Deuteronomy 34:12 דברים ל״ד:י״ב
1 א

ולכל היד החזקה. הוא בים שנא' ויולך ה' את הים וגו' וכן ביציאת מצרים כתיב וביד חזק' ישלחם. ולכל המורא הגדול. זה מ״ת שנאמר וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק. וכתי' ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכתי' כי יראתם מפני האש וכתי' ותאמרו הן הראנו. אותות. היא שמגיד ומתרה מקודם כמ״ש הגידו האותיו' לאחור ונדעה וגו'. ומופתים הוא שינוי הטבע. ועיקר הענין כתיב לעיני כל ישראל שהוא כולל את הכל ואמר כאן יו״ד דברים לכל האותות והמופתים. הם ג' כלולין בו״ק:

2 ב

ולכל היד החזקה. הוא באו״א:

3 ג

אשר ידעו. הוא הדעת:

4 ד

לעיני כל ישראל. הוא כנסת ישראל וסיים התורה בישראל ופתח בבראשית שהב' דגושה נחלק לשנים. לב רשע ובת רשע כמ״ש בתיקוני זוהר האי רשע אשבחין להאי בת לב כמ״ש תנה בני לבך לי ועיניך וגו' לא כהתה עינו. הוא בסוד הרוח דאתבנית בבינה:

5 ה

ולא נס לחה. בסוד הנפש דאתבנית בחכמה. לפיכך כתיב עינו בוא״ו. ולחה כתיב בה״א:

6 ו

פנים אל פנים. כמ״ש וידבר ה' אל משה הוא בסוד חב״ד וידבר לאמר בסוד זו״נ ולכך כל הנביאים נתנבאו באמירה לבד ומ״מ כל אלה ה' דרגין נכללין בג' שמות הכוללין הכל בגילופי ס״ג. ומה דכתיב ויאמר ה' אל משה לאמר. הוא עם שם י״ה שהם ד' דרגין דנוקבי' בסוד אין. והן שנותיו של שרה וז״ש על שרה כשם שהיא תמימה כך שנותיה תמומה:

7 ז

לכל האתת והמופתים. הן בחמשה דרגין הכוללין עשרה בכללות:

8 ח

לכל האתת והמופתים. הן בו״ק ג' הכוללין ג': אחת. הוא ידוע כמ״של אותות ולמועדים. ומופתים: הוא בגוף:

9 ט

ולכל היד החזקה. היא משטר' דשמאלא וכתי' בה״א בסוף. ולכל המורא הגדול. הוא משטרא דימינא בלא ה' בסוף והוא נהירא דחכמתה:

10 י

אשר. ידוע כי הוא הדבר בעצמו:

11 יא

לעיני כל ישראל. היא הכוללת הכל.

12 יב

הנני בדרך נחני ה' להשלים ולסיים מעין חתימה סמוך לחתימה. מה ששמעתי בשם פה קדוש יאמר לו הוא הגאון החסיד אמיתי המפורסם בכל קצוי ארץ מהורר אלי' נ״ע מווילנא:

13 יג

איתא בגמרא ב״ב ט״ו ע״א. תניא כמ״ד שמנה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתניא וימת שם משה וגו' אפשר משה [חי] (כ״ה הגי' במנחו' למ״ד ע״א ועיין שם בתוספת) וכתב וימת שם משה. אלא ע״כ כתב משה. מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר״י וא״ל ר״נ א״ל ר״ש אפשר ה״ת חסר אות אחת וכתיב לקח את ספר התורה הזה אלא ע״כ הקב״ה אומר. ומשה אומר וכותב. מכאן ואילך הקב״ה אומר. ומשה כותב בדמע וכו'. הקושיא נגלית לכל. היאך תירץ ר״ש קושיית ר״י דקאמר אפשר משה חי וכתב וימת שם משה. דמיחזי כשקרא ח״ו. ומה תירץ שהיה כותב בדמע. כי אם היה בוכה וכותב בדמעות היאך שייך שהיה כותב שקר ח״ו. ואף דלכאורה תיקן רש״י זאת הקושיא כי כל התורה אמר הקב״ה כל תיבה למשה. והוא חזר ואמר כל תיבה כדי שלא יטעה ואח״כ כתב והייני עד וימת שם משה אבל מכאן ואילך לא היה אומר משה כלל כי הוא שקר שהיה עדיין חי. ולכך היה כותב בלא אמירה כלל. אבל זה לא יתכן. כי אף בלא אמירה. חלילה לקדוש ישראל אשר נכתב עליו ולא קם נביא וגו' לכתוב שקר ח״ו אף בלא אמירה (ועיין בש״ע י״ד סי' רל״ב בהגה סעי' י״ב ובבאר הגולה שם) וא״כ הקושיא במקומה עומדת על ר״ש איך אמר כי משה כתב בדמע ועוד קשה איך אמר ר״י שמכאן ואילך כתב יהושע ולא חשש לקושית ר״ש. היתכן שיכתב תורת ה' אפילו אות א' שלא ע״י משה. ומקרא מלא דברה כתוב. זכרו תורת משה עבדי וגו'. ושני הדעות של ר״י ור״ש המה קשי ההבנה מאוד. ופירש הגאון ז״ל כי שניהם דברי אלהים חיים ומר אמר חדא וכו' ולא פליגי. כי לכאורה קשה על הגמרא מה מקשה על ח' פסוקים אחרונים שבתורה היאך נכתבו אם משה היה עדיין חי. הלא כל התורה כולה היתה נכתבת אלפים שנה קודם בריאת העולם. וא״כ לא היה עדיין השמים והארץ וכל אשר בה. ודור המבול ודור הפלגה ויציאת מצרים ודומיהן. ואיך נכתבו בתורה קודם שהיו בעולם. אמנם זה ידוע כי כל התורה שמותיו של הקב״ה והיינו ע״י צירופים של אותיות ותיבות. ולפני בריאת העולם היתה התורה אמון אצל הקב״ה ע״פ צירופים וסודות נעלמים. ולא היתה נקראת כמו עתה רק ע״פ שמותיו של הקב״ה. ואחר שברא הקב״ה את העולם ונתן את התורה לישראל וסיבבן במצות הצריכין לעשות בגבולי מקום וזמן. כתב את התורה באר היטב איך לעשות כל המצות. וחלק כל התורה לתיבות ואותיות לגלות ולפרש את כל דברי התורה הזאת. וסודות התורה ע״פ צירופים ניתנה ליודעי חן. מה שאין מודיעין אלא לחכם ומבין מדעתו ועתה מתורץ דברי הגמרא. כי כוונת ר״ש איך אפשר להיות ס״ת חסר אפי' אות א' וגם שלא להיות שקר ח״ו. לכך הוא אומר ע״כ הקב״ה אומר. ומשה אומר וכותב. ר״ל שאמר משה כל תיבה ותיבה כאשר היא כתובה בידנו בגילוי המצות אבל מכאן ואילך לא היה יכול לכתוב בגילוי וימת שם משה דמיחזי כשקרא. וגם לא היה יכול לגמור ע״י יהושע. כי אפשר ס״ת חסר אות א'. לכך הוא אומר שהיה כותב בדמע. והפירוש הוא מלשון מלאתך ודמעך. ולשון מדומע וערבוב אותיות. שהיה כותב מכאן ואילך ע״פ צירופי תיבות והם שמותיו של הקב״ה ולא היה נקרא כלל וימת שם משה רק תיבות אחרות ע״פ סודות התורה. ולאחר מיתתו כתבן יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות את התורה. וא״כ שני הדעות לא פליגי. כי באמת כתבן משה ולא חסר אפי' אות א'. רק כי ח' פסוקים אלו לא היה יכול לכתוב את הנגלה וכתב כפי הצירופים וזהו בדמע. ויהושע כתבן כפי הנגלה וכדעת ר״י. ושניהם מסכימים לדעת אחת כי נכתבו ע״י שניהם. ע״י משה. הנסתר והסוד. וע״י יהושע. הנגלה. כאשר היא כתובה בידינו לדר דר. והדברים ראויין למי שאמרן.