50 Shades of Lies
וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי:

R. Ile'a further stated in the name of R. Eleazar son of R. Simeon: One may modify a statement in the interests of peace; for it is said in Scripture, Thy father did command etc. so shall ye say unto Joseph: Forgive, I pray thee now, etc.22 R. Nathan said: It23 is a commandment; for it is stated in Scripture, And Samuel said: 'How can I go? If Saul hear it, he will kill me', etc.24

At the School of R. Ishmael it was taught: Great is the cause of peace. Seeing that for its sake even the Holy One, blessed be He, modified a statement; for at first it is written, My lord being old, while afterwards it is written, And I am old.

רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'

Rab was constantly tormented by his wife. If he told her, 'Prepare me lentils', she would prepare him small peas; [and if he asked for] small peas, she prepared him lentils. When his son Hiyya grew up he gave her [his father's instruction] in the reverse order.44 'Your mother', Rab once remarked to him, 'has improved'!45 'It was I', the other replied, 'who reversed [your orders] to her'. 'This is what people say', the first said to him, 'Thine own offspring teaches thee reason';46 you, however, must not continue to do so' for it is said, They have taught their tongue to speak lies, they weary themselves etc'.

(א) מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. (ב) וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהוָה. (ג) אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ. (ד) וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ. (ה) שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהוָה. (ו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי. (ז) חֵץ שוחט [שָׁחוּט] לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ.

(1) Oh that I were in the wilderness, In a lodging-place of wayfaring men, That I might leave my people, And go from them! For they are all adulterers, An assembly of treacherous men. (2) And they bend their tongue, their bow of falsehood; And they are grown mighty in the land, but not for truth; For they proceed from evil to evil, And Me they know not, Saith the LORD. (3) Take ye heed every one of his neighbour, And trust ye not in any brother; For every brother acteth subtly, And every neighbour goeth about with slanders. (4) And they deceive every one his neighbour, And truth they speak not; They have taught their tongue to speak lies, They weary themselves to commit iniquity. (5) Thy habitation is in the midst of deceit; Through deceit they refuse to know Me, Saith the LORD. (6) Therefore thus saith the LORD of hosts: Behold, I will smelt them, and try them; For how else should I do, Because of the daughter of My people? (7) Their tongue is a sharpened arrow, It speaketh deceit; One speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, But in his heart he layeth wait for him.

Maharsha ad loc

למדו לשונם דבר שקר העוה גו' ר"ל גם כי הכא שראוי לומר לכבוד אביו שקר מ"מ כדי שלא ירגיל האדם בכך לא יאמר שקר גם במקום הזה והיינודכתיב למדו לשונם וגו' אמר על אותו דור הרע אחר שנלאו ולא היה בידם לומר שקר במקום העוה ואינו ישר למדו לשונם דבר שקר כדי להרגיל עצמם בכך:

Iyun Yaakov

מיושב נמי מה דאמר את לא תעביד הכי אע"ג דמבואר לקמן פרק זה דמצוה לשנות בדבר

השלום אלא ודאי דמילתא דעבידא לאגלויי שאני

Yam Shel Shlomo Yevamot ch 6 siman 46

דין דמותר לשנות בדברי שלום, ומצוה הוא, ודוקא באקראי, אבל בין אביו לאמו אסור, ודין דמצוה לספר דבר הנשמע, וכן מצוה שלא לספר דבר שאינו נשמע, ושם ביארנו, דאסור לספר אותן הגדות שנראים כעין גוזמא, בפני עם הארצות:
א"ר אילעא משום ר' יהודא בר שמעון (ס"ה ע"ב) מותר לשנות בדברי שלום, שנא' (בראשית נ', י"ז) כה תאמרו ליוסף וגו', ר' נתן אמר, מצוה, שנאמר(ש"א ט"ז, ב') ויאמר שמואל איך אלך וגו', ויאמר עגלת בקר תקח בידך וגו', ונראה, דוקא דבר שהוא באקראי, אבל שליחות שהוא בין אביו לאמו לאישנה, אפי' במשנה משום שלום, כמו שמצינו בהאי פירקא (ס"ג ע"א) שהקפיד רב על חייא בריה, וא"ל, את לא תעבוד עובדא כו', והיינו דא"ל האי קרא( ירמיה ט, ד') למדו לשונם דבר שקר וגו', כלומר, שהקפיד שלא ילמוד לשונו בכך.

א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו וא"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנא' (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר

R. Zera ruled, One should not transfer possession of the festive wreath to a child on the first day of the Festival. What is the reason? — Because a child is entitled to acquire possession but not to transfer it, and the result will be that (the man] would have to perform his duty with a lulab which is not his.
R. Zera further ruled, One should not promise a child to give him something and then not give it to him, because he will thereby teach him lying, as it is said, They have taught their tongues to speak lies.

Aruch l'Ner ad loc

וא"כ אם אומר לקטן שנותן לו לולבו בזה שיחשוב הקטן שבמתנה נתן לו אבל בלבו לא רצה להקנות לו הרי חינך את הקטן שסוברשנטל לולב שלו ואעפ"כ יכול האב אח"כ לצאת בו שהרי באמת לא נתן לו במתנה ולא הקנה לו, אבל באמת גם זה אין תקנה משום אידך דר"ז שלאיאמר לתנוק יהיבנא לך מידי ולא יהיב לי' אף שאין בזה משום מדבר שקר תרחק שהרי לא שיקר לו שהרי באמת נתן לו ביד רק לא במתנה וזה לא אמרלו ליתן לו במתנה מ"מ יש חשש בזה שילמד לקטן לדבר שקר באופן שלא ירגישו בו בני אדם שהרי כשיגדל הקטן צריך ללמדו שלא יתן לולבו במתנהביום ראשון קודם שנטל ובמקדש כל שבעה וכשישאל לו הקטן הרי הוא נתן יאמר לו שכך אמר לו אבל במחשבתו לא הי' לשם מתנה או התחכמותאחר שהי' עושה באופן שהי' חושב הקטן שקבל במתנה ולא קבל ועי"ז מלמדו לדבר שקר במרמה וזה אסור משום דכתיב למדו לשונם דבר שקר.