מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃
A Psalm; a Song at the Dedication of the House; of David.
מזמור, חנוכת הבית - יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.
A psalm; a song of dedication of the House – There are those who say that David commanded that the singers play this song at the dedication of the First Temple, and those who say at the dedication of the Second Temple or the third, because the time of exile is like a time of sickness as I will explain. It seems to me that he composed this song at the dedication of his house, the House of Cedars, because the psalm does not mention the House of God. This usage is similar to “The blind and the lame shall not come into the house,” (Samuel II 5:8) as I explained there. At that time David fell sick and recovered from his sickness and R’ Moshe said that David mourned when Natan told him that he would not build the house for the Lord. When he told him that Shlomo his son would build the house he was clothed with joy in place of his mourning because his son was like him, and his enemies could not disparage him. And he said that suffering of the soul is similar to physical suffering, and even worse in the manner of “A man's spirit will sustain his illness…” (Proverbs 18:14)
מדרש תהלים (בובר) מזמור צב ד"ה [ט] [צב, ט
[ט] [צב, ט] ואתה מרום לעולם ה'. אמר ר' ברכיה לעולם ידך מן עיליתא, אמר ר' יהודה בן פלייא בין ה' נתן בין ה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא), כשנברא בית המקדש בשירין ובזמרין, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית (תהלים ל א), וכשנחרב בשירין ובזמרין, שנאמר מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (שם /תהלים/ עט א), הוי ואתה מרום לעולם ה'. ותרם כראם קרני. [אמר ר' הונא בשם ר' אידי בשעה שהיה] רועה דוד בצאן מצא את הראם ישן, ועלה עליו ורכב על קרניו, ונעשה לו נס וירד ממנו, ונדר לבנות בית המקדש גבוה מאה אמה כגבהו של ראם, שנאמר ויבן כמו רמים מקדשו (תהלים עח סט), אל תקרי רמים אלא ראמים, שכן נאמר ותרם כראם קרני. בלותי בשמן רענן. ר' יוסי בן נהוראי ור' יהושע בן לוי, חד אמר מגינו של שאול נמשח אבל הוא לא נמשח, וחד אמר לא הוא ולא מגינו, שנאמר מגן שאול בלי משיח בשמן (ש"ב =שמואל ב'= א כא), ונתבלה בשמן, הוי בלותי בשמן רענן. ותבט עיני בשורי. באלו דמסתכלין בי בעין רעה, שנאמר לא תשורני עין רואי (איוב ז ח).
Midrash Tehillim (Buber) mizmor 92:9
“But You remain on high forever, O Lord.” (Psalms 92:9) R’ Berachia said: Your hand is always from the upper chamber. R’ Yehudah ben Paliya said: whether the Lord gave, whether the Lord took “…may the name of the Lord be blessed.” (Job 1:21) When the Holy Temple was created it was with songs and melodies, as it says “A psalm; a song of dedication of the House…” (Psalms 30:1) And when it was destroyed it was with songs and melodies, as it says “A song of Asaph. O God! Nations have come into Your heritage…” (Psalms 79:1) This is “But You remain on high forever, O Lord.” (Psalms 92:9) “But You have raised my horn like that of a wild ox…” (Psalms 92:11)[R’ Huna said in the name of R’ Idi: at the time] when David was shepherding the flock, he found the wild ox sleeping. He mounted it and rode on its horns, a miracle was done for him and he was able to dismount. He swore an oath to build the Holy Temple one hundred cubits high, like the horns of the wild ox, as it says “And He built His Sanctuary like the high heavens (ramim)…” (Psalms 78:69) Don’t read it as high heavens (ramim) but rather as the wild oxen (r’emim) as it says “But You have raised my horn like that of a wild ox…” (Psalms 92:11) “…to soak me with fresh oil.” (ibid.) R’ Yosi ben Nehorai and R’ Yehoshua ben Levi, one says that Shaul’s shield was oiled but that he was not oiled and the othersays neither he nor his shield, as it says “…Saul's shield was as though not anointed with oil.” (Samuel II 1:21) And it was soaked with oil, this is “…to soak me with fresh oil.” “My eye has gazed upon those who stare at me…” (Psalms 92:12) At those who gaze upon me with an evil eye, as it says “The eye of him who sees me shall see me no more…” (Job 7:8)
לַמְנַצֵּ֥חַ לִבְנֵי־קֹ֑רַח עַֽל־עֲלָמ֥וֹת שִֽׁיר׃
For the Leader; [a Psalm] of the sons of Korah; upon Alamoth. A Song.
But as for the river – its rivulets – At the time when the mountains quake and collapse and the waters of the sea are stirred up, that is to say – when there will be great distress and war between the kingdoms of the nations, Israel will not be afraid but instead will rejoice. This is what is said in a metaphorical fashion: but as for the river, its rivulets will make to rejoice. In opposition to the raging seas it says that a river will come out from Jerusalem, which is the city of God. The rivulets of tat river will make the city of God to rejoice, meaning the inhabitants of the city of God. That city is ‘the holy place of the dwellings of the Most High,’ meaning that all of the land of Israel is the dwelling of the Most High and the holiest place within it is Jerusalem. This metaphor is like that of “And you shall draw water with joy from the fountains of the salvation.” (Isaiah 12:3) Or it is to be understood literally, as it is written “And it shall come to pass on that day that spring water shall come forth from Jerusalem…” (Zechariah 14:8)
שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃ גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃ יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃ אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃
A Song; a Psalm of the sons of Korah. Great is the LORD, and highly to be praised, In the city of our God, His holy mountain, Fair in situation, the joy of the whole earth; Even mount Zion, the uttermost parts of the north, The city of the great King. God in her palaces Hath made Himself known for a stronghold.
שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג''כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ''ו :
A song, a psalm – This psalm is founded on the great storm that occurred at that time which shattered mountains and broke rocks. Even though the storm raged on Mount Zion as well nothing there was harmed because the Lord who dwells on this mountain protected it. This storm was for the good of Israel, because at that time the kings of the land joined together and came from Tarshish in ships to conquer the land of Israel. This storm broke their ships and drove their armies into the sea. This psalms is closely related to psalm 46.
בעיר אלהינו. ר''ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל:
In the city of our God – that is to say that when He causes His Presence to rest in Jerusalem, His holy mountain. Then He will be great and very much praised in the mouths of all.
The fairest of branches (nof) – Mount Zion is the beauty of the place, there is nothing as beautiful as it in all the place. And it is ‘the joy of the entire earth’ as it is written “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) The meaning of nof is place, as in “…the three regions (hanafet).” (Joshua 17:11) My father and master explained nof as one of the seven divisions of the world, because it is known that the settled world is divided into seven pieces as they said ‘the seven lands.’ These portions are called in Hebrew nafot and in Arabic iclimim. And he said that anyone who goes from one nof to another will fall ill due to the change in air. The air of the land of Israel, and all the more so the air of Jerusalem, was the fairest of nof and the joy of all the earth. Even sick people who came there were healed because its air was well mixed and pleasant. As it says about it “And the neighbor shall not say, ‘I am sick.’” (Isaiah 33:24) Meaning that one who dwells in Jerusalem will not say ‘I am sick.’ Mount Zion, by the north side – Zion is on the north side of Jerusalem, as it says “…and I will sit on the mount of the assembly, in the farthest end of the north.” (Isaiah 14:13) and the previous part of the verse “above God's stars will I raise my throne” is a metaphor regarding Israel. the city of a great (rav) king – a great king, as in “…upon every steward of his house…” (Esther 1:8) This is referring to David, as it says “…the city wherein David encamped.” (Isaiah 29:1) Or this is referring to the King Messiah. In the midrash (Shachar Tov 48) it says everyone glorifies her, because there was none other like her. Even though Tyre said ‘I am the perfection of beauty’ as it says “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) You said this of yourself, but others did not say it to you. This is like the common saying: not as your mother said, but as your neighbors said. But it doesn’t say this about Zion, rather everyone says “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) And further ‘the joy of all the earth.’ And how did she bring joy to all the earth? If a man sinned and is downhearted, as Shlomo says “If there is concern in a man's heart, let him cast it down, and a good word will make it cheerful,” (Proverbs 12:25) he would go to Jerusalem and offer a sacrifice which would atone for him. His heart would rejoice and he would leave their joyful that he had been forgiven, therefore she is the joy of all the earth. Know that it is so, as it says “Mount Zion, by the north side” and it says “…on the northern side of the Mishkan…” (Exodus 40:22)
God is in its palaces – The palaces of other cities are strongly built and elevated take shelter in. The strength of the palaces of Jerusalem is better than these because God is known in them and He is a stronghold to all who seek shelter in Him, as it is written “The name of the Lord is a tower of strength; the righteous runs into it and is strengthened.” (Proverbs 18:10)
ואתה תצוה - הה"ד (ירמיה יא) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל?! בגפן ותאנה, שנאמר (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע. תאנה, שנאמר (הושע ט): כבכורה בתאנה בראשיתה. כתמר, שנא' (שיר ז): זאת קומתך דמתה לתמר. כארז, שנא' (תהלים צב): כארז בלבנון ישגה. כאגוז, שנאמר (שיר ז): אל גנת אגוז ירדתי. וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שם ד) שלחיך פרדס רמונים. ובא ירמיה לומר, זית רענן יפה פרי תואר?! אלא מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו, מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים, ואח"כ נותנין את שומנן. כך ישראל, באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותן, וכופתין אותם בקולרין, ומקיפין אותן טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם. מנין? שנא' (שמות ב: ויאנחו בני ישראל. וכן (דברים ד): בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' אלהיך. הוי, זית רענן יפה פרי תואר. דבר אחר: מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, אלא עומד. כך ישראל, אינם מתערבים עם העובדי כוכבים, שנאמר (דברים ז): ולא תתחתן בם. דבר אחר: כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם, הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו, בשעה שהיו עושים רצונו של מקום, נצבים למעלה מן העובדי כוכבים, שנאמר (שם כח): ונתנך ה' אלהיך עליון. הוי, זית רענן יפה פרי תואר. דבר אחר: זית רענן, הה"ד (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ. מהו יפה נוף? לשון יוני קורין לכלה נמפי. משוש כל הארץ, שלא היה אחד מישראל מיצר, כשהיה ביהמ"ק קיים. למה? שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות, והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, אין שמחה גדולה מזו, שהיה יוצא צדיק. הוי, יפה נוף משוש כל הארץ. כתיב בצור (יחזקאל כז): צור את אמרת אני כלילת יופי, את אמרת, אבל אחרים אינם אומרים, אבל ירושלים הכל אומרים שבחה, שנאמר (איכה ב): הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. וכתיב (תהלים מח) הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, מקום שמקריבין בו קרבנות, שנאמר (ויקרא א): ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, לכך נאמר: זית רענן יפה פרי תואר, כשם שהשמן מאיר, כך ביהמ"ק מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס): והלכו גוים לאורך. לכן נקראו אבותינו זית רענן, שהם מאירים לכל [באמונתם]. לכך אמר הקב"ה למשה: ויקחו אליך שמן זית זך:
... Another explanation. Why did Jeremiah see fit to compare our ancestors to an olive-tree? All liquids mix with one another, but oil stays separate when mixed. So too Israel does not mix with the idolaters, as it says “You shall not marry them…” (Deuteronomy 7:3) Another explanation. When one mixes all other liquids one doesn’t know what is on top and what is below, but even if you mix oil with all the liquids in the world it rises above the others. So to our ancestors – when they would do the will of God (HaMakom) they stood above the idolaters, as it says “…the Lord, your God, will place you supreme…” (Deuteronomy 28:1) This is “A leafy olive-tree fair with goodly fruit…” (Jeremiah 11:16) Another explanation. “A leafy olive-tree,” this is what is written “The fairest of branches, the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) What does ‘the fairest of branches (nof)’ mean? In Greek they call a bride namfi. ‘The joy of the entire earth,’ because no member of Israel was distressed as long as the Holy Temple stood. And why not? Because one would enter there filled with sins, offer a sacrifice and it would atone for him. There is no greater joy than this, that he would leave there righteous, that is ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth.’ It is written regarding Tyre: “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) You said this, both others do not. But everyone speaks the praises of Jerusalem, as it says “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) And it is written “Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) The place where they offer sacrifices, as it says “And he shall slaughter it on the northern side of the altar, before the Lord.” (Leviticus 1:11) It says “A leafy olive-tree fair with goodly fruit…” (Jeremiah 11:16) Just as oil illuminates, so too the Holy Temple illuminates the whole world, as it says “And nations shall go by your light…” (Isaiah 60:3) Therefore our ancestors were called ‘a leafy olive-tree’ because they illuminate everyone with their faith. Therefore the Holy One said to Moshe “…and they shall take to you pure olive oil…” (Exodus 27:20)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת פקודי סימן ח
[ח] כמה חכמים היו שם ולא היו יכולים להקים את המשכן, אמר שלמה רבות בנות עשו חיל, למה שעשו את המשכן ולא היו יודעים ליישב אותו, נטלו כל אחד ואחד מלאכתו והלכו להם אצל משה, כל אחד ואחד היה אומר הרי קרסי הרי קרשי הרי בריחי, ושרתה רוח הקודש על משה, והקים את המשכן, ולא תאמר משה, אלא המשכן מעצמו עמד, שנאמר הוקם המשכן, ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית עולמים, אילולי שעזר הקדוש ברוך הוא, לא שלמה, ולא כל ישראל, היו בונין אותו, מנין שכך אמר דוד, אם ה' לא יבנה בית [שוא עמלו בוניו בו] (תהלים קכז א), לפיכך במעשה נסים הוקם המשכן, כיון שהוקם את המשכן התחילו כל ישראל שמחין, שנאמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שה"ש =שיר השירים= ג יא), במלך שהשלום שלו, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, [בעטרה] שעטרה לו אמו (שם /שיר השירים ג'/), והוא קורא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת, כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן. בעטרה שעטרה לו אמו, אמר ר' יצחק חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, והוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו, ר' שמעון בן יוחי שאל לר' אלעזר בר יוסי א"ל אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א"ל כך אמר אבא, משל למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה אהבה יותר מדאי, לא זו מחבבה עד שקרא אותה [אחותי, לא זו מחבבה עד שקרא אותה] אמי, כך חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקרא אותם בתי, שנאמר שמעי בת וראי (תהלים מה יא), ולא זז עד שקרא אותם אחותי, שנאמר אחותי רעיתי (שה"ש =שיר השירים= ה ב), לא זז עד שקרא אותם אמי, שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיה נא ד), ולאמי כתיב, עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו ואמר אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי. ביום חתונתו (שה"ש שם /שיר השירים ג' י"א/), על הים. וביום שמחת לבו (שם /שיר השירים ג' י"א/), בירושלים. ד"א ביום חתונתו. בסיני, וביום שמחת לבו, בירושלים. אמר דוד יפה נוף משוש כל הארץ וגו' (תהלים מח ג), כתאנה הזו שהיא צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, שנאמר ורחבה ונסבה למעלה למעלה וגו' (יחזקאל מא ז). יפה נוף וגו'. ר' לוי אמר נאה היא לעצמה, שהיא מניפה לאומות העולם, שנאמר להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים (ישעיה ל כח). ד"א יפה נוף. בהניפתה, שנאמר והניף אהרן וגו' (במדבר ח יא), והניף את העומר (ויקרא כג יא). משוש כל הארץ (תהלים מח ג). אמר ר' יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרגמטיוטס (רועה) אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין, הלך וישב לו ולא מכר, אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ, לשעה אחת מכר פרקמטיא שלו, אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, וכל השבח הזה בשל מה, בשביל שהיא קרית מלך רב, כיון שחרבה ירושלים, ערבה כל שמחה, גלה משוש כל הארץ (ישעיה כד יא), מהו ערבה חשכה קבלה, כמו שאומרים ויהי ערב (בראשית א ה), בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה את ירושלים, הוא מחזיר את השמחה, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא ג). סליק פרשה פקודי. וסליק ספר שמות.
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Pekudei 8
There were many sages there, but they were unable to erect the Tabernacle. Shlomo said “…Many women have acquired wealth…” (Proverbs 31:29) why? Because they made the Tabernacle, but were unable to put it in place. Each one took what they had made and went to Moshe. Each one said ‘here is my board!’ ‘here is my bar!’ The Holy Spirit came to rest on Moshe and he erected the Tabernacle. Don’t say it wash Moshe, rather the Tabernacle stood up on its own, as it says “…that the Tabernacle was set up…” (Exodus 40:17) And don’t say that this was true only of the Tabernacle, but also of the Eternal House. If it were not that the Holy One gave His assistance, neither Shlomo or all of Israel would have built it. From where do we know this? Because David said so “If the Lord will not build a house, its builders have toiled at it in vain …” (Psalms 127:1) Therefore the Tabernacle was erected through miraculous means, and since the Tabernacle was erected all of Israel began to rejoice, as it says “Go out, O daughters of Zion, and gaze upon King Solomon …” (Song of Songs 3:11) At the king to whom peace (shalom) belongs, the king, king of kings, the Holy One, blessed be He. “…the crown with which his mother crowned him…” (Song of Songs 3:11) It calls the Tabernacle ‘crown.’ Just as a crown is decorated, so too the Tabernacle was decorated with blue and purple dyes. ‘At the crown with which his mother crowned him’ R’ Yitzchak said: I went over all the scripture and I did not find that Bat Sheva made a crown for her son Shlomo, and it says ‘at the crown with which his mother crowned him.’ R’ Shimon ben Yochai asked R’ Elazar bar Yosi: is it possible that you heard from your father the meaning of ‘At the crown with which his mother crowned him’? He replied: this is what my father said ‘this can be compared to a king who had an only daughter, whom he loved too much. He continued in his love until he came to call her ‘my sister,’ he continued in his love until he came to call her ‘my mother.’ Thus the Holy One cherished Israel and called them ‘my daughter,’ as it says “Hearken, daughter, and see…” (Psalms 45:11) And he continued until He called them ‘my sister, as it says “…my sister, my beloved…” (Song of Songs 5:2) He continued until He called them ‘my mother,’ “Hearken to Me, My people, and My nation (leumi)…” (Isaiah 51:4) It is written as l’imi (to my mother). R’ Shimon ben Yochai got up, kissed him on his head and said: if I had only come into the world to hear this teaching, that would have been enough. “…on the day (b’yom) of his nuptials…” (Song of Songs 3:11) By the sea (yam). “…and on the day of the joy of his heart.” (Songs of Songs 3:11) In Jerusalem. Another explanation. “…on the day of his nuptials…” At Sinai. “…and on the day of the joy of his heart.” In Jerusalem. David said “The fairest of branches, the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) Like the fig tree which is narrow below and broad above, as it says “And it became wider and it wound higher and higher…” (Ezekiel 41:7) “The fairest of branches (nof)…” R’ Levi said: she is beautiful unto herself, because she waves (manifa) to the nations of the world, as it says “…to wave the nations with a vain waving, and a misleading bit on the jaws of the peoples.” (Isaiah 30:28) Another explanation. “The fairest of branches (nof)…” Through her waving, as it says “Then Aaron shall lift up the Levites as a waving…” (Numbers 8:11) “And he shall wave the omer…” (Leviticus 23:11) “…the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) R’ Yonatan ben Elazar said: it once happened that a certain merchant who went to the land of Israel to sell peppers went and settled himself but could not sell anything. He said: this is the place they call ‘the joy of the entire earth’! In one hour he sold all of his merchandise, and he said: certainly this is the joy of all the earth. “…Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) And why all this praise? Because she is the city of a great king. Once Jerusalem was destroyed “…all joy is darkened; the joy of the land is exiled.” (Isaiah 24:11) What does the word darkened mean? That tradition was darkened and they say “and it was evening” (Genesis 1:5) In this world Shabbat is the joy of the entire earth. When the Holy One comes back and rebuilds Jerusalem He will return the joy, as it says “For the Lord shall console Zion, He shall console all its ruins, and He shall make its desert like a paradise and its wasteland like the garden of the Lord; joy and happiness shall be found therein, thanksgiving and a voice of song.” (Isaiah 51:3)
תקעו (בחודש) שופר בציון [והריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי הארץ כי בא יום ה' כי קרוב] (יואל ב' ג'): ילמדנו רבינו בית דין שלא קידשו החודש בעינטב בעדים מהו אם נתקדש אמר רבי אבהו בשם ר' חייא הגדול אם קדשו בית דין את החודש שלא בעדים הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם (ויקרא כ"ג ד') בין בעדים בין שלא בעדים בין שלא ראוהו עדים בין שראוהו עדים הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו ולמה היו ב"ד מעברים את החודש בעינטב שהוא בית הוועד של בית דין לפיכך ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בכל [מקום אלא] בעינטב במקום שהיו ב"ד יושבים ומעברים את השנים והחדשים אמר הקב"ה ציון היא בית הוועד של כל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב' ג') לפיכך כשאפדה את ציון ואת גוליה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (שם א' כ"ז) הם באים ותוקעים בתוכה מניין ממה שהשלים בנביא תקעו שופר בציון: [תקעו שופר בציון] כך פתח ר' תנחומא בי ר' אבא יפה נוף משוש כל הארץ [הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב] (תהלים מ"ח ג') (מהו יפה נוף משוש כל הארץ) מהו יפה נוף (קלוניפו) [קלונינפי]. דבר אחר יפה [נוף] א"ר חנניא בר פפא היפה (בענופי' התאינה) [בענפיה כתאינה] הזו ששורשה בארץ ומתמרת ועולה וענפיה (יוצאה) [יוצאים] מכל צד והיא נאה לכך הוא קורא את ירושלים יפה נוף שכך היא עתידה להיות מרחבת ועולה ורחבה ונסבה למעלה למעלה (יחזקאל מ"א ז'). ד"א יפה נוף א"ר ברכיה היפה בהנפת העומר (סלה) [שלה] ור' יצחק אמר היפה שהיא עתידה להניף את אומות העולם ורבי לוי אמר יפה נוף שהכל מייפין אותה ומשבחים אותה ומניפים לה צור אמרה אני כלילת יופי (שם כ"ז ג') אבל ירושלים הכל אומרים מה נאה ומשובחת הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש כל הארץ (איכה ב' ט"ו). [דבר אחר] יפה נוף א"ר לוי יפה [נוף] שלה בהקפת המזבח. ד"א יפה נוף משוש כל הארץ א"ר יוחנן אף כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וחשבנותיהם היו יוצאים ועושים חוץ לירושלים תחת אותה הכיפה מחוץ לעיר והיו אוכלים ושותים ושמחים בתוך העיר. דבר אחר יפה נוף משוש כל הארץ היפה (כטל) [בטל] שהוא יוצא מתוכה ומנפף את הדגנים וברכה נותנת ומשמח כל הארץ. יפה נוף משוש כל הארץ רבי יונתן של בית גברין הלך בתוכה ופרגמטיא בידו והייתה אפרגיס [אמר] ואף זו היא משוש כל הארץ ולא הספיק לומר עד שמכר כל מה שהיה בידו. הר ציון ירכתי צפון וכי ציון בצפון היא נתונה והלא אינה אלא בדרום ומהו ירכתי צפון אלא שהיו קרבנותיה קריבים על ירך המזבח צפונה (ויקרא א' י"א) ומהו קרית מלך רב עירו של מלך הגדול. דבר אחר יפה נוף משוש כל הארץ א"ר לוי השמחה מציון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל"ה י') הברכה משם כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (תהלים קל"ג ג') התורה מציון מציון תצא תורה (ישעיה ב' ג') עזרה של ישראל מציון שנאמר ישלח עזרך (מציון) [מקדש ומציון יסעדך] (תהלים כ' ג') חיים מציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (שם קל"ג ג') ישועה מציון שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (שם י"ד ז') ותקיעת שופר שבו מקרב גאולתם של ישראל מציון תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב: דבר אחר תקעו שופר בציון פתח כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך ואני קרבת אלקים לי טוב שתי בה' מחסי לספר כל מלאכותיך (שם ע"ג כ"ז וכ"ח) אמר דוד הואיל (מי) שהוא רחוק ממך בעולם הזה אבוד הוא בעוה"ב כי הנה רחקיך יאבדו מהו הצמתה כל זונה ממך (אמר לו) [אלו] הם הרשעים שמחליטים עצמם בעבירות ומזניחים עצמן הימך אף אתה מה עושה להם מחליטם לגיהנם למה שרחקו וזנחו הימך ואין הלשון הזה הצמתה אלא לשון מוחלט שנאמר לצמיתות לקונה אותו לדורותיו (ויקרא כ"ה ל') א"ר פנחס ורבי חונא לפי שהרשעים אומרין כמה ריבואים גיהנם מחזקת מאתים ריבוא שלש מאות ריבוא כמה רשעים בכל דור אמר הקדוש ברוך הוא מפילתכם כל שאתם רבים בעולם אף היא (תפתה) [מתפתה] בכל יום ומרחבת ומעמקת כי ערוך מאתמול תפתה [וגו'] העמיקה הרחיבה [וגו'] (ישעיה ל' ל"ג) הוי כי הנה רחקיך יאבדו ואני קרבת אלקים לי טוב מהו ואני לפי ששואלים את בלעם ואת נביאי ישראל שאלו את בלעם יש להם קץ של ישועה אמר להם הן אמרו לו ואימתי הוא אמר להם רחוק הוא ואראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב (במדבר כ"ד י"ז) מרחיק את הקץ שאלו לנביאי ישראל אמרו קרוב הוא כי קרוב יום אידם (דברים ל"ב ל"ה) בא ירמיה ואמר הלילו כי קרוב יום ה' (ישעיה י"ג ו') בא מלאכי ואמר קרוב הוא כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג' י"ט) בא יואל ואומר כמותם תקעו שופר בציון [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב אמר דוד כי הנה רחקיך יאבדו זה בלעם וחביריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם אבל נביאי ישראל (שהטיבת') [היטבת] להם שקרבו את הקץ היטב (לו) [לי] אף אני שקרבתי את הקץ כמותם ואני שקרבתי [קרבת אלקים לי טוב וגו']. לספר כל מלאכותיך א"ר פנחס בשם רבי אחא אע"פ שגמר הקב"ה את (ברית) [בריית] עולם ושבת מכל מלאכתו כמה שכתב ויכל אלקים ביום השביעי [וגו'] וישבות [וגו'] (בראשית ב' ב') אבל משתי מלאכות לא בטל מתקן את הפורענות לרשעים ומתקן מתן שכר טוב לצדיקים: תקעו שופר בציון זה שאמר הכתוב מי יתן מציון ישועות ישראל [וגו'] יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד ז' ונ"ג ז') לפי שבשעה שעמדו ישראל בסיני ואמר להם משה מבקש הקדוש ברוך הוא ליתן לכם [התורה] אמרו לו רבינו משה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') מיהו מבקשים אנו לשמוע מפיו אמר רב חנן בשם רבי אחא ערב לפני הקב"ה התשובה שהשיבו למשה ומיד נעקר כל יצר הרע שהיה בהם הוא שהקדוש ברוך הוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה' כ"ו) [לבם] אינו אומר אלא לבבם יצר הטוב יצה"ר שהיה בהם נעשו שניהם לב אחד של יצר טוב אמר רבי יוחנן הקב"ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם ולא לומר הן של מי לא שלך לעקור יצר הרע מבינותינו שאילו שאלו אותה שעה שלא למות לא היה מתים שאילו [שאלו] שיעקר יצר הרע היה נעקר מהם אלא ולא נתן ה' לכם לב לדעת (שם כ"ט ג') אתמה [אמר הקדוש ברוך הוא] לפי שאני אמרתי מי יתן והיה לבבם זה אף אתם סופכם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון דבר אחר מי יתן בשני מקומות א"ר הונא לפי ששני פעמים התינוקות אומרים בבית הכנסת אחת בבוקר ואחת בערב הושיענו ה' אלקינו (תהלים ק"ו מ"ז) (הושיעה ה' אלקינו) לפיכך הקב"ה אומר שני פעמים מי יתן מציון ישועת מי יתן שיגיע הקץ שאקרב גאולתכם ר' יהודה בי רבי שלום בשם רבי שמעון בן לקיש אומר לאו [מן השם הוא זה] אלא שכתוב בשני מקומות בתהלים הושיענו ה' אלקינו וקבצנו והצילנו מן הגוים (שם) ובדברי הימים נאמר הושיענו [אלקי] ישענו [וקבצנו והצילנו מן הגוים וגו'] (דהי"א ט"ז ל"ה) לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר מי יתן מציון שני פעמים. דבר אחר מי יתן [וגו'] יגל יעקב ישמח ישראל לא היה צריך לומר אלא יגל אברהם יצחק ויעקב וישמחו ישראל אלא למה יגל יעקב לפי שיעקב מצטער כשישראל מצטערים וכשהם בצרה לפיכך כשתבוא הגאולה לישראל הוא שמח עמהם יגל יעקב ישמח ישראל אימתי יגל יעקב כשישמח ישראל כשם שדרש ריש לקיש (דבר קשה הוא) כשישראל חוטאים כאן יעקב לוקה במערת המכפלה לפיכך כשתבוא הגאולה הוא שמח עמהם יגל יעקב ישמח ישראל אבל ר' אלכסנדרי' דריש דעת אחרת למה יגל יעקב אלא אדם שיש לו בן למול או נטל אשה מי שמח מי שהוא מזומן לסעודה [וכן יעקב הוא מזומן לסעודת] הקב"ה שהוא עתיד [לעשות] לצדיקים לעתיד לבא שמע אלי ישראל מקוראי (ישעיה מ"ח י"ב) [מהו מקוראי] מזומני לפיכך כשתבוא (סעודה) [סעודת] גאולה הוא שמח שהוא מזומן לסעודה יגל יעקב אימתי כל אילו כשיתקע שופר בציון שנאמר תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב כך דריש ר' תנחומא ב"ר:
... Teach us oh, teacher: A court which sanctified the month, but not at Eintav with witnesses, is it sanctified? R’ Abahu said in the name of R’ Chiya the great: if a court sanctified the month without witnesses, it is sanctified, as it says “…which you shall designate in their appointed time.” (Leviticus 23:4) This means whether it is with witnesses or without. Whether witnesses saw it or not it is sanctified, as it says ‘which you shall designate.’ And why did the court intercalate a month into the calendar at Eintav? Because this was the meeting place for the court. Therefore on Rosh HaShana which fell out on Shabbat the shofar is not blown anywhere except at Eintav, in the place where the court sat and intercalated the years and months. The Holy One said: Zion is the meeting place for the whole world, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth, and the word of the Lord from Jerusalem.” (Isaiah 2:3) Therefore when I redeem Zion and her exiles, as it says “Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness,” (Isaiah 1:27) they will come and blow the shofar within her. From where do we learn this? From how the prophet finished his words “Sound a shofar in Zion…” (Yoel 2:15). This is how R’ Tanchuma opened in the name of the House of R’ Aba: “The fairest of branches (nof) , the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) What does nof mean? A bride (kloninfe). Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Chanina bar Pappa said: The most beautiful in her braches, like the fig whose roots are in the land, rising up with her branches going out in every direction, she is beautiful. This is why Jerusalem is called the fairest of branches, because in the future she will be so “And it became wider and it wound higher and higher…” (Ezekiel 41:7) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Berachia said: The one who is beautiful through the waving (hanafat) of her omer offering. R’ Yitzchak said: The one who is beautiful because in the future she will wave away the nations of the world. R’ Levi said: the fairest of branches (nof) because everyone beautifies her, praises her and waves (manifim) to her. “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) but everyone praises and says ‘how beautiful’ to Jerusalem “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Levi said: her branches are beautiful through the circling of the altar. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yochanan said: there was a dome of accountings outside of Jerusalem, andthey would take their accountings and do them outside of Jerusalem under that dome outside of the city limits. Within the city they would eat, drink and be joyful. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ Through the dew which comes out from there and causes the grains to wave (m’nafef), gives blessing and makes all the land rejoice. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yonatan of Bet Guvrin went into Jerusalem with merchandise in his hands and no one was around. He said: and this is the joy of the entire earth?! He hadn’t finished saying this before he sold everything that was in his hands. “…Mount Zion, by the north side…” (Psalms 48:3) And is Zion located in the north, isn’t it actually in the south? What is ‘the north side’? That her sacrifices were offered “…on the northern side of the altar…” (Leviticus 1:11) And what does “…the city of a great king…” (Psalms 48:3) mean? The of the Great King. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Levi said: joy comes from Zion, “…and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) The blessing comes from there, “Like the dew of Hermon, that comes down upon the mountains of Zion; for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) The Torah comes from Zion “…from out of Zion comes the Torah…” (Isaiah 2:3) Help comes to Israel out Zion, “Send forth your help from the sanctuary, and support you out of Zion.” (Psalms 20:3) Life comes from Zion, “…for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) Salvation comes from Zion, as it says “Oh that the salvation of Israel were come out of Zion!” (Psalms 14:7) And the shofar blast which will bring near the redemption of Israel comes out of Zion “Blow the shofar in Zion, and sound an alarm in My holy mountain; Let all the inhabitants of the land tremble; For the day of the Lord comes, for it is at hand…” (Yoel 2:15)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ט
[ט] אשרי אדם שאינו להוט אחר היין, שכן אתה מוצא בבני יהונדב בן רכב, שצוה להם אביהם ואמר להם שלא לשתות יין, ומה ראה שלא לשתות יין, אלא שמע ירמיה מתנבא שבית המקדש חרב, אמר להם היו מתאבלים מעכשיו, בית לא תבנו [וזרע לא תזרעו] וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם, כי באהלים תשבו כל (ימי חייכם) [ימיכם] (ירמיה לה ז), ושמרו מצות אביהם, כיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה, ולא היו עושין, אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה אתה אומר להם עשו תשובה ואינן עושין, ובניו של יונדב בן רכב מצוה קלה צוה להם אביהם והן משמרין אותה, ואני אומר לישראל עשו תשובה ואינן שומרים, שנאמר הוקם את (דבר) [דברי] (יונדב) [יהונדב] בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה, כי (שמרו) [שמעו] את מצות אביהם, ואנכי דברתי (לכם) [אליכם] השכם (והערב) [ודבר] ולא שמעתם [אלי] (שם שם /ירמיהו ל"ה/ יד), מה כתיב שם, אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה, אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה הזו, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שכן כתיב לכן כה אמר ה' [צבאות אלהי ישראל] לא יכרת איש ליונדב בן רכב (עוד) [עומד] לפני כל הימים (שם שם /ירמיהו ל"ה/ יט), לכן הוא מזהירן על היין יין ושכר אל תשת. אמר ישעיה צווחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה (ישעיה כד יא), מהו ערבה כל שמחה, חשכה כל שמחה, כד"א ויהי ערב (בראשית א ה), (שבת) [גלה] משוש הארץ (ישעיה שם /כ"ד/), ששבתה ציון, שכתב בה יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח ג), אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה היין סימן קללה, אבל לעולם הבא אני אעשה אותו עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' (יואל ד יח).
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Shemini 9
Happy is the man who is not inflamed with desire for wine. So you find regarding the descendants of Yehonadav ben Rechev, whose father commanded them and told them not to drink wine. And what did he see that he told them not to drink wine? He heard Jeremiah prophecy that the Holy Temple would be destroyed, and he said to them: start mourning now. “And you shall not build a house, neither shall you sow nor shall you plant a vineyard, nor shall you have [any], but you shall dwell in tents all your days…” (Jeremiah 35:7) And they kept the command of their father. When Jeremiah prophesied to Israel telling them to repent and they did not listen, the Holy One said to Jeremiah: you are telling them to repent and they are not doing so. The children of Yehonadav ben Rechev were commanded a simple thing by their father and they keep it, and I tell Israel to repent but they do not listen, as it says “The words of Jonadab the son of Rechab, which he commanded his sons not to drink wine, are performed, and they have not drunk wine until this day for they hearkened to the commandment of their father, and I have spoken to you, speaking betimes, yet you have not hearkened to Me.” (Jeremiah 35:14) What is written there? The Holy One said to Jeremiah: Say to them ‘by you lives! Since you kept this commandment, your family will never be cut off from before Me.’ This is what is written there “Therefore, so said the Lord of Hosts, the God of Israel; There shall not be cut off from Jonadab the son of Rechab a man standing before Me for all times.” (Jeremiah 35:19) Therefore he warned them against wine, “Do not drink wine that will lead to intoxication…” (Leviticus 10:9) Isaiah said “A cry for wine is in the streets; all joy is darkened…” (Isaiah 24:11) What does arvah all joy mean? All joy is darkened, as it says “…and it was evening (erev)…” (Genesis 1:5) “…the joy of the land is exiled.” (Isaiah 24:11) Because Zion has ceased, of which is was written “The fairest of branches, the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) The Holy One said to Israel: in this world wine is a sign of cursedness, but in the world to come I will make it nectar, as it says “And it shall come to pass on that day that the mountains shall drip with wine…” (Yoel 4:18)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת דברים - הוספה סימן ה
[ה] ד"א סוב את ההר. מה עושה בבית המקדש, שכתיב הר ציון ירכתי צפון (תהלים מח ג), לא דייכם שאין אתם נוטלין את הרו, אלא הוא נכנס להר שלכם ומחריבו. פנו לכם צפונה (דברים ב ג), התקינו עצמיכם למלכיות, שהם באות עליכם, שנאמר כי הנני קורא לכל ממלכות צפונה נאם ה' (ירמיה א טו). ואת העם צו לאמר (דברים שם /ב'/ ד), ללמד לדורות שהם באים אחריכם שיהו מצוין אלו את אלו שיהו זהירין מן עשו. אתם עוברים (דברים שם /ב'/), סימן יפה להם שהם עוברין, למה כשתבא את הפורעניות אינה באה אלא על היושבים, שנאמר פחד ופחת ופה עליך יושב הארץ (ישעיה כד יז). אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו (דברים שם /ב'/), והנביא קורא עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך (עובדיה א ז). וייראו מכם ונשמרתם מאד (דברים שם /ב'/), אף על פי שהם יראים מכם, ונשמרתם מאד, אמר רבן שמעון בן גמליאל בשעה שהם יראים ממנו אמר לנו ונשמרתם מאד, אנחנו שמובלעים ביניהם על אחת כמה וכמה.
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Devarim 5
Another explanation. “You have encompassed this mountain long enough…” (Deuteronomy 2:3) What does he do in the Holy Temple, of which it is written “…Mount Zion, by the north side…” (Psalms 48:3)? It is no enough that you may not take his mountain, rather he will into onto your mountain and destroy it! “Turn you northwards.” (Deuteronomy 2:3) Prepare yourselves for the kingdoms which are coming upon you, as it says “For I will call all the families of the kingdoms of the north, says the Lord…” (Jeremiah 1:15) “And command the people, saying…” (Deuteronomy 2:4) To teach the generations who come after you that each should command the next to be careful of Esau. “You are to pass through…” (ibid.) It is a good sign for them that they are passing through. Why? Because when retribution comes, it only comes on those who are settled, as it says “Fright and a pit and a trap [shall come] upon you, inhabitant of the land.” (Isaiah 24:17) “You are to pass through the border of your brothers, the children of Esau…” (Deuteronomy 2:4) And the prophet cries “Until the border all your allies escorted you…” (Ovadiah 1:7) “…and they will be afraid of you. Be very careful.” (Deuteronomy 2:4) Even though they are afraid of you, be very careful. We who are absorbed among them all the more so.
הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃
Do good in Thy favour unto Zion; build Thou the walls of Jerusalem.
With Your will, do good – In these last two verses it appears that the Holy Spirit returned to him while he was still praying. It says in this psalm “Restore to me the joy of Your salvation…” (Psalms 51:14) And so it was that it returned to him, because these verses are a prophecy of the future. He saw with the Holy Spirit that in the future the Holy Temple would be destroyed, both the first and the second, because of the sins. Even though they were offering the sacrifices continually, since their actions were evil God rejected the offerings and destroyed the Sanctuary. In the days of the Messiah the offerings will be acceptable because all of Israel will serve the Lord with one heart. Therefore it says “With Your will, do good to Zion…”
מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי׃
Out of Thy temple at Jerusalem, Whither kings shall bring presents unto Thee.
מהיכלך על ירושלם. וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי:
From Your Temple, which is over Jerusalem – And from the fact that the kings see the glory of Your Temple which is over Jerusalem, they will bring You gifts and tribute.
המולך - ועדיין לא מלך מהודו ועד כוש. והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא? אלא, כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה. ודכוותיה (מלכים א' ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה. והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא? אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה, כך שלט מסוף העולם ועד סופו. ודכוותיה (תהלים ס"ח) מהיכליך על ירושלם לך יובילו מלכים שי. והלא מהיכל לירושלם דבר קל הוא? אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלם, כך דורכיאות עם דורניאות [=שיירות דרכים עם דורונות - מתות] עתידות להיות מצויות למלך המשיח. הדא הוא דכתיב: (שם ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים. ר' כהן אחוה דר' חייא בר אבא אמר: כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלם, כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו. הדא הוא דכתיב: (שם) וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:
“…who reigned…” (Esther 1:1) And is not yet king. “…from Hodu to Kush…” (ibid.) Isn’t from Hodu to Kush a small thing? Rather, just as he reigned from Hodu to Kush, so he reigned over one hundred and twenty-seven provinces. And similarly “For he had dominion over all on this side of the river, from Tiphsah even to Gaza…” (Kings I 5:4) Isn’t from Tiphsah to Gaza a small thing? Rather, just as he ruled from Tiphsah to Gaza so too he ruled from one end of the world to the other. And similarly “From Your Temple, which is over Jerusalem, kings will bring You tribute.” (Psalms 68:30) Isn’t from the Temple to Jerusalem a small thing? Rather, just as the sacrifices are found from the Temple to Jerusalem so too in the future messengers bearing gifts will be found for the King Messiah. This is what is written “And all kings will prostrate themselves to him…” (Psalms 72:11) R’ Kohen the brother of R’ Chiya bar Aba said: just as the Divine Presence is found from the Temple to Jerusalem, so too the Divine Presence will fill from one end of the world to the other. This is what is written “…and His glory will fill the entire earth. Amen and amen.” (Psalms 72:19)
יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
May he be as a rich cornfield in the land upon the top of the mountains; May his fruit rustle like Lebanon; And may they blossom out of the city like grass of the earth.
May there be an abundance of grain – In the days of this king there will be such blessing in the world that if one plants a handful of seed, even on the mountain tops, the grain stalks will be so good and healthy that they will shake in the wind like the cedars of Lebanon: Its fruits – This means the fruit of a handful of seed: They will blossom forth from the city – Outside, in the fields there will be blessing. So too in the city there will be blessing upon the people, to the point that they will blossom forth in their multitude like the grass of the earth:
א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר (מלכים ב יט, לד) וגנותי אל העיר הזאת
R’ Chiya bar Yosef said: in the future the righteous will burst forth and rise up (from the dead) in Jerusalem, as it says “…and they will blossom forth from the city like the grass of the earth.” (Psalms 72:16) The word city only refers to Jerusalem, as it says “And I will protect this city to save it…” (Kings II 19:34)
והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר (נחום א, ד) ופרח לבנון אומלל
And didn’t R’ Oshaya say: At the time when Shlomo built the Holy Temple he planted in it all types of precious things of gold, and they brought forth their fruits in their time. And when the wind blew through them they dropped their fruits, as it says “…may its fruit rustle like Lebanon…” (Psalms 72:16) Once strangers entered into the Temple – they dried out, as it says “…and the blossoms of the Lebanon are cut off.” (Nachum 1:4)
וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן׃
In Salem also is set His tabernacle, And His dwelling-place in Zion.
ויהי בשלם - היא ירושלם אולי נקראה כן, כי היא שלימה כנגד שער השמים, או שהיא ראויה להיות בשלום, או קראוה כן על דרך תפלה, כדרך: שאלו שלום ירושלם.
His tabernacle was in Shalem – This is referring to Jerusalem. Perhaps she is called Shalem because she is perfectly positioned opposite the gate of heaven, or that she is fit to be in peace. Or perhaps they called her thus in a prayerful fashion, like “ask for the peace of Jerusalem…” (Tehillim 122:6)
His Tabernacle was in Shalem – Then His Tabernacle will be in Shalem, meaning that the Holy Temple will be rebuilt there. The verse mentions Zion in particular because it is the place of the king. Shalem is Jerusalem, as it says “And Malchizedek the king of Shalem…” (Genesis 14:18) This is Shem the son of Noah who called the place Shalem. Avraham called the Holy Temple Yireh, as it says “And Abraham named that place, The Lord will see (yireh)…” (Genesis 22:14) The Holy One said: if I call it as Shem called it, I will nullify the words of Avraham. And if I call it yireh, as Avraham called it, I will nullify the words of Shem. He called it Jerusalem (Yirushalayim).
ויהי בשלום סוכו, בירושלים ששם ישבו ההמון, שם היה סוכתו של ה', שהסוכה היא דירת עראי, ומעונתו בציון, בציון שם ישבו המלך והסנהדרין וכהני ה', שם היה מעונתו בקביעות כי שם היה מקדש ה' :
His tabernacle was in Shalem – In Jerusalem because there the masses settled, there was Gd’s tabernacle (sukkah) because a tabernacle is a temporary dwelling. And His dwelling place in Tzion. In Tzion the king, the Sanhedrin and the priest of Gd sat, there His dwelling was permanent because there was the Sanctuary of Gd.
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃
A Psalm of Asaph. O God, the heathen are come into Thine inheritance; They have defiled Thy holy temple; They have made Jerusalem into heaps.
לעיים. לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:
Into heaps – And what is this song, is it not a lament? No. Rather since it says “The Lord has spent His fury…” (Lamentations 4:11) And how did He spend it? “…and He has kindled a fire in Zion…” (ibid.) This is a song of rejoicing because He poured out His fury on weed and stones and did not make an end of His children.
נִ֭כְבָּדוֹת מְדֻבָּ֣ר בָּ֑ךְ עִ֖יר הָאֱלֹהִ֣ים סֶֽלָה׃
Glorious things are spoken of Thee, O city of God. Selah
Glorious things – This means glorious attributes, and is speaking of those that inhabit you. Or its explanation is that glorious virtues will be attributed to you, that you are elevated over all lands in many things. The settled world is divided into seven portions, and Jerusalem is in the center portion, which is in the center of the civilized world. Thus it says “…dwelling on the navel of the earth.” (Ezekiel 38:12) Therefore its air is good, mingled from all airs, good for the health of the body and wisdom as it says “The fairest of branches, the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) and our Sages said “the air of the land of Israel makes one wise.” (Baba Batra 158b) The city of God, forever – Because God chose it to make His glory dwell there:
נכבדות. וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם:
Glorious things – Glorious things will be spoken about you, Zion because the Sanhedrin dwells within you, occupied with Torah. Because of this you are called the city of God, forever.
כִּֽי־בָנָ֣ה יְהוָ֣ה צִיּ֑וֹן נִ֝רְאָ֗ה בִּכְבוֹדֽוֹ׃
When the LORD hath built up Zion, when He hath appeared in His glory;
וה' פקד את שרה, זשה"כ מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד) מקים דבר עבדו זה אברהם שנאמר בעבור אברהם עבדי שהתפלל על אבימלך שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים, ועצת מלאכיו ישלים שבשרו אותו המלאכים שנאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, ומה ענין זה לכאן אלא כשם שנתיאשו ממנה האומות שלא נבנית והיא תבנה שנאמר האומר לירושלים תושב. וכתיב (תהלים קב) כי בנה ה' ציון, אם תמהים אתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נא) כשם שעשיתי לאברהם ולשרה כך אעשה לירושלים:
“And the Lord remembered Sarah…” (Genesis 21:1) This is what the Scripture says “That upholds the word of His servant, and performs the counsel of His messengers…” (Isaiah 44:26) ‘That upholds the word of His servant’ refers to Avraham, as it says “…for My servant Abraham’s sake.” (Genesis 26:24) who prayed for Avimelech, as it says “And Abraham prayed unto God…” (Genesis 20:17) ‘And performs the counsel of His messengers,’ refers to that which the angels announced to him, as it says “I will certainly return unto you when the season comes round…” (Genesis 18:10) “That says of Jerusalem: She shall be inhabited; and of the cities of Judah: ‘They shall be built…” (Isaiah 44:26) What is this statement doing here? Rather, just as the nations of the world despaired that it would be rebuilt, but it was rebuilt - as it says ‘That says of Jerusalem: She shall be inhabited.’ And it is written “When the Lord has built up Zion…” (Psalms 102:17) If you are surprised “Look to Abraham your father, and to Sarah that bore you…” (Isaiah 51:2) Just as I did for Avraham and Sarah, so I will do for Jerusalem...
מדרש תהלים (בובר) מזמור צט ד"ה [א] [צט, א
...אמר ר' חנינא ה' בציון גדול כשיחזיר שכינתו לציון אותה שעה הוא גדול בציון, אמר ר' יוחנן וקרא מסייעו לו לר' חנינא כי (נחם) [בנה] ה' ציון (תהלים קב יז) אותה שעה נראה בכבודו (שם שם /תהלים ק"ב/).
Midrash Tehillim (Buber) mizmor 99:1
…R’ Chanina said: “The Lord is great in Zion…” (Psalms 99:2) When He returns His Presence to Zion, in that hour He is great in Zion. R’ Yochanan said: there is a verse which supports R’ Chanina: “When the Lord has built up Zion…” (Psalms 102:17) In that hour “…He appeared in His glory.” (ibid.)
לְסַפֵּ֣ר בְּ֭צִיּוֹן שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וּ֝תְהִלָּת֗וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
That men may tell of the name of the LORD in Zion, And His praise in Jerusalem; .
לספר, ר''ל לפתח בני תמותה כדי שהם יספרו אח''כ שם ה' ותהלתו בירושלים, לעתיד כשיקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה', ושם ה' מורה על פרסום שמו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו, זה יספרו בציון, ששם יושבים החכמים והכהנים שהם ידעו את שם ה', ותהלתו הוא מצד דרכיו והנהגתו רחום וחנון, זה ידעו אף ההמון שישבו בירושלים בכל העיר:
That men may declare – That is to say, to develop all mortal man that they will declare afterwards the name of the Lord and His praise in Jerusalem in the future, when all nations and kingdoms gather together to serve the Lord. The phrase ‘the name of the Lord’ indicates the spread of His name as creator of the world, renewer and controller. This will be declared in Zion because the wisemen and the priests reside there, who know the name of the Lord. ‘His praise’ refers to His ways and guidance which are merciful and filled with grace. This will be known even to the masses who reside in Jerusalem, through the whole city.
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭הוָה בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃
A Song of Ascents. In my distress I called unto the LORD, And He answered me.
שיר המעלות. שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים ויש כאן ט"ו מזמורים של שיר המעלות ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום כמו שמפורש במסכת סוכה, ולפי אגדה פתרונו שיר למאה עולות:
A song of ascents – Which the Levites will say on the fifteen steps which come down from the Courtyard of the Israelites to the Courtyard of the Women. There are fifteen psalms here of the ‘song of ascents’ and our Rabbis said that David established them in order to bring up the waters of the deep as is explained in the tractate of Sukkot. According to the oral tradition song of ascents (shir hama’a lot) is the song for one hundred offerings (shir l’meah olot).
שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃
A Song of Ascents; of David. I rejoiced when they said unto me: 'Let us go unto the house of the LORD.'
שיר המעלות, שמחתי באומרים - אמר רבי משה: כי זה השיר אמרו דוד שיאמר עם הזמירות בבית השם בעת שיבנה הבית. ורבי ישועה אמר: כי זה בעבור הבית שהקים לו דוד בציון. ויש אומרים: על הבית השלישי כל אחד מישראל אומרים: שמחתי באומרים - הם עולי רגלים.
I rejoiced when they said to me – R’ Moshe said that David said this song that it be said with the songs in the House of God when it will be built. R’ Yeshua said that this song was for the House which David built in Zion. There are those that say it refers to the Third House when every member of Israel will say ‘I rejoiced when they said to me’ as they go up for the pilgrimage festivals:
A song of ascents of David – This psalm is speaking the praise of Jerusalem. It describes the nation in its totality as one body made up of different individual limbs and Jerusalem as “a city that was joined together within itself…” (Psalms 122:3) The individual limbs join together to become a whole body which can contain the spirit of life, an intellect and a Godly soul. The House of God is located within her and it is the vessel which prepares the whole body to receive the Divine Presence and the Godly soul. The city itself is like the heart and brain within the body, which prepare it to receive the vital force and the intellect. In light of this it says “I rejoiced when they said to me, ‘Let us go to the house of the Lord,’” because there God dwells and He makes the Divine Presence and Godliness to come to rest in holiness.
א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי אמר לו הקב"ה (תהלים פד, יא) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח:
R’ Yehoshua ben Levi said: what does the verse “Our feet were standing within your gates, O Jerusalem,” (Psalms 122:2) mean? Who helped our feet to stand in battle? There gates of Jerusalem which were occupied with Torah. And R’ Yehoshua ben Levi said: what does the verse “A song of ascents of David. I rejoiced when they said to me, "Let us go to the house of the Lord" mean? David said before the Holy One: Master of the World! I heard people saying – when will this old man die so tha his son Shlomo may come and built the Chosen House and we can ascend there on the festivals, and I rejoiced. The Holy One replied to him: “For a day in Your courts is better than a thousand…” (Psalms 84:11) As single day that you are occupied with Torah is preferable to Me than a thousand sacrifices which in the future Shlomo will offer on the altar before me.
כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו: כגון יהויריב ומכיריו. וילינו בבית הכנסת. תנא רבי חלפתא בן שאול מפני אוהל טומאה. בדרך היו אומרים (תהילים קכב) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. בירושלים היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית היו אומרים (תהילים קנ) הללויה הללו אל בקדשו כו'. בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה הללויה:
Mishna. How did they bring up the first-fruits? All of the cities which were in the region gathered to the main city of the region and sleep in the city square, they did not go into the houses. Early in the morning the appointed official would say “Rise! Let us go up to Zion to the House of the Lord our God!” (comp. Jeremiah 31:5, Mishna Bikkurim 3:2): Gemara. Like Yehoyariv and his acquaintances. And they would sleep in the synagogue. R’ Chalifta ben Shaul taught: because of the matters of tent impurity. On the way they would say “I rejoiced when they said to me, ‘Let us go to the house of the Lord.’” (Psalms 122:1) In Jerusalem they would say “Our feet were standing within your gates, O Jerusalem.” (Psalms 122:2) On the Temple Mount they would say “Hallelujah! Praise God in His holy place…” (Psalms 150:1) In the Courtyard they would say “Let every soul praise God. Hallelujah!” (Psalms 150:6)
יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃
Jerusalem, that art builded as a city that is compact together;
ירושלם - היתה דומה בשלש רגלים למדינה שהתחברו אליה כל בנותיה מסביב בעת הפחד.
Jerusalem – On the three festivals the city was like a country into which all her children gathered from the surrounding area in a time of fear:
הגבאים שנכנסו לתוך הבית וכן הגבאים שהחזירו את הכלים נאמנין לומר לא נגענו ובירושלם נאמנין על הקודש ובשעת הרגל אף על התרומה: הגבאים שנכנסו לתוך הבית טמא אם יש עמהן עכו"ם נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו פתר לה תרין פתרין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו בשיש עדים יודעין ובירושלם נאמנין על הקודש אפילו יש עדים יודעין פתר לה פתר חורן נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו לכן צריכה בשיש עדים יודעין ובירושלם נאמנין אף על הקודש אע"פ שיש עדים יודעים א"ר יהושע בן לוי (תהילים קכז) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים מעתה אפי' בשאר ימות השנה א"ר זעירה ובלבד בשעה ששם עלו שבטים:
Mishna. The dues collectors who entered the house and the [thieves] (collectors) who returned the vessels are trustworthy to say that they did not touch anything, and in Jerusalem they are trustworthy regarding holy vessels. And at the time of the festivals even regarding priestly offerings. Gemara. The dues collectors who entered into a house – it is impure. If there is a non-Jew with them they are trustworthy to say ‘we went in but touched nothing.’ Give this two explanations. They are trustworthy to say ‘we entered but touched nothing’ when there are witnesses and they know this. And in Jerusalem they are trustworthy regarding holy vessels even when there are witnesses which they know about. Another explanation – they are trustworthy to say ‘we entered but touched nothing’ therefore we need the other teaching when there are witnesses they know about. And in Jerusalem they are trustworthy even on holy vessels even though there are witnesses that they know about. R’ Yehoshua ben Levi said: “The built-up Jerusalem is like a city that was joined (chubra) together within itself.” (Psalms 122:3) A city which makes all of Israel friends (chaverim – also a term for those who are trustworthy regarding tithes and matters of ritual purity). If so, let this be true during the rest of the year. R’ Zeira said: only at the time “There ascended the tribes…” (Psalms 122:4)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן כא
[כא] ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (בראשית לה א), ילמדנו רבינו, המתפלל איכן הוא צריך שיכוין את לבו, כך שנו רבותינו, המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ר' אליעזר בן יעקב אומר, המתפלל חוצה לארץ [יכוין את לבו לארץ ישראל, המתפלל בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, המתפלל בירושלים יכוין את לבו לבית המקדש, היה מתפלל בבית המקדש] יכוין את לבו לבית קדשי הקדשים, אמר ר' אבין הלוי כתיב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שה"ש =שיר השירים= ד ד), מהו לתלפיות שכל הפיות מתפללין בו, [אמר ר' יהודה הלוי כתיב הוא ההיכל לפני (מ"א =מלכים א'= ו יז), מחו לפני, שכל הפנים פונות בו], אמר הקדוש ברוך הוא הכל הולכין ומתאוין לביתי, אין אתה הולך לשם, קום עלה בית אל. אמר ר' יוסי מיד התחיל נוטל [עצה] את השבטים שיעלו עמו, שנאמר ונקומה ונעלה (בראשית שם /ל"ה/ ג), א"ל לאיכן, אמר להם למקום שאמר לי יוצרי, קום עלה בית אל וגו' (שם שם /בראשית ל"ה/ א), אמר ר' אחא אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו (תהלים קכב ג) מה כתיב אחריו ששם עלו שבטים וגו' (שם שם /תהלים קכ"ב/ ד).
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Vayishlach 21
“And God said to Jacob, ‘Arise and go up to Beth el…” (Genesis 35:1) Teach us, oh our teacher: toward where should the one who prays orient their heart? Our Rabbis taught thus: The one who prays must orient their heart toward the Holy of Holies. R’ Eliezer ben Yaakov says: One who prays outside of the land [should orient his heart to the land of Israel. One who prays in the land of Israel should orient his heart toward Jerusalem. One who prays in Jerusalem should orient his heart to the Holy Temple. One who prays in the Holy Temple] should orient his heart to the Holy of Holies. R’ Avin haLevi said: it is written “Your neck is like the Tower of David, built as a model (talpiyot)…” (Song of Songs 4:4) What does talpiyot mean? That all mouths (piyot) pray there. [R’ Yehudah haLevi said: it is written “…that is the Temple before (lifnai).” (Kings I 6:17) What does lifnai mean? That all the faces turn (panim ponot) toward it.] The Holy One said: everyone comes and desires My House and you are not going there?! “‘Arise and go up to Beth el…” (Genesis 35:1) R’ Yosi said: right away he opened up a discussion with the tribes that they should come up with him, as it says “And we will arise and go up…” (Genesis 35:3) R’ Acha said: Jerusalem is only built because of the merit of the tribes, as it says “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Psalms 122:3) And what is written after this? “There ascended the tribes…” (Psalms 122:4)
אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמי' יז יב), שם מכוון מקדשנו. וכן הוא אומר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך (שמ' טו יז). וכן אתה מוצא, שירושלים מכונון למעלה כמו ירושלים של מטה. מרוב אהבתה של מטה, עשה אחרת למעלה, שנאמר, הן על כפים חקותיך, חומתיך נגדי תמיד (ישע' מט טו). ועל מה חרבה. אלא כי מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו (שם שם טז), על זה חרבה. וכן אמר דוד, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו (תהל' קכב ג). כלומר, כעיר שבנה יה. ותרגם ירושלמי, דמתבניא ברקיע בקרתא לאתחברתה כחדא בארעא. ונשבע ששכינתו לא יכנס בשל מעלה, עד שיבנה של מטה. כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. ומנין. שכן כתיב, בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (הושע יא ט). ואומר, ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם (ישע' נב ה). רצונו לומר, ועתה מה לי פה נאם ה', מה אני מבקש פה בירושלים אחר שלוקח עמי ממנה. בחנם שאבוא בה, לא אבוא. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו:
“These are the accounts of the Mishkan…” (Exodus 38:21) This is what is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning, so is the place of our Sanctuary.” (Jeremiah 17:12) There our Sanctuary is oriented, and it also says “…directed toward Your habitation, which You made, O Lord; the sanctuary, O Lord, which Your hands founded.” (Exodus 15:17) And so you find that Jerusalem is aligned above as it is below. From the abundance of the love for the one below He made another above, as it says “Behold on My hands have I engraved you; your walls are before Me always.” (Isaiah 49:16) And for what was it destroyed? “Your sons have hastened; those who destroy you and those who lay you waste shall go forth from you.” (Isaiah 49:17) For this it was destroyed. David said so as well “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Psalms 122:3) That is to say, like a city which God (Yah) built. And the Yerushalmi translated this into Aramaic as ‘a city built in the heavens to join as one with that on the earth.’ And He swore that His Presence would not enter into the one above until the one below is rebuilt. How precious is Israel before the Holy One! And how do we know this is so? Because it is written “In your midst is the Holy One, and I will not enter a city.” (Hoshea 11:9) And it says “’And now, what have I here,’ says the Lord, ‘that My people has been taken for nothing.’” (Isaiah 52:5) That is to say ‘and now, what have I here,’ meaning ‘what do I seek here in Jerusalem now that My people have been taken from it. Should I go there for nothing? I will not go. May it be His will that it be rebuilt, speedily in our day.
[רבינו] בחיי במדבר פרק יט פסוק יג
יתכן לומר כי משכן ומקדש בא לרמוז בית המקדש של מטה הוא דוגמת בית המקדש של מעלה וכנגדו, וכן הוא אומר: (שמות טו, יז) "מכון לשבתך פעלת ה'", מכון לשבתך בכאן המשכן כנגד המקדש, והכונה שהוא מטמא המשכן והמקדש ג"כ שהוא כנסת ישראל בית המקדש של מעלה, ועל זה כתב הרב: "כי את מקדש ה' טמא", רמז למקדש המקדש, כלומר לכנסת ישראל שהוא מקדש למקדש של מטה ושורה שם, או לכנסת ישראל שהיא מקדש למקדש של מעלה והוא השם המיוחד. ומפני שמקדש של מטה כנגד של מעלה לכך אמר משכן ומקדש. וכן כתיב: (מלכים - א ח, יג) "בנה בניתי בית זבול לך", בית מכוון כנגד זבול, ופסוק מלא מצינו: (תהלים קכב, ב) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". וזהו סוד הלשון בשם "ירושלים" המורה על שנים, כלשון עינים, אזנים, וכיוצא בהם, ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה היא ה"א אחרונה שבשם, ולכך תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות.
Rabbenu Bechaye Numbers 19:13
It is possible to say that the Tabernacle and the Sanctuary come to hint at the Holy Temple below which is a reproduction of the Holy Temple above and opposite it, and so it says “…directed toward Your habitation, which You made, O Lord…” (Exodus 15:17) The place for your habitation here is the Tabernacle which is parallel to the Sanctuary. The intention of the verse is that he defiles the Tabernacle and that Sanctuary as well, which is Knesset Yisrael, the Holy Temple above. On this the Rav (Rambam) wrote: “Because he defiled the Tabernacle of the Lord,” this is a hint to the Sanctuary of the Sanctuary. That is to say, to Knesset Yisrael which is the Sanctuary of the Sanctuary below and rests there. Or to Knesset Yisrael which is the Sanctuary to the Sanctuary above, which is the special name. Because the sanctuary below is aligned with that above, therefore it says Tabernacle and Sanctuary. So too it is written “I have surely built You a house to dwell in…” (Kings I 8:13) A House which is aligned with zevul. And we find an explicit verse regarding this “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Psalms 122:3) This is the linguistic secret embedded in the name Jerusalem (Yerushalayim) which is plural, like eyes (einayim), ears (oznayim) and the like. And the letter yud which is missing (in how the name Yerushalayim is written in the Bible) is the Holy Temple above, she is the last letter hey in the Divine name. Therefore you find Yerushalayim written in full (with the yud) five times in the Bible to hint to us that the hey is connected to her at a time of wholeness.
שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃
Pray for the peace of Jerusalem; May they prosper that love thee.
Request – The children of exile are saying: request from God the people of Jerusalem, and the peace of Jerusalem is the ingathering of the exiles. Until that time she will not have peace, because the uncircumcised and the Ishmaelites are fighting over her. And it says afterwards in relation to Jerusalem ‘may those who love you enjoy tranquility,’ which refers to Israel in exile who mourn over her destruction:
Request – It has been explained that Jerusalem is that which upholds the connectivity of the wholeness of the body and its unity. Now goes on to say that just as if asked about the welfare of the personal body one would reply that its peace depends on whether its limbs and powers are connected and in peace with each other, because at the moment one divides between them then death comes, so too if one asks after the peace of Jerusalem the answer is that her peace depends on the tranquility of those who love her. The peace of Jerusalem depends on whether there is inner tranquility between those who love her. This is because the primary essence of Jerusalem is the unity of the nation, and if this is so then if strife and struggle arises between her people and an estrangement of hearts there will be no peace found for the city. Her primary peace is herself with herself “…like a city that was joined together within itself,” (Psalms 122:3) and not if they are divided. There is a difference between peace and tranquility, because peace is and external peace and tranquility is an inner tranquility. Thus the psalm says that through Israel having inner tranquility, which is why is calls them her lovers because there is love between them even if they have no peace from their external enemies, this will bring about the external peace of Jerusalem.
דבר אחר: וקראת אליה לשלום ראה כמה הוא כוחו של שלום. בוא וראה בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו. מהו עושה לו? הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל עובדי כוכבים מכעיסין אותו, והן ישנים וכל הנפשות עולות אצלו. מנין? שנאמר (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי. ובבקר הוא מחזיר לכל אחד ואחד נשמתו. מנין? שנאמר (ישעיה מב): נותן נשמה לעם עליה. דבר אחר: בשר ודם, אם יעשה לחברו רעה אינה זזה מלבו לעולם. אבל הקב"ה אינו כן, אלא היו ישראל במצרים והיו המצרים משעבדין אותם בטיט ובלבנים, לאחר כל הרעות שעשו לישראל חס הכתוב עליהן, ואמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כג), אלא רדפו אחר השלום, שנא' ( תהלים לד): בקש שלום ורדפהו. דבר אחר: מהו בקש שלום ורדפהו? מעשה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש וכו'. הלכה: אותה אשה לביתה, שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה. אמר לה בעלה: היכן היית עד עכשיו? אמרה לו: שומעת הייתי לרבי מאיר דורש, והיה אותו האיש ליצן. אמר לה: בכך וכך אין את נכנסת לביתי, עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר. יצאה לה מביתו. נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר, אמר לו: הרי בשבילך יצאה האשה מביתה. הודיעו אליהו זכור לטוב, היאך היה המעשה. מה עשה רבי מאיר? הלך וישב לו בבהמ"ד הגדול. באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה ועשה עצמו מתפסק. אמר: מי יודע ללחוש לעין? אמרה לו אותה אשה: אני באתי ללחוש רקקה בפניו. א"ל: אמרי לבעליך: הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר. א"ל: לכי התרצי לבעליך! ראה כמה גדול הוא כוחו של שלום. דבר אחר: אמר רבי עקיבא: תדע לך כמה גדול הוא כוחו של שלום, שאמר הקב"ה: בשעה שאדם מקנא לאשתו השם הקדוש הנכתב בקדושה ימחה על המים, כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה. אמר ריש לקיש: גדול הוא השלום שאמר הכתוב: דברים של בדאי ליתן שלום בין יוסף לאחיו. בשעה שמת אביהן היו מתיראין שלא ינקום להן. ומה אמרו לו? (בראשית נ) אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף. ואין אנו מוצאים שציווה יעקב אבינו, אלא אמרו הכתובים דברי בדאי מפני דרכי שלום. דבר אחר: חביב הוא השלום, שנתנו הקב"ה לציון, שנאמר (תהלים קכב): שאלו שלום ירושלים. דבר אחר: חביב הוא השלום, שנתנו הקב"ה בשמים, שנאמר (איוב כה): עושה שלום במרומיו. דבר אחר: חביב הוא השלום, שנתנו הקב"ה לקרובים ולרחוקים, שנאמר ( ישעיה נז): שלום שלום לרחוק ולקרוב. דבר אחר: חביב הוא השלום, שלא נתנו הקדוש ב"ה לרשעים, שנאמר (שם מח): אין שלום אמר ה' לרשעים. דבר אחר: חביב הוא השלום, שנתנו הקב"ה לפנחס בשכרו, שנאמר (במדבר כה): הנני נותן לו את בריתי שלום. דבר אחר: גדול השלום, שאין הקב"ה מבשר את ירושלים, שיהיו נגאלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב): משמיע שלום וגו' . דבר אחר: אמר רבי לוי: חביב הוא השלום, שכל שנאמר: משמיע שלום וגו'. דבר אחר: אמר רבי לוי: חביב הוא השלום, שכל חותמיהם של ברכות אינן אלא בשלום. קריאת שמע חותמת בשלום: פורס סוכת שלום. התפילה חותמת בשלום. ברכת כהנים חותמת: וישם לך שלום. דבר אחר: חביב הוא השלום, שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום. מנין? שנאמר (ישעיה סו): הנני נוטה אליה כנהר שלום. אמר דוד: מבקש הייתי לשמוע, מהו שיחתו של הקב"ה על ישראל? ושמעתי שהיה עסוק בשלומן, שנאמר (תהלים פה): אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו'. אמר רבי שמעון בן חלפתא: ראה מה חביב השלום, כשבקש הקב"ה לברך את ישראל לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכן בו אלא השלום. מנין? שנאמר (שם כט): ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
... Another explanation. Beloved is peace because the Holy One gave it to Zion, as it says “Request the peace of Jerusalem…” (Psalms 122:6)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת צו סימן י
[י] וזאת תורת זבח השלמים. [גדולה שלמים] שהן עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז, ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין פוגעת בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז), אמר ר' לוי גדול השלום שאין חותם בברכת כהנים אלא שלום, שנאמר וישם לך שלום (במדבר ו כו), אמר ר' שמעון בן גמליאל גדול הוא השלום שכתב הקדוש ברוך הוא דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום, אלו הן, שכשמת יעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' (בראשית נ טו), מה עשו הלכו אצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמרי לו, אביך צוה לפני מותו לאמר (שם שם /בראשית נ'/ טז), ומעולם לא צוה יעקב מכל הדברים האלו כלום, אלא מעצמן אמרו דבר זה, אמר רבן שמעון בן גמליאל ראה כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, (וכמה ינוקין מתרצעין), וכמה עורות (אבודין) [עבודין], [וכמה ינוקין מתרצעין], ללמד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום, וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן (שם /בראשית/ יח יד), באותה שעה ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' [ואדוני זקן] (שם שם /בראשית י"ח/ יב), והקב"ה לא אמר לאברהם [אלא] למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, וכל כך למה בשביל השלום, ולעולם הבא, כשיחזיר הקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים, בשלום הוא מחזירן, שנאמר שאלו שלום ירושלים (תהלים קכב ו), וכן הוא אומר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה סו יב).
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Tzav 10
“And this is the law of the peace offering…” (Leviticus 7:11) [Great are the peace offerings] because they make peace between Israel and their father in heaven. R’ Elazar haKapar says: great is peace, because even if Israel is worshipping false gods, if they are unified then the aspect of judgment cannot strike them, as it says “Ephraim is joined to idols; let him alone.” (Hoshea 4:7) R’ Levi said: great is peace because the priestly blessing ends with peace, as it says “…and grant you peace.” (Numbers 6:26) R’ Shimon ben Gamliel said: great is peace because the Holy One wrote things into the Torah which never occurred only for the sake of peace, and they are – when Yaakov died “Now Joseph's brothers saw that their father had died…” (Genesis 50:15) What did they do? They went to Bilha and said to her: go in to Yosef and say to him “Your father commanded before his death, saying…” (Genesis 5:16) and Yaakov never commanded any such thing, rather they they themselves said it. R’ Shimon ben Gamliel said: see how much ink has been spilled, how many quills broken, how many skins tanned and how many students whipped in order to teach something which never occurred in the Torah. See how great is the power of peace! And so too you find regarding Sarah, when the ministering angels came to Avraham and said to him “At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son,” (Genesis 18:14) at that moment “And Sarah laughed within herself, saying…” (Genesis 18:12) But the Holy One only said to Avraham “Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?'” (Genesis 18:13) And why did He do so much? For the sake of peace. And in the coming world when the Holy One returns the exiles to Jerusalem, He will return them in peace, as it says “Request the peace of Jerusalem…” (Psalms 122:6) And so too it says “Behold, I will extend peace to you like a river…” (Isaiah 66:12)
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הַבֹּטְחִ֥ים בַּיהוָ֑ה כְּֽהַר־צִיּ֥וֹן לֹא־יִ֝מּ֗וֹט לְעוֹלָ֥ם יֵשֵֽׁב׃
A Song of Ascents. They that trust in the LORD Are as mount Zion, which cannot be moved, but abideth for ever.
מדרש תהלים (בובר) מזמור קכה ד"ה [א] [קכה, א
[א] [קכה, א] שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון וגו'. אמר (רב) ר' [יוחנן] מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים ליחרב, שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו (ישעיה ה ט). (א"ר) [ואמר ר'] יוחנן ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם לישובן, שנאמר שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו [לישובו], אף בתיהם של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם [לישובן].
Midrah Tehillim mizmor 125:1
“A song of ascents. Those who trust in the Lord are like Mount Zion…” (Psalms 125:1) R’ Yochanan said: from the day that the Holy Temple was destroyed a decreed was made that the houses of the righteous will be destroyed, as it says “In my ears spoke the Lord of Hosts, "Truly, great houses shall become desolate, yea, large ones and good ones, without inhabitants.” (Isaiah 5:9) And R’ Yochanan said: in the future the Holy One will return them to their settled state, as it says “A song of ascents. Those who trust in the Lord are like Mount Zion, which will not falter but will abide forever.” (Psalms 125:1) Just as the Holy One will return Mount Zion to its settled state in the future, so to in the future the Holy One will restore the houses of the righteous to their settled state.
יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֮ סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭יהוָה סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
As the mountains are round about Jerusalem, So the LORD is round about His people, From this time forth and for ever.
ירושלים הרים - שהם עומדים סביבה והשם סביב עמו בתוכה, על כן לא יוכל האויב לבוא לצור על ירושלים.
Jerusalem has mountains – because they stand around her, and the Lord surrounds His people within her. Therefore the enemy cannot come lay siege to Jerusalem:
Jerusalem – Even though mountains surround her she lacks strength and the nations rule over her, conquering her one from another. And she will not have strength until the people of the Lord are within her, because then He will surround His people. Then His name will be a strength to them greater than mountains and the enemy will never again rule over them:
מהו ויסב? שהקיפן הקדוש ברוך הוא, כשם שהוא אומר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וכגון רועה, שהיה רועה צאנו וראה זאבין באין על הצאן, והיה סובב את הצאן, שלא ינזקו. כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו אלופי אדום ומואב, וכנען ועמלק, עומדין ונותנין את העצה, היאך לבא על ישראל, כשראה הקדוש ברוך הוא כך, סבב אותן שלא יבואו עליהם, שנאמר: ויסב אלהים את העם, ולא בעולם הזה בלבד, אלא לעתיד לבוא כך. מנין שכך? דוד אומר (תהלים קכה, ב): ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו. דבר אחר: ויסב אלהים את העם, מכאן אמרו רבותינו (פסחים צט:): אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויסב אלהים:
What does “…led the people around (vayasev)…” (Exodus 13:18) mean? That the Holy One surrounded them, just as it says “But I will be for it-says the Lord-a wall of fire around (saviv)…” (Zechariah 2:9) Like a shepherd who was shepherding his sheep and saw wolves descending upon them, he turned back the sheep in order that they not be hurt. So to, when Israel came out of Egypt the chiefs of Edom, Moav, Canaan and Amalek stood around and took counsel on how to come upon Israel. When the Holy One saw this He sent them around in order that they not come upon them, as it says “So God led the people around…” (Exodus 13:18) Not only was this so in this world, but it will be so in the next as well. From where do we do know this? As David said “Jerusalem has mountains around it, and the Lord is around His people…” (Psalms 125:2) Another explanation. “So God led the people around…” (Exodus 13:18) From here our Rabbis said that even the poorest in Israel should not eat until he reclines (yasev), because this is what the Holy One did for them ‘So God led the people around (vayasev).’
יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֗ה מִצִּ֫יּ֥וֹן וּ֭רְאֵה בְּט֣וּב יְרוּשָׁלִָ֑ם כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיךָ׃
The LORD bless thee out of Zion; And see thou the good of Jerusalem all the days of thy life;
מציון. שהוא שער השמים: בטוב ירושלים. ושמחת בכל הטוב:
from Zion – Which is the gate of heaven: the good of Jerusalem – and you will rejoice in all the good:
יברכך ה'. כי יברך ה' מציון מקור שפע הברכות כולן: וראה. ותהיה רואה בטובת ירושלים בעת בנינה:
May the Lord bless you – Because the Lord will bless from Zion the source of influx and all blessings:
May the Lord bless you from Zion – You will yet merit to be blessed from Zion which is the blessing of the wholeness of Israel that comes out from Zion where the Lord commanded blessing for the whole people. You will receive this blessing from the whole and you will also strive for the good of the whole. and see the good of Jerusalem – to see the good of Jerusalem and the success of the whole. Through this all the days of your life will be special, because you will devote all your days to the good of the whole, to see their happiness and good:
ויקריבו נשיאי ישראל. את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר, קחו מאתכם תרומה (שם לה ה). מה עשו הנשיאים. אמרו, לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן. מה עשו. לא נתנו נדבה. אמרו, אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם, שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם. מה כתיב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמ' לו ג). אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו כל נדבת המשכן והותירו. מנין. שכן כתיב, והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר (שם שם ז). וכתיב, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה (שם לט מג). ומה ברכה ברכן. אמר להם, תשרה שכינה במעשה ידיכם. בעולם הזה, ברכן משה, אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו' (תהלים קכח ה):
“The chieftains of Israel, the heads of their fathers' houses, presented…” (Numbers 7:2) You find that in the hour that Moshe declared “Take from yourselves an offering…” (Exodus 35:5) what did the chieftains do? They said: Moshe didn’t know what to say to us otherthan that we should make the Tebrnacle. What did they do? They did not give a voluntary offering, saying: these others are making the Tabernacle, and to us he says to give a voluntary offering?! The Holy One said to them: by your lives, I will make it known to you that I do not need you. What is written there? “…and they brought him more gifts every morning.” (Exodus 36:3) R’ Yochanan said: they brought all the gifts of the Tabernacle in the course of two mornings, and there was more than what was needed. And from where do we learn that this was so? “And the work was sufficient for them for all the work, to do it and to leave over.” (Exodus 36:7) It is further written “Moses saw the entire work, and lo! they had done it-as the Lord had commanded, so had they done. So Moses blessed them.” (Exodus 39:43) With what blessing did he bless them? He said to them: may the Divine Presence rest on the works of your hands. In this world Moshe blessed them, but in the world to come the Holy One Himself in His glory will bless them, as it says “May the Lord bless you from Zion, and see the good of Jerusalem…” (Psalms 128:5)
עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיהוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃
Until I find out a place for the LORD, A dwelling-place for the Mighty One of Jacob.'
עד אמצא - ידענו כל הארץ לשם היא כולה, רק יש מקומות נכבדים שהם יותר נכבדים, על כן: וזה שער השמים.
Until I find – We know that all of the land is the Lord’s, only there are honored places which are more honored. Therefore “…and this is the gate of heaven.” (Genesis 28:17)
Until I find a place for the Lord – 1] That the place be found where the Sanctuary will be built, as it is written “And it will be, that the place the Lord, your God, will choose…” (Deuteronomy 12:11) and they did not know at first where the chosen place was. 2] dwellings for the Mighty One of Jacob, aftert he place is found the Sanctuary, where the Lord will dwell permanently, will be built. Since the fact that the Lord will dwell on earth in a particular place was revealed to Yaakov in a dream, and he said “This is none other than the house of God…” (Genesis 28:17) therefore the verse says ‘for the One of Jacob.’ So too, just as Yaakov swore an oath there and said “Then this stone, which I have placed as a monument, shall be a house of God…” (Genesis 28:22) the psalm says “…he vowed to the Mighty One of Jacob.” (Psalms 132:2)
מדרש תנאים לדברים פרק יב פסוק ה
(ה). כי אם אל המ' אשר יב' ה' אלה' דרוש על פי נביא יכול המתן עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובא' שמה אתה דורש מה שיאמר לך נביא וכן את מוצא בדוד שנ' (תה' קלב א) זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וה"א (שם ה) עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנ' שלא עשה אלא על פי ה' שנ' (ש"ב כד יח) ויבא גד אל דוד ויאמ' לו עלה והקם מזבח בגרן ארונה היבוסי ואומ' (דהי"ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה:
Midrash Tanaim Devarim 12:5
“But only to the place which the Lord your God shall choose…” (Deuteronomy 12:5) Seek it at the word of the prophet. Perhaps you should wait until the prophet tells you? The verse continues “…you shall inquire after His dwelling and come there.” (ibid.) You seek that which the prophet says to you. So you find with David as it says “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob.” (Psalms 132:1-2) and it continues “Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Psalms 132:5) From where do we know that he only acted at the word of the Lord? As it says “And Gad came to David on that day, and said to him, “Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite.’” (Samuel II 24:18) And it says “And Solomon commenced to build the House of the Lord in Jerusalem on Mount Moriah…” (Chronicles II 3:1)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן כ
[כ] ד"א ויהי ביום כלות משה. זש"ה נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז יח), אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, לכך נאמר נוצר תאנה יאכל פריה, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מ"א =מלכים א'= ו יד), ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שיבנה, שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא (אל אהל) [באהל] ביתי אם אעלה על ערש יצועי [וגו'], עד אמצא מקום לה' (תהלים קלב א ב ג ה), לא קיפח הקדוש ברוך הוא את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם /תהלים/ ל א), [לשלמה אינו אומר אלא לדוד], יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה, וכן אתה מוצא במשכן, שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, הנשים טוו את העזים, וכן ויעשו כל חכם לב (שמות לו ח), וכן (עשו) [ועשה] בצלאל ואהליאב (שם שם /שמות ל"ו/ א), בשביל שנתן משה נפשו עליו שיעשה כשם שהראה לו הקדוש ברוך הוא בהר, שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו' (שם /שמות/ כה מ), והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה (שם /שמות/ לט א ה ז כו כט לא מב), וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה (שם שם /שמות ל"ט/ מג), ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Naso 20
Another explanation. “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1) This is what is written “He who guards a fig-tree shall eat its fruit…” (Proverbs 27:18) the Holy One does not withhold the reward of any creature. Rather, everything for which one exerts themselves and sacrifices the Holy One does not withhold their reward. Therefore it says ‘He who guards a fig-tree shall eat its fruit.’ If you want to know this: Shlomo built the Holy Temple, as it says “And Solomon built the house and finished it.” (Kings I 6:14) But since David devoted his life to the building of the Holy Temple, as it says “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob; That I shall not come into the tent of my house, and I shall not go up on the bed that was spread for me. I shall not give sleep to my eyes nor slumber to my pupils, Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Psalms 132:1-5) The Holy One did not withhold his reward, but rather wrote it according to his name, as it says “A psalm; a song of dedication of the House, of David.” (Psalms 30:1) It does not say ‘of Shlomo’ but rather ‘of David.’ So Shlomo spoke well when he said ‘he who guards a fig-tree shall eat its fruit.’ So too you find with the Tabernacle, that everyone dedicated their lives to building the Tabernacle. All of Israel gave voluntary offerings, the women spun the goat hair, and “…all the wise hearted people of the performers of the work made the Mishkan…” (Exodus 36:8) and “Bezalel and Oholiab and every wise hearted man into whom God had imbued wisdom…” (Exodus 36:1) But Moshe was completely devoted to ensuring that it be done as the Holy One had shown him on the mountain, as it says “Now see and make according to their pattern…” (Exodus 25:40) Moshe went and gave himself over to make sure that there were no mistakes, therefore it is written in regard to each thing ‘as the Lord commanded Moshe.’ And it also says “Moses saw the entire work…So Moses blessed them.” (Exodus 39:43) With what blessing did he bless them? He said to them: may the Divine Presence rest on the works of your hands. The Holy One said: since Moshe dedicated his life to the Tabernacle, I will only write it in his name, as it says “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1)
הִנֵּֽה־שְׁמַֽעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר׃
Lo, we heard of it as being in Ephrath; We found it in the field of athe wood.
הנה - אמר רבי משה: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה. והנכון בעיני: כי בימים שעברו היו אומרים בני איש ששמענו מפי נביאים, כי המקום הנבחר קרוב הוא אל בית לחם אפרתה, רק המקום לא נודע אם מזרח בית לחם או מערבו או לצפונו או לדרומו, וידוע כי עד היום אין בין ירושלם ובין בית לחם רק כמו שלש פרסאות. בשדה יער - ששם גורן ארונה היבוסי.
Behold – R’ Moshe (ben Jikatelia) said: we heard it at the hands of David who was from Ephratha. The correct understanding in my eyes is that in days gone by people would say that we hear from the mouth of the prophets that the chosen place is close to Bet Lechem Ephratha. Only, it was unknown whether the place was to the east of Bet Lechem, the west, north or south. It is known that until today there is only a distance of three parsangs between Jerusalem and Bet Lechem: in the fields of the forest – where the threshing floor of Aravna the Jebusite is located.
“…after it was caught in a tree by its horns…” (Genesis 22:13) In the plain sense ‘after’ is because the angel said to him: ‘do not send forth your hand against the lad,’ and then he was the sheep caught in the tree by its horns. The word ‘in the tree’ teaches that the place was a forest and there were trees there, it is the place known as “the house of the forest of Lebanon” (Kings I 7:2) This is what David said regardingthe Divine Presence “…we found it in the fields of the forest.” (Psalms 132:6) Behold, it is in the portion of Benyamin, of which it is written “Benjamin is a wolf, he will prey…” (Genesis 49:27)
כִּֽי־בָחַ֣ר יְהוָ֣ה בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ׃
For the LORD hath chosen Zion; He hath desired it for His habitation:
כי - הזכיר ציון בעבור שנקראה עיר דוד, כי שמח בהגלות לו כי הר בית ה' הוא ציון.
For – It mentions Zion because it is called the city of David, since he rejoiced when it was revealed to him that the mountain of the House of the Lord is Zion.
For the Lord has chosen Zion – Because the choice of the seed of David was for the sake of the choice of Zion as I explained above. And it says that in the beginning the Lord chose Zion in the sense of a choice which excludes all other places, and afterwards ‘He desired it for His habitation,’ He desired the place in and of itself without looking at it in relation to rejecting anywhere else.
כתיב (ישעיהו סב, ו) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר יצחק אמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:
It is written “On your walls, O Jerusalem, I have appointed watchmen; all day and all night, they shall never be silent; those who remind the Lord, be not silent.” (Isaiah 62:6) What do they say? This is what Raba bar Rav Shilah said: “You will rise, You will have mercy on Zion…” (Psalms 102:14) R’ Nachman bar Yitzchak said: “The Lord is the builder of Jerusalem…” (Psalms 147:2) And from the beginning (before the destruction) what would they say? Raba bar Rav Shilah said: “For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Psalms 132:13)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת אחרי מות סימן טו
[טו] [ד"א] איש איש מבית ישראל. זש"ה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (תהלים נא כ כא), למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה, אין ביתו בית, למה כשהאריסין באין הוא אומר להם לכו לחנות, למה שאין לו בית, ואין לו אשה, נטל אשה היה אומר להם כל מה שתביאו לי מכאן ואילך העלו אותם לבית, כך כל הימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קריבית (מכל) [בכל] מקום, שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' (שמות כד ה), וכן הוא אומר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלהינו (שם /שמות/ ח כג), כיון שהוקם המשכן, א"ל [הקדוש ברוך הוא] למשה אמור להם, מכאן ואילך אין אתם רשאין להקריב קרבן אלא באוהל מועד, ושם היו מעלין את (הדורות) [הדורון] להקב"ה, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך [בכל מקום אשר תראה] כי אם במקום אשר יבחר ה' [באחד שבטיך שם תעלה עולותיך] (דברים יב יג יד), והיכן בחר הקדוש ברוך הוא בירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון [אוה למושב לו] (תהלים קלב יג), לפיכך משה מזהיר ישראל לאמר, איש איש אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן וגו' (ויקרא יז ג ד).
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Achre Mot 15
“Any man of the House of Israel…” (Leviticus 17:3) This is what is written “With Your will, do good to Zion; build the walls of Jerusalem. Then You will desire sacrifices of righteousness, a burnt offering and a whole offering…” (Psalms 50:20-21) To what is this to be compared? To a very wealthy single man who has no wife, his house is not a home. Why when the tenant-farmers come does he tell them to go the store? Because he has no home, he has no wife. If he took a wife he would say to them: everything you bring to me from now on, bring it up to the house. So too, all the days before Moshe erected the Tent of Meeting, the sacrifices were offered anywhere, as it says “And he sent the youths of the children of Israel, and they offered up burnt offerings…” (Exodus 24:5) and so too it says “Let us go [for] a three day journey in the desert and sacrifice to the Lord…” (Exodus 8:23) Once the Tabernacle was erected the Holy One said to Moshe: tell them, from now on you are not permitted to offer sacrifices anywhere other than the Tent of Meeting, and they brought the gifts to the Holy One up to there, as it says “Beware, lest you offer up your burnt offerings any place you see. But only in the place the Lord will choose in one of your tribes; there you shall offer up your burnt offerings…” (Deuteronomy 12:13-14) And where do we find that the Holy One chose Jerusalem? As it says “For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Psalms 132:13) Therefore Moshe warned Israel, saying “Any man…who slaughters… but does not bring it to the entrance of the Tent of Meeting to offer up as a sacrifice…” (Leviticus 17:3-4)
וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. וכי לא היה הדבור אלא למשה בלבד, ומה תלמוד לומר אל משה ואהרן. כשם שהיה משה כלול לדברות, כך אהרן. ומנין שלא דבר עם אהרן. דכתיב, ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה ולא לאהרן, אף כאן למשה ולא לאהרן. ומפני מה לא דבר עם אהרן, בשביל כבודו של משה. אם כן, נמצאת ממעט כבוד אהרן. לא. ששניהם שוים. וכן אתה מוצא כל מקום ששניהם במקום אחד, שניהם שוים. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראש' ב ד), שניהם שוים. כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב), שניהם שוים. ויהושע בן נון וכלב בן יפנה (במדבר יד ו), שניהם שוין. ומשה ואהרן, שניהם שוין. בארץ מצרים, חוץ לכרך. וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים, שנאמר, ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמו' ט כט). למה, שהיתה ארץ מצרים מלאה גלולים. לכך כתיב בארץ מצרים ולא בתוך מצרים. ולמה נמצאת שכינה במצרים. ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדבור. משנבחרה ארץ ישראל, נפסלו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלים, היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור. משנבחרה ירושלים, נסתלק הדבור מארץ ישראל. עד שלא נבחר בית העולמים, היתה ירושלים ראויה לשכינה. משנבחר בית העולמים, יצתה ירושלים, דכתיב, כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהלי' קלב יג). ואומר, זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה (שם שם יד). עד שלא נבחר אהרן, היו כל ישראל ראוין לכהונה, שנאמר, ברית מלח עולם היא וגו' (במד' יח יט). משנבחר, נפסלו ישראל, שנאמר, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית וגו' (שם כה יג). עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל ראוין למלכות. משנבחר דוד, יצאו כל ישראל, שנאמר, לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה לה' אלהי ישראל (עזרא ד ג). ולמה נדבר עם הנביאים בחוצה לארץ. בזכות אבות, שנאמר, כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' (ירמי' לא יד). וכתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' (שם שם ה). ואף בחוצה לארץ לא נדבר עם הנביאים אלא במקום טהור. שכן את מוצא בדניאל, ואני הייתי על אובל אולי (דני' ח ב). וכן ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (שם י ד). וכן יחזקאל אומר, ואני בתוך הגולה על נהר כבר (יחזק' א א), זה חדקל. משנדבר עמו בחוצה לארץ, היה מדבר עמו בארץ, שנאמר, קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (שם ג כב):
... and why was the Divine Presence found in Egypt? To teach you that until the land of Israel was chosen, all lands were fit for revelation. Once the land of Israel was chosen, all of the other lands were disqualified. Before Jerusalem was chosen all of the land of Israel was fit for revelation, once Jerusalem was chosen the Divine word removed itself from (the rest of) the land of Israel. Until the Etrenal House was chosen, Jerusalem was fit for the Divine Presence, once the Etrenal House was chosen, Jerusalem lost this status as it is written “For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Psalms 132:13) And it says “This is My resting place forever; here I shall dwell for I desired it.” (Psalms 132:14) Until Aharon was chosen, all of Israel were fit for the priesthood, as it says “…it is like an eternal covenant of salt…” (Numbers 18:19) Once they were chosen, the rest of Israel was disqualified, as it says “It shall be for him and for his descendants after him [as] an eternal covenant…” (Numbers 25:13) Until David was chosen, all of Israel were fit for the kingship. Once David was chosen all of Israel lost that status, as it says “It is not for you and for us to build a House for our God, but we ourselves shall build for the Lord God of Israel…” (Ezra 4:3) And why was their speech with the prophets outside the land? In the merit of the forefathers, as it says “So says the Lord: A voice is heard on high…” (Jeremiah 31:14) and it is written “So says the Lord: Refrain your voice from weeping…” (Jeremiah 31:15) And even outside the land speech only came to the prophets in a pure place. So you find with Daniel “…I was beside the river Ulai,” (Daniel 8:2) and so too “…I was beside the great river, the Tigris.” (Daniel 10:4) And so too Ezekiel says “…I was in the midst of the exile by the river Chebar…” (Ezekiel 1:1) this is the Tigris. From the fact that He spoke with him outside of the land, He spoke with him in the land, as it says “Arise, go out to the plain, and there I shall speak with you.” (Ezekiel 3:22)
כְּטַל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל־הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם ׀ צִוָּ֣ה יְ֭הוָה אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָעוֹלָֽם׃
Like the dew of Hermon, That cometh down upon the mountains of Zion; For there the LORD commanded the blessing, Even life for ever.
כטל חרמון. כמו הטל היורד מהר חרמון על הררי ציון הנמוכים ממנו כן באה השפע באמצעות המלך ליתר העם: כי שם. בציון צוה ה' את הברכה והחיים עד העולם ר''ל בציון באה שפע ותחל ראשונה על המלך המולך בה וממנו יושפע על בני העם ולכן טוב הדבר שיהיו לאחדים:
As the dew of Hermon – Like the dew which descends from Mount Hermon onto the mountains of Zion which are lower than it, so comes the influx by way of the king to the rest of the people. for there in Zion the Lord commanded the blessing, life forever. That is to say that the inflow comes to Zion and rests first on the king who rules there, and from there it is poured out on the rest of the people. Therefore it is good that they be united.
Like the dew of Hermon – Sometimes the inflow will reach that which is prepared for it by means of an intermediary, such that it arrives first at a place for which it is not essentially intended in order to pour out on the proper place. This is like the dew of Hermon which is not intended for the needs of mount Hermon, rather that it descend on the mountains of Zion because there God has commanded the blessing. The primary blessing comes down for the sake of Mount Zion and goes by way of Mount Hermon, because the life which the dew brings to Mount Hermon is not constant life which lasts forever, and is not eternal life. But the life which is on Mount Zion is eternal, everlasting life. Similarly, the abundance of wealth and possessions which came to Zevulun only came to them for the sake of Yissachar, in order that they would have the freedom to occupy themselves with Torah and through them to acquire eternal life. These came to Yissachar through the means of Zevulun, and in this Zevulun was like Mount Hermon which receives the dew for the sake of Mount Zion.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מג ד"ה שנים עשר
שנים עשר נקראו חיים. [הקדוש ברוך הוא שנקרא חיים] שנאמר הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י' י'). התורה נקראת חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח). ישראל נקראו חיים שנאמר חיים כולכם היום (דברים ד' ד'). ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר כי נתתי את חתיתם בארץ חיים. תורת חכם נקראת חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים (משלי י"ג י"ד). פי צדיק נקרא חיים שנאמר פי צדיק מקור חיים (שם י' י"א). חסד נקרא חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס"ג ד'). העולם הבא נקרא חיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קט"ז ט'). גן עדן נקרא חיים שנאמר ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב' ט'). מים נקרא חיים שנאמר יצאו מים חיים (זכריה י"ד ח'). ירושלים נקראת חיים שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד' ג'). ברכה נקראת חיים שנאמר כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (תהלים קל"ג ג'):
Avot D’Rabbi Natan version 2 ch.43
There are twelve who are called ‘alive’ (chaim). [The Holy One is called alive] as it says “He is a living God and the King of the world…” (Jeremiah 10:10) The Torah is called alive, as it says “It is a tree of life for those who grasp it…” (Proverbs 3:18) Israel is called alive, as it says “But you who cleave to the Lord your God are alive, all of you, this day.” (Deuteronomy 4:4) The lad of Israel is called alive, as it says “For I shall cast My fear in the land of the living…” (Ezekiel 32:32) The instruction of the wise is called alive, as it says “The instruction of a wise man is a spring of life…” (Proverbs 13:14) The mouth of the righteous is called alive, as it says “The mouth of the righteous is a fountain of life…” (Proverbs 10:11) Loving kindness is called alive, as it says “For Your kindness is better than life…” (Psalms 63:4) The world to come is called alive, as it says “I shall walk before the Lord in the lands of the living.” (Psalms 116:9) The Garden of eden is called alive, as it says “…and the Tree of Life in the midst of the garden…” (Genesis 2:9) Water is called alive, as it says “…living water shall come forth from Jerusalem…” (Zechariah 14:8) Jerusalem is called alive, as it says “…everyone inscribed for life in Jerusalem.” (Isaiah 4:3) Blessing is called life, as it says “…for there the Lord commanded the blessing, life forever.” (Psalms 133:3)
דבר אחר: ואיש את קדשיו לו יהיו. הה"ד (תהלים קכח): אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, אינו אומר: אשרי ישראל, אשרי כהנים, אשרי לוים, אלא אשרי כל ירא ה', אלו הגרים, שהם יראי ה', שהם באשרי, כשם שנאמר בישראל (דברים לג): אשריך ישראל, לכך נאמר בהם: אשרי כל ירא ה'. ובאיזה גר אמור אשרי? בגר שהוא גר צדק. לא בכותיים הללו, שכתוב בהם (מ"ב יג): את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, אלא בגר שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא והולך בדרכיו של הקב"ה. הה"ד: ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל, זה הגר שאין לו זכות אבות, וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות, כל מעשים טובים שאסגל, אין לי שכר אלא בעוה"ז, לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב. הה"ד: יגיע כפיך כי תאכל, אלו מעשים טובים שיגע בעוה"ז, כמה דתימא (איוב ג): ושם ינוחו יגיעי כח. ואומר (קהלת ט): כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו'. ומה שכרו? (תהלים קכח): אשריך וטוב לך. אשריך, בעולם הזה. וטוב לך, לעולם הבא. אשתך כגפן פוריה, אע"פ שאשתו נתגיירת עמו, ואינה מבנות ישראל, הרי היא כבנות ישראל. הה"ד: כגפן פוריה, אלו ישראל, שנאמר (שם פ): גפן ממצרים תסיע. פוריה, שהיא טוענת פירות, ולא כגפן בוקק, שהוא זוכה לבנים, בירכתי ביתך, בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית, שהיא צנועה, זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי מעשים טובים. הה"ד (שם קכח): בניך כשתילי זיתים. מה הזית הזה, זיתים לאכילה, זיתים ליבש, וזיתים לשמן, ושמנו דולק מכל השמנים, ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, כך באים בני הגרים: מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי משא ומתן, מהן חכמים, מהם נבונים, ומהם יודעי דבר בעתו, ויש להם זרע קיים לעולם. סביב לשולחנך, שלבניך יעמוד זכותך, שמשלחנך יזכו בניך למעלות גדולות. (שם): הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', שכן מצינו באברהם ושרה, שהיו גרים והיה אברהם ירא ה', הוא נתברך בענין הזה, וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם. יברכך ה' מציון מלמד שהקדוש ברוך הוא מברכם, ממקום שהוא מברך את ישראל. ומנין שהברכות יוצאות מציון? שנאמר (שם קלג): כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו'. ואומר: יברכך ה' מציון וגו' וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, שיזכו לראות בטוב ירושלים, לעתיד לבא. וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכי בשביל שיראה הגר בנים לבניו, לכך יבא שלום על ישראל?! אלא בגר צדק הכתוב מדבר, שזוכה שמשיא בתו לכהן, וזוכה ועומדים מבניה, שהם בני בניו כהנים שמברכין את ישראל, ואומר: יברכך וגו' יאר ה' וגו' ישא ה' וגו', לכך נאמר: שלום על ישראל, כשם שמצינו ברחב הזונה, על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם, העלה עליה הקב"ה, כאלו עמו עשתה ונתן לה שכרה. וכן הוא אומר (יהושע ב): ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן, אלא ותצפנו. ומה שכר נטלה? שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים ע"ג המזבח, והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש, ואלו הן: ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה וירמיה בן חלקיה וחנמאל בן שלום הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא בגרי הצדק, לכך נאמר (תהלים קכח): וראה בנים לבניך שלום על ישראל. וכן רמז משה בתורה כן, שאחר פרשת גזל הגר, כתיב: ואיש את קדשיו לו יהיו, לומר שגר שמתגייר לשם שמים, זוכה שיוצאים מבניו בנים, שיהיו הקדשים שלהם. וכן הוא אומר (דברים י): ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר אמר לו: הרי כל שבחו של גר, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?! אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן (בראשית כח): ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובה זה והושיטה לו בקנה?! נכנס אצל ר' יהושע התחיל מנחמו בדברים. לחם, זו תורה, שנאמר (משלי ט): לכו לחמו בלחמי. שמלה, זו טלית. זכה אדם לתורה, זכה למצות. ולא עוד, אלא שמשיאין בנותיהם לכהונה, ויהיו בני בניהם מקריבים עולות ע"ג המזבח. לחם, זה לחם הפנים. ושמלה, אלו בגדי כהונה גדולה. הרי במקדש. בגבולים מנין? לחם, זו חלה. ושמלה, זו ראשית הגז, לכך נאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו, בפרשת הגר.
... “May the Lord bless you from Zion…” (Psalms 128:5) This comes to teach that the Holy One blesses them from the place that He blesses Israel. And from where do we learn that the blessings come out from Zion? As it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion…” (Psalms 133:3) and it says “May the Lord bless you from Zion, and see the good of Jerusalem all the days of your life.” (Psalms 128:5) May you merit to see the good of Jerusalem in the time to come, “And may you see children to your children, peace upon Israel.” (Psalms 128:6)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן י
...ולא הכירו כי היו ידיו וגו' (בראשית כז כג), צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום כשנכבשה ירושלים, היו אומרים העולם מתייראין להכנס לבית המקדש מה עשה נכנס והביא את המנורה, כשראה אותו לו בקש לברך את יעקב בשבילו ולא הכירו) וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' (שם /בראשית/ כז), כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר ויאמר מי איפא (שם /בראשית כ"ז/ לג), ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר כי חצבת לך פה קבר וגו' (ישעיה כב טז). ד"א כריח שדה. צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה וברכו, ואין שדה אלא ציון, שנאמר ציון שדה תחרש (מיכה ג יב). אשר ברכו ה', אותה שכתב בהו כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג).
Midrash Tanchuma (Buber) parshat Toldot 10
…“And he did not recognize him because his hands…” (Genesis 27:23) He foresaw that the wicked would arise from him in the future and did not want to bless him. Since he saw that he would repent, right away “…and he smelled the fragrance of his garments, and he blessed him…” (Genesis 27:27) When Yaakov entered, the Garden of Eden entered with him, as it says “…like the fragrance of a field, which the Lord has blessed.” (ibid.) When Esau entered, Gehinnom entered with him, as it says “Who then…” (Genesis 27:33) and ‘then’ (eafo) means Gehinnom, as it says “…that you have hewn for yourself here (po) a grave?” (Isaiah 22:16) Another explanation. “…like the fragrance of the field…” (Genesis 27:27) He foresaw that he would rise up and build Zion and offer sacrifices there, so he blessed him. Field refers to Zion, as it says “Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) “…which the Lord has blessed.” (Genesis 27:27) The one of which it is written “Like the dew of Hermon…” (Psalms 133:3)
והיה אם שמוע תשמע. אם שמעת קמעא, סופך לשמוע הרבה. דבר אחר, אם שמוע תשמע, תשמיע תלמודך לפני הקדוש ברוך הוא. אימתי הוא משמיע תלמודו. רבי יהודה אומר, בשעה שהוא בא ליפטר מן העולם, שנאמר, סוף דבר הכל נשמע (קהל' יב יג). ורבי מאיר אומר, עד שהוא משלים נשמתו, שנאמר, צלמות ולא סדרים (איוב י כב), שהוא סודר תלמודו. דבר אחר, אם שמוע תשמע, תשמע תפלתך, כגון חוני המעגל. בשעה שנצטרכו ישראל לגשמים, נתכנסו אצלו ואמרו לו, התפלל עלינו שאנו צריכין למטר. מיד עג עוגה ועמד בתוכה, לקיים מה שנאמר, על משמרתי אעמודה (חבקוק ב א). התחילו גשמים מנטפין. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. התחילו הגשמים יורדים כתקנן. מי גרם לו להיות מתפלל והקדוש ברוך הוא שומע תפלתו. על ידי שהיה שומע לדברי תורה. דבר אחר, אם שמעת בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי שאמר בשם רבי אבא, לא היתה התורה צריכה לינתן לישראל בעולם הזה. למה. שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקדוש ברוך הוא לעולם הבא. למה נתנה להם בעולם הזה. שכשיבא הקדוש ברוך הוא ללמדם בעולם הבא, יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק. לפיכך, אם שמוע בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, אם זכית לשמוע דברי תורה שנתנה בקולי קולות, תזכה לשמוע אותו הקול שכתוב בו, קול ששון וקול שמחה (ירמ' ז לד). דבר אחר, אם שמוע תשמע. אם שמעת לקול רבך, סופך שאחרים שומעים לך. לשמור (ו) לעשות, לא תהא למד אלא על מנת לעשות. אמר רבי יוחנן, כל מי שהוא לומד ואינו עושה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. ואם זכית לשמור ולעשות, ונתנך ה' אלהיך עליון, אמר רבי לוי מהו עליון כאליון הזה. אם זכית הרי אתה למעלה מארבע אצבעות ואם לאו למטה מארבע אצבעות, ונתנך ה' אלהיך עליון על תנאי. ואם לאו, הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה. ברוך אתה בבואך, על תנאי, בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. וברוך אתה בצאתך, מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. היה צריך לומר, ברוך אתה בשדה וברוך אתה בעיר, שממה שהוא מכניס מן השדה, הוא מתברך בעיר. אלא מה תלמוד לומר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. אם באת לידך מצוה בעיר, לא תאמר, לא נצטויתי אלא בשדה, להוציא תרומות ומעשרות בחוץ. אמר הקדוש ברוך הוא, אף בעיר פתח ידך. דבר אחר, ברוך אתה בעיר, במצות שאתה עושה בתוך ביתך בעיר, כגון סוכה ומזוזה ומעקה. ברוך אתה בשדה, כגון לקט שכחה ופיאה. דבר אחר, לא יאמר אדם, אלו נתן לי הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה. עכשיו שאין לי שדה, איני נותן כלום. אמר הקדוש ברוך הוא, ראה מה כתבתי בתורתי, ברוך אתה בעיר, לאותן שיושבין בעיר. וברוך אתה בשדה, לאלו שיש להן שדות. ברוך טנאך, אלו הבכורים שאתם מעלין לירושלים, שנאמר, ולקח הכהן הטנא מידך. משארתך, זו חלה. שגר אלפיך, אמר רבי יהודה בר שלום, שיהו שגורין ויוצאין כמו פי הקופה. ועשתרות צאנך, שיהו קשין כעשתרות. דבר אחר, ברוך אתה בעיר, זו ירושלים שנקראת עיר, שנאמר, הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי (איכה ב טו). וברוך אתה בשדה, זו ציון, שנאמר, ציון שדה תחרש (ירמ' כו יח). ואימתי מראה הקדוש ברוך הוא לישראל הברכה הזאת. כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה, שנאמר, כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (תהל' קלג ג). במהרה בימינו אמן]:
... Another explanation. “You shall be blessed in the city…” (Deuteronomy 28:3) This refers to Jerusalem, which is called ‘city,’ as it says “Is this the city that was called the perfection of beauty…” (Lamentations 2:15) “…and you shall be blessed in the field.” (Deuteronomy 28:3) This refers to Zion, as it says “Zion shall be plowed for a field…” (Jeremiah 26:18) And when will the Holy One show to Israel this blessing? When Jerusalem is rebuilt and the exiles are returned to her, as it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion, for there the Lord commanded the blessing, life forever.” (Psalms 133:3) Speedily in our day, amen!
מדרש תהלים (בובר) מזמור יד ד"ה [ו] [יד, ז
[ו] [יד, ז] מי יתן מציון ישועת ישראל. אמר ר' לוי כל הברכות והטובות והנחמות שמביא הקדוש ברוך הוא על ישראל, מציון מביאין, תורה מציון, שנאמר כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג), ברכה מציון, שנאמר יברכך ה' מציון (תהלים קכח ה וקלד ג), הופעה מציון, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם /תהלים/ נ ב), סעד מציון, שנאמר ומציון יסעדך (שם /תהלים/ כ ג), חיים מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (שם /תהלים/ קלג ג), גדולה מציון, שנאמר ה' בציון גדול (שם /תהלים/ צט ב), ישועה מציון, שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (שם /תהלים/ יד ז). את מוצא שני פעמים כתיב בספר תילים מי יתן מציון ישועת ישראל, אחת בספר ראשון, ואחת בספר שני, ולמה, אמר ר' לוי כנגד הרב וכנגד התלמיד, [הרב זה משה, אמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), והתלמיד זה דוד, אמר מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים יד ז ונג ז). דבר אחר] הרב זה הקדוש ברוך הוא, שאמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), התלמיד זה משה, שאמר ומי יתן (את) כל עם ה' נביאים (במדבר יא כט), ולא נתקיימו דברי הרב ודברי התלמיד בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מתקיימים דברי שניהם, דברי הרב ונתתי לכם לב חדש (יחזקאל לו כו), ודברי התלמיד אשפוך [את] רוחי על כל בשר (יואל ג א). דבר אחר למה שתי פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות של בית רבן אומרים שני פעמים ביום שחרית וערבית שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו (תהלים פה ה), לכך אמר דוד [שני פעמים] מי יתן מציון. אמר ר' תנחומא אמרית יתיה לפני ר' חנינא ואמר לי לא מן השם הוא זה, אלא מפני שכתוב שתי פעמים הושיענו אלהי ישענו, אחת בתילים, ואחת בדברי הימים, לכך נאמר שתי עמים מי יתן מציון. משל לבן מלך שאירס לבת המלך, וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני, בנו של מלך מצפה לשמחתו, בתה של מלך מצפה לשמחתה, ומי מעכב, הוי אומר פרוסטגמיא מעכב, כך הקדוש ברוך הוא מצפה לישועתן של ישראל, וישראל מחכין לישועתו של הקדוש ברוך הוא, ומי מעכב, פרוסטגמיא, שנאמר כי יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה] (ישעיה סג ד).
Midrash Tehillim (Buber) mizmor 14:7
“O that the salvation of Israel would come out of Zion…” (Psalms 14:7) R’ Levi said: all of the blessing and the good and te consolations which the Holy One brings upon Israel, He brings from Zion. Torah is from Zion, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Isaiah 2:3) Blessing is from Zion, as it says “May the Lord bless you from Zion…” (Psalms 128:5, 134:3) Appearance is from Zion, as it says “From Zion, the finery of beauty, God appeared.” (Psalms 50:2) Support is from Zion, as it says “…may He support you from Zion.” (Psalms 20:3) Life is from Zion, as it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion, for there the Lord commanded the blessing, life forever.” (Psalms 133:3) Greatness is from Zion, as it says “The Lord is great in Zion…” (Psalms 99:2) Salvation is from Zion, as it says “O that the salvation of Israel would come out of Zion…” (Psalms 14:7) You find “O that the salvation of Israel would come out of Zion” written twice in the book of Psalms, once in the first bookand once in the second. Why? R’Levi said: one is in relation to the teacher and the other in relation to the student. [The teacher is Moshe, who said “Would that their hearts be like this…” (Deuteronomy 5:26) The student is David, who said “O that the salvation of Israel would come out of Zion.” (Psalms 14:7, 53:7) Another explanation.] The teacher is the Holy One, who said “Would that their hearts be like this…” (Deuteronomy 5:26) and the student is Moshe, who said “If only all the Lord's people were prophets…” (Numbers 11:29) The words of the teacher and the words of the student were not fulfilled in this world, but in the time to come both of their words will be fulfilled. The words of the teacher: “And I will give you a new heart…” (Ezekiel 36:26) And the words of the student: “I will pour out My spirit upon all flesh…” (Joel 3:1) Another explanation. Why twice? R’ Yodan said in the name of R’ Yehoshua ben Levi: because the school children recite twice a day, morning and evening, “Return us, O God of our salvation and revoke Your anger with us.” (Psalms 85:5) Therefore David said twice, “O that the salvation of Israel would come out of Zion.” R’ Tanchuma said: I said this before R’Chanina and he said to me - this is not from the Lord. It is because “Save us, O God of our salvation” is written twice, once in Chronicles (Chronicles I 16:35) and once in Psalms (comp. 65:6, 79:9, 85:5). Therefore “O that the salvation” is said twice. This can be compared to king’s son who was bethrothed to a king’s daughter, and they set the announcement for a certain date. The king’s son was looking forward to his celebration and the king’s daughter was looking forward to her celebration, what was stopping them? The day of the announcement. So too the Holy One is looking forward to the salvation of Israel and Israel is waiting for the Holy One to save them, what is holding up salvation? The day of the announcement, as it says “For a day of vengeance was in My heart, and the year of My redemption has arrived.” (Isaiah 63:4)
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הִנֵּ֤ה ׀ בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְ֭הוָה כָּל־עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הָעֹמְדִ֥ים בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה בַּלֵּילֽוֹת׃
A Song of Ascents. Behold, bless ye the LORD, all ye servants of the LORD, That stand in the house of the LORD in the night seasons.
Song of ascents – There is within this song a wondrous cornerstone to the foundations of faith. This is that the supernal source, whose waters never fail, is blessed and increased through the actions of those belowbecause the Lord pours out good to the good and abundance to those who are prepared. When the generation is not fit to receive this, then the spring is muddied, the source is ruined and the channels will not pour out their blessings, this is the notion of the blessing with which Israel blesses the Lord. Through their good deeds and prayers the supernal pool is filled, the river of God is filled with the waters of loving kindness, goodness and mercyand it pours out upon the land. And when their actions are evil the streams of water dry up and the river becomes dry and desolate, as the Sages taught ‘Israel adds strength to the power above.’ Blessing is for the sake of the One above, as is written in the book The Lands of the Living (in the Land of Yehudah, 5) in explanation of the word ‘blessed’ with many proofs. This is what is written “Behold, bless the Lord,” that is to say – give Him blessing, exiles above and exiles below, through your good deeds. You “all servants of the Lord who stand in the house of the Lord at night,” like faithful servants who laborday and night and never leave their post for a moment, bless the Lord and give might unto God.
יְבָרֶכְךָ֣ יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
The LORD bless thee out of Zion; Even He that made heaven and earth.
May the Lord bless you – According to the opinion of the commentators, this is referring to the priests who said to Israel in their blessing “may the Lord bless you.” According to my explanation, these are the words of the Psalmist who said ‘bless the Lord,’ meaning: if you bless Him, He will bless you. The explanation of ‘Zion’ is: there is the golry and from there blessing comes to all of Israel and all the land. It says ‘who made heaven and earth’ in order to say that He whom made the heavens which bring blessing to the world, and made the earth that gives its produce as a blessing, as He commands so He is blessed.
May the Lord bless you – It is explaining in what way you bless the Lord. That is, that you give Him strength and might in order that He be able to bless you, because this depends on your actions. You should bless Him, that is fill Him with blessing in order that He can pour it out on you. What does ‘May the Lord bless you from Zion’ mean? That your blessing will not come from the structure and orders of the workings of the heavens, but rather from Zion. It will come through the delicate vapors and the drops of dew which rise up from below, from the acts of Zion and their service. From ‘He Who made heaven and earth,’ which is the blessingthat does not derive from the heavens or the earth, but rather from the Lord above who madethem both and pours out miraculous, providential blessing upon them.
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז' א'). ילמדנו [רבינו] מהו שיהא המתרגם לקורא בתורה (מהו) שיתרגם ויסתכל בכתב כך שנו רבותינו המתרגם אסור להסתכל בכתב ואסור לקורא לתת עיניו חוץ מן התורה שלא ניתנה תורה אלא בכתב שנאמר וכתבתי על הלוחות (שמות ל"ד א') ואסור למתרגם ליתן עיניו בתורה אמר רבי יהודה בן פזי מקרא מלא הוא כתב לך את הדברים האלה (שם שם כ"ז) הרי המקרא שניתן בכתב כי על פי הדברים האלה (שם) הרי התרגום שניתן על פה: אמר רבי יהודה ברבי שלום ביקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב"ה שהאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יוונית ואומרים אין הם ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה עתידין האומות להיות אומרים אנו הם ישראל אנו הם בניו של מקום וישראל אומרים אנו הם בניו של מקום ועכשיו המאזניים מעויין אמר הקב"ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בניי איני יודע אלא מי שמסטירין שלי בידו הוא בני אמרו לו ומה הם מסטירין שלך אמר להם זו המשנה והכל היאך לדרוש אלא אמר רבי יהודה הלוי בי רבי שלום אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה מבקש שתהא המשנה בכתב ומה בין ישראל לאומות מניין (כך) [שכך] הוא אומר אכתוב לך רובי תורתי (הושע ח' י"ב) ואם כן כמו זר נחשבו (שם). דבר אחר אכתוב לך רובי תורתי זה אחד משלשה דברים שנתן משה נפשו עליהם וקראם הקב"ה לשמו של משה הדינים והתורה והמשכן התורה מניין זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ"ב) והדינים מנין צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג כ"א) והמשכן מניין שנתן משה נפשו עליו רבי חייא בן יוסף אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקבעו רבי חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום מפרקו וקובעו ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד אמרו רבותינו הוא בעצמו היה מפרקו ולא היה מסייעו אחד מישראל מנין ממה שקרינו בעניין ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [ויהי ביום כלות משה וגו'] כך פתח רבי תנחומא בי רבי אבא מי עלה שמים וירד וגו' (משלי ל' ד') הפסוק הזה נדרש באלקים ובמשה כיצד מי עלה שמים זה הקדוש ברוך הוא עלה אלקים בתרועה (תהלים מ"ז ו') כמלך בשר ודם כשהוא עובר ממקום למקום מביאין סלפירין ותוקעים לפניו כך עשו לפני הקדוש ברוך הוא כמה שכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (שם צ"ח ו') וירד זה הקדוש ברוך הוא כמה דכתב וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט כ') מי אסף רוח בחפניו (משלי שם) זה הקב"ה כמה שכתב אשר בידו נפש כל חי [ורוח כל בשר איש] (איוב י"ב י') מי צרר מים כשלמה (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא כמה שכתב צורר מים בחפניו (איוב כ"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא שהוא מחיה מתים כמה שכתב יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כ"ו י"ט) וכן ה' ממית ומחיה (שמואל א' ב' ו') מה שמו (משלי שם) אל שדי צבאות יה מה שמו ה' כמה שכתב אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב ח') ומה שם בנו (משלי שם) אלו ישראל שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב): מי עלה שמים וירד מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומוריד גשמים זה שמחלק מעשרותיו בחפניו מי צרר מים כשלמה שאינו מחלק מעשרותיו כראוי עוצר הגשמים: דבר אחר מי עלה שמים זה אליהו שנאמר ויעל אליהו (וגו') [בסערה השמים] (מלכים ב' י"א) וירד רד אתו אל תירא (שם א' ט"ו) מי אסף רוח בחפניו חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (שם א' י"ז א') מי צרר מים ויקח אדרתו ויגלום (שם ב' ב' ח') מי הקים כל אפסי ארץ ויאמר אליהו ראה חי בנך (שם א' י"ז כ"ז): דבר אחר מי עלה שמים זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג') וירד זה משה ויאמר ה' אל משה לך רד (שם ל"ב ז') מי אסף רוח בחפניו זה משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' (שם ט' כ"ט) מי צרר מים כשלמה וברוח אפך נערמו מים (שם ט"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ זה משה אמר רבי אבא בר כהנא אילו הדגלים (שהעמידו) [שהעמידן] משה איש על דגלו באותות (במדבר ב' ב') ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זה המשכן ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [דבר אחר ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן] שנו רבותינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב) ואתה מוצא עשרים וששה דורות שעמדו משנברא העולם עד שנתנה התורה היה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחסד וכנגדם אמר דוד עשרים וששה פעמים כי לעולם חסדו אמר רבי הונא הכהן בן אביו בשם רבי אחא ברמז רמז אותם מש להם בים נחית בחסדיך (שמות ט"ו י"ג) אילו עשרים וששה דורות שעמד משנברא העולם עד שניתנה תורה נהלת בעזך (שם) זו התורה שנקראת עו שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כ"ט י"א) למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של שני רגלים ולא היה יכול לעמוד כיון שעמד המשכן כמה שכתב אל נוה קדשיך (שמות שם) עמד העולם ויהי ביום כלות משה להקים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כ"ב): ד"א ויהי ביום כלות זה שאמר הכתוב עורי צפון ובואי תימן וגו' (שה"ש ד' ט"ז) עורי צפון אילו העולות שהן נשחטין בצפון: רבי אלעזר בן פדת אמר הקריבו בני נח שלמים מנין והבל הביא [גם הוא] מבכורות צאנו ומחלביהן (בראשית ד' ד') מהו מחלביהן דבר שחלבו קרב לגבי המזבח ורבי יוסי בר' חנינא אמר עולות הקריבו בני נח ומה מקיים רבי יוסי ומחלביהן משמניהם השיב רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו והרי כתב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים (שמות י"ח י"ב) אמר לו כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רבי ינאי אמר לאחר מתן תורה בא רבי חייא הגדול אמר קודם מתן תורה אמר לו רבי אלעזר הרי כתב וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו שלמים ויעלו עולות (שמות כ"ד ה') אמר לו אין למדין מן התורה שחידוש דבר היה (אע"פשנה) [על פי שעה] חזקיה בי רבי חייא ויזבחו זבחי שלמים בעורותיהן הקריבו את העולות ולא הפשיטום ולא ניתחום אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי המקרא מסייע את רבי יוסי בר חנינא ראה מה כתב זאת תורת המנחה (ויקרא ו' ז') היא המנחה אין כתיב כאן זאת תורת האשם (שם ז' א') הוא האשם אין כתב כאן אבל כשהוא בא לעולה מה הוא אומר זאת תורת העולה [היא העלה] (שם ו' ב') מה הוא היא העולה שהקריבו מראש אבל כשהוא מזכיר את השלמים מה הוא אומר זאת תורת זבח השלמים [אשר יקריב לה'] (שם ז' י"א) אשר הקריבום לה' אין כתב כאן אלא אשר יקריב לה' אף המקרא (זאת) [הזה] מסייע לרבי יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן אין אומר עורי אלא לדבר שהיה ישן: ובואי תימן אלו השלמים שהן נשחטים בדרום אמר רבי סימון בשם ר' שמואל בר' נחמן כתב מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו [את עלתיך ואת שלמיך וגו'] (שמות כ' כ"א) רבי ראובן אומר במקום כשר לעולות וכשר לשלמים מחציו לצפון כשר לעולות מחציו לדרום כשר לשלמים הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש שם) זו הקטורת יבא דודי לגנו (שה"ש שם) א"ר נחוניא לימדה תורה דרך ארץ שלא יהא חתן נכנס עד שתהא הכלה נותנת לו רשות ויאכל פרי מגדיו (שה"ש שם) אלו הקרבנות באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה' א') למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה (שיבנה) [שיבנו] פלטין ובנו אותו והיו בני המדינה על פתח פלטין ומצעקין ואומרים יכנס המלך בפלטין מה עשה המלך נכנס בפישפש ושילח את הכרוז ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרין יבא דודי לגנו שלח הקב"ה ואמר להם מה אתם יריאים כבר באתי לגני אחותי כלה: דבר אחר באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסני באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני מהו לגני לאותו הגן שנסתלקתי הימנה כמה שכתב מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אריתי מורי עם בשמי (שה"ש שם) [זה הקטורת] אכלתי יערי עם דבשי אילו קדשי הקדשים וקדשים קלים שתיתי ייני עם חלבי (שה"ש שם) אילו הנסכים והחלבים: דבר אחר אכלתי יערי אילו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקיבלם הקב"ה שהיחיד אינו מתנדב קטורת והביא כל נשיא קטורת כמה שכתב כף אחת עשרה זהב מליאה קטורת (במדבר ז' י"ד) ושאין יחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו שנאמר או הודע עליו חטאתו (ויקרא ד' כ"ג) והביא כל נשיא ונשיא שלא הודע לו כמה שכתב שעיר עזים אחד לחטאת (במדבר ז' ט"ז) ושאין קרבנו של יחיד דוחה את השבת וקרבנו של נשיא דוחה את השבת כמו שכתב ביום השביעי נשיא לבני אפרים (שם שם מ"ח) אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שה"ש שם) אילו ישראל שנקראו ריעים שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכ"ב ח'): דבר אחר יבא דודי לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנונו אימתי ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ביום שנכנסה הכלה לחופתה ויהי ביום כלת משה כלת כתיב: דבר אחר ויהי ביום [כלות משה וגו'] זה שאמר הכתוב כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת וכשרון (קהלת ב' כ"א) זה בצלאל שעשה המשכן בחכמה ובדעת כמה שכתב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל"א ג') ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת שם) זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו שנאמר ויהי ביום [וגו'] כלות בצלאל אין כתב כאן אלא ביום כלת משה הוי ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו: [דבר אחר] ויהי מה שאמר ועשה אמר רבי יהושע בן לוי תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו בהם כמה שכתב וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמות כ"ט מ"ו) וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים לפיכך הוא אומר ויהי מה שאמר עשה: דבר אחר [ויהי] רב אמר דבר שלא היה נברא בעולם אלא עכשיו משנברא העולם לא שרתה השכינה בתחתונים אלא (משה הקים) [משהוקם] המשכן שרתה השכינה בתחתונים ורבי שמעון בן יוחאי אומר מאי ויהי דבר שהיה ופסק וחזר להיות כמה שהיה שכן אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם הייתה השכינה בתחתונים כמה שכתוב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן (בראשית ג' ח') חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון עמד קין והרג לאחיו נסתלקה לרקיע השני עמד דור אנוש וחטאו אז הוחל לקרא בשם ה' (שם ד' כ"ו) ונסתלקה לרקיע השלישי עמדו דור המבול וחטאו כמה שכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם (שם ו' ה') [ונסתלקה לרקיע הרביעי עמדו דור הפלגה] ונסתלקה השכינה לרקיע החמישי עמדו הסדומיים ונסתלקה לששי שהיו חוטאים ואנשי סדום רעים וחטאים (שם י"ג י"ג) באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה (שם כ' ב') ונסתלקה לשביעי: בא אברהם וסיגל מעשים טובים וירדה השכינה מן הרקיע השביעי לששי בא יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח וירדה מן הששי לחמישי בא יעקב ונטע (אהלה) [אהלים] לתורה כמו שכתב ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כ"ה כ"א) וירדה השכינה מחמישי לרביעי בא לוי והורידה מרביעי לשלישי בא קהת והורידה משלישי לשני בא עמרם והורידה לראשון אשריהם הצדיקים שהם משכינים השכינה בארץ שכן כתיב כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב' כ"א) בא משה והורידה למטה כמה שכתב ויכס הענן את האהל וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' ל"ד): כתב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח' כ"ז) וכאן כתב וכבוד ה' מלא את המשכן אמר רבי יהושע דסיכנן בשם רבי לוי למה הדבר דומה למערה פתוחה על שפת הים געש הים ונתמלא המערה והים לא חסר כך אף על פי שכתב וכבוד ה' מלא את המשכן (אלא) העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו של הקדוש ברוך הוא כשם שכתב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כ"ג כ"ד) לפיכך כתב כאן ויהי שכשם שהייתה השכינה מתחלת ברייתו של עולם למטה ונסתלקה למעלה (אלא) חזרה עכשיו להיות למטה כשם שהייתה ויהי ביום כלות משה: דבר אחר ויהי ביום אמר ר' חייא ברכי אבא בשם רבי יוחנן המדרש הזה עלה בידינו מבבל כל מקום שכתוב ויהי אין צרה כיוצא בה אמר ר' שמעון ברבי אבא בשם ר' יוחנן משמש זו וזו בכ"מ שכתב ויהי בימי אין צרה כיוצא בה ויהי בימי אחשורוש (אסתר א' א') יש צרה גדולה מזו ויהי בימי שפוט השופטים (שופטים א' א) יש צרה גדולה מזו וכן כולם ובכל מקום ויהי אין שמחה כיוצא בה יהי אור ויהי אור (בראשית א' ג') יש שמחה גדולה מזו ויהי ביום השמיני ויקרא ט' א') יש שמחה גדולה מזו וכאן ויהי ביום כלת משה יש שמחה גדולה מזו את מוצא. אמר רבי שמואל בן נחמן בכ"מ שכתב ויהי אין צרה כיוצא בה וכל מקום שכתב והיה אין שמחה כיוצא בה השיבו את רבי שמואל בן נחמן אמרו לו והרי כתב ויהי אור (בראשית א' ג') מה צרה יש בזו אמר להן שאורו עתיד ליגנז מפני המאורות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום השמיני (ויקרא ט' א') מה צרה יש בזו אמר להן שנדב ואביהו עתידים למות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום כלות אמר להן מפני שעתיד לגנז מפני בית המקדש אמרו לו והרי כתב והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה ל"ח כ"ח) אמר להן אין שמחה כיוצא בה שלא נתן הנביא אפוכי לישראל אלא הוא כמה שכתב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב): דבר אחר ויהי ביום כלות משה מי אמר ווי אמר רבי אבא כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רונונית ואמר לה המלך עשי לך פורפירא כל ימים שהייתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרנונית אחר ימים גמרה הפורפירא ונתנה אותה לכבס ועשאה והביאה למלך כיון שראה אותה המלך התחיל צווח ווי אמרה ליה מרי המלך פורפירא שלך עשויה ואתה צווח ווי אמר לה שלא תחזור לרוננית כך אתה מוצא שהיו ישראל בכל שעה מרננים כמה שכתב וילונו העם על משה ועל אהרן (שמות ט"ו כ"ד) וכן וילונו כל עדת בני ישראל (שם ט"ז ב') וכן ואתם המיתם עם ה' (במדבר י"ז ו') תבע הקב"ה בידם שיעשו את המשכן כמה שכתב ועשו לי מקדש וגו' (שמות כ"ה ח') ואת מוצא כל ימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים לא עשה אלא כיון שגמרו את המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי ויהי ביום כלות אמרו רבונו של עולם המשכן עשוי ואת צווח ווי אמר להם אומר לכם למה אני צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים: דבר אחר ויהי ביום מי קרא ווי הבכורות אמרו ווי שניטלה מהם הכהונה שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות (זבחים פי"ד מ"ד) וכן כתב והכהנים והעם אל יהרסו וגו' (שמות י"ט כ"ד) עד עכשיו לא ניתנה תורה ולא ניתנה כהונה לאהרן והוא אומר והכהנים והעם אל יהרסו רבי יהושע בן קרחה ורבי אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורים וחביריו אומרים אלו נדב ואביהו וכן שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') אמר רבי אבא בר ממל אילו הבכורות לפיכך כשהוקם המשכן צווחו ווי ויהי ביום: דבר אחר ויהי מי אמר ווי המלאכים אמרו ווי אמרו עכשיו מניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ויורד ודר בתחתונים אע"פכן פייסן הקב"ה את העליונים ואמר להן חייכון העיקר למעלה כמה שכתב כסה השמים הודו ותהילתו מלאה הארץ (חבקוק ג' ג') אמר רבי סימן בשם ר' שמעון בשם רבי יהושע שחק עליהם הקדוש ברוך הוא על שאמר העיקר למעלן שכן כתב הודו על ארץ ושמים וירם קרן וגו' (תהלים קמ"ח י"ג י"ד) בתחלה על ארץ ואח"כ שמים לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי] מי אמר ווי אומות העולם אמרו ווי למה אמרו ווי אלא אמרו עד שלא היה הקב"ה דר עמהם היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם ועכשיו שעשו לו משכן ודר עמהם על אחת כמה וכמה לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי ביום כלות משה וגו'] מה כתב למעלה מן העניין ברכת כהנים יברכך ה' (במדבר ו' כ"ד) אמר רבי יהושע דסיכנן למה הדבר דומה למלך שקידש את בתו ועשה לה קידושין גדולים ושלטה בהם עין רעה עבר המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהי הקמיע הזה עלייך כדי שלא ישלוט בך עין רעה עוד כך כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל בסיני עשה להם פומבה גדולה כמה שכתב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו) ולא היו אלא קידושין כמה שנאמר לך אל העם וקדשתם (שם י"ט י') ושלטה בהם עין הרעה ונשתברו הלוחות כמה שכתב וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט) לא עשה אלא כיון שבאו (ועשה) [ועשו] את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחילה כדי שלא תשלוט בהם עין רעה לפיכך כתב תחילה יברכך ה' ואחר כך ויהי ביום. דבר אחר למה כתב תחילה יברכך ואח"כ ויהי אמר רבי אבהו אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מלך בשר ודם נכנס למדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומשבחין ומכבדין אותו ואחר כך עושה להם כל צורכיהם בונה להם דימוסיא עושה להם נחת רוח במדינה אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא עשו ישראל המשכן נתן להם הברכות תחילה כמה שכתב יברכך ה' ואח"כ ויהי ביום כלות: דבר אחר ויהי ביום כלות משה א"ר יהודה ברבי שלום בשם רבי לוי אין רובע בארץ שאין בו תשעה קבין מזיקין אמר רבי יוחנן כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם דכתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צ"א י') כשהוקם המשכן אמר ריש לקיש מה לי ולספר תילים דבר תורה הוא יברכך ה' וישמרך מן המזיקים אימתי ויהי ביום כלות משה דבר אחר ויהי ביום הקים משה אין כתב כאן אלא ביום כלות יום שכלו המזיקים מן העולם: דבר אחר ויהי ביום כלות משה פותח בו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שה"ש ג' י"א) (ומפרסמו) [ומפרנסו] כשם שהוא אומר בשיר השירים: דבר אחר ויהי ביום כלות משה זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר האלקים כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלים פ"ה ט') אתה מוצא בשעה שעשו ישראל אותו המעשה וכעס עליהם הקב"ה כדכתיב ראיתי את העם הזה וגו' (שמות ל"ב ט') מיד עמד משה וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שיתרצה לישראל כמה שכתב ויחל משה את פני ה' אלקיו [ויאמר] למה ה' וגו' (שם שם י"א) מיד נתרצה להם הקב"ה כמה שכתב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם שם י"ד) [כיון שנעשה המשכן א"ר יהודה בר סימון] הלך משה והיה מרבץ ראשו במשכן תאמר שיש בלבו של הקדוש ברוך הוא על ישראל כמה שכתב אשמעה מה ידבר האלקים מה (ידבר) האל תאמר עד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם אלא ה' אומר אלא רחמים הוא נוהג עמהם ה' ה' אל רחום וחנון (שם ל"ד ו') מיד פייסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כמה שכתב ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון (שם) אמר רבי סימון למה כתב שני פעמים ה' ה' אלא שפייסו האלקים ואמר לו משה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו מעשה כך אף עכשיו אני נוהג עמהם במידת רחמים והיה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון ולא היה אחד מישראל שומע אבל כשהיה פניו של משה מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי יהודה בר רבי סימון אמר לו הקב"ה משה לשעבר הייתה איבה בני ובין בניי שנאה ביני ובין בניי תחרות ביני לבין בניי אבל עכשיו אהבה ביני ובין בניי אחוה ביני ובין בניי ריעות ביני ובין בניי הוי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו: דבר אחר כי ידבר שלום אל עמו אמר רבי יהושע הכהן בי רבי נחמיה כך אמר רבי אלעזר עד שלא (היה) הוקם המשכן הייתה תחרות בעולם אבל משהוקם נעשה שלום בעולם מניין כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו אימתי אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצינו (שם י') אמר ריש לקיש מה לי ולספר תהילים דבר תורה [היא] ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אימתי ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: דבר אחר ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע בן לוי ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשיעשו את המשכן שהוא נותן להם את הברכות מניין הוא שכתב מזבח אדמה תעשה לי [וגו'] בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א) לפיכך כשעשו המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות יברכך ה' וישמרך אימתי ויהי ביום כלות משה: [דבר אחר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן] אמר רבי סימון בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל להקים את המשכן רמז שהוקם המשכן למטה הוקם המשכן למעלה שנאמר ויהי ביום כלות משה [וגו'] להקים המשכן אין כתיב כאן אלא את המשכן זה המשכן של מעלה (ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן) אמר הקב"ה בעולם הזה כשעמד המשכן צויתי את אהרן ובניו שיהיו מברכים אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי מברך אתכם שכן כתב יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קל"ד ג):
… it is written there “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) and here it is written “…the glory of the Lord filled the Tabernacle.” (Shemot 40:35) R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi ‘to what is this likened? To an open cave at the edge of the sea. When the sea storms the cave is filled, but the sea is not reduced. So too, even though it is written that ‘the glory of the Lord filled the Tabernacle’ the upper and lower worlds did not lose anything of the brilliance of the glory of the Holy One, just as it is written “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) Therefore it is written here ‘And it was’. Just as the Divine Presence was here below at the beginning of the creation of the world but withdrew to above, now it returned to be below as it had been “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1) ... [Another explanation. “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Numbers 7:1)] R’ Simon said: at the time when the Holy One told Israel to erect the Tabernacle, He hinted that when the Tabernacle below is erected, the Tabernacle above is erected, as it says “And it was that on the day that Moses finished…” (ibid.) It does not say ‘erecting the Tabernacle’ but rather ‘erecting this (et) the Tabernacle.’ This refers to the Tabernacle above. The Holy One said: in this world, when the Tabernacle was erected, I commanded Aharon and his sons that they bless you. In the time to come I, in my glory, will bless you. So it is written “May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.” (Psalms 134:3)
בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
Blessed be the LORD out of Zion, Who dwelleth at Jerusalem. Hallelujah.
Blessed is the Lord from Zion- Because there in Jerusalem the glory dwells and from there instruction goes out to all, that they should fear Him and bless Him and honor Him:
Blessed is the Lord from Zion – Blessing arises from Zion, and according to the merit of Zion it descends into the world, because He dwells in Jerusalem and watches over all the actions of the people within it, to bless them according to their actions and their sacred service.
עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃
By the rivers of Babylon, There we sat down, yea, we wept, When we remembered Zion.
By – This song was laid down in the first year after Cyrus conquered Babylon. By the rivers of Babylon – In Babylon we were not weeping and mourning Zion for the sake of the material goods we had lost, the wealth and possessions, fields and vineyards, because also ‘by the rivers of Babylon, there we sat’ meaning we hadan established settlement. We also had there fields and vineyards, as it is written “build houses and live in them, plant vineyards and eat their fruits” (Jeremiah 29:?) Nevertheless, we also wept when we remembered Zion because we recalled the holiness of Zion, where the there was the Holy Temple, the service and the Divine Presence. For this we wept, for the spiritual joy which was lost to us.
איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה יט רבי אבין
יט רבי אבין פתח (דניאל ב') והוא מהשנא עדניא וזמניא, אמר ירמיה לישראל אלו זכיתם הייתם יושבין בירושלים ושותין מי השילוח שמימיו נקיים ומתוקים, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל ושותין מי פרת שמימיו עכורין וסרוחין הה"ד (ירמיה ב') ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר, אלו זכיתם הייתם יושבים בירושלים ואומרים שירים ומזמורים לפני הקדוש ברוך הוא, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולין לבבל וקוראים קינים ונהי, הוי (תהלים קל"ז) על נהרות בבל, איכה.
Eicha Rabati (Vilna) petichtot 19
R’ Avin opened with “…” (Daniel 2:?) Jeremiah said to Israel: if you had merited, you would have sat in Jerusalem and drank the waters of the Shiloach which are sweet and clean. Now that you have not merited, you are exiled to Babylon and are drinking the waters of the river Perat,which are putrid and muddy. This is what is written “…” (Jeremiah 2:?) If you had merited you would have sta in Jerusalem and sand songs and melodies before the Holy One. Now that you have not merited, you are exiled to Babylon and are sighing and lamenting. This is “By the rivers of Babylon…” (Psalms 137:1)
אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃
If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning.
אם אשכחך ירושלים. כנסת ישראל אומרת כן:
If I forget you, O Jerusalem – Knesset Yisrael is saying this:
If I forget you, O Jerusalem – The verse is putting forward the idea that just as the right hand is ready for all one’s motions and occupations, so Jerusalem is the beloved of all our motions and occupations. Therefore it is impossible to forget her just as it is impossible to forget one’s right hand. Even more than this, “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you…” (Psalms 137:6), that all my speech is about you and if I do not speak of your memories I will be as a mute whose tongue is stuck to his palate. Not only when I am exiled and wandering, but also “…if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy,” (ibid.) also if I am rejoicing in worldly success Jerusalem should be above it all, to the point where all joy is overturned to sadness through the memory of her destruction:
אגדת בראשית (בובר) פרק עא ד"ה [א] ותאמר ציון
[א] ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (ישעי' מט יד). זש"ה אם אשכחך ירושלים וגומר (תהלים קלז ה), אמר הקדוש ברוך הוא לציון את אומרת עזבני ה', אם אשכחך אותך אשכח את התורה שנתתי בימין, דכתיב מימינו אש דת למו (דברים לג ב). ד"א אם אשכחך אשכח כל הניסים שעשיתי לישראל על הים, מה שאמרו לו בני ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו), ואת אומרת וה' שכחני
Agadat Bereshit (Buber) 71:1
“And Zion said, ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Isaiah 49:14) This is what is written “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) The Holy One said to Zion: you say ‘the Lord has forsaken me’? If I forget you, I will forget the Torah which I gave with My right hand, as it is written “…from His right hand was a fiery Law for them.” (Deuteronomy 33:2) Another explanation. ‘If I forget you’ I will forget the miracles which I did for Israel at the sea, of which My children said “Your right hand, O Lord, is most powerful…” (Exodus 15:6) And you say “the Lord has forgotten me”?!
תהלים פרק קלז
?
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו וגו' (תהלים קל"ז א' וב): זו היא שנאמרה על ידי ירמיהו הנביא אהלי שודד וכל מיתרי נתקו (ירמיה י' כ') כנגד מי אמרו למקרא הזה לא אמרו ירמיה אלא כנגד ישראל אף על פי שאמרו כנגד ישראל חזר ואמרו על הקדוש ברוך הוא בשעה שגלו ישראל וחרב בית המקדש ונעקרה סנהדריו היה הקב"ה בוכה עליהם [במר] נפש והיה נושא עליהם קינה ומתמיה עליהם אמר עליהם אהלי שודד ונכנסו השונאים ובזזו את מקדשי ואני יושב ומחריש ואין אהל אלא בית המקדש שנאמר אהל שכן באדם (תהלים ע"ח ס') אלא מה אעשה מדת הדין הוא לפני. וכל מיתרי נתקו זה סנהדרין שהיא דומה (לאולם במיתריו) [לעולם כמיתרים] לאהל כשם שאהל אינו יכול לעמוד אלא ע"י מיתרים כך אלמלא זקנים שיושבים בסנהדרי גדולה ומתקנים את המועדות ומעברים את השנים ואת החדשים ומתירים את המותר ואוסרים את האיסור ומיישבים את העולם אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. בני יצאוני ואינם (ירמיה שם) וכי אין ישראל קיימין בעולם והלא אתה מוצא שקיימים ישראל מסוף העולם ועד סופו אלא מהו שאמר בניי יצאוני ואינם שאין עושים בניי את המועדים כתיקנם כשם שנצטוו בסיני. כך הייתה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם בשעה שגלו היו מתמהין כשהיו רואין אותם השחירו פניהם כשולי קדירה ואומרים הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ (איכה ב' ט"ו) אלו הן שנאמר בהן ויצא לך שם בגוים ביופיך כי כליל הוא בהדרי וגו' (יחזקאל ט"ז י"ד) באותה שעה צדקו עליהם את הדין ואמרו חלילה להקדוש ברוך הוא [לעשות דין] בלא דין לקיים מה שנא' ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו' ואמרו על אשר עזבו ברית ה' וגו' (דברים כ"ט כ"ג וכ"ד) אמרה להם אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש (שה"ש א' ו') מה אתם רואים שהשחירו פניי כשולי קדירה ששזפתני השמש מעשי גרמו לי שהנחתי להקב"ה והלכתי אחר החמה והלבנה ומי גרם לי שעשיתי כל המעשים הללו בני אמי נחרו בי (שם) בני אמי נביאי השקר שהיו לי כגון צדקיהו בן כנענה וחביריו הם גרמו לי שאבא ליד הצער הזה שמוני נוטרה את הכרמים (שם) כשנצטויתי מסיני לא נצטויתי שאשב [ומשמר] אלא יום אחד ועכשיו שמוני נוטרה את הכרמים יושבת ומשמרת שני ימים טובים ואיני יוצא בהם ידי חובתי כרמי שלי לא נטרתי (שם). אין נוטה עוד אהלי [ומקים יריעותי] (ירמיה שם) מהו וכי אין בית המקדש עתיד ליבנות אלא אין נוטה עוד אהלי מכם ואין מקים ידיעותי מכם אלא מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נפל ביד שונא אבל מקדש אחרון שהקב"ה בונה אותו שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') שוב לא יחרב לכך נאמר אהלי שודד וגו': דבר אחר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו מה ת"ל שם ישבנו מלמד שלא היתה להם ישיבה משיצאו מא"י עד שהגיעו לפרת לא היה להם מנוח לישב לפיכך נפלו עליהם בעילה אמרו אלקיהם של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירים לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כולם ויקראו לאלקיהם ויחזרו ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקים אותם ומריצים אותם על כרחם שנאמר על צוארינו נרדפנו וגו' (איכה ה' ה') קלים היו רודפינו וגו' (שם ד' י"ט). מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל א"ר יוחנן הרג בהם פרת בישראל יותר ממה (שהרגו) [שהרג] בהם נבוכדנצר הרשע כשהיו שרוים בא"י לא היו שותים אלא מי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעיינות וכיון שגלו לבבל שתו מימי הפרת ומתים מהם הרבה לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל מיתתם שמתו בדרך ולא הניחום לקוברם ועל ההרוגים שהרגו בהם [מימי] פרת ולא עוד אלא שהיה נבוכדנצר הרשע יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מיני זמר שנאמר כשדים באניות רינתם (ישעיה מ"ג י"ד) וכל מלכי יהודה מושלכים בשלשלאות [של] ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר נשא נבוכדנצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הולכים הללו בלא משאוי מיד נטלו משאוי והניחו על כתיפם עד שנכפפות קומתם מפני המשאוי שכך אמרו על עצמם על צוארינו נרדפנו (איכה ה' ה') באותה שעה געו כל ישראל בבכייה עד שעלתה בכייתם למרום אמר ר' אחא בר אבא באותה שעה בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את כל העולם כולו לתוהו ובוהו אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר גם אני אכה כפי על כפי והנחתי חמתי (יחזקאל כ"א כ"ב) עולם שבראתי לא בראתי אלא בשתי ידיי שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני וגו' (ישעיה מ"ח י"ג) אחריבנו אמר רבי תחליפא בר קרויה באותה שעה נכנסו כל מלאכי השרת ועמדו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו רבונו של עולם עולם ומלואו שלך הוא לא דייך שחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב בית דירתך של מעלה אמר להם וכי תנחומים אני צריך או בשר ודם אני שאני צריך (תנחומיך) [תנחומיכם] הרי אני מכיר בסוף שנ' עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא (שם מ"ו ד') על כן אמרתי שאו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני (שם כ"ב ד') אל תוסיפו לא אמר אלא תאיצו אמר להם (תנחומיך) [תנחומיכם] הללו שאתם מנחמים אותי ניאוצים הם לפני רדו מלפני ושמו את משאוי מעל בני מיד ירדו לא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה נשא עמהם אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו למענכם שלחתי בבלה (שם מ"ג י"ד). וכל ישראל באים הגולה יצאו לקראתם בני (בראי) [בארי] ובני מדינות אחרות (והיה רואה) [והיו רואים] אותם מוטלים בשלשלאות של ברזל היו מתמהין ובוכים עליהם ואומרין עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל"ו כ') דבוודאי דאילו הם. מה עשו בני בארי באותה שעה הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לנבוכדנצר אמר להם על מה אתם עושים [כך] אמרו לו אנו אומרים שמא מלך אוהב ערומים אתה אמר להם הואיל ואינו אלא דרך בזיון לכו והלבישום לישראל מה שכרן של בני בארי נטה עליהם הקדוש ברוך הוא חסד מכל ארץ ישראל ואין לך בארץ ישראל (שהיה) [שהיו] יפים ביותר אלא בני בארי אמרו כל אדם שנכנס לשם אינו מבקש לצאת בלא עבירה. מהו גם בכינו שהם מבכים עמהם הקב"ה: דרש ר' יצחק על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים שם ב') בא וראה עפרה של ארץ ישראל לתשובה עד (שיהיו) [שהיו] בארץ ישראל היה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יתחתם עליכם גזר דין ולא קיבלו כיון שגלו היו נוהגים קדושה במצות נטלו כינורותיהם ותלו אותם בערבות. כי שם שאלונו שובינו דברי שיר וגו' (שם שם ג') באותה שעה אמרו להם אומות העולם עמדו ושוררו לפני עבודה זרה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש אמרו להם אילו אמרנו שירה במקומינו לא גלינו מארצנו ועכשיו היאך נאמר שירה לפני עבודה זרה היה רבי יצחק בן טבלאי אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקני כוס אחד ולא רצת להשקותו כעס עליה והוציאה מתוך ביתו הלכה ונשאת למוכה שחין אמר לה עמדי והשקני כוס אחד אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד והייתי במקומי עכשיו אתה אומר לי עמדי והשקיני אף כך ישראל אומרים לאומות העולם אילו אמרנו שירה לפני הקדוש ברוך הוא במקומינו על כל הניסים שעשה לנו ישבנו במקומינו ולא גלינו מארצינו ועכשיו נאמר שירה לפני עבודה זרה מיד עמדו והשליכו מהם תילי תילים של הרוגים ואע"פ שהרגו מהם הרבה היתה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עכו"ם שנאמר ותוללינו שמחה (שם) באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל שבועה שלימה כביכול הוציא על עצמו אם לא אעשה שבועתי שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') נטל הקדוש ברוך הוא ידו והחזירה לאחוריו בשעה שגלה ישראל כעניין שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב' ג') כביכול לא החזירה הקדוש ברוך הוא למקומה וכן אמר להם הקב"ה לישראל אשכח ימיני שהחזרתי לאחוריי אם לא אקים לכם שבועה זו ולא אשכח אתכם בין האומות העולם תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכיר את ירושלים אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים שם ו') שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לירושלים כל שמחתה כעניין שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל"ה י') וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עמה לעתיד לבא שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (שם ס"ו י') אמרו משום אביי אין שמחה בא אלא בתשעה באב לפי שקבעו אבל בזמן הזה ועתיד לפני הקדוש ברוך הוא לעשותו יום טוב שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א י"ג):
... R’ Yitzchak expounded on, “On willows in its midst we hung our harps.” (Psalms 137:2) Come and see – the dirt of the land of Israel is for repentance. While they were still in the land of Israel, Jeremiah was saying to them ‘repent before the judgement is sealed upon you,’ and they did not accept his words. Once they were exiled, they kept themselves sanctified through the commandments, taking their harps and hanging them on the willows. “For there our captors asked us for words of song…” (Psalms 137:3) At that time the nations of the world said to them: stand up and sing before idols just as you would sing in the Holy Temple. They replied: if we had sung songs in our place, we would not have been exiles. And now how should we sing songs before idols?! R ‘ Yitzchak Tavlai would say: to what is this to be compared? To a king of flesh and blood who married the daughter of kings. He said to her: get up and bring me a cup to drink, and she did not want to serve him. He was angry with her and drove her from his house, and she went and married a man who was afflicted with boils. He said: get up and bring me a cup to drink. She said to him: worthless one! I was a daughter of kings, married to a king, and because he said ‘bring me a drink’ and I did not want to serve him he was angry with me and drove me from his home. In that case if I had served him I would have added to my honor and had honor in my place, and now you say to me get up and serve me?! So Israel says to the nations of the world: if we had sang songs before the Holy One in our place on all the miracles which He did for us, we would have stayed in our place and not been exiled from our land. Now we should sing songs before idols?! Immediately they arose and killed heaps and heaps of them, and even though many of them were killed Israel rejoiced that they did not sing songs before the idols, as it says “…and our tormentors [asked of us] mirth…” (ibid.) At that moment the Holy One swore a whole oath to Israel. He said of Himself, so to speak, if I do not keep my oath, as it says “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) The Holy One took His hand and placed it behind Him at the moment when Israel was exiled, just as it says “He has withdrawn His right hand from the enemy…” (Lamentations 2:3) The Holy One, so to speak, did not return it to its place. And so too the Holy One said to Israel: I will forget My right hand which I placed behind Me if I do not fulfill my oath to you and not forget you among the nations. “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (Psalms 137:6) In the future the Holy One will return to Jerusalem all of her joy, as it says “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) And anyone who mourns for Jerusalem in this world will rejoice with her in the time to come, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10) They said in the name of Abaye: joy only comes on the ninth of Av, because they mandated mourning then in this time and in the future the Holy One will make it into a holiday, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Jeremiah 31:12) ... “No one pitches my tent anymore, or sets up my curtains.” (Jeremiah 10:20) What is this, does it mean that the Holy Temple will not be rebuilt in the future?! No, rather it is saying that no one from among you will pitch my tent anymore nor anyone from among you shall set up my curtains. The First Temple, which was built by flesh and blood, fell at the hands of the enemy. But the final Sanctuary that will be built by the Holy One, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel,” (Psalms 147:2) will not be destroyed. Therefore it says “My tent has been spoiled…” (Jeremiah 10:20)
מדרש תהלים (בובר) מזמור קכא ד"ה [ג] [קכא, ד
ג] [קכא, ד] הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכי יש שינה למעלה חלילה לא שינה ולא ישיבה יש למעלה, כן אמר הכתוב חזה הוית בחזוי (ליליא) [ראשי על משכבי] ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת (דניאל ד י) וכתיב בגזרת עירין פתגמא (שם שם /דניאל ד'/ יד), הא מכאן שאין שינה למעלה, אלא מה אל ינום שומרך, אלא מן הצרות הבאות על ישראל בעולם הזה כביכול הקדוש ברוך הוא ישן. וכן אסף אמר עורה למה תישן ה' וגו' (תהלים מד כד), והנביאים מתנבאים ובוכים ואומרים אם אשכחך ירושלים וגו' (שם /תהלים/ קלז ה), ולא כלם היה צריך לומר, אלא אמר להם הקדוש ברוך הוא בכיתם אתם, אף אני בוכה עמכם, לכך נאמר אם אשכחך ירושלים, אמר הקדוש ברוך הוא איני יכול לשכח אתכם. וכה"א על ידי ישעיהו התשכח אשה עולה וגו' (ישעיה מט טו), לכך נאמר אם אשכחך ירושלים לא על ציון בכו, שנאמר בזכרנו את ציון, בשבילה אומר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי (תהלים קלז ו), היכן הוא מזכיר, עומד בתפלה חייב להזכיר את ירושלים, (שנאמר) [ולומר] ולירושלים עירך ברחמים תשוב, בברכת המזון אומר מנחם ציון ובונה ירושלים, בנביא מזכיר אותה, לכך נאמר אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, [מהו על ראש שמחתי], זה אפר שנותנין בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם, לכך נאמר אם לא אעלה וגו'. זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים שם /קל"ז/ ז), ולמה אדום, וכי אדום החריבה [תחלה] והלא בבל החריבה תחלה, ולמה הוא אומר זכור ה' לבני אדום, אלא שנתנבא שהבית, נבנה ואדום מחרבת אותו, לכך נאמר זכור ה' לבני אדום, א"ל הקדוש ברוך הוא ומה אזכור, א"ל זכור ה' יום שנכנס בן אחותו של טיטוס בבית המקדש וחרבו שלופה בידו והיה מוליך ומביא אותה עד שיצאת מלאה דם, ויצא הוא משבח ואמר עצמו הרג, העל אלה תתאפק ה' וגו' (ישעיה סד יא), אם לא בשבילנו, זכור בשבילך זכור חרפתך מני נבל, לכך נאמר זכור ה' לבני אדום, א"ל הקדוש ברוך הוא ולי אתם אומרים זכור, אני איני שוכח, אתה זכור, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה יז), שאדם ששכח עצמו אינו מבקש לזכור, משל למלך שהיה מולך מלכותו קיימת, כיון שחלה אין מלכותו קיימת, כך אמר הקדוש ברוך הוא בגלות כמו חולה, כביכול אין מלכותו מלכות קיימת, אימתי אני מלך, כשתעבור הגלות והמלכות שלה מן העולם, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (עובדיה א כא). ד"א זכור ה' לבני אדום וגו'. א"ל תחת יום אחד אני מביא עליהם עשרה ימים של צרה, וכה"א תקעו שופר בציון כי בא יום ה' כי קרוב (יואל ב א), למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור וגו' (עמוס ה יח), כל הימים האלה אני מביא עליהם ימים של צרה תחת יום אחד שהביאו עליכם, לכך נאמר את יום ירושלים האומרים ערו ערו וגו', אי שוטה כך היית עושה, גנב נכנס לגנוב, או חיל נכנס למדינה, שמא מחפשים עד התהום, לא מלפניהם נוטלין והולכין, ואת לא עשית כן, אלא אמרת ערו ערו עד היסוד בה, אף אני כך אעשה לך, שנאמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו (עובדיה א ו), ואומר אני חשפתי את עשו גליתי [את] מסתוריו (ירמיה מט י), ועוד אמר להם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם אדם נכנס לכרם ואוכל עד שישבע ולוקט ויוצא לו, שמא יאמר אלקוט עוללותי' של גפן, ואתה לקחת עד העוללות, ואף אני משלם לך כך, שנאמר אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וגו' (עובדיה א ה), לכך נאמר ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז ז). בת בבל השדודה וגו' (שם שם /תהלים קלז/ ח), למה קרא את אדום בת בבל, בבל החריבה הבית, ואדום החריבה הבית, מה שעשתה זו עשתה זו, לכך נאמר בת בבל, אמר לה הקדוש ברוך הוא אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו (שם שם שם /תהלים קל"ז ח/), מהו לנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא לי ולהם גמלת יחד, ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות, אלא לי ולהם גמלת, לכך נאמר אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע (שם שם /תהלים קלז/ ט), אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך אל הסלע, כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי ולא שמענו שבחרבן הבית נפצו את עולליהם של ישראל, שמענו שיצאו בקולרין, ששרפו את הבית, ושכבו עם הנשים, ושנפצו העוללים לא שמענו, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא כשם שעשו כך אני עושה להם, פוט ולובים היו בעזרתך, גם היא לגולה הלכה בשבי וגו' (נחום ג ט י), לכך נאמר אשרי שיאחז וגו', אמר הקדוש ברוך הוא כשם שנפצת את עוללי שהמליכוני תחלה עליהם, ואמרו ה' ימלוך וגו' (שמות טו יח), שנאמר מפי עוללים וגו', לכך נאמר אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, לא פחות ולא יותר, בנוהג שבעולם אם יכה אדם בנו של אפרכוס או בנו של מלך, נוטלין את ראשו, ושורפין אותו, או צולבין אותו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כעל גמולות כעל ישלם, חמה לצריו גמול לאויביו (ישעיה נט יח), לכך נאמר את גמולך שגמלת לנו, וכן יש בספר ירמיה תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם (איכה ג סד), וכתיב תן להם כפעלם [וגו'] כמעשה וגו' (תהלים כח ד), וכתיב יתפשו במזמות זו חשבו (שם /תהלים/ י ב), מהו חשבו, אמרו לכו ונכחידם מגוי וגו' (תהלים פג ה), אתה כן עשה להם, שנאמר תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' (איכה ג סו), אמר הקדוש ברוך הוא וכן אני עושה להם, שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו וגו' (עובדיה א יח), אמרו לו הרי פרעת מאדום, ומבבל לא תפרע, א"ל עכשיו אני נפרע, שנאמר ושלמתי לבבל (וליושבי) [ולכל יושבי] כשדים את כל רעתם (ירמיה נא כד).
Midrash Tehillim (Buber) 121:4
“Behold the Guardian of Israel will neither slumber nor sleep.” (Psalms 121:4) Is there sleep above?! God forbid! There is no sleeping or sitting above, and so it is written “I saw in the visions of my mind on my bed, and behold a wakeful holy one descended from the heavens.” (Daniel 4:10) And it is written “By the decree of the wakeful ones…” (Daniel 4:14) We see from here that there is no sleep above, but what does “Your Guardian will not slumber” (Psalms 121:3) mean? The Holy One slumbers, so to speak, in the face of the travails which come to Israel in this world. And so too Asaf said “Awaken! Why should You sleep, O Lord?” (Psalms 44:24) And the prophets prophesied and cried, saying “If I forget you, O Jerusalem…” (Psalms 137:5) And there was no need to say anything, rather the Holy One said to them: you cried, so too I will cry with you. Therefore it says ‘if I forget you, O Jerusalem,’ the Holy One said ‘I cannot forget you.’ So too Isaiah said “Shall a woman forget her sucking child…” (Isaiah 49:15) Therefore it says ‘if I forget you, O Jerusalem.’ Didn’t they cry for Zion? As it says “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you…” (Psalms 137:6) Where does one recall it/ One who stand in prayer is obligated to recall Jerusalem and to say “return in mercy to Jerusalem, Your city.” In the blessing after the meal one should say “console Zion and rebuild Jerusalem.” In the prophets she is recalled, therefore it says “…if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (ibid.) What does ‘at the beginning of my joy’ mean? This is the ashes which they place on the forehead of the bride and the groom at the beginning of their joy, therefore it says ‘if I do not bring up…’ “Remember, O Lord, for the sons of Edom…” (Psalms 137:7) Why Edom? Did Edom destroy her first, didn’t Babylon destroy her first? Why does it say ‘Remember, O Lord, for the sons of Edom’? Rather, the psalmist prophesied that the House would be rebuilt and Edom would destroy it, therefore it says ‘Remember, O Lord, for the sons of Edom.’ The Holy One said to him: what should I remember? He replied: remember Lord the day that the nephew of Titus entered the Holy Temple with a drawn sword in his hand, swinging it back and forth until it came out covered in blood. He went out and praised himself for killing. “Concerning these will You restrain Yourself…” (Isaiah 64:11) If not for our sake, remember for Your sake. Remember your disgrace at the hands of that churl, therefore it says ‘Remember, O Lord, for the sons of Edom.’ The Holy One said to him: you are telling Me to remember? I do not forget – you remember? As it says “You shall remember what Amalek did to you…” (Deuteronomy 25:17) because one who himself forgets cannot ask others to remember. This is comparable to a king – while he reigns his kingdom exists, once he becomes ill his kingdom no longer exists. So he said: the Holy One in exile is like an invalid, it is as if his kingdom does not exist. When am I a king? When exile and its reign are removed from the world, as it says “And saviors shall ascend Mt. Zion to judge the mountain of Esau, and the Lord shall have the kingdom.” (Ovadiah 1:21) Another explanation. ‘Remember, O Lord, for the sons of Edom.’ He said to him: in return for one day I will bring upon them ten days of distress, and so it says “Sound a shofar in Zion…for the day of the Lord has come, for it is near.” (Joel 2:1) “Why would you have the day of the Lord? It is darkness, and not light.” (Amos 5:18) All these days I will bring upon them, days of distress, in return for one day which they brought upon you. Therefore it says “…the day of Jerusalem, those who say, ‘Raze it, raze it…” (Psalms 137:7) What a fool you were for doing so! A thief who comes in to steal, or a soldier who enters a city – do they search out the depths? No! They take what is before them and leave. You did not do this, rather you said “Raze it, raze it, down to its foundation!” (ibid.) So I will do to you, as it says “How Esau was searched out, how his hidden things were revealed!” (Ovadiah 1:6) And it says “For I exposed Esau, I revealed his hidden places…” (Jeremiah 49:10) The Holy One further said to them: fools! A man goes into a vineyard, eats his fill, picks more and leave – does he say ‘I will glean the single grapes left on the vines?’ But you took everything down to the single grapes, and so I will repay you in kind, as it says “Did thieves come upon you, did plunderers of the night?” (Ovadiah 1:5) Therefore it says “Raze it, raze it, down to its foundation!” (Psalms 137:7) “O Daughter of Babylon, who is destined to be plundered…” (Psalms 137:8) Why does it call Edom ‘daughter of Babylon’? Babylon destroyed the House and Edom destroyed the House, what this one did so did that one, therefore it says ‘daughter of Babylon.’ The Holy One said to her “…praiseworthy is he who repays you your recompense that you have done to us.” (ibid.) What does it mean by ‘us’? The Holy One said to them: you did it to Me and to them together. Not only to Israel alone did you cause all those evils, rather you caused them to Me and to them. Therefore it says “Praiseworthy is he who will take and dash your infants against the rock.” (Psalms 137:9) The Holy One said: in the future, I Myself will dash your infants against the rock, just as in this world you dashed my infants. And we haven’t heard that during the destruction of the Temple they dashed the infants of Israel against the rocks. We heard that they were taken away in chains, that they burned the House, that they violated the women, but we have not heard that they dashed the children against the rocks! Rather, this is what the Holy One said: just as they did, so I will do to them “Cush was its strength, and Egypt, which had no end; Put and the Lubim were your helpers. She, too, went into exile in captivity. Her young children, too, were dashed at the head of all the streets.” (Nachum 3:9-10) Therefore it says “Praiseworthy is he who will take…” (Psalms 137:9) The Holy One said: just as you dashed My infants who first crowned Me as their king and said “The Lord will reign…” (Exodus 15:18), as it says “Out of the mouth of babes…” (Psalms 8:3) Therefore it says “…praiseworthy is he who repays you your recompense that you have done to us.” (Psalms 137:8) No more and no less. It is the way of the world that if a man strikes the son of a prefect or of a king they cut off his head, burn him or crucify him. This is not so with the Holy One, rather “According to their deeds, accordingly He shall repay, fury to His adversaries, recompense to His enemies…” (Isaiah 59:18) Therefore it says “…your recompense that you have done to us.” (Psalms 137:8) The same is found in Jeremiah’s book “Requite them, O Lord, according to the work of their hands.” (Lamentations 3:64) And it is written “Give them according to their deeds and according to the evil of their endeavors…” (Psalms 28:4) And it is written “They are caught in the plots that they have devised.” (Psalms 10:2) What does ‘they have devised’ refer to? “They said, Come, let us destroy them from being a nation…” (Psalms 83:5) And so you did to them, as it says “Pursue them in anger and destroy them from under the heavens of the Lord.” (Lamentations 3:66) The Holy One said: and so I will do to you, as it says “…and the house of Esau shall have no survivors…” (Ovadiah 1:18) They said to him: see, You have exacted payment from Edom but not from Babylon! He replied to them: now I will exact payment, as it says “And I will recompense Babylon and all the inhabitants of the Chaldeans for all their evil that they committed in Zion…” (Jeremiah 51:24)
בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלִַ֣ם יְהוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃
The LORD doth build up Jerusalem, He gathereth together the dispersed of Israel;
The Lord is the builder of Jerusalem – This song and the praises which it speaks are over the fact that the Lord Himself build Jerusalem. That with His particular providence He is occupied with its building, that it should be “…the city of God, the holy place of the dwellings of the Most High…” (Psalms 46:5) And that He Himself will bring the scattered of Israel back into it, those driven to the four corners of the earth. (Or it is speaking about the ingathering of the tribes and their joining to one another in it, as it is written “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself,” (Psalms 122:3) as I explained there):
נדחי ישראל יכנס. יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ''ב כ''א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ''ש בכ''מ (וחז''ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס:
He will gather the outcasts of Israel – There is a difference between collect (asaf) and to gather (kanas). Gathering is into a guarded place (as in Ezekiel 22:21) and in truth the ingathering and collection of the exiles will be before the rebuilding of Jerusalem as is written in many places (and in truth the Sages were divided over this.) Only after Jerusalem is rebuilt will they be gathered into a place will walls, a walled city with doors and locks - that is what ‘gather’ means.
מדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א ד"ה [כח] עתיד הקב"ה
[כח] עתיד הקדוש ברוך הוא להפוך תשעה באב לשמחה, שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכריה ח' י"ט), ולבנות את ירושלם הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב'). א"ר יוחנן כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיה ס"ו י'), וכל אשר אינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה.
Midrash Zuta – Eicha (Buber) parsha 1:28
In the future the Holy One will transform the Ninth of Av into a time of rejoicing, as it says “So said the Lord of Hosts: The fast of the fourth [month], the fast of the fifth [month], the fast of the seventh [month], and the fast of the tenth [month] shall be for the house of Judah for joy and happiness and for happy holidays…” (Zechariah 8:19) And He Himself will rebuild Jerusalem and gather all of the exiles of Israel together into it, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) R’ Yochanan said: anyone who mourns over Jerusalem will merit to see her rejoicing, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10) And ayone who does not mourn over her will not see her rejoicing.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו וגו' (תהלים קל"ז א' וב): זו היא שנאמרה על ידי ירמיהו הנביא אהלי שודד וכל מיתרי נתקו (ירמיה י' כ') כנגד מי אמרו למקרא הזה לא אמרו ירמיה אלא כנגד ישראל אף על פי שאמרו כנגד ישראל חזר ואמרו על הקדוש ברוך הוא בשעה שגלו ישראל וחרב בית המקדש ונעקרה סנהדריו היה הקב"ה בוכה עליהם [במר] נפש והיה נושא עליהם קינה ומתמיה עליהם אמר עליהם אהלי שודד ונכנסו השונאים ובזזו את מקדשי ואני יושב ומחריש ואין אהל אלא בית המקדש שנאמר אהל שכן באדם (תהלים ע"ח ס') אלא מה אעשה מדת הדין הוא לפני. וכל מיתרי נתקו זה סנהדרין שהיא דומה (לאולם במיתריו) [לעולם כמיתרים] לאהל כשם שאהל אינו יכול לעמוד אלא ע"י מיתרים כך אלמלא זקנים שיושבים בסנהדרי גדולה ומתקנים את המועדות ומעברים את השנים ואת החדשים ומתירים את המותר ואוסרים את האיסור ומיישבים את העולם אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. בני יצאוני ואינם (ירמיה שם) וכי אין ישראל קיימין בעולם והלא אתה מוצא שקיימים ישראל מסוף העולם ועד סופו אלא מהו שאמר בניי יצאוני ואינם שאין עושים בניי את המועדים כתיקנם כשם שנצטוו בסיני. כך הייתה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם בשעה שגלו היו מתמהין כשהיו רואין אותם השחירו פניהם כשולי קדירה ואומרים הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ (איכה ב' ט"ו) אלו הן שנאמר בהן ויצא לך שם בגוים ביופיך כי כליל הוא בהדרי וגו' (יחזקאל ט"ז י"ד) באותה שעה צדקו עליהם את הדין ואמרו חלילה להקדוש ברוך הוא [לעשות דין] בלא דין לקיים מה שנא' ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו' ואמרו על אשר עזבו ברית ה' וגו' (דברים כ"ט כ"ג וכ"ד) אמרה להם אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש (שה"ש א' ו') מה אתם רואים שהשחירו פניי כשולי קדירה ששזפתני השמש מעשי גרמו לי שהנחתי להקב"ה והלכתי אחר החמה והלבנה ומי גרם לי שעשיתי כל המעשים הללו בני אמי נחרו בי (שם) בני אמי נביאי השקר שהיו לי כגון צדקיהו בן כנענה וחביריו הם גרמו לי שאבא ליד הצער הזה שמוני נוטרה את הכרמים (שם) כשנצטויתי מסיני לא נצטויתי שאשב [ומשמר] אלא יום אחד ועכשיו שמוני נוטרה את הכרמים יושבת ומשמרת שני ימים טובים ואיני יוצא בהם ידי חובתי כרמי שלי לא נטרתי (שם). אין נוטה עוד אהלי [ומקים יריעותי] (ירמיה שם) מהו וכי אין בית המקדש עתיד ליבנות אלא אין נוטה עוד אהלי מכם ואין מקים ידיעותי מכם אלא מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נפל ביד שונא אבל מקדש אחרון שהקב"ה בונה אותו שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') שוב לא יחרב לכך נאמר אהלי שודד וגו': דבר אחר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו מה ת"ל שם ישבנו מלמד שלא היתה להם ישיבה משיצאו מא"י עד שהגיעו לפרת לא היה להם מנוח לישב לפיכך נפלו עליהם בעילה אמרו אלקיהם של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירים לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כולם ויקראו לאלקיהם ויחזרו ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקים אותם ומריצים אותם על כרחם שנאמר על צוארינו נרדפנו וגו' (איכה ה' ה') קלים היו רודפינו וגו' (שם ד' י"ט). מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל א"ר יוחנן הרג בהם פרת בישראל יותר ממה (שהרגו) [שהרג] בהם נבוכדנצר הרשע כשהיו שרוים בא"י לא היו שותים אלא מי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעיינות וכיון שגלו לבבל שתו מימי הפרת ומתים מהם הרבה לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל מיתתם שמתו בדרך ולא הניחום לקוברם ועל ההרוגים שהרגו בהם [מימי] פרת ולא עוד אלא שהיה נבוכדנצר הרשע יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מיני זמר שנאמר כשדים באניות רינתם (ישעיה מ"ג י"ד) וכל מלכי יהודה מושלכים בשלשלאות [של] ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר נשא נבוכדנצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הולכים הללו בלא משאוי מיד נטלו משאוי והניחו על כתיפם עד שנכפפות קומתם מפני המשאוי שכך אמרו על עצמם על צוארינו נרדפנו (איכה ה' ה') באותה שעה געו כל ישראל בבכייה עד שעלתה בכייתם למרום אמר ר' אחא בר אבא באותה שעה בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את כל העולם כולו לתוהו ובוהו אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר גם אני אכה כפי על כפי והנחתי חמתי (יחזקאל כ"א כ"ב) עולם שבראתי לא בראתי אלא בשתי ידיי שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני וגו' (ישעיה מ"ח י"ג) אחריבנו אמר רבי תחליפא בר קרויה באותה שעה נכנסו כל מלאכי השרת ועמדו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו רבונו של עולם עולם ומלואו שלך הוא לא דייך שחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב בית דירתך של מעלה אמר להם וכי תנחומים אני צריך או בשר ודם אני שאני צריך (תנחומיך) [תנחומיכם] הרי אני מכיר בסוף שנ' עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא (שם מ"ו ד') על כן אמרתי שאו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני (שם כ"ב ד') אל תוסיפו לא אמר אלא תאיצו אמר להם (תנחומיך) [תנחומיכם] הללו שאתם מנחמים אותי ניאוצים הם לפני רדו מלפני ושמו את משאוי מעל בני מיד ירדו לא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה נשא עמהם אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו למענכם שלחתי בבלה (שם מ"ג י"ד). וכל ישראל באים הגולה יצאו לקראתם בני (בראי) [בארי] ובני מדינות אחרות (והיה רואה) [והיו רואים] אותם מוטלים בשלשלאות של ברזל היו מתמהין ובוכים עליהם ואומרין עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל"ו כ') דבוודאי דאילו הם. מה עשו בני בארי באותה שעה הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לנבוכדנצר אמר להם על מה אתם עושים [כך] אמרו לו אנו אומרים שמא מלך אוהב ערומים אתה אמר להם הואיל ואינו אלא דרך בזיון לכו והלבישום לישראל מה שכרן של בני בארי נטה עליהם הקדוש ברוך הוא חסד מכל ארץ ישראל ואין לך בארץ ישראל (שהיה) [שהיו] יפים ביותר אלא בני בארי אמרו כל אדם שנכנס לשם אינו מבקש לצאת בלא עבירה. מהו גם בכינו שהם מבכים עמהם הקב"ה: דרש ר' יצחק על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים שם ב') בא וראה עפרה של ארץ ישראל לתשובה עד (שיהיו) [שהיו] בארץ ישראל היה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יתחתם עליכם גזר דין ולא קיבלו כיון שגלו היו נוהגים קדושה במצות נטלו כינורותיהם ותלו אותם בערבות. כי שם שאלונו שובינו דברי שיר וגו' (שם שם ג') באותה שעה אמרו להם אומות העולם עמדו ושוררו לפני עבודה זרה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש אמרו להם אילו אמרנו שירה במקומינו לא גלינו מארצנו ועכשיו היאך נאמר שירה לפני עבודה זרה היה רבי יצחק בן טבלאי אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקני כוס אחד ולא רצת להשקותו כעס עליה והוציאה מתוך ביתו הלכה ונשאת למוכה שחין אמר לה עמדי והשקני כוס אחד אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד והייתי במקומי עכשיו אתה אומר לי עמדי והשקיני אף כך ישראל אומרים לאומות העולם אילו אמרנו שירה לפני הקדוש ברוך הוא במקומינו על כל הניסים שעשה לנו ישבנו במקומינו ולא גלינו מארצינו ועכשיו נאמר שירה לפני עבודה זרה מיד עמדו והשליכו מהם תילי תילים של הרוגים ואע"פ שהרגו מהם הרבה היתה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עכו"ם שנאמר ותוללינו שמחה (שם) באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל שבועה שלימה כביכול הוציא על עצמו אם לא אעשה שבועתי שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') נטל הקדוש ברוך הוא ידו והחזירה לאחוריו בשעה שגלה ישראל כעניין שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב' ג') כביכול לא החזירה הקדוש ברוך הוא למקומה וכן אמר להם הקב"ה לישראל אשכח ימיני שהחזרתי לאחוריי אם לא אקים לכם שבועה זו ולא אשכח אתכם בין האומות העולם תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכיר את ירושלים אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים שם ו') שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לירושלים כל שמחתה כעניין שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל"ה י') וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עמה לעתיד לבא שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (שם ס"ו י') אמרו משום אביי אין שמחה בא אלא בתשעה באב לפי שקבעו אבל בזמן הזה ועתיד לפני הקדוש ברוך הוא לעשותו יום טוב שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א י"ג):
... R’ Yitzchak expounded on, “On willows in its midst we hung our harps.” (Psalms 137:2) Come and see – the dirt of the land of Israel is for repentance. While they were still in the land of Israel, Jeremiah was saying to them ‘repent before the judgement is sealed upon you,’ and they did not accept his words. Once they were exiled, they kept themselves sanctified through the commandments, taking their harps and hanging them on the willows. “For there our captors asked us for words of song…” (Psalms 137:3) At that time the nations of the world said to them: stand up and sing before idols just as you would sing in the Holy Temple. They replied: if we had sung songs in our place, we would not have been exiles. And now how should we sing songs before idols?! R ‘ Yitzchak Tavlai would say: to what is this to be compared? To a king of flesh and blood who married the daughter of kings. He said to her: get up and bring me a cup to drink, and she did not want to serve him. He was angry with her and drove her from his house, and she went and married a man who was afflicted with boils. He said: get up and bring me a cup to drink. She said to him: worthless one! I was a daughter of kings, married to a king, and because he said ‘bring me a drink’ and I did not want to serve him he was angry with me and drove me from his home. In that case if I had served him I would have added to my honor and had honor in my place, and now you say to me get up and serve me?! So Israel says to the nations of the world: if we had sang songs before the Holy One in our place on all the miracles which He did for us, we would have stayed in our place and not been exiled from our land. Now we should sing songs before idols?! Immediately they arose and killed heaps and heaps of them, and even though many of them were killed Israel rejoiced that they did not sing songs before the idols, as it says “…and our tormentors [asked of us] mirth…” (ibid.) At that moment the Holy One swore a whole oath to Israel. He said of Himself, so to speak, if I do not keep my oath, as it says “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) The Holy One took His hand and placed it behind Him at the moment when Israel was exiled, just as it says “He has withdrawn His right hand from the enemy…” (Lamentations 2:3) The Holy One, so to speak, did not return it to its place. And so too the Holy One said to Israel: I will forget My right hand which I placed behind Me if I do not fulfill my oath to you and not forget you among the nations. “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (Psalms 137:6) In the future the Holy One will return to Jerusalem all of her joy, as it says “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) And anyone who mourns for Jerusalem in this world will rejoice with her in the time to come, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10) They said in the name of Abaye: joy only comes on the ninth of Av, because they mandated mourning then in this time and in the future the Holy One will make it into a holiday, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Jeremiah 31:12) ... “No one pitches my tent anymore, or sets up my curtains.” (Jeremiah 10:20) What is this, does it mean that the Holy Temple will not be rebuilt in the future?! No, rather it is saying that no one from among you will pitch my tent anymore nor anyone from among you shall set up my curtains. The First Temple, which was built by flesh and blood, fell at the hands of the enemy. But the final Sanctuary that will be built by the Holy One, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel,” (Psalms 147:2) will not be destroyed. Therefore it says “My tent has been spoiled…” (Jeremiah 10:20)
אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את [ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן] וגו' (ישעיה נ"א י"ב): ילמדינו רבינו המתפלל להיכן הוא צריך לכוין את לבו. כך שנו רבותינו יכוין אדם לבו נגד בית קדשי הקדשים (ברכות פ"ד מ"ה). רבי אליעזר בן יעקב אומר היה מתפלל בחו"ל יכוין לבו לארץ ישראל. היה מתפלל בארץ ישראל יכוין לבו לירושלים. היה מתפלל בירושלים יכוין לבו לבית המקדש. היה מתפלל בבית המקדש יכוין לבו לבית קדשי הקדשים. אמר ר' אבין הלוי ברבי כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שה"ש ד' ד') מהו לתלפיות תל שכל הפניות פונים בו. ואחר כל השבח הזה כתב פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך (זכריה י"א א'). וכן אמרו שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג). אמרו לו ישראל רבון העולמים עד אימתי כך לא הכתבת בתורתך שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב ה') ואתה הוא שהבערת שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה שם) ואתה צריך לבנותו ולנחם אותנו לאע"ימלאך אלא אתה בכבודך. אומר להם הקדוש ברוך הוא חייכם כך אני עושה שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') ואני הוא שמנחם אתכם ומניין ממה שקראו בעניין הנביא אנכי אנכי הוא מנחמכם: אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא ברבי זהו שאמר רוח הקודש על ידי איוב ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף (איוב כ"ט י"ז) לפי שאתה מוצא את איוב זה אדם גדול ועשיר וכל מי שהוא עשיר אינו [משגיח] על דין דלים תאמר שהיה איוב כן לא אלא נתן נפשו על (הדכים) [הדינים] ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר שכן אמרה תורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים ט"ז י"ט) אמר רבי אלעזר אם אין שוטר אין שופט [השופט] דן את הדין והשוטר מעשה את הדין. אמר רבי שבתי צריך הדיין שיהא לפי המקל לפי הרצועה לפי מה שהוא שלא יהא חשוד והמקל והרצועה גדולים (והקשרים) [וכשרים]. אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין והשוטר שיהא מוציא את הגזל (אמר איוב) אני לא עשיתי כן אלא אני הייתי הדיין ואני הייתי השוטר ואף עפ"י שהיה השוטר עומד לפני לא הייתי ממתין לו שהוא יוציא את הגזל אלא כיון שהייתי דן את הדין אני עומד הייתי על הגזלן ומשבר את שיניו להוציא מתוכם את הגזל ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף. אבחר דרכם ואשב ראש [וגו'] (שם שם כ"ה) שהיה מושיב (ראש) הדיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כולם כמלך אבחר דרכם [ואשב ראש] ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם. דבר אחר אבחר דרכם ואשב ראש [בזמן] שהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה והמעשה שהיה קהה הייתי שואלו (ומבחרו) [ומבהרו] אבחר דרכם ואשב ראש מהו ואשכון כמלך בגדוד אלא שהייתי מרשיע לרשע ומחייב לחייב הייתי יושב ואוכלוסים עומדים לפני ואילו היה אותו שהיה רשע (ומבקש) [מבקש] שלא לקיים את הדין מן היראה של אותם שהיו עומדים עלי בגדוד היה מתיירא ומקיים את הדין אשכון כמלך בגדוד ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם את האבילים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע אלא [כאשר] אבילים ינחם למה שהייתי אומר אין אני טוב מבוראי הקדוש ברוך הוא אין ברייה בעולם (או מלך) חי וקים כמותו או מלך גדול כיוצא בו והוא בכבודו מנחם את ישראל שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח ר' תנחומא בי רבי זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ה ח') אהבת צדק זה אברהם אבינו שהפסוק הזה נדרש באברהם אבינו באהרן ובישעיהו. אהבת צדק (היה) זה אברהם שבשעה שראה הקב"ה כל אותם הדורות שהיו עכו"ם ואברהם עמד ופירש מהם ולא השוה להם אלא היו כולם עכו"ם ואברהם עמד ונתחכם מאיליו ועבד הקדוש ברוך הוא לכך כתב בו ויגד לאברהם העברי (בראשית י"ד י"ג) מהו העברי שכל העולם כולו לעבר אחד והוא היה לעבר אחד והיה אוהב להקדוש ברוך הוא ועובדו לכך קורא אותו הקב"ה עברי וזרע אברהם (אוהבי) [אוהבו אמר] הקב"ה אהבת צדק וצוית את בניך שיעשו אף הם צדקה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' (שם י"ח י"ט) ותשנא (רשעים) [רשע] של דורות שלך שהיו עובדי עכו"ם ושמא הפסדת הרי עשרה צדיקים ראשי דורות היו מלפנים ולא זכה אחד מהם להתעלה בעולם אלא אתה על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך. דבר אחר אהבת צדק ותשנא רשע זה היה אהרן שתפש את האמת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וגו' (מלאכי ב' ו') ותשנא רשע שבשעה שעשו ישראל אותו המעשה לא היה שבט לוי עמהם אלא שנאו הרשע אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמא הפסדת על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך הרי כל ישראל עומדים לפני המשכן וי"א שבטים מקיפים אותו [עם] שבטו של לוי משפחות הגרשוני משפחת העמרמי משפחת היצהרי ומשפחת הקהתי ומכל אלו העומדים חייך [אין] אני אומר למשה שיבחר מכולם אלא לך ולבניך קח את אהרן ואת בניו אתו (ויקרא ח' ב'). נבא (לענייה) [לעניין] אהבת צדק זה ישעיה שבשעה ששמע ישעיה מצעק ואומר את מי אשלח (ישעיה ו' ח') אמרו רבותינו היה הקדוש ברוך כביכול צועק ומיילל בפני עצמו את מי אשלח מי מקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי ששלחתי את מיכה והכוהו ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכה (מלכים א' כ"ב כ"ד) שלחתי את זכריהו והרגוהו שלחתי את ירמיה והשליכוהו לבור את מי אשלח מי מקבל עליו לילך התחיל ישעיה משיב ואומר הריני לפניך ואומר הנני שלחני (ישעיה שם) כיון שראה את מלאכי השרת מקלסים להקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר ואומר אוי לי כי נדמתי כי איש [וגו'] (שם שם ה') דברים שלא היה אפשר לראות (ולהיות) [ולחיות] ראיתי ולא (חתי) [מתי] ולא היה לי לשתף קילוסי עם קילוסן של מלאכי השרת שאילולי שיתפתי קילוסי עם קילוסם שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם היאך היה לי שדממתי אוי לי כי נדמתי עם (ההוא) [שהוא] עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפניו ואמר [כי איש טמא שפתים אנכי] ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (שם) א"ל הקדוש ברוך הוא אמרת כי איש טמא שפתים אנכי הותרה לך על שהיית שליט בעצמך שמא בבניי היית שליט שהיית עומד ואומר עליהם ובתוך עם טמא שפתים מיד נטל את שלו שנ' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו [רצפה במלקחים לקח מעל המזבח] (שם שם ו') גחלת אין כתב כאן אלא רצפה מהו רצפה אמר ר' שמואל בר נחמן רץ פה שאמר דלטורא על בניי במלקחים [וגו'] מהו במלקחים להודיעך כחו של צדיק אמר הקדוש ברוך הוא למלאך ליטול גחלת מעל המזבח וליתן על פיו נטל המלאך גחלת במלקחתו מתוך המזבח של מעלה והוא משליך אותה ונוטל מלקחת אחרת ונותן את הגחלת בשתיהן והוא הולך ונותן את הגחלת בשפתיו של ישעיה אמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם שם ז') והרי המלאך של אש הוא וכשנטל הגחלת במלקחת אחת ניכוה עד שנטל מלקחת אחרת במלקחים לקח מעל המזבח וישעיה לקח הגחלת על פיו ולא הרגיש ויגע על פיו (שם) וכיון שראה ישעיה כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סניגוריא מהו אומר בסוף נבואתו ה' אלקים נתן לי לשון למודים [לדעת לעות את יעף דבר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים] (שם נ' ד') אמר ר' יצחק הכהן בן חמה בשם ר' חלקיהו בשם ר' סימון מהו לשון [למודים] לדעת לעות את יעף דבר שהוא פתח לי לשון למודים (לדעת לעות) [ללמד עליהם סניגוריא] מהו אומר בסוף ה' אלקים פתח לי אוזן (שם שם ה') הוא פתח לי אוזן לשמוע קולו כשאמר את מי אשלח ונתן בי דעת לומר הנני שלחני וה' אלקים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי (שם) לפיכך ואחור לא נסוגתי (שם) לא נעשיתי אחור (לנבואת) [לנבואה] אלא [נתנביתי יותר] לכל הנביאים שכן אתה מוצא את ישעיה שנתנבא נבואות הרבה יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא על כל אומות העולם משא בערב (שם כ"א י"ג) משא מואב (שם ט"ו א') משא דומה (שם כ"א י"א) מי גרם לישעיה לבא לכל השבח הזה ולכל הכבוד הזה על שצידק את ישראל ולימד עליהם זכות אמר דוד אהבת צדק אהבת לצדק את בריותיו ותשנא רשע שנאת להרשעים על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחביריך רוח אלקים עלי יען משח ה' אותי (שם ס"א א'). ונפתח עוד שם בפרשת רוח אלקים עלי יען משח אותי על כן משחך אלקים. (אלקים) שמן ששון מחביריך שזכה להתנבאות יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא נחמות הרבה יותר מכל הנביאים ועוד שהיו נבואותיו נבואות כפולים עורי עורי (שם נ"א ט') התעוררי התעוררי (שם שם י"ז) שוש אשיש (שם ס"א י') נחמו נחמו (שם מ' א') אנכי אנכי הוא מנחמכם. פתח בכל אילו הפרשיות: דבר אחר אנכי אנכי למה שני פעמים אנכי אנכי אלא לפי שבסיני קבלו שני אנכי אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כי אנכי ה' אלקיך אל קנא (שם שם ה') לפיכך הקב"ה מנחמכם בשני אנכי [אנכי] אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי כך פתח ר' תנחומא ברבי זה שאמר הכתוב: מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן מי את למה את מתיירא שמא אין את יודעת מי את אין את בתו של אברהם בתו [של יצחק ובתו] של יעקב ובתם של שלשה הררי עולם ואת מתיירא מן ברייה ומן אנוש שהיום הוא חי למחר הוא מת מאנוש ימות אלא אין את יודעת מה עשיתי (כל) [לכל] מי שנזדווג (לאברהם) [להם] אמרפל שנזדווג לאברהם תחילה להשליכו לתוך כבשן האש לא הצלתי אותו וחזרתי אותו בידו אלא עוד יצחק שנזדווגו לו פלשתים ואבימלך ושלחו אותו ממקומם ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (בראשית כ"ו ט"ז) לא חזר עוד לפניו ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך (שם שם כ"ח) אלא יעקב אביכם שנזדווג לו עשו וברח לפניו לא חזר ונפל בידו ופינה מלפניו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם ל"ו ו') מי את ותראי ובתו של אותם ומתייראית שאבותיכם כל מי שנזדווג להם נפל לפניהם אף אתם כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם: דבר אחר [מי את ותראי וגו'] מאנוש ימות את מתיירא אמר רבי יהודה ברבי שמעון למי שהיה רואה תולעת והיה מתיירא ממנו רואה בגחלת נקראת גומרת לילו אמרו לו מזו אתה מתיירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת כך אמר להם הקדוש ברוך הוא מאנוש אתם מתייראים תולעה הוא אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה (איוב כ"ה ו') מאנוש אתם מתייראים אמרו לפניו רבש"ע והרי שיעבודם של מלכיות קשה (היה) [הוא] אמר להם מפני שהעולם הזה לילה (היה) [הוא] ושולטים בו יבא בוקר ואתם רואים אותם שאינם אלא תולעה איזה בקר מה ישעיה אומר שומר מה מלילה [וגו'] אתא בוקר [וגם לילה] וגו' (ישעיה כ"א י"א וי"ב): ותשכח ה' עושך בצרת המן הכתוב מדבר שנתייראו (לאחר שעה) [לשעה אחת] ונתייאשו מן הגאולה אמר רבי שמואל בר נחמן ראוים היו ישראל שלא ליגאל מצרת המן על שנתייאשו מן הגאולה אילולי שהסכימו לדעת יעקב אביהם יעקב שמע מפי הדיבור והנה אנכי עמך (בראשית כ"ח ט"ו) ונתיירא מן עשו ויירא יעקב מאד וייצר לו (שם ל"ב ח'). דבר אחר ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה שם י"ב) מה ענין זה אצל זה אלא היו ישראל מתפחדים שהיו לקוחים למיתה ולהריגה ונתיאשו מן הגאולה אמר להם שכחתם מה שאמרתי לירמיה (מה שכתבתי) כה אמר ה' אם ימדו שמים [מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל] וגו' (ירמיה ל"א ל"ז) [אתם] רואים את השמים במקומם ואת הארץ במקומה ואתם מתייראים ותפחד [תמיד] כל היום [מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק] (ישעיה שם) פרוסטומא שלו פרושה מיום ליום ומחודש לחודש (אסתר ג' ז') והיו מתבהלים בכל יום מפני חמת המציק זה המן איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ז' ו') ואיה חמת המציק: [מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו] (ישעיה שם י"ד) מהו מהר צועה להפתח אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו בשביל להיפתח בשביל שלא ימות וממהר בפסיעתו לכאן ולכאן ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו (ואתם מתייראים) [את מתייראית] הוי מי את ותראי א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' חלקיה בשם ר' סימון מהו לא ימות לשחת ולא יחסר לחמו אלא האדם הזה חסר לחמו מת כיון שאינו אוכל הוא מת לא חסר לחמו מת כיון שאוכל ואינה נפנה ומקלקל את המזון הראשון הוא מת וסימן בחולה כיון שנפנה אינו מת מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת. דבר אחר אמר רבי חגי בשם ר' חמא בר אבא אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פתוח וחסר לחמו הרי הוא מת ושאינו חולה מעים מיהר צועה להפתח אינו מת לא ימות לשחת אימתי לא יחסר לחמו. ומזכיר יציאת מצרים כשם שיציאת מצרים במסות באותות ומופתים כך הפרוסה אמר רבי יהושע בן לוי תדע לך שכן למדתי מן הלל הגדול שהוא אומר לגוזר ים סוף לגזרים [וגו'] (תהלים קל"ו י"ג) ויוצא ישראל מתוכם (שם שם י"א) נותן לחם לכל בשר (שם שם כ"ה) הקיש הפרוסה לקריעת ים סוף וליציאת מצרים שהיא שקולה כנגד שתיהם לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם אלא שכשם שעשה הקב"ה כמה ניסים לגאול את ישראל ממצרים כן הוא עושה בפרוסה הזו שאדם נותן לתוך פיו וכשם שביאתו (ויציאתו ממצרים) [כך יציאתו] מהר צועה להפתח אנכי ה' אלקיך אמר ר' שמואל בר נחמן רצונך לידע מה כחה של פרוסה זו שאדם נותן לתוך פיו שהיא קשה יותר מן הגאולה מניין אתה מוצא בשעה שיוסף מקריב את בניו לפני אביו שיברכם תלה את הגאולה במלאך המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ"ח ט"ז) אבל כשבא לפרוסה מה [הוא] אומר האלקים הרועה אותי (שם שם ט"ו) הוי יפה אמר ישעיה לא ימות לשחת לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים: דבר אחר אנכי (ה' אלקיך) [אנכי הוא מנחמכם] זש"ה אשר הראיתני צרות רבות ורעות [תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני] (תהלים ע"א כ') אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח שעלה במחשבת עד שלא נברא העולם כן הוא [אומר] ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה י"א א') אינו אומר (כן) כאן ויצא אלא [ויצא] היך אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכיות ושל גואל מלך המשיח בראשית ברא אלקים [וגו'] והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים] (בראשית א' א' וב') תהו זו מלכות בבל ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד' כ"ג) ובהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו' י"ד) [וחשך] זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל על פני תהום זו מלכות אדם הרשעה דוד רואה אותם ארבעתם היאך הם באות בכח ומשתעבדות בישראל התחיל תמיה עליהם ואומר אשר הראיתני צרות רבות ורעות (רבים) [רבות] שתיים מלכות מדי ומלכות אדום תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעליני אמר תחייני מן הראשונה משיעבודה של מלכות בבל תשוב תחייני מן השנייה משיעבודה של מדי תעליני מן השלישית משיעבודה של יון מתהומות הארץ תשוב תעליני זו אדום הרשע ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח ורוח אלקים מרחפת זה מלך המשיח וכן הוא אומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה י"א ב') ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם נכח פני ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם זש"ה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו (הושע ו' א') למי שעלה לו מכה וקורעה הרופא כיון שראה (הרופא) [אותו] שהיה בו מכה שלא נתרפאה מכתו מיד היה מחזר אצל הרופאים אחרים ולא (היה מוציא) [היו מוצאים] לו רפואה (אמר) [אומר] לו אתה הולך אצל כמה רופאים ולא (מצאו) [מצוי] להם כדי לרפאותך שאינם יודעים מה היתה המכה ניכרת אלא אם מבקש אתה להתרפאות לך אצל אותו שקורע אותך והוא מרפא אותך כך הנביא אמר כל מה (שאתה מפלי') [שאתם מפליגים] דעתכם מן הקץ הנחמות רחוקים מכם עשו תשובה והקב"ה גואל אתכם משיעבודם של מלכיות שהוא הוא שהכה והוא הוא שמרפא לכו ונשובה עד ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שהכיתי אני הוא שמרפא (לכו ונשובה עד ה') אני הוא שהכיתי שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) ואני הוא שמרפא אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם באנכי בראתי את העליונים באנכי בראתי את התחתונים [שנאמר אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מיאתי] (ישעיה מ"ד כ"ד) באנכי בראתי את אדם הראשון [שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי] (שם מ"ה י"ב) באנכי דברתי עם אברהם [שנאמר אנכי מגן לך וגו'] (בראשית ט"ו א') באנכי דברתי עם יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי האל אלקי אביך (שם כ"ו כ"ד) כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך (שם כ"ח י"ג) לפיכך נתיירא ויירא יעקב מאד (שם שם י"ז) למה נתיירא אמר על אבותי לא נגלה בלשון הזה באני אלא באנכי תאמר מה עון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה שהיה מסיח עם אבותי כיון שראהו הקב"ה שהיה מצטער על הדבר מיד התחיל מדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך (שם שם ט"ו) (ואנכי) [באנכי] ירדתי עמו למצרים אנכי ארד עמך מצרים (שם מ"ו ד') באנכי העליתי [אותו] משם ואנכי אעלך גם עלה (שם) באנכי נגליתי על הגואל שנאמר הנה אנכי אלקי אביך (שמות ג' ו') באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו ואנכי אהיה עם פיך (שם ד' ט"ו) אמר רבי חמא בר חנינא קשה גליפת שפתים שהוא שקול כנגד ברייתו (שבריאת) [של עולם שבבריאת] העולם ומלואו כתב (בבריותיו) [ברייתו] אלה תולדות השמים [והארץ] בהבראם (בראשית ב' ד') ובגליפת שפתים כתב בורא ניב שפתים (ישעיה נ"ז י"ט) אמר ר' שמואל בר נחמן אם מבקש אתה לידע כוחו של דבור מה שברא הקדוש ברוך הוא (כל) [בלשון] הזה פעמים שאדם מדבר דבר אחד והוא (כופף) [הופך] את לשונו ויש דבר שהוא פשיט בו עד שיניו ובתיבה אחת מצינו אחד עשר מאגניות משמשים (ובעלילות') [וכעלילותיכם] (יחזקאל כ' מ"ד) באנכי נתתי את הדברות אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') באנכי [אני] מוליכם במדבר (באנכי אני מנחמכם) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) באנכי אני בונה ציון הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך (ישעיה נ"ד י"א) [באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'] (מלאכי ג' כ"ג) באנכי אני מנחמכם אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא בי רבי זה שאמר הכתוב מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב' י"ג) אמר להם הקב"ה מה עדיות לא העדתי ביד הנביאים אמר ר' יעקב דכפר חנין תשעים שנה עשה הקדוש ברוך הוא משלח ומעיד בישראל מניין ויעד ה' בישראל וביהודה [ביד כל נביאו כל חזה וגו'] (מלכים ב' י"ז י"ג) (שפירש) [ספור] אותיות ויעד ואתה מוצא תשעים וי"ו ששה יו"ד עשרה ע' שבעים ד' ארבעה הרי תשעים הרי (נמצאה צ') [נמצאת למד] שתשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד וכן הקב"ה אומר להם כמה שלוחים שלחתי לכם ולא שמעתם להם [כמו] שכתב ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים [יום] השכם ושלוח (ירמיה ז' כ"ה) לאמר שובו נא מדרככם הרעים (מלכים שם) כמה נביאים היה הקדוש ברוך הוא משלח אצל ישראל בכל יום שיעידו בהם שנאמר ואשלח עליהם [את] כל עבדי הנביאים (ירמיה שם) מיעוט נביאים שנים אחד בבוקר ואחד במנחה וחבירו אומר נביא אחד היה הקב"ה מחדש להם בכל יום שילך ויעיד בהם והיה אף ירמיה בא עמו שני פעמים בכל יום בין בבקר בין בערב והיה מעיד בישראל עמהם מניין שכן הוא ואדבר עליכם השכם ודבר לא שמעתם (שם שם י"ג) אמר ר' פנחס הכהן בן ר' חמא ור' חלקיה בשם רבי סימון אומר רבי יעקב דכפר חנניא תשעים שנה עשה הושע לעצמו מעיד בישראל שכן כתב דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו [וגו'] תחילת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע (הושע א' א' וב') אלא תחילת מלכותו של עוזיהו ואתה מוצא שעוזיהו מלך חמישים ושתים שנה ויותם שש עשרה שנה ואחז שש עשרה שנה הרי שמונים וארבע שנים ובשנה (לאחזיהו) [ששית לחזקיהו] גלו עשרת השבטים כמ"ש בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור (דהי"א ה' ו') הוי תשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד בישראל על ידי הושע ולא עשו תשובה כמ"ש ואשלח עליכם (על ידי נביאים) [את כל עבדי הנביאים] (ירמיה שם) לפיכך הוא אומרע"יירמיה מה יש (לו) [לי] להעיד בכם שנא' מה אעידך [וגו'] הבת ירושלים. דבר אחר מה אעידך מה תכשיטים שלא קישטתי אתכם ואין הלשון הזה אעידך אלא לשון עדי כמ"ש ועתה הורד עדיך מעליך [וגו'] ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל"ג ה' ו') ואתה מוצא אמר רבי תנחומא ברבי בשעה שיצאו ישראל ממצרים ובאו למדבר סיני וקבלו את התורה באותה שעה קישטם הקב"ה בשלש עשרה תכשיטים ואלו הן יחזקאל (מפרשה) [מפרשם] כמ"ש וארחצך במים (יחזקאל ט"ז ט') מן טנופת עכו"ם ואשטוף דמייך מעליך (שם) זה דם המילה ודם הפסח ואסוכך בשמן (שם) זה שמן המשחה ואלבישך ריקמה (שם שם י') אמר רבי יוחנן בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז) מיד ירדו ששים ריבוא של מלאכי השרת (וזוניאות) [ועטרות] בידם ונותנים לכל אחד ואחד מישראל עטרה ורבי אבא בר' כהנא בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא ששים ריבוא קושרים עטרות וששים ריבוא חוגרים אותם בזוניות ורשב"י אמר זיין היו נותנים להם ושם המפורש חקוק עליו ור' חנינא בר נתן דציפרין אמר זונאיות היו נותנים להם ור' שמעון אומר ארגוונים היו מלבישים אותם. דבר אחר ואלבישך ריקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם שכן כתב ויעש פרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר [וגו'] מעשה רוקם (שמות ל"ו ל"ה עד ל"ז) ואנעלך תחש (יחזקאל שם) אילו עורות המשכן כמה שכתב ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים [מלמעלה] (שמות כ"ו י"ד) ר' יהודה אומר מאינון ור' נחמיה אומר חיה טהורה היא (וגדולה) [וגדילה] היא במדבר אמר רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שאמרו) [אמרו] בשם רבי מאיר לפי שעה נבראתה ונגנזה. וכן כתב (וישלח לו) [ושלח לי] עצי ארזים ברושים אלמוגים (דהי"ב ב' ז') ובמקום אחר כתב ויעש המלך את את עצי האלמוגים [וגו' לא בא כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה] (מלכים א' י' י"ב) א"ר אבא אבליגה א"ר הונא הכהן בן אבון גלומי היו וכיון שהיה מראים אותם לשמיר היו כמוג הזה. ד"א אלמוגים אמר רבי אבא אלמוגים אבליג א"ר חוניא הכהן בן אבין בשם ר' יוסף (אמר) לשעתם נבראו ונגנזו ואחבשך בשש (יחזקאל שם) אילו שמונה בגדי כהונה של כהן גדול שהיה בהם שש כמה שכתב ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש [וגו'] (שמות ל"ט כ"ח) ואכסך משי (יחזקאל שם) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עשיתי אתכם (משש) [ממש] בעולם אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו') כך דרש רבי אייבו ורבי יהודה בר' סימון אמר אילו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם במדבר כמה שכתב לא ימוש עמוד ענן יומם (שמות י"ג ע"ב) ואעדך עדי (יחזקאל שם י"א) שקישט אותם הקדוש ברוך הוא בכל מיני תכשיטים ואתנה צמידים על ידיך (שם) אילו שני לוחות הברית ורביד על גרונך (שם) זה ספר התורה (הזה) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח') ואתן נזם על אפך (יחזקאל שם י"ב) אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה') ועגילים על אזניך (יחזקאל שם) זו סנהדרין ששנו רבותינו סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה (סנהדרין פ"ד מ"ט). (אומר) [דבר אחר] ועגילים על אזניך א"ר ברכיה הכהן ברבי אילו הדברות (שהיו הדברות) [שהיה הדבר] מבקש לצאת והיה הכרוז יוצא (לפניך) [לפניו] ואומר לפני מחיצות האש סלקו עצמיכם מלפני הדיבור שלא יצא וישרוף אתכם ומיד היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמם כדי שלא ישרפו מנשבו של דיבור ומפני שהיה אשו של דיבור קשה מאשם של מלאכים שהמלאכים אינם אלא מאש של תחת כסא הכבוד מן אותו הנהר שראה דניאל נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז' י') שמשם הם נבראים אבל אשו של דיבור לא הייתה אלא מתוך ימינו של הקב"ה שכן [כתיב] מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') נמצאת אומר למה היה הכרוז [והדיבור היה] יוצא מפיו של הקדוש ברוך הוא ובא ויושב על אזנו ומתעגל עליה זה היא ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך (יחזקאל שם) זו היא השכינה ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג) הרי כל התכשיטים הללו היה הקב"ה אומר להם כמה יש עוד תכשיטים לקשט אתכם מה אעידך. דבר אחר מה אעידך ומה אדמה לך אמר הקדוש ברוך הוא כמה זימונים נזדמנתי אתכם בענן כמה שכתב ונועדתי שמה לבני ישראל (שמות כ"ט מ"ג) בים בסיני במדבר במשכן ומה אדמה לך כמה דמויות [נדמיתי] לכם בים נדמיתי לכם כגיבור עושה מלחמות כמו שכתב ה' איש מלחמה (שם ט"ו ג') כן בסיני נדמיתי כזקן מלמד תורה (כשהיה) [שכן נאה תורה כשהיא] יוצאה מפי הזקינים במשכן נדמיתי לכם כחתן נכנס לחופתו הוי מה אדמה לך אמר הקב"ה לישראל לא נדמיתי לנביאים דמויות הרבה כשאמרו לך (ומחזרי) [שובי ותחזרי] ביך כמו שכתב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א) מהו ואנכי חזון הרביתי לא נראיתי לכם חזון חזיונות הרבה לא ראה ישעיה שרפים של שש שש כנפים שנאמר שרפים עומדים ממעל שש שש כנפים ושש כנפים לאחד (ישעיה ו' ב') ויחזקאל ראה אותם ארבעה כמה שכתב ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלקים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו) אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם] אמר הקב"ה הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן אמר רבי יעקב דכפר חנין והכל ממך לומר ראה מה כתיב על כן מלאו מתני חלחלה (ישעיה כ"א ג') לא נראיתי יושב ובוכה כמה שכתב אם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה דמוע תדמע ותרד עיני דמעה (ירמיה י"ג י"ז) לא שלחתי ואמרתי לכם אם אתם מבקשים לעשות תשובה אלא אפילו למעני (אעשה) [עשו] כמ"ש תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשך (שם שם ט"ז) אמר הקדוש ברוך הוא חזק הייתי כצור ועשיתני כחיה יושבת על משבר כמה שכתב צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח). ומה אשוה לך אמר להם הקדוש ברוך הוא איזו אומה גידלתי כיוצא בך שאנחם אותך בה אמר רבי אבהו אין הקדוש ברוך הוא פושט ידו ועושה (אותות צרות) [אומות צדות] כמה שכתב אך לא בעי ישלח יד ואם בפידו להם שוע (איוב ל' כ"ד) אך לא בעי זו היא (צרות) [צדות] ואם הביא עליהם שבר הוא משעשע אותם אלו באלו כמה שכתב ואם בפידו להם שוע ורצונך לידע שבשעה שאומות נופלים הקב"ה מנחמם זו בזו שכן אתה מוצא שבשעה שנפלו המצרים ופרעה היה מתנחמים באשור שכן כתב בן אדם את זרוע מלך מצרים שברתי (יחזקאל ל' כ"א) אל מי דמית [וגו'] הנה אשור ארז בלבנון (שם ל"א ב' וג') מלך בעולם יפה ענף (בין עבותים) (שם) [בן אבות] וחורש מיצל (שם) זכות (עומדות) [אבות עומדת] לו וגבה קומה (שם) קוזמרקרטור בעולם ובין עבותים הייתה צמרתו (שם) מבין עבותים משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת (מלהכעיס) [להכעיס] להקדוש ברוך הוא הניח עצתם ויצא לו כמה שכתב מן הארץ ההוא יצא אשור וגו' (בראשית י' י"א) אמר רבי שמעון בן לקיש מן העצה ההיא יצא אשור מים גידלוהו (שם) שכן כתב האדם והבהמה והבקר אל ירעו ומים אל ישתו (יונה ג' ז') בשביל אותם המים נתגדל בעולם הוי מים גדלוהו על ידי מי נתרומם בעולם על ידי יונה שעלה מן התהום כמה שכתב תהום רוממתהו (יחזקאל שם) ויגע הדבר אל מלך נינוה (יונה שם ו') הוי פרעה והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים שכן כתב התיטבי מנא אמון (נחום ג' ח') התיטבי מנא זו אלכסנדריא אמון שהיה אומניתו של כל העולם הברטי' הזה. דבר אחר אמון אומנתם של בניו אמר הקב"ה לישראל בשעה שאומות העולם נופלות אני מנחמם אילו באילו אבל אתם לאיזה אומה השויתי אתכם שאנחם אתכם בה [הוא] שכתב מה אשוה לך ואנחמך (או) לאיזה אומה עשיתי ארון כפורת כרובים מזבח שולחן. דבר אחר מה אשוה לך ואנחמך אמר רבי אבא למה גלו עשרת השבטים לרוח אחת ושבט יהודה לרוח אחת אלא כדי שיהא אילו מתנחמים באילו ואילו מתנחמים באילו והקדוש ברוך הוא אומר להם נחמו נחמו עמי (ישעיה מ' א') פעמים. היה רבי תנחומא פותחו בנחמו נחמו עמי אן הרעת הזו. כי גדול כים שברך [מי ירפא לך] (איכה שם) אמר רבי חילפא דרומיה אילו אומר כי גדול כמת שברך לא היה להם לישראל תקומה אלא שאומר כי גדול כים שברך מה הים מצפה לרפואה אף ישראל מצפים כשיבנה בית המקדש והמים יוצאים מתחת בית המקדש כמה שכתב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון (זכריה י"ד ח') והם נכנסים לאוקיינוס וממתיקים אותו כמה שכתוב [כי באו] שמה המים האלה ורפאתיהו (יחזקאל מ"ז ט') ואוקיינוס יוצא לים ומרפא אותו הוי מי ירפא לך מי שהוא מרפא מכת הים הוא מרפא מכתך. דבר אחר (מי ירפא לך) [מה אשוה לך ואנחמך] כשאשוה לך כמה שכתב והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב) באותה השעה ואנחמך אני בכבודי בא ומנחמכם (אתכם) אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם אמר הקב"ה כך היא אומנותי בו בדבר שאני מכה אני מרפא אדם מכה באיזמל ומרפא ברטייה (אומנותי) [אומנותו] אינו כך אלא בדבר שהוא מכה בו בדבר הוא מרפא שנאמר כי אעלה ארוכה לך ממכותייך ארפאך נאם ה' (ירמיה ל' י"ז) כיצד בא וראה חטאו ישראל בנחלים כמה שנאמר הנחמים באילים תחת עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים (ישעיה נ"ז ה') לקו בנחל קישון שנאמר ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם (מלכים א' י"ח מ') ומתנחמים בנחלים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל (יחזקאל מ"ז י"ב). חטאו בנהרים שנאמר ועתה מה לך לדרך מצרים [וגו'] לשתות מי נהר (ירמיה ב' י"ח) ולקו בנהרים על נהרות בבל (תהלים קל"ז א') ומתנחמים בנהרים הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב) חטאו בהרים שנאמר ועל ראשי ההרים יזבחו (הושע ד' י"ג) ולקו בהרים ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיה י"ג ט"ז) ומתרפאים בהרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד' י"ח). חטאו בארץ בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה (יחזקאל ל"ו י"ז) ולקו בארץ ארצכם שממה (ישעיה א' ז') ומתנחמים בארץ וארצך תיבעל (שם ס"ב ה'). חטאו בזרע זרע מריעים (שם א' ד') ולקו בזרע זרע רב תוציא השדה [וגו'] (דברים כ"ח ל"ח) מתנחמים בזרע זרע קודש מצבתה (ישעיה ו' י"ג). חטאו בעץ אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב' כ"ז) ולקו בעץ ונערים בעץ כשלו (איכה ה' י"ג) ומתנחמים [בעץ] כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב). חטאו בענבים ענבמו ענבי רוש (דברים ל"ב ל"ב) ולקו בענבים אין ענבים בגפן (ירמיה ח' י"ג) ומתנחמים בענבים ודם ענב תשתה חמר (דברים שם י"ד). חטאו בתאינים כביכורה בתאינה (הושע ט' י') ולקו בתאינים ואין תאינים (ירמיה שם) ומתנחמים בתאינים התאינה חנטה פגיה (שה"ש ב' י"ג). חטאו בנחשים חמת למו כדמות חמת נחש (תהלים נ"ח ה') לקו בנחשים כי הנני משלח בכס נחשים צפעונים (ירמיה ח' י"ז) ומתנחמים בנחשים ושעשע יונק על חור פתן (ישעיה י"א ח'). חטאו באריות דכתב שריה בקרבה אריות שואגים (צפניה ג' ג') ולקו באריות עלה אריה מסובכו (ירמיה ד' ז') ומתנחמים באריות ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיה שם ז') חטאו בזאבים דכתב (כהנים) [שפטיה] זאיבי ערב (צפניה שם) ולקו בזאב זאב ערבות ישדדם (ירמיה ה' ו') ומתנחמין בזאב זאב וטלה ירעו כאחד (ישעיה ס"ה כ"ה). חטאו בעגל בחורב ולקו בעגל אפרים עגלה (לא) מלומדה אוהבתי לדוש (הושע י' י"א) (ומתנחמות) [ומתנחמים] בעגל ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג' כ'). חטאו בבתולה אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (יואל א' ח') ולקו בבתולה נשים בציון עינו בתולות [בערי יהודה] (איכה ה' י"א) ומתנחמים בבתולה שובי שובי בתולת ישראל אל עריך אלה (ירמיה ל"א כ"א). חטאו בכלה התשכח (אשה עולה) [בתולה עדיה כלה קשריה] (ירמיה ב' ל"ב) ולקו בכלה שנאמר והשבתי מערי יהודה [וגו'] קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (שם ז' ל"ד) ומתנחמים בכלה ומשוש חתן על כלה (ישעיה ס"ב ה'). חטאו בזקינים שנאמר ושבעים מזקני ישראל ויאזנייהו בן שפן (יחזקאל ח' י"א) ולקו בזקנים ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב' י') ומתנחמים בזקנים דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות (זכריה ח' ד') חטאו בכהנים [שנא' מחטאת נביאיה עונות כהניה (איכה ד' י"ג) ולקו בכהנים כהני וזקני בעיר גועו (שם א' י"ט) ומתנחמים בכהנים] דכתיב ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו וגו' (ישעיה ס"א ו). חטאו במלכים דכתב ואתה שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים (שמואל א' ח' ה') ולקו במלכים דכתב אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע י"ג י"א) ומתנחמים במלכים ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג). חטאו בראש ראשיה בשוחד ישפוטו (מיכה ג' י"א) ולקו בראש שנאמר כל ראש לחלי (ישעיה א' ה') ומתנחמים בראש דכתיב וה' בראשם (מיכה ב' שם). חטאו במצח כי כל בית ישראל חזקי מצח (יחזקאל ג' ד') ולקו במצח והצרעת זרחה במצחו (דהי"ב כ"ו י"ט) ומתנחמים במצח דכתיב והיה על מצח אהרן (שמות כ"ח ל"ח). חטאו בעין דכתיב ומסקרות עינים (ישעיה ג' ט"ז) ולקו בעינים דכתיב ויעצם את עיניהם (שם כ"ט י') ומתנחמים בעין דכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (שם נ"ב ח'). חטאו באזנים דכתיב (כבדו אזן) [ואזניהם הכבידו] משמוע (זכריה ז' י"א) לקו באזן דכתב החרשים שמעו (ישעיה מ"ב ל"ח) ומתנחמים באזן דכתיב עוד יאמרו באזנייך בני שכולייך (שם מ"ט כ'). חטאו באף דכתב והנם שולחים את (הזמורות) [הזמורה] אל אפם (יחזקאל ח' י"ז) ולקו באף [כי על אפי וגו' היתה לי העיר הזאת וגו' (ירמיה ל"ב ל"א) ומתנחמים באף דכתיב] אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה'). חטאו בשפתים דכתיב (בשפתותיכם ידברו) [שפתותיכם דברו] שקר (ישעי' נ"ט ג') ולקו בשפתיים יכרת ה' כל שפתי חלקות (תהלים י"ב ד') ומתנחמים בשפתותים כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד' ג'). חטאו בשיניים דכתיב הנושכים בשניהם (מיכה ג' ה') ולקו בשיניים ויגרס בחצץ שני (איכה ג' ט"ז) ומתנחמים בשיניים ולבן שינים מחלב (בראשית מ"ט י"ב). חטאו בפה שתו בשמים פיהם (תהלים ע"ג ט') ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיה ט' י"א) ומתנחמים בפה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (שם מ' ה'). חטאו בגרון ותלכנה נטויות גרון (שם ג' ט"ז) ולקו בגרון (קבר פתוח גרונם ומתנחמים בגרון) קרא בגרון אל תחשך (שם נ"ח א') ומתנחמים בגרון רוממות אל בגרונם (תהלים קמ"ט ו'). חטאו בלב ולבם שמו שמיר (זכריה ז' י"ב) ולקו בלב כי רבות אנחותי ולבי דוי (איכה א' כ"ב) ומתנחמים בלב דברו על לב ירושלים (ישעיה מ' ב'). חטאו בידים ידיכם דמים מלאו (שם א' ט"ו) ולקו בידים כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה (שם מ' ב') ומתנחמים בידים יוסף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו (שם י"א י"א). חטאו במעים ובטנם תכין מרמה (איוב ט"ו ל"ה) ולקו במעים מעי מעי אוחילה (ירמיה ד' י"ט) ומתנחמים במעים בטנך ערימת חיטים (שה"ש ז' ג'). חטאו ברגל כי רגליהם לרע ירוצו (משלי א' ט"ז) ולקו ברגל מכף רגל ועד ראש אין בו מתום (ישעיה א' ו') ומתנחמים ברגל הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (נחום ב' א'). חטאו בכנפיים גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים (ירמיה ב' ל"ד) לקו בכנפות [לאחוז בכנפות] הארץ (איוב ל"ח י"ג) ומתנחמים בכנפות [מכנף] הארץ זמירות שמענו (ישעיה כ"ד ט"ז). חטאו בהוא דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב) ולקו בהוא והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיה ס"ג י') ומתנחמים בהוא אנכי אנכי הוא מנחמכם כך דרש רבי תנחומא אמן אמן סלה וכן יהי רצון:
... Teach us o teacher: toward where should one who prays orient his heart? This is what our Rabbis taught: one should orient his heart toward the place of the Holy of Holies (Berachot 4:5). R’ Eliezer ben Yaakov says: if one is praying outside of the land, he should orient his hear to the land of Israel. If one is praying within the land of Israel, he should orient his heart to Jerusalem. If one is praying in Jerusalem, he should orient his heart to the Holy Temple. If one is praying in the Holy Temple, he should orient his heart to the Holy of Holies. R’ Avin the Levi said: “our neck is like the Tower of David, built as a model (talpiyot)…” (Song of Songs 4:4) What does talpiyot mean? The hill (tel) toward which all turns (peniyot) are directed. And after all this praise, it is written “Open your doors, O Lebanon, and let the fire consume your cedars.” (Zechariah 11:1) And so too they said “He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) Israel said to Him: Master of the World! How long will it be like this? Did You not write in Your Torah “…the one who ignited the fire shall surely pay” (Exodus 22:5)? And You are the one who ignited the fire, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) You need to rebuild it and to console us, not at the hands of an angel but You in Your glory. The Holy One said to them: by your life, so I will do! As it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) And I am the one who consoles you. From where do we learn this? From that which they read in the prophets “I, yea I am He Who consoles you…” (Isaiah 51:12)