Chapter 87פ״ז
1 א

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית לט, ז), (משלי ז, ז): וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא צָוְחִים לְיָנוֹקָא פַּתְיָא. (משלי ז, ז): אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר, זֶה יוֹסֵף. (משלי ז, ז): חֲסַר לֵב, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עַל אֶחָיו, הֲיֵשׁ חֲסַר לֵב יוֹתֵר מִזֶּה. וּמִתַּמָּן נִתְגַּלְגְּלָה יְרִידָתָן לְמִצְרָיִם. (משלי ז, י): וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר שֶׁנִּזְדַּוְּגָה לְיוֹסֵף. (משלי ז, י): שִׁית זוֹנָה, לְיוֹסֵף, (משלי ז, י): וּנְצֻרַת לֵב, לְמִצְרַיִם. (משלי ז, יא): הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, שַׁגַּשְׁיָא וְטָעֲיָא. (משלי ז, יא): בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ, אֶלָּא (משלי ז, יב): פַּעַם בַּחוּץ וגו', שָׁאֲלָה וְאָמְרָה חֲמִיתוּן לֵיהּ לְיוֹסֵף, (משלי ז, יג): וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ, (בראשית לט, יב): וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ. (משלי ז, יג): הֵעֵזָה פָנֶיהָ, וַתֹּאמֶר לוֹ (בראשית לט, יב): שִׁכְבָה עִמִּי.

2 ב

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית לט, ז), כְּתִיב (תהלים קכה, ג): כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע וגו', רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא אָמַר אֵין לוֹ נְיָחָא בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים אֶלָּא בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים, לָמָּה, (תהלים קכה, ג): לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ וגו'. רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֵין לוֹ הֲנָחָה בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים אֶלָּא בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים, לָמָּה, לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר. עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, זֶה יוֹסֵף.

3 ג

וַתִּשָֹּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו (בראשית לט, ז), (איוב לד, י): לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי, מַה הִיא אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וַתִּשָֹּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשּׁוּק וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו וּמְתַקֵּן בְּשַׂעֲרוֹ וּמְתַלֶּה בַּעֲקֵבוֹ, אָמַר לִי נָאֶה לִי יָאֵי, נָאֶה גִּבּוֹר. אָמְרוּ לֵיהּ אִי אַתְּ גִבּוֹר אִי אַתְּ יָאֵי, הָא דֻּבָּא קַמָּךְ קוּם קַפְּחֶינָּה.

4 ד

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו' (בראשית לט, ז), הִרְהוּרֵי דְבָרִים הָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר יוֹסֵף הִרְהֵר, אָמַר כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית אַבָּא הָיָה אַבָּא רוֹאֶה אֵיזֶה מָנָה יָפָה הָיְתָה שָׁם וְהָיָה נוֹתְנָהּ לִי וְהָיוּ אַחַי מַכְנִיסִין בִּי עַיִן רָעָה, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי כָּאן מוֹדֶה אֲנִי לְךָ שֶׁאֲנִי בִּרְוָחָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָטֶלִיס, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְּךָ אֶת הַדֹּב. דָּבָר אַחֵר, אָמַר, אַבָּא נִתְנַסָּה, זְקֵנִי נִתְנַסָּה, וַאֲנִי אֵינִי מִתְנַסֶּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מֵהֶם. רַבִּי מְנַחְמָא בְּשֵׁם רַבִּי בֵּיבַי אָמַר כָּךְ הָיָה וֶסְתָּן שֶׁל עוֹבְדֵּי כּוֹכָבִים, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם לוֹקֵחַ עֲבָדִים הָיָה הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל אִסְטְרוֹלוֹגוֹס וְאָמַר לוֹ הִנֵּה טָבָא נַחְשָׁא טָבָא, אֵין לָשׁוֹן זֶה וַתִּשָֹּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן אִסְטְרוֹלוֹגִין, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ד, יט): וּפֶן תִּשָֹּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וגו'. וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים, לְהַלָּן (רות ג, ט): וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתֶךָ, אֲבָל זוֹ כִּבְהֵמָה וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי.

5 ה

וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וגו' (בראשית לט, ח), יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אָמַר בִּדְבַר מִצְוָה מְמָאֲנִין בִּדְבַר עֲבֵרָה אֵין מְמַאֲנִין, בִּדְבַר מִצְוָה מְמָאֲנִין (דברים כה, ז): מֵאֵן יְבָמִי. בִּדְבַר עֲבֵרָה אֵין מְמָאֲנִין: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר הֵן אֲדֹנִי וגו', אָמַר לָהּ לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת בּוֹחֵר מֵאֲהוּבֵי בֵּית אַבָּא לְעוֹלָה, לְאַבְרָהָם (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶשָׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא אֶבָּחֵר לְעוֹלָה וְאֶפָּסֵל מִן הַקָּרְבָּן. דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, אָמַר לָהּ לָמוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת נִגְלֶה עַל אוֹהֲבֵי בֵּית אַבָּא בַּלַּיְלָה, אַבְרָהָם (בראשית טו, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה. יִצְחָק (בראשית כו, כד): וַיֵּרָא ה' אֵלָיו בַּלַּיְלָה הַהוּא. יַעֲקֹב (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא יִגָּלֶה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִמְצָא אוֹתִי טָמֵא. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, אָמַר לָהּ מִתְיָרֵא אֲנִי, וּמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל מִצְוָה קַלָּה נִצְטַוָּה וְעָבַר וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, נִטְלָה בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לִי, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְאֶדָּחֶה מִבְּכוֹרָתִי. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאֲדוֹנִי, אָמְרָה לוֹ הוֹרַגְתּוֹ אָנִי. אָמַר לָהּ לֹא דַיִּי שֶׁאֶמָּנֶה בְּאַסְרָטִין שֶׁל נוֹאֲפִים, אֶלָּא בְּאַסְרָטִין שֶׁל רַצְחָנִים, וְאִם הַדָּבָר הַזֶּה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת הֵן אֲדֹנִי, הַיְדֵי לִדְקַמָּךְ [פרוש: לכי למתר לך, דהיינו בעלך]. אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲלֵב עִזִּים שְׁחוֹרוֹת וַחֲלֵב עִזִּים לְבָנוֹת אֶחָד הוּא. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵה': אָמְרָה לוֹ, אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהּ (תהלים קמה, ג): גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין הִכְנִיסָה אוֹתוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִקִּיטוֹן לְקִיטוֹן עַד שֶׁהֶעֳמִידָה אוֹתוֹ עַל מִטָּתָהּ, וְהָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהּ חֲקוּקָה לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְנָטְלָה סָדִין וְכִסְּתָה פָנֶיהָ, אָמַר לָהּ יָאוּת הָדֵין אַפָּה כַּסֵּי, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר לָא שְׁבַק קְרָיָא כְּלוּם, וְחָטָאתִי לַה', אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֵאלֹהִים, לֵאלֹהִים אֵינִי עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶה.

6 ו

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, (אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם. (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ, (אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. (בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, (אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי. (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, (אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'. (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן. (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, (אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. (בראשית מא, מג): וַיִּקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ, (אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. לִהְיוֹת עִמָּהּ, שֶׁיִהְיֶה עִמָּהּ בַּגֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ, אֲפִלּוּ בִּשְׁכִיבָה בְּלֹא תַשְׁמִישׁ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ, אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמְאוֹ וְהָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, הוֹצִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, אָמַר לָהּ מָה אִם אֵלּוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶן לֹא כִּסָּה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב, זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

And he did not listen to her to lie down with her - in this world. 'To be with her' in Gehena, in the world to come. And another opinion: 'He did not listen to her' he did not even touch her bed. A certain Roman Matron asked Rabbi Yosi: Is it really possible that Yosef, a young man of 17 resisted all his heat and did this? Rabbi Yosi took out the book of Bereshit and began reading for her the stories of Reuven and Bilhah, Yehudah and Tamar, and said: 'if with those, adults and under their father's authority the Scripture did not hide their misdeed, with this one, not an adult and by himself, all the more so it would have revealed the misdeed!

7 ז

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא וגו' וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת (בראשית לט, יא), אֶפְשָׁר בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מִשְׁתַּיֵּר בְּלֹא אִישׁ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יוֹם נִבּוּל שֶׁל נִילוּס הָיָה וְהָלְכוּ הַכֹּל לִרְאוֹת וְהוּא לֹא הָלַךְ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר יוֹם תֵּיאַטִּירוֹן הָיָה, וְהָלְכוּ הַכֹּל לִרְאוֹתוֹ, וְהוּא לֹא הָלַךְ, אֶלָּא וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל רַבּוֹ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וַדַּאי, אֶלָּא וְאֵין אִישׁ, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מָצָא עַצְמוֹ אִישׁ. דָּבָר אַחֵר, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָזְרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מט, כד): וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, קַשְׁיוּתוֹ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר נִתְפַּזֵּר זַרְעוֹ וְיָצָא דֶּרֶךְ צִפָּרְנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כד): וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי מַתְנָא אָמַר אִיקוֹנִין שֶׁל אָבִיו רָאָה וְצָנַן דָּמוֹ, דִּכְתִיב (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, מִי עָשָׂה כֵן, (בראשית מט, כה): מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעַזְרֶךָּ וגו' בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ.

"One such day, he [Yosef] came into the house to do his work and none of the men of the household were there" (Genesis 39:11). Is it possible that in the house of such a man it was deserted with no man there? Rabbi Yehuda and Rabbi Nechemyah [explain this]. Rabbi Yehuda says, it was a Nile festival and all had gone to see it, and he did not go. Rabbi Nechemyah says, it was a day of the theatre [teiatiron] and all had gone to see it, and he did not go. Rather, "he came into the house to do his work", to calculate his master's calculations. Rabbi Shmuel son of Nachman says, "to do his work literally", except there was no man there -- he searched himself, and he did not find himself to be a man. Another explanation, Rabbi Shmuel says, the bow is stretched and returned. For is it not written: (Genesis 49:24) "Yet his bow [קשתו] remained taut" -- his hardness [קשיותו]. Rabbi Yitzchak says, his seed [זרע] was scattered and went out by way of his fingernails, as it says (Genesis 49:24) "and the arms of his hands [זרעי ידיו] were made firm". Rav Huna in the name of Rabbi Matna says, images of his father appeared and chilled his blood, as it is written (Genesis 49:24) "From there, the Shepherd, the Rock of Yisrael". Who does such? (Genesis 49:25) "The God of your father who helps you [...] blessings of breast and womb" -- (Onkelos Genesis 49:25) "blessings of father and mother."

8 ח

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ וגו' וַיֵּצֵא הַחוּצָה (בראשית לט, יב), קָפַץ בִּזְכוּת אָבוֹת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית טו, ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה. שִׁמְעוֹן אִישׁ קִטְרוֹן אָמַר בִּזְכוּת עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף נִקְרַע הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, בִּזְכוּת וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס. (בראשית לט, יד): וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, נָתְנָה אוֹתוֹ בְּפִיהֶם שֶׁל כֻּלָּם. (בראשית לט, טז): וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, רַבִּי אַמֵּי אָמַר מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַׁקְתּוֹ.

9 ט

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו וגו' כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית לט, יט), רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. (בראשית לט, כ): וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, אֲמַר לֵיהּ יָדַע אֲנָא דְּלֵית הוּא מִנָּךְ, אֶלָּא שֶׁלֹא לְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּבָנָי [פרוש שלא פשעת בדבר אלא היא הטעתך, ואפלו לא היה בדין אלא בדי להוציא מלבן של בריות אני מיסרך].

10 י

וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וגו' וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וגו' (בראשית לט, כא כב), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא אָמַר, שִׁמּוּשׁוֹ הָיָה עָרֵב לְרַבּוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא וּמֵדִּיחַ אֶת הַכּוֹסוֹת, וְעוֹרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּמַצִּיעַ אֶת הַמִּטּוֹת, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה עֲשַׁקְתִּיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי עוֹשַׁקְתְּךָ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים. חוֹתֶכֶת אֲנִי פַּרְנָסָה שֶׁלְּךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. כּוֹבַלְתְּךָ אָנִי, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. כּוֹפֶפֶת אֲנִי אֶת קוֹמָתֶךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' זֹקֵף כְּפוּפִים. מְסַמָּא אֲנִי אֶת עֵינֶיךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים. עַד הֵיכָן, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֲחָא אָמַר עַד שֶׁנָּתְנָה שַׁרְתּוּעַ שֶׁל בַּרְזֶל תַּחַת צַוָּארוֹ עַד שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט בָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבִּיט בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (בראשית לט, כג): אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וגו', עַד עַכְשָׁו בִּשְׁעַת הַצָּרָה, וּמִנַּיִן אַף בִּשְׁעַת הָרְוָחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיח בְּיָדוֹ.