1
ס"ב אפי' מדבר כו'. דהא מברכין על השמיעה ולאו בר חיובא הוא וכמ"ש הרא"ש דבשמיעה תליא:
2
דכיון דאינו. ע' רא"ש שם ס"י:
3
אבל שומע כו'. חגיגה ב' ב' גיטין מ"א א' ואע"ג דאמרינן האלם לא יתרום מפרש בירושלמי משום ברכה ואחר א"י לברך להם וכמ"ש בהג"א ריש חולין בד"ה ובא"ז כת' האלם כו' ואין אחר כו' אבל כו' ואע"פ שכ' שם מיהו א"י אם ה"ה כו' מ"מ כבר כתבו כל הפוסקים דה"ה באלם ודוקא כשאחר ג"כ נתחייב ולכן כאן יוכל לתקוע לכתחלה להוציא רבים י"ח כה"ג דאחר יברך ועי"ד סי' א' ס"ז וש"ך שם ס"ק י"ב ומשום הכי תנן דלא יתרום משום דאין מצוי אחר שיתחייב: