקום שידי מגעת עיינתי בעיון רב במקור הדין אשר הוציא ואשר חידש הרב המחבר ויש אשר גם לפני הגאון המפורסם מוהר"ר אברהם אבלי נ"י בקהלתינו הובא וראה כי ברורים המה להביאם אל מקומם הראוי ועוד לאלה מלין יש אשר נשמטו מהמחבר אשר פלטה הקולמס גם בהגהותיו אשר עדיין לא נרשם להביאם בתוך הספר בדינים מחודשים הנה אשר לא ביארום הפוסקים אמרתי ג"כ להעלות עם הספר בפרקיו ובכדי להסיר המכשול מבני עמנו להתיר הספיקות גם את הטעות אשר נתהוה מחמת הדפוס את הכל ביארתי וסדרתי בעינא פקיחה כיד ה' הטובה עלי ועשיתי סדר לוח הסימנים ע"פ סדר הש"ע כאשר עדן בחיי המחבר עשיתי זאת בדפוס השני למען יהיה נקל לחזור ש"ע א"ח וח"א יחדיו יהיו מתאימות בלי טורח החיפוש ואי"ה כשיודפס ספר חכמת אדם על י"ד אשר יבא בקרב לבית הדפוס עם הגהות כמעט פנים חדשות יהיה עוד ידי נטויה עלי לבאר שמה בהקדמה תועלת וטוב הספר וספיר גזרתי ומה הגיע אלי להיות נצב פתח השער ולבוא בהקדמה שמה בארה ושם תמצאנו ובראותי כי נגמרה מלאכת הדפוס הספר הלז יפה ומהודר אז אמרתי אשלם תודות לאל עליון עלי גומר כי נגמר בתכלית זה החיבור למען למד בו בני ישראל לשמור ולעשות והשי"ת יחיינו ויקיימנו לביאת גואלנו וזכות הרב המחבר יעמד לנו ולזרענו מעתה ועד עולם:

13 יג

הכ"ד המתאבק בעפר רגלי החכמים ותלמידיהם עבד לעבדי ה': ישראל בהק' מוהר"ר אליעזר זצלה"ה: