14י״ד
1 א

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך שלשים מהן ראויין לעבר שנה ועשרים בינוניים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל המדות של חכמים וכל דבר ודבר שבתורה לא הניח שלא למד לקיים מה שנא׳ (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:

2 ב

הוא היה אומר אם עשית תורתך הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה:

3 ג

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי לכולן קרא להן שמות. לאליעזר בן הורקנוס קרא בור סיד שאינו מאבד טיפה קנקן זפותה שמשמרת את יינה. ליהושע בן חנניה קרא לו חוט המשולש לא במהרה ינתק. וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. ולישמעאל בן חנניה קרא לו גרוע במדבר שמחזקת מימיה (אשרי תלמיד שרבו מודה לו ומעיד עליו). ולאלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף ומעין המתגבר שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ לקיים מה שנא׳ (משלי ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים:

4 ד

הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שנייה מכריע את כולם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם:

5 ה

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס רבי אליעזר ואמר עין טובה. נכנס רבי יהושע ואמר חבר טוב. נכנס רבי יוסי ואמר שכן טוב יצר טוב ואשה טובה. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד (נ״א כגון מרדכי יהודי שראה את הנולד). נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב טוב לשמים ולב טוב לבריות. אמר להם רואה אני את דברי ר״א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזה דרך רעה שירחק ממנה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס ר׳ אליעזר ואמר עין רעה. נכנס ר׳ יהושע ואמר חבר רע. נכנס ר' יוסי ואמר עין רע ושכן רע ואשה רעה. נכנס ר׳ שמעון ואמר הלוה ואינו משלם שהלוה מן האדם כלוה מן המקום שנא' (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב רע לשמים ולב רע למצות ולב רע לבריות ואמר להם רואה אני את דברי ר׳ אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם :

6 ו

כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אדה״ר היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין שנא׳ (בראשית ד׳:כ״ה) וידע אדם עוד את אשתו אף אתה קבל תנחומין א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדה״ר. נכנס ר׳ יהושע וא״ל רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנא׳ (איוב א׳:כ״א-כ״ב) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס ר׳ יוסי וישב לפניו א״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר (ויקרא י׳:ג׳) וידם אהרן אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס ר״ש וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומניין שקבל דוד תנחומין שנא׳ (שמואל ב י״ב:כ״ד) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה אף אתה רבי קבל תנחומין. א״ל לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס ר״א בן עזריה כיון שראהו אמר לשמשו טול לפני כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה״ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא [ויש לך לקבל עליך תנחומים כשחזרת פקדונך שלם] א״ל ר׳ אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה למקום שת״ח מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה:

When Rabbi Yohanan ben Zakkai's son died, his disciples came into comfort him. Rabbi Eliezer entered, sat down before him, and said to him, "Master, with your permission, may I say something to you?" "Speak," he replied. Rabbi Eliezer said, "Adam had a son who died, yet he allowed himself to be comforted. How do we know? For it is said: 'And Adam knew his wife again.' (Genesis 4:25) You, too, will be comforted." Rabbi Yohanan said to him, "Is it not enough that I grieve over my own loss and you remind me of the grief of Adam?" Rabbi Joshua entered and said to Rabbi Yohanan, "May I say something to you?" "Speak," he replied. Rabbi Joshua said, "Job had sons and daughters, all of whom died in one day, but he allowed himself to be comforted. You, too, will be comforted. How do we know that Job was comforted? For it is said: 'Adonai gave, and Adonai has taken away, blessed is the name of Adonai.'" (Job 1:21) Rabbi Yohanan said to him, "Is it not enough that I grieve over my own son, and you remind me of the grief of Job?" Rabbi Yosi entered and sat down before Rabbi Yohanan. He asked, "Master, with your permission, may I say something to you?" "Speak," Rabbi Yohanan replied. "Aaron had two grown sons," Rabbi Yosi began, "both of whom died in one day. Yet he allowed himself to be comforted, as it is said: 'And Aaron said nothing.' (Leviticus 10:3) Is not silence consolation? Therefore, you, too, will be comforted." Rabbi Yohanan said, "Is it not enough that I grieve over my own; now you remind me of the grief of Aaron?" Rabbi Simeon entered and said to him, "Master may I say something to you?" "Speak," Rabbi Yohanan replied. "King David had a son who died, yet he allowed himself to be comforted. You, too, will be comforted. How do we know that David allowed himself to be comforted? For it is said: 'And David comforted Batsheva, his wife, and bore with her a son, and called his name Solomon.' (2 Samuel 12:24) You, too, Master, will be comforted." Rabbi Yohanan said, "Is it not enough that I grieve over my own son and now you remind me of the grief of King David?" Rabbi Eleazar ben Azariah entered ... and sat down before Rabbi Yohanan and said, "I want to tell you a parable. You are like the man who was given a very precious jewel by a ruler. Every single day, the man would cry out with worry: 'Woe unto me! The ruler has implored me to care for the jewel with absolute trust. When will the ruler want the jewel returned?' You, Master, had a son. He studied the Torah, the Prophets, the Writings. He studied Mishnah, Halakha, Agadah. And he departed the world without sin. You should be comforted knowing that you returned him with absolute trust. Rabbi Yohanan said, "Rabbi Eleazar, my son, you have comforted me the way comfort should be given!" ...