כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה׃
But unto the place which the LORD your God shall choose out of all your tribes to put His name there, even unto His habitation shall ye seek, and thither thou shalt come;
לשכנו תדרשו. זה משכן שילה:
לשכנו תדרשו AFTER HIS RESIDENCE SHALL YE INQUIRE — This refers to the Tabernacle at Shiloh.
וטעם לשכנו תדרשו שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיהו ב ג) כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיהו נ ה) ובספרי (ראה ח) תדרשו דרוש על פי הנביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד וכו' ועל דרך האמת לשכנו תדרשו לכבודו תדרשו ובאת שמה לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל וממנו אמרו חכמים "שכינה"
you shall inquire after His dwelling – You will come to Him from faraway places and ask, where is the way to the House of Gd? A each one will say to his fellow “…come, let us go up to the Lord's mount, to the house of the God of Jacob…” (Yeshayahu 2:3) Just as “They shall inquire of Zion; their faces are directed hitherward…” (Yirmiyahu 50:5) And in the Sifre (Re’eh 8) it says: ‘you shall inquire,’ this means you should inquire from the mouth of the prophet. Perhaps one should wait until the prophet speaks to them? The Torah says ‘you shall inquire after His dwelling and come there.’ Seek and find and afterwards the prophet will say to you, and so you find with David, etc… In the way of true understanding ‘you shall inquire after His dwelling’ means you shall seek His glory, ‘and come there’ to see the face of the Master, the Lord Gd of Israel. It is from here that the Sages employed the word shechina.
But only to the place which the Lord your God shall choose from all your tribes – This place is Mount Moriah, which was known and famous among the nations because they knew its elevated status through received tradition. It need not even be mentioned that Israel in the wilderness knew this place through the forefathers, as the binding of Yitzchak took place there. In the Guide to the Perplexed (3, 45) the Rambam gave three explanations of why the text called it simply ‘the place’ and did not explicitly name it as Mount Moriah, famous and known to all. First - if the nations had known that there prayer is received and offerings find favor, each nation would have wanted to seize it, causing great struggle and bloodshed between the nations. Second – since the Canaanites dwelling in the land knew that in the future Israel would inherit their land and serve Gd and offer sacrifices in that place, they would have destroyed it to the extent that they could. Third – the tribes would have argued with each other, each one seeking that this place be included in his portion of the land. This would have cause dissention among them just as the desire for the priesthood did. Therefore the Torah hid this place and simply called it ‘the place.’ There is no need to mention that it was hidden from the nations, but rather even from Israel, because even though everyone knew the greatness of Mount Moriah they did not know that it was the place which the Lord would choose. you shall inquire after His dwelling – You should seek His glory which dwells there. From here the Sages derived the word shechina, in reference to glory, as in “And the glory of the Lord rested on Mount Sinai…” (Shemot 24:16) and “…so that His glory dwell in our land.” (Tehillim 85:10) This is said in reference to Shiloh.
אל המקום בא''ת ב''ש ת''כ צידפ''י בגי' זהו ירושלים:
To the place – When one transforms the letters of this phrase through atbash (a code which substitutes the last letter of the alphabet for the first, the second last for the second, etc…) the resultant word has the numeric value of ‘this is Jerusalem’ (Sifre). The numeric value of place (makom) is the same as to Zion (l’tzion).
אלשיך על דברים פרשת ראה פרק יב פסוק ה
עוד יתכן כיוון ענין אחר ובו ימשכו כל הכתובים הבאים כאשר יבא ביאורם בס"ד. והוא, כי הנה ידענו מרבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה) כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה שנאמר (שמות טו יז) מכון לשבתך מכוון לשבתך הוא בית המקדש של מעלה שבזבול, ועל כן בהבנות בית המקדש למטה בהר המוריה המכוון כנגד של מעלה, מתייחסים לבונים: והוא מאמר שלמה בחכמתו באומרו (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך, לומר, שבנה בנין כמו של מטה ושל זבול אשר לו יתברך. וכן אמרו ז"ל (עיין זוהר במדבר) כי כשהיה הכהן משרת למטה היה מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו היה משמש בבית המקדש העליון בעולם העליון. וכן הנכנס בשל מטה כאילו נכנס בשל מעלה, כמאמרנו על פסוק (תהלים קלב ז) נבואה למשכנותיו. לומר, נבואה כאחד לשני משכנותיו, שבבואנו לשל מטה יחשב לנו כבאים בשל מעלה. וגם הוא מאמרנו על פסוק (תהלים קכב ג) ירושלים הבנויה כעיר כו', לומר, כי הנה יש בית המקדש של מעלה ובית המקדש של מטה, וכן ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, וכאשר הבא אל בית המקדש של מטה יחשב כבא אל של מעלה, כן הבא אל ירושלים של מטה הוא כבא אל ירושלים של מעלה. וזה מאמר הכתוב ירושלים הבנויה כו', לומר, הנה יש שתי ירושלים אחת בנויה ואחת רוחנית מחוברת ומכוונת אל של מטה, ואמר הנה ירושלם הבנויה שהיא של מטה, עיר שחוברה לה היא הרוחנית ומכוונת כמחוברת לה, הם כאילו הם יחדו כאילו של מעלה גם היא של מטה ממש, באופן ששם עלו שבטים שלא בלבד עלו שבטים בירושלים של מטה, כי אם גם שם בעיר שחוברה לה שהיא ירושלים של מעלה הנזכר, עלו שבטים. נמצאו היו בשני עולמות כאחד בשל מעלה ובשל מטה. ואינו מן התימה כי הלא הם שבטי יה מתייחסים אל שם יה הכולל שני עולמות כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר (תוס' ברכות נא א ד"ה זוכה): ובזה נבא אל הענין, אמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם, כי גם שבבית המקדש של מטה אין שכנו שם בעצם כי אם בשל מעלה כמו שאמרו ז"ל מכון לשבתך, כי רק שבתו לא יתייחס אלא בשל מעלה, אך בשל מטה אינו רק ששם שמו יתברך שם. עם כל זה אל תחשבו שבשבתכם בבית המקדש של מטה אין לכם חלק בשל מעלה. כי הלא לשכנו שהוא של מעלה תדרשו איה מקום שבתו יתברך אשר הוא שוכן כי שם הוא עיקר שכנו. וגם זה הוא אמת כי ובאת שמה כי בשכנו ממש אתה בא. והוא, כמו שכתבנו כי איכות של מעלה מתלבש בשל מטה, באופן שהבא אל התחתון הרי הוא כאילו בא אל העליון, כי על כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כו' (אבות פרק ה משנה ה): או שיעור הכתוב מעין האמור, והוא על דרך מאמרנו על פסוק (תהלים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. והוא, כי לא היו אומרים בית המקדש נלך, רק בית ה', כאילו בבית המקדש של מעלה היו חפצים ללכת. ושמחתי כי היה עולה על רוחם כי בשל מטה הוא גם כן בית ה' העליון, כי בצד מה אמת הוא כי אין צריך לומר בבית המקדש כי אם בירושלים עצמה העומד בה כעומד בירושלים של מעלה. כי הנה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים שהוא בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה כאחד, כי איכות העליונה נשפעת בתחתונה. ועל דרך זה הוא בבית המקדש מקל וחומר. ועל דרך זה יאמר הנה בשאלכם על בית המקדש לשכנו תדרשו, כי לא תאמרו איה בית המקדש רק איה שכנו אשר לפי האמת אין זה רק העליון, אך עם כל זה בצד מה הנה כי כן יהיה, כי הלא ובאת שמה כי כל כך שפע העליון ישרה למטה כי הלא לבא שמה בשכנו העליון תתייחס:
Alshich Devarim 12:5
It is further possible to say that the intention here is about something else toward which all the coming verses are drawn, as will be seen in their explanation, with Gd’s help. That is, it is known from our Rabbis (Yerushalmi Berachot 84:5) that the Holy Temple below is aligned with the Holy Temple above, as it says “…the place of your dwelling…” (Shemot 15:17), meaning – ‘aligned with your dwelling’ which is the Holy Temple above that is on the level of zevul. Therefore, in the building of the Holy Temple below on Mount Moriah, which is aligned with that above, we relate to the builders. This is the statement of Solomon, in his wisdom, when he said “I have surely built You a house to dwell in (bet zevul); a settled place for You to dwell in forever.” (Melachim I 8:13) This is to say, I built a building below like that in zevul which is His. It is further said (see Zohar Bamidbar) that when the priest did the service below, the Holy One considered it as if he had served in the upper Holy Temple which is in the higher world. So too, one who enters the lower one is as if they entered the higher one, as we said concerning the verse “Let us come to His Tabernacles…” (Tehillim 132:7) This means, let us go as one into His two Tabernacles, because when we enter the one below it is considered as if we entered that above. This is also what we said about the verse “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Tehillim 122:3) This is to say that there is a Holy Temple above and a Holy Temple below, and a Jerusalem above and a Jerusalem below and just as one who enters the Holy Temple below is considered as if they entered that above, so too one who enters Jerusalem below is considered as if they entered Jerusalem above. This is what the verse means ‘the built-up Jerusalem,’ that there is one which is physically built and another spiritual one which is connected and aligned with the one below. It says ‘built-up Jerusalem’ which is the one below, ‘a city that was joined’ which is spiritual, aligned and connected to it. They are as if they are together, as if that above is actually below, in a such a fashion that the tribes went up there – not just that the tribes went up to the Jerusalem below, but rather they also went up to the Jerusalem above which is connected to it. We find that they were in two worlds as one, that below and that above. This is not unbelievable, because are they not the tribes of Gd (shivte yah) who are related to the name Yud-hey which includes two worlds? “…for in Yah the Lord, is the Rock of eternity,” (Yeshayahu 26:4) don’t read it as Rock (tzur) but rather as Shaper (tzar). (see Tosofot Berachot 51a “zocheh”) And through this we can come to the point. The verse says “But only to the place which the Lord your God shall choose…to set His Name there” (Devarim 12:5) because he does not actually dwell in the Holy Temple below, but rather in the one above, as the Sages said concerning “…the place of your dwelling…” (Shemot 15:17) that His dwelling only relates to that above, but below He only places His blessed name. Nevertheless, one should not think that when they dwell in the Temple below that they have no portion in that above. Does it not say ‘after His dwelling’ which is above, ‘you shall inquire’ – where is the place of His rest where He dwells because there is His primary dwelling. This is also the truth, ‘and come there’- that you shall come to His actual dwelling. That is, as we wrote, the quality of above is clothed in that below, in such a manner that one who comes into the lower one is as if he came into the higher. This is why “they stood crowded together and prostrated themselves with spaciousness, and no one ever said to their fellow, the place is to crowded for me…”(Pirke Avot 5:5) Or one can grasp the verse according to what we already said regarding the verse “I rejoiced when they said to me, "Let us go to the house of the Lord." (Tehillim 122:1) They did not say ‘let us go to the Holy Temple’ but rather ‘to the house of the Lord’ as if they desire to go to the Holy Temple above. ‘I rejoiced’ because it arose within their spirits the notion that the one below is also the house of Gd above, because in some respect this is true. There is no need to say this about the Holy Temple, but rather even in Jerusalem itself one who stands there is as if they are standing in Jerusalem above. “Our feet were standing within your gates, O Jerusalem,” (Tehillim 122:2) in two gates – the one below and the one above as one, because the quality of the upper is poured out into the lower. According to this reasoning this relationship exists all the more so between the Temple above and that below. In the same way it is said when one seeks the Holy Temple ‘you shall inquire after His dwelling.’ They will not say ‘where is the Holy Temple?’ but rather ‘where is His dwelling’ which in truth is only above. Nevertheless, in some sense, so it will be because does it not say ‘and come there,’ because so much of the outpouring of the upper rests upon the lower that to come there refers to His dwelling on high.
רש"ר הירש דברים פרשת ראה פרק יב פסוק ה
כי אם וגו'. אין די שלא תשחיתו דבר הנושא את שם אלהיכם, אלא המקום אשר - יבחר ה' - לשום את - שמו שם יהיה המרכז שהכל ירוממוהו והוא יזמין את כולכם לאיחוד לאומי עם ה' ותורתו. ונאמר כאן מיד שהקדשת המקום לשאת את שם ה' לא תיעשה כמנהג הגויים, שנצטווינו כאן לאבד את מקדשיהם בארץ ישראל. אל נקבע את המקום הזה כראות עיננו הסובייקטיבית, אלא הקדשת המקום תהיה תלויה בבחירתו המפורשת של ה'. לא אנחנו נקדיש מקום לה' אלא ה' יסמן לנו את המקום שהוא קבע למקדשו, ובו ניוועד עם ה' במקדשו:
R’ Shimshon Raphael Hirsch Devarim 12:5
But only to the place – It is not enough that you not destroy that which carries the name of your Gd, but rather the place which the Lord will choose to place his name, there will be the center which all will elevate and which will invite you all to national unity with Gd and His Torah. It says here immediately upon sanctifying the place to carry the name of the Lord that you may not do as the customs of the nations, that we were commanded here to destroy their sanctuaries in the land of Israel. Don’t establish this place as our subjective vision would indicate, rather the sanctification of the place will be dependent on Gd’s explicit choice. We will not sanctify a place to Gd, rather Gd will indicate to us the place He has fixed for His Sanctuary, and there we will meet with Gd in his Holy Temple.
ספרי דברים פרשת כי תבוא פיסקא רצח
והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זה שילה ובית עולמים.
Sifre Devarim Ki Tavo 298
and you shall go to the place the Lord, your God, will choose (Devarim 14:25) – This is Shilo and the Eternal House (the Temple)
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא סב
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר +תהלים קלב א - ה+ זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר +ש"ב כד יח+ ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר +דה"ב ג א+ ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו. כתוב אחד אומר +דב' יב יד+ באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימן לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מי אכלו כל אותן השנים בני קיני חתן משה אכלוהו שנאמר +שופטים א טז+ ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנאמר +דה"א ב נה+ ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים. דבר אחר כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. דבר אחר באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם. הרי הוא אומר +ש"ב כד כד+ ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, הם שנים עשר שבטים נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים.
Sifre Re’eh 62
But only to the place which the Lord your God shall choose from all your tribes (Devarim 12:5) – Seek it at the mouth of a prophet. Perhaps you should wait until the prophet comes and tells you? The Torah says “…you shall inquire after His dwelling and come there.” (Devarim12:5) Seek, find and afterwards the prophet will tell you. So we find with David, as it says “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob; That I shall not come into the tent of my house, and I shall not go up on the bed that was spread for me. I shall not give sleep to my eyes nor slumber to my pupils, Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Tehillim 132:1-5) From where do we know that he only acted according to the word of a prophet? As it says “And Gad came to David on that day, and said to him, "Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite." (Shmuel II 24:18) And it says “And Solomon commenced to build the House of the Lord in Jerusalem on Mount Moriah, where He had appeared to his father David…” (Divre HaYamim II 3:1) One verse says “… in one of your tribes…” (Devarim 12:14) and another says “…from all your tribes…” (Devarim 12:5) How were both of these verses fulfilled? The tribes knew that in the future the Chosen House would be built in the portion of Yehudah and Benyamin, so they set aside (in exchange) the fat portion of Jericho. Who ate its produce all those years (before it was built)? The children of Keni, the father-in-law of Moshe ate it, as it says “And the children of Keni, the father-in-law of Moses, went up from the city of date palms…” (Shoftim 1:16) but after the House was built the moved on from there. These are the words of R’ Shimon. R’ Yehudah says that they went to Yavetz to learn Torah, as it says “And the families of scholars, those who dwelt with Jabez: Tirathites, Shimathites, Suchathites; they are the Kinites…” (Divre HaYamim I 2:55) Another explanation: one verse says ““… in one of your tribes…” (Devarim 12:14) and another says “…from all your tribes…” (Devarim 12:5) This means that the money was from all of your tribes, but the Chosen House was built in the portion of only one of them. Another explanation: ‘in one of your tribes’ refers to Shilo, ‘from all of your tribes refers to Jerusalem. Behold it says “And David bought the threshing-floor and the oxen for fifty shekels of silver,” (Shmuel II 24:24) and another verse says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25) How were both of these verses fulfilled? There are twelve tribes - he took fifty shekels from each tribe which makes six-hundred between them all.
תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה כשהוא אומר (שמות יז, טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר (דברים יב, י) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז, א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב וכתיב (שמואל ב ז, ב) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'
It was taught: R’ Yosi says ‘Three commandments were given to Israel when they entered the land; [i] to appoint a king; [ii] to destroy the seed of Amalek; [iii] and to build themselves the Chosen House (the Temple) and I do not know which of them comes first. When it is said “The hand upon the throne of the Lord, the Lord will have war with Amalek from generation to generation,” (Shemot 17:16) we learn that the appointing of a king comes first, because ‘throne’ indicates a king, as it is written “Then Shlomo sat on the throne of the Lord to rule.” (Divre HaYamim I 24:23) But I still do not know which of the other two comes first, building the Chosen House or destroying the seed of Amalek. When it is written “and He will give you rest from all your enemies surrounding you, and you will dwell securely. Then it shall come to pass that the place which the Lord your God shall choose…” (Devarim 12:10-11) it means that the extermination of Amalek is first. And so it says about David “And it came to pass, when the king dwelt in his house, and the Lord had given him rest round about from all his enemies,” and it is further written “That the king said unto Nathan the prophet; ‘See now, I dwell in a house of cedar, but the ark of God dwells within the curtains.’” (Shmuel II 7:1-2)
מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק יז
[ד"א איש איש מבית ישראל], זה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו' (תהלים נא כ כא), משל למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה ולא בית, ולקח אשה אמר לבני משפחתה הביאו אותה לחנות, אחר שהביאו אותה לחנות, עמד מיד ובנה לה בית, התחילו מביאים קרובותיה מנחה לחנות, אמר להם הוליכו את המנחה לבית, כך כל ימים עד שלא העמיד משה את אהל מועד, היו הקרבנות קרבים בכל מקום, משנבחר בית עולמים נאסרו הקרבנות בכל מקום ליקרב, חוץ מבית עולמים, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם (אל המקום) [במקום אשר יבחר ה' וגו'] (דברים יב יג יד), והיכן המקום אשר בחר, זו ירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תהלים קל"ב י"ג), לפיכך מזהיר משה את ישראל ואמר איש איש מבית ישראל וגו':
Midrash Aggadah Achre Mot 17
[Another explanation: Any man of the House of Israel], this is what the verse says “With Your will, do good to Zion; build the walls of Jerusalem. Then You will desire sacrifices of righteousness, a burnt offering and a whole offering; then they will offer up bulls on Your altar.” (Tehillim 51:20-21) To what is this comparable? To a man of great wealth who had no wife or home. When he married, he said to her family – bring her to my store. After they brought her to the store, he immediately got up and built her a home. Her relatives began to bring gifts to the store and he said to them – bring the gifts to the house. So too, all the days before Moshe erected the Tent of Meeting sacrifices were offered in any place, but once the Eternal House was chosen it was forbidden to offer sacrifices anywhere other than there, as it says “Beware, lest you offer up your burnt offerings any place you see. But only in the place the Lord will choose in one of your tribes…” (Devarim 12:13-14) And where is the place which He chose? Jerusalem, as it says “For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Tehillim 132:13) Therefore Moshe warned Israel, saying “Any man of the House of Israel …” (Vayikra 17:3)
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת שופטים דף כט עמוד א
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. על הוריות בית דין הגדול שבירושלים חייב מיתה. ואין חייבין מיתה על הוריות בית דין שביבנה:
Pesikta Zutra Devarim Shoftim 29a
“And you shall do according to the word they tell you, from the place the Lord will choose…” (Devarim 17:10) One is liable for death for transgressing the instructions of the high court which sits in Jerusalem, but one is not liable for death for transgressing the instructions of the court in Yavne.
ה'מצוות' אשר כלל אותם הכלל העשירי הם אשר ספרנום ב"הלכות בית הבחירה" ו"הלכות כלי המקדש והעבודים בו" ו"הלכות ביאת המקדש" וכבר הגדנו תועלת זה הכלל על דרך כלל: וידוע ש'עובדי עבודה זרה' היו מכוונים לבנות היכליהם ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם "על ההרים הרמים" ולזה בחר 'אברהם אבינו' ע"ה 'הר המוריה' בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם ופירסם שם יחוד האלוה. ויחד המערב ש'קודש הקודשים' במערב - והוא ענין אמרם "שכינה במערב" ובארו רבותינו 'ז"ל' ב'גמרא יומא' ש'אברהם אבינו' יחד המערב - רצוני לומר 'בית קודש הקודשים'. וסיבת זה אצלי - שמפני שהיה הדעת המפורסם אז בעולם - עבודת השמש ושהוא האלוה אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח ומפני זה פנה 'אברהם אבינו' למערב ב'הר המוריה' - רצוני לומר ב'מקדש' - עד שישים אחוריו לשמש. הלא תראה 'ישראל' בעת כפרם ושובם לדעות הקודמות הרעות ההם מה עשו? "אחוריהם אל היכל יי ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש". והבן זאת הפליאה - ואין ספק אצלי גם כן שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל 'משה רבינו' ואצל רבים שאברהם בנבואה היה ידוע אצל 'משה רבינו' ואצל רבים שאברהם צווה אותם שיהיה זה בית עבודה - כמו שבאר המתרגם ואמר "ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם יי הכא יהון פלחין דריא וגו'". ואשר לא התבאר ב'תורה' ולא נזכר בפרט אבל רמז אליו ואמר "אשר יבחר יי וגו'" יש בו אצלי שלש חכמות. האחת מהן - שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה; והשנית - שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם; והשלישית והיא החזקה שבהם - שלא יבקש כל 'שבט' היותו 'בנחלתו' ולמשל בו והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת ה'כהונה' - ולזה באה המצוה שלא יבנה 'בית הבחירה' אלא אחר 'הקמת מלך' עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת - כמו שבארנו ב"ספר שופטים": וידוע שהאנשים ההם היו בונים היכלות לכוכבים והיו משימים בהיכל ההוא הצורה שהיו מסכימים לעבדה - רצוני לומר צורה מיוחסת לכוכב אחד או לחלק מגלגל. וצונו אנחנו שנבנה היכל לו ית' ונשים בו ה'ארון' שיש בו 'שני לוחות' שבהם 'אנכי ולא יהיה לך'. - וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה שאם אין נביא - אין תורה; והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות ה'מלאך' "ויקרא מלאך יי" "ויאמר לה מלאך יי" - וזה הרבה מלספור - עד ש'משה רבינו' תחילת נבואתו היתה ב'מלאך' "וירא אליו מלאך יי בלבת אש". הנה התבאר שאמונת מציאות המלאכים קודמת לאמונת הנבואה ואמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה. - וכאשר סכלו אנשי הצאבה מציאות האלוה ית' וית' וחשבו שהנמצא הקדום אשר לא ישיגהו העדר כלל הוא הגלגל וכוכביו ושכוחות שופעות ממנו על הצלמים וקצת האילנות - רצוני לומר ה'אשרות' - חשבו שהצלמים והאילנות הם אשר ישימו דברי הנבואה בפי הנביאים וידברו עמם בחזון ויודיעו אותם מה שיועיל ומה שיזיק. - כמו שבארתי לך מדעתם ב'נביאי הבעל ונביאי האשרה'. וכאשר התבאר האמת לחכמים ונודע במופת שיש נמצא שאינו גוף ולא כח בגוף הוא האל האמיתי ושהוא אחד ושיש גם כן נמצאות אחרות נבדלות שאינם גופות והם ששפע עליהם טובו ואורו ית' והם המלאכים (כמו שבארנו) ואלו הנמצאות כולם הם זולת הגלגל וכוכביו - ונודע באמת שהמלאכים ההם הם אשר ישימו דבר אמת בפי הנביאים לא הצלמים וה'אשרות'. הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשכת אחר אמונת מציאות האלוה ובה תתכן הנבואה והתורה. ולחיזוק אמונת זאת הפינה צוה האלוה ית' לעשות על ה'ארון' צורת 'שני מלאכים' - לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון אשר הוא דעת אמיתי שני לאמונת מציאות האלוה והוא התחלה לנבואה ולתורה ומבטל 'עבודה זרה' - כמו שבארנו. ואילו היתה צורה אחת - רצוני לומר 'כרוב אחד' - היה בו הטעאה שהיו חושבים שהיא - צורת האל הנעבד כמו שהיו עושים 'עובדי עבודה זרה' או שהמלאך הוא איש אחד גם כן והיה זה מביא לקצת שניות; וכאשר עשה 'שני כרובים' עם באור "יי אלוקינו יי אחד" התבאר קיום הדעת במציאות המלאכים ושהם רבים והיה הענין בטוח מתעות בהם בני אדם שיחשבו שהם אלוה - אחר שהאלוה אחד והוא ברא אלו הרבים: ואחר כן הושמה 'מנורה' לפניו לכבוד ולתפארת לבית - כי הבית שדולק בו הנר תמיד הנסתר בפרוכת יש לו בנפש מעלה גדולה. וכבר ידעת חיזוק התורה באמונת גדולת ה'מקדש' ויראתו עד שיגיע לאדם מדת הענוה והחמלה ורכות הלבב כשיראהו - ואמר "ומקדשי תיראו"; וסמכו ב'שמירת שבת' - לחזק 'יראת המקדש'. והצורך ל'מזבח הקטורת' ומזבח העולה וכליהם מבואר. אבל ה'שולחן' והיות עליו הלחם תמיד - לא אדע בו סיבה ואינו יודע לאי זה דבה איחס אותו עד היום: אבל האזהרה מהיות אבני ה'מזבח' גזית כבר ידעת הסיבה שנתנו בה באמרם "אינו דין שיונף המקצר על המאריך" - וזה טוב על צד ה'דרשות' כמו שזכרנו. והסיבה בו מבוארת - וזה ש'עובדי עבודה זרה' היו בונים מזבחותיהם באבני גזית והזהיר מהדמות בהם ושיהיה ה'מזבח' מאדמה - לברוח מההדמות בהם - אמר "מזבח אדמה תעשה לי"; ואם אי אפשר לעשותו מבלתי אבנים יהיו בצורתם הטבעית לא יחצבו. כמו שהזהיר מ'אבן משכית' ומנטוע כל עץ 'אצל המזבח' - והכונה כולה אחת והיא שלא נעבוד האלוה כדמות עבודותם החלוקות אשר היו עושים אותם לנעבדיהם. ועל זה הענין הזהיר בכלל ואמר "איכה יעבדו הגוים האלה את אלוקיהם ואעשה כן גם אני" - רצוני לומר שלא יעשו כן לאלוה לסיבה אשר אמר "כי כל תועבת יי אשר שנא עשו לאלוקיהם וגו'": וכבר ידעת פרסום עבודת 'פעור' בזמנים ההם אשר היתה בגלוי הערוה - ומפני זה ציוה ה'כוהנים' לעשות מכנסים "לכסות בשר ערוה" בעת ה'עבודה' ושלא יעלה ל'מזבח' עם כל זה במעלות - "אשר לא תגלה ערותך עליו": ואמנם היות ה'שמירה' והסיבוב סביב ל'מקדש' תמיד הוא - לכבד אותו ולפארו ושלא יהרסו הסכלים גם כן והטמאים אליו ולא בעת האנינות וכל מי שלא רחץ גופו - כמו שיתבאר. ומכלל הדברים המביאים להגדיל ה'מקדש' ולפארו עד שיגיע לנו 'יראה' ממנו - שלא יבוא לא שיכור ולא טמא ולא מי שלא רחץ ראשו - רצוני לומר 'פרוע ראש וקרוע בגדים - ושכל 'עובד' 'יקדש ידיו ורגליו': ולהגדיל הבית עוד - הגדיל מעלת עובדיו ונבדלו 'הכהנים והלוים' וציוה להלביש ה'כוהנים' בגדים נאים ומלבושים יפים וטובים "בגדי קודש לכבוד ולתפארת" ושלא ישמש ב'עבודה' 'בעל מום' ולא בעל מום לבד אלא הכיעורים גם כן 'פוסלים' ב'כהנים' - כמו שהתבארה בתלמוד זאת ה'מצוה' - מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמיתית אלא בשלמות איבריו ויפי בגדיו; והמכוון - שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל. אבל 'בן לוי' שאינו מקריב ואין חושבים עליו שהוא מכפר עוונות כמו שבא ב'כהנים' "וכיפר עליו" "וכיפר עליה" אך הכונה בו - אמירת ה'שיר' לבד הוא 'נפסל בקול' כי המכון גם כן ב'שיר' - להפעל הנפש בדברים ההם ולא יפעלו הנפשות רק לקולות ולניגונים הערבים ועם כלי השיר גם כן כמו שהיה הענין ב'מקדש' תמיד. ואפילו הכהנים גם כן ה'כשרים' העומדים ב'מקדש' מוזהרים משבת בו ומהכנס אל ההיכל בכל עת ומהכנס ל'קודש הקדשים' כלל אלא 'כהן גדול ביום הכיפורים' - ארבע פעמים ולא יותר. כל זה - להגדיל ה'מקדש': וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכים בו הבשר ושורפים ורוחצים בו הקרב והכרעים אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר; מפני זה צוה ל'הקטיר' בו 'הקטורת' שתי פעמים בכל יום 'בבוקר ובין הערבים' להיטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו - כבר ידעתם אמרם "מיריחו היו מריחין ריח הקטורת". וזה גם כן ממה שמעמיד 'יראת המקדש'; אבל אם לא היה לו ריח טוב כל שכן אם היה לו שכנגדו היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה - כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו. אבל 'שמן המשחה' יש בו שתי תועלות להיטיב ריח מה שימשח בו ולהאמין גדולת הדבר הנמשח וקדושתו והיותו נבדל לטובה משאר מינו - אדם יהיה או בגד או כלי - הכל שב ל'יראת המקדש' שהיא סיבה ל'יראת יי' - מפני התחדש ההפעלות בנפש האדם בעת שיכנס אליו וירכו הלבבות הקשים ויכנעו. אשר התחכם האלוה כל זה ההתחכמות ב'עצות מרחוק' לרככם ולהכניעם בעת שיבואו אל הבית כדי שיקבלו מצוות האלוה המישירות וייראוהו - כמו שבאר לנו בלשון ה'תורה' ואמר "ואכלת לפני יי אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך - למען תלמד ליראה את יי אלוקיך כל הימים". הנה התבערה לך התכלית המכוונת בכל אלו הפעולות מה היא. - ואמנם סיבת האזהרה מעשות כ'שמן המשחה' וה'קטורת' מבוארת מאד כדי שלא יריחו הריח ההוא אלא שם ויהיה אז ההיפעלות ממנו יותר; ושלא יחשבו גם כן שכל מי שימשח בזה או בכיוצא בו יהיה נכבד ויתחדשו בעבור זה הפסדים גדולים ומחלקות: אמנם היות ה'ארון' נישא ב'כתף' לא גל העגלות - אפני ההגדלה בו מבוארים ושלא תפסד לו תכונה וצורה ואפילו בהוציא ה'בדים' מן ה'טבעות'. - וכן לא תפסד צורת ה'אפוד' וה'חושן' ואפילו בהסיר האחד מן האחר ושתתוקן מלאת ה'בגדים' כולם באריגה מבלתי חיתוך עד שלא תפסד צורת האריגה. וכן הזהיר כל אדם מעובדי ה'מקדש' שלא יתעסק במלאכת חברו - כי המלאכות והעסקים המסורים לרבים אם לא ייוחד כל איש למלאכה מיוחדת יפול ההתרשלות והעצלה מן הכל: ומבואר הוא שזאת ההדרגה במקומות אשר נתנו ל'הר הבית' דינים ול'חיל' דינים ול'עזרת נשים' דינים בפני עצמם ול'עזרה' דינים אחרים וכן עד 'קודש הקדשים' - שזה כולו תוספת הגדלה ונתינת 'יראה יתירה' בלב כל מכון אליו: הנה כבר זכרנו סיבות חלקי זה הכלל כולו:
The commandments included in the tenth general category are those which I recounted in the laws of the Chosen House and the laws of the Temple vessels and its servants, and he laws of entering the Temple. I already explained the benefit of this category in a general fashion. It is known that the idolaters were careful to build their houses of worship and to place their idols on the highest spots found on the highest mountains. For this reason our father Avraham chose Mount Moriah, because it was the highest of mountains in the area, and there made known the unity of Gd. He singled out the west because the holy of holies is in the west, this is what is said ’the Presence of Gd is in the West.’ Our Rabbis explained in the gemara Yoma that Avraham singled out the west, that is to say the holy of holies. In my eyes he did this because the worship of the sun as a god was a widespread belief in his day, and there is no doubt that everyone turned to the east. Because of this, Avraham turned to the west on Mount Moriah, that is to say in the Holy Temple, to the point where he placed the sun behind him. Do we not see that when Israel rejected Gd and returned to earlier beliefs, what did they do? They turned there backs in the House of Gd and their faces to the east, prostrating themselves toward the sun. Understand this wondrous thing. Furthermore, I have no doubt that the place which Avraham singled out through his prophecy was also known to Moshe our teacher and many others because Avraham commanded them that this be a house of Divine service. This is what Onkelus explains by translating ‘and Avraham did service and prayed in that place,’ and ‘he said before the Lord this is where service will dwell…’ The fact that the Torah does not make specific mention of Jerusalem, but rather hints at it and says, "the place which God will choose,” appears to me to have three explanations. The first: so that the nations would not seize the place and wage power struggles over it, knowing that this place out of the entire Land represents the ultimate purpose of the Torah; secondly so that whoever possessed it at the time not destroy it and devastate it to the limit of their power; and thirdly, the strongest reason of all, so that every tribe would not seek to include it in its inheritance, in order to rule over it, and it would be a sources of controversy and strife, as was the priesthood. For this reason we are commanded that the Temple not be built until after the coronation of a king, so that there is one single ruler and all strife is removed, as I explained in the book of Judges.