וְלֹֽא־אָבָ֤ה הָאִישׁ֙ לָל֔וּן וַיָּ֣קָם וַיֵּ֗לֶךְ וַיָּבֹא֙ עַד־נֹ֣כַח יְב֔וּס הִ֖יא יְרוּשָׁלִָ֑ם וְעִמּ֗וֹ צֶ֤מֶד חֲמוֹרִים֙ חֲבוּשִׁ֔ים וּפִילַגְשׁ֖וֹ עִמּֽוֹ׃
But the man would not tarry that night, but he rose up and departed, and came over against Jebus—the same is Jerusalem; and there were with him a couple of asses saddled; his concubine also was with him.
יבוס היא ירושלם . מחוז היה בירושלים ונקראת 'יבוס' ( יהושע טו סג ) , ודוד לכדה ( דברי הימים א יא ד ו ) :
Jebus, which was Jerusalem – There was a district within Jerusalem which was called Yevus and David conquered it
מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃ מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃ הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃ בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
Moab is my washpot; Upon Edom do I cast my shoe; Philistia, cry aloud because of me! Who will bring me into the fortified city? Who will lead me unto Edom? Hast not Thou, O God, cast us off? And Thou goest not forth, O God, with our hosts. Give us help against the adversary; For vain is the help of man. Through God we shall do valiantly; For He it is that will tread down our adversaries.
ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד - הה"ד (תהלים ס): לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי תנינן תמן: ג' מלכים, ד' הדיוטות, אין להם חלק לעוה"ב. ג' מלכים: ירבעם ואחאב ומנשה. ר' יהודה אומר: מנשה, יש לו חלק לעוה"ב, שנאמר (דהי"ב לג): ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתנו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו: למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב. ד' הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגיחזי. מי מנאן? אמר רב: אנשי כנסת הגדולה מנאום. אמר רב יהודה, אמר שמואל: בקשו לצרף את שלמה עימהם ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם, לא השגיחו עליו. יצאת אש, מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול, ואמרה להן (משלי כב): חזית איש מהיר במלאכתו וגו', מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד שביתי בנה בז' שנים וביתו בנה בי"ג שנה, יתייצב לפני חשוכים?! לאו, אלא, לפני מלכים יתייצב. (משלי כ"ב): בל יתייצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה, חזרה ואמרה להם (איוב לד): המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר לא אני ומה ידעת דבר, מיד נמנעו מלצרפו עימהם. דורשי רשומות אומרים: כולהם יש להם חלק לעולם הבא, חוץ מבלעם. מה טעם? (תהלים ס): לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיר רחצי וגו'. לי גלעד, זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד. לי מנשה, כמשמעו, זה מנשה בן חזקיה. אפרים מעוז ראשי, זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי, זה אחיתופל, דקא אתי מיהודה. מואב סיר רחצי, זה גיחזי שלקה ע"י רחיצה. על אדום אשליך נעלי, זה דואג האדומי. אמרו ישראל לפני הקב"ה: ומה נעביד מלכא דישראל מקללין (תהלים נה): אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. אמר הקב"ה: עלי לעשותם רעים אלו לאלו. הה"ד: עלי פלשת התרועעי, עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן רעים אלו לאלו, תמן אמרו: כתיב: עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, אם יבא מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו? א"ל: עלי לעשותן רעים זה לזה. דבר אחר: לי גלעד ולי מנשה, לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים. י"א שבעה, שנאמר (מיכה ה): והקמנו עליו שבעה רועים. וי"א שמונה (מיכה ה'): ושמונה נסיכי אדם ואינו, אלא מה שמפורש, ארבעה שנאמר (זכריה ב): ויראני ה' ארבעה חרשים, ואומר מה אלה באים לעשות, ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו וגו', אלו הן ד' חרשים, דוד בא ומפרש: לי גלעד, זה אליהו שהיה מתושבי גלעד. לי מנשה, זה משיח שעומד מבניו של מנשה, שנאמר (תהלים פ): לפני אפרים ובנימין ומנשה. אפרים מעוז ראשי, זה משוח מלחמה שבא מאפרים, שנאמר (דברים לג): בכור שורו הדר לו. ויהודה מחוקקי, זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד. מואב סיר רחצי מהו מואב סיר רחצי? אמר האלהים: אף כשיבואו הגואלים הללו איני בא ומסייען, עד שיבואו המואביות עימהם. על אדום אשליך נעלי מה אני עושה? שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי. וכן הוא אומר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שבנה ד' פלטרין בד' מדינות. נכנס לראשונה אכל ושתה ולא שלף נעלו וכן לשניה וכן לשלישית, כשבא לרביעית, אכל ושתה ושלף נעלו. א"ל: צאו והביאו לי כל אנשים גדולים, שיש במדינה הזאת ויערכו לפני לחם. אמרו לו: מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת נעליך, ובזו שלפת נעליך ואכלת ושתית? א"ל: כשנכנסתי לראשונה לא הייתה דעתי מיושבת עלי וכן לשניה וכן לשלישית, בכל עת הייתי אומר: אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה, ועכשיו שנכנסתי, מיד נתיישבה דעתי עלי. אף כך הקב"ה, עשה מלחמה בפרעה, ובעמלק, ובסיסרא, ובסנחריב, ובנבוכדנצר, ובהמן, ובמלכי יונים, ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו. הוי (תהלים ס): על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי, אני אפיל שתותיה של אדום ואביא גאולתכם. וכן הוא אומר (מלאכי א): המה יבנו ואני אהרוס וגו' ועיניכם תראינה. דבר אחר: לי גלעד ולי מנשה וגו', מדבר בדוד, בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בשת בן שאול על הגלעד ועל יזרעאל ועל אפרים, כמה דתימא (שמו"ב ב): ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת וגו' ואומר (שמו"ב ב'): וימליכהו אל גלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ואל אפרים וגו', ויזרעאל היה למנשה, שכן כתוב (יהושע יז): ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק ולאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל. התחיל דוד אומר: אע"פ שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים, עתיד הקב"ה להמליכני על כולם. הה"ד: לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. וכן הוא אומר (מלכ"א ב): ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים על כל ישראל ויהודה. מואב סיר רחצי, לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול, הוליך אביו ואמו אל מלך מואב, כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם, לפי שהיה מרות המואביה. הה"ד (שמו"א כב): וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים. ואומר (שמו"א כ"ב): וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה. ולכך קראו סיר, מה הבשר מתעכל בסיר, כך נתעכלו שם, שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד, שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו, והוא החסד שעשה נחש עם דוד, ולפיכך נתגרה עם המואבים. הה"ד (שמו"ב ח): ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה. על אדום אשליך נעלי, כמה דתימא (מלכ"א יא): כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום וכתיב (שמו"ב ח): ויהיה כל אדום עבדים לדוד. עלי פלשת התרועעי, כמה דתימא שמו"ב ח'): ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. דבר אחר: לי גלעד וגו' אמר סומה בר כתבה, בשם רבי שמעון בן לקיש: אמר האלהים: אם יאמר לך אדם שאין המתים חיים, את אמור לו: הרי אליהו, שהוא בא מגלעד, שנאמר (מלכ"א יז): ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, הוא מעיד, שכבר החייתי את המת בנה של צרפית על ידו בעוה"ז. הוי, לי גלעד. ולי מנשה, אם בא אדם לומר שאין האלהים מקבל את השבים, הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו, ובשעת תשובה קבלתיו, שנאמר (דהי"ב לג): ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחתנו וישיבהו ירושלים למלכותו. אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם שאין האלהים פוקד עקרות, הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד, שפקדתי את חנה, שנאמר (שמו"א ב): כי פקד אלהים את חנה. יהודה מחוקקי, אם בא אדם לומר שאין האלהים מציל מן האש, הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים, שהצלתים מן האש, שנאמר (דניאל ג): די שלח מלאכיה ושזיב לעבודהי וגו'. דבר אחר: יהודה מחוקקי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן חיות רעות, הרי דניאל, שהיה מיהודה מעיד שהצלתיו מן האריות, כמה דתימא (דניאל ו): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. מואב סיר רחצי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מרפא את המצורע, הרי נעמן יבא ויעיד שרפאתיו, ע"י רחיצת הירדן והסרתי הצרעת מעליו, כמה דתימא (מלכ"ב ה): וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר. ולמה קרא לנעמן מואב? על שם, ששמע לעצת עבדיו, כמה דתימא (מלכ"ב ה'): ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וגו', לכך נקרא שמו מואב, על שם אבי. דבר אחר: מואב סיר רחצי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן המים, יבא משה שנקרא אבי, כמה דתימא (דהי"א ד): ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' שהסרתי אותו מן הטביעה, על ידי רחיצת בת פרעה, כמה דתימא (שמות ב): ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו' ותפתח ותראהו את הילד וגו'. על אדום אשליך נעלי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ, יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ, שהכין לו המן, שהיה עמלקי מזרע אדום והשבתי לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ, לכך נאמר על אדום: אשליך נעלי, על המן האדומי, השלכתי נעלי, שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו. עלי פלשת התרועעי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל חלש מיד גיבור בלא חרב ובלא חנית, יבא דוד ויעיד כמה דאת אמר (שמואל א יז): וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה כמה דתימא (שמו"א י"ז): ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים וגו'. דבר אחר: לי גלעד וגו' מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה. לי גלעד, אמר האלהים שלא יבא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד, שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל, והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים והתורה אסרה עליו, שנאמר (דברים יב): השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו'. אמר הקב"ה: אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך, שנאמר (מלכ"א יח): ובדברך עשיתי הוי, לי גלעד. ולי מנשה, שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש, שהיה מן מנשה, שנאמר (שופטים ו): הנה אלפי הדל וגו', שהקריב באיסור במה. א"ר אבא בר כהנא: ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה: שקירב והיה זר, ובן כומרים, והקריב בלילה, ומעצי אשרה, ושור מוקצה לעבודת כוכבים, ושור נעבד, ובאיסור במה. שהרי המשכן היה בשילה. אמר האלהים: אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו, שנאמר (שם שופטים ו'): ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעון הזה במערכה וגו' הוי, לי מנשה. אפרים מעוז ראשי, זה יהושע בן נון, שבא מאפרים, שנאמר (במדבר יג): למטה אפרים הושע בן נון אם בא אדם לומר למה בנה מזבח בהר עיבל כמה דתימא (יהושע ח): אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל והלא המשכן היה שם, וכתיב בתורה: איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו שנאמר (דברים כז): ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וגו'. וכן הוא אומר: כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה, (דברים כ"ז): מזבח אבנים שלמות אשר לא תניף עליהם ברזל והעלית עליו עולות וגו'. הוי, אפרים מעוז ראשי. יהודה מחוקקי, זה דוד, שבא מיהודה. אם יאמר לך אדם, למה הקריב דוד באיסור במה, שנאמר (שמו"ב כד): ראה הבקר לעולה וגו', אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו, שנאמר: והקם לה' מזבח וגו'. מואב סיר רחצי וגו' אלו שלש אומות אסר הקב"ה לישרא, ל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם. מנין? שנאמר (דברים ב): אל תצר את מואב וגו'. וכן אדום, דכתיב (דברים ב'): אל תתגרו בם. ארץ פלשתים מנין? דכתיב (שמות יג): ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, קרובה הייתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא): ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, ועדיין נכדו היה קיים. ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה להתיר שלשתן לישראל, שנאמר (ישעיה יא): ועפו בכתף פלשתים ימה וגו' ומתרגמין: ויחברון כתף חד לממחי ית פלשתאי, לכך נאמר: עלי פלשת התרועעי, . אדום ומואב משלוח ידם, כמה דתימא: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי. דבר אחר: (תהלים ס): אפרים מעוז ראשי, זה שמואל בן אלקנה שהיה אפרתי והקריב באיסור במה, שנאמר (שמו"א ז): ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'. א"ר אבא בר כהנא: ג' עבירות נעשו בטלה של שמואל: הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה. ומנין שקבל הקב"ה קרבנו? שנאמר (שמו"א ז'): ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הוי, אפרים מעוז ראשי. דבר אחר: אפרים מעוז ראשי מדבר ביהושע, שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת, שנאמר (יהושע ו): ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו'. ומנין שהייתה שבת? שאין שבעה לעולם, בלא שבת, ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו, לכך החרים את יריחו קדש לה', כמה דתימא (יהושע ו'): והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'. א"ר יהושע: השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת, יהיה קדש לה'. וכן הוא אומר (יהושע ו'): וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא. א"ר ברכיה הכהן: כעיר הנידחת עשאה, והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר (דברים יג): ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו'. וכן הוא אומר (יהושע ו): ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב. אמר ר' יודא הלוי בר שלום: לימד לישראל, מה שאמר הקב"ה (במדבר טו): ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה. אם יאמר לך אדם, היאך חלל יהושע את השבת וגו'? אמור לו: עפ"י הקב"ה עשה, שנאמר (יהושע ו): ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים, בלא שבת. הוי, אפרים מעוז ראשי. דבר אחר: אפרים מעוז ראשי מדבר בנשיא אפרים, שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. מנין שיום השבת היה? לפי שכבר אמרנו, אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה, מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה, שלא תאמר: היאך חלל את השבת, והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת? אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח, בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי, אפרים מעוז ראשי לכך נאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.
... “Moab is my washbasin…” (Tehillim 60:10) When Israel entered into their land in order to inherit it, the Holy One forbid them to conquer these three nations, as it says “Do not distress the Moabites…” (Devarim 2:9) So too regarding Edom it is written “You shall not provoke them…” (Devarim 2:5) From where do we learn that they were not to conquer the land of the Pelishtim? Because it is written “God did not lead them [by] way of the land of the Philistines for it was near…” (Shemot 12:17) The oath which Avraham swore to Avimelech was still near in time, “And now, swear to me here by God, that you will not lie to me or to my son or to my grandson…” (Bereshit 21:23) His grandson was still alive. In the future the Holy One will permit Israel to conquer all three, as it says “And they shall fly of one accord against the Philistines in the west, together they shall plunder the children of the East; upon Edom and Moab shall they stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.” (Yeshayahu 11:14) And it is translated as ‘they will join shoulder to shoulder as one to wipe out the Phillistines.’ Therefore it says “…Philistia, join me…” (Tehillim 60:10), Edom and Moav are their occupation as it says “Moab is my washbasin; on Edom I will throw my lock…” (ibid.)
מדרש אגדה חיי שרה פרק כג סימן יח
[יח] לאברהם למקנה. שעשה לו שטר וחתמו מבני חת את השטר שכתב אברהם שלא יהיו בניו יורשין יבוס, שנאמר ויאמרו (אנשי) [יושבי] יבוס (אל דוד אל) [לדוד לא] תבוא הנה (דה"א יא ה), מפני השבועה שעשה להם אברהם וחתמו השבועה בצלמון נח שת. ח' פעמים כתובים בני חת בזו הפרשה, ולמה מפני החסד שעשו עם אברהם, ולכך נקרא חת ח' פעמים: בכל באי שער עירו. מלמד שישבו כולם אבילות בעד הצדקת:
Midrash Aggadah Chaye Sarah 23:18
“It was to Abraham as a possession before the eyes of the sons of Heth…” (Bereshit 23:18) He made out a contract and the representatives of the sons of Heth signed this document which Avraham wrote. It said that his children would not conquer Jebus, as it says “And the inhabitants of Jebus said to David, ‘You shall not come here,’…” (Divre HaYamim I 11:5) because of the oath which Avraham made with them. And the oath was signed on idols of bronze. The phrase ‘sons of Heth’ is written eight times in this portion, why? Because of the kindness they showed toward Avraham is says Heth eight (chet) times: “…in the presence of all who had come within the gate of his city.” (Bereshit 23:18) This comes to teach us that they all mourned for the death of this righteous woman.
בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל האבן מעל פי הבאר והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכלם לא היו יכולין לגלול את האבן מעל פי הבאר שנ' ויגש יעקב ויגל את האבן ר' עקיבא אומ' כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי ועוד ממי אתה למד ממשה רבינו עליו השלום שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' ולכהן מדין שבע בנות והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה משאול עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' המה עולים במעלה העיר וכו' והצליח דרכו ועלה למלוכה ומניין מיעקב עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות שנ' והנה רחל בתו באה רב הונא אמ' הכל בישול הפסק לא בהע"ז ולא בעה"ב שנ' ואל שדי יברך אותך ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנ' ויתן לך את ברכת אברהם הוי אומ' טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך אפים מגבה רוח דבר זה אמ' יעקב אבינו שבכל יום ויום מאריך את רוחו ואומ' כל דברי נגינות מגבה רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצידו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו וראה יעקב אוכל מאכל עדשים וחמד אותם בלבו ואמ' הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אמ' לו יעקב אדום יצאת ממעי אמך ומאכל אדום חמדת לאכול על כן קרא שמו אדום ר' אליעזר אומ' מאכל עדשים מאכל אבל תדע לך שהוא כן שכשנהרג הבל היו אבותיו אבלים ועליו אכלו מאכל אבל וכשנשרף הרן באור כשדים היו הורינו אוכלים על אבל עדשים כאבל וכצרה על שהיתה הצר"ה השררה והבכורה לעשו ובאותו היום מת אברהם אבינו וישראל אוכלים מאכל עדשים על אבל וצרת בית המקדש ועל גלות ישראל מכאן אתה למד שאין בני עשו שכניך נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים כאבל וצרה ויקח מהם ששררה ומלכות ובכורה מה שקונה יעקב ממנו בשבועה שנ' השבעה לי כיום וישבע לו ר' עקיבא אומ' כל מקום שהיו אבותינו הולכים היה הבאר מהלכת לפניהם וחופרן בארץ שלשה פעמים ומוציאין אותן לפניהם אברהם חפר שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שנ' וישב יצחק ויחפור את בארות המים ויצחק חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו שנ' ויחפרו עבדי יצחק בנחל כתיב בירושלמי והיה ביום ההוא לפני הב"ה קודם שיבא יעקב לחרן מה עשה הב"ה שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו ממנו מהרבה מה שהיתה רחל רועה שנ' כי רועה היא ומניין שנשתייר מעט מהרבה שנ' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות ר"ל הנותרות מן המגפה וכי רגלו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן אלא מכאן שיש רגל לאדם מבורכת שנ' ויברך ה' אותך לרגלי וכן לבן אמ' ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו ויאמר לו לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם וכי אחיו היה והלא בן אחותו היה אלא ללמדך שבן אחותו של אחותו קרוי כבנו ובן אחיו של אדם כאחיו מאין אנו למדים מאברהם אבינו שנ' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו וכתיב אחר אומ' וישמע אברם כי נשבה אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבני אחיו של אדם כאחיו ובני בניו של אדם כבניו מניין שהם כבניו מיעקב שאמ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו התחיל יעקב לעבד באשה שבעה שנים לאחר שבעה שנים עשה משתה שבעת ימים ולקח את לאה ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל שנ' מלא שבוע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו הדא הוא דכתי' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה אמ' הב"ה אתם גמולכם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם (שכרכ) [שכרכם] ולבניכם בעה"ז בשביל שלא יהיו לרשעים נח לעתיד לבא שנ' ונעמן שר צבא מלך ארם וכו' לבן לקח את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו אלא מבנותיו של אדם מפלגש נקראו שפחות שנ' ויתן לבן לרחל בתו ר' לוי אומ' ראה הב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן ניחומין לנפשה וילדה איש טוב תואר וחכם ואמרה ראו בן שנתן לה הב"ה שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן ועל כן קראה שמו ראובן ר' אליעזר אומ' משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת וכלם נולדו וזוגו עמו חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה וכמה אמרו חסרה הילדה הזאת לנו דין ומשפט על כן קרא שמה דינה ועוד היה ר' אליעזר אומ' ברח יעקב לבא אל לבן וברח לצאת מפני לבן ברח לבא אל לבן מניין שנ' ויברח יעקב שדה ארם וברח מפני לבן שנ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב ולמה ברח שאמ' לו הב"ה יעקב יעקב איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ אלא שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך לפיכך ברח ולקח לבן את כל אנשי עירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו ירד מיכאל המלאך ושלף חרבו אחריו ובקש להרגו ואמ' לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע שנ' ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה ולא ידע יעקב בכל אלה אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה ר' יהודה אומ' שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם אברהם יצחק ויעקב אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים ולא קבלו האנשים עליהם התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם וישמע אברהם אל עפרון מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל רץ להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו' והיו ישראל כחול הים אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו שנ' וישב דוד במצודה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים לא היו נכנסים במקדש חס ושלום אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח אמ' דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים שנ' ויתן דוד לארנון ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני ועכשיו באתם אלי שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מפני אות ברית שבועת יצחק שנ' ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים שנ' ויכנעו פלשתים ולא יכלו עוד יעקב כרת ברית עם עמי הארץ אמ' לו לבן יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו ברית שבועה שנ' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וכי אחיו היו והלא בניו היו אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו אמ' לו לבן ליעקב אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה שנ' אם אני לא אעבור אליך וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב עד שזכ"ר ששבר את המצבה ההיא ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום שבר תשבר את מצבותיהם ואח"כ כבש ארץ ארם שנ' ויך דוד את הדרעזר בן רחוב מלך צובה:
... R’ Yehudah said: all three of the forefathers made a covenant with the peoples of the land – Avraham, Yitzchak and Yaakov. When did Avraham make a covenant with the peoples of the land? When the three angels were revealed to him, he thought that they were travelers and ran to greet them. He wanted to make them a great meal, and told Sarah to prepare a feast. At that very moment she had a flow of menstrual blood, and therefore he did not serve the guests the bread which she prepared. Then he ran to bring a calf, but it fled from him and went in to the Machpela cave. Avraham went in after it, and found Adam and Chava lying on their biers asleep, with candles burning around them, and a good smell upon them, like the sweet smell of an offering. Therefore desired the cave as a burial plot. He said to the Yevusi that he would buy the Machpela cave at a good price, for gold and with a deed, as an eternal burial plot. And were they Yevusi? Were they not Hittites?! Rather, on account of the name of the city, Yevus, they are called Yevusi. The people did not accept his offer. Avraham began to kneel and bow down before them, as it says "And Avraham bowed himself down before the people of the land" (Bereshit 23:12). They said to him ‘we know that in the future the Holy One will give you and your descendants all of these lands. Swear to us that Israel will not take possession of the city of Yevus without the consent of the Yevusi. Afterwards he purchased the Machpela cave for gold and with an eternal deed for everlasting possession. “And Abraham listened to Ephron…” (Bereshit 23:16) What did the people of Yevus do? They made bronze idols and set them up in the city square and wrote Avraham's oath on them. When Israel came to the land, they ran to enter Yevus but they could not because of the covenant made by Avraham, as it is said “As for the Yevusi, the inhabitants of Jerusalem, the children of Yehuda could not drive them out…" (Yehoshua 15:63). When David became king he wanted to enter the city of the Yevusi and they did not allow him, as it is said "They spoke to David, saying, you shall not come in here…" (Shmuel II 5:6). Israel was numerous like the sand at the sea, but because of the power of the oath and Avraham's covenant they could not enter. David saw this and retreated, as it says “And David dwelt in the stronghold…” (Shmuel II 5:9) (They said to him) You are not able to enter into the city of the Yevusi until you undo all of these idols upon which the sign of the covenant and oath of Avraham are written, as it says “…unless you remove the blind and the lame…” (Shmuel II 5:6) They did not enter the Holy Temple, Gd forbid, rather these were idols with eyes that did not see and legs that could not walk. This is why it says “…the lame and the blind, despised by the soul of David…” (Shmuel II 5:8) because David hated to see or hear any idolatry, as it says “Therefore they say: ‘The blind and the lame shall not come into the house.’ (ibid.) David said to his men ‘anyone who goes up first and removes these idols upon which are written the sign of the covenant Avraham made will be my chief officer, and Yoav ben Tzruriah went up first and became his chief officer. Afterwards David purchased the city of the Yevusi on the behalf of all Israel for gold, with an eternal deed as an everlasting possession. What did he do? He took fifty shekel from each tribe, which makes six hundred altogether, as it says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25)
וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃ וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שנאו [שְׂנֻאֵ֖י] נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃ וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃ וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (פ)
And the king and his men went to Jerusalem against the Jebusites, the inhabitants of the land, who spoke unto David, saying: ‘Except thou take away the blind and the lame, thou shalt not come in hither’; thinking: ‘David cannot come in hither.’ Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David. And David said on that day: ‘Whosoever smiteth the Jebusites, and getteth up to the gutter, and [taketh away] the lame and the blind, that are hated of David’s soul—.’ Wherefore they say: ‘There are the blind and the lame; he cannot come into the house.’ And David dwelt in the stronghold, and called it the city of David. And David built round about from Millo and inward. And David waxed greater and greater; for the LORD, the God of hosts, was with him. .
אל היבוסי . מצודת ציון נקראח יבוס , ומזרעו של אבימלך היו , והיו להם שני צלמים , אחד עור , ואחד פסח , שנעשו על שם יצחק ויעקב , ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך , ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים , לא לכדו את המצודה , כמו שנאמר ( יהושע טו סג ) : ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם , ותניא אמר רבי יהושע בן לוי : יכולין היו , אלא שלא היו רשאין ( ספרי ראה יב יז ) :
to the Jebusites - The fortress of Zion is called Jebus. Its inhabitants were of the descendants of Avimelech and they had two statues - one blind and the other lame. They were made to represent Yitzchak and Yaakov and in their mouths was the oath that Avraham had sworn to Avimelech, therefore they (Israel) did not drive them out. When they took Jerusalem they failed to take the stronghold, as it is stated: “And the Jebusites, the inhabitants of Jerusalem, the people of Judah were unable…” (Yehoshua 15:63) and it was taught: R’ Yehoshua ben Levi said: They were able, but they were not permitted.
And the king and his men went to Jerusalem – In Divre HaYamim it says “And David and all of Israel went to Jerusalem…” (Divre HaYamim I 11:4) because now all of Israel were his men. Since he was now king over all of Israel he went to Jerusalem to conquer the citadel of Zion because they had a tradition that Zion was the head of kingship in Israel and only one who was king over all of Israel would conquer. Unto this day there had not been full kingship in Israel because Shaul’s kingship was not permanently established. unless you remove the blind and the lame – Yonatan translates this phrase as ‘unless you remove the sinners and the wicked who say that David will not come here.’ We find in the rabbinic literature that the men of Yevus said to Avraham ‘make a covenant with us that your descendants will not inherit the city of Yevus, and we will sell you the Machpela cave. He did so, and the men of Yevus made bronze idols upon which they wrote the oath and then placed in the city square. When Israel came into the land they were unable to enter the city because of the oath, as it says “And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites that inhabited Jerusalem…” (Shoftim 1:21) When David became king he wanted to enter there but they did not allow him to, as it says “…you shall not come here…” (Shmuel II 5:6) They said to him ‘you are not able until you remove these idols upon which the oath and covenant are written’ as it says “…unless you remove the blind and the lame…” (ibid.) which are the idols that have eyes but cannot see, ears but cannot hear, legs but cannot walk - those which David’s soul loaths and which he hates to hear of them and those that worship them, as it says “Therefore they say, ‘The blind and the lame shall not come into the house.’” (Shmuel II 5:8) David said to his men ‘who ever goes up first and removes the idols will be my chief officer. Yoav went up and became his chief officer, as it says “…and Yoav the son of Zeruiah ascended first and became a chief.” (Divre HaYamim I 11:6) Afterward David purchased the city of Yevus on behalf of all Israel with gold, with an eternal deed as an everlasting possession for six hundred gold pieces, as it says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25) They further said that these two idols were at the top of the tower called Tzinor (see Shmuel II 5:8). One was blind in reference to Yitzchak and the other lame in reference to Yaakov and in their mouth was the oath which Avraham swore to Avimelech, as it says “And now, swear to me here by God, that you will not lie to me or to my son or to my grandson…” (Bereshit 21:23) Therefor Israel did not conquer it when they conquered Jerusalem because the grandson of Avimelech was still alive. But in the days of David he had already died and the oath was nullified. The wise man R’ Avraham ibn Ezra explained the phrase “…unless you remove (hisircha)…” (Shmuel II 5:6) as hasir that it to say turn towards, meaning even if the blind and the lame turn to fight you then they will keep you out. That you will not come in here because the tower is so strong and we do not fear you in battle.
וילכד דוד מהיבוסי את מצודת ציון היא עיר דוד ואמר דוד ביום ההוא כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור והוא המרזב שנשפכים ממנו המים וישחית עם השחתתו את הצנור הפסחים והעורים שהם שנואי נפש דוד מצד שימנעוהו מלבוא אל הבית יהיה לו גמול כך וכך ולא פירש על כן היו אומרים יש שם עור ופסח הנה באמת זה ימנע דוד מלבא אל הבית והנה אפשר השחתתו בזה האופן מזולת הסרת הברית אשר כרתו האבות כי הוא ישחית הבנין אשר בו הציור ובהשחתתו ישחתו הצלמים האלו ואפשר שנאמר בפירוש זה הענין שהוא אפשר שהוא שם מקום אחד אי אפשר שיכנסו בו אם לא יעברו לפני אלו הצלמים והיו אלו הצלמים עשויים באופן מהתחבולה שיניעו מקלות של ברזל רבי המשקל תנועה חזקה בדרך שלא יוכל אדם לעבור שם כדי שלא יכו אותן הצלמים באותן המקלות וכבר שמענו שכבר נעשו צלמים כאלה בקצת המקומות והנה המצאת כמו זאת התחבולה אין בה מהקושי למי שיבין בחכמת המשקולות ובהנעה במים וברוח ובכסף חי ואין הנה מקום החקירה לבאר איך יתכן זה והנה עשו אותן הצלמים בדמות עורים ופסחים לפי שמדרך העורים והפסחים שיהיה להם מקל יהיו נשענים בו והנה ידמה שאצל הצנור היו אלו הצלמים והיו מוציאין המים מפיהם והיה נכנס מהמים בהם מה שהיה בו רושם מהנעת אלו המקלות ולזה היה צריך כל איש להשמר שלא יכנס שם ובהכות האיש בצנור בדרך שלא ישפכו המים לאותן הצלמים יקל יותר להשחית אותן הצלמים :
“And David conquered the stronghold of Zion which is the city of David. And David said on that day; "Whoever smites the Jebusites and reaches the tzinor…” (Shmuel II 5:7-8) The tzinor is the drainage channel out which the water flows. With the elimination of the tzinor one would also destroy the blind and lame whom David hated because they prevented him from coming into the house. The one who does this will receive some reward which was not made explicit, therefore they said that there were ‘blind and lame’ there while in reality it was this (the tzinor) which prevented David from coming into the house. Perhaps its destruction, aside from removing the covenant which the forefathers made with the Yevusi, is the destruction of the building where these images were. With the destruction of this tzinor these idols would be destroyed. It is possible that one can say in explanation that there was possibly a place that one could not enter without passing before these idols. And these idols were made in such a way that they caused extremely heavy iron rods to swing powerfully across the entrance, therefore no one could pass lest they be struck by the rods. We have heard that such statutes have been made in a few places, and such an idea is not so difficult to conceive for one who understands the motions of weights, winds, water and mercury – but this is not the place to explain how such things are possible. They made these idols in the form of the blind and lame because blind and lame people have sticks on which they lean. It appears to me that these idols were next to the drainage channel and they discharged the water out of their mouths. Some of the water would actually enter into them in order to move these sticks. This is why everyone had to beware not to enter there, and that when someone struck the drainage channel in order that water no longer flowed into these idols it would be far easier to destroy them.
אל היבוסי . כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז : ויאמר לדוד . עם היבוסי אמר לדוד , לא תוכל לבוא הנה , בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד : כי אם הסירך וגו' . אמר בדרך הפלגה וגוזמא , לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים , ואף העורים והפסחים , כי אם ישאר מי מהם , היכולת בידם לעכב ביאתך הנה , בעבור גודל חוזק המקום : לאמר וגו' . רוצה לומר : דברי ההפלגה ההוא היה לאמר , לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה , ומה שהפליגו לדבר , על זה היתה הכוונה :
unless you remove – This was said as an exaggeration. Meaning that one cannot enter the citadel unless they remove every single person, even the blind and the lame, because if even one person is left they will be able to hold off invaders because of the size and strength of the place.
וילך המלך ואנשיו, אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ''ש בגבולי הארץ, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא יב) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א') כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי, וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי מחלק בני בנימין, ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנהכפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב''ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שגם כן עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, ועל ידי הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו עכ''ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים רצה לומר אי אפשר שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואחר כך את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער וזה שכתוב לאמר לא תבא הנה שהם אומרים וגוזרים שלא תבא הנה (רצה לומר שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שהיו דרכי עובדי עבודה זרה הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם על ידי גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך):
And the king and his men went to Jerusalem – Once the two kingships within Israel had been united, because until now the tribe of Yehudah was under David and the remaining tribes (led by Shaul’s tribe Benyamin) were under Ishboshet, and they became one kingdom under David it seemed right, and appeared to be the will of God, that the royal city should lie on a boundary that was connected to both kingly tribes. This was Jerusalem, which lay half in Yehudah and half in Benyamin as is written in the description of the borders of the land, and as the Sages taught “a strip protruded from the portion of Yehudah into the portion of Benyamin and on it the altar was built.” (Yoma 12a) We already explained (on Shoftim 1:8) that the children of Yehudah conquered their portion of Jerusalem while the children of Benyamin did not, and that is where the Jebusites dwelled: And the king and his men went – to drive out the Jebusites from the portion of Benyamin: who spoke to David, saying: 'you shall not come here – In order to understand the plain meaning of the verse, the words of the Ralbag are sweetest to me. He said that they placed statues in the form of the blind and the lame at the gates which were made in such a fashion that they swung extremely heavy iron rods. Thus no one was able to approach the gates because these statues would strike them down with their powerful motions (and it is possible that actual blind and lame people stood beneath them to help the rods move). The statues were close enough to the drainage channel that when it poured out water, its flow caused the statues and their rods to move just like a water mill – as we have seen such things with our own eyes. That is what he said. According to this, up against the gate of the city they erected a line of statues in the form of blind people and after this a line of statues in the form of lame people, and after this the drainage channel, while the citadel stood on the other side of the city. Between the city and the citadel stood the warriors, ready to fight o whichever side the enemy attempted to enter. At first David wanted to go in through the gate, and they said to him ‘you shall not come here unless you remove the blind and the lame’ meaning that it was impossible to enter unless he first removes the blind and then afterwards the lame who were driving the metal rods that prevented him from passing the gate. This is what it says ‘you shall not come here,’ that they are the one declaring that you shall not enter (that is, they will stop you.) (It is also possible that aside from this strategy, they considered these status to have godly powers as the ancient idolaters often did. They made their idols from wheels and hinges able to move and lift heavy things, and thus they deceived the foolish masses into believe that they were gods. This perspective combines with the opinion of our Sages that said the form of these idols hinted at the oath which Avraham or Yitzchak made to Avimelech.)
וַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹשְׁבֵ֤י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֤ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד׃ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד כָּל־מַכֵּ֤ה יְבוּסִי֙ בָּרִ֣אשׁוֹנָ֔ה יִהְיֶ֥ה לְרֹ֖אשׁ וּלְשָׂ֑ר וַיַּ֧עַל בָּרִאשׁוֹנָ֛ה יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה וַיְהִ֥י לְרֹֽאשׁ׃ וַיֵּ֥שֶׁב דָּוִ֖יד בַּמְצָ֑ד עַל־כֵּ֥ן קָרְאוּ־ל֖וֹ עִ֥יר דָּוִֽיד׃ וַיִּ֤בֶן הָעִיר֙ מִסָּבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וְעַד־הַסָּבִ֑יב וְיוֹאָ֕ב יְחַיֶּ֖ה אֶת־שְׁאָ֥ר הָעִֽיר׃ וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖יד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (פ)
And David and all Israel went to Jerusalem—the same is Jebus—and the Jebusites, the inhabitants of the land, were there. And the inhabitants of Jebus said to David: ‘Thou shalt not come in hither.’ Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David. And David said: ‘Whosoever smiteth the Jebusites first shall be chief and captain.’ And Joab the son of Zeruiah went up first, and was made chief. And David dwelt in the stronghold; therefore they called it the city of David. And he built the city round about, from Millo even round about; and Joab repaired the rest of the city. And David waxed greater and greater; for the LORD of hosts was with him.
מלבי"ם דברי הימים א פרק יא פסוק ד
(ד) וילך דוד. כבר בארתי שבאשר התאחדו עתה שבט יהודה ובנימין למלכות אחת רצה שתהיה עיר המלוכה משותפת לשני השבטים, וירושלים היתה חציה ליהודה וחציה לבנימין, לכן הלך ללכוד את ירושלים לשומה לעיר מלכותו:
Malbim Divre HaYamim I 11:4
And David went – I already explained that once the tribe of Yehudah and the tribe of Benyamin were united into one kingship they desired there to be a royal city which was a partnership between the two tribes. Jerusalem was half in Yehudah and half in Benyamin, therefore he went and conquered Jerusalem and made it his royal city.
מלבי"ם דברי הימים א פרק יא פסוק ז
(ז) וישב דוד. בשמואל אומר (ה, ט) וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה, וזה לא היה צריך עזרא להשמיענו שכבר ידענו זה מספר שמואל, רק השמיענו חדשות, כי יש הבדל בין מצד למצודה, מצד הוא ההר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו, והמצודה הוא המבצר הבנוי על המצד. ותחלה ישב דוד רק במצודה שהיא מצודת ציון הבנויה, וקרא לה עיר דוד רק להמצודה לבדה, שישב תוך המבצר לבד, וסביב המצודה היה מקום רחב שנקרא בשם מלוא, מקום זה נשאר בלא בנינים, ולא בנה רק מן המלוא וביתה בתוך חומת המצודה, זאת יספר בספר שמואל, ועזרא הודיע שאח"כ התפשט מושב דוד, כי צר לו המצודה לשבתו עד שהרחיב ישיבתו חוץ למצודה על המצד, שהוא הר ציון מסביב: על כן קראו שמו עיר דויד. שאז קראו גם להמצד, היינו לכלל הר ציון, בשם עיר דוד, כי דוד עצמו קרא שם זה רק להמצודה, והעם נתנו אח"כ שם זה גם להמצד, היינו לכלל הר ציון:
Malbim Divre HaYamim I 11:7
And David dwelt in the citadel - In Shmuel II 5:9 it says “And David dwelt in the stronghold and he called it the city of David. And David built round about from the mound and inward.” Ezra (the author of Divre HaYamim) did not have to tell us this because we already knew it from the book of Shmuel. Rather, he is telling us something new, because there is a difference between the citadel (metzad) and the stronghold (metzudah). The citadel is a high mountain which is strong in and of itself, while the stronghold is the fortress built on the citadel. At first David only dwelt on the stronghold, which is the built-up stronghold of Zion, and he called the stronghold alone the City of David because he only settled there. Around the stronghold was an open space, known as the Millo, which remained without any buildings and he built only from the Millo and inwards, within the walls of the stronghold – this is what the book of Shmuel is telling us. Ezra informed us that afterwards the settlement of David spread out because the stronghold was too confined for his dwelling. Therefore he widened the space of his settlement outside of the stronghold onto the citadel, which was mount Zion all around: therefore they called it the City of David. Because at that point they called also the citadel, meaning all of mount Zion, by the name of the City of David. David himself had applied this name only to the stronghold, but afterwards the people used it for the citadel, meaning all of mount Zion, as well.
כי בך ארוץ גדוד. ר' חייא בשם ר' לוי אמר בשעה שאמר דוד לישראל לעשות מלחמה עם אנשי יבוס התחיל אומר (דברי הימים-א יא ו) כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב הביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראש דוד ונתלה בברוש ודילג על החומה. אמר דוד (תהלים קמא ה) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקב"ה קיצר את החומה ועלה דוד אחריו שנאמר ובאלקי אדלג שור:
“For by You I run upon a troop...” (Tehillim 18:30) R’ Chiyah said in the name of R’ Levi: when David went to wage war against the Jebusites, he began by saying “Whoever smites the Jebusites and reaches the tower…” (Shmuel II 5:8) and in another verse he says “Whoever smites the Jebusites first will be a chief (l’rosh) and an officer…” (Divre HaYamim I 11:6) So what did Yoav do? He brought a fresh cypress tree (brosh) and fixed it next to the wall of the city. He bent back the flexible head of the cypress, climbed up on to David’s head, grabbed on to the top of the tree and swung onto the top of the wall. David said “May a righteous man strike me with kindness and reprove me (yochicheni rosh)…” (Tehillim 141:5) What did the Holy One do? He lowered the wall and David went up after Yoav, as it says “…and by my God I scale a wall.” (Tehillim 18:30)