וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃
Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David.
מצודת ציון . שם מבצר חזק , סמוך למקום יבוס : היא עיר דוד . לאחר זה הסבו שמה וקראו עיר דוד :
the stronghold of Zion – This is the name of a strong fortress next to Jebus.
צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃
Zion shall be redeemed with justice, And they that return of her with righteousness.
ציון, אחר שחתם את הנבואה שנבא מתחלת הספר עד הנה על יהודה וירושלים, וכשתשקיף היטב תראה כי רוב התוכחה שהוכיח מתחלת הספר עד (פסוק כ''א), שהיא הנבואה המיוחדת על שבט יהודה היה על מעשים שבינם למקום, אודות הקרבנות והתשובה והתפלה, ורוב התוכחה שהוכיח מפסוק איכה היתה לזונה עד הנה היה על ענינים שבין אדם לחברו מהזיוף ואונאה ונטיית המשפט, כי בין אנשי יהודה אשר ישבו חוץ לירושלים היה רגיל יותר החטאים נגד המקום, ובעיר המלוכה ירושלים היה רגיל יותר החטאים שבין אדם לאדם, מרוב המסחר והמרכולת שמה חתם החוזה עתה דבריו לאמר, כי כל אחד בדבר אשר חטא בו בעצמו יהיה תקנתו, וע''י שיתקן עותתו ישוב על כנו. ציון, עיר המלוכה שחטאה בה שעותה משפט, במשפט תפדה עת תשוב לעשות משפט תמצא פדות והצלה. ושביה, שבט יהודה שישובו אל ציון מן הגולה שהיה חטאם במה שעותו צדקה בין אדם למקום, הם (יפדו) בצדקה, ע''י שיצדיקו מעשיהם נגד קונם ובוראם :
Zion – The begins a new section after the prophet has finished the prophecy which he prophesized about Yehudah and Jerusalem from the beginning of the book until now. If you look carefully you will see that the rebuke which he delivered from the beginning of the book until the twenty first verse, which is the prophecy that particularly concerns Yehudah, was about acts between the people and Gd – sacrifices, repentance and prayer. Then most of the rebuke which he gives from the verse “How has she become a harlot…” (Isaiah 1:21) is dealing with matters between people like forgery, fraud and the perversion of justice. This is because sins against Gd were more common among the people of Yehudah who lived outside of Jerusalem, but in the capitol city of Jerusalem sins between people were more common because of the amount of business and trade done there. Now the seer closed his words by saying that each one will find his reparation through the sin he himself committed, and by fixing his crookedness he will return to his place. Zion – The capitol city which sinned through perverting justice. Shall be redeemed through justice – the moment you repent and do justice, you will be saved and redeemed. And her penitent through righteousness – This is referring to the tribe of Yehudah who returned to Zion from the exile, whose sin was in perverting righteousness between man and Gd. They will be redeemed through righteousness -- by showing the righteousness of thir actions before their Maker and Creator.
וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
And many peoples shall go and say: ‘Come ye, and let us go up to the mountain of the LORD, To the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths.’ For out of Zion shall go forth the law, And the word of the LORD from Jerusalem.
כי מציון . כי התורה האמתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם :
For out of Zion – Because the true Torah is that which comes out of Zion. There is no other in the world.
מציון, ששם היה מושב הסנהדרין והכ''ג ומלכות ב''ד תצא תורה, לכל העולם כמ''ש כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו', וזה היה רק בציון, ודבר ה', הוא דבר הנבואה (תצא) מירושלם, ששם היו הנביאים מתאספים, שואבים רוח ה' בכל העיר, כי הנביאים לא ישבו בלשכת הגזית וכל זה דברי העמים זה לזה :
Out of Zion – There the Sanhedrin sat, with the High Priest and the king of the House of David. Shall the Torah come forth – To the whole world, as it is written “If a matter eludes you in judgment… then you shall rise and go up to the place the Lord, your God, chooses.” (Devarim 17:8) This occurs only in Zion. And the word of the Lord – This refers to words of prophecy. From Jerusalem – Because there the prophets gathered and drew the spirit of Gd from throughout the city, because the prophets did not sit in the Court of Hewn stones (with the Sanhedrin). All these are the words which the nations said to one another.
תקעו (בחודש) שופר בציון [והריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי הארץ כי בא יום ה' כי קרוב] (יואל ב' ג'): ילמדנו רבינו בית דין שלא קידשו החודש בעינטב בעדים מהו אם נתקדש אמר רבי אבהו בשם ר' חייא הגדול אם קדשו בית דין את החודש שלא בעדים הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם (ויקרא כ"ג ד') בין בעדים בין שלא בעדים בין שלא ראוהו עדים בין שראוהו עדים הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו ולמה היו ב"ד מעברים את החודש בעינטב שהוא בית הוועד של בית דין לפיכך ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בכל [מקום אלא] בעינטב במקום שהיו ב"ד יושבים ומעברים את השנים והחדשים אמר הקב"ה ציון היא בית הוועד של כל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב' ג') לפיכך כשאפדה את ציון ואת גוליה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (שם א' כ"ז) הם באים ותוקעים בתוכה מניין ממה שהשלים בנביא תקעו שופר בציון: [תקעו שופר בציון] כך פתח ר' תנחומא בי ר' אבא יפה נוף משוש כל הארץ [הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב] (תהלים מ"ח ג') (מהו יפה נוף משוש כל הארץ) מהו יפה נוף (קלוניפו) [קלונינפי]. דבר אחר יפה [נוף] א"ר חנניא בר פפא היפה (בענופי' התאינה) [בענפיה כתאינה] הזו ששורשה בארץ ומתמרת ועולה וענפיה (יוצאה) [יוצאים] מכל צד והיא נאה לכך הוא קורא את ירושלים יפה נוף שכך היא עתידה להיות מרחבת ועולה ורחבה ונסבה למעלה למעלה (יחזקאל מ"א ז'). ד"א יפה נוף א"ר ברכיה היפה בהנפת העומר (סלה) [שלה] ור' יצחק אמר היפה שהיא עתידה להניף את אומות העולם ורבי לוי אמר יפה נוף שהכל מייפין אותה ומשבחים אותה ומניפים לה צור אמרה אני כלילת יופי (שם כ"ז ג') אבל ירושלים הכל אומרים מה נאה ומשובחת הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש כל הארץ (איכה ב' ט"ו). [דבר אחר] יפה נוף א"ר לוי יפה [נוף] שלה בהקפת המזבח. ד"א יפה נוף משוש כל הארץ א"ר יוחנן אף כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וחשבנותיהם היו יוצאים ועושים חוץ לירושלים תחת אותה הכיפה מחוץ לעיר והיו אוכלים ושותים ושמחים בתוך העיר. דבר אחר יפה נוף משוש כל הארץ היפה (כטל) [בטל] שהוא יוצא מתוכה ומנפף את הדגנים וברכה נותנת ומשמח כל הארץ. יפה נוף משוש כל הארץ רבי יונתן של בית גברין הלך בתוכה ופרגמטיא בידו והייתה אפרגיס [אמר] ואף זו היא משוש כל הארץ ולא הספיק לומר עד שמכר כל מה שהיה בידו. הר ציון ירכתי צפון וכי ציון בצפון היא נתונה והלא אינה אלא בדרום ומהו ירכתי צפון אלא שהיו קרבנותיה קריבים על ירך המזבח צפונה (ויקרא א' י"א) ומהו קרית מלך רב עירו של מלך הגדול. דבר אחר יפה נוף משוש כל הארץ א"ר לוי השמחה מציון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל"ה י') הברכה משם כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (תהלים קל"ג ג') התורה מציון מציון תצא תורה (ישעיה ב' ג') עזרה של ישראל מציון שנאמר ישלח עזרך (מציון) [מקדש ומציון יסעדך] (תהלים כ' ג') חיים מציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (שם קל"ג ג') ישועה מציון שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (שם י"ד ז') ותקיעת שופר שבו מקרב גאולתם של ישראל מציון תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב: דבר אחר תקעו שופר בציון פתח כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך ואני קרבת אלקים לי טוב שתי בה' מחסי לספר כל מלאכותיך (שם ע"ג כ"ז וכ"ח) אמר דוד הואיל (מי) שהוא רחוק ממך בעולם הזה אבוד הוא בעוה"ב כי הנה רחקיך יאבדו מהו הצמתה כל זונה ממך (אמר לו) [אלו] הם הרשעים שמחליטים עצמם בעבירות ומזניחים עצמן הימך אף אתה מה עושה להם מחליטם לגיהנם למה שרחקו וזנחו הימך ואין הלשון הזה הצמתה אלא לשון מוחלט שנאמר לצמיתות לקונה אותו לדורותיו (ויקרא כ"ה ל') א"ר פנחס ורבי חונא לפי שהרשעים אומרין כמה ריבואים גיהנם מחזקת מאתים ריבוא שלש מאות ריבוא כמה רשעים בכל דור אמר הקדוש ברוך הוא מפילתכם כל שאתם רבים בעולם אף היא (תפתה) [מתפתה] בכל יום ומרחבת ומעמקת כי ערוך מאתמול תפתה [וגו'] העמיקה הרחיבה [וגו'] (ישעיה ל' ל"ג) הוי כי הנה רחקיך יאבדו ואני קרבת אלקים לי טוב מהו ואני לפי ששואלים את בלעם ואת נביאי ישראל שאלו את בלעם יש להם קץ של ישועה אמר להם הן אמרו לו ואימתי הוא אמר להם רחוק הוא ואראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב (במדבר כ"ד י"ז) מרחיק את הקץ שאלו לנביאי ישראל אמרו קרוב הוא כי קרוב יום אידם (דברים ל"ב ל"ה) בא ירמיה ואמר הלילו כי קרוב יום ה' (ישעיה י"ג ו') בא מלאכי ואמר קרוב הוא כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג' י"ט) בא יואל ואומר כמותם תקעו שופר בציון [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב אמר דוד כי הנה רחקיך יאבדו זה בלעם וחביריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם אבל נביאי ישראל (שהטיבת') [היטבת] להם שקרבו את הקץ היטב (לו) [לי] אף אני שקרבתי את הקץ כמותם ואני שקרבתי [קרבת אלקים לי טוב וגו']. לספר כל מלאכותיך א"ר פנחס בשם רבי אחא אע"פ שגמר הקב"ה את (ברית) [בריית] עולם ושבת מכל מלאכתו כמה שכתב ויכל אלקים ביום השביעי [וגו'] וישבות [וגו'] (בראשית ב' ב') אבל משתי מלאכות לא בטל מתקן את הפורענות לרשעים ומתקן מתן שכר טוב לצדיקים: תקעו שופר בציון זה שאמר הכתוב מי יתן מציון ישועות ישראל [וגו'] יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד ז' ונ"ג ז') לפי שבשעה שעמדו ישראל בסיני ואמר להם משה מבקש הקדוש ברוך הוא ליתן לכם [התורה] אמרו לו רבינו משה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') מיהו מבקשים אנו לשמוע מפיו אמר רב חנן בשם רבי אחא ערב לפני הקב"ה התשובה שהשיבו למשה ומיד נעקר כל יצר הרע שהיה בהם הוא שהקדוש ברוך הוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה' כ"ו) [לבם] אינו אומר אלא לבבם יצר הטוב יצה"ר שהיה בהם נעשו שניהם לב אחד של יצר טוב אמר רבי יוחנן הקב"ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם ולא לומר הן של מי לא שלך לעקור יצר הרע מבינותינו שאילו שאלו אותה שעה שלא למות לא היה מתים שאילו [שאלו] שיעקר יצר הרע היה נעקר מהם אלא ולא נתן ה' לכם לב לדעת (שם כ"ט ג') אתמה [אמר הקדוש ברוך הוא] לפי שאני אמרתי מי יתן והיה לבבם זה אף אתם סופכם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון דבר אחר מי יתן בשני מקומות א"ר הונא לפי ששני פעמים התינוקות אומרים בבית הכנסת אחת בבוקר ואחת בערב הושיענו ה' אלקינו (תהלים ק"ו מ"ז) (הושיעה ה' אלקינו) לפיכך הקב"ה אומר שני פעמים מי יתן מציון ישועת מי יתן שיגיע הקץ שאקרב גאולתכם ר' יהודה בי רבי שלום בשם רבי שמעון בן לקיש אומר לאו [מן השם הוא זה] אלא שכתוב בשני מקומות בתהלים הושיענו ה' אלקינו וקבצנו והצילנו מן הגוים (שם) ובדברי הימים נאמר הושיענו [אלקי] ישענו [וקבצנו והצילנו מן הגוים וגו'] (דהי"א ט"ז ל"ה) לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר מי יתן מציון שני פעמים. דבר אחר מי יתן [וגו'] יגל יעקב ישמח ישראל לא היה צריך לומר אלא יגל אברהם יצחק ויעקב וישמחו ישראל אלא למה יגל יעקב לפי שיעקב מצטער כשישראל מצטערים וכשהם בצרה לפיכך כשתבוא הגאולה לישראל הוא שמח עמהם יגל יעקב ישמח ישראל אימתי יגל יעקב כשישמח ישראל כשם שדרש ריש לקיש (דבר קשה הוא) כשישראל חוטאים כאן יעקב לוקה במערת המכפלה לפיכך כשתבוא הגאולה הוא שמח עמהם יגל יעקב ישמח ישראל אבל ר' אלכסנדרי' דריש דעת אחרת למה יגל יעקב אלא אדם שיש לו בן למול או נטל אשה מי שמח מי שהוא מזומן לסעודה [וכן יעקב הוא מזומן לסעודת] הקב"ה שהוא עתיד [לעשות] לצדיקים לעתיד לבא שמע אלי ישראל מקוראי (ישעיה מ"ח י"ב) [מהו מקוראי] מזומני לפיכך כשתבוא (סעודה) [סעודת] גאולה הוא שמח שהוא מזומן לסעודה יגל יעקב אימתי כל אילו כשיתקע שופר בציון שנאמר תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי [וגו'] כי בא יום ה' כי קרוב כך דריש ר' תנחומא ב"ר:
... Teach us oh, teacher: A court which sanctified the month, but not at Eintav with witnesses, is it sanctified? R’ Abahu said in the name of R’ Chiya the great: if a court sanctified the month without witnesses, it is sanctified, as it says “…which you shall designate in their appointed time.” (Leviticus 23:4) This means whether it is with witnesses or without. Whether witnesses saw it or not it is sanctified, as it says ‘which you shall designate.’ And why did the court intercalate a month into the calendar at Eintav? Because this was the meeting place for the court. Therefore on Rosh HaShana which fell out on Shabbat the shofar is not blown anywhere except at Eintav, in the place where the court sat and intercalated the years and months. The Holy One said: Zion is the meeting place for the whole world, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth, and the word of the Lord from Jerusalem.” (Isaiah 2:3) Therefore when I redeem Zion and her exiles, as it says “Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness,” (Isaiah 1:27) they will come and blow the shofar within her. From where do we learn this? From how the prophet finished his words “Sound a shofar in Zion…” (Yoel 2:15). This is how R’ Tanchuma opened in the name of the House of R’ Aba: “The fairest of branches (nof) , the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) What does nof mean? A bride (kloninfe). Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Chanina bar Pappa said: The most beautiful in her braches, like the fig whose roots are in the land, rising up with her branches going out in every direction, she is beautiful. This is why Jerusalem is called the fairest of branches, because in the future she will be so “And it became wider and it wound higher and higher…” (Ezekiel 41:7) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Berachia said: The one who is beautiful through the waving (hanafat) of her omer offering. R’ Yitzchak said: The one who is beautiful because in the future she will wave away the nations of the world. R’ Levi said: the fairest of branches (nof) because everyone beautifies her, praises her and waves (manifim) to her. “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) but everyone praises and says ‘how beautiful’ to Jerusalem “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Levi said: her branches are beautiful through the circling of the altar. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yochanan said: there was a dome of accountings outside of Jerusalem, andthey would take their accountings and do them outside of Jerusalem under that dome outside of the city limits. Within the city they would eat, drink and be joyful. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ Through the dew which comes out from there and causes the grains to wave (m’nafef), gives blessing and makes all the land rejoice. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yonatan of Bet Guvrin went into Jerusalem with merchandise in his hands and no one was around. He said: and this is the joy of the entire earth?! He hadn’t finished saying this before he sold everything that was in his hands. “…Mount Zion, by the north side…” (Psalms 48:3) And is Zion located in the north, isn’t it actually in the south? What is ‘the north side’? That her sacrifices were offered “…on the northern side of the altar…” (Leviticus 1:11) And what does “…the city of a great king…” (Psalms 48:3) mean? The of the Great King. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Levi said: joy comes from Zion, “…and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) The blessing comes from there, “Like the dew of Hermon, that comes down upon the mountains of Zion; for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) The Torah comes from Zion “…from out of Zion comes the Torah…” (Isaiah 2:3) Help comes to Israel out Zion, “Send forth your help from the sanctuary, and support you out of Zion.” (Psalms 20:3) Life comes from Zion, “…for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) Salvation comes from Zion, as it says “Oh that the salvation of Israel were come out of Zion!” (Psalms 14:7) And the shofar blast which will bring near the redemption of Israel comes out of Zion “Blow the shofar in Zion, and sound an alarm in My holy mountain; Let all the inhabitants of the land tremble; For the day of the Lord comes, for it is at hand…” (Yoel 2:15)
וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כָּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלִָֽם׃
And it shall come to pass, that he that is left in Zion, and he that remaineth in Jerusalem, shall be called holy, even every one that is written unto life in Jerusalem;
אמר רבי אחא בן אלישוב: חוקים, שמביאים את האדם לחיי עוה"ב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ד): והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים הוא שעוסק בתורה שהוא עץ חיים, שנאמר: (משלי ג): עץ חיים היא. תני, בשם ר' אלעזר: הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם. והיכן הוא משמען של דברים? שנאמר (בראשית ג): ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים. את דרך, זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה. תני בשם רשב"י: הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם: אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול. ואם לאו הרי מקל ללקות בו. היכן הוא משמעו של דבר? (ישעיה א) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. וחרבין תאכלו אמר רבי אחא: צריכים ישראל לחרובא עבדון תתובא. אמר ר' עקיבא: יאה מסכנותא לברתיה דיעקב, כערקא סומקא ברישא דסוסיא חיורא:
R’ Aba ben Elyashiv said: the statutes (chukkim) which bring a man to the life of the world to come, as it is written “And it shall come to pass that every survivor shall be in Zion, and everyone who is left, in Jerusalem; "holy" shall be said of him, everyone inscribed for life in Jerusalem.” (Isaiah 4:3) Those who are occupied with Torah, which is the tree of life…
וּבָרָ֣א יְהוָ֡ה עַל֩ כָּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן ׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כָּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה׃
And the LORD will create over the whole habitation of mount Zion, and over her assemblies, a cloud and smoke by day, and the shining of a flaming fire by night; for over all the glory shall be a canopy.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן אֶ֣בֶן בֹּ֜חַן פִּנַּ֤ת יִקְרַת֙ מוּסָ֣ד מוּסָּ֔ד הַֽמַּאֲמִ֖ין לֹ֥א יָחִֽישׁ׃
Therefore thus saith the Lord GOD: Behold, I lay in Zion for a foundation a stone, A tried stone, a costly corner-stone of sure foundation; He that believeth shall not make haste.
חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מֽוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶיךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלִַ֜ם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵֽדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכָל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃
Look upon Zion, the city of our solemn gatherings; Thine eyes shall see Jerusalem a peaceful habitation, A tent that shall not be removed, The stakes whereof shall never be plucked up, Neither shall any of the cords thereof be broken.
זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'. ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה. אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון. ר' יוסי הגלילי אומר ניינו ושבחו להב"ה בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית מקדש נאה אין נוה אלא בית המקדש שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט) ואומ' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן (ישעיה לג). ר' עקיבא אומר אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר מה דודך מדוד שככה השבעתנו (שה"ש ה) שכך אתם מתים עליו ובך /וכך/ אתם נהרגין עליו שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א) אהבוך עד מות וכתיב כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד) הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו וישראל אומרים להם לאומות העולם מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה"ש ה) כיון ששומעין שכך שבחו אומרים לישראל נלכה עמכם שנ' אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו וגו' (שם ב) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו), וחכמים אומ' אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למלך שהלך בנו למדינת הים ויצא אחריו ועמד עליו הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו כך ישראל כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם שנ' אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו), עלו עלת שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה וגו' (שם), ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד), יצאו למדבר שכינה עמהם שנ' וה' הולך לפניהם יומם (שם יג) עד שאבוא עמו לבית מקדשו וכה"א כמעט שעברתי מהם וגו' (שה"ש ג): אלי, עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנא' אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב) ואומר אל נא רפא נא לה (במדבר יב) ואו' אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח): אלהי אבי וארוממנהו, אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני כן אלא מלכה בת מלכים וגו': אלהי אבי וארוממנהו, ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום אז מתגדל שמו בעולם שנ' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה) וכן אמרה רחב לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ואומר ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל (שם ב) ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם שנ' ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי [באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל וכת' לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה' אלהים לא למענכם אני עושה בית ישראל] ואומר וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים (יחזקאל לו). אלהי אבי וארוממנהו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא על נסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שיר וזמרה אלא על נסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלהי אבי וארוממנהו.
“… and I will make Him a habitation (v’anvehu)” (Exodus 15:2) R’ Yishmael says: is it possible for one of flesh and blood to beautify (l’hanvot) his Creator? Rather I will beautify Him with the commandments. I will make before Him a beautiful lulav, a beautiful sukkah, beautiful tzitzit, beautiful tefillin. Abba Shaul says: I will be like Him. Just as He is merciful and gracious, so too you should be merciful and gracious. R’ Yosi HaGalili says: proclaim the glories and praises of the Holy One before the nations of the world. R’ Yosi ben Dormaskit says: I will make before Him a beautiful Temple. ‘Dwelling (naveh)’ always refers to the Holy Temple as it says “…and made his dwelling desolate.” (Psalms 79:7) And it says “See Zion, the city of our gathering; your eyes shall see Jerusalem, a tranquil dwelling…” (Isaiah 33:20)
אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות ואין נוה אלא מקדש שנ' ואת נוהו השמו (ירמיה י) ואו' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תחזינה ירושלם בנוה שאנן אוהל בל יצען ובל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו (ישעיה לג).
“You led [them] with Your might to Your holy dwelling place.” (Exodus 15:13) In themerit of the Holy Temple which they would build in the future. Dwelling always refers to the Temple, as it says “…and have wasted his dwelling.” (Jeremiah 10:25) And it says See Zion, the city of our gathering; your eyes shall see Jerusalem, a tranquil dwelling, a tent that shall not fall, whose pegs shall never be moved, and all of whose ropes shall not be torn. (Isaiah 33:20)
עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
O thou that tellest good tidings to Zion, Get thee up into the high mountain; O thou that tellest good tidings to Jerusalem, Lift up thy voice with strength; Lift it up, be not afraid; Say unto the cities of Judah: ‘Behold your God! ’
מבשרת ציון, מצייר כי ציון עצמה תהיה המבשרת, וכן ירושלים, ואמר את ציון המבשרת עלי על הר גבוה, ואת ירושלים המבשרת הרימי בכח קולך, ואל תיראי פן לא יבא הדבר שאת מבשרת כי בודאי יבא, ולא זאת אף גם אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כאילו תראה מקומו באצבע על דבר שכבר באה ונהייתה, (וכבר בארתי בכ''מ כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, ולכן המליץ בה הרימי בכח קולך שישמעו נידחים ויתקבצו מארבע רוחות השמים) :
It is described here that Zion herself will be the herald, and so too Jerusalem. It says - you Zion the herald go up on a high mountain and you Jerusalem raise your voice with strength, don't be afraid lest the thing which you announce not come to pass, because it certainly will come. Not only this but also say to the cities of Yehudah 'here is your Gd' as if you are pointing to something which has already come and exists. (I already explained in many places that in Zion was the seat of the king, the Sanhedrin and the place of the Holy Temple, while in Jerusalem dwelt the masses. Zion announces that He has returned His Presence to Zion and the kingship and the priesthood. Therefore the prophet advised him to ascend a high mountain. Jerusalem announces the ingathering of the exiles, therefore the prophet advised her to raise her voice in strength in order that those driven away hear and be gathered from the four corners of the heavens.
רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן׃
A harbinger unto Zion will I give: ‘Behold, behold them’, And to Jerusalem a messenger of good tidings.
לציון לירושלם. ציון מצודת ציון ומציין המלכות והמקדש והסנהדרין, וירושלים שם ישבו העם, ומציין ענין העם וקבוצם וכדומה, כמ''ש למעלה (ב' ג', ד' ג' ד', יו''ד לב, לא ט', לז כב, ולק' נב א' ב' ח' ט', סב א') :
To Zion, to Jerusalem – Zion refers to the stronghold of Zion and represents the kingship, the Temple and the Sanhedrin. Jerusalem was the dwelling place of the masses and represents the gathering of the people and the like, as I wrote above.
וימלאו ימיה ללדת, להלן חסרים וכאן מלאים. להלן כתיב: תאומים פרץ וזרח, שניהם צדיקים. וכאן תומים יעקב צדיק ועשו רשע. ויצא הראשון אדמוני אמר רבי חגי בשם ר' יצחק: בזכות, (ויקרא כב): ולקחתם לכם ביום הראשון. אני נגלה לכם ראשון, שנאמר: (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו, דכתיב: ויצא הראשון. ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז): כסא כבוד מרום, מראשון. ואביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא): ראשון לציון הנה הנם. דבר אחר: ויצא הראשון אדמוני למה יצא עשו תחלה? כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו. אמר רבי אבהו: כהדין פרביטא, שהוא משטף את בית המרחץ, ואח"כ מרחץ בנו של מלך. כך, למה יצא עשו תחלה? כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו. מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא: אמרה ליה: למה יצא עשו תחלה? אמר לה: טיפה ראשונה של יעקב היתה. אמר לה משל: אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זו שאת נותנה ראשונה, יוצאה אחרונה. כך, טיפה ראשונה של יעקב היתה. אדמוני אמר רבי אבא בר כהנא: כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (שמואל א יז): וישלח ויביאהו והוא אדמוני. נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו?! אמר לו הקב"ה: עם יפה עינים. עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. דקלייטינוס מלכא, הוה רעי חזירין בהדא טבריה, וכיון דהוה מטי סדריה דרבי, הווי מינוקא נפקין ומחיין ליה. לבתר יומין איתעביד מלך, נחת ויתיב ליה בהדא פנייס [נ"א פמייס] ושלח כתבים לטבריא, מפני רמשא דערובתה. אמר: אנא יהיב קילוון, דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא! פקדיה לשליחא אמר ליה: לא תתן יתהון להון, אלא עם מטעמי יומא דערובתא. נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמתי לרבי, דהוה קאים קומי סדרא רבה, ראה פניו חולניות. אמר לו: למה פניך חולניות? אמר: כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא. אמר ליה: איתא סחי, דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחיך ומרקד קדמיהון. בעא רבי דיזעוף ביה.אמר ליה רבי שמואל בר נחמן: רבי! שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא. אמר ליה: מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד?! אמר להון: אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא, דמריכון עביד לכון נסין, ואנא מקים לכון קודמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא, נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס עלון. ואמרין ליה: הא קיימין קדם פיילי! אמר: סגרון פיילי! נסבוהון ועקמון על מטכסא דמדינתא. עלון ואמרין ליה. אמר: אנא, קלוון אנא, דיתזון בי בני תלתא יומי, ויעלון ויסחון ויאתין לגבאי. אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין, ואעל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון, ועלו וסחון ואתון לגביה! אמר להון: בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין, אתון מקילין למלכא?! אמרין ליה: לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים. אמר להון: אפילו כן, לא תבזון, לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר. כלו כאדרת שער אמר רבי חנינה: כולו ראוי לאדרת. רבנן דרומאי בשם ר' אלכסנדרי ורחבה, בשם ר' אבא בר כהנא אמר: יצא כולו מפוזר ומפורד. כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאדרא. הה"ד (דניאל ב): באדין דקו כחדא פרזלא וגו', והוו כעור מן אידרי קיט. רבי חנינא בר יצחק אמר: מי גרם להם להעשות כעור מן אדרי קיט? על שפשטו ידיהם באדירים. ויקראו שמו עשו, הֵא שָׁוְא, שבראתי בעולמי! אמר ר' יצחק: אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קורא לבני בכורי שם, כה אמר ה' בני בכורי ישראל:ואחרי כן יצא אחיו - הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני, אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב. אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש! להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק:
“And her days to give birth were completed…” (Genesis 25:24) Below they were lackig, here they were full. Below where the word twins is written full, with the letter aleph, Peretz and Zerach were both righteous. Here it is written without an aleph, Yaakov was righteous and Esau was wicked. “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) R’ Chaggai said in the name of R’ Yitzchak: in the merit of “And you shall take for yourselves on the first day…” (Leviticus 23:40) I will be revealed to you first, as it says “I am first and I am last” (Isaiah 44:6) and I will exact retribution on your behalf from the first who is Esau, as it is written “And the first one emerged” and I will build the first for you, which is the Holy Temple of which it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning…” (Jeremiah 17:12) and I will bring for you the first who is the King Messiah of whom it is written “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27)
וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃ (ס)
And I have put My words in thy mouth, And have covered thee in the shadow of My hand, That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth, And say unto Zion: ‘Thou art My people.’
ואשם, והלא אנכי שמתי דבר הבטחתי בפיך, מה שהבטחתי להושיעך, ועד שתבא הישועה בהכרח בצל ידי כסיתיך בל תכלה למען אקים דברי אשר הבטחתי, ומבאר מה הם הדברים ששמתי בפיך הוא לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון, ר''ל שגם אם יצוייר שיהיה דבר זה שהיא גאולת ציון קשה כבריאת שמים וארץ, שמתי דברי בפיך, כי גם זאת אעשה לנטוע שמים חדשים וארץ חדשה ולאמר לציון עמי אתה, והמליצה שא''א שחקות שמים וארץ ודרכי הטבע יעכבו בידי מעשות זאת, כי אז אבטל חקותיהם, ואיסד שמים חדשים, בלבד שאמלא דברי אשר שמתי בפיך לאמר לציון עמי אתה, ולכן אני אומר לך
... "That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth" That is to say that even if one should imagine that the redemption of Zion would be as difficult as the creation of heavens and earth, 'I have put My words in your mouth,' that this too I will do, to plant new heavens and a new earth and to say to Zion 'you are My people.' And this asserts that it is impossible for the laws of heaven and earth and the ways of nature to prevent Me from doing this, because if so I will nullify their laws and establish new heavens, in order that I fulfill My words that I placed in you mouth 'And say unto Zion: ‘Thou art My people.’ Therefore I say this to you.
אבות דרך הסב הן קבורין רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן בפסוק אחד (ישעיהו נא) ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקב"ה. הדא היא דכתיב (תהילים לו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (ישעיהו נא) לנטע שמים וליסד ארץ אלו הקרבנות (שם) ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל. א"ר חיננא בר פפא חוזרני על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
There they taught: Shimon the Righteous was of the remnants of the Men of the Great Assembly. He used to say ‘the world rests on three things – on the Torah on the Service and on Acts of Loving-kindness.’ The three of them are found in one verse (Yeshayahu 51:16) “And I placed My words into your mouth…” refers to Torah, “…and with the shadow of My hand I covered you…” refers to acts of loving-kindness, to teach you that anyone who is occupied with Torah and acts of loving-kindness merits to sit in the shadow of the Holy One. This is what is written “How precious is Your kindness, O God, and the sons of man will take refuge in the shadow of Your wings.” (Tehillim 36:8) “…to plant the heavens and to found the earth…” (Isaiah 51:16) tis refers to the sacrifices “…and to say to Zion [that] you are My people,” (ibid.) this refers to Israel. R’ Chanina bar Pappa said: I went over all of the Scripture and did not find that Israel was called Zion except here “…and to say to Zion [that] you are My people.”
תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך זו גמילות חסדים. נהלת בעזך זו תורה. עדיין היה העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ואשים דברי בפיך אלו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ר' הונא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו כאן ולאמר לציון עמי אתה:
... R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi: “And I placed My words into your mouth…” This refers to the Torah. “…and with the shadow of My hand I covered you…” (Isaiah 51:16) This refers to acts of loving kindness. This comes to teach you that anyone who occupies himself with Torah and acts of kindness merits to take shelter in the shadow of the Holy One. This is what is written “How precious is Your kindness, O God, and the sons of man will take refuge in the shadow of Your wings.” (Psalms 36:8) “…to plant the heavens and to found the earth…” this refers to the offerings, as it says “…and to say to Zion – you are My people.” (Isaiah 51:16) R’ Huna bar Pappa said: we went over all of the Scripture and could not find anywhere that Israel was called Zion. Where did we find it? “…and to say to Zion – you are My people.”
ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃
Hark, thy watchmen! they lift up the voice, Together do they sing; For they shall see, eye to eye, The LORD returning to Zion.
בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר (תהלים נ, ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף: א"ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב א"ל אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי א"ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב א"ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים א"ל ותיתי עד פלגא דרקיע ותתן שלמא ותיעול משום פועלים ומשום עוברי דרכים וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י, יב) ופקודתך שמרה רוחי ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ ר"ל רמי כתיב (ירמיהו לא, ח) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב (ישעיהו לה, ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה הא כיצד עומדין במומן ומתרפאין עולא רמי כתיב (ישעיהו כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וכתיב (ישעיהו סה, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מאי בעו התם הנך דכתיב בהו (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם רב חסדא רמי כתיב (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וכתיב (ישעיהו ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעוה"ב ולשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה רבא רמי כתיב (דברים לב, לט) אני אמית ואחיה וכתיב (דברים לב, לט) מחצתי ואני ארפא אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא ת"ר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחיית המתים מן התורה אלא מעתה (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה היללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (ישעיהו נב, ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו' ריננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי יא, כו) מונע בר
R’ Chiya bar Aba said in the name of R’ Yochanan: from where do we learn that the resurrection of the dead is taught by the Torah? As it says “The voice of your watchmen- they raised a voice, together they shall sing…” (Isaiah 52:8) It does not say ‘they sang’ but rather ‘they shall sing’ – from here we learn that the resurrection of the dead is taught in the Torah. And R’ Chiya bar Aba said in the name of R’ Yochanan: in the future all the prophets will sing a song with one voice, as it says “The voice of your watchmen- they raised a voice, together they shall sing…”
וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
And a redeemer will come to Zion, And unto them that turn from transgression in Jacob, Saith the LORD.
ובא לציון גואל. כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א:
And a redeemer shall come to Zion – as long a Zion is in ruins, the redeemer has not yet come:
ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, יבא הגואל לציון להחזיר עטרת ציון והמקדש והסנהדרין גם יבא אל השבים מפשע ביעקב אל בני הגולה שישובו אז בתשובה ע''י הצר הדוחק בם, וא''ת ואיך יתקיימו העם עד העת ההיא, והלא עוד חזון למועד ? משיב.
And a redeemer shall come to Zion – The redeemer will come to Zion to return the crown of Zion, the Holy Temple and the Sandhedrin. He will also come to those of Yaakov who turn from sin, to the children of exile who will then repent through the distress which presses down upon them. And if you say ‘how will the people survive until that time, isn’t there still a long wait?’ The next verse replies:
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (פ)
For there shall be a day, That the watchmen shall call upon the mount Ephraim: Arise ye, and let us go up to Zion, Unto the LORD our God.’
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (פ)
For there shall be a day, That the watchmen shall call upon the mount Ephraim: Arise ye, and let us go up to Zion, Unto the LORD our God.’
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (פ)
For there shall be a day, That the watchmen shall call upon the mount Ephraim: Arise ye, and let us go up to Zion, Unto the LORD our God.’
כיצד מעלין את הבכורים, כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד, ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממנה אומר, קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלהינו.
How do they bring up the first-fruits? All the cities in the region (ma’amad) gather together to the main city of the region and sleep overnight on the streets of the city rather than going into the houses. They rise early in the morning and the appointed supervisor says “Rise! Let us go up to Zion, to the Lord, our God.” (Jeremiah 31:5)
וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃
Be glad then, ye children of Zion, and rejoice in the LORD your God; For He giveth you the former rain in just measure, And He causeth to come down for you the rain, the former rain and the latter rain, at the first.
וְהָיָ֗ה כֹּ֧ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֛א בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה יִמָּלֵ֑ט כִּ֠י בְּהַר־צִיּ֨וֹן וּבִירוּשָׁלִַ֜ם תִּֽהְיֶ֣ה פְלֵיטָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וּבַ֨שְּׂרִידִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה קֹרֵֽא׃
And it shall come to pass, that whosoever shall call on the name of the LORD shall be delivered; For in mount Zion and in Jerusalem there shall be those that escape, As the LORD hath said, And among the remnant those whom the LORD shall call.
וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
And the LORD shall roar from Zion, And utter His voice from Jerusalem, And the heavens and the earth shall shake; But the LORD will be a refuge unto His people, And a stronghold to the children of Israel.
לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ (פ)
Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר (מיכה ג, ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו' רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו' אמר עולא אין ירושלים נפדה אלא בצדקה שנאמר (ישעיהו א, כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
It was taught in a baraita, R’ Yosi ben Elisha says: if you see a generation that experiences much suffering – go check the judges of Israel. This is because any retribution which comes upon the world only comes because of the judges of Israel, as it says “Hearken now to this, you heads of the house of Jacob and you rulers of the house of Israel, who condemn justice and pervert all that is straight. Each one builds Zion with blood and Jerusalem with injustice. Its heads judge for bribes, and its priests teach for a price; and its prophets divine for money, and they rely on the Lord…” (Micah 3:9-11) They are wicked, but they puttheir trust in the One who spoke and brought the world into being. Therefore the Holy One brought three types of punishment upon them parallel to the three sins in their hands, as it says “Therefore, because of you, Zion shall be plowed as a field; Jerusalem shall become heaps, and the Temple Mount like the high places of a forest.” (Micah 3:12) The Holy One does not bring His Presence to rest upon Israel until evil judges and officers are eliminated from Israel, as it says “And I will return My hand upon you and purge away your dross as with lye, and remove all your tin. And I will restore your judges as at first and your counsellors as in the beginning; afterwards you shall be called City of Righteousness, Faithful City.” (Isaiah 1:25-26) Ulah said: Jerusalem will only be redeemed through righteousness, as is says “Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness.” (Isaiah 1:27)
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אתת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:
Once R’ Gamliel, R’ Elazar ben Azaryah, R’ Yehoshua and R’ Akiva were walking on the way and they heard the noise of the multitudes of Rome from Pleita, a hundred and twenty miles away. They began to weep, and R’ Akiva laughed. They said to him: why are you laughing? He said to them: and you, why are you weeping? They said to him: these heathen who bow to idols and offer incense to the stars are sitting quiet and secure, while us - the House which is the footstool of our Gd is burnt with fire, shouldn’t we weep?! He said to them: this is exactly why I am laughing. If this is how He treats those that transgress His will, how much more He will do for those who do His will. Another time they were going up to Jerusalem, and once they reached Mount Scopus they tore their clothes. When they reached the Temple Mount they saw a fox come out of the place of the Holy of Holies - they began to weep and R’ Akiva began to laugh. They said to him: why are you laughing? He said to them: and you, why are you weeping? They said to him: the place of which it is said “any outsider who approaches shall be put to death” (Bamidbar 1:51) has become the haunt of foxes, shouldn’t we weep?! He said to them: this is exactly why I laugh. It is written “And I will call to testify for Myself trustworthy witnesses, Uriah the priest and Zechariah the son of Jeberechiah.” (Isaiah 8:2) What is Uriah doing together with Zechariah? Uriah was during the First Temple and Zechariah during the Second Temple! Rather, the Scripture linked the prophecy of Zechariah to the prophecy of Uriah. In (the prophecy from the days of) Uriah it says “Therefore, because of you, Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) and in Zechariah it says “Old men and old women shall once again sit in the broad places of Jerusalem…” (Zechariah 8:4) So long as Uriah’s prophecy was not fulfilled – I was afraid that Zechariah’s prophecy would not be fulfilled. Now that Uriah’s prophecy was fulfilled – it is certain that Zechariah’s will be fulfilled. They said to him: Akiva you have comforted us! Akiva you have comforted us!
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו'. על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר ארעא, דאת קאים עליה דידי! ודין אמר מה דאת לביש, דידי! דין אמר: חלוץ! ודין אמר: פרח! מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא, זה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה. וזה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה, שנא' ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בהמ"ק. היך מה דאת אמר (מיכה ג): ציון שדה תחרש. ומתוך כך (בראשית ד): ויקם קין אל הבל אחיו וגו'. יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה. ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה, שאני בכור. וזה אומר: אני נוטלה, שנולדה עמי.
“And Cain spoke to Abel his brother, and it came to pass when they were in the field…” (Genesis 4:8) What were they arguing over? They said, come let us divide the world – one will take the land and the other will take the moveable property. This one said: the ground which you are standing on is mine! The other said: the clothes you are wearing are mine! This one said: strip! The other one said: float! As a result “…Cain rose up against Abel his brother and slew him.” (ibid.) R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi: they both took the land and the moveable property. Then what was their argument about? One said: the Holy Temple will be built in my portion! The other said: the Holy Temple will be built in my portion! As it says ‘and it came to pass while they were in the field’ and the field refers to the Holy Temple as it says “Zion shall be plowed as a field” (Micah 3:12) As a result “…Cain rose up against Abel his brother and slew him.” Yehudah bar Ami said: they were arguing about the first woman. R’ Ibo said: the first woman had returned to the dust, so what were they arguing about? R’ Huna said: Hevel was born with a twin sister. This one said: I will take her because I am the first born! This one said: I will take her because she was born with me! As a result “Cain rose up…”
ויחרד יצחק חרדה גדולה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה, אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשיכה אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה, עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת, כיון שנכנס עשו יצא יעקב, שנאמר ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו, כך שיער את השעות שלא יבא עשו ויטול את הברכות, אלא כיון שיצא עשו לצוד שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן ולא הניחו לצוד עד שיבא יעקב ויטול את הברכות, ועל עשו נאמר (תהלים קט) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו, כיצד היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו והשטן מתירן ומבריחן והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכך עשה ב' או ג' פעמים, וכן הוא אומר (משלי יב) לא יחרך רמיה צידו, והיה מגלגל בשעות עד שבא יעקב ונטל את הברכות, וכן הוא אומר אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו, וכיון שנכנס הרשע התחיל קורא לאביו בזדון יקום אבי ויאכל מציד בנו, והכתוב אומר עליו (שם יח) בבא רשע בוא גם בוז, יקום אבי היה גוזר עליו, אבל יעקב לא אמר כן אלא נא בלשון בקשה קום נא שבה ואכלה שלשתן לשון בקשה לשון שפלות וענותנות ואותו רשע אמר יקום אבי ויאכל, אמר ליה הקב"ה ליעקב אתה אמרת קום נא הרי בן בנך משה יאמר לי קומה ה' ויפוצו (במדבר י) אתה אמרת שבה בן בנך יאמר (שם ) שובה ה' רבבות וגו', אבל עשו שאמר יקום אבי בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין, שנאמר (תהלים סח) יקום אלהים יפוצו אויביו, יקום אבי באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד, א"ל מי אתה לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ריח ניחוח ונתישבה דעתו של אותו צדיק שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' התחיל לברכו, אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם, לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדולה והיה תמיה יצחק בלבו ואומר אני רואה גיהנם ועשו מסיק אותו, הוא הצד ציד למה שני פעמים אלא אמר יצחק לעשו את הלכת לצוד ואתה נוצדת, א"ל עשו מה לך אתה תמיה, א"ל ואוכל מכל, מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין, בטרם תבא ואברכהו בקש ליטול את הברכות ולומר גם ארור יהיה, א"ל הקב"ה מה אתה עושה לעצמך אתה מקלל שאתה אמרת לו אורריך ארור ומברכיך ברוך, חזר וקיים את הברכות ואומר גם ברוך יהיה:
... When Yaakok entered, the Garden of Eden entered with him, as it says “…like the fragrance of a field, which the Lord has blessed.” (Genesis 27:27) When Esau entered, Gehinnom entered with him, as it says “Who then (mi eifo) is the one…” (Genesis 27:33) and ‘who then’ only refers to Gehinnom, as it says “…hat you have hewn for yourself here a grave…” (Isaiah 22:16) Another explanation. ‘Like the fragrance of a field.’ He saw that he would rise up, build Zion and offer sacrifices within it, and he blessed him. ‘Field’only refers to Zion, as it says “Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) ‘which the Lord has blessed.’ That of which it is written “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion…” (Psalms 133:3)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃
’Thus saith the LORD of hosts: I am jealous for Zion with great jealousy, and I am jealous for her with great fury.
So said – This section is a consolation for the future, for the days of the messiah during the war of Gog and Magog which will come upon Jerusalem. Then I will be jealous for her sake and I will pour out great fury upon all the nations that come against her:
קנאתי לציון . בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על הבבליים בעבורה :
I am jealous for Zion – This is a reply to the fact that the building of the Second Temple and that redemption were a small thing in their eyes. The prophet said that in truth Zion is very beloved to Me and because of what the Babylonians did to her I was enraged with a great jealousy. I was furiously jealous against the Babylonians for her sake:
כי עזה כמות אהבה עזה אהבה כמות שהקב"ה אוהב אתכם, הדא הוא דכתיב: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו'. קשה כשאול קנאה בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם, שנאמר: (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יצחק את עשו, הדא הוא דכתיב: (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו. קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, שנאמר: (שם כ"ז) וישטום עשו את יעקב. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר (שם ל"ז) וישראל אהב את יוסף מכל בניו. קשה כשאול קנאה שקנאו בו אחיו שנאמר (שם) ויקנאו בו אחיו. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהב יהונתן לדוד, שנאמר: (שמואל א' י"ח) ויאהבהו יהונתן כנפשו. קשה כשאול קנאה קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שם) ויהי שאול עוין את דוד. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאוהב האיש לאשתו, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת. קשה כשאול קנאה קנאה שמקנא לה ואומר לה: אל תדברי עם איש פלוני והלכה ודברה עמו, מיד: (במדבר ה') ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. דבר אחר: כי עזה כמות אהבה אהבה שאהבו דורו של שמד להקדוש ברוך הוא שנאמר: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון קנאה גדולה, הדא הוא דכתיב: (זכריה ח') כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה. רשפיה רשפי אש שלהבת יה רבי ברכיה אמר: כאש של מעלה לא האש מכבה למים, ולא המים מכבין לאש:
... Another explanation. “…for love is as strong as death…” (Song of Songs 8:6) The love with which the generation of persecution loved the Holy One, as it says “For it is for Your sake that we are killed all the time…” (Psalms 44:23) “…zeal is as strong as the grave…” (Song of Songs 8:6) In the future the Holy One will have a great jealousy on behalf of Zion, as it is written “I am jealous for Zion with great jealousy…” (Zechariah 8:2) “…its coals are coals of fire of a great flame!” (Song of Songs 8:2) R’ Berachia said: like the fire above – where the fire does not extinguish the water nor the water extinguish the fire.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ (ס)
Thus saith the LORD: I return unto Zion, and will dwell in the midst of Jerusalem; and Jerusalem shall be called The city of truth; and the mountain of the LORD of hosts The holy mountain.
שבתי אל ציון . הנה כבר השבתי בני הגולה אל ציון וגם אני אשכון בתוך ירושלים וזהו כאשר ישמעו בקול ה' כי עצם הגאולה ההיא היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן לעבוד את ה' ולהתפלל לפניו על גאולה כללית להיות בימיהם כמ''ש והיה אם שמוע תשמעון ( לעיל ו ) ור''ל הגאולה הכללית תהיה בימיכם אם תשמעון בקול ה' : ונקראה . אז תקרא ירושלים עיר האמת כי אז יעשו אנשיה אמת : והר ה' צבאות . הוא מקום הבית יקרא אז הר הקדש לפי שתשכון שם השכינה :
I will return to Zion – Behold, I have already brought the exiles back to Zion and I will also dwell in the midst of Jerusalem. This will come to be when you listen to the voice of the Lord, because the essential purpose of that redemption was in order to establish in that sacred location a place prepared for the sake of serving Gd and to pray before Him that the total redemption occur in their day, as it is written “And it shall come to pass if you hearken to the voice of the Lord your God.” (Zechariah 6:15) That means to say that the total redemption will be in their day if they listen to the voice of the Lord: shall be called – Then you will call Jerusalem the city of truth because atthat time her inhabitants will act in truth: and the mount of the Lord of Hosts – This refers to the place of the Temple. It will then be called the holy mountain because the Divine Presence will dwell there:
‘So said the Lord: I will return to Zion,’ My intention is to return to Zion that My Presence be established there as it was before. Also ‘and I will dwell in the midst of Jerusalem’ among the people, that My Presence will be within them and that prophecy, holiness and all the desirable things which they had in days of old will return to them. However, this is on condition – if Jerusalem will be called the city of truth because of the true justice they will administer there between people and the truth and faithfulness with which they speak, and if the mountain of the Lord of Hosts is called the holy mountain because its priests are sanctified to their Gd. I already mentioned above in Zechariah 7:3 in the name of R’ Yitzchak Abravanel that Israel was afraid then that they would be once again sent into exile because of seven things and this prophecy comes to remove them one by one, as the Rav explained. On the first source of concern, which was the fear they felt once they saw that the Divine Presence did not return to the Second Temple, the prophet said that it is possible He will return His Presence to Zion if they improve their actions, to do what is true and to walk in holiness.
כל אלמנה ויתום לא תענון - ר' יוסי אומר: למה אהב אלהים יתומים ואלמנות? אלא, שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר (שם סח): אבי יתומים ודיין אלמנות. לכך, כל הגוזלן כאלו גוזל להקב"ה, שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר (שמות כב): וחרה אפי והרגתי אתכם. משל לבת מלכים, שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה, כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו, ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקב"ה שרוי ביניהן, שנאמר (תהלים קלב): זאת מנוחתי עדי עד, וכיון שחטאו טרפה אף היא, השליכה בניה עליו, שנאמר (איכה ד): יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות, וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו, מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות, שנא' (זכריה ח): שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים. וכן דוד אומר (תהלים קכז) שובה ה' את שביתנו:
“You shall not oppress any widow or orphan.” (Exodus 22:21) R’ Yosi says: why does Gd love orphans and widows? Because their eyes look only to Him (for help), as it says “O Father of orphans and Judge of widows…” (Psalms 68:6) therefore anyone who robs them it is as if he robbed the Holy One, who is their Father in Heaven, and He is angry at them as it says “My wrath will be kindled, and I will slay you…” (Exodus 22:23) This is like a king’s daughter who went astray on him. She has children who she cast on him and abandoned. When he sees them it is as if he sees his daughter before him and he will exact retribution from anyone who touches them. So too Israel was in Zion and the Holy One dwelled among them, as it says “This is My resting place forever…” (Psalms 132:14) Once they sinned he declared her unfit and she abandoned her children to Him, as it says “We have become orphans and fatherless, our mothers are like widows.” (Lamentations 5:3) And when He sees Israel doing His commandments He regrets what He did to Zion and seeks her merit, as it says “I will return to Zion, and I will dwell in the midst of Jerusalem…” (Zechariah 8:3) and so too David says “Return, O Lord, our captivity…” (Psalms 126:4)
וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃
'Truly it is I that have established My king upon Zion, My holy mountain.'
מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃
Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth.
מציון - שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב.
From Zion – Which is in the middle of the inhabited world by length and breadth
From Zion, the finery of beauty – As it says in the prophecy of Yoel (4:16), “And the Lord shall roar from Zion, and from Jerusalem He shall give forth His voice…” as if from there He sends out His voice that everyone should come to Jerusalem.
מציון, ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם :
From Zion – And Gd will cause His Presence to appear from Zion, because from there He will come to judge the hypocrites and to expose their evil:
לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
Praise waiteth for Thee, O God, in Zion; and unto Thee the vow is performed.
אֹהֵ֣ב יְ֭הוָה שַׁעֲרֵ֣י צִיּ֑וֹן מִ֝כֹּ֗ל מִשְׁכְּנ֥וֹת יַעֲקֹֽב׃
The LORD loveth the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob.
The Lord loves the gates of Zion – It says ‘gates’ because the elders and the wise sit in the gates, as it says “…up to the gate, to the elders…” (Deuteronomy 25:7) and so too in the words of Boaz which describe the elders who were at the gate. (Ruth 4:11) Even though God loves all of the dwelling places of Yaakov, as it says “How goodly are your tents, O Jacob, your dwelling places, O Israel!” (Numbers 24:6) nevertheless He loves the gates of Zion more because there the wise are occupied with the service of Gd.
לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אמר ליה רבא לרפרס בר פפא אימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יוותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אבא משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברמז תצ"ה). ד"א אוהב ה' שערי ציון וגו'. זה שאמר הכתוב עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך וגו' אמרו בני קרח אימתי דתעביד כדין אנן אמרין לך שירין וזמרין לבני קרח מזמור שיר, אימתי, יסודתו בהררי קדש. ד"א יסודתו בהררי קדש יסודתו של ירושלים בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. ד"א יסודתו בהררי קדש כדכתיב והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לסיני ותבור וכרמל וליתן ירושלים בראשם אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שהוא עתיד להיות מזמר והם עונין אחריו שנאמר ונשא הוא מגבעות וכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור. אוהב ה' שערי ציון, בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד לאיזה הוא אוהב מכלם פלטין שהוא בתוך מדינתו, אמר לו הקב"ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב יותר מהם שערי ציון שהיא פלטין שלי:
“Of the sons of Korah, a song with musical accompaniment, whose foundation is on the mountains of the Sanctuary. The Lord loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob.” (Psalms 87:1-2) Raba said to Rafrem bar Pappa: let the master tell us some of the precious words you said to us in the synagogue the name of R’ Chisdah. He replied: This is what R’ Chisdah said ‘what does the verse “The Lord loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob” mean? It means that God loves the gates distinguished by the way of Jewish law (halacha) more than the synagogues and the study halls. This is what R’ Chiya bar Aba said in the name of Ulah: from the day on which the Holy Temple was destroyed the Holy One has nothing in the world except for the four cubits of the law... Another explanation of “whose foundation is on the mountains of the Sanctuary.” (Tehillim 87:1) The foundation of Jerusalem is in the merit of two sacred mountains – Mount Sinai and Mount Moriah.
יְ֭הוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים׃
The LORD is great in Zion; And He is high above all the peoples.
The Lord is great in Zion – Then He will be great in Zion because there He will be magnified above all the nations when He executed judgement on the wicked. In the midrash Shachar Tov it says: The Lord is great in Zion, when He returns His Presence to Zion, in that moment He is great.
בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
Blessed be the LORD out of Zion, Who dwelleth at Jerusalem. Hallelujah.
Blessed is the Lord from Zion – Blessing arises from Zion, and according to the merit of Zion it descends into the world, because He dwells in Jerusalem and watches over all the actions of the people within it, to bless them according to their actions and their sacred service.
אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיהו ה, ט) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר (תהלים קכה, א) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן
... R’ Yochanan said: from the day the Holy Temple was destroyed, a decree was issued on the houses of the righteous that they be destroyed, as it says “In my ears [spoke] the Lord of Hosts, "Truly, great houses shall become desolate, yea, large ones and good ones, without inhabitants.” (Isaiah 5:9) R’ Yochanan also said: In the future the Holy One will return them to their settled state, as it says “A song of ascents. Those who trust in the Lord are like Mount Zion…” (Psalms 125:1) Just as in the future the Holy One will return Mount Zion to its settled state, so too in the future the Holy One will return the houses of the righteous to their settled state.
שלשה פתחים יש לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים
there are three entrances to gehinnom. One in the wilderness, one in the sea and on in Jerusalem.
ויתן לך יתן, ויחזור ויתן לך, יתן לך ברכות, ויתן לך כבישן, יתן לך שלך, ויתן לך של אביך, יתן לך שלך, ויתן לך של אחיך. רבי אחא אמר: יתן לך, ויתן לך אלהותא. אימתי? לכשתצטרך לה, הה"ד (שופטים טו): ויאמר ה' אלהים, זכרני נא! וחזקני נא! אמר לפניו: רבון העולמים! הוי, זוכר לי אותה הברכה שברכני אבא, יתן לך, ויתן לך אלהותא. מטל השמים, זה המן, שנאמר (שמות טז): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשמני הארץ, זה הבאר, שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים, יותר מדאי. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות, כדכתיב (תהלים סו): עולות מחים אעלה לך. ורב דגן, אלו הבחורים, דכתיב (זכריה ט): כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים. ותירוש, אלו הבתולות, דכתיב (שם) ותירוש ינובב בתולות. דבר אחר: מטל השמים, זו ציון, שנאמר (תהלים קלב): כטל חרמון, שיורד על הררי ציון. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות. דגן, אלו הבכורים. תירוש, אלו הנסכים. דבר אחר: מטל השמים, זו מקרא. ומשמני הארץ, זו משנה. דגן, זו תלמוד. תירוש, זה אגדה:
... Another explanation. “…of the dew of the heavens…” (Genesis 27:28) this refers to Zion, as it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion…” (133:3) “…and of the fatness of the earth…” (Genesis 27:28) refers to the offerings, “grain” refers to the first-fruits, “wine” to the libations…
וישא יעקב רגליו - אמר רבי אחא: (משלי יד) חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה, טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמר: הכריסא טענא רגליא. וירא והנה באר בשדה רבי חמא בר חנינא פתר: ביה שית שיטין. והנה באר בשדה, זו הבאר. והנה שלושה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו, ולשבטו, ולמשפחתו. והאבן גדולה על פי הבאר אמר רבי חנינא: כמלא פי כברה קטנה היה בה. ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה. דבר אחר: והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלושה עדרי צאן, אלו שלושה רגלים. כי מן הבאר ההיא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקודש. והאבן גדולה, זו שמחת בית השואבה. אמר רבי הושעיא: למה היו קוראים אותו בית השואבה? שמשם היו שואבים רוח הקודש. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וגללו את האבן וגו', שמשם היו שואבים רוח הקודש. והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא. דבר אחר: וירא והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלושה עדרי צאן, אלו שלושה בתי דינים. דתנן, שלושה בתי דינים היו שם, אחד בהר הבית, ואחד בפתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית. כי מן הבאר ההיא וגו', שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדולה, זה ב"ד הגדול, שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים, אלו בתי דינין שבא"י. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את הדין. והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו. דבר אחר: והנה שלושה עדרי צאן וירא והנה באר, זו ציון. והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה מלכיות ראשונות. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והאבן גדולה על פי הבאר, זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות רומי, שהיא מכתבת טירוניא, מכל אומות העולם. וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, לעתיד לבא, זכות אבות עומדת. דבר אחר: והנה באר בשדה, זו סנהדרין. והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים, שהם יושבים לפניהם. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדולה על פי הבאר, זה מופלא שבבית דין, שהוא מסרס את ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את ההלכה. והשיבו את האבן על פי הבאר, שהיו נושאים ונותנים בהלכה, עד שמעמידים אותה על בוריה. דבר אחר: וירא והנה באר בשדה, זה בית הכנסת. והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה קרואים. כי מן הבאר וגו', שמשם היו שומעים את התורה. והאבן גדולה, זה יצר הרע. ונאספו שמה כל העדרים, זה הצבור. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה. והשיבו את האבן וגו', שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו:
... Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” (Genesis 29:2) This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” (ibid.) This refers to the three pilgrimage festivals. “…because from that well they would water the flocks…” (ibid.) Because from there they would draw the holy spirit. “…and a huge rock…” (ibid.) This refers to the celebration of the water drawing (simchat bet hashoevah). R’ Hoshaya said: why did they call it the celebration of the water drawing, because from there they would draw the holy spirit. “And all the flocks would gather there…” (Genesis 29:3) They would come all the way from Mevo Chamat to the stream of Egypt. “…and they would roll the rock off the mouth of the well and water the sheep…” (ibid.) Because from thee they would draw the holy spirit. “…and then they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.” (ibid) Left to rest for the next pilgrimage festival. Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” This refers to the three courts, as it teaches: there were three courts there – one at the entrance to the Temple Mount, one at the entrance to the Courtyard, and one in the Chamber of Hewn Stones. “…because from that well…” Because from there they would hear the ruling. “…and a huge rock…” This refers to the High Court which sat in the Chamber of Hewn Stones. “And all the flocks would gather there…” This refers to the courts throughout the land of Israel. “…and they would roll the rock off…” Because from there they would hear the ruling. “…and then they would return the rock…” Because they would debate back and forth until the ruling was clear. Another explanation. “And he looked, and behold! a well in the field…” This refers to Zion. “…and behold! three flocks of sheep…” This refers to the first three kingdoms. “…because from that well…” Because they became rich from the devoted property that was hidden away in the Temple courts. “…and a huge rock…” This refers to the merit of the forefathers. “And all the flocks would gather there…” This refers to the wicked kingdom who writes out a conscription from all the nations of the world. “…and they would roll the rock off…” Because they became rich from the devoted property that was hidden away in the Temple courts. “…and then they would return the rock…” The merit of the forefathers stands for us in the future…
ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם ראש חדשים - הדא הוא דכתיב (שיר ב, ח): קול דודי הנה זה בא... (וכל הענין בפרשיות עד עמכם), שנאמר (שם שם, י): ענה דודי ואמר לי: מה את עושה כאן במקום טמאים, (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם?! קומי לך רעיתי, יפתי, ולכי לך. אמר לפניו: רבון העולמים! ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד, ועדיין לא שלמו. אמר ליה: כבר שלמו, שנאמר (שם שם, יא): כי הנה הסתיו עבר, מיד גלו הצדיקים את ראשיהם, שהיה מכוסה שנאמר (שם שם, יב): הנצנים נראו בארץ, אלו הן: שבטו של לוי, שהיו צדיקים כולן. דבר אחר: הנצנים, אלו הכהנים (דה"א ו, לה): בני אהרן, אלעזר בנו, פנחס בנו. דבר אחר: הנצנים, אלו המלכים, דוד ושלמה, רחבעם אסא אביה. דבר אחר: הניצנים, אלו הלוים (שם טז, ה): אסף הראש ומשנהו זכריה. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר (שיר שם, שם): עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוים לומר לפני שירים ומזמורים. דבר אחר: עת הזמיר הגיע, כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו את השירה, אמר (שיר שם, שם): קול התור נשמע בארצנו, ששמע קולן של ישראל, בזכות אברהם שהקריב תור וגוזל. מה כתיב אחריו? (שם שם, יג): התאנה חנטה פגיה, אלו הצדיקים והישרים. (שם שם, שם): והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הבינונים שעשו תשובה, מכאן ואילך. (שם שם, שם): קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, כשיצאו ישראל ממצרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לכם חדש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון, שנאמר: ראש חדשים. דבר אחר: ראשון הוא לכם כביכול הקדוש ברוך הוא, שנקרא ראשון, שנאמר (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון, וציון נקרא ראשון, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ועשו נקרא ראשון, שנאמר ( בראשית כה, כה): ויצא הראשון וגו'. ומשיח נקרא ראשון, שנאמר (ישעיה מא, כז): ראשון לציון הנה הנם. יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון, ויפרע מן עשו שנקרא ראשון. ויבא משיח שנקרא ראשון, בחדש הראשון, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים וגו': דבר אחר: החדש הזה לכם אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם! אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב (דניאל ד, יד): בגזירת עירין פתגמא? אמר להם: אני ואתם מסכים, על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר (תהלים נז, ג): אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. וכן הוא אומר (ויקרא כג, לז): אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו'. אתם, בין בזמנן, בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך, הרי מסורה בידכם ברשותכם, אם אמרתם הן, הן! אם אמרתם לאו, לאו! מכל מקום יהא החדש הזה לכם. ולא עוד, אלא אם בקשתם לעבר את השנה, הריני משלים עמכם, לכך כתיב: החדש הזה לכם: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (זכריה ד, יד): אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. אמר רבי לוי: מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב: אלה שני בני היצהר. למה הדבר דומה? למלך שבקש לישא אשה ובאו ואמרו לו: ענייה היא, אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד. כך אמר הקדוש ברוך הוא: דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, הדא הוא דכתיב ( שיר ב, ח): קול דודי הנה זה בא. כשהלך משה ואמר לישראל, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות יג, ד): היום אתם יוצאים בחדש האביב. אמרו לו: היכן הוא? אמר להם: הרי עומד, קול דודי הנה זה בא. אמר רבי יהודה: מהו (שיר שם, שם): מדלג על ההרים? אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל, אינן נגאלים לעולם! אלא למי אני מסתכל, לאבותיהם הקדושים! שנאמר (שמות ו, ה): וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'. בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב: מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. דבר אחר: אמר רבי נחמיה: מהו מדלג על ההרים? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אין להם מעשים לישראל שיגאלו, אלא בזכות הזקנים, שנאמר (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל. ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה (שופטים יא, לז): וירדתי על ההרים, וכי אל ההרים היתה הולכת?! אלא על הזקנים היא אומרת, שהלכה להראות לזקנים, שהיא בתולה טהורה, ולכך כתיב: מדלג על ההרים. דבר אחר: אמר רבי אלעזר: מהו מדלג על ההרים? אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים, שנאמר (בראשית לו, לא): ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אם אני מניח לעשו שיהא מעמיד מלכים עוד, היאך ישראל עומדין? הריני מדלגן ועושה אותן אלופים, שנאמר (שם שם, מג): אלה אלופי בני עשו. ואין הרים אלא עובדי כוכבים, שנאמר (זכריה ו, א): והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים: בארץ מצרים - למה אינו אומר במצרים? אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא: כתיב בתורה (דברים כד, יא): בחוץ תעמוד, אף אני אעשה כך, בארץ מצרים ולא במצרים. וכן אמר משה (שמות ט, כט): כצאתי את העיר. אמר רבי שמעון: גדולה חיבתן של ישראל, שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים, ובמקום טנופת ובמקום טומאה, בשביל לגאלן. משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות, אומר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת, וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי. כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' וגו', היו בין הקברות, שנאמר (שמות יב, ל): כי אין בית אשר אין שם מת. ואומר (במדבר לג, ד): ומצרים מקברים. אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלן? להניחן אי אפשר, מוטב לירד ולהצילן, שנאמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציא, קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר (ויקרא טז, לג): וכפר את מקדש הקדש (שם שם, טז): וכפר על הקדש: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שיר ו, י): מי זאת הנשקפה כמו שחר. ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל, כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל, לא כפרו בהקדוש ברוך הוא. בגלות בבבל מנין? שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר. נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר (ישעיה יד, יב): איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר (דניאל ו, יא): וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם ערב ובקר וצהרים. ולמה היה שוחר ומתפלל? כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל ועליו. אמר שלמה (משלי יא, כז): שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר (שם ח, יז): אני אוהבי אהב וגו'. וכן מצינו שהשלך דניאל לגוב אריות לא ניזק, שנאמר (דניאל שם, כג): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא ניזוקו, שנאמר (שם ג, כז): ושער ראשיהן לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכך הנשקפה כמו שחר, ועשו לעובדי כוכבים, להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן (שם שם, כח): בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו (שם שם, כו): עבדוהי די אלהא עילאה. וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות (שם ו, כז): להוון זעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל די הוא אלהא חייא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר. יפה כלבנה- בגלות מדי, אתה מוצא בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע, הכל שמחין ומהלכין בדרך. כך בימי אחשורוש, שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר (אסתר ח, טז): ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה, בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה, כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה (שם ד, יא): ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. לפיכך, יפה כלבנה, בגלות מדי. ברה כחמה - במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש גבור נקרא, שנאמר (תהלים יט, ו): ישיש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד כנגד השמש, הכל בורחים ממנו, שנאמר (שם שם, ז): ואין נסתר מחמתו. כך במלכות יון, הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא, וברחו מפניהם האוכלוסין של יון ונהרגו כולן. וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם (יואל ד, י): כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. ואומר (שופטים ה, לא): כן יאבדו כל אויביך ה' וגו' לקיים מה שנאמר: ברה כחמה. איומה כנדגלות - באדום. למה נקרא שמה איומה? לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא. מהו איומה כנדגלות? אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר (ירמיה לא, לה): אם ימושו החוקים וגו'. איומה כנדגלות, אין דגלים אלא צבאות, שנאמר (במדבר ב, ג): דגל מחנה וצבאו ופקודיהם. וכן דגלי השמים והמלאכים, ודגלי הארץ ישראל. צבאות השמים מלאכים, שנאמר (דה"ב יח, יח): וכל צבא השמים עומדים וגו'. צבאות הארץ ישראל, שנאמר (שמות יב, מא): יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ואדון שניהם, הקדוש ברוך הוא, וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר (דברים כח, י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכך נאמר: איומה כנדגלות, שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים. במלאכים נאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עומדים ממעל לו. ובישראל נאמר (דברים כט, ט): אתם נצבים היום. המלאכים אומרים: בכל יום: קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב. המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים קד, ד): משרתיו אש לוהט. וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש. המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא, והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר (איכה ג, כג): חדשים לבקרים. כך ישראל, משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן, וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל לו, כו): ונתתי לכם לב חדש לכך כתיב: איומה כנדגלות: דבר אחר: החדש הזה לכם מה כתיב בפרשה? (שמות יב, כב- כג): ולקחתם אגודת אזוב ועבר ה' לנגוף את מצרים, הדא הוא דכתיב (במדבר כג, ט): כי מראש צורים אראנו, אלו האבות, שנאמר ( מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא, עד שעמדו האבות. משל למלך, שהיה מבקש לבנות מדינה. גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה. בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד. שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר, והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול. אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו. כך מתחלה היה העולם מים במים, והיה האלהים מבקש לכונן עולמים, ולא היו הרשעים מניחין, מה כתיב בדורו של אנוש (בראשית ד, כו): אז הוחל לקרא בשם ה'. עלו המים והציפום, שנאמר (איוב ט, ט): עושה עש כסיל וכימה וגו'. וכן דור המבול היו רשעים, מה כתיב בהם (שם כב, יז): האומרים לאל סור ממנו. עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר (שם שם, טז): ונהר יוצק יסודם. וכתיב (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר (ש"א ב, ח): כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. לכך כתיב: כי מראש צורים אראנו (במדבר שם, שם): הן עם לבדד ישכון. מהו הן: כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י'. ב"ח הרי י'. ג"ז הרי י'. ד"ו הרי י'. נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג י"צ הרי ק'. כ"פ הרי ק'. ל"ע הרי ק'. מ"ס הרי ק'. נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן, מפורשים, שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה, או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר (במדבר כג, ט): הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ומה אני עושה? כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה, אני הורגו, שנאמר (שם שם, כד): הן עם כלביא יקום מיכן אתה למד, אתה מוצא, בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר (שמות יז, יג): ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. בא סיסרא והרגוהו, שנאמר (שופטים ד, טו): ויהם ה' את סיסרא. וכן כל אויביהם. וכן בצאת ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא אומר להן (שמות יב, כב): ואתם לא תצאו וגו' הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר (שם שם, כג): ועבר ה' לנגוף את מצרים הדא הוא דכתיב: הן עם כלביא יקום. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה, אף אתם עשו אותו ראש חדש, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים: משל למלך, שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. ואמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכסא שלך, היאך הכל יודעים שאתה מחבבני?! אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך, הכל נותנין לי קילוס. כך נתן האלהים לאברהם העולם, שנאמר (בראשית יח, יז): וה' אמר המכסה אני מאברהם?! כיון שנתן לו הכל, אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה, לא נתת לי כלום! ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש, שנאמר (שם מח, כב): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. וכיון ששמע אברהם כן, מה אמר: (תהילים ס, ח): אלהים דבר בקדשו אעלוזה: דבר אחר: החדש הזה לכם ראש חדשים משל למלך, שנולד לו בן ועשה יום טוב, ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה. אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא. כך, עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם, עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו, התחילו מונין לחדשים, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, מד- מה): ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו, הביא האלהים המכות על המצריים, (שם שם, כח): שלח חשך ויחשיך. התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים (שם שם, לח): שמח מצרים בצאתם. משל למלך, שהיו הכל מכבדין אותו. עד כמה היו מכבדין אותו? עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן. כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו, והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר (שמות ה, א): ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם, ולא מצא שם את השם הזה. משל לעבד, שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים שנאמר (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש, ואמר: אין כיוצא בזה. כך, הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו, התחיל מרגיש וצווח (שמות ט, כז): ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה?! אלא לקיים מה שנאמר (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם. וכתיב (שם שם, כד): מסיר לב ראשי עם הארץ. ומהו כן שאמר ה' הצדיק? כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז, היה המכה ממלא את כולה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר (ישעיה כו, י): כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'. משל למה היתה כנסת ישראל דומה? למלך שהיתה לו בת אהובה. נתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר (שיר ז, ב): מה יפו פעמיך. (שם ו, יב): לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב (תהלים עח, כז): וימטר עליהם כעפר שאר. (שם קו, ט): ויוליכם בתהומות (שמות יג, כא): וה' הולך לפניהם יומם. הכל בזכות אברהם, שנאמר (תהלים קה, מב-מד): כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ויתן להם ארצות גוים. למה? (שם שם, למה): בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו: דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב (שם לג, יב): אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו, קבע בו ראש חדשים של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר (מיכה ז, טו): כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובו נולד יצחק, ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות, ובו רמז להם לישראל, שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. משל למלך, שהוציא את בנו מבית האסורין. אמר: עשו אותו יום טוב, כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור, מעול ברזל לחיים, מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה. כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין, שנאמר (תהלים סח, ז): מוציא אסירים בכושרות מחשך וצלמות, שנאמר (שם קז, יד): ויוציאם מחשך וצלמות. מעול ברזל לעול תורה, מעבדות לחירות, שנאמר (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם משעבוד לגאולה, שנאמר ( ירמיה נ, לד): גואלם חזק ה' צבאות שמו. לכך קבע להם שמחה, שהוא נפרע מאויביהם עליהם, שנאמר (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך: דבר אחר: החדש הזה לכם רבי מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה, כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר (ש"ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזה לי ולכם, שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר: דברו אל כל עדת בני ישראל ותהא שמחתכם שלימה, אפילו מי שהוא עני. שה תמים זכר בן שנה, שה בשביל, (בראשית כב, ח): אלהים יראה לו השה וגו'. תמים, לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו. זכר, שהוא הורג כל בכוריהם של מצרים, וחס על בכוריהם של ישראל. מן הכבשים ומן העזים תקחו, כשם שאני הורג האדם והבהמה, השבי והשפחה, כך רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצים, ויהיו משמרין אות,ו שהוא לכם שמחה (נוסחה אחרת: שמירה): גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת. ושחטו אותו, אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות, שאני פוסח עליכם ומגין עליכם, ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל, שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש. ומצות, בשביל שרה, שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם. מרורים, בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים, כך רדפו עשו. ולא תותירו ממנו עד בוקר, כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו עד בוקר. משל למלך, שאמר לבניו: היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון, שאם תעלו לפני לבימה, שאעבור אילוגין שלכם לאחר. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני, היאך אני חס עליכם ברחמים, בדם פסח ובדם מילה, ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים. וכן ישראל אומר (תהלים ט, י): ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה: דבר אחר: החדש הזה לכם אמר שלמה (משלי ח, טו): בי מלכים ימלוכו. אמר רבי לוי: משל לדוכוס, שזרקו לו הלגיונות פורפירא. מה עשה? פונה לופס, ושורף את השטר, ומוציא הלגיונין, והיא נקראת ראש למלכותו. כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים. פונה לופס, שנאמר (שמות יד, ח): ובני ישראל יוצאים ביד רמה. ושרף את השטר, שנאמר (שם יב, מ): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. ומוציא לגיונין והיא נקראת ראש למלכותו. החדש הזה לכם, לקיים מה שנאמר: בי מלכים ימלוכו: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים. זה שאמר הכתוב (תהלים מג, ג): שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר (דברים לג, ח): וללוי אמר תומיך ואוריך. וכן כתיב (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מלמד, שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקדוש ברוך הוא (שמות ג, יא): מי אנכי וכי כך הבטחת לאבותם, שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם?! ומי אנכי שאלך (שם שם, שם): וכי אוציא את בני ישראל?! וכי אני הוא אותו, שכתוב בו ( בראשית טו, יד): דן אנכי, שאתה משלחני לגואלן?! לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי! לא כך אמרת ליעקב (שם מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה! ולי אתה אומר מי אנכי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! אני יורד ומצילן! אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה. אימתי? בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר (שם יב, יז): וינגע ה' את פרעה. ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ששים רבוא אנשים וששים רבוא נשים וששים רבוא בנים, איני יורד ומצילן?! אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני, שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותן, לכך כתיב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כו): שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו, כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא, כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר (יהושע כד, ה): ואגוף את מצרים. וכן (במדבר לג, ד): באלהיהן עשה ה' שפטים. כיון שנגף אותם במכת בכורות. מה עשו? נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודת כוכבים שלהם. אמר רבי ברכיה: המצרים מבקשין ומחזרין, היאך לברוח מן הנגף ולא היו מוצאין. למה? שנאמר (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. רשעים, אלו המצריים, שנאמר (שמות ט, כז): ואני ועמי הרשעים. מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה? על שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הכה את אלהיהם עמהם. מי שהיה של עץ היה נרקב, של אבן היה נמס, של כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן, כשם שהיו מתחלתן, שנאמר (במדבר לג, ד): ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם. למה? בשביל להטעותן, לכך כתיב (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם. וכן ישעיה אומר (ישעיה מג, טז-יז): הנותן בים דרך המוציא רכב וסוס חיל ועזוז, כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא (שמות יד, ב): וישובו ויחנו לפני פי החירות (שם שם, ג): ואמר פרעה לבני ישראל: נבוכים הם בארץ. קרא לכל חיילותיו ואמר להם: אי אתם יודעים, שבעל צפון כנס על ישראל, כל האריות שבמדבר, כענין שנאמר (דניאל ו, כג): שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר (שמות שם, י): והנה מצרים נוסע אחריהם. פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד (שם שם, שם): וייראו מאד. אמר להם הקדוש ברוך הוא (שם שם, יג): אל תיראו! אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שם שם, כו): נטה ידך על הים מיד, (שם שם, כז): ויט משה את ידו (שם שם, שם): ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן חבריה ונס לקראתו?! אלא, שהטעה אותם הקדוש ברוך הוא ולא היו מוצאין היכן לנוס, והיו נסים לקראתו עד שנשתקעו תהומות, שנאמר ( שם שם, שם): וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומרת (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. ועל בעל צפון שבטחו עליו, נאמר (שם שם, שם): ותקותם מפח נפש. וכן לעתיד לבוא, כשיכנסו כל העובדי כוכבים, מביאין עבודת כוכבים שלהם שיצילו אותם, שנאמר (מיכה ד, ה): כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד. וכיון שבאין מה הקדוש ברוך הוא עושה בהם? מתיכן, והן רואין ומתביישין, והם משליכין אותם, והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים. וכן ישעיה אומר ( ישעיה ב, יב): כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אלו הטיוסין שלהם, (שם שם, יח): והאלילים כליל יחלוף. ומה הן עושין? הולכין ומטמינים עצמם, שנאמר (שם שם, יט): ובאו במערות צורים ובמחלות עפר. וכתיב (שם שם, כ): ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: בורחים אתם, ראו מה הכתבתי, (עמוס ט, ג): ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש, חיאל שנטמן בבעל, בהר הכרמל, שזרק אש בעצים לא נגפתיו?! ואם יסתרו מנגד עיני. ואומר (שם שם, ב): אם יחתרו בשאול. אותה שעה (איוב יא, כ): ועיני רשעים תכלינה, אבל הצדיקים, עליהם הוא אומר (משלי יח, י): מגדל עוז שם ה': דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל? אמר רבי יצחק נפחא: משל למטרונה, שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי. אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה, אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים, ונגלה הקדוש ברוך הוא כביכול עמהם, שנאמר (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה.וכן בבבל, שנאמר (ישעיה מג, יד): למענכם שלחתי בבלה. וכן במדי שנאמר (ירמיה מט, לח): ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי, שנאמר (ישעיה כא, ב): עלי עילם צורי מדי. ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר (זכריה ט, יד): וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו אמרו לו להקדוש ברוך הוא: כל כך למה? אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע. במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר (שיר ד, יב): גן נעול אחותי כלה. בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר (דניאל ג, יז): הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר (אסתר ג, ב): ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ביון לא כתבו על קרן השור, שאין להם חלק באלהי ישראל. באדום אם הקדוש ברוך הוא יאמר הן, מי יאמר לאו?! שנאמר ( ישעיה סג, א): מי זה בא מאדום. אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ, היו אנשים אומרין: בגורן הוא! מה עשה? נכנס ובידו פרכיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם. כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל: היכן אלהיכם? שנאמר ( דברים לב, לז): אי אלהימו (ישעיה מז, ח): ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח וגו'. מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה? (דברים שם, מב): אשכיר חצי מדם, ולא זאת בלבד, אלא שעתיד לדרכן, שנאמר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי והוא עתיד לדרוך במנעלו לכל גדולי אדום, שנאמר (תהלים ס, י): על אדום אשליך נעלי: דבר אחר: בארץ מצרים משל לאחד, שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן, וחתך את זנבו, ומעכשיו, מהו טוב? כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל, מה שאי אפשר, וכן אדום. מה עשה הקדוש ברוך הוא במצרים? פרע מהם, שנאמר (תהלים קלו, י-טו): ונער פרעה וחילו בים סוף. ובאדום כתיב (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי. אמר רוח הקודש (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול את ישראל מאדום. (דניאל ט, טז): ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו ואין אתה פודה אותנו?! אמר להם: הן אמרו לו: השבע לנו, ונשבע להם, שכשם שפדה אותנו ממצרים, כך הוא יפדה אותנו מאדום! ולא עוד, אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו, בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר (ישעיה מט ז): כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו. משל לעץ נאה, שהיה נתון בבית המרחץ. נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ, וכל הפגאנים, וכן כל אחד ואחד מהן מתאוים לפסוע עליו. לאחר ימים שלח פרוטומו שלו לאותה מדינה שיעשה לו איקונין, ולא מצא עץ, חוץ מאותו שהיה במרחץ. אמרו האומנין לשלטון: אם מבקש אתה להעמיד האיקונין, הבא את העץ שיש במרחץ, שאין לך טוב ממנו. הביאוהו ותקנו אותו כראוי, ונתנוהו ביד צייר וצייר את האיקונין עליו, והעמידה בתוך הפלטון. בא השלטון וכרע לפניה, וכן דוכוס, וכן אפרכוס, וכן הפרופיסטון, וכן הלגיונות, וכן דימוס, וכן כולם. אמרו להן אותן האומנין: אתמול הייתם מדיישין את העץ הזה במרחץ, ועכשיו אתם משתחוים לפניו?! אמרו להם: אין אנו כורעים לפניו בשבילו, אלא בשביל פרוטומו של מלך, שהיא חקוקה עליו. כך אומרים אנשי גוג: עד עכשיו היינו עושים בישראל, מה שאי אפשר, שנאמר: לבזה נפש למתעב גוי, ועכשיו לישראל אנו משתחוים?! אומר להן הקדוש ברוך הוא: הן! בשביל שמי שכתוב עליהם, שנאמר (ישעיה שם, שם): למען ה' אשר נאמן. וכן משה אומר (דברים כח, י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו'. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים היה נוטל הפנס ומהלך לפניהם שנאמר (שמות יג, כא): וה' הולך לפניהם יומם. וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום, שכן אמר ישעיה (ישעיה נב, יב): כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וכתיב (שם מב, ט): הראשונות הנה באו וגו', לקיים מה שכתוב: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה: דבר אחר: בארץ מצרים, בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא? בשביל עצמו. משל לבן בית, שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש. אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו. אמר: יפה עשה הפונדקי, שאני אמרתי לו, אני מוציאו ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידין הן בניך להשתעבד במצרים ואחר כך אני גואלן, שנאמר (בראשית טו, יג): ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. וכתיב ( שם שם, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. שלח הקדוש ברוך הוא משה לגואלן ולא רצה פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם: דן אנכי וכי משה אנכי, או אהרן אנכי לא אמרתי, אלא (תהלים פא, יא): אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים: דבר אחר: בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים? בשביל משה. אמר רבי נסים: משל לכהן, שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס, בקש לאכול תאנים. אמר לאחד: לך אמור לאריס, שבעל הגינה אומר לך, שתביא לו שתי תאנים. הלך ואמר לו כך. השיבו האריס: מי הוא בעל הגנה? לך למלאכתך! אמר לו הכהן: אני אלך לגנה! אמרו לו: למקום טמא אתה הולך?! אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות, הולך אני ולא יתבייש שלוחי! כך כשהיו ישראל במצרים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה! הלך ואמר לו (שם ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' (שם שם, ד): לכו לסבלותיכם! אמר הקדוש ברוך הוא: אלך למצרים, שנאמר ( ישעיה יט, א): משא מצרים. אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך, למקום טומאה?! אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: דבר אחר: החדש הזה לכם למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן? לפי שקדוש החודש בשלשה. כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: אני ואתם נקדש את החודש, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן אבל עיבור השנה, בעשרה זקנים, כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש, ואב בית דין עמהם ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית דין: מבקשים אנו לעבר את השנה, שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש, גוזר את עמנו? והוא אומר להם: מה שדעתכם, אף אני עמכם. באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר (תהלים קיב, ד): זרח בחשך אור לישרים, מה שהן גוזרין, הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר (שם נז, ג): אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר (ש"ב כג, ג): צדיק מושל ביראת אלהים. ומנין להתועד בעשרה זקנים? שנאמר (קהלת ז, יט): החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר. וכן בימי שלמה, כשהיה שלמה מעבר את השנה, היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר ( משלי כו, טז): חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. מהו חכם עצל בעיניו? שהיה שלמה תופס פיו, שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, וכך הוא אומר (שם כג, א): כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ואומר (שם שם, ב): ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה הרי עשרה: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ט): הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. וכי יש לעתיד לבא חדשות, והא כתיב (קהלת א, ט): מה שהיה הוא שיהיה?! אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבא. הראשונה, שהוא עתיד להאיר לעולם, שנאמר (ישעיה ס, יט): לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. וכי יכול אדם להביט בהקדוש ברוך הוא?! אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש, מאיר ארבעים ותשעה חלקי אור, שנאמר (שם ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, ואפילו אדם חולה הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפא, שנאמר (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. השניה, מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל שיש לו מחלה, שנאמר (יחזקאל מז, ט): כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יהיה וגו'. השלישית, עושה האילנות ליתן פירותיהן בכל חדש וחדש, ויהיה אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר ( שם שם, יב): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו' לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים. הרביעית, שהם בונים כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא, שנאמר (שם טז, נה): ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן. החמישית, שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר, שנאמר (ישעיה נד, יא): הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, וכתיב (שם שם, יב): ושמתי כדכד שמשותיך, ואותן אבנים מאירות כשמש, ועובדי כוכבים באין ורואין בכבודן של ישראל, שנאמר (שם ס, ג): והלכו גוים לאורך. הששית, (שם יא, ז): ופרה ודוב תרעינה. השביעית, שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר (הושע ב, כ): וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים. השמינית, שאין עוד בכי ויללה בעולם, שנאמר (ישעיה סה, יט): ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. התשיעית, אין עוד מות בעולם, שנאמר (שם כה, ח): בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר. דבר אחר: החדש הזה לכם - הדא הוא דכתיב (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופירשם. אנו מוצאין ממעשה בראשית, משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים ואחר כך ( שם שם, ג): ויאמר אלהים יהי אור. ודוד פרשו מאחר שברא אור, ברא שמים, שנאמר (תהלים שם, ב): עוטה אור כשלמה. והדר נוטה שמים כיריעה, הרי למדנו, משברא אור, ברא שמים. שלשה בריות קדמו את העולם: המים, והרוח, והאש. המים, הרו וילדו אפלה. האש, הרה וילדה אור. הרוח, הרה וילדה חכמה. ובשש בריות אלו העולם מתנהג: ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחשך, ובמים. לפיכך, דוד אמר (שם שם, א): ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד. אדם רואה עמוד נאה, אומר: ברוך המחצב שנחצב ממנו. נאה העולם, ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר. אשריך העולם, שהקדוש ברוך הוא מלך (המליך): בך בשר ודם. צר איקונין שלו על הטבלא של עץ, הטבלא גדולה מצורתו, האלהים, יהי שמו מבורך, הוא גדול, ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר (ישעיה כו, ד): כי ביה ה' צור עולמים. מה תלמוד לומר צור עולמים? שני עולמים עליו, אינן חשובין כלום, לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד. משעטף את האור, חזר וברא את העולם, שנאמר (תהלים קד, ב): עוטה אור כשלמה וגו'. בשר ודם משבונה את הבית, הוא בונה את העליה, האלהים אינו כן, משמתח מעזיבה, בנה עליה, ומשבנה עליה העמיד אותן על אויר העולם, על בלימה. ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך האסטים שלו, על סערה. ומי מודיעך כל הדברים האלו? דוד, שהוא פירש מעשה אלהים, להודיע לבאי עולם גבורתו, שנאמר (תהלים שם, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו, לא בנחשת ולא בברזל, אלא בגזוזטראות של מים. ואחר כך בנה את העליות, לא באבן ולא בגזית, אלא רכסים של מים, שנאמר: המקרה במים עליותיו. בשר ודם, עושה סרגלא שלו חזקה, שתשא כל משאו ועושה אותה, בברזל, בנחושת, ובכסף, ובזהב. והאלהים, יהי שמו מבורך. הענן אין בו ממש, ועושה סרגלין שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו. בשר ודם, אם היה לפניו דרך של שקיעה, מהלך הוא על אבנים, שהם קשים. והאלהים אינו כן, אלא עוזב את הענן הנראה, ומהלך על הרוח, שאינו נראה, שנאמר (שם שם, ג): המהלך על כנפי רוח. בשר ודם, מכתיב לו סטרטיוטין גבורים, בריאים, כדי ללבוש קסדא, ושריון, וכלי זיין. והקדוש ברוך הוא, הכתיב סטרטיוטין שלו, שאינן נראין, שנאמר (שם שם, ד): עושה מלאכיו רוחות. הרוח יוצא והברק אחריו, שנאמר (שם שם, שם): משרתיו אש לוהט, משברא רקיע, ברא מלאכים ביום השני, ובו ביום ברא גיהנם, שאין כתוב בו כי טוב, כגון: בשר ודם, שהוא קונה עבדים ואומר: עשו אספתין! אמרו לו: למה כך? אמר להם: שאם ימרדו ישמעו אספיקולא. כך אמר הקדוש ברוך הוא: בורא אני גיהנם, שאין כתוב בו "כי טוב", שאם יחטאו בני אדם יורדין לתוכו. ומנין שנבראת גיהנם ביום השני? שכן הנביא מפרש (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה מן היום שאדם יכול לומר: אתמול ואימתי, אדם יכול לומר אתמול ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו. ואחר כך ברא יבשה, בשלישי בשבת, שנאמר (תהלים שם, ה): יסד ארץ על מכוניה. ואותה שעה, אחד ערום ואחד לבוש, כגון: בשר ודם, שיש לו שני עבדים, הפשיט כסותו של אחד והלבישה לחבירו. כך אמר האלהים (בראשית שם, ט): יקוו המים, גלה את הארץ וכסה את התהום. וכן דוד אומר (תהלים שם, ו): תהום כלבוש כסיתו. (תהלים שם, ז): מן גערתך ינוסון. כגון בשר ודם, שראה גתו מלאה ענבים והכרם לבצור. אמרו לו: והיכן אתה נותן שאר ענבים, בשביל שהגת קטנה? אמר להם: אני עושה גת, שתטול לכל הענבים שבכרם. מה עשה? רפש הענבים ובעט ראשון ראשון, ואחר כך הביא את הענבים שבכרם, והחזיק הגת כל הענבים. כך היה כל העולם מלא מים במים, והארץ שקועה במים. אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית שם, שם): ותראה היבשה. אמרו המים: הרי העולם אנו מלאים, ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין? יהי שמו מבורך, בעט באוקיינוס והרגו, שנאמר (איוב כו, יב): בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ, אלא לשון הריגה, שנאמר (שופטים ה, כו): ומחצה וחלפה רקתו, כשהרג אותן, יש אומרים: שהן בוכין עד היום הזה, שנאמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים. ולמה הרג אותן? שהבית שהוא מחזיק מאה חיים, מחזיק אלף מתים, לכך נקרא אוקיינוס, "ים המות", ועתיד אלהים לרפאתו, שנאמר (יחזקאל מז, ח): אל הימה המוצאים ונרפאו המים, כיון שראו שאר המים שבעט באוקיינוס, לקול צעקתו ברחו חביריהן, כמו חמר. בשר ודם, שהוא הולך והיו לפניו שני עבדים, אותן הראשונים רצין ובורחין, כך היו שאר המים שבעולם, בורחים מקול צעקתו של אוקיינוס, שנאמר ( תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון, והיו בורחין ולא היו יודעין להיכן בורחין, שנאמר (תהלים שם, ח): יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. כגון עבד בשר ודם שאמר לו אדונו: המתן לי בשוק ולא אמר לו היכן ימתין, התחיל העבד אומר: שמא אצל בסילקי אמר לי להמתינו, או שמא אצל בית המרחץ אמר לי, או שמא בצד פיטרון אמר לי! עלה מצאו סטרו מסטר, אמר לו: על שער פלטרין של אפרכוס שלחתיך! כך היו המים חוזרים, כששמעו שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא לדרום ולא לצפון אמר להם, אלא היו פוזרין, יעלו הרים ירדו בקעות, סטרן הקדוש ברוך הוא מסטר, אמר להם: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך! מנין כן? שנאמר (שם שם, ח): אל מקום זה יסדת להם וזהו מקומו של לויתן, שנאמר (שם שם, כו): לויתן זה יצרת לשחק בו (שם שם, ט): גבול שמת בל יעבורון. כגון בשר ודם, שהכניס בהמתו לדיר ונעל המסגר בפניה, כדי שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא את הים בחול והשביעו, שלא יצא מן החול, שנאמר (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים (תהלים שם, י). המשלח מעיינים בנחלים, כגון בשר ודם, שיש לו עקלים של זיתים, כבש את הקורה זה על זה והשמן יורד מלמעלה והשמן יורד מלמטה, כך ההר מכאן וההר מכאן כבושין על המעיינות, והן מקטיעין ויוצאין מבין ההרים, לכך כתיב: המשלח מעיינים בנחלים. אחר כך מה דוד אומר (שם שם, יט): עשה ירח למועדים, שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש, ומהן ברא ללבנה, שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כולן, חוץ מאחד עשר חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן, כגון אפרכוס ודוכס, שהיו נוטלין דונטיבא. אפרכוס נוטל לפי כבודו ודוכס לפי כבודו. כך השמש נקרא גדול והלבנה נקראת קטן, לכך השמש נקרא גדול, שהוא גדול על הלבנה אחד עשר יום, לכך ברא הלבנה בשביל מועדות, שיהיו ישראל מרבין וממעטין כלבנה, ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות, שכל השנה מונה לחמה, לשני עולם, ולשנים של בני אדם, והוא שיודע קצו של כל אדם ואדם, כמה שנים ראה השמש. וכל הימך לומר, שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה. עמד דוד ופירש: עשה ירח למועדים. אמרו לו לדוד: עד שאנו במצרים נטלנו חדש של לבנה, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם: העשירית, שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר (שם לה, י): ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (משלי ה, יז): יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מזהיר עובדי כוכבים על עבודת כוכבים, אלא לכם, שנאמר (ויקרא כו, א): לא תעשו לכם אלילים, לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר ( הושע ה, א): שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כד, יג): ולך תהיה צדקה. הרחמים שלכם, שנאמר (שם יג, יח): ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ושמיטים ויובלות שלכם, שנאמר (ויקרא כה, י): וקדשתם את שנת החמשים שנה. ואומר יובל היא, קדש תהיה לכם, ולא נתתי המצות אלא לכם, שנאמר (דברים יא, יג): והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. המעשרות והבכורות לכם, שנאמר (שם יד, כג): ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'. הקרבנות לכם, שנאמר (שמות כ, כא): וזבחת עליו את עולותיך. הברכות לכם, שנאמר (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך. וכן (ויקרא כה, כא): וצויתי את ברכתי לכם. וארץ ישראל לכם, שנאמר (שם שם, לח): לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד, אלא אפילו כל הארצות סביבותיה, שנאמר (יהושע א, ג: כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו. וגו'. לא נתתי התורה אלא לכם, שנאמר ( משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'. הציצית נתתי לכם, שנאמר (במדבר טו, לט): והיה לכם לציצית. ימים טובים נתתי לכם, שנאמר (ויקרא כג, ז): מקרא קודש יהיה לכם. יום הכפורים נתתי לכם, שנאמר (שם שם, כח): כי יום כפורים הוא. לולב לכם, שנאמר (שם שם, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון. סוכה לכם, שנאמר (שם שם, מב): כל האזרח בישראל וגו'. לא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם, שנאמר: החדש הזה לכם. פסח לכם, שנאמר (שמות יב, ו): והיה לכם למשמרת. הוי, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך: דבר אחר: החדש הזה לכם הרואה את הלבנה היאך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש? יש מן רבנן אמרין: ברוך מחדש חדשים. ויש מהם אומרים: ברוך מקדש חדשים. ויש מהם אומרים: מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשים אותו, אין אותו קדוש כלום. ואל תתמה על זה, שהקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר ( ויקרא כ, כו): והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ולפי שהם מקודשים לשמים, לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש! רצונך לידע צא ולמוד מכלי השרת, משה קדש את המשכן ואת כל כליו. מי היה מקדשם? יכול היה משה לבא ולקדשן?! אלא מה היו עושין? היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת, כשם שקדש משה בדם המזבח, או יין נסך, או מנחה מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש, ואם כלי חול, כשהוא מתמלא מן הקדש, מתקדשת, על אחת כמה וכמה ישראל, שהם קדושים ומקדשים את החדש! אמר הקדוש ברוך הוא: אני קדוש, אני ולעצמי אני מקדש?! אלא הריני מקדש את ישראל והן מקדשין אותי, לכך כתיב (שם כ, כו): והייתם לי קדושים (שם כא, ח): כי קדוש אני ה' מקדשכם. וכן דוד אומר (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש? במצרים, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, יט): מגיד דבריו ליעקב, זו התורה. חוקיו ומשפטיו לישראל, אלו קדושי החדשים, שיש בהם חוקים ומשפטים. חוקים, אלו המועדים, שתלוים בהם המשפטים ואין חקיו, אלא חגים, שנאמר (שם פא, ה): כי חק לישראל הוא. כיצד המשפטים תלוים בהן? אדם מוכר שדה, או בית, או עבד, או שהוא לוה ומלוה לחבירו, אם רצה אדם לגזול לחבירו, הוא מוציא לו שטר, והדיינין רואין היאך כתב לו, ומאימתי כתב לו הגרמסיון, מאיזה חדש, בכמה בחדש היה, וכך בודקין הדיינין ואומרין לגוזל: אי אפשר לך לגוזלו. הוי, חקיו ומשפטיו לישראל, הדיינין בודקין חדשים, שמן חשבון חדשים הדיינין דנין: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שם עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמישה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית. כך ישראל, חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר (תהלים צז, א): אור זרוע לצדיק. בא יעקב והוסיף אור, שנאמר (ישעיה י, יז): והיה אור ישראל לאש. ואחר כך, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דה"א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך. וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר בו (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור?! אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, ושולט בכל המלכים, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ. כן של שלמה, מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דה"ב ט, כג-כד): וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו'. והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר, ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר (דה"א שם, כה): ויתן עליו הוד מלכות. בכסאו של הקדוש ברוך הוא, כתיב (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. ובשלמה כתיב (מ"א ז, כט): ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר. וכתוב אחד אומר ( שם שם, לג): כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה, ה): לא יגורך רע. ובשלמה כתיב (מ"א ה, יח): אין שטן ואין פגע רע. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים, ובשביעי יושב. ובכסאו של שלמה כתיב ( שם י, יט): שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין. (דה"א ג, י): ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיון שבא צדקיהו, דכתיב (ירמיה נב, יא): ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה. וכל אותן השנים, אף על פי שהיו ישראל חוטאין, היו האבות מתפללין עליהן, ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר (תהלים עב, ג): ישאו הרים שלום לעם, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן? עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר (תהלים שם, ז): ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה. מי עושה שלום לישראל? ה', שנאמר (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שמות ד, כב- כג): ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, יתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. באברהם הוא אומר (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. מהו דן? מכת בכורות, שנקרא נגע, שנאמר (שמות יא, א): עוד נגע אחד. מהו דן אנכי? אמר הקדוש ברוך הוא: פורע אני מהם במכת בכורות, שנאמר: הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והסימן הזה מסר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ועמרם למשה, והיה משה משמרו ובא. מהו בני בכורי ישראל? אמר רבי חייא: בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם, זה אברהם, שנאמר ( בראשית יד, יט): ברוך אברם לאל עליון. דבר אחר: בני בכורי ישראל בנים של מי שנטל את הבכורה. דבר אחר: בני בכורי ישראל אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה הרשע: אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורה, שכתבתי בתורתי (דברים טו, יט): לא תעבד בבכור שורך, וכל מי שהוא עובד בו לוקה, ואתה שלחת ידך בבכורי, דין הוא שתלקה! והביא הקדוש ברוך הוא עליו עשר מכות, כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולן, והביא אותן על ידי משה ואהרן ועל ידו. משל למלך, שמרדו עליו עשר מדינות, נהג עמו שני פלמרכין והלך וכבש אותן. אמר המלך: אם אכתבם על שמי, היאך אני חולק להם כבוד?! ואם אכתבם על שמם, הריני מוציא עצמי מן הכלל?! אלא, הריני משלשם, והרי יש כאן אחת יתירה, הריני מחלקו על שלשתנו. כך היתה מכת השחין על ידי שלשתן. ומהו שאומר בשחין (שמות ט, יא): בחרטמם חסר? שנגע בשר של מעלן, כדי שלא יהא להם עמידה. עשר מכות הביא עליהם בנימוס המלכות, והצפרדעים היו להם קשים, שנאמר (תהלים עח, מה): וצפרדע ותשחיתם, שהיו מחבלין גופיהן ומסרסין אותן, שנאמר (שמות ז, כח): ובחדר משכבך ועל מטתך. אמרו להם הצפרדעים: מוניטא של אלהיכם בטלה, ושלכם קיימת?! לפיכך, ותשחיתם כמה דתימא (בראשית לח, ט): ושחת ארצה. ומנין שהיו מדברות? שנאמר (שמות ח, ח): על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, ועוד הביא עליהם מכת ערוב, לפי שהיו מעורבבין. איש אחד בא על עשרה נשים, ועשרה אנשים באים על אשה אחת, לכך, הביא עליהם ערבוביא. וכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עוד נגע אחד אביא על פרעה אמר משה: הרי הגיע הסימן, (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם, הרי הנגע אחד, ולפי שהן היו בכורים, לכך הרג בכורים, שנאמר: הנה אנכי הורג את בנך בכורך, הוא הסימן על אברהם, דן אנכי. דבר אחר: למה נקרא ישראל בני בכורי? לפי שכתוב בתורה (דברים כא, יז): כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים. כך ישראל יורשים שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, ולכך מסר הקדוש ברוך הוא סוד הלבנה לישראל, שיהיו הם מונים בה. והעובדי כוכבים מונין לחמה, לומר מה חמה אינה אלא ביום, כך אין מושלים אלא בעולם הזה. ומה החמה היא של אש, כך הם עתידין לידון בה, שנאמר (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בוער כתנור. וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא. וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ואומר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. ולכך נאמר: החדש הזה לכם, שיהא שלכם, שאתם בדוגמתה: דבר אחר: החדש הזה לכם זה אחד מארבעה דברים, שהראה הקדוש ברוך הוא למשה באצבעו, לפי שהיה מתקשה בהן: הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר (שמות ל, לא): שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו' הראהו מעשה המנורה, שנאמר (במדבר ח, ד): וזה מעשה המנורה. הראהו השרצים, שנאמר (ויקרא יא, כט): וזה לכם הטמא. והלבנה, שנאמר: החדש הזה לכם. זעזע את הימים והראהו את בן נפילים, שנאמר ( תהלים כט, ג): קול ה' על המים. זעזע את הישוב והראהו את הצב, שנאמר (שם שם, ה): קול ה' שובר ארזים. זעזע את המדבר והראהו שם את הַדֻאַר, שנאמר (שם שם, ח): קול ה' יחיל מדבר. זעזע את האש והראהו את הסלמנדרא, שנאמר (שם שם, ז): קול ה' חוצב להבות אש. ואימתי עשה לו כן? ב"זה לכם הטמא". זעזע את העולם והראה לו את הלבנה, שנאמר ( שם שם, ד): קול ה' בכח. זעזע את העולם והראה לו מעשה המנורה, שנאמר (שם שם, שם): קול ה' בהדר. זעזע את העולם והראה לו מעשה שמן המשחה, שנאמר (שם שם, ט): קול ה' יחולל אילות. (שם שם, שם): ויחשוף יערות, אלו סמני הקטרת. ( שם שם, שם): ובהיכלו כלו אומר כבוד, כל המלכים כל אחד ואחד היו אומרים כבודו של הקדוש ברוך הוא, התחילו כלן נותנין שבח לו, שנאמר (שם קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ: דבר אחר: החדש הזה לכם מדת הקדוש ברוך הוא אינו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים בפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא שלו, ואחד סניגוריא שלו. לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, הוא מלמד סניגוריא, הוא מלמד קטיגוריא, הוא הפה שאמר (ישעיה א, ד): הוי גוי חוטא הוא הפה שאמר (שם כו, ב): פתחו שערים ויבא גוי צדיק. הפה שאמר (שם א, שם): עם כבד עון, הוא שאמר (שם ס, כא): ועמך כלם צדיקים. הפה שאמר ( שם א, שם): בנים משחיתים, הוא שאמר (שם נד, יג): וכל בניך למודי ה'. הפה שאמר (שם א, שם): זרע מרעים, הוא שאמר (שם סא, ט): ונודע בגוים זרעם. הפה שאמר (שם א, טו): גם כי תרבו תפלה אינני שמע, הוא הפה שאמר (שם סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה. הפה שאמר (שם א, יד): חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. הוא שאמר (שם סו, כג): והיה מדי חדש בחדשו. למה אמר חדשיכם? לפי שחדשים מתנה הם לישראל, שנאמר: החדש הזה לכם: דבר אחר: החדש הזה לכם משל למלך, שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן, היה אביו משמר את הכל, הגדיל הבן ועמד על פרקו. אמר לו אביו: כל זמן שהיית קטן, אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך, הרי הכל מסור לך. כך היה הקדוש ברוך הוא משמר את הכל, שנאמר (בראשית א, יד): והיו לאותות ולמועדים, כיון שעמדו ישראל, מסר להם הכל, שנאמר: החדש הזה לכם: דבר אחר: החדש הזה לכם משל למלך, שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות. כיון שבא ללקחה, כתב לה מתנות רבות כבעל. כך, העולם הזה אירוסין היו, שנאמר (הושע ב, כא): וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר: החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר (ישעיה נד, ה): כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להן את הכל, שנאמר (דניאל יב, ג): והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:
... Another explanation. “…to you it shall be the first ...” (Exodus 12:2) This is referring, so to speak, to the Holy One who is called first, as it says “I am first and I am last…” (Isaiah 44:6) And Zion is called first, as it says “As a Throne of Glory, exalted from the beginning, so is the place of our Sanctuary.” (Jeremiah 17:12) And Esau is called first, as it says “And the first one emerged ruddy…” (Genesis 25:25) The Messiah is called first, as it says “The first one to Zion, behold, behold them…” (Isaiah 41:27) Let the Holy One, who is called first, come and build the Holy Temple which is called first, and exact retribution from Esau who is called first. And let the Messiah, who is called first, come in the first month, as it says “This month shall be to you the head of the months…” (Exodus 12:2)
דבר אחר: ויביאו את המשכן, הה"ד (שיר ד): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן, שהיתה שמחה גדולה בישראל, שהקב"ה שורה אצלם. בנות ציון, בנים המצוינין לי, ע"י עובדי כוכבים. מה ציון הזה נראה באצבע, כך ישראל נראין באצבע. הוי, בנות ציון המצוינין לי. במלך שלמה, במלך שהשלום שלו, זה ממ"ה הקב"ה. בעטרה שעטרה לו אמו, זה המשכן. למה קראו עטרה? אלא, מה העטרה מצויירת, כך המשכן היה מצוייר, שנאמר (שמות לה): ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות. הוי, בעטרה שעטרה לו אמו. אמר רבי יצחק: חזרתי בכל המקרא, ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה. רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי: איפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן. משל למלך, שהיתה לו בת יחידה, והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה בתי. לא זז מחבבה, עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי. כך הקב"ה, בתחילה קרא לישראל בת, שנאמר (תהלים מה): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר ה): פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה, לא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא): הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. עמד רשב"י ונשקו על ראשו. ביום חתונתו, בסיני. ביום שמחת לבו, בירושלים. דבר אחר: ביום חתונתו, על הים. וביום שמחת לבו, באהל מועד. דבר אחר: ביום חתונתו, במשכן. וביום שמחת לבו, בבית המקדש. וכן דוד אמר (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. יפה נוף משוש כל הארץ אמר רבי יוחנן בן אלעזר: מעשה היה בפרקמטיוס אחד, שהלך לירושלים למכור את שלו, הלך וישב שם ולא מכר. אמר: זו היא שאומרים עליה משוש כל הארץ?! לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו. אמר: יפה נוף משוש כל הארץ. אמר רבי יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת: משוש כל הארץ. וכל השבח הזה למה? שהיא קרית מלך רב. ומשחרבה, ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ. מהו ערבה? חשכה, קבלה, כמה דאת אמר ( בראשית א): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, וכשיבנה הקב"ה את ירושלים, הוא מחזר לתוכה את כל השמחה, שנאמר (ישעיה נא): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:
Another explanation. “Now they brought the Tabernacle…” (Exodus 39:33) This is what is written “Go out, O daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, upon the crown with which his mother crowned him on the day of his nuptials and on the day of the joy of his heart.” (Song of Songs 3:11) When was this verse said? On the day that the Tabernacle was erected, when there was great joy in Israel because the Holy One dwelled among them. ‘Daughters of Zion’ (bnot tzion), meaning children who are distinguishable (metuzyanin) by the idolators through their dedication to me. Just as a marker (tziyun) can be identified by pointing, so too Israel can be identified by pointing and thus they are ‘daughters of Zion’ – who are distinguishable (metuzyanin). ‘upon King Solomon’ Upon the King to whom peace (shalom) belongs, who is the King, King of Kings the Holy One blessed be He. ‘upon the crown with which his mother crowned him’ This refers to the Tabernacle. Why did they called it a crown? Just as a crown is decorated, so too the Tabernacle was decorated, as it says “…and an embroiderer with blue, purple, and crimson wool, and linen and [of] weavers, those who do every [manner of] work, and master weavers.” (Exodus 25:35) This is the crown with which his mother crowned him. R’ Yitzchak said: I went over all of the Scriptures, and I did not find anywhere that Batsheva made a crown for Shlomo. R’ Shimon bar Yochai asked R’ Elazar bar R’ Yosi: is it possible that you heard from your father what is this crown with which his mother crowned him? He replied: Yes. It is like a king who had an only daughter. He loved her too much and would call her ‘my daughter.’ He kept loving her until he called her ‘my sister’ and until he called her ‘my mother.’ So too, at first the Holy One call Israel daughter, as it says “Hearken, daughter, and see, and incline your ear, and forget your people and your father's house.” (Psalms 45:11) He kept loving them to the point of calling them ‘my sister,’ as it says “…Open for me, my sister, my beloved, my dove, my perfect one, for my head is full of dew, my locks with the drops of the night.” (Song of Songs 5:2) He did not cease to love them to the point of calling them ‘my mother,’ (imi) as it says “Hearken to Me, My people, and My nation (u’lumi), bend your ears to Me, when Torah shall emanate from Me, and My judgment shall be for the light of the peoples, I will give them rest.” (Isaiah 51:4) R’ Shimon bar Yochai stood up and kissed him on his head. ‘on the day of his nuptials’ This was at Sinai. ‘on the day of the joy of his heart’ This is in Jerusalem... Another explanation: On the day of his wedding, in the tabernacle. On the day of his heart's joy, in the Holy Temple. So too David said, "The fairest of branches, the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king." (Tehillim 48:3) R' Yochanan be Elazar said: There was once a pedlar who went to Jerusalem to sell his wares, he went and sat there and made no sales. He said: this is the place about which they say 'joy of the entire earth?!' After one hour he had sold his entire stock. He said 'the fairest of branches, the joy of the entire earth.' R' Yochanan said: there was a chamber of accounting outside of Jerusalem, and anyone who wanted to think about such things would go there. Why? In orderthat they shouldn't do their calculations in Jerusalem and be troubled by them, because she is called 'joy of the entire earth.' And why all this praise? Because she was 'the city of a great king.' Once she was destroyed, rejoicing passed and the joy of all the earth was exiled. What does the language of ar'va (passed on) mean? It was darkened, obscured, as it says "...it was evening and it was morning, one day." (Bereshit 1:5) In this world the joy of all the earth has ceased, and when the Holy One rebuilds Jerusalem He will return all the joy to her, as it says "For the Lord shall console Zion, He shall console all its ruins, and He shall make its desert like a paradise and its wasteland like the garden of the Lord; joy and happiness shall be found therein, thanksgiving and a voice of song." (Yeshayahu 51:3)
דבר אחר: ישלח עזרך מקדש אמר רבי לוי: כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון. ישועה מציון שנאמר (תהלים יד): מי יתן מציון ישועת ישראל. עוז מציון שנאמר (שם קי): מטה עזך ישלח ה' מציון. ברכה מציון שנאמר: (שם קלד): יברכך ה' מציון. שופר מציון שנאמר (יואל ב): תקעו שופר בציון. טל וברכה וחיים מציון שנאמר (תהלים קלג): כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' וגו'. תורה מציון שנאמר (ישעיה ב): כי מציון תצא תורה. עזרה וסיוע מציון שנאמר: ישלח עזרך מקודש. מקדוש מעשים שיש בידך. ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לישראל, בני! כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים. כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב: קדושים תהיו:
Another explanation. “May He send your aid from His sanctuary, and may He support you from Zion.” (Psalms 20:3) R’ Levi said: all the good and blessings and consolation which the Holy One will give to Israel in the future only come from Zion. Salvation is from Zion, as it says “O that the salvation of Israel would come out of Zion…” (Psalms 14:7) Might is from Zion, as it says “The staff of your might the Lord will send from Zion…” (Psalms 110:2) Blessing is from Zion, as it says “May the Lord bless you from Zion…” (Psalms 134:3) The shofar’s blast is from Zion, as it says “Sound a shofar in Zion…” (Yoel 2:1) Dew, blessing and life are from Zion, as it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion, for there the Lord commanded the blessing, life forever.” (Psalms 133:3) Torah is from Zion, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Isaiah 2:3) Help and assistance are from Zion, as it says “May He send your aid from His sanctuary…” from the sanctity of the acts which you have done “…and may He support you from Zion,” (Psalms 20:3) from the distinguished actions which you have done. The Holy One said to Moshe: go and tell Israel ‘my son,just as I am separate, so too you be separate. Just as I am holy, so too you be holy.’ This is what is written “You shall be holy…” (Leviticus 19:2)
ולזקני ישראל - אר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף. מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. אמר ר' יוסי בר חלפתא: גדולה זקנה אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להן ילדות. דתני רשב"י: לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים, אלא בכמה מקומות: בסנה, (שמות ג): לך ואספת את זקני ישראל. במצרים, (שם): ובאת אתה וזקני ישראל. בסיני, (שם כד): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל. במדבר, (במדבר יא): אספה לי שבעים איש. באהל מועד, ולזקני ישראל. אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד): וחפרה הלבנה ובושה החמה. וכתיב: ונגד זקניו כבוד. ר' ישמעאל בר ביבי ור' שמעון ור' ראובן בשם חנינא אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב (שם): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים. ונגד זקניו כבוד, נגד זקנים אין כתיב כאן, אלא נגד זקניו כבוד. ר' אבין בשם רבי ישמעאל בר' יהושע אמר: עתיד הקדוש ב"ה לישב כגורן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא (מ"א כ"ב): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן. וכי בגורן היו יושבים?! אלא כהא דתנינן: סנהדרין כחצי גורן עגולה, כדי שיראו זה את זה. אמר שלמה: אני חמיתיה מצומצם ביניהון, הדא הוא דכתיב (משלי לא): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:
... R’ Bibi and R’ Reuven said in the name of R’ Chanina: in the future the Holy One will appoint a yeshiva for His elders. This is what is written “…for the Lord of Hosts has reigned in Mount Zion…” the end of the verse is not written ‘and before elders will be glory’ but rather “…and before His elders will be glory.” (Isaiah 24:23)
דרך קשתו כאויב ר' איבו אמר: הן לא פלשו אחר מדת הדין, אף מדת הדין לא פלשה אחריהם. הם לא פלשו אחר מדת הדין שנאמר (במדבר י"א) ויהי העם כמתאוננים. מתאוננים אין כתיב כאן, אלא כמתאוננים. (הושע ה') היו שרי יהודה כמסיגי גבול. מסיגי אין כתיב כאן, אלא כמסיגי, (שם ד') כי כפרה סוררה. כי פרה סוררה אין כתיב כאן, אלא כפרה סוררה, ומדת הדין לא פלשה אחריהם. דרך קשתו אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב . דבר אחר: דרך קשתו כאויב, זה פרעה. שנאמר (שמות ט"ו) אמר אויב. נצב ימינו כצר, זה המן. שנאמר (אסתר ז') איש צר ואויב. דבר אחר: דרך קשתו כאויב, זה עשו, דכתיב: (יחזקאל ל"ו) יען אמר האויב. ויהרג כל מחמדי עין ר' תנחום בר ירמיה אמר: אלו בנים שהן חביבין על אבותם כגלגל העין שלהם. רבנן אמרי: אלו סנהדרין שהן חביבין על ישראל כגלגל העין. באהל בת ציון שפך כאש חמתו ארבע שפיכות הן לטובה, וארבע שפיכות הן לרעה. ארבע שפיכות לטובה שנאמר (זכריה י"ב) ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים. (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'. וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. (יחזקאל ל"ט) ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני אלהים. וארבע שפיכות לרעה שנאמר (ישעיה מ"ב) וישפך עליו חמה אפו. וביחזקאל כתיב (יחזקאל ט') בשפכך את חמתך על ירושלם כתיב כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו והדין שפך כאש חמתו:
... “…in the tent of the daughter of Zion, He has poured out His fury, which is like fire.” (Lamentations 2:4) There are four ‘pouring out’ for good and four ‘pouring out’ for evil. The four for good: “And I will pour out upon the house of David and upon the inhabitants of Jerusalem a spirit of grace and supplications. (Zechariah 12:10) “And it shall come to pass afterwards that I will pour out My spirit upon all flesh…” (Yoel 3:1) “And even upon the slaves and the maidservants in those days will I pour out My spirit.” (Yoel 3:2) “And I shall no longer hide My face from them, for I shall have poured out My spirit upon the House of Israel…” (Ezekiel 39:29) the four for evil: “And He poured out upon them the fury of His anger…” (Isaiah 42:25) “…when You pour out Your fury on Jerusalem…” (Ezekiel 9:8) “The Lord has spent His fury, He has poured out His fierce anger…” (Lamenations 4:11). So too, “…in the tent of the daughter of Zion, He has poured out His fury, which is like fire.”
פסקא כ או א רני עקרה: (א) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט) שבע עקרות הן שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון ד"א מושיבי עקרת הבית (שם) זו אימינו שרה ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל) אם הבנים שמחה (תהלים שם) הניקה בנים שרה (בראשית כא ז) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו רבקה ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה כא) אם הבנים שמחה (תהלים שם) ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו לאה וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט לא) מיכן שהיתה לאה עקרה אם הבנים שמחה (תהלים שם) כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל כ) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו רחל ורחל עקרה (בראשית כט לא) אם הבנים שמחה (תהלים שם) בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה כד) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו אשתו של מנוח וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג ג) אם הבנים שמחה (תהלים שם) והרית וילדת בן (שופטים שם) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג ט) זו חנה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א ב) אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט) ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב כא) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו ציון רני עקרה לא ילדה (ישעיה נד א) אם הבנים שמחה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג' (ישעיה מט כא
“He seats the barren woman of the house as a happy mother of children. Hallelujah!” (Psalms 113:9) There are seven barren women: Sarah, Rivka, Rachel and Leah, Manoach’s wife, Chana and Zion…Another explanation. ‘He seats the barren woman’ this refers to Zion. “Sing you barren woman who has not borne…” (Isaiah 54:1) ‘a happy mother of children,’ “And you shall say to yourself, Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
ויהי בעת שסרחה הצאן ולא שמעה לדברי אדוניה שנאה רועי כבשיה ופרנסיה הטובים ורחקה מהם: הצאן אילו בית ישראל שנמשלו כצאן ואתן צאן מרעיתי וגו' (יחזקאל ל"ד ל"א) שנאה רועי כבשיה ומינתה עליהם רועים של שקר ואף היא תועה לבה מאחר בוראה ונפנה לבה אחר החטא ירמיה הנביא היה מתנבא עליה ברוח הקודש: הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו יצורים הראשון הוא היה אדם הראשון הה"ד וייצר ה' אלקים את האדם וגו' (בראשית ב' ז') השני הוא היה (ישעיה) [יעקב] דכתב ביה (אומר) [כה אמר ה'] בוראך יעקב ויוצרך ישראל וגו' (ישעיה מ"ג א') השלישי [הוא היה ישעיה דכתיב ועתה אמר ה' יצרי מבטן (שם מ"ט ה') הרביעי] הוא היה ירמיה דכתב בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' (ירמיה א' ה') אילו כתב בהם יצירה. יציאתו של ירמיה לעולם זעיק זעקה גדולה כבחור ואמר מעי מעי [אוחילה] חושש אני (קרבי) [קירות] לבי איברי זעו עלי שבר על שבר אני ששברתי כל הארץ ומניין שאמר ירמיה כן דכתב [מעי] מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי וגו' (שם ד' י"ט). פתח פיו והוכיח לאמו אמר לה אמי אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות שמא היו דרכיך כדרכי כל הסוטות ונתת עיניך באחר שהסוטה אחר בעלה למה אינך שותה מן המים המרים העזת פנייך מנין שאמר ירמיה כן [דכתיב] ומצח אשה זונה היה לך וגו' (שם ג' ג') כיון ששמעה אמו דברים הללו אמרה מה ראה זה לומר בי כך שלא בעונתו פתח פיו אמר לה לא עלייך אמי אני אומר (לך) [כך] לא עליך אמי אני מתנבא [אלא] לציון ולירושלים אני אומר שהיא מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותן בזהב יבואו השודדים וישדדו אותם ואת שדוד מה תעשי [כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב] וגו' (שם ד' ל'). אמר לו הקדוש ברוך הוא בטרם אצרך בבטן עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתך להיות מתנבא על עמי ענה ירמיה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם איני יכול להתנבאות עליהם איזה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו עמדו להם משה ואהרן לא בקשו לרגום אותם באבנים שנאמר ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (במדבר י"ד י') העמדת להם אליהו בעל קווצות והיו מלעיגים ומשחקים עליו הרי מסלסל קווצותיו שכן [שמו] איש בעל (קווצות והיו מלעיגים ומשחקים) [שער] (מלכים ב' א' ח') העמדת להם אלישע והיו אומרים לו עלה קרח [עלה קרח] (שם ב' כ"ג) איני יכול לצאת על ידי ישראל הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א' ו') אמר לו הקדוש ברוך הוא הלא לנער אני אוהב שנאמר כי נער ישראל ואהבהו (הושע י"א א') שלא טעם טעם חטא וכשגאלתי את ישראל ממצרים קראתי אותן נער דכתב כי נער ישראל [וממצרים קראתי לבני] (שם) ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל דכתב זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' ב') ואף אתה אל תאמר כי נער אנכי כי על כל אשר אשלחך [תלך וגו'] (שם א' ז') טול הכוס הזה של חימה והשקה את הגוים נטל ירמיה את הכוס [ואמר] למי אשקה תחילה איזה מדינה תשתה אמר לו את ירושלים ואת ערי יהודה השקה תחילה שהם ראש לכל המלכיות כיון ששמע ירמיה כך התחיל פותח פיו וארר את יומו דכתב ארור יום אשר ילדתי וגו' (שם כ' י"ד): הוא היה אחד משנים שאיררו וקיללו את יומן שנולדו בהם איוב וירמיהו איוב אמר יאבד יום אולד בו וגו' (איוב ג' ג') ירמיה אמר ארור היום אשר ילדתי בו וגו' (ירמיה שם). אמר ירמיה אומר לכם למה אני דומה לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה (ופירסמה בטרם) [ופרסס את שערה] נטל הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צווח ואומר אוי לי אמי שהייתי משתדל מכבדך והריני מבזך כך היה ירמיה אומר אוי לי עלייך אמי ציון שהייתי סבור שאני מתנבא דברים טובים וניחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות: ירמיה היה אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור ירמיהו [היה מתנבא בשווקים] צפניה בתוך בתי כנסיות וחולדה אצל הנשים וירמיהו היה מתנבא ואומר אם תשובו ממעשיכם הרעים ותשמעון לדבריי ירומם אתכם הקדוש ברוך הוא על כל מלכיות ואם לא תשמעו לדבריי הרי הוא מוסר את ביתו ביד השונאים והם עושים בו כרצון נפשם ולא הטו את אזנם וילכו במועצות בשרירות לבם וגו' (שם ז' כ"ד). ובשעה שבא נבוכדנצר להגלות אותם גלות ראשונה גלות יכניה חזרו רחמיו של נבוכדנצר עליהם ענה ואמר יש (להם מזרעם של יכניה) [לכם מזרעו של יאשיהו] ואמליכנו עליכם ושם היה מתניה בן יאשיהו זה מזרעו של (יכניה) [יאשיהו] ענה נבוכדנצר ואמר לו מה שמך חשב מתניה בלבו הריני מוציא את שמי צדקיה כדי שיצאו ממנו צדיקים ולא היה יודע שבימיו הקב"ה מצדיק את הדין על בית המקדש ששרף באש המליכו נבוכדנצר על ירושלם אמר לו השבע לי שלא תמרוד עלי אמר לו צדקיהו הריני נשבע בנשמתי אמר לו נבוכדנצר איני משביעך אלא בתורה שניתנה על הר סיני מה עשה נבוכדנצר הביא ס"ת והניחו אצל ברכיו של צדקיהו והשביעו שאינו מורד עליו ולא הספיק נבוכדנצר לילך אל ארצו עד שמרד עליו צדקיהו. הוי לא חזר צדקיהו ומרד על הקדוש ברוך הוא ושריו ועבדיו עמו והיו מסרבים בדברי ירמיה שכן כתב [ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ה' אשר דבר ביד ירמיה הנביא] (ירמיה ל"ז ב'). וישלח המלך את יוכל בן שלמיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן ירמיה דרוש נא בעדינו שרי הכשדים מקיפות אותנו אותה שעה עלה חיל של מצרים לעזור את ישראל ושמעו הכשדים הצרים על ירושלים וברחו מלפניהם ענה ירמיה ואמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל כה תאמרון אל צדקיהו מלך יהודה השולח אתכם אלי וגו' (שם שם ז') חיל המצרים שעלו לעזור (להם) [לכם] ישובו וילכו להם למצרים וישובו הכשדים וילכדו את העיר הזאת וישרפו אותה באש לאמר לא תאמרו (למשפחותיהם) [למשפחותיכם] הלוך ילכו מעלינו כי לא ילכו אם (לא וגו') [הכיתם] את כל עם הכשדים הצרים אתכם ונשארו בהם אנשים וגו' ממקומם הם עומדים ושודפים את ירושלים. ויהי בעלות חיל הכשדים מפני חיל פרעה (וגו') יצא ירמיה מירושלים לילך לענתות לחלוק עם אחיו הכהנים והוא היה יוצא בשער בנימין והיה שם אדם אחד ממונה על הנכנסים ועל היוצאים הוא היה יראיה בן שלמיה בן חנניא בן עזור נביא השקר (משהיה מאנה) [מי שהיה מתעה] את יושבי ירושלים הנה כלי בית ה' מושבים מבבל (ירמיה כ"ז ט"ז) אל תיראו כיון ששמע אותו ירמיה אמר לו אמן כן יתקיימו דבריך ויתבטלו שלי אני משתכר ואתה מפסיד אני כהן אוכל מבית המקדש ואתה גבעוני חוטב עצים ושואב מים למזבח עד שאתה מתנבא על ביתו של הקב"ה התנבא על עצמך שהשנה אתה מת ונקבר בשנה שנייה כשהיה עובר למות קרא לשלמיה בנו אמר לו הוי יודע שעמד ירמיה וקילל אותי ראה [האיך] תמצא לו עלילה לירמיהו ותפרע הימנו היה שלמיה חוזר ומבקש ולא מצא ואף הוא כשהיה עובר למות קרא לבנו יראיה ואמר לו [ראה] היאך תמצא עלילה לירמיהו ותפרע הימנו מה עשה לאבי ראה אותו יוצא בשער בנימין הלך ואחז אותו ואמר לו אל הכשדים אתה יוצא להשלים להם אמר לו ירמיה שקר אתה מדבר ליטול חלקי עם הכהנים אני הולך ואחזו והוציאו אצל השרים אמר להם הרע לנו הרבה האיש הזה ומצאתיו יוצא אצל הכשדים להשלים עמהם רגזו עליו השרים והכוהו ונתנוהו בבית האסורים בבית יונתן הסופר שהיה קרוב לאליהו הנביא ואמר לו ראה כבוד שנתן לך אוהבך נאה (בבית) [הבית] האסורים שאתה בתוכו איפוטונקריק לינטין שאני בתוכו. אותה השעה שלח צדקיהו והביאו אצלו ואמר לו יש (לך) דבר מאת ה' אמר לו ירמיהו דבר עתיד מלך בבל להגלותך נשתנו פניו של צדקיהו וזעף לנגד ירמיהו ירא ירמיהו שמא יהרגנו והפליגו למקום אחר ואמר לו יש לנו ללמד מן הרשעים שאינם נפרעים עד שמוצא אחריו עלילה על אחת כמה וכמה הצדיקים ולא עוד אלא (שיקרא) [שנקרא] שמך צדקיהו שאתה אדם צדיק מה חטאתי לעם הזה שנתנו אותי בבית האסורים [איה אותם] שהיו מתנבאים ואומרים להם לא יעלה מלך בבל על ירושלים בבקשה ממך סודר אני תפלתי לפניך אל תשיבני בית יונתן וגו' (שם ל"ז כ') ויצוה צדקיהו על ירמיהו ונתנו בית האסורים ונתן לו לחם ליום (וגו') עד שכלה לחם מירושלים וישב ירמיהו בחצר המטרה וישמע שפטיה בן מתן וגדליה בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את דברי ירמיהו מדבר אל כל העם לאמר (שם ל"ח א') היושב בעיר ימות בחרב ברעב ודבר אותה השעה באו להם אצל צדקיהו המלך אמרו לו הרבה האיש הזה מתנבא עלינו רעות אינו דורש שלום למקום הזה ענה ואמר להם הרי הוא בידכם עשו כטוב בעיניכם נטלו [את] ירמיהו והשליכו אותו לבור מלכיה בן המלך והיה הבור מלא מים עשה לו הקדוש ברוך הוא ניסים ירדו להם המים למטן והטיט למעלה ויטבע ירמיהו בטיט והיה יהונתן הסופר מחרפו ומונה אותו ואומר לו הרכין ראשך על הטיט שמא תבא שינה לעיניך: וישמע עבד מלך הכושי (שם שם ז') הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו כושים ציפורה וישראל [ושאול] ועבד מלך הכושי (ושאול) ולמה נקרא שמו כושי אלא כשם שהכושי ניכר בעורו כך היה ניכר במעשיו הטובים בתוך פלטיריו של צדקיהו בא אצל צדקיהו ואמר לו הוי יודע שאם מת ירמיהו בתוך הבור ניתנה העיר להשונאים אמר לו צדקיהו קח אתך שלשה אנשים והעלה ירמיהו מן הבור ובקושי העלוהו נכנס עבד [מלך] הכושי לבית המלך והוציא משם בלאי הסחבות ובלאי מלחים והלך ועמד לו על הבור והיה קורא ואומר אדוני (המלך) ירמיה אדוני ירמיה אין קול ואין עונה נתן ידיו בלבושיו וקרעם והיה בוכה והולך וירמיהו היה שומע אלא שהיה מתירא שמא יונתן הסופר הרשע היה כיון ששמע קולו בוכה אמר [מי הוא שקורא אותי ובוכה אמר] לו הוא עבד מלך הכושי חי אתה הייתי סבור שאתה מת הרי החבל (מניחו) [הניחו] תחל אצילי ידיך והמלחים ויעלו את ירמיהו מן הבור: וישב ירמיה בחצר המטרה (שם שם כ"ח) בעת (כינסם) [ההיא כינס] נבוכדנצר את מחנותיו ויצאו על ירושלים כשהגיע לרבלתה ישב לו שם שהיה מתיירא שלא יעשה לו כמו שעשה לסנחריב אותה שעה קרא לנבוזראדן ונשאו ראש על כל החיילות ואמר לו לך כבוש את ירושלים הלך נבוזראדן ויצר על ירושלים בשנת תשע למלכותו של צדקייהו עד שנה אחת עשרה למלכותו ולא היו יכולים לכבש את ירושלים שלא נחתם גזר דינם עד עכשיו ברם כשהגיע קיצם של ציון וירושלים ליהרס קץ (הן) [היה] לכל בני אדם קץ לכל החיים שבשבעה עשר בתמוז אירעו חמש פורעניות לישראל נשתברו הלוחות בוטל התמיד הובקעה העיר שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל אבל בתשעה באב נשרף בית המקדש: ויחזק הרעב בעיר (ירמיה נ"ב ו') והיו בנות ציון מחברות בשווקים והיו רואית אילו את אילו זאת אומרת לחבירתה למה יצאת לשוק שלא יצאת לשוק מימיך והוא עונה ואומרת לה מכסה אני ממך קשה היא מכת הרעב (אינה) [איני] יכולה לסבול והן אוחזות זו בזו וחוזרת מבקשות בתוך העיר ולא היו (מוצאים) [מוצאות] והיו מגפפות את העמודים ומתות עליהם בראש כל פינה ובניהן יונקים חלבן היו מהלכין על (ידם) [ידיהם] ועל רגליהם כל אחד ואחד מכיר את אמו והוא עולה ונוטל את דדו ונותנו בפיו שמא ימשוך לו חלב והוא אינו מושך ונפשו מטרפת והוא מת אל חיק אמו לקיים מה שנאמר בהשתפך נפשם על חיק אמותם (איכה ב' י"ב). באותה השעה אמר המקום לירמיהו קום לך לענתות וקח את השדה מאת חנמאל דודך (וגו') אותה שעה חשב ירמיהו בלבו שמא נותן הוא המקום ונושאים ונותנים בתוכה שאומר לי המקום לך קנה לך את השדה. כיון שיצא ירמיהו מירושלים ירד המלאך מן השמים ונתן רגליו על חומות ירושלים ופרצן קרא ואמר יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו ויבזו אותו ויחרבו ויכנסו לכרם ויקצצו את גפניו שהשומר הניחו והלך לו שלא תהיו משבחים ואומרים אתם כבשתם אותה קריה כבושה כבשתם עם הרוג הרגתם באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית הלכו ועלו להם בבימה אמצעית מקום שהיה המלך שלמה יושב ונוטל עצה מן הזקנים משם שנשתכלל בית המקדש שם ישבו השונאים ונטלו עצה (מן הזקינים) האיך לשרוף בית המקדש עד (נמלכו) [שנמלכו] ביניהם נטלו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש ונתנו בארבעה זוית של היכל ושרפו אותו. כשראה כהן גדול שנשרף [ביהמ"ק] נטל את המפתיחות וזרקן לשמים פתח פיו ואמר הרי מפתחות של ביתך אפיטרופוס של שקר הייתי בתוכו יצא לילך לו תפסו אותו שונאים ושחטו אותו אצל המזבח מקום שהיה מקריב את התמיד יצתה בתו בורחת וצווחת אוי לי אבא חמדת עיני תפשו אותה ושחטו אותה וערבו דמה בדם אביה. כשראו הכהנים והלוים שנשרף בית המקדש נטלו את הכינורים ואת החצוצרות ונפלו באש ונשרפו. כשראו הבתולות שהיו אורגות בפרוכת שנשרף ביהמ"ק נפלו באש ונשרפו שלא יענו אותן השונאים. (כשראו צדיקים) [כשראה צדקיה] כן (יצאו) [יצא] לברוח במחילה שהיתה הולכת לירחו מקום אמת המים באה והיה יגע והיו בניו מהלכין ראשונים ראה אותו נבוזראדן אחזו לו ולעשר בניו ושלח אותם נבוזראדן אצל נבוכדנצר (ואמור) [ואמר] לו אמור לצדקיהו מה ראית למרוד עלי באיזה דין אדונך אם בדין אלקיך חייב אתה להרוג שנשבעת בשמו לשקר אם בדיני מלכות חייב אתה להרוג שכל מי שעובר שבועתו של מלך חייב להרוג בכן ענה צדקייהו הרגיני ראשון שלא אראה בדם בניי ובניו אומרים ומבקשים ממנו הורגינו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ וכן עשה להם שחטם לפניו ואחר כך חטט את עיניו (ונתנת) [ונתנם] בתנור והוליכו בבלה והיה צדקיה צווח ואמר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי ואמר לי לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו ולא הייתי שומע לדבריו והריני בבבל ועיני לא רואות (אותך) [אותה]. ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות שהרי עשן הקטורת עולה בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי לו גדירות גדירות של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת התחיל צווח ואומר פיתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל וגו' (ירמיה כ' ז') הלך לו לדרכו התחיל צווח ואומר באיזו דרך הלכו להם חטאים באיזו דרך הלכו האבודים אלא אני אלך ואובד [עמהם] היה (לך עמהם) [הולך] ורואה את השביל מלא דם והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן קבע פניו לארץ וראה פרסות רגלים יונקים ועוללים שהיה מהלכים בשבי היה גוחן לארץ ומנשקן כשהגיע לגלות גיפפן ונשקן היה בוכה לנגדם והם לנגדו ענה ואמר להם אחי ועמי כל כך אירע לכם (עד) [על] שלא הייתם שומעים לדברי נבואתי כיון שהגיע לנהר פרת ענה נבוזראדן אמר לו אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל (שם מ' ד') חשב ירמיה בלבו ואמר [אם] אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם יצא לו מהם נטלו הגליות עיניהם וראו ירמיהו שפירש מהם (הגיעו) [געו] כולם בבכיה בקול רם וצווחו ואמרו אבינו ירמיה (הריני) [הרי אתה] מניחנו [שם] בכו שכן כתב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו (תהלים קל"ז א') וענה ירמיה ואמר להם אני מעיד שמים וארץ אלו בכיתם בכייה אחת עד שאתם בציון לא גליתם היה ירמיה הולך ובוכה וכך אמר חבל עליך יקרת המדינות: אמר ירמיהו כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר (לבנשה) [לבושיה] שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה ואני צועק ומבקש מי ינחמני קרבתי אצלה ודברתי עמה ואמרתי לה אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני ענתה ואמרה לי אינך מכירני אני היא שהיו לי שבעה בנים יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שניבא ואמר לי נפל הבית על שבעה בנייך והרגם איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי עניתי ואמרתי אין אתה טובה מן (עמך) [אמי] ציון והיא עשויה מרעית לחיות השדה ענתה ואמרה לי אני אמך ציון אני היא אם השבעה שכן כתב אומללה יולדת השבעה (ירמיה ט"ו ט') אמר לה ירמיה דומה מכתך (למכת) [למכתו] של איוב מאיוב נטלו בניו ובנותיו וממך נטלו בנייך ובנותייך מאיוב נטלתי כספו וזהבו וממך נטלתי כספך וזהבך לאיוב השלכתי לתוך האשפה וליך עשיתי אשפה של זבל וכשם שחזרתי ונחמתי את איוב כך אני עתיד לחזור ולנחמך לאיוב כפלתי בניו ובנותיו וליך אני עתיד לכפול בנייך ובנותייך לאיוב כפלתי כספו וזהבו וליך אני עתיד לעשות כן לאיוב נערתי מן אשפה ועליך הוא אומר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים (ישעיה נ"ב ב') בשר ודם בנה אותך בשר ודם החריבך אבל לעתיד לבא אני בונה אותך שכן כתוב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') אמן במהרה בימינו הקב"ה יקיים את המקרא שכתב עלינו ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה וגו' (ישעיה ל"ה י):
... Jeremiah said: when I was coming up to Jerusalem, I lifted up my eyes and saw one woman sitting on the mountaintop, her clothes were black and her hair unkempt. She cried: I am seeking who will comfort me! And I cried: I am seeking who will comfort me! I came near and spoke with her, and I said to her: if you are a woman, then speak with me. If you are a spirit, then go away from me. She answered and said to me: Do you not recognize me? I am the one who had seven children. Their father went away to a land across the sea and as I was going up to cry for him, a prophet said to me ‘the house collapsed on your seven children and killed them.’ I do not know for whom I am crying and for whom my hair is unkempt.I answered and said to her: you are no better than my mother Zion, who was made a pasture for the neasts of the field. She answered and said to me: I am your mother Zion, I am she – the mother of seven, so it is written “She who bore seven has been cut off…” (Jeremiah 15:9)Jeremiah said to her: the blows you have received are like those of Job. Job’s sons and daughters were taken from him, your sons and daughters were taken from you. From Job I took his silver and gold, from you I have taken your silver and gold. I cast Job into the trash heap, you I have made into a heap of trash. And just as I came back and consoled Job, so too in the future I will return and console you. I doubled Job’s sons and daughters, and in the future I will double your sons and daughters. I doubled Job’s gold and silver, and in the future I will do so for you. I shook the trash from Job, and of you it is said “Shake yourselves from the dust, arise, sit down, O Jerusalem…” (Isaiah 52:2) Flesh and blood built you and flesh and blood destroyed you. But In the time to come I will build you, because thus it is written “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) Amen! May the Holy One fulfill what is written about us speedily and in our day “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads; they shall achieve gladness and joy, and sadness and sighing shall flee.” (Isaiah 35:10)
ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (ישעיה מ"ט י"ד): ילמדינו רבינו כיון שיצא תשעה באב מהו שיהא מותר בכל כך שנה ר' חייא הגדול כיון שיצא ת"ב מותר אדם בכל למה מפני שהוא כמתו של אדם מוטל לפניו והוא אסור לאכול בשר ולשתות יין וכיון שנקבר המת האבל מותר (להם) [בהם] אף זה תשעה באב אבל הוא כיון שיצא (האבל) [ת"ב] מותר אדם בכל אף על פי שמותר לנו אלא לעולם אנו צריכים שתהא אנחתה (בלבו) [בלבנו] עד שישוב הקב"ה עליה אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם אני שרפתי אותה שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) אני בונה אותה שנאמר עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל (ירמיה ל"א ד') אמרה לו ציון הרי כמה שנים אני יושבת כך חשבתי ימים מקדם ולא נגאלתי לבך נתייאשתי תאמר שעזבתני רבוני ומניין שציון אומרה כך ממה שכתב בעניין ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: [ותאמר ציון וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא זש"ה מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג' ל"ט) הוי משאדם מת מתאונן (אדם) אלא אמר ר' אחא מה יתאונן על חי העולמים ועל מי יתאונן גבר על חטאיו משהוא חי מתאונן על הקב"ה וכן הוא אומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך (ישעיה כ"ו כ') ואם באו ייסורים עליך לך והסתכל בחדרי לבך ודע (לפי שעוונותיך הבאים) [שלפי עוונותיך הבאתי] עליך יסורים ואין חדריך אלא כליות שנא' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ד) הוי מה יתאונן [וגו'] מי שהוא חי עומד ומתאונן על הקדוש ברוך הוא [משל] למי שמפקיד אצל חבירו פקדון אמר לו תן לי מה שהפקדתי אצלך פעמים שהוא ממשכנו בחובו והוא אומר לו תן לי מה שאתה חייב לי ואח"כ אני נותן לך את פקדונך כך הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הזה כמה דברים הזהרתי לך בתורה (שלא) [שאם] תעשה אותם אתה חייב מיתה אמרתי לך לא תרצח (שמות כ' י"ג) ואם רצחת מות יומת המכה רוצח הוא (במדבר ל"ה כ"א) ואם נאפת מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' י') וכן השבת מחלליה מות יומת (שמות ל"א י"ד) איפשר לך שלא תעבור על אחת מכל אלה ואם עברת לך על אחת מהם אני צריך ליטול את נפשך מגופך שכך אמרתי לך בתורה (ואני עשה) [ואיני עושה] לך כך אלא אתה פוקד את נפשך [בידי] שנאמר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב י"ב י') ואיני כובש פקדונך אלא מחזירה לך בכל בוקר ואחר כך ומפיך הוצאת מילים כי תשיב אל אל רוחך ומפיך הוצאת מלים (איוב ט"ז י"ג) אמר גבר בחטאו יהי שח [ואתה] מתרונן על הקדוש ברוך הוא דרכך ומעלליך עשו אלה (ירמיה ד' י"ח) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט ג'). מבקש אתה לידע עד היכן היו בני ירושלים עובדים ע"ז הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלאכת השמים (ירמיה ז' י"ח) מהו לעשות כוונים למלאכת השמים אלא שהיו עובדים מלאכת השמים זו היא (הכוכבים) [הכוכבת] וכיצד עובדים אותה אלא כל מי שהייתה לו בית טרקלים היה חופר בתוך ביתו (קטה כמין ניכו') [כווי קטנה כמין צינור] והיו מכוונים אותה כנגד המזרח שכשתעלה (הכוכבים) [הכוכבת] יעמוד וישתחוה לה לכך אומר יחזקאל הראית בן אדם [אשר זקני בית ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו וגו'] (יחזקאל ח' י"ב) מהו הראית [כשם] שאדם אומר לחבירו ראיתה מה עשה לי פלוני כך אמר לו הקב"ה הראית תאמר שהם עובדים אותה במטמוניות לאו אלא לפרסם עצמם כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול (והם אומר לו) [והוא אומר להם] שהוא נזיר כך היו בני ירושלים עובדים (לכוכבים) [לכוכבת] בפרסום ולא במטמונים הוא שירמיה אומר הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש [וגו'] לעשות כוונים למלאכת השמים. אמרה לו ציון לא היה לבנים משל בנים ולא לנשים משל נשים ולא לאבות משל אבות אמר לה הן והיה לבנים והיה לאבות והיה לנשים אלא עמדתם אתם וחלפתם מעשה אבותיכם אברהם שאמרתי לו להביא את יצחק בנו ולא עיכב ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו ושרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות יצחק בנו של אברהם טעון עצים לבא להתקרב לפניי ואתם הבנים מלקטים עצים לע"ז אברהם נטל את האש והמאכלת ואתם האבות מבערים את האש לע"ז שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים ואתם נשים לשות בצק לעשות כוונים מפני מה לא עשיתם מה שעשו אלא חלפתם מעשיהם ואחר כל אלה שעשיתם ציון מתרעמת ואומרת עזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מידת הדין דוד וירמיה ואסף ובניו של קרח דוד צווח למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה (תהלים י' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד הא דוד שכן רע אתה שיבבא (מני) בישא [מני מעלתא] ולא מני נפקתא [הם הרחיקוני מעליהם] ואתה עומד ואומר למה ה' תעמוד ברחוק אמר רבי יונתן שלש שנים ומחצה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים הייתה השכינה עומדת על הר הזיתים והייתה קוראה בכל יום קול ה' לעיר יקרא וגו' (מיכה ו' ט') וכן דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נ"ה ו') ולא בקשו לעשות תשובה [ואתה] עומד ואומר למה (אתה) ה' תעמוד ברחוק. ירמיה אף הוא עומד ואומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר לו הקב"ה לירמיה ירמיה וכי אני עזבתים תחילה הם עזבו אותי שנאמר עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א' ד') ואתה אומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים. אסף אף הוא אומר למה אלקים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים ע"ד א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לאסף הא אסף האני זנחתים תחילה הם זנחו אותי שנאמר זנח ישראל טוב (הושע ח' ב') הוא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל וגו' (תהלים קמ"ה ט'). אף בניו של קרח אמרו למה פניך תסתיר (שם מ"ד כ"ה) [אמר להם הקדוש ברוך הוא וכי] אני הסתרתי פני תחילה הם הסתירו פנים תחילה (סגרו דלתות האול' גם סגרו וכיבו את הנירו' ויסבו פניהם ויתנו עורף) [ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו ערף גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וגו'] (דהי"ב כ"ט ו' וז') ואתם אומרים למה תסתיר פניך וגו'. ארבעה [דברים] שאל ירמיה את הקב"ה בשעה שפירש [הימנו] על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו ואילו הן מאיסה ונעילה עזיבה ושכיחה לפי שראה ירמיה את הדינים המשונים (שם עבור) [שהעביר] על בני ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר איפשר הקדוש ברוך הוא שב עליהם מעתה והוא שאל את הקב"ה ואומר הללו ארבעה דברים וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (שם שם כ"ב) למלך שהיה לו מטרונת והיתה חביבה עליו ביותר ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה שושבינה שהיה שם עומד כיון שראה כן מיד בא אצל המלך התחיל אומר לו מרי המלך אמור לי מה יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאח"כ אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם המאוס מאסת את יהודה (ירמיה י"ד י"ט) (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם) א"ל לך לרבך ולרבו דרבך משה רבם של כל הנביאים כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו מ"ד) לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון בשעה שבא נבוכדנצר ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל ושבה אותם לא עשה אסטטיא בכל ארץ ישראל אלא היו רודפים אותם כמה שנאמר על צוארינו נרדפנו (איכה ה' ה') ולמה היו רודפים אותם אלא היו חוששים לנפשם לומר אלקיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב לכך לא עשו אסטטיא בכל ארץ ישראל וכיון שבאו על הנהרות בבל וראו עצמם שהם נתונים בידם על אדמתם מיד עשה אסטטיא אילו (ואילו) נפנו לאכילה ושתייה ואילו נפנו לבכי ולמספד אמר להם נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים והוא קורא לשבטו של לוי ואמר להם הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפניי בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש שלכם לתני אלקיכם מסתכלים אילו באילו ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה מיד עמדו כולהם ונטלו עצה ותלו כינורותיהם בערבות שהיו שם ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם ודוד מפרשה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו [וגו'] על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים קל"ז א' וב') שתלו שבטו של לוי שם כינורותיהם בערבים על שפת הנהר כי [שם] שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו [לנו] משיר ציון [איך נשיר את שיר ה'] (שם שם ג' וד') לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין (אתה יודע) [אתם יודעים] שהיו כפותינו חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו (ראה) [ראו] היאך נשיר אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם שלטתם (באצבעותיכם) [בעצמיכם] וקטעתם אצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון אני משיב אתכם על עזיבה ושכיחה שתבעו אותי שנא' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') ולא עוד אלא אתם שלטתם באצבעות ידיכם של ימין אף אני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ואם (אתם) [אין אתה] למד מכאן יש לך להתפייס ממקום אחר שאתה מוצא שאחר שבעים שנה נבנה הבית ובשנה שכורש אומר להם שיעלו ויבנו את בית המקדש מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל (עזרא א' ג') כתב שעלו הכהנים והלוים וראשי האבות שנאמר ויקומו הכהנים והלוים וראשי האבות (שם שם ה') ואחר כך כתב ואקבצם אל הנהר (אחבא) [וגו'] ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם (שם ח' ט"ו) אלא שלא היו יכולים להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות (והניי') [ומניין] שחזרו לתוכה מן אותם הלוים שגלו מתוכה שכן כתב ורבים מראשי האבות והלוים אשר ראו הבית הראשון ביסדו וגו' (שם ג' י"ב). דבר אחר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אמר רבי אלעזר הקפר תורתי בידכם והקץ בידי ושנינו צריכים זה לזה אם אתם צריכים לי להביא את הקץ אף אני צריך לכם שתשמרו את תורתי כדי לקרב (בני ביתו) [בנין ביתי] ואת ירושלים וכשם אי איפשר לי מלהשכיח את הקץ שהוא תשכח ימיני כך אף אתם אין לכם רשות לשכח את התורה שכתב מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב'). דבר אחר אם אשכחך ירושלים כשגלו ישראל אף השכינה גלה עמהם אמרו לו מלאכי השרת רבונו של עולם כבודך במקומך אל תבזה שכינתך אמר להם הקב"ה לא דברים של תנאים הם כך התניתי עם אבותיהם שבזמן שהם בטובה ואני עמהם ואם אחרת כבודי עמהם שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) (ודייך) אמר רבי אבוהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שהראה) [אתה מוצא כשראה] הקדוש ברוך הוא את ישראל (מנתכי' לאחוריה דיין לקורא לסבו' את המקרא) [מכופתין לאחוריהם] השיב אחור ימינו (איכה ב' ג') וכל ימים שישראל ממושכנים בעולם הזה אף ימינו של הקב"ה ממושכנת עמהם אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה אתה סבור שאין דוחק לפניך לקרב את הקץ (איני) [בשבילנו אינו] דוחק אלא בשביל ימינך עשה עד מתי תהא ימינך ממושכנת למען ילחצון ידידיך הושיעה ימינך וענני (תהלים ס' ז') לפיכך כשאמרה ציון עזבני ושכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא יכול אף אני לשכח אותך ימיני ממושכנת בשבילך ואני שוכח אותך ואם שוכח אני אותך ימיני אני שוכח אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. דבר אחר אם אשכחך ירושלים אמר רבי לוי בשם רבי חמא בי רבי חנינא לפי שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות אהלי חופות של כבוד לצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו כמה שישעיה אומר וברא ה' על מכון הרי ציון ועל מקראיה ענן ועשן יומם ואש להבה לילה כי על כבוד חופה (ישעיה ד' ה') והכל אומרים מה כל הכבוד הזה קול רנה והם אומרים להם קול רנה וישועה באהלי צדיקים וגו' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהלים קי"ח י"ד וט"ו) לפיכך כשאמרה ציון וה' שכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא אני הכתבתי בכבוד שאני עתיד לעשות לצדיקים בגאולתכם שהכל עתיד להיות מקלסים אתכם ואומרים קול רנה וישועה [וגו'] ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ואת אומרת וה' שכחני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. ועל הדעת (הראשונים) [הראשונה] שאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש אתה מוצא (לפיכך) כשגילה הקב"ה לדניאל את הקץ מהו אומר לו בסוף ואתה לך לקץ תנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל י"ב י"ג) מהו לקץ הימין כשתעורר קיצה של ימין אמרו לו ישראל כשתגאול אותנו משיעבוד מלכיות ותושיע את ימינך עלינו לומר שירות וזמירות על הפלאים שאתה עושה לנו ועל הישועות שאתה עושה לימינך מזמור שיר לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צ"ח א') הוי אם אשכחך ירושלים תשכח [ימיני]: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני מהו ה' וה' אמרה לו אפילו שתי מדות של רחמים שכתובים בך ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו') עזבו אותי ושכחו אותי עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עשה אותי הפקר לאומות כלקט שכחה ופאה שהם עשוים הפקר כמה שכתב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך [לקצר] ולקט קצירך לא תלקט [וגו' לעני ולגר] תעזוב אותם (ויקרא י"ט ט' וי'). דבר אחר עזבני (טענו) [טען] אותי כמה פורעניות כמה שכתב עזב תעזוב עמו (שמות כ"ג ה'). דבר אחר עזבני ה' עיזבני כיצד אלא אתה מוצא בשעה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים לא היו בנות ישראל מצירות בדבר אלא (מצפים ואומרת) [מצפות ואומרות] אימתי תילכד על שם שהיו בעלות נוי והיתה כל אחת מהן אומרת אם תילכד ירושלים אני באה לידי גאולה שאני בעלת נוי דוכס רואה אותי ונוטל אותי והוא שכתב אומר האומרים ימהר ויחישה מעשהו למען נראה (ישעיה ה' י"ט) מהו למען נראה [למען נראה] וכן הייתה כיון שנכבשה ירושלים היו כל גדולי המלכות נוטלים את הנשים הנאות שבירושלים ומושיבים אותן עמהן בקרון מיד הייתה הצרעת זרחה במצחה והוא משליכה מאצלו מניין שכן ישעיה אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגלים תעכסנה (שם ג' ט"ז) כשהייתה האשה ארוכה היא נותנת שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן והיא מהלכת באמצע זו היא שכתב הלוך וטפוף תלכנה. מהו ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם נ"ו) אמר רבי יוסי בר חנינא שהיתה הצרעת זורחת במצחם כמה שכתב בצרעת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת (ויקרא י"ג ב') ר' אליעזר אומר מהו ושפח ה' שהיו יושבות אצלם והיו רואים שורות שורות של כנים יורדות משערם לתוך קדקד והיו משתקצות ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים [אותן] ארצה (אותם) הוא שציון אומרת עזבני ה' עיזבני ה' וא"ר חלפו בן זכר בשם רבי לוי כתב ושפח וקרינן וספח בשביל ושפח למה נתקלקלו בצרעת בשביל המשפחות שלהם שהם בני זרעו של אברהם יצחק ויעקב שלא יבואו עליהם ויקלקלו המשפחות שלהם. וה' פתהן יערה (שם) אמר רבי ברכיה הכהן ברבי (שעור) [שעירה] הנקבים (כולן) [שלהן וכולן] (שלהן) נתפתחו בדם והיו משתקצות בפניהם ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים אותם לכך ציון אומרה (ותאמר ציון) עזבני ה' עיזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן הענין רנו שמים וגילי ארץ כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (שם מ"ט י"ג) כיון שראתה ציון שמזכיר עמו וענייו ולא הזכיר לא לציון ולא לירושלים התחילה אומרת עזבני ה' וה' שכחני מיד השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לה כשם שאי אפשר לאשה לשכח עולה כך איני יכול לשכח אתכם התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (שם שם ט"ו) אמרה לו רבש"ע היאך איפשר (אוסיף) [אין סוף] לרעות שעשיתי גרמתי לבית מקדשך שיתחרב והרגתי הנביאים אמר רבי ברכיה הכהן ברבי אמר לה הקב"ה רעותייך אני שוכח וטובותייך (אני) [לא] אשכח גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם) גם אלה אלקיך ישראל (שמות ל"ב ה') שכחתי אנכי ה' אלקיך (שם כ' ב') לא אשכח: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' כך פתח רבי תנחומא בר' זש"ה קומה ה' אל נשא ידיך אל תשכח ענוים (תהלים י' י"ב) אמר ר' פנחס הכהן בשם רבי הושיעא חמש מעמדות אמר [דוד לפני] הקדוש ברוך הוא בספר תהלים בספר הראשון קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל אויבי לחי ושני רשעים שברת (שם ג' ח') קומה ה' באפך הנשא בעברות צררי ועורה אלי משפט צויתה (שם ז' ז') [קומה ה' אל יעז אנוש וגו'] (שם ט' כ') קומה ה' אל נשא ידיך (שם י') קומה ה' קדמה פניו הכריעהו (שם י"ז י"ב) למה (תחשה) [חמשה] אלא ארבעה (ארבעה) כנגד ארבע מלכיות שראה דוד אותם ברוח הקודש היאך הם עתידים לשעבד את ישראל והוא מעמיד את (הקודש) [הקב"ה] על [כל] אחת ואחת קומה ה' קומה ה' ולמה (תחשה) [חמשה] אלא רואה את מלכותו של גוג היאך היא באה בחזקה התחיל מעמיד הקדוש ברוך הוא עליה ואומר רבש"ע אינו שלנו (אלא) להזדווג (אל) [לה אלא] את אפנטיסון לה קומה ה' קדמה פניו הכרעהו. מהו קומה ה' אל נשא ידיך משל לגיבור שהיה עובר בנהר ובנו עמו היה הגיבור תופס בידו של בנו ומעבירו עמו באה השיבולת לשטוף את הבן אעפ"י כן היה אביו תופש בו אלא שהיתה השיבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטן אבא אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אלא אם תבקש אתה שאחיה הגבה ידיך ואני אחיה כך היה דור רואה את המלכיות שנמשלו כמים הוי המון עמים רבים כהמות מים יהמון וגו' (ישעיה י"ז י"ב) לכן הנה ה' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו וגו' (שם ח' ז') והוא רואה אותם היאך הם באות ומשעבדות את ישראל התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני (תהלים ס"ט ג') ואילולי שאתה מחזיק בנו שאתה מפיר את עצתם ממנו כבר לא היה לנו עמידה לפניהם אפי' שעה אחת אלא אם אתה מבקש שנחיה הגבה את ידיך ואנו חיים הוא שנאמר קומה ה' אל נשא ידיך אמר הקב"ה אני מגביה כי אשא אל שמים ידי (דברים ל"ב מ'). דבר אחר קומה ה' אל נשא ידיך אמרו לו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם היזכר לאותה שבועה מה שנשבע המלאך וירם ימינו ושמאלו ונשבע בחי העולם כי למועד מועדים אמר להם [לא] המלאך לעצמו נשבע שאני ממהר להביא את הקץ לגאול אתכם משעבוד עול מלכיות אלא אני נשבעתי כי אשא אל שמים ידי (שם) וכן לכן יחכה ה' לחננכם (ישעיה ל' י"ח) ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר רב יהושע דסכנים בשם ר' יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא שנים ושלשה פעמים אסרתי עצמי בשבועה שאני מביא את הקץ ומנחם אתכם ואת ציון ותאמר ציון עזבני ה' אתמהא: [דבר אחר] ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן העניין [פרשת] מלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון עניתיך [וגו'] ואצרך ואתנך [וגו'] לאמר לאסירים צאו [וגו'] (שמתי כל הרי לדרך) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [וגו' ושמתי כל הרי לדרך וגו'] הנה (אנכי) [אלה] למרחוק יבואו [וגו'] רנו שמים וגילי ארץ [וגו'] כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מ"ט ח' עד י"ג) ואחר כך ותאמר ציון עזבני ה' למה לא היה צריך לומר כן אלא תחילה פרשת ותאמר ציון ואחר כך פרשת מלך המשיח מהו הדבר הזה כה אמר ה' בעת רצון עניתיך עומד ומסיח במלך המשיח ואומר ואצרך אלא אמרו רבותינו אין סוף לומר מה ייסורים מתייסר בכל דור ודור לפי עונות הדור אמר הקדוש ברוך הוא (באותו) [באותה] השעה אני בורא אותו חדשה ואינו (מתיירא) [מתייסר] עוד ואצרך ואתנך מהו לאמר לאסורים צאו ששלש גליות נעשו עשרת השבטים אחת גלתה לסמבטיון ואחת גלתה לפנים מסמבטיון ואחת גלתה לדפנו של רבלתה ונבלעה שם נבלע ישראל (הושע ח' ח') לאמור לאסורים צאו לאילו שנתונים בסמבטיון ולאשר בחשך הגלו (ישעיה שם) לאילו שנתונים לפנים מסמבטיון ואילו שנבלעו ברבלתה הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטן והם מחלדין בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב"ה עומד עליו והוא נבקע להם [והם] עולים מתוכו כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו' (זכריה י"ד ד') הדא הוא דכתב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה אלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי ואלה אפה הם (ישעיה מ"ט כ"א) ואילו שלש גליות (אינה באותה) [אינן באות] לבד אלא כל מקום שיש ישראל מתכנסים (ובאו) [ובאים] הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים (שם) אילו שנתונים במקומות הרחוקים באספמיא ואלה מארץ סינים (שם) אילו בני יונדב בן רכב ומי שהוא מהלך בדרך [הוא] רעב וצמא והם אינם כן אלא ולא ירעבו ולא יכם שרב ושמש (שם) ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא משפיל לפניהם [את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם] וכן כל מקום עמוק הוא מגביהו לפניהם ועושה אותם לפניהם מישור דכתב [ושמתי] כל הרי לדרך ומסילותי ירומון (שם) וכיון שהכל מתכנסים ובאים הקב"ה אומר לשמים והארץ מה אתם עומדים כשהיה האבל נתאבלתם (עמה) [עמהם] כמה שכתב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (שם נ' ג') עכשיו שבאה השמחה עמדו ושמחו עמהם רני שמים וגילי ארץ פצחו הרים רינה למה כי נחם ה' עמו וענייו כי נחם ה' ציון אין כתיב כאן אלא שראתה ציון שהגליות מתכנסות וכל ישראל והשמים והארץ שמחים להם והיא אינה נזכרת (תחילה) התחילה אומרת ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני אלא שכח אותי הרי הכל מתכנסים ואני איני נזכרת (התחילה אומרת וה' שכחני ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני) אמר לה הקדוש ברוך הוא יש חופה שאין לה [כלה] שאי עיניך סביב וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשים ותקשרים ככלה (שם מ"ט י"ח):
... Teach us oh, teacher: once the Ninth of Av has ended, is everything permitted? R’ Chiyah the Great taught like this: once the Ninth of Av has ended, one is permitted to do anything. Why? Because it is like the case of a person whose dead is laid out before him, who is forbidden to eat meat or drink wine. Once the dead is buried, the mourner is permitted to do so. So to on the Ninth of Av one is a mourner – once the day has ended one is permitted to do anything. Even though we are permitted, we must always have a sigh in our hearts until the Holy One returns to her. The Holy One said to them: by your lives! I burnt her, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) I will build her, as it says “Yet again will I rebuild you, then you shall be built, O virgin of Israel…” (Jeremiah 31:3) Zion said to Him: Behold, I have been sitting thus for many years! I have counted the days from old and I have not been redeemed, therefore I have despaired. She said that my master has abandoned me. And from where do we learn that Zion said this? From that which is written regarding it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Isaiah 49:14) ... Another explanation. it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me…” (Isaiah 49:14) What is written before this? “Sing, O heavens, and rejoice, O earth, and mountains burst out in song, for the Lord has consoled His people, and He shall have mercy on His poor.” (Isaiah 49:13) Once Zion saw that the then prophet recalled His people and His poor, but did not mention Zion or Jerusalem she said ‘the Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’ Immediately the Holy One replied and said to her: just as it is impossible for a woman to forget her sucking child, so to I am not able to forget you, “Shall a woman forget her sucking child, from having mercy on the child of her womb?” (Isaiah 49:15) She said to Him: Master of the world! How is tat possible? There is no end to the evils I have done? I caused Your Holy Temple to be destroyed and I killed the prophets. R’ Berachia the Kohen said in the name of Rebbe: the Holy One said to her, I will forget your evil but I will not forget your good. “…These too shall forget, but I will not forget you.” (ibid.) I have forgotten “"These are your gods, O Israel…” (Exodus32:4) but “I am the Lord, your God…” (Exodus 20:2) I will not forget.
ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (ישעיה מ"ט י"ד): ילמדינו רבינו כיון שיצא תשעה באב מהו שיהא מותר בכל כך שנה ר' חייא הגדול כיון שיצא ת"ב מותר אדם בכל למה מפני שהוא כמתו של אדם מוטל לפניו והוא אסור לאכול בשר ולשתות יין וכיון שנקבר המת האבל מותר (להם) [בהם] אף זה תשעה באב אבל הוא כיון שיצא (האבל) [ת"ב] מותר אדם בכל אף על פי שמותר לנו אלא לעולם אנו צריכים שתהא אנחתה (בלבו) [בלבנו] עד שישוב הקב"ה עליה אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם אני שרפתי אותה שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) אני בונה אותה שנאמר עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל (ירמיה ל"א ד') אמרה לו ציון הרי כמה שנים אני יושבת כך חשבתי ימים מקדם ולא נגאלתי לבך נתייאשתי תאמר שעזבתני רבוני ומניין שציון אומרה כך ממה שכתב בעניין ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: [ותאמר ציון וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא זש"ה מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג' ל"ט) הוי משאדם מת מתאונן (אדם) אלא אמר ר' אחא מה יתאונן על חי העולמים ועל מי יתאונן גבר על חטאיו משהוא חי מתאונן על הקב"ה וכן הוא אומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך (ישעיה כ"ו כ') ואם באו ייסורים עליך לך והסתכל בחדרי לבך ודע (לפי שעוונותיך הבאים) [שלפי עוונותיך הבאתי] עליך יסורים ואין חדריך אלא כליות שנא' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ד) הוי מה יתאונן [וגו'] מי שהוא חי עומד ומתאונן על הקדוש ברוך הוא [משל] למי שמפקיד אצל חבירו פקדון אמר לו תן לי מה שהפקדתי אצלך פעמים שהוא ממשכנו בחובו והוא אומר לו תן לי מה שאתה חייב לי ואח"כ אני נותן לך את פקדונך כך הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הזה כמה דברים הזהרתי לך בתורה (שלא) [שאם] תעשה אותם אתה חייב מיתה אמרתי לך לא תרצח (שמות כ' י"ג) ואם רצחת מות יומת המכה רוצח הוא (במדבר ל"ה כ"א) ואם נאפת מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' י') וכן השבת מחלליה מות יומת (שמות ל"א י"ד) איפשר לך שלא תעבור על אחת מכל אלה ואם עברת לך על אחת מהם אני צריך ליטול את נפשך מגופך שכך אמרתי לך בתורה (ואני עשה) [ואיני עושה] לך כך אלא אתה פוקד את נפשך [בידי] שנאמר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב י"ב י') ואיני כובש פקדונך אלא מחזירה לך בכל בוקר ואחר כך ומפיך הוצאת מילים כי תשיב אל אל רוחך ומפיך הוצאת מלים (איוב ט"ז י"ג) אמר גבר בחטאו יהי שח [ואתה] מתרונן על הקדוש ברוך הוא דרכך ומעלליך עשו אלה (ירמיה ד' י"ח) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט ג'). מבקש אתה לידע עד היכן היו בני ירושלים עובדים ע"ז הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלאכת השמים (ירמיה ז' י"ח) מהו לעשות כוונים למלאכת השמים אלא שהיו עובדים מלאכת השמים זו היא (הכוכבים) [הכוכבת] וכיצד עובדים אותה אלא כל מי שהייתה לו בית טרקלים היה חופר בתוך ביתו (קטה כמין ניכו') [כווי קטנה כמין צינור] והיו מכוונים אותה כנגד המזרח שכשתעלה (הכוכבים) [הכוכבת] יעמוד וישתחוה לה לכך אומר יחזקאל הראית בן אדם [אשר זקני בית ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו וגו'] (יחזקאל ח' י"ב) מהו הראית [כשם] שאדם אומר לחבירו ראיתה מה עשה לי פלוני כך אמר לו הקב"ה הראית תאמר שהם עובדים אותה במטמוניות לאו אלא לפרסם עצמם כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול (והם אומר לו) [והוא אומר להם] שהוא נזיר כך היו בני ירושלים עובדים (לכוכבים) [לכוכבת] בפרסום ולא במטמונים הוא שירמיה אומר הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש [וגו'] לעשות כוונים למלאכת השמים. אמרה לו ציון לא היה לבנים משל בנים ולא לנשים משל נשים ולא לאבות משל אבות אמר לה הן והיה לבנים והיה לאבות והיה לנשים אלא עמדתם אתם וחלפתם מעשה אבותיכם אברהם שאמרתי לו להביא את יצחק בנו ולא עיכב ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו ושרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות יצחק בנו של אברהם טעון עצים לבא להתקרב לפניי ואתם הבנים מלקטים עצים לע"ז אברהם נטל את האש והמאכלת ואתם האבות מבערים את האש לע"ז שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים ואתם נשים לשות בצק לעשות כוונים מפני מה לא עשיתם מה שעשו אלא חלפתם מעשיהם ואחר כל אלה שעשיתם ציון מתרעמת ואומרת עזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מידת הדין דוד וירמיה ואסף ובניו של קרח דוד צווח למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה (תהלים י' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד הא דוד שכן רע אתה שיבבא (מני) בישא [מני מעלתא] ולא מני נפקתא [הם הרחיקוני מעליהם] ואתה עומד ואומר למה ה' תעמוד ברחוק אמר רבי יונתן שלש שנים ומחצה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים הייתה השכינה עומדת על הר הזיתים והייתה קוראה בכל יום קול ה' לעיר יקרא וגו' (מיכה ו' ט') וכן דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נ"ה ו') ולא בקשו לעשות תשובה [ואתה] עומד ואומר למה (אתה) ה' תעמוד ברחוק. ירמיה אף הוא עומד ואומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר לו הקב"ה לירמיה ירמיה וכי אני עזבתים תחילה הם עזבו אותי שנאמר עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א' ד') ואתה אומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים. אסף אף הוא אומר למה אלקים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים ע"ד א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לאסף הא אסף האני זנחתים תחילה הם זנחו אותי שנאמר זנח ישראל טוב (הושע ח' ב') הוא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל וגו' (תהלים קמ"ה ט'). אף בניו של קרח אמרו למה פניך תסתיר (שם מ"ד כ"ה) [אמר להם הקדוש ברוך הוא וכי] אני הסתרתי פני תחילה הם הסתירו פנים תחילה (סגרו דלתות האול' גם סגרו וכיבו את הנירו' ויסבו פניהם ויתנו עורף) [ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו ערף גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וגו'] (דהי"ב כ"ט ו' וז') ואתם אומרים למה תסתיר פניך וגו'. ארבעה [דברים] שאל ירמיה את הקב"ה בשעה שפירש [הימנו] על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו ואילו הן מאיסה ונעילה עזיבה ושכיחה לפי שראה ירמיה את הדינים המשונים (שם עבור) [שהעביר] על בני ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר איפשר הקדוש ברוך הוא שב עליהם מעתה והוא שאל את הקב"ה ואומר הללו ארבעה דברים וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (שם שם כ"ב) למלך שהיה לו מטרונת והיתה חביבה עליו ביותר ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה שושבינה שהיה שם עומד כיון שראה כן מיד בא אצל המלך התחיל אומר לו מרי המלך אמור לי מה יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאח"כ אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם המאוס מאסת את יהודה (ירמיה י"ד י"ט) (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם) א"ל לך לרבך ולרבו דרבך משה רבם של כל הנביאים כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו מ"ד) לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון בשעה שבא נבוכדנצר ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל ושבה אותם לא עשה אסטטיא בכל ארץ ישראל אלא היו רודפים אותם כמה שנאמר על צוארינו נרדפנו (איכה ה' ה') ולמה היו רודפים אותם אלא היו חוששים לנפשם לומר אלקיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב לכך לא עשו אסטטיא בכל ארץ ישראל וכיון שבאו על הנהרות בבל וראו עצמם שהם נתונים בידם על אדמתם מיד עשה אסטטיא אילו (ואילו) נפנו לאכילה ושתייה ואילו נפנו לבכי ולמספד אמר להם נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים והוא קורא לשבטו של לוי ואמר להם הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפניי בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש שלכם לתני אלקיכם מסתכלים אילו באילו ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה מיד עמדו כולהם ונטלו עצה ותלו כינורותיהם בערבות שהיו שם ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם ודוד מפרשה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו [וגו'] על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים קל"ז א' וב') שתלו שבטו של לוי שם כינורותיהם בערבים על שפת הנהר כי [שם] שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו [לנו] משיר ציון [איך נשיר את שיר ה'] (שם שם ג' וד') לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין (אתה יודע) [אתם יודעים] שהיו כפותינו חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו (ראה) [ראו] היאך נשיר אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם שלטתם (באצבעותיכם) [בעצמיכם] וקטעתם אצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון אני משיב אתכם על עזיבה ושכיחה שתבעו אותי שנא' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') ולא עוד אלא אתם שלטתם באצבעות ידיכם של ימין אף אני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ואם (אתם) [אין אתה] למד מכאן יש לך להתפייס ממקום אחר שאתה מוצא שאחר שבעים שנה נבנה הבית ובשנה שכורש אומר להם שיעלו ויבנו את בית המקדש מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל (עזרא א' ג') כתב שעלו הכהנים והלוים וראשי האבות שנאמר ויקומו הכהנים והלוים וראשי האבות (שם שם ה') ואחר כך כתב ואקבצם אל הנהר (אחבא) [וגו'] ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם (שם ח' ט"ו) אלא שלא היו יכולים להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות (והניי') [ומניין] שחזרו לתוכה מן אותם הלוים שגלו מתוכה שכן כתב ורבים מראשי האבות והלוים אשר ראו הבית הראשון ביסדו וגו' (שם ג' י"ב). דבר אחר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אמר רבי אלעזר הקפר תורתי בידכם והקץ בידי ושנינו צריכים זה לזה אם אתם צריכים לי להביא את הקץ אף אני צריך לכם שתשמרו את תורתי כדי לקרב (בני ביתו) [בנין ביתי] ואת ירושלים וכשם אי איפשר לי מלהשכיח את הקץ שהוא תשכח ימיני כך אף אתם אין לכם רשות לשכח את התורה שכתב מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב'). דבר אחר אם אשכחך ירושלים כשגלו ישראל אף השכינה גלה עמהם אמרו לו מלאכי השרת רבונו של עולם כבודך במקומך אל תבזה שכינתך אמר להם הקב"ה לא דברים של תנאים הם כך התניתי עם אבותיהם שבזמן שהם בטובה ואני עמהם ואם אחרת כבודי עמהם שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) (ודייך) אמר רבי אבוהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שהראה) [אתה מוצא כשראה] הקדוש ברוך הוא את ישראל (מנתכי' לאחוריה דיין לקורא לסבו' את המקרא) [מכופתין לאחוריהם] השיב אחור ימינו (איכה ב' ג') וכל ימים שישראל ממושכנים בעולם הזה אף ימינו של הקב"ה ממושכנת עמהם אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה אתה סבור שאין דוחק לפניך לקרב את הקץ (איני) [בשבילנו אינו] דוחק אלא בשביל ימינך עשה עד מתי תהא ימינך ממושכנת למען ילחצון ידידיך הושיעה ימינך וענני (תהלים ס' ז') לפיכך כשאמרה ציון עזבני ושכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא יכול אף אני לשכח אותך ימיני ממושכנת בשבילך ואני שוכח אותך ואם שוכח אני אותך ימיני אני שוכח אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. דבר אחר אם אשכחך ירושלים אמר רבי לוי בשם רבי חמא בי רבי חנינא לפי שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות אהלי חופות של כבוד לצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו כמה שישעיה אומר וברא ה' על מכון הרי ציון ועל מקראיה ענן ועשן יומם ואש להבה לילה כי על כבוד חופה (ישעיה ד' ה') והכל אומרים מה כל הכבוד הזה קול רנה והם אומרים להם קול רנה וישועה באהלי צדיקים וגו' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהלים קי"ח י"ד וט"ו) לפיכך כשאמרה ציון וה' שכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא אני הכתבתי בכבוד שאני עתיד לעשות לצדיקים בגאולתכם שהכל עתיד להיות מקלסים אתכם ואומרים קול רנה וישועה [וגו'] ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ואת אומרת וה' שכחני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. ועל הדעת (הראשונים) [הראשונה] שאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש אתה מוצא (לפיכך) כשגילה הקב"ה לדניאל את הקץ מהו אומר לו בסוף ואתה לך לקץ תנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל י"ב י"ג) מהו לקץ הימין כשתעורר קיצה של ימין אמרו לו ישראל כשתגאול אותנו משיעבוד מלכיות ותושיע את ימינך עלינו לומר שירות וזמירות על הפלאים שאתה עושה לנו ועל הישועות שאתה עושה לימינך מזמור שיר לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צ"ח א') הוי אם אשכחך ירושלים תשכח [ימיני]: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני מהו ה' וה' אמרה לו אפילו שתי מדות של רחמים שכתובים בך ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו') עזבו אותי ושכחו אותי עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עשה אותי הפקר לאומות כלקט שכחה ופאה שהם עשוים הפקר כמה שכתב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך [לקצר] ולקט קצירך לא תלקט [וגו' לעני ולגר] תעזוב אותם (ויקרא י"ט ט' וי'). דבר אחר עזבני (טענו) [טען] אותי כמה פורעניות כמה שכתב עזב תעזוב עמו (שמות כ"ג ה'). דבר אחר עזבני ה' עיזבני כיצד אלא אתה מוצא בשעה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים לא היו בנות ישראל מצירות בדבר אלא (מצפים ואומרת) [מצפות ואומרות] אימתי תילכד על שם שהיו בעלות נוי והיתה כל אחת מהן אומרת אם תילכד ירושלים אני באה לידי גאולה שאני בעלת נוי דוכס רואה אותי ונוטל אותי והוא שכתב אומר האומרים ימהר ויחישה מעשהו למען נראה (ישעיה ה' י"ט) מהו למען נראה [למען נראה] וכן הייתה כיון שנכבשה ירושלים היו כל גדולי המלכות נוטלים את הנשים הנאות שבירושלים ומושיבים אותן עמהן בקרון מיד הייתה הצרעת זרחה במצחה והוא משליכה מאצלו מניין שכן ישעיה אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגלים תעכסנה (שם ג' ט"ז) כשהייתה האשה ארוכה היא נותנת שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן והיא מהלכת באמצע זו היא שכתב הלוך וטפוף תלכנה. מהו ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם נ"ו) אמר רבי יוסי בר חנינא שהיתה הצרעת זורחת במצחם כמה שכתב בצרעת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת (ויקרא י"ג ב') ר' אליעזר אומר מהו ושפח ה' שהיו יושבות אצלם והיו רואים שורות שורות של כנים יורדות משערם לתוך קדקד והיו משתקצות ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים [אותן] ארצה (אותם) הוא שציון אומרת עזבני ה' עיזבני ה' וא"ר חלפו בן זכר בשם רבי לוי כתב ושפח וקרינן וספח בשביל ושפח למה נתקלקלו בצרעת בשביל המשפחות שלהם שהם בני זרעו של אברהם יצחק ויעקב שלא יבואו עליהם ויקלקלו המשפחות שלהם. וה' פתהן יערה (שם) אמר רבי ברכיה הכהן ברבי (שעור) [שעירה] הנקבים (כולן) [שלהן וכולן] (שלהן) נתפתחו בדם והיו משתקצות בפניהם ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים אותם לכך ציון אומרה (ותאמר ציון) עזבני ה' עיזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן הענין רנו שמים וגילי ארץ כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (שם מ"ט י"ג) כיון שראתה ציון שמזכיר עמו וענייו ולא הזכיר לא לציון ולא לירושלים התחילה אומרת עזבני ה' וה' שכחני מיד השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לה כשם שאי אפשר לאשה לשכח עולה כך איני יכול לשכח אתכם התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (שם שם ט"ו) אמרה לו רבש"ע היאך איפשר (אוסיף) [אין סוף] לרעות שעשיתי גרמתי לבית מקדשך שיתחרב והרגתי הנביאים אמר רבי ברכיה הכהן ברבי אמר לה הקב"ה רעותייך אני שוכח וטובותייך (אני) [לא] אשכח גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם) גם אלה אלקיך ישראל (שמות ל"ב ה') שכחתי אנכי ה' אלקיך (שם כ' ב') לא אשכח: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' כך פתח רבי תנחומא בר' זש"ה קומה ה' אל נשא ידיך אל תשכח ענוים (תהלים י' י"ב) אמר ר' פנחס הכהן בשם רבי הושיעא חמש מעמדות אמר [דוד לפני] הקדוש ברוך הוא בספר תהלים בספר הראשון קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל אויבי לחי ושני רשעים שברת (שם ג' ח') קומה ה' באפך הנשא בעברות צררי ועורה אלי משפט צויתה (שם ז' ז') [קומה ה' אל יעז אנוש וגו'] (שם ט' כ') קומה ה' אל נשא ידיך (שם י') קומה ה' קדמה פניו הכריעהו (שם י"ז י"ב) למה (תחשה) [חמשה] אלא ארבעה (ארבעה) כנגד ארבע מלכיות שראה דוד אותם ברוח הקודש היאך הם עתידים לשעבד את ישראל והוא מעמיד את (הקודש) [הקב"ה] על [כל] אחת ואחת קומה ה' קומה ה' ולמה (תחשה) [חמשה] אלא רואה את מלכותו של גוג היאך היא באה בחזקה התחיל מעמיד הקדוש ברוך הוא עליה ואומר רבש"ע אינו שלנו (אלא) להזדווג (אל) [לה אלא] את אפנטיסון לה קומה ה' קדמה פניו הכרעהו. מהו קומה ה' אל נשא ידיך משל לגיבור שהיה עובר בנהר ובנו עמו היה הגיבור תופס בידו של בנו ומעבירו עמו באה השיבולת לשטוף את הבן אעפ"י כן היה אביו תופש בו אלא שהיתה השיבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטן אבא אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אלא אם תבקש אתה שאחיה הגבה ידיך ואני אחיה כך היה דור רואה את המלכיות שנמשלו כמים הוי המון עמים רבים כהמות מים יהמון וגו' (ישעיה י"ז י"ב) לכן הנה ה' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו וגו' (שם ח' ז') והוא רואה אותם היאך הם באות ומשעבדות את ישראל התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני (תהלים ס"ט ג') ואילולי שאתה מחזיק בנו שאתה מפיר את עצתם ממנו כבר לא היה לנו עמידה לפניהם אפי' שעה אחת אלא אם אתה מבקש שנחיה הגבה את ידיך ואנו חיים הוא שנאמר קומה ה' אל נשא ידיך אמר הקב"ה אני מגביה כי אשא אל שמים ידי (דברים ל"ב מ'). דבר אחר קומה ה' אל נשא ידיך אמרו לו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם היזכר לאותה שבועה מה שנשבע המלאך וירם ימינו ושמאלו ונשבע בחי העולם כי למועד מועדים אמר להם [לא] המלאך לעצמו נשבע שאני ממהר להביא את הקץ לגאול אתכם משעבוד עול מלכיות אלא אני נשבעתי כי אשא אל שמים ידי (שם) וכן לכן יחכה ה' לחננכם (ישעיה ל' י"ח) ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר רב יהושע דסכנים בשם ר' יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא שנים ושלשה פעמים אסרתי עצמי בשבועה שאני מביא את הקץ ומנחם אתכם ואת ציון ותאמר ציון עזבני ה' אתמהא: [דבר אחר] ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן העניין [פרשת] מלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון עניתיך [וגו'] ואצרך ואתנך [וגו'] לאמר לאסירים צאו [וגו'] (שמתי כל הרי לדרך) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [וגו' ושמתי כל הרי לדרך וגו'] הנה (אנכי) [אלה] למרחוק יבואו [וגו'] רנו שמים וגילי ארץ [וגו'] כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מ"ט ח' עד י"ג) ואחר כך ותאמר ציון עזבני ה' למה לא היה צריך לומר כן אלא תחילה פרשת ותאמר ציון ואחר כך פרשת מלך המשיח מהו הדבר הזה כה אמר ה' בעת רצון עניתיך עומד ומסיח במלך המשיח ואומר ואצרך אלא אמרו רבותינו אין סוף לומר מה ייסורים מתייסר בכל דור ודור לפי עונות הדור אמר הקדוש ברוך הוא (באותו) [באותה] השעה אני בורא אותו חדשה ואינו (מתיירא) [מתייסר] עוד ואצרך ואתנך מהו לאמר לאסורים צאו ששלש גליות נעשו עשרת השבטים אחת גלתה לסמבטיון ואחת גלתה לפנים מסמבטיון ואחת גלתה לדפנו של רבלתה ונבלעה שם נבלע ישראל (הושע ח' ח') לאמור לאסורים צאו לאילו שנתונים בסמבטיון ולאשר בחשך הגלו (ישעיה שם) לאילו שנתונים לפנים מסמבטיון ואילו שנבלעו ברבלתה הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטן והם מחלדין בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב"ה עומד עליו והוא נבקע להם [והם] עולים מתוכו כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו' (זכריה י"ד ד') הדא הוא דכתב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה אלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי ואלה אפה הם (ישעיה מ"ט כ"א) ואילו שלש גליות (אינה באותה) [אינן באות] לבד אלא כל מקום שיש ישראל מתכנסים (ובאו) [ובאים] הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים (שם) אילו שנתונים במקומות הרחוקים באספמיא ואלה מארץ סינים (שם) אילו בני יונדב בן רכב ומי שהוא מהלך בדרך [הוא] רעב וצמא והם אינם כן אלא ולא ירעבו ולא יכם שרב ושמש (שם) ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא משפיל לפניהם [את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם] וכן כל מקום עמוק הוא מגביהו לפניהם ועושה אותם לפניהם מישור דכתב [ושמתי] כל הרי לדרך ומסילותי ירומון (שם) וכיון שהכל מתכנסים ובאים הקב"ה אומר לשמים והארץ מה אתם עומדים כשהיה האבל נתאבלתם (עמה) [עמהם] כמה שכתב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (שם נ' ג') עכשיו שבאה השמחה עמדו ושמחו עמהם רני שמים וגילי ארץ פצחו הרים רינה למה כי נחם ה' עמו וענייו כי נחם ה' ציון אין כתיב כאן אלא שראתה ציון שהגליות מתכנסות וכל ישראל והשמים והארץ שמחים להם והיא אינה נזכרת (תחילה) התחילה אומרת ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני אלא שכח אותי הרי הכל מתכנסים ואני איני נזכרת (התחילה אומרת וה' שכחני ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני) אמר לה הקדוש ברוך הוא יש חופה שאין לה [כלה] שאי עיניך סביב וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשים ותקשרים ככלה (שם מ"ט י"ח):
... Teach us oh, teacher: once the Ninth of Av has ended, is everything permitted? R’ Chiyah the Great taught like this: once the Ninth of Av has ended, one is permitted to do anything. Why? Because it is like the case of a person whose dead is laid out before him, who is forbidden to eat meat or drink wine. Once the dead is buried, the mourner is permitted to do so. So to on the Ninth of Av one is a mourner – once the day has ended one is permitted to do anything. Even though we are permitted, we must always have a sigh in our hearts until the Holy One returns to her. The Holy One said to them: by your lives! I burnt her, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) I will build her, as it says “Yet again will I rebuild you, then you shall be built, O virgin of Israel…” (Jeremiah 31:3) Zion said to Him: Behold, I have been sitting thus for many years! I have counted the days from old and I have not been redeemed, therefore I have despaired. She said that my master has abandoned me. And from where do we learn that Zion said this? From that which is written regarding it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Isaiah 49:14) ... Another explanation. it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me…” (Isaiah 49:14) What is written before this? “Sing, O heavens, and rejoice, O earth, and mountains burst out in song, for the Lord has consoled His people, and He shall have mercy on His poor.” (Isaiah 49:13) Once Zion saw that the then prophet recalled His people and His poor, but did not mention Zion or Jerusalem she said ‘the Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’ Immediately the Holy One replied and said to her: just as it is impossible for a woman to forget her sucking child, so to I am not able to forget you, “Shall a woman forget her sucking child, from having mercy on the child of her womb?” (Isaiah 49:15) She said to Him: Master of the world! How is tat possible? There is no end to the evils I have done? I caused Your Holy Temple to be destroyed and I killed the prophets. R’ Berachia the Kohen said in the name of Rebbe: the Holy One said to her, I will forget your evil but I will not forget your good. “…These too shall forget, but I will not forget you.” (ibid.) I have forgotten “"These are your gods, O Israel…” (Exodus32:4) but “I am the Lord, your God…” (Exodus 20:2) I will not forget.
ד"א צא מן התבה אמר דוד הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמא ) כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי שנא' (שם לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, א"ל הקדוש ברוך הוא נח גזרה היה מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש, וכן ישעיה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו (ישעיה מט) לאמר לאסורים צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה, למה שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחרבן אסור לאדם להזקק בפריה ורביה שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה וכן עשה יוסף עד שלא באו שני בצורת נזקק לאשתו שנאמר (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב, וכן איוב אומר בחסר ובכפן גלמוד (איוב ל) כשהחסר והכפן בא לעולם גלמוד גלה מתשמיש המטה, וכן עשה נח כשנכנס בתיבה כתיב בו ויבא נח ובניו אח"כ ואשתו ונשי בניו וכשיצא א"ל צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו' מכאן אתה למד שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה הה"ד לאמר לאסורים צאו, לאמר לאסורים מתשמיש המטה צאו מן התבה, לאשר בחשך הגלו אלו הבהמה והחיה והעוף, מיד אמר להן ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה, א"ל נח רבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול אמר ליה לאו נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וגו' ואומר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיה נ"ד), אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בהמ"ק ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה ביהמ"ק בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם שנאמר (מלכים א ו) ובשנה האחת עשרה בירח בול, מהו ירח בול ירח שבוללין לבהמות מתוך הבית, ד"א בירח בול ירח שבחרו (ס"א שנחסרו) ארבעים יום של מבול, ומצינו שאמר לנח לא יהיה עוד מים למבול ובא ישעיה ופי' שנשבע דכתיב אשר נשבעתי וקיים דברי לעולם, שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל עאכ"ו, אלו הן כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וגו' (ישעיה נד) זה ראשונה, והשניה נשבע אדני ה' בקדשו וגו' (עמוס ד), והשלישית נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה סב) בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג) ובזרוע עוזו אלו תפלין שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט), אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך וגו' בחצרות קדשי זו ירושלים, ומה נשבע שהוא בכבודו בונה אותה שנא' בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמז), א"ר שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ואחר כך נדחי ישראל יכנס, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה אבל לעתיד לבא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם שנא' כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב):
... R’ Shmuel bar Nachmani said: we have an oral tradition that Jerusalem will not be rebuilt until all of the exiles are ingathered. If someone says to you that the exiles are gathered and Jerusalem is not rebuilt do not believe it, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem…” and afterwards it says “He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) Israel said before the Holy One: Master of the world! Has Jerusalem not already been rebuilt and destroyed? He replied to them: through sins it was destroyed and you were exiled from within her, but now I will build her and I will never destroy her, as it says “For the Lord has built up Zion; He has appeared in His glory.” (Psalms 102:17)
ויאמר אלהים אל יעקב, זשה"כ כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה) מהו לא יגורך רע אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות (שם יב), תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, מן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא מן הבהמה אשר לא טהורה היא, אמר רבי יהושע בן לוי עקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו, וכן את מוצא כשבא לפרסות אע"פ שהוא מזכיר על בהמה טמאה אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה שנאמר (ויקרא יא) ואת הגמל כי מעלה גרה שהוא סימן טהורה ואת החזיר כי מפריס פרסה שהוא סימן טהורה כל כך למה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הוי לא יגורך רע, דבר אחר כי לא אל חפץ וגו', א"ר פנחס הכהן בר חמא אין הקב"ה חפץ לחייב בריה אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם, א"ר יצחק עכשיו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא בזבח מי מכפר עלינו אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו לפיכך ה' שמעה ה' סלחה וגו' (דניאל ט), לא כך אמרת והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט), ראה מה כתיב חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה (מיכה ד) ושכנתי כתיב אע"פ שגליתיך מתוכה אין שכינתי זזה ממנה, ואין שדה האמור כאן אלא ציון שנ' (שם ג) ציון שדה תחרש, אמר הקדוש ברוך הוא תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר ואני אשמע מן השמים וארפא את ארצכם, לפיכך אמר יעקב לבניו ונקומה ונעלה בית אל, אמרו לו מה נעשה שם, אמר להן כך אמר לי הקב"ה קום עלה בית אל וגו':
...Another explanation. “For You are not a God Who desires wickedness…” (Psalms 5:5) R’ Pinchas haKohen bar Chama said: the Holy One does not desire to condemn any creature, rather you seeks that all creatures pray before Him and he receives them. R’ Yitzcha said: now we have no prophet, no priest, no offerings. No Sanctuary, no altar – who will atone for us? Though the Holy Temple is destroyed, all that is left in our hands is prayer. Therefore “O Lord, hear; O Lord, forgive…” (Daniel 9:19) Have you not said “…My eyes and My heart shall be there at all times”? (Kings I 9:3) See what is written “Be in pain and kneel, O daughter of Zion, like a woman in confinement, for now you shall go forth from the city; and you shall dwell in the field…” (Micah 4:10) It is written ‘I dwell,’ meaning that even though I exiled you from there my Presence will not move from that place. ‘Field’ here is referring to Zion, as it says “Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) The Holy One said: pray before Me toward that city and I will hear from the heavens and heal your land. Therefore Yaakov said to his sons: “And we will arise and go up to Bet El…” (Genesis 35:3) They said back to him: what will we do there? He replied: this is what the Holy One said to me “Arise and go up to Bet El…” (Genesis 35:1)
דבר אחר, צו את אהרן. זה שאמר הכתוב, הטיבה ברצונך את ציון (תהל' נא כ). ואחרי כן, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (שם שם כא). כלומר, אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקדוש ברוך הוא, אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא. ומאי שנא קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא. ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן. מפני שנקרא זבחי צדק, שנאמר, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (שם). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, הואיל וכך העולה חביבה עלי, לכך צוה אהרן ובניו שיהו זהירין בה להקריב אותה לפני. למה אמר זאת תורת העולה. ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר, הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות. הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל, ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר, כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא. אמר רבי אסיא, למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא. אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני מעלה עליהם כאלו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות. והודיעך, שאף על פי שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התנוקות שקורין בסדר הקרבנות, לא היה העולם עומד. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, אף על פי שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות ואין קרבן עולה נוהג, אם אתם עוסקים וקורים בפרשת עולה ושונין בפרשת קרבנות, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים קרבן עולה לפני, שנאמר, (ו) וזאת תורת העולה. כלומר, מי שהוא עוסק בתורת העולה, זוכה לחיי העולם הבא. מה כתיב למעלה, נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכחש בעמיתו וגו' (ויקר' ה כא), ואחר כך זאת תורת העולה. אמר ישעיה, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישע' סא ח). אמר הקדוש ברוך הוא, לא תאמר הריני גוזל וחומס ומביא עולה ומכפר לי. כי אני שונא את הגזל אפילו בעולה (כעולה) שעושין על הגזל. ואם רוצה העולם שאקבל העולה, ישיב הגזל לבעלה, ואחר כן אם יעלה עולה עליה, אקבלנה, שנאמר, כי אני ה' שונא גזל בעולה, שונא בעולה בעוד שהגזל בידו. ומי שקורא בתורת העולה, כאלו מעלה עולה ומקריבה לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך אשרי שמלמד עצמו תורה ונותן ממונו ללמוד עצמו ובניו, שנאמר, וזאת תורת זבח השלמים. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אתה מצוה אותנו שנביא כל הקרבנות הללו. בעוד שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, וכן מביא מנחה ומתרצה לו. ועכשיו שחרב בית המקדש, היאך אנו עושים על חטאתינו ועל אשמותינו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם מבקשים אתם שיתכפר עליכם, היו משמרים תורתי, ואני מעלה עליכם כאלו עשיתם לפני קרבן. ומנין. (ו) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (ויקרא ז לז). אל תקרי כן, אלא זאת התורה לא לעולה, ולא למנחה, ולא לחטאת, ולא אשם, ולא מלואים, ולא זבח השלמים. אלא היו עוסקים בתורה, ויהיה חשוב לפני כאלו אתם מקריבים לפני כל הקרבנות. לפיכך אמר דוד, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי (תהלים קיט צז). כי אני יודע שעסיקת תורתך מכפרת עונות, לפיכך אהבתי תורתך. מהו על מוקדה על המזבח כל הלילה. זו היא שמקריבים על החלבים והאיברים כל הלילה כלו, ותפלות כנגד תמידין תקנום. עכשיו שאין לנו לא עולות ולא קרבנות ולא מנחה ולא אשם, תקנום תפלות. ותפלת ערבית קרב כל הלילה, כמו שמקריבים האברים והחלבים כל הלילה כלו. ותפלות, אבות תקנום. וזה ירצה לומר, מוקדה על המזבח כל הלילה. ולמה היה מוקד על המזבח ולא במקום אחר. אלא אמר הכתוב, מזבח אדמה תעשה לי (שמו' כ כא). למה מן האדמה. לפי שהאדם ברייתו מן האדמה. ונקרא שמו אדם, על שלוקח מן האדמה. ומעלים העולות והקרבנות על המזבח שהיא עשויה מן האדמה, לכפר על הגויה שהוא לוקח מן האדמה. ומנין שמתכפר על הנפש. דכתיב, כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר (ויק' יז יד), כי הדם הוא בנפש יכפר (שם שם יא). כשאמר וזרקו את הדם על המזבח (שם א ה), כלומר, יזרקו הדם שהוא הנפש, על המזבח שהיא מן האדמה כמו הגויה, ויכפר על הנפש. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואומר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו' (ישע' סו כד), אלו הכופרים במקום. והאש המוקד על המזבח תמיד, הוא מכפר על עונותיהם של ישראל. ומהו מזבח. מ' מחילה, שמוחל על עונותיהם. ז' זכות, שמזכה אותם לעולם הבא. ב' ברכה, שמביא להם הקדוש ברוך הוא ברכה במעשה ידיהם. ח' חיים, שהן זוכין לחיי עולם הבא. העוזב כל אלו המחילה והזכות והברכה והחיים והולך ועובד עבודה זרה, שורפו אשו הגדול, כמו שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (דב' ד כד). כיצד הוא קנא. שנאמר, וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב). כמו שמקנא הבעל לאשה, כך הקדוש ברוך הוא מקנא, כמו שנאמר, ומשוש חתן על כלה וגו' (ישע' סב ה). העוזב כל אלו, ישרפהו אשו הגדול, שנאמר, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר (שם סו כד). אבל אם חוזר בתשובה, האש המוקד על המזבח יכפר עליו ויכפר אשו של גיהנם. ולא עוד, אלא שכל ישראל נימולים באין בגן עדן, כי הקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל כדי שיכנסו בגן עדן. ומה השם והחותם ששם בהם, הוא שדי. השי"ן שם באף, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה. ולפיכך בעת שישראל הולך לבית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן, שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול ומביאו בגן עדן. ושאינן נמולין, אף על פי ששני אותיות יש בהן מן השם שהוא שדי, שיש בהם השי"ן מן האף, והדל"ת מן היד, ולא יש בהם היו"ד מן שדי, הוא לשון שד. כלומר, שהשד מוליך אותו לגיהנם. וישראל שהוא מהול ועובד עבודה זרה הולך ליכנס לגן עדן, והקדוש ברוך הוא מצוה למלאך ומושך ערלתו ועושה ערלתו כמו שלא היה מהול מעולם, ושלא יבא בגן עדן אלא בגיהנם. ודבר גדול ברית מילה, וחביבה לפני הקדוש ברוך הוא. וכל בריות העולם, בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש, כלן מפחדים מישראל שהוא מהול. וכן תמצא ביונה, כי ביום חמישי ברח מפני אלהיו. ולמה ברח יונה. אלא פעם ראשונה שלחו להשיב את גבול ישראל. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה, והיו קורין אותו נביא השקר. פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה. דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר, יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם, עכשיו יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל. ולא עוד, אלא שישראל קורין אותי נביא שקר וכו' (לעיל סדר ויקרא סימן ח). וייראו האנשים יראה גדולה (יונה א טז). מלמד, שהיראה גדולה מן החכמה ומן הבינה, כי מי שיש לו חכמה ובינה ואין בו יראה, אינו כלום. כי כן אמר שלמה המלך עליו השלום, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב יג):
“Command Aaron…” (Leviticus 6:2) This is what is written “With Your will, do good to Zion…” (Psalms 51:20) and afterwards “Then You will desire sacrifices of righteousness, a burnt offering and a whole offering…” (Psalms 51:21) That is to say, if Israel does not offer a burnt offering before the Holy One Zion and Jerusalem will not be built because they are only built through the merit of the burnt offering which Israel would offer before the Holy One. And why is the burnt offering different than all of the other offerings? Because it is called ‘sacrifice of righteousness,’ as it says ‘Then You will desire sacrifices of righteousness, a burnt offering and a whole offering.’ The Holy One said to Moshe: since the burnt offering is so precious to Me, command Aharon and his sons that they be careful with it, to offer it before me…
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. אמר רבי סימון, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לעשות משכן, רמז למלאכים שיעשו אף הם משכן למעלה. וביום שהוקם למטה הוקם למעלה, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. שאין תלמוד לומר את. ומה תלמוד לומר את. אלא, זה המשכן של מעלה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, צויתי אהרן ובניו לברך אותם. ולעתיד לבא, אני בכבודי אברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון, עשה שמים וארץ (שם קלד ג):
“And it was that on the day that Moses finished erecting the Tabernacle…” (Numbers 7:1) R’ Simon said: at the moment when the Holy One told Israel to make the Tabernacle, He hinted to the angels that they should also make a Tabernacle above. And on the day that it was erected below it was erected above, as it says ‘And it was that on the day that Moses finished erecting the Tabernacle.’ There is no reason to use the sign of the direct object (et), why then did the Torah use it? Because this refers to the Tabernacle above. The Holy One said: in this world I commanded Aharon and his sons to bless them and in the time to come I in My glory will bless them, as it says “May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.” (Psalms 134:3)
מזמור לאסף. אל אלקים ה'. למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים. ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם. ואלו הן - החכמה והדעת והתבונה. חכמה מנין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. תבונה (שם) כונן שמים בתבונה. דעת (שם כ) בדעתו תהומות נבקעו. וכן הוא אומר (שמות כ ה) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא. הרי שלש כנגד שלש שבהן נברא העולם. וכן בני גד ובני ראובן אומרים (יהושע כב כב) אל אלקים ה' אל אלקים ה' הוא יודע. ומה ראו להזכיר שני פעמים אלא שבהם נברא העולם. אל אלקים שבהן נתנה התורה. יכול אחד לעצמו ואחד לעצמו. לאו אלא שניהם ביחד נבראו. וכן הוא אומר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. בשר ודם צר צורה ומתחיל בראשו וגומר ברגליו או מתחיל ברגליו וגומר בראשו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא צר את האדם צר אותו בבת אחת. וכן הוא אומר (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא. ואומר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. ומנין שבראו מציון שנאמר מציון מכלל יופי. יופיו של עולם. מהו הופיע. אין הופיע אלא אורה. וכן הוא אומר (איוב לז טו) והופיע אור עננו. ומנין שבעולם הזה הוא מדבר. נאמר כאן מכלל יופי. ונאמר להלן (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ. וכשהחריבו מציון התחיל. וכן הוא אומר על ידי ירמיה (ירמיה ט י) ונתתי את ירושלים לגלים. ואחר כך (שם ד כז) שממה תהיה כל הארץ. ואומר (מיכה ז יג) והיתה הארץ לשממה על יושביה. וכשיחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו מציון הוא מחדשו. שנאמר (ישעיה ב ב) נכון יהיה הר בית ה':
... “From the rising of the sun until its setting…” (Psalms 113:3) When flesh and blood wants to make an image, it begins with the head and ends with the feet or begins with the feet and ends with the head. Not so the Holy One! When He makes man, He shapes him all at once, as it says “…for He is the One Who formed everything…” (Jeremiah 10:16) This is ‘from the rising of the sun until its setting.’ And from where do we learn that He created it from Zion? As it says “From Zion, the finery (miclal) of beauty…” (Psalms 50:2) From out of (m’clal) the beauty of the world. What does ‘appeared’ mean? Illuminated. Appearance always refers to light, as it says “…and causes the light of His cloud to appear.” (Job 37:15) From where do we learn tahtthis is speaking of the world? It says here miclal and it says elsewhere “Now the heavens and the earth were completed (vay’chulu)…” (Genesis 2:1) And when He destroys it, He will start from Zion, as it says “And I will make Jerusalem heaps of ruin…” (Jeremiah 9:10) and afterwards “All the land shall be a desolation…” (Jeremiah 4:27) And it says “And the land shall become desolate with its inhabitants…” (Micah 7:13) And at the time when the Holy One renews His world He will renew it from Zion, as it says “…the mountain of the Lord's house shall be firmly established at the top of the mountains…” (Isaiah 2:2)
למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון. זה שאמר הכתוב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה. ואומר (שם סד יא) העל אלה תתאפק ה' (שם ט-י) ערי קדשך היו מדבר וגו' בית קדשנו ותפארתנו. אמר להם (שם כז ד) חמה אין לי איני יכול לעשות אלא מה אעשה מדת הדין נותנת שאחריש. (שם) מי יתנני שמיר ושית במלחמה כך אמר הקב"ה יכול אני לעשות אלא מדת הדין אינה נותנת. לכך אמר דוד לך דומיה תהלה יכול אתה לידום הכל נותנין לך תהלה על שדממת על הקול שנתנו בציון שנאמר (איכה ב ז) קול נתנו בבית ה' ומהו הקול שנתנו שאמרו ידינו רמה (דברים לב לז) ואמר אי אלקימו צור חסיו בו. לך דומיה תהלה אתה דומם ואני דומם שנאמר (תהלים לז ז) דום לה' והתחולל לו. (איכה ג כו) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה':
“For the conductor, a psalm of David, a song. Silence is praise to You, O God in Zion…” (Psalms 65:1-2) This is what Scripture says “I was silent from time immemorial; I am still, I restrain Myself. Like a travailing woman will I cry…” (Isaiah 42:14) And it says “Concerning these will You restrain Yourself, oh Lord…”(Isaiah 64:11) He said to them “I have no wrath…” the aspect of judgment dictates that I stay silent, “…would that I were thorns and brier in war!” (Isaiah 27:4) Thus said the Holy One: I am able to act, but the aspect of judgment constrains Me to silence. This is why it says ‘silence is praise to You’. You are able to hold silent and everyone praises You for being silent for that which was done to You in Zion and for the voice that was raised against Your Sanctuary, as it says “…they raised a clamor in the House of the Lord, as on a day of a festival.” (Lamentations 2:7) What voice did they raise? They said “Our hand was triumphant!” (Deuteronomy 32:27) and “Then He will say, "Where is their deity, the rock in which they trusted.” (Deuteronomy 32:37) This is ‘silence is praise to You’. You are silent and I am silent, as it says “Sit silent for the Lord and hope for Him…” (Psalms 37:7)
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה משה אין להם לישראל אלא ליסע בלבד. ר' אליעזר אומר אמר הקב"ה למשה משה בני נתונים בצרה הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה. מה תצעק אלי שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, אל נא רפא נא לה (במדבר יב) הרי זה לקצר ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום (דברים ט) הרי זה להאריך. ר' מאיר אומר אם לאדם יחידי עשיתי לו ים יבשה שנאמר ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א) ולעדת קדושים אלו איני עושה להם את הים יבשה. מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ר' ישמעאל אומר מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים שנ' עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נב) ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נא). ד"א בשביל הבטחה שהבטיחום אבותיהם אני אקרע לכם את הים שנ' והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח). ר' יהודה בן בתירה אומר אמר לו הקב"ה כבר עשיתי הבטחה שהבטחתי אברהם אביכם שנ' וישם את הים לחרבה:
(Exodus 14:15) "And the L rd said to Moses: Why do you cry out to Me?" R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, all that Israel has to do is to go forward. R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, My children are in trouble. The sea is raging and the foe is pursuing and you stand and prolong your prayers? For R. Eliezer was wont to say: There is a time to prolong (prayer) and a time to shorten. (Numbers 12:13) "G d, I pray You, hear her" — to shorten. (Devarim 9:18) "And I fell down before the L rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights" — to prolong. R. Meir says: If for Adam, who was alone, I made dry land (viz. Genesis 1:9), for this assembly of holy ones shall I not make dry land? R. Yishmael says: In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it is written (Isaiah 52:1) "Awake, awake, clothe yourself in splendor, O Zion. Don your robes of glory, O Jerusalem, holy city. For there will not again enter you the uncircumcised and the unclean", and (Ibid. 51:9-10) "Awake, awake, clothe yourself in splendor, O arm of the L rd. Awake as in days of old, as in generations of yore … Is it not You that dried up the sea, the waters of the great deep, a road for the redeemed to cross?" Variantly: Because of My promise to their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 28:14) "And your seed shall be as the dust of the earth, ufaratzta yamah vakedma", "ufaratzta yamah" intimating the splitting of the sea. R. Yehudah b. Betheirah says: The Holy One Blessed be He said to him: I have already fulfilled My promise to your father Abraham, viz. (Exodus, Ibid. 21) "and He made the sea into the dry land" (that He had promised to Abraham) ... “Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel.” (Exodus 14:15) R’ Yishmael says: ‘Why do you cry out to Me?’ In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion; put on the garments of your beauty, Jerusalem the Holy City, for no longer shall the uncircumcised or the unclean continue to enter you.” (Isaiah 52:1) and it says “Awaken, awaken, dress yourself with strength, O arm of the Lord, awaken, awaken like days of old, generations of yore; are you not the one that hewed Rahab and slew the sea monster? Are you not the one who dried up the sea, the waters of the great deep? Who made the depths of the sea a road for the redeemed ones to pass?” (Isaiah 51:9-10)
וכל אשר יגע על פני השדה זה המאהיל על פני המת. בחלל זה אבר הנדלדל מן החי ויש לו להעלות ארוכה. חרב הרי הוא כחלל. או במת זה אבר הנדלדל מן המת. או בעצם אדם זה רובע עצמות. או בקבר זה קבר סתום, דאמר מר טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת ויורדת ואלו גבי נגיעה תניא וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה. או בחלל זה אבר הנדלדל מן החי ואין בו להעלות ארוכה. או במת זה אבר הנדלדל מן המת, או בקבר זה קבר שלפני הדבור. האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה היינו הנוגע בעצם, אלא לאו דלית ביה עצם כשעורה ואפילו הכי [רחמנא] רבייה, ורבי יוחנן אם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו. תניא וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר שבמעי אמו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר לרבות גולל ודופק, ורבי ישמעאל גולל ודופק הילכתא גמירי לה. ורבי עקיבא עובר במעי אמו וכו' (כתוב לעיל). בחלל חרב בא הכתוב ולמד על החרב שמטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ולאדם, כלים ואדם וכלים מנין, תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדנו לכלים ואדם וכלים. בחלל חרב או במת אף המת בכלל חלל והרי הכתוב מוציאו מכללו לעשות את הפורש הימנו כמותו דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אין המת בכלל חלל. לפי שמצינו שלמד על המת בפני עצמו ועל דחלל בפני עצמו מנין לעשות את הפורש כמוהו, אמרת ק"ו ומה נבלה קלה עשה את הפורש ממנה כמוהו, מת החמור דין הוא שנעשה את הפורש ממנו כמוהו. לא אם אמרת בנבלה שמטמא טומאת ערב מרובה, תאמר במת שמטמא טומאת שבעה מעוטה, אמרת וכי היכן ריבה והלא במת ריבה שהמת מטמא טומאת שבעה ונבלה מטמאה טומאת ערב מנין שמטמא בהיסט, אמרת ק"ו ומה נבלה קלה הרי היא מטמאה בהיסט, מת החמור דין הוא שיטמא בהיסט. אי מה להלן טומאת ערב אף כאן טומאת ערב, אמרת מקום שמגעו טומאת שבעה היסטו טומאת שבעה מקום שמגעו טומאת ערב היסטו טומאת ערב. ר' מאיר אומר בהרגו בדבר שמקבל טומאה הכתוב מדבר שמטמא בהיסט, או אפילו זרק בו את החץ והרגו, תלמוד לומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו מקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו. או בעצם אדם זה אבר מן החי. או אינו אלא עצם כשעורה, כשהוא אומר וכל הנוגע בעצם הרי עצם כשעורה אמור, הא מה ת"ל או בעצם אדם זה אבר מן החי. ד"א מה המת בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי בשם גידים ועצמות כברייתו. או בקבר זה קבר סתום, או אינו אלא קבר פתוח, אמרת קל וחומר ומה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח, אי מה להלן טמא טומאת ערב אף כאן טמא טומאת ערב, אמרת וכי אהל מאין למד לא מן הדין ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמד ממנו הלמד מן הלמד אין במשמע אלא אדם מאהיל על מת טמא, ומנין (אם מאהיל) שהאהיל עליו המת, ת"ל יטמא שבעת ימים. פני זה פתח של קבר. אשר יגע לרבות דופק אחר דופק. בחלל חרב בחלל שדרכו ליהרג. בחרב פרט לאשה שהמת בתוך מעיה. ומנין אף חכמה שהושיטה ידה לתוך מעיה של אשה תהא טמאה, אמר קרא אשר יגע פרט לזה. [אשר יגע] משום מגע מטמא ואינו מטמא משום משא דברי רבי (אליעזר) [יהושע]. רבי (יהושע) [אליעזר] אומר הגולל מטמא משום משא מק"ו [מנבלה, א"ל] לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לאחר פרישה תאמר בגולל שאינו מטמא במשא לאחר פרישה. א"ל רבי יהושע והלא אם סוכה היתה על פתחו של קבר מהו, א"ל הגד לי סוכתך מה היא אם יש לה פתח הרי זו טהורה ואם לאו הרי זו טמאה. נסתלק ר' יהושע וקפץ ר' עקיבא א"ל אתה אומר את מי רבתה תורה טומאת מגע [או] טומאת משא [בוא וראה] שיש דבר מטמא במגע ואין מטמא במשא ואם מטמא הגלל במגע מרובה יטמא במשא ממועט, א"ל את מי רבתה תורה טומאת משא או אהל אומר אני שרבתה תורה טומאת משא מטומאת אהל שהרבה מטמא במשא ואין מטמא באהל אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא מרובה. [א"ל] (לא) השבת על ידך הושב ע"י (אם) [א"ל] אני משיב ובלבד שלא תכפור בי. הבית שהמת בתוכו מהו, א"ל טמא, המוסיף ידו על המשקוף מהו, א"ל טמא (על) [שלח] הקנה והסיט. וכפרו זה בזה, א"ל אתה כופר שלא יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר, ומה אם הזב יצא מתחתיו משכב לטמא אדם לטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין [המת] שלא יצא מתחתיו משכב לטמא אדם וכלים (ולא) [אינו דין שלא יצא] ממנו מגע לטמא כלים לטמא אוכלין ומשקין טומאת מת וכו' לא כ"ש, אמר ר' שמעון לא היה לנו להזדקק לכך אלא הואיל ואיש הנוגע במת טמא המאהיל טמא והמסיט טמא והכלים הנוגעין במת טמאים ומאהילין טמאין ומסיטין (טמאין) [טהורין], מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה כלים כאדם ולא להקישו במשא שאינו שוה כלים כאדם. רבי אליעזר אומר הגולל מטמא משום משא. רבי יהושע אומר אינו מטמא, אמר ר' שמעון אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שעושה טומאה. א"ל רבי יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש וכו', בזמן שחרש כל המענה כאחת הרי זה עושה חרש חצי מענה וחזר חרש ממנה ולחוץ אינו עושה. כיצד בית הפרס שאבד קבר בתוכה חרשה צפון ודרום וחזר וחרשה מזרח ומערב זהו בית הפרס שעושה בית הפרס. כיצד בית הפרס שאינו עושה בית הפרס שדה שאבד בה קבר, חרשה בשחר וחזר וחרשה בין הערבים אינו עושה בית הפרס. עושה בית הפרס אפילו בבקעה גדולה דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים (אפילו) [עד] מאה אמה. רבי אליעזר אומר הגולל מטמא, אין לי אלא הגולל, מנין לרבות דופק אחר דופק שאם ימשך האחרון שבנו השני נופל, אלא שהיה רשב"ג אומר הגולל והדופק טמא אבל דופקי דופקין טהורה. ולחו לטמא מעפר שרפת החטאת מצינו אפר שנקרא עפר (כתוב בפסוק וכסהו בעפר). הקדים עפר למים פסול ר"ש מכשיר. מ"ט דר"ש דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים וכתיב מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי הא כיצד רצה עפר למטה רצה עפר למעלה. ותנא קמא מאי טעמא אמר לך סיפקא דקרא דוקא ונתן עליו לערבן הוא דאתא. מאי חזית דאמרת סיפא דקרא דוקא אימא רישא דקרא דוקא, לא מצית אמרת דתניא אמר רבי שמעון וכי עפר הוא והלא אפר הוא, אלא שינה הכתוב במשמעו לדון ממנו גזרה שוה נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה להלן עפר למעלה אף כאן עפר למעלה ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף להלן הקדים עפר למים כשר. מאי טעמא דר' שמעון דכתיב וכו' (כדלעיל). ממאי כדקאמרי רבנן דילמא כדקאמר רבי שמעון, מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה אף כאן מכשיר למעלה. תנן התם הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדורינוס. מאי טעמא דרבנן דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת הנך דפסילי באסיפה פסילי בקידוש, הנך דאכשרי לך באסיפה אכשרי לך בקידוש. ורבי יהודה, אם כן לימא קרא ולקח מאי ולקחו אפילו קטן דפסיל התם כשר הכא. אשה מנא ליה ונתן ולא ונתנה. ורבנן, אי כתב ולקח הוה אמינא עד דשקיל חיד ויהיב חד כתב רחמנא ולקחו, ואי כתב רחמנא ולקחו ונתנו הוה אמינא עד דשקלי תרי ויהבי תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד. ולקח אזוב וטבל במים איש טהור לרבנן איש ולא אשה. טהור להכשיר את הקטן, לרבי יהודה איש ולא קטן, טהור להכשיר את האשה. והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא למד על טבול יום שכשר בפרה. נפל משפופרת לשוקת פסול הא הפילו כשר אמאי ולקחו ונתן אמר רחמנא, אלא שמע מינה (נתינה) [לקיחה] על ידי דבר אחר שמה (נתינה) [לקיחה]: ולקחו לטמא מעפר. וכי עפר הוא [והלא אפר הוא], אלא מלמד שאם נשתנו מראיו כשר. ונתן עליו מים חיים במי מעין הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא במים שהן חיים לעולם, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו' (הא מה ת"ל ונתן עליו מים חיים במי מעין הכתוב מדבר). אל כלי מגיד שעשה בה כל הלים ככלי חרס. שהיה בדין הואיל ומים ועפר מקדשין בסוטה ומים ועפר מקדשין בפרה אם למדת בסוטה שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין הואיל ומים ועפר מקדשין בפרה אם למדת בסוטה שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס אף פרה לא נעשה בה כל הכלים ככלי חרס, ת"ל אל כלי מגיד שעשה כל הכלים ככלי חרס. ולקח ולקחו אחד האיש ואחד האשה לקדש. עפר פרט לסיד. מעפר פרט לחרס, שרפת ולא בזמן שנשבר הקלל ולא בזמן שפרחתו הרוח ולא בזמן שהגיפו ולא מרחו, ומנין אתה מרבה פחם שיש עליו מקצת עפר שיכתשנו ויזה ממנו, ת"ל מעפר שרפת החטאת. מים חיים פרט למימי תערובות ולמימי משואות ולמבוע הפוסק. מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט. אלא כלי בכלי מקדשין ואין מקדשין בקרקע, מכאן אמרו מכתשת שמחוברת לקרקע ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה ואינה מכשרת את הזרעים ובזמן שהיא תלושה מן הקרקע ממלאין ממנה וכו' עד מכשרת את הזרעים: ולקח אזוב. נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה האמור להלן שלשה אף לקיחה האמור כאן שלשה. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב רומית ולא אזוב מדברית ולא אזוב שיש לו שם לווי. וטבל במים שיהו במים כדי טבילה. איש להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ומוציא את האשה, ת"ל טהור להביא את האשה דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר טהור למה נאמר, עד שלא יאמר יש לי בדין אם האוסף טהור המזה לא יהא טהור, הא מה ת"ל טהור, טהור מכל טומאה ואיזה זה טבול יום. רבי אומר נאמר כאן טהור ונאמר להלן טהור מה טהור האמור (להלן) [כאן] טמא לתרומה טהור (למעשר) [לחטאת] [אף טהור האמור להלן טמא לתרומה וטהור לחטאת]. ולקח אזוב באזוב ולא בקיסם הקשור בו. וטבל ולא המספג במים ולא המערה, אמרו מספגין לטבילה ואין מספגין להזאה, ויש אומרים אין מספגין לא לטבילה ולא להזאה. איש טהור איש פרט לאשה, או איש פרט לקטן, אמרת טהור לרבות את הקטן, אמרו מסעדת האשה את הקטן והוא מזה אבל לא תטבול את האזוב ותתן לו, אם טבלה ונתנה לו הזאתו פסולה. והזהב על האהל בא הכתוב ולמד על האהל שהוא מקבל טומאה. והזה על האהל ועל כל הכלים בשעת קבול טומאה. ועל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה. או אינו אלא אבר מן החי, כשהוא אומר או בעצם אדם הרי אבר מן החי אמור, הא מה ת"ל ועל הנוגע בעצמם זה עצם כשעורה, מגיד הכתוב שכשם שהביא כולם לענין טומאה כך הביא כולם לענין הזאה. ועל כל הכלים ריבה אדם נוגע בכלים נוגעים במת שיגעו בכלים אחרים. היה רבי עקיבא אומר חמשה מטמאין במת ארבעה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב, כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה. אדם נוגע בו טמא טומאת ערב, אדם בין הכלים גוררים ארבעה לטומאה וכלים באדם גוררים שלשה לטומאה ואדם באדם גוררים שנים לטומאה, חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם שהכלים שלשה ואדם שנים, חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע הם ארבע, אינו באמצע הם שלשה, רבי יוסי אומר כל המטמא בזב טומאת ערב טהור בזב חוץ מכלים: והזה הטהור על הטמא, על הטמא טהור ועל הטהור טמא דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אין דברים האלו אמורים אלא בדברים המקבלין טומאה כדתנן נתכוון להזות על הבהמה והזה על האדם אם יש באזוב ישנה, נתכוון על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה. מאי טעמא דרבי עקיבא נכתוב רחמנא והזה הטהור [עליו] מאי על הטמא ש"מ על הטמא טהור ועל הטהור טמא. ורבנן, ההוא לדברים המקבלין טומאה הוא דאתא אבל הכא קל וחומר הוא על הטמא טהור על הטהור לא כל שכן. ור' עקיבא היינו דקאמר שלמה בחכמתו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ורבנן, ההוא למזה ולמזין עליו טהור נוגע בהן טמא. ומזה טהור והכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו, מאי מזה נוגע. והכתיב נוגע, ועוד מזה בעי כבוס בגדים נוגע לא בעי כבוס בגדים, אלא מאי מזה נושא, ונכתוב רחמנא נושא ומ"ט כתיב מזה, הא קמ"ל דבעינן שעור הזאה. הניחא למ"ד הזאה צריכה שעור, אלא למ"ד אינה צריכה שעור מאי איכא למימר, אפילו למ"ד הזאה אינה צריכה שעור ה"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שעור, דתנן כמה יהא ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי הגבעולין ויזה. תניא שרפה אונן מחוסר כפורים כשרה, יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה, ובהאי קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא מר סבר מכלל שהוא טמא טומאה דכל התורה כולה ומר סבר טומאה דהא פרשתא. והזה הטהור על הטמא נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזאתו פסולה, לפניו והזה על הצדדין הזאת כשרה. אמר עולא הכל מודים בלשון לענין טומאה דגלוי הוא אצל השרץ מ"ט אשר יגע בו אמר רחמנא והאי נמי כנגיעה הוא. לענין טבילה כטמון דמי מ"ט ורחץ את בשרו במים אמר רחמנא מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי, לא נחלקו אלא לענין הזאה, הרי שהיה מזה ונתזה הזאה על לשונו, רבי מדמי לה לטומאה ורבנן מדמו לה לטבילה. ותרוייהו בהאי קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא רבי סבר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו. ורבנן סברי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר. ורבנן נמי נדמייה לטומאה, טהרה מטהרה הוה ליה למילף. (ורבנן) [ורבי] נדמייה לטבילה, וכבס בגדיו הפסיק הענין. וסבר רבי לענין טבילה כטמון דמי והא מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת, נהי דביאר מים לא בעינן מקום הראוי לביאת מים בעינן כדרבי זירא דאמר ר"ז כל הראוי לבילה וכו'. אין מזין ואין טובלין אלא ביום שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום וגו' ואיתקש טבילה להזאה. ביום השלישי וביום השביעי בא הכתוב ולמד על טמא מת שטעון הזאת שלישי ושביעי, אתה אומר לכך בא או אינו אלא אם הזה בשלישי יטהר בשביעי לא הזה בשלישי לא יטהר בשביעי, ת"ל וחטאו ביום השביעי שנה עליו הכתוב לפסול. אין לי אלא שביעי, שמיני תשיעי ועשירי מנין, תלמוד לומר וחטאו מכל מקום. והזה הטהור על הטמא כל המטמאין אין מקבלין הזאה זבין וזבות נדות ויולדות. והזה הטהור על הטמא ולא בזמן שלא נתכוון להזאות על הטמא. ורחץ במים וטהר בערב מה ערב שהוא בא כולו אף מים כשיבא כולו במים וטהר: וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב מה ת"ל. מפי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא תלמוד לומר וחטאו ביום השביעי ואחר כך וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שיש לו קהל יצא נכרי שאין לו קהל ולית ליה טומאה, ואימא כרת הוא דלא מיחייב אבל איטמויי איטמי, אמר קרא והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה. ודילמא טהרה הוא דלא הויא ליה הא טומאה הויא ליה, אמר קרא ואיש אשר יטמא איתקש טומאה לטהרה כל שיש לטהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה. הכל מטמאין טומאת מת. הכל לאתויי מאי, לאתויי קטן, סד"א איש אשר יטמא ולא יתחטא כתיב איש אין קטן לא קמ"ל ועל הנפשות אשר היו שם, אלא איש למה לי למעוט קטן מכרת: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא. אי בעי מיטמא ואי בעי לא מיטמא, מת מצוה דלא סגי דלא מיטמא הכי נמי דפטור, שאני התם דכתיב טמא יהיה מ"מ. ההוא מיבעי ליה לכדתניא טמא יהיה לרבות טבול יום, טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, א"ל אנא מעוד קאמינא. הנכנס למקדש בטומאה לקוה כתיב עונש וכתיב אזהרה, עונש דכתיב את מקדש ה' טמא, אזהרה דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם. ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה על טומאת מקדש ענש הכתוב כרת. או לא ענש אלא על ההזאה, תלמוד לומר ואם לא יתחטא וגו' עונשו לא יטהר ואין עונשו כרת. והיתה לכם לחקת עולם שינהוג הדבר לדורות. ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנוגע במי הנדה יטמא הכתוב חלק בין מים שיש בהן כדי הזאה ובין מים שאין בהן כדי הזאה שהמים שיש בהן כדי הזאה מטמא אדם לטמא בגדים ומים שאין בהן כדי הזאה מטמא אדם לטמא אוכלין ומשקין. אתה אומר לכך בא או לא בא אלא לחלק בין נוגע למזה שהמזה שאין נוגע מטמא בגדים ומזה נוגע אין מטמא בגדים. אמרת ק"ו אם המזה שאין נוגע מטמא מזה שנוגע בו דין הוא שיטמא בגדים. אין לי אלא טהורין טמאין מנין, אמרת ק"ו אם טהורין מטמאין ק"ו לטמאין. אין לי אלא כשרין פסולין מנין, אמרת ק"ו אם כשרין מטמאין ק"ו לפסולין. וכל אשר יגע בו הטמא יטמא למה נאמר, לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולמד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ואדם, כלים ואדם וכלים מנין, תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם. הא למדנו לכלים ואדם וכלים, כלים וכלים מנין, אמרת ק"ו ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים הנוגעין במת הרי הן טמאין, כלים הנוגעין בכלים הנוגעין במת אינו דין הוא שיהו טמאין. כלים באדם מנין, אמרת קל וחומר ומה כלים הנוגעין באדם הנוגע בכלים הנוגעין במת הרי הן טמאין, כלים הנוגעין באדם הנוגע במת אינו דין שיהו טמאין. או יהא אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חברו טומאת שבעה, [אמרת] ק"ו ומה כלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב הרי הן מקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת שבעה, אדם שמטמא על גבי משכב ומושב אינו דין שיקבל טומאה מן המת לטמא את חברו טומאת שבעה, ת"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואין מקבל טומאה מן המת לטמא את חברו טומאת שבעה. או שיטמא בהיסט, אמרת ק"ו ומה נבלה קלה הרי היא מטמאה בהיסט מת חמור אינו דין שיטמא בהיסט, תלמוד לומר וכל אשר יגע בו הטמא יטמא במגע הוא מטמא ואין מטמא בהיסט: ומזה מי הנדה. מין שהן ראויין לנדה לטמא אדם לטמא בגדים ולא מים שאין בהן כדי הזאה. ומה אני מקיים הנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שיש בהן כדי הזאה (שאין) [שהן] מטמאין במגע ובמשא, הנוגע והנוגע ריבה מי חטאת שאין בהן כדי הזאה (שאין) [שהן] מטמאין במגע אבל לא במשא. העיד רבי חנינא משום ה' זקנים שבאו מיהודה ואמרו מי חטאת שעשו מצותן ונטמאו באב הטומאה מטמאין את הכהן ואת תרומתו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש מי חטאת שלא עשו מצותן ונטמאו באב הטומאה מטמא את (הכהן) [המזה] בידו אבל לא ברגלו ואינו מטמא את הכהן לא בידו ולא ברגלו, בזמן שנפסלים ממימי הטללים ממימי השלגים מטמא הכהן (ברגלו) [בידו] אבל לא (בידו) [ברגלו], ואינו מטמא את המזה [לא] בידו ולא ברגלו (קו), אר"ש לפני ר"ע ק"ו ומה במקום שאין הכהן מטמא בידו הרי המזה מטמא בידו וברגלו מקום שהכהן מטמא בידו [אבל לא] ברגלו אינו דין שיהא המזה מטמא בידו וברגלו. מה לכהן מיטמא לטמאים ומיטמא לטהורים, מה למזה שאינו מיטמא לטמאים ואינו מיטמא לטהורים. אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמא את הכהן ואת התרומה. רבי יעקב אומר מטמאים הם משום משקה, אפר פסול שנתערב במים כשרים רבי שמעון אומר מטמאים הן משום משקה, רבי אליעזר בן יעקב אומר כשרין הן ללוש בהן את העיסה: וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. מגיד שמטמא בגדים. יכול בגדים שנטמאו מתחת המת ומנין אף בגדים שנטמאו מתחת הזב, תלמוד לומר וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, ומנין כלים באדם, ת"ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, מנין אדם בכלים, אמרת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, ר' יוסי אומר היה מטמא בכולן טומאת שבעה. ויבאו בני ישראל מה כתיב למעלה מן הענין פרשת פרה אדומה (כתוב ברמז תקכ"ה): ותמת שם מרים. שנו רבותינו אין מניחים את המטה ברחוב מפני שמרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. אמרי בנהרדעי לא שנו אלא חיה אבל שאר נשים מניחין. רבי אלעזר אומר אפילו שאר כל הנשים שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה. אמר רבי אלעזר אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם מפני מה לא נאמר בה על פי ה' מפני שגנאי הדבר לומר, אמר רבי ינאי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת. ולא היה מים לעדה שלשה פרנסים טובים היו להם לישראל משה ואהרן ומרים וכו': וירב העם עם משה. מדת הדין כשאדם כועס על שנים נותן פניו בקטן ואלו נתנו פניהם בגדול. ועוד שהיה אהרן חביב עליהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום זה שאמר הכתוב שפתי כסיל יבאו בריב. היו תובעין מיתה מי יתן מותנו ביד ה' ולו גוענו בגוע אחינו, מהו לפני ה' משל לבן מלכים שיצא לתרבות רעה והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער, כך היו אלו אומרים אנו מתים ויהא מצטער עלינו ולא עוד שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ: קח את המטה. זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו שנאמר כי במקלי עברתי. והוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך. והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך. הוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו. והוא היה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו. והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש. וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. דבר אחר קח את המטה זה שאמר הכתוב אולת קשורה בלב נער אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו שהיו מכעסין בכל שעה לפני הקב"ה, ומי מרחיק אותה מהם שבט מוסר ירחיקנה ממנו, לפיכך אמר הקב"ה למשה מרדות הן צריכין כשם שהנער הזה סורח והסופר הזה מכה אותו ומביאו לידי חיים לכך נאמר קח את המטה. הבאר היה עולה בזכות מרים שנאמר ותמת שם מרים ומיד ולא היה מים לעדה, וכיון שנסתלק הבאר התחילו מתכנסין על משה ועל אהרן שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן והיו משה ואהרן יושבין ומתאבלין על מרים, אמר להם הקב"ה בשביל שאתם אבלים ימותו בצמא עמוד וקח מטך והשקית את העדה ואת בעירם. דבר אחר למה נסתלק הבאר במיתת מרים כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה רבים ויגמלו אתה חסד, כך כיון שמתה מרים ומשה ואהרן עסוקין בה וישראל מבקשים מים ואין מוצאין מיד נתכנסו עליהם, כיון שראו אותם באין אמר משה לאהרן תאמר מהו כינוס זה, א"ל אהרן לא בני אברהם יצחק ויעקב הן גומלי חסדים בני גומלי חסדים, א"ל משה אי אתה יודע להפריש בין כינוס לכינוס אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה, שאלו היה כינוס של תקנה היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות וגו', ואתה אומר לגמול חסד הן באין, מיד הטיחו דברים כנגדו שנאמר וירב העם עם משה, כיון שראה משה ואהרן פניהם זעומות ברחו להם לאהל מועד, משל למה הדבר דומה לגדול המדינה שנזדעזעו בני במדינה וברח לפלטין של מלך: וירא כבוד ה'. אמר להן הקב"ה למשרתי צבור צאו מכאן במהרה בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על הזקנה. דבר אחר ויבואו בני ישראל כל העדה את מוצא בשעה שהצדיקים מתךים הן עושין רושם. כשמת רבי אליעזר נתעקרו כל האילנות שהיו באותו מקום. כשמת רבי יהושע נפלה איסטווא של טבריא. וכן את מוצא כשמתה מרים נסתלק הבאר. ויבואו באו מקדקדו של מדבר. כל העדה צדיקים וכשרים. מדבר צין מדבר צינים שהוציאו מפיהם ונפשנו קצה בלחם הקלקל. וישב העם כל מקום שנאמר וישב משם שב מקטרג. וישב אברהם בבאר שבע ותמת שרה. וישב יעקב נגנב יוסף. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. וירב העם אמרו להם בתחלה אמרת לנו מפני פושעים וחטאים שיש בכם אין המקום מצוי לכם, עכשיו שנעשינו כולנו קהל ה' מפני מה מתים בצמא, ולמה הבאתם את קהל ה' וגו', אנחנו ובעירנו אשריהן הצדיקים שחביבה עליהן בהמתן כגופן, וכן מצינו ביעקב שאמר לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן לקיים מה שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו: קח את המטה והקהל את העדה. מכאן שהקב"ה חס על ממונם של ישראל, ויקהילו משה ואהרן מלמד שכל אחד ואחד רואה את עצמו יושב על פני הסלע, וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל, וכן כשעברו ישראל את הירדן נכנסו כל ישראל בין בדי הארון שנאמר ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה ושמעו את דברי ה' אלקיכם, (וכן) [אף כאן] כל ישראל עומדין ורואים נסים שבסלע. התחילו לומר יודע משה חק הסלע אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו ונמצא משה עומד בספק אם שומע להם מבטל דברי המקום, והקב"ה לוכד חכמים בערמה לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן שהיה מתירא מן השבועה שנשבע הקב"ה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, אמרו לו והרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים, [המורים] סרבנים, ויש אומרים שוטים שכן בכרכי הים קורין לשוטה מורה [ויש אומרים המורים] מלמדים את מלמדיהם, המורים חצים שנאמר וימצאוהו המורים אנשים בקשת. וירם משה את ידו ויך את הסלע הכה פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטים שנאמר הן הכה צור ויזובו מים כזב שהוא נוטף טיפין, א"ל בן עמרם המים הללו ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים ושטפו כל מה שהיה (מרננין) [נתון] כנגדן שנאמר ונחלים ישטופו. ואף על פי כן לא עשה משה אלא מסלע שא"ל הקב"ה, ומנין (שאמר) [שאף] אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וצרור שהיה באותו מקום היו מוצאים מים שנאמר יבקע צורים במדבר. וכבר היה בידם שלש ששתקו ולא אמרו שירה. למה נתפש אהרן שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי משל לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה. ונטל שלו ושל שכנו, אמר ליה הלוה אני חייב שכני עני מה חטא, אף כאן אמר משה רבש"ע אני הקפדתי אהרן מה חטא, לפיכך הכתוב מקלסו שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך וגו'. יען לא האמנתם בי וכי לא אמר משה דבר קשה מזה שאמר הצאן ובקר ישחט וגו' והיא גדולה מזו מפני מה לא גזר עליו שם מיתה, משל למלך שהיה לו אוהב והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא הקפיד עליו, לימים עמד האוהב והגיס לפני הלגיונות גזר עליו מיתה, אף כאן אמר הקב"ה למשה מה שעשית ביני לבינך מחול לך עכשיו כנגד הרבים אי אפשר שנאמר להקדישני לעיני בני ישראל. אמרו לו למשה לא אמרת שיש לנו אלוה בכל מקום שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים, אמרו יודעין אנו שהיית רועה במדבר ארבעים שנה ואתה מכיר מקום המים ונדחקת להכות את הסלע, א"ל הקב"ה הקפדת כנגדן ואמרת שמעו נא המורים ויצאו מים בזעף שנאמר ויצאו מים רבים מיד נשטפו קהל רב שהיו מרננים לפני הקב"ה שנאמר יבקע צורים במדבר וכתיב ביום הזה נבקעו וגו' מה זכר האמור בדור המבול נשטפו אף כאן. אי אתה וכו' מה עשה הסלע לבני שנאמר ויניקהו דבש מסלע ואחר טובתו הכית אותו אין את כשר לעמוד על בני כבר מניתי אחר תחתיך קל לך את יהושע בן נון. אמר רבי סימון ונתן מימיו מפני שדרכו של סלע להוציא אש שנאמר ותעל האש מן הצור, ודרכו להוציא דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע, ודרכו להוציא שמן שנאמר ושמן מחלמיש צור, ואין דרכו להוציא מים, אלא תן דעתך עכשיו שלא תוציא אלא מים שנאמר ונתן מימיו אם יהיה ביד אדם אינו יכול לערב משקים אלו באלו למה שהן מבאישין, ואפילו יכול לערב שמא מערב מים באש בכלי אחד לא המים מכבין האש ראה נסים שעשה הקב"ה כנס לתוך הסלע שמן ודבש ומים ואש, ואם תמה אתה על הדבר הרי הוא אומר ויהי ברד ואש מתלקחת ומדה טובה מרובה ממדת פורענות: ודברתם אל הסלע. והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו ביון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע. והוצאת להם מים מן הסלע יש כח וזכות לאותן שישנים במערת המכפלה שהוציא להם מים ואין סלע אלא זכות אבות שנאמר ירונו יושבי סלע. ויקהילו משה ואהרן את הקהל, למעלה כתיב ויקהלו על משה ועל אהרן ולמה כנסום, אלא משה ואהרן מהלכין וכל ישראל אחריהן והיו רואין אבן והיו עומדין ומקיפין אותה ואין דור שאין בו ליצנין והיו הנקרבין אומרים אין אתם יודעין שבן עמרם רועה של יתרו היה ורועים פקחים במים ומבקשים למשכנו להיכן שיש בו מים ולומר לנו הרי הוצאתי לכם מים ולטעות אותנו אלו כן יוציא לנו מן האבן הזו או מזו לזו והקב"ה כך צוהו מכל סלע שרוצים הוצא להם מים, ומשה הפך פניו סבור שישראל אחריו והיו אותם עשויין כתות על האבנים אמר להם בואו עמי שאוציא לכם מים אמרו ליה מזה אנו מבקשין אם מן הסלע הזה אי אתה מוציא אף מן אחרת אין אנו מבקשים ונתכרכמו פניו כנגדן ונשבע שאינו מוציא להם מים אלא מאותה שהוא מבקש. אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי משה הכה את הסלע וכל הצורים שבמדבר נבקעו והיו מוציאין מים שנאמר יבקע צורים במדבר לאגרדמים שיצא לשער את המדות מצא את החיצונים נועלים נטל את הראשון והכהו ושמעו כולן ופתחו מאליהן. אל פני הסלע מכאן שמועט מחזיק את המרובה: יען לא האמנתם בי. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן (בהכרת) [בחטאם] מתו שנאמר יען לא האמנתם בי, שאלולא כן לא הגיע זמנכם ליפטר, משה אמר והן לא יאמינו לי (כתוב ברמז קע"ב). אשריהם משה ואהרן שלא נשאו להם פנים בעולם הזה שנאמר יען לא האמנתם בי אלו האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף בנדב ואביהוא שנאמר הנותרים, אלא שזכות אביהן גרמת להם. אוי להם לרשעים [לא דיין] שמחייבים לעצמן [אלא שמחייבין לבניהם] ולבני בניהן עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהן גרמה להם:
“Take the staff…” (Bamidbar 20:8) This is what the scripture says “The staff of your might the Lord will send from Zion…” (Psalms 110:2) This is the staff which was in the hand of our father Yaakov, as it says “…for with my staff I crossed…” (Genesis 32:11) And it is the staff which was in the hand of Yehudah, as it says “Your signet, your cloak, and the staff that is in your hand.” (Genesis 38:18) And it was in the hand of Moshe, as it says “And you shall take this staff in your hand…” (Exodus 4:17) And it was in the hand of Aharon,as it says “Aaron cast his staff…” (Exodus 7:10) And it was in the hand of David, as it says “And he took his staff in his hand…” (Samuel I 17:40) And it was in the hand of every king until the Holy Temple was destroyed, and so in the future that very staff will be given to the King Messiah and with it he will rule over the nations of the world in the future. Therefore it says “The staff of your might the Lord will send from Zion…” (Psalms 110:2)…
אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפלה, וכן הוא אומר וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפשו אומנות אבותם אברהם יצחק ויעקב, באברהם נאמר בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע, ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, ביעקב נאמר ויפגע במקום, וכה"א ואני נתתי לך שכם אחד וגו', וכי בחרבו ובקשתו לקח והא כתיב כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני, אלא זו תפלה, וכן בדוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו', ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים וגו', וכן באסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלהיו. במשה הוא אומר ונצעק אל ה' וישמע קולנו, א"ל אתם מתגאים על שהוריש לכם אביכם הקול קול יעקב וישמע ה' את קולנו, ואנו מתגאים במה שהוריש לנו אבינו ועל חרבבך תחיה שנאמר ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך: הנה שמתיך למורג חרוץ חדש עיזא דקורסא דדדישא וכו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ב): תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. החטין והקש והתבן מדיינים אלו עם אלו, החטים אומרים בשבלילנו נזרעה השדה והתבן אומרים בשבילנו נזרעה השדה, אמרו החטים תבוא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגורן התחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטים מעמידן כרי והתחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועו"א מדיינים, עו"א אומרים בשילנו נברא העולם, אומרים ישראל תבא השעהה ואתם רואים בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל: אתן במדרבר ארז שטה, ארשב"ה כ"ד מיני ארזים הם ומכלם לא נבחר אלא שבעה שנאמר אתן במדבר ארז שטה וגו', ומכלם לא נבחר למשכן אלא שטה בלבד ולמה קורין אותו שטים כדי לסתום מה שעשו ישראל בשטים, חטאו בשטים וישב ישראל וגו', ולקו בשטים קח את כל ראשי העם וגו', ומתרפאים בשטים והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' והשקה את נחל השטים: אמרי בי רב (חניניה) עשרה מיני ארזים הם שנאמר אתן במדבר ארז וגו' ארז ארזא, שיטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמון אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא, תאשור שוריבנא. הני שבבעה הוו, כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהם שלשה, ואלו הם, אלונים אלמונים אלמוגים. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי, אלמוגים כסיתא. א"ד ארונים ערמונים אלמוגים. ארונים ערי, ערמונים דולבי, אלמוגים כסיתא. אמר רבי יוחנן כלש שטה ושטה שנטלו עו"א מירושלים עתיד הקב"ה להחזיר להם שנאמר אתן במדבר ארז וגו' ואין מדברר אלא ירושלים שנאמר ציוןן מדבר היתה וירושלים שממה, ואמר רבי יוחנן כל הלמד תורה ואינו מלמדה דומה להדס שעומדת במדבר דליכא דמתהני בריחיה, איכא דאמרי אמר רבי יוחנן כל הלמד תורה ומלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס שבמדבר דחביב. הן אתם מאין, לשון יוני הוא הן אחד, אחד אתם לי מכל העו"א שקרויין אין שנאמר כל הגוים כאין נגדו. ופעלכם מאפע, אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פעיה אחת שפעו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה מאותו מין הביאו לפני קרבן ואני אבחר בכם שור או כשב או עז. אמר ר' לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע מאחד מגדולי המלכות, בדק המלך הדברים ולא מצא בהם ממש, מה עשה המלך עשה סעודה והושיבו בראש המסובין להודייע שבדק הדברים ולא מצא בהם ממש, כך לפי שהיו או"ה אומרים לישראל אתם עשיתם את העגל ובדק הקב"ה את הדברים ולא מצא בהם ממש לפיכך נעשה ראש לכל הקרבנות שנאמר שור או כשב. רב הונא בשם רבי אידי בשם רשב"ג מוצלים היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל אלא הע"ר שעלו עמהם ממצרים עשו אותו. דבר אחר הן אתם מאין לא מליחה זסרוחחה ופעלכם מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר צ"ט למיתה ואחת לחיים. תועבה יבחר בכם אע"פ שהתינוק הזה יוצא ממעי אמו מטונף ומלוכלך מלא רירין ודם הכל מחבקין ומנשקין אותו: ראשון לציון הנה הנם. רבי חגי בשם רבי יצחק בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון וכו' (כתוב בירמיה ברמז רצ"ח): כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה, ר' יוחנן ור"ל, מלך ב"ו בונה פלטין כשהוא בונה את התחתונים אח"כ בונה את העליונים, אבל הקב"ה בונה את התחתונים והעליונים בבת אחת. ר"ל אמר מלך בשר ודם בונה ספינה בתחלה מביא קורקת ואח"כ מביא ארזים ואח"כ מביא הוגנים ואח"כ מביא עליה (המוטים) [נווטים] . אבל הקב"ה בורא הם ומנהיגיהם דכתיב בורא השמים ונוטיהם ונווטיהם (כתיב). רבי יצחק ור"ל מלך ב"ו מותח אהל אננקי ע"י שהות הוא רפי קימעא, ברם הכא תרקיע עמו לשחקים, א"ת שהם רפים, ת"ל חזקים כראי מוצק. ר"ל אמר מלך ב"ו מוצק כלים אננקי ע"י שהות מעלים חלודה, אבל הכא חזקים כראי מוצק נראין כבשעת יציקתן כמין תרקיא:
... R’ Yochanan said: every acacia tree which the nations of the world uprooted from Jerusalem the Holy One will return in the future, as it says “I will give in the desert cedars, acacia trees…” (Isaiah 41:19) And desert always refers to Jerusalem, as it says “…Zion has become a desert, Jerusalem a desolation.”
ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. זה שאמר הכתוב, פתח דברך יאיר מבין פתיים (תהל' קיט קל). כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היה העולם כלו מים במים, שנאמר, וחשך על פני תהום וגו' (ברא' א ב). רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, החשך ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את העולם. ורבי נחמיה אומר, העולם ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את החשך. שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן. אמר לו, אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. [משברא עולמו ברא את האור]. אמר לו רבי שמואל בר נחמן, כשבקש לברוא את העולם, נתעטף באורה וברא את העולם, שנאמר, עוטה אור כשלמה (תהל' קד ב), ואחר כך נוטה שמים כיריעה (שם). לפיכך, פתח דברך יאיר מבין פתיים. רבי יהודה בר אלעאי אומר, משל למלך שבקש לבנות פלטרין, והיה אותו מקום של חשך, והדליקו בו את הנרות, ואחר כך בנה. כך הקדוש ברוך הוא, היה העולם חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (בר' א ב), ונתעטף באור ואחר כך ברא את העולם. הוי, פתח דברך יאיר מבין פתיים. ומהקדוש ברוך הוא למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחלה באורה]. כיצד. בשעה שאמר משה לבצלאל מאמרו של הקדוש ברוך הוא שאמר ועשו לי מקדש, אמר לו משה, לך ועשה את המשכן. במה פתח תחלה, ויעש בצלאל את הארון. זה שאמר הכתוב, תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח (מש' ט ט). משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון. למה. בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים, העולם הזה והעולם הבא. הודע לצדיק ויוסף לקח, מדבר בנח. כיצד. כשעשה נח התיבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (בראש' ז ב). וכשיצא מן התיבה מה כתיב בו, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח (שם ח כ), מה שלא נצטווה. אמר נח, לא צוה לי הקדוש ברוך הוא להרבות מן הטהורות אלא כדי להקריב מהם עולות וקרבנות. לפיכך, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף וגו'. הוי, הודע לצדיק ויוסף לקח. [תן לחכם ויחכם עוד, זה בצלאל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות משכן, אמר לו בצלאל, מה מבקש מן המשכן הזה. אמר ליה, לשכון בו וללמד תורה לישראל. אמר לו בצלאל, והיכן תהא התורה נתונה. אמר לו משה, משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון. אמר לו, לא כן, נעשה את הארון תחלה ואחר כך נעשה משכן]:
... R’ Natan ben Elazar asked R’ Shmuel: How did the Hly One create the world? R’ Shmuel replied: When the Holy One wanted to create the world, He wrapped Himself in light, as it says “You enwrap Yourself with light like a garment…” (Psalms 104:2) He said to him: you whisperd this to me, why? He replied: just as I received this tradition in a whisper, so too I passed it on to you in a whisper. R’ Tanchuma bar Aba said to him: have we not already heard R’ Yitzchak expound this in public? From when was the Holy One magnified? Once He created heaven and earth. And in whose merit did He create it? In the merit of Israel, as it says “Israel is holy to the Lord, the first of His grain…” (Jeremiah 2:3) R’ Aba bar Kahana said: it is written ‘her grain,’ why do we read it as His grain? Because we only eat from the fruits and not from the principle, which continues to exist for us in the world to come. Another explanation. Heaven and earth were created in the merit of the Torah, as it says “And I placed My words into your mouth, and with the shadow of My hand I covered you, to plant the heavens and to found the earth …” (Isaiah 51:16) Another explanation. In the merit of Zion, as it says “…and to say to Zion you are My people.” (ibid.)