בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו (בראשית כב, ד), כְּתִיב (הושע ו, ב): יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל שְׁבָטִים, כְּתִיב (בראשית מב, יח): וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מְרַגְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, טז): וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל יוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל עוֹלֵי גוֹלָה, דִּכְתִיב (עזרא ח, לב): וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלשָׁה, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל אֶסְתֵּר, (אסתר ה, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, לָבְשָׁה מַלְכוּת בֵּית אָבִיהָ. בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבָּנָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבָּנָן אָמְרֵי בִּזְכוּת יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר בִּזְכוּת שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.

“On the third day, Abraham lifted up his eyes…” (Genesis 22:4) It is written “He will revive us from the two days, on the third day He will set us up, and we will live before Him.” (Hoshea 6:2) On the third day of the tribes it is written “On the third day, Joseph said to them…” (Genesis 42:18) On the third day of the spies, as it says “…and hide yourselves there three days…” (Joshua 2:16) On the third day of the giving of the Torah, as it says “It came to pass on the third day…” (Exodus 19:16) On the third day of Jonah, as it is written “…and Jonah was in the belly of the fish for three days and three nights.” (Jonah 2:1) On the third day of those who came up from exile, as it is written “…and stayed there three days.” (Ezra 8:32) On the third day of the resurrection of the dead, as it is written “He will revive us from the two days, on the third day He will set us up, and we will live before Him.” (Hoshea 6:2) On Esther’s third day “Now it came to pass on the third day, that Esther clothed herself regally…” (Esther 5:1) The royalty of her father’s house. In what merit? This is an argument of the Rabbis and Rabbi Levi. The Rabbis say: in the merit of the third day of the giving of the Torah, as it says “It came to pass on the third day when it was morning…” (Exodus 19:16) Rabbi Levi said: in the merit of the third day of our father Avraham, as it says "On the third day, Abraham lifted up his eyes and saw the place from afar.” (Genesis 22:4) What did he see? He saw a cloud attached to the mountain. He said: it appears that this is the place where the Holy One told me to offer up my son.

אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר. רַבָּנָן מַיְתֵי לֵיהּ מֵהָכָא מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ט י): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וגו' אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק עָתִיד הַמָּקוֹם לִרָחֵק מִבְּעָלָיו, וּלְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵלֵךְ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל כֹּה. (בראשית כב, ה): וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר מֵהַר הַמּוֹרִיָה בְּשָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְאַבְרָהָם לֹא חָזַר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וגו' וַיִקְדּוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. חַנָּה לֹא נִפְקְדָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, כח): וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה': הַגָּלֻיּוֹת אֵינָן מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ט): רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. הַמֵּתִים אֵינָן חַיִּין אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צה, ו): בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ.

He then said to him [Itzchak]: ‘Itzchak, my son do you what I see?’ ‘Yes,’ he replied. He said to his two servants: ‘Do you see what I see?’ ‘No,’ they answered. ‘Since you do not see it, “stay here with the donkey,” (Gen. 22:5), he bade them, because you are like the donkey, it follows that slaves are like cattle. The Rabbis proved [it from this verse spoken at] the Revelation: Six days you shall labor, and do all your work … you, nor your daughter, nor your man-servant, nor your maid-servant, nor your cattle (Ex. 20:10). R. Itzchak said: This place shall one day be alienated from its Owner. For ever? [No], for it is stated, “This is My resting-place forever; here will I dwell for I have desired it” (Ps. 132:14) — when he comes of whom it is written, “Lowly, and riding upon a donkey” (Zech. 1:9). “And I and the lad will go just there” — Ad Koh. Said R. Joshua b. Levi: We will go and see what is to be the eventual outcome of Koh. “And we will worship, and we will come back to you.” He informed him [through these words] that he [Itzchak] would return safely from Mount Moriah. R. Itzchak said: Everything happened as a reward for worshipping. Abraham returned in peace from Mount Moriah only as a reward for worshipping. “And we will worship, and we will come back to you.” Israel were redeemed only as a reward for worshipping: “And the people believed … then they bowed their heads and worshipped” (Ex. 4:31). The Torah was given only as a reward for worshipping: “And worship y’all afar off” (Ex. 24:1). Hannah was remembered only as a reward for worshipping: “And they worshipped before the Lord” (I Sam. 1:19). The exiles will be reassembled only as a reward for worshipping: “And it shall come to pass in that day, that a great horn shall be blown; and they shall come that were lost … and that were dispersed … and they shall worship Ad-nai in the holy mountain at Jerusalem” (Isa. 27:13). The Temple was built only as a reward for worshipping: “Exalt y’all Ad-nai our God, and worship at His holy mountain” (Ps. 99:9). The dead will come to life again only as a reward for worshipping: “O come, let us worship and bend the knee; let us kneel before Ad-nai our Maker (Ps 95:6).

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה (בראשית כב, ו), כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ. (בראשית כב, ו): וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַאֲכֶלֶת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרֵאת סַכִּין מַאֲכֶלֶת, לְפִי שֶׁמְּכַשֵּׁר אוֹכְלִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֲכִילוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אוֹכְלִים אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַמַּאֲכֶלֶת. (בראשית כב, ו): וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לִשָּׁחֵט.

And Avraham took the wood of the burnt-offering (Gen. 22:6) — like one who carries his own stake [to be impaled] on his shoulder. "And he took in his hand the fire and the knife (Ma’akheleth)" (Gen. 22:6). R. Hanina said: Why is a knife called ma’akheleth? Because it makes food (okhlim) fit to be eaten. While the Rabbis said: All eating (akhiloth) which Israel enjoy in this world, they enjoy only in the merit of that ma’akheleth (knife). "And they went both of them together (Gen. 22:6): one to bind and the other to be bound, one to slaughter and the other to be slaughtered.

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ (בראשית כב, ט), וְיִצְחָק הֵיכָן הָיָה, אָמַר רַבִּי לֵוִי נְטָלוֹ וְהִצְנִיעוֹ, אָמַר דְּלָא יִזְרוּק הַהוּא דְּיִגְעַר בֵּיהּ אֶבֶן, וְיִפְסְלֶנּוּ מִן הַקָּרְבָּן. וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וגו' וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, רַבִּי חָפְנִי בַּר יִצְחָק אָמַר כָּל מַה שֶּׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם עוֹקֵד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מִלְּמַטָּן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹבֵשׁ שָׂרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִלְּמַעְלָן, וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִפְלִיגוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתֶּם סְבוּרִים דְּאִלֵּין כָּפְתַיָּא קַיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, י): כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים, כִּי עַד שָׂרִים סְבוּכִים, אֶלָּא כְּסָבְאָם סְבוּאִים, אִשְׁתְּרוֹן יָתְהוֹן כָּפְתַיָּא, דִּכְתִיב (נחום א, י): אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח אָבִינוּ אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ לִקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, בָּכוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַהוּ חֻצָה, רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חֻצָה חִיצָה הוּא בָּרְיָה לְמִכַּס יַת בְּרֵיהּ וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת, אֵין אַבְרָהָם מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. (ישעיה לג, ח): שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יח, יא): חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה. (ישעיה לג, ז): הֵפֵר בְּרִית, (בראשית יז, כא): וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק. (ישעיה לג, ז): מָאַס עָרִים, (בראשית כ, א): וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ. (ישעיה , ז): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם, אֶתְמְהָא. וּמִי יֹאמַר לְךָ שֶׁאֵין הַפָּסוּק מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, נֶאֱמַר כָּאן מִמַּעַל, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִמַּעַל (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.

"And they came to the place which God had told him of; and Avraham built the altar there" (Gen. 22:9). And where was Itzchak? Said Rabbi Levi: he had taken and hidden him, saying, 'Lest he who sought to seduce him throw a stone at him and disqualify him from being a sacrifice.' "And Avraham built the altar there etc and bound Itzchak his son". Rabbi Hanina bar Itzchak said: As our father Avraham was binding his son Itzchak below, so the Holy One of Blessing was binding the [angel] princes of the heathens above. Yet they did not remain [bound]. For when Israel separated themselves in the days of Jeremiah the Holy One of Blessing said to them: ‘What do you think: that those fetters still exist?’ as it says, "For shall they be like tangled thorns (sirim)" (Nahum 1:10), which means: For are the Princes (sarim) to be tangled [i.e. bound] forever? No; for when they [the Israelites] are “drunken according to their drink” (Nahum 1:10), their fetters are broken, for it is written, "They shall be devoured as stubble fully dry" (Nahum 1:10). When our father Avraham stretched forth his hand to take the knife to slay his son, the angels wept, as it says, “Behold, their valiant ones [the angels] cry without — hutzah” (Isa. 33:7). What does ‘hutzah’ mean? R. ‘Azariah said: It is unnatural. It is unnatural that he should slay his son with his own hand. And what did they say? The highways lie wasted? (Isa. 33:8) — does not Avraham show hospitality to travelers? The wayfaring man ceased — shavat (Isa. 33:8) — as in the verse, It had ceased (hadal) for Sarah (Gen. 18:2). "He has broken the covenant" (Isa. 33:8), [similar to] “But My covenant will I establish with Itzchak” (Gen. 17:21). “He has despised the cities (Isa. 33:8), “And [Avraham] dwelt between Kadesh and Shur” (Gen. 20:1). He regards not man (Isa. 33:8) — has Avraham no merit in his favor? This is surprising! And who says that this verse does not refer to the angels? — Here it says, “Upon (MI-MA’AL) the wood”, while in another passage it says, “above (mi-ma’al) Him stood the seraphim” (Isa. 6:2).

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י), רַב בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, מִן הָכָא, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן הַהַגָּדָה אֲמַר לָךְ, חָזַר הוּא בֵּיהּ, וְאִין מִן אוּלְפָּן אֲמַר לָךְ, לֵית הוּא חָזַר בֵּיהּ, דְּתָנֵי לֵוִי הָיוּ נְעוּצִים מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, תְּלוּשִׁין וּנְעָצָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד בְּמַגַּל קָצִיר וּבְצֹר וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה, אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ, וְאֵין מוֹהֲלִין בָּהּ, וְאֵין חוֹתְכִין בָּהּ בָּשָׂר, וְאֵין מְקַנְחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, וְלֹא מְחַצִּין בָּהּ אֶת הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹכֶנֶת עָלָיו.

And Abraham stretched forth his hand, and took the knife (Gen. 22:10). Rav asked R. Hiyya the Elder: How do we know that ritual slaughtering must be with a movable object? From here: "And Abraham stretched forth his hand, and took the knife" — he said: if he told you this from a Haggadah, he might retract; and if he stated it as a tradition, he cannot not retract from it, since Levi taught: If they [sharp flints] were attached [to the ground or rocks] from the very beginning, they are unfit; but if they had been originally detached but subsequently fixed in the ground, they are fit, since we learned: "If one slaughters with a hand-sickle, a harvest sickle, a flint, or a reed, the slaughtering is fit." Said Rabbi Yosei: Five things were said of a reed stalk: You may not slaughter, circumcise, cut meat, wipe your hands, nor pick your teeth with it, because an evil spirit rests upon it.

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.

"And the angel of Ad-nai called to him out of heaven, and said: Abraham, Abraham" (Gen. 22:11). Rabbi Hiya taught: This is an expression of love, this is an expression of urging. Rabbi Eliezer ben Yaakov said: He spoke to him and to future generations, there is no generation which does not contain people like Avraham, and there is no generation which does not contain people like Yaakov, Moshe, and Shmuel. And he said: "Do not lay your hand etc." (Gen. 22:12) Where was the knife? Three tears had fallen from the angels of service and the knife dissolved. Avraham said: ‘I will strangle him,’ He said: ‘Do not lay your hand upon the lad.’ [Avraham] said ‘I will take a drop of blood from him’ - He said to him: ‘Neither do anything [me'uma] to him’ [meaning] inflict no blemish [muma] upon him. "Because now I know" [meaning] I have made it known to all that you love Me, "and you have not withheld, etc". And do not say that all ills that do not affect one’s own body are not ills, rather I ascribe merit to you as though I had told to you to sacrifice yourself and you did not refuse.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ.

[נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ]

Another explanation: Rabbi Itzchak said, "At the time that Avraham sought to bind Itzchak, his son, [the latter] said to him, 'Father, I am a young man and I am concerned lest my body shake from fear of the knife and I will trouble you, and lest the slaughtering will be invalid and it will not be considered a sacrifice for you. Rather, tie me very well.' Immediately, ‘and he bound Itzchak.' Could he really tie up a man of thirty-seven (a different version: of twenty six years)? Rather, it was with his agreement. Immediately. 'And Avraham sent his hand.' He sends his hand to take the knife and his eyes brings down tears and the tears fall onto the eyes of Itzchak from the mercy of his father. And nonetheless, the heart was happy to do the will of his Maker. And the angels gathered in many groups above them. What did they yell out? 'The ways have become desolate, the wayfarer has ceased; He has rescinded His covenant; He has become disgusted with the cities' (Isaiah 33:7) – He does not desire Jerusalem and the Temple that he had in mind to bequeath to the children of Itzchak. 'He did not consider a man' – merit did not stand Avraham well: 'No creation has importance in front of Me.'" Rabbi Acha said, "Avraham started to wonder, 'These words are only words of wonder. Yesterday, you told me (Genesis 21:12), "Because in Itzchak will your seed be called." And [then] you went back and said, "Please take your son." And now You say to me, "Do not send your hand to the youth." It is a wonder!' The Holy One, blessed be He, said, 'Avraham, "I will not profane My covenant and the utterances of My lips, I will not change" (Psalms 89:35) – When I said, "Please take your son," I did not say, "slaughter him," but rather, "and bring him up." For the sake of love did I say [it] to you: I said to you, "Bring him up," and you have fulfilled My words. And now, bring him down.’ [A different version: They said a parable about a king that said to his friend, 'Bring up your son to my table.' His friend brought him up and his knife was in his hand. The king said, 'And did I say to you, "Bring him up to eat him?" I said to you, "Bring him up"' – [and this was] because of [the king's] love.) This is [the meaning of] what is written (Jeremiah 19:5), 'it did not come up on My heart' – that is Itzchak."]

וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר (בראשית כב, יג), מַהוּ אַחַר, אָמַר רַבִּי יוּדָן אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, יד): וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אַחַר כָּל הַדּוֹרוֹת, יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַבִּי יִצְחָק כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֵן נוֹטְלִין שׁוֹפָר וְתוֹקְעִין בּוֹ וְנִזְכָּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא מוֹחֵל לָהֶם, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נִתּוֹשׁ מִן הַחֹרֶשׁ הַזֶּה וְהוֹלֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ בְּחֹרֶשׁ אַחֵר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לְהִסְתַּבֵּךְ לַמַּלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִן מָדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע. (בראשית כב, יג): וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ, רַבִּי בַּנְאִי אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם הֱוֵי רוֹאֶה דָּמָיו שֶׁל אַיִל זֶה כְּאִלּוּ דָּמוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּנִי, אֵמוּרָיו, כְּאִלּוּ אֵמוּרָיו דְּיִצְחָק בְּרִי, כַּהֲדָא דִתְנַן הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ, הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת זוֹ, הֲרֵי זוֹ חִלּוּפֵי זוֹ, הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי רוֹאֶה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי אֶת יִצְחָק בְּנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִקְרַבְתִּי אֶת הָאַיִל הַזֶּה תַּחְתָּיו, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים ב טו, ז): וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, כַּהֲדָא דִתְנַן כְּאִמְּרָא כְּדִירִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּאִמְּרָא תְמִידָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. תַּמָּן אָמְרֵי כִּוְלַד הַחַטָּאת. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא כְּאִמּוּר דְּלָא יְנַק מִן יוֹמוֹי.

"And Avraham lifted up his eyes, and looked, and behold another (achar) ram (Gen. 22:13)". What does ahar mean? Said Rabbi Yudan: After (achar) all that happened, Israel still fall into the clutches of sin and be the victims of persecution; yet they will be ultimately redeemed by the ram’s horn, as it says, “[And Ad-nai will manifest Himself to them, and His arrows shall flash like lightning,] Ad-nai E-lohim shall sound the ram’s horn [and advance in a stormy tempest]” (Zech. 9:14). Rabbi Yehudah bar Rabbi Simon: After [achar] all generations Israel will fall into the clutches of sin and be the victims of persecution; but their end is to be redeemed by the ram’s horn, as it says, ‘And Ad-nai E-lohim will blow the horn,’ etc. Rabbi Hanina b. R. Isaac said: All days of the year Israel are in sin’s clutches and are victims of prosecutions, but on New Year they take the shofar and blow on it, and are remembered by the Holy One of Blessing and He forgives them, and their end is to be redeemed by the ram’s horn, and it says, "And Ad-nai E-lohim will blow the horn." Rabbi Levi said: Because Avraham our Father saw the ram extricate himself from one thicket and go and become entangled in another, the Holy Oneof Blessing said to him: ‘So is the future of your children to be entangled in reigns, from Babylon to Media, from Media to Greece, and from Greece to Edom; and their end will be to be redeemed by the ram’s horn,’ as it is written, “And Ad-nai E-lohim will blow the horn.” “And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son (Gen.22:13). Rabbi Banai said: he said in front of Him: ‘Sovereign of the Universe! Look upon the blood of this ram as though it were the blood of my son Itzchak; its lambs as though they were my son’s lambs(descendants),’ even as we learned: When a man declares: This animal be instead of this one, in exchange for that, or a substitute for this, it is a valid exchange. Rabbi Pinchas said: he said in front of Him: ‘Sovereign of the Universe! Regard it as tough I had sacrificed my son Itzchak first and achar (after) this ram in the stead of him, as in the verse, “And Iotam his son reigned in his stead” (II Kings 15:7). It is even as we learned; "[When one declares 'I vow a sacrifice] like the lamb or like the animals of the Temple stalls” (Nedarim 10b, Mishnah Nedarim 1:3) - R. Yochanan said: he meant, like the lamb of the daily burnt-offering; Resh Lakish said: he meant, like Itzchak’s ram. There [in Babylon] they say: Like the off-spring of a sin-offering. Bar Kappara taught: He meant like the lamb which has never given suck.

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.

"And Avraham called the name of the place "Ad-nai Yireh" [Ad-nai will see] (Gen. 22:14). Rabbi Yochanan said "he said to Him: 'Master of Worlds, at the hour that you said to me "Take please your son, your only son" (Gen. 22:2), I had what to respond. Yesterday You said "For through Itzchak [will I make your line great]" (Gen. 21:22) but now "Take please your son"!? And God forbid that I don't do as you've asked me; instead, I conquered my mercy to do Your will. May it be your will, Ad-nai our God, that in the hour when the sons of Itzchak come to do transgressions and bad deeds, that this very Binding [Akeidah] be remembered for them, and may You be filled with Mercy on them!' Avraham called it "Yireh", as it says "and Avraham called the name of the place Ad-nai Yireh." Shem called it Shalem, as it says "And Malchitzedek, the king of Shalem..."(Genesis 14:18) The Holy One of Blessing said "If I call it Yireh, as Avraham called it, then Shem, who was a righteous man, will become angry; and if I call it Shalem, Abraham, who was a righteous man, will be angry. Instead, I call it Yerushalayim [Jerusalem], as they called it together: Yireh Shalem. Jerusalem. Rabbi Berechiah said in Rabbi Helbo’s name: While it was Shalem, the Holy One of Blessing made for Godself a sukkah [booth] and prayed in it, since it says "In Shalem is set His tabernacle, and His dwelling-place in Tzion" (Psalms 76:3). And what did He say? ‘May it happen that I see the building of My house." Another interpretation: It [this verse] teaches that the Holy One of Blessing showed him the Temple destroyed and built, destroyed and build [a second time], since it says: "the name of that place Ad-nai Yireh" (Ad-nai sees): this is it built, as you say [the verse] "Three times in a year shall all your males be seen [yira'eh] (Deut. 16:16). "As it is said to this day in the Mountain of Ad-nai [is seen, Heb. yira'eh]" (Gen.22:14) This is it destroyed, as in the verse "on the mountain of Tzion, which is desolate" (Lam. 5:18). "Ad-nai is seen" this is it built and perfected in the future to come as the topic [in the verse] that is said: "When Ad-nai built Tzion, He will be seen in His glory" (Psalms 102:17).

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית, וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי (בראשית כב, טו טז), מַה צֹּרֶךְ לִשְׁבוּעָה זוֹ, אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה וְלֹא אֶת יִצְחָק בְּנִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁשָּׁמַר אֶת אֲגִינוֹ שִׁבֹּלֶת נָהָר וְהִקְפִּיץ גַּם בְּנוֹ עִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַה צֹּרֶךְ לִשְׁבוּעָה זוֹ, רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה, יָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן רִאשׁוֹן וְגֵרְשָׁהּ, שֵׁנִי וְגֵרְשָׁהּ, שְׁלִישִׁי וְגֵרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן עֲשִׂירִי נִתְכַּנְסוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ לוֹ הִשָּׁבַע לָנוּ שֶׁאֵין אַתָּה מְגָרֵשׁ אֶת אִמֵּנוּ מֵעַתָּה. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ נִסָּיוֹן עֲשִׂירִי, אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה. אָמַר רַבִּי חָנִין (בראשית כב, טז): כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִסָּיוֹן עֲשִׂירִי הוּא, וְאַתָּה אוֹמֵר כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא זֶה נִסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא קִבְּלוֹ עָלָיו אָבַד אֶת הַכֹּל [נסח אחר, כל מה שעשה]. כִּי כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וגו' (בראשית כב, יז), בְּרָכָה לָאָב, בְּרָכָה לַבֵּן. (בראשית כב, יז): וְהַרְבָּה אַרְבֶּה, רַבּוֹת לָאָב, רַבּוֹת לַבֵּן. (בראשית כב, יז): וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו, רַבִּי אוֹמֵר זוֹ תַּרְמוֹד, אַשְׁרָיו כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּמַפַּלְתָּהּ שֶׁל תַּרְמוֹד, שֶׁהָיְתָה שֻׁתֶּפֶת בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד מִנְּהוֹן אָמַר בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַשָּׁתִים [נסח אחר: קשטים], וּבְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנַת אֲלָפִים קַשָּׁתִים. (בראשית כב, יט): וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן, שְׁלָחוֹ אֵצֶל שֵׁם לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁנִּתְעַשְּׁרָה מִפִּלְכָּהּ, אָמְרָה הוֹאִיל וּמִן הַפֶּלֶךְ הַזֶּה הִתְעַשַּׁרְתִּי, עוֹד אֵינוֹ זָז מִתַּחַת יָדִי לְעוֹלָם. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, כָּל שֶׁבָּא לְיָדִי אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁעָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, לְפִיכָךְ אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתָּזוּז מִזַּרְעִי לְעוֹלָם. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר שְׁלָחוֹ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי הָעַיִן, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁעָלוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ עוֹד לֹא נִזְכְּרוּ שְׁמוֹתָן, וּלְהֵיכָן הָלְכוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מֵתוּ בְּרֹק. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מֵתוּ בְּעַיִן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁנּוּ אֶת מְקוֹמָם וְהָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עַל מְנָת כֵּן יָרְדוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, עַל מְנָת שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶן מוֹפֵת.

"And the angel of Ad-nai called to Avraham a second time from heaven, and said: 'By Myself I have sworn" (Gen. 22:15-16). Why was this oath needed? He [Avraham] said to Him: ‘Swear to me not to test me ever again, nor my son Itzchak.’ This is similar to one who was saving his basin from being swallowed by the river, and his son jumped into it with him. Another interpretation: why was this oath needed? Rabbi Chama ben Rabbi Chanina said: He said to Him ‘swear to me not to test me ever again’ This is similar to a king who was married to a noble lady, she gave birth to her first son and he divorced her; [he remarried her and then she gave birth to] a second son, and he divorced her; a third son, and he divorced her; and when she gave birth to the tenth son, they all assembled and demanded of him: ‘Swear to us not to divorce our mother ever again.’ So too when our father Avraham was tested the tenth time, he said to Him: ‘Swear to me that You will not to test me ever again.’ Rabbi Chanin said: "Because you have done [asita] this thing" (Gen. 22:17) — it was the tenth [asiri] trial, and you say "because you have done this thing!" Rather, this is the last test, which was as weighty as all the rest together, and if he had not accepted to [do] it, all would have been lost. [A different version: all that he did would have been lost.] "I will verily bless you, etc." (Gen. 22:17) a blessing for the father and a blessing for the son. "And I will verily multiply"(Gen. 22:17) : increase for the father and increase for the son. "And your seed shall inherit the gate of his enemies"(Gen. 22:17). Rabbi said: This is Tadmor, happy is anyone who sees the downfall of Tadmor which took part in both destructions. Rabbi Yudan and R. Chanina — one of them said 'at the destruction of the first Temple it supplied eighty thousand archers.[A different version: truth tellers (?)] and in the second destruction it supplied eight thousand archers. "And Avraham returned to his young men (Gen. 22:19) And where was Itzchak? Rabbi Berechiah said in the name of the Rabbis from there: he sent him to Shem to study Torah. This is similar to a woman who became wealthy through her spindle, she said: ‘Since I have become wealthy through this spindle, it will never leave my hand.’ So too Avraham said: ‘All that has happened to me is only because I engaged in Torah and mitzvot; so I do not want it to ever depart from my seed.’ Rabbi Chanina said: He sent him [home] at night, for fear of the [evil] eye, because from the moment that Chananiah, Mishael, and Azariah came out unscathed from the fiery furnace they aren't mentioned anymore, and where did they go? Rabbi Eleazar said: They died through the spittle. Rabbi Yosei said: They died through an [evil] eye. Rabbi Yehoshua ben Levi said: They changed their place and went to Yehoshua ben Yehotzadak to study Torah, since it is written "Hear now, Yehoshua the high priest, you, and your companions that sit before you [for they are men that are a sign] (Zech. 3:8). Rabbi Chanina said: For this Chananiah, Mishael, and Azariah went down to the fiery furnace, that a sign should be done through them.