ס"א יחיד כו' אם כו'. פ"א דתענית יחיד שקיבל כו' אם גזירתנו כו' והקשו ממ"ש בנדרים ס"ו א' פותחין כו'. ותירץ הרמב"ן וש"פ דקבל דהכא בלשון קבלה דאינו נדר כמש"ש י"ב ב' וכי נדר הוא כו' ואף ללישנא בתרא אמר לא יהא אלא נדר מ' דאינו נדר וכן אמרינן שם ומפסיקין בר"ח ובי"ט וכשקבלו עלי' ע"כ איירי דאל"כ לא הוי כלל תענית כמ"שש בתוספתא פ"ב מה בין ת"צ לתענית יחיד כו' ת"צ אין מפסיקין לי"ט הכתובי' במגילת תענית משא"כ בתענית יחיד. והרמב"ם מחלק דשם דאורייתא ולא בעי חיזוק וכאן מד"ס וכמ"ש בפ"א דר"ה ופ"ב דתענית לענין ימים של פניהם וז"ש ולהרמב"ם כו' ואמר חנוכה ופורים דמגילת תענית נתבטל רק חנוכה ופורים ואמר בשקבל עליו בלשון נדר דבלשון קבלה גם הרמב"ם מודה כמ"ש ומפסיקין בר"ח כו' כנ"ל וכ"מ מדבריו בה' תענית ע"ש שכ' דיחיד המקבל עליו כך וכך ימים אינו מתענה בר"ח ע"ש אלא דלשון נדרו דחקו לפרש נדר ממש אבל הרמב"ן מפרש בלשון קבלה וכ"מ בירושלמי נדר להתענות ונמצאו י"ט ושבתות לוקה וא"ל התיר חכם נדר להתענות ונמצא י"ט של מגילת תענית ר' חזקיה ור' יודן תרווייהו אמר ר"י בשם רחב"א חד אמר מתענה ואינו משלים וחד אמר לוקה וא"צ התיר חכם אלמא בשבתות וי"ט לכ"ע א"צ התיר חכם וצ"ל בלשון קבלה:
מי שנדר כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה י"ט לא קבילו עלייהו וכ"ש חנוכה וכ"ש דבנדרים הולכים אחר לשון ב"א:
אם אמר כו'. כמ"ש בנדרים י"ח ב' סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד כו' ול"ד למש"ש כ' א' נדר בחרם כו' דהתם הלשון משונה ונתכון להערים בלשון שיטעו בו ב"א ולכן מחמירין משא"כ ברישא ובכה"ג:
אבל עי"כ כו' והכי נהוג. עמ"א ס"ק ו' ז':