בראשית ברא וגו'. הנה מהראוי יאמר בראשית ברוא. או בראשונה ברא. כי הן זאת היתה עם רז"ל לומר כי היא בי"ת בעבור. באומרת בשביל התורה שנקראת ראשית. או בשביל צדיקים שנקראו ראשית. וכיוצא בדרשות אלו. ועל דרך הפשט יאמר כי הנה קיימו וקבלו רז"ל (ב"ר פ"א) כי ז' דברים קדמו לעולם. תורה וכסא הכבוד כו' והוכיחו כי התורה קדמה לכסא הכבוד באופן שהיא ראשית לכל. עוד שנית אמרו רז"ל בתנחומא ובב"ר (שם) כי בתורה ברא הקב"ה שמים וארץ. ובזה יתכן כי טרם תספר מציאות הבריאה ספרה לנו במה בראה. וז"א בראשית ברא. לאמר במה שהוא ראשית לכל היא תחלה וראש לכל שהוא גם לשבעת הדברים בה ברא אלהים את השמים כו'. והנה הוא שע"י צירוף אותיות התורה ברא אלהים שמים וארץ. כמאמרם ז"ל (ברכות דף ל"ה) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. אך הנה מצאנו לרז"ל (שם) בב"ר רוח אחרת מעין דרך זו. כי לא בחרו בבחינה זו בביאור מלת בראשית כ"א על היות התורה כלי אומנות כפנקס שביד האומן. וזה ל' מאמרם (ז"ל שם) ואהיה אצלו אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן. והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא דפתריות ופנקסות יש לו לדעת האיך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה היאך מה דאת אמר ה' קנני ראשית דרכו ע"כ. ולבא עד תכונתו נעיר בו קצת מההערות הראויות. (א) אומרו התורה אומרת כו' שהם דברי מותר כי מי לא ידע כי התורה היא האומרת. (ב) כי תחלה אמר אמון אומן שיורה כי התורה היא האומן ואח"כ אמר שהיא כלי אומנות. (ג) איך נרמז כלי האומנות באמון ולמה לא נאמר אומן בפירוש. (ד) כי אין המשל צודק כלל כי הלא בנמשל המלך והאומן אחד המה. (ה) כי התורה מספרת סדר הבריאה היאך היתה ואיך יאמר שהיא כפנקס שלמדים ממנו לבנות ולעשות חדרים ופשפשים. (ו) אומר מביט בתורה ובונה האם צורך אליו יתברך חלילה להביט בתורה כאומן שמביט בפנקס היבצר ממנו האיך יעשה חדרים או פשפשין. ומאומרו כך היה הקב"ה כו' יראה שהוא בדמותו בצלמו ואין דומה לו כלל. (ז) או' והתורה אמרה בראשית כו' למה זה א' בלי צורך ובלי קשר. (ח) או' בנוהג שבעולם כו' כי טבע ל' זה הוא ליאמר כאשר מנהגו של עולם הוא הפך הנדון שלפנינו אך עתה הנה הוא רוצה לדמותו ממש באומר כך היה הקב"ה כו' ומהראוי יאמר למלך שבונה פלטין כו':
והנה לבא אל הביאור נקדים ב' הקודמת מפורסמות. (א) כי הנה ע"י התורה אלהית נברא העולם כמאמרם ז"ל ריש מדרש תנחומא וכמאמרם יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. וידוע כי לא יפעל בהן כחרש עצים במקבות ובגרזן שהם כלים נפרדים מהחוצב בם והוא לבד הפועל כי לא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אתם מבלי דעת החוצב בם לכל אשר יחפוץ בחרושת עץ לעשות אמנם אותיות התורה גם כי המה כלי אומנותו לא יתייחסו לנפרדים מאתו יתברך חלילה כי הוא יתברך וחכמתו היא התורה אחת היא כי חיות ורוחניות המה וכאשר יוצרנו יוצר בראשית יצר את העולם בהן המה היוצרים כי הן הן שמותיו וחכמתו ית' בלתי נפרדים מן איכותו הנה כי ממוצא דבר ימשך כי גם בתורה יפול שם אומן במעשה בראשית:
הקדמה ב והוא כי הנה ספור הדברים הנבראים בששת ימי בראשית כאשר יתפרשו ע"ד הסוד הלא ירמזון אל דברים נאצלים עליונים רוחניים לאין תכלית ועד לא נברא העולם כי התורה קדמה אלפים שנה הוא לבדו היה הנרצה בכונת הכתובים כי איך יאמר ברא אלהים את השמים כו' ועדיין לא נבראו אך המה נדרשים ע"ד הסוד ועל הדרך ההוא בקשוה מלאכי השרת ולא ע"ד פשטה כאשר היא אצלנו וכאשר ברא אלהים את השמים והארץ וכל צבאם את הכל עשה יפה בעתו רמז ומקביל אל הדברים הנרצים בכונת הכתובים ע"ד הסוד נמצא כל סדר ותיקון מעשה בראשית בכל פרטיו ונקודות זמן עשיית כל דבר ואופן עשייתו לפי פשטו הוא מכוון אל כונת הכתוב בנרצה בו לפי כונת הכתוב לפי הסוד והדברים הנאצלים עליונים הנרמזים בו כנודע ליודעים חן. ואם כן אחר שבריאת העולם היה ע"ד וסדר מתייחס אל דברים עליונים ואצילותם שהם כונת המקראות לפי סודם ועל פי סודם וענינם נברא הנה תדמה התורה קודם בריאת העולם אל פנקס האומן שכתוב ומצוייר בו היאך יעשה חדרים ופשפשין ועל פיהם יעשה כי כן עשה ה' שמים וארץ וכל צבאם על פי הדברים הנרמזים בתורה ע"ד הנסתר שבה ואמר מביט בתורה לומר שע"י הביטו יתברך בדברים העליונים הנאצלים למעלה שהם ענין הכותב בתורה כמדובר ע"י הבטתו בהם שהוא הביטו בתורה עצמה כי איכותם בה היה שפע כל דבר מהם משתלשל אורו עד למטה ומהוה דוגמתו:
והנה על הבחינה הזאת השנית תקרא התורה כלי אומנותו כפנקס האומן ועל בחינת הקדמה הא' תקרא אומן באופן כי שניהם כאחד יצדקו בתורת אלהות ובזה נבא אל ביאור המאמר והוא כי הוקשה להם שמהראוי יאמר אמונה בפת"ח האל"ף שהיתה מגודלת אצלו ית' ע"כ אמר כי אמון הוא כאומרו אומן והוא על הבחינה הראשונה ומפני שהרגיש שהיל"ל אומן בפירוש לז"א התורה אומרת כו' כלו' גם כי יש בחינה שהתורה תקרא. אומן עם כל זה למה שהתורה עצמה היא המדברת אינה אומרת על עצמה הבחינה הגדולה ההיא כ"א הקטנה הימנה ללמד דעת ענותנות אל לומדיה וזהו התורה אומרות כי אף שרמזת היותה אומן אינה אומרת בפירוש רק היותה כלי אומנות ולהורות המצא בה שתי בחינות אמר בנוהג שבעולם כו' לומר כי כאשר בנוהג שבעולם ימצאו מעמד שלשת הדברים מלך ואומן ופנקס כך ג' אלה ימצאו יחד בהיותו ית' מביט בתורה ובונה את העולם כי הוא יתברך הוא המלך ושתי בחינות התורה הנזכרות הם האומן והפנקס ולא הוצרך לפרש איך היתה אומן כי פשוט הוא רק איך היחה פנקס ונרמז היותה פנקס באומרו היה מביט בתורה ובורא כי כאשר האומן מביט בפנקס האיך יעשה חדרים ופשפשין כן הוא יתברך על יד הבטתו אל סודות התורה שבתיבות מעשה בראשית שהוא בנין אצילות העליון. היה בורא כל פרטי הבריאה למטה להקבילם אל הדברים העליונים הנרצים לפי ספור הבריאה לפי סודם. ועתה בא לגלות לנו מהיכן למד שלמה להסתיר הבחינה הראשונה ולא אמר אומן כ"א ברמז עם שהיה מפליג במעלת התורה ואמר שלמד מהתורה עצמה שאמרה בראשית ברא אלהים כו' שמורה היותה כלי אומנות שבה ברא ה' את השמים כו' ולא נאמר ראשית ברא את השמים שהיה מורה הבחינה הראשונה וזהו והתורה אמרה כו' ולהיות שאין הדמות הנמשל אל המשל רק באשר נמצא בו ג' הדברים אך האומן והכלי הם בנמשל בלתי נפרדיים כאשר הם במשל ע"כ אמר בנוהג שבעולם ולא אמר למלך שבונה כו' ועל המצא בו ג' הדברים הנמצאים במשל אמר כך היה הקב"ה כו'. הנה פירוש אומרו בראשית במה שהוא ראשית היא התורה ברא אלהים כו' שהוא כלי אומנתו יתברך ושיעור הכתוב על פי דברי המאמר שטרם יברא העולם השפל היה ביאור כל פרטי הבריאה מתפרש על בנין אצילות העליון שהוא קודם לעולם ודוגמתו היה כל מה שנברא למטה כי מבנין אצילות העליון נתפשט ונשתלשל שפע מכל פרטים עליונים נתהוו כל מה שלמטה דבר יום ביומו ובזה יאמר בראשית במה שהוא ראשית הוא בנין אצילות עליון ברא אלהים את השמים כו' כמדובר שהיה מביט וברא את העולם:
או יאמר כמאמרם ז"ל כי שבעה דברים קדמו לעולם תורה וכסא הכבוד כו' וביארנו במקומו כי כלם הוצרכו לבריאת עולם ובלעדם היה בלתי מתקיים כאשר הארכנו שם ובזה יאמר בראשית שהוא במה שהוא ראשית לכל שהם השבעה דברים ברא אלהים את השמים ואת הארץ:
או יאמר כי הנה ארז"ל בי' מאמרו' נברא העולם והנה הקשו בגמרא ט' הן ותרצו בראשית נמי מאמר הוא ראוי לשים לב שאם כן איפה למה לא נאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ככל יתר מאמרות ולבא אל הענין נשית לב גם על מאמרם ז"ל באומרו ביום השני יהי רקיע שהוא יחזק הרקיע כי לחין היו בראשון ונתחזקו בשני כי הוקשה למו כי אחר הברא שמים בראשון איך יאמר בשני יהי רקיע על כן פירשו על החזוק והלא יפלא הפלא ופלא האם יד ה' תקצר חלילה מלהחזיקה בראשון שהוצרך יום שני ומה גם פעולותיו יתב' שאינם תחת הזמן ולא עוד אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו להחזיקם ועוד למה קרא אל החזוק הויה:
אמנם לבא אל הביאור נקדים לבאר ענין הברא העולם במאמרות איך הוא ולמה היו עשרה לא פחות ולא יותר. אך הוא כי הנה רצה הקב"ה להשפיע שפע אל העולם השפל בהבראו מכל בחינות כחות עליונים הלא המה עשרה ולא תשעה כמדובר בספר יצירה וע"כ על ידי עסק התורה הכלולה מכולן כנודע יאירו יחד כולן ויושפע שפע מכולן. וזה ענין כל האמר מי' מאמרות הנאמרים במעשה בראשית כי כל אחד מהם הוא מאמר מהכחות ההן באמור הוא יתברך המאמר הראשון אותו רוח פיו היוצא מאתו הוא אור שפע רוחני מבחינת הכח הראשון המשתלשל ומתפשט ומתלבש ומהוה המציאות הראשון אשר גזרה חכמתו יתב' לברא בו שהוא את השמים ואת הארץ ובהבל פיו יתברך במאמר השני באמרו יהי אור נתהוה האור וההיקש בכל השאר כי גדול כח איכות הדבר היוצא מפיו יתברך והוא מאמר רבי יוחנן כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך והוא מה שהנביא דבר כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו' כאשר יתבאר עוד במאמר פרקי רבי אליעזר שנזכיר בדרך שאחר זה בס"ד ובבא אל הענין והוא כי אחר שהמאמר הראשון מהי' היה העליון מכולם ע"כ מה שמתהוה ממנו מדברים גשמיות לגודל דקות רוחנייתו אינו יוצא אל הפועל קנין חומריי ממשיי בעצם כ"א מציאות התלבשות גשמית בצד מה שצריך אח"כ מאמר מבחינה שלישית אליה לגמור הויה עצמית ממשיית בגשם חזק וע"כ אפי' השמים לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום הראשון כ"א היו לחים שלא היה רק התלבשות מה עד בא המאמר השלישי שהוא ג' מדרגות למטה הימנו והוא הקלה הויה גשמית בעצם וע"כ נאמר יהי רקיע כי עדין לא היה ברקיע הויה קנינית בעצם עד יום שני במאמר שלישי אך הארץ למה שטבעה עכור יותר הוצרך להוות אותה ולתתה תוך יסוד המים שהוא יסוד גשמי ושם נגמר עצמותה והוא מאמרם ז"ל על פסוק בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו נטל עפר כו' והשליך אל המים כו' כמבואר אצלנו ובזה נמצא טעם למ"ד כי האורה נבראת אחר שמים וארץ כפשט הכתוב כי הלא היותר דק היה ראוי יברא תחלה אך הוא כי יותר דקות הוא מה שלא נגמר עד השלישי מהאור שנגמר בבת אחת ועם כל זה יותר דקות הוא גמר האור מגמר הרקיע ע"כ נהיה ע"י מאמר שלישי לא בשני ובזה הטיב אשר דבר בראשית ברא כו' ולא אמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ כי הלא היה נראה שנגמרו בראשון ויקשה עלינו מאמר הכתוב ביום ב' יהי רקיע ע"כ להשכילנו בינה אמר בראשית כו' לומר הלא תראה במאמר שלישי יהי רקיע אל תתמה איך הוצרך לגמור הויתו בשני כי דע איפה כי בראשית שהוא במה שהוא ראשית שהוא הבחינה הא' העליונה מכל העשר העליונים ברא אלהים ואע"פ שהכל היה יוצא אל הפועל על ידי העשירית לא היתה משמשת רק למעבר לשל מעלה וע"כ לא היה מבא לגשמיות לקבלו בעצם עד שויאמר אלהים יהי רקיע כי אז נגמר ונתחזק כמדובר:
או יאמר מעין האמור בשום לב אל מאמרם ז"ל כתיב ברא אלהים וכתיב ביום עשות ה' אלהים. אלא בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין ראה שלא היה מתקיים שיתף בו מדת רחמים ע"כ. והלא יקשה כי לא בסתר דברה תורה בראשית ברא אלהים שמורה כי היתה בריאה ממש בשם אלהים לא מחשבה בלבד עוד ראוי לשום לב אל מאמרם ז"ל בפרקי ר"א וז"ל בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה שמים וארץ שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו אבל בתולדות יגיעה כתב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ. והלא כמו זר נחשב אומרו יגיעה בו יתברך בתולדות חלילה כי לא יעף ולא יגע ועוד שגם ראייתו אין בה זכר יגיעה אמנם לבא אל הענין נקדים ד' הקדמות. (א) אשר כתבנו למעלה כי הברא העולם ע"י המאמרות היה כי רוח פיו יתב' היוצא במאמרו הוא הפועל ומהוה ההויה הנאמרת בו במאמרו יתברך כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי כו' כמדובר בסמוך. (ב) והוא מאמר רז"ל כי הנה במאמר ראשון ביום הראשון נבראו כל המציאות כלם אלא שבכל יום ויום היו כל תולדות שמים וארץ יוצאים אל הפועל מאשר היו בכח בראשון. (ג) בשום לב למה לא פעל ועשה הוא יתב' ע"י מחשבה ולא יצטרך מאמר בפועל אך הוא כי לגודל דקות המחשבה אין ההויה המתהוית בה מציאות עצם גשמי ממשיי כ"א דק מעין הרוחניות ע"כ הוצרך ביום הראשון יתהוו שמים וארץ וכל הנכלל בהם בכח מציאות הויה דקה ואח"כ ע"י מאמר ב' וג' היה הבל פי המאמר נמשך ומתפשט ומהוה מה שהוא ענין דברי המאמר עצמו והנה המציאות הראשון שהיה בלי התפשטות הבל הדבור רק מחשבה בודדת במקומה ההוא יתייחס בו לומר שבלא עמל ויגיעה נברא אך מה שצריך להתהוות ע"י התפשטות הבל פיו ההוא יתייחס לעמל ויגיעה כלפי שמיא למה שצריך לשלשל ולהעבות הרוחניות. (ד) כי הנה אמרו רז"ל במדבר רבה כי כאשר באו' וה' ענינו הוא ובית דינו כך באומרו יתברך ואני הוא ובית דינו והוא כי הוי"ו הוא עליו יתברך ואומרו ה' או אני הוא הב"ד והנה גם אנו נאמר ע"פ דרכם כי באו' פה ורוח אלהים יכוין כי רוח אלהים היא שכינה שהוא הב"ד והוי"ו שבראש תיבה כלומר הוא ובית דינו ובזה נבא אל הענין והוא כי הוקשה לרז"ל בכתו' א' למה חילק לשנים בדבר ה' שמים נעשו ואחר כך וברוח פיו וכו' ולא אמר בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו. ועוד למה בשמים נאמר דבור ובצבאם רוח פיו. ועוד כי מהראוי יאמר בדבר ה' שמים עשה ולא יאמר נעשו שהוא כאלו נעשו מאליהן ע"כ אמר גזר אומר כי היה הפרש בין זה לזה. והוא כי טרם היות מציאות הויה גשמית לא שמים ולא ארץ בעלות במחשבה לבוראם נברא במחשבה מציאות שמים וארץ אך בדקות כפי יחס המחשבה אך עדיין לא נתעצמה הבריאה להיות עשיה בעצם כ"א בדקות מעין רוחניות היתה עד בא יום שני במאמר שלישי שאז ע"י התפשטות הבל פיו המאמר ההוא היה מתעבה וקונה ההויה ממשית וחוזק גשמי וע"כ בראשון לא נגמרו שמים להתחזק בגשמות עצמי וזהו מאמרם ז"ל בלא עמל ויגיעה ברא הקב"ה את השמים שנא' בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו שהוא כי שמים וארץ בא' שלא היו עדיין גשמית בעולם לא הוצרך הבל הדבור להתפשט בעולם הגשמי מתלבש ומהוה גשמיות רק נשאר המאמר בודד במקומו וכבר נעשו בלי התפשטות הבל דבור אך בתולדות היוצאות אל הפועל בשאר ימים רוח פיו היה הולך ומתפשט ומהוה מציאות ממשי. ובזה. נבא אל ענין הכ' וביאור המאמר הא' והוא כי הנה כל פעולה תכלול ג' דברים מחשבה דבור ומעשה ראשית שלשתן היא המחשבה ובזה יאמר במה שהוא ראשית היא בחינת המחשבה ברא אלהים שהוא מדת הדין ולמה שגם המחשבה פועלת אלא שהוא בדקות אמר ברא ולא אמר עשה אך מציאות בריאה היא באמת אלא שע"כ אם היה נגמרת הבריאה ע"י מדת הדין היה נמשך שלא יתקיים העולם כ"א מיד בהתחלת הדורות המכעיסין ובאין היה חוזר לתהו ובהו ומה גם למ"ש ז"ל שלמה הים מימיו גבוהין מן הארץ כדי שיראו מלפניו ית' שאין צריך רק להציף המים על פני הארץ כטבע'. וז"א והארץ כו' לומר אחר שבמחשבה ברא אלהים את כו' שהוא מדת הדין ראה והנה הארץ היתה תהו ובהו וחשך הדין על פני תהום שישוב ויכפה הארץ ע"כ ורוח אלהים מרחפת כו' והוא מה שכתבנו בהקדמה ד' כי כמ"ש רז"ל שכל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו ובאומרו ואני הוא ובית דינו כן באומרו ורוח אלהים יהיה הוא שהוא הוא"ו של ורוח ובית דינו שהוא רוח אלהים שהוא כי בו ביום עצמו שיתף והשפיע צד חוזק ועשיה מה בדבר שם רחמים ועדיין היה הכל בדק' כי הכל היה במד' העליונה המתייחסת למחשבה כי שם ה' לא היה רק כי נשתתף רתמים בדין להיות מרחפת על פני המים פן יציפו את העולם כד"א על גוזליו ירחף ובזה מה שאו' אח"כ ביום עשות הוא אחר השתוף הזה שהבריאה שהיתה במחשב' שהוא בדקות נעשתה עשיה קנינית כלו' להתקיים בגשמות לדקית המדה ויהיה ביאור הכתוב לפי זה כשנשתתף להיות בדבר ה' הוא שם הרחמים כבר שמים נעשו שלא הוצרך לומר ויאמר ה' אלהים יהיו שמים וארץ שהיא התפשטות הבל דבור רק בשטוף שם רחמים עם מחשבת שם אלהים כבר נעשו ויתחזקו שהוא גדר נוסף על מלת ברא שהיה ע"י מדת אלהים במחשבה הוא בדק' מאמר ראשון המתואר במחשבה אבל בתולדות עמל כתיב בהו דכתיב וברוח פיו כל צבאם שהוא שהבל רוח פיו היה מתפשט ומתעלה ופועל ומהוה ולא היתה המחשבה לבדה פועלת בה ע"כ מתייחס הדבר אל יגיעה וזהו אבל בתולדות יגיעה כתיב בהו שהוא ע"י רוח והבל פיו יתברך המתפשט אחר הדבור וזהו שמביא ראיה מוברוח פיו כל צבאם אמנם למה שאין יגיעה צודקת בו יתברך רק בדרך השאלה שמחלק בכתוב בין שמים וארץ אל התולדות ע"כ ייחסו הדבר אל הכתיבה באומרו יגיעה כתיב בהו ולא אמר ביגיעה נבראו אך שמים וארץ היו בלי יחס יגיעה. וע"פ הדברים האלה הוא מאמרם ז"ל בב"ר (פ"ג) בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את העולם שנא' בדבר ה' וכבר שמים נעשו כמדובר. שבלא עמלה וצאת הדבור מן הכח אל הפועל. ובלא יגיעת התהוות ע"י רוח פיו המתפשט מהמאמר שמים נעשו. והוא כי כל מה שהדבר ראשון אל התחלת ההתלבשות הוא יותר דק ומקבל צורתו בקלות. אך להוציא תולדות מן השמים ותולדות מן הארץ. למה שהוא גשם מתוך גשם. כי בכח היו כל התולדות מיום הראשון כמדובר בהקדמה. (ב) ע"כ הוצרך התפשטות והתלבשות רוח פי המאמר להקנות בהן הויה כאמור בדרך הקודם ביחזק הרקיע כי לדקות הא' לא קנו חוזק גשמי עדין. וזה יאמר בראשית ברא כו' לומר במה שהוא ראשית שהוא המחשבה טרם הוציא המאמר מן הכח אל הפועל. ברא את השמים כו':
את השמים ואת כו'. הנה ברבוי האתין אר"י (ב"ר פ"א) את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבי' ומזלו'. ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וג"ע ע"כ והלא יקשה כי הלא חמה כו' ואילנות כו' נבראו אחר יום ראשון ואיך כללם ביום הראשון. אמנם כוונת הכתוב לדעתו להרים מכשול מאיש שוגה ומפתי בל יעלה על רוחו. כי הוצרך זמן על בריאת העולם ומלואו. ולא כן הוא חלילה לאל כי ע"כ לא נאמר בששת ימים עשה ה' כו' רק אמר ששת ימים. כאלו יאמר שהששת ימים ברא ה' עם השמים והארץ. וזאת תהיה כוונת הכתוב בראשית ברא אלהים את השמים שמרבה חמה כו' שהוא כללות תולדות שבשמים. שבהברא השמים היו תולדותיו בכח נבראים באיכות בדקות. וכן ואת הארץ שעמה נבראו בכח כל תולדות הארץ אילנות ודשאים וג"ע הארץ. נמצא שכל מה שנברא בימים שאחר יום א'. לא היו רק כיוצאים ומתפרדים אלו מן השמים ואלו מן הארץ. והוא אמרו תוצא הארץ תדשא הארץ כי בתוכה היו מיום הא' ומוציאה אותם אחרי כן. ושיעור הכ' בראשית ברא אלהים לא בלבד שמים וארץ. רק את כו' שמרבה האת שבשמים כל תולדות השמים. ואת שבארץ כל תולדות הארץ. שזה כל העולם שהכל נתהוה בראשון. אלא שהיה מתגלה כל פרט ביום הנכון לו לפניו יתב'. והג"ע שאמר רבי ישמעאל הוא ג"ע הארץ. כמאמר בב"ר (פט"ו) שמה שנאמ' גן בעדן מקדם אינו מקדם לעול' אלא מקדם לאדם. וכן הוא דעת ב"ר ותנחומא וכן במכילתא על פסוק כי יוצר הכל הוא שיצר הכל כאחת. ופירשו ע"ז פסוק ואין צור כאלהינו. ודקדקו ל' תוצא הארץ כמדובר: