Vayera, Comment 12 וירא, י״ב
1 א

וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. דרשו רבותינו ז"ל (בב"ק דצ"ב ע"א) שכל מבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, ידוע מאמרם ז"ל (מועד קטן דט"ז ע"ב) על פסוק צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כ״ג:ג׳) מי מושל בי צדיק שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והצדיק מבטלה, ואיך הוא מבטל גזרת השם יתברך, הענין הוא כך, כי כל הרעות והיסורים הם דינים, ודינים אינם נמתקין אלא בשורשן, ואיתא בזוהר הקדוש (תרומה דקע"ה ע"ב, אתרי דס"ה ע"א) בינה מסטרהא דינין נפקין, והצדיק מעלה כל הדינים אל הבינה ושם ניתקנין בשרשם. ולפי זה צריך להבין למה אינו יכול הצדיק לעשות לעצמו כך, דהיינו כשיש לו יסורים למה אינו יכול להעלות הדינים אל הבינה כנ"ל, הגם שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד"ה ע"ב) אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, מכל מקום צריך להבין למה הוא כך, אך הטעם הוא כי אינו יכול לעשות זה רק בדעת, ואיך יעשה כשנוטלין ממנו הדעת והמוחין שלו, לכן אינו יכול לעזור לעצמו כלום, ומטעם זה הוא מצוה גדולה שאחרים יתפללו בעדו ויעלו הדינין כנ"ל, ולהבין איך ניתקנין הדינין בשרשם, גם מהו הלשון מסטרהא דינים נפקין, כי הנה יש חמשים שערי בינה והמ"ט שערים הם נקראים סטרהא ושם הוא מקום מוצא הדינים וכו' אבל בשער החמשים שהוא נקרא אי"ן, שם הוא רחמים גמורים, ואין שם דין כלל, ולכן כשמעלים הדינים אל שער האי"ן, נתקנים, כמאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים כי בדבר שאין לו שטח אין שייך שבירה.

2 ב

ולכן אמר הבעש"ט נבג"מ על מאמר רבותינו ז"ל שהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה, וצריך להבין למה נענה דווקא בתחלה, אבל הענין הוא שהמתפלל על חבירו הוא צריך להעלות הגבורות והדינים לשרשם כנ"ל, ואם כן הרי המתפלל הוא שם תחלה, ואחר כך ממשיך על החולה גם כן, ולכן הוא נענה תחלה וכו':
(מאור עינים פ' נשא).