יבאר שהנהגה הטבעית והיותר נאותה להפיק רצון ההשגח' האלהית היא הנהגת המלך, ויבאר טעם מעשה העגל:
ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. כי ימצא חלל וגו': When you say "I wish to appoint a king for myself."
בספרי (פ' שופטים) מנין שממנין בית דין שופטים לכל ישראל שנאמר שופטים תתן לך ומנין שממנין שוטרים לכל ישראל שנאמר ושוטרים תתן לך ר"י אומר מנין שממנין אחד על גבי כלם תלמוד לומר תתן לך. ואומר ושוטרים הלוים לפניכם חזקו ועשו ויהי יי עם הטוב (ד"ה ב' י"ט): The Sifri on our Parshah comments: Whence do we know that a tribunal must be appointed that is competent to judge the whole nation?- because the Torah writes "Judges shall you appoint for yourselves" How do we know that police are to be appointed throughout the land,? because the Torah states "policemen you shall appoint for yourselves in all your gates." How do we know that a Chief is to be appointed over them all;? because it says titten lecha, place over yourself. It also says in Chronicles II 19,11, "Sevadjah son of Yishmael chieftain over Yehudah by the authority of the king, and the Levites will be policemen over you."
*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי הנה כבר אמרו מחקרי הטבע כי להעמיד גוף האדם, כבית נכון הבנוי על תלו צריכים ארבעה כוחות אשר פעולת כל אחד שונה מפעולת זולתו כח האחד הוא המושך מאכל האדם אל תוכו, ר"ל הכח המעיר ומסבב אותו לקחת מזון הכח השני הוא המחזיק אותו בקרבו, ולא יתננו לצאת החוצה בטרם ימוץ ממנו הלח והדם המצטרך למזון האדם, והשלישי מעכל אותו. ר"ל שפועל פעולתו עליו להפרידו ולהתיכו לחלקים שונים, והרביעי מחלק הלחיות הטובים המתפרדים ממנו לכל חלקי ואיברי הגוף, להשלים בהם מה שנתך ונאבד מהגוף בכל יום (עיין מזה ביאורי למעל' בראשית דף י"ג) והנפסד ממנו אשר לא יצלח עוד לכל, ידחה לחוץ ע"י הזעה, השתן, וצאת האדם, וכל עוד ישארו ד' כחות אלה באדם על כנם, ושומרים משמרת פקודתם כראוי. יהי' בריא וחזק, ורק כאשר יוחלש או יחדל אחד מהם מעשות פעולתו יחלה האדם, ועמודי בריאתו יחלו להתרופף, כאשר רומז ע"ז גם מאה"כ "ביום שיזועו שומרי הבית" וכו' כי הכוחות האלה קרא החכם בשם "שומרי הבית ואנשי חיל" וכמו כן צריכים להנהגת האדם הבייתית, ג"כ ד' מיני פעולות אלה, אשר יעשה אותן איש אחד כלן יחד, או שיעשו אותן אנשים שונים איש איש מלאכתו אשר הוא נועד לה, כי בכל בית צריך להיות איש אחד אשר ישתדל להביא טרף ומזון ושבר רעבון כל בני הבית, ולהמציא. להם גם כל שאר מחסוריהם המצטרכים להם ועל הרוב יעשה זאת בעל הבית. או עבדו תחתיו, ופעולתו זאת דומה לפעולת הכח המושך בכל בעלי חיים גם צריך להיות בו איש אחד מי שישמור כל הדברים האלה המובאים אל הבית, שלא יאבדו לריק וללא הועיל ופעולתו דומה לפעולת הכח המחזיק, גם צריך להיות בו מי שיכין ויתקן כל הדברים האלה כראוי, ד"מ המאכל והמשק' ע"י פעולת הבישול או האפיה, והמלבושים ע"י פעולת האריג' והתפיר' ושאר מלאכות, באופן שיהי' הכל ראוי לכל מה שיצטרך אליו, ופעולה זאת דומה לכח המבשל והמעכל את המזון בגוף, ומלבד כל אלה צריך להיות שם גם מי שיחלק לכל אחד ואחד מאנשי הבית המנה הראוי לו, ולהוציא את כל הנפסד לחוץ למען יהי' הבית תמיד נקי מכל סיג וחלאה, ורוב פעולות אלה נתונות לרוב תחת פקודת משמרת האשה הגביר' ושפחת', וכאשר יחדל אחד מכל אלה לבלתי עשות פעולתו כראוי יהרס שלום הבית, ואשר הגופני של כל יושביו, וע"ז העיר החכם באמרו "תחת שלש רגזה ארץ" וכו' כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר, וכמו שיצטרכו ד' מיני פעולות אלה לקיום גוף האדם הפרטי, ולקיום ביתו בבחינת אשרו הזמני והגופני, כן יצטרכו גם ד' מיני פעולות שונות לשלימות הנפש כל עת היותה עלי ארץ והעדר או הפסד אחת מהנה ימנע ממנה ג"כ קנין האושר המוסרי, כמו שהעיר על זה החכם לדעת הרב ז"ל באמרו "דרך נשר" וכו' (עיין ביאורי למעל' בראשית דף ע') והנהגם להנהגת המדינה וכל חברה אנושית מצטרכות ד' מיני פקידים אלה, אשר ישימו תמיד עין השגחתם על כל אחת מד' פעולות אלה, ורק בשמור כל אחד מהם את משמרת פקודתו כראוי, יקוים שלום ואושר המדינה והחבר', תחת כי יהרס ויאבד על נקלה כאשר יעשו מלאכתם רמיה, ואף כי אם יחדלו מעשות' כלל וכמו שבגוף האדם הלב שהוא משכן החום הטבעיי ודם הנפש הוא ג"כ מקור כל הכחות הארבע' הנזכרות למעלה על פיו יצאו לפעול פעולותם, ועל פיו יחדלו מעשותן, כי מדי יחלש הלב על ידי שיתמעט דם הנפש בתוכו, ויתקרר החום הטבעיי בקרבו, תשבותנה גם פעולות כל איברי וכחות הגוף וכמו שבהנהגת הבית יעשו גם כל יושביו פעולותיהם רק על פי האדון המנהיג את הבית כלו, ובהנהגת המדינה רק על פי השר או הפחה אשר הוקם עליה, כן אם יסובב כראוי שלום הממלכה כלה המאחדת תחת ממשלתה כמה מדינות ועמים שונים צריך לרוב שיהי' מלך בתוכה אשר יפקיד כל הפקידים בארצה, והוא הראש והאדון לכלם, על פיו יוציאו ועל פיו יביאו את העם אל מקומם בשלום, והנה המלך הוא ככח הטבעיי הכולל אשר בגוף השומר ומחבר כל חלקיו ואיבריו יחד, כי גם הוא חובה עליו לחבר ולאחד כל פעולות ומעשי כל אחד ואחד מיושבי ופקידי המדינות כולן, לסבב הטוב הכללי אשר בצלו יחיו כלם שלוים ושקטים, [וכ"כ גם החכם ציצערא באגרותיו לאחיו "כי אין די למושל חכם, וצדיק אם יעשה רק בעצמו את הטוב והישר לעמו הנתונים תחתיו, כי אם יצטרך גם לפקוח עין בחינתו ולהשגיח על מעשי ופעולות הפקידים הנתונים תחת משמעתו לבל יפרצו פרץ, ויעשו עולתה, כי אם ילכו תמיד רק בדרך הצדק והמישרים למלאות חובתם, כי רק אז יסבב אושר והצלחת מדינתו,] גם כאשר ישים מס על הארץ יהיה חפצו רק למלאות בו צרכי ומחסורי הממלכה כלה לבד, למען סבב עי"ז שלום ואושר כל יושביה, [ובאופן זה ראוי ג"כ כי לא יגרע איש מתת כפי מסת הונו ורכושו את מנת המלך אשר יושם עליו [[וכן כתב גם החכם הנ"ל באחד ממאמריו. כי הכנסות המדינות ומנת מדתם אשר יבוא אל גנזי המלוכה והממשלה הן הן כעצבים ועורקים בגוף האדם, כי כאשר בלעדם לא תכון חיות וקיום האדם עלי ארץ, כן מבלעדא הכנסות לא תכון הצלחת המדינ' והנהגתה, ע"כ הוא ג"כ מחובת העומדים על משמרת פקודתי המדינה, לשמור אותן לבלתי תאבדנה בהעדר השלום בארץ, כי בהיות חרב ומלחמ' בתוכה אין מרעה צאן ובקר, ואין עבודת שדה וכרם, גם מסחר וקנין אין, ומאין ישלמו היושבים מנת המלוכה, וכסף חוקה אשר הושם למס עלימו ? ובאגרתו לאחיו כ': כי כל יושבי מדינה ומדינה אשר בצל מלכיהם ושריהם יחסו וישבו בטח מפחד רעת מלחמת אויב ואימת מגורות אנשי בליעל אשר בקרבם, ישימו על לב כי הממלכ' והממשלה הזאת אשר בצל כנפיה יחסיון ובאברתה תסך ותגן אלימו, לא יוכל להתנהג ע"י הפקידים שרי ואנשי הצבא רק ע"י הוצאות רבות מגנזי המלוכה, ואז בשמחה וטוב לב יתנו מטובם ואשרם כסף חק המלוכה ומנת מדתה מכל סחורתם ומרכלתם, ולא ירע לבם בתתם מעט מהרבה אשר יש להם לקנות להם במחירו מנוחה ומרגוע ממצוקת אויב ובטחון תמידי מפשע ארץ.],] ורק ממלך ישר וטוב כזה המשתדל רק לשחר טוב ארצו הכללי, אה"כ "מלך במשפט יעמיד ארץ" תחת כי בהיות מגמתו רק לתועלת עצמו, להשתרר על זולתו, ולבצוע בצע רע לביתו, לא לבד שלא ישחר הטוב הכללי, כי אם גם ירבה שוד וחמס בארצו, כי ממנו יראו עמו ושריו ויעשו כמוהו, לפנות רק איש איש לבצעו מקצהו ועי"ז יהרס שלום ואושר המדינה בכלל, כמאה"כ "ואיש תרומות יהרסנה" ונמשך מזה, כי הרע המסובב לארץ במלוך עליה איש עריץ, יגדל יותר, מהרע אשר יולד בקרבה בהיותה רק מבלי מלך או שר כלל, כי אז יחסר לה רק הטוב המסובב בהיות כל יושביה נקשרים ונדבקים יחד ע"י מלך טוב מושל באדם צדיק, אבל בכל זאת יוכל כל איש לבדו לשחר טובתו הפרטית, אפס במלוך אדם חנף או מושל רשע על הארץ, הלוא ממנו ילמדו גם כל הסרים למשמעתו להרע מעלליהם, ואז איש את רעהו יצודו חרם, ותמלא הארץ חמס ושוד, אלה וכחש רצוח וגנוב, באופן שאין גם אחד מיושבי הארץ אשר בביתו ובמעינתו ישכון בטח שקט ושאנן מפחד רעת עמיתו אשר במסתרים יארוב עליו להרע לו, והנה מכל האמור עד הנה נודע לנו למדי כי הקמת מלך אשר לצדק ימלוך, היא טובה גדולה לכל עם אשר ע"כ נראה לא לבד כי כמעט בכל האומות אשר היו מימי קדם עד עתה בכל מקומות מושבותם, השתדלו להשים עליהם מלך או שר, כי אם גם בהרבה בע"ח נראה כי ישימו להם כעין מלך אשר יצא ואשר יבוא לפניהם [ומה מאוד גדלו מפעלות הי"ת אשר שם בבחינה זאת בטבע הדבורים אשר הם קטני ארץ מאוד, כאשר יודיעו זאת לנו חכמי הטבע, כי בכל כורת יש ט"ז מאות זכרים הנקראים בשם דראהנען, וכ' אלף נקבות עקרות הקטנות מהם, אשר אין להם הכשרון להוליד הנקראות בשם ארבייטסביענען, בעבור עשותן כל מלאכת עבודה המצטרכת לקיום כלם, כי הן תמוצנה עסיס הפרחים לעשות ממנו דבש למאכל, ודונג לבנות ממנו לשכות שונות י"ב מאות או יותר להיות משכן לאפרוחי הדראהנען, ולשכות אחרות קטנות למשכן אפרוחי הדבורים עושי המלאכה, ושאר לשכות להניח שם הדבש, ולשכות אחרות יותר גדולות למשכן המלכה, כי בכל כורות יש רק נקבה אחת הגדולה מכל שאר הדבורים, אשר היא פרה ורבה מאוד, כי תלד בכל שנה כ' או ל' אלף ביצים, והיא הגבירה והמלכה לכולם, על פיה יצאו ועל פיה יבואו, גם המות לא יפריד ביניהם, כי במותה ימותו לרוב כלם, או לפחות יתפרדו ויפוצו אנה ואנה, ואם על פי מקרה תולד עוד נקבה אחרת כמוה, אשר לדעת קצת החוקרים תהיה זה רק, אם תזורה ביצה אחת באחת מלשכות המלכה, אשר הן רחבות ידים יותר משאר הלשכות, אז אם מספר דבורי הכורת גדול כל כך עד שיוכלו להחלק לשנים, תצא המלכה הצעירה הזאת מהכורת הראשונה אל מקום אחר, ועמה יצאו גם חצי מספר הדבורים להיות לעם אחר, ואם לא, ימיתו המלכה הצעירה הזאת, כי בכל כורת לא תוכל להיות שוררת כי אם מלכה אחת,] וידוע ג"כ כי גם המושגח בהשגחה פרטית מהי"ת חובה עליו לתקן תחילה עניניו כראוי, לפי מה שתחייבהו ההנהגה הטבעית, כי רק אז תהיה לו אח"כ השגחת הי"ת הפרטית למנה בתכלית השלימות, לא להיות תמיד עצל חובק את ידיו, לבלתי עשות מאומה להטבת עניניו בהנהגה טבעית בבטחונו לבד על הי"ת כי הוא לבדו יגמור כל טוב בעדו [ע"ד משאחז"ל (פסחים דף ס"ד ע"ב) "אניסא לא סמכינן," ועד"ז אמרו ג"כ להורות על זה יכול יהיה יושב ובטל ת"ל וברכך ה' בכל אשר תעשה,] (ועיין מזה ביאורי למעלה בראשית דף קצ"ט,) ונמשך מזה כי ע"כ ברצות הי"ת לשחר שלום ואושר האומה הישראלית גם בבחינ' מדינית, ונצטוו להשים עליהם במאה"כ "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים" וכו' ר"ל אם תבקש רק לבלתי היות בבחינת הנהגת המדינית הטבעיית נגרע משאר העמים, אז לא לבד יישר הדבר בעיני, כי אם גם מצוה אני אותך עליו "שום תשים עליך מלך," וכן נצטוו ג"כ לתת שופכים ומנהיגים בכל עריהם במאה"כ "שופטים ושוטרים" וכו' (כמו שנראה שנצטוו גם לעשות שאר תחבולות אנושיות בהלחמם עם מלכי כנען ובשאר מלחמותיהם, ולא להסתפק לבד בבטחונם על הי"ת, אשר אין מעצור לו להושיע גם מבלי שום תחבולת מלחמה, כי גם הי"ת חפץ שיעשה כל אדם מה שיש ביכלתו האנושית לעשות לטובתו ולתועלתו, ורק אז ישפיע עליו ברכתו, וישלח עזרו מקודש בכל אשר יעשהו,) וחטא ומרי ישראל בשאלם להם מלך בימי שמואל, אשר בעבורו חרה לא לבד אף שמואל, כי אם גם אף ה' עליהם היה לפי"ז רק בעבור שאמרו "תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים" כי בזה הורו לא לבד שלא יתרצו עוד במשפט שמואל שהיה השופט עליהם, כי אם גם שיחפצו לצאת גם מרשות הי"ת והנהגתו הפרטית והנסיית עליהם, ורוצים להתנהג תמיד רק באופן טבעיי ממלך אנושי, ולהושע רק על ידו מכל הצרות אשר תמצאמו. ככל שאר הגוים וזשאה"כ "ואתם מאסתם את אלהיכם מכל רעותיכם וצרותיכם" וכו' ר"ל גם בעת צר לכם לא תחפצו עוד שיושיע לכם באופן נסיי, יען כי אז הייתם מחויבים גם לשמור חקיו ומשפטיו. אשר רק על ידם תעשו ראוים להתנהג בהנהגתו ההשגחיית הזאת, ויותר טוב הוא לכם לפי דעתכם הנפסדה להיות חפשים מעבודתו למען היות לכם היכולת ללכת בשרירות לבכם הרע, אבל פעולת שימת המלך עליהם בעצמה לא היתה רעה בעיני הי"ת כלל, אחרי כי הוא בעצמו צוה אותה ביד משה נביאו, וברעיון זה מבאר הרב ז"ל הרבה כתובים (עיין בפנים הספר,) ועפ"י הדברים האלה יבואר גם מאחז"ל שהחילנו בו כי בתחילה אמר "מניין שממנין שופטים וכו' וממנין שממנין שוטרים וכו' ת"ל שופטים וכו'" ויען כי תכליתם היא לחבר ולאחד כל בני העיר או המדינה להיות לחברה אחת, נקראים בשם" אלהים" בעבור שהם שותפים לאלהים בענין זה, שגם הם יחברו כמוהו אישים פרטיים אל כלל אחד, ור"י אמר "מניין שממנין אחד על הכל" הדומה בזה עוד יותר לאלהים עליון, בעבור שקושר אישי כל האומה והממלכה להיות יחד כאיש אחד חברים, ת"ל "תתן לך" ר"ל אני מצוה אתכם ומרמז בזה גם על מינוי אחד, אשר על ידו תעשו כולכם כגוף וכעצם אחד, והוא מינוי המלך על כלם, ועל זה רומז מלת "לך" בלשון נוכח ליחיד על כל האומה הישראלית בכלל, וע"ז מורה גם מאה"כ בדה"י שאחר שאמר תחילה בלשון רבים "ושוטרים הלוים לפניכם" וכו' אמר אח"כ "ויהי ה' עם הטוב" ר"ל היקר והנכבד מכלם אשר יהיה להם בעבור זה לראש ולקצין. הדומה בבחינה מה אל הי"ת המחבר ומאחד כל חלקי הבריאה, וכל הנמצאים כלם להיות לאחדים, וע"כ יהיה גם הוא בעזרו כמו שאמר "ויהי ה' עם הטוב". כמו שהנהגת הבית המלאכותיית ליקחה מהויית הבית הראשון הטבעית. כן הנהגת המדינה בכל המדינות: Just as the conduct of a successful household is based on the moclel of the first natural habitat of man, namely his own body, so the conduct of a successful state is based on similar principles. G'd constructed man like a twin tower, with two pillars as his base. He made various chambers in the upper part of the structure. (torso)
הענין האחד הוא מבואר כי הנה האלהים עשה את האדם בצלם ודמות מגדל אחד בנוי על שני עמודים ועשה בו דיורים תחתיים ושניים ושלשיים כבר השתדלו המליצים לזכור כל מלאכת הבית ההוא בתיו ועליותיו חדריו וגנזיו וכל מעשה עבודתיו וצבא משרתיו ופקודיו כלם כמו שבא בדבריהם. אמנם ראש המדברים בהם ומופת לכלם הוא שלמה המלך ע"ה ברוח הקדש אשר עליו כשאמר בסוף משלי תתת שלש רגזה ארץ וגומר. תחת עבד כי ימלוך וגומר. תחת שנואה כי תבעל וגומר (משלי ל׳:כ״ג) וזה שהוא ביאר שהנהגת הבית ופרנסתו הוא ענין מלאכותיי נמצא בהנהגה הטבעיית אשר לגוף האדם ראשונ'. וזה שכבר חלקו הטבעיים פרנסת גוף כל בעלי חיים לד' מחלקות והם הד' כחות הראשיות אשר יכללם הכח הזן. האחד הכח המושך המזון אל כל מקום אשר היה שמה הצורך ללכת. והב' הכח המחזיק אותו לשם הזמן הראוי לו עד יושלם בו בשולו. והג' הכח הטוחן או המבשל אותו בכל המקומות אשר יבושל בהם. והד' הכח המחלק אותו מה שראוי למזון לכל האיברים הניזונים ומה שראוי לדחייה אל הכלים המקבלים אותו או המוציאים אותו לחוץ. והנה הכחות האלו הראשיות הם בגוף כענין השרים הממונים לעמוד על משמרת הבית וכל זמן שיעמוד כל אחד מהם על מצבו יותמד הבריאות בו והריסת מצבם או שום אחד מהם הוא תחלת החולי והריסת בנינו. וע"ז כתב החכם הזה בעצמו ביום שיזועו שומרי הבית והתעוותו אנשי החיל. והנה כנגד אלו הד' הוכרח להמצא בהנהגת הבית המלאכותיית ארבעה אבות מלאכות כמו הן אם שימצאו באישים מחולקים כמו שהוא בבתי השרים ואם באיש אחד במקום שאין אנשים. האחד בשימצא שם איש או אנשים תהי' מלאכתם לצוד ציד מאשר ימצאו להביא טרף לבית מכל הדברים הצריכים מהמאכל והמשק' והלבוש ויתר הדברים אשר הבית נכון עליהם והוא במלאכה כעין הכח המושך אצל הב"ח הטבעי. והב' בשימצא בבית איש או אנשים יהיו מלאכתם לאצור ולשמור אותם הדברים המובאים אליו שמירה מעולה והוא דוגמת הכח המחזיק. הג' צריך שימצא שם בבית איש או אנשים יתקנו ויגמרו מלאכת כל הדברים המובאים אם לאכילה אם ללבוש או לכל דבר אשר יעש' למלאכה והוא כענין הכח המבשל אצל הטבע. והד' שימצא שם מי שיחלוק המנות לכל אנשי הבית הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו מהמאכל והמשק' והלבוש ושאר הדברים והיותר יחרים להוציא אותו החוצה כמו שימצא בהנהגה הטבעית הכח המחלק שזה מלאכתו בלי ספק. ולזה אמר כי תחת שבוש ועוות אלו הפקידים השלש במשמרותיהם שאול מתחת רגזה ותחיל הארץ ויגע בפנות הבית ונחשב להשבר ותחת הריסת מצב הרביעית לא תוכל שאת ותפול לארץ בלי ספק כמו שיהי' זה עצמו אצל הבנין הטבעי. ואחר שאמר זה דרך כלל ביאר הדבר בכל אחד מהם איש איש ממלאכתו. ועל הריסת המשמרה הראשונ' אמר תחת עבד כי ימלוך וזה כי המלאכה הראשונ' היא מיוחדת לעבדים המשרתים המביאים בר ולחם ומזון ויתר הדברים על כתף עיירים או על שכמם או באי זה אופן שתושלם המלאכה על צד היותר טוב והנה כאשר ימרוד זה העבד באדוניו לבלתי צאת ובא למלאכתו יהי' סבה ראשונ' לאבדן הבית. כמה נזדרז יעקב אבינו ובניהם ע"ה במלאכה זו כמו שאמר ונקומ' ונלכה ונחי' ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפינו (בראשית מ"ג) כי הסכנה היא מפורסמת בזה כמו שהוא הענין בהעדר הכח המושך שנאמר כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות (תהילים ק״ז:י״ח) והנה על המשמרה השנית נאמר ונבל כי ישבע לחם (משלי ל' שם) וזה כי סוכן השומר הדברי' אשר תחת ידו מעצמות ענינו הוא שיהי' קמצן ומצמצם מאד מחזיק בכל אשר אתו יפה ומרא' עצמו תמיד רעב וצמא בתכלית הכוסף אל ההתחזקות בו כי זה נאוה לו מצד מלאכתו המיוחדת. ולזה כנה אותו בשם נבל כי כשמו כן הוא הראוי והנכון בו ואמר כי כשיהפוך ענינו להראות את עצמו שבע בלתי משתוקק אל הדברים ובלתי מחזיק בהם כאלו אינו צריך אליהם הנה הוא עצמו ענין הפיזור אשר בעבורו תכלה פרוטה מן הכיס ותאבד הבית ועל זה הזהיר הזקן לבניו ע"ה כשאמר למה תתראו (בראשית מ״ב:א׳) כי השעה צריכ' להראות עצמם רעבתנים ולהחזיק במה שלהם כדי שלא לבא לסכנה הדומ' להפסד הכח המחזיק בב"ח כי הוא ממהר לדחית המאכל מבלי שיזון בו והמזון הוא הכרחיי לחיים. ועל המשמרה השלישית אמר תחת שנואה כי תבעל (משלי שם) וזה שמלאכת הטחינ' והאפייה והבישול על הרוב נמסר על השניאה מהנשים כי תהיין לאיש שתים או יותר והאהובה יושבת אצלו בקתדרא והנה כאשר השנואה הזאת שהוקצה למלאכות אלו תתבטל ממלאכתה ונתיחדה לתשמיש וממאנת היותה בין תנור וכירים להיות טוחנת ואופה ומבשלת וכיוצא הנה ודאי יופסד תקון הבית ופרנסתו כי לא יוכלון אנשי הבית לאכול התבואה והבשר והזרעונים כאשר המה וכמ"ש אבינו יצחק ועשה לי מטעמים וגו' (בראשית כ״ז:ד׳). וכ"ש שיצטרכו אל השלמת שאר דברים מהלביש' והרפואות וזולתם שאם לא יעשם מי שעליו המלאכה לעשות לא תושלם ההנהגה ותפסד כמו שיפסד הבריאות בגוף הב"ח בהעדר או החליש הכח המבשל. ועל המשמרה הד' אמר ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כי מהידוע שהמלאכה המיוחדת לגבירה בבית היא חלוק המנות מכל צרכיהם וכמ"ש בסוף הספר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי ל״א:ט״ו) ומלאכת השפחה הוא הבית ולהוציא המותרות החוצה והנה כאשר השפחה תירש גבירתה כשתחלוק היא המזון ויתר המנות הראויות לתת לה ודאי ישתבש הסדר לחסרון דעת מהשפחה ומיעוט ההכרת במלאכה ההיא המיוחדת לאשת חיל המשכלת דכתיב ונות בית תחלק שלל (תהילים ס״ח:י״ג) ויפול בו ההפסד בהרבות למי שראוי להמעיט ובהמעיט למי שראוי להרבות או בהחליף המנות ולא יסבלו אנשי הבית ויתפרדו איש מעל אחיו ויאבדו מהר כמו שיאבד בנין הב"ח ברגע בהפסד הכח המחלק ויתן לאיברים הנכבדים המזון הגם והמותרות לצבות בטן ולהוליד חלאים רעים ונאמנים ממהרים המיתה כמ"ש ותחת ארבע לא תוכל שאת: Solomon, in Proverbs, is a leading exponent of the significance of this structure. In chapter 30,21, he says "For three things the earth does quake, four it cannot endure. A slave when he becomes king; a scoundrel sated with food; a loathsome woman who gets married and a handmaid that is heir to her mistress." He describes natural processes as being a model for mechanical, artificial processes employed in the running of a household. There are four basic forces that need to be present and employed properly to ensure that a household runs smoothly. The body requires food to ensure its proper function. To that end, 1) the food needs to be channelled to all parts of the body. 2) There has to be a storage area for this food to preserve it in prime condition until it is needed to perform its function. 3) There is need for the power to break down the food, digest it etc. 4) There is need for the power to distribute the usable part of the food and expel the unusable part from the body. One may conceive of these four mechanisms as ministers who preside over a household. As long as each minister performs his specific function, the household will run smoothly. Neglect of his duties by even one of the ministers, brings in its wake disease and eventual collapse. (see Kohelet 12,3) In the mechanically operated household, there have to be four forces corresponding to those present in the natural household, i.e. the body, in order to ensure its smooth operation. Amongst men, four categories of vocations correspond to the four categories in the household team described. There is the hunter, who ensures the availability of a food and clothing supply. There are storage experts who know how to preserve supplies in good condition until these supplies are needed. There is need for a cook, i.e. a person who knows how to prepare the food so that it is both edible and digestible; clothing has to be made fit to wear. Finally, there is need for someone to distribute food and clothing fairly to all members of the household, and to arrange for disposal of any excess or waste products. Solomon refers to the inadequacies of three of these "ministers" when he says "the earth quakes." He refers to the failure of the fourth "minister" when he describes the earth as collapsing. Having established the principle, Solomon elaborates. Concerning the failure of the first "minister," he says "when the slave becomes the ruler." The slave's function is to go out and get supplies for the house to make these available to the household members. When he remains inside, instead of performing his duties, this act of insubordination is the first link in a chain leading to the breakdown of the whole meshek, economy. Jacob sent his sons to Egypt in order to forestall such a breakdown. The second "minister," if absent or inefficient, is "a miser who claims to be sated." When the one in charge of supplies is miserly in allocating same, he endangers the well being of all those entrusted to his care. When he who always claims not to have enough, claims to have ample, that is a reversal of his traditional function and signals danger. This was Jacob's complaint when it seemed to him that his sons were delaying the return trip to Egypt unduly, appearing to consider their supplies as ample. (Genesis 43,2) The third "minister" that must not be upset, is the wife of inferior status, the concubine. When a man has more than one wife, the task of grinding, cooking and baking is generally allocated to the less favoured of his wives, whereas his favoured wife is pampered, not having to perform menial tasks. When this arrangement is upset, and the concubine competes with her rival, both being idle, the kitchen will be neglected in the process. The whole household is then threatened with collapse. The fourth "minister" is the maid. When she, instead of performing her duties of disposing of waste products etc., assumes the function of her mistress and distributes supplies to each member of the household, the household will break down in short order, since there is no one to perform the menial tasks. Moreover, as soon as distribution of the supplies is entrusted to the hands of the unqualified, the deserving will wind up getting less than their fair share, whereas the undeserving will receive more than they can usefully absorb. This undermines everyone's well being, of course.
ועתה ראה גם ראה כי הענין הנכבד הזה מתקון מלאכת הבית והפסדו הוא דמיון נמרץ ומשל נפלא לתקון מלאכת בתי הנפש המשכלת ופרנסתו בהיותו על כנו וההשתבשות והעוות או המניעות הנופלות בשלימות השגותיה ובכל מעשיה ביום שיזועו השומרים והתעוותו בעלי הפקידות הנמצאות אתו בבית או חוצה לו כמו שרמזנו זה בשער ט' אשר שם דברנו בפסוק שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים וגו'. דרך הנשר בשמים דרך הנחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט.) אשר למעלה מפרשה זו ובשער ע"א דברנו בהמשך ארבעה הם קטני ארץ הנמשכת אחריה יבוקשו ממקומם כי עתה אין הכוונה אלא לדמיון ההנהגה הביתיית מהוית הבית הטבעי אשר בנה אותו ראשונה יתברך שמו , והנה הוא מבואר שהנהגת המדינה היא נמשכת אל הנהגת הבית אלא שמתפשטות מלאכותי' יותר אל הפרסום כמו שהם עניני הבית יותר מפורסמי' אצל האנשי' מעניני הגוף עם היותם ראשונה אצל הטבע וכן היא מלאכת הנהגת המדינית כלן אצל הנהגת המדינה האחת והצד השוה שבכלן בפרשה קטנה זו של שלמה תצדק אצל כל ההנהגות כי בהיות הפקידים על המלאכות שומרים משמרתם ועושים מלאכתם תהיינה על קיומן ועומדן אמנם כשישתבשו בפעולת' ולא ישמרו מצבם ודאי יתבלבל הכל ולא יוכלו שאת. ואולם הוא מבואר כי כמו שבהנהגה הטבעית שבגוף הבעלי חיים הכחות כלן ושרי המלאות נתנו מרועה אחד הוא הלב המשלח החיות וההרגש בכל האיברים כלם ובהיות הסדר כלו נמשך ממנו וחוזר אליו ושומר יחסו תמיד הנה יתישב הבנין כלו וזולת זה יפסד מיד כי כהו טעם תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה כי כל זה יאמר בבחינת היחס אשר לכל המשרתים עם המנהיג הכולל הוא שר וראש לכלן ובענין זה נאמר העבודה או המרד מהעבד והשפחה או השנואה וזולת זה והוא מבואר וכן הוא הענין באמת בשאר ההנהגות כי א"א לקיום שום אחת מהנה אם לא בשישמרו כלן סדר המשמרות ושמירת יחסם אצל הראש. והוא טעם צורך מינוי המלך והכרחיותו כי כמו שמלאכות כל פרנסי הגוף חוזרים אל הלב וסרים אל משמעתו ואנשי מלאכת הבית אל בעליו וכן הפקודים במלאכות המדינה אל שר העיר ואדוניה כן הנהגות המדינות כלן ראוי שיוכללו כלן תחת ראש אחד כולל והוא המלך אשר הוא לכל המדינות אשר תחת ממשלתו בכח הטבעי הכולל אשר בגוף השומר הנהגת האיברים כלם ומקבל כל פעולות האנשים החלקיים וכל עסקיהם איש ואיש ממלאכתו אשר המה עושים בכל עיר ועיר מדינה ומדינה ומיסב את כלן בשיהיו פונין אל הטוב הכללי ותקון הקבוץ המדיני הכולל באופן שיעזרו זה מזה ולא יזיקו זה לזה ויעלה מכללם קבלת עול מלכות שלמה כי בשלמות זה יהיה להם שלום והוד מלכות כמו שהכח ההוא הקושר הטבעי מקשר האיברים כלן וממשיך תועלתן אל תועלת הגוף הכללי ואל טוב וכי על זה אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה (במדבר כ״ז:ט״ז) כמו שנתבאר שם. וזה משפט המלך הישר אשר עליו אמר החכם מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט) אמנם כאשר יהיה המלך נוהג בעריצות דורש ומבקש תועלת עצמו ובלתי מקפיד על תועלת הכלל עד שיהיה שם התחלפות הכוונות הוא מה שנאמר עליו ואיש תרומות יהרסנה כי לא יכוין אל התועלת המיוחד ואל היסבת החלקיים אל הכללי כמו שאמרנו וזה הרע יקרה בהם בחוזק במציאות המלך העריץ ממה שיקרה בהעדרו כמ"ש הנביא ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו (שמואל א י״ב:כ״ה) כמו שיבא במה שאחר זה. אמנם כאשר לא יהיה להם מלך הנה באמת לא ימצא להם זה הטוב מההקשר והסבת הענינים כלן אל הכללות כמ"ש הכתוב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כ"א) כי כל אחד יפנה במעשיו אל תועלתו ואותו ידרוש בכל כחו ולא יקפיד אם יבוא נזק לחבירו וכן יעשה חבירו עמו וזה וזה לא יכוונו אל הטוב הכללי עד שהיה מה שהי' אז מההפרד' והקטטה אשר היה בימים ההם. אמנם במציאות המלך העריץ אפי' החלקיים לא יוכלו עמוד. והנה לפי שהיה ענין הקמת המלך הוא ענין הכרחי אצל ההנהנה הטבעית. עד שכבר נמצא ענינו אצל הבעלי חיים כמו שאמרו חז"ל (חגיגה י"ג:) מלך בבהמות שור. מלך בחיות אריה מלך בעופות נשר. ובפלא אמר החכם מלך אין לארבה (משלי ל׳:כ״ז) אשר אין לה קצין וגו' (שם ו'). נפלו עליו כל האומות שבעולם הקרובות והרחוקות כי ראו תועלתו מפורסמת אם לענין המשפט ואם לענין השררה ואם לענין נצוח המלחמות. והנה לפי שפעולות ההשגחה הם שלימות נוסף על הפעולות הטבעיות יתחייב שהמושגח מפאת מעלה יוקדם לו התקון ראשונה למה שהוא בטבע ואשר יחסר מזה הוא מום במעשה המקבל ואשר בעבורו יחסר אצלו שפע ההשגחה כמו שכתבנו בארוכה בפ' וישלח יעקב שער כ"ו לזה מה שבא בחלק הזה אשר אנחנו בביאורו מצות שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' והוא ענין חזרת הנהגת בתי העיר כלן אל כללות הנהגת המדינה הכוללת אשר בענין ההוא יושלם ענין הנהגת המדיניות ולא סר מהענין עד שאמר בסוף כי תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך וגו' הישיר אותם בשלא נבדלה זאת האומה הנבחרת מזולתה מהאומות במה שתחסר מהשלימות הראשון יותר מהם אבל כשתעדיף עליהם באופן יותר שלם מכלם כדי שתדבק בהם ההשגתה האלהית באופן יותר חזק כמו שאמרנו. וכבר נתפרסם זה מכמה מקומות שנצטוו להתנהג בתחבולות המלחמות שנעשו ע"י שאר מלכי האדמה במלחמות יהושע בעי ומלחמת ישראל עם בנימין וכן בדוד וזולתם ולזה אמר שמבחר הכוונות שאפשר שיהיה בזה הוא להשלים חוקם בכל מה שיחייבהו השלמות הראשון לבלתי היות בו חסרים מכל הגוים אשר סביבותם שלמה יהיו חסרים וגרועים מהם בו ויהיה להם לחטא ואשמה לבלתי חול עליהם שפע ההשגחה השורה על הממלא את חקו ראשונה בכל מה שבידו לעשות או יהיה ההתרשלות להם לפוקה ולמכשול כאשר יהיה יחסם בהשגחת האל יתע' העזיב' אותם אל מה שתמשך מבחירתם ומחריצות' אם מעט ואם הרבה כאשר כתבנו שם ומי שלא טעם טוב הבחינה הזאת בענין הזה בהכרח יתבלבל בלבול גדול בענין זאת המצוה כמה שקרה להם בעת ששאל ישראל מלך ואמרו לשמואל הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים (שמואל א ח׳:ה׳) שכבר קימו המצוה הזאת ובאו אליה בתורת טעמה המיוחד ואפילו לא תהיה אלא רשות למה חרה לו לשמואל שנאמר וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל יי' (שם) ולא עוד אלא שאחרי חדוש המלוכה אמר ודעו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יי' לשאל לכם מלך (שם י"ב) והדבר הקשה בזה עוד שהרי דברי השם אינן מסכימין לא אל דברי שמואל ולא אל דברי עצמו שנאמר ויאמר יי' אל שמואל שמע בקול דברי העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח') וכן כתיב אחרי כן ויי' גלה את אוזן שמואל יום אחד לפני בוא שאול וגו' כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי ושמואל ראה את שאול ויי' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי ויגש שאול אל שמואל בתוך השער ויאמר הגידה נא לי וגו' (שם ט') שנראה מכל זה שחפץ יי' להמליך עליהם מלך ברצון שלם ואח"כ נאמר מה שנראה בהפך באומרם כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם ככל המעשים אשר עשו. ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך וגו' (שם ח') וכן נאמר להלן כה אמר יי' אלהי ישראל אנכי העלתי את ישראל וגו'. ואתם היום מאסתם את אלהיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרותיכם ותאמרו לא כי מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יי' וגו' (שם י"א) שנרא' מזה ומזה שעושה על פי ההכרח. ועוד קשה כי אחר שהתרה בהם באמרו וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יי' אתכם ביום ההוא. וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כי מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו ונאמר וישמע שמואל את קול דברי העם וידברם באזני יי' מה שמועה שמע מהם אשר לא שמע ראשונה ולמה ידבר דבריהם באזני יי' שהרי אמר לו בתחלה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם וידוע שקבלו. ועוד קשה מזה כי אחר שהוכיחם התוכחה הידועה ואמר הלא קציר חטים היום אקרא אל יי' ונתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יי' לשאול וגו' (שם י"ב). ונאמר ויירא כל העם מאד את יי' ואת שמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל יי' אלהיך ואל נמות כי יספני על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך למה לא צוה אותם לחזור בהם אבל אמר להם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך לא תסורו וגו': All this is a parallel to the "natural" household, i.e. living creatures whose continued health depends on the correct sequence and manner of receiving their respective energy supplies, both in their proper quantity and quality. In our analogy of the four kinds of functions or "servants" that are active in the body/household/nation respectively, the underlying assumption has been that we owe allegiance to a central authority. In the case of the body, the central authority is the heart. Similarly, in the case of the nation the central authority to whom we owe allegiance would be the king. Unless there is such a central authority, a country will not prosper, just as a household without a head, or a body without a heart cannot function. The reason Solomon lists several such foursomes in Proverbs chapter thirty, is to repeat the analogy of body, household and nation. We can understand that Moses was anxious for G'd to appoint a single successor, displaying due regard for the welfare of the nation as a whole. At the same time, however, Solomon tells us "a king must base the country on a rule of justice; a man receptive to gifts (bribes) would ruin it." (Proverbs 29,4) A king who accepts bribes is worse than no leadership at all, will bring about ruin at an accelerated pace. Leadership in the animal kingdom is so natural, that the Talmud states that the king of the domesticated animals is the ox, whereas amongst the free roaming beasts the lion is king, the leader amongst the birds being the eagle. Although the locusts and the ants seem to manage without leadership, a nation devoid of leadership is likely to become prey to all kinds of invaders, and even the defence against attackers is no one's concern except those directly under attack. There is then no collective defence. The book of Judges is full of examples of such a state of affairs and the tragic consequences thereof. "In those days everyone did whatever seemed good in their eyes, there was no king in Israel." (Judges 21,25) Since we conceive of G'ds Personal Providence as supplemental to our own intelligent efforts, whenever our own efforts are lacking, we cannot expect Divine assistance to crown our own handiwork. The Torah therefore establishes rules about how central authority and law enforcement is to work. This culminates in the appointment of a king "whom G'd will choose," (Deut 17,15) as distinct from other nations where the king reflects at best vox populi, and at worst dictatorship against the will of the people. The appointment of the right kind of king ensures that the nation is not merely the sum total of its individual households, but becomes one single vast household in the process. The distinctiveness of the Jewish nation lies in the fact that it possesses the kind of human leadership which will ensure the presence of Divine leadership at the same time. In view of the aforesaid, and even assuming that the words " som tassim alecha melech," would constitute only permission to appoint a king and not be a commandment to do so, the behaviour of the prophet Samuel when Israel asked for a king needs much clarification. (see Samuel I chapter 8) If at first glance, the Jewish people appear disadvantaged by not having a king compared to the nations surrounding them, the eventual appointment of a king must do more than just give them equal status with the gentile nations. The institution of the monarchy must be elevated to a higher level than that prevailing in neighbouring countries. Failure of the Jewish people to understand this, led the prophet to articulate his frustration when the people demanded that he appoint a king for them. In that context, even G'ds attitude seems confusing. On the one hand, He helped Samuel to find the person chosen to become king, on the other hand, He told Samuel that it was His leadership the people had rejected, when they asked for a king, not Samuel's. What was it then that prompted Samuel to give in to the request of the people? (verse 11 onwards)
ואולם כל הספקות האלי הותרו במה שאמרנו ראשונה שהעצה המיוחדת בזה היא דוקא על האופן שאמר הכתוב כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. ירצה הכוונה להם שלא לגרוע חקם במה שיאות להם בהשלמת יישובם מחוק הגוים אשר סביבותם העושים הענינים אשר יחייבם ההנהגה הטבעית פן יעדיפו הגוים ההמה בהם כאשר יהיו להם דבר עמהם ולא יצדקו במעשיהם להיות יד יי' עמהם לעזור ברב או במעט או פן יהיה מיעוט ההשתדלות חטא בהם כאשר אמרנו. ובבחינה הזאת אמרו חז"ל (סנהדרין כ':) שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להקים עליהם מלך וכו'. והנה לפי שהם אמרו ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים שיראה שלא כוונו מתועלת המלך רק בדבר המשפט לזה היה הדבר הקשה בעיניו שיראה שהם מואסים בו ובמשפטיו שהוא עצם מלאכתו להם הוא מה שביארו הכתוב באומרו וירע בעיני שמואל כי אמרו תנה לנו מלך לשפטנו: We must look for the answer in the manner the people had demanded to have a king. Had the people requested a king at the time they had entered the land of Israel in order to help them conquer the land, and to compensate for lack of Divine assistance due to their sinfulness, that would not have aroused Samuel's anger. After all, our Parshah says " when you come into the land and say "I want to appoint a King." (Deut 17,14) When their declared purpose however, was rule by a king rather than by Samuel the prophet, this indicated that they rejected religious leadership in favour of secular rule. The operative clause in their request, and therefore the offensive one, was "a king to judge us like all other nations" (verse 5)
אמנם האל יתעלה גלה את אזנו וא"ל שמע לקול דברי העם הזה לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם הודיעו שאין עקר כוונתם אל מה שמפרטים במלת לשפטנו כי אם אל מה שכללו באמרם ככל הגוים וזה אמרו כי לא אותך מאסו באשר אתה שופט אבל יבקשו להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומו כי לא רצו לקבל עול מוראי והדבקות המחוייב להם לשיושעו על הדרך הנסיי תמיד ויבקשו שיהיה להם העזר הנמצא ליתר הגוים לכשיסורו מעלי ואין רע מזה והוא עצמו מה שהוכיח על פניהם להלן באומרו ואתם היום מאסתם את אלהיכם מכל רעותיכם וצרותיכם וגו'. כלומר מאסתם את טורח העבודה והדבקות אשר על ידם הייתם נושעים בהשגחת אלהיכם ותאמרו לא כי מלך תשים עלינו לכשתסור ההשגחה ולפי שכבר היה בזה צד הסרה מאחריו הסתירו אותו בצורך המשפט ומה שלא חשו לכבודך ולא נשאו פנים לפרנסותך הנה נהגו בזה עמך ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אותם מארץ מצרים שעשיתי עמהם כמה גדולות ונוראות וכמה קפחו שכרי ועל כל פנים שמע בקולם כי אני היודע ועד בכוונתם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם כי כמו שיש עליו להשתדל בתועלות הכוללות ההכרחיות להם כמו שאמרנו כן ראוי שיהיו לו עליהם חוקים ידועים בהם יעצור בעמו להגיעם אל התכלית המבוקש ושיודיעם חומר הענין כלו כדי שיקבלוה מתחלה כמות שהוא ולא יטענו טענת אונאה וזה מה שאמר בסוף דבריו וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יי' אתכם ביום ההוא והכוונה לו כי הם בוחרים במלך שיהיה להם לעזר ולהועיל לכשתסור ההשגחה מהם להתרשל בעניניה והנה הוא מבואר כי בזמן ההוא גם כי יזעקו וישועו מלפני מלכם האונס והעושק אותם לא יענה אותם יי' ביום ההוא ויהיה להם הרע מכופל בהיות הצורר משתרג על צוארם ונאמר וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך ימלך עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. אמרו שלא יהיה הענין כדבריו כי למה יקום מלכם לפניהם לאויב משאר מלכי הגוים אבל שהמלך אשר יהיה עליהם יעמוד להם אל התועלות הנזכרות אם לדבר המשפט והכריח עליו כיד המלך ואם לכבוד ולתפארת לצאת ולבא לפניהם לכל דבר שבכבוד וגדולה ואם להיות לו זרוע עם גבורה להלחם מלחמותינו ואנחנו בסבר פנים יפות נקבל מה שעלינו לעשות לו בתמורת אלו הענינים כלם ככל הגוים על זה. ולפי שכבר שמע מפיהם מה שלא שמע עד עתה נאמר וישמע שמואל את קול דברי העם ירצה שכבר שמע מפיהם מה שגלה את אזנו בכוונתם. ולזה היתה תשובתו שנית שמע בקולם והמלכת להם מלך כי נכון הדבר מאת האלהים ומסכים עם מה שנאמר הנה אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי היא הטענה היותר נאותה בשאלה זו וקרא דוקא בלי ספק: This is why G'd drew Samuel's attention to this detail when He said "listen to the voice of the words of the people. They reject Me, not you." For that reason precisely, Samuel spells out to the people (chapter 12,20 and onwards) that there could hardly be a greater insult that they could have handed to G'd than to express dissatisfaction with the deliverance by supernatural means and their preference for having to engage in conventional warfare like other nations. Only after the people had acknowledged their grave error, did Samuel reassure them. (at the end of that chapter)
והנה הרמב"ן ז"ל כתב זה לשונו ולפי דעתי עוד שגם זה מרמיזותי על העתידות שכך היה שכששאלו להם את שאול אמרו לשמואל שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים וכ"כ שם והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו כי מה טעם שתאמר התורה במצוה ככל הגוים אשר סביבותינו ואין ישראל ראויין ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה אבל זה רמז לענין שיהיה ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני כאשר פירשתי כבר ע"כ. ולא ידעתי מה מצא הרב בזה עול ורשע באומות כי ירחיק אותם מקבל תועלתו ככל הגוים כי לא נופלים הם מהם להתחכם באופני חיותם כל מה שהשכל האנושי יספיק התחכמותו והלא לגנאי נאמר עליהם בסוף ספר שופטים פעמים שלש בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה והנביא היה מוכיחם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם (יחזקאל ה׳:ז׳) ואמרו חז"ל במהוגנים שבהם (סנהדרין ל"ט:) וזה ודאי מהיותר מהוגנים הוא כנזכר. אמנם כפי מה שכתבנו הכל הוא מבואר כפשוטו ועם כל זה לא סר שמואל הנביא מהודיע להם מה שיש להם מהסכנה בשאלה זו כדי לזרזם ולהזהירם שישמרו ממנה. ולזה אמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יי' את כל צדקות יי' אשר עשה אתכם וגו'. כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל ה' וישלח ה' את משה וגו' וישכחו את ה' וגו'. ויזעקו אל ה' וגו' וישלח ה' וגו' ותראו כי נחש וגו' ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' וגו' אם תראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי ה' וגו' ואם לא תשמעו וגו' (שמואל א י״ב:י״ד) הזכיר להם כל הקורות אותם מהטובות בעת שהיו דבקים אליו ית' גם מהרעות כאשר סרו מעליו לא אחת ולא שתים וכי זאת היתה הסבה לשאול להם מלך בראותם מלחמת נחש כי חשבו שהשנויים והתמורות המגיעות להם בימי השופטים לא היו אלא לפי שלא היה להם מלך אמר לא תחשבו כך אם תיראו את יי' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי יי' והייתם גם אתם במה שימשך מיושר מעשיכם גם המלך אשר מלך עליכם מצד תקון הסדר המלכיי שניכם מסכימים למלאת אחרי יי' אלהיכם להשלים ולחזק השגחתו עליכם לטובה כמו שהיתה ממנו הכוונה בעצה זו ומכם אם באמת ובתמים בקשתם מלך ואם לא תשמעו בקול יי' ומריתם את פי ה' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם בשוה כי לא תועילו ולא תצליחו יותר מהם בהיות לכם מלך. והנה אחר שהודיעם הדבר בדברים הראה להם למראות העין דוגמת שאלתם ואמר גם עתה התיצבו וראו הדבר הגדול הזה אשר יי' עושה לעיניכם הלא קציר חטים היום אקרא וגו' (שם) וזה שהמטר ביום קציר אינו סימן ברכה כי לא יועיל אבל יזיק. *והנה המבקש וכו' ר"ל כי במאמרו "הלוא קציר חטים" וכו' רמז להם כי כמו שהמטר והגשם הם מסבבים רוב טובה בבואם בעתם, ובכל זאת בימי קציר חטים הם מסבבים רק טוב מעט להקר החום הגדול אז ביותר, ורעה הרבה, כי התבואה הנקצרת תשחת ממי המטר, כן שימת המלך אף שהיא בעצמותה טובה גדולה ונרצית בעיני הי"ת גם בבחינת האומה הישראלית, אשר ע"כ נצטוו גם עליה, בכל זאת האופן אשר בו שאלו זאת עתה ממנו הסב כי רק טוב מעט ורעה הרבה יסובב להם ממנה. והנה המבקש מטר ביום קציר עם היות שיש בו קצת נחת רוח לקרר החום אל היגעים כמו שאמר כצנת שלג ביום קציר וגו' ונפש אדניו ישוב וגו' (משלי כ״ה:י״ג) מ"מ הוא מזיק לעקר מלאכת הקציר שהוא מפסיד התבואה ומבטל העסק מהנה. והנה כמו שהקריאה אל יי' היום שיתן קולות ומטר לא יהיה בו רק טוב מעט ונזק הרבה. כן תדעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לשאל לכם מלך מהתועלת המגיעה לכם לפי הכוונה כמו שפירשנו. והנה ממראה עיניהם אשר ראו נאמר ויירא כל העם את ה' ואל שמואל ואמרו התפלל בעד עבדיך אל יי' אלהינו ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך (שמואל א י״ב:י״ט) וזה שהודו כי לא הועילו להם בשאלה זו להנצל מידי חטאם בסורם מיי' אבל שהוסיפו על חטאם רעה אם יסכימו המלך והעם אל הרע ויבא ההפסד בהם למשנה. ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי יי' ועבדתם את ה' בכל לבבכם (שם) ירצה אתם עשיתם רעה לבחור בהנהגת המלכיית לפי שעלה בלבבכם לפרוק עול מורא שמים מעליכם אך העצה הנכונה בו שלא תסורו בבטחונו מאחרי יי' ועבדתם את ה' בכל לבבכם ושלא יחלק לבבכם כלל אלא כאלו לא היה לכם מלך כי בהיות על זה האופן אין רע. וחזר וביאר לא תסורו כי אחרי התוהו וגו' (שם) כלומר זה יועיל לכם כשלא תסורו מאחרי יי' אמנם אם תסורו מאחריו ללכת אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר תליתם השאלה כשאמרתם ושפטנו ככל הגוים הנה לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה ושוא תשועתם ואם לא תסורו אחרי אלהים אחרים אף על פי שתתעצלו בעבודתו ובשמירת מצותיו באופנים אחרים לא מפני זה יסיר אתכם מעל פניו כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול וגו' גם אנכי חלילה לי מחטוא ליי' להתפלל בעדכם והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הגדיל עמכם ואם הרע תריעו גם אתם גם מלככם תספו (שם) הנה הפליא לשום לפניהם עצה עמוקה ונכונה מאד והיא להודיעם את אשר הגדיל יי' לעשות עמם ביופי כחם ועוצם יכלתם במה שהוא מצוה להעמיד להם מלך. והנה הוא מבואר כי בהיותכם על זה האופן ואם תלכו בדרך ישרה הרי הוספתם לכם חיל וכח כי השפע האלהי על טוב העצה וההנהגה תצלח כפלים אבל אם הרע תרעו יהיה ג"כ הרע המגיע לכם כפלים. *כי כל עוד שיהיה ההתחלות יותר חזקות וכו'. (עיין מזה שער ע"ח וביאורי שם במדבר דף ס"ו ע"א). כי כל עוד שיהיו ההתחלות יותר חזקות אל הפעולות הנה כשישחתו יהיה היזקם יותר כמו שכתב החוקר על כיוצא בזה שהוא כמו תנועת הגוף החזק בלא ראות כי יהיה כשלון יותר חזק וזכרנוהו אצל מחלקתו של קרח שער ע"ח. והרי פרשה זו מפורשת כהוגן ונתבארה מענינם מה שהיינו בו מצורך השבת החלקיים אל הכלל בעניני ההנהגה בין בהנהגת המדינות החלקיות ע"י שופטיהם בין בהנהגת המדינות כלן יחד ע"י המלך כמו שחזר ענין הנהגת הכחות החלקיות כלן אשר בגוף אל הכח הכולל והמקשר כי בשלומו וטוב ענינו יהיה שלום לכלם יחד כמו שכתבנו בחינת זה יפה אצל ברכת כהנים שער ע"ד. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר שזכרנו ראשונה כשאמרו מנין שממנין שופטים לכל ישראל שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כי הצורך בכל עיר להיות עליה שופט אחד שיחזיר עניני אישי המדינה אל הכללות רצוני שיוציאם מכלל איש הישר בעיניו יעשה ויביאם אל השקפת טוב כללותה וכן הענין בשוטרים כי משניהם תסתיים ההנהגה כי השופט הוא היודע והיועץ אמנם השוטר הוא המוציא הדברים אל הפועל ושני הענינים יחד נקראים רוח עצה וגבורה להשלים מעשה אחד והוא מבואר. אמנם רבי יהודה דבר בענין יותר כולל שהוא חזרת המדינות כלן אל ענין אחד כולל ראשיי על כלן והוא ההנהגה המלכיית אשר היא יותר מעולה ויותר כוללת ואמר מנין שממנין אחד על גבי כלן תלמוד לומר תתן לך והוא ממש מה שאמרה תורה אחרי כן ואמרת אשימה עלי מלך וגו' כמו שנתבאר. והנה לפי שמצד הכללות הנמצא באלו ההנהגות נקראו השופטים אלהים ושותפים להקב"ה בכל מקום כי ענינם להשיב החלקיים אל הכללות כמו שהוא יתעלה כולל כל הענינים הנפרדים ומשיבן להכלל אחד שלם באחדותו הנפלאה כמו שביארנו בפרשת שמע שער צ'. הנה הוא מבואר כי בהיות המנהיג יותר כולל יהיה הדמיון אל הנהגה העליונה יותר חזק למה אמר ושוטרים הלוים לפניכם ויהי יי' עם הטוב (ד"ה ב' י"ט) יאמר כי השוטרים אשר ללוים הם לפניהם לתקן ענינם על האופן הנזכר בכל עיר ועיר אמנם ההנהגה המיוחדת לאיש אחד טוב וישר שיהיה שר ונגיד על כלן היא היותר טובה ואשר בעבורה המנהיג הוא יותר משותף עמו ית'. והנה עם זה נבא לכלל כוונת מצות עגלה ערופה אשד סדרה אותה התורה בסוף פרשה זו אשר יראה ממנה באר היטב שדין החמס הנעשה יבוקש על זה הסדר ראשונה מהאיש החומס ואם לא נמצא יבוקש משופט המדינה ולבא אל זאת החקירה יצטרכו אל המשפט הכולל ולא עוד אלא כי עד האלהים יבא דבריהם כמו שיתבאר שם ולפי זה ראיתי לכוללה בזה החלק אחר ביאור פרשת שופטים ופרשת המלך כי הוא הנכון והנאות לפי הכוונה. וטרם כל אעורר הספקות הנופלות באלו הענינים: If our portion is written in the present tense, describing future requests by the Jewish people, it alludes to the events in Samuel's time. Even the very words "like all the other nations," are a hint of things to come. This provides the clue to understanding why the people's request was granted. It had been foreseen and foretold so long ago. The fact that Israel's misconduct is repeatedly explained by the verse "in those days there was no king in Israel," is ample evidence that the institution of a monarchy itself was deemed desirable. The people had to be disabused of the idea however, that their troubles were due to their not having a king to lead them rather than to the fact that they had been disobedient to G'd. Samuel spelled out to them that a king's success would be contingent on their being obedient to G'ds laws. He added that in the event of disobedience to G'd by either the king or the nation, they would not only have to suffer the yoke of foreign oppression but also the yoke of their own king. When Samuel used the example of rain falling during the summer season as proof that their attitude had not met with G'ds approval, he meant to teach them another lesson. Rain during the summer is not only not a blessing, it is an impediment for the farmer in Israel. True, it might provide temporary relief from intense heat, but its long term effect would be negative. Similarly, the temporary relief from foreign invaders that the appointment of a king would bring in its wake, would be outweighed by the many negative factors, such as interference with the gathering in of the harvest for instance- that establishment of a monarchy would bring in its wake. The Sifri quoted at the beginning of the chapter seems to feel that each city requires a central government, i.e. authority. The point of Rabbi Yehudah then would be that in addition to that, the nation as a whole requires a central authority, something in addition to the many local authorities. Legislators, judges and law enforcement officers, police, between them constitute what is known as ruach eytza u-gevurah, a spirit of counsel and might. Since judges are frequently referred to by the Torah as elohim, i.e. as performing functions similar to the judicial functions of G'd Himself, namely re-establishing harmony where same had been lacking, one can imagine the dire consequences if these functions were to be performed piecemeal by competing authorities. The syndrome of everyone doing his own thing, will be avoided once a central authority is appointed. The more comprehensive the areas in which the king displays his leadership, the closer his function becomes to that of the Almighty Himself. The eglah arufah passage at the end of the Parshah illustrates that matters which appear to be of purely local significance, such as the finding of the corpse of a murdered person on the wayside, are, in the last analysis a national issue.
הספק הראשון באומרו שופטים ושוטרים תתן לך כי אחר שכל העמים יש להם סדר בו יחיו ולא עוד אלא אפילו הבעלי חיים הבלתי מדברים כמו שיבא מה טעם במצוה זו. ועוד מה טעם בסדר שנמשך אחריה. לא תטע לך אשרה. לא תקים לך מצבה ואח"כ לא תזבח. כי ימצא. כי יפלא. כי תבא. ואיך יתכן שיפלא המשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו' בכל בתי דינין שבישראל. ולמה נקבל מבית דין הגדול אף על פי שיאמרו על שמאל ימין ועל ימין שמאל (ספרי פ' שופטים). ומה טעם הימין והשמאל באלו הענינים ואם נעלם הדין איכה נדע בין ימינו לשמאלו. ומה טעם ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי וכבר דברנו בעקר הספק הזה והתרנוהו. וכן מה טעם עגלה ערופה ותועלתה: Some problems in the text of our Parshah. 1) Why does the Torah need to legislate a principle such as the monarchy, something which is in world wide use already? 2) What is the logical connection between such diverse commandments as "do not plant for yourself a nature retreat for worship purpose," and "do not offer a blemished animal as a sacrifice"? (Deut. 16,22 and 17,1) 3) Why is the authority of the Sanhedrin (highest Court) such that in the words of the Sifri: "if they declare left to be right and right to be left" it must be accepted? Besides, what kind of an example is this? If no one knows which is right and which is left and the Sanhedrin has to be consulted on the issue, who would know that the Sanhedrin had been in error? 4) What is the meaning of the eglah arufah legislation?
שופטים ושוטרים תתן לך וגו' "Judges and officers shalt thou make thee" etc.
עם היות שהסדר הטבעי לחיים רצוני להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהמזיק נמצא בבעלי החיים הבלתי מדברים כמו שהעיד החכם באומרו לך אל נמלה עצל וגו' אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה וגו' (משלי ו׳:ו׳) ובמקום אחר ארבעה הם קטני ארץ וגו' והמה חכמים מחוכמים הנמלים עם לא עז וגו' השפלים עם לא עצום וגו' מלך אין לארבה ויצא וגו' (שם ל'). שיראה שיש להם הסדר המספיק לחיי עצמם גם לחיותם עם זולתם כמו שביארנו זה הענין בפרשת ערכין שער ע"א. וכ"ש שהיה ראוי שיספיקו לזה מי שישתתף להם השכל האנושי. *אמנם לפי וכו' ר"ל כמו שיש יתרון לאדם על כל שאר בע"ח בעבור היות לו שכל אנושי אשר בו יוכל להמציא תחבולות שונות לתועלת עצמו וכל זולתו, אשר הם מתיחסים אליו בבחינה מה, מה שאין ביכולת שאר בע"ח אשר השם ה' חכמה ודעת, כן יגדל גם בהפך הרע המסובב ממנו לזולתו בהשתמשו בשכלו וחכמתו אך להרע, מרעת כל חייתו שדה, כי הוא יכול לסבב נזק לזולתו לא לבד בכח גופני שלו כי אם גם בתחבולותיו ומזימותיו הרעים משא"כ שאר בע"ח אשר רק בכח גופם כי חזק הוא יוכלו להרע, לא בכח שכל החסר להם, ע"כ נצטוו ישראל להשים שופטים ושוטרים בארץ אשר ישגיחו שלא יעשה איש מהם נזק ועול לרעהו, ולא יעשוק החזק את החלש ממנו והשופטים נצטוו גם הם לבלתי עשות עול והטות משפט, למען לא תגרע עי"ז מעלת חברתם האנושית גם מחברת ואגודת שאר בע"ח, אשר גם מהם יחיה כל מין יחד באחוה ורעות, ויעשו תמיד רק משפט ומישרים ביניהם, ולא יתנו איש מהם לעשות עול לזולתו ולעבור חקי הצדק הטבעי כמו שספרו חז"ל וקצת חכמי הטבע מכמה מיני בע"ח (עיין בפנים הספר.). אמנם לפי שהשכל האנושי אשר באדם כמו שיש בו לעזור בהוסיף עלילות ותחבולות לתקון המועיל ודחיית המזיק יותר מהבלתי מדבר גם כן יש בו לפרוץ ולהכשיל כאשר יתחבר בו קלקול התכונות שיוסיף להרע כמה וכמה מבהמות השדה וחיתו ארץ כמו שכתב החוקר בז' מהז' מהמדות (א) לזה הוצרכו ביניהם השופטים והמוכיחים ליסר ולהכריח האנשים לעמוד על סדר נכון לתקון האנשים בפני עצמן ולתקן הקבוץ המדיני עד שתמצא שמין האדם עם זה התקון הוא בכללו שוה לבלתי מדבר זולתו כי על כן כלפי מה שנאמר בבעלי חיים הבלתי מדברים אשר אין לה קצין שוטר ומושל וגומר מלך אין לארבה וגו' כמו שאמרנו נאמר כאן שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ושפטו את העם משפט צדק והכוונה שאין להם לסמוך על הנס בעניני ישובם וטוב חיותם אע"פ שיש בידו ית' להושיע בכל אופני וצדדי הישועה אבל שראוי ומחוייב להם להשלים עצמם במה שלא קצרה בו יד הרב' ממיני הבעלי חיים הבלתי מדברים ואין צ"ל יתר העמים אשר על פני האדמה כמי שאמרנו ראשונה. אמנם מה שיעברו מהם במעלה כפי יד אלהיהם הטובה עליהם הוא מה שיבאר אותו והולך מאומרו צדק צדק תרדוף ולהלן. אמנם צוה שבכל שער ושער משערי שבטיהם ישימו ב"ד של שלשה לדון דיני ממונות וב"ד של כ"ג לדון דיני נפשות אם נמצאו בהם ראויין לכך ואמר שאלו הבתי דינין ישפטו אותם משפט צדק והוא הצדק המונח בדת מבלי שיטו ממנו ימין ושמאל כלל. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד ירצה שתהי' שימתך אותם באופן שלא יקרה במשפטם דבר מאלו כי זה מה שימצא בצדק הטבעי אשר בסדר החיים אשר לבעלי חיים שאמרנו שאינם נוטים בענינם ונלוזים במעגלותיהם לשום סבה וכבר זכרנו קצתם מפי החכמה האלהית אשר לשלמה. והנה חז"ל אמרו בפרק אלו טרפות (חולין נ"ז:) שהנמלים ממיתים על הכזב וכבר סופר מהעגור או ממין החסידה שממיתים על הניאוף ושמנקרים עיני הפושעים בשמירתם ובספרים החצונים שיש בעלי חיים נקראים שמם אליפנט"יש שממיתים הנסים מהם במלחמה וזולתם אשר אין נטיה להם בפעולותיהם לא מצד הכרת הפנים ולא מצד מקח שחד וראוי לנו שלא נרע לנו מהם כי השחד יעור עיני חכמים להורות שהאנשים בעלי השכל הם עלולים יותר בזה כמו שאמרנו ראשונ' כי עקוב הלב האנושי מכל הבעלי חיים לקוות לו תועלת או הנאה מצדדים קרובים או רחוקים בענינים אשר בעבורם יטו המשפטים ואפי' השלמים שבאנשים הם חשודים בזה מצד טבעם כמו שאמר החכם בפרק ג' מהמאמר הז' מהמדות זה לשונו. *אמנם הדבר המהנה וכו', להבין דבריו אלה צריך אתה לדעת כי כל זוית נצב כזה # אשר יתהווה מב' קוים ישרים הנוגעים יחד, הוא רביע הכדור באופן שאם נציג ראש המחוגה בנקודת א' מקום חיבור הקוים יחד ונעשה ממנו כדור שלם גדול או קטון כמו שנרצה, באופן שנקודות א' תהיה תמיד המרכז מהכדור הזה כזה # יהיה תמיד רובע הכדור הזה שהוא צ' מעלות או חלקים (כי כל כדור שלם יחלק לש"ס מעלות או חלקים כנודע,) נסגר בין ב' הקוים הישרים האלה אשר ממנו נתהוה, ונודע ג"כ בס' אקלידוס במופת הנדסיי שאין להכחיש אמתתו כלל, כי כל ג' זויות של כל משולש כזה # כוללות יחד ק"פ מעלות או חלקים אשר יעשה עליו מכל כדור, והן שוות לפי"ז לב' זויות נצבות הכוללות ג"כ יחד ק"פ מעלות כנ"ל, ומעתה יאמר החוקר כי אין לחשוב כלל ששום אדם יאמר ויחשוב הפך זה, שאינן שוות לב' נצבות בעבור שיגיע לו מזה איזה הנאה, ועצב מהפכו ר"ל בהיותן שוות, אחרי שמשפט שכלי זה הוא אמיתי שאין להכחישו, אפס בדברי הריב והמשפט שבין איש לרעהו שתלוי רק בשיקול דעת והתפעליות לב השופט לדעת על ידו מי הוא הצדיק ומי הרשע? נקל מאוד לאדם לעות משפטו, ולחשוב לפעמים דבר לאמת וצדק מה שבאמת אינו כן, אם רק מגיע לו מזה איזה הנאה ועצב ע"י הפכו, וע"כ פסלה התורה את הקרובים והנוגעים בדבר לדון, אף כי שהם אנשים ישרים ותמימים, כי אין אדם שליט ברוח טבעו לבלתי היותו נפעל ממנו בשפטו, וכן אמרו גם חז"ל "אין אדם רואה חובה לעצמו" והרב ז"ל הרבה עוד להביא ראיה על זה מכמה מאמרי חז"ל (עיין בפנים) וזה שאמר גם הכ' "כי השוחד יעור עיני חכמים" ר"ל כי מי שלוקח שוחד יהיה תמיד לבו נוטה רק לטובת מי שנתנו לו, ואם גם ירצה לשפוט צדק לא יוכל עוד, כי יהיה נפעל מנטיית לבו לעות משפטו לבלתי הכיר עוד האמת, כי אם להצדיק רק את המשחד אותו. אמנם הדבר המהנה והמעציב לא ישחיתו כל מחשבה ולא יהפכו אותו כמו אשר למשלש אם ג' זויותיו שוות לשתי נצבות או לא אבל ישחיתו המחשבה אשר אצל הנפעלים כי אמנם התחלות הנפעלים בעבורם הם נפעלים ומזה פסלה התור' הקרובים והנוגעים בעדות לדון ואפי' אהרן הכהן והשלמים שבאומה וכדאמרינן בפרק כל כתבי (שבת קי"ט.) אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לבי דינא לא מנחנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא דרבנן לדינא משום דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו וזה וכיוצא בו יעור עיני חכמים מראות בזכיות אשר כנגד רצונם או בחובותם ויסלף דברי הצדיקים מהחכמים הקודמים הפוסקים הדינין הכוללים ויטה אותם לצד אחד לאמר אין זה דומה לזה כי אם לזה וכיוצא. וכבר היה דין בין שני אנשים ושאלו מפי חכם וחסיד שבדור שהיה קרוב לאחד מהם ואמר הדין עם פלוני אבל מה אעשה שאני קרובו ופסילנא לדיניה היה שם אחד מתלמידיו שהיה קרוב אל השני ואמר לו הלא למדתנו רבינו שהקרוב הוא סומא בדין ושתק. והנה ודאי התלמיד השיב כהוגן והרב שתק כהלכה ונמצא אח"כ כדבר התלמיד. וכמה יש לאדם להזהר שלא לשפוט כי אם בדבר שיהי' דעתו שוה לשתי הכתות בלי שום נטיה כלל וכמו שאמר המשורר משפטיך שויתי (תהילים קי״ט:ל׳) כי כל זה בכלל הצדק הכולל הטבעי שאמרנו. אמנם על הצדק המיוחד אל בעלי השכל הוא מה שאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה שתרדוף אחרי צדק יפה הימנו שהוא צדק צדק והכוונה צדקו של צדק זה המיוחד ועל דרך שאמרו כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה (שבת י':) והוא ענין נכבד מאד אשר יבאר ענינו בהרדפת הענין באומרו כי יפלא ממך דבר וגומר על הדרך שביארנוהו יפה בפרשת יתרו שער מ"ג ובמשפטים שער מ"ו. ואמר למען תחיה וירשת את הארץ על דרך שאמרו לא חרבה ירושלם אלא על שדנו בה דין אמת (ב"מ ל'.) והוא לפי המשפט הכולל אשר אינו לאמתו ולפי שזה אי אפשר להיות כי אם על פי דיינים כשרים מומחים ובקיאים בדינין כמו שאמרו חז"ל (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות (ב) לזה סמך שלשה אזהרות תכופות שהם דוגמת הפסולין לדין כי ההולך לפני ערכאות הכותים הוא שוה לנוטע אשרה אצל המזבח ואף שידינוהו בדיננו והמשים דיין הדיוט ועם הארץ כמקים מצבה אשר שנא יי' והדן בדבר שיש לו נטיה אף על פי שיהי' חכם ובקי הוא כזובח ליי' שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יי' וגומר וכבר נזכרו אלו העניינים כלם שם בשער הנזכר דרוש אותם משם: It is a fact that nature works on the basis of promoting the useful and avoiding that which is harmful. If even the inarticulate animal kingdom knows how to choose a lifestyle that ensures its survival, man, who is endowed with superior intelligence can be expected to do likewise in even greater measure. By the same token, an animal that acts contrary to its healthy instinct, causes but limited harm. If man, however, should act contrary to his best interests, the harm he may cause can be far more extensive. If we do observe the odd phenomenon such as the ant act intelligently despite the absence of central leadership, this unusual phenomenon serves to draw our attention to the fact that normally, leadership is essential for successful pursuit of a nation's purpose. (1) If leadership is essential to avoid localised damage, it is even more essential to avoid widespread damage and destruction such as can be perpetrated by man. In order to minimise the need for Divine intervention, the Torah orders the active pursuit of righteousness. (16,20) In order to accomplish this, every town must have its own Court and police force with varying degrees of authority and competence required for the adjudication of civil law and criminal law respectively. (verses 3-23) Justice must not be bent, bribery is prohibited. Since man has a greater tendencey to be ruled by his basic urges, legislation to prevent or minimise this is important. Even the best man is not immune against the lure of material gain or the lure of acquiring power. The Torah therefore warns against the abuse of power by those entrusted with it. Even rabbis must not sit in judgment when one of the litigants is a colleague of theirs, a fellow rabbi. Their esteem for fellow sages might impair their impartiality. (Shabbat 119) The Torah issues a triple warning concerning the dispensation of justice on an impartial basis. "Do not wrest judgment, do not take bribes, do not respect persons." (verse 19) He who ignores these instructions is akin to someone who plants an asherah, a tree for the purpose of worship, (16,22) or he who "builds a pillar" for the purpose of sacrificing to another deity. (16,22) (2) He who employs laymen as judges instead of experts, is like someone who erects a pillar to worship. He who uses gentile legal methods is like someone planting an asherah for idol worship. He who displays prejudice and favouritism when adjudicating a case, is like someone who offers a blemished animal to G'd as a sacrifice.
ואמר כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' *יאמר שיבדל וכו' ר"ל שבאופן עשיית משפט על פי מצות התורה נבדל ממה שהיינו עושים אותו רק על פי השכל הטבעיי ד"מ בנדון שלפנינו אחרי שיחייב השכל האנושי ומצות התורה גם יחד שנשתדל בכל עוז לבער הגילולים ועובדיהם מן הארץ, היה השכל מחייב ג"כ שלא לעשות שום הבדל בין העובדים האלה יהיו רבים או מעטים, כי בכל האופנים חטא משפט מות להם, גם לא היינו מצריכים על פי משפט השכל לעדות שני עדים, כי אם בכל אופן שהיה מבורר לנו אל נכון שחטאו בעון זה, היו ג"כ ראוים להענישם, אבל הצדק התורני, מחייב שרק על פי העדת ב' או ג' עדים ולא באופן אחד יענשו החוטאים, והבדיל ג"כ בין החוטאים בעצמם בבחינת מספרם וחשיבותם, כי היחידים נידונים מב"ד של כ"ג שהיו בכל שער ושער, ועיר הנדחת או זקן ממרא רק עפ"י הב"ד הגדול של ע"א זקנים שבירושלים. יאמר שיבדל הצדק התורני אשר להם מהטבעי הכולל מצד הדברי' שישפטו עליהם ובאופני משפטהם מצד הדברי' כי עקר מה שיונחו עליו הוא לבער ע"א מן הארץ שזהו דבר שיחייבהו השכל האנושי על הדרך המופת והתורה בחוזק מצותיה והוא אומרו כי ימצא בקרבך וגו' וילך ויעבוד וגו' והוגד לך ושמעת וגו' והוצאת את האיש וגו'. אמנם באופן משפטיהם דקדק בשני ענינים. האחד בשהבתי דינין האלו אין להם לשפוט בדיני ע"א כי אם היחידים. אמנם עיר הנדחת או זקן ממרא לא ישפטו אותם רק בבית דין הגדול והוא מה שחזר לומר אחר זה והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' וסקלתם וגו'. גם בשלא ישפטו הם רק על פי עדים שנים או שלשה כמו שדברו בזה חז"ל לפי שבזה הענין יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו כי הדיינים נמשכים אחרי העדים וכל העם באחרונה כי הם הנמשכים אחרי מצות הדיינים. אמנם כאשר יפלא דבר למשפט (ג) והכוונה שיקשה בעיניהם לשפוט אותו לפי ההנחות הנמוסיות שזכר ולהמשיך מה שיהיה ענינו על פי העדים ויראה להם שהשעה או המקום או אי זה דבר יחייב לשפוט בענין אחר והיא אשר קראהו למעלה צדק צדק כמו שאמרנו אמר שלא יהיה זה על פי בתי דינין אלו שבשערים אבל על פי בית דין הגדול אשר בבית הוועד שהוא הכולל שבכל הדינים בין שיתחדש הספק בין הדמים הטהורים לטמאים או בדיני ממונות בהבדלים אשר בין הזכות והחובה או בין הנגעים אם לטמא אם לטהר או להסגיר וקצת יאמרו לשפוט אותו בשרשים הכוללים וקצת לא יסכימו מצד הסבה ההיא שנתחדשה או שהחכמים לא יסכימו לדעת אחת בלי פקפוק. וקמת ועלית אל המקום וגו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' כי הם אשר יש להם רשות לתקן ולהיישיר הנימוס ועשית על פי הדבר וגו' על פי התורה וגו' והאיש אשר יעשה וגו' הכל כמו שפירשנו שם בשני השערים הנזכרים זיל גמור. ועתה אחר שסדר עניני השופטים המחזירים הענינים האישיים אל הנהגת המדינה הכוללת נעתק לדבר בענין הכולל כל האישים וכל המדינות בהנהגה מעולה על כלן נאמר כי תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך וירשתה וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי אמנם לא הרשם לזה עד שיושלמו כל מלחמות כנען וישבו להם בטח כדי שלא יתפארו בכח מלכם ובזרוע ידם לאמר כחנו ועוצם ידינו עשה לנו ככל מלכי הגוים במלכותם לפי שהוא ית' נשבע לאבותיהם לתתה לפניהם כבושה וקנויה אבל משם ואילך יתכן שיהיו בהם על הסדר והתקון שיהיו בהם שאר העמים כמו שאמרנו ראשונה שזו היתה הטובה שבבחינות ואשר כוונו אליה בימי שמואל ובפרשת תרומה שער נ' כתבנו הטעם שבו צוה השם יתע' למחות זרעו של עמלק ולא צוה על הקמת המלך ולבנות בית הבחירה דרוש תדרשנו משם. רק לא ירבה לו סוסים וגו' ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד והיה כשבתו וגו' והיתה עמו וקרא בו וגו'. *לפי שהסדר וכו' ר"ל יען כי חיי ההשערה וההגבלה עפ"י משפטי התורה ומצותיה הם טובים מאוד לכל העם, ע"כ נצטוה המלך לקרוא תמיד בספר התורה למען יחיה גם הוא תמיד חיי ההגבלה, ויהיה בזה לנס ולמופת לכל עמו אשר ממנו יראו וכן יעשו. כעין מה שאמר גם החוקר כי תנועת ופעולות הנמצאים העליונים ר"ל הכוכבים והגלגלים הן מוגבלות ומשוערות כראוי, למען יסובב מהן גם הסדר והתיקון הראוי בנמצאים התחתונים עלי ארץ. אשר עליהם יפעלו פעולותיהן, לפי שהסדר המוגבל הראוי והנאות בעם בהשתדלות על חיי הספוק ועקר זמנם יצא בלמוד התורה האלהי' ומעשה מצותיה חוייב שימצא בעצם וראשונה במלך או השר המנהיג אותם כי על כן חוייבו להיות הפעולות העליונות בתכלית ההגבלה לפי שמהם ימשך סדר התחתונים כמו שאמר החכם במה שאחר הטבע. לזה כתב המצוה הזאת הנפלאה בענין ההגבלה במלך על זה האופן כי משם ואילך יהיה על כל אדם קל וחומר שאין עליו שום טענה. ואמר למען ילמד ליראה את יי' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת וגו' לבלתי רום לבבו וגו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל וגו' זרזו בשיהיה כל עסקו תמיד בעמוד לפני העם בשמירת התורה ומצותיה ראשונה כענין הרועה העומד תמיד לפני הצאן לבלתי הרום מצבם וגם כדי שיהא זריז וזהיר במצות הנביא שיצוה אליו לפי שעה ולבלתי סור ממנה ימין ושמאל כי הוא הדבר המיוחד למלך מצד מה שהוא מלך ובו יאריך ימים על ממלכתו ולא באופן אחר והוא הדבר אשר חטא בו שאול ולזה לא נמשכה מלכותו כמו שנתבאר זה שם במלחמות עמלק שער מ"ב. והנה לפי שהיה הצורך ההכרחי למלך העמידה לפני הכהן הגדול לשאל לו במשפט האורים כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' (במדבר כ״ז:כ״א). לזה סמך משפט הכהנים הלוים ואמר לא יהיה לכהנים וגו' וזה יהיה משפט הכהנים וגו' לומר שלא יהיה להם חלק ונחלה עם אחיהם כדי שלא יהיו טרודים אחרי העבודה אלא שיהיו תמיד פנויים אל עסק התורה ולמודה לישראל ושיהיה להם לכדי חיותם משפט ידוע אם מהמעשרות הנתנים ללוים ואם ממעשר מן המעשר והתרומות ושאר מתנות כהונה עד שאם יבא אחד מהם באות נפשו לשרת שלא במשמרתו יטול חלק מהקרבנות הבאות מחמת הרגל לבד ממכריו על האבות כמו שפירש רש"י ז"ל: (3) Torah justice is distinguished by applying criteria that go beyond the mere power of human reason. The most heinous crime, idol worship, when committed by an individual, is dealt with by local authorities. When a community should be guilty of such a sin, it requires the Sanhedrin, the Supreme Court of seventy one elders to obtain a conviction. No amount of circumstantial evidence suffices to convict a defendant of a capital crime. Ki yipale, if there are circumstances when the local Court is not competent to arrive at a valid conclusion, then the case is referred to the Sanhedrin. This is so, since the Sanhedrin is the only one permitted to introduce innovative procedures al pee hatorah, as long as they are demonstrably based on Torah principles. If after such a decision which is issued by the Sanhedrin, an individual judge persists in countermanding such a decision or decree, he is dealt with as a zaken mamre, a rebellious elder. After the Torah has completed discussing the dispensation of justice relating to local problems, she now returns to discuss leadership and justice on a national level. Therefore we have here the paragraph about appointment of a king and the restrictions such a king is subject to. It is evident that the appointment of a king is not permitted until after the Canaanite tribes have been destroyed or driven out of the land, and there is a secure and permanent Jewish presence in the land. The reason, presumably, is to make sure that such a king will not be credited with the conquest of the land. Nor, for that matter, are the people themselves to take credit for the conquest. Since G'd had sworn to the ancestors of the Jewish nation to give this land to their descendants, this promise had to be kept. Once conquered however, normal political administration would be in order. In chapter fifty, we have discussed why the destruction of Amalek was mandatory, whereas neither appointment of a king nor building a temple were mandatory. Since observance of Torah law and study of Torah lead to a life without excesses in food or drink or sex, it is proper that the king as leader of Jewish society reflect such teachings in his personal life, and thus serve as a model and inspiration for his subjects. This is why the Torah legislates restrictions on the size of his army, his wealth, and demands that he both study the Torah and write a Torah scroll. He is to have same at his side at all times. (17,16-21) Since the king needs to obtain permission from the High Priest before he can engage in a war of conquest, the Torah continues with other legislation concerning priests. Priests are not included in those to whom the land is distributed, but they are entitled to a share of most sacrificial offerings brought to the temple by the people. This is to assure their livelihood. They have unrestricted right to participate in the temple service during the holy day period.
ולפי שמכל מה שהעיד עליו עד הנה ילקח מוסר וזרוז להשתדל בכל מה שבכח האדם לעשות מפאת החריצות האנושי בקיום והעמדת היישוב המדינה והמלכיי ככל הגוים כמו שנזכר עד שכבר יחשב שהותרו כל מיני ההשתדליות כמנהג הגוי' ההם או שהמלך המצווה לעמוד לפני הכהן הגדול לשאול במשפט האורים הותרו לו ולהם כל שאר הדרישות כגון שאלת האובות והידעונים וקוסמי קסמים מכשפים ומעוננים לזה סמך כי אתה בא אל הארץ אשר יי' אלהיך וגו' לא תלמד לעשות כתועבות הגוים לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגו' כי תועבת יי' כל עושה אלה ובגלל וגו' תמים תהיה עם יי' אלהיך. ירצה אע"פ שהשגתי לכם עצה להקים לכם מלך ככל הגוי' לא תתירו עצמכם לעשות כמנהגם ביתר הענינים כי הדבר המהוגן שבהם הוא ראוי לכם לעשות אבל חקותיה' הבלתי מהוגני' השמרו לכם פן יפתה לבבכם אחריהם כי הם שנואים ומאוסים לפני יי' אלהיכם ובגללם השליך הגוים ההמה מפניכם תמים תהיה עם יי' אלהיך שאין אתה צריך לפקח מאד ולדרוש בעניני העתידות ועומק העסקים אבל השלך על יי' יהבך באמת ובתמים והוא יתן לך כלבבך וגו' כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וראית בעיניך שלא עמדו להם ענינים אלה להציל אותם מידך ואתה לא כן נתן לך יי' אלהיך נחשים וקסמים בידך בהם תוסיף כח על אויביך כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ״ג:כ״ג) על פי נביא מקרב אחיך כמוני אליו תשמעון ואף על פי שלא תשתתפו כלכם או הרבה מכם בהשגה זו כמו שיוכלו הגוים ההם להשתתף בקסמיהם וכשופיהם הנה כבר קבלתם אותה בסיני שתהיה הנהגתכם על זה האופן הוא אומרו ככל אשר שאלת מעם יי' אלהיך בחורב ביום הקהל לאמר לא אוסיף לשמוע את קול יי' אלהי ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות כי ראיתם בטוב דעתכם שהענין האלהי הנורא הזה אינו משותף לכל וקבלתם על עצמכם הראוי והמחוייב לקבל והוא לסמוך על האמונה ע"י הקבלה מפי נביא וסלקתם עצמכם מההשגה על פי עצמכם כמו שאמרתם דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (שמות כ׳:ט״ז) על כן אמר יי' אלי הטיבו את אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיה' כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו שכיון שקבלו עליהם בשלימות דעתם ורצון נפשם הרי הם חייבים עליו וכבר נתבאר אצל התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳) שער י"ו היות הוראת זאת המלה זה הענין בלי ספק. הנה שכל הפרשה כלה מתחלה ועד סוף לא דברה רק בענין ההנהגות הכלליות שאמרנו אם מהמדינית אם מהמלכיית אשר הם הכרחיות לטוב היישוב והחיים האנושיים השלמים עד שיהא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא חוזר אל ראש אחד ודבר אחד מיוחד ולא עוד אלא שהראש ההוא אין לו לעשות דבר קטון וגדול רק מדעת הבורא ית' צור העולמים כמנהיג הכולל כי בזה האופן הוא ית' המנהיג והמלך והשופט ואין עוד וכל עוד שהשופטים והמלכים שמעו בקולו עשו והצליחו וכאשר פנו מאחריו ללכת אחרי תעתועי העמים הורע כחם ויבאו תחתם. אמנם בסוף פרשת קדושים שער ס"ה כתבתי מה פשעו ומה חטאתו של שאול בדרישתו אשת בעלת אוב כי לא כאשר נתפרסם ממנו ומצאת כי תדרשנו: Since the Torah had made a point of outlining that the people should conduct their own affairs in the previous chapter, the restrictions on methods that may be used must be outlined also. The king, though instructed to consult G'd via the breastplate of the High Priest, must not resort to consulting other media such as oracles, commonly employed by the previous rulers of the land of Canaan. In fact, such soothsayers must not be tolerated in Jewish society and must be put to death. G'd will provide prophets for His people who will grant them an insight into what the future holds when He deems such knowledge to be useful and necessary. Should there be someone who claims to be a prophet but is in reality an impostor, he must be executed. The entitlement to have prophets stems from the laudable sentiments expressed by the people on the occasion of the revelation at Mount Sinai. At that time they had wished to be addressed by Moses rather than by G'd Himself, an experience they had found too terrifying. Anyone demurring against a true prophet would be held responsible by G'd, since that kind of guidance had been introduced in answer to the people's own request. The entire Parshah then has discussed various aspects of leadership here on earth, and it is the Torah's goal to establish a system of leadership in our society that is patterned on the kind of justice and leadership that exists in the celestial regions.
והנה לפי שאי זה נזק שיגיע בשום זמן מאומה מרציחת איש מאישיה ע"י אנשי בליעל הוא בעצם וראשונה לסבת רשע הנמצא באיש מה או קצת אישים ובשנייה לחטא וחסרון בחק השופט אשר למדינה ההיא ובשלישית לאשמת הבית דין הכולל לכל המדינות כמו שאמרנו לזה מה שסדר ענין עגלה ערופה על האופן ההוא. כי ימצא חלל באדמה וגו' ויצאו זקניך והיה העיר וגו' והורידו וגו' ונגשו הכהנים וגו'. *כבר נודע וכו' ר"ל כי יען שהאדון או המנהיג ראוי להם להתנהג עם הנתונים תחתיהם בצדק ומישרים, נוכל לאמר עליהם ע"צ השאלה שהם מקום הצדק והמשפט, וע"ז רומז גם מאה"כ "מקום הצדק שמה הרשע" ר"ל שראה עלי ארץ, שמי שעליו הי' מוטל לעשות צדק הוא עושה באמת רק רשע, ונמשך מזה כי כמו שבמקים הגשמיי המקום הקבון הוא מוקף תמיד מהגדול ממנו, ד"מ אותן ארבע אמות שראובן בתוכם הם מקומו הראשון. והחדר אשר ארבע אמות אלה בתוכו הוא מקומו השני, והבית הגדול אשר החדר הזה בתוכו הוא מקומו השלישי, והרחוב אשר הבית עומד בו מקומו הרביעי, וכן יעלה הדבר ממנו והלא' אל העיר, המדינה, והממלכה, וחלק העולם אשר הוא שוכן בהם כן הוא גם בבחינת המקום הנאמר רק ע"צ השאלה, כי אחרי שבבחינת הצדק והיושר יש גבוה על גבוה שומר, א"כ כל איש מיושבי העיר אשר יעשה עולה ורשע הוא מקום הרשע הראשון ושר ושופט העיר אשר הי' לו להשגיח עליו ולמנעו מהרשיע ולא עשה כן, הוא מקום הרשע השני ושופט המדינה המקום הרשע השלישי, והמלך השליט על כלם מקום הרשע הרביעי, וע"כ כאשר ימצא חלל באדמ' ולא נודע מי הכהו, באופן שנעלם מקום הרשע הראשון, ועי"ז נסתר גם מקום הרשע השני, אחרי שלא נודע ג"כ מאיזה עיר הי' הרוצח ותחת איזה שופט ישב ? ע"כ צריך שיבוקש הדבר רק מהמקום השלישי, ר"ל מיד הסנהדרין הגדול וזשאה"כ "ויצאו זקניך וכו' יען כי הי' להם להשגיח יותר על הטבת דרכי ופעולות כל ישראל הסרים למשמעתם ולמנוע עי"ז שלא תעשה כרעה הגדול' הזאת בתוכה. כבר נודע מהחכמה הטבעית שאחד מתשעה פנים שיאמר בו שהדבר בדבר הוא מה שנאמר שהיושר באדון וזה שהאדון והפרנס הוא ודאי מקום הצדק והיושר כי בו הם עומדים וממנו הם נדרשים. ולדעתי הוא מה שכוונו החכם שלמה כשאמר מקום הצדק ומקום המשפט (קהלת ג׳:ט״ז) כי לא על המקום שבשוק ידבר. ומזה יאמר שהעולם יתקומם בצדק ובמשפט כמו שאמרו על ג' דברים העולם עומד וכו' (אבות פ"א) כי הם לפי זה מקומו של עולם כמו שאמר מזה הענין עצמו שהאל ית' הוא מקומו של עולם (שוח"ט צ') כי בו ית' היושר וההנהגה הכוללת כל ההנהגות החלקיות כמו שכתבנו ראשונה וכבר דברנו בזה במעשה המשכן שער מ"ח. ומזה הטעם ג"כ נאמר שהיושר החלקי האישיי הוא בבעליו רצוני האיש ההוא הרמוז עד שנאמר על האיש שהוא מקום היושר החלקי ועל פרנסי ומנהיגי המדינה שהם מקום העם אשר במדינה אשר בהם הם עומדים ועליהם נסמכים כמו שהמלך הוא מקום כולל לכלם ואשר הכל בו. וכמו שיאמר כן בצדק והיושר כן יתחייב לומר בעול והחמס הנמצא כי מקומות מקומות יש בלי ספק כי הרשע החלקי בעליו הוא המקום הראשון המיוחד אלא שכבר ימצא זה הענין על האופן עצמו שימצא בו המקומות וזה שגדר המקום הראשון הוא מקיף שוה נבדל והוא תכלית הגשם הסובב לדבר כמו שתאמר שתכלית האויר המקיף אותך הוא מקומך הראשון אמנם כבר יאמר שהחדר שאתה בו הוא מקומך בשניות למה שהוא מקום מקיף למקומך וכן יאמר לבית בכלל בשלשיות למה שהוא מקיף לחדר המקיף מקומך הראשון וכן העיר על זה האופן. ועל זה הדרך יהיה האיש העושה העול והרשע הוא מקום החמם והעול בראשונ'. אמנם יהיה פרנסות מנהיגי העיר ההיא ושופטיה מקום העול ההוא בשניות לרפיונם או מעוט השגחתם בדבר המשפט. גם המנהיג או המנהיגים הכוללים לכל המדינות לסבה זו עצמה יאמר עליהם שהם מקים זה העול בשלישיות. וכמו שאמר החכם מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג׳:ט״ז) ירצה לפי זאת הכוונה במקום עצמו שהמשפט והצדק יתקומם בו כאשר ימצאו והם האיש או הפרנס או המלך כאשר נתבאר שם מתקומם הרשע כאשר ירשיע רשע לעשותו. והנה לזה צותה התורה האלהית כאשר ימצא חלל באדמה כו' שהדבר מצווה ועומד שיחקר תחלה המקום הראשון והוא המכה ודמו מידו יבוקש. אמנם כשלא נודע מקומו זה איו כלומר שלא נודע מי הכהו הנה זאת סבה מחייבת להעלם המקום השני כי אם לא נודע מי המכה א"א לדעת את מקומו או עירו שיבוקש מהם. אמנם יבוקש הדבר מהמקום הכללי שהם מקום העול בשלישיות והם סנהדרי גדולה. אמנם צוה שיבאו על הדבר מהכולל אל החלקי וישתדלו לדעת המקום היותר קרוב אל מקבל העול והחמם כי זה מה שיגרום על הרוב לגלות מי הוא הרוצח עצמו כמו שכתב הרב המור' פרק מ' חלק ג' ועל כל פנים מאומד הדעת המקום ההוא הקרוב בעל החמס ההוא ולזה אמר ויצאו זקניך ושפטיך וגו' והיה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו' וזה כי כאשר נמצא המקום השני אשר עליהם אשמת העול יותר לפי יחסם אל המקום הראשון צוה שיטפלו בענין ושישתדלו להתכפר על אשמתם כשיביאו מממונם העגלה הזאת. אמנם צוה שתהיה העגלה שלא עובד בה ולא משכה בעול ושיורידוה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם וגו' לרמוז על מה שאמר להלן ידינו לא שפכו וגו' כלומר שיבוקש העון ההוא ממקומו הראשון והוא הרוצח העול אשר כפרה סוררה סרר ולא נשא עול מלכות שמים על עצמו וגם כי מיעוט השקפת הנרצח במעשיו או רוע מזלו או קלקול דרכיו גרמו להוליכו במקום סכנה וארץ גזרה אשר נרצח שם כעגלה זו אשר המיתוה מיתה משונה בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע ולהיות המעשה הזה רומז אל הטלת האשם עליהם אמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יי' לשרתו ולברך בשם יי' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו כפר לעמך וגו' והכוונה שיהיו שם מזומנים לשיאמרו בפניהם זקני העיר ההיא אחר שירחצו את ידיהם על העגלה הערופה ידינו לא שפכו וגו' לומר שחלילה להם לגרום מיתת זה האיש בראותם אדם הורג את הנפש וכסו את דמו והכהנים אומרים אחריהם כפר לעמך ישראל אשר פדית יי' ואל תתן דם נקי וגו' וכמו שתרגם אנקלוס כהניא יימרון כפר וגו' והוא טעם נכון שאחר שהתנצלו עצמן הזקני' אשם היו מקום העול השני הנה הכהנים שהם המקום הכולל יאמרו שעל כל פנים לא יצאו מידי אשם וצד רפיון בדבר המשפט ועיונו כי על כן מלאו לבו לרוצח לעשות כן ושעל זה אין להם למנוע עצמם מן הרחמים בשאלת הכפרה מאת המקום הכולל בהם. הנה סודרו לשם שתי כפרות לשני המקומות הנזכרים. והנה על הכולל אמר כפר לעמך ישראל אשר פדית יי' ואמר ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל לומר שלא יתן דם נקי עוד כזה בקרבם. ועל הזקנים ההם הקרובים אל החלל אמר ונכפר להם הדם. אמנם על המקום הראשון שהרשע והעול מתקומם בו והוא הרוצח לא בקשו כפרה כי לא יכופר כי אם בדמי נפשו והוא מה שסיים להזהיר ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כל זמן שתמצא אותו כי בזה תעשה הישר בעיני יי' ולא תאמר כבר כופר בעגלה זו. ויתכן שיבא במאמר ואתה תבער וגו' לתשובת מה שבקש ואל תתן דם נקי וגו' לומר כי עם שהיא תפלה נכונה מכל מקום עליך המלאכה לגמור כי אתה תבער הדם הנקי מקרבך במה שתעשה הישר בעיני יי'. והנה בזה הודיע טעם כל המעשה ההוא שאם עשו הכל הישר בעיני יי' לא יקרה כן בארצם כי אף על פי שימצאו קצת אנשים חטאים יהיה השגחת השם יתעלה עליהם לא ירעו ולא ישחיתו. וזה שיעור מה שרצינו בזה החלק: (4) Murder, and its resultant damage to the fabric of society, is due in the first instance to the murderer, and in the second instance to improper administration of law and order by the judiciary. Thirdly, it may be due to the laxity of the Sanhedrin in carrying out its duties. Accordingly, the Torah presents the case of the eglah arufah to illustrate the extent of the liability shared by people who are apparently quite unconnected with the murder that has taken place. Man does not live in a vacuum. A crime committed by a person in a room, is the responsibility of that person. Should it be impossible to identify the person who has committed that crime, the search for the criminal must include the house in which the room is located. Should search of the house fail to identify the culprit, the entire city becomes a natural area for further search. The case of ki yimatze challal basadeh, when a person is found slain in the field, is similar. The Torah describes the ever widening circles of search for the party responsible, and the need for all parties to exonerate themselves from having had any connection with the crime committed. The Sanhedrin, as the seat of the administration of justice, represents the entire nation. The Torah commands that the central authority get involved in the search for the guilty party, and gradually the search is narrowed to those closest to the murder that has been committed. It is the involvement of representatives of the highest Court that underscores the collective responsibility felt for a crime committed by a single individual, that assures the high moral standards displayed in Jewish society. Since the elders of the town nearest to the slain person are nearer to the site where the crime had been committed, their participation in the atonement ceremonies, i.e. the killing of the virgin heifer is more direct than the participation of the elders of the Sanhedrin. In order to prevent the suspicion that the elders might have condoned murder, they declare that their actions had been such that they could not have been a factor in this crime. "Our hands have not spilled this blood." (21,8) By asking for mercy in their plea for forgiveness, the priests present indicate that the fact that murder has occurred is proof that the innocence of the elders is not that total, that G'ds forgiveness needs to be invoked. Only after the prayer of the priests, whose general function is to facilitate atonement for the Jewish people, can the guilt of the innocent blood that has been spilled be wiped out completely. The reason that amcha yisrael, Your people Israel, is mentioned in the prayer, underlines that everyone in some degree shares the responsibility for what has occurred.