Chapter 56נ״ו
1 א

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו (בראשית כב, ד), כְּתִיב (הושע ו, ב): יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל שְׁבָטִים, כְּתִיב (בראשית מב, יח): וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מְרַגְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, טז): וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל יוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל עוֹלֵי גוֹלָה, דִּכְתִיב (עזרא ח, לב): וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלשָׁה, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל אֶסְתֵּר, (אסתר ה, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, לָבְשָׁה מַלְכוּת בֵּית אָבִיהָ. בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבָּנָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבָּנָן אָמְרֵי בִּזְכוּת יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר בִּזְכוּת שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.

“On the third day, Abraham lifted up his eyes…” (Genesis 22:4) It is written “He will revive us from the two days, on the third day He will set us up, and we will live before Him.” (Hoshea 6:2) On the third day of the tribes it is written “On the third day, Joseph said to them…” (Genesis 42:18) On the third day of the spies, as it says “…and hide yourselves there three days…” (Joshua 2:16) On the third day of the giving of the Torah, as it says “It came to pass on the third day…” (Exodus 19:16) On the third day of Jonah, as it is written “…and Jonah was in the belly of the fish for three days and three nights.” (Jonah 2:1) On the third day of those who came up from exile, as it is written “…and stayed there three days.” (Ezra 8:32) On the third day of the resurrection of the dead, as it is written “He will revive us from the two days, on the third day He will set us up, and we will live before Him.” (Hoshea 6:2) On Esther’s third day “Now it came to pass on the third day, that Esther clothed herself regally…” (Esther 5:1) The royalty of her father’s house. In what merit? This is an argument of the Rabbis and R’ Levi. The Rabbis say: in the merit of the third day of the giving of the Torah, as it says “It came to pass on the third day when it was morning…” (Exodus 19:16) R’ Levi said: in the merit of the third day of our father Avraham, as it says "On the third day, Abraham lifted up his eyes and saw the place from afar.” (Genesis 22:4) What did he see? He saw a cloud attached to the mountain. He said: it appears that this is the place where the Holy One told me to offer up my son.

2 ב

אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר. רַבָּנָן מַיְתֵי לֵיהּ מֵהָכָא מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ט י): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וגו' אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עָתִיד הַמָּקוֹם לִרָחֵק מִבְּעָלָיו, וּלְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵלֵךְ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל כֹּה. (בראשית כב, ה): וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר מֵהַר הַמּוֹרִיָה בְּשָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְאַבְרָהָם לֹא חָזַר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וגו' וַיִקְדּוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. חַנָּה לֹא נִפְקְדָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, כח): וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה': הַגָּלֻיּוֹת אֵינָן מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ט): רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. הַמֵּתִים אֵינָן חַיִּין אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צה, ו): בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ.

3 ג

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה (בראשית כב, ו), כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ. (בראשית כב, ו): וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַאֲכֶלֶת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרֵאת סַכִּין מַאֲכֶלֶת, לְפִי שֶׁמְּכַשֵּׁר אוֹכְלִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֲכִילוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אוֹכְלִים אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַמַּאֲכֶלֶת. (בראשית כב, ו): וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט.

4 ד

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי (בראשית כב, ז), בָּא לוֹ סמא"ל אֵצֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אוֹבַדְתְּ לִבֶּךָ, בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֲטוֹ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמֹד, (איוב ד, ב): הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה, אָמַר לוֹ וְיָתֵר עַל דֵּין. אָמַר לוֹ לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ, אָמַר לוֹ, עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא, הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ אִם כֵּן כָּל אוֹתָן הַפָּרְגָזִיּוֹת שֶׁעָשָׂת אִמְּךָ לְיִשְׁמָעֵאל שְׂנָאֵיהּ דְּבֵיתָה יְרוּתָא, וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ. כַּד לָא תֵיעוּל מִילָא תֵיעוּל פַּלְגָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו אָבִי, לָמָּה אָבִי אָבִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים. (בראשית כב, ז): וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵֵשׁ וְהָעֵצִים, אָמַר לוֹ יְצֵף לְהַהוּא גַּבְרָא דְּיִגְעַר בֵּיהּ, מִכָּל מָקוֹם אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶֹּׂה בְּנִי, וְאִם לָאו אַתָּה הַשֶֹּׂה לְעֹלָה בְּנִי, (בראשית כב, ח): וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לִעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט.

5 ה

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ (בראשית כב, ט), וְיִצְחָק הֵיכָן הָיָה, אָמַר רַבִּי לֵוִי נְטָלוֹ וְהִצְנִיעוֹ, אָמַר דְּלָא יִזְרוּק הַהוּא דְּיִגְעַר בֵּיהּ אֶבֶן, וְיִפְסְלֶנּוּ מִן הַקָּרְבָּן. וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וגו' וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, רַבִּי חָפְנִי בַּר יִצְחָק אָמַר כָּל מַה שֶּׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם עוֹקֵד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מִלְּמַטָּן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹבֵשׁ שָׂרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִלְּמַעְלָן, וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִפְלִיגוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתֶּם סְבוּרִים דְּאִלֵּין כָּפְתַיָּא קַיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, י): כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים, כִּי עַד שָׂרִים סְבוּכִים, אֶלָּא כְּסָבְאָם סְבוּאִים, אִשְׁתְּרוֹן יָתְהוֹן כָּפְתַיָּא, דִּכְתִיב (נחום א, י): אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח אָבִינוּ אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ לִקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, בָּכוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַהוּ חֻצָה, רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חֻצָה חִיצָה הוּא בָּרְיָה לְמִכַּס יַת בְּרֵיהּ וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת, אֵין אַבְרָהָם מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. (ישעיה לג, ח): שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יח, יא): חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה. (ישעיה לג, ז): הֵפֵר בְּרִית, (בראשית יז, כא): וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק. (ישעיה לג, ז): מָאַס עָרִים, (בראשית כ, א): וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ. (ישעיה , ז): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם, אֶתְמְהָא. וּמִי יֹאמַר לְךָ שֶׁאֵין הַפָּסוּק מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, נֶאֱמַר כָּאן מִמַּעַל, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִמַּעַל (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.

6 ו

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י), רַב בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, מִן הָכָא, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן הַהַגָּדָה אֲמַר לָךְ, חָזַר הוּא בֵּיהּ, וְאִין מִן אוּלְפָּן אֲמַר לָךְ, לֵית הוּא חָזַר בֵּיהּ, דְּתָנֵי לֵוִי הָיוּ נְעוּצִים מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, תְּלוּשִׁין וּנְעָצָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד בְּמַגַּל קָצִיר וּבְצֹר וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה, אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ, וְאֵין מוֹהֲלִין בָּהּ, וְאֵין חוֹתְכִין בָּהּ בָּשָׂר, וְאֵין מְקַנְחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, וְלֹא מְחַצִּין בָּהּ אֶת הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹכֶנֶת עָלָיו.

7 ז

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.

“There is no generation that does not have a man like Abraham, like Isaac, like Jacob… and like Moses.” But this refers only to isolated individuals. And the Torah was given to all; it “speaks of the majority.” So how can we say that to every Jew it is open to act like Moses or like the Fathers, and that in this respect they should follow the Fathers?

8 ח

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ.

[נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ]

Another explanation: Rabbi Yitschak said, "At the time that Avraham sought to bind Yitschak, his son, [the latter] said to him, 'Father, I am a young man and I am concerned lest my body shake from fear of the knife and I will trouble you, and lest the slaughtering will be invalid and it will not be considered a sacrifice for you. Rather, tie me very well.' Immediately, ‘and he bound Yitschak.' Could he really tie up a man of thirty-seven (a different version: of twenty six years)? Rather, it was with his agreement. Immediately. 'And Avraham sent his hand.' He sends his hand to take the knife and his eyes brings down tears and the tears fall onto the eyes of Yitschak from the mercy of his father. And nonetheless, the heart was happy to do the will of his Maker. And the angels gathered in many groups above them. What did they yell out? 'The ways have become desolate, the wayfarer has ceased; He has rescinded His covenant; He has become disgusted with the cities' (Isaiah 33:7) – He does not desire Jerusalem and the Temple that he had in mind to bequeath to the children of Yitschak. 'He did not consider a man' – merit did not stand Avraham well: 'No creation has importance in front of Me.'" Rabbi Acha said, "Avraham started to wonder, 'These words are only words of wonder. Yesterday, you told me (Genesis 21:12), "Because in Yitschak will your seed be called." And [then] you went back and said, "Please take your son." And now You say to me, "Do not send your hand to the youth." It is a wonder!' The Holy One, blessed be He, said, 'Avraham, "I will not profane My covenant and the utterances of My lips, I will not change" (Psalms 89:35) – When I said, "Please take your son," I did not say, "slaughter him," but rather, "and bring him up." For the sake of love did I say [it] to you: I said to you, "Bring him up," and you have fulfilled My words. And now, bring him down.’ (A different version: They said a parable about a king that said to his friend, 'Bring up your son to my table.' His friend brought him up and his knife was in his hand. The king said, 'And did I say to you, "Bring him up to eat him?" I said to you, "Bring him up"' – [and this was] because of [the king's] love.) This is [the meaning of] what is written (Jeremiah 19:5), 'it did not come up on My heart' – that is Yitschak."

9 ט

וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר (בראשית כב, יג), מַהוּ אַחַר, אָמַר רַבִּי יוּדָן אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, יד): וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אַחַר כָּל הַדּוֹרוֹת, יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַבִּי יִצְחָק כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֵן נוֹטְלִין שׁוֹפָר וְתוֹקְעִין בּוֹ וְנִזְכָּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא מוֹחֵל לָהֶם, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נִתּוֹשׁ מִן הַחֹרֶשׁ הַזֶּה וְהוֹלֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ בְּחֹרֶשׁ אַחֵר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לְהִסְתַּבֵּךְ לַמַּלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִן מָדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. (בראשית כב, יג): וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ, רַבִּי בַּנְאִי אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם הֱוֵי רוֹאֶה דָּמָיו שֶׁל אַיִל זֶה כְּאִלּוּ דָּמוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּנִי, אֵמוּרָיו, כְּאִלּוּ אֵמוּרָיו דְּיִצְחָק בְּרִי, כַּהֲדָא דִתְנַן הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ, הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת זוֹ, הֲרֵי זוֹ חִלּוּפֵי זוֹ, הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי רוֹאֶה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי אֶת יִצְחָק בְּנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִקְרַבְתִּי אֶת הָאַיִל הַזֶּה תַּחְתָּיו, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים ב טו, ז): וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, כַּהֲדָא דִתְנַן כְּאִמְּרָא כְּדִירִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּאִמְּרָא תְמִידָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. תַּמָּן אָמְרֵי כִּוְלַד הַחַטָּאת. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא כְּאִמּוּר דְּלָא יְנַק מִן יוֹמוֹי.

10 י

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.

And Abraham called the name of the place "Hashem Yireh- God will see". Rabbi Yochanan said "he said to Him: Master of Worlds, at the hour that you said to me 'Take please your son, your only son', I had what to respond yesterday. You said "For with Yitzchak etc. (will I make your line great) but then "Take please your son"! God forbid that I don't do as you've asked me; instead, I conquered my mercy to do Your will. May it be your will, GOD our god, that in the hour when the sons of Isaac come (before You) because of transgressions and bad deeds, that the Akiedah be remembered (for their benefit), and may You be filled with Mercy on them! Abraham called it "Yireh", as it says "And Abraham called the name of the place Hashem Yireh. Shem called it Shalem, as it says "And Malchitzedek, the king of Shalem..."(Genesis 17) The Holy One, Blessed be He, said "If I call it Yireh, as Abraham called it, then Shem, who was a righteous man, will be hurt-- but if I call it Shalem, then Abraham, who was a righteous man, will be hurt. Instead, I call it Yerushalayim (Jerusalem), as they called it together: Yireh Shalem. Jerusalem.......

11 יא

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית, וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי (בראשית כב, טו טז), מַה צֹּרֶךְ לִשְׁבוּעָה זוֹ, אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה וְלֹא אֶת יִצְחָק בְּנִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁשָּׁמַר אֶת אֲגִינוֹ שִׁבֹּלֶת נָהָר וְהִקְפִּיץ גַּם בְּנוֹ עִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַה צֹּרֶךְ לִשְׁבוּעָה זוֹ, רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה, יָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן רִאשׁוֹן וְגֵרְשָׁהּ, שֵׁנִי וְגֵרְשָׁהּ, שְׁלִישִׁי וְגֵרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן עֲשִׂירִי נִתְכַּנְסוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ לוֹ הִשָּׁבַע לָנוּ שֶׁאֵין אַתָּה מְגָרֵשׁ אֶת אִמֵּנוּ מֵעַתָּה. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ נִסָּיוֹן עֲשִׂירִי, אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה. אָמַר רַבִּי חָנִין (בראשית כב, טז): כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִסָּיוֹן עֲשִׂירִי הוּא, וְאַתָּה אוֹמֵר כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא זֶה נִסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא קִבְּלוֹ עָלָיו אָבַד אֶת הַכֹּל [נסח אחר, כל מה שעשה]. כִּי כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וגו' (בראשית כב, יז), בְּרָכָה לָאָב, בְּרָכָה לַבֵּן. (בראשית כב, יז): וְהַרְבָּה אַרְבֶּה, רַבּוֹת לָאָב, רַבּוֹת לַבֵּן. (בראשית כב, יז): וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו, רַבִּי אוֹמֵר זוֹ תַּרְמוֹד, אַשְׁרָיו כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּמַפַּלְתָּהּ שֶׁל תַּרְמוֹד, שֶׁהָיְתָה שֻׁתֶּפֶת בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד מִנְּהוֹן אָמַר בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַשָּׁתִים [נסח אחר: קשטים], וּבְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנַת אֲלָפִים קַשָּׁתִים. (בראשית כב, יט): וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן, שְׁלָחוֹ אֵצֶל שֵׁם לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁנִּתְעַשְּׁרָה מִפִּלְכָּהּ, אָמְרָה הוֹאִיל וּמִן הַפֶּלֶךְ הַזֶּה הִתְעַשַּׁרְתִּי, עוֹד אֵינוֹ זָז מִתַּחַת יָדִי לְעוֹלָם. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, כָּל שֶׁבָּא לְיָדִי אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁעָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, לְפִיכָךְ אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתָּזוּז מִזַּרְעִי לְעוֹלָם. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר שְׁלָחוֹ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי הָעַיִן, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁעָלוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ עוֹד לֹא נִזְכְּרוּ שְׁמוֹתָן, וּלְהֵיכָן הָלְכוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מֵתוּ בְּרֹק. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מֵתוּ בְּעַיִן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁנּוּ אֶת מְקוֹמָם וְהָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עַל מְנָת כֵּן יָרְדוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, עַל מְנָת שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶן מוֹפֵת.