בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃
I have surely built Thee a house of habitation, A place for Thee to dwell in for ever.
בנה בניתי זבול לך . אמר על צד המשל להתמדת הראות שכינת הש''י בבית המקדש יותר ממה שיתראה בשאר המקומות שהוא בנה שידור בו הש''י ויהיה מכון לשבתו לנצח כאמרו זאת מנוחתי עד עד וזה כי אחר שנגלה זה המקום הקדוש נאסרה העבודה בזולת המקום ההוא כמו שנתבאר בתורה כאמרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה והנחלה :
I have surely built You a house to dwell in – He said this as a metaphor for the constant appearance of the Divine Presence in the Holy Temple, far more than it was seen in the other places built for Gd to dwell. This is be a settled dwelling place forever, as it says “This is My resting place forever…” (Tehillim 132:14) This is because once this holy place was revealed, it was forbidden to perform the Divine service in any other place than this one as is explained in the Torah “For you have not yet come to the resting place or to the inheritance…” (Devarim 12:9)
וַֽאֲנִ֛י בָּנִ֥יתִי בֵית־זְבֻ֖ל לָ֑ךְ וּמָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃
But I have built Thee a house of habitation, And a place for Thee to dwell in for ever.
פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים שנא' (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר (תהלים מט, טו) וצורם לבלות שאול (מזבול לו) וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב, י) ה' יחתו מריביו א"ר יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם
Both the sinners of Israel and the sinners of the nations of the world descend bodily to Gehinnom and be judged there for twelve months. After twelve months their bodies are consumed and their souls burnt and the wind scatters them under the feet of the righteous, as it says “And you shall crush the wicked, for they will be as ash under the soles of your feet…” (Malachi 3:21) But the schismatics, the betrayers, the converts away from Judaism, heretics, deniers of Torah, deniers of the resurrection, those who separate from the community, those who ‘spread their terror in the land of the living,’ who sinned and made the masses sin like Yerovam ben Nevat and his fellows – these descend to Gehinnom and are judged there for all generations, as it says “And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me…” (Yeshayahu 66:24) Gehinnom will be consumed but they will never be consumed, as it says “…and their form will outlast the grave as his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Why so much? Because they laid their hands on the dwelling place (zevul), as it says ‘as his dwelling place’ and dwelling place only refers to the Holy Temple as it says “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) Of all these Chana said “Those who strive with the Lord will be broken…” (Shmuel I 2:10) R’ Yitzchak bar Avin said: their faces will be black like the bottom of a pot. Rava said: with them are the most beautiful of the inhabitants of Mechuza, and they will be called ‘the children of Gehinnom’.
א"ר יהודה שני רקיעים הן שנאמר (דברים י, יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים ר"ל אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר (ישעיהו מ, כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנאמר (בראשית א, יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר (תהלים עח, כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול וגו' זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן שנאמר (מלכים א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ומנלן דאיקרי שמים דכתיב (ישעיהו סג, טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך
R’ Yehudah said: there are two firmaments, as it says “Behold, to the Lord, your God, belong the heavens and the heavens of the heavens…” (Devarim 10:14) Reish Lakish said: there are seven, and they are – vilon, rakiyah, shechakim, zevul, maon, machon, aravot. Vilon serves no purpose except that it enters in the morning and goes out in the evening, and renews the works of creation each day as it says “…who stretches out the heaven like a curtain, and He spread them out like a tent to dwell.” (Yeshayahu 40:22) Rakiyah is where the sun, moon, stars and constellations are fixed, as it says “And God placed them in the expanse of the heavens…”(Bereshit 1:17) Shechakim is where the millstones that grind manna for the righteous stand, as it says “And He had commanded the skies from above, and He had opened the portals of heaven. He had rained upon them manna to eat…” (Tehillim 78:23-24) Zevul is where Jerusalem, the Holy Temple and the altar are built. Micha’el the great prince stands there and offers sacrifices, as it says “I have surely built You a house to dwell in (bet zevul); a settled place for You to dwell in forever.” (Melachim I 8:13) And from where do we learn that this is called the heavens? As it is written “Look from heaven and see, the dwelling (zevul) of Your holiness and Your glory…” (Yeshayahu 63:15)
כתיב (מלכים א יא) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר ר' שמליי דיבורא א"ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי ענני ה' ענני ענני בזכיתי ענני בזכות תלמידי: על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ: כתיב (יונה ב) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא צורכה דלא דוד ושלמה ואח"כ אליהו ויונה. אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ: על השביעית. משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים. ניחא שלמה דכתיב ביה (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך. דוד למה על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. אמר רבי אבהו כתיב (תהילים ד) בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:
MISHNA. On the sixth (special blessing added for a fast) he says ‘He who answered Yonah in the belly of the fish, may He answer you and hear the voice of your cries on this day. Blessed are You, oh Lord, who answers in the time of distress.’ On the seventh he says ‘He who answered David and Shlomo his son in Jerusalem, may He answer you and hear the voice of your cries on this day. Blessed are You, oh Lord, who has mercy on the land.’ GEMARA. It is written “And he said: I called out from my distress to the Lord, and He answered me…” (Yonah 2:3) There was no need for David and Shlomo and afterwards Yonah and Eliyahu, except to end with ‘who has mercy on the land.’ On the seventh: They said in the name of Sumchus ‘blessed is He who brings low the lofty.’ This makes sense regarding Shlomo, of whom it is written “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) but why David? Because he attempted to count Israel. R’ Abahu said: it is written “When I call, answer me, O God of my righteousness; in my distress You have relieved me…” (Tehillim 4:2) David said before the Holy One ‘Master of the World! Every distress into which I came, You opened it out for me. I entered into the distress of Bat Sheva, You brought me Shlomo. I entered into the distress of counting Israel, You brought me the Holy Temple.
בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו בו שנ' כי בהר קדשי בהר מרום ישראל (יחזקאל כ). ארבעה נקראו נחלה בית המקדש נקרא נחלה שנ' בהר נחלתך, ארץ ישראל נקראת נחלה שנ' בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה (דברים כה) וכן התורה נקראת נחלה שנ' וממתנה נחליאל (במדבר כא) וכן ישראל קרויין נחלה שנ' עמי ונחלתי ישראל (יואל ד) אמר הקב"ה יבא ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה לכך נאמר בהר נחלתך: מכון לשבתך זה אחד מן הדברים שכסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה וכה"א ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו (תהלים יא) ואו' בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (מל"א ח):
Four are called an inheritance (nachalah). The Holy Temple is called an inheritance, as it says “…on the mount of Your heritage…” (Shemot 15:17) The land of Israel is called an inheritance, as it says “…in the land which the Lord, your God, gives to you as an inheritance…” (Devarim 25:19) So too the Torah is called an inheritance, as it says “From the gift, to the streams (nachliel)…” (Bamidbar 21:19) And Israel is called an inheritance, as it says “…My people and My heritage, Israel…” (Yoel 4:2) The Holy One said: let Israel, who are called inheritance, come to the land of Israel, which is called inheritance, and build the holy Temple, which is called in heritance, in the merit of the Torah, which is called inheritance. That is why it says ‘on the mount of your heritage.’ “Directed toward Your habitation…” (Shemot 15:17) this is one of the indications that the throne below is aligned with the throne above. So too it says “The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven…” (Tehillim 11:4) And it says “I have surely built You a house to dwell in (bet zevul); a settled place for You to dwell in forever.” (Melachim I 8:13)
נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (שם כה כו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (שם מז ט), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מב טז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו), ופ' שנים של משה הרי ש"נF שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שם ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), מה לילות למנוי שלהן אף ירחים למנוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש, שנאמר וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) [בהמת הארץ] עליו תחרף (ישעיה יח ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו, לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), אבל מי שפירשו מדרכי צבור כגון הצדוקין והמסורות והחניפין והאפיקורוסין ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגין על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים, שנאמר ויצאו וראו וגו' (ישעיה סו כד), ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול מזבל לו (תהלים מט טו), מזבולו מבלה צורתם, וצורתם לבלות לשאול, מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א ח יג):
... The judgment of the wicked in Gehinnom lasts twelve months, as it says “And it shall be from new moon to new moon…” (Yeshayahu 66:23) R’ Yochanan ben Nuri says: from Pesach until Atzeret (Shavuot), as it says “…and from Sabbath to Sabbath…” (ibid.) After twelve months the souls of the sinners of Israel who transgressed the Torah and the commandments are consumed and their bodies are consumed and they are turned to dust. Gehinnom spits them out and the wind scatters them underneath the feet of the righteous, as it says “And you shall crush the wicked, for they will be as ash under the soles of your feet…” (Malachi 3:21) But those who separated from the ways of the community, like the Sadducees, and the betrayers and the hypocrites and the heretics, and those who ‘spread their terror in the land of the living,’ and those who denied the resurrection, and those who say Torah is not from heaven, and those who scoff at the words of the Sages – Gehinnom is locked before them and they are judged there forever, as it says “And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me…” (Yeshayahu 66:24) Not only this, but the netherworld will cease to be but they will not cease to be, as it says “…and their form will outlast the grave as his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) From His dwelling place He will wear out their form, and their form will wear out the netherworld. What caused this to happen to them? Because they stretched out their hands against the dwelling place, as it says ‘as his dwelling place,’ and there is no dwelling place other than the Holy Temple, as it says “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13)
הבאים מצרימה וכי היום באים והלא ימים הרבה משבאו אלא כל זמן שיוסף קיים לא היה עליהם משאוי של מצרים מת יוסף נתנו עליהם משאוי לפיכך כתיב הבאים כאילו אותו היום נכנסו למצרים, את יעקב כל אלו מכחו של יעקב, איש וביתו א"ר הונא מלמד שלא ירד למצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים איש וביתו באו ראובן שמעון כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי, שמעון וישמע אלהים את נאקתם, לוי ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב), יהודה אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה י), יששכר יש שכר לפעלתך (ירמיה לח), זבולון בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח) , בנימין נשבע ה' בימינו (ישעיה סב), דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו), נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד), גד והמן כזרע גד (במדבר יא) ואשר ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ב) יוסף על שם יוסף ה' שנית ידו (ישעיה יא), א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אין שמותיהן של שבטים שוין בכל מקום אלא פעמים שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, ולמה כן שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונים וללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו, ד"א למה מקדים אלו לאלו לפי שהן תקרתן של עולם והמתקן תקרה כראוי נותן עביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה לפיכך מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתן של עולם שנא' (ישעיה מה) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:
... “Reuven, Shimon, Levi and Yehudah…” (Shemot 1:2) All of the tribes were called according to the name of their redemption. Reuven, “…I have surely seen (ra’oh ra’iti) the affliction…” (Shemot 3:7) Shimon, “God heard (va’yishma) their cry…” (Shemot 2:24) Levi, “And many nations shall join (v’nilvu) the Lord on that day…” (Zechariah 2:15) Yehudah, “And you shall say on that day, I will thank You (od’cha), O Lord…” (Yeshayahu 12:1) Yissachar, “…for there is reward (sachar) for your work…” (Yirmiyahu 31:15) Zevulum is the name of the Holy Temple, “I have surely built You a house to dwell in (zevul)…” (Melachim I 8:13) Dan, “And also the nation that they will serve will I judge (dan)…” (Bereshit 15:14) Naftali, “Your lips drip flowing honey (nofet), O bride…” (Shir HaShirim 4:11) Gad for the name of the manna, “Now the manna was like coriander (gad) seed…” (Bamidbar 11:7) Asher for the redemption, “And then all the nations shall praise you (v’ishru)…” (Malachi 3:12) Yosef, “And it shall come to pass that on that day, the Lord shall continue (yosif) to apply His hand a second time…” (Yeshayahu 11:11) Benyamin, “The Lord swore by His right hand (b’yemino)…” (Yeshayahu 62:8) We see that all of the tribes were called according to the redemption.
ביום השביעי וגו' - הה"ד (תהלים כד): שאו שערים ראשיכם וגו'. את מוצא, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים, ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה כ"ד רננות מן פסוק (דהי"ב ו): כי האמנם ישב אלהים וגו' (עד): ועתה קומה ה' אלהים למנוחתך אתה וארון עוזך וגו'. כ"ד פסוקים ולא נענה. חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' ולא נענה. חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם ושאו וגו' ולא נענה. וכיון שאמר (דהי"ב ו): ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה, ונשאו שערים ראשיהם, ונכנס הארון ושרתה השכינה בבית, וירדה האש מן השמים, שכן כתיב אחריו (דהי"ב ז): וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית. ולמה נצטער שלמה? ע"י שנתגאה ואמר (מלכ"א ח): בנה בניתי בית זבול לך וגו'. מהו בנה בניתי? א"ר יעקב בריה דרב יהודה בר יחזקאל: אמר: בנין בנוי בניתי. ר' יהודה בשם ר' יוסף אמר: הכל מסייעין למלך כל שכןם הכל מסייעים למלך מלכי המלכים הקב"ה, אפילו רוחות, אפילו שדים, ואפילו מלאכים. א"ר ברכיה: כתיב (מלכ"א ו): והבית בהבנותו וגו' אשר הם בונים אין כתיב, אלא בהבנותו מאליו היה נבנה, אבן שלמה מסע נבנה, מלמד שהייתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנה על גבי הדימוס. א"ר אבהו: ואל תתמה, והכתיב (דניאל ו): והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל? אלא מלמד שעמדה מארץ ישראל ובאתה וישבה לה ע"פ הגוב. רב הונא בשם רב יוסף אמר: מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן, וישב ע"פ הבאר הה"ד (דניאל ו'): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם, היתית אבן חדא לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה, עאכ"ו! לכך נאמר: שאו שערים ראשיכם וגו'. מהו ויבא מלך הכבוד? א"ר סימון: למה נקרא שמו של הקב"ה מלך הכבוד? המלך, שהוא חולק כבוד ליראיו. א"ר סימון: כתיב (במדבר יב): והעם לא נסע עד האסף מרים, מלמד שנתעכב לה הענן. ר' לוליאני בשם ר' יצחק: כתיב (שמות יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, האלהים ידבר ומשה יעננו בקול אין כתיב כאן, אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה, היה מדבר עמו. ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר (בראשית לט): ויוסף הורד מצרימה. מה כתיב? (בראשית ל"ט): ויהי ה' את יוסף. ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה. בצרה מנין? (בראשית ל"ט): אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. דבר אחר: מלך הכבוד כל הכלים שבמשכן היו מכוסים בעור תחש מלמעלן, ובארון כתיב (במדבר ד): ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה? כדי שיבא הארון מסויים. הוי, ויבא מלך הכבוד. דבר אחר: מלך הכבוד אמר חזקיה: מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה האלהים להיות בציצית? מפני שתכלת דומה לעשבים, והעשבים דומים לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לקשת, והקשת דומה לענן, והענן דומה לכסא, והכסא דומה לכבוד. שנאמר (יחזקאל א): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' וחלק ליראיו תכלת, שהוא מעין כבודו, שנאמר (במדבר טו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. הוי, ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו. דבר אחר: ויבא מלך הכבוד א"ר אבין: מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. מלך בשר ודם: אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ואין לובשין לבושו. אבל הקב"ה אינו כן. בהקב"ה כתיב (תהלים יח): וידא על כנפי רוח. ואומר (נחום א): בסופה ובסערה דרכו ונתנו לאליהו, שנאמר (מלכ"ב ב): ויעל אליהו בסערה השמים. מלך בשר ודם, אין יושבין על כסאו, ובשלמה כתיב דהי"א כט): וישב שלמה על כסא ה'. נתן את שרביטו למשה, שנאמר (במדבר כ): ויקח משה את המטה מלפני ה'. לבושו של הקב"ה הוד והדר, שנאמר (תהלים קד): הוד והדר לבשת ונתנו למשיח, שנאמר (שם תהלים כא): הוד והדר תשוה עליו. דבר אחר: ויבא מלך הכבוד, שהוא חלק כבוד ליוסף הצדיק, על שהיה ירא את האלהים, שנאמר (בראשית מב): את האלהים אני ירא, שבשבילו שכן ה' לאדוניו, שנאמר (בראשית לט): וירא אדוניו כי ה' אתו. א"ר אבין הלוי ב"ר יוסף: מברך להקב"ה על כל דבר ודבר שהיה עושה והיה אדוניו רואה אותו מלחש בפיו, והוא אומר לו: מה אתה אומר? והוא משיבו ואומר: אני מברך להקב"ה. אמר לו אדוניו: מבקש אני לראותו. אמר לו יוסף: הרי חמה אחד, מכמה שמשין שלו, ואין אתה יכול להסתכל בו, והיאך תוכל להסתכל בכבודו?! אמר לו הקב"ה: חייך! בשביל כבודך, אני נגלה עליו, שנאמר: וירא אדוניו כי ה' אתו. דבר אחר: ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו, יוסף הצדיק מתיירא מן הקב"ה, כמ"ד (שם בראשית לט): ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה, מפני יראתו.אמר לו: חייך! לבן בנך אני פורע, שאחלוק לו כבוד, שאתן לו רשות להקריב את קרבנו ביום קדש שלי ולא יהיה נזוק. הה"ד: ביום השביעי נשיא לפני אפרים וגו'.
“On the seventh day…” (Bamidbar 7:48) This is what is written “You gates, lift your heads…” (Tehillim 24:7) You find that at the time when Shlomo built the Holy Temple he sought to bring the ark into the Holy of Holies, and at that moment the gates cleaved to one another. Shlomo said twenty-four songs of joy from the verse “But will God indeed dwell with man on the earth?” (Divre HaYamim II 6:18) to “And now, arise, O Lord God to Your resting place, You and the Ark of Your might…” (Divre HaYamim II 6:41) Twenty four verses and he was not answered. He tried again and said “You gates, lift your heads and be uplifted…” (Tehillim 24:7) and was not answered. He tried again and said “You gates, lift your heads and lift up…” (Tehillim 24:9) and was not answered. Once he said “O Lord God, do not turn back the face of Your anointed one; remember the kind deeds of David Your servant,” (Divre HaYamim II 6:42) he was answered immediately. The gates lifted up their heads, the ark entered, the Divine Presence dwelled in the House and the fire descended from heaven, as is written afterwards “And when Solomon finished praying, and the fire descended from heaven and consumed the burnt offerings and the sacrifices, and the glory of the Lord filled the House.” (Divre HaYamim II 7:1) And why did Shlomo suffer all this? Because he was filled with pride and said “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13)
ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה' וגו' (מלכים א' ז' נ"א). ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותיר שמן מהו צריך לעשות לו למדונו רבותינו נר של חנוכה שהותיר שמן כו' כדלעיל עד אסור להשתמש (בו) הימנו: את מוצא זאת החנוכה שאנו עושים זכר לחנוכת בית חשמונאי על שעשו מלחמה ונצחו לבני יוון ואנו עכשיו מדליקין וכן בשעה שנגמרה מלאכת המשכן עשו חנוכה כמו שכתב זאת חנוכת המזבח (במדבר ז' פ"ד) ואף בית המקדש בשעה שנבנה עשו לו חנוכה כמה שכתב ויחנכו את הבית וגו' (מלכים א' ח' ס"ג) אימתי חינכו בשעה שנגמרה כל מלאכתו מניין ממה שקראו בנביא ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה': [ותשלם כל המלאכה וגו'] כך פתח ר' תנחומא בי רבי זה הוא שאמרה רוח הקדש על ידי שלמה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ"ב כ"ט) חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית ל"ט י"א) רבי יהודה אומר יום זבול נילוס היה והכל יצאו לזיבול נילוס והוא נכנס לעשות מלאכתו רבי נחמיה אומר יום תיאטרון וקורקסיו אמר לו הקדוש ברוך הוא נזדרזת במלאכתך חייך לפני מלכים יתיצב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים (שם מ"א מ"ו) ובל יתיצב לפני חשוכים בל יתייצב לפני פרעה החשוך: דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה משה מנהיג את הצאן אחר המדבר מזדרז במלאכתו כן (ברמזים) [ברועים] עשה שלום ביניהם (וכן) [ובין] בנותיו של יתרו שדלה והשקה לצאנם של אילו ודלה והשקה לצאנם של אילו [שנאמר] וגם דלה דלה אמר רבי יהודה אמר לו הקדוש ברוך הוא נזדרזת במלאכתך חייך לפני מלכים יתיצב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה (שמות ח' ט"ז) [בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו] אמר לו רבי נחמיה עשית את הקודש חול לא כשם שדרשת לפני פרעה אלא אמר לו הקב"ה נזדרזת במלאכתך לפני פרעה בא ועשה סרסור ביני ובין בניי שנקראים מלכות שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' (שם י"ט י') ובל יתייצב לפני חשוכים זה פרעה החשוך: דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה דניאל ואקום ואעשה את מלאכת המלך (דניאל ח' כ"ז) אמר לו (המלך) [הקדוש ברוך הוא] נזדרזת במלאכתך לשעבר היית יושב ומשמר שערי בשר ודם ודניאל בתרע מלכא יתיב (שם ב' מ"ט) עכשיו שנזדרזת במלאכתך בוא והיזקק לבית מקדשי אדין ששבצר דך אתא יהב אושיא דבית אלהא (עזרא ה' ט"ז) ולמה נקרא שמו ששבצר שבאו שש צרות בימיו צרתו בבור וצרות חנניה וחביריו בכבשן האש ודתא נפקת וחכימיא וגו' ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב' י"ג) וגלות יהויכן וגלות יהויקים וגלות צדקיה. דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה שלמה באיזה מלאכה במלאכת בית המקדש אתה מוצא כשבנה ביתו הוא בונה אותו לשלש עשרה שנה וכשבנה בית המקדש הוא בנה אותו לשבע שנים ויהי מקץ עשרים שנה וגו' (מלכים א' ט"ז) וכן בשנה האחד עשר לירח בול וגו' (שם ו' ל"ח) ואת ביתו בנה שלמה (וגו') שלש עשרה שנה (שם ז' א') מי ששומע שבנה ביתו לשלש עשרה שנה וביתו של הקדוש ברוך הוא לשבע שנים סבור שמא ביתו גדול היה משל הקב"ה לאו אלא שנתעצל בביתו ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל ולא עוד אלא שהקדים כבודו של הקב"ה לכבודו לכך נתן אומר לאביו האתה תבנה הבית (שמואל ב' ז' ה') וכתב אחר לא אתה תבנה (דהי"א י"ז ד') אמר לו אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בהמ"ק ויאמר דוד אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון אלקים יושב בתוך היריעה (ש"ב ז' ב' דהי"א י"ז א') אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו ובשנה האחת עשרה לירח בול כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו וגו' (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם ז' א') ולפי (שנזדרזת) [שנזדרז] במלאכת המקדש זכה להתייחד עם המלכים הצדיקים ולמה אמר רבי יהושע בן לוי ראוי היה שלמה להימנות עם שלשה מלכים וארבע הדיוטות שאין להם חלק לעוה"ב שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם י"א ד') ועל (שנזדווג) [שנזדרז] במקדש לא נתייחס עמהם שימנה עם אילו מלכים החשוכים ירבעם ואחאב ומנשה אלא זכה להתייחס עם מלכים הצדיקים חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב ובל יתיצב לפני חשוכים בקיר' של ירבעם ושל אחאב ולא עוד אמר ר"ל שנעשה ראש ליחסים אלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון [וגו'] עד וישי הוליד את דוד (רות ד' י"ח עד כ"ב) ודוד הוליד את שלמה כן היה צריך לומר ואינו אומר אלא ובן שלמה רחבעם [וגו'] (דהי"א ג' י') מי גרם לו לכך על ידי שנזדרז במלאכת המקדש ומלאכת המקדש היא פירשה שלום עליו כמה שכתב ותשלם כל המלאכה ותהי שלום כל המלאכה: דבר אחר ותשלם כל המלאכה זה שאמר הכתוב מה (רבו) [גדלו] מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צ"ב ו') בא וראה נפלאותיו של הקב"ה בורא עולמות לתוך עולמות ברא עולמות וברא לתוכו בני אדם ברא עולמו ברא בו בני אדם והמזיקין [מזיקין רואין בני אדם ואין בני אדם רואין אותן ברא מזיקין] ומלאכי השרת ומלאכי השרת רואין את המזיקים והמזיקים אינם רואין למלאכי השרת ברא מלאכי השרת והמזיקים ובני אדם [הוא] רואה את הכל ואין כל בריות רואים אותו [הוי מאד עמקו מחשבותיך: דבר אחר] מה גדלו מעשיך ה' [וגו'] מהו מאד עמקו מחשבותיך אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב') וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק שבניסן נולד יצחק ומניין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עגות (בראשית י"ח ו') שהיה פסח ואמרו לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (שם י') מהו כעת חיה אמר ר' זבדי בן לוי סריטה סרטו לו על כותל כשתבא השמש לכאן לא עשה אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו לאו מהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמנאי אף שלמה גמר מלאכת המקדש בחודש מרחשון ובשנה אחת עשרה בירח בול כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח) מהו בירח בול בירח שהביא הקדוש ברוך הוא את המבול ונעשה נעול שנים עשר חודש והיו הכל מלמלאין על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו (בית המקדש) והאלקים שחשב לערב שמחת בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם בירח האתנים (שם ח' ב') זה חודש תשרי ולמה הוא קורא ירח האיתנים החודש שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פ"ט א) וכל אותם שנים עשר חודש שנעשה נעול אף על פי שהיתה כל מלאכת המקדש גמורה הואיל והיה נעול כמי שלא עשה בה כלום כיון שנפתח בחודש המועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה המלאכה ותשלם כל המלאכה הפסיד מרחשון לאו אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו ותשלם כל המלאכה: ד"א ותשלם כל המלאכה המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה מלאכת ששת ימי בראשית מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב' ג') עשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת כיון שבא שלמה ובנה בית המקדש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה מלאכת השמים וארץ ותשלם כל המלאכה לכך נקרא שלמה שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשי ידיו: דבר אחר ותשלם ותהי שלום כל האומנים שהיו בונים לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם לא [נשבר] מגרופות ולא קורדום לא חש עינו ולא נפסקה (אזורי מנעלו) [איזורו ומנעלו] ולא נפסק כלי (המלחמה) [המלאכה] ולא כלו ולא נשבר אחד מהם (לא כך) [לכך] ותהי שלום כל המלאכה ואם תמיה את אמר רבי אלעזר לכבודו של בשר ודם כך נעשה כל מצרים (שעלה) [שעלו] עם יעקב (לקבורתן עלה) [לקבורתו עלו] עם יוסף ויעל יוסף וגו' (בראשית נ ז') לא נפסק של אחד מהם ועל בנין של הקדוש ברוך הוא את תמיה שנעשה כן: דבר אחר ותשלם כל המלאכה כיון שהשלימו האומנין את המלאכה שלמה נפשם עכשיו דרשת שלא חלה אחד מהם ולא חש בעיניו ועכשיו אתה אומר כיון ששלמה המלאכה מהם מתו אמר הקב"ה שלא יטלו אותם אומות העולם ויבנו עמהם בניינים ויהיו אומרים אילו הן שבנו עם שלמה בניין האלקים ומהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם להן מתן שכר (ותשלם): דבר אחר ותשלם כל המלאכה מהו כל המלאכה מאליה הייתה נבנת ופורחת ועולה והבית כשהיה נבנה אין כתיב כאן אלא והבית בהבנותו (מלכים א' ו' ז') אבן שלמה [מסע] נבנה (שם) מהו מסע נבנה אמר רבי ברכיה האבן נוסעה עצמה ועולה ונבנית מעצמה הוא ששלמה אמר בשירתו בנה בניתי בית זבול לך (שם ח' י"ג) אינו אומר כן אלא בנה בניתי בניין הייתי בונה והאבנים היו פורחות ועולות מעצמם ואם תמיה אתה לצדיק אחד עשה הקב"ה כן והיתית אבן חדא ושמת על פם גבא (דניאל ו' י"ח) ומאיכן היה להם בבבל אבן ורבותינו אמרו מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה ומה אם בשביל בשר ודם עשה המקום כך על בניין ביתו של הקדוש ברוך הוא אתה תמיה שהיה נעשה כן. דבר אחר והבית בהבנותו אמר רבי הונא בשם רב יוסף הכל מסייעים את המלך אפילו הרוחות אפילו המזיקים: [דבר אחר] ותשלם כל המלאכה מה כתיב למעלה והפותות אשר לדלתות הבית [וגו' להיכל זהב] (מלכים א' ז' נ') מה כתב אחריו ותשלם כל המלאכה רבי יצחק מגדליה ורבי סימון רבי יצחק מגדליה אמר הבלוטין שבפותחות היו של זהב ורבי סימון אומר אף הפותות שתחת הציר היו של זהב ואילו הייתה הפותחות חסירה בלוט אחד לא היתה המלאכה שלמה והפותות אשר לדלתות הבית [וגו'] מה כתב אחריו ותשלם כל המלאכה ויבא שלמה את קדשי דוד אביו [וגו'] (שם שם נ"א) ולמה צריך להם יש דורשין לשבח יש דורשין לגנאי דרוש לשבח דוד ביקש על הדבר אמר לו רבון העולמים צופה אני בנבואתי שסוף בית המקדש עתיד ליחרב וכל מה שהפרשתי [הוא] מבתי עכו"ם שהייתי מחריב שלא יהיו האומות העולם אומרים מה דוד סבור החריב בית אלקינו ועשה בית לאלקים נינערו אלקינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלקים לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה ומי שדורש לגנאי שבא הרעב בימי דוד שלש שנים והיה לדוד כמה תסבריות צבורין כסף וזהב מה שהיה מתקן לבניין בית המקדש והיה צריך להוציאו להחיות את הנפשות ולא עשה כן אמר לו האלקים בניי מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בניין לא היית צריך אלא להחיות בו נפשות לא עשית כן חייך אין שלמה נצרך ליטול הימנו כלום ויבא [שלמה וגו' נתן באצרות בית ה'] שלמה המלאכה ולא היה צריך שלמה ותשלם כל המלאכה: דבר אחר ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ויקח את חירם וגו'] (מלכים א' ז' י"ג) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא מכאן שאין אדם צריך להיות מחליף בצירו והיה שדי בצריך (איוב כ"ב כ"ה) אתה הוא אלקינו ובצירנו ואנו עמיך אמר דוד כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה ו):
... Another explanation. “And all the work that king Solomon had wrought in the house of the Lord was finished.” (Melachim I 7:51) What does ‘all the work’ mean? It was built by itself, rising and floating up – thus it does not say when the house was built, but rather “And the house, when it was in building…” (Melachim I 6:7) “…was built of stone finished at the quarry (masa)…” (ibid.) What does ‘finished at the quarry’ (masa nivne) mean? R’ Brechia said: the stone picked itself up (nosah atzma), rose up and was built by itself. This is what Shlomo said in his song “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) He says ‘I have surely built’, meaning ‘I built a building and the stones rose up and flew into place themselves’. If you are shocked that the Holy One would do such a thing for a single righteous person, “And a stone was brought and placed on the mouth of the pit…” (Daniel 6:18) And where did they get a rock in Bavel? Our Rabbis said that it rolled all the way from the land of Israel and came in an instant. So if the Holy One did such a thing for flesh and blood, are you surprised that He would do so for the building of a house to the Holy One?
שאו שערים ראשיכם. את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים-ב ו מב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר (מלכים-א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. ר' יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר' חייא אמר בשם רבי יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב (שם ו ז) והבית בהבנותו. מאליו היה נבנה. (שם) אבן שלמה מסע. מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס. ואמר רבי אבהו ואל תתמה. שכן כתיב (דניאל ו יח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל. אלא שקמת מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר. רבי הונא אמר מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב לו על פי הבאר. הדא הוא דכתיב (שם כג) אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם והיתית אבן חדא ושומת. לכבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה. הוי מי הוא זה מלך הכבוד. אמר רבי סימון מי זה מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. ה' צבאות הוא מלך הכבוד. אמר רבי סימון (במדבר יב טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכבה לה השכינה. אמר ר' לוליאני בשם רבי יצחק כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול. אלקים ידבר ומשה יענה אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלקים יעננו בקול. רבי ברכיה בשם רבי סימון כתיב (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה. וכתיב (שם ב) ויהי ה' את יוסף. רבי יודן אמר בשם רבי איבו אין לי אלא בשעת הרוחה בשעת הצרה מנין. שנאמר (שם כג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל הכלים שבמקדש עור תחש מלמעלן. ובארון כתיב (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה כדי שיבוא הארון מסויים. הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חזקיה מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונים. מפני שהתכלת דומה לעשבים ועשבים לים וים לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וענן לכסא וכסא דומה לכבוד שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן. ומכבודו חולק ליראיו. זה התכלת. שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית. הוי מי זה מלך הכבוד. שהוא חולק מכבודו ליראיו:
“You gates, lift your heads…” (Tehillim 24:7/9) You find that at the time when Shlomo built the Holy temple he wanted to bring the ark into the Holy of Holies, but the gate was too small. It was five cubits long and two and a half cubits wide, while the ark was one and a half cubits long, one and a half wide and one and a half tall. Can’t one and a half cubits fit into two and a half?! Rather, at that moment the gates cleaved to one another. Shlomo said twenty four songs of joy and was not answered, he said ‘you gates lift up your heads’ and was not answered. He tried again and said “You] gates, lift your heads…so that the King of Glory may enter. Who is this King of Glory?” (Tehillim 24:7-8) He was not answered. Once he said “O Lord God, do not turn back the face of Your anointed one; remember the kind deeds of David Your servant,” (Divre HaYamim II 6:42) immediately the gates lifted up their heads, the ark entered and fire descended from heaven. Why did Shlomo suffer all of this? Because he was filled with pride and said “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) Since all of Israel saw this, they immediately said ‘it is certain that the Holy One has given atonement for that sin of David.’ Immediately their expression turned black like the bottom of a pot and they were ashamed. This is what is written “Grant me a sign for good, and let my enemies see [it] and be ashamed, for You, O Lord, have helped me and comforted me.” (Tehillim 86:17) ‘Helped me’ in this world and ‘comforted me’ in the world to come.
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
But will God in very truth dwell on the earth? behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee; how much less this house that I have builded!
השאלות: מ''ש האומנם ישב אלהים על הארץ אין לו באור שאין המשך מזה אל מ''ש ופנית אל תפלת עבדך : כי האומנם ישב אלהים על הארץ הוסיף עוד טענה עפמ''ש בפירוש תהלות (סי' פ''ט) שבהמ''ק ומלכות בית דוד היו שניהם סבה זל''ז, שה' בחר לשכן שכינתו בבית הנבחר ע''י זכות דוד, ואחר שבחר בציון וקבע שכינתו שם, שוב השגיח לקיים בית דוד בשביל הבית, כמ''ש קומה ה' למנוחתך וכו' בעבור דוד עבדך וכו' שזה מה שהיה זכות דוד סבה אל שכינת ה' בהבית, וחזר ואמר גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שהוא מה שע''י שבחר בציון ראה לקיים מלכות בית דוד, וז''ש יאמן נא דברך אשר דברת לדוד כי האומנם ישב אלקים על הארץ, אחר שמעתה הוא דבר מאומן וקיים שישב אלהים בקביעות על הארץ, וזה תלוי במלכות ב''ד, הנה השמים וכו' אמנם באר שלא תחשוב שישיבת ה' על הארץ הוא כפי מחשבות ההמון שיושב וחונה במעון ובמקום, שזה דבר בטל כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומכ''ש שלא ישכן בבית בנוי בידי אדם, רק ישיבתו על הארץ הוא כינוי להשגחתו שם בקביעות לשמוע תפלות ולהשגיח בהשגחה פרטית על צרכי עמו, וז''ש ופנית אל תפלת עבדך וכו', להיות עיניך פקוחות וכו' :
The question: This phrase ‘But will God indeed dwell on the earth’ has no explanation because there is no continuity between this and the next verse ‘And You shall turn toward Your servant's prayer.’ But will God indeed dwell on the earth – This is adding another argument to what I said in explanation of Tehillim 89 that the Holy Temple and kingship of the house of David are each causes of one another. Gd chose to rest His Presence on the house which was chosen through the merit of David, and after He chose Zion and established His Presence there He once again exerted His providence to maintain the house of David in the merit of the Temple, as it says “Arise, O Lord, to Your resting place…For the sake of David Your servant…” (Tehillim 132:8-10) This teaches that David’s merit caused the Divine Presence to dwell in the Temple. Then it says further on “…also their sons will sit on your throne forever. For the Lord has chosen Zion…” (Tehillim 132:12-13) which teaches that Gd saw fit to sustain the kingship of the house of David because He had chosen Zion. This is what our verse means – please affirm Your word which You spoke to David because ‘God will indeed dwell on the earth’. From this moment it is real and believable that Gd will have an established dwelling place on earth, and this is dependent on the kingship of the house of David. ... Behold the heaven – Indeed it must be clear that one should not think that Gd’s established dwelling on earth is as the masses imagine it, that He settles and encamps in a particular place or dwelling. This is a meaningless thought because ‘Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You,’ as He is the place of the world and the world is not His place. All the more so He does not dwell in a house built by the hands of man. Rather His dwelling on the earth is a euphemism for the fact that His providence is fixed there, to hear prayers and attend personally to all of the needs of His people. This is the meaning of the next verses “And You shall turn toward Your servant's prayer…That Your eyes may be open…” (Melachim I 8:28-29)
ועשו ארון עצי שטים - הה"ד (איוב לו): שדי לא מצאנוהו שגיא כח. אמר רבינו הגדול: צריכין אנו להחזיק טובה לאיוב, שכל מה שאמר אליהוא, בא הוא והוסיף על דבריו. אמר איוב לחביריו: מה אתם סוברים, שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו, מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה?! כל הדברים שדברתם (שם כו): הן אלה קצות דרכיו. בא אליהוא ואמר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח, מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא חס ושלום?! אלא כך אמר אליהוא, לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו, שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, לא בא על האדם אלא לפי כחו. אתה מוצא, כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אלו היה בא עליהם בחוזק כחו, לא היו יכולין לעמוד, שנאמר (דברים ה): אם יוספים אנחנו לשמוע וגו', אלא לא בא עליהם אלא לפי כחם, שנאמר (תהלים כט): קול ה' בכח, בכחו אינו אומר, אלא בכח, לפי כחו של כל אחד ואחד. דבר אחר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר: כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן?! ועוד היה מסתכל וראה ששלמה עומד ובונה בית המקדש, שהוא גדול מן המשכן, ואמר לפני הקב"ה (מלכים א ח): כי האמנם ישב אלהים על הארץ. אמר משה: ומה בהמ"ק שהוא יותר ויותר מן המשכן, שלמה אומר כן, משכן אעכ"ו! לכך אמר משה (תהלים צא): יושב בסתר עליון. אמר רבי יהודה בר ר' סימון: יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו. מהו בצל שדי? בצל אל, בצל רחום, בצל חנון אין כתיב כאן, אלא בצל שדי, בצל שעשה בצלאל, לכך נאמר: בצל שדי יתלונן. אמר הקב"ה: לא כשם שאתה סבור, כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון, וכ' בדרום, וח' במערב. ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי, בתוך אמה על אמה:
... Another explanation. “We have not found the Almighty great in power…” (Iyov 37:23) At the moment when the Holy One said to Moshe ‘make me a Tabernacle’ he was dumbfounded and said ‘the glory of the Holy One fills the upper worlds and the lower and He said to make Him a Tabernacle?’ Further, he gazed into the future and saw that Shlomo would arise and build the Holy Temple which would be greater than the Tabernacle, and he said before the Holy One “But will God indeed dwell on the earth?” (Melachim I 8:27) Moshe reasoned: if in reference to the Holy Temple, which is so much larger than the Tabernacle, Shlomo said this then when it comes to the Tabernacle all the more so. Therefore Moshe said “He who dwells in the hidden place of the Most High…” (Tehillim 91:1) R’ Yehudah bar R’ Simon said: The One who dwells in the hidden place is above all His creations. What does the continuation “…in the shadow of the Almighty,” mean? In the shadow of Gd (b’tzel el). It is not written as ‘in the shadow of the Merciful’ or ‘in the shadow of the Gracious,’ but rather ‘in the shadow of the Almighty.’ In the shadow which Betzalel made, that is why it says ‘in the shadow of the Almighty’. The Holy One replied to Moshe ‘I do not see things the same way as you do. Rather it says twenty in the north, twenty in the south and eight in the west. Furthermore, I will I will come down and contract my Presence within a space of one cubit by one cubit.’
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז' א'). ילמדנו [רבינו] מהו שיהא המתרגם לקורא בתורה (מהו) שיתרגם ויסתכל בכתב כך שנו רבותינו המתרגם אסור להסתכל בכתב ואסור לקורא לתת עיניו חוץ מן התורה שלא ניתנה תורה אלא בכתב שנאמר וכתבתי על הלוחות (שמות ל"ד א') ואסור למתרגם ליתן עיניו בתורה אמר רבי יהודה בן פזי מקרא מלא הוא כתב לך את הדברים האלה (שם שם כ"ז) הרי המקרא שניתן בכתב כי על פי הדברים האלה (שם) הרי התרגום שניתן על פה: אמר רבי יהודה ברבי שלום ביקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב"ה שהאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יוונית ואומרים אין הם ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה עתידין האומות להיות אומרים אנו הם ישראל אנו הם בניו של מקום וישראל אומרים אנו הם בניו של מקום ועכשיו המאזניים מעויין אמר הקב"ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בניי איני יודע אלא מי שמסטירין שלי בידו הוא בני אמרו לו ומה הם מסטירין שלך אמר להם זו המשנה והכל היאך לדרוש אלא אמר רבי יהודה הלוי בי רבי שלום אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה מבקש שתהא המשנה בכתב ומה בין ישראל לאומות מניין (כך) [שכך] הוא אומר אכתוב לך רובי תורתי (הושע ח' י"ב) ואם כן כמו זר נחשבו (שם). דבר אחר אכתוב לך רובי תורתי זה אחד משלשה דברים שנתן משה נפשו עליהם וקראם הקב"ה לשמו של משה הדינים והתורה והמשכן התורה מניין זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ"ב) והדינים מנין צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג כ"א) והמשכן מניין שנתן משה נפשו עליו רבי חייא בן יוסף אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקבעו רבי חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום מפרקו וקובעו ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד אמרו רבותינו הוא בעצמו היה מפרקו ולא היה מסייעו אחד מישראל מנין ממה שקרינו בעניין ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [ויהי ביום כלות משה וגו'] כך פתח רבי תנחומא בי רבי אבא מי עלה שמים וירד וגו' (משלי ל' ד') הפסוק הזה נדרש באלקים ובמשה כיצד מי עלה שמים זה הקדוש ברוך הוא עלה אלקים בתרועה (תהלים מ"ז ו') כמלך בשר ודם כשהוא עובר ממקום למקום מביאין סלפירין ותוקעים לפניו כך עשו לפני הקדוש ברוך הוא כמה שכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (שם צ"ח ו') וירד זה הקדוש ברוך הוא כמה דכתב וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט כ') מי אסף רוח בחפניו (משלי שם) זה הקב"ה כמה שכתב אשר בידו נפש כל חי [ורוח כל בשר איש] (איוב י"ב י') מי צרר מים כשלמה (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא כמה שכתב צורר מים בחפניו (איוב כ"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם) זה הקדוש ברוך הוא שהוא מחיה מתים כמה שכתב יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כ"ו י"ט) וכן ה' ממית ומחיה (שמואל א' ב' ו') מה שמו (משלי שם) אל שדי צבאות יה מה שמו ה' כמה שכתב אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב ח') ומה שם בנו (משלי שם) אלו ישראל שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב): מי עלה שמים וירד מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומוריד גשמים זה שמחלק מעשרותיו בחפניו מי צרר מים כשלמה שאינו מחלק מעשרותיו כראוי עוצר הגשמים: דבר אחר מי עלה שמים זה אליהו שנאמר ויעל אליהו (וגו') [בסערה השמים] (מלכים ב' י"א) וירד רד אתו אל תירא (שם א' ט"ו) מי אסף רוח בחפניו חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (שם א' י"ז א') מי צרר מים ויקח אדרתו ויגלום (שם ב' ב' ח') מי הקים כל אפסי ארץ ויאמר אליהו ראה חי בנך (שם א' י"ז כ"ז): דבר אחר מי עלה שמים זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג') וירד זה משה ויאמר ה' אל משה לך רד (שם ל"ב ז') מי אסף רוח בחפניו זה משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' (שם ט' כ"ט) מי צרר מים כשלמה וברוח אפך נערמו מים (שם ט"ו ח') מי הקים כל אפסי ארץ זה משה אמר רבי אבא בר כהנא אילו הדגלים (שהעמידו) [שהעמידן] משה איש על דגלו באותות (במדבר ב' ב') ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זה המשכן ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: [דבר אחר ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן] שנו רבותינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב) ואתה מוצא עשרים וששה דורות שעמדו משנברא העולם עד שנתנה התורה היה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחסד וכנגדם אמר דוד עשרים וששה פעמים כי לעולם חסדו אמר רבי הונא הכהן בן אביו בשם רבי אחא ברמז רמז אותם מש להם בים נחית בחסדיך (שמות ט"ו י"ג) אילו עשרים וששה דורות שעמד משנברא העולם עד שניתנה תורה נהלת בעזך (שם) זו התורה שנקראת עו שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כ"ט י"א) למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של שני רגלים ולא היה יכול לעמוד כיון שעמד המשכן כמה שכתב אל נוה קדשיך (שמות שם) עמד העולם ויהי ביום כלות משה להקים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כ"ב): ד"א ויהי ביום כלות זה שאמר הכתוב עורי צפון ובואי תימן וגו' (שה"ש ד' ט"ז) עורי צפון אילו העולות שהן נשחטין בצפון: רבי אלעזר בן פדת אמר הקריבו בני נח שלמים מנין והבל הביא [גם הוא] מבכורות צאנו ומחלביהן (בראשית ד' ד') מהו מחלביהן דבר שחלבו קרב לגבי המזבח ורבי יוסי בר' חנינא אמר עולות הקריבו בני נח ומה מקיים רבי יוסי ומחלביהן משמניהם השיב רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו והרי כתב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים (שמות י"ח י"ב) אמר לו כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רבי ינאי אמר לאחר מתן תורה בא רבי חייא הגדול אמר קודם מתן תורה אמר לו רבי אלעזר הרי כתב וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו שלמים ויעלו עולות (שמות כ"ד ה') אמר לו אין למדין מן התורה שחידוש דבר היה (אע"פשנה) [על פי שעה] חזקיה בי רבי חייא ויזבחו זבחי שלמים בעורותיהן הקריבו את העולות ולא הפשיטום ולא ניתחום אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי המקרא מסייע את רבי יוסי בר חנינא ראה מה כתב זאת תורת המנחה (ויקרא ו' ז') היא המנחה אין כתיב כאן זאת תורת האשם (שם ז' א') הוא האשם אין כתב כאן אבל כשהוא בא לעולה מה הוא אומר זאת תורת העולה [היא העלה] (שם ו' ב') מה הוא היא העולה שהקריבו מראש אבל כשהוא מזכיר את השלמים מה הוא אומר זאת תורת זבח השלמים [אשר יקריב לה'] (שם ז' י"א) אשר הקריבום לה' אין כתב כאן אלא אשר יקריב לה' אף המקרא (זאת) [הזה] מסייע לרבי יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן אין אומר עורי אלא לדבר שהיה ישן: ובואי תימן אלו השלמים שהן נשחטים בדרום אמר רבי סימון בשם ר' שמואל בר' נחמן כתב מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו [את עלתיך ואת שלמיך וגו'] (שמות כ' כ"א) רבי ראובן אומר במקום כשר לעולות וכשר לשלמים מחציו לצפון כשר לעולות מחציו לדרום כשר לשלמים הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש שם) זו הקטורת יבא דודי לגנו (שה"ש שם) א"ר נחוניא לימדה תורה דרך ארץ שלא יהא חתן נכנס עד שתהא הכלה נותנת לו רשות ויאכל פרי מגדיו (שה"ש שם) אלו הקרבנות באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה' א') למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה (שיבנה) [שיבנו] פלטין ובנו אותו והיו בני המדינה על פתח פלטין ומצעקין ואומרים יכנס המלך בפלטין מה עשה המלך נכנס בפישפש ושילח את הכרוז ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרין יבא דודי לגנו שלח הקב"ה ואמר להם מה אתם יריאים כבר באתי לגני אחותי כלה: דבר אחר באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסני באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני מהו לגני לאותו הגן שנסתלקתי הימנה כמה שכתב מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אריתי מורי עם בשמי (שה"ש שם) [זה הקטורת] אכלתי יערי עם דבשי אילו קדשי הקדשים וקדשים קלים שתיתי ייני עם חלבי (שה"ש שם) אילו הנסכים והחלבים: דבר אחר אכלתי יערי אילו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקיבלם הקב"ה שהיחיד אינו מתנדב קטורת והביא כל נשיא קטורת כמה שכתב כף אחת עשרה זהב מליאה קטורת (במדבר ז' י"ד) ושאין יחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו שנאמר או הודע עליו חטאתו (ויקרא ד' כ"ג) והביא כל נשיא ונשיא שלא הודע לו כמה שכתב שעיר עזים אחד לחטאת (במדבר ז' ט"ז) ושאין קרבנו של יחיד דוחה את השבת וקרבנו של נשיא דוחה את השבת כמו שכתב ביום השביעי נשיא לבני אפרים (שם שם מ"ח) אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שה"ש שם) אילו ישראל שנקראו ריעים שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכ"ב ח'): דבר אחר יבא דודי לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנונו אימתי ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ביום שנכנסה הכלה לחופתה ויהי ביום כלת משה כלת כתיב: דבר אחר ויהי ביום [כלות משה וגו'] זה שאמר הכתוב כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת וכשרון (קהלת ב' כ"א) זה בצלאל שעשה המשכן בחכמה ובדעת כמה שכתב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל"א ג') ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת שם) זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו שנאמר ויהי ביום [וגו'] כלות בצלאל אין כתב כאן אלא ביום כלת משה הוי ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו: [דבר אחר] ויהי מה שאמר ועשה אמר רבי יהושע בן לוי תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו בהם כמה שכתב וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמות כ"ט מ"ו) וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים לפיכך הוא אומר ויהי מה שאמר עשה: דבר אחר [ויהי] רב אמר דבר שלא היה נברא בעולם אלא עכשיו משנברא העולם לא שרתה השכינה בתחתונים אלא (משה הקים) [משהוקם] המשכן שרתה השכינה בתחתונים ורבי שמעון בן יוחאי אומר מאי ויהי דבר שהיה ופסק וחזר להיות כמה שהיה שכן אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם הייתה השכינה בתחתונים כמה שכתוב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן (בראשית ג' ח') חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון עמד קין והרג לאחיו נסתלקה לרקיע השני עמד דור אנוש וחטאו אז הוחל לקרא בשם ה' (שם ד' כ"ו) ונסתלקה לרקיע השלישי עמדו דור המבול וחטאו כמה שכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם (שם ו' ה') [ונסתלקה לרקיע הרביעי עמדו דור הפלגה] ונסתלקה השכינה לרקיע החמישי עמדו הסדומיים ונסתלקה לששי שהיו חוטאים ואנשי סדום רעים וחטאים (שם י"ג י"ג) באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה (שם כ' ב') ונסתלקה לשביעי: בא אברהם וסיגל מעשים טובים וירדה השכינה מן הרקיע השביעי לששי בא יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח וירדה מן הששי לחמישי בא יעקב ונטע (אהלה) [אהלים] לתורה כמו שכתב ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כ"ה כ"א) וירדה השכינה מחמישי לרביעי בא לוי והורידה מרביעי לשלישי בא קהת והורידה משלישי לשני בא עמרם והורידה לראשון אשריהם הצדיקים שהם משכינים השכינה בארץ שכן כתיב כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב' כ"א) בא משה והורידה למטה כמה שכתב ויכס הענן את האהל וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' ל"ד): כתב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח' כ"ז) וכאן כתב וכבוד ה' מלא את המשכן אמר רבי יהושע דסיכנן בשם רבי לוי למה הדבר דומה למערה פתוחה על שפת הים געש הים ונתמלא המערה והים לא חסר כך אף על פי שכתב וכבוד ה' מלא את המשכן (אלא) העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו של הקדוש ברוך הוא כשם שכתב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כ"ג כ"ד) לפיכך כתב כאן ויהי שכשם שהייתה השכינה מתחלת ברייתו של עולם למטה ונסתלקה למעלה (אלא) חזרה עכשיו להיות למטה כשם שהייתה ויהי ביום כלות משה: דבר אחר ויהי ביום אמר ר' חייא ברכי אבא בשם רבי יוחנן המדרש הזה עלה בידינו מבבל כל מקום שכתוב ויהי אין צרה כיוצא בה אמר ר' שמעון ברבי אבא בשם ר' יוחנן משמש זו וזו בכ"מ שכתב ויהי בימי אין צרה כיוצא בה ויהי בימי אחשורוש (אסתר א' א') יש צרה גדולה מזו ויהי בימי שפוט השופטים (שופטים א' א) יש צרה גדולה מזו וכן כולם ובכל מקום ויהי אין שמחה כיוצא בה יהי אור ויהי אור (בראשית א' ג') יש שמחה גדולה מזו ויהי ביום השמיני ויקרא ט' א') יש שמחה גדולה מזו וכאן ויהי ביום כלת משה יש שמחה גדולה מזו את מוצא. אמר רבי שמואל בן נחמן בכ"מ שכתב ויהי אין צרה כיוצא בה וכל מקום שכתב והיה אין שמחה כיוצא בה השיבו את רבי שמואל בן נחמן אמרו לו והרי כתב ויהי אור (בראשית א' ג') מה צרה יש בזו אמר להן שאורו עתיד ליגנז מפני המאורות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום השמיני (ויקרא ט' א') מה צרה יש בזו אמר להן שנדב ואביהו עתידים למות אמרו לו והרי כתב ויהי ביום כלות אמר להן מפני שעתיד לגנז מפני בית המקדש אמרו לו והרי כתב והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה ל"ח כ"ח) אמר להן אין שמחה כיוצא בה שלא נתן הנביא אפוכי לישראל אלא הוא כמה שכתב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב): דבר אחר ויהי ביום כלות משה מי אמר ווי אמר רבי אבא כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רונונית ואמר לה המלך עשי לך פורפירא כל ימים שהייתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרנונית אחר ימים גמרה הפורפירא ונתנה אותה לכבס ועשאה והביאה למלך כיון שראה אותה המלך התחיל צווח ווי אמרה ליה מרי המלך פורפירא שלך עשויה ואתה צווח ווי אמר לה שלא תחזור לרוננית כך אתה מוצא שהיו ישראל בכל שעה מרננים כמה שכתב וילונו העם על משה ועל אהרן (שמות ט"ו כ"ד) וכן וילונו כל עדת בני ישראל (שם ט"ז ב') וכן ואתם המיתם עם ה' (במדבר י"ז ו') תבע הקב"ה בידם שיעשו את המשכן כמה שכתב ועשו לי מקדש וגו' (שמות כ"ה ח') ואת מוצא כל ימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים לא עשה אלא כיון שגמרו את המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי ויהי ביום כלות אמרו רבונו של עולם המשכן עשוי ואת צווח ווי אמר להם אומר לכם למה אני צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים: דבר אחר ויהי ביום מי קרא ווי הבכורות אמרו ווי שניטלה מהם הכהונה שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות (זבחים פי"ד מ"ד) וכן כתב והכהנים והעם אל יהרסו וגו' (שמות י"ט כ"ד) עד עכשיו לא ניתנה תורה ולא ניתנה כהונה לאהרן והוא אומר והכהנים והעם אל יהרסו רבי יהושע בן קרחה ורבי אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורים וחביריו אומרים אלו נדב ואביהו וכן שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') אמר רבי אבא בר ממל אילו הבכורות לפיכך כשהוקם המשכן צווחו ווי ויהי ביום: דבר אחר ויהי מי אמר ווי המלאכים אמרו ווי אמרו עכשיו מניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ויורד ודר בתחתונים אע"פכן פייסן הקב"ה את העליונים ואמר להן חייכון העיקר למעלה כמה שכתב כסה השמים הודו ותהילתו מלאה הארץ (חבקוק ג' ג') אמר רבי סימן בשם ר' שמעון בשם רבי יהושע שחק עליהם הקדוש ברוך הוא על שאמר העיקר למעלן שכן כתב הודו על ארץ ושמים וירם קרן וגו' (תהלים קמ"ח י"ג י"ד) בתחלה על ארץ ואח"כ שמים לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי] מי אמר ווי אומות העולם אמרו ווי למה אמרו ווי אלא אמרו עד שלא היה הקב"ה דר עמהם היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם ועכשיו שעשו לו משכן ודר עמהם על אחת כמה וכמה לפיכך אמרו ווי ויהי ביום כלות משה: דבר אחר [ויהי ביום כלות משה וגו'] מה כתב למעלה מן העניין ברכת כהנים יברכך ה' (במדבר ו' כ"ד) אמר רבי יהושע דסיכנן למה הדבר דומה למלך שקידש את בתו ועשה לה קידושין גדולים ושלטה בהם עין רעה עבר המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהי הקמיע הזה עלייך כדי שלא ישלוט בך עין רעה עוד כך כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל בסיני עשה להם פומבה גדולה כמה שכתב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו) ולא היו אלא קידושין כמה שנאמר לך אל העם וקדשתם (שם י"ט י') ושלטה בהם עין הרעה ונשתברו הלוחות כמה שכתב וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט) לא עשה אלא כיון שבאו (ועשה) [ועשו] את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחילה כדי שלא תשלוט בהם עין רעה לפיכך כתב תחילה יברכך ה' ואחר כך ויהי ביום. דבר אחר למה כתב תחילה יברכך ואח"כ ויהי אמר רבי אבהו אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מלך בשר ודם נכנס למדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומשבחין ומכבדין אותו ואחר כך עושה להם כל צורכיהם בונה להם דימוסיא עושה להם נחת רוח במדינה אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא עשו ישראל המשכן נתן להם הברכות תחילה כמה שכתב יברכך ה' ואח"כ ויהי ביום כלות: דבר אחר ויהי ביום כלות משה א"ר יהודה ברבי שלום בשם רבי לוי אין רובע בארץ שאין בו תשעה קבין מזיקין אמר רבי יוחנן כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם דכתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צ"א י') כשהוקם המשכן אמר ריש לקיש מה לי ולספר תילים דבר תורה הוא יברכך ה' וישמרך מן המזיקים אימתי ויהי ביום כלות משה דבר אחר ויהי ביום הקים משה אין כתב כאן אלא ביום כלות יום שכלו המזיקים מן העולם: דבר אחר ויהי ביום כלות משה פותח בו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שה"ש ג' י"א) (ומפרסמו) [ומפרנסו] כשם שהוא אומר בשיר השירים: דבר אחר ויהי ביום כלות משה זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר האלקים כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלים פ"ה ט') אתה מוצא בשעה שעשו ישראל אותו המעשה וכעס עליהם הקב"ה כדכתיב ראיתי את העם הזה וגו' (שמות ל"ב ט') מיד עמד משה וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שיתרצה לישראל כמה שכתב ויחל משה את פני ה' אלקיו [ויאמר] למה ה' וגו' (שם שם י"א) מיד נתרצה להם הקב"ה כמה שכתב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם שם י"ד) [כיון שנעשה המשכן א"ר יהודה בר סימון] הלך משה והיה מרבץ ראשו במשכן תאמר שיש בלבו של הקדוש ברוך הוא על ישראל כמה שכתב אשמעה מה ידבר האלקים מה (ידבר) האל תאמר עד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם אלא ה' אומר אלא רחמים הוא נוהג עמהם ה' ה' אל רחום וחנון (שם ל"ד ו') מיד פייסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כמה שכתב ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון (שם) אמר רבי סימון למה כתב שני פעמים ה' ה' אלא שפייסו האלקים ואמר לו משה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו מעשה כך אף עכשיו אני נוהג עמהם במידת רחמים והיה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון ולא היה אחד מישראל שומע אבל כשהיה פניו של משה מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי יהודה בר רבי סימון אמר לו הקב"ה משה לשעבר הייתה איבה בני ובין בניי שנאה ביני ובין בניי תחרות ביני לבין בניי אבל עכשיו אהבה ביני ובין בניי אחוה ביני ובין בניי ריעות ביני ובין בניי הוי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו: דבר אחר כי ידבר שלום אל עמו אמר רבי יהושע הכהן בי רבי נחמיה כך אמר רבי אלעזר עד שלא (היה) הוקם המשכן הייתה תחרות בעולם אבל משהוקם נעשה שלום בעולם מניין כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו אימתי אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצינו (שם י') אמר ריש לקיש מה לי ולספר תהילים דבר תורה [היא] ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אימתי ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן: דבר אחר ויהי ביום כלות משה אמר רבי יהושע בן לוי ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשיעשו את המשכן שהוא נותן להם את הברכות מניין הוא שכתב מזבח אדמה תעשה לי [וגו'] בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א) לפיכך כשעשו המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות יברכך ה' וישמרך אימתי ויהי ביום כלות משה: [דבר אחר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן] אמר רבי סימון בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל להקים את המשכן רמז שהוקם המשכן למטה הוקם המשכן למעלה שנאמר ויהי ביום כלות משה [וגו'] להקים המשכן אין כתיב כאן אלא את המשכן זה המשכן של מעלה (ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן) אמר הקב"ה בעולם הזה כשעמד המשכן צויתי את אהרן ובניו שיהיו מברכים אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי מברך אתכם שכן כתב יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קל"ד ג):
… it is written there “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) and here it is written “…the glory of the Lord filled the Tabernacle.” (Shemot 40:35) R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi ‘to what is this likened? To an open cave at the edge of the sea. When the sea storms the cave is filled, but the sea is not reduced. So too, even though it is written that ‘the glory of the Lord filled the Tabernacle’ the upper and lower worlds did not lose anything of the brilliance of the glory of the Holy One, just as it is written “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) Therefore it is written here ‘And it was’. Just as the Divine Presence was here below at the beginning of the creation of the world but withdrew to above, now it returned to be below as it had been “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1) ... [Another explanation. “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Numbers 7:1)] R’ Simon said: at the time when the Holy One told Israel to erect the Tabernacle, He hinted that when the Tabernacle below is erected, the Tabernacle above is erected, as it says “And it was that on the day that Moses finished…” (ibid.) It does not say ‘erecting the Tabernacle’ but rather ‘erecting this (et) the Tabernacle.’ This refers to the Tabernacle above. The Holy One said: in this world, when the Tabernacle was erected, I commanded Aharon and his sons that they bless you. In the time to come I, in my glory, will bless you. So it is written “May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.” (Psalms 134:3)
ויהי ביום כלות משה. ילמדנו רבינו, כמה דברים קדמו למעשה בראשית. כך שנו רבותינו, שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם. אלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה. ויש אומרים, אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין. שנאמר, נכון כסאך מאז, מעולם אתה (תה' צג ב), עד שלא נברא העולם. התורה מנין. שנאמר, ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). בית המקדש מנין. שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמ' יז יב). האבות מנין. שנאמר, כענבים במדבר מצאתי ישראל, כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם (הוש' ט י). ישראל מנין, שנאמר, זכור עדתך קנית קדם, גאלת שבט נחלתך, הר ציון זה שכנת בו (תהלי' עד ב). שמו של משיח מנין. שנאמר, יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו (שם עב יז). והתשובה מנין. שנאמר, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם (ו) עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם צ ב- ג). ויש אומרים, אף גן עדן. מנין. שנאמר, ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר (ברא' ב ח). גיהנם מנין, שנאמר, כי ערוך מאתמול תפתה (ישעי' ל לג). בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה, הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ושם היכל כמו שנאמר, וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ (חבקוק ב כ). ושם כסא כבודו בנוי, שנאמר, ה' בשמים הכין כסאו (תהלי' קג יט). וכן ישעיה אומר, יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל (ישעי' ו א). ובשביל חבתכם, אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה). וכתיב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם כה ח). אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו. בשעה שאמר ליה, ונתנו איש כפר (שם ל יב). אמר משה, מי יוכל ליתן כפר נפשו. עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו' (איוב ב ד). ועדיין אינו מגיע, שנאמר, אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלהים כפרו (תה' מט ח). וכתיב, ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם (שם שם ט). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. זה יתנו (שמו' ל יג). אמר רבי מאיר, נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר ליה, כזה יתנו. ובשעה שאמר ליה, את קרבני לחמי (במ' כח ב), אמר משה, מי יוכל להספיק לו קרבנות. אם אנו מקריבים כל חיתו יער ועורכים כל עצי לבנון, אינו כדי, שנאמר, ולבנון אין די בער, וחיתו אין די עולה (ישע' מ טז). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. ואמרת להם זה האשה (במד' כח ג), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ובשעה שאמר ליה ועשו לי מקדש (שמ' כה ח), אמר משה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח כז), ואומר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמ' כג כד), ואומר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, שנאמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמו' כו א). כיון ששמעו כך, עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן. כיון שעשו את המשכן, מיד נתמלא המשכן מאורו של הקדוש ברוך הוא ומכבודו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' (שם מ לה). אמרו הנשיאים, הרי הגיע השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרה שכינה בינותינו. מנין. ממה שקראו בענין ויהי ביום כלות משה:
… at the moment when He said to him “And they shall make Me a sanctuary…” (Shemot 25:8) Moshe replied to the Holy One “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) Further, it says “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) and “The heavens are My throne, and the earth is My footstool…” (Yeshayahu 66:1) and we are able to make Him a Sanctuary? The Holy One said to him ‘I am not asking you to do this according to My power, but according to yours, as it says “And the Mishkan you shall make out of ten curtains…” (Shemot 26:1)’ Once Israel heard this they rose up, donated with a will and made the Tabernacle. And since they made the Tabernacle it was filled with His glory, as it says “Moses could not enter the Tent of Meeting…” (Shemot 40:35) The princes declared ‘this is the time to offer sacrifices in joy, because the Divine Presence has come to rest among us.’ From where did they know this? From what they read at the beginning “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1)
ויקרא אל משה. מהיכן קרא לו, מאהל מועד. יהא שמיה מברך לעלם, שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל. וכן אמר שלמה, כי האמנם ישב (ה') אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז). יש פוחר מתאוה לכלי חרס כביכול, כי יוצר הכל הוא. אלא בשביל האהבה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות (תהל' פד ג). וכן הוא אומר, ויקרא אל משה מאהל מועד. גדול היה משה, ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה). וכאן, ויקרא אל משה. זו קריאה וזו קריאה. מי גדול, השובה או הנשבה. הוי אומר, הנשבה. ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום. ואין אור אלא תורה, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (מש' ג כג). ומשה שבה כל התורה, שנאמר, עלית למרום שבית שבי (תה' סח יט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בעולם הזה עשיתיך ראש על כל ישראל. ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרם, אתה בא בראש כולם, שנאמר, ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):
“And He called to Moshe…” (Vayikra 1:1) From where did He call him? From the Tent of meeting. Let His name be blessed forever for he left the upper worlds and chose the lower to dwell in the Tabernacle because of His love for Israel. This is what Shlomo said “But will God indeed dwell on the earth? Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) Does a potter desire clay vessels?! It is comparable, so to speak, because He is the creator of all. However, due to His love “My soul yearns, yea, it pines for the courts…” (Tehillim 84:3) So to it says ‘and He called to Moshe from the Tent of Meeting.’ How great was Moshe! See what is written “And God called the light day…” (Bereshit 1:5) and here ‘He called to Moshe’ – this was a call and that was a call. Who is greater the captor or the captive? I would say the captive. See what is written ‘And God called the light day,’ and light only refers to Torah, as it says “For a commandment is a candle, and the Torah is light…” (Mishle 6:23). Moshe captured the whole Torah, as it says “You ascended on high, you took captives…” (Tehillim 68:19) The Holy One said to Moshe ‘in this world I made you the head over all of Israel and in the coming world when the righteous come to take their reward you will be at the head of them all, asit says “And he came at the head of the people; he did what is righteous for the Lord, and what is lawful with Israel.” (Devarim 33:21)
שלשה דברי אגדה כתוב אחד אומר (יחזקאל יח, לב) כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה) כי חפץ ה' להמיתם כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה כתוב אחד אומר {דברים י } כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב אחד אומר (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין כתוב אחד אומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב, לא) כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה
Three words of aggadah: one verse says “For I do not desire the death of him who dies…” (Yechezkel 18:32) and another verse says “…for the Lord desired to kill them.” (Shmuel I 2:25) One is when they repent and the other is when they do not repent. One verse says “…Who will show no favor, nor will He take a bribe,” (Devarim 10:17) and another verse says “May the Lord raise His countenance toward you…” (Bamidbar 6:26) One is before the judgment is sealed, the other is after. One verse says “For the Lord has chosen Zion…” (Tehillim 132:13) and another verse says “For this city has aroused My anger and My wrath since the day they built it until this day…” (Yirmiyahu 32:31) One is before Shlomo married the daughter of Pharoah, the other is after Shlomo married the daughter of Pharoah.
עשרת הדברות [פתיחתא] פרשת מתן תורה. [אמרה רוח הקדש] על ידי שלמה מלך ישראל לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפת מר עובר (שה"ש ה' י"ג) כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד אותה שעה כשניתנה התורה לישראל נזדעזעו כל העולם כולו ונתקבצו אצל בלעם הרשע ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם או עולם נידון כבראשונה בלעם הרשע פתח לפני בליעל ודבר השיב אל תיראו מלכי אדמה ואל תבהלו רוזני ארץ שוכן שחקים בכבודו נגלה על בניו ברחמים והופיע לתת לעמו תורה וחכמה ומוסר לידידיו: ולמה ניתנה תורה בסיון ולא בשאר ירחים למה הדבר דומה למלך שעשה חופה לבתו ואמר אדם אחד מגדולי המלך נאה לה לבת המלך להרכיבה על הפיל כשהיא יושבת באפריון ולסלסלה בכל גדולי מלכות ענה (אחד) [אחר] ואמר פיל גבוה ואין (לה) [לו] הדר (ויש לה) [ואין לו] יופי ונאה להרכיבה על הסוס ולהראות יופיה בכל גדולי המלכות ענה אדם אחד פיל גבוה וסוס נאה ואין להם פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד (ולהרכיב) [ונאה להרכיבה] על כתיפים להראות את יופיה כך הקדוש ברוך הוא לא נתן התורה לא בניסן ולא באייר מפני שמזל ניסן טלה ומזל אייר שור אין נאה להם לקלס ולשבח לכך נתן הקב"ה התורה בסיון מפני שמזל סיון תאומים ותאומים אדם הוא ואדם יש לו פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד: וכשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ארץ שמחה ושמים בוכים ומפני מה ארץ שמחה ושמים בוכים למלך שעשה חופה לבתו בני כרכים לא נכנסו אצלו ולא נתנו שבח בני כפרים נכנסו ונתנו שבח למלך בנבלים וכינורים ובכל מיני זמר יצא הכרוז מלפני המלך ואמר בנוהג שבעולם בני כרכים שידעו בכבוד של מלך (לא) [להם] היה נאה לקלס בתו של מלך כך הקב"ה בשעה שנתן תורה לישראל ארץ נתנה שבח ושמים לא נתנו שבח אמר הקדוש ברוך הוא לשמים אתם ששרוין למעלה לכם לקלס לכבודי ולבתי יותר מן הארץ אמרו לפניו רבון העולמים ארץ תתן שבח שהתורה ניתנה לה ואנו שיוצאת ממנו ניתן שבח ולא נתעצב שנ' ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגם שמים נטפו (שופטים ה' ד'): מפני מה ברא הקב"ה את עולמו בניסן ולא (נבראו) [בראו] באייר לפי שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לו לשר החושך סור מלפני מפני שאני מבקש את העולם לבראות באורה ושרו של חושך דומה (לשד) [לשור] באותה שעה אמר הקב"ה שר חושך (לפני סר) [סור] מלפני ואם אין אתה סר מלפני אני גוער בך שאני מבקש לבראות את עולמי באורה ואחרי האורה מה אתה בורא אמר לו חושך ואחר החושך מה אתה בורא אמר ליה תאומים ומפני מה אתה בורא תאומים שעתיד לראות אדם באור ובחשך מפני שמזל תאומים אדם ואחריו מה אתה בורא סרטן מפני שאדם מקמיץ מן החורין ומן הסדקים [כסרטן ואחריו מה אתה בורא ארי כשאדם מקמץ מן החורים ומן הסדקים חוזר] (אומר) ומתגבר כארי ואחריו מה אתה בורא בתולה שעתיד אדם לשמח בבתולה ואחריו מה אתה בורא מאזנים (כיון) שמעשיו שקולים במאזנים ואחריו מה אתה בורא עקרב כיון ששוקלים אותו ויש בו עונות מורידים אותו לגיהנם ואחריו מה אתה בורא קשת שמא תאמר כיון שירד לגיהנם אין לו תעלה כיון שמבקשים עליו רחמים זורק אותו מגיהנם כחץ מן הקשת ואחריו מה אתה בורא גדי שמא תאמר כיון שעלה מגיהנם פניו משחירים הוא מרקד ועולה כגדי [ואחריו מה אתה בורא דלי שאני זורק עליו מים טהורים לטהרו מעונו] ואחריו מה אתה בורא דגים כיון שישראל על העולם אין כל עין שולטת בהם ולא מזל (אלא) [ולא] שעה גורמת ומפני מה [לא] ברא הקדוש ברוך הוא את האדם תחילה שכל העולם כולו בזיו אחד נברא ואחריו מה אתה בורא כוכב הנוגה לפי שצפה הקב"ה שעתיד דור המבול לזנות כיון שצפה בהם הבדילו (זמן) [זה] בפני עצמו [וזה בפני עצמו] עמד ועירבן זה בזה כוכב זה איש הנוגה זה האשה ומפני מה ברא כוכב חמה זה אבינו אברהם שמצהיל את כל העולם כולו כחמה ואחריו מה אתה בורא שבתי שעתידים אומות העולם למשול בהם בישראל ואחריו מה אתה בורא צדק שעתיד הקדוש ברוך הוא להצדיק עליהם את הדין ושמא תאמר ניצולים מן הדין לכך ברא הקדוש ברוך הוא מאדים שנופלים בגיהנם שחמה היא (שנאמר כשומעים את קול השופר): ובשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל מלאכים שמחים והקב"ה [עצב שנאמר כשמעכם את הקול מתוך החשך וגו'] (דברים ה' כ') וכי איפשר לומר שהקדוש ברוך הוא היה שרוי בחשך והלא כבר נאמר ונהורא עימיה שרי (דניאל ב' כ"ב) למלך בשר ודם שנתן בתו לאחד מגדולי המלך והתנה עמו ואמר לו אתה יודע שאני מלך ובתי בת מלך ויודע אתה שבתי רכה וענוגה ורוח רעה אינה יכולה לסבול אל תוציאנה בלילה (ונר עמה) [שיארע מה] שמא יפול על בגדה ואל תתעסק בדברי עבירה שהיא (שונאה) [שונאם] וקיבל עליו כל התנאים הללו ומסר בתו לשושביניה וכיון שהביאוה לבת מלך והעמידוה בחצר החיצונה (ראה) [ראו] חתנו של מלך (שזינה וישבה) [שזונה ישבה] לו בחיקו וכל אחד ואחד כחבירו אמרו מה נעשה אם אנחנו מוליכים אותה לאחורה היא אומרת לאביה ויהרוג אותנו מה נעשה נשמוט אותה מיד (שמוטה) [שמטוה] כך הקב"ה כשנתן תורה לישראל כל צבא מרום שמחים והקדוש ברוך הוא [עצב] אמרו לפניו רבש"ע שמחה שבראת בעולמיך לא שלך היא אמר להם אין אתם יודעים בסוף דבר שנתנה תורה על לוחות הראשונים לא יהיה לך אלקים אחרים (שמות כ' ג') וכיון שהביאום משה ויהושע וראו את העגל והם משתחוים לו אמרו מה נעשה נחזור לפני הקב"ה כבר מאבד את ישראל מה נעשה נשבר אותם ושברו אותם שנאמר וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט) [לכך נאמר] שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר ראוי למקרא לומר מר קבוע. לפי שבשעה שבנה שלמה את בית המקדש נתמלא כל העולם ריח בשמים (סוף) [לסוף] ראה שעתיד ליחרב היה שלמה בוכה אמר ריח זה לבטלה אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתעצב שאני בונה אותו בניין שלם בין שדי ילין (שה"ש א' י"ג) לכך נאמר לחיו כערוגת הבשם: תנו רבנן אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו לא היה יודע משה אם לרכב עליה אם לאחוז בה מיד פתחה ונכנס בתוכה שנאמר ויבא משה בתוך הענן (שם כ"ד י"ח) ויכס הענן (שם שם ט"ו) ונשאתו ענן והיה מהלך ברקיע ופגע בו קמואל המלאך שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה שהם יושבים בשער הרקיע גער במשה ואמר מה לך בקדושי עליון אתה ממקום הטנופות באת ומהלך במקום טהרה ילוד אשה מהלך במקום אש אמר לו משה בן עמרם אני שבאתי לקבל תורה לישראל כיון שלא הניחו (הכהן) [הכהו] משה פצע (אמר ומאבדו) [אחד ואבדו] מן העולם והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש פגע במשה אמר לו מה לך במקום קדושי עליון כיון ששמע קולו נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן הענן באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון אמר לו הדרניאל למשה עד כאן היה לי רשות להלוך מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני כיון שראה משה את סנדלפון נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא וענהו בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה באותה שעה ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר ועל אותה שעה אמר ויעבור ה' על פניו וגו' (שמות ל"ד ו'): אמרו עליו על סנדלפון שהוא גבוה מחביריו מהלך חמש מאות שנה ומשתמש אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו וכי תעלה על דעתך שיודעים מלאכי השרת היכן הוא והלא כבר נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב) ואילו מקומו לא ראו אלא משביע את הכתר ועולה ויושב בראש אדונו ובשעה שיגיע כתר כל חיילי מעלה מזדעזעים וחיות דוממות ונהמות כארי באותה שעה עונין כולם ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו' ב') בשעה שהגיע לכסאו מתגלגלים גלגלי כסאו ומתרעשים אדני שרפרף וכל הרקיע כולם אוחזם חלחלה בשעה שהוא עובר על כל חיילי מרום וכתר שלו פותחים פיהם ואמרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל שם) בא וראה שבחו וגדולתו של הקדוש ברוך הוא בשעה שמגיע כתר לראשו מחזיק עצמו לקבל כתר מעבדיו וכל חיות ושרפים ואופנים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד בפה אחד אומרים ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמ"ו י'): כיון שעבר פגע בו ריגיון נהר של אש (שגחלים שורפות) [שגחליו שורפים] את המלאכים ושורפים בני אדם (נטל) [נטלו] הקב"ה והעבירו ממנו: פגע בו גליצור שכתב בו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' ל"ח) והוא מגלה טעמי צור וכנפיו פורשים לקבל הבל החיות שאלמלא אין מקבלו נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות ושוב מלאך אחד גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול ושוב מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל ועליהם גחלי ריגיון ומעמידם כנגד (המלאכים) [המלכים] ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו. פגע בו גדוד של מלאכי חבלה שהם סבובים לכסא הכבוד שהם גיבורים ועצומים כיון שהגיע משה אליהם בקשו לשורפו בהבל שבפיהם מה עשה הקב"ה פירש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו ואמר משה השב להם תשובה למלאכי השרת (ואמר) [ואמור] להם מאחז פני כסא פרשו עליו עננו (איוב כ"ו ח') אמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינה ועננו עליו אמר לפניו רבון של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר (להם) [לו] אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת אמר להם כתוב בתורה אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כלום אלקים יש לכם כתוב בתורה לא יהיה לך אלקים אחרים (שם שם ג') חלוקה יש לכם שתי רשויות יש לכם כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך (שם י"ב) אב ואם יש לכם כתוב בתורה לא תחמוד (שם י"ד) חימור יש לכם פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח' י') ולא עוד אלא מלאך המות מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' (שם ס"ח י"ט) וכתב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה וגו' (במדבר י"ז י"א) וכתב ויקח אהרן כאשר דבר משה (שם שם י"ב) וכתב ויעמוד בין החיים ובין המתים (שם י"ג) אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד: מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל') אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים אמר לו חזור (לפניך) [לימינך] חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים אמר לו זו היא תכלת אמר לו חזור לשמאלך חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו מה אתה רואה אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו היא ארגמן חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק אמר לו זו היא תולעת שני חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן זו היא שש משזר: מיד פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים ונגלה עליהם עין בעין ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו כיון ששמעו אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') מיד יצתה נשמתם של צדיקים והחייה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה (תהלים ס"ח י') מה עשה הקב"ה הוריד עליהם לארץ מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת כל אחד ואחד מישראל אוחזים אותו שני מלאכי השרת אחד מניח את ידו על לבו ואחד מגביה את צוארו כדי שיראה להקדוש ברוך הוא פנים בפנים. ולמה נגלה להם פנים בפנים אמר להם ראו שנגליתי לכם בכבודי ובתפארתי שאם יש דור שמתעה אתכם ואומר נלך ונעבוד אלקים אחרים אמרו לו יש לנו אלקים שאנו עובדים אותו בזמן שאין אנו עובדים אותו (מורידין) [מורידן] בגיהנם ועתיד הקב"ה להמלך מלכותו על כל ישראל:
... In the hour that Shlomo built the Holy Temple, the whole world was filled with the fragrance of spices. In the end he saw that it would be destroyed and he wept, saying ‘this fragrance was all for naught!’ The Holy One said to him ‘do not be distressed, I will build it as an eternal construction “…between my breasts he shall lie.” (Shir HaShirim 1:13)’ Thus it says “His jaws are like a bed of spice…” (Shir HaShirim 5:13)
כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃
But will God in very truth dwell on the earth? behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee; how much less this house that I have builded!