בהג"ה וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אע"פ שאין לבו רואה ערותו כגון שהוא מכוסה בבגד אסור כן כ' הב"י והעתיק לשון רבינו ולא כ' עליו מורה מקום נראה דגם הוא נסתפק מאיזה מקום הוציא הדין הזה וצ"ע מהיכן למד רבינו דין זה ונ"ל שלמד רבינו כן מן האיבעי דפ' מי שמתו כמבוא' בדברי הב"י בסי' ע"ג אי שרי לקרות בהחזרת פנים וכן ר"י אומר אפי' אשתו עמו עכ"פ צריך שיחזו' פניו וכמ"ש רש"י ז"ל והשתא אי הוה טעמו משום הרהור נגיעת ערוה לחוד למה לו להחזי' פניו הלא אפש' בהרחקה שירחק מחבירו הרחק' מאוד באופן שלא יגע בבשרו אלא ודאי לא מפני חשש זו לבד הזקיקו להחזי' פניו אלא גם שלא יראה לבו ערות חבירו ותיקון דבר זה אי אפש' אלא בהפסקת טלית או בהחזרת פניו אמ"ז וע"ל סי' נ"א:
שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אע"פ שאין מפסיק' למטה מן החזה ולא בעי' טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שיתכסה ערותה (ב"י בשם א"ח) וי"א דכשאשה עומדת אפי' לובשת חלוק אסורה להתפלל תפלה מעומד כמו שאסו' לאיש אלא צריכה להפסיק ביד' על החלוק למטה מהלב (מורי בב"ח):