וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹֽא־יוכלו [יָכְל֥וּ] בְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה לְהֽוֹרִישָׁ֑ם וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
And as for the Jebusites, the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out; but the Jebusites dwelt with the children of Judah at Jerusalem, unto this day.
לא יכלו בני יהודה להורישם . שנינו בספרי : רבי יהושע בן קרחה אומר יכולין היו , אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך , ויבוסי זה לא על שם האומה היה , אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס , ובני אותו מחוז מפלשתים היו , וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז :
the children of Judah could not drive them out – We learned in the Sifre: R’ Yehoshua ben Karcha said ‘they were able, but they were not allowed because of the oath Avraham swore to Avimelech. The Jebusites named here were not called so because of their nationality, btrather the Tower of David which was in Jerusalem was called Yevus. The people who lived there were Phillistines, and when the children of Yehudah conquered Jerusalem they did not drive out the inhabitants of that section.
רד"ק יהושע פרק טו פסוק סג
(סג) לא יכלו בני יהודה להורישם - כתיב יוכלו כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבא דוד וקרי יכלו כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ ואמרו רז"ל יכולין היו אלא שלא היו רשאים מפני השבוע' שנשבע אברהם לאבימלך והיבוסי הזה לא היה היבוסי משבעה גוים אלא אדם אחד שהיה שמו יבוס והיה מפלשתים מזרע אבימלך ונקרא המקום על שמו יבוס ואנשי המשפחה ההיא יושבי ירושלם היה שמם יבוסי מתיחסים אל יבוס וכן ארונה היבוסי שהיה מלך המקו' ההוא ומבצר המקום הזה הוא ציון שהיא בירושלם ועד דוד לא היה נכבש המקום הזה ולדעת רז"ל לא כבשוהו מפני השבועה ודוד הסיר העורים והפסחים שהיו צלמי נחשת והיה כתוב בהם דבר השבועה ואחר כך כבש המגדל ההוא ואחר כך קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר זהב בכתב לאחוזת עולם שנאמר ויתן דוד לארונה במקום וגו', ועוד אמרו כי השבועה היתה לי ולניני ולנכדי וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי ועוד נכתב כזה עוד בספר שמואל ולפי הפשט היה המבצר חזק ולא היה כח לבני יהודה להורישם אולי היתה סבה מאת ה' שלא תלכד המצודה ההיא עד מלוך דוד מלך ישראל כדי שתקרא על שמו לפי שהיה ראש ממלכת ישראל ומה שאמר עד היום הזה יהושע כתב כן כי הוא כתב ספרו לפי הקבלה ובימיו לא הורישם מירושלם ואף בימי דוד מצאנו שהיו שם:
Radak Yehoshua 15:63
“…the children of Judah could not drive them out…” (Yehoshua 15:63) The phrase ‘could not’ is written with a vav (yuchlu) because even in the future the future they would not be able to until David came, but is read yachlu because at that time during the conquest of the land they were not able todrive them out. The Rabbis said that they were able, but they were not permitted because of the oath Avraham swore to Avimelech. These Yevusi were not the Yevusi listed among the seven nations. Rather, there was one man named Yevus and his was a Phillistine from the line of Avimelech and the place was called by his name. The people of his family inhabited Jerusalem and they were known as Jebusites because of him, and so too Aravna the Jebusite, who was king of that place. The fortified tower of this place was Zion, which is in Jerusalem, and until David came it had not yet been conquered. According to the Sages, it was not conquered because of the oath, and David removed the blind and lame (see Shmuel II 5:6), which were idols of bronze upon which the words of the oath were written, and afterwards conquered the tower. After this David purchased the city of the Jebusites for Israel with gold in a written contract as an eternal possession, as it says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim 21:25) Furthermore they said that the oath was for me, my son and grandson and when Yehudah conquered Jerusalem the grandson of Avimelech was still alive. Therefore they were still unable to conquer the citadel because of the oath, but by David’s time this grandson was no longer alive. I have written more about this in the book of Shmuel. In the plain meaning of the text, the citadel was very strong and the children of Yehudah did not have the power to drive them out. Perhaps this was caused by Gd in order that this fortress not be conquered until David king of Israel reigned in order that it be called by his name because he was the beginning of the kingship of Israel. And the fact that that the verse says ‘to this day’ is because Yehoshua wrote it so. He wrote his own book according to our tradition and in his days Israel had not driven them out from Jerusalem, and even in the days of David we find that they were still there.
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא עב ד"ה (יז) לא
(יז) לא תוכל לאכול בשעריך, רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל איני רשיי כיוצא בו אתה אומר +יהושע טו סג+ ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אבל אין רשיים.
Sifre Devarim Re’eh 72
(17) “You may not eat within your cities…” (Devarim 12:17) R’ Yehoshua ben Karcha says ‘I am ble, but I am not permitted. We find the same said here “As for the Jebusites the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out…” (Yehoshua 15:63) They were able, but not permitted.
וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃
And the children of Judah fought Jerusalem, and took it, and smote it with the edge of the sword, and set the city on fire.
וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)
And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites that inhabited Jerusalem; but the Jebusites dwelt with the children of Benjamin in Jerusalem, unto this day.
מלבי"ם שופטים פרק א פסוק ח
(ח) השאלות (ח - כב) שאל מהרי"א אם היה הכוונה לזכור כאן המלחמות שעשו בני יהודה אחרי מות יהושע מה ראה לזכור אחריו מלחמת חברון ודביר וענין עכסה וכבר נזכר לכידת חברון בספר יהושע ושם יחסה אל כלב? ולמה זכר שנית ענין עכסה? ולמה חזר שנית שנתנו לכלב את חברון? במ"ש ואת היבוסי לא יכלו בני בנימין להורישם יקשה מג' פנים. א] שכבר אמר זה בספר יהושע ט"ו כ"ג. ב] שם אמר שבני יהודה לא יכלו להורישם ופה מיחס זאת לבני בנימין. ג] שלמעלה אמר שבני יהודה לחמו בירושלים וילכדו אותה וא"כ כבר לכדו ירושלים? למה זכר בסימן זה הארצות אשר לא כבשו השבטים וראוי שיזכור את אשר כבשו לא את אשר לא כבשו, וכ"ש שבספר יהושע אמר זאת הארץ הנשארת וכו', וכבר זכרם בכלל? עכ"ד: וילחמו. כבר נזכר בספר יהושע (טו, סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה, מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום. ולקמן (פסוק כא) אמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה. ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמשה המלכים שהתקבצו על גבעון ושם נפל (יהושע י), בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו כמו שלכדו אז ערי החמשה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ"ל יהושע טו, ח), ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה. ואז בחיי יהושע לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים, וישב בקרב יהודה עד היום הזה, ר"ל עד סוף חיי יהושע שכתב ספרו. ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם. ועכ"ז הגם שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקרא אח"כ בשם מצודת ציון, שלא נלכדה עד ימי דוד, ושם ישב ג"כ יבוסי כמ"ש (ש"ב ה, ז - ח), ויהודה לא לחמו שם כי אינו מחלקם, ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל. ועז"א לא הורישו בני בנימין, ר"ל לא לחמו כלל, ושם ישב את בני בנימין עד היום הזה (שהוא עד סוף חיי שמואל שהוא כתב ספר שופטים). וזה קרוב לדברי מהרי"א: ואת העיר שלחו באש. פי' המפרשים כמו שלחו אש בעיר. ואינו צריך, כי זה נמצא גם לקמן (כ, מח; מ"ב ח, יב; תהלים עד, ז) שלחו באש מקדשך, ור"ל ע"י האש שלחו את העיר מן המציאות אל ההעדר:
Malbim Shoftim 1:8
The Mahariah asked the following question: if the intent of this section of the book was to recall the wars which the children of Yehudah fought after the death of Yehoshua, why did it mention the wars of Hebron and Devir and the story of Achsah when the capture of Hebron and Achsah’s relationship to Kalev were already mentioned in the book of Yehoshua? Why did it retell the story of Achsah? Why repeat that Hebron was given to Kalev? And on the verse “And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites…” (Shoftim 1:21) he brought three challenges. 1] That it was already mentioned in Yehoshua 15:63. 2] There it says that the children of Yehudah could not drive them out and here it says it was the children of Benyamin. 3] That above it says that Yehudah fought and captured Jerusalem, and if so doesn’t that mean it was already taken? Why does this section list the places which the tribes failed to conquer, wouldn’t it have been more appropriate to mention the places they did conquer? All the more so that in the book of Yehoshua where it says “This is the land that yet remains…” (Yehoshua 13:2) it already lists them? This is the end of his words. And the children of Judah fought against Jerusalem – This was already mentioned in the book of Yehoshua “As for the Jebusites the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out; but the Jebusites dwelt with the children of Judah in Jerusalem to this day,” (Yehoshua 15:63) and it is clear that they fought Jerusalem but did not conquer it. Below it says “And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites that inhabited Jerusalem; and the Jebusites dwelt with the children of Benjamin in Jerusalem until this day.” (Shoftim 1:21) In my opinion since Adonitzedek king of Jerusalem was the first of the five kings who gathered against Givon, and fell there (Yehoshua ch.10), they certainly considered capturing his city as they captured the cities of the other five kings. They went against the city, and Yehudah led the fight because though Jerusalem was in the tribal portion of Benyamin, a strip within it belonged to Yehudah (as mentioned in Yehoshua 15:8) and from this perspective it also belonged to his portion. Then, in the time of Yehoshua, they were unable to drive out the Jebusite inhabitants and they remained among Yehudah ‘to this very day,’ that is to say until the end of the life of Yehoshua – who wrote his own book. After the death of Yehoshua, war broke out again between Yehudah and the inhabitants of the city, which they took and burned in order to punish those who had rebelled against them. Even though they conquered the city they did not conquer the citadel, later called the citadel of Zion, which remained unconquered until the time of David. In that citadel dwelled the Jebusites, as is described in Shmuel II 5:7-8, and Yehudah did not fight against it because it was not in their portion while Benyamin had not begun to figt in that region at all. This is why the verse says ‘And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites,’ meaning that they did not fight at all, and they ‘dwelled there with Benyamin to this very day’ meaning until the end of the life of Shmuel, who wrote the book of Shoftim. This is close to the words of the Mahariah: and set the city on fire (lit. the city they sent into fire) – The commentators say this means they sent fire into the city. There is no need to read it so, because the same syntax is found below (Shoftim 20:48, Melachim II 8:12, Tehillim 74:7) ‘they set Your Sanctuary afire (lit. they sent through fire, Your Sanctuary),’ that is too say that through fire they sent the city from existence to nonexistence.
וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֗ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ מִנֶּ֔גֶב הִ֖יא יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֲ֠שֶׁר עַל־פְּנֵ֤י גֵֽי־הִנֹּם֙ יָ֔מָּה אֲשֶׁ֛ר בִּקְצֵ֥ה עֵֽמֶק־רְפָאִ֖ים צָפֹֽנָה׃
And the border went up by the Valley of the son of Hinnom unto the side of the Jebusite southward—the same is Jerusalem—and the border went up to the top of the mountain that lieth before the Valley of Hinnom westward, which is at the uttermost part of the vale of Rephaim northward.
וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃
And the border went down to the uttermost part of the mountain that lieth before the Valley of the son of Hinnom, which is in the vale of Rephaim northward; and it went down to the Valley of Hinnom, to the side of the Jebusite southward, and went down to En-rogel.
אל כתף . אשר עמדה בכתף היבוסי מנגב , אם כן היבוסי היא ירושלים עמדה בנחלת בנימין :
to the side – which stood on the southern side of the Jebusites. If so then the Jebusites means Jerusalem, which was located in the inheritance of Benyamin.
וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (פ)
and Zela, Eleph, and the Jebusite—the same is Jerusalem, Gibeath, and Kiriath; fourteen cities with their villages. This is the inheritance of the children of Benjamin according to their families.
רד"ק יהושע פרק יח פסוק כח
והיבוסי היא ירושלם - ובגורל בני יהודה אמר ג"כ כי היבוסי היא ירושלם בחלק יהודה והנה אומר כי היא לבנימן כן הוא כי לכל אחד מהם היה לו חלק בה ואמרו רז"ל כי רצועה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי והיה בנימן הצדיק מצטער עליה לבלעה שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן ויש אומרים המזבח היה בחלקו של בנימן שנ' ובין כתפיו שכן וי"א כי בין שניהם היה המזבח והנה יהודה היה עולה גי בן הנם כתף היבוסי והיה עולה אל ראש ההר אשר על פני גי בן הנם ימה אשר בקצה עמק רפאים ומראש ההר אל מעין מי נפתוח ואמרו כי הוא עין עיטם הנזכר בדברי רז"ל וחלק בנימן היה כנגדו חלק יהודה היה עולה אל ההר וחלק בנימן היה יורד אל קצה ההר אשר בגי בן הנם אשר בעמק רפאים והיה יורד אל כתף היבוסי היא ירושלם נמצא שבין שניהם היה הגבול הזה זה עולה וזה יורד:
Radak Yehoshua 18:28
and the Jebusite, which is Jerusalem – In the description of the allotment of the children of Yehudah it also says “…the Jebusite, the same is Jerusalem…” (Yehoshua15:8) while it says here that the city belongs to Benyamin. Indeed, this is how it was because each of them had a portion in the city. The Sages said that a strip protruded from the portion of Yehudah into the portion of Benyamin, and on this the altar was built. Benyamin the righteous was troubled by the desire to absorb this portion, as it says “…He protects him all day long, and He dwells between his shoulders." (Devarim 33:12) There are those who say that the altar was in the portion of Benyamin, as it says “…and He dwells between his shoulders," and there are those who say that the altar was between them both. The inheritance of Yehudah went up from the valley of Ben Hinnom to the south side of the Jebusites, going up to the top of the mountain which over looked the valley of Ben Hinnom from the south at the end of Emek Refaim. From the top of the mountain it extended to the spring of Mei Neftoach, which they say is the spring of Eitam mentioned in the words of the Sages. The portion of Benyamin was opposite this – the portion of Yehudah went up to the mountain and the portion of Benyamin descended to the edge of the mountain which was in the valley of Ben Hinnom and Emek Refaim. Then it descended to the side of the Jebusites which is Jerusalem. We find then that the border lay between them, one going up and the other going down.
דבר אחר: ראה קראתי בשם זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות. יש שנקראו לו ארבעה, זה אליהו, בצלאל ו', ויהושע ו', ומשה ז', מרדכי ב', דניאל ה', חנניה מישאל ועזריה ד', אליהו ד'. אמר רבי אלעזר בן פדת: אליהו ירושלמי היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו. חמשה בבנימין, שנאמר (יהושע יח): וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים. שלשה ביהודה, שנאמר: צנה וחדשה ומגדל גד. אמר רבי חנינא בר פפא: צנן, שהיא צנה. וחדשה, שהקב"ה מחדשה לעתיד לבא. ומגדל גד, שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו. ונקראו לו לאליהו ד' שמות, שכן כתיב (ד"ה א ח): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם. למה נקרא שמו כן? אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו, הוא עומד ומזכיר זכות אבות, ואלהים מרחם על עולמו. ובצלאל נקראו לו ששה שמות, ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה, שנאמר (שם ד): ובני יהודה: פרץ, וחצרון, וכרמי, וחור, ושובל, וראיה וגו'. ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה, שנאמר (בראשית מו): ויהיו בני פרץ חצרון וחמול. וכתיב: ואחר מות חצרון בכלב אפרתה. וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב?! אמר ריש לקיש: מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו'? משמת חצרון, בא כלב אל אפרת, זו מרים, שהיה שמה אפרת. ולמה נקרא שמה כן? שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה. ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל, וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי, ואת להד. בצלאל, מה שקרא לו אומתו שלו, והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה, על שם המשכן, ראיה, שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל, ואמר להם: מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן. ושובל, שהעמיד שובך לאלהים, זה המשכן, שהיה עומד כשובך. אמר רבי יהודה ב"ר סימון: העמיד הקב"ה משכן כשובך. יחת, שנתן חתיתו על ישראל. אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא, ועשאן כאחים למקום.. דבר אחר: אחומי, שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. להד, שנתן הוד והדר על ישראל, שהיה המשכן הדרן. דבר אחר: להד אמר רבי אבא בר חייא: שהדל שבשבטים מדבק לו. אמר רבי חנינא בן פזי: אין לך גדול משבט יהודה, ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחינות. ומה כתיב בו? (בראשית מו): ובני דן חושים. אמר הקב"ה: יבא ויזדווג לו, שלא יהו מבזין אותו, ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום. בצלאל, משל יהודה, ואהליאב, מדן, והוא מזדווג לו. אמר ר' חנינא: הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בְּצֵרו המשכן, בשני שבטים אלו נעשה. וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם. (מלכים א ז): בן אשה אלמנה ממטה נפתלי. אמר הקב"ה: אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם, אף אתם אל תניחו אותו, דכתיב (איוב כב): והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך, שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם, שנאמר (תהלים צא): עמו אנכי בצרה. דבר אחר: בצריך, שאם באו שונאים אֱהֵא כנגדן, שנאמר: והיה שדי בצריך. דבר אחר: שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה, כמה דאת אמר (ישעיה כה): ומבצר משגב חומותיך. אמר הקב"ה: בעוה"ז אני חומה לכם, וכן לעתיד לבא כשיבנה ציון, אני נעשה לה חומה, שנאמר (זכריה ב): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וכן קראתי בשמך לי אתה:
Another explanation. “See, I have called by name Bezalel the son of Uri …” (Shemot 31:2) This is one of the seven people called by multiple names. There are those that were called by four names, which is Eliyahu, Bezalel had six, Yehoshua six, Moshe seven, Mordecai two, Daniel five, Hananiah, Mishael and Azariah had four. Eliyahu had four: R’ Elazar ben Padat said ‘Eliyahu was from Jerusalem and was among those who sat in the Court of Hewn Stones. He was from the city of Yehudah and his portion was in two tribal lands – five in Benyamin, as it says “And Zelah, Eleph, and the Jebusite, which is Jerusalem…” (Yehoshua 18:28) and three in Yehudah, as it says “Zenan, and Hadashah, and Migdal-gad.”
איש או אשה וגו' - הה"ד (תהלים קלח): יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך.אמר רבי פנחס: שני דברים שמעו מלכי אוה"ע מפי הקב"ה, ועמדו מכסאותם והודו:בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, ואמר (שמות כ): אנכי ה' אלהיך,אמרו מלכי אוה"ע: זה כמוני אומר, אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש?וכן הקב"ה, בשעה שאמר: לא יהיה לך.אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף?!וכן הקדוש ברוך הוא, בשעה שאמר: לא תשא.אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים?!וכן הקב"ה, בשעה שאמר: זכור את יום השבת.אמרו: אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי?!אבל, בשעה שאמר כבד?!אמרו: בנימוסות שלנו, כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון למלך, הוא כופר באבותיו, וזה מכריז ואומר: כבד את אביך ואת אמך, עמדו מכסאותם והודו לו.בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם.אמרו: בנימוסות שלנו, כל דאכיל צינורא מן קיסר, יהב ביה סכין דפדן, וזה מכריז ואומר: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם.ולא עוד, אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה, שבגבוה כתיב (ויקרא ה): נפש כי תמעול מעל וגו'. ובהדיוט כתיב: נפש כי תחטא וגו' עשאו כמזיד.ולא עוד, אלא שבזה הקדים מעילה לחטא, ובזה הקדים חטא למעילה.ולא עוד לישראל, אלא אפילו בגוזל הגר כן.מי הוא אלוה כזה, האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו?עמדו מכסאותם והודו לו.ולא תאמר בגירי הצדק, שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה, אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לשם שמים, מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם. הה"ד (שמואל ב כא): ויהי רעב בימי דוד וגו',מהו שנה אחרי שנה?מלמד שהיו שלוש שנים רצופות.כשראה דוד שהתחיל הרעב לבא בימיו, אמר בעון חמישה דברים הגשמים אינן יורדין:בעון עובדי עבודת כוכבים,ומגלי עריות,ושופכי דמים,פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין,ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן.בעון עובדי עבודת כוכבים מנין?שנאמר (דברים יא): השמרו לכם פן יפתה וגו'.ואומר: וחרה אף ה' בכם וגו'.בעון מגלי עריות מנין?שנאמר (ירמיה ג): ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו'.ואומר (שם): וימנעו רביבים ומלקוש וגו'.בעון שופכי דמים מנין?שנאמר (במדבר לה): כי הדם הוא יחניף את הארץ, כי הדם הוא יחן אף על הארץ.בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין?שנאמר (משלי כה): נשיאים ורוח וגשם אין.למה?(שם): איש מתהלל במתת שקר.בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן, מנין?שנאמר (מלאכי ג): הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו'.שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעת הרגל, ואמר להן: שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים, שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר, אלא בעון זה?יצאו ובקשו ולא מצאו.שנה שנייה אמר להם: שמא גלוי עריות יש בכם, שאין השמים נעצרים אלא מפני כך?יצאו ובקשו ולא מצאו.שנה שלישית אמר להם: שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם, או מונעי המעשרות יש בכם, שאינן הגשמים נעצרים, אלא עליהם?יצאו ובקשו ולא מצאו.מכאן ואילך, אמר דוד: אין הדבר תלוי אלא בי, התחיל שואל באורים ותומים. הה"ד (שמואל ב כא): ויבקש דוד את פני ה'.אמר ר' שמעון בן לקיש: ששאל באורים ותומים.אמר רבי אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא פני פני.כתיב הכא: ויבקש דוד את פני ה'וכתיב התם: ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו'.אמר לו הקב"ה: דוד מוצל אתה, אלא על שאול ועל בית הדמים. הה"ד (שם): ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים וגו'.על שאול, שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה.א"ל הקדוש ברוך הוא: דוד אינו שאול, שנמשח בשמן המשחה?!אינו שאול, שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל?!אינו שאול, שחלקו עם שמואל הנביא?!ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ?!ואל בית הדמים, (שם): על אשר המית את הגבעונים.והיכן מצינו שהמית גבעונים?אלא, מתוך שהרג נוב עיר הכהנים, שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.אמר רבי אלעזר: כתיב (צפניה ב): בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו.מהו אשר משפטו פעלו?שהוא עושה משפטו, ופעלו כאחת.את מוצא, הקב"ה תובע משפטן של גבעונים מן שאול, וזוכר פעולתו של שאול לשלם לו שכר טוב.באותה שעה אמר דוד: וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן?!א"ל הקב"ה: אם תרחיק את הרחוקים, סופך לרחק את הקרובים.צא ולמד, יהושע רבך, שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י): עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו, באותה שעה אמר יהושע: וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור?!א"ל הקדוש ברוך הוא: יהושע! אם תרחיק את הרחוקים, סופך לרחק את הקרובים.צא ולמד, מהיכן הוא מטעך, לא מן הגרים?! שנאמר (בראשי' מו): ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו'. וכתיב: למטה אפרים הושע בן נון.מיד (שמואל ב כא): ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם, והגבעונים וגו'.מה שאמר הכתוב (שם): והגבעונים לא מבני ישראל המה.וכי מה ענין זה לזה?אלא, כך אמר הכתוב: לפי שקרא דוד לגבעונים, ואמר אליהם מה שאמר, ולא קבלו ממנו, לכך: והגבעונים לא מבני ישראל המה, שעמד דוד וריחקן, שלא יבאו בקהל.וזו היא ששנינו: שנתינים אסורים לבא בקהל.באותה שעה, אמר דוד: ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל:רחמנין,וביישנין,וגומלי חסדים.רחמנין?דכתיב (דברים יג): ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ביישנים? דכתיב (שמות כ): ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, זה סימן לביישן, שאינו חוטא, וכל מי שאין לו בושת פנים, דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני. גומלי חסדים מנין? דכתיב (בראשית יט): למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו'. וכתיב (דברים ז): ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד . ואלו אין בהם אחד מאלה, מיד עמד וריחקן. הה"ד: והגבעונים לא מבני ישראל המה, אין ראויין אלו להתערב עמהם, אע"פ שגרים הם, לא עמדו אבותיהם על הר סיני, כי על שם כנענים מתחשבים. הה"ד (שמואל ב כא): כי אם מיתר האמרי. מה כתיב בהם?(דברים ז): לא תתחתן בם וגו'.אף אלו כמותן, אינן ראוין לידבק בישראל. כתוב אחד אומר: ויאמר איש ישראל החוי וגו'. וכאן קרי ליה: אמורי?! אלא מן האמרי היו.ולמה קורא אותן חוי?על שעשו מעשה חוי, מעשה נחש.הנחש אמר: יודע אני שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית ב): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אלא הריני הולך ומרמה בהם, והם אוכלין ונענשים, ואני יורש את הארץ לעצמי.כך עשו הגבעונים. אמרו: יודעים אנו שאמר הקב"ה לישראל: כי החרם תחרימם החתי והאמרי וגו' (דברים ו): לא תכרות להם ברית וגו', אלא הרי אנו הולכין ומרמין בהם, והם כורתים אתנו ברית.מה נפשך, יהרגו אותנו יעברו על השבועה, יקיימו אותנו, עוברים על הגזירה, בין כך ובין כך, נענשים ואנו יורשין את הארץ לעצמנו.לפיכך, כשראה יהושע כן, אמר להם (יהושע ט): למה רמיתם אותנו וגו'.אמר להם יהושע: אתם עשיתם מעשה נחש, לפיכך תטלו שכרו של נחש.אמר רבי אלעזר: אררן כנחש, דכתיב (שם): ועתה ארורים אתם.כשם שכתוב בנחש (בראשית ג): ארור אתה מכל הבהמה.מהו ובני ישראל נשבעו להם?אמר דוד: בעת שבני ישראל נשבעו להם תלוי הדבר בי, שאם אחפוץ לרחקן ולקרבן, הרשות בידי, הריני מרחקן.ומנין שתלוי הדבר בדוד?דכתיב (יהושע ט): ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים וגו'.אמר רבי אמי, בשם רבי יהושע בן לוי: אחר שאמר לעדה ולמזבח ה', מה צורך לומר אל המקום אשר יבחר?!אלא תלאו יהושע בדוד, אמר: אני איני לא מקרבן ולא מרחקן, אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה, אם ראתה דעתו לקרב יקרב, לרחק ירחק, וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים, ריחקן.אף עזרא ריחקן, דכתיב (נחמיה יא): והנתינים יושבים בעופל וגו'.אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקן, שנאמר (יחזקאל מח): והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, יאבדוהו מכל שבטי ישראל.(שמואל ב כא): ויבקש שאול להכותם. אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו, ללמדך, שלא על חנם ריחקן דוד בקנאתו לבני ישראל ויהודה, אע"פ שלא כעס עליהם שאול, אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה, ולא עשה בשביל שנאה, שהיה שונאם ולא ריחמו על בניו.מה היא הקנאה?שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא.מיד שלח דוד וקרא להם: מה לכם ולבית שאול?אמרון ליה: על שפסק מזונינו, ועל שהמית ממנו שבעה אנשים: שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש.אמר לון: ומה אתון בעי כדון? הה"ד (שם): ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'.אמר להם: מה הנייה ליהוי לכון, אם תקטלון מן בית שאול נפשא?אלא אמרו לי: מה תקנה אעשה לכם, שאתם מתפייסין, וכמה כסף וזהב אתן לכם כופר נפשכם? ובמה אכפר, כמה דתימא (שמות כא): אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, כדי שיפסוק הרעב?הה"ד: וברכו את נחלת ה' וכמה דתימא (בראשית מז): ויברך יעקב את פרעה שברכו שיכלה הרעב.(ש"ב כא): ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו.לי כתיב, לנו קרי, למה כן?אמר להם דוד: מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב!אמרו לו: אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו, לא היה לנו חייב ממון, שממון ניטול ממנו, אלא נפשות חייב לנו ונפשות אנו מבקשין!אמר דוד: דלמא דאינון בהתין פלגין מן פלגין, נסב כל חד וחד מנהון, והוה מפייס ליה קבל גרמיה, והוה אמר לו: מה הנייה לך ואינון מתקטלין, סב לך ממון.והוא אמר ליה: אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו לחזור על אחרים, אלא עליו, שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו, שנאמר (שמואל א כב): ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה' הוי, ואין לנו איש להמית בישראל.כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו, אמר להם: מה אתם אומרים אני עושה לכם, אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה. הה"ד (שם כא): ויאמר מה אתם אומרים אעשה לכם, כיון שאמר להם דוד כן, אמרו לו: אין אנו מבקשין לפרוע לו ככל מדתו, הוא כלנו וחשב להשמידנו, שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל, אין אנו מבקשים מכל בניו, אלא ז', כנגד השבעה אשר הרגם ממנו.הה"ד: ויאמר אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו וגו'.אשר כלנו, ז' אותיות הן, כנגד ז' נפשות שהרג מהם, לפיכך (שם): יותן לנו ז' אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' וגו', כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים, לכך כתיב: לה', שהוא צוה להיטיב לגרים, והוא הרע להם.למה בגבעת שאול?כדי שידעו אם למלך לא נשא הקב"ה פנים, ק"ו להדיוטים!בחיר ה', אתמהה, הם מקטרגים עליו וקריין ליה בחר ה'?!אלא, הם אמרו: בגבעת שאול.יצתה בת קול ואמרה: בחיר ה'.כיון שראה דוד צרתו צרה, התחיל אומר להם: אני אתן.הה"ד (שם): ויאמר המלך אני אתן (שם):ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן וגו', על שהיה אדם גדול בתורה, נתן דוד עיניו בו להצילו מידם.אמר דוד: הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו, הרי הוא שלו, והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו, והלך המזבח וקלטו. הה"ד (תהלים נז): אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד.ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול וגו', והכתיב (שמואל ב ו): ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה.ומירב היכן היא?אמור מעתה, בני מירב היו וגידלתם מיכל ונקראו על שמה, ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד.שבעתם כתיב, חסר יו"ד, זה מפיבושת בן יונתן, שניצל שהיה חסר מן השבעה.והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחלת קציר שעורים, מלמד שהומתו ט"ז בניסן, יום שהיו קריבים את העומר.(שם ב כא): ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור.מהו אל הצור?אמר רבי הושעיא: שהיתה אומרת: הצור תמים פעלו, מתחלת קציר שעורים, עד נתן עליהם מים מן השמים.ר' אחא בר זבינא אמר, בשם ר' הושעיא: גדול הוא קידוש השם מחילול השם.בחילול השם כתיב (דברים כא): לא תלין נבלתו על העץ.ובקידוש השם כתיב: מתחלת הקציר עד שניתך מים עליהם מן השמים.מלמד שעמדו תלוים מט"ז בניסן עד י"ז במרחשון.והכתיב (שם כד): לא יומתו אבות על בנים ובנים מתו בעון אביהם?אמר רבי חייא בר אבא, בשם רבי יוחנן: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה, ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, והיו אוה"ע אומרים: תורתן של אלו פלסטון היא.כתוב בתורתן: לא תלין נבלתו ואלו תלוים ז' חדשים?!כתיב בתורתן: אין דנים שנים ביום אחד, ואלו שבעתם יחד?!כתוב בתורה: לא יומתו אבות על בנים, ואלו מתים בעון אבותם?!והיו שואלים עליהם: מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין?והיו ישראל אומרים להם: אבותיהם של אלו, פשטו ידיהם בגרים גרורים.א"ל: וכי מה טיבן?אמרו להם: אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע.אמרו להם: וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו, עשה הקב"ה לעמו כן, מה בבני מלכים כן, בהדיוטות על אחת כמה וכמה!מה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמים, ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן, המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה!ודאי אין אלוה כאלהיהם, ואין אומה כאומתם, ואין לנו לידבק אלא באומה זו, שאלהיה גדול מכל אלהים, מיד נתגיירו הרבה גרים מאוה"ע באותה שעה, ק"ג אלף, שנאמר (ד"ה ב ב): ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו ק"ג אלף וג' אלפים ושש מאות, מהם עשה שלמה ע' אלף נושא סבל, ופ' אלף חוצב בהר, שנאמר (שם): ויספור שלמה ע' אלף איש נושא סבל וגו'.וכל כך למה?להודיע שהקב"ה הוא מקרב את הרחוקים, וסמך לרחוקים כקרובים. ולא עוד, אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים, שנאמר (ישעיה נז): שלום שלום לרחוק ולקרוב. הוי, עד נתך מים עליהם מן השמים.מהו ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם?בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם, שהיתה שומרם ביום מעוף השמים, ובלילה מחית השדה ז' חדשים, ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול, שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ, היה דוד מתעצל בהספדו, שאמר שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודי, כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה, נשא ק"ו בעצמו, ואמר: מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים, אני שאני מלך, על אחת כמה וכמה! מיד הלך לגמול חסד עמהם. הה"ד (שמואל ב כא): ויגד לדוד את אשר עשתה וגו' (שם): וילך דוד ויקח את עצמות שאול וגו' ויעל משם את עצמות שאול וגו'.מה עשה דוד?עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם, ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו, ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן, שנאמר (שם): ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו וגו'.מהו בצלע בקבר קיש אביו?מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם, וצלע היא בצד ירושלים, שנאמר (יהושע יח): וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים וגו'. (ש"ב כא): ויעשו כל אשר צוה המלך.ומה צוה?המלך צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט, והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול, יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, עד שבאו לארץ אחוזתו, לגבול ירושלים.וכיון שראה הקב"ה שגמלו לו כל ישראל חסד, ועשו דינם של גבעונים, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר (שם): ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. הא למדנו, כמה קירב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים, אפילו שנתגיירו שלא לשם שמים, ואין צריך לומר על גירי הצדק.הוי, יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו':
... “And David went and he took the bones of Saul and the bones of Jonathan his son from the men of Jabesh- gilead… And he brought up from there the bones of Saul and the bones of Jonathan his son…” (Shmuel II 21:12-13) What did David do? He went and gathered all the elders and great ones of Israel, crossed the Jordan River, and came to Yavesh-gilead. He found the bones of SHaul and his son Yonatan, placed them in a casket and crossed back over the Jordan, as it says “And they buried the bones of Saul and Jonathan his son in the country of Benjamin in Zela, in the tomb of Kish his father and they did all that the king commanded…” (Shmuel II 21:14) What does ‘in Zela, in the tomb of Kish his father’ mean? It comes to teach us that they brought them to the border of Jerusalem and buried them there. Zela is next to Jerusalem, as it says “And Zelah, Eleph, and the Jebusite, which is Jerusalem…” (Yehoshua 18:28) ‘and they did all that the king commanded’ And what did the king command? He commanded that they carry Shaul’s casket from tribe to tribe. As Shaul’s casket entered each tribe’s territory all the men, women and children came out in order to perform an act of loving kindness to Shaul and his sons and thereby all of Israel would fulfill its obligation to loving kindness. This went on until they reached the land of his portion on the border of Jerusalem. Since the Holy One saw that they did loving kindness to Shaul and fulfilled the judgement of the Givonites He was immediately filled with mercy and sent rain upon the land, as it says “And God was entreated for the land after that.” (Shmuel II 21:14) From this we learn how close the Holy One brings those that are far away, even though they converted not for the sake of heaven. There is no need to even mention how he draws near righteous converts, “O Lord, all the kings of the earth will acknowledge You…” (Tehillim 138:4)
והתניא אחוזתכם אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים אמר ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ואע"ג דכרכים נינהו אימא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה
Has it not been taught: “…upon a house in the land of your possession,” (Vayikra 14:34) which means that the house of the land of your possession can become defiled through leprosy, but Jerusalem cannot. R’ Yehudah said ‘I have only heard that the place of the Sanctuary (mikdash) is unaffected by the law of leprosy? That implies that synagogues and houses of learning are subject to the law of leprosy, even though they are in large cities! Read it as: R’ Yehudah said ‘I have only heard that sacred places (mekudash) are not subject to the law of leprosy. What principle are they disputing? The first Tanna holds Jerusalem was not divided among the tribes and R’ Yehudah holds Jerusalem was divided among the tribes, the basis of their argument is another argument between Tannaim, for it has been taught: What was in the portion of Yehudah? The Temple mount, the cells, the courts. And what was in the portion of Benyamin? The Hall, the Palace and the Holy of Holies. And a strip of land protruded from Yehudah's portion and went into Benyamin's portion, and on this the Holy Temple was built — Benyamin the Righteous longed to swallow it every day as it is written: “He protects him all day long…” (Devarim 33:12) therefore he merited to be the host of the Omnipotent, as it is said “…and He dwells between his shoulders." (ibid.) This Tanna holds that Jerusalem was not divided among the tribes, for it has been taught: One does not rent houses in Jerusalem, because the city does not belong to the inhabitants. R’ Elazar bar R’ Shimon said: Nor any beds. Therefore the innkeepers take the skin of the sacrificial animals even by force. Abaye said ‘learn from this that it is the custom for a man to leave to his host the empty wine pitcher and the hide.’
ודמה טעון שתי מתנות: היכי עביד אמר רב נותן וחוזר ונותן ושמואל אמר מתנה אחת כמין גמא נותן כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת ת"ל סביב אי סביב יכול יקיפנו כחוט ת"ל וזרקו הא כיצד כמין גמא (ודמה טעון) שתי מתנות שהן ארבע ר' ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן (ויקרא ח, טו) סביב מה להלן פיסוק וארבע מתנות אף כאן פיסוק וארבע מתנות אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות אף כאן ארבע מתנות על ארבע קרנות אמרת עולה טעונה יסוד וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה שנאמר (דברים לג, יב) ובין כתפיו שכן מיתיבי עולת העוף כיצד היתה נעשית היה מולק את ראשה ממול עורפה ומבדיל וממצה דמה על קיר המזבח ואי אמרת לא היה לה יסוד באוירא בעלמא הוא דקא עביד אמר רב נחמן בר יצחק אימר כך התנו אוירא דבנימין קרקע דיהודה
And its blood requires two applications which are four. How does one do it? ... Rav said ‘He applied it and applied it again. Shmuel said ‘He made a single application in the shape of a Greek Gamma. This is an Tannaitic argument: Is it possible that he sprinkles it with a single sprinkling? The verse states “…around…” (Vayikra 1:5). If around, you might think that he must circle it with blood like a thread? Therefore the verse says “…and dash the blood upon the altar…” ... How then is it done? Its blood requires two applications in the shape of a Greek Gamma, which constitute four. R’ Yishmael said ‘around’ is said here, and ‘around’ (Vayikra 8:15) is said elsewhere: just as there it means four separate applications, so too here it means four separate applications. If so, just as there it means four applications on the four horns, so here too it means four applications on the four horns? You can answer: The burnt-offering needs the base, and the south-east horn had no base. What was the reason? R’ Elazar said ‘Because it was not in the portion of the ‘ravener’ (see Bereshit 49:27) For R’ Shmuel ben R’ Yitzchak said ‘The altar ate into a cubit of Yehudah’s portion. R’ Levi bar Hama said in the name of R’ Hama bar R’ Chanina ‘A strip went out from Yehudah’s portion and entered Benyamin's portion, because of which the righteous Benyamin grieved every day, wishing to take it, as it is said “… He protects him all day long…” (Devarim 33:12) Therefore Benyamin the righteous merited to be the host to the Holy One, as it is said ... “…and He dwells between his shoulders.” (ibid.) ... They brought an objection: How was the burnt-offering of a bird sacrificed? He pinched off its head close by its neck and divided it, and drained out its blood on the wall of the altar. If you say that it had no base, did he apply it in the air? R’ Nachman bar Yitzchak said ‘One could say that they made a condition that the air-space should count as Benyamin's and the ground as Yehudah’s.
(תהלים סח) למה תרצדון הרים גבנונים - ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא רבי יוסי הגלילי פתר קרא בהרים. בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני, היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו: זה אומר עלי התורה ניתנת, וזה אומר עלי התורה ניתנת. תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא, הה"ד (ירמיה מו): חי אני נאם ה' וגו', כי כתבור בהרים. זה אומר: אני נקראתי! וזה אומר: אני נקראתי! אמר הקדוש ברוך הוא: למה תרצדון הרים וגו', כולכם הרים, אלא כולכם גבנונים, היך מה דאת אמר: (ויקרא כא): או גבן, או דק. כולכם, נעשה עבודת כוכבים על ראשיכם, אבל סיני, שלא נעשה עבודת כוכבים עליו, (תהלים סח): ההר חמד אלהים לשבתו. (שמות יט) וירד ה' על הר סיני, אף על פי כן, אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים. רבי עקיבא פתר קרא בשבטים. בשעה שאמר שלמה לבנות ב"ה, היו השבטים רצים ומדיינים אלו עם אלו. זה אומר בתחומי יבנה, וזה אומר בתחומי יבנה. אמר להם הקב"ה: שבטים! למה תרצדון כולכם? שבטים, כולכם צדיקים, אלא גבנונים. מהו גבנונים? גנבים כולכם הייתם, שותפין במכירתו של יוסף, אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף, (תהלים סח): ההר חמד אלהים לשבתו. וכן אתה מוצא, שקודם לארבע מאות ושבעים שנה, בני קרח מתנבאין עליה, שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימין, הה"ד (תהלים פד): נכספה וגם כלתה נפשי. וכן הוא אומר (שם קלב): הנה שמענוה באפרתה וגו'. ר' יהודה אומר: ביהמ"ק נבנה בתוך חלקו של יהודה, דכתיב (שמואל א יז): אפרתי מבית לחם יהודה. רבי שמעון אומר: בתוך של מי שמתה באפרתה. ומי מתה באפרתה? רחל. יכול בתוך חלקו של יוסף, שהוא מבניה? ת"ל: (תהלים קלב) מצאנוה בשדי יער, בתוך חלקו של מי שנמשל כחית היער. ומי נמשל כחית היער? בנימין, דכתיב: בנימין זאב יטרף:
[“Benjamin is a wolf, he will prey…” (Bereshit 49:27)] “Why do you lurk, you lofty mountains, for the mountain that God desired for His dwelling?” (Tehillim 68:17) R’ Yosi haGalili and R’ Akiva: R’ Yosi haGalili explained the verse as referring to the mountains. At the moment when the Holy One came to give the Torah on Sinai the mountains came running and arguing with each other. This one said ‘the Torah will be given on me!’ and this one said ‘the Torah will be given on me!’ Mount Tabor came from Bet Elim and Mount Carmel from Espamia, this is what is written “As long as I live, says the King, Whose name is the Lord of Hosts, that as sure as Tabor is among the mountains, and Carmel is by the sea, it shall come about.” (Yimiyahu 46:18) This one said ‘I was called!’ and this one said ‘I was called!’ The Holy One said ‘Why do you lurk, you lofty mountains?’ You are all high mountains, but what does lofty (gavnunim) mean? As it says “…or one with long eyebrows (gibein), or a cataract…” (Vayikra 21:20) Idolatry was done on all of you, but Sinai upon which idolatry was never done “…the mountain that God desired for His dwelling,” (Tehillim 68:17) “The Lord descended upon Mount Sinai…” (Shemot 19:20) Nevertheless, “…Even the Lord will dwell [there] forever,” (Tehillim 68:17) refers to the eternal House. R’ Akiva explained the verse as referring to the tribes. At the moment when Shlomo said to build the Holy Temple, the tribes came running and arguing with each other. This one said ‘in my portion it will be built!’ This one said ‘in my portion it will be built!’ The Holy One said to them ‘tribes, why are you lurking? All of you are tribes, all of you are righteous – but lofty (gavnunim). What is gavnunim? Ganavim (thieves). You were all partners in the sale of Yosef; but Benyamin, who did not participate in the sale of Yosef, “…he mountain that God desired for His dwelling.” (Tehillim 68:17) So we find that four hundred and eighty years before hand the children of Koarch prophesied on this, that in the future it would be in the portion of Benyamin as it says “My soul yearns, yea, it pines for the courts of the Lord…” (Tehillim 84:3) So too it says “Behold we heard it in Ephrath…” (Tehillim 132:6) R’ Yehudah says ‘the Holy Temple was built in the portion of Yehudah, as it is written “…Ephrathite man from Bethlehem of Judah…”’ (Shmuel I 17:12) R’ Shimon says ‘in the portion of the son of she who died in Ephrathah. And who died in Ephrathah? Rachel. Perhaps it was in the portion of Yosef who is also among her sons? The verse says “…we found it in the fields of the forest.” (Tehillim 132:6) In the portion of the one who is compared to a beast of the forest, and who is so compared? Benyamin, as it is written “Benjamin is a wolf, he will prey…” (Bereshit 49:27)
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 486
(כ"ב) לבנימין אמר ידיד ה' (דברים ל"ג). כתוב אחד אומר ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט"ו) וכתוב אחד אומר ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני בנימין (שופטים א'), אם בני בנימין למה בני יהודה ואם בני יהודה למה בני בנימין? אלא שהיתה ירושלם לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין, שנאמר וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם וגו' זאת נחלת בני בנימין (יהושע י"ח), ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש (שופטים א') ועזבוה חרבה, אבל ירושלם התחתונה שהיתה לבנימין לא אבו בני בנימין להורישם והיתה עומדת עד ימי דוד, שכן כתיב ואת היבוסי לא הורישו בני בנימין וזו העיר התחתונה שנאמר בספר הזה ולא אבה האיש ללון וגו' ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם וגו' לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י"ט). ועוד זו היא שנלחם בה דוד בשנת שמונה למלכו שנאמר וילך המלך ואנשיו ירושלם וגו' ויאמרו יושבי יבוס וגו' (ש"ב ה', דהי"א =דברי הימים א'= י"א). וכשלכד אותה דוד התחיל לבנות ירושלם העליונה ועשה חומה אחת בהיקף וסיבב לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן לשם אחד ירושלם, שנאמר ויבן הערי /העיר/ מסביב (דהי"א =דברי הימים א'= י"א), בה נטה אוהל לארון, ובאותה ירושלם בנה דוד את המזבח בגרן ארונה היבוסי בגזרת המקום לעצור המגפה שנאמר ומלאך ה' אמר אל גד וגו' (דהי"א =דברי הימים א'= כ"א). בירושלם התחתונה שהיתה בגבול בנימין נבנה בית המקדש בימי שלמה לקיים מה שנאמר לבנימין אמר ידיד ה' וגו' (דברים ל"ג). הר המוריה זה ירושלם שנאמר ויחל שלמה לבנות הבית לה' בירושלם בהר המוריה (דהי"ב =דברי הימים ב'= ג'). יהי רצון מלפני ה' אלהי ואלהי אבותי שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך אמן סלה
Otzar Midrashim Pinchas ben Yair p.486
“And of Benjamin he said, The Lord's beloved…” (Devarim 33:12) One verse says “As for the Jebusites the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out…” (Yehoshua 15:63) and another verse says “And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites that inhabited Jerusalem…” (Shoftim 1:21) If it was Benyamin then why does it mention Yehudah, and if it was Yehudah then why does it mention Benyamin? Rather, inside Jerusalem were two cities – the upper and the lower. The upper one fell out within the allotment of Yehudah and the lower one within the allotment of Benyamin, as it says “And Zelah, Eleph, and the Jebusite, which is Jerusalem…” (Yehoshua 18:28) After the death of Yehoshua, the children of Yehudah went and took their portion, putting the city to fire and leaving it desolate. But the lower city of Jerusalem was in the portion of Benyamin, and they were not willing to drive out the inhabitants. Therefore it stood until the time of David, as it is written ‘And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites.’ This refers to the lower city, as it says in the book of Shoftim “But the man did not want to lodge, and he arose and departed, and came over against Jebus, which was Jerusalem… And his master said to him, "We will not turn aside into (this) city of heathens…” (Shoftim 19:10-12) Furthermore, this is the city which David fought against in the eight year of his reign, as it says “And the king and his men went to Jerusalem to the Jebusites…” (Shmuel II 5:6) When David captured it he began to build the upper city of Jerusalem and he built a wall which surrounded the upper and lower portions and made them into one city called Jerusalem, as it says “And he built the city from around…” (Divre HaYamim I 11:8) There he placed the tent for the Ark of the Covenant, and in that Jerusalem David built the altar on the threshing floor of Arvana the Jebusite by command of Gd in order to stop the plague, as it says “And the angel of the Lord said to Gad…” (Divre HaYamim I 21:18) In the lower Jerusalem, which was in the portion of Benyamin, the Holy Temple was built in the days of Shlomo in order to fulfill that which it says “And of Benjamin he said, The Lord's beloved…” (Devarim 33:12) Mount Moriah is Jerusalem, as it says “And Solomon commenced to build the House of the Lord in Jerusalem on Mount Moriah…” (Divre HaYamim II 3:1) May it desirable before my Gd and the Gd of my fathers that the Holy Temple be rebuilt speedily in ou days, and make our portion in your Torah. Amen, selah!