ס"א מי כו' מקדש. כמש"ש ק"ו ב' זמנין דחביבא כו'. ואע"ג דמשנה הסדר ל"ל בה וע' תוס' ק"א סד"ה ר"י:
שמברך כו'. שם קי"ד א' ובה"א מברך כו' וה"ה לפת דבמקום יין ושם בגמ' מפני כו' ד"א כו' והני טעמי שייך נמי בפת:
ובוצע. ודוקא כאן שמברך על הפרוסה אבל בשבת וי"ט אחר לא כמ"ש רשב"ם ק"ו ב' ד"ה דחביבא כו' גם לא יפרוס כו' ועמ"א:
ומניח. כמו בכוס כמ"ש בסי' רע"א ס"י וטעון כו':
ומברך כו'. דלא שייך הני טעמא ואדרבא כאן שייך טעמי דב"ש וקידוש נמי תדירה ממצה:
ואח"כ אוכל. דקודם מצה א"א דאסור לטעום קודם קידוש:
ומסלק כו' גאל ישראל. לאפוקי מרא"ה שכ' שאין מברך גאל ישראל שלא נתקנה רק על הכוס. ולא היא כמ"ש שם קי"ז ב' ש"מ בה"מ כו' ארבעה כסי כו' כל חד כו':
ומברך כו' ואח"כ. שלא נתקן רק אחר ההגדה כמו אם היה לו יין וכמ"ש בשעה שמצה ומרור כו' ואף ברכת המצה היה ראוי לברך כאן רק כמש"ש קט"ו א' אחר שמילא כריסו כו':
בלא ברכה. ר"ל אע"ג דהפסיק בין הברכה בהגדה וע' סי' תע"ה:
ובמקומות כו' וי"א כו' ול"נ. כמ"ש שם י"א כו' וי"א כו' ולהרא"ש כו' כיון שא"א בענין אחר וז"ש כאן ול"נ כיון שא"א לצאת ידי ארבעה כוסות. מ"מ: