-
Jazmine Rose published a new Source Sheet, Shemot Article Source Sheet.
23 minutes ago
-
ירדן ו published a new Source Sheet, כוונה ונוסח התפילה.
3 hours ago
-
איתי שנברג
edited
Perek Shirah 1:1
and 11 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
Heaven says: "The heavens declare the Glory of God, and of the work of His hands the firmament tellLe ciel dit : "Le ciel raconte la gloire de Dieu, et le firmament proclame l’œuvre de Ses mains." (Psalms. 19:2)
4 hours ago
11 related »
-
איתי שנברג
translated
Perek Shirah, Introductory Text 1
and 3 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
Rabbi Eliezer a dit : celui qui s'occupe du Perek Shira dans ce monde, mérite de le réciter dans le monde qui vient, comme il est dit : "Alors Moïse chantera" (Exode 15:1) - il n'est pas dit "chanta" mais "chantera" dans le monde qui vient.
4 hours ago
3 related »
-
Elisheva Urbas published a new Source Sheet, At Court, at the Fateful Moment:
Esther Retells Joseph.
5 hours ago
-
Michelle Bider Stone published a new Source Sheet, TBA Sisterhood: Feminism in the Purim Story.
5 hours ago
-
Shifra Chelst
translated
Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai 18:2
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
2. Yitro, the father-in-law of Moshe, took Tzipporah, wife of Moshe, after she was sent: R' Yehoshua says, after she left him with words. R' Elazar HaModai says, after she left him with a letter (of divorce). It says here "after she was sent" and it says in another passuk (Devarim 24:1) "He will write for her a document of separation and put it in her hand, and send her from his house." Just like the "sending" there is referring to a divorce, so too the "sending" here is referring to a divorce. When was she sent? At the time that Hashem said to Moshe, Go and take My people out of Egypt, he too his wife and sons and rode them on the donkey. Hashem told Aaron, Go and greet your brother in the desert. He went out to greet him and started to kiss him and said to him, Moshe my brother, where were you all of these years? He responded to him, in Midian. He said to him, Who are these people with you? He responded to him, My wife and sons. He said to him, To where are you leading them? He responded, to Egypt. He said to him, On the first ones (meaning the Jews who are already there) we are upset, and how you are bringing the later ones (meaning new Jews into Egypt). Immediately he said to her, Return to your father's house. She took her two sons, and returned to her father's house, and therefore it says, "After she was sent. And her two sons..."
6 hours ago
-
Joshua Greenberg published a new Source Sheet, Teen Beit Midrash source sheet.
7 hours ago
-
Matthew Ponak published a new Source Sheet, Stories and Teachings from Rabbi Akiva.
9 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:1
and
Zephaniah 2:3
(automatic citation link)
9 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Psalms 9:21
and
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:1
(automatic citation link)
9 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Taanit 25a
and
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:1
(automatic citation link)
9 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:1
and 22 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
You asked about what is written in the notebook of Yehoshua ben Levi: "'One born on Sunday will be...etc.', and Ḥanina said: 'Go say to him, to ben Levi: it is not the Mazal of the day that is effective, rather it is the Mazal of the hour that causes everything; Ḥanina said that Mazal makes wise and Mazal makes rich, and there is Mazal over Israel and because of that they are wise and rich. Furthermore, Raba said longevity, livelihood, and progeny do not depend on merit or good works; they depend on Mazal." <br>It is not a problem for us, albeit it is for ben Levi and Ḥanina since most rabbinical authorities hold that there is no Mazal over Israel. And according to Rabbi Judah, Rav said that we hold this way because it is supported by [the Midrashic dictum]: '...And He took him outside' and its interpretation is 'go out from under the Mazal's rule' [that is, Abraham and his progeny, Israel, are not to be ruled by Mazal; this is not an anti-astrological command, to 'leave off belief in astrology']. The rule is that there is no Mazal over Israel - for the nations of the world there is a Mazal over them. <br>And indeed, they [the nations of the world] are commanded regarding theft, adultery, and bloodshed. And whether it is the Mazal of the day or the Mazal of the hour that effects his being a thief or an adulterer or a bloodshedder, nonetheless, he is responsible and yet the Mazal caused it; this is a problem for us. <br>And we can learn from the well-known account [Tractate Taanit 25a] of Elazar ben Pedat*, when he experienced great sadness at his poverty and laid down to sleep and had a dream. God said to him that it is possible that, if the world were to be created, he [Elazar] would be born in an hour that is good for making money and so [we learn that] it all depends on what is possible. <br>We now see that astrologers are of two types: One type attributes every occurrence to Mazal and says that even a man's movements and his emotions depend on Mazal and from there [the stars and planets, etc.] distress comes to here [to earth] because what is there is here. And every earthly occupation is like a kind of coin, that the hours move in a circle to be stamped and the world of the Mazalot [stars and planets] is like a kind of stamp that contains them and stamps them in its likeness, neither more or less. And none of them [this type of astrologer], acknowledge God and their views are separate from ours. <br>And there is another group of them that say that man employs his wisdom to do things that are not caused by Mazal and is able to undo what Mazal had caused. And there are also two sorts of this type. One holds that everything depends on man's soul and say that a man's spirit and soul is most splendid and elevated in him and is essentially above the stellar world and the Mazalot and he is able with its power to change whatever Mazal effects. And the other sort holds that everything depends on God, the Master of the Universe, and they say that He created man with the ability to undo what his Mazal caused for him. And whether or not there is between these two a final word, [we see that] Mazal brings hot weather for a tree to grow in its time, [nonetheless] a man is able to carry it from its place and cool it and this is not about life [of the tree] itself, for the tree is from God, and here we have an explanation for both its growth and suppression of its growth. And this too solves the problem of theft and adultery for both groups of astrologers because Mazal does not cause anything other than passion and ordinary appetite; it is as when a man's desire becomes the yearning of his heart and he gains control of himself and quiets himself regarding that which he wishes to possess by theft or by adultery and is able to control his passion and to overcome it, as is the case with ordinary evil inclinations, which at times overwhelms a man and he must struggle against it and he is able to conquer it. <br>Now we may say that for those who hold that Mazal is effective, there is a dilemma and there is a resolution. However, there is a problem for the nations of the world [אנוש ,בני נח, גוים] vis-à-vis the matter of theft and adultery, acts which are forbidden to the nations of the world; most rabbinical authorities hold that Mazal has sway over them [so how can they be held responsible to these forbidden acts?]. We have already resolved this difficult problem, for when they are overwhelmed by ordinary lust, it is brought on by Mazal and so become overwhelmed by their desire; however, they are [nonetheless] able to overcome it, for God gives them the strength to overcome and conquer it. And what Ḥanina himself said when he stated that ‘Mazal makes wise and Mazal makes rich and there is Mazal over Israel’. We listen to him, as it says 'everything is in the hands of heaven with the exception of fear of Heaven; to inform you that it is in man's hands [to either surrender to or to overcome the force of Mazal, and that is possible through fear of God; compare Psalms 9, 21: ‘Put them in fear, O Lord: the nations will then know themselves to be but men’, i.e., subservient to the will of Heaven]. <br>And whether one holds that there is no Mazal over Israel or that there is Mazal over Israel, we do not accept the view that Mazal causes it. When Mazal caused one's passion to overwhelm him and he had to make strenuous efforts to overcome it, in doing so he is rewarded by God and so he who overcomes his passion is preferable to one whose passion did not overwhelm him [and, therefore, was not rewarded by God for it]. <br>And, in general, according to their words, he can control the passion that is caused by his Mazal and this is supported by the case of Rav Naḥman ben Isaac, that after many astrologers told his mother that he would turn out to be a thief and deceiver, that she should cover his head and so she did and forbade him to uncover it. One day while he was sitting quietly under a palm tree, a gust of wind detached a cluster of young dates and he broke some off with his teeth [i.e., his desire overcame him and he took what did not belong to him]. And this may be because his passion was always hidden in his heart or not, since he forced himself with great effort, for otherwise, he would have been a thief, since this was decreed by his Mazal; yet, be it as it may, he did overcome his inclination and he did control his spirit [and did not eat the dates]. <br>And thus we come to the resolution of this problem. And so, for the one who is astonished by the account of Elazar ben Pedat in which we learn it is a possibility only and not for certain that he would be born at the [planetary] hour for earning a livelihood, since this implies that Mazal cannot cause it [for if so, God would have made Elazar ben Pedat to be born at that hour], and this is astonishing for [we believe that] ‘Mazal makes wise, Mazal makes rich…’; this [that Mazal causes wisdom and wealth] is not your problem, rather, you are astonished that it is only a possibility, [and that is your problem], that it depends on a possibility [; i. e., that it is not certain]. What astonishment is there in this!? What is the problem? It is from scripture: ‘…seek justice, seek humbleness, perhaps you will be overlooked on the day of the Lord’s anger’ [Zephaniah, 2:3’]. Furthermore, it is possible that this is not about something doubtful like saying ‘perhaps’ or ‘maybe’ it is so. Rather, it is at present impossible; it would be possible if the world were to be recreated. It is analogous to two men, one stationed on a height and the other, below him. The one below says to the one above: I want to climb up to you – the one above says now since there is no rope to throw it down so you could climb up, it is not possible for you to climb up. Or, if there would be a rope, certainly it would then be possible to climb up from below to above. And these words are in answer to your question. <br>*Elazar ben Pedat fell asleep and dreamt that God came to him and they had a conversation about his poverty. Elazar suggested that God remove his poverty and God replied that it would be easier to recreate the world than to remove his poverty and then it would then be possible for him, Elazar ben Pedat, to be born in an hour auspicious for earning a livelihood. Elazar replied in astonishment: ‘You would recreate the world and removal of my poverty would only be a possibility?’ And Elazar asked God whether the years he had already lived were more than the years that he yet had to live and God answered the years he had already lived were more, and Elazar said that he did not want God to recreate the world for the possibility of living a few more years. And for that God gave Elazar ben Pedat thirteen rivers of pure balsam oil, as large as the Euphrates and Tigris, in the World to Come.
9 hours ago
22 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:12:6
and 6 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="40a"></i>הוּא נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בֵין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם ימוּקָּם. אָמַר. אֵי אֶפְשִׁי שֶׁתְּהֵא נְזִירָה. יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הִיא נָֽתְנָה אֶצְבָּעָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָּם. אוֹ שֶׁאָֽמְרָה. אֶיפְשַׁר שֶׁאֱהֵא נְזִירָה. תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּהתָהּ. דַּל כֵּן מָה כֵן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בַּמִּשְׁנָה. וָאֲפִילוּ בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. וָאֲפִילוּ תֵּימָא בַּמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. מִפְּנֵי מָה נָֽדְרָה.
10 hours ago
6 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:9:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגרוּשָׁה כול׳. הָדָא הִיא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אַחֲרֵי הַנֵּדֶר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחֲרֵיַר הָאִיסָּר. הָיָה נֵדֶר וְאִיסָּר כְּאַחַת. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽמְרָה. הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם. הַייְנוֹ נֵדֶר וְאִיסָּר כְּאַחַת.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:8:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחַתְנוֹ כול׳. תַּנֵּי. וְלֹא לֵיךְ. אָמַר רִבִּי. מָאן תַּנָּא. וְלֹא לֵיךְ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. וְלֹא לֵיךְ. הָא אִם לֹא אָמַר. וְלֹא לֵיךְ. זָכָהת הָאִשָּׁה זָכָה בַעֲלָהּ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:7:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים כול׳. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר עִילָּה הִיא רוֹצֶה שֶׁתִּדּוֹר וִיגָֽרְשֶׁנּוֶׁנָּהּ. דַּל כֵּן הָיָה לוֹ לְגָֽרְשָׁהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:6:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינּוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיְפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִימֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינוּ. מַתְנִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. דְּתַנֵּי קִייֵם לַתְּאֵינִים קִייֵם לְכוּלּוֹ. הֵפֵר לַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה. קוֹנָם תְּאֵינָה שֶׁאֵיני טוֹעֶמֶת וְעוֹד עֵינֲָנַב. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אַחַר הַנֵּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִיסָּר.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:4:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<i data-overlay="Vilna Pages" data-value="38b"></i>רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָפֵר. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּשֶׁאָֽסְרָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִלַּעֲשׂוֹת עד ה̇ סְלָעִים הוּא כוֹפֶה. מִיכָּאן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲשֶׂה יֹתֵר וְנִמְצֵאת נֶהֱנִית מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵָמַר. יָפֵר שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. אֵיפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת חָמֵשׁ סְלָעִים מְצוּמְצָמוֹת. עַד ה̇ סְלָעִים כּוֹפֶה. מִיכָּן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲדִיף כָּל־שֶׁהוּא וְנִמְצָא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:3:6
and 5 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְקַדֵַּּקְדִּישׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֶפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ מִשֶּׁל ֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
10 hours ago
5 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:2:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
כְּתִיב וְכָל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבוּעַת אִסָּר לַעֲנוֹת נָפֶשׁ. כְּגוֹן פִּילְפֵּל שֶׁאֲנִי טֹעֵמֶת. <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="30"></i> קְלוֹסְקִין שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֶלָּא אֲפִילוּ אֵין בּוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁמָּא יָבִיא לָהּ אַחֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת יָפָה וְאַחַת רָעָה. נָֽתְנָה עֵינֶיהָ בְיָפָה וְנָֽדְרָה מִן הָרָעָה הֲרֵי זֶה יָפֵר. מִפְּנֵי מָה הוּא מֵיפֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלָּהּ. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל־הַנְּדָרִים אָדָם מֵיפֵר חוּץ מֵהָאוֹמֶרֶת. הֲנָייָתִי עַל פְּלוֹנִי. הָא <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="37b"></i>הֲנָייַת פְּלוֹנִי עָלַי. יָפֵר. וְהָתַנִּינָן. קוֹנָם פֵּירוֹת חֶנְװָנִי זֶה עָלַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי וַחֲלוּקִים עָלָיו. תְּדְּתַנִּינַָן תַּמָּן. אִם לֹא הָֽיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה יָפֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דּוּ מַקִּיף לָהּ. דּוּ יָב לָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. דּוּ יָב לָהּ מִקָּמָאה טָבָא.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:1:8
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
נִיחָא אִם אֶרְחַץ. אִם לֹא אֶרְחַץ. וְתִרְחַץ. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּשֶׁאָֽמְרָה. קוֹנָם הֲנָייָתִי עָלֶיךָ מִשֶּׁאֶרְחַץ אִם אֶרְחַץ. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="37a"></i>וְיָפֵר לָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. בְּשֶׁלֹּא אָֽמְרָה אֶלָּא. קוֹנָם הֲנָייַת גּוּפִי עָלֶיךָ לִכְשֶׁאֶרְחַץ. וְיִכּוֹף. לֹא כֵן אָמַר רַב הוּנָא. הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. כּוֹפֶה וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ. הֲנָייָֽתְךָ עָלַי. הֲרֵי זֶה יָפֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא הֲנָייָתוֹ וַהֲנָייָתָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אִם אֶרְחַץ אִם לֹא אֶרְחַץ לְעוֹלָם. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט לְעוֹלָם. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי נָסָא. אִם אֶרְחַץ וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶרְחַץ.
10 hours ago
2 related »
-
Moshe Zev Hoch
added a connection
between
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:10
and
Zephaniah 2:3
(automatic citation link)
10 hours ago
-
Moshe Zev Hoch
added a connection
between
Taanit 25a
and
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:4
(automatic citation link)
10 hours ago
-
Moshe Zev Hoch
edited
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:1
and 6 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
You asked about what is written in the notebook of Yehoshua ben Levi: "'oOne born on Sunday will be...etc.', and Ḥanina said: 'Go say to him, to ben Levi: it is not the mMazal of the day that is effective, rather it is the mMazal of the hour that effectcauses everything and; Ḥanina said that mMazal makes wise and mMazal makes rich, and there is a mMazal over Israel, and because of that they are wise and rich. Furthermore, Raba said longevity, livelihood, and progeny do not depend on merit or good works; they depend on mMazal."
10 hours ago
6 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:1:6
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אִם אֶרְחַץ אִם לֹא אֶרְחַץ. וְתַנֵּי כֵן. נִידְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִם אֶרְחַץ אִם לֹא אֶרְחַץ. אִם אֶתְקַשֵּׁט אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא מִחְלְפָה שִיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵּי. מַעֲייָן שֶׁלִּבְנֵי הָעִיר. הֵן וָאֲחֵרִים. הֵן קוֹדְמִין לָאֲחֶרִים. אֲחֵרִים וּבְהֶמְתָּן. אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִבְהֶמְתָּן. כְּבִיסָתָן וְחַיֵּי אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא. כְּבִיסָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵה. דְּתַנֵי. אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבִיסָה. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בִּכְבִיסָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵין רְחִיצָה חַיֵּי נֶפֶשׁ. וָכָא הוּא אָמַר. הַכְּבִיסָה חָיֵּי נֶפֶשׁ. אָמַר רִבִּי מָנָא אָדָם מְגַלְגֵּל בִּרְחִיצָה וְאֵין אָדָם מְגַלְגֵּל בִּכְבִיסָה.
10 hours ago
-
Moshe Zev Hoch
edited
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 390:7
and 5 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
And there is another group of them that say that man employs his wisdom to do things that are not caused by mazal and can undo what mazal had caused. And there are also two sorts of this type. One holds that everything depends on man's soul and say that a man's spirit and soul is most splendid and elevated in him and is essentially above the stellar world and the mazalot and it is able and he also with its power to change whatever mazal effects. And the other sort holds that everything depends on God, the Master of the Universe, and say that He created in man the ability to undo what his mazal effected in him. And between the two of these, there is a final say that holds that whereas mazal brings hot weather for a tree to grow in its time, a man can carry it from its place and cool it and this is not about life [of the tree] itself, for the tree is from God, and here we have an explanation for both its growth and suppression of its growth. And this too solves the problem of theft and adultery for both groups of astrologers: one holds that mazal does not cause anything other than by causing lust and ordinary appetite; it is as when a man's desire becomes the yearning of his heart and he gains control of himself and quiets himself regarding that which he wishes to possess by theft or by adultery and can control his lust and to overcome it, as is the case with ordinary evil inclinations, which at times overwhelms a man and he must struggle against it and he can conquer it. <br>Now we may say that for those who hold that mMazal is effective, there is a dilemma and there is itsa resolution. However, there is a problem for the nations of the world [אנוש ,בני נח, גוים] vis-à-vis the matter of theft and adultery, acts which are forbidden to the nations of the world; most rabbinical authorities hold that mMazal has sway over them [so how can they be held responsible to these forbidden acts?]. We have already resolved this difficult problem, for when they are overwhelmed by ordinary lust, it is brought on by mMazal and so become overwhelmed by their desire; however, they are [nonetheless] able to overcome it, for God gives them the strength to overcome and conquer it. And what Ḥanina himself said when he stated that ‘mMazal makes wise and mMazal makes rich and there is mMazal over Israel’. We listen to him, as it says 'everything is in the hands of heaven with the except forion of fear of Heaven; to inform you that it is in man's hands [to either surrender to or to overcome the force of mMazal which, and that is possible by thethrough fear of God as in; compare Psalms 9:21 |, 21: ‘Put them in fear, O Lord: the nations will then know themselves to be but men|] <br>And whether one holds that there is no mazal over Israel or that there is mazal over Israel, we do not accept the view that mazal causes it. When mazal caused one's passion to overwhelm him and he had to make strenuous efforts to overcome it, in doing so he is rewarded by God and so he who overcomes his passion is preferable to one whose passion did not overwhelm him [and, therefore, was not rewarded by God for it’, i.e., subservient to the will of Heaven].
10 hours ago
5 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 11:1:5
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי הִילָא פָּתַר מַתְנִיתָא אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר לָהּ. דְּבנְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִם אֶרְחַץ וְאִם לֹא אֶרְחַץ. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. מָהוּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אִילֵּין נְדָרִים נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אֶלָּא אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אֵילּוּ הֵן נִידְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. דִּבְרֵי הכֹּל.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:11
and 8 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לְיָמִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אָתָא לְגַבֵּיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר לֵיהּ. פַּיֵּיס לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא דְּיִכְתּוֹב לִי חָדָא אִיגֶּרָא דְאִיקָר דְּאֵיפּוּק לְפַרְנָסָתִי לְאַרְעָא בַּרְייְתָא. וּפַייְסֵיהּ וְכָתַב לֵיהּ. הֲרֵי שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל שְׁלוּחֵינוּ וּכְיוֹצֵא בָנוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶצְלֵינוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי דוֹסִתַּי רִבִּי אַבָּא בַר זְמִינָא וּמָטוּ בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי דוֹסִתַּי סַבָּא. אָכֵן כָּתַב לֵיהּ. הֲרֵי שָׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל. שֶׁאֵינוֹ בוֹשׁ לוֹמַר. לֹא שָׁמַעְתִּיו.
10 hours ago
8 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:7:2
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וַהֲרֵי מהַמִּקְוֶה יוֹכִיחַ. שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן וְאֵינוֹ מַצִּיל אֶת הַטְּהוֹרִין. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="34b"></i>חָזַר רִבִּי לִיעֶזֶר וְדָנָן דִּין אַחֵר. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. מָקוֹם שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁיִּדּוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִידּוֹר. לֹא. מַה לוֹ אֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָם. יָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ מִשְּׁתִּדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם אֵינוֹ מוּקָם. וְאוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. וְאֶת שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:6:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כול׳. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי הוּגְמְרָה לִי. אִשָּׁה שֶׁהָיָה לִי בָהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתִי. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתִי אֵינוֹ דִין שֶׁתִּיגָּמֵר לִי. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָֽמְרָת בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ לֹא הָיָה לָהּ לָאֲחֵרִים בָּהּ עִמָּךְ חֶלֶק. תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ רְשׁוּת עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לבִּרְשׁוּתָךְ. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָךְ הוּגְמְרָה לָךְ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָךְ בָּהּ חֶלֶק כָּךְ הָיָה לָאֲחֵרִים עִמָּךְ בָּהּ חֶלֶק. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עֲקִיבָה. דְּבָרֶיךָ בִשְׁנֵי יְבָמִין. מָה אַתָּהְּ מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חָלַקְתָּ לָנוּ בֵּין שׁוֹמֶרֶת יָבָם אֶחָד לִשְׁנֵי יְבָמֵין. בֵּין שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר. יָכוֹל בִּנְדָרִים וּבְשְׁבוּעוֹת כֵן. אָמַר לוֹ. אֲבָל. אָמַר לוֹ. אִילּוּ הָיָיתָ בִימֵי רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. אֵין מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:5:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> שׁוֹמֶרֶת יָבָם כול׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵיפֵר לָהּ. וְהֵן דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. מִי מֵיפֵר לָהּ. וַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְייַעֲדָהּ לִבְנוֹ הַקָּטָן. מִי מֵיפֵר לָהּ. וַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין לָהּ. מִי מֵיפֵר לָהּ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:4:1
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>משנה:</big></strong> דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל־נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. וְכֵן הַבַּעַל עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ כָּל־נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִיכָּֽנְסִי לְרְשׁוּתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. שֶׁמִּשֶּׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בּוֹגֶרֶת וּשֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הוֹאִיל וּבַעֲלָהּ חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יָפֵר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:3:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה כול׳. אָמַר רִבִּי הִילָא. הָיֹה תִהְיֶה. אֲפִילוּ מֵאָה הֲוָיוֹת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְֵיפֵרִין נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:2:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל כול׳. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצֵאת מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל־נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:5
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אַתְּ אָמַר. הָאָב מֵיפֵר חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. בִּיקֵּשׁ לְהָקֵם אָמַר. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּפָר לָךְ חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. פְּשִׁיטָא דָא מִילְתָא. לֹא הֵיפֵר הָאָב אֶת חֶלְקוֹ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ. לוֹקָה. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל מַהוּ שֶׁתִּלָּקָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִים יָמוּת הַבַּעַל מִתְרוֹקֶנֶת אֶצֶל הָאָב אֵינָהּ לוֹקָה. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מִיתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. יֵשׁ מִיתָה בַהֲפָרָה. מִיתָה כַהֲפָרָה הִיא. וְכָן מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. תַּנֵּי. הֵיפֵר הָאָב אֶת חֶלְקוֹ וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לְהָפֵר עַד שֶׁמֵּת. הַבַּעַל הָאַחֲרוֹן מֵיפֵר לָהּ חֶלְקוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:8:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה כול׳. עָשָׂה לָהּ עַיִן שֶׁלַּזָּהָב שֵׁן שֶׁלַּזָּהָב. כִּלְשׁוֹן זהַזֶּה אָמַר לוֹ. זְכֵה בְּמָה שֶׁעָלֶיהָ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:7:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ כול׳. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. אֵין פּוֹתְחִין לָאָדָם אֶלָּא בִכְבוֹד עַצְמוֹ בִּלְבַד. כְּהָדָא חָדָא אִיתָה גָֽנָדְרָת מִן בְּרַתָּהּ. אָתָת לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ. אִילּוּ הֲוֵוית יָדַעַת דִּבְרַתֵּיךְ נָֽסְבָה שׁוּם בִּישׁ נוֹדֶרֶת הֲוֵית. אָֽמְרָה. לֹא. וְשָׁרַת לָהּ. וְלֹא מִתְנִיתָא הִיא. פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. דְּלֹא תִיסְבּוֹר כְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:6:2
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת כול׳. תַּנֵּי. הוּתַּר מִמֶּנּוּ וּלמַטָּה מוּתָּר. מִמֶּנּוּ וּלְמַעֲלָה אָסוּר. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. יֵשׁ נֵדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ בָטֵל וּמִקְצָתוֹ קַייָם. כֵּיצַד. נָדַר מִן הַכַּלְכָּלָה וְהָיוּ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע. אָמַר. אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. הוּתַּר בִּבְנוֹת שֶׁבַע. וְלֹא בִּבְנוֹת שֶׁבַע בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכָל־הַכַּלְכָּלָה. אֲבָל אִם אָמַר. אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר מִבְּנוֹת שֶׁבַע. לֹא הוּתַּר אֶלָּא בִּבְנוֹת שֶׁבַע בִּלְבַד.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:4:4
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְייָן כָּל־גָּמָלַייָא דַּעֲרַבִייָא לָא טְעִינָנִין קוֹרֻקָסַּייָא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָֽפְקָת קֶלֶװְסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּייֵעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:3:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד. שְׁמוּאֵל אָמַר מִשֵּׁם נֵדֶר טָעוּת. כְּבָר מֵת הַכֶּלֶב כְּבָר נֶהֱרַג הַנָּחָשׁ. רִבִּי אִילָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בְדָבָר. בְּאוֹמֵר. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי כָּל־ז הַזְּמַָן שֶׁהוּא לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים. לָבַשׁ לְבָנִים מוּתָּר בּוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:2:4
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי. עַד כְּדוֹן שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם כְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָהּ. שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מַהוּ. אֵימָתַי הִיא קְדוֹשָׁה. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וּמַה אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדוֹשׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. אֵילּוּ עֲשָׂאֵָׂאָן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָון קָֽדְשׁוּ.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 9:1:7
and 4 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי יִרְמְיָה שָׁרֵי נִדְרָא וּמְקַייֵם לֵיהּ. אִין מִשּׁוּם דְּהוּא חָשַׁשׁ לְהוּא דְשָׁרֵי לֵיהּ לָא יָֽדְעִין. אִין מִשּׁוּם דְּשֶׁאֵין הַיֵּצֶר תָּאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁאָסוּר לוֹ וְלָא יָֽדְעִין. רִבִּי יִרְמְיָה כַד לֹא הֲוָה בָּעֵי מֵידוֹן אָמַר. עֵיינִי כְהֵייָא. וְעַל פִּיהֶןם יִהְיֶה כָּל־רִיב וְכָל־נָגַע. הֵקִישׁ רִיבִים לִנְגָעִים. מַה נְגָעִים לְכָל־מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן. אַף רִיבִים לְכָל־מַרְאֶה <i data-overlay="Venice Columns" data-value="41c"></i>עֵינֵי הַכֹּהֵן.
10 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 8:7:3
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי יָסָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="28b"></i>מַתְנִיתָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל־עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵּט. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא הָכָא מִפְּנֵי פְּתִיחַת נֵדֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא נְדָרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֹא בִּלְבַד הַתּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר אֲנָן קַייָמִין. עַד כְּדוֹן הוּא דְּבָעֵי מִיתַּן לָהּ. בְּרַם הַהוּא דְּלָא בָּעֵי מִיתַּן לֵהּ יְכִיל הוּא אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית אֶלָּא מִיבְדְּקִינָךְ. כֵּיוָן דַּחֲמִיתִךְ מִצְטָעֵר הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 8:6:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כָּךְֵּן עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְֵּן נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְייָן שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְייָא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יַחֲלוְֹחַלְּקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אְלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּינְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי״ו וְדַיּוֹ.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 8:4:3
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
עַד הַקָּצִיר. כְּתִיב. עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וְאַתְּ אֲמַר כֵּן. מַה דְּהַהוּא קִרְייָא בַּדָּרוֹם הוִּיא. מַתְנִיתָא בַּגָּלִיל.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 8:2:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> עַד הַפֶּסַח אָסוּר כול׳. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִי זְעִירָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="27a"></i>אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל־הָֽרְשׁוּיוֹת הַגְּדוֹלוֹת. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל־הָֽרְשׁוּיוֹת הַקְּטַנּוֹת. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. מִשֶׁמֵּת בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא בָֽטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. לֹא עָמַד שׁוֹקֵד עַד שֶׁעָמַד יִרְמְיָה. אָמַר רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר װָא. לָמָּה הוּא מְקַנְתֵּר לְהוֹן. לֹא כְּבָר קַשּׁוֹנְתָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמֵי רִבִּי <i data-overlay="Venice Columns" data-value="41a"></i>יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. לֵית הִיא מִחְלְפָה. מַתְנִיתָא הִיא מִחְלְפָה. וְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵן. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אֲנָן בָּעֵיי עַד לִפְנֵי וְאַתְּ אֲמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן נִיוָתִי הוּא. עַד לִפְנֵי פִּיסְחָא. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַכֹּל מוֹדִין בַּפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. בִּפְרוֹס הַפֶּסַח. הָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְהָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיֵּצֵא.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6
and 4 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַרְאֲרֵינִי בְּתַעֲנִיתִי עַד דְּחָסַל פִּירְקִי. עַד דְּנֶיחְסַל פַּרָשָׁתִי. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר וְשָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דְּאָכַל גּוּבְנָה וְשָׁתָהא מַיָא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל־הַהוּא יוֹמָא. מִילְתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרַב אָמַר. לוֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. וְכִי נֵדֶר הוּא זֶה. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְשָׁכַח וְאָכַל כְּזַיִת אִיבֵּד תַּעֲנִיתוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וְהוּא שֶׁאָמַר יוֹם סְתָם. הָא אִם אָמַר יוֹם זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. לֹא אָמַר אֶלָּא אָכַל. הָא טָעַם לֹא. רִבִּי בָּא חֲסִידָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הָדָא מַטְעַמִּיתָה אֵין בָּהּ לֹא מִשּׁוּם בְּרָכָה וְלֹא מִשּׁוּם גֶּזֶל וְלֹא מִשּׁוּם דְּמַאי וְלֹא מִשּׁוּם הֶפְסֵק תַּעֲנִית.
10 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 7:6:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי מָנָא בָעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מֵיחְמֵיהּ חַבְרֵיהּ בְּפוּמָא בָּעֵי מֵימַר. בְּטִיבֵּרִיָּה חַמִּתֵיהּ.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 7:5:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אֵי זוֹ הִיא מִיטָּה וְאֵי זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּל־שֶׁמְּסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זוֹ הִיא הַמִּיטָּה. וְשֶׁאֵין מְסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. וְהָא תַנִּינָן מִיטָּה וָעֲרִיסָה מִשֶּׁיִּשּׁוֹפָם <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="52"></i> בְּעוֹר הַדָּג. וּמְסוּרָג עַל גּוּפָהּ לְאֵי זֶה דָבָר הוּא שָׁפָהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין עַרְסִייָתָהא קֵיסַרְייָתָא דְּאִית לָהְֶהוֹן נִיקְבִין.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 7:3:3
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
כֵּינִי מַתְנִיתָא. טָעַן וְהֵזִיעַ וְאָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּיםְׁתָּן עוֹלִין עָלַי. אָסוּר לִלְבּוֹשׁ וּמוּתָּר לְהַפְשִׁילָן אֲחַרָיו.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 7:2:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת תּוֹרָה. <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="32"></i> מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר. תְּבוּאַת תּוֹרָה סְתָם. יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל. דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת סְתָם. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייַמְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין כָּל־פַּת. אֵין קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמִשָׁה מהַמִּינִין בִּלְבַד.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 7:1:6
and 4 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָסוּר בְּפוּל מִצְרִי לַח וּמוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. לֹא אָמַר אֶלָּא פוּל מִצְרִי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן. הָא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אָסוּר אֲפִילוּ יָבֵשׁ. הַנּוֹדֵר מִן הָאֲפִייָה אָסוּר בַּקִּישּׁוּאִין וּבְדִּילּוּעִין וּבְאֲבַטִּיחִין וּבְמֶלַפֶּפּוֹנִיּוֹת וְאָסוּר בְּכָל־פֵּירוֹת הָאִלָן. הַנּוֹדֵר מִן כַּבְשָׂה מוּתָּר בִּגְדָיִים וּבְגוֹזָלִים וּבְחָלָב. וְאִם אָמַר. בְּגִידּוּלֵי שָׁנָה אָסוּר בַּכֹּל. הַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ אָסוּר בְּכָל־מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן. כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. הַתּוֹרָה קְרָאת אוֹתוֹ תִירוֹשׁ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן.
10 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:11:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
חִיטָּה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָׁשָׁא מִי חֲמִי פִיתָּהא נְקִייָה וּמֵימַר. בָּרוּךְ דְּבָרָא הָדֵין חִיטְּתָא.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:9:3
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס כול׳. מִן הַגְּרִיסִין אָסוּר בַּמִּקְפָּה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן גְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן שׁוּם. וְהָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַטַּעַם וָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר אַחַר הָרוֹב.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:8:15
and 13 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="135"></i> חהוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבֵּל סַהֲדָיָא בְּעֵין טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֲווֹן יָֽדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. אִין כָּךְ הוּא אֲפִילוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינָהּוֹ בִּסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלַי. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ בְּתוּלִין חוֹזְרִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹזְרִין.
10 hours ago
13 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:7:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים כול׳. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עָלָיו. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. שֵׁם בְּנוֹ קָרוּי עָלָיו. מִסְתַּבְּרָהא רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה יוֹדֵיה לְרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם בְּנוֹ לֹא כָּל־שֶׁכֵּן שֵׁם אָבִיו. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵיה לְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שֵׁם אָבִיו. הָא שֵׁם בְּנוֹ לֹא.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:3:4
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה. הָא בִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זְעִירָה בְעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבִין לִי נוּן. וְהוּא זְבִין לֵיהּ כַּלְכִּיד. רִבִּי אָבִין שָׁמַע לֵיהּ מִן דְּבַתְרָהּ. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִייֵס. הָא כִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי [ ] אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְעֵי. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבוֹן לִי טְרִי. וְהוּא זְבִין לֵיהּ צַחְנָא. תַּמָּן קַרְייָן לִיטְרִיתָא צַחְנָה.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:2:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה כול׳. אֵיזוֹ הִיא מַעֲשֵׂה רוֹתְחָנָהּ. כְּגוֹן חִילְקָהא <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="20b"></i>טְרַגִיס וְטִיסָנֵי סוֹלֶת וְאוֹרֶז זְרִיד וְעֶרְסָן.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 6:1:6
and 5 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
תַּנֵּי. אָסוּר בְּהִטְרִיּוֹת רַכּוֹת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרוֹפֶהא לוֹכַל פִּתּוֹ בָהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא. אָסוּר בְּבֵיצָה מְגוּלְגֶּלֶת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהּ.
10 hours ago
5 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:6:4
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין הֲוָה עוֹבְדָא. יוֹנָתָן בַּר עוּזִּיאֵל הִדִּירוֹ אָבִיו מִנְּכָסָיו וְעָמַד וּכְתָבָן לְשַׁמַּי. מַה עָשָׂה שַׁמַּי. מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת הַשְּׁאָר וְאָמַר. כָּל־מִי שֶׁיָּבוֹא וִיעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:5:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. רְחָבָה שֶׁדֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּהּ כְּעוֹלֶי בָבֵל הִיא. חַד בַּר נַשׁ קִידֵּשׁ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. רִבִּי שׁוֹבְתַי וְרִבִּי חֲסִידָא אַעֲלוּן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵיה וְאָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אַנְתְּ קָרָת אִיגַּרְתָּא וּכְתִיב בְּגַוָּהּ. וְלֹא עוֹד. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חִזְקִיָּה. מַהוּ וְלֹא עוֹד. בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלְּיָחִיד קִידֵּשׁ. אָמַר לוֹן. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּרַבִּים קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ וְלֹא עוֹד. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלַּיְּחִידִי קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:4:4
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְװָתָא כְּאִילֵּין פְּלוּגְװָתָא. דְּתַנֵּי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. חַד בַּר נַשׁ נָדַר דְּלָא מִרְװְחָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ. מִמַּאי אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. דְּלָא מִרְװְחָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹדָן. וְכֵן בַּר נַשׁ עֲבִיד. [אֲמַר לֵיהּ בְּקֻבְּיוֹסְטָא]. <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="59"></i> אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּתּוֹרָה וּבַחֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:3:3
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
בֵּיתָךְ זֶה. מִשֵּׁם מַה אַתָּה תוֹפְשׂוֹ. מִשֵּׁם בֵּיתָךְ זֶה. נָפַל וּבְנָאוֹ הוּא. לֵית לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְיוֹרְשָׁיו. תְּנוּ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ <i data-overlay="Venice Columns" data-value="39b"></i>בֵית אַרְמְלוּת לְבִתּוֹ. וְנָפַל. יוֹרְשִׁין חַייָבִין לִבְנוֹתוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. מֵת לֹא יִירָשֶׁנּוּ. [וְהָתַנֵּי. בְּחַיַּי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּמוֹתִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ.] <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="30"></i> מַה בֵין לָהוּא דְאָמַר חָדָא חָדָא לָהוּא דְאָמַר תְּרֵיי תְּרֵיי. רַב יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי [בֵּן חֲנִינָה] <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="31"></i> תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. קוֹנָם הֲנָייַת נְכָסַיי אֵילּוּ עָלַי בְחַיַּי וּבְמוֹתִי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵילּוּ. אָֽסְרָן עָלָיו בֵּין בַּחַיִים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן בִּנְדָרִים מַה דְלֹא תַנִּינָן בִּשְׁבוּעוֹת. קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדָךְ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר מוּתָּר. לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר אָסוּר. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="18b"></i>מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. זֶה. הָא לֹא אָמַר. זֶה. אֲסָרוֹ <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="32"></i> עָלָיו בֵּין בַּחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:2:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק כול׳. וְלֹא תַנִּינָן כּוֹפִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם הָיָה נוֹדְרָן כּוֹפִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְייָת קֳדָמוֹהִי עָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. תִּינְייָנָא וְעָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. מִיכָּן וְאֵילַךְ אוֹ שְׁרֵי נִדְרָךְ אוֹ זְבִין חוּלְּקָךְ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 5:1:5
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְלֹא בְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="18a"></i>וְאַתְּ אָמַר. כּוֹפִין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְלֹא לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. עֲלֵיהּ כּוֹפִין אֶת המוכר <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="24"></i> שֶׁיִּמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ. בְּאוֹמֵר הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. אֲבָל בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתָךְ עָלַי. לֹא בְדָא.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:4
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
וְהַלָּהּ נוֹטֵל וְאוֹכֵל וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ. הָא הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ לֹא. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ. מָה בֵּין שֶׁקָּדַם הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ. אָמַר לוֹן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לֶאֱסוֹר מַה שֶׁהִבְקִיר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין קָשׁוֹן קֳדָמוֹי. הָא הֶבְקֵר יָחִיד לֹא. וְהָא תַנִּינָן וְהַלָּהּ נוֹטֵל וְאוֹכֵל וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. אֲמַר לוֹן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לֶאֱסוֹר מַה שֶׁהִבְקִיר. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אַבָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. הַמַּבְקִיר שָׂדֵהוּ לָעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַתְייָא כְרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי מָנָא בָעֵי. מָה אַתְּ אָֽמְרָת. לִשְׁלֹשָׁה. לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה. עַל דְּאַתְּ מַקְשֵׁי עַל רִבִּי מֵאִיר קְשִׁיתָהּ עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. מָה אַתְּ אָֽמְרָת. לָעֲשָׂרָה. לִפְנֵי עֲשָׂרָה. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="17a"></i>אָמַר לֵיהּ. הִבְקִירָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם חוֹזֵר בּוֹ וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:9:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵירוֹ לִגְדּוֹר כול׳. מָהוּ דְיֵימַר. מָאן דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מַן הָדָא. בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אִמִּי נָֽפְלָה דְלֵיקָה בַּכְּפָר. וְאַפִּיק רִבִּי אִמִּי כְרוּז בְּשׁוּקָאֵי דַאֲרָמָאֵי וְאָמַר. כָּל־דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. סַכָּנָה הֲוֵית. וְאִי סַכָּנָה הֲוֵית אֲפִילוּ רִבִּי אִימִּי יִטְפֵּי. לֹא תַנֵּי. כָּל־דָּבָר סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִים. יֵיעָשׂוּ בַגּוֹיִם וּבַקְּטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בַגְּדוֹלִים וַאֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. מַּעֲשֶׂה שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַר יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְשִׁיחִין. וְיָֽרְדוּ בְנֵי קַצְרָה שֶׁלְּצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן לְכַבּוֹת. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ לְגַבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ. מִיָּד קָשַׁר עָלָיו הֶעָנָן וְיָֽרְדוּ גְשָׁמִים וְכִיבּוּהוּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן סֶלַע. וּלְאֶפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִׁים דֵּינָר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לֹא הֲוָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד כּוּתַיי הֲוָה מְגֵירֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. נָֽפְלָה דְלֵיקָה בִּמְגִירוּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא כּוּתָאָה בָּעֵי מִיטְפַיֵיהּ וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ בְּגִין מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְאִישְׁתֵּיזִיב כּוּלָּהּ. רִבִּי יוֹנָה דִכְפַר אִימִּי פָּרַס גּוּלְתֵיהּ עַל גָּדִישָׁהא וְנוּרָא עָֽרְקַת מִינָהּ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:6:3
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָאָה <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="92"></i> מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. נָדַר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. וַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי. דּוּ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶפְקֵירוֹ. <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="92"></i> כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵָמַר. שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹסֵי בְּהֶבְקֵר תּוֹרָה שֶׁהוּא מוֹתָּר.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:5
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
תַּנֵּי. מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. מָהוּ תַמְחוּי הַחוֹזֵר. תַּמָּן אָֽמְרִין. פִּיסְגָּתָא. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. תַּמֲחוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׂבּוֹעַ וּלהוֹתִיר. תַּנֵּי. מִן הַכּוֹס הַחוֹזֵר. אֵי זֶהוּ כוֹס הַחוֹזֵר. תַּמָּן אָֽמְרִין קוֹנְדִּיטוֹן. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. מָלֵיי מי סורס <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="81"></i> וְקָֽרְחִין <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="82"></i> וְשָֽׁתְייָן וּמַחֲזִירִין.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:3:4
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִדִּבְרֵיהֶן זָן אֶת עֲבָדָיו וְאֵינוֹ זָן אֶת עַבְדּוֹ. הֲווֹן בָּעֶיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. הַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ. וְזוֹ הוֹאִיל וְגוֹפָהּ וְנַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם זָן אֶת עַבְדּוֹ. מָאן דָּמַר. שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וזוֹ הוֹאִיל וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם וְאֵינָהּוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים זָן אֶת עַבְדּוֹ. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. זָן אֶת עַבְדּוֹ.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:2:6
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מָאן תַּנָּא תִּפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוֹעֲלִין בְּאִיסָּרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. נָדַר מִן כִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר. כִּכַּר זֶהוֹ הֶקְדֵּשׁ. אֲכָלוֹ בֵּין הוּא בֵין אַחֵר מָעַל. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ פִדְיוֹן. אִם אָמַר. הֲרֵי הוּא עָלַי. אֲכָלוֹ מָעַל בּוֹ בְטוֹבַת הֲנָייָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲחֵרִים לֹא מָעֲלוּ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹ פִדְיוֹן. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲכָלוֹ. הָא לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו מוּתָּר. תַּלְמִידוֹהִי דְּרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי בָאוֹמֵר. לֹא אוֹכְלֵֶינָּהוּ וְלֹא אֶַטְעַָמֶּנָּהנּוּ. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לַאֲכִילָה. עַד כְּדוֹן צְרִיכָה נָדַר מִן כִּיכָּהַכִּכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. שֶׁהוּא <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="13b"></i>כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בָּהֶן כִּכָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אָסוּר לְהַשְׁאִיל לוֹ מָעוֹת. שֶׁהוּא כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בּוֹ כִּכָּר. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵוּי. אִילֵּין קוֹזְמִידַייָהא דְּאִית עֲלֵיהוֹן אֲסִיר מִישְׁאַל לוֹן.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:9:6
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. מַה אֲנִי מְקַייֵם הִשָּׁמֵר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמוֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת וגו׳. אַף בְּמִילָה. מַה אֲנִי מְקַייֵם יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בַּהֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר. בְּשַׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דְאָמַר. מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה אֶת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵיה דְאָמַר. אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה אֵֶת לְמִצְוַת (ב)לֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּשַׂר עָרְלָתוֹ כְּמִי שֶׁהִיא כְתוּבָה בְצִידָּהּ.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:8:2
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ. מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם. אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת כול׳. וְאֵין יִשְׁמָעֵאל בִּכְלַל זַרְעוֹ שֶׁלָּאַבְרָהָם. כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְאֵין עֶשָׂיו בִּכְלַל זֶרַע יִצְחָק. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. בְּיִצְחָק. בְּמִקְצָת יִצְחָק. רִבִּי הוּנָא אָמַר. בֵּית תְּרֵי. בֶּן שֶׁהוּא עָתִיד לִנְחוֹל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. רִבִּי גֵרשׁוֹם בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. מִמִּי דָּרַךְ כּוֹכָב וְעָתִיד לַעֲמוֹד. מִיַּעֲקֹב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא. עָתִיד עֵשָׂיו הָרָשָׁע לַעֲטוֹף טַּלִּיתוֹ וְלֵישֵׁב עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן לֶעָתִיד לָבֹוֹא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹרְרוֹ וּמוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. מַה טַעֲמָא. אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאוּם יי֨. וְאֵין כּוֹכָבִים אֶלָּא צַדִיקִים. כְּמַה דְּאַתְּ אֲמַר וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוּלָם וָעֶד.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:6:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם כול׳. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵילּוּ הַהוֹלְכִיןם מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="126"></i> שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם. וְלֹא סוֹף דָּבָר אֶלָּא כְגוֹן אֵילּוּ הַהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה נָדַר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. נָדַר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נַעֲשׂוּ בְּנֵי יַבֶּשֶׁת. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אַחַר הַנֶּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִיסּוָּר. וּבְאִילֵין טַלְייָתָא צְרִיכָה.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:5:3
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
חִזְקִיָּה אָמַר. פְּדָייָן חָֽזְרוּ לִקְדוּשָׁתָן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פְּדָייָן פְּדוּיִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁיִּקָּצֵצוּ אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה דְאָמַר חִזְקִיָּה בְּשֶׁפְּדָייָן הוּא. אֲבָל אִם פְּדָייָן אַחֵר פָּֽקְעָה מִמֶּנּוֵּהֶן קְדוּשָׁתָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר. פְּדָייָן פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשָׁתָן. וָכָא הוּא אָמַר. נִישֵּׂאת לְאַחֵר לֹא פָֽקְעוּ מִמֶּנָּהּ קִידּוּשִׁין. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="11b"></i>לֹא צוֹרְכָה דְלֹא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אַחַת מִכְּבָר וְאַחַת לִכְשֶׁיְּגָֽרְשֶׁנָּה מָהוּ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:4:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
עָבַר וּפָתַח. עַל דְּבֵית שַׁמַּי מָהוּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בֵּית שֶַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר וּפָתַח עַל דְּבֵית שַׁמַּי מוּתָּר. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="11a"></i>הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. בִּנְדָרִים. הָא בִשְׁבוּעוֹת לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. לֹא תִשָּֽׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. נִשְׁבַּע אַתְּ לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וּלְמוֹכְסִין.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:3:2
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> נִדְרֵי אוֹנְסִין. הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ כול׳. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה. הָא אִם לא חָלָה לֹא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֵית אֲנָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="10b"></i>אִם בְּזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁהא מֵימוֹר לְחַבְרֵיהּ. בורוסתי בייה.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:2:10
and 7 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תַּרְתֵּיהוֹן. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִיםן. שֶׁשִּׁגְּגַת שְׁבוּעוֹת אֲסוּרָה וְשִׁגְּגַת נְדָרִיםן מוּתֶּרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי בָּא רִבִּי עֲקִיבָה לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. עַד שֶׁבָּא רִבִּי עֲקִיבָה וְלִימֵּד שֶׁנֶּדֶר שֶׁהוּתָּר מִכְּלָלוֹ הוּתָּר כּוּלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. מַה אִם תַּמָּן נֶדֶר שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם אַתְּ אָמַר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ. כָּאן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. מִשּׁוֵּּׁם נֶדֶר טָעוּת. שֶׁאִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא וַאֲחַי שָׁם לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.
10 hours ago
7 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 3:1:4
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
אָמַר רִבִּי אִמִּי. מָאן תַּנָּא נִידְרֵי זְירוּזִין. רִבִּי טַרְפוֹן. דּוּ פָתַר לָהּ בְּמַעֲמִידִין. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="8b"></i>אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁאֵין מַעֲמִידִין. אִין תֵּימַר בְּמַעֲמִידִין. נִיתְנֵי. רִבִּי אֱלִיעזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי טַרְפוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרוֹצֶה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַף הָרוֹצֶה. מָאן דָּמַר. הָרוֹצֶה. מְסַיֵיעַ לְרִבִּי בָּא. מָאן דָּמַר. אַף הָרוֹצֶה. מְסַיֵיעַ לְרִבִּי אִמִּי. רִבִּי פְדָת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא נִידְרֵי זְירוּזִין. רִבִּי טַרְפוֹן.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 2:5:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> נָדַר בַּחֵרֶם כול׳. חַד בַּר נַשׁ נָדַר בְּאִילֵּין מִילַּייָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּאָתִית לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יְהוּדָה וּשְׁלָחֵיהּ לְגַּבֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּשָֽׁלְחָךְ רִבִּי מֵאִיר לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אִין לֵית קַדְמָאָה מִישְׁרֵי לָךְ לֵית חוֹרָן מִישְׁרֵי לָךְ. דְּאִית לֵיהּ אִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן. חָזַר וְאָתָא קוֹמֵי לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵיתָה יְדַע דְּהוּא כֵּן לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי בְקַדְמִיתָא. אָמַר לֵיהּ. חֲמִיתָךְ מֵיקַל וְחָֽמְרִית עֲלָךְ.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 2:4:4
and 4 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּוּבַגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. <i data-overlay="Venice Columns" data-value="37c"></i>אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִיםן בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּבְּנֵי גָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְאֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="7b"></i>חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִיםן לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.
10 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 2:3:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִכָּר זֶה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר זוֹ. הָא אִם לֹא אָמַר זוֹ חַייָב עַל כָּל־אַחַת וְאַחַת. אֲבִימֵי אַחֲוֵי דְהחֵיפָה אָמַר שַׁמָּשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמָּשִׁית בִּשְׁבוּעוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִיבְדְּקוּנֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל־אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסּוָּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוָּרִין. <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="6b"></i>חָזַר וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה חְמִשָּׁה כִכָּרִים הָאֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אֶחָד זֶה. וְאָכַל אֶת כּוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל־אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חֲמִשָּׁה. וְאָכַל אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְּאַחֲוֵי דְחֵיפָה בָאַחֲרִיתָא. וּדְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 2:2:4
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵי[י]טִיב. מַה הַטָּבָה רְשׁוּת אַף הָרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁלְּאִיסּוּר בַּדָּבָר שֶׁל מִצְוָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. שׁוֹגֵג. הָא מהַמֵּזִיד לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. כְּכָל־הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. לֹא הַיּוֹצֵא מִפִּי שָׁמַיִם. וָמַר. אַף בְּהֶקְדֵּשׁ כֵּן. רִבִּי יוֹסֵיה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם מַקְדִּישׁ סוֹכָּתוֹ לַשָׁמַיִם.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 2:1:3
and 2 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא. בִּיאָתֵךְ עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. כִּבְשַׂר אִימָּא. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר הַכִּכָּר הַזֶּה עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. קוֹנָם אֵינִי מְשַׁמְּשֵׁיךְ. רַב אָמַר. אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מוּתָּר. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּאִילּוּ בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. תַּנָּיֵי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.
10 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 1:4:2
history »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
<strong><big>הלכה:</big></strong> הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה. כול׳. כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי. הָקָרְבָּן מוּתָּר. כַּקָּרְבָּן אָסוּר. מַה פְלִיגִין. קָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא אָסוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן <i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="152"></i> וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוּמְרִין. הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא אָסוּר.
10 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 1:3:11
and 4 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם. שֶׁלֹּא נִתְכַּװֵן זֶה אֶלָּא לָעֵצִים וְלָאֲבָנִים שֶׁבָּהּ. כַּתּוֹרָה. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה כַּכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר כַּקָּרְבָּנוֹת הַכְּתוּבִין שֶׁבָּהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כַּתּוֹרָה וְכַכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר. דְּרִבִּי שְׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְיָדוֹ חִיטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּתּוֹרָה. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה. כַּכָּתוּב בָּהּ. כִּקְדוּשַׁת כְּתוּבַיָּא.
10 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 1:2:4
and 3 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
מִיתְנֵי. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁבוּקָה שְׁקוּעָה שְׁקוּרָה. נֶדֶר. דְּנָדַר בְּמוֹהִי בְּמוֹמֵי דְנָדַר מֹשֶׁה וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָֽמְרִין בְּמוֹמֵי דְנָדַר שָׁאוּל וַיּוֹאֵל שָׁאוּל. יְמִינָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. שְׂמֹאלָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי מִתַּנְיָה. דִּכְתִיב וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ להַשָּּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Jerusalem Talmud Nedarim 1:1:14
and 9 others »
Version: The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (Hebrew)
כְּנִדְרֵי כְשֵׁירִים לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַכְּשֵׁירִים נוֹדְרִין. וּמִכֵּיוָן <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="3a"></i>שֶׁנָּדַר אֵין זֶה כָשֵׁר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. לֹא הָיָה הַמָּקוֹם מַסְפִּיק בְּיָדָם חֵט וְהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר בִּשְׁבִיל לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חוֹטְאִים הָיוּ שֶׁהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֵּר עָלָיו מֵאַשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. חָטָ זֶה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וָאַתְיָיא דְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. מִיָּמַיי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אָחַת עָלָה אֵלַי אָדָם אֶחָד מִדָּרוֹם. וּרְאִיתִיו אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו מְסוּדָרוֹת תִּילִים תִּילִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מַה רָאִיתָה לְהַשְׁחִית אֶת הַשִּׂיעֵר הַנָּאֶה הַזֶּה. וְנָם לִי. רִבִּי. רוֹעֶה הָיִיתִי בְעִירִי וְהָלַכְתִּי לְמַלְאוֹת אֶת הַשָּׁאוּב מַיִם. וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִּייָה שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵינִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ. רָשָׁע. אַתָּה מְפָחֵז בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ. עָלַי לְהַקְדִּישָׁךְ לַשָּׁמַיִם. וְהִרְכַּנְתִּיו בְּרֹאשִי וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. כְּמוֹתָךְ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיי֨. רִבִּי מָנָא בָעֵי. לָמָּה לִי כְשִׁמְעוֹן הַצַּדִיק אֲפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת חֵלֶב מִיָּמָיו. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת דָּם מִיָּמָיו. סָבַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה הֵןם נוֹדְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹדְרִין מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה סוֹפוֹ לִתְהוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא תוֹהֵא נַעֲשׂוּ קָרְבְּנוֹתָיו כְּשׁוֹחֵט חוּלִין בָּעֲזָרָה. וְזֶה מִתּוֹךְ יִישׁוּב נָדַר וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִוין.
10 hours ago
9 related »
-
Michael Kimmel
edited
Bava Kamma 119a:2
and 3 others »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵירוֹת כּוּ׳. רַבָבָא זָבֵין שְׁבִישָׁתָא מֵאֲרִיסָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא תְּנַן: וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵירוֹת – עֵצִים וּפֵירוֹת! אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי בְּשׁוֹמֵר, דְּלֵית לֵיהּ בְּגוּפָא דְאַרְעָא מִידֵּי; אֲבָל אָרִיס, דְּאִית לֵיהּ בְּגַוֵּויהּ – אֵימָא מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָא מְזַבֵּין.
10 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Ibn Ezra on Exodus 38:22:1
history »
Version: On Your Way (Hebrew)
<b>ובצלאל.</b> הזכיר הכתוב כי בצלאל ואהליאכב שהם הראשונים עשו כל מעשיהם כהוגן:
11 hours ago
-
Robert Rhodes published a new Source Sheet, Purim after October 7 ??.
11 hours ago
-
Jonathan Spira-Savett published a new Source Sheet, Middot of Compromise? Talmudic Sources.
11 hours ago
-
Jonathan Spira-Savett published a new Source Sheet, Getting to Mi Yode'a (Who Knows?) Moral Clarity in a Topsy-Turvy World.
11 hours ago
-
Francis Nataf
added a connection
between
Kli Yakar on Numbers 22:23:5
and
Song of Songs 7:12-13
(automatic citation link)
11 hours ago
-
Francis Nataf
translated
Kli Yakar on Numbers 22:23:5
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>And it can also likely be explained [that with], "these three times (<i>regalim</i>, which also means legs)"</b> He hinted to him: How could you want to uproot a nation which holds fast to the three things upon which the world stands? Those are the three legs of the world, and they are the Torah, the [Temple] service, and acts of kindness (Avot 1:2). As their nullification would destroy the world! And He hinted to him about acts of kindness, with that which it is written, "and went into the field." For the main acts of kindness are from the field, by way of priestly tithes, tithes, sheaves, forgotten produce and the corners [of the field]. And He hinted to him about the Temple service, which is compared to a vineyard, with, "a narrow path of the vineyards." And likewise did Rashi explain, "He has brought me to the house of wine" (Song of Songs 2:4), "that is the Tent of Meeting." And about them, it is stated (Song of Songs 7:12-13), "Come, my beloved, let us go out into the field [...] Let us go early to the vineyards, etc." And with, "in a narrow place, where there was no room to turn [either] to the right or to the left," He hinted to him about the Torah in the way that will be explained. And this is a true hint.
11 hours ago
-
Rabbi David G. Winship published a new Source Sheet, The Legend of Purim (Abbreviated).
11 hours ago
-
Rabbi David G. Winship published a new Source Sheet, Purim - Forever Awesome.
11 hours ago
-
Jonathan Spira-Savett published a new Source Sheet, The Megillah vs. The Torah, Or --
The Jews of Sinai vs. the Jews of Shushan.
12 hours ago
-
Francis Nataf
translated
Siddur Edot HaMizrach, Mishna Study for Shabbat, Pirkei Avot 1
and 4 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>Pirkei Avot (The Chapters of the Fathers)</b>
12 hours ago
4 related »
-
Rebecca Van Wagner published a new Source Sheet, Esther's Writing.
13 hours ago
-
יואב גולן published a new Source Sheet, ארבעת היסודות ביהדות.
13 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Tosafot on Megillah 14b:1:1
and 3 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>He was rebelling against the kingship, and there was no need to judge him -</b> This is difficult: HowIf so, forhow in tractate Sanhedrin (36a) it states that capital cases begin from the side, as it is written regarding Naval "And every man girded his sword, and David too girded his sword" (I Samuel 25:13). But he (Naval) was rebelling against the kingship, so he shouldn't have needed to be judged! And further, it is difficult - how could David sit in judgment, when we do not seat a king in the Sanhedrin, as we learned in Tractate Sanhedrin (18b)? And there is a further difficulty from the tractate Shabbat (56a) regarding Uriah, where it says David should have judged him in the Sanhedrin - but why, if he was rebelling against the kingship? The resolution can be said that here the meaning is: He was rebelling against the kingship and did not need to be judged like other capital cases, where we judge during the day to acquit and on the next day to convict. Rather, even on that same day we can render a final guilty verdict. And this is what Avigail said to him: "Do we judge capital cases at night? You should have waited until the next day to render the final verdict!" And he (David) responded to her: "He was rebelling against the kingship, so there was no need to wait until the next day." But to judge him, certainly it was required. And it is also not difficult from the fact that David sat in judgment, for the reason we do not seat a king in the Sanhedrin is because it is not honorable for him to sit silently. But regarding one rebelling against the kingship, it is honorable for him to sit silently, since he is personally involved in the matter.
13 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
added a connection
between
I Samuel 2:1
and
Tosafot on Megillah 14a:18:1
(automatic citation link)
13 hours ago
-
Michael Kimmel
translated
Tosafot on Megillah 14a:18:1
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>It is written (1 Samuel 2:1), "And Hannah prayed and said, 'My heart exults in Hashem'" -</b> And here too [the Gemara] could have brought the entire section, for it is all a prophecy about Sancheriv, Nebuchadnezzar and Haman, as Targum Yonatan translates. However, it brings the opening verse of the section.
13 hours ago
-
Michael Kimmel
translated
Tosafot on Megillah 14a:17:1
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>Due to concerns of seclusion/improper yichud -</b> when the Jewish people would come to her for judgment.
13 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Shoel uMeshiv Mahadura III 2:126:2
and 2 others »
Version: Lemberg, 1865-1890 (Hebrew)
יקרת מכתבו עם חידושי תורתו לנכון הגיעני שש אני בשמעי משלומו וכי שוקד על דלתי התורה יתן ד' והי' כן נצח. והנה אם אמנם כי טרדות רבות סבבוני חשתי ולא התמהמהתי למען כבודו ולמען לימודו ושמתי פני לדבריו הנעימים בש"ק יום מנוח אשר אנכי שובת מטרדת השיעורים למודים הקבועים ובמצש"ק החילותי לכתוב הדברים אשר חנני אלקים וזה החלי. ראש דבריו ליישב דברי אדמו"ר הגאון המנוח ז"ל דכוונתו לדברי הר"ן פרק גה"נ דס"ל דבהנאה אף פ"ר שרי וא"כ י"ל דהרמב"ם ז"ל סובר כהר"ן וחולק על התוס' ולכך מותר אף בפ"ר זת"ד. ומאד יפלא בעיני דא"כ איך יפרנס דברי הרמב"ם ז"ל דאוסר אף ע"ג עשרה בגדים להבריח את המכס וכתב דלוקה ואמאי והא מותר בהנאה אף פ"ר לדעת הר"ן ואדרבא הרמב"ם ל"מ דחולק על הר"ן אלא אף על דעת התוס' חולק דהרי לדעת התוס' עכ"פ בבגדים הרבה מותר ולשיטת הרמב"ם בין לפירוש הב"י בין לפירוש הב"ח עכ"פ בלבישה אוסר אפילו ע"ג עשרה בגדים משום דהוא סובר דהתורה אסרה כלאים אף שאינו נהנה וא"כ איך אפשר דיסבור כהר"ן. ומה שהקשה כבודו על הב"ח דכתב דטעמו של הרמב"ם משום פ"ר דהרי בין להר"ן ובין להתוס' עכ"פ בבגדים רבים שרי ולא הוה פ"ר. לא ידעתי מאי ק"ל דפשיטא דהב"ח סובר דהרמב"ם חולק על התוס' וסובר דאף בבגדים אי אפשר שלא יהנה גופו בלבישה והוה פ"ר ואם אינו נהנה מכלאים בשביל חמה וצנה עכ"פ הוא נהנה בזה בשביל הברחת המכס ועיין בט"ז ובשו"ת חוות יאיר סי' קפ"ח ומ"ש הרמב"ם ואפילו ע"ג עשרה בגדים שאינו מהנהו כלום היינו שאינו מהנהו בשביל חמה וצנה אבל עכ"פ מהנהו בשביל הברחת המכס איברא שזה דחוק. ומה שנראה לי בישוב דברי הרמב"ם דהנה הב"ח כתב שם בטעם הטור דמתיר ללבוש כלאים להעביר המכס משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה שהרי הוא עושה כדי להציל ממנו מגזילה ולכך שרי כמו שהסכימו המפרשים גבי מסוכרייתא דנזייתא ע"ש. ובאמת שדבריו תמוהים דהרי אנן קי"ל דלא כהערוך ואף פ"ר דלא ניחא לי' אסור וכמ"ש בסי' ש"ך. ובלא"ה הא דעת הרא"ש בשמונה שרצים דאף להערוך עכ"פ בשאר איסורים ודאי אסור אף פ"ר דלא ניחא לי' ומביא ראי' מזבחים דף נ"א וכלאים הוה שאר איסורים וע"כ דברי הב"ח צ"ע. ומעתה עכ"פ טעמו של רבינו הרמב"ם ודאי נכון דכיון דהוה פ"ר אף דלא ניחא לי' אסור בכלאים דהוה שאר איסורים. ובזה מיושב מה שהקשה הב"י והט"ז מש"ס ב"ק דאמרינן דלר"ע מותר משום דהוה דבר שא"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרא"ש למד דבשאר איסורים אסור פ"ר דלא ניחא לי' מש"ס זבחים דף צ"א והתוס' שם הקשו דברי ר"ע אהדדי וכתבו דתרי תנאי אליבא דר"ע ומעתה שם בב"ק דקאי להך תנא דר"ע מתיר פ"ר דלא ניחא לי' ולכך מותר להבריח. אבל הרמב"ם דפסק פי"ז ממעה"ק כהך דר"ע דאסור לזלף ע"ג האישים ומשום דפ"ר דלא ניחא אסור בשאר איסורים וא"כ שפיר פסק גבי כלאים שאסור אף להבריח המכס וז"ב ודו"ק. ומ"ש כת"ה להקשות על הת"ה סימן ס"ה דהתיר פ"ר בדרבנן מש"ס שבת דף ק"כ גבי נר שאחורי הדלת תמהני דהמ"א במקומו בסימן שי"ד רמז לקושיא זו במ"ש ועיין סימן רע"ז ס"א וס"ג שרמז לקושיא זו. ובאמת יש ליישב דש"ה דבאמת יש בזה איסור תורה כשהי' מלאכה הצריכה לגופה ולכך אף שכעת משאצ"ל הוא גזרו אטו אם הי' מלאכה הצריכה לגופה משא"כ בשבות דרבנן ממש שאין לחוש לאיסורי תורה בזה שפיר מותר כל שהוא דרבנן אף שהוא פסיק רישא וכן מצאתי להרב בעל שעה"מ בפכ"ה מהלכות שבת שכ"כ בישוב קושיא זו. ובזה יש ליישב מה שהקשה כת"ה מפ"א מהלכות שבת גבי רוחץ ידיו בעפר פירות דאינו רק איסור דרבנן ואפ"ה אוסר פ"ר וגם השעה"מ נרגש כעין זה משבת דף נ' ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דאם הא דאינו אסור רק מדרבנן הוא משום דהוה תולש כלאחר יד וא"כ אפשר עכ"פ למיתי לידי איסור תורה כשיתלוש ממש אבל היכא דאינו רק איסור דרבנן ולא יבא לידי איסור תורה מותר פסיק רישא. ובזה ממילא מיושב מה שהקשה השעה"מ שם מסוכה דף ל"ג דפריך והא אביי ורבא דאמרו תרוייהו בפסיק רישא ולא ימות מודה ר"ש והא שם האיסור משום מתקן מדרבנן ואינו רק איסור דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש לבא לידי איסור תורה שיתקן ממש ודו"ק. ומ"ש כת"ה ליישב קושית הש"א עפ"י דברי הש"ג ס"פ האורג והאריך בזה הרבה יפה כיון בזה וגם אנכי הארכתי הרבה בחידושי בדברי הש"ג הל"ז. ואנקוט רק חדא בש"ס סוכה דף ל"ג הנ"ל דפריך והא אביי ורבא דאמרו תרוייהו מודה ר"ש בפ"ר ומשני כגון דאית לי' הושענא אחריתי והרמב"ם השמיט אוקמתא זו ותמה הכ"מ על דבר השמטה והרבה דברים אמרתי בזה ע"ד הפלפול. אמנם עפ"י דברי הש"ג אתי שפיר דבאמת צריך להבין מה מקשה והא מודה ר"ש בפסיק רישא והרי לש"ג דכל שאפשר לעשות המלאכה זו שלא יהי' פסיק רישא אף דעושהו בפ"ר שרי וא"כ שם דאין אסור רק משום דמתקן מנא במה שממעטו וא"כ אם הי' לו הושענא אחריתא דלא הוי מתקן הי' מותר למעטו וא"כ אף עכשיו שאין לו הושענא אחריתי לא הוה פסיק רישא לדעת הש"ג ומאי פריך. אך באמת הדבר נכון דלהס"ד דלא הוה ידעינן מהך שינויא דאית לי' הושענא אחריתי והוה סבר דאף באית לי' הושענא אחריתי ג"כ הוה מתקן שפיר אקשי' דהוה פ"ר וע"ז משני כגון דאית לי' הושענא אחריתי ולא הוה מתקן וכמו שפירש"י שם. ומעתה לפי מה דמסקינן דבאית ליה הושענא אחריתי מותר שוב לא צריך הרמב"ם להביא בדאית לי' הושענא אחריתא דהרי אף בדלית לי' כיון דכל שהי' לו הושענא אחריתא לא הי' מתקן אף עכשיו שאין לו מותר ולא הוה פסיק רישא וכדברי הש"ג הנ"ל וז"ב ודו"ק. ומ"ש מעלתו להקשות על דברי הרא"ש פרק שמונה שרצים שכתב דאף לדברי הערוך דוקא בשבת הוא דמותר בלא ניחא לי' ולא בשאר איסורים וכ"כ הר"ן שם וע"ז הפליא מעלתו דהא ראיית הערוך הוא מבהרת ומכלאים ושם הוה שאר איסורים זה ת"ד הנה הפלאה זו איני יודע מהו דהדבר פשוט שכוונת הרא"ש והר"ן דאף אם נחזיק סברת הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה מותר זהו בשבת דוקא דבעינן מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורים אבל פשיטא דהערוך גם על שאר איסורין כתב כן. אמנם ע"ד הפלפול יש ליישב דברי הרא"ש והר"ן דהנה דברי הרא"ש תמוה דמה ראיה מייתי מזבחים דף צ"א דפריך והא קמכבה והרי הש"ס מוקי כר"ש ולר"ש מותר משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה וכמ"ש הערוך בעצמו ראייתו משם ואף דהרא"ש דחה ראייתו דשם הכוונה דלא הוה פסיק רישא דאפשר שיזלף ע"ג עצי המערכה אבל עכ"פ ראי' אין כאן להיפך וכבר תמה בזה זקני הגאון מוהר"ל מפראג הובא בבה"ז ומ"א סי' ש"ך. אמנם לפענ"ד נראה דשפיר מביא הרא"ש ראיה מזבחים שם דהרי באמת צריך להבין ראיית הערוך מזבחים שם דלמאי דמוקי כר"ש הא דלא הוה פ"ר הוא משום דלא ניחא לי' והיאך שייך לומר דלא ניחא ליה והא לר"ש דדרשינן אשה לד' כמשמעה שיזלף ע"ג האישים וכמו שפירש"י שם א"כ כיון שהתורה הצריכה שיזלף ע"ג אישים וע"כ מכבה דמה"ט קרית לי' פ"ר וא"כ ע"כ ניחא לי' כדי לקיים מצות התורה וכמו דאמרו שם כיבוי דמצוה שאני וכבר כתבו התוס' בשבת דף ק"ו ובכמה מקומות דניחותא דמצוה הוה תיקון שבת והיא קושיא נפלאה וע"כ צ"ל כיון דאפשר שיקיים מצות התורה שיזלף ע"ג האישים ולא יכבה כגון שיזלף ע"ג האיברים וכסברת הרא"ש ממילא מה שמזלף ע"ג האש ומכבה לא ניחא לי' דמצות התורה אפשר שיקיים בלא ריבוי. ומעתה כיון דע"כ צריך לבא לסברת הרא"ש דזה לא פסיקא שירבה דאפשר שיזלף ע"ג האישים ולא יכבה כגון שיזלף ע"ג עצי המערכה וא"כ ממילא שוב לא הוה פ"ר כלל וכמ"ש הרא"ש ושפיר כתב הרא"ש דמהמקשה דמקשה בפשיטות והא קא מכבה וכי לא ידע דאיכא ר"ש דסובר דדבר שא"מ שרי וע"כ משום דהוה פסיק רישא והרי לא ניחא לי' וע"כ דבשאר איסורים אף דלא ניחא ליה אסור ואף דמשני כר"ש היינו משום דלא הוה פסיק רישא כלל וכסברת הרא"ש וע"כ צ"ל כן דאל"כ הא ניחא לי' משום ניחותא דמצוה וע"כ כסברת הרא"ש משום דלא הוה פסיק רישא כלל כיון דגם לסברת הערוך צ"ל כן וכמ"ש וז"ב ודו"ק כי חריף הוא. ומעתה יש לומר דע"כ לא כתב הרא"ש דבשאר איסורים אסור פסיק רישא רק באיכא ניחותא דמצוה וכמו שהוא ראייתו מזבחים וגם בנדון השאלתות דשותה לרפואה דבאמת זה ניחא לי' בודאי ולכך דוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת הוא דמותר אבל בשאר איסורים אסור דמאי אכפת לן דלא ניחא ליה באיסור כיון דעכ"פ גוף הדבר צריך לו משום רפואה או מצוה אבל בבהרת או בכלאים דשם לאיש אחר אינו מוטל המצוה דמילה כל דאיכא אב ומכ"ש בכלאים דל"צ כלל ההעלאה רק המכירה וא"כ א"צ לכל המעשה שפיר מותר פסיק רישא דלא ניחא לי' ושפיר מייתי הערוך ראיה מבהרת וכלאים. ויש אתי להאריך בכל זה כי יש לי בעניני פ"ר חידושים רבים. אך יען כי נטרד אנכי מאד בשיעורים תמידים כסדרם ובימים האלו נגמר מחברתי על טוש"ע או"ח בדפוס חלק ראשון ואפפוני טרדות רבות ע"כ דבריי מעטים וגם זאת המעט לא כתבתי אך למען כלילות ידידות נפשו ונפש נאמן אהבתו דו"ש באהבה הצעיר:
13 hours ago
2 related »
-
Francis Nataf
translated
Ohev Yisrael, For the Shabbat After Pesach 3:1
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>The reason for saying Pirkei Avot</b> between Pesach and [Shavuot] is because every Jew is obligated to purify himself during the days of counting (the Omer), as the Jewish people purified themselves then from the impurity of Egypt. As it is known from the holy Zohar, the seven weeks are like the matter of the seven days of menstrual impurity. And that is why we say Tractate Avot then, so as to see and understand all the good character traits that are mentioned there, and to yearn and desire, "When will I do this, even I?" As well as to repent fully before God, may He be blessed. And that is why there are five chapters, corresponding to the five overall gates of understanding, each of them consisting of ten - these are the fifty gates of understanding, the world of repentance. And these days are called Mi according to the nations of the world; and they also concede that these days are good and fortuitous for healing. And Mi (the numerical count of the letters, <i>mem</i> and <i>yod</i>) is the number fifty (the number of days from Pesach to Shavuot). But what is essential is that these days are good and fortuitous for the healing of the soul. And so may it be His will that God should heal, and we shall be healed, Amen!
14 hours ago
-
Francis Nataf
added a connection
between
Derekh Chayim 1:2:2
and
Pirkei Avot 1:1
(automatic citation link)
14 hours ago
-
Francis Nataf
translated
Derekh Chayim 1:2:1
and 2 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
......
14 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 72:17
and 3 others »
Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat, Lemberg, 1898 (Hebrew)
<i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ג" data-order="47"></i>אם לא נאבד המשכון וחלוקים <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="39"></i>בעיקר הלואה שהמלוה אומר שהלוהו סלע והלוה אומר שלא הלוהו אלא שקל <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="60"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="81"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="66"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="47"></i><i data-commentator="Ketzot HaChoshen" data-order="20"></i>אם הוא בענין <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Beurim" data-order="30"></i>שהיה המלוה יכול להחזיק במשכון <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="44"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="82"></i>ולטעון לקוח הוא בידי <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="83"></i>או להד"מ <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="84"></i>או החזרתיו לך <i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="67"></i>נאמן לומר שהלוה עליו עד כדי דמיו <i data-commentator="Urim VeTumim, Tumim" data-order="30"></i><i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="61"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="48"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="68"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Beurim" data-order="31"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="45"></i><i data-commentator="Ketzot HaChoshen" data-order="21"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="85"></i>בשבועה <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="62"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="69"></i><i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="40"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="86"></i>בנקיטת <i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="•" data-order="48"></i>חפץ <i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="70"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="87"></i>(<i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="63"></i><small>ודוקא <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="46"></i>שתפס חפץ <i data-commentator="Urim VeTumim, Tumim" data-order="31"></i><i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="64"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="49"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="71"></i>אבל <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="47"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Beurim" data-order="32"></i><i data-commentator="Ketzot HaChoshen" data-order="22"></i>תפס <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="41"></i>מעות נשבע היסת ונפטר) (טור והתרומה שער מ"ט)</small> <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="65"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="50"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="72"></i><i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ד" data-order="49"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="88"></i>ואפילו <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="48"></i>מת <i data-commentator="Pithei Teshuva" data-order="17"></i>הלוה <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="42"></i>תחלה ואח"כ מת מלוה נפרעי' <small>(יתומיו) <i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ה" data-order="50"></i></small>ממה שתחת ידם <i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ו" data-order="51"></i>לפיכך אם המשכון שוה סלע הרי נשבע ונוטל ואין המשכון שוה אלא דינר הרי המלוה נוטל דינר מדמי המשכון ופורע הלוה עוד דינר שמודה בו <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="66"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="51"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="89"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="73"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="49"></i>ונשבע על השנים שכפר בהם ואם כפר בכל ואמר אין זה משכון אלא פקדון בידו ואין לו אצלי כלום הרי המלוה נפרע מדמי המשכון ואם אינו שוה כדי חובו <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="67"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="74"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="50"></i><i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="43"></i>נוטל ממנו מה ששוה ועל השאר נשבע הלוה היסת ונפטר: <small>הגה <i data-commentator="Urim VeTumim, Tumim" data-order="32"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="90"></i>ואפי' היה זה הדבר שמחזיק בו דברים שעושין בהן אוכל נפש <i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="75"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="91"></i>או בגד אלמנה לא אמרינן כיון שמחויב להחזיר אין לו מיגו אלא כיון שאין עדים והיה יכול לכפור יכול לטעון עליו כדי דמיו (טור) וה"ה במקום <i data-commentator="Pithei Teshuva" data-order="18"></i><i data-commentator="Beur HaGra" data-order="92"></i>שיש תקנה שלא לעכב אחד של חבירו הבא לידו דרך <i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ז" data-order="52"></i>שאלה או פקדון <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="68"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="76"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="52"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="51"></i>או <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="44"></i>מלמד בספרים שלומד עם הנערים <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="93"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="53"></i>אע"פ שמחויב להחזיר <i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="77"></i>מ"מ <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="69"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="52"></i>לא אבד <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="45"></i>מיגו שלו ונאמן לטעון עליהם כדי דמיו כל מקום שיש לו מיגו ואפי' במקום שיש תקנה זו מ"מ המלמד יוכל לעכב הספר בעד שכירות הלמוד (מרדכי ס"פ המקבל) <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="94"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="78"></i><i data-commentator="Be'er HaGolah" data-label="ח" data-order="53"></i>י"א דבכ"מ שיכול לטעון על מה שתחת ידו <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="70"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="79"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="54"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="53"></i><i data-commentator="Pithei Teshuva" data-order="19"></i>יכול לישבע סתם שאינו חייב לו כלום ובלבד שיודע בודאי שזה שכנגדו חייב לו כגון שיש לו מלוה בידו <i data-commentator="Pithei Teshuva" data-order="20"></i>או <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="46"></i>פקדון <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="71"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="80"></i><i data-commentator="Me'irat Einayim" data-order="55"></i><i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="54"></i>וברור לו שלא <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="47"></i>נאנס משכנגדו שהוא חייב ליתן לו פקדונו או דמיו וכיוצא בזה (נ"י פ"ק דמציעא וב"י סי' ע"ה בשם תלמידי רשב"א) <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="95"></i>מיהו לכתחלה אומרים לו לברר דבריו כמו שיתבאר למטה סעיף כ"ה ולקמן ר"ס ע"ה <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="96"></i>והא דיכול לטעון על מה שתחת ידו היינו שאומר שזה שכנגדו חייב לו ממון אבל לא יוכל להחזיק במה שתחת ידו <i data-commentator="Pithei Teshuva" data-order="21"></i>עד שחבירו יתן לו פטורים או כיוצא בזה משאר תביעות כי אין זה שייך לזה (מהרי"ו סי' כ"א ול"ה) <i data-commentator="Beur HaGra" data-order="97"></i>וכל מי שיוכל לטעון על מה שתחת ידו אין לו זכות בו <i data-commentator="Urim VeTumim, Urim" data-order="72"></i><i data-commentator="Siftei Kohen" data-order="81"></i>רק <i data-commentator="Netivot HaMishpat, Hidushim" data-order="55"></i>משעת העמדה <i data-commentator="Ba'er Hetev" data-order="48"></i>בדין ואילך ולא משעת תפיסה ולכן אם נתייקר קודם העמדה בדין ברשות מרא קמא אייקר (ריב"ש סי' שצו)</small>:
14 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Kedushat Levi, Kedushot for Purim, Kedusha Shniya 3
and 10 others »
Version: Kedushat Levi - Munkatch 1939 (Hebrew)
והנה ידוע שיש תמונת האותיות הכתובה בספר. ויש לשון המדבר מה שכתוב בספר. ותמונת האותיות הכתובה בספר, הוא דמות עולם העשיה עולם הטבע שכן יש להם גבול ותמונה. ולשון המדבר מה שכתוב בספר, הדבור בעצמו היא רוחניות ואין בו גבול והוא נגד עולם השכל וכן הוא ברמב"ן ובראב"ד על ספר יצירה, הפירוש ספר הוא דמות האורות סופר ספור הוא תמונת אותיות הכתובים ועיין ברמב"ן. וברמב"ן שספר הוא מלכות. ולפי דברי האר"י ז"ל מלכות מקננת בעשייה וספור הוא תפארת המקנן ביצירה הוא עולם המלאכים ונמצא תמונת האותיות הוא האיך האורות העליונים בתוך גוף האדם הוא עולם הטבע. ולכן בימי עזרא שהיה תיכף אחר הנס דמרדכי ואסתר כמ"ש שנתקן עולם הטבע ונזדככו לכן ניתן להם בכתב אשורית הוא כתב של ספר תודה שלנו שכיון שנתקן עולם הטבע בודאי היה מאיר בעולם הטבע הוא עולם העשייה אודות עליונים כראוי להן, וכיון שהם מאירים בעולם הטבע הוא עולם העשייה כמו שצריכין להאיר בדרך הישר הם מאירים כדמות האותיות שלנו אבל קודם הנס דמרדכי ואסתדר דעדיין לא נתקנו עולם הטבע שכן היה מודעא רבה לאורייתא כאשר ביארנו לעיל בקדושה דאשונה לכן לא היה כתב אשורית. אבל בימי מרדכי ואסתר שנעשה נס בתוך הטבעים ואחר כך בשנה שנייה ששלחה אסתר לחכמים לקבוע אותם לדורות וקיימו וקיבלו היהודים לקבוע קריאת מגילה בכל שנה ושנה, וכבר ביארנו לעיל בקדושה ראשונה שעל ידי קריאת המגילה נזדככו הטבעים. לכן אחר כך בשנה שאחריה זכו שניתנה התורה על ידי עזרא בכתב אשורית, כי תמונת האותיות הוא האיך שעושין השכליות והשפע מאלהי האלהים פעולתן בתוך הגשמיות והטבעים. ועיין ברש"י דמגילה דשנה השלישית דנס התחילו לבנות הבית השני והפקידה דכורש. כי בפורים שלפניו קבעו המגילה בכל מקום, כי בשנה ראשונה רק בשושן הוקבע הקריאה כמו שאמרו חכמינו ז"ל במגילה <small>(ז.)</small> בתחלה קבעוה בשושן ואחר כך בכל העולם כולו. וכיון שנקבע המגילה על ידי קדיאה נתקנו ונזדככו הטבעיים לכן בשנה שאחריה זכו לבנות בית שני שהפקידה נס על פי טבעיים על ידי כורש השני ולא על ידי מלחמות וזכו לכתב אשורית שתמונת האותיות של כתב אשורית הוא אחר שנתקנו עולם הטבע. ושפיר אמרו בתחלה ניתנה התורה בכתב עברי ואחר כך נשתנה בימי עזרא בכתב אשורית:
14 hours ago
10 related »
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Exodus 32:37
and
Midrash Tanchuma, Vayeshev 1:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 32:6
and
Midrash Tanchuma, Vayeshev 1:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Midrash Tanchuma, Vayeshev 1:1
history »
Version: Midrash Tanhuma-Yelammedenu, trans. Samuel A. Berman (English)
<b>And Jacob sat in the land (Gen. 37:1).</b> Whenever Scripture uses the expression and he sat (also translated “and he dwelt”), it connotes misfortune: <i>And Israel sat in the land of Egypt, in the land of Goshen, … and the time drew near that Israel must die</i> (Gen. 47:29); <i>And the people sat down to eat and drink, and rose up to make merry</i> (Exod. 32:376); <i>And there fell of the people on that day three thousand men</i> (Exod. 32:28); <i>And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites</i> (Gen. 37:25); <i>And Judah and Israel sat safely</i> (I Kings 5:5); <i>And the Lord raised up an adversary against Solomon</i> (ibid. 11:14); <i>And Israel sat among the cedars, etc., and the people began to commit harlotry</i> (Num. 25:1). You may explain every other use of “and he sat” with this negative implication. In this instance And Jacob sat is followed by and Joseph brought evil report of them unto his father (Gen. 37:2).
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Exodus 38:28
and
Midrash Tanchuma, Vayeshev 1:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Midrash Tanchuma, Vayeshev 1:1
history »
Version: Midrash Tanhuma-Yelammedenu, trans. Samuel A. Berman (English)
<b>And Jacob sat in the land (Gen. 37:1).</b> Whenever Scripture uses the expression and he sat (also translated “and he dwelt”), it connotes misfortune: <i>And Israel sat in the land of Egypt, in the land of Goshen, … and the time drew near that Israel must die</i> (Gen. 47:29); <i>And the people sat down to eat and drink, and rose up to make merry</i> (Exod. 32:37); <i>And there fell of the people on that day three thousand men</i> (Exod. 382:28); <i>And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites</i> (Gen. 37:25); <i>And Judah and Israel sat safely</i> (I Kings 5:5); <i>And the Lord raised up an adversary against Solomon</i> (ibid. 11:14); <i>And Israel sat among the cedars, etc., and the people began to commit harlotry</i> (Num. 25:1). You may explain every other use of “and he sat” with this negative implication. In this instance And Jacob sat is followed by and Joseph brought evil report of them unto his father (Gen. 37:2).
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Malbim on Exodus 25:8:5
history »
Version: Mikraei Kodesh, Vilna, 1891 (Hebrew)
והרמב"ם בפע"ב ח"א מספר המורה כתב שהדמוי אשר דמינו העולם בכללו כאיש מבני אדם יתחלף ממנו בג' דברים, א) שהלב מכל בע"ח שי"ל לב הוא באמצעותו ובתוכןו, ושאר האברים הפחותים ממנו מקיפים אותו מבחוץ ובהעולם הוא בהפך ושהנכבד שבו מקיף את הפחות, ב) שהאבר הראשוי מכל בע"תח שיש לו לב יקבל תועלת מהאברים שתחת ידו ותשוב אליו תועלתם, ואין כן המציאות הכללי שכל חמי שוישפיע הנהגה או יתן כח לאשר תחתיו לא וישוב אליו תועלת כלל, וישפיע ויתן מה שיתן כנתינת המטיב החונן אשר ויעשה זה לנדיבות טבעי ולמעלתם לא לתועלתם. והשלישי, כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, והשי"ת אינו כח בגוף העולם אלא נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם חבור נעלם ממנו תכליתו וכו':
15 hours ago
-
Francis Nataf
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Pirkei Avot, Preface 3:55
and
Pirkei Avot 5:10-15
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Francis Nataf
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Pirkei Avot, Preface 3:55
and
Pirkei Avot 5:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Francis Nataf
added a connection
between
Mishnah Shevuot 1:1
and
Mishnat Eretz Yisrael on Pirkei Avot, Preface 3:55
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Francis Nataf
translated
Mishnat Eretz Yisrael on Pirkei Avot, Preface 3:55
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
Chapter Five has a completely different style. This chapter is entirely aggadic and is in the usual style of aggadot in the Mishnah. It is built upon an order of descending numbers. Numerical introductions have been dealt with in detail in the course of our commentary on Trumot 1:1, Shevuot 1:1, Negaim 1:1, and elsewhere. There is no doubt that the numerical style serves the needs of memorization. However, it is not always only directed at this from the outset. In the case before us, counting represents a principled approach, which we will explain in each mishnah. The aggadot in the chapter are complex and complementary from the storyline perspective. Take, for example, the count of ten miracles that happened in Jerusalem (Avot 5:1): The one who made this count already knew about individual miracles. But he then grouped them together and added that they were ten, a count which symbolizes a complete work. In contrast, the one that counted four character traits in a person (Avot 5:10-15) purposefully gathered four angles, in order to hint that he dealt with all the possibilities about this (with all sides of the square).
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rashi on Zevachim 96b:6:3
and
Zevachim 96b:6
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Leviticus 6:22
and
Rashi on Zevachim 96b:7:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Rashi on Zevachim 96b:6:3
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה - שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות דסמיך ליה (ויקרא ו׳:כ״ב) כל זכר בכהנים יאכל אותה:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Rashi on Zevachim 96b:7:1
and
Zevachim 96b:7
(automatic commentary link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added
Rashi on Zevachim 96b:7:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה - שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות דסמיך ליה (ויקרא ו׳:כ״ב) כל זכר בכהנים יאכל אותה:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Midrash Tanchuma, Pekudei 2:5
history »
Version: Midrash Tanchuma -- Torat Emet (Hebrew)
דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת עֵדוּת לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁנִתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. כֵּיצַד, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, עָמַד מֹשֶׁה וְלִמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא, עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּחַךְ הוּא. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִי מוֹדִיעַ לָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְרַצִּיתָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם <small>(שמות כה, ח)</small>. לְכָךְ כְּתִיב מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שֶׁהַמִּשְׁכָּן מֵעִד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Teshuvot Maharshal 3:3
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
Words of Shlomo Luria
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Teshuvot Maharshal 3:3
and
Yevamot 4a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Chullin 105b
and
Teshuvot Maharshal 3:2
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Deuteronomy 18:13
and
Teshuvot Maharshal 3:2
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Sanhedrin 56b
and
Teshuvot Maharshal 3:2
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Leviticus 19:14
and
Teshuvot Maharshal 3:2
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Teshuvot Maharshal 3:2
and
Yevamot 4
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Teshuvot Maharshal 3:2
and 20 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)
Already, before me, the Maharai (Israel Isserlein, an early 15th-century halakhist of Austria), may his memory be for a blessing, wrote about seeking out sorcerers and magicians, that we do not find an explicit prohibition in the matter, for [in the prohibition of] asking a medium or a wizard, the Torah exclusively warns about these [two types] because they are the worst sort, but there is no stricture on the rest of the sorcerers in general. <br>And this is proved in an opening passage of Yevamot (4a) where we ask about the requirement to stone a sorceress, and we don’t derive her sentence from the category of the medium and the wizard. <br>For we cannot say that the prohibition on the medium and the wizard derives from, “Before a blind person, do not place an obstacle” (Lev. 19:14), which is Rabbi Yishmael’s position in the chapter Arba Mitot (Sanhedrin 56b), about the Children of Noah [non-Jews], that they are prohibited from magic, since we do not rule in favor of R Yishmael {I think this is actually referring to R Yosi} <br>For all of Talmud teaches that Children of Noah are only commanded in the seven commandments, and the Riba (Isaac ben Asher Ha-Levi, 11th cent Tosafist) and Asheri (Asher ben Jehiel, aka the Rosh, 13th cent. halakhist) also ruled that it is not according to Rabbi Hizkiya/Hidkiya, who said that the Children of Noah are commanded on castration [or sorcery - the rest of the line of gemara in Sanhedrin 56b discusses sorcery in the name of Rabbi Shimon] <br>And if so, there is no prohibition here, only the positive commandment to “be whole-hearted” [with the Lord your God, Deut. 18:13] as it is written, and it seems from his words that he is not proclaiming a real prohibition. And I say, with all due respect [to the Rosh], he did not read the words of the Rambam carefully enough, as he wrote in chapter 11 in Idol Worshippers, “It is forbidden to do magic or to ask a magician, rather we inflict the lashes of rebellion upon the asker, and the magician who actually does this act [of magic] is lashed” etc. (Mishneh Torah, Avodat Kochavim, chapter 11) <br>And if so, you can see that he explicitly declares that both of them are prohibited [by Torah], but because here [in the case of the question being asked] there is no [actual] act, we do inflict merely rabbinic lashes upon him [as opposed to biblical], as he wrote in that same chapter about the asker of a medium, and what is written in that same chapter that they are in the general prohibition because of “wholehearted you shall be” (Deut. 18:13), this is specifically for those who believe in them. On this he says that he is among fools and idiots, and the Torah warns against this nonsense and those who believe in it and think that it’s the truth, as he wrote explicitly, “And only on those who believe,” wrote Rambam in that same chapter, [in the case that] his work or his profession in a fixed way is an astrologer of the heavens, indeed he is lashed. <br>And I say that Rambam was reasoning about what is written in the Torah about one who asks a medium or a wizard specifically, but in these other cases written about in this passage, for example, a meunan (necromancer), menachesh (fortune teller), kosem (magician), and a mechashef (sorcerer), the Torah only associated “the asker” with the prohibition on “the medium” because it is making a distinction between “the asker” [aka, one who wants to actually call forth a spirit] and one who turns to the medium themself. <br>For one is a venal sin and the other is a mortal sin, which is not true about all of the others, but, in fact, the word “the asker” refers to all of those verses which precede it. Indeed, and also since a medium has no method other than asking, since even one who turns [to them] can only ask, and behold, the proof is that Rashi explained that the prohibition extends to one who turns [to a medium, not just the asker], and it is for that reason that the Torah wrote “One who asks a medium” <br>And the same is true in all those cases in which the manner of performing the magic does not involve asking a question, but rather doing the act itself. Even so, one who asks them is liable [to biblical punishment]. <br>But nonetheless, in Ramban’s teshuva I found that specifically the medium and the wizard are what the Torah forbids [a person from] asking, but you don’t have the other ones that are written in the verse. And [here’s Ramban’s quote]: “[If] an Israelite asks a non-Jewish sorcerer, this is only forbidden because of “wholehearted you shall be,” like one who asks astrologers,” and once we’ve come to this conclusion, it seems that even a regular sick person is not forbidden from asking a sorcerer or magician according to what Rambam reasoned, that there is no warning rather a prohibition in all cases because of “wholehearted you shall be” <br>And also, it’s not really a prohibition, it’s a mere midrashic interpretation, because it’s not listed in the general mitzvot or the positive commandments, and also the essence of the text is to be wholehearted, which is to be faithful with God, May He be praised, to remember Him and be assured of him, to etch him in the heart of man, and because of this, in the case where one is sick, it is not appropriate to be stringent and turn [this drash] into a prohibition. <br>But in any case, I say that since the essence is that he is prohibited them since they are vanities and frauds and things of trickery, and there is nothing real in them. <br>If so, what is the reason not to be lenient in general with asking sorcerers because of “wholehearted you shall be” since there is nothing real in them and all of it is silliness? <br>He [Rambam] said that a sick person who is in danger is permitted, even according to the Rambam, since sometimes they [the non-Jewish sorcerers] are correct and find things that are real and accurate, and even a doubtful risk of death pushes off Shabbat, which is [a crime punished by] stoning -- so all the more so in this case! <br>But where there is no danger to life, no [this is not permitted]. Even [in a case of] danger of limb [this is prohibited], because all of the Achronim disagree with Rabbenu Tam, who compared the danger [of loss of] limb to the topic of desecrating. Desecrating Shabbat for danger to one’s life, the analogy is clear [but this is not the case for danger to limb, so it is prohibited in this case] <br>And in any case, sometimes he sees [fit to] be lenient even on things where there is no danger to life, rather danger to limb, for example when it is known that a sick person comes to a person who does magic or in a case [where there is] a bad spirit, that it is permitted to ask them, according to the words of the Rambam, in their eyes or similar to them, most sorcerers know and find help and medicine [ie, they may be pseudo-doctors] and it is possible, even according to Rambam, that he will see to find a leniency and to say that the Torah does not prohibit magic in this manner, that it came only to expel and cancel magic and bad spirits and the like, for the Torah only prohibited asking of them and pursuing after them and believing in them when it is true in their eyes <br>And there is some proof of this matter in that the Sanhedrin would learn magic in order to cancel magic of those condemned to death. <br>And in this manner, I found in the responsum of Rav Menachem, Moreh Tzedek, to learn from a magician the matters of magic in order to save himself or others. <br>And I found for this a powerful support in the chapter “Kol Habasar” (Chullin 105b) that tells there [the story of when] Rav Hisda and Rabba bar Bar Huna were traveling on a boat, and a woman said to them, “Seat me together with you,” but they didn’t seat her with them. She said a word and the boat was tied [stuck in place]. They also said something and released it. And they all permitted that it is permitted to cancel magic with magic, and all the more so when a non-Jew does it. But on a different matter, for example just a general sick person who is not in danger, I cannot find a leniency at all. <br>Words of Shlomo Luria
15 hours ago
20 related »
-
Roni Tabick published a new Source Sheet, Introducing Purim Laws and Customs.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Exodus 23:9
and
Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Torah Study 3
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 23:19
and
Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Torah Study 3
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Shabbat 127a
and
Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Torah Study 3
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Torah Study 3
history »
Version: Translation based on the Metsudah linear siddur, by Avrohom Davis, 1981 (English)
These are precepts<sup class="footnote-marker">5</sup><i class="footnote">Mishnah, Peah 1:1: Talmud Maseches Shabbos 127a.</i> for which no fixed measure is prescribed: [leaving] the corner [of a field unharvested],<sup class="footnote-marker">6</sup><i class="footnote">The unharvested produce was left for the poor; Leviticus 19:9.</i> [the offering of] the first fruits,<sup class="footnote-marker">7</sup><i class="footnote">Exodus 23:19.</i> the appearance-offering,<sup class="footnote-marker">8</sup><i class="footnote">These offerings were brought when a Jew “appeared” before God in the Temple on the three Pilgrimage festivals—Pesach, Shavuos and Sukkos—Exodus 23:14-17, Deuteronomy 16:16-17.</i> [performing] deeds of kindness, and the study of Torah. These are precepts, the fruits of which man enjoys in this world, [while] the principal [reward] is preserved for him in the World-to-Come. They are: honoring father and mother, [performing] deeds of kindness, early attendance in the House of Study morning and evening, providing hospitality to guests, visiting the sick, participating in making a wedding, accompanying the dead [to the grave], concentrating on the meaning of prayers, making peace between fellow men and between husband and wife— and the study of Torah is equal to them all.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Perek Shirah 4:15
and
Psalms 33:13
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Perek Shirah 4:15
and
Psalms 30:13
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Perek Shirah 4:15
history »
Version: Torat Emet 357 (Hebrew)
<b>סְנוּנִית</b> אוֹמֶרֶת. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יי אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ: <small>(תהילים לג יג)</small>
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Kiddushin 42b:7
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
אמאי מעל נימא אין שליח לדבר עבירה - תימה הא ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ליכא מעילה דאין מעילה במזיד א"כ יש שליח לדבר עבירה דלא שייך למימר דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים כיון שהוא שוגג דהכי נמי משמע בפ' מרובה (ב"ק דף עט:) דקאמר הרי שגנב טלה מן העדר ואמר לכהן טול טלה זה שהוא שלי או נתנו לכהן לבכורות בנו והראה לו בטלה של חבירו ומסיק דמיד שהוציאו הכהן מרשות בעלים נתחייב הגנב במשיכת הכהן והקשה ר"י התם אמאי חייב הגנב נימא אין שליח לדבר עבירה ותירץ כיון שאין הכהן יודע שהוא בא מגניבה לא שייך למימר דברי מי שומעין ואומר ר"י דהכא מיירי אפי' דנזכר השליח קאמר דמעל בעל הבית והשתא פריך אמאי מעל נימא אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואע"ג דנזכר השליח מעל בעל הבית כדמוכח במעילה (דף כא.) דתני נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח השליח מעל נזכרו שניהם חנוני מעל והטעם לפי דמעילה אינו אלא בשוגג כדפרישית לפיכך מעל אותו שלא נזכר ואותו שנזכר מזיד הוא מ"מ דוקא אם נזכרו שניהם הא אם נזכר השליח לבד בעל הבית מעל:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rashash on Kiddushin 42b:8
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rashash on Kiddushin 42b:7
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rashash on Kiddushin 42b:6
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rashash on Kiddushin 42b:5
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Piskei Tosafot on Kiddushin 85:1
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Piskei Tosafot on Kiddushin 84:1
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Piskei Tosafot on Kiddushin 85:1
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Piskei Tosafot on Kiddushin 84:1
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Penei Yehoshua on Kiddushin 42b:5
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Penei Yehoshua on Kiddushin 42b:5
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chidushei Halachot on Kiddushin 42b:3
and
Tosafot on Kiddushin 42b:7:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Chidushei Halachot on Kiddushin 42b:3
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Bava Kamma 79b
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Kiddushin 42b:8
and
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
(automatic commentary link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added
Tosafot on Kiddushin 42b:8:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
אמאי מעל נימא אין שליח לדבר עבירה - תימה הא ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ליכא מעילה דאין מעילה במזיד א"כ יש שליח לדבר עבירה דלא שייך למימר דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים כיון שהוא שוגג דהכי נמי משמע בפ' מרובה (ב"ק דף עט:) דקאמר הרי שגנב טלה מן העדר ואמר לכהן טול טלה זה שהוא שלי או נתנו לכהן לבכורות בנו והראה לו בטלה של חבירו ומסיק דמיד שהוציאו הכהן מרשות בעלים נתחייב הגנב במשיכת הכהן והקשה ר"י התם אמאי חייב הגנב נימא אין שליח לדבר עבירה ותירץ כיון שאין הכהן יודע שהוא בא מגניבה לא שייך למימר דברי מי שומעין ואומר ר"י דהכא מיירי אפי' דנזכר השליח קאמר דמעל בעל הבית והשתא פריך אמאי מעל נימא אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואע"ג דנזכר השליח מעל בעל הבית כדמוכח במעילה (דף כא.) דתני נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח השליח מעל נזכרו שניהם חנוני מעל והטעם לפי דמעילה אינו אלא בשוגג כדפרישית לפיכך מעל אותו שלא נזכר ואותו שנזכר מזיד הוא מ"מ דוקא אם נזכרו שניהם הא אם נזכר השליח לבד בעל הבית מעל:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Sefat Emet, Exodus, For Purim 2:2
and 2 others »
Version: Sefat emet, Piotrków, 1905-1908 (Hebrew)
וישב מרדכי אל שער המלך כו'. אמרו חז"ל ששב לשקו ותעניתו. פי' וישב ששב בתשובה. כי כן דרך הצדיק על ידי שעוזר לו השי"ת. מכניע עצמו ביותר על ידי הבושה מלפניו ית'. ומרדכי נצטער שגרם הוא כל הגזירה. ועתה עשה לו השי"ת חסד כזה. נתבייש עוד יותר. ושב. כי וודאי אין התשובה ע"י הבושה כמו מקודם. שיש ב' הכנעות. א' ע"י שפלות. והב' ע"י גדלות כמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין הצדיק לרשע דכתיב ויצא המן כו' שמח וטוב לב ע"י הסעודה. וזה הי' מפלתו. אבל במרדכי נאמר וישב כנ"ל. עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בוודאי כמ"ש רוח והצלה כו'. וכ"כ ידע את כל אשר נעשה כו'. רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מ"מ יכולין לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היקה יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת. וזה תליא באמונה שלימה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה בא ע"י צעקת האדם. אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק. מ"מ צריכין לצעוק בעת צרה כמ"ש עת צרה כו' וממנה יושע:
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Duties of the Heart, Third Treatise on Service of God 9:30
history »
Version: Chovat Halevavot, Warsaw 1875. (Hebrew)
וכשירצה הבורא להעיר אותך ולהוכיחך יצוה אחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך ויחלה האבר ההוא מגופך או שנים או כולם ויחלה וידוה עד עת ידוע. ואם תקיצי ותשובי אליו יצוהו לשוב לעבודתך וירפא גופך וישוב לענינו הראשון כמ״ש הכתוב <small>(תהלים קז)</small> אוילים מדרך פשעם וגו׳ גכל אכל תתעב נפשם וגו׳ ויזעקו אל ה׳ וגו׳ ישלח דברו ויופאם וגו'.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Maharam on Chullin 129b:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
<b>בד"ה</b> כזית בשר וכו' נראה דאבר אדם מן החי וכו'. ר"ל דמדפליגי בבשר הפורש מאבר מן החי א"כ משמע דאבר מן החי עצמו באדם טמא לכ"ע ומהיכא ילפינן לה ולכאורה נראה דילפי' מבנין אב דשדצים ובהמה אבל לא משמע כן במשנה מדאמרי ליה וכו' וע"כ צריך לומר דיש להם שום קרא דמר דריש מניה ומוקי ליה בבשר ומר מוקי ליה בעצם והשתא בשלמא אם אבר עצמו מן החי באדם טמא ולא נצטרך ללמדו מבהמה ושרצים ויש להם ג"כ מקרא אחר דמר מוקי ליה לבשר הפורש מן האבר מן החי ומר מוקי ליה בעצם יתיישב שפיר דאמרי ליה לר"א השוה מדותיך משום דלא עלה על דעת אדם שיש להשוות דיני אבר מן החי באדם לדין בהמה ושרצים ולכך אמרי ליה השוה מדותיך והוא השיב להם וקא יהיב טעמא דמדמה ליה לדין בהמה ושרצים ואמר מרבה אני טומאת בשר וכו' שהבשר נוהג בנבלות ובשרצים וכו' אבל האמרו לו לא עלה על דעתם טעם זה אבל אי עיקר דין דאבר מן החי באדם מבהמה ושרצים אתי צריך לומר ג"כ דיש להם מקרא אחד דמר מוקי ליה לבשר הפורש ומר מוקי ליה בעצם והא דלא מוקי ליה באבר מן החי עצמו משום דלא אצטריך דמבנין אב דבהמה ושרצים אתי ולכך ע"כ להפורש מן האבר אתי אלא דמר מוקי ליה בבשר ומר מוקי ליה בעצם ואע"ג דגבי בהמה ושרצים עצמן מטהרינן בין בשר הפורש ובין העצם הפורש כמבואר לעיל בדף קכ"ה ובתוס' ולא מטמאינן אלא דוקא אבר שלם אבל בפורש מן הנבילה בשר דוקא טמא ולא עצם שאני גבי אדם דאית לן קרא למר לבשר ולמר לעצם סוף סוף אי עיקר דין דאבר מן החי באדם מבהמה ושרצים אתי מה ס"ד דאמרי ליה השוה מדותיך פשיטא דישיב להם דמסתבר לדמות לטומאה דנבלה ושרצים כמו שהשיב להם באמת מרבה אני טומאת בשר שהבשר נוהג בנבלה ובשרצים אבל הם מה עלה על דעתם שאמרו לו כן עד שהוצרך להשיב וקא יהיב טעמא אמאי מרבה בשר כן נדראה לי לפרש שיטת התוס' בדבור זה וראיתי מפרש דמשמע מדבריו שהוא מפרש דברי התוס' כן אבל אי מבניינא דשרצים ודבהמה אתי אמאי אמרו ליה מאי טעמא מרבה בשר וממעט עצם עדיפא מניה הוה להו להשיב על דבריו שהרי בבהמה ושרצים גופייהו בשר ועצם הפורש טהור וזה הפירוש נראה בעיני דחוק ורחוק דא"כ מאי מקשו התוס' אדר' אליעזר ואדאמרי ליה השוה מדותיך וקא יהיב טעמא וכו' לפי האמת היה להם להקשות לר"א ולרבי נחוניא דמר מטמא בשר ומר מטמא עצם כיון דמבניי' דבהמה ושרצים אתי הרי גבי בהמה ושרצים עצמן טהור בין בשר הפורש ובין העצם הפורש מן החי ואינו מתורץ כלל לפי האמת גם לפי דמר יהיב טעמא ומר יהיב טעמא כך היה להם להתוס' להקשות אלא ודאי אין זה קושית התוס' דאין זה קושיא דאף אי אתי אבר מן החי באדם מבנינא אית לן קרא דמר מוקי ליה בבשר ומר מוקי ליה בעצם אע"ג דגבי בהמה ושרצים טהור דשאני הכא דאית לן קראי ולא הקשו התוס' אלא אאמרו ליה דר"א לחוד כמו שפירשנו ודו"ק נ"ל:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Ritva on Taanit 15b:7
history »
Version: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. (Hebrew)
אין גוזרין א׳ מג׳ ראשונות בר״ח ואם התחילו בשאר ימים בשלשה ראשונות אין מפסיקין וגוזרין האמצעיות בר״ח לפי שדחקתם הצרה יותר שר״ח וחנוכה ופורים איסור תעניתם מדבריה׳ הוא והם אמרו ור׳ יוסי סבר דהתחלת יום א׳ דכל שהיתה גזירת הראשון בלבד בשאר הימים שהתחילו להתענו׳ בו ולא עננו ולא עברה הצרה שוב אין מפסיקין וגזרי׳ שני או שאחריהם אף בר״ח ואף לפי שיטה זו אף לרבי יוסי אין לנו לגזור תענית בר״ח אחר שיתענו יום אחד ולא יענו ולא שנקבענו בתוך ב׳ וה׳ וב׳ שפגע בב׳ או בג׳ ראשי חדשים לחבירו שא״כ שיכולין לגזרו בב׳ או בג׳ בג׳ למאי אצטרי׳ למיתני סיפא דאם התחילו אין מפסיקין ברישא בלחוד סגיא א״נ לתני הכי וכיון שהתחילו אין מפסיקין אלא ודאי כדאמרן אבל יותר נראה בלשון הראשון מכיון ולא קתני בתחלה אלא בריש׳ דמתני׳ ודאי הא קמ״ל אלא שאין גוזרין לעולם ב״ד שום תענית בפי׳ בר״ח לא שנא בתחלה ולא שנא בסוף אלא שאם התחילו להתענות בתעניות שגזרו סתם על הגשמי׳ או בשאר צרות עד שיענו או שיעבור זמנם והרי נתחייבו בכך סתם מצד גזרת׳ ולא עלו על דעת ר״ח וחנוכה ופורים נתחייבו בנדרם. ושוב אין ר״ח מבטל גזרתם שהיתה בכולל ומוטב שתתקיים גזרה זו שהיא צריכה כיון שבאה מאליה בכולל ולא גזרנו לעקור הראשונה בפי׳ ובכוונה ולפי תעני׳ יחידים שאינה בגזרת ב״ד אלא מצד קבלתם אין בה כח לבטל גזרת חכמים שגזרתם קדמה לנדרו שאין נדר של תעני׳ נדרי איסר מלא מנדרי הקדש שהוא למצוה לענו׳ בצום נפשי לפני האל ית׳ לחזור בתשובה כמו שאנו עתידי׳ לבאר בס״ד. וכל שהוא בר״ח ובימים טובים של חכמים אינו דבר מצוה להתענו׳ בו ולפיכ׳ נדראה לגמרי ופוסק בהם ואינו פורע אותו שאלו היה חייב לפרעו הא קיימא לן לוה אדם תעניתו ופורע ואפי׳ לתעני׳ שקבל ליום שהוא מסויים כדבעי׳ למימר קמן בס״ד. עוד נראה לומר ואפילו לגרסא ראשונה דלעולם כל שהתחילו להתענות שוב אין מפסיקי׳ אבל יש להם לב״ד לראו׳ שלא יגזרו תעניו׳ בזמן שיהא ר״ח בכללם שהרי שאם התחילו לגזור אין מפסיקין ולשון המשנ׳ מסייע ליה במקצת נסחאות דגרסי׳ אין כי גוזרין תעני׳ בלשון רבים ועכשיו רישא דמתני׳ אסיפא סמיך ומה טעם קאמר אין גוזרין תעניו׳ שיהא בהם ר״ח ולמה יגזרו אותו שני שלפני ר״ח לפי שאם התחילו אין מפסיקין והרי הוא כאלו מסכימין לגזרו בר״ח ולר׳ אחא אם באו לגזור תעניו׳ בב׳ ובה׳ וב׳ אע״פ שיש בהם ר״ח גוזרין ושאר הימים ומפסיקין לר״ח ולא הויא ההתחלה שלא יפסיקו עד ג׳ תעניו׳ ואעפ״כ אם ר״ח הוא ב״ד גוזרין בג׳ הראשונות שאין ענין חלוק לעצמו ואין חוששין כיון שאינו בכלל התעניו׳ כנ״ל.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
HaMaor HaKatan on Chullin 7a:3
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
[דף לב ע"א] איתמר רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף כתב ה"ר שלמה ז"ל ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דקם ליה ר' יוסי בר' חנינא בשיטתיה דרב דהוא אסר דקה לדקה וגסה לגסה וממילא שמעינן ועוף לעוף הלכך עבדינן לחומרא. והרי"ף ז"ל פסק כשמואל וכר' יוחנן ועליו סמכנו בחבורנו בהלכות שחיטה ונדראה לנו שר' יוסי בר' חנינא לא בא ללמד אלא בשהיית שחיטת בהמה לבהמה אבל בהמה לעוף לא הכריע לא כרב ולא כר' יוחנן והלכות שחיטה הלכה למשה מסיני הן ואין לנו בהן לדמות ולומר שחיטת עוף לעוף כשחיטת דקה לדקה וכל מאי דלא איתמר בפירוש לא מפקינן ליה מסברא ובשחיטת דקה לדקה וגסה לגסה סמכינן אדר' יוסי בר' חנינא אבל בהגבהה והרבצה לא סמכינן עליה כיון דרב ושמואל ור' יוחנן לית להו הכי דהא לא קא אמרי אלא כדי שחיטה בלבד וכיון שרבינו שלמה מחמיר בענין הזה אנו חוששין לו ואין אנו עושין מעשה אלא כדבריו אבל מה שכתב בששהה במיעוט הסימנין ופירשה שהוא בשוהה במיעוט אחרון ואמר שהשוחט רוב הסימנין והשליך מידו העוף והוא שוה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה אין אנו סומכין עליו ושמעתי משום ה"ר יעקב ז"ל שהוא היה מפרש אותה במיעוט ראשון ואין דעתנו נוטה בכל אחד משני הפירושים הללו דאי במיעוט אחרון קשיא הא דאמרי' בגמ' מי סברת בבהמה לא בעוף דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא אלמא בתר דעבד ליה רובא לא פסלה בה תוב שהייה ומ"ד ההוא שנויא הוא ולא סמכינן עליה אין אנו רואין כן דכיון דמלתא דתליא בסברא היא ממ"נ נקיטין לה שנויא דסמכא ועלה סמכינן וכוותיה עבדינן גם מי שמעמיד שמועה זו דשהה במיעוט סימנין במיעוט ראשון ובושט אין פירושו מתיישב על דעתנו דאי הכי מאי תיבעי ליה הרי נעשה בה מעשה טרפה ועוד תפשוט ליה מדרב ושמואל ור' יוחנן דכולהו אית להו שהייה בעוף ואי אמרת אין שהייה במיעוט ראשון לא משכחת לה לעולם שהייה בעוף ותניא בתוספתא שלא כדברי ה"ר שלמה ז"ל מפורש להכשיר ושלא כדברי ה"ר יעקב ז"ל מפורש לפסול שחט בה אחד או רוב אחד בעוף אע"פ ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה שחט מיעוטו של ושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ומן החכם ר' יהונתן בר' אשר ז"ל שמעתי פי' דבר זה והנאני דכי קא מיבעיא לן שהה במיעוט סימנין בשחיטת בהמה איבעיא לן ובשוחט מיעוט אחרון של סימן ראשון ושוהה בו באותו מיעוט בדרך שחיטתו כשיעור שהייה מי אמרי' כמחתך בבשר בעלמא הוא ואין זו שחיטה אלא חתיכת בשר בעלמא והויא לה שהייה או דלמא כיון דקי"ל דלכתחלה בעינן שחיטת כולהו סימנין בשחיטה קא עסיק ולאו שהייה הוא וסלקא בתיקו:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Penei Yehoshua on Shevuot 2a:5
and
Yoma 70a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Penei Yehoshua on Shevuot 2a:2
history »
Version: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 (Hebrew)
<b>שם</b> שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה שתי' כו' לכאורה לאלתר ה"ל לפרושי הנך ד' שבועות מאי נינהו שאוכל ושלא אוכל כו' כדקתני ברפ"ג וה"ה לענין ידיעות יש לדקדק כן דלאלתר ה"ל למיתני מאי נינהו הנך ב' שהן ד' כדקתני ברפ"ב והנדראה בזה משום דא"כ הי' צריך לפרש ג"כ בכה"ג יציאות השבת ולענין נגעים והנך דיציאות השבת נפישין מילייהו וכבר תני להו בדוכתא והיה ג"כ הפסק גדול בין עיקר מלתא דידיעות שתים שהן ארבע ובין כולהו הנך בבי דיש בה ידיעה ואין בה ידיעה מש"ה קתני נמי הנך דשבועות ודידיעות כאן בל' קצרה והדר מפרש להו בפרקים הבאים:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Maharam on Yevamot 53b:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
<b>תוס'</b> ד"ה ולא חילק בין ביאה לביאה וכו' ונדראה שהסופרים טעו וכו' ומיהו וכו'. ר"ל שהסופרים טעו וכתבו בפרש"י איפכא ועל בבא הראשונה פרש"י שלא כדרכה ובשניה פי' שלא חילקו בין העראה לגמר ביאה ומיהו לא היה צריך רש"י לזה דיש לפרש ההיא דבבא שניה כמו הראשונה:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Responsa Maharashdam, Yoreh Deah 196:4
history »
Version: She'elot uTeshuvot Maharashdam, Lemberg, 1862 (Hebrew)
<b>אם </b> כן יאמר האומר שיש מכאן סתירה לדברי דכפי מ"ש למה אינו נאמן אפי' להשיאו בת ישראל הא ודאי ל"ק דאיכא למימר דשאני התם שהבן שזה בא להכחיש' אינו יודע בדברי אביו כלל והוה ליה כההיא דהאומר עשיתי את עבדי פ' בן חורין והוא אומר לא עשני דאמרי' שמא זיכה לו על ידי אחר וסבר הרמב"ם דפי' דשמא הוי כפשוטו דלא הוי ודאי כמו שפירשו התוס' מה שאין כן בנדון דידן דשניהם מודים זה שנתן גט שחרור וזה שקבל ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' התם לא כתב הרמב"ם אלא שאינו נושא דהיינו לכתחל' אבל אם נשא בדיעבד נדראה ודאי דלא פליג הרמב"ם. עוד תירוץ אחר דהתם אחר מעשה אמרה ר"ל אחר שנולד הבן והיתה האם בחזקת שפחה והבן נולד בחזקת עבד והוא בא עתה להתירו ובא להוציא הבן מחזקת עבד אבל בנ"ד דקודם מעשה אמרה ששחרר שפחתו ואינו עולה על הדעת שבא לקלקל כנז' לעיל ודאי דנאמנים וחילוק זה דקודם מעשה אמרה או אחר מעשה גם שהדעת אומר אותו ואינו צריך ראיה מ"מ יש להביא ראיה מקידושין פ' עשר' יוחסין ממעשה דשמעי' דרב יהודה יעויין שם. עוד תירו' אחר דבשלמא התם אינו נאמן לומר משוחרר' היא אמו להתיר הבן בבת חורין כיון שאין בידו עתה לתקנו אבל בנ"ד שיש בידו עתה לתקן פשיטא דנאמן וראיה לזה דתנן פ' יש נוחלין האומר זה בני נאמן ופריך בגמ' למאי הלכתא לפטור אשתו מן היבום תנינא מי שאמד בשעת מיתה יש לי בנים נאמן ומשני התם דלא מוחזק לן באח' הכא אף ע"ג דמוחזק לן באח' ופירש הר"ן ז"ל דמשום הכי תנא הכא לאשמועינן דאפי' דמוחזק דאית ליה אח נאמן וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ג דהלכות יבום וחליצה וז"ל האומר זה בני או שאמר יש לי בנים הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום ע"כ. מדסתם דבריו נראה ודאי דאפי' דידעינן דאית ליה אח נאמן ופוטר את אשתו והיינו טעמא משום דאמרינן מה לו לשקר אי בעי פטר לה בגט הכא נמי בנ"ד מה לו לשקר אי בעי נותן לה עתה שחרור ואע"ג דכשאמר אין לי אח ומוחזק שיש לו אחים אינו נאמן היינו טעמא דלא סגי טעמא דמה לו לשקר לבטל החזקה דהוי כמיגו במקום עדים דלא אמרינן אבל באומר יש לי בנים דלא מרע לחזקה דאחים טעמא דמה לו לשקר הוי טעמא ונאמן ובנ"ד נמי אע"ג ששפחה זו היתה בחזקת שפחה מה שאומר דנתן לה גט שחרור לא מרע לחזקה שזה וזה יכול להיות אמת מה שאין כן גבי אחים וק"ל ואע"ג שהריב"ם ז"ל מחלק אפי' בבנים בין חזקה לעדים דהיכא דאיכא עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר שיש לו בן כדי לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום מ"מ להרמב"ם ז"ל שאנו עומדין עליו הוא נאמן אפי' במקום עדים כיון דסתם ולא חלק כלל כנז' ומדברי הרב מגיד משנה ז"ל נראה סיוע ג"כ לדברינו ודבריו ארוכים שם ואני אקצר ואביא מה שצריך לנ"ד וז"ל שמא יקשה אדם על דברי רבנו שבנו משפחתו הרי הוא כנעני ממה ששנינו בגיטין פ' השולח עבד שנש' אשה בפני רבו יצא לחרות כו' אלמא משמע דלא עבד איסור' דע"כ לא פליגי רבנן אלא כדאיגלאי מילתא דקודם לכן לא שחררה ויש לו לתרץ דהתם בשטר אירוסין משמ' ממעשיו שהוא רוצה אות' דרך אישות אבל בבא עליה שלא בקדושין אדרבא משמע ממעשיו שהוא רוצה דרך זנות ע"כ ואני אומר מי הוא רואה דברים אלו ולא יתן מחסום לפיו ולא יערער בנ"ד שהרי כל טעמו של הרמב"ם לפי דעת הרב מגיד משנה הוא לפי שמעשיו מוכיחין עליו כאן לטובה וכאן להפך ובנ"ד אנו רואין מתחלה ועד סוף כל טרחו' וכל עמלו של איש זה כל מעשיו מוכיחין עליו שבא לטהר זרעו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ועוד ניכר ומפורסם לחכם וירא שמים א"כ איך אפשר להעלות על לב שלא להאמינו הא ודאי האומר כן אינו אלא מן המתמיהין לע"ד לא נשאר עתה לברר אלא מ"ש הטור י"ד בהלכות עבדים האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין כו' כנ"ל כתב הטור וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל ואם שניה' עומדי' בדבורם לא איצטרי' לאשמועי' אלא דהא דלתרוייהו שהר' אומ' לא נתתיו ועבד אומ' כן קבלתיו אבל אם עבד חזר בו ואמ' כן קבלתיו והר' לא חזר בו כופין אותו וכות' גט שחרו' ע"כ נרא' א"כ דלדע' הרמ"ה ז"ל אפי' שניה' מודים צריך שיכתוב גט שחרור לפנינו ואין אנו מאמינים אותם לגבי איסורא לזה אני אומר שלו יהיה כן האמת שהרמ"ה חולק בנ"ד כדאי היו רבותינו התוס' לסמוך אפי' באיסור יותר חמור וכמ"ש מהררי"ק ז"ל בכמה מקומות משם מהר"ם שנהגו לפסוק הלכה כמות' במקום שאין הרי"ף חולק עליהם ובנ"ד אין אנו רואים שהרי"ף ז"ל חולק עליהם והריא"ז ז"ל מסכים לדעת התוס' כנ"ל וא"כ אחר שהרא"ש והריב"ה שהם אחרונים מסכימים לדעת התוס' ולדעתי גם הרמב"ם והמגיד משנה א"כ פשיטא שאפילו היה באיסור יותר חמור הרבה היינו יכולים לסמוך עליהם אפי' היה הרמ"ה חולק עליהם ואומר שהיו איסור ואע"ג שגדול בדורו עד מאד מ"מ הלכה כרבים וכ"ש שהרמ"ה ז"ל אינו אוסר אלא מספק פשיטא ופשיטא דלא אתי ספק דהרמ"ה ומוציא מידי ודאי דכל הני רבותא. ועוד אני אומר דאפשר שגם הרמ"ה יודה בנדון כזה ויש לנו לקרב הסברות כל מאי דאפשר דאפושי מחלוקת לא מפשינן וא"כ יש לנו לומר דע"כ לא פליג הרמ"ה אלא בההיא דאומר עשיתי פלו' עבדי בן חורין כו' דאיכא ריעותא לכל אחד מהצדדין דבהוא אומר לא עשני אעפ"י דאיכא למימר שמא זיכה לו ע"י אחר פשיטא דאיכא ריעותא כיון דעבד לא ידע ולא עוד אלא דנקט לישנ' והוא אומר לא עשני התם הוא דאיכ' למימר דסבר הרמ"ה דהוי ספק שמא או בצד שאומר נתתי והעבד אומר לא קבלתי ולא נתן לי ואע"ג דקאמר הרמ"ה ז"ל דמיירי דהדר העבד וקאמר קבלתי מ"מ פשיטא דאיכא ריעותא כיון דמעיקרא אמר לא נתן כבר שוייה אנפשיה עבד ועתה שחוזר אינו נאמן אבל אם מתחלה אמר נתתי והעבד אמר קבלתי בהא ודאי יודה הרמ"ה ז"ל דנאמני' ואין צריך תו גט שחרור דאי לא תימא הכי אלא דאפי' הכי אינם נאמני' ואעפ"כ צריך גט שחרור לשמועי' תלמודא רבותא ולימא דאומר עשיתי פלו' עבדי בן חורין והוא אמר כן חיישינן וכ"ש כשאומר לא עשני ואין לומר שאז הייתי טועה והייתי אומר כשהעבד משיב כן הוא דחיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר הא כשאמר לא עשני ה"א הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והוי עבד ודאי הא ודאי לא אפשר למיטעי בהא חדא דהא שמעינן הא מהחלו השני דדוקא כשאמר לא נתן לי הוא דאמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים כו' הא לאו הכי לא ותו דהיכא דעבד לא ידע אי אפשר להכחיש טעם השמא אלא ודאי דהכי אית לן למימר דע"כ לא אמר הרמ"ה דצריך גט אלא היכא דאיכא ריעותא כנ"ל אבל היכא דשניהם מודים מתחלה זה שאומר נתתי וזה שאומר קבלתי נאמן ותו לא צריך גט ונראה לי שכן הוא האמת וראיה לדבר מהא שמצאתי בשלטי הגבורי' לשון הרמ"ה ז"ל על ההיא דאמרינן בגמ' אמר רבי זירא א"ר אסי אמר רבי חנינא עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו שטר שחרור ודוקא כשרבו השיאו אשה וז"ל הרמ"ה ואצ"ל אם האדון גופיה נושא שפחתו שהיא בת חורין שאנו אומרים אם לא שחררה לא היה עושה איסור וכתב הרמ"ה שמקודשת מספק וכופין את רבה לכתוב לה גט שחרור ואי בעי להשהויי בתר הכי צריך קדושי אחריני דקידושין קמאי ספק קידושין ואי לא בעי להשהויי לשם אישות בעי גט לקידושי קמאי דמשום אמדן דעתא מפקיעין ממון אבל גבי איסורא לא אזלן בתר אמדן דעתא לשחררה בלא גט עד כאן ומדלא קאמר אבל גבי איסורא לא שרינן לה בלא גט עד דאיכא עדים משמע דדוקא היכא דליכא אלא אמדן דעת לחוד הוא דלא שרינן בלא גט הא היכא דאמר בפירוש ששחרר' והי' הודי' ודאי שנאמן ומותר' בל' גט ול' פליג הרמ"ה אל' באמדן דע' ובאמ' עשיתי כו' כנ"ל דאיכא ריעותא כדפי' אבל בנ"ד דקודם מעשה אמר בפירוש שעשאה בת חורין פשיטא שאפי' הרמ"ה יודה וכן יש לנו לומר כדי למעט המחלוקת כל מה דאפשר אפי' לא היה הוכחא בדברי הרמ"ה כ"ש וק"ו במקום שיש הוכחא גדולה כנז' א"כ משום האי טעמא או לישנ' דהרמב"ם ודאי ליכא למיחש כלל מן הטעם שכתבתי וכן נראה לי ברור שאם לא היה עומד בפני טעם אחר שבבטחון גדול הייתי אומר שהדין עם המתירים וכנ"ל. ועל השאלה הב' איני יודע טעם וריח לפקפק דזיל קארי בי רב הוא פשוט בגמ' פ' חזקת הבתי' משנת העבדים יש להם חזקה והקשו והא אמר ר"ל הגודרות אין להם חזקה אמר רבא אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לאחר שלש שנים וכתב דין זה הרמב"ם ז"ל פ' עשירי מהלכות טוען ונטען וגדולה מזו כתוב שם הטוען את חבירו ואמר בגד או בהמה או עבד זה בידך שלי הוא כו' והנטען אמר לא אלא זה ממוני וירושתי והביא הטוען עדים שהעידו שהם יודעים שזה החפץ או העבד או הבהמה ידוע שהיא היתה לזה חזר הנטען ואמר כן היה שלך אבל אתה נתתו לי או מכרתו וזה שאמרתי שלי כאלו ירשתיו הרי זה נאמן ונשב' הסת כ"ש בנ"ד דליכא שום טוען ונטען לא ידעתי טעם לשאלה זאת מרוב פשיטותא:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Kerakh shel Romi 24:82
history »
Version: Livorno, 1876 (Hebrew)
<b>הסוללה </b>הד' דאף לדעת מהר"ם מפאדובה הנז"ל ודעמיה נדראה דנ"ד שאני דדבר נמצא העד א' פסול מדאורייתא וכיון שכן בטלה כל העדות כמבואר בכנ"הג הגהב"י אות י"ג ועיין לו בח"מ סי' ל"ו ריש הג"הט באורך והרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ג והרב מש"ל תמה מדין זה בפשיטות על הריב"ש הביא דבריו הרב יד"א הג"הט אות ה' ועיין מ"מ ח"ב א"הע סי' ד' וכמעט בפרט זה אין חולק זולת החולקים שהביא הכנ"הג משם מהר"א קאפסאלי ומורם במפה סי' ב' והלבוש ונדחו סברותיהם בראייות מופתיות כיעו"ש ועיין פרח מטה אהרון ח"ב סי' ח"י דט"ל ע"ג וע"ד שכתב להדייא דמעולם לא הסכימו מורם והלבוש תלמידו עם המורים שהביא הר' מהר"א קאפסאלי אלא דמנהגם לאתויי כל הדעות הנמצאות בפוסקים ונמצא סברה זאת במהר"מ מפאדובה ואייתי לה ואמרו דהוי כמקדש בע"א משום דכבר הביאו לעיל דעת הסמ"ג ורא"מ דהמקדש בע"א חוששין וכתבו דלפי דעת זאת גם המקדש בפני שני אחים וכו' יעוש"ב ועיין בתשו' סם חיי סי' ו' שעליו קאי הפמ"א ודוק:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 51:18
and
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 191:320
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 51:5
and 2 others »
Version: Pressburg, 1855-1864 (Hebrew)
<b>אמנם </b>דהע"ה סידרום ברה"ק בסידור אחר ואנחנו לא נדע וסידר יורדי הים לבסוף ואחר ג' ראשונים סיים ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה נדראה היינו בשעת זבחי תודה אומרי' שירה על הנסכים מזמור לתודה ואז גם הבעלי' אומרי' שום שבח מעין המאורע אגב אעורר כי לכאורה ממזמור לתודה מוכח דאמרי' שירה על נדבת יחיד תודה נדבה היא אלא דגילה לן ברה"ק שעל אלו ראוי לנדב נדבת תודה אבל נדבה היא וא"כ מוכח דאומרי' על נדבת קרבן יחיד כהרמב"ם פ"ב ממעה"ק הלכ' ב' דלא כהתוס' ר"ה למ"ד ע"ב סוף הדיבור ואם יאמרו תוס' דקאי אתודת ציבור כמו הביאו לי פר הודאה במס' תענית כ"ג א"כ ק' תפשוט איבעי' דעירכין י"ב ע"ב אי נדבת ציבור טעון שירה או לא:
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Sukkah 27a
and
Teshuva MeAhava Part I 96:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Teshuva MeAhava Part I 96:3
history »
Version: Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809 (Hebrew)
יען כ"ז אי פירי בעי סוכה אבל אי אמרינן פירי לא בעי סוכה הדרא הקושין מ"ט חששו ריב"ז ור"ג להחמיר וליכא למימר משום דלמא אתי למיכול כשיעור הלא פירי צא בעי סוכה הדרא הקושין מ"ט חששו ריב"ז ור"ג להחמיר וליכא למימר משום דלמא אתי למיכול כשיעור הלא פרי לא בעי סוכה ע"כ משום חסידות ופרישות עשו כן ור"ץ לא חייש לזה והדרו כל הקושיות הנ"ל על הסוגיין כמ"ש ע"כ פירי בעי סוכה ונדראה דינו של רבא מסוגיא דסוכה ויפה כתב הרמב"ן.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Teshuvot Maharik 128:1
history »
Version: Responsa Maharik, Warsaw 1884 (Hebrew)
<b>אילת </b>אהבים. גדול בתורה ובמעשים טובים. מזהיר כזוהר הרקיע וכוכבים דברי חזוק ערבים ולי מה יקרו הטיבו כל אשר דברו אתה הוא הנעלם לשם ולתהלה אחי ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודנ"א יצ"ו שלום רב ע"ש כא"ל קבלתי כתבך על יד זה נ"כ חי נפשי כי מאד שמחתני בו ואל יעלה על דעתך שחס ושלו' יש בלבי עליך כי העבוד' אין כן ואדרבה ואהבתך חקוקה על לוח לבי וכתובה בכתב לא ימחוק כל עוד רוח בקרבי ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל ולא תהא כזאת בישראל שאחשוד בך להשביע לשקר חס ושלום כי ידעתיך ירא אלקים וסר מרע וחי נפשי כי נבהלתי על אשר הארכת בדברי התנצלות ואו' קרת קא חזינא הכא דסוף דבר הנה נפשי קשורה בנפשך ועל דודיך מתרפקת. ודבת האיש סרה מלבי ומלוח שלי נמחקת. אין רשומה נכר ולא נעשה מקומה צלקת. ואין לי עליה דין ודברי' וידי הימנה מסולקת. גם על העתיד לבא אל תירא ואל תחת כי לא אשמע לקול המלחשים בלי ספק ותמיד אבקשך כל עוד שתחפוץ לעשות לי קורת רוח אתה ורעך היושבים אתך לבלתי החזיקו במחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת. (א) על טענות אדרבה אעתיק לך הלשון שכתב המחבר הלכות נדוי וז"ל לא שייך למימר אדרבה אלא לחכם שכנגדו אם המנדה צורבא מרבנן אבל ע"ה לית לן למימר אדרבה נדויו נדוי וההיא דר"ל בחזקת צורבא מדרבנן אוקמינן ליה עכ"ל ואם מגומגם הוא אין בידי לשנותה ותהיה הכוונה בו מה שתהיה מ"מ אין לה מקום בנדון הזה כי גדול מרבן שמך ובהא מילתא לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן על ברכת (ב) שהחיינו יישר כחך כאשר הסכימה דעתך לדעת הקדמונים ומכל מקום לאו דברי הכל הוא שהרי בהגהות גדולות אשר סביבי הסמ"ק כתב שם וז"ל בשערים כתב שמברכים שהחיינו על בטול חמץ ואין אנו נוהגין כן ומצא טעם לפי שזמנו אינו קבוע דהא מפרש ויצא בשיירא ועושה ביתו אוצר תוך ל' יום בין סמוך בין מופלג צריך לבער עכ"ל משמע דלא סבירא לסברת' מדלא משני לה וא"כ לדידיה תצטרך לומר סברתי או טובה הימנ' דכמו שרצה הוא ליישב המנהג שלא לברך שהחיינו על בטול חמץ יצטרך גם כן ליישב המנהג שלא לברך על קדושי אשה או נשואיה. (ג) ועל דבר הנדר והנדב לצורך שמן למאור בית הכנסת אשר נשאלת עליו ומרוב ענותך אמרת לידע דעתי הקצר' להפיק רצונך אכתבינ' לך אך בקוצ' לאפס הפנאי והיינו אם אין הקהל מרבים להדליק נרות בבית הכנסת אף כי מרבים העם להביא ולהתנדב אלא חק קבוע להם כך וכך בין מהרבה בין מקמעא לית דין ולית דיין שהרשות ביד הקהל לשנות הנדבה לחלק לעניים כאשר בארת יפה בכתבך מתוך ראיות נכוחות ולא מבעיא לדעת ר"ת דאית ליה דצבור יכולין לשנות אפילו לדבר הרשות אלא אפילו לדברי ר"י דאית ליה דאפילו צבור אין יכולין לשנות לדבר הרשות וכמו שנתבארו דבריי בקצת ספרי המרדכי בפ"ק דב"ב מכל מקום בנדון הזה שהוא לצורך מצוה פשיטא דשרי ואף על גב שמתוך מה שכתב התשב"ץ בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם וחזי לרב תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי במקום הזה א"ל אדרבה כמה נפשות שקעו אבותיך במקום הזה וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המועלין באשפה וקרא עליו מקרא וישכח ישראל עושהו ויבן הכלו' מכא' אומר הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לב"ה עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולין המוטלין לאשפ' וכן הר"ר שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים. (ד) כי אם עניים דטוב יותר ליתן צדקה לבית הכנסת מכל מקום נראה לעניות דעתי דהיינו דוקא למי שאין בידו לעשות שניהם אלא אחד מהם ובא לשאל אומרים לו דטוב ליתן לצורך בית הכנסת אבל היכא שיש להם כל צרכי בית הכנסת לדעתם ואף אם לא היה להם בעניין אם היכולת בידם לעשותו אם ירצו על כל פנים נראה לע"ד דבר פשוט הוא שהרשות לכולי עלמא כדכתב מהר"ם והביאו המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא גם לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה לפי הנראה לע"ד כדמוכח בפרק קמא דערכין (דף ו') דגרסינן שם תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה אתמר עלה משמיה דרבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה כו' משמע בהדיא דכל לדבר מצוה מותר דאי לא תימא הכי לפלוג ולתני כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו למצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגריעה מינה לא וכל שכן לדבר הרשות דלא אלא ודאי דס"ל לדבר מצוה שרי ואף על גב שנשאל לרשב"א אם מעות של צדקה ומותר לשנותה לבנות בית הכנסת והשיב וזה לשונו מותר לשנותו לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה מדאומ' מטפחו' לוקחים מהם ספרתורה כו' משמע דוקא לעילוי אבל למצוה שאין בו עילוי לא וכן בטור יורה דיעה כתב וז"ל כתב א"א ז"ל שצדקות שהתנדבו לצורך בית עולמים או לצורך בית הכנסת יכולים בני העיר לשנות לצורך בית המדרש כו' עד אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת נראה לע"ד דהתם בדלא ספקו אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בההיא שהשיב רשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטילה כגון אותה נדבה לשמן למאור דבלאו הכי הצבו' ידליקו ויש להם ולא יתרבה המאור מפני נדבתו של זה פשיטא שהוא מותר לכולי עלמא כדפירש מתוך ההיא דערכין (שם) ומכל מקום אם כוונת הנודר להרבות במאור לבית הכנסת יתר על הנרות שהציבור מדליקין בזה צריך להתיישב די"ל דבכי הא גוונא אסור לשנותו מתוך מה שכתב רשב"א ורבינו אשר כדהבאתיו לעיל ואף על גב שיש לחלק בין היכא שהמצוה האחרת מתבטלת לגמרי ובין היכא שאין מתבטלת ואין בנדבת הנודב כי אם משום הרווחא ומכל מקום מתוך מה שכתב בטור יורה דיעה יש קצת ראייה לאסור שהרי כתב שם ז"ל ורבינו תם פי' דלכל צרכי צבור יכולין לשנות כו' עד ולזה הסכים א"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא קופ' ותמחוי שהוא דברי קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנן לצורך דבר אחר ולא אפילו לצורך עניים אחרים עכ"ל ועוד מצאתי תשובות מיוחדים להרשב"א ז"ל המקדיש שדה לעניים וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה לעניים ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים אין הרשות בידם כו' עד ולא דמי למה שאמרו ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' דהתם בצדקה שהיא נגבות בכל יום דכל הנותן על דעת הגזברים נותן והגזברים גובים לפרנס עניים יום או יומיה ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו והוא הדין למה ששנינו בערכין (שם) ישראל שהתנדב נר או מנורה כו' עד דוקא כשיש ספק לבית הכנסת מזה וכולי עד אבל בזמן הזה שאין הציבור משלימין צרכי עניים ועוד שאין ספק אין הציבור רשאין לשנות הקדש זה וכו' וזה הוא ששנינו מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני עכ"ל משמע דוקא היכא דלא יפסידו עניים בהאי שינוי כדקאמר רבינו אשר לכן יגבו פעם אחרת וכדכתב באותה תשובה להרשב"א ואם יצטרכו העניים יחזרו ויגבו והוא הדין נמי לההיא דישראל שהתנדב כו' דמדמה להו להדדי ומסיים דוקא שיש ספק בית הכנסת חוץ מזה ואף גם זאת נראה לע"ד דאפילו אם תימצי לומר דלענין נדבת נדקות עניים לא שרי אלא דליכא פסידא עניים כלל כדמשמע הלשון לכאורה מכל מקום לענין נדבת בית הכנסת היכא דאיכא ספק חוץ מזה ואף על גב דעם זה יתרבה יותר המאור בבית הכנסת או דבר אחר הנדב מכל מקום כיון דבלא אותו ריבוי יש ספק הרשות בידם לשנותם דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר דוקא בשיש ספק כו' אלא הוה ליה למימר דוקא בשאין מתרב' כו' וכי תימא מאי שנא נדבת עניים מנדבת בית הכנסת נראה לע"ד דשנא ושנא דגבי עניים אף על גב שיש להם ספק לגלגל בחיי צער קצת או אפילו יהיה להם די הספק בדרך ממוצע מכל מקום ברבות הטובה להם תחת ליטרא ירק לפעם יוכלו לקנות ליטרא דגים או ליטרא בשר להבריא גופם וזכר לדבר הא דאומר בפרק כיסוי הדם (דף עד) אבל ממשפחות בריאים הוה כגון אנו כו' אבל לענין בית הכנסת היכא שיש ספק אין תועלת כל כך ברבוי והיינו דמדמה להו להדדי נדבת עניים בדלא פסדי כלל ונדבת בית הכנסת כשיש ספק ובר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד שיש ללמוד מתוך תשובה אחרת מהרשב"א הפך ממה שכתבתי לעיל בשמו שהרי השיב בתשובה וז"ל ומה שטען כי המקום הזה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכם להקל מעליהם על שמן בית הכנסת אין טענתו טענה שכל המקדיש על דעת אנשי העיר מקדיש וכו' עד וכדאמר בני העיר רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וכההיא דערכין (שם) ישראל שהתנדב וכו' עד והא דתנן מותר עניים לעניים דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא היו הפרנסים עכ"ל מדקאומר סתם דכל המקדיש כו' ומתוך כך הורה להפקיע ההקדש מיד העניים ולא חלק בין היה להם ספק ללא היה וגם מדהוצרך להעמיד ההיא דמותר עניים לעניים וכו' בלא הסכימו עליו טובי העיר כו' ולא מוקי ליה כגון דאיכא פסידא לעניים בדלא ספקי להו הציבור כל צרכיהם דלא דמי לההיא דרשאין לעשות מקופה תמחוי כו' וכדמוקי לה בההיא ת"ש דלעיל המיוחסת גם היא לרשב"א משמע דפליגי ונדראה שחזר בו מאחת מהנה או שטעות סופר הוא מה שנתיחסו שתיהן להרשב"א וכמדומה אנכי שהראשונה אינה בקובץ התשובות אשר ראיתי להרשב"א והשניי' ישנה שם אך אין הקובץ עכשיו בידי רק סביב למרדכי אחד מצאתי וכללא דמלתא אם אין בנדבת הנודב יתרון למאור בית הכנסת רוצה לומר שלא יתרבה בשביל כך כי חוק קבוע לקהל אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לית דיין שרשאין הקהל לשנות' לצורך מצוה אחרת דבזה שוה ר"ת ורבי יצחק ורבי משה מיימון וסמ"ג וקטן ומהר"ם והרשב"א וכן רבינו אשר ובנו ואף על גב דבטור יורה דעה כתב בשם רבינו יצחק אבן גאות דדוקא בכעין המצוה ראשונה כגון מקופה לתמחוי וכו' לצורך העניים מכל מקום סמייה להאי מקמי דכולהו הני רברבת' שהזכרתי למעלה:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 239:6
and 4 others »
Version: Pressburg, 1855-1864 (Hebrew)
<b>ואולי </b>אפשר עוד לומר דקרובי' דברי אלו להיות כדברי אלו והוא דמדרך בני ישראל להלוות על ריווח בתורת עיסקא תרי תלתי בהפסד ותלתי באגר להנותן ולמקבל יהיה תרי תלתי באגר ותלתי בהפסד כמבואר זה פ' הרבית והרוצה ללות אלף דינר ומן הסתם מרוויח ג' כפלי הקרן כנ"ל נמצא עולה הריווח ג' אלפי' דינר והי' נותן להמלוה אלף קרן ואלף ריווח דהרי תלתי באגר והכא באשה הואיל ואית לי' לבעל תרתי לריעותא חדא שאם יגרשנה או ימות מחר צריך לשלם מיד משא"כ בע"ח אחר וכמ"ש המרדכי הנ"ל גם בע"ח אחר מקבל הפסד משא"כ האשה ע"כ נגד זה תקנו שני דברים כנגדן להאשה א' שתסגי לה בחצי הריווח היינו ה' מנה מיד ולא אלף אחר שנה ע"ד בוצינא טב מקרא ב' הואיל ואינה מקבלת עלי' הפסד תסגי לה בריווח כנ"ל פ"א דאלו בע"ח אחר הי' צריך לתת כן בכל שנה ושנה ומ"מ איננו יוצא מהיקש שיעור חמשים זוז של משנתינו יהיה איך שיהי' הי' נדראה מהסברא ומסדור המשנה דפטור בלא כלום א"א דבנושא ונותן לכל הפחות יחשב לו לשליש: -
15 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Talmud Eser HaSefirot, Section XIV 102
and 3 others »
Version: Jerusalem, 1956-1966 (Hebrew)
ומה דעתיקא נהיר בקדמיתא, דא הוא, כי בשלשה ראשים אשתכח, ועצמותו נדראה בהם בלי שום מחיצה, אבל בהאי נהיר דרך השערות לבד, וזהו הקודם לאור זה ושירותא ממה דאתגליא הוי, כי אע"פ שהוא מכוסה, הואיל והוא תחלה ממה שהוא מתגלה למטה, כי בז"א מתגלה חכמה זו והיא מתפשטת לל"ב שבילין, יצדק בה שם שירותא, כי הוא תחלת החכמה המתגלה בז"א, והיינו דקאמר, שירותא ממה דאתגלייא, ולא קאמר שירותא דאתגלייא. מה שאין כן בחכמה סתימאה דלא אתגלייא כלל, כדלעיל. ואתעביד לתלת רישין, ורישא חדא כליל לון, והם חכמה ובינה ומזלא דכליל לון. ודע דהאי מזלא אתעביד מיניה רישא חדא ממש דכליל לחו"ב.
15 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 3:260b:11
and 2 others »
Version: Zholkva, 1864 (Hebrew)
דהא אתעטר בשלימו יתיר וכו' זו הוראה על תכלית שלימותו כי נודע ליודעים שכתר זעיר יש בו ג' בחינות א' מאימא. וב' מלמעלה הימנה מאבא. וג' שהיא הגדולה שבגדולות היא מאריך. וגם ידוע כי ה' בחי' במספר אחדים במלכות עשיריות בזעיר מאות באימא. אלפים באבא רבבות באריך. והנה מפשוטה של תורה לא נדראה שיעקב ראה ריבוי זרעו כי אם איזה מאות. והוא בסוד היות לו כתר משל אימא. אבל מרע"ה זכה לאלף ורבבה דהיינו המשכת כתר שלם לזעיר כת"ר גי' ג"פ אור. ואל זה רמז באומרו.
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Mikdash Melekh on Zohar 1:80a:9
and 4 others »
Version: Zholkva, 1864 (Hebrew)
דלא הוו ידעו ידיעה לקרבא וכו' פי' על דרך באת אלי להזכיר את עוני ה"נ כשבא אא"עה לא"י נתבקר פכנקסם לפי דלא הוו ידעי וכו' ולכך בא רעב עליהם.
15 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnah Niddah 7:8
and
Tosefta Kifshutah on Kiddushin 5:9:1
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Tosefta Kifshutah on Kiddushin 5:9:1
history »
Version: Tosefta Kifshuta. Third Augmented Edition, JTS 2001 (Hebrew)
<small>49-50.</small> <b>מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים, אפי' שניהם כותיים, אפי' שניהם עבדים, אפי' אחד כותי ואחד עבד. </b>וכ"ה בד, וכן מעתיק בתוספות הרא"ש פ' סע"ב בשם התוספתא. אבל בכי"ע מוסיף: <b>אפילו אחד מהן קטן</b>. וכן בתוספות רבינו שמואל בר' יצחק שם, עמ' קפ"ז: בתוספתא תניא מתייחדת עם שני אנשים, ואפי' כותים ואפי' עבדים, ואפי' אחד כותי ואחד עבד, <b>ואפי' קטן</b>. ועיין מ"ש להלן, ד"ה חוץ.<br>ובמשנתנו פ"ד מי"ב: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. ובירושלמי שם הי"א, ס"ו ע"ג (ד"ו ס"ו ע"ב): א"ר אבון בד"א בכשירין, אבל בפרוצין לא תתייחד אפילו במאה איש. וכן בבבלי פ' ב': אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא. וכבר תמה על כך בח"ד כאן. ובתוספות ר"ש בר' יצחק ובתוספות הרא"ש הנ"ל תירצו שמדברים בכותי חבר, ובעבד כשר, כגון טבי עבדו של רבן גמליאל. ויפה ציינו במצפה שמואל ובגליוני הש"ס לר"י ענגיל לירושלמי ע"ז פ"ב ה"א, מ' ע"ג:<sup class="footnote-marker">52</sup><i class="footnote">בתוספתא הוצ' ראם נתנו את הציון באמצע הברייתא, אבל במצפה שמואל עם פירוש מנחת בכורים הציון הוא במקומו.</i> אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים כו' (תוספתא שם רפ"ג). הדא אמרה כותי' לא נחשדו על העריו'. ותני כן מתייחדת אשה עם שני אנשי' אפי' שניה' עבדי', אפי' אחד כותי ואחד עבד.<sup class="footnote-marker">53</sup><i class="footnote">ולהלן בתוספתא אהלות פי"ח ה"ו: הכל עושין מדור העמים, אפילו עבד ואפילו שפחה וכו', נכרי הנשוי כותית וכותי הנשוי נכרית וכו'. ומוכח שכותי הנשוי כותית אין עושין מדור העמים. ברם הטעם הוא משום שאין חשודין לקבור את נפליהם <b>בקביעות </b>בבתיהם (עיין במשנת נדה פ"ז מ"ח ומ"ט), אבל לא משום שאין חשודין על הזנות. ועיין במשנת אהלות פי"ח מ"ז. ושם מדברים שהעבד והאשה נכנסים ויוצאים, והוא מתיירא מהם.</i> וברור לפי פשוטו שבשני אנשים אפילו פרוצים אין כאן ייחוד.<sup class="footnote-marker">54</sup><i class="footnote">מפני שלא ישמשו אחד בפני השני, ואין חוששין שאף השני יעשה כמותו עם אותה אשה.</i><br>וכן בירושלמי סוטה פ"א ה"ב, ס"ט ע"ג: "מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת,<sup class="footnote-marker">55</sup><i class="footnote">מ"ש להלן בירושלמי "ממאה בני אדם" הכוונה, כנדראה, בזה אחר זה, כפירוש בעל ספר ניר במקומו.</i> ר' יודן אמר במחלוקת, מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה,<sup class="footnote-marker">56</sup><i class="footnote">עיין לעיל שם ה"א, ט"ז ע"ב, ובשי"ק שם, ד"ה אתיא.</i> מקנא לה משני בני אדם כאחת", ומשמע שמשוה שני בני אדם<sup class="footnote-marker">57</sup><i class="footnote">ואפילו שאינם כשרים במשמע, ואמורא היה מפרש דבריו: מהו שיקנא לה משני בני אדם כשרים כאחת.</i> לאב ובן שמותר להתייחד אתם<sup class="footnote-marker">58</sup><i class="footnote">אפילו מדרבנן. אבל להתייחד עם שני בני אדם אפילו אם אין כאן איסור מן התורה אלא מדרבנן, יש לשאול את שאלת הירושלמי "מה טיבה להסתר". ובילמדנו (לפי נויבאוער בצופה הצרפתי חי"ד, 1887, עמ' 95): ילמדינו דבינו אשה שנתייחדה עם <b>שני אנשים </b>מהו <b>שתהא מותרת לבעלה</b>. כך שנו רבותינו לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים. ונויבאוער לא העתיק יותר. אבל וודאי גמור הוא שההמשך שם: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, כמשנתנו. ועיין בבלי פ"א א' וכתובות י"ג א' ובתוספות, שם ושם. ושמא היתה השאלה בילמדנו אחרי קינוי.</i> (פ"ד מי"ב כאן). וכן משמע מפשוטה של משנת ע"ז רפ"ב, עיין בבלי שם כ"ה ב', אבל בירושלמי שם לא העירו עליה כלום, ולא עוד אלא שהביאו את הסיפא מכאן: אבל לא תתייחד עם הגוים, אפילו הן מאה, ומשמע דווקא גוים, אבל לא עם ישראל, אפילו הם פרוצים.<br>ולפיכך נראה שמה שאמר ר' אבין בירושלמי כאן בד"א בכשירין היא חומרא בעלמא, ואינו מפרש את משנתנו אלא פוסק שדין המשנה אינו אלא בכשירין. ובבבלי פ"א א' החמירו עוד יותר, והסתפקו לומר שאין כשירין אלא כגון ר' חנינא בר פפי וחבירו. ועיין מ"ש בבאורי להלכות הירושלמי להר"מ כתובות, עמ' מ"ו, אות ה'. ובס' תנא דבי אליהו פי"ח, הוצ' רמא"ש, עמ' 101, החמיר עוד יותר, עיין בהגהות הרד"ל פ"א ב', ועיי"ש שציין גם לבאור הגר"א אה"ע סי' כ"ג (צ"ל: כ"ב) ס"ק ט'. וכנראה שהאחרונים החמירו יותר משום "עלמא כל דאזל מתפרע",<sup class="footnote-marker">59</sup><i class="footnote">מס' כלה פ"ב, הוצ' היגר, עמ' 204. ועיין בבלי ב"ב צ"א ב', ושם חסד "ערמין" (-ערומין) בכל הנוסחאות.</i> כלומר, נעשה יותר פרוע.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Tosefta Kifshutah on Sukkah 1:7:7
history »
Version: Tosefta Kifshuta. Third Augmented Edition, JTS 2001 (Hebrew)
<small>19.</small> <b>ואם התנה עליהן שיאכל מחן בחג מותר. </b>בבבלי הנ"ל: ואם התנה עליהם, הכל לפי תנאו. ובבבלי ביצה ל' ב' מפרשה: באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו, אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו,<sup class="footnote-marker">18</sup><i class="footnote">ופירש"י: שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות, משום דסתר אהלא. וכמה מן הראשונים פירשו שלאו כל כמיניה להתנות, שהרי חלה עליהם קדושת סוכה (שאי אפשר לו בלעדיהם), עיין מ"ש להלן ביצה פ"ג, שו' 33–34, ד"ה ברם בנוסח.</i> איתקצאי לכל (כגירסת כי"י הר"ח ועוד) שבעה. ובפי' ר' יהונתן על הרי"ף למכילתין:<sup class="footnote-marker">19</sup><i class="footnote">לפי הקטעים שנתפרסמו בהמאסף של רבצ"א קואינקה ש"ד ח"י, ירושלים תרנ"ט, קנ"ז ע"א.</i> והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות של עיו"ט הראשון, דלא חלא קדושה עלייהו כלל, אבל אם לא היתה כוונתו שיהנה מהן באותה בין השמשות, אעפ"י שאמר על מנת שאהנה בהן בחש"מ, אסור ליהנות מהן, כיון דחל קדוש' עלייהו, לא מצי לאסתלוקי מינה קדושתה, והרי היא כאילו שהפריש בהמתו, ואמר הרי זו עולה נדבה על מנת שאוכל ליהנות ממנה ולא אתחייב מעילה, שאין בדבריו כלום, ומועל בה.<sup class="footnote-marker">20</sup><i class="footnote">ועיין היטב בחי' הרשב"א לביצה ל' ב'. וכנדראה שבא להוציא מפי' רבינו יהונתן וסייעתו.</i> וכ"ה כמעט מלה במלה בס' מנוח על הר"מ ספ"ו (ספ"ב) מה' סוכה, מ"ט ע"א. וכנראה שהעתיק ממנו, עיין לעיל שם. ובשיטת ר' יהונתן ורבינו מנוח עמד גם הר"ן כאן פ"א סי' תתקצ"ה וביצה פ"ד סוף סי' תתק"ט שכתב: ומיהו דווקא באומר אינו בודל, שלא בטלן לגבי סוכה מעולם,<sup class="footnote-marker">21</sup><i class="footnote">וכנראה שכן היא שיטת ר' ישעי' דטראני בפידושו לביצה ל' ב' (בס' מחנה דוד) ובפיסקי רי"ד כאן (שבס' סם חיים) י' סע"א. וכן, כנראה, סובר גם רבינו פרץ, עיין בהגהותיו שבסמ"ק סי' צ"ד ובניסוחו של בעל ארחות חיים ח"א סוף ה' סוכה, קי"ג ע"א. ועיין גם באהל מועד לר"ש ירונדי ח"ב (ח"ג), ל"ה ע"א.</i> אבל במתנה ואומר לכשארצה אטול לא מהני וכו'. ומוכח מדבריו "שאהנה בהם בחולו של מועד" הוא לאו דווקא, והוא הדין באמר לכשארצה אטול דומיא דהקדש. ועיין גם במיוחס להריטב"א (והוא להר"ן) שבת מ"ה א'. והנה בתוספתא כאן מפורש: שאם התנה שיאכל מהן בחג מותר. ולשון התוספתא כאן עדיין אפשר ליישב בדוחק ולפרשה שיאכל מהן במשך <b>כל החג</b>, לרבות בין השמשות של ערב החג. וכן בר"ח כאן י' ב': ואם התנה עליהן בשעה שעיטרה ע"מ שיסתפק מהן <b>כל ימי המועד</b>,<sup class="footnote-marker">22</sup><i class="footnote">ועיין בארחות חיים הנ"ל לעיל שם שכתב: ויש שהורו שצריך שיתנה תנאו סמוך לבין השמשות ויאמר כן איני בודל מהן כל בין השמשות, כלומר מכל בין השמשות של שמונת הימים, שאם לא אמר כן, אם לא חל עליו האיסור בין השמשות של יום ראשון חל בשאר הימים, ונמצא שלא הועיל לו תנאו של בין השמשות ראשון לשאר הימים וכו'. והכל, כנראה, לקוח מס' המכתם לביצה, עמ' 241.</i> מותר להסתפק מהן אפילו ביום טוב.<br>ברם בתוספתא ביצה הנ"ל מפורש: אם אמ' לכשארצה אטול הרי זה מותר. ומבואר שלא כדברי ר' יהונתן וסייעתו. וכן מפורש בה"ג סוכה פ"ב (ד"ו ל"ב רע"ד, ד"ב, עמ' 163): עיטורי סוכה וכו', אם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלה אותן, ואמר כשארצה אטול מהן הרי זה מותר.<sup class="footnote-marker">23</sup><i class="footnote">וכן בריצ"ג ה"א, עמ' פ"ז, ובמחז"ו, עמ' 405. וכנראה ששאבו מבה"ג כאן.</i> תאני בתוספתא אין נוטלין עצים מן הסוכה, ואפילו ביום טוב האחרון של חג, ואם אמר כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר. וכן הסתייע משם (נגד שיטת ר' יהונתן) ברשב"א ביצה ל' ב', עיין מ"ש להלן בביצה פ"ג, סוף שו' 33–34, ד"ה ובתוספתא. ועיין טוא"ח סי' תרל"ח, בשו"ע שם ס"ק ב' ובבאור הגר"א שם.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Tosefta Kifshutah on Shabbat 2:1:5
history »
Version: Tosefta Kifshuta. Third Augmented Edition, JTS 2001 (Hebrew)
<small>3-4.</small> <b>שאין שורפין לא תרומות וכו'. </b>וכ"ה בה"ג הנ"ל. אבל בבבלי: לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. ומתוך הצרוף של תרומות, קדשים וחמץ משמע שמטעם אחד אתינן עליהם, והוא שמצותם להשרף בחול דווקא, ולא ביו"ט ולא בשבת, ואף שהדליקם מערב שבת ומערב יום טוב אסור, שהרי מכל מקום הולכים ונשרפים בשבת וביו"ט ואעפ"י שהמלאכה נעשית מאליה, כשיטת רב חסדא ור' יוסה<sup class="footnote-marker">3</sup><i class="footnote">והם סוברים שאין שורפין קדשים ביו"ט משום גזירת הכתוב (עיי"ש), ולאו דווקא משום מלאכה אתינן עלה. וכן מוכח גם בירושלמי פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א: א"ל ר' יושוע לא נמצאת כשורף (באו"ז ח"א סי' רכ"ו, ל"ה ע"א: שורף) קדשים ביום טוב (כלומר, כשמשייר את החלה בתנור, כפי' בעל ק"ע). א"ל ר' אליעזר מאיליהן הן נשרפין. הרי לך שלר' יהושע יש כאן בשיור החלה בתנור גם משום שריפת קדשים ביו"ט, אע"פ שאינו עושה כלום. אבל בבבלי שם מ"ח א': א"ל ר' יהושע לדבריך הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה וכו'. וכע"ז בתוספתא שם פ"ג, שו' 22–23, עיין מש"ש. ולשיטת הבבלי אף איסור שריפת קדשים ביו"ט אינו אלא משום מלאכה, וכן משמע מלשון מדרשי התנאים, עיין מכילתא בא פ"ו, עמ' 22, מכילתא דרשב"י, עמ' 14. ועיין בבלי כ"ד ב', קל"ג א', פסחים פ"ג ב', מנחות מ"ו ב', תמורה ד' ב'. ועיין להלן שם בירושלמי בסוגיין ובפסחים פ"ז ה"ט, ל"ה ע"א. ועיין בהגהות יפה עינים כ"ג ב'. והארכנו בזה גם להלן פסחים פ"ג, שו' 34–35, ד"ה וע"פ זה נבין.</i> בירושלמי פ"ב ח"א, ד' ע"ג. ועיין להלן שם בירושלמי (רב אחא בשם רב חסדא) ובבבלי כ"ג ב' ובתוספ' רי"ד שם וברמב"ן קמ"ט א' בשם ר' משה בר' יוסף וביפה עינים כ"ג ב'. ועיין להלן הע' 4.<br>ולשיטת רבה בבבלי שם אסור להדליק בשמן שריפה בע"ש מפני שאדם בהול לשורפו מהר כדי לקיים מצות בעור, ויש לחשוש שמא יטה את הנר על צדו, כדי למהר את בעורו. וגזרו שלא להדליק בהם בערב יו"ט מבעוד יום גזירה שמא ידליק בהם בע"ש מבעוד יום, עיין בבעל המאור ובמאירי בסוגיין. אבל מחמת שריפת קדשים ביו"ט ובשבת לא איכפת לנו, שהרי הדליק מבעוד יום עיי"ש. ובתנחומא ריש בהעלותך (בד"ק): מהו להדליק בשמן שריפה בשבת. כך שנו רבותינו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב <b>מפני כבוד השבת</b>.<sup class="footnote-marker">4</sup><i class="footnote">והנכון בכי"ר שם (עיין בהוצ' בובר, הע' א'): מהו להדליק בשמן שריפה ביו"ט בלילי (כלומר, ללילי) שבת וכו'. וכנדראה שהדרשן פירש את משנתנו כרב חסדא בבבלי כ"ג ב', שביו"ט שחל להיות בע"ש עסיקינן, ופשט מינה שבכגון דא אסור.</i><br>ועיין בח"ד ובתכ"מ שהביאו מכאן ראייה לשיטת הריב"א (בתוספ' כ"ד ב' ד"ה לפי) שדין תרומה כדין קדשים, וכשם שבקדשים אין נדרים ונדבות קרבים ביו"ט למ"ד משולחן גבוה קזכו, אף בתרומה הדין כן, ואסור לבערה ביו"ט אעפ"י שנהנה ממנה, מפני שעיקר כוונתו לקיים מצות בעור. ועיין בתוספ' ביצה כ"ז ב' ד"ה ועל וברמב"ן וברשב"א כאן. ועיין באבני מלואים שו"ת סי' ב' ומ"ש בס' גור ארי' יהודה להגרמ"י זעמבא סי' א'.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 65:37:1
and 2 others »
Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)
<b> המוצא כו'. </b> לא יתננו לו. כתב מהרש"ל דדין זה הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם ולא אליבא דהלכתא לפי מה שפסקו התוס' והרא"ש כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו דלדידהו אין חילוק בין שטר הקנאה לשאר שטרות אלא לעולם כשמודה נותנים לו אם לא בשכ"מ ובבריא עכ"ל וכן עיקר ודלא כהב"ח שהשיג עליו וכתב דמ"מ חיישינן שמא כתב ליתן ולא נתן והשליכו לאשפה דנתבטל השטר לגמרי וחספא בעלמא הוא ולא אמרי' בכה"ג עדיו בחתומיו זכין לו כו' ע"ש שהאריך בזה וכל דבריו אינם נכונים לא בסברא ולא בש"ס דבש"ס פ"ק דמציעא דף י"ג ע"א ודף כ' ע"א ושאר דוכתי מוכח שלא כדבריו גם מה שכתב בפירוש דברי הרא"ש אינו נכון ואדרבה איפכא נדראה דתמיהת הב"ח על הרא"ש מעיקרא אינה כלום דמתחלה לא העתיק הרא"ש רק דברי הרי"ף וליה לא ס"ל וסמך אמ"ש אח"כ דמילתא דרבי אבא בר ממל לא מיתוקמא כאביי וכן דרכו בכמה מקומות ואפשר גם הטור כוונתו כן שסמך אמ"ש מחלוקת הרי"ף והתוס' לעיל ס"ס ל"ט:
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Kedushat Levi, Kedushot for Purim, Kedusha Shniya 11
history »
Version: Kedushat Levi - Munkatch 1939 (Hebrew)
וגם יתבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל <small>(חולין קלט:)</small> מרדכי מן התורה מנין שנאמר <small>(שמות ל, כג)</small> קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא. כי כבר ביארנו בדרושי חנוכה על פסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. ושם הקשינו אדרבה מי נתלה במי. והגאולה אחרונה תהיה ביתד שאת ויתד עז מגאולה ראשונה. ונדראה כוונת הפסוק, דהנה דע שכל העולמות נבראו בשביל ישראל שנקראו ראשית כפירש"י שמהם התחיל מחשבתו כביכול שראה שיבראו ישראל שיעבדו אותו בדחילו ורחימו ושיעשו רצון קונם. ויהיה לו במעשיהם הטובים שעשועים גדולים. מזאת המחשבה עלה ברצונו כב"י לבדוא כמ"ש הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור להשתעשע באיומתו. ולכן צריך כל אדם לחשוב כשעובד את קונו ברוך הוא מקבלין כל העולמות וכל ההיכלות וכל המלאכים שפע וששון ושמחה דב ובזה יתלהב לעבוד את בוראו ומזאת המחשבה נבראו ונשתלשלו כל העולמות עד סוף העולם התחתון. וכשמאיר ראשית המחשבה שממנה נבראו כל העולמות. בכל העולמות אנו מנצחין כל האומות והמה מסורים בידינו כאשר כתבנו במקום אחר. שהארץ בעצמו לוחם את מלחמתינו שהרי לא נבראו כולם אלא בשביל ישראל אף על פי שהארץ היא מדריגה תחתונה שהוא דומם ועליה צומח חי <small>(מדבר)</small> ועליהם ב"א כידוע אף על פי כן לוחמת את מלחמותינו:
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Deuteronomy 23:2
and
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:8
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:6
and
Pesachim 88a:5
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:4
and
Sanhedrin 58b
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Chagigah 4b
and
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:3
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Leviticus 22:4
and
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:3
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:2
and
Numbers 19:20
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:2
and
Tosefta Terumot 9
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:2
and
Pesachim 88a:5
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 12:48
and
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:2
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yevamot 8:1:6
history »
Version: Herzog-Tevunot, 2022 (Hebrew)
עם זאת יש לציין להלכה חריגה: "ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בכהן ערל שהיזה והוכשרו הזיותיו" (ירושלמי פסחים פ"ח ה"ח, לו ע"ב; נזיר פ"ח ה"א, נז ע"א). יש להניח שהערלות נבעה ממחלה כלשהי, ובפועל בבואו של כהן כזה, יקרא שמים אך ערל, לא מנעו ממנו את המצווה, מובן שיש במצווה כבוד חברתי רב.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 117
and
Shabbat 77a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 116
and
Yevamot 76a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Kiddushin 25a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 115
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 113
and
Yevamot 110a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Kiddushin 76a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 113
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 111
and
Shabbat 123a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnah Kelim 14
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 111
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bekhorot 7a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 100
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Metzia 85a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 96
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 63a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 94
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Ketubot 49a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 93
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sanhedrin 59a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 93
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 91
and
Sukkah 39
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 91
and
Sukkah 39a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 89
and
Shabbat 117a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 88
and
Yoma 67a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Batra 67a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 85
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Batra 67a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 83
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sanhedrin 91a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 82
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Eruvin 102a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 80
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnah Kelim 21
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 79
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 78
and
Yoma 67a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Pesachim 89a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 74
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rosh Hashanah 26a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 71
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Eruvin 12a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 70
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Kamma 72a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 70
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sanhedrin 69a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 64
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Menachot 100a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 57
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 51a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 57
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnah Kelim 15
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 55
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Batra 67a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 54
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Gittin 67a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 53
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Nedarim 57a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 51
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 51
and
Sotah 43a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 48
and
Shabbat 139a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 47
and
Shabbat 62
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Mishnah Terumot 11
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 48
(automatic citation link)
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 47
and
Shabbat 62a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 7a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 46
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 45
and
Shabbat 54a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 16a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 37
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 34
and
Sukkah 37a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 53a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 28
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 138a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 28
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 18a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 27
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 27
and
Sukkah 37a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rosh Hashanah 26a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 24
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 22
and
Shabbat 63a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 21
and
Taanit 24a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Kiddushin 16a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 21
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Kiddushin 16a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 21
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 16
and
Shabbat 13a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Pesachim 19a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 16
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 16
and
Sotah 4a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Menachot 36a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 16
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sanhedrin 99a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 13
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 12
and
Yevamot 39a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Pesachim 65a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 11
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Gittin 68a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 10
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 105a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 10
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 67a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 9
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Rosh Hashanah 33a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 7
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Sefer HeArukh, Letter Yod 6
and
Shabbat 42a
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 51a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 6
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Bava Metzia 103a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 4
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 10a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 2
15 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chullin 10a
and
Sefer HeArukh, Letter Yod 2
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Sefer HeArukh, Letter Yod 44
and 2 others »
Version: Sefer HeArukh, Lublin 1883 (Hebrew)
<b><big>ייבא</big></b> [קאפף בינדעל]. (ב"ב קמו) בגמ' השולתח סבלונות תרגום רבא בייכא וסבתכא פירוש בקישוריה ובכפה שעל ראשה דלאו דבר חשוב הוא ובמתנה יהיב לה:
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Abudarham, Laws of Blessings, Ninth Gate; Blessings on Commandments, Circumcision 5
and 4 others »
Version: Abudarham. Lisbon, 1489. (Hebrew)
ומברך אבי הבן בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ויש אומ' להכניסו לבריתו בלמד. וברכ' זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך הם מוטלות עליו מצות אלו. יש אומרים כי כשמל האב את בנו אינו חייב לברך להכניסו שדי לו בברכת מילה. והראב"ד כתב בתשובת שאלה שמברך להכניסו מפני שהאב חייב למולו וזו הברכה היא על חיוב האב יותר מכל אדם כי ברכ' מילה שוה היא לכל אדם ואנו צריכין להפריש בין חיוב האב לשאר בני אדם. כת' הרמב"ם ז"ל אם אין שם אביו אין אחרים מברכין ברכת להכניסו. ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן. והראב"ד השיג עליו וזה לשונו א"א מסתברא כמאן דאמ' ב"ד או מיוחד שבעם ונהגו אצלנו שהסנדקנס מברך עד כאן. ופי' סנדקנס בעל הברית שקורין בלעז פדרינו. וכתבו המפרשי' שאם אינו יודע אבי הבן לברך להכניסו אחד מן העומדים שם מברך ומוציאו שכל הברכות אע"ףפ שיצא מוציא.
15 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Tur, Choshen Mishpat 243:26
and 2 others »
Version: Choshen Mishpat, Vilna, 1923 (Hebrew)
<i data-commentator="Beit_Yosef" data-order="23.1"></i> וקטנה יש לה תורת החצר ותורת ד' אמות להיותם קונין לה מה שיגיע לתוכם:
15 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 115:1
history »
Version: Wikisource Shulchan Aruch - English (English)
Milk that was milked by non-Jews and no Jew saw them do so, it is forbidden as perhaps non-kosher milk was mixed in. If it was milked in his house and a Jew was sitting outside, if it is known that there is no non-kosher animal in his herd, it is permitted, even if no Jew is able to see him at the time that he milks the animal. If he has a non-kosher animal in his heard, and the Jew sits outside, and the non-Jew is milking only for the sake of the Jew, even if the Jew is unable to see him when he is sitting, if he is able to see him when he stands, this is permitted, because the non-Jew fears that perhaps he will stand and be seen, and he knows that non-kosher milk is forbidden to the Jew. Rema: Initially, it is necessary for the Jew to be there are the beginning of the milking and check to make sure that the bucket is empty and does not contain non-kosher milk. And it is our custom to be stringent and not milk with vessels which are usually used for milking by non-Jews, lest some of their [non-Kosher] milk remain in the vessel. In any case, after the fact there is no need to be concerned for this. And regarding maidservants that milk domestic animals in the Jew's house or in his [animal] pen, any instance in which it is not a house of a non-Jew, that is enough and there is no need to be concerned about a non-kosher matter, and it is permitted even initially to leave them to milk even there is not a Jew around, because the non-Jewish milker is in his house or neighborhood, they are not suspected of milking non-kosher animals. But if a non-Jew takes a break, the Jew needs to be there, because it is like the case of the non-Jew's house. And even a Jewish child will suffice, because the non-Jew appfears before himin their presence. In any case, if a Jew is not present until after he has finished milking, this milk is considered the milk of non-Jews that is forbidden, even thought no non-kosher animal exists in his herd. Milk of a non-Jew makes vessels non-kosher when they are cooked in them, just as any prohibited food, even though this is only an uncertainty whether he has mixed in something non-kosher. And so too with non-Jewish cheese, but not non-Jewish butter, even in a place where it is considered prohibited it does not prohibit vessels when cooked, and it is not a problem if it becomes mixed; if it is mixed in that which is permitted, everything is permitted, like above regarding the bread of non-Jews. See above in chapter 112. Milk of non-Jews that is forbidden, it will not work to make it into cheese or butter afterwards, rather it remains forbidden, and everything that is made from it is forbidden.
15 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Siddur Sefard, Weekday Shacharit, The Shema 30
history »
Version: The Metsudah siddur, 1981 (Hebrew)
<small>כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (ברכות יא:ב.) ופירש"י שברכת אמת ויציב כלה על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם.</small>
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(reference)
between
Berakhot 12a:23
and
Siddur Sefard, Weekday Shacharit, The Shema 30
16 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Berakhot 11b:20
and
Siddur Sefard, Weekday Shacharit, The Shema 30
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(reference)
between
Rashi on Berakhot 12a:23:2
and
Siddur Sefard, Weekday Shacharit, The Shema 30
16 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Chayim VaChesed 583:2
and
Tikkunei Zohar 120a
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Chayim VaChesed 583:2
and
Tikkunei Zohar 120a:116
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Chayim VaChesed 583:2
history »
Version: Chayim VeChesed - Hamesorah publishers, c. 2005 (Hebrew)
<b>והנה</b> הב' צללמים הם א' יסוד אבא והב' יסוד אימא. והנה ההבנה נקרא דמות (תקו"ז קכ. קטז:), שמדמה החכמה להאיברים שהוא הפעולה, וזהו (משלי א, ב) להבין אמרי בינה, אמרי לשון המשכה. והנה הצלם שנקרא דמות אין יכול להשפיע את עצמו למטה מחמת שהוא עצמו מדריגה תחתונה וירא שלא ישאר בחיצוניות, אך צלם הא' שהוא גדול מאוד יכול להשפיל את עצמו, וזהו (תהלים קד, כד) כולם בחכמה עשית, שהחכמה יכולה להיות אף בעשיה. אלא שהצלם דבינה שנקרא דמות אין משפלת את עצמה אלא למי שהוא ישראל - לי ראש, שהשיג מדריגה זו, אבל לא לזה שהוא בחינת יעקב, וזהו (שם צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהנביא השיג הדמות על כן בא החכמה להלב. וזהו שיסוד אבא אריך, שיוכל להשפיל את עצמו אפי' לעשיה, אבל יסוד בינה קצר, שאינה יכולה להשפיל. והנה בעשיה יש דיבור שהם האותיות, וזה בא מבינה, דאימא אוזפת מנהא לברתא (זהר ח"א ב.), וזה נקרא אחורי דיעקב, שהדיבור הוא בעקביים, והנה לכך נמשכה החכמה עד לעשיה כדי להגביה אותם. וזהו (שמות יט, ד) 'ואשא אתכם', שאני הוצרכתי להמשיך אליכם, 'על כנפי נשרים', פירוש שהמשכתי וקבצתי את עצמי שיהיה אח"כ נשירה כשיגביה א"ע למדריגה עליונה, הוא כדי 'ואביא אתכם אלי', שרציתי להגביה אתכם אלי.
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee 5:18
history »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)
וּמֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ. וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיִּגָּרְעוּ. וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵצּוּ. וּשְׁאָר כָּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ בֹּסֶר. וְאֵין קוֹצְצִין אֶת הַכָּפְנִיּוֹת בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶפְסֵד פְּרִי. וְאִם אֵין דַּרְכָּן לְהֵעָשׂוֹת תְּמָרִים אֶלָּא שֶׁיִָּיצִיץן מֻתָּר לָקֹץ אוֹתָן כָּפְנִיּוֹת:
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
I Kings 6:35
and 2 others »
Version: The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J (English)
And he carved upon them <i>cherubim</i>, palm trees and budding flowers, and he covered them with gold, fitting precisely upon the carvings.
16 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Rashi on I Kings 6:34:3
and 2 others »
Version: The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J (Hebrew)
<b>גְּלִילִים.</b> (תַּרְגּוּם:) סְגַלְגַּלִּין.)
16 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Niddah 37a:18
history »
Version: Wikisource Talmud Bavli (Hebrew)
ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי (ויקרא ט״ו:י״ג ) מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Berakhot 31a
and
Rosh on Niddah 10:6:1
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Rosh on Niddah 10:6:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
ת"ר ואשה כי תהיה זבה יכול אפי' זבה מכל מקום תהיה טמאה. ת"ל והיא גילתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינן אלא מן המקור. יכול על כל מראה זוב תהא טמאה ת"ל דם ואין דם אלא אדום. אין לי אלא מראה דם אדום כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאין בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג וב"ש אומרים אף כמימי בשר צלי וכמימי תלתן. וב"ה מטהרין. בבשרה מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ והלא דין הוא ומה הזב שהוא טעון ביאת מים חיים אינו מטמא בפנים כבחוץ. נדה שאינה טעונה ביאת מים חיים אינו דין שלא תטמא בפנים כבחוץ. ת"ל בבשרה מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ. אין לי אלא נדה. זבה מנין ת"ל זובה שבעת ימים תהיה בנדתה ולא בזיבתה כל שבעה יכול עד שתהא רואה דם כל שבעה. ת"ל תהיה אע"פ שאינה רואה אלא ראיה אחת. מנין שאינה טובלת מבעוד יום. ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז'. ואשה כי יזוב זוב דמה בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל. ימים שנים. יכול ימים הרבה. אמר רבי עקיבא כל ששמועו מרובה ושמועו מועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת. א"ר נחמיה וכי למה בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח אם אתה אומר ימים י' והלא אינו אלא ק' אלא אלף אלא רבוא. וכשאתה אומר ימים שנים פתחת. אמר רבי מנא משום רבי יהודה ימים שנים. יכול ימים הרבה. אם מרובין הן והלא כבר נאמר רבים. הלא לא דיבר אלא בימים מועטין. וכמה הן. הוי אומר ימים שנים רבים שלש יכול רבים עשרה. אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים שלשה. יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים. הא כיצד הרבים הללו יהו מרובים על שנים. וכמה הן. הוי אומר שלשה יכול הרואה שלשה בתחלה תהא זבה ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה ברואה יום אחד אבל ברואה שלש בתחילה תהיה זבה. ת"ל על נדתה אחר נדתה היא מטמאה ואינה מטמאה בתחילה. אין לי אלא סמוך לנדתה מופלג מנדתה מנין. ת"ל או כי תזוב אין לי אלא מופלג מנדתה יום אחד שנים שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמונה תשעה עשרה מנין. מה מצינו ברביעי שהיא ראוי לספירה וראוי לזיבה אף אני אביא את אלו שהן ראויין לספירה שיהו ראוין לזיבה ומנין לרבות את אחד עשר. ת"ל בלא עת נדתה. או יכול שאני מרבה את שנים עשר אמרת לא ומה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא שנים עשר. מרבה אני את אחד עשר שהוא ראוי לספירת או כי תזוב. ומוציא אני את שנים עשר שאינו ראוי לספירת או כי תזוב. אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה גדולה ומנין הרואה שנים שתהא זבה קטנה. ת"ל ימי ומנין אפי' אחד ת"ל כל ומנין ששומרת יום כנגד יום ת"ל טמא יהיה יכול כשם ששומרת אחד לאחד כך תספור שנים לשנים. ודין הוא ומה הזב שאין סיפר אחד לאחד סופר שבעה לשתי ראיות זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שסופרת שנים לשנים ת"ל יהיה לה אין לה אלא יום אחד. ואם טהרה מזובה כשתפסיק מזובה וספרה לה לעצמה. שבעת ימים יכול בין סמוכין בין מפוזרין ת"ל ואחר תטהר אחר אחר לכולן. רבי שמעון אומר ואחר תטהר אאר המעשה תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות. אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבא לידי ספק. כללא דנקטינן מהני מתנייתא. דנדה דאורייתא היכא דאתחילה וחזיא דמה יומא חד ההוא יומא קמא דחזיא ביה הוי תחלת נדה ומשלמה עלה שבעה יומי. לא שנא חזיא דם בכולהו יומי ולא שנא לא חזיא אלא חד יומא. וכדנפקן שבעה יומי טבלה בליל שמיני ומשתריא לבעלה. ואי חזיא דם ביום השמיני הרי עיילה לה לתוך אחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה שהן ימי זיבות. וכיון דחזיא בהן חד יומא הוי לה (זובה) זבה קטנה וחיישינן דלמא אתיא למיחזי למחר הלכך בעיא שימור תשיעי. ואי חזיא יום תשיעי בעיא שימור יום עשירי ועדיין זבה קטנה היא ואי לא חזיא ביום עשירי טבלה ומשתריא לערב. ואי חזיא גם ביום עשירי הויא לה זבה גדולה דהא חזיה שלשה ימים רצופין ובעיא למיתב שבעה נקיים. הכין דינא בהלין יומי זיבות אי חזיא דם חד יומא. משמרת כנגדו חד יומא ואי חזיא תרי יומי משמרת להו נמי חד יומא לבד מיום י"א דלא בעיא שימור הואיל ונפקן ימי זיבות והוה ליה י"ב תחלת נדה ואי חזיא ביה הוי לה נדה כל שבעה הדין הוא דינא דאורייתא דהוו עבדן בנות ישראל כל זמן דהוו רבנן בקיאי בחזותא דדמא. וכיון דאימעוט רבנן דהוו בקיאי בהכי (בחזותא) וחלשא דעתייהו דלא הוו יכלי לאפרושי בין דם טהור לדם טמא. כדאמרינן (לעיל דף כ.) אמר רבי יוחנן חכמתיה דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא. דכי מטמינא מטהר מטהרנא מטמא. ואמר רבי זירא טיבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי ומה (רבי אבא) רבה דידע בטיבעא לא חזי ואנא אחזי וחזו נמי דנשי לא ידעי תיקון. וסתות חשו רבנן דלמא משלמא דם טמא לדם טהור וטבלן ואתי לידי איסור כרת דהא אפשר למיהוי כל דם דחזיא בשית יומי טהור. וליכא טמא אלא הך דחזיא בשביעי בלחוד וצריכה למשלם עליה שבעה יומי וכיון דסבירא להו דדם דכולהו שבעה טמא הוא אמרי כבר שלימו לן שבעה וטבלן לאורתא ואתו לידי איסור כרת ועוד כיון דלא בקיאי בתיקון וסתות זימנין דחזיא דם וביום השמיני לראייתה חזיא דם וטבלה לערב ומשמשת עם בעלה. וזימנין דראייה קמייתא הויא בתוך אחד עשר יום וצריכה למיתב שבעה על ראייה בתרייתא. הלכך חשו רבנן למילתא ועבדו הרחקה לסלוקי כל ספקי. ואצריכו למיתב ז' נקיים על כל דם דלא ליגעו באיסורא דאורייתא. והיינו דאמרי' בפרקין (ד' סח) אמר רב יהודה אמר שמואל התקין רבי בסוריא ואית דגרסי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא. שנים תשב ששה והן שלשה תשב שבעה נקיים: אמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים. ואע"ג. דבהאי תקנה דרבי ליכא למיחש בה לאיסורא כלל. עבדו רבנן הרחקה יתירתא ונהיגו בנות ישראל כר' זירא דהא אמרינן דהך דר' זירא הלכתא פסיקתא היא כדאמרינן התם (ברכות דף לא.) לענין אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה ה"ד הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים והכי נמי עבדינן בימי טוהר דיולדת ואע"ג דקי"ל כרב דאמר (ד' לה:) מעיין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו. כיון דאיכא יולדת בזו דצריכה שבעה נקיים בימי טוהר עבדינן נמי הרחקה יתירא כרבי זירא וכל דם דחזיא בימי טוהר יתבא עליה שבעה נקיים ובתר הכי טבלה ומשתריא לבעלה. ואע"ג דלא נפקו ימי טוהר כיון דיתבא שבעה נקיים ותו לא חזיא שריא. והראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל כתבו ג"כ שאין לנו עכשיו דם טוהר כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות. ואם החמירו על בנות ישראל לישב על דם טיפה כחרדל שבעה נקיים כדי שלא יבא לטעות בין ימי נדה לימי זיבה ובין רואה יום אחד לרואה שלשה. כ"ש שיש לחוש שמא יבא הדבר לידי קלקול שמא יבא לטעות בין ימי טוהר לימים שלאחר ימי טוהר אבל בעל הלכות ורב אחאי (בשאלתות לפנינו לא נמצא בשום מקום) כתבו דאף בזמן הזה נוהגין ימי טוהר על דין התורה והרמב"ם ז"ל כתב (בפי"א מהל' איסורי ביאה) שהדבר תלוי במנהג. שלא החמירו בנות ישראל אלא בדם טמא לישב על כל דם טומאה ז' נקיים דזבה גדולה כדי שלא יבא הענין לכלל טעות אבל בדם טוהר לא החמירו ועדיין נשאר הענין על דין תורה וכן נוהגין בצרפת ובאשכנז:
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaPerishah 1:19
and 3 others »
Version: Vilna, 1911 (Hebrew)
כתב הרב ר' יצחק בהלכות שלו שאין לנו דם טהור בזמן היזה ופירש הטעם כיון דאיכא יולדת בזוב שאין דמה טהור עד שתשב ז' נקיים ואע"פ שנכנסה כמה בימי טוהר טמאה עד שתשב עליו ז' נקיים אלו דברי הרב. אבל בעל הלכות ורב אחא משבחא כתבו דאיכא דם טוהר כדינא דגמרא. אבל נראין דברי הרב ולאו מטעמי' אלא כיון דכולהי נשי האידנא טועות משווינן להו ולא ידעי בין ימי נדה לימי זיבה הכי איכא למיחש ליולדת דילמא לא ידעא בין ימי טוהר לבתר ימי טוהר ואתי למיגע באיסורא דאורייתא ואל תתמה שהרי בימי חכמים הראשונים שהיו בקיאין בכל דבר גזרו על דם בתולים ואפי' תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות ונשאת בועל בעילת מצוה ופורש וכל זה כדי שלא ישתבשו בשאר דמים וכ"ש בדורות הללו שיש לנו לפרוש מכל הדמים שלא יבא לידי איסור.
16 hours ago
3 related »
-
Michael Kimmel
edited
Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Sixth Gate 1
and 2 others »
Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)
<b>השער הששי: היולדת והיושבת על דם טוהר:</b> דבר תורה יולדת טמאה כנדה בין רואה דם בין אין רואה נאמר ביולדת זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה. ונאמר ביולדת נקבה וטמאה שבועיים כנדתה ואין הפרש בין ילדה ולד חי בין הפילה נפל (דף קפה) במה דברים אמורים בנפל שנגמרה צורתו וראוי לברית נשמה אבל כל שלא נגמרה צורתו כגון שלא נגמרו לו מא יום או שאינו ראוי לברית נשמה אינה טמאה משום לידה אבל טמאה משום נדה לפי שאין פתיחת הקבר בלא דם כמו שיתבאר. כל היולדת כששלמו לה ימי טומאה שהם שבעה לערב וטהורה לביתה בין ראתה כל שבעה וכל שבועיים בין לא ראתה כדין הנדה שהכתוב קראה נדה. במה דברים אמורים בשלא ילדה בזוב אבל ילדה בזוב כגון שהיתה זבה קודם לידתה לעולם היא בטומאתה עד שתספור שבעה ימים נקיים מדם כזבה כמו שיתבאר. דברים אלו לדבר תורה אבל עכשיו שעשו כל הנשים הרואות כזבות הרי כל היולדת כיולדות בזוב וצריכה שבעה נקיים וכן החמירו בימי חכמי הגמרא במקצתן לחוש ולטמא משום יולדת כשפיר מלא בשר בין עכור בין צלול ובמקצתן שלא ליתן ימי טהרה וכדאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר. ואקשינן והאמר שמואל אחת זו ואחת זו חוששת כלומר כשפוד מלא בשר בין עכור בין צלול. אמר רמי בר שמואל לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל לחוש חוששת ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר כלומר עד שיהוא שערות ועכשיו נתמעט הבקיאות ביותר ונהגו להחמיר עוד ולחוש משום יולדת במקצת הולדות שאין אמן טמאה לידה דבר תורה ולא אפילו מדברי הגמרא כדי שלא יבא הענין לכלל טעות כמו שיתבאר בעזרת השם. וראיתי לפרש תחילה הולדות שאין חוששת לולד בספק וחוששת גם משום נדה ואחר כך אפרש היושבת לולד בלבד ולא לנדה ונפקא מינה למי שמתיר דם טהר בזמן הזה כדין התורה. ואחר כך אפרש דין היולדת בזוב ואפרש אם כל היולדת בזמן הזה כיולדת אם לאו. כל מקום שאמרנו בשער זה טמאה לידה מספק יושבת לולד ולנדה כלומר שאין נותנין לה דם טהור כלל וכל דם שתראה מטילין אותו לחומרו משום ולד ומשום נדה כמו שיתבאר ואיצטריך לפרש דין יושבת על דם טהר לפי שיש מקומות שנוהגין בו עדיין על דין התורה. תנן בפרק המפלת. המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רי"א בן כך ובין כך טמאה ולאו טמאה לידה קאמר דהכא בחתיכה שאין בה עצם עסקינן וכל שאין בו עצם אין חוששין לה משום ולד אלא בטומאת נדה פליגי ואוקימנא פלוגתייהו בשאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם ורבנן סברי איפשר ולפיכך אם אין דם יוצא עם החתיכה כלומר על גבה אינה טמאה אף משום נדה דחתיכה עצמה אין חוששין לה משום דם לפי שאין דם נקרש ונעשה חתיכה ולפיכך אפילו היתה חתיכה של ארבע מיני דמים אין חוששין לה. ואי משום פתיחת הקבר אפשר לו בלא דם. ור' יהודה סבר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולפיכך טמאה משום נדה ואע"פ שהיתה לידה יבשתא ובדקה ומצאה טהור טמאה דודאי ראתה ומחמת מיעוטו נאבדה וקיימא לן בהא כרבי יהודה ואע"ג דר' יהודה יחיד לגבי חכמים רובן של בריתות כרבנן אזלן לבר מדר' יהושע ואפילו הכי קיימא לן כר' יהודה ור' יהושע משום דרבא דאמורא ובתרא הוא פסק כוותיה וכדאמרינן בפרק תינוקת. אדבריה רבא לשמואל מר ודרש קשתה שנים ולשלישי הפילה צריכה שתשב ז' נקיים. קסבר אין קושי לנפל ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואע"ג דבשילהי שמעתין קמא דבריש פרק המפלת בפלוגתא דרבנן ור' אליעזר בהמפלת חתיכה אע"ג שמלאה דם פריש רבא ואמר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואשה טהורה ובמקו' מקומו טמא קא מיפלגי ולכאורה הוה משמע דרבא הכין סבירא ליה דהמפלת חתיכה אשה טהורה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. לא היא דרבא פלוגתייהו הוא דקא מפרש וליה לא סבירא ליה דאי לא תיקשי לן דרבא אדרב' וכל עצמו דרבא לומר דלכולי עלמא אין אשה רואה דם בחתיכה דדרשינן בבשרה עד שיצא דרך בשרה ונפקא מינה לדידן דאין אשה רואה דם בשפופרת לכולי עלמא. ומיהו קשיא לי הא דתניא בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה גמרא הפילה בתוך שמונים של נקבה יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה ואמר ר' אשי דרבא מתרץ לה ביום ארבעים לצורת הזכר ויום שמונים לצורת הנקבה ור' ישמעאל היא דאמר לזכר ארבעים ואחד ולנקבה שמונים ואחד ואקשינן סוף סוף תיפוק לי דטמאה היא משום נדה ופריק בלידה יבשתא ואקשינן אי הכי מאי למימרא ופרקינן מהו דתימא אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמשמע לן אלמא משמע לכאורה מהתם דפשיטא להו לבעלי הגמרא דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ועוד מדאמר רב אשי דרבא מפרק לה הכין. אלמא לרבא בלידה יבשתא לאו טמא נדה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ויש לי לומר דהא המקשה התם להדיא אי הכי מאי למימרא הכי קאמר מדמוקמת לה לברייתא בלידה יבשתא אלמא האי תנא אפשר לפתיחת הקבר בלא דם סבירא ליה וחד מן תנאי דאית להון הכי תניא לה ואי הכי לדידיה פשיטא מאי למימרא ופריק היא גופה קמשמע לן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם והכא נמי דמתרץ לה הכין לאו למימר דלדידיה סבירא ליה אלא תרצתא דברייתא הוא דקמשמע לן משום דלא מיתרצא לה שפיר אלא בהכי וליה לא סבירא ליה כנ"ל. תנן התם המפלת כמין קליפה כמין שערה וכמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לאו טהורה כלומר אפילו מעוברת שהפילה כמין אלו אינה טמאה לידה ואינה חוששת להן כלל ובהא אפילו ר' יהודה מודה שאינה טמאה אפילו משום נדה אלא אם כן יש עמהם דם וטעמא משום דאין פתיחת הקבר לדברים קטנים כאלו וכבר כתבתי כן בארוכה בשער מראות הדמים. המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה. המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר ואם לנקבה תשב לנקבה דר"מ וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא דר' מאיר אמר רב יהודה אמר שמואל הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם רבי ינאי אמר הואיל ועיניהן הולכין לפניהם כשל אדם. ותניא אמר רבי אלעזר בר' צדוק המפלת כמין בהמה וחיה לדברי ר"מ ולד ולדברי חכמים אינו ולד ובעופות תבדק ואמרינן עלה בגמרא מאי תבדק לאו תבדק לר"מ כלומר בתמיה דאמר קריא וקיפופא אין שאר עופות לא. אמר רב אחא בריה דרבא מאי תבדק לרבנן דאמר קידא וקיפוף אין שאר עופות לא. כלומר דלא נחלקו עליה דר"מ אלא בשאר עופות אי נמי בבהמה וחיה אבל בקדיא וקיפוף לא. ומ"ש מבהמה וחיה הואיל ויש להם לסתות כשל אדם. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב הכל מודים בגופו תיש ופניו אדם אדם. גופו אדם ופניו תיש ולא כלום לא נחלקו אלא שפניו אדם ונברא בעין אחת כבהמה שר"מ אומר מצורת אדם כלומר כל שיש בו מקצת צורת אדם. וחכמים אומרים כל צורת כלומר אינו ולד עד שתהא צורתו אדם. וכפשטה דמתניתין דר"מ לחומרא ורבנן לקולא. אמרו לו רבנן לרב ירמיה והתניא איפכא שר"מ אומר כל צורת וחכמים אומרים מצורת אמר להו אי תניא תניא. ואע"ג דבמתניתין ר"מ לחומרא התם הוא בשכל גופו ופניו תיש לפי שיש במינו מתקיים. והואיל וכתיב בהו יצירה כאדם אי נמי הואיל ועיניהם הולכין לפניהם כשל אדם אבל הכא דגופו מין אחד ופניו מין אחר ר"מ בהא לקולא אמר שאינו ולד אלא אם כן כל צורת פניו פני אדם. ורבנן סברי אין הכל הולך אלא אחר מקצת צורת אדם שאם כל גופו ופניו תיש לאו כלום אבל אם מקצת צורת פניו פני אדם הרי זה ולד. והיינו דקתני במתניתין כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד כלומר אין הכל הולך אלא אחר מקצת צורת אדם והילכך בכולו תיש רבנן לקולא ור"מ לחומרא ובמקצת פניו פני אדם רבנן לחומרא ור"מ לקולא וקיימא לן בתרוייהו כרבנן. ומכל מקום כיון דרבנן מודו במקצת צורת אדם ור' אלעזר בר' צדוק נמי דתני המפלת כמין עופות תבדק ורבנן פרישנא תבדק אי קדיא וקיפוף טמאה לידה הואיל ויש להם לסתות כשל אדם. והשתא לא בקיאינן בצורות ולא קיימא לן אי דמי אי לא דמי חוששת לכולן אפילו הפילה כמין דגים ושרצים ואי נמי כמין בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה וימי טוהר לא יהבינן לה אמר רבא נברא בעין אחת ובירך אחת מן הצד אמו טמאה לידה באמצע אמו טהורה לידה. ורש"י ז"ל גריס איפכא מן הצד אמו טהורה לידה באמצע אמו טמאה לידה. והילכך בין בזו ובין בזו חוששת לולד ויושבת אף לנדה. אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה לידה כלומר שזה ראוי היה לברית נשמה אלא שמא ניקב ושטו לאחר מיכן וכל שראוי מעיקרא לברית נשמה אמו טמאה לידה ואי נמי ניקב מתחילתה והרי זה מתחילת תולדתו טריפה וטריפה אינה חיה מכל מקום ראוי הוא לברית נשמה וראוי לחיות פחות מעט מי"ב חדש. וושטו אטום כלומר שלא נברא לו אלא חצי הושט אמו טהורה לידה לפי שאין זה ראוי לברית נשמה. תנו רבנן המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזהו גוף אטום אמר רבי כל שינטל מן החי וימות וכמה שניטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד ארכובה ר' ינאי אומר עד לנקוביו ר' יוחנן משום ר' יוסי בן יהושע אומר עד מקום טבורו. א"ר פפא מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה אפילו משהו דאמר רב גידל אמר ר' יוחנן המפלת שגלגולתו אטומה אמו טהורה. אמר רב המפלת כמין אפקותא דדיקלא אמו טהורה איתמר המפלת שפניו ממוסמסין ר' יוחנן אומר אמו טמאה לידה וריש לקיש אמר טהורה לידה פניו ממוסמסין כולי עלמא לא פליגי דטמאה כי פליגי בשפניו טוחות פירוש שאינו חוטמה בולט ואין צורתו נכרת והכין איתמר ר' יוחנן אמר אמו טהורה וריש לקיש אמר אמו טמאה וקיימא כר' יוחנן דפניו טוחות אינו ראוי לברית נשמה. בני ר' חייא נפיק לקראתה כי אתו לקמיה דאבוהו אמר להו כלום מעשה בא לידכם אמרו לו פניו טוחות בא לפניו וטמאינו אמר להם מאי דעתייהו לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא יהבי לה ימי טוהר צאי וטהרו מה שטמאתם. איתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבין ושני שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באבילה ושמואל אמר באשה ולד בבהמה מותר באכילה. תני תנא קמיה דרב יכול המפלת ברית ראש שאינו חתוך וברית גופו שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה תלמוד לומר אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לברית נשמה. לאפוקי אלו שאינן ראויין לברית נשמה א"ל וסיים בה נמי שני גבין ושתי שדראות. רב ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כלומר כשמואל להחמיר א"ל רב הונא מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא יהבת לה ימי טהר עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא והכין הלכתא. מיהו כל הני דכתבינן היינו לדינא דגמרא דבקיאי טפי אבל אנן דלא בקיאין אסכימי מקצת רבוותא ז"ל דבכולהו אמו טמאה לידה אפילו בשיש לו ב' גבין ב' שדראות נמי מסתברא דמטמינן לה לחומרא דהא בפניו טוחות ובשיש לו שני גבין ורצו לטמא לחומרא ולא אמר להו ר' חייא לבניו ורב הונא לרב ירמיה שיטהרו אלא משום דלא לייתו לידי ימי טהר. ואנן האידנא לא יהבינן ימי טהר לשום יולדת וכדבעינן למכתב הילכך ליכא למיחש ומטמינן לה לחומרא. ומיהו ודאי במקום שבועלין על דם טהר כדינא דאורייתא בכל הנך דאמרו אין אמו טמאה לידה גזרה דילמא אתי לידי קולא דקא יהבית לה ימי טהר. תנן המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה. ואמרינן עלה בגמרא בשלמא מלא דם מלא מים ולא כלום אלא מלא גנינים וליחוש שמא ולד היה ונימוח. אמר ר' מלא תנן ואם איתא דאיתמוחי איתמר וכו' ר"מ בא"א א' גוונים תנן וא"א כוליה בחד גוונא הוה קאי והילכך אם אינו מלא טמאה כדרבא ואפילו חסר אי קאי גוונים שאין הכל כגוון אחד טמאה כרב מתנה בר אדא דרבא ורב מתנה לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ואיתא להא ואיתא להא. והילכך אנן השתא דלא בקיאינן בהא מלא גנינים טמאה ואפילו מלא דם מלא מים (דף קפו) דבגנינים לא בקיאינן. ומלא בשר נמי בין עכור בין צלול טמאה דתניא שאלו לפני רבי המפלת שפיר מלא בשר מהו אמר להן לא שמעתי אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה אמרו לו אלמלא דבר חדש אמרת לנו משום אבך שמענוך עכשיו מדקמייתו כיחידאה קאמר לה כסמכוס משום ר"מ כלומר דאמר בריש פירקין המפלת חתיכה קורעה אם יש בתוכה דם טמאה נדה דקסבר שהאשה רואה דם נדה בחתיכה ולא דריש בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ולא קיימא לן כוותיה הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכמים אומרים אינו ולד ואין הלכה כר' יהושע. אמר ריש לקיש משום ר' הושעיא מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד ר' יהושע בן לוי אמר בצלול מחלוקת א"ל רב חיננא בר שלמיא לרב הא רבי הא רבי ישמעאל בר' יוסי הא רבנן הא ר' יהושע בר חיננא הא ר' הושעיה הא ר' יהושע בן לוי מר כמאן סבירא ליה א"ל שאני אומר אחת זו ואחת זו חוששת ואזדא שמואל לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא לבר מההוא שפירא חד גיסא וחזייה מאידך גיסא אמר אם איתא דולד הוא לא הוה זיג כוליה האי. ואנן קיימא לן בהא כשמואל דאע"ג דקיימא לן כרב באיסורא בין לקולא בין לחומרא כיון דעבד בה שמואל עובדא ולא דכו מעולם שפירא בנהרדעא קיימא לן דמעשה רב ודוקא לחוש חוששת אבל ימי טוהר לא יהבינן לה עד שישעיר ואפילו היה שיר מרוקם וכדאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר. ואקשינן והא אמר שמואל אחת זו ואחת זו חוששת אמר רמי בר שמואל לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל לחוש חוששת ימי טוהר לא יהבינן לה עד שישעיר והילכך לעולם חוששין אע"פ שאינו מרוקם ויושבת שבועיים כיולדת נקבה מספק. תנן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה. פירוש סנדל כשהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת העובר האחרון דוחק את הראשון ופוחת צורתו ועושה אותו כמין חתיכה ואע"פ שהיה ולד הרי בא שני ורצפו ולפיכך אמרו שאין סנדל בלא ולד ולעולם יוצא כרוך עמו. ואמרינן בגמרא בימי ר' ינאי בקשו לטהר הסנדל שאין לו צורת פנים אמר להם ר' ינאי טהרתם את הולדות לומר שהסנדל נידון כולד אע"פ שאין לו צורת פנים וכדתניא סנדל דומה לסנדל דג של ים מתחילתו ולד היה אלא שנרצף אמרו לו הא תני משם רבותינו אמרו סנדל צריך צורת פנים. אמ"ר ביבי אמר ר' יוחנן מעדותו של ר' נחוניא נשנת משנה זאת כלומר יחידאה הוא ולא קיימא לן כוותיה. עוד שאלו בגמרא למה הזכירו סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד. כלומר מאי נפקא לן מסנדל אם ולד הוא אם לאו תיפוק לי דטמאה לידה משום ולד דעמיה. ופרקינן אי דאתילדא נקבה בהדיה הכי נמי כלומר דהתם לא נקפא מינה מידי הכא במאי עסקינן דאיתיליד זכר בהדיה דאי משום ולד לא מטמא אלא שבעה השתא מטמינן לה מחמת סנדל שבועיים דדלמא נקבה היא ותשב לזכר ולנקבה. ואפילו איתילדה נקבה בהדיא נפקא מינה להיכא דילדה נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה דמונה תחילת לידה מן האחרון וסוף לידה מן הראשון כלומר שיושבת שבועיים משעה שיצא הסנדל לאחר שקיעה ואישתכח דמשפיל ליה לחד יומא משום סנדל ואין מונין לה ימי טהרה אלא מן הנקבה שיצאה ראשונה דדלמא סנדל זה זכר היה ושלימו להו ימי טוהר דנקבה. ואית דגרסי תחילת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון כלומר דמספקא ליה בזכר ונקבה וזו היא גירסתו של רש"י ז"ל ותרווייהו איתנהו והני מילי היכא דנפקי כרוכין אבל בשאינן כרוכין אינו סנדל אלא חתיכה בעלמא וכדתניא כשהן יוצאין אינן יוצאין אלא כשהן כרוכין. והמפלת חתיכה קורעה ואם אין בה עצם היינו מתניתין דלעיל דתניא שאם אין עמה דם רבנן מטהרים ור' יהודה מטמא משום נדה וקיימא לן כר' יהודה וכדכתיבנא לעיל. אבל אם יש בתוכה עצם אם החתיכה לבנה טמאה משום לידה ולא חיישינן שמא מגוף אטום באת דגרסינן בריש פירקין דהמפלת המפלת חתיכה רבי בנימין אומר קורעה אם יש בה עצם טמאה לידה. א"ר חסדא ובחתיכה לבנה כי אתא זוגה דמין חדיב אתא ואייתי מתניתא בידיה המפלת חתיכה לבנה וקרעה אם יש בה עצם טמאה לידה. וקיימא לן כר' בנימין ובמתניתא דאתיא זוגא דמן חדיב דהא לא אשכחן מאן דפליג עלייהו וכן פסק הר"א ז"ל. וכתב הוא ז"ל וא"ת הא דתניא בברייתא המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה אלמא בעינן חתוכה כלומר בחיתוך אצבעות. התם לענין קרבן ונאכל הוא דבעינן אבל לענין טומאת לידה בכל דהו נמי טמאה דהא שפיר מרוקם אין לו חיתוך אצבעות ידים ורגלים. וכיון דחיישינן שמא הרחיקה לידתה והפילה אותו איברים איברים אעפ"י שאינה חתוכה נמי טמאה לידה. ואין תירוצו מחוור דהא ודאי משמע דכל שאינה בחיתוך אצבעות אין אמו חוששת משום לידה תדע דהא קתני המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באת מדקתני אמו טמאה לידה ואין חוששין לגוף אטום אלמא האי אין חוששין אאמו טמאה לידה קאי כלומר בזמן שהיא חתוכה אמו טמאה לידה לפי שאין חוששין שמא מגוף אטום באת כיון שהיא חתוכה הא אינה חתוכה חוששין ואין אמו טמאה לידה אלא טעמא דמילתא שהמפלת תבנית יד ורגל שאינן מחותכין צורתן מוכחת עליהן דמגוף אטום באת שאלו מגוף שאינו אטום חזקה חתוכה היתה ולשמא משפיר מרוקם באת קודם שיהא לו חיתוך אצבעות נמי לא חיישינן דלמא זמן מועט יש בין ריקומו לחיתוך אצבעותיו ומלתא דלא שכיח הוא שתפול באותו זמן מועט ולא חיישינן אבל חתיכה דעלמא ליכא מידי דמוכח עלה דמגוף אטום באת הילכך כל שיש בה עצם טמאה לידה. ומיהו ימי טוהר לא יהבינן לה דאימר מרחיקה לידתה הות וכדאמרינן גבי ההיא דהמפלת יד חתוכה רב חסדא ורב הונא דאמרין תרוייהו אין נותנין לה ימי טוהר מאי טעמא אימר הרחיקה לידתה. המפלת שליא תשב לזכר ולנקבה. ושנינו במשנתינו לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד. ואע"פ שלא נמצא עכשיו ולד בתוכה אימר נימוח שפיר של שליא זו ולפיכך תשב שבועיים מספק נקבה. ודוקא שליא שיש בה טפח אבל פחותה מטפח מדין הגמרא אין חוששין לה. דתנו רבנן שליא תחילת ברייתה דומה כחוט השערה סופה דומה כתרמוס וחלולה כמצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. ותניא רב הושעיא זעירי דמן חבריא חמשה שעורן טפח שליא שופר ושדרה דופן סוכה ואזוב. ומיהו אנן השתא לא בקיאינן בכולהו מטמינן לה משום לידה ותשב שבועיים כנקבה וימי טוהר לא יהבי ליה. שליא שיצאה לאחר שיצא הולד אם ולד חי הוא לעולם תולין אותה בולד זה ואפילו יצאתה לאחר הולד עשרים ושלשה ימים כדאמרינן א"ר בר בר חנא א"ר יוחנן מעשה ותלו את השליא בולד עשרים ושלשה ימים. והני מילי כשיצא ולד חי דאמרינן מיבזע בזע ונפק אבל בנפל לא תליא דהא א"א ליה למיבזע וכדאמר ליה שמואל מדויל מאי א"ר בשליא א"ל הכי א"ר אין תולין את השליא אלא בבן קיימא שלינהו שמואל לכולהו תלמידי דרב ואמרי הכי. פירוש בן קיימא ולד חי. והא דאמר ר' יהודה משמיה דרב הפילה נפל ואחר כך הפילה שליא כל שלשה ימים תולין את השליא בולד לא קיימא לן כוותיה אלא כרב יוסף מדויל וכולהו תלמידי דרב דאמרין הכי וכן כתב רב אחא משבחא בשאלתות וכן הר"א. וכן דעת הרמב"ן ז"ל אע"פ שרש"י ז"ל לא ירש כן הילכך אין תולין לעולם את השליא בנפל אלא אומר נימוח שליא של שפיר זה ונימוח שפיר של שליא זו ומונין לה משעת יציאת השליא אבל בבן קיימא תולין והוא שיצא ולד תחילה אבל יצאתה שליא תחילה אין תולין אותה לעולם בולד וכדאמרינן לא אמרו תולין אלא הבאה אחר הולד דאמרינן בזע שליא ונפיק אבל קודם הולד לא. ונפקא מינה לדידן שאם יצאה שליא תחילה ואחר כך ילדה זכר יושבת שבועיים מחמת השליא אימר נקיבה היתה ונימוח. בעא מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי המפלת דמות עורב ושליא עמו מהו א"ל אין תולין את השליא אלא בדבר שיש במינו שליא קשורה בו מהו א"ל דבר שאינו שאלת. איתיביה המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהם בזמן שהיא קשורה בהן אין חוששין לולד אחר אינה קשורה בהם הריני מטי' עליה שני ולדות שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא זו ושמא נימוח שליא של שפיר זה תיובתא וקיימא לן כי הא ברייתא דמסתברא דרב בעצמו הוא דחזר והודה דברייתא הויא תיובתיה דאי לא היכי מותביה מברייתא לרבי דאי רבי לא שנא ר' חייא מניין לו תנן המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. פירוש טומטום או אנדרוגינוס טומטום אנדורגינוס וזכר תשב לזכר ולנקבה. ואקשינן עליה בגמרא השתא טומטום לחודיה אנדרוגינוס לחודיה תשב לזכר ולנקבה טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר מיבעיא. ופרקינן איצטריך סלקא דעתא אמינא הואיל ואמר ר' יצחק דבי ר' אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה מדהאי זכר האי נמי זכר קמשמע לן אימר בבת אחת הזריעו האי זכר האי נקבה. תנן המפלת ואינו ידוע מה תשב לזכר ולנקבה כלומר כגון שידעה שהפילה ולד אלא שאינה יודעת אם זכר אם נקבה תשב מספר שבועיים כיולדת נקבה ואין נותנין לה טוהר אלא כזכר ואם אינו יודע אם היה ולד תשב לזכר ולנקבה ולנדה. ואע"פ שלא הוחזקה מעוברת חוששת לולד דכיון שהרגישה שהפילה צריכה לחוש שמא ולד היה. ואם הוחזקה עוברה אינה יושבת לנדה דודאי ילדה ולד מעליא משוינן לה והכי אוקימנא לה בגמרא דגרסינן התם. אריב"ל האשה שעברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל. הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדו ואקשינן עליה מיהא מתניתין דקתני ואינו ידוע אם ולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה אמאי כלומר למה תשב לנדה לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדו ופרקינן מתניתין בשלא הוחזקה עוברה בפנינו כי אריב"ל בשהוחזקה עברה בפנינו המפלת ליום מ' אינה חוששת לפי שאין הולד נגמר בפחות ממא ליום מא תשב לזכר ולנקבה ולנדה דקסבר דאחד יצירת זכר ואחד יצירת נקבה לארבעים ואחד ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מא מיום טבילה שמא לא נקלט הזרע עד יום שלישי ועדיין לא נגמר הולד ולפיכך מסתברא דעד יום ארבעים ושלשה תשב גם לנדה אבל מכאן ואילך אינה יושבת לנדה דכל שאינו קלוט לשלשה ימים שוב אינה קולטת. והא דלא קתני הכי במתניתין משום דלא איצטריך דכיון דקתני לארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ממילא שמעינן דנדה משום ספק קליטת זרע הוא ועקר מתניתין לאשמועינן דאפילו לארבעים ואחד יושבת לנקבה ומשום דפליג עלה ר' ישמעאל בפירוש ותני דאינה יושבת לנקבה בפחות משמנים ואחד וקיימא לן כתנא קמא וכדהדר תני וחכמים אומרים אחד ברית זכר ואחד ברית נקבה זה וזה לארבעים ואחד ואמרינן עלה בגמרא הא תו למה לי הא תני ליה רישא וכי תימא למסתמא כרבנן פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר דעתיה דר' ישמעאל דקא מסייעי ליה קראי קמשמע לן. המפלת יום ארבעים דקתני שאינה חוששת לולד כתב רב אחא משבחא ז"ל אם אין עמו דם אינה חוששת אפילו משום נדה. ואפילו למאן דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. וטעמא משום דלא אמרו פתיחת הקבר אלא מיום ארבעים ואילך אבל קודם לכן מיא בעלמא הוא ול"ל פתיחת הקבר. ומייתי ראיה מדאמרינן בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה ולד דגמר צורתיה מפתח טפי פחות מבן מ' יום לא מפתח טפי כלומר ואפשר לו בלא דם. וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל אבל הר"א ז"ל חלוק בדבר אלמא דלא גרע מחתיכה דקאמר ר"י טמאה משום פתיחת הקבר. ועוד תניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הרי זה ספק זיבה ספק לידה מביאה קרבן ואינו נאכל. ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלמא אפילו מפלת רוח אי אפשר לה בלא פתיחת קברות כ"ש שפיר קודם מא ואי משום ההיא דכריתות שנויא הוא ואשנויי לא נסמוך. וראוי להחמיר בדבריו. והילכך אי קים לה דקודם מא הוא אינה חוששת לולדת אבל מכל מקום חוששת משום נדה מאיזה שעה מונין ליולדת שבעה לזכר ושבועיים לנקבה אם יצא כתיקונו כלומר שיצא דרך ראשו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו דתנן יצא כתיקונו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו ולא סוף דברו שיצא לחוץ ממש אלא משיצא חוץ לפרוזדור הרי זה כילוד לכל דבר דגרסינן בפרק יוצא דופן ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מהו למול בשבת א"ל שפיר דמי א"ר סלקא דעתך דלא ידע האי גברא דשרי למימל בשבתא א"ל אימא לי גופא דעובדא א"ל שמעתיה דצייץ אפניא דמעלי יומא דשבתא ולא אתיליד עד יומא דשבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה הוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שאינה בזמנה אין מחללין עליה את השבת. ואפילו יצא מן הראש פטור דתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד. ואתמר עלה בגמרא אמר ר' אלעזר אפילו הראש עמהן ור' יוחנן אמר לא שנו שאין עמהן אבל ראש עמהם הראש פוטר. וטעמא דיצא מחותך או מסורס הא יצאו בתיקון הראש פוטר ותרווייהו לית להו דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים. ויש ספרים דגרסי לימא בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים בשלם כולי עלמא לית להו דשמואל כי פליגי בחותך מר סבר (דף קפז) בשלם הוא דחשיב במחותך לא חשיב ומר סבר אפילו במחותך. איכא דמתני לה שמעתא בפני עצמה כלומר בנפלים דעלמא השלמים ר' אליעזר אומר אין הראש כרוב אברים ור' יוחנן אמר הראש כרוב אברים. וקא מיפלגי בדשמואל ואותביניה לר' יוחנן מדתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד מדקאמר או מסורס מכלל דמחותך כתקנו וקתני משיצא רובו הרי זה כילוד אלמא ראשו לבדו לא פטר וקשיא ליה לר"י. ופרקינן אמר ר' יוחנן אימא מחותך מסורס. ואקשינן והא או מסורס קתני ופרקינן הכי קתני יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד וקיימא כר' יהודה. ועוד דשמואל איתותב בבכורות בר"פ יש בכור לנחלה. ושמעינן מהא דאפילו יצא מחותך נמי הראש פוטר כר' יוחנן. ואם יצא שלא כתקונו בין מחותך בין שלם אינו כילוד דבר תורה עד שיצא רובו וכדתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ופרישנא אליבא דר"י יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו. הוציא העובר את ידו והחזירה אמו אע"פ שאינה לידה ד"ת הרי זו חוששת וטמאה לידה מדבריהם דאמר ר' הונא הוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה שנאמר וידי בלדתה ויתן יד מתיב רב יהודה הוציא העובר את ידו והחזירה אין אמו חוששת לכל דבר ואסיקנא אינה חוששת לכל דבר מדאורייתא אבל מדרבנן חיישא וקרא אסמכתא בעלמא. ואם תאמר אי לחוש מדרבנן מאי נפקא לן מינה תיפוק לי משום נדה דאין פתיחת הקבר אפילו לאיברים בלא דם וכר' יהודה י"ל דנפקא מינה להיכא דהוציא את ידו והחזירה ולא ילדה עד לאחר שבועיים דאי משום נדה דיה שבעה והשתא מטמינן לה שבועיים משום לידה ומשום ספק נקבה. ולדידן נמי דכולהו רואות כזבות משוינן להו ונפקא מינה לאחר שמונה ומסתברא דוקא הוציא ידו אבל הוציא רגלו לא דיד כתיב. ויש מרבוואתא ז"ל שאמרו אפילו במפלת לאיברים משהפילה אבר אחד טמאה לידה מדבריהם. ומצרפין האברים לרוב לדבר תורה וראוי להחמיר בדבריהם. המפלת ולדות הרבה בזה אחר זה בין שהיו תאומים בין שהפילה נקבה ואחר כך נתעברה בתוך ימי טוהר ואחר כך הפילה תוך ימי טוהר לעולם מונה מן האחרון דתנן בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה האשה שהפילה ולדות הרבה הפילה בתוך שמונים של נקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים של נקבה והמפלת תאומים רבי אומר אינה מביאה אלא קרבן אחד ורב יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי ואיתמר עלה בגמרא כשתמצא לומר לדברי רבי יהודה ולד ראשון גורם ומולד ראשון מונה לדברי חכמים ולד שני גורם ומולד שני מונה. ואיבעיא להו בטומאה וטהרה מה לי אמר ר' יהודה ואמרינן תא שמע ששים יום וששת ימים תשב יכול בין רצופין בין מפוזרין פירוש רצופין כגון שלא הפסיקה לידה אחרת ביניהם מפוזרין כגון שהפילה נקבה וחזרה והפילה זכר בתוך ימי טוהר של נקבה דמונה לה ששים וששה מפוזרים ולא יעלו ימי לידה דזכר לחשבון ששים וששה תלמוד לומר יום מה יום רצוף אף ששים רצופים מני הדא אילימא דרבנן מי אית להו לרבנן מפוזרין אלא לאו ר' יהודה היא ומדקא יהיב ליה ששים רצופים בהדי הדדי שמע מינה חומרא אית ליה לר' יהודה ודחי לא לעולם רבנן והכא במאי עסקינן ביולדת זכר בתוך שמונים של נקבה סוף סוף שלמי יומי דקדמאי ועד כאן דבתרא ולא שלמי דהא רבנן לולד שני מנו אלא משכחת להו לרבנן ביולדת תאומים נקבה קדמיתה וזכר בתרא וכגון דילידתה לזכר בתראה לעשרין יומין טהרה דבעיא מינקט ליה שבעה ימי טומאה דלידה והכי קאמר יכול היכא דילדה תאומים נקבה מעיקרא ולבסוף זכר תפסוק טומאה דלידה במצעי ונמני לה ששים וששה מפוזרים תלמוד לומר יום מה יום רצוף אף ששים רצופים וילדתיה לזכר לעשרין יומי טהרה דקאמר לאו דוקא עשרים אלא כגון שנכללין ימי טהרה דזכר בתוך ימי טהרה ואסיקנא דר' יהודה מודה הוא בטומאה וטהרה לחומרא. ולא הוצרכתי לכתוב כדי לעמוד על דעתו של ר' יהודה שאין הלכה כמותו אלא כדי ללמוד משם דעת רבנן. תנן בפרק יוצא דופן יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ור' שמעון אומר הרי זה כילוד. ואמרינן עלה בגמרא אמר ר' מני בר פטיש מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת ור' שמעון מאי טעמא אמר ר' שמעון בן לקיש אמר קרא תלד לרבות יוצא דופן. ורבנן ההוא מיבעיא ליה לרבות טומטום אנדרוגינוס סלקא דעתך זכר ונקבה כתיב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס קמשמע לן וקיימא לן כרבנן. ועתה נבאר דין היולדת בזוב:
16 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Rosh on Niddah 3:5:1
and 2 others »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
ובמקומות שבועלין על דם טוהר צריכין לפרוש ליל ארבעים ואחד לזכר וליל שמונים ואחד לנקבה ואפילו לא תראה. דמתוך שהורגלה לשמש כל ימי טוהר ואפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה. לכן יודיענה בעלה שהוא פורש ממנה לילה זו בשביל שכלו ימי טוהר שלה. והכי אמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיג:) היושבת על דם טוהר אסורה לשמש וכמה אמר רב עונה ופירש"י לילה אחת כדפרישית. ובשם רבותיו פירש לילה ויום וכתב דאין נראה לו פירוש רבותיו דבכל דוכתי אמרינן דעונה אחת הוי לילה אחת או יום גבי פרישת עונה אחת סמוך לווסתה (לעיל פ"א סי' ב) וגבי מי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין (לקמן דף סה) : הדרן עלך המפלת
16 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Rashi on I Kings 7:16:3
history »
Version: The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J (English)
<b>One crown was five <i>amohs</i> high.</b> And at the end of the book it states, “three <i>amohs</i>.” We learned in the Mishnah of “Forty-nine Measurements,” that the two lower <i>amohs</i> of the crowns were similar to the column because there were no designs in them, and the three upper [<i>amohs</i>] that extended beyond, were surrounded with designs, as it is stated, “branches designed like net [mesh] work,”<sup class="footnote-marker">26</sup><i class="footnote">Below v. 17.</i> by the likes of the branches of a palm tree they were surrounded But I say, that the two lower <i>amohs</i> were not counted at the end of the book [of Melachim] because they were similar to the column and the column were inserted into the crown. two <i>amohs</i>.
16 hours ago
-
Francis Nataf
edited
Marit HaAyin on Pirkei Avot 5:19:2
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>The sages taught in the language of the Mishnah, etc.:</b> It is known that the holy Rabbi (R. Yehudah HaNasi) composed five chapters in Tractate Avot, corresponding to <i>hey</i> (the Hebrew letter that has a numerical equivalent of five), which hints to the Divine Presence, within which is the oral Torah. And one who fulfills the words of Avot is able to fulfill the Torah and cling to the Divine Presence. It also hints that Avot is Wisdom, Strength and Beauty, which bring forth the five kindnesses to the Divine Presence 'on the day on which it will be spoken about Her.' And likewise did our rabbi, the Rambam, and our rabbi, Ovadia (Bartenura), may their memory be blessed, only comment on five chapters in their commentaries on the Mishnah. And the commentary that is found in the Rambam's commentary, may his memory be blessed, on this sixth chapter is not from the Rambam, may his memory be blessed, as the observer can see from the style of the language. It is copied from Rashi's commentary ton this chapter, may his memory be blessed, even if it is slightly different. However, the Rambam only commented on five chapters, whereas later editors took from Rashi's commentary on this chapter and placed it in the Rambam's commentary, may his memory be blessed. And this is obvious. And go and see how many hints there are in these five chapters by the genius and pious man (Rambam), see there in the book Maaseh Rokach.<br><b>And the rabbi,</b> our teacher, Rabbi Yosef Chayun, may his memory be blessed, in the book, Milei DeAvot, a commentary on this tractate that he composed in the city of Lisbon in the year 5230 (1470), wrote that sinc: Because the custom spread in the past to read this tractate on the Shabbats between Pesach and the holiday of Shavuot, one chapter each Shabbat, the sixth Shabbat was left without a chapter. [Hence] the earlier ones put together statements from our Rabbis, may their memory be blessed, gathered from the Talmud and the Midrash, which speak about the greatness of the Torah, and made a chapter out of them. So they called it the Chapter of the Acquisition of the Torah and designated tohat it be read it on the Shabbat adjacentprior to the holiday of Shavuot, on which the Torah was given. And the redactors of this chapter began it with the phrase, "The sages taught in the language of the Mishnah," to make known that this chapter is not from the actual tractate that the holy Rabbi composed, but that it is rather a collection from our Rabbis, may their memory be blessed, in the language of the Mishnah. To here are his [words].
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:14
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:14:2
(automatic commentary link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:14
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:14:1
(automatic commentary link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:14:1
and 2 others »
Version: Mishneh Torah with Commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, Koren Publishers (Hebrew)
<b>כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ עַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה</b>. שגזרו חכמים שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מעשרות מספק משום שעמי הארץ לא הקפידו להפריש מעשרות. אך על תרומה גדולה לא גזרו מכיוון שגם עמי הארץ הקפידו להפריש אותה (ראה הלכות מעשר ט,א).
16 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Avodah Zarah 4a:9
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13:5
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Menachot 5b
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13:4
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13:7
16 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13
and
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13:6
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Steinsaltz on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 8:13:5
and 3 others »
Version: Mishneh Torah with Commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, Koren Publishers (Hebrew)
<b>מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַּת לַפַּלְטֵר</b>. מסייעים לו להוביל את הלחם האפוי לסוחר שיקנה ממנו, כיוון שהעברה (גרימת טומאה לחלה) כבר נעשתה (פה"מ עבודה זרה ד,ט).¶
¶
יד.
16 hours ago
3 related »
-
Francis Nataf
edited
Marit HaAyin on Pirkei Avot 5:19:2
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>The sages taught in the language of the Mishnah, etc.:</b> It is known that the holy Rabbi (R. Yehudah HaNasi) composed five chapter in Tractate Avot, corresponding to <i>hey</i> (the Hebrew letter that has a numerical equivalent of five), which hints to the Divine Presence, within which is the oral Torah. And one who fulfills the words of Avot is able to fulfill the Torah and cling to the Divine Presence. It also hints that Avot is Wisdom, Strength and Beauty, which bring forth the five kindnesses to the Divine Presence 'on the day on which it will be spoken about Her.' And likewise did our rabbi, the Rambam, and our rabbi, Ovadia (Bartenura), may their memory be blessed, only comment on five chapters in their commentaries on the Mishnah. And the commentary that is found in the Rambam's commentary, may his memory be blessed, on this sixth chapter is not from the Rambam, may his memory be blessed, as the observer can see from the style of the language. It is copied from Rashi's commentary to this chapter, may his memory be blessed, even if it is slightly different. However the Rambam only commented on five chapters, whereas later editors took from Rashi's commentary on this chapter and placed it in the Rambam's commentary, may his memory be blessed. And this is obvious. And go and see how many hints there are in these five chapters by the genius and pious man (Rambam), see there in the book Maaseh Rokach.¶
<br>And the rabbi, our teacher, Rabbi Yosef Chayun, may his memory be blessed, in the book, Milei DeAvot, a commentary on this tractate that he composed in the city of Lisbon in the year 5230 (1470), wrote that since the custom spread in the past to read this tractate on the Shabbats between Pesach and the holiday of Shavuot, one chapter each Shabbat, the sixth Shabbat was left without a chapter. [Hence] the earlier ones put together statements from our Rabbis, may their memory be blessed, gathered from the Talmud and the Midrash, which speak about the greatness of the Torah, and made a chapter out of them. So they called it the Chapter of the Acquisition of the Torah and designated to read it on the Shabbat adjacent to the holiday of Shavuot, on which the Torah was given. And the redactors of this chapter began it with the phrase, "The sages taught in the language of the Mishnah," to make known that this chapter is not from the actual tractate that the holy Rabbi composed, but that it is rather a collection from our Rabbis, may their memory be blessed, in the language of the Mishnah. To here are his [words].
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee 5:1
and 23 others »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית נִתְּנוּ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה וּלְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבִיעָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ <small>(ויקרא כה ז)</small> "תִּהְיֶה" אַף לְהַדְלָקַת נֵר וְלִצְבֹּעַ בָּהּ צֶבַע: ¶
16 hours ago
23 related »
-
Michael Kimmel
edited
Sha'ar HaGilgulim 11:15
history »
Version: Shaar HaGilgulim (Hebrew)
ג', הם המצות שאין חובה עליו לקיימם, אלא אם כן באה לידו, כגון תרומות ומעשרות ושלוח הקן, שאינו מחוייב לרדוף אחריהם, אלו ג"כ מוכרח הוא שיתגלגל לקיימם, אמנם כיון שלא הוצרך להתגלגל אלא לסבה זו, מובטח הוא שלא ימחטא בזה הגלגול הב'. הד', הם מצות שאין יכולת בידו לקיימם, אם לא כאשר האלהים אנה לידו, כמו פדיון הבן, ויבום, וחליצה, או גט, שאינו מחוייב לגרשה, אא"כ לא תמצא חן בעיניו כנודע, לפי שקשים גרושין וכו', ומזבח מוריד עליו דמעות, וכיוצא באלו יש בהם חלוק, כי אם לא נזדמנו לו אינו חוזר להתגלגל, אבל יבא בסוד העבור לפי שעה בלבד, עד אשר יקיים אותם, ותכף מסתלק מן העולם והולך לו, אבל אם באו לידו ולא קיימם, אז מוכרח הוא להתגלגל, אבל לא קבלתי ממורי ז"ל אם מובטח לו שלא יחטא בענין החלוק השלישי אם לאו:
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Sha'ar HaGilgulim 16:5
history »
Version: Shaar HaGilgulim (Hebrew)
והנה יש תחלוק בענין הנזכר והיא, כי מה שנתעצל מלקיים איזו מצוה שאינה חובה, כמו הק"ש והתפילין וכיוצא בזה, אמנם היא מצוה שאינו מחוייב לרדוף אחריה, כמו שלוח הקן דכתיב ביה כי יקרא קן צפור וכו', או שלא היה לו בית וכו', ונמנע מלעשות מעקה וכיוצא באלו, כי לא נזדרז לחפש אחריהם ולקיימם, הנה האיש הזה מחוייב גלגול כנזכר, אבל מובטח הוא שלא יחטא בגלגול הזה. אבל אם באה לידו המצוה ונזדמנה לו, ולא רצה לקיימה, והנה הוא מחוייב גלגול, וכשיתגלגל איננו מובטח כמו הראשון שלא יחטא. אבל מי שנתגלגל על שעבר איזו עבירה, זה יחטא בודאי, כמבואר בדרושים שקדמו:
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added
Shoel uMeshiv Mahadura III 2:126:1
and 4 others »
Version: Lemberg, 1865-1890 (Hebrew)
דברי שלום ואמת אל כבוד ידיד נפשי המופלג החריף ובקי תורני ומשכיל שלם ויקר מוה' פנחס נ"י מ"ק ניקלשפארג המפוארה יצ"ו:
16 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 32:4
and
Shemot Rabbah 51:8
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 32:3
and
Shemot Rabbah 51:8
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 19:8
and
Shemot Rabbah 51:8
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Isaiah 30:33
and
Shemot Rabbah 51:7
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Psalms 2:3
and
Shemot Rabbah 51:5
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 36:6
and
Shemot Rabbah 51:2
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Exodus 36:3
and
Shemot Rabbah 51:2
(automatic citation link)
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Shemot Rabbah 51:2
history »
Version: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 (English)
In his regard it is stated: “They did not require a reckoning from the men [by whose hand] they gave the silver [to give to the workmen, as they acted with trustworthiness]” (II Kings 12:16).<sup class="footnote-marker">2</sup><i class="footnote">This is describing the situation in the reign of Yoash, king of Judah, but the midrash applies it to Moses.</i> “They did not require a reckoning” – this was in the generation of Yoash, when they would act with trustworthiness. Our Rabbis taught: The one who would enter to collect from the chamber would not enter while wearing a cuffed garment or with a soft shoe, for if he would [do so and] become wealthy they might say he became rich from the collection of the chamber. As, a person must pass [the scrutiny] of people just as he must pass [the scrutiny] of the Omnipresent, as it is stated: “And you shall be vindicated before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22).<sup class="footnote-marker">3</sup><i class="footnote">Mishna <i>Shekalim</i> 3:2. </i> Yet Moses was the executor of the labor of the Tabernacle by himself. It is because when the Holy One blessed be He said to Moses to craft the Tabernacle, immediately, “Every man [whose heart inspired him] came…[and brought the gift of the Lord for the labor of the Tent of Meeting]” (Exodus 35:21). In how many days did they bring all the gifts? Rabbi Yoḥanan said: They brought it in two mornings,<sup class="footnote-marker">4</sup><i class="footnote">This is based on the double usage of the Hebrew term for morning in Exodus 326:3. </i> and there was a surplus, as it is stated: “The labor was sufficient…[and beyond]” (Exodus 36:7).<sup class="footnote-marker">5</sup><i class="footnote">Because the funds were raised so quickly, Moses did not have time to appoint additional executors (<i>Etz Yosef</i>). Alternatively, although Moses was the sole executor his behavior was beyond suspicion, as he announced that people should stop bringing gifts because there was already enough material (Exodus 36:6), and yet he still made a reckoning of what had been done with the materials together with others, as the midrash understands based on Exodus 38:21 (Maharzu). </i> Moses came to Betzalel and saw that he had a surplus [of materials] from the Tabernacle. He said before the Holy One blessed be He: ‘Master of the universe, we performed the labor of the Tabernacle and have a surplus. What shall we do with the surplus?’ He said to him: ‘Go and craft with them a tabernacle for the Testimony.’<sup class="footnote-marker">6</sup><i class="footnote">Construct a tent for the Ark, within the Tabernacle (<i>Matnot Kehuna</i>). Alternatively, construct a tent similar to the Tabernacle outside the camp, to which people will go to study Torah (see Rabbi David Luria; Maharzu). </i> Moses went and he crafted it with [the surplus materials]. When he came to give a reckoning, he said to them: ‘Such and such was expended for the Tabernacle, and with the surplus I crafted a tabernacle for the Testimony.’ That is, “these are the reckonings of the Tabernacle, the Tabernacle of the Testimony.”
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Urim VeTumim, Tumim 38:1
history »
Version: Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1 (Hebrew)
<b>קיצר במקום שהיה לו להאריך וכו' </b> ולכן נבאר קצת מ"ש הטור ופרטי דינא הזמה במקצת ונדקדק בו מה שיש בו צורך להבינו כתב הרמב"ם בהל' עדות פח"י דין ב' עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג הנפש או לוה מפלוני מנה ביום פלוני ובמקום פלוני ואחר שבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"ם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה וכן אם אמרו להם איך אתם מעידים כך הלא ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה עמנו היה ביום זה במדינה אחרת הרי זו עדות מוכחשת וכו' אבל אם אמרו אין אנו יודעים אם הרג זה את זה ביום זה בירושלים כמו שאתם אומרין או לא הרגו ואנו מעידים שאתם עצמכם עמנו הייתם ביום זה בבבל הרי אילו זוממין ונהרגים או משלמין הואיל והעדים שהזימום לא היה משגיחים על עצמו של עדות כלל אם אמת ואם שקר עכ"ל מבואר דעת הרמב"ם דאם אמרו על עדים עמנו הייתם ביום פלוני וגם הבעלי דברים עד שהעידו דגוף המעשה ג"כ א"א להיות נעשה ביום ובמקום הזה אין כאן הזמה רק הכחשה ודעת התי"ט וכן הלח"מ כתב דטור חולק וסבירא ליה דכל המעידין בגופן של עדות ואומרים אתם עמנו הייתם אעפ"י שאמרו גם הבעלי דברים עמנו היו ומכחישין גופו של עדות מ"מ ה"ל הזמה וכתב לח"מ דלא מצא לרמב"ם סמך ועזר מגמ' ונר' דיש לו לרמב"ם ראיה מהא דפרכינן הרוג יציל נרבע יציל ומשני שרבעו מאחוריו והרגו מאחוריו וכבר תמהו המחברים מה פסול יש בנרבע ונרצח שיהיה בגדר הפסול שיבטל כל העדות ואפי' דנדחוק בנרבע דפי' מרצונו מ"מ בהרוג מאי איכא למימר דכבר כתבנו לעיל בסי' ל"ג בסופו ראיה מן ספרי זוטא דנרצח בעצמו יכול להעיד וגם י"ל דמשני שרבעו מאחוריו והרגו מאחוריו וא"כ יש לתמוה דא"כ לר"י ור"י אמר שמואל פוסק כוותי' לעולם לא יהרג רוצח ורובע רק באם שהרג מאחוריו ורבעו מאחוריו אבל מלפניו לא יהרג ודבר זה דחוק ועיין מש"ל בסי' ל"ו מזה ולכן נראה דשמעתי קושי' בשם שארי הגאון מהורר חיים יונה תאומים ז"ל על הרמב"ם דא"כ האומר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן דאם יזימו ויאמרו עמנו הייתם אתם אם כן אף על גוף המעשה מעידים שקר היה והבעל דבר עמנו היה ואם כן אין כאן הזמה רק הכחשה ולא יש בעדותו מקום לחייב דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן וקושי' ראויה הוא לחכם לבב ואמת כי יש לדחות כיון דקי"ל פלגינן דבורא ואמרינן לא לו רבע כי אם לאחר וה"ל כמעיד בב"ד פלוני רבע ולא לו ואם כן אם עדים אומרים עמנו הייתם אין כאן הכחשה בגוף עדות דיכול להיות דמ"מ הרובע רבע איש אחר דהא פלגינן דבורא ואמרינן לאיש אחר רבע. ואי קשה תינח ברבעני לרצוני רבעני לאנסי מה א"ל דלא פלגינן דבור' כלל והראי' דר' יוסף סבירא ליה לא פלגינן דבור' אם אומר רבעני לרצוני ומכל מקום לאונסי סבירא ליה דנאמן להצטרף ש"מ דגבי' לא פלגינן דבור' אמת כן נראה אבל ראה מצאתי לאחד קדוש מדבר הרב רדב"ז בתשובה ח"א סי' רל"א דכתב גם על פלוני רבעני לאונסי דפלגינן דבור' והוי כרבע לאחר ולכך כתב ברצחני דא"א למפלוג דבור' דהרי שור שחוט לפניך באמת לא מהימן וצריך תלמוד דהא ר"י אמר רבעני לאונסי נאמן ואיהו לא סבירא ליה כלל פלגינן דיבור' וצ"ל דגם לר"י סבירא ליה פלגינן דבור' רק סבירא ליה אדם משים עצמו רשע כמו דאמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים לענין ממון כן לעשות עצמו רשע ואם כן באומר רבעני לרצוני אף דפלגינן דבור' ואמרינן דהוי כרבע לאחר מ"מ הודאת פיו ה"ל כק' עדים לעשותו רשע ואיך יעיד הא ה"ל רשע ורבא פליג וסבירא ליה דאין משים רשע לעצמו אבל אף ר"י סבירא ליה פלגינן דבור' כן צ"ל בדברי הרדב"ז ואם כן כל הנ"ל שפיר ולק"מ אבל עם כל זה דחוק דמשמעות כל מחברים דגבי לאונסו לא פלגינן דבורו כלל והקושי' במקומו ומה שיש לתרץ דודאי אין עדים צריכין לומר עמנו היית' ביום זה במקום אחר כי אף אם אומרים ביום זה באותו מקום היינו עמכם כל היום לא זז מאתכם וראינו כי לא ראיתם שהרג פלוני את פלוני ה"ל ג"כ הזמה דמ"ש במקום אחר ומ"ש באותו מקום וכן אמרו בגמרא אם אמרו שראו במזרח הבירה ואמרו חכמים אם יכולים לראות מזה לזה כו' ועיין לעיל סימן למ"ד מ"ש ועיין תשובת מהרי"ן לב ג"כ מבואר דאף באופן זה שייך הזמה דמ"ש ופשוט ובגמרא אמרינן נרבע יציל ומשני שרבעו מאחוריו ולפ"ז באומר פלוני רבעני ביום פלוני ובמקום פלוני שפי' יש בו הזמה דעדים יאמרו עמכם היינו במקום ההוא כל היום ההוא ולא זז ידינו מידכם פנים אל פנים כל היום עד שא"א שרבע אותו לפניו ואמת כי אפשר כי רבעו מאחוריו ואם כן יכול להיות כי המעשה אמת שרבעו אבל מכל מקום אתם אומרים שקר שראיתם אותו רובע כי מלפניו א"א עמכם היינו פא"פ ומאחוריו הלא א"א לראות אותו ושקר אתם דוברים וא"ש והוי עדות שיש בו הזמה ולק"מ. אך זהו למסקנא דמשנינן ברבעו והורגו מאחוריו אבל בס"ד דלא עלה ברוח המקשן לומר כן ודאי דאין הנרבע והנרצח יכול להעיד דה"ל עדות שאילה"ז ומבואר בגמרא דסנהדרין פרק היו בודקין דשנים אומרים בכמה בחודש ואחד אומר א"י לר"ע כל עדותן בטלה דה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול הרי דהואיל דזה הוי עדות שאילה"ז באומרו א"י מבטל כל עדים (ועיין לעיל סי' למ"ד דכתבתי דרמב"ם סבירא ליה דהך לר' יוסי אבל לרבי אינו מבטל שאר עדות ולכך פוסק דאינו מבטל שאר עדות ע"ש אבל לר' יוסי ודאי דמבטל שארי עדות) ואם כן ה"ה בנרצח ונרבע דהוי עדות שאילה"ז ושפיר פריך הגמרא הרוג נרבע יצילו דהא הוי עדות שאילה"ז כקושי' הנ"ל ואם כן כל עדות בטלה ומשני הגמרא כשרבעו והרגו מאחוריו ואם כן שייך בי' הזמה כמש"ל ואף הוא אינו מבטל עדות ואם כן אף ברבעו מלפניו והרגו אין בו פיסול לבטל העדות וא"ש ודוק ודברי הרמב"ם מוכרחים ונכונים (ובתשובת מהריב"ן לב טען על הרמב"ם דהא בב"ק דף ע"ג קאמר מיפוך והזמה הרי דעדים מזימין ומכחישין ונ"ל דהא בלא"ה מוקי שם דעמד בדין אם כן י"ל דעדים דאמרו הפיל שינו ואחר כך סימא עינו לא דהעידו דראו כך רק בב"ד היו עדים מעידים בזה ויצא פס"ד ליצא לחירות ולשלם דמי עין ובאו עדים ואמרו היינו בשעת מעשה והיה להיפוך ומה נ"מ בעדים הללו שהעידו כך בבית דין שקר העידו. וגם אתם שאומרים ביום פלוני שמעתם מבית דין פס"ד לא הד"ם עמנו הייתם ביום פלוני אם כן אין זה הכחשה והזמה כאחד כי הכחשה אינו בגופו של עדות שיכול להיות שהם אמת מעידים כי כך העידו רק סהדי ההמה שהעידו כן בבית דין מוכחשי' והזמה ההוא בגופן של העדים ההמה שהם העידו שקר וענינו של זה לא כשל זה ולק"מ אך י"ל אם כן אף בג' כתות גם כן יתכן בזה ומה ראיה הכחשה תחלת הזמה דילמא שאני התם דלא היה הכחשה בגופו של עדות כמו הזמה ויש ליישב אבל יותר נראה היכא אמר הרמב"ם כן היינו אם מכחישים ללא צורך ב' עדים אומרים הרג והם מזימים והוסיפו לומר שפלוני חי ומה צורך לזה ומה מועיל זה אלא דהמה גם כן מכוונים להכחשה ומי יאמר הזמה עיקר דילמא הכחשה עיקר אבל במקום שיש תועלת בהכחשה כהך ראשונים אמרו הפיל שינו וסימא עינו ואם יזימו לבד לא יצא עבד לחירות ולא יתחייב האדון כלום ולכך אמרו בהיפוך היה שיצא לחירות ומתחייב אדון דמי שן וכה"ג לא בטלה הזמה וא"ש ויש לרמב"ם ראיה דבאמת מה דוחקיה לאביי לומר במיפך והזמה ולא הוי דומי' דרישא ולדחות דין רבא אלא דאביי קשיא ליה אם בג' כתות איירי ל"ל סימא עין והפיל שן דמשלם דמי עין לרב ולא נקט הברייתא בפשוט כת ראשון מעיד סימא עין וכת שני מכחישין לא סימא עין וכת ג' מזימין לכת ראשונה משלמין כל דמיו לרב. וגם כי נשמע ממנו הכחשה תחלת הזמה ומה יתן ומה יוסיף דמעידין שן ועין ולכך קאמר אביי במיפך והזמה ואם כן בשלמא בכה"ג הוי הזמה דאיצטרך הכחשה כמ"ש להוציא לחירות ולחייב דמי שן אבל אם הדבר רק בסימא עין לא היה לו למזימין צורך כלל להכחשה ולא הוי הזמה כדינו של רמב"ם ודוק ובחידושי הארכתי ואם כן אף הא פלוני רבעני ל"ק דשם לא סגי בלא"ה דאמר כן וצ"ע. כתב הטור עדות ראשונים בטל והן מחייבים לשלם ממון אם הוזמו בעדות ממון ופשוט ואם הבעל דין אומר כדברי העדים אף שהוזמו מכל מקום פטורים מלשלם מתורת עדים זוממין דהא הוא מודה לדברי עדים וזה פשוט ומבואר במסכת בבא קמא דף ע"ה ע"ב דהיכי דאמר בפני הנך עדים גנבתי וטבחתי ומכרתי דאין בהו הזמה דהרי מודה לדברי עדים ונחלקו שם רבנן וסומכוס אי הוי עדות שאילה"ז דלא הוי עדות או הואיל וסייעו קמסייע הוי עדות וכת' היש"ש פרק מרובה דהלכה כת"ק. וכתב דוקא בכה"ג שהגנב אמר מתחלה בפני פלוני ופלוני גנבתי דשפיר קרוי עדות שאי אתה יכול להזימן אבל אחר כך הודה לדברי עדים שפיר יוכל להזימן אף שמודה להם. וזהו פשוט דאי לא תימא הכי כל אחד יפטור עצמו לגבי קנס ויודה לדברי עדים אלא כעין שפרשתי עכ"ל ונראה דודאי העדות כשר לד"ה דבשעה שהעידו בבית דין היה עדות שיכול להזימן. א"כ נתחייב בזו רגע ומה יהני שהודה אחר כך לפסול הגדת עדים דכבר העידו והוכשר עדותן בב"ד ונתחייב עפ"י עדותן ואם כן פשיטא דלא מיקרי עדות שא"י להזימן וזהו נכון אבל מכל מקום נראה דהוי בגדר שלא חל בו הזמה דהא מכל מקום מודה הוא שבפניהם נעשה המעשה ואיך יחול בו הזמה דבשלמא לענין עדות שאילה"ז שפיר אמרינן דכבר הוכשר עדותן ואין בהודאתו לפוסלן אבל מכל מקום איך שייך ביה הזמה כיון דהודה דאמת מעידים ובזו לא ידעתי חילוק אם אמרו קודם או אחר כך. ואפשר לומר דלא לבד בדיני קנסות שהוא מילתא דממון אף גם בכל דבר אם הבע"ד שהעידו עליו מודה שאמת כדברי עדים אין כאן הזמה דהזמה קנס הוא ואם הבע"ד מודה איך יקנסו אותן הוא אומר אמת אתם והזמה חידוש הוא ודי כשאין הבע"ד מודה להם ואפשר למימר דוקא במילתא דממון דהקנס הוא לו אם כן הרי הודה דאמת העידו אבל בדיני מלקות ומיתה לא משגיחין בהודאתו ומכל מקום מפקינן לקטלא או למלקות עפ"י שני עדים יקום דבר וכן נ"ל מדברי התו' מכות דף ה' ד"ה וכן לענין קנס דטרחו התו' לחלק למה אם אמרו בחד בשבת טבח ומכר והמעשה הי' ע"ש הוי הזמה דעדיין לא הוי בר חיובא ואם אמרו גנב בשבת ובאמת גנב בע"ש דהוי בר חיובא וכן בין ד"נ לד"מ ולא אמרו בפשוטה בד"נ ודיני קנסות דבעי דרישה וחקירה אם כן לאו בר קטלא הוא דאולי יודה בפני פלוני וכו' רצחתי נפש וה"ל עדות שאילה"ז ומכ"ש בד"ק משא"כ בד"מ דלא בעי דו"ח כמ"ש התו' ועדות שאי אתה יכול להזימן כשר א"כ הוי ודאי בר חיובא אלא דבד"נ לא שייך זה וכמ"ש התו' שם לרש"י בד"נ כל רוצח יערי' להודות ואף בזו קשה יערים בפני פלוני ופלוני רצחתי נפש. ואין להביא ראיה להיפוך מדברי תו' ריש מכות ד"ה מעידין דהקשו איך מחייבים לגלו' הא יכול לומר מזיד הייתי ותי' כיון דשתק הודה וקשה למה לא תי' דאמר להדיא שוגג הייתי ואין גולה ע"פ עצמו רק ע"פ עדים אלא ודאי דא"כ לא שייך ביה הזמה דהא מודה הוא לדברי עדים וזה משמע ראיה דאף בחייבי גלות אם מודה לי' בי' הזמה אך בלא"ה אינו נראה דהיה עדות שאילה"ז אף דקדים להודות אם לא הזכיר עדים כלל. דאל"כ הא דפליגי במודה בקנס ואחר כך באו עדים אם הוי הודאה הא הוי עדות שאילה"ז אלא הואיל ולא אמר בפני פלוני ופלוני חל הזמה על עדים דמה בכך דטבח ומכר מכל מקום לא בפניכם נהיתה וזה ברור. וצ"ל דהא שתירצו דשתק ולא דהודה דשוגג היה הוא אליבא דרש"י דסבירא ליה בדף ה' דהכלל כל עונשים כאלה הוי בכלל קנס ומודה בקנס פטור וא"כ אף בגלות פטור אם אין עדים מחייבים אותו כי אם מפיו ה"ל מודה בקנס ולכך פי' דשתק אבל מכל מקום מוכח כמש"ל מדברי התו' דוקא בקנס ממון אמרינן כן ולא בשארי דברים. ואפשר לומר דהרמב"ם סבירא ליה בכל דוכתי אמרינן כן דהרמב"ם פסק אם העידו באחד שחייב מלקות ולקה ואחר כך הוזמו לוקין ואינו בכלל הרגו אין נהרגין ע"ש ריש פרק עשרים מהל' עדות. ותמה הכ"מ הא לא שייך בי' דאיתא בחזרה או עונשין מהדין שכתבו התו' ריש ב"ק גבי ממון ומ"ש לחד תי' דלכך הרגו אין נהרגין דה' אנה ליד ב"ד דמסתמא חייב מיתה ג"כ במלקות נימא כן דהרי היה בלי ספק מחויב מלקות. ולכן היה אפשר לומר דסבירא ליה לרמב"ם הא דהרגו אין נהרגין דהוא נגד הסברא והשכל הוא כך דאם הבע"ד מודה לדברי עדים שאמת העידו ושקר מזימין אותם אינם נהרגין כמש"ל דאם סיוע קמסייע לית בי' משום הזמה לעולם וע"ז חידוש הוא בלא"ה וזה תמיד עד שיוצאים לקטלא יש ביד הבע"ד לומר אמת העידו ואין כאן הזמה דאיך יהיה שייך הזמה הא מודה לדבריהם וליכא קנסא. ולפ"ז בשלמא בעוד הבעל דין חי אמרינן אילו אמת אתם היה מודה ולא היה מניח לקטלא נפשות כאלה וכיון שמכחיש ועדים אחרונים המזימין כדבריו ולכך יוצאים לקטלא אבל אם כבר נהרג אמרינן אולי אם היה חי וראה נפשות הללו לקטלא היה חוזר והודה לדבריהם כי מה שלא היה מודה היה שלא ביקש להחזיק עצמו רשע אבל אם היה רואה שעי"כ יבואו נפשות הללו לקטלא היה מודה לדבריהם להצילם מהרג ומספיקא לא מפקינן לקטלא ושפטו והצילו העדה כתיב וזהו טעם הגון ונכון למאוד ולכן במלקות שהוא חי ומכחיש לעדים מה בכך שלקה כבר מ"מ הרי הן מוזמין ולכך לוקין. אבל מכל מקום קשה מנל' לרמב"ם דין זה דבמלקות אף דלקו לוקין דמסברא אין דרכו של רבינו הרמב"ם לחדש דין ונראה דאמרינן סנהדרין דף מ"א לריב"י דאמר חבר א"צ התראה אשת חבר דמקטל' היכי משכחת ליה דיכולים לומר אנו לאוסר' על בעלה באנו ולא למקטל' ואם כן ה"ל עדות שאילה"ז ומשני כגון שזינתה וחזרה וזינתה ופריך לימא לאוסרה על בועל באנו ומשני שזינתה עם קרובותי' והקשו התו' אכתי מצי אמרו לפסלו בעדות באנו ותי' דא"כ הל"ל פלוני בא על נערה מאורסה עכ"ל וקשה אם כן לריב"י לא מצינו כלל חייבי מלקות דתמיד יאמרו עדים לפסול לעדות באנו וה"ל עדות שאילה"ז ול"ל דהתרו בו דהא לריב"י כל טיב התראה דאולי לא ידע שיש בו איסור ואם כן אף לפסלו לעדות צריך התראה דאל"כ אולי אין יודע שהוא אסור ולא מיפסל לעדות כמ"ש הרמב"ם לעיל בסי' ל"ד וצריך לדעת שיש בו מלקות דאם עבר עבירה שאין בו מלקות לא נפסל דלא חמירא ליה כ"כ כמ"ש הרמב"ם ודוחק לומר דאי אתה מוצא לריב"י שום חיוב מלקות אם לא שנפסל בב"ד לעדות ולשבועה דא"כ גם תו' לא פריך מידי ועיין מש"ל בסי' ל"ו ליישב דברי (התו') אלא ס"ל לרמב"ם הא דאמרינן דאין עדים נענשים משום דיאמרו אנו לא לכך נתכוונו מה בכך סוף כל סוף גרמו בעדותן להרוג כמ"ש התו' סנהדרין דף ט' ע"ב ד"ה עדי אב וכו' ע"ש אלא דהא באמת הם לא עשו דבר דהא לא נהרג רק התורה קנסהו למחשבתם הרעה כדכתיב אשר זמם לעשות דייקא וכאן הרי מחשבתם לא היה לרעה ולכך לית בי' הזמה אך זהו שייך בחיוב מיתה דבממ"נ אם הרגו אין נהרגין וקודם שהרגו הא לא פעלו דבר רק אנו באים לעונשם על מחשבה והם צועקים לא באנו לרעה אבל במלקות דבאמת היה לוקה אם כן הם חייבים מלקות במה שעשו וגרמו לו מלקות אף המה ילקו. ואם כן לא תלי' במחשבתם כלל אם כוונו לכך כיון שדיבור' היה פועל רע שלקה וא"ש. ומחייבי מיתות ל"ק לריב"י איך יתחייב דילמא לפסול לעדות ול"ל באמת לר"י בר יהודה בעי התראה דהא אמרינן השונא נהרג לריב"י משום שהיא כמועד ומותרה דסבירא ליה חבר א"צ התראה עיין מכו' סוף פ"ק וקשה הא ה"ל עדות שאילה"ז דעדים יאמרו לפסול לעדים באו. די"ל דאילו לפסול למה העידו דעבר איסור מיתת ב"ד ה"ל להעיד דעבר איסור מלקות ומה להם לשקר כולי האי א"ו דלהורגו נתכוונו אבל במלקות שפיר קשה כנ"ל ומזה מוכיח הרמב"ם דינו כנ"ל אמנם בתו' צ"ע דהקשו לימא לפסלו לעדות קמכוון ש"מ דלא סבירא ליה הך סברא דה"ל למפסלי' בחייבי לאוין קשה מה הועיל תי' זה דהיה לומר פלוני בא על נערה מאורסה והא אמרינן במכות הנ"ל שונא נהרג מפני שהוא כמועד הא לא היה לו התראה ומשנינן כנ"ל וקשה יאמרו לפוסלו לעדות באנו כנ"ל ומ"ש ברמב"ם לא שייך בתו' וצ"ע. דאף דנימא דהתו' אזלו לשיטתן דסבירא להו בסנהדרין דף ט' ד"ה עדי אב דאם יודעים העדים דחבר א"צ התראה ושהוא חבר לא מהני מ"ש לפוסלו לעדות באנו ואם כן י"ל דשם איירי בכה"ג מ"מ קשה דא"כ איך משני בגמרא דזינתה וחזרה וזינתה מה דבהך תי' עדיין קשה מהך דמכות שונא נהרג וכו' וצ"ל תי' שני ואם כן אף כאן ה"ל לשנוי' וצ"ע ועיין בסי' ל"ו מ"ש בדברי התו' הזה יש לכוון בו איזה ישוב ואפשר נראה יותר לומר דודאי צ"ל הא דפריך אלא אשת חבר לריב"י היכי מיקטל' ולא אמרינן באמת לא מיקטל' ומי הכריח לגמרא לומר אוקומת' טובי וצ"ל דקושי' הגמרא הוא לר' פפא דמוקי לעיל דף ח' ע"ב דמשנה מוציא ש"ר ר"מ אומר בג' וחכמים אומ' בכ"ג באשה חבירה ובהא פליגי דרבנן סברי כריב"י ומיקטלא ולכך בכ"ג ולכך פריך איך משכחת ליה הא עדים יאמרו לאוסרה באנו ולית כאן חיוב מיתה דהוי עדות שאילה"ז ה"ל לומר כר"מ בג' ועיין תו' שם ד"ה באשה חבירה וזה פשוט עד שאני תמה על מהרש"א דהקשה דהל"ל דעדים מעידים במות בעלה דהא על הך משנה דמוציא ש"ר קאי וכדתניא שם בברייתא תבעו ממון בג' תבעו נפשות בכ"ג והיינו הבעל וכ"כ רש"י שם להדיא ד"ה ר"פ וכו' וזהו פשוט דבמת הבעל רק אנו באים לדון אם היא חייב מיתה לא נקרא מוציא ש"ר רק הוא בכלל שארי דיני נפשות ואינו ענין למוציא ש"ר ופשוט ולק"מ ולפ"ז י"ל דודאי מן הך דמכות השונא נהרג וכו' וכן בעלמא לא קשי' ליה לתו' דלמא לפוסלו לעדות באו די"ל כמש"ל בדברי הרמב"ם דה"ל להעיד שעבר על חייבי לאוין ול"ל הא נחלקו ר"מ ור"י בסנהדרין דף כ"ז אי עבר על דבר קל אי הוה פסול לדבר חמור וסבירא ליה לר"י הוזם בד"מ כשר לד"נ ואם כן הם שרוצים לפוסלו לגמרי אמרו דעבר על דבר שיש בו ד"נ הא לא קשי' די"ל ריב"י כר"מ ס"ל ולא כר"י אבל בהא דאשה חבירה שפיר פריך התו' דל"ל כמ"ש דה"ל לומר דעבר על חייבי לאוין דא"כ מוכח כר"מ סבירא ליה ר"פ דמוקי למשנה דחכמים אומרים בכ"ג היינו באשה חבירה וכו' צ"ל דחכמים סבירא להו כר"מ ולא כר"י דאל"כ קשה דילמא לפסול לעדות וקשה אם כן הא דשם בדף כ"ז טרח ר"פ למצוא סתם משנה כר"מ בהא וטרח ומצא מהך כל עדות שהאשה כשרה וכו' והלא משנה ראשונה היא וחכמים אומרים בכ"ג ולר"פ ע"כ סבירא ליה דהוי פסול לד"נ ואם כן מדשנאה בלשון חכמים יחיד ורבים הלכה כמותו כנודע אם שנאה בלשון חכמים דהלכה כוותי' יותר מסתם ולכך תי' התו' דה"ל לומר הוא זינה עם נ"מ וכו' ואם כן אף דסבירא להו לחכמים בהא כריב"י דחבר א"צ התראה בהא דחשוד לד"מ דחשוד לד"נ אפשר דלא סבירא להו כוותי' ובאמת לפמ"ש התו' דף ט' ד"ה עדי אב בלא"ה הוה תו' מצי לשנויא דאין כ"כ הכרח מהך משנה דמוציא ש"ר די"ל דאיירי דידעו עדים דהיא חבירה וא"צ התראה ע"ש אלא דעדיפי משני התו' אפילו להך אוקומת' דאמרינן בגמרא דעלה קאי כמ"ש וכמ"ש התו' שם דף ח' ד"ה באשה חבירה וכו' ע"ש ודוק. ומ"מ העלינו לדברי רמב"ם ראיה נכונה במה דסבירא ליה במלקות אף אם לקה כבר העדים לוקין וכן יש לו ראיה מן משנה מעידין אנו בפלוני שחייב מלקות מ' ונמצאו זוממין ר"מ מחייב פ' משום דסבירא ליה לאו דלא תענה הוא מיוחד ואינו שייך להך ועשיתם לו כאשר זמם לכך לוקה בשביל זה מ' ובשביל זה מ' וח"א אינו לוקה אלא מ' דלאו לא תענה הוא אזהרה של ועשיתם לו וכו' דלא ענש אא"כ הזהיר וקשה למה נחלקו בסכום המלקות אי מ' או פ' ולא נחלקו בזו דאם נלקה זה שהעידו עליו דלר"מ דלאו לא תענה אין לו ענין כלל להך דועשיתם וכו' אם כן ודאי לוקה ארבעים מהך לאו דל"ת דמה נ"מ בלאו דל"ת אם כבר נלקה או לא אבל לחכמים דסבירא להו דהך ל"ת מוסב על ועשיתם וכו' ושם נאמר לעשות ולא כאשר עשה אם כן אינו לוקה כיון שכבר נלקה וליפלגי בהא א"ו דסבירא ליה דאף לחכמים בהא לוקין ולכך לא נחלקו רק בסכום המלקות וא"ש שוב ראיתי כי יש להרמב"ם הוכח' מהך דריש מכות דאמרינן בפלוני שנעשה בן גרושה וחלוצה דסופג מ' וקשה ג"כ קודם שנגמר הדין אין בהם עונש ולאח"כ שנגמר הדין בב"ד דהוא בן גרושה הרי הוא נעשה המעשה דמה להם לעדות עוד כבר יצא דבר מפי ב"ד ואיך ילקה ואין לומר דהיו מעידים דנטל מעות לפדיון בכור ועכשיו דנעשה בב"ד לאיש זר חייב להחזיר כל מה שלקח ועדיין לא החזיר ואם כן לא נעשה מעשה קרינן בי' דא"כ אף המה העדים מחויבים לשלם מעות שהזיקו לו שהוצרך להחזיר המעות פדיון וכל היכא דאיכא מעות ממון משלם מילקא לא לקי א"ו דמלקות חייבים אף דכבר נעשה המעשה משום לאו דלא תענה ודברי הרמב"ם מוכרחים אך קשה מכל מקום איך פריך הגמרא מה"מ ומשני כתיב לו ולא לזרעו ל"ל קרא אשר זמם לא אמרינן כשכבר נעשה להך שנוי' בתו' דאין עונשין ולא משום דליתא בחזרה וצ"ל דודאי לא נצרכה קרא אלא לפלוני ממזר או מצרי וכדומה דצריך לגרש אשתו ועדיין לא גירש אשתו והרי עדיין לעשות ודברי רמב"ם מוכרח ודוק. והנה בממון רוב פוסקים הרמב"ם ותו' ריש ב"ק וחדושי רשב"א לב"ק וכ"כ בשם הרמב"ן סבירא להו דאף דשילם מ"מ הם העדים חייבים לשלם. אמנם הריטב"א חולק והקשה כפי מ"ש הנ"י בשמו בהא דאמרינן דעדים מעידים דאכל ג"ש בשדה והוזמו משלמין דהוזמו אימת קודם ג"ד הא אין חייבים עד שיגמור הדין ואי נגמר הדין הא הרי הוא מוחזק בשדהו וה"ל כאשר עשה ותי' דמיירי דאין יושב בתוך השדה ומחוסר מעשה להורידו לתוך שדהו עכ"ל והקשה הרב בעל משנה למלך דקושי' שלו עדיין קשה במעידים שהפיל שן עבדו והזימו דמשלמי' הא כשנגמר דין העבד תפוס בעצמו והרי הוא ב"ח והרי כבר עשה ואין זה קושי' דהא עדיין צריך גט שיחרור ואם כן עדיין לא נגמר המעשה ואעפ"י דמקרי תפוס כמ"ש הראב"ד ועיין בריטב"א לקדושין פ"ק מ"ש בזה מכל מקום הא כתבו התו' בכתובות ריש פרק נערה שנתפת' ע"ש דלכך לא מיקרי הילך וגבי' בעבד שהפיל שינו הואיל מחוסר גט שחרור ואם כן עדיין לא מיקרי כאשר עשה ולק"מ ואין להקשות עכ"פ מה פריך הגמרא ב"ק דף ע"ג ע"ב ועוד דמי כל העבד לרב בעי לשלומי מה קושי' דלמא הך ברייתא סבירא ליה דא"צ ג"ש ואם כן הוה כאשר עשה די"ל פי' בגמרא רק להגדיל התמיה הא שורת הדין לשלם הכל לרב ואף דנימא לפטור מכח אשר עשה על כל פנים חיוב' לגבי רב איכא ואיך ס"ד לומר בהיפוך לשלם לעבד ומהא דמשלם דמי עין לעבד בדאפכינ' ל"ק דהא אם נפטר הרב היינו כאשר עשה די"ל דאיירי דהעבד תפס כמ"ש הלח"מ לקמן ודוק. מיהו בלא"ה לק"מ כי סבירא ליה לריטב"א היינו היכי שנתקיים כל העדות כגון אמרו פלוני לוה ק' ופרעו כל ק' אבל אם פרע רק חמשים הרי לא נתקיים כל העדות וכן כאן הא דמי שן ועין לא נתקיים עדיין ומה בכך שענין חירות נתקיים וגם לריטב"א ראיה ממש"ל דה"ל סתם ג' כתות מכחישות בסימא עין לחוד אם יצא לחירות דאל"כ הא נתקיים העדות ובחידושי הארכתי. ולשיטת הריטב"א מתורץ מה שקשה למה לא מוקמינן סיפא כמו רישא דכת ראשונה לא הוזמה ובג' כיתות ומ"מ אין הוכחה דהכחשה תחילת הזמה לפי מ"ש התו' בכתובות תרי ותרי וברי וברי אי תפס ל"מ ואם כן י"ל דעבד תפס דמי עין ולכך כשבאו עדים שאחר כך סימא עין והכחישו לראשונים ופסקו הב"ד הדין עם עבד דתפס ונמצאו זוממין משלם דמי עין לרב ואם כן לא שייך הכחשה תחילת הזמה כיון דנגמר הדין כוותייהו ולא השגיח בראשונה והוי כזוממין דרישא דלעולם האומר כן מוחזק ולכך אומר להחזיק שלו וברישא האדון מוחזק דלריטב"א ניחא דלמה ישלמו הא הכל ביד עבד עצמו ודמי עינו ול"ל דתפס ודוק. אך הא קשי' לשיטה זו מהתורה דאף בד"מ בעינן דו"ח וא"כ מדות שאילה"ז פסול אם כן לא יועיל ללוה עדי פרעון או שובר דה"ל מדות שאילה"ז דאימת יוזמו קודם ג"ד אינם חייבים ולאחר ג"ד שהלוה פטור הרי כבר נאמר אשר עשה ואין כאן הזמה כלל במציאות ואם כן לא הוי עדות מעולם ולולי קושי' הריטב"א הנ"ל הוה אמרינן להך שיטה דאף בממון אמרינן ולא כאשר עשה אף דאפשר בחזרה כמ"ש התו' מ"מ כבר נעשה מעשה שנתן לזה מעות ונתקיים כאשר עשה ואם יחזירו מעשה אחריתי היא על כל פנים הך מעשה נתקיים משא"כ בג"ד שלוה פטור מה מעשה נעשה הלא תפוס ועומד מאז מקדם ופסק ב"ד לא איקרי בזה מעשה ובזו ודאי אמרינן דהא אפשר בחזרה ולבטל פס"ד והרי הוא מחויב ועומד. אמנם לפ"ז אין מקום לקושי' הריטב"א הנ"ל מהך דשדה ואם כן קושי' הנ"ל במקומו. ואמת אם נימא כמ"ש הש"ך לעיל סי' ל"ד וכאן בסוף סימן ביותר ביאור בקיום דברי הרז"ה דסבירא ליה בשטר לא שייך הזמה והקשה דבגמרא דסנהדרין ריש פרק אחד ד"מ משמע ד"ת אף בשטר צ"ל עדות שאתה ילה"ז ותי' דמ"מ יש בו הזמה לפסול להעדים ולכך הסכים עם הב"ח ולפ"ז לק"מ דכי אין עדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין היינו עונש אבל לפסול לעדות אף דהעידו הזוממים קודם שנגמר הדין מ"מ הרי ראשונים פסולים לעדות דהא העידו בשקר והם רשעים וכ"כ הריב"ש להדיא בסי' רס"ו דלענין לפסול לעדות בהזמה תיכף אף שלא נגמר הדין פסולים ואם כן אף בעדי פרעון משכחת הזמה בבא מזימין קודם שנגמר הדין דמ"מ נפסלים לעדות והרי הם בגדר עדות שאילה"ז וכל קושי' הריטב"א מהא דקתני משלמין תשלומין ליכא לשיטתו זהו מה שי"ל לפי סברא הנ"ל אך אין דעתי נח בזה דבשביל כך דנפסלו מיקרי עדות שאתה יכול להזימן בד"מ (דבד"נ אפילו במלקות לא אמרינן כמו שהוכיח התו' ריש מכות מהך גמרא הנ"ל דיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו ומכ"ש בפסול) וכמדומה מהך שמעתי' דמרובה דאמרינן אי הוא אמר בפני פלוני ופלוני טבחתי ומכרתי ה"ל עדות שאילה"ז הואיל וסייע להו ובטלה עדותן תיובתא דודאי אם הוזמו נפסלים לעדות ומה נ"מ לן אם הוא מסייע להם או לא סוף כל סוף הרי לפנינו עדים שהעידו שקר והתורה האמינה לאחרונים ופשיטא דפסולים לעדות אפילו אלף בע"ד אין יכולים להכשירן לעדות ופשוט ואם כן הרי הוא עדות שיש בו הזמה. ועכצ"ל בשביל כך לא שייך בי' שיכול להזימן כי לא נפסלו בשביל עונש רק חשדינן ליה דמשקרי ואם ידוע דאינם משקרין באמת כשרים ואין זה שייכים להזמה כלל. ואם כן קושי' הנ"ל לריטב"א במקומו וצ"ע. הנה הך דיעה דכתבתי דלרמב"ם דסבירא ליה דיאמרו לפסול לעדות באנו אינם לוקי' ולכך כתבתי דקשי' ליה לרמב"ם כל חייבי מלקות לריב"י איך משכחת ליה צריך ג"כ לימוד למה לא יהיה בכלל והצדיקו את הצדיק שכתב הרמב"ם בפ' כ' הלכה חי"ת ואעפ"י שכתב הרמב"ם שם וארבעה דברים אלו מפי קבלה הן דמשמע זולתו לא ולכך כתב אבל אם העידו שאכל בב"ח הרי אלו לוקין וע"ש בכ"מ דגם הוא היה נלקה אילו לא הוזמו מ"מ הא כתב בפרק כ"א דין ה' עדי קינוי וסתירה שהוזמו לוקין וע"כ הטעם משום הצדיקו הצדיק דבאו לאוסרה על בעל'. ואם כן הוא הדין בבאין לפסלו נמי אלא ראה זה ראיתי להרמב"ן במלחמותיו בסנהדרין בשמעת' עדים שהוזמו בגנב נפש ומכרו דאמרו בגמרא כיון דהוא הגונב נפש לא מילק' דה"ל לאו שניתן לאזהר' מיתת ב"ד אף העדי' לא לילקו והקשה הרז"ה הא עברי על לא תענה ותי' הרמב"ן דלא שייך בי' והצדיקו הצדיק דלא כלום עבדי וקשה הא עדיין ע"י העדות דגנב מ"מ מיפסל לעדות וכמש"ל בסי' ל"ד דלאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד נפסול דמה שאין בו מלקות הוא לחומר ענין ע"ש ודוחק לומר דמיירי דכבר פסול ועומד הוא זה דזה דחוק דגמ' יהיה מיירי בסתמא בכה"ג דפסול ועומד הוא וכן משמע מקושי' התו' הנ"ל פ' היו בודקין וכן מ"ש התו' שם דפ"ו ע"ב ד"ה גניבה וכו' ושמא צריכי היכא דמיפסל מעיקרא וקאי משמע מדברי התו' דלא תי' זה בעיקר קושי' דהא מצי למימר לפוסלו לעדות באנו דזהו דוחק רק התו' כתבו הא דקאמר הגמרא להלקותו באנו ולא קאמר לפוסלו באנו הוא דמילתא פסיקא נקט דאפילו אם הוא פסול וקאי מ"מ י"ל להלקותו אבל בגמרא ודאי דזה דוחק לומר בכה"ג ועיין בתו' ותראה להדיא כמ"ש. וצ"ל דכי אמרינן הצדיקו הצדיק וכו' היינו במה שא"א לקיים הזמה כגון בבן גרושה או מחייב גלות וכדומה ד' דברים שמנה הרמב"ם אבל בהעידו לפסול דמקיים הזמה דאף הם נעשים פסולים אם כן דנוכל לקיים הזמה לא אמרינן דילקה כל שיש מקום לקיים כאשר זמם ואיצטרך קרא והצדיקו וכו' להיכי דא"א לקיים הזמה ממש דהא אפילו בבן גרושה לולי קרא היינו אומרים דיעשה ג"כ בן גרושה מקרא דכאשר זמם ואם כן בפסול עדות הדין ברור לדעת הרמב"ן והוא הנכון וגם לרמב"ם י"ל כן ולק"מ אלא דעדיין צריך ישוב למה כתב הרמב"ם הך דינא בהל' עדות פרק כ"א הלכה ט' עדים שהעידו שגנב ושנים העידו שמכר והוזמו איזה כת מהן נהרגת שגניבה היא תחילת חיובו של זה למיתה למה לא פרט דהיינו כשהיה א"א לומר לפסול אותו נתכוונו דאל"ה נימא לפסול לעדות נתכוונו כקו' התו' ול"ל דסבירא ליה לרמב"ם כמ"ש התו' דל"א לפסול נתכוון דהא העלינו לעיל ברמב"ם דסבירא ליה הך סברא. ובאמת מתחיל' חשבתי דבלא"ה הקשו לרמב"ם דלמה פסק כר' יוחנן ולא כחזקיה דקי"ל חזקיה ור"י הלכה כחזקיה והיה נראה דהא גם מהרש"א ומהרש"ל עמדו במה שכתב רש"י במה דקאמרי בעדי מכירה כ"ע ל"פ דחייבין רק כי פליגי בעדי גניבה ופירש"י דחזקי' סבירא ליה כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר והקשה ל"ל כך ולא אמרינן דהואיל דסבירא ליה דלוקין עדי גניבה אם כן סבירא ליה להלקותו נתכוונו ועיין במהרש"א וי"ל דלרש"י קשה קושי' התו' נימא לפוסלי נתכוונו ואי דהתרו בו לקטל' אם כן איך יאמר חזקי' דפטורים הא התרו ותי' התו' דחוק להם ולכך פי' רש"י דחזקי' סבירא ליה כר"ע דבר ולא חצי דבר וא"כ מה בכך דהתרו לקטל' מ"מ חצי דבר הוא וכמ"ש מהרש"א להדיא דקושי' התו' הוא רק לרבנן ולא לר"ע ע"ש ולכך פי' רש"י דחזקי' כר"ע וכן דעת הרמב"ם וכיון דקי"ל הלכה כרבנן אף בזו הלכה כר"י ואיירי דהתרו לקטל' ולא שייך דנימא לפסול נתכוונו כמ"ש התו'. אך אף שיש לומר כן בפירש"י מכל מקום בדברי רמב"ם א"א לומר כן דהא צריכין להבין איך אפשר לומר דעדי גניבה התרו בו לקטל' כמ"ש התו' הא על גניבה אינו חייב עד שימכור ואם כן א"א בשעת גניבה להתרא' מיתה דהא ה"ל התראת ספק אם תמכור תחייב מיתה ואם לא ימכור לא יחייב והתראת ספק לא שמיה התראה וזהו התראת ספק בלי פקפוק וצריך לומר דהתו' כתבו כן לר' יוחנן ור"י סבירא ליה במכות דהתראת ספק שמיה התראה ושפיר כתבו התו' דל"ל דהתרו בי' לקטלא בהתרא' ספק דא"כ מ"ט דחזקי ול"ל דילמא חזקי' סבירא ליה לא שמיה התראה אם כן אין זה מעין מחלוקתם פה רק ה"ל לחלוק בעלמא אי הוי התראה אי לא דכאן לא נחלקו כלל וגם מהכ"ת לומר פלוגתא בין חזקי' לר"י ובהכי ניחא קצת דברי מהרש"א דלא הקשו התו' כן במילתא דחזקי' ודוק. ודברי התו' נכונים אבל ברמב"ם אף דסבירא ליה התראת ספק שמיה התראה מכל מקום ל"ל דעדי גניבה התרו בו דהא מכל מקום סבירא ליה דהתרא' בדיני נפשות צ"ל תוך כ"ד ואם כן איך אפשר דיתרה בשעת גניבה תיכף קודם שמכר ולא הוי תוך כ"ד ואם בתוך כ"ד של גניבה מכר הן הן עדי גניבה והן עדי מכירה ואם לא היה תוך כ"ד אשר כמעט בלתי אפשר במציאות שיהיה תוך כ"ד אין כאן התראה לחייב מיתה רק צ"ל דבאמת עדי גניבה אין מתרי' רק עדי מכירה דהוא התראת וודאי ותוך כ"ד ואם כן אין מקום להנ"ל. ולכן צ"ל דהא דפסק הרמב"ם כר"י ולא כחזקי' משום דכבר פלפלו התו' בב"ק פרק מרובה וכן הרז"ה למה סבירא ליה לחזקי' דעדי גניבה לוקי' הא ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ותי' שלהם דחוק כנראה למעיין לכן סבירא ליה לרש"י ורמב"ם דחזקי' כר"ע סבירא ליה דבר ולא חצי דבר ואם כן ע"כ אנו צריכין לחייבו מלקות דא"א לפוטרו מחמת שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אדרבה חומרו קולו דאם אתה מזקיקו למלקות הרי כאן חיוב מיתת ב"ד דלא הוי חצי דבר קי"ל להלקותו נתכוונו משא"כ אם אתה פוטרו ממלקות הרי אין כאן חיוב מיתת ב"ד כלל דה"ל חצי דבר ופטור לגמרי ואם כן א"א לומר דפטור ממלקות משום לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא אין כאן מיתת ב"ד כלל ולכך סבירא ליה לחזקי' דלוקה וא"ש ואם כן דחזקי' כר"ע יפה פסק הרמב"ם כר' יוחנן וכרבנן. ובזו צדקו דברי המ"מ דכתב בפ"ט מהל' גניבה בטעם הרמב"ם דסבירא ליה דלכך בגונב נפש איט לוקה דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וקי"ל אין לוקין ואין טעם זה מספיק דהא אף חזקי' סבירא ליה דלא לוקין על לאו שניתן וכו' ומכל מקום סבירא ליה בזה לוקה וכמ"ש התו' והרז"ה ולפמ"ש ניחא דכיון דקי"ל כרבנן לא אתיא מילתא דחזקי' כלל. ובהכי ניחא דבסתם משנה דאלו הלוקין דקחשיב ואזיל כל הני דבמלקות לא מני הגונב נפש מישראל. ואף דרש"י ותו' כתבו דלא מנו אלא הנך דאי' בי' חידוש לשיטת חזקיה חידוש גדול יש בו דניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומכל מקום לוקה אלא ש"מ דהלכה כר"י ודוק. ומכל מקום הך דלעיל קשה הא י"ל דלפסול לעדות נתכוונו וצ"ל דסבירא ליה לרמב"ם דכיון דבאו עדי גניבה ומכירה כא' מסתמא הכל כחדא לקטלא נתכוונו וכמ"ש הרמב"ם הלשון שגניבה היא תחילת חיובו וכו' והא דאמרינן לחזקי' להלקותו היו מכוונים היינו כמ"ש דאם נימא דלא כוונו רק לקטלא אין כאן קטלא כלל דה"ל חצי דבר דחזקי' כר"ע סבירא ליה ולכך אמרינן להלקותו נתכוונו משא"כ לר"י הכל כעדות א' נחשב והרי כאן קטלא ולא אמרינן כלל לפוסלו או לשארי דברים נתכוונו דהכל בחד עדות נתכוונו וצ"ע. כתב הטור אין מזימין העדים אלא בפניהם אבל מכחישין אותם אפילו שלא בפניהם והנה הריב"ש בסי' רס"ו דעתו דמ"מ העדים פסולים והש"ך בסי' זה השיגו ודבריו אין בהם ביאור כל צורכו כי כתב דריב"ש מביא ראיה מן עדים שיכול לפוסלן שהם גזלנים אפילו שלא בפניהם ודחה הש"ך דשאני התם דמעידים על גופן של עדים שהם גזלנים משא"כ הכא ולא הבנתי דבריו דמ"ש דאומרים דגזלו וחמסו ומ"ש דהעידו שהעידו בשקר וכזב כי עמם היו ביום ההוא ומי יתן ואבין ההבדל. ואדרבא זהו עיקר טעמו של הזמה הואיל והוא בגופן של עדים כמ"ש הטור ובאמת כבר קדם הרב מהרלב"ח בקונטרס הסמיכה להשיג על הריב"ש ודעתו לומר אעפ"י שלדעת התו' ורמב"ן יכולים להעיד אפי' שלא בפניהם דגזלו וחמסו לפוסלם מכל מקום בהזמה לא אמרינן כן דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו והרב מהרי"ט בחלק א"ה סי' ל"ז מגן בכל כחו בעד הריב"ש וכתב דכי אמרינן עד זומם חידוש הוא היינו לענוש ראשון ממון אבל לפוסלם מה זו חידוש מ"ש דאומרים גזלו או אמרו העידו שקר. וגם בזה לא זכיתי להבין דבריו דהא על זה דיהיה עד זומם נפסל למפרע אמרינן עד זומם חידוש הוא והרי מיירי לענין פסול ואי נימא כמ"ש התו' דהואיל דלדבר אחד חידוש לכל מילתא אמרינן חידוש אם כן עדיין טענת מהרלב"ח במקומו דסוף כל סוף אין לדמותו לשארי פסולים ועוד דהרי התו' כתבו להדיא בסנהדרין וב"ק דלדידן דקי"ל בעדי הכחשה זו באה בפ"ע ומעידה הוי אף פסול עדים חידוש דמ"ש הזמה מהכחשה אדרבא בב"ק ס"ד בתו' דעיקר חדושו הוא לענין פיסול ולא לענשו ממון וכדומה דבזה בדין שיהיו אחרונים נאמנים. ואמת בעובדא דריב"ש דעד אחד מעדי קדושין הוזם שפיר יש מקום לדברי מהרי"ט דחד לגבי תרי ודאי דאין בו חידוש כלל כדאמרינן בגמ' איכא בנייהו חד לגבי תרי וכו' ויפה כתב הריב"ש בלי פקפוק לדינא אלא שמדבריו משמע אפילו בתרי דהוי חידוש מ"מ נאמנים לפוסלן אפילו שלא בפניו דבר זה יש בו טענה כמ"ש מהרלב"ח ונראה לומר דבסברת הריב"ש ומהרלב"ח נחלקו הראבי"ה וריב"א דראבי"ה הוכיח מהך דהזמה שלא בפני עדים נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי דאם קבלו עדים שלא בפני בע"ד דהוי עדות בדיעבד וריב"א השיב דכיון דאין בו הזעה רק הכחשה והוא הנוגע לבע"ד ולא לעדים והם בפנינו בפני בע"ד מקרי עיין בהגהת הרא"ש ויש להבין לראבי"ה איך מביא ראי' הא טענת ריב"א טענה מעליא היא לכך י"ל דראבי"ה סבירא ליה כדברי הריב"ש דהוי הכחשה לפסול לעדים לגמרי ואם כן הא הוי שלא בפני בע"ד אלא ודאי דבדיעבד שלא בפניו מהני וריב"א לא סבירא ליה דינו של ריב"ש ולכך ס"ל דאין משם ראיה כמ"ש וזהו נראה ואין להקשות דהא נראה להיפוך דכיון דראבי"ה סבירא ליה דבדיעבד עדות שלא בפני בע"ד מהני ומוציאין ע"פ ממון מיד הנתבע וכדומה אם כן למה לא יהני לעשות עדים זוממין להוציא מאתם אשר זממו כפי הדין הא בדיעבד מהני ועכצ"ל דע"ז חידוש הוא ובעי דוקא בפניו ואם כן אף לענין פיסול חידוש הוא כמש"ל דפיסול בעדים זוממין חידוש הוא כמו בכל דבר. ולכן יש פתחון פה לומר דהוכחת הראבי"ה דהא סתמא אמר ר' אבוהו דהזמה שלא בפניהם הכחשה מיהא הוי ואם כן לר"ח דסבירא ליה בהכחשה סהדי שקרא ל"ל ושניהם פסולים אם כן אף אלו עדים זוממים פסולים והא הוי שלא בפניהם ובדעת זו אין כאן חידוש כמ"ש התו' דלר"ח אין כאן חידוש לפסול. ואם כן ודאי פסולים וקשה למה וצ"ל דשלא בפניו מהני קבלת עדות זולת הזמה דיש בו חידוש ודוחק לומר דר' אבהו אמר למילתי' רק כדעת ר"ה ולא כדעת ר"ח אך זהו מהדוחק דיהיה הראבי"ה נתכוון לדעת זו וכגון דא ה"ל לומר וגם מה בכך אם ר' אבהו אמר למילתי' אליבא דר"ה דקי"ל כוותי' דלא נפסלו עדים בהכחשה ולכן ברור כמש"ל דסבירא ליה לראבי"ה כדעת הריב"ש והוכחתו שפיר ורק סבירא ליה לראבי"ה כי אמרינן קבלת עדים שלא בפניו הוי עדות היינו במילתא דממון אבל במילתא דקנס דדמיה לד"נ ודאי דבדיעבד בעי בפניו דהא אמרינן בסנהדרין ברוצח שנתערב ברוצחים דאין גומרין הדין אלא בפני בע"ד ולכך פטור אף דהוי דיעבד גמור ואם כן ה"ה קבלת עדות כנודע ולכך להעניש לעדים דקי"ל עדים זוממין קנסא בעי דוקא בפניהם ולא מהני שלא בפניהם אפילו בדיעבד אבל לפסול לעדים דהוא משורת הדין דכיון דהם רשעים נפסלים להעיד ואין זה בגדר קנס בזו בדיעבד מהני קבלת עדות והוכחת הראבי"ה על נכון וברור בכוונתו. ולפי זה לפי דהעלו רוב הפוסקים דלא כראבי"ה ליתא לדינא של ריב"ש ותלי' במחלוקת כמ"ש הרמ"א לעיל ס"ס כ"ח ע"ש. אמנם נראה גם להך דיעה דבדיעבד פסולים יש לצדד דיש להבין באמת למה תפסו התו' והרמב"ן בפשיטות לדינא דבפסול גזלנותא יכולים להעיד אפילו עדים אינם לפנינו למה וכי חבין לאדם שלא בפניו ואין לך קבלת עדות לחוב יותר מזו ומנ"ל זה הדין עד שהחליטו הדין בלי פקפוק ואין להם ראיה מהגמ' ואדרבא לפי שיטתם צ"ל במה דקאמרי פסולי עדות הם היינו קרובים בנשותיה' ומתו ואילו נאמר דלא מהני שלא בפניהם א"צ לכל זה וצ"ל דודאי אילו היו העדים מצוים פה פשיטא דמקבלין דוקא בפניהם אבל כיון שאין העדים כאן כדאמרינן בגמ' אילו הוי קמן וכי' הרי דמיירי דאינם לפנינו כלל ואם כן התובע שרוצה לגבות בשטרו והנתבע מביא עדים לפסול את העדים בגזלנותא הוי כמו שהנתבע מביא עדים לפטור את עצמו דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואף זהו כמוהו דהא עי"כ נפטר הנתבע מתשלומין ולכך מקבלים עדות שלא בפניהם דהתירו חכמים במקום דא"א לקבל שלא בפניהם לטובת הנתבע ואף זו כמוהו ולכך סבירא ליה להדין בפשוט בלי פקפוק כלל דאם מעידים שהעדים גזלנים דנאמנים לפסול עדים שלא בפניהם דהיינו לבטל שטר דה"ל כעדים רדופים לילך למד"ה וזהו הטעם דבריהם ואם כן אף לפסול אותן בזוממים אמרינן כן ולא שייך חידוש הוא דהא זהו רק מתקנה להציל העשוק ואמרו חכמים לקבל שלא בפני בע"ד ומ"ש גזל ומ"ש עדות שקר סוף כל סוף הוא להציל העשוק ולכן ברור להך סברא אין הבדל כלל. ולפ"ז במקום דלא שייך זה כגון לבטל שובר של נתבע דלא התירו כלל לקבל עדות שלא בפני בע"ד כדלעיל סי' כ"ח אף לפסול עדים בגזלנותא אין מקבלים שלא בפני עדים ומכ"ש לקבל הזמה לפסול העדים ולומר שקר העידו וכן לענין קדושין ודאי בזו לא התירו חכמים לקבל עדות שלא בפני בע"ד וא"כ נראה דה"ה לפוסלם בגזלה לא מקבלים שלא בפניהם כלל וכ"ש בהזמה. ומדברי תו' כתובות דף כ"ב ד"ה תרי ותרי יש ראיה דהזמה שלא בפניו מכל מקום עדות הראשונים שהוזמו בטל לגמרי כי התו' פי' אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו וא"כ אינו פסול ואיגלאי מילתא למפרע דלא נתבטל מושב ב"ד לקיום ואי ערעור דפגם משפחה והיינו שהוזמו גלוי מילתא בעלמא והן כשרים למפרע וקשה דקארי ליה מה קארי השתא בתרי מול תרי סבירא ליה דלא נתבטל המעמד וכי ס"ד בהזמה דאין בדברי ראשונים ממש אבטל המעמד וכי עדיף הכחשה במקום שיש חזקה מהזמה אפילו במקום דאין חזקה סוף כל סוף דברי ראשונים נתבטל לגמרי ומה צורך לחזקה ולכן נר' דפי' הזמה שלא בפני עדים וא"כ אין כאן רק הכחשה ומכל מקום עדות ראשון נתבטל אם כן ה"א הואיל ואין לזו חזקת כשרות ואינו רק הכחשה בטל הצירוף דעדיין שם פסול עליו דהא אינו רק הכחשה וע"ז קאמר הגמ' דכיון דהם מזימין ומה בכך שאינם כאן והוי רק הכחשה מכל מקום גילוי כשרותו איכא ולא בטל הוועד וא"ש ודוק. ואמת בדברי הרז"ה והר"ן סוף פ"ב דכתובות דטרחו למה קרוב נאמן לקיים ידי קרוביו וכתב הרז"ה דגבי שטר לא שייך הזמה כלל והר"ן כתב דלא שכיח ע"ש בר"ן שהאריך ולכאורה אין כאן חשש הזמה דאם אין עד החתום לפנינו אין כאן הזמה כלל ובהעד לפנינו מה קאמר אם הוא כת"י א"צ לקיום קרובו ואם אומר דאינו כת"י פשיטא דלא יהני קיום קרובו לחייבו בהזמה אם הוא מכחישו וכי נאמן קרוב עליו ומכ"ש לפי דעת האומרי' בטוענים מזויף בעי קיום דברי תורה ואם כן מה חשש יש כאן א"ו דהזמה לפסול העדים מהני אפילו שלא בפניהם ועדיין החשש אולי יוזמו שלא בפניהם ויהיה הזמה על פי קרובים וזהו סיוע לדברי הריב"ש אבל גם לפמ"ש ניחא דהכל לענין ממון דהוי כמו עדים רדופים לילך למד"ה וכיוצא בו. אבל לא לפסול לענין קדושין כי לא מצינו כן ומהרלב"ח באמת תמה אף לענין גזל למה יקבלו שלא בפניהם וכתב דבטלה דעתו נגד דעת הראשונים ולפמ"ש ניחא בטעמא ולק"מ. והנה הרב הש"ך דעתו אף לפי דעת הריב"ש לחלק ולומר לפסול לעדות מהני אפילו הזמה שלא בפניהם דאין זה נ"מ כלל לעדים אבל לפסול אותם לשבועה ויהיה שכנגדו נשבע ונוטל לא ויש בו מהסברא אבל לפמ"ש דהוי כעדים רדופים וכו' אין לחלק דלא מצינו בפוסקים דמחלקי כן גבי פסולים דגזלנותא וצ"ע: <br> <b>ודע </b> דאף לדברי הריב"ש דהזמה שלא בפניו מהני לפסול העדים היינו מטעם דהא העידו שהוא רשע והיו מעידים בשקר אבל מכל מקום דין הזמה לא שייך בהו דהא אמרינן להדיא דהזמה שלא בפניהם לא הוי הזמה ונ"מ דלא נתבטל שאר העדות דמשום דהם פסולים לא נתבטל שאר עדות כשרים דקי"ל נמצא א' בהן קרוב או פסול כל עדות בטלה היינו דוקא שהיו ביחד בשעת ראי' כמש"ל בסימן ל"ו באריכות וכאן הרי זה הוזם ולא היה מעולם בצירופם בעת ראיה. ואם כן מחמת זה אין לפסלו רק דגבי הזמה חידוש הוא מה שאמרו דאם הוזם מקצתן בטלה כל העדות כשהעידו בב"א וכמש"ל וזהו מדיני ותנאי הזמה אבל בזו אין כאן גדר הזמה כלל דהזמה שלא בפניהם לא הוי הזמה רק אנו רוצים לפסול העדים דהם שקרנים ורשעים להעיד והרי זה רק כשארי קרוב או פסול ואין כאן ביטול לעדות כשרים וזה ברור. ולכך צדקו דברי ריב"ש בסי' הנ"ל דכתב דעד אי הוזם ואע"ג דהוה שלא בפניו מכל מקום לענין זה מהני לפוסלו וכתב וא"כ לא נשאר רק ע"א בקדושין וקי"ל ע"א בקידושין לאו כלום הוא והקשה מהר"י בי רב ומהרלב"ח ע"ש בקונטרס הסמיכה הא אפילו ע"א ליכא דהא בזוממין עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ומהר"י בי רב ביקש ליישבו דאיירי שם דלא העידו בתוך כ"ד וכבר השיגו מהרלב"ח דמשמע דברי הריב"ש להיפוך וגם לא היה הריב"ש משליך דברי הרמב"ם והטור אחר גיוו מבלי זכר דעתם ובפרט כי בלא"ה צידד להקל שם וע"ש שדחק בישובו ולפמ"ש לק"מ ודברי הריב"ש מזוקקים דלענין פיסול מהני שלא בפניהם אבל לית כאן תורת הזמה דנאמר דבטלה כולו והרי זה כשאר קרוב או פסול וא"ש וברור לדינא. כתב הטור וכן הרמב"ם עדים זוממין א"צ התראה וזהו מבואר בכמה מקומות בגמרא ועיין מש"ל בסימן כ"ח באורים בשם הריטב"א דהקשה הא מאיימין על עדים ואין לך התראה יותר מזה ותי' הריטב"א דזהו אין אומרים באיום שאם יהיו זוממין שיהיו נענשים כאשר זממו לעשות ולפי דבריו לא היה לטור צורך להעתיקו דכל כוונתו לפסול כמ"ש הרמ"א ובפיסול א"צ התראה ואי שלא יהיו שוגגים בזו האיום מהני לכ"ע וצ"ל דנ"מ לענין תפוס הקנס וכו' כמ"ש בריש סימן ויש לדקדק במה דקאמרה הגמ' נתרי בי' אימת אי קודם מעשה משתלין בשעת מעשה פירשו וכו' דאיך שייך ביה התראה לפי מה דקי"ל ופסקו הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין דצריך שיתיר עצמו למיתה ואפילו אמר יודע אני אין מועיל עד שיאמר על מנת כן אני עושה להתחייב מיתה וזהו התרת עצמו למיתה ואם כן בעדים זוממין בשעת מעשה איך שייך שיאמרו העדים על מנת כן אנו מעידים לחייב מיתה וא"כ הרי אמרו שמעידים בשקר ואין כאן עדות כלל ואם אמרו יודעים אנו שהאמת אתנו והרי אנו מחייבים עצמנו אם נהיה נמצאים זוממין להתחייב מיתה אין זה בגדר התרת עצמו למיתה כי לפי דבריהם לא פעלו און והרי זה גרע מאם השיב יודע אני כן ומכל מקום אני עושה דאינו בגדר התראה המועיל ודוחק לומר דכל הסוגיא דגמרא שם בכתוב' פרק אלו נערות אזלי שלא אליבא דהלכתא למ"ד דא"צ להתיר עצמו למיתה. וצ"ל דזה ידע הגמ' דהתראה הנ"ל דצריך להיות בכל שארי חייבי מיתות א"א להיות בעדים זוממין כמ"ש רק על כל פנים יהיה בהו התראה כל דהו שהוא להבחין בין שוגג למזיד כמ"ש הרמב"ם שם פי"ב מהל' סנהדרין ע"ש. וע"ז קאמר הגמ' דגם התראה זו א"א מטעם דקאמרו שם וזהו דוחק ויותר נראה הא דבעינן דיתיר עצמו היינו בחייבי מיתות דבזה אמרינן דבעי דילפינן מקרא יומת המת וכו' אבל בחייבי מלקות א"צ להתיר עצמו ושם בכתובות איירי לענין מלקות דאמרינן דלכך ממון משלם מילקא לא לקי משום דלית ביה התראה וניחא לן למקנסהו בממון מבמלקות וע"ז קאמרינן משום דא"א וכו' והכל למלקות וזהו נכון ויצא לנו דין דבמלקות אין צדיך התיר עצמו ולא ילפינן מד"נ: <br> <b>והנה </b> כתב הרמב"ם בהל' עדות פרק כ' דין ד' ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בה מעשה לפיכך א"צ התראה עכ"ל והבינו הכ"מ ולח"מ דפי' דאין לעדים טענה שהם שוגגים ובשביל כך יפטרו מחיובם דמכל מקום הם חייבים ותמה הכ"מ דלדעתו יליף אותו הרמב"ם מהא דאמרינן אשתלין והקשה דלמסקנא לא קאי וגם אין להם מעשה אין לו מובן כלל ובאמת דברי הרמב"ם כפשוטיה תמהני מחכמים הנ"ל שהעלימו מזה עין דהוא ברור דפי' עדים שהעידו בשוגג שחשבו למותר או שגגו וטעו בעדותן ועל פיהם נהרג איש והם עכשיו מכירים שגגתם יכול יהיו חייבים קרבן חטאות כמו שארי שגגות בחייבי כריתות ומכ"ש בשגגה בחייבי מתות ב"ד ולזה קאמר הרמב"ם דאין בהם שגגה הרצון דין שוגג להתחייב חטאת וקאמר הטעם מפני שאין בהו מעשה ולכך פטורים מחטאת ודבר זה ברייתא בתורת כהנים והוא גמ' סנהדרין דף ס"ה ע"ב וכן בכריתות פ"ק יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה פרש"י בשם ת"כ יכול אני מרבה שוגגי חייבי מיתות בית דין לחטאת איזהו עדים זוממין וכו' ר"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה והדבר מבואר ברמב"ם כמ"ש שאין להם שגגה שאין בהם מעשה והוא לשון ברייתא דת"כ כנ"ל. אך מה שכתב הרמב"ם דלכך אין צריך התראה כבר תמה הראב"ד בהשגות דמה בכך וכי בשביל שאין בהם מעשה לא יהיו צריכים התראה מגדף יוכיח ומה שיש ליישב או דסבירא ליה לרמב"ם דכיון דעיקר התראה להזכירם אולי שוגג הם כמ"ש בהל' סנהדרין ואם כן אף דקאמר רבא שם בכתובות דלאחר מעשה א"א להתרות בם דהא לא מצי למיהדר ופירש רש"י כיון שהגיד כו' מכל מקום קשה נתרי ביה לגבי עצמן שאם יהדרו ויאמרו שוגגין היינו הרי אלו חייבים קרבן חטאת שגגה דלגבי נפשם לחטאות נאמנים ואם כן היה לנו להיות בע"ז התראה אשר טיב התראה בלא"ה להבחין בין שוגג למזיד ואם כן גם טעם אביי שם מי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלי התראה וכו' לא שייך בזה דעל כל פנים יהיה התראה לברר זדונם ושגיונם אבל באשר שאין בהם שגגת חטאת ואינם בני קרבן כלל אם כן אין כאן תועלת וצורך כלל בהתראה כדאמרינן בגמרא וא"ש מ"ש לפיכך אין צריך התראה. או י"ל בזה קצת כמ"ש הלח"מ דהא שם בסנהדרין פריך הגמרא והא עקימת שפתים הוי מעשה בדבר שאינו בלב ומשני שאני ע"ז דאיתנהו בראי' ופירש"י כל חיובם שאמרו שראו וראי' ליה ביה מעשה וזהו דוחק ולכך מפרש דהא כל חיובם שאמרו מה שלא ראו כלל. א"כ לא נעשה מעשה מעולם ואנו דני' אותם על אותו זמן שאמרו שראו ובאותו זמן לא היה דבר מעולם כי לא ראו כלל ואין כאן העדר מעשה בעולם יותר מזו ואם כן היינו הטעם שאמרו בגמרא הם בעי למקטל גברא בלי התראה וכו' כי כל חיובם שאמרו שראו מה שלא ראו ולא היה התראה כלל ועיין לח"מ דמפרש קצת כן אבל גם הוא כתב דהוא דוחק ע"ש. ויותר נראה דסבירא ליה הא דאמרינן בכתובות הדר אמר אביי לאו מילתא דאי ס"ד ע"ז צריכין התראה כו' מי איכא מידי דאינהו קטיל בלי התראה כו' אין זהו טעם דלכך א"צ התראה דהא הם בעי למקטול בלי התראה א"כ הא דפרכינן מה לעדים זוממין דיש בהם צד חמור דאין צריך התראה מה צד חמור יש בו כיון דהוא טעם לקיים אשר זמם וכל ענין עונש עדים זוממין לקיים בהם כאשר זמם ואף התראה בכלל אלא סבירא ליה דאין זה טעם דכמה דברים דשינה התורה בעדים זוממין מכפי שהם חשבו לעשות רק אביי הוכיח הדין דאין צריך התראה דאל"כ איך סתמה התורה ועשיתם לו כאשר זמם הא אין בהו כפי אשר זמם דהא צריכין התראה א"ו דאין צריך. התראה אבל מכל מקום אין זו טעם להתורה והוא חומר בע"ז ולכך פרכינן מה לע"ז שאין צריך התראה ואם כן י"ל דברי הרמב"ם דפי' מה שאנו אומרים שאין בהם מעשה אף דהוי עקימת שפתים הטעם כך דכל חייבי חטאת הוא בעושה הדבר אז החיוב כרת ומיתת ב"ד חל ולכך בשוגג צריך חטאת כי בעשותו נגמר העונש כרת ומיתת ב"ד אבל עדים זוממין אף דבפיהם שקרו וזהו מעשה בזו אין חיוב כרת ומיתת ב"ד רק חיוב מיתת ב"ד נגמר כשהב"ד גומרין דינו של הבע"ד ע"פ עדותן אז נתחייבו הם מיתה ואילו באים זוממין קודם שיגמר הדין לא היה מתחייבין מיתה ואילו מצאו ב"ד זכות או היה הבע"ד ברח לא הם עדים בחיוב מיתה. ואם כן בשעת מעשה שהעידו אין כאן בירור לחיוב מיתה ואין כאן מעשה לחיוב חטאת כי אז עדיין לא נעשה חיוב בבירור ואחר כך הם יושבים דוממים ואין כאן מעשה להתחייב חטאות כי אין על העדאת שקר חיוב חטאת רק על גרמת חיוב מיתה לבע"ד וזהו לא נגמר אז ולא ברור חיובו וזה ברור ונכון ואם כן אף התראה סבירא ליה לרמב"ם דלא שייך דבעי התראה תוך כ"ד לחיוב מיתה דהחיוב מיתה לא נגמר בעדותן רק אחר כך כשהב"ד גומרין דינו וכבר חלפו שעות רבו' והרי זה גרוע משארי התראת ספק דסבירא ליה לרמב"ם דהוי התראה דשם הספק ברשותו משא"כ כאן ביד אחרים אולי יבאו מזימין תיכף וכדומה וזה ודאי דאין בו התראה ואם כן א"ש ודברי הרמב"ם ברורים שכתב שאין בו מעשה דאז לא נגמר המעשה ולכך כתב דגם התראה לא שייך בי' וזה ברור ולכך אמרינן דחומר הוא בע"ז שאין בו התראה דהא דאין בו התראה הוא לספיק' חיובם וה"ל למפטור כהדין בכל ה"ס בכה"ג וכאן חייבה תורה וזה לענ"ד ברור ופשוט ונכון וצ"ל לשיטת הרמב"ם הא דפרכינן מן עדים על מגדף ולא מחלק הגמרא כמ"ש דשם אין המעשה תיכף נגמר וכמש"ל דבאמת בעדים זוממין יש לתרץ כן רק מה נימא באינך מקלל ומסית והא דאמרינן במסקנא עדים זוממין ישנו בראי' היינו כמ"ש התו' בב"מ פרק השוכר וכו' דהוא לתרוצי דהא ע"ז הוי כמו בחסימה בהנהגה בקול דע"י קול איתעבד מעשה וכאן נמי ע"י אתעבד מעשה גמור ועיין תו' ב"מ דף צ' ד"ה ר"י וכו' ע"ש ולכך קאמר הגמרא דאיתנהו בראי' כי אין הב"ד פוסקים על דבורם לבד רק מאמינים הב"ד להם שראו הדבר וא"כ הראי' ג"כ גורם המעשה ודוק. או יותר טוב לומר דהגי' בגמרא לא היה לרמב"ם שכן ישנו בראי' כי בלא"ה שינוי גירס' יש בשיטה זו כמ"ש התו' והמעיין יבחר בפי' הזה אבל מ"מ מה שכתוב מתחיל' דאין בו שגגה הואיל ואין בו מעשה הוא אמת כמ"ש ואין בו ספק ומקום הניחולי להתגדר. כתב הטור וכן הרמב"ם אין העדים נעשו זוממין שיהא לוקין או משלמין עד שיזומו כולם אעפ"י שהעדות מתקיים אפי' בב' אין חייבים עד שיזומו כולם והוא שהעידו כולם בתוך כ"ד אבל אם יש ביניהם הפסק יותר מכ"ד אז נחלקו העדות והשנים שהזימו נענשים והאחרונים שהיה הפסק ביניהם ובין דברי הראשונים כ"ד אין נענשים אע"פ שכל העדות בטלה ובזה השיגו הראב"ד דכיון דהיה הפסק בתוך העדים בכ"ד למה בטלה כל העדות וגם מה זה שאין האחרונים נענשים מה עונש יקרה להם והרב הש"ך בסי' ל"ו התאמץ בכל כחו לדחו' דברי הרמב"ם בשני ידים וכתב אילו הי' הרמב"ם ראה השג' הראב"ד הי' מודה לו ולא ידעתי מה יאמר בדברי טור שראה דברי הראב"ד ולא חש ופסק בפשיטות כרמב"ם והיה אפשר לומר כי בלא"ה יש להבין איך השמיט הטור דברי של הראב"ד מבלי זוכר לו אמנם באמת הלח"מ תי' על הך קושי' דמ"ש הרמב"ם דאין אחרונים נענשים פשיטא מה עונש יקרה להם ותי' הוא דאיירי דהוזמו ג"כ ומ"מ פטורים דיאמרו אנו חשבינן דהוא גברא קטילא דהא כבר אמרו עדים ראשונים דחייב מיתה ולכך העדנו כי חשבנו היותו גברא קטילא ע"ש והוא אומר כן מסברא והדבר מוכרח בדברי הנ"י דכתב לא בא השלישי וכו' אלא לעשות דינו כיוצא בו פי' וא"י לומר כבר העידו השנים ונתקיים העדות בהם ואפי' הוזם לא ישלם אלא אעפ"י שלא היה צריך אם העיד תוך כ"ד דינו להתחייב אם הוזם כיוצא באלו עכ"ל הרי מבואר דוקא אם העיד תוד כ"ד הוא דאם הוזם השלישי דנהרג אבל אם בא אחר כך אינו חייב והדבר מבואר כמ"ש הלח"מ ומה צורך בו הסברא דכיון דמבואר כן בספר למחברים ז"ל. ואם כן לפ"ז דאין הכת השניה חייבים אף שהוזם א"כ אם הוזם כת ראשונה אין דנין עפ"י עדות כת שני' דהא ה"ל כת שני' עדות שאילה"ז דאף דיוזמו פטורים הם דיאמרו אנו לא ידענו דראשונ' יהיו זוממי' וגברא קטיל' קטלנ' כמ"ש הנ"י והלח"מ ואם כן צדקו דברי הטור בבירור דכתב בהוזם כת א' דכל העדות בטלה דכיון דכת שניה אינם נענשים ה"ל עדות שאילה"ז וזה ברור לדינא אך זהו דוחק דצ"ל דברי הטור סובבים בד"נ וקנסות דבעי דו"ח ואם כן בעינן עדות שאילה"ז אבל בד"מ דקי"ל לא בעי דו"ח ואף שאילה"ז בעדות א"צ כמש"ל בכמה דוכתי באריכות אם כן ליתא להך טעמא. ומכל עקום אין דברי ש"ך ברורים דדחה לגמרי דברי הרמב"ם דבדיני קדושין וכדומה דבעינן דו"ח דברי הנ"ל אמת ויציב בלי פקפוק: <br> <b>אמנם </b> זה כמעט א"א לכוון בדברי הרמב"ם שכתב הטעם מפני עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וזהו אין הטעם לפמ"ש ומ"ש הב"ח ופרישה דהוי כנמצא קרוב או פסול לא מובן דהא לא היו בעת ראית עדים דהא הוזמו ואם כן אין כאן ביטול מחמת קרוב ופסול כמש"ל רק הביטול מחמת גזירת הכתוב ע"פ שנים ושלשה לבטל כל העדי' בהזמה וכיון דלא העידו כ"ד מה צירוף יש להם לא ראו ולא העידו כאחד ויפה תמה הש"ך וכן דעת הרב המוסמך מהר"י בי רב. ונראה דיש להבין מה כל חרדה שחרדו ברמב"ם במה דכתב דאין האחרונים שלא הוזמו נענשים דפשיטא מה קמ"ל מה עונש יקרה להם. וכי סגי לא להו דכתב הרמב"ם להוציא מלב הגאון מהרי"ץ גאות גאון קדמון שפי' כפי מ"ש הנ"י בשמו בפי' המשנה דבא הכתוב להחמיר על הג' לעשות דינו כיוצא בו אעפ"י שלא הוזם נהרג כאילו הוזם דאילו הוזם פשיטא ואינו נקרא נטפל לעבירה ע"ש. וא"כ בא הרמב"ם להוציא מלבן של צדיקים הנמשכים אחרי מהרי"ץ גאות הנ"ל וכתב דאותם שלא הוזמו אינם בגדר עונש אך נראה כי באמת לכאורה דעת מהרי"ץ גאות זר וקשה להבין דהשלישי דלא ידע שאלו הם רשעים שקרנים ובתומו הלך והעיד כפי האמת יהיה נלקה ויהיה נקטל הואיל ושנים העידו בשקר מה ה"ל למעבד ודבר זה אינו עולה בדעת כלל. ולכן ברור דסבירא ליה למהרי"ץ גאות דהא בעינן שיראו זא"ז ואם לאו הרי כאן שני עדות. ואם כן השלישי שבא לב"ד ונטפל להם היינו שאומר שראה אותם במעמד העדות דאל"כ דלא ראה אותן אין כאן עדות אחת ואין נטפל להם כמבואר שם במשנה ספ"ק דמכות ע"ש ולפ"ז דהוזמו השנים בעמנו הייתם ולא היו בכלל במעמד העדות אף הג' שיקר דאמר דראה אותם במעמד העדות והא לא היו כלל במקום ההוא ביום ההוא ואם כן אף דאין הזמה על השלישי דאין העדים אומרים עמנו היית כמו שאמרו על ב' הראשונים מכל מקום הוחזק לשקרן עפ"י דהעיד דראה אותם במעמד העדות וזה שקר לפי העדים ואם כן שפיר הוי נטפל לעדים דנטפל לעושי עבירה ואשמה בראשו דאמר שקר מוחלט דראה אותם ואילו לא שיקר ואמר שלא ראה אותם לא היה מצרף עמם ולא היה נקרא נטפל עמם והוא דאמר שקר דין שיטול שכרו וכך ענשו של בדאי וא"ש ואין דברי מהרי"ץ גאות כ"כ מהזרות. ובלמוד הישיבה אמרתי דלכך יליף ר"ע מהך עפ"י שנים ושלשה תרתי דרשות דיהיה השלישי הנטפל נענש כמותם וגם מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה וכו' וקשה תרתי מנ"ל אלא דודאי עיקר קרא בא להחמיר והיינו לעשות דינו כיוצא בו רק לפמ"ש בדברי הרי"ץ גאות זהו בשנים ושלשה אבל בארבעה ל"ל דאם הזימו לשנים עמנו הייתם ולא הזימו לשנים האחרים ושנים אחרים אמרו שראו לשנים הראשונים במעמד העדות אם כן הרי כאן עדות מוכחשת שנים מול שנים המזימין אמרו עמנו היו במקום פלוני ואלו אומרים היו במעמד העדות. ולפ"ז קשה עדים ל"ל להור' אפילו ארבעה ויותר דהא אינו במציאות ולזה קאמר דעוד בא להורות הקישא דנמצא א' קרוב או פסול וה"א ארבעה לא וקמ"ל עדים וא"ש: <br> <b>ולכן </b> נראה דגם הראב"ד פי' בדברי הרי"ץ גאות כמ"ש ולכך חשב דא"א לומר דכתב הרמב"ם ואין אחרונים נענשים לאפוקי מדעת מהרי"ץ גאות דהא ע"כ לא איירי הרמב"ם דאחרונים אמרו ראינו אותו בעת העדות לראשונים דא"כ אין כאן הזמה כמ"ש דה"ל תרי מול תרי דהא הרמב"ם איירי בב' כיתות ועכצ"ל דאינם אומרים כן א"כ ליכא למ"ד דיהיו נענשים ויפה טען איך ס"ד דיקרה להם עונש ומה עון פעלו. אבל עם כל זה נראה ברור בדעת הרמב"ם דכיון דכתב להדיא בפ"ד מהל' עדות דין ב' דבזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי הוא עדות אחת להזמה ואם לאו הרי הן שני עדות ואם הוזם כת אחת עדות שניה מתקיימת א"כ כאן מיירי דא' מהכת שניה אמר שראה לכת ראשון והשני מהכת שני ראה אותו דה"ל צירוף כדאמרינן דמקצתן ראו אלו את אלו דהיינו כמ"ש ראובן ושמעון כת א' ולוי ויהודה כת אחרת ראה לוי לכת ראשון והוא יהודה ראה ללוי ואין מועיל מה שכת ראשון הנזומים אומרים שראו לכת השניה כי אטו אמירה דלהם מידי ממשא הא באמת לא ראו כלל דהא לא היה שם ומכ"ש לפמ"ש דהרמב"ם סבירא ליה כהרי"ף דצריך הכשר לידע בפסול ואם לאו אין כאן צירוף ואם כן ה"ה בראי' הנזומין צריך הכשר לראותו דאל"כ אין כאן צירוף דמ"ש וזה ברור ואם כן הא דקאמר הרמב"ם דאין כת שניה נענשים היינו אפי' א' מהן דס"ד דהשלישי שאמר שראה השנים ענש יענש דשקר לפני ב"ד העיד ונטפל לרשעים וידו היה במעל אתם לשקר וכמ"ש בדעת הרי"ץ גאות קמ"ל דלא ואמר אין נענשים כלל אפילו הג' אבל אמר שבטלה כל העדות כי כך הדין דהא הג' לפי דבריו ראה השנים ואם כן לפי דבריו ה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול דהא לפי דבריו היו במעמד ואם לא היו שם כאשר הוא האמ' דעפ"י שנים המזימין יקום דבר אם כן הרי מעיד שקר בב"ד ואמר שראה מה שלא ראה ופשיטא דראוי שעל כל פנים מבוטל עדותו ודי דלא יהיה לו עונש במה דשיקר בב"ד ואם עדותו בטלה אף עדות הרביעי בטל דהא הג' ורביעי היו בצירוף אחד ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כה"ג בודאי ובפרט שהרביעי אמר שראה לג' במעמד עדות אם כן כשהיו ביחד בעת ראיה וראו זא"ז הרי כאן ודאי עדות אחת כמו בקרוב או פסול ופשיטא דבטלה כל העדות דמ"ש מקרוב או פסול ויפה כתב הרמב"ם דה"ל עדות שבטלה מקצתו וכו' ודברי הרמב"ם נכונים ואין בהם פקפוק ולכן יפה פסק מהר"י בי רב בעובדא שלו בויכוח עם מהרלב"ח ומהרדב"ז ומהר"ם אלשקר בעדות על קטנה שהיה קדושין שלא מדעתה דא' הוזם ופסק מהר"י בי רב הואיל ולא העידו תוך כ"ד דלא נתבטל שארי עדות והם טענו עליו כי המעשה נעשה במצרים אתרי' דרמב"ם ע"ש ולפמ"ש כיון דלא העידו האחרים שראו להעד המוזם במעמד העדות אף הרמב"ם מודה דלא נתבטל עדותם וצ"ע להם ודברי הנ"ל שרירין וקיימין לדינא כתב הטור העידו על אחד שגירש אשתו ובאו לחייבו ליתן כתובה והוזמו חייבים לשלם כפי טובת הנאה והאריך וכן כתב הרמב"ם ואעפ"י שכתב הרמב"ם ומשלמין דמי טובת הנאה זו דמשמע דאם אמדו דאשה היושבת תחת בעלה כתובה בק' אין שוה למכור אלא למ"ד נותנים לבעלה הל' ולא יותר וכן הבין הלח"מ ברמב"ם ולפיכך נתקשה בו דהא אדרבא הם גרמו לבעל לשלם כל הק' ואם כן הפסידו לו הע' ומחויבים לשלם הע' ולא הל' כי מה ששוה בטובת הנאה לא גרמו לו היזק ולכן צ"ל מ"ש הרמב"ם ומשלמין דמי טובת הנאה זו ר"ל מה שביקש הלוקח להרוויח בשביל שנותן לה המעות תיכף ויש לה טובת הנאה ממעות וזהו הנקרא דמי טובת הנאה וזהו ישלמו העדים ואם כי דוחק בלשון מ"מ יותר טוב משנימא דחוקי' אחרים רחוקי' מהדעת: <br> <b>ויש </b> לתמוה במה דאמרינן בגמרא דכתובות שילהי פרק הכותב ובא"ע סי' ק' דאם אין לה עדי גט והוא אומר גרשתיך ונתתי לך כתובה דנאמן במגו דלא גרשתיך דהא מכל מקום מחויב ליתן לה כפי טובת הנאה דאילו אמר לא גרשתיך היתה מוכרת בטובת הנאה כתובה שלה וכעת דאמר פרעתי לה מפסדת כתובתה לגמרי וחפשתי ומצאתי באסיפת זקנים לב"מ דכתב באמת אף דנאמן מכל מקום במותו גובה האשה מיתומים הכתובה ואם כן עדיין תוכל למכור כתובתה בטובת הנאה דאם תתאלמנה תגבה אלא דאין זה מספיק דאם אומר לא גרשתיך אם ירצה לגרשה יצטרך ליתן לה כתובתה ואם כן דמי זבינא יותר דיש כאן גבי' הן בגרושין והן במיתה משא"כ באומר באמת גרשתיך ופרעתי אין כאן פתח תקוה רק כשתתאלמן ודמי' מועטים מיהו מהיכי תיתי יגרשנה הא אין לה עליו שאר כסות ועונה כלל ושום חיוב גבר לאשה דהא היא מודה דגרשה וה"ל טענו בחיטין וכו' כמ"ש התו' במכות וכתובות אם כן מהכ"ת יגרשנה מה איכפת לי' בה וא"ל דכל כמה דאגיד' בי' לא יהיבנן ליה אחריתי דזה דחוק כיון דאין לה שום חיוב עליו ואם כן א"ש ועכ"פ תמוה על המחברים למה לא זכרו הדין דעכ"פ במותו תגבה כתוב' וזהו ברור והקשו התו' דלחייבו לאשה שאר כסות ועונה ותי' דאומר' גרשתני ואם כן מחלה לבעלה וכו' ולא ידעתי אם תי' זה עולה לפי פי' הרא"ש והרמב"ם דאומדים אם היא רגזנית ותהיה נח להתגרש הלא היא בדילה ממנו לגמרי ואין לה עליו שום תנאי כתוב' וא"כ מה איכפת ליה כלל אם אגיד' בו או לא ומה נ"מ בכעסה ורצונה ומה לו ולה ויש לדחות. אך קשי' לי על התו' בממ"נ אם הך דשאר כסות אינם שוים כ"כ כמו הפחת מטובת הנאה דכתוב' אם כן מה קושי' דישלמו לאשה שאר כסות הא הם לא כוונו להפסידה דבעדותו היה מגיע לה כל כתובתה והפחת עולה יותר מדמי שוי' של שאר וכסות ואם כן איך ס"ד שתתבע מאתם אשר רצו להפסידה אדרבא הם כוונו להמציא לה יותר וע"כ דאמדינן דהוא שוה יותר מן פחת הנ"ל ואם כן עדיין קשה למה ישלמו לבעל שהזיקו לו בפחת כתובה הא למול זה היה מרוויח בעדותם דנפטר עי"כ משאר כסות ול"ל דאף דלא העידו היתה אומרת גרשתני דא"כ אף כתובה היה מוכרח לשלם דבלי עדים אם אומרת גרשתני נאמנת לכתובה לפי דעת הרמב"ם ומחבר בא"ע סי' ק' וכן הוא דעת התו' במכות שמעתי' הנ"ל. ואין לומר דאין לבעל ריוח בפיטור שאר כסות דהא לא טוב לו היותו לבדו ויקח אחרת ויתחייב לה שאר כסות ומה נ"מ דא"כ במעידים על עיקר כתובת' ישלמו הכל לבעל ולא טובת הנאה דהא צריך לפי עדותם ליתן לה מאתים ואי דבלי עדותם ג"כ היה מתחייב ר' בספק דזהו לא נפטור בעדות' דיקח אשה אחרת כי לא יהיה לבדו ויצטרך ליתן לה כתובה ג"כ והרי יתחייב שנית בספק אם ימות או יגרש ר' ור' הראשונים דפרע לאשתו ע"י הגדת עדים נפסדו לגמרי ויש ליישב ודוק. כתב הרמב"ם פ' כ"א מהלכ' עדות דין ד' העידו על פלוני שהפיל שן עבדו ואחר כך סימא עינו הוזמו משלמין לאדון דמי עין ודמי עבד והשיגו הראב"ד דהא בפ"ד מהל' חובל כתב הרמב"ם דכל זמן דלא נתן גט שחרור לעבד אין משלם לעבד דהוא איבעיא דלא אפשוט ותי' הכ"מ הואיל ואי תפס העבד חייב לשלם אף הזוממין חייבים לשלם להרב דהרי היה מקום שהיה יכול להגיע לנזק אם היה העבד תופס והרב הלח"מ כתב עליו שהוא דוחק ע"ש ובאמת לא הבנתי דהא אין עדים זוממין חייבים עד שיגמר הדין וכי יגמרו הב"ד הדין שאם תפס העבד שיזכה הלא סתמא פוסקין דיצא זכאי ואם כן מה נגמר הדין שייך בזה ועוד קשי' לי מה שכתב הרמב"ם אחר כך בדין ח' בשלשה כתי עדים שהעידו במועד שאם לא באו רצופין וכו' דשני כתות ראשונים פטורים ובהלכ' נזקי ממון כתב דהוא ספיקא אי אמרינן ליעודי תורא או ליעודי גברא. ואם כן אם באו כל שלשה כתות ביום א' למ"ד ליעודי תורא הרי הוא מועד ואי תפס הניזק נ"ש אין מוציאין מידו ואם כן אף העדים חייבים לשלם ולפ"ז כתות הראשונים חייבים דלא מצו למימר לא ידענו כמבואר בגמרא דלמ"ד ליעודי תורא ב' כתות הראשונים חייבים וכת האחרונה פטורה ועיין לח"מ והוא כתב דה"ל להרמב"ם לכתוב דאי תפס ואין זה קושי' דאין מדרך הרמב"ם לכתוב כל הדינים כרוכלא אבל כגון זה ה"ל לכתוב אפילו בלי תפס ראשונים חייבים אם העידו רק ביום א' הואיל ואי תפס לא מפקינן מיניה אף המה מחויבים תיכף לשלם. ואם כי יש לדחות דסבירא ליה לרמב"ם כדעת התו' שם בב"ק פרק כיצד. דודאי אי העידו ב' כתות ראשונים מקדם הם פטורים ואחרון חייב דהא שמעו עדותן רק הגמרא ס"ל דע"כ איירי דהעידו כתג' מקדם ע"ש. אך כל זה דוחק בדברי הרמב"ם והנה הרב הלח"מ תי' דאיירי באמת דתפס העבד והדוחק מבואר דעכצ"ל דתפס קודם שבאו העדים והעידו דאל"כ עדיין מהיכן ידעו עדים דהעבד יתפוס. וזה דוחק ולכן נראה ברור דכך הפי' ברמב"ם העידו שנים שהפיל שן עבדו ונתן לו גט שחרור כי יצא בו לחירות. ואחר כך סימא עינו ונמצאו זוממין בכל הרי זה משלם דמי עבד ודמי עין לרב דכיון דנתן לו גט שחרור לפי דבריהם היה מחויב לשלם דמי עין בלי פקפוק והרמב"ם סתם ולא הזכיר גט שחרור דסמך עצמו על מ"ש בנזקי ממון דכל כמה דלא נתן גט שחרור אין לעבד תביעה ברבו ולכך סתם אבל באמת הדבר מבואר דמיירי באופן שהרב צריך לשלם דמי עין והיינו במעידים דנתן לו גט שחרור ולא כתב להדיא דנתן לו גט שחרור דהא הוא ספיקא ובאמת אם לא נתן לו והעבד תופס מכל מקום חייב לשלם ולכך סתם אבל הדבר מבואר כמ"ש ואין כאן כוונתו רק להודיע ענין זוממין אבל מכל מקום הפי' כך דהעידו דנתן לו גט שחרור והא דדייק הגמרא בגיטין דף מ"ב ע"ב מהך דתנא הפיל שינו וסימא עינו דיוצא בשינו ומשלם דמי עינו דאעפ"י דמעוכב ג"ש מכל מקום הרב חייב ומוקי ליה כתנאי ולא משני דנתן לו גט שחרור הטעם משום דקתני יוצא בשינו ומשלם דמי עינו ואי דנתן לו ג"ש מה יוציא בשינו פשיטא הא שחררו רק הל"ל משלם דמי עינו דיוצא פשיטא דנתן לו ג"ש אע"כ דאיירי דמהדין יוצא בשינו ולכך חייב דמי עינו וע"כ דלא נתן לו ג"ש וזה פשוט וא"צ לדוחק כלל ולחדש דין בהזמה אם תפס דאין מוציאין דיהיו העדים חייבים אפילו לא תפס וארווח לן בזו הקושי' שהקשה הלח"מ ברמב"ם דכתב אחר כך העידו שסימא עינו ואחר כך הפיל שינו והוזמו ואחר כך נמצא הדבר בהיפוך שהאדון הפיל שינו ואחר כך סימא עינו משלם דמי עין לעבד והקשה הלח"מ מה בכך שהיה ההיפוך אפי' נימא דהך הפלת שן וכו' היה קודם לזמן עדותם מ"מ עדיין לאו בר חיובא הוא כ"כ דלא עמד בדין אם כן הם חייבים בהזמה ע"ש ולפמ"ש דאיירי דנתן לו ג"ש לק"מ דכך הפי' דהם העידו שסימא עין ונתן לו בשביל כך ג"ש ואחר כך הפיל שינו ונתברר להיפוך שכבר הפיל שינו ראשון ובשביל כך נתן ג"ש ואחר כך סימא עין עבדו ופשיטא דזוממין פטורים מדמי עבד דהא בעת עדותם כבר נתן לו גט שחרור ולק"מ. והדבר נכון וברור כי לא נחית הרמב"ם בפרקים אלו רק להודיע דין הזמה אבל ממקומו נלמד דצריך גט שחרור ואם כן כך איירי עדותו כמ"ש סימא עינו ובו יצא לחירות והיינו באופן המועיל ששחררו בג"ש ולק"מ ודוק כי לענ"ד ברורים הדברים בכוונת הרמב"ם. אמנם ליישב דברי רמב"ם דכתב העידו סימא עין והפיל שינו ובאו עדים והזימן ואח"כ נמצא כו' דמשלמין דמי עין לעבד דהקשה הכ"מ דל"ל לרמב"ם ואח"כ הא קי"ל כרבא הכחשה תחילת הזמה והלח"מ הוסיף כיון דבכלל מאתי' מנה אף אביי מודה י"ל דאיירי כהך תי' דעבד תפוס וא"כ קושי' לח"מ לא קשה דאין כאן בכלל מאתים מנה דהא הב"ד פסקו ככת שניה דאמרו עין לבסוף הואיל דעבד תפוס וס"ל בתרי ותרי תפיסה מהני (ובפרט לרמב"ם דס"ל ת"כ אין מוציאין מידו) ופשיטא דהוי הכחשה תחילת הזמה אבל גם קושית כ"מ ל"ק דס"ל במה דאמרו הכחשה תחילת הזמה אלא שלא נגמרה היינו אם הזמה מוסיף על הכחשה דשנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג הדין אם הרגו גואל דם אין לו דמים דאולי האמת כהאומרים הרג והזמה מוסיף שגואל דם חייב מיתה וזהו שלא נגמרה אבל אם אין הזמה מוסיף כבר נתבטל העדות ע"י הכחשה ומה יועיל הזמה ואם כן כאן דעבד תפוס נתבטל עדות ראשון שאמרו שן לבסוף מכל וכל ואם יחזור הרב לתפוס בלא"ה זוכה כקושי' הכ"מ ואם כן לא שייך תחלת הזמה כיון דכבר נגמרה ודוק מיהו לשיטת ר"י בן לב שכתבתי לעיל דהקשה איך אפשר לומר אפכינא אם כן הרי הזמה והכחשה כא' וי"ל דסבירא ליה לרמב"ם לאחר כ"ד הכחישו ואין הכחשה כדאי לסתור הזמה שקדם ומכל מקום דמי כולו אינם משלמים דעכ"פ הם מעידים דהוא בן חורין ועמם הדין א"כ איפכא ל"ל דתקשה קושי' הר"י בן לב ולפרש בג' כיתות לא ביקש הרמב"ם כי תפס דרך קצרה ומה לו להרבות בכתות אם יוכל לפרש הדין בשני כיתות ופשוט דוק. כתב הרמב"ם שם פכ"א מהל' עדות דין ט' עדים שהעידו שגנב נפש מישראל והעידו שנים אחרים שמכרו בין שהוזמו עדי גניבה בין שהוזמו עדי מכירה כל כת מהן שהוזמה נהרגת שגניבה היא תחלת חיובו של זה למיתה משמע אף דעדי מכירה לא הוזמו כלל מכל מקום עדי גניבה חייבים ואע"פ דקי"ל אין עדים זוממים נהרגים עד שיוזמו כולם וכאן לא הוזמו כולם מכל מקום דכיון דיכולים להעיד חצי דבר ה"ל עדות בפ"ע והא דלא אמרינן כן גבי שלשה כיתות בשור שנגח דאם הוזמו כת ראשונה דתחייב דאתחלתה דמועד הוא דשם אף על גב דאמרו דהיה מתכוונים לייעדו מכל מקום יש תועלת בעדותן לחייב ח"נ לבע"ד אבל כאן אין תועלת רק להורגו ולכך מחייבים מיתה וצ"ע סברא זו דסוף כל סוף נתכוונו לייעדו ומה בכך דאיכא בלא"ה תועלת בעדותן ונר' דהתו' ב"ק דף כ"ד ע"ב ד"ה במכירן לא סבירא להו כן דהקשו דנוקמי בנגח שור של הפקר ושל גוי וכדומה ואם כן אין המעידים על נגיחה ראשונה יכולים לומר לחייב ח"נ באנו דאין כאן חיוב וקשה מה קושיא אם כן אם נמצא אף כת א' בלבד יהיו זוממין כמו עדי גניבה בנפש ולמה קתני בברייתא הוזמה כ"א הוא והן פטורים (שוב מצאתי כן ביש"ש לב"ק והנאני שזכיתי לכוון דברי גדול) אלא ודאי דאיירי במקום דמחייבין ח"נ בעדותו ולק"מ אלא ש"מ דהתו' לא סברי כן וכן באמת משמע דברי הגמ' שם סנהדרין דאמר עדי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו חזקי' אמר אין נהרגין ור"י אמר נהרגין וברור דקאי למסקנא דאי בס"ד דפליגי בחצי דבר מה איריא שהוזמו בפשיטות הל"ל דלחזקיה אם העידו כן לא ה"ל עדות כר"ע ולר"י הוה עדות כרבנן ועכצ"ל דלמסקנא קאי דודאי הוה עדות רק פליגי בהזמה וכ"כ מהרש"א וקשה עדי מכירה דנקט ל"ל הא בעדי מכירה לא נחלקו כלל כמבואר בגמרא רק בעדי גניבה והל"ל בקצרה עדי גניבה שהוזמו אלא ברור דאין כאן מציאות לחייב על הזמת עדי גניבה וזה ברור ולכן מסתבר כדברי התו' ודעת הרמב"ם צ"ע. כתב הרמב"ם מוציא שם רע על אשתו שהביא עדים שזינתה והביא אביה עדים והזימום הרי עדי הבעל נהרגים וכו' בגמ' אמרו ואין משלמין ממון ופירש"י דה"א לפרוע לה כתובה דהא ביקשו להפסידה מכתובה ואם כן ישלמו כתובה בטובת הנאה ולכך קאמר דאין משלמין דהא קים ליה בדרבה מיני' וקשה אם כן הא דאמרינן חזר הבעל והביא עדים והזימו לעדי אב עדי האב נהרגים ומשלמין ממון לבעל ופירש רש"י וכן הרמב"ם משלמין קנס מפני שנגמר דין הבעל לשלם קנס בעדותן והוי ממון לזה ונפשות לזה ולמה לא ישלם לבעל כפי טובת הנאה שרצו להפסידו בכתובה כי באמת שזינתה הבעל פטור מלשלם כתובה ויוצאת שלא בכתובה אבל לפי עדים שהזימו חייב ליתן לה כתובה ואם שלא תגבה רק בזמן גבי' מכל מקום הא שוי' ממון בכפי טובת הנאה דהא אמרינן בהעידו שגירש אשתו וחייב לשלם כתובה והוזמו שאין משלם כל הכתובה רק שמין הכתובה כמה שוה למכור והנשאר משלמין לבעל ש"מ דהך כתוב' שויה מידי ואם כן זהו שרצו להפסיד הבעל דמה ששוה הכתובה למכור זהו ממון שמפסיד הבעל ע"י ולמה לא ישלם כלל להבעל הא הוי הפסד לו בטובת הנאה וצ"ע. ואולי י"ל דקשי' לי' לרש"י קושי' המרדכי בב"ק הא דאמרינן דא"א לה למכור כתובה לבעל דאסור לשהות בלי כתובה שלא תהיה קלה בעינו להוציאה דתמכור לו ע"ת דאם ימות שלא יהיה לה כתובה ואם יגרשנה יצטרך לשלם לה כתובה ואם כן לא שייך שתהיה קלה בעינו להוציאה ולכן סבירא ליה לרש"י דע"ז לית קונה ואין הכתובה שוה כלום כי כבר כתבו התו' דמיתה שכיח בנשים יותר מבאנשים רק עיקר קנין משום גירושין אבל אם באמת בגירושין יצטרך לשלם לה כתובה אין שוה כלום ואם כן אף כאן בשלמא בעדים מעידים עליה שזינתה ולולי העדים לא היה בגדר מוציא ש"ר דצריך להביא עדים ואם אין לו עדים אין כאן מוציא ש"ר שפיר יש לאשה טענה דהיו מפסידים לה כתובתה שתוכל למכור בטובת הנאה דהרי יכול להוציאה בגט ואם כן יש כאן קוני' ולכך נתן רש"י טעם קים ליה בדרבה מיניה משא"כ שהאב מביא עדים והוזמו לא הפסידו לבעל דאף עכשיו דלפי דבריהם חייב לה כתובתה אין הכתובה שוה דהא אם היה כדבריה' היה הבעל בגדר מוציא ש"ר וא"כ אין יכול לשלחה כל ימיו ואין כאן קונה דלמיתה לא חיישינן ואם כן אף לפי דבריהם איך הכתובה של בעל בגדר ממון דזבין בפריטי ולכך אין משלמין ודוק וצ"ע. והא לא קשי' לרש"י עדי בעל איך ס"ד שישלמו כתובה הא אף בלי עדותם כיון שהבעל טוען לא מצאתי בתולים והטוען פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובה ואם כן בלי עדותו היה כתובתה נפסדת די"ל דטוענת תחתיו נאנסתי או מ"ע אני ונאמנ' דקי"ל הלכה כר"ג והם מעידים שזינתה ברצון. כתב עוד הרמב"ם שנים שהעידו פלוני בא על נערה מאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין בא על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין קנס לאבי' ע"כ לשון קנס מורה על ק' סלעים. ותמה הלח"מ הא אילו לא העידו כלל פשיטא דאין הבעל חייב בק' סלעים דאינו חייב עד שהביא עדים ויהיו ניזומין כמ"ש הרמב"ם גופי' בהל' נערה פ"ג ועוד הבעל משלם כשהוזמו ולמה ישלמו עדים וכי יקח האב מהבעל ומעדים והניחו בצ"ע ויפה הקשה אבל נראה דקשי' לי' לרמב"ם תשלומין זו מה טיבו ואי כסף כתובה הא סבירא ליה לרמב"ם ארוסה ל"ל כתובה ודוחק דמיירי בכתב לה ואם כבר נשאת רק מעידים שזינתה כשהיתה ארוסה וכן צ"ל לרמב"ם דמפרש לי' במוציא ש"ר ולענין ק' סלעים ואינו בגדר מוציא ש"ר עד שיבעל כמ"ש הרמב"ם בהל' נערה אם כן כתובה שלה והוי ממון וכסף לחד ולכך מפרש לי' כך דהביא בעל עדים שזינתה והזימן האב ואם כן זוממין אלו נהרגים וחייב הבעל ליתן ק' סלעים וחזר הבעל והביא עדים אחרים שזינתה וגם אלו הזימן האב וא"כ זוממין אלו נהרגין וחייב לשלם קנס ק' סלעים שכבר נתחייב בהן הבעל לאב והם רצו להפסידו לאב בעדותן השקר וא"ש ולק"מ וקיצר הרמב"ם כדרכו להעתיק רק לשון הגמ' והדבר מובן מעצמו:
16 hours ago
-
Francis Nataf
translated
Marit HaAyin on Pirkei Avot 5:19:2
history »
Version: Sefaria Community Translation (English)
<b>The sages taught in the language of the Mishnah, etc.:</b> It is known that the holy Rabbi (R. Yehudah HaNasi) composed five chapter in Tractate Avot, corresponding to <i>hey</i> (the Hebrew letter that has a numerical equivalent of five), which hints to the Divine Presence, within which is the oral Torah. And one who fulfills the words of Avot is able to fulfill the Torah and cling to the Divine Presence. It also hints that Avot is Wisdom, Strength and Beauty, which bring forth the five kindnesses to the Divine Presence 'on the day on which it will be spoken about Her.' And likewise did our rabbi, the Rambam, and our rabbi, Ovadia (Bartenura), may their memory be blessed, only comment on five chapters in their commentaries on the Mishnah. And the commentary that is found in the Rambam's commentary, may his memory be blessed, on this sixth chapter is not from the Rambam, may his memory be blessed, as the observer can see from the style of the language. It is copied from Rashi's commentary to this chapter, may his memory be blessed, even if it is slightly different. However the Rambam only commented on five chapters, whereas later editors took from Rashi's commentary on this chapter and placed it in the Rambam's commentary, may his memory be blessed. And this is obvious. And go and see how many hints there are in these five chapters by the genius and pious man (Rambam), see there in the book Maaseh Rokach.¶
16 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Terumat HaDeshen, Part II 228:1
history »
Version: Warsaw 1882 (Hebrew)
<b>סימן רכח </b>וההיא דטופס הגט דקדק מר בלשון רש"י תמיהני אמאי לא דקדקת ג"כ דבתחילה לא כתב כי אם אחד ופטורין ואח"כ תרתי פטורין שבוקין ואח"כ תלתא ונראה לע"ד דכל גאון תפס לו שופרא דשטרא לפי דעתו ואין קפידא בדבר. ומה שיש בידי למצא טעם אבאר למר לע"ד נראה דרש"י מוסיף והולך בתחילה כתב ופטרינן דהאי לישנא איתא בלשון המתרגם אונקלוס ושלחה מביתו אשר שלחה כו' מתרגמינן ויפטרה ואח"כ כתב ופירש ומוסיף ושבקית תרגומו של ועזבתני והאי לישנא נמי אשכחן בצד אישות על כן יעזוב איש כו' ודבק באשתו ור"ל דהאי גברא עזב את אשתו ואח"כ מוסיף לישנא דתירוכין דהיינו עיקר הלשון הנופל בגט דגרושה מתרגמינן מתרכתא והא דלא אקדמיה קודם גט פטורין מאחר דעיקר הלשון הוא או לכתבינן לגמרי לבסוף י"ל דגט פטורין כתיבה ממש בהאי לישנא כתרגומו על ספר כריתות אבל ספר תרוכין לא אשכחן כלל במילי דגט דבלשון הקודש קרי ספר כריתות ובתרגום גט פטורין וא"ת א"כ לא לכתביה כלל א"כ ה"א דחזר בו בשיטה אחרונה מהאי לישנא משום דכתבינן לעיל והאי טעמא דיליה דלעולם צריכין להוסיף לאשמועינן דלא חזר וא"ת לכתיב רק חד לישנא ולא יוסיף הא לא קשיא מידי דשפיר דמי למכתב כמה לישנא לשופרא דגטא ולסמ"ג ולמנהגינו דכתבינן שפ"ת ופש"ת ותש"פ נראה לע"ד דהאי סברא אית לן דכל לישנא משמע כריתות טפי מחבריה שבקית תרגום של עזיבה הוא הפחות ופטורין הוא תרגום של שלוח משמע טפי דשלוח טפי מעזיבה הוא ותירוכין תרגומו של גירושין טפי משלוח וכל זה ק"ל וא"כ שפיר כתב ושפ"ת כמ"ש לעיל דמוסיף והולך הוא ובסוף על כרחינו אנו צריכין להפך דספר ואגרת לשון הקדש הוא וגט לשון חכמים ותרגום הוא ואין סברא הוא להקדימו ללשון הקדש ואין לומר נמי אמאי לא כתבינן בסוף ספר שבוקין ואגרת פטורין הא לק"מ מכמה טעמים חדא דמתני' נקט הכי בהדיא דזהו גופו של גט כהני לישני ספר תירוכין ואגרת שבוקין ואין אנו רשאין לשנותו ועוד דבתרגום איתא בהדיא גט פטורין ולא אהני לן כלום אי הוי כתבי ספר שבוקין דאכתי לא הוי זו ואף זו לגמרי מכח תירוכין ופטורין ואנן לגמרי מוסיף והולך בעינן כדלעיל וכיון דבסיפא בע"כ צריכין להפך גם המ?י?צעתא צריכין להפך ולאקדומי זמנא חדא ופטרית דלא לימר האי לישנא לא מעלי הוא ואינו לגמרי לשון הבדלה בין איש לאשתו ונפיק מיניה חורבה היכא דאמר פטרוהו וק"ל והאשירי דכתב שפ"ת תרי זימני אפשר דלא חש אהא להפך המ?י?צעתא משום טעותא דכתבינא וכתב גם המיצעתא כמוסיף והולך לבד בסיפא מודה משום לישנא דקרא קודם לשון תרגום כדלעיל. נאם הקטן והצעיר שבישראל: ¶
17 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Midrash Tanchuma, Pekudei 2:3
and
Numbers 2:3
17 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Genesis 2:3
and
Midrash Tanchuma, Pekudei 2:3
(automatic citation link)
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Midrash Tanchuma, Pekudei 2:3
history »
Version: Midrash Tanhuma-Yelammedenu, trans. Samuel A. Berman (English)
R. Jacob the son of Issi asked: Why does it say; <i>I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth?</i> Because the Tabernacle is equal to the creation of the world itself. How is that so? Concerning the first day, it is written: <i>In the beginning God created the heaven and the earth</i> (Gen. 1:1), and it is written elsewhere: <i>Who stretched out the heavens like a curtain</i> (Ps. 104:2), and concerning the Tabernacle it is written: <i>And thou shalt make curtains of goats’ hair</i> (Exod. 26:7). About the second day of creation it states: <i>Let there be a firmament and divide between them, and let it divide the waters from the waters</i> (Gen. 1:6). About the Tabernacle it is written: <i>And the veil shall divide between you</i> (Exod. 26:33). With regard to the third day it states: <i>Let the waters under the heavens be gathered</i> (Gen. 1:9). With reference to the Tabernacle it is written: <i>Thou shalt also make a laver of brass … and thou shalt put water therein</i> (Exod. 30:18). On the fourth day he created light, as is stated: <i>Let there be lights in the firmament of heaven</i> (Gen. 1:14), and concerning the Tabernacle it is said: <i>And thou shalt make a candlestick of pure gold</i> (Exod. 25:31). On the fifth day He created birds, as it is said: <i>Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let the fowl fly above the earth</i> (Gen. 1:20), and with reference to the Tabernacle. He directed them to offer sacrifices of lambs and birds, and it says as well: <i>And the cherubim shall spread out their wings on high</i> (Exod. 25:20). On the sixth day he created man, as it is said: <i>And God created man in His own image, in the image of God He created him</i> (Gen. 1:27), and about the Tabernacle it is written: <i>A man who is a high priest who has been anointed to serve and to minister before God</i>.<sup class="footnote-marker">3</sup><i class="footnote">You write that this is not a direct quote from the Bible.</i> On the seventh day <i>The heaven and the earth were finished</i> (Gen. 2:1), and with regard to the Tabernacle it is written: <i>Thus was completed all the work of the Tabernacle</i> (Exod. 39:32). Concerning the creation of the world it is written: <i>And God blessed</i> (NumGen. 2:3), and of the Tabernacle it is said: <i>And Moses blessed them</i> (Exod. 39:43); with regard to the creation it is said: <i>And God finished</i> (Gen. 2:2), and of the Tabernacle it is written: <i>On that day Moses made an end</i> (Num. 7:1); of creation it says: <i>And hallowed it</i> (Gen. 2:2), and of the Tabernacle: <i>And had anointed it and sanctified it</i> (Num. 7:1). Why is the Tabernacle equal to heaven and earth? Because even as heaven and earth bear witness concerning Israel, as it is written: <i>I call heaven and earth to witness against you this day</i> (Deut. 30:19), so the Tabernacle bears witness in behalf of Israel, as is said: <i>These are the accounts of the Tabernacle, even the Tabernacle of the testimony</i> (Exod. 38:21). Hence it is said: <i>Lord, I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth</i> (Ps. 26:8).
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Bava Metzia 7b:14
history »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
וַאֲפִילּוּ אֶחָד אָדוּק בַּטּוֹפֶס וְאֶחָד בַּתּוֹרֶף. וְהָתַנְיָא: זֶה נוֹטֵל עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת,! לָא צְרִיכָא דְּקָאֵי תּוֹרֶף בֵּי מִצְעֵי.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Steinsaltz on Bava Metzia 7b:10
and 2 others »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)
<b>לדידי</b> <small>[לי,</small> לשיטתי<small>]</small> <b>אפילו נתארמלה או נתגרשה נמי לא חיישינן</b> <small>[גם כן אין אנו חוששים]</small> <b>לפירעון,</b> שלשיטתו יש להחזיר כל שטר למי שהוא שייך לו. ואולם אף <b>לדידכו</b> <small>[לשיטתכם]</small> <b>אודו</b> <small>[הודו]</small> <b>לי מיהת</b> <small>[על כל פנים]</small> <b>בעודה תחת בעלה</b> ש<b>יחזיר לאשה, דלאו</b> <small>[ש</small>הרי עדיין <small>לא]</small> <b>בת פירעון היא</b> כתובה זו, שאין מסתבר ששטר כתובה זה נפרע ואבד מידי הבעל.
17 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Steinsaltz on Bava Metzia 9a:7
and 6 others »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)
ושואלים: <b>אי הכי</b> <small>[אם כך]</small> <b>היינו</b> <small>[</small>הרי <small>זוהי]</small> בדיוק שיטת <b>ר' יהודה,</b> ואין איפוא כל מחלוקת ביניהם! ומשיבים: <b>איכא בינייהו</b> <small>[יש ביניהם]</small> הבדל למעשה לגבי <b>צד אחד</b> ש<b>לא קנה,</b> שחכמים סבורים שרק באחד מן המקרים לא קנה; <b>אית דאמרי</b> <small>[יש שאומרים]</small> ש<b>משיכה בחמור</b> לא קנה בה, <b>ואיכא דאמרי</b> <small>[ויש שאומרים]</small> כי <b>הנהגה בגמל</b> לא קנה, אבל במקרה האחר קנה, ובזה חלוקים הם עם ר' יהודה.
17 hours ago
6 related »
-
Michael Kimmel
edited
Rashi on Bava Metzia 8b:12:3
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
תרי גווני מנהיג - דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו': חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:
17 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
(commentary)
between
Bava Metzia 8b:13
and
Rashi on Bava Metzia 8b:13:1
(automatic commentary link)
17 hours ago
-
Michael Kimmel
added
Rashi on Bava Metzia 8b:13:1
history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)
חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Bava Metzia 8b:5
history »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
וּמִדְּאָפֵיךְ שְׁמוּאֵל וְתָנֵי: וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין אֶת הַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן., שְׁמַע מִינַּהּ רָכוּב לְחוֹדֵיהּ לָא קָנֵי, וְכׇל שֶׁכֵּן רָכוּב בִּמְקוֹם מַנְהִיג.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Steinsaltz on Bava Metzia 8b:2
history »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)
ומבררים תחילה <b>היכי דמי</b> <small>[כיצד בדיוק הדבר]</small> <b>אילמא</b> <small>[אם תאמר]</small> שמדובר ב<b>רכוב לחודיה</b> <small>[לעצמו],</small> לבדו <small>בלי שותף</small> <b>ומנהיג לחודיה</b> <small>[לעצמו]</small> — <b>מנהיג</b> בהמה <b>לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני</b> <small>[האם יש מי שאומר שאינו קונה?]</small>? והרי דרך קניה מעולה היא זו! <b>אלא אי איכא למימר דלא קני</b> <small>[אם יש מקום לומר</small> על אחד <small>שאינו קונה]</small> <b>רכוב הוא דאיכא למימר</b> <small>[שיש לומר]</small> שלא יקנה על ידי רכיבה בלבד, ואם כן אין כאן מקום לספיקו של רב יהודה.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Bava Metzia 10a:11
history »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)
אֲמַר לֵיהּ: כֹּל כַּמָּה דְּלָא הָדַר בֵּיהּ, כְּיַד בַּעַל הַבַּיִת הוּא. כִּי הֲדַר בֵּיהּ, טַעְמָא אַחֲרִינָא הוּא, דִּכְתִיב: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ –, עֲבָדַי הֵם,״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Steinsaltz on Bava Metzia 10a:10
and 4 others »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)
ומקשים, <b>והאמר</b> <small>[והרי אמר]</small> <b>רב: פועל יכול לחזור בו</b> מהתחייבותו לעבוד <b>אפילו בחצי היום</b>, והרי שאף תוך כדי עבודה אינו נחשב כידו של בעל הבית! <b>אמר</b>
17 hours ago
4 related »
-
Michael Kimmel
edited
Bava Metzia 14b:7
history »
Version: William Davidson Edition - English (English)
The mishna indicates that <b>that we do not appropriate liened</b> property for these purposes, <b>but we do appropriate unsold</b> property. <b>And in any event, it is taught</b> in the mishna that one of these purposes is <b>for</b> the <b>enhancement of land. What, is it not</b> referring <b>to</b> a case where one <b>purchases</b> a field <b>from a robber,</b> in which case the field did not belong to the seller? And it says that the seller must pay the buyer the value of the field’s enhancement, provided he has unsold property.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Book of Jubilees 19:14
history »
Version: The Book of Jubilees, trans. R. H. Charles. London [1917] (English)
And she bare him six sons, Zimram, and Jokshan, and Medan, and Midian, and Ishbak, and Shuah, in the two weeks of years.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Kerakh shel Romi 16:5
and 6 others »
Version: Livorno, 1876 (Hebrew)
<b>עתה </b>באתי במכתב למ"ר לחלות פ"ק יהי נא חסדו ואמתו להודיעני דעתו דעת עליון בדבר הלכה למעשה הבא לידי. על אודות אשה עצובת רוח רכה בשנים אחוזה בכבלי העיגון כי משנתים ימים שנשתמד בעלה והלך לו לעיר רומא ולקול השמועה זה ששה חדשים. כי הנה הסתיו עבר נפגר הטמא ההוא שם ברומא מחולי' הקולירא. ע"י השתדלות נכרי אחד שכתב בעדה להפריורי שלשם. השיגה ידה כתב עדות כתוב וחתום מהפריור הנז' ומסומן ג"כ בחותם של אופיגי"ו מעיר ואומר. שבספר מתים אשר בידו כתוב לאמר שהמומר הנז' חלף הלך הנה כי כן מחלה אני את יקר תפארת מני"ר. נא ילמדנו רבינו אי סבר לה מר שיש בשטר עדות זה כרי לסמוך להתיר כבלי העגונה הנזכרת רכה בשנים ורדופה להנשא באות נפשה קב ותפלות ארח כנשים כי האמנם לפק"ד לא נופל שטר זה משטר העולה בעש"ג אשר עליו דן הרב מהדר"א אלפ'אנדרי ז"ל בס' אליה רבה ח"ג שעדות שלם הוא לעדות אשה כיע"ש מ"מ אחרי אשר לא סמך בהחלט הרב ז"ל להתיר בנדון שלו וגם לא אמרה רב למילתא אלא לחלק בין כתב שופט לכתב גוי מטעם פיסולו של זה לפי מה שהבין הוא ז"ל בדעת ה"ה אינו אלא שחשש שמא לא כתבו גוי לפ"ת ואפשר לא כן ידמה לב הרב ז"ל בנד"ד שבעדות גמורה הנה באו דברי הכומר הנז' בספר נכתבים. על כן צריך אני למודעי לדעתיה דרב מני"ר עיני כל ישראל לבל יצא תקלה מתחת ידי ח"ו! להקל או להחמיר שלא כדת ודאליו פי קראתי בעשר לשונות של תפלה יענני מהר קדשו מהרה באהבה כי לדברו הוחלתי ושכמ"ה: וזה נוסח שטר שכתב הכהן הראש (זאת להודיע ששלוח הוא בכתב ולשון איטלקי והמשיב העתיקו לל"הק להקל למעיין וזה נוסחו) העתק מהאוספידל הנעלה המתואר מהשילוש של הגרים החולים ברומי
17 hours ago
6 related »
-
Rachel Grossman
edited the text info of
Pirkei Avot.
details »
New:
{'authors': [],
'categories': ['Mishnah', 'Seder Nezikin'],
'compDate': [190, 230],
'compPlace': 'Talmudic Israel',
'corpora': ['Mishnah'],
'enDesc': 'Pirkei Avot (literally “Chapters of the Fathers,” also known as '
'“Ethics of our Fathers”) is a tractate in Seder Nezikin (“Order of '
'Damages”) and the only tractate in the Mishnah with almost no '
'laws, consisting instead of short statement of advice, ethics and '
'wisdom. The first chapter outlines an order of the transmission of '
'the Oral Torah, beginning with Moses at Mount Sinai and continuing '
'through the prophets and sages. The next four chapters contain '
'statements of rabbinic sages, largely in chronological order. The '
'last chapter, not included in the original version of the Mishnah, '
'focuses on the merits of Torah study.',
'enShortDesc': 'Short statements of advice, ethics, and wisdom.',
'era': 'T',
'hasErrorMargin': True,
'heDesc': '',
'heShortDesc': 'מימרות קצרות המשיאות עצה בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ.',
'is_cited': True,
'order': [39, 9],
'pubDate': [1492],
'pubPlace': 'Naples',
'schema': {'addressTypes': ['Perek', 'Mishnah'],
'depth': 2,
'key': 'Pirkei Avot',
'lengths': [6, 108],
'match_templates': [{'term_slugs': ['mishnah', 'pirkei-avot']},
{'term_slugs': ['pirkei-avot']},
{'term_slugs': ['tractate', 'pirkei-avot']}],
'nodeType': 'JaggedArrayNode',
'sectionNames': ['Chapter', 'Mishnah'],
'titles': [{'lang': 'en', 'text': 'Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'M Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishna Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'M. Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Avoth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Perkei Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pirke Abot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Ethics of the Fathers'},
{'lang': 'en', 'text': '<i>Ethics of the Fathers</i>'},
{'lang': 'en', 'text': '<i>Pirkei Avot</i>'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pir. Av.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Aboth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Aboth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pir. Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Avos'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pirkei Avos'},
{'lang': 'he', 'text': 'אבות'},
{'lang': 'he', 'text': 'פרקי אבות'},
{'lang': 'he', 'primary': True, 'text': 'משנה אבות'},
{'lang': 'en', 'primary': True, 'text': 'Pirkei Avot'}]},
'title': 'Pirkei Avot'}
Old:
{'authors': [],
'categories': ['Mishnah', 'Seder Nezikin'],
'compDate': [190, 230],
'compPlace': 'Talmudic Israel',
'corpora': ['Mishnah'],
'enDesc': 'Pirkei Avot (literally “Chapters of the Fathers,” also known as '
'“Ethics of our Fathers”) is a tractate in Seder Nezikin (“Order of '
'Damages”) and the only tractate in the Mishnah with almost no '
'laws, consisting instead of short statement of advice, ethics and '
'wisdom. The first chapter outlines an order of the transmission of '
'the Oral Torah, beginning with Moses at Mount Sinai and continuing '
'through the prophets and sages. The next four chapters contain '
'statements of rabbinic stages, largely in chronological order. The '
'last chapter, not included in the original version of the Mishnah, '
'focuses on the merits of Torah study.',
'enShortDesc': 'Short statements of advice, ethics, and wisdom.',
'era': 'T',
'hasErrorMargin': True,
'heShortDesc': 'מימרות קצרות המשיאות עצה בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ.',
'is_cited': True,
'order': [39, 9],
'pubDate': [1492],
'pubPlace': 'Naples',
'schema': {'addressTypes': ['Perek', 'Mishnah'],
'depth': 2,
'key': 'Pirkei Avot',
'lengths': [6, 108],
'match_templates': [{'term_slugs': ['mishnah', 'pirkei-avot']},
{'term_slugs': ['pirkei-avot']},
{'term_slugs': ['tractate', 'pirkei-avot']}],
'nodeType': 'JaggedArrayNode',
'sectionNames': ['Chapter', 'Mishnah'],
'titles': [{'lang': 'en', 'text': 'Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'M Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishna Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'M. Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Avoth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Perkei Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Avot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pirke Abot'},
{'lang': 'en', 'text': 'Ethics of the Fathers'},
{'lang': 'en', 'text': '<i>Ethics of the Fathers</i>'},
{'lang': 'en', 'text': '<i>Pirkei Avot</i>'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pir. Av.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Aboth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Mishnah Aboth'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pir. Ab.'},
{'lang': 'en', 'text': 'Avos'},
{'lang': 'en', 'text': 'Pirkei Avos'},
{'lang': 'he', 'text': 'אבות'},
{'lang': 'he', 'text': 'פרקי אבות'},
{'lang': 'he', 'primary': True, 'text': 'משנה אבות'},
{'lang': 'en', 'primary': True, 'text': 'Pirkei Avot'}]},
'title': 'Pirkei Avot'}
17 hours ago
-
Alberto Bentzion published a new Source Sheet, Parashat Beha'alote'ha com as fontes destacadas.
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Chanukat HaTorah 168:1
history »
Version: Piotrków, 1900 (Hebrew)
<b>ליקוטים </b><br><b>הפטורה לפרשת זכור </b><br><b>ויאמר </b>שמואל מה קול הצאן אשר באזני ויאמר שאול אשר חמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה' וגו'. הנה בפסוק הזה רבו הדקדוקים. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש [הובא בבעל הטורים בפסוק מכשפה לא תחיה עיין שם] דמקשה אם אדם חטא בהמה מה חטאה ולמה צוה להרגם ומתרץ המדרש לפי שהעמלקים היו מכשפים והיו מהפכים את עצמן לבהמות למען ינצלו לכך צוה להרוג אף הבהמות. והנה איתא בס"ח דאותן המהפכין עצמם לבהמות אף דכל הגוף נתהפך אבל גלגל העין לא יתהפך וכן הנחש לא נשתנה עיניו וכו'. והנה איתא במסכת בכורות אלו המומין בבהמה לפסול להקרבה גלגל העין דומה לשל אדם הוה מום ופסול לקרבן עיין שם. והשתא יובן הדבר ויאמר שמואל מה קול הצאן אשר באזני הא מחויבים להרוג אף הצאן מטעם שמא יש בהם בני אדם כנזכר לעיל. לזה שפיר השיב שאול אשר חמל העם על מיטב הצאן לזבוח לה' ומדלקחו אותן הבהמות רק לקרבן אם כן מסתמא בדקו אותם שלא יהיה בהם מום אם כן היו מוכרחים גם כן לבדוק שלא יהיה בהם בהמה שיהיה עיניה דומה לשל אדם דאם לא כן פסול לקרבן. ואם כן בודאי לאו אדם הוא שהפך את עצמו. אם כן אין לך להתרעם על מה שהנחתי אלו הבהמות:
17 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Derekh Mitzvotekha, The commandment of the Tefillin 7
and
Mishnah Oholot 1:5
17 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Derekh Mitzvotekha, The commandment of the Tefillin 7
and
Mishnah Oholot 1:8
(automatic citation link)
17 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Derekh Mitzvotekha, The commandment of the Tefillin 4
and
Menachot 29a
17 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Derekh Mitzvotekha, The commandment of the Tefillin 4
and
Menachot 29a:70
(automatic citation link)
17 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Derekh Mitzvotekha, The commandment of the Tefillin 7
and 2 others »
Version: Kehot Publication Society (Hebrew)
ד) <b>ועפ"י</b> דברינו אלה יובן ג"כ ענין ב' מיני חותמות הנ"ל ע"ד הקבלה למעלה בהעלאות והמשכות שבעולמות העליונים, והנה צריך להקדים תחלה שיש ב' בחי' בהעלאה הא' הוא הנק' בכהאריז"ל עליות העולמות וכמש"ש בסוד <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="כא, א"></i> השבת שעולם התחתון עולה ומלביש את אור עולם העליון ע"ש בארוכה, והב' הוא הנק' בכהאריז"ל העלאת מ"ן והיינו שהתחתון עולה ונכלל ונבלע בהעליון והיינו שז"א עולה להיות בבחי' עיבור בבטן אימא להיות תלת כלילן גו תלת וה"ז היפך הענין הנק' עליות העולמות שהתחתון מלביש את העליון ואור העליון מתלבש בו ומוקף ממנו וכאן נהפוך הוא שהתחתון נכלל בתוכיות העליון ומוקף ממנו, ונודע שכל זה הוא רק משל לשכך האוזן במה שהיא יכולה לשמוע כי אין שם גדר מקום ומדה גשמיות לומר שזה עולה ממקום למקום או שמלביש את העליון או שנכלל והעליון מקיפו בגשמיו' ח"ו כדבר המוקף בדבר הס מלהזכיר, והעלי' היא עליית המעלה אמנם בחי' הנק' עליות העולמות שהתחתון מלביש להעליון היינו שכח התחתון מאיר בגילוי אלא שמלובש בו שפע העליון ד"מ כשאוהב איזה דבר מחמת טעם וסיבה הרי האהב' היא בגילוי בוערת כאש עזה נראית לעין הרואה ושפע השכל מלובש ומאיר בו ומחייהו מ"מ אינו נראה וניכר כ"כ כמו שהאהבה נראית וניכרת, משא"כ בחי' הנק' מ"ן שהתחתון נכלל בהעליון היינו שבגילוי הוא אור העליון הוא הנראה וניכר אלא שכלול בו כחו של התחתון וכמו עד"מ התכללות כח המרעיב וכח הדוחה בכח השכל בעת תגבורת המחשבה בעיון המושכל שאינן יכולין לפעול פעולתם להיות כי נכללו בכח השכל ובטלים בו ואין נגלה וניכר אלא השכל וזה כלול ובטל בו בתכלית, והרי ב' מינים אלו הם הפכים שבראשון התחתון בבחי' יש וכנגדו באופן השני וכבר נת' זה בדרוש ענין המילויים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ההפרש בין התלבשות להתכללות ע"ש שנתבאר בתכלית הביאור, והנה בחי' ההעלאה ראשונה הנק' עליות העולמות זו העלי' של התחתון נקרא בשם בליטה כמו בליטת אותיות החותם אחר שהוא עולה מלמטה ויוצא ממקומו למקום נעלה יותר עד"מ ולפי שההעלאה היא בבחי' יש להלביש בהלבשה כענין הרצוא ברשפי אש שיש מי שאוהב ע"כ רוח אייתי רוח מעולם העליון בתחתון ג"כ בבחי' העלם וצמצום והוא בחי' התלבשות אור העליון שמתלבש בתחתון בבחי' לבוש ונק' המשכה זו שמלמעלה בשם שקיעה כמשל אותיות השוקעים ומכוסים ואינן נגלים כ"כ וע"ד שנת"ל בענין התלבשות אורות בכלים ע"י עסק התורה ומצות וכמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (יחזקאל כ' י"א) שימשיך חיות מאא"ס ב"ה בכלים מכלים שונים וזוהי ענין חותם הראשון אשר מבליטה דלמטה נעשה שקיעה מלמעלה והוא ענין תש"י שהם בחי' המשכות ובליטת מוחי' דנוק' הנמשכים לה ע"י עלייתה מבי"ע בשחרית ועומדת בזרוע שמאלי דז"א ומלבישתו ונמשך לה מוחי' אח"כ וענין עליי' זו הוא ע"ד הנ"ל בבחי' עליות העולמות וכמ"ש במ"א ע"פ למען יזמרך כבוד ולא ידום (תלים ל' י"ג) נהורא תתאה קרי תדיר ולא שכיך לנהורא עלאה. ולכן מבואר בפע"ח שכוונת הנחת תש"י לתקן עולם הבריאה ולהעלותו שבבריאה הם השרפים שעבודתם ברשפי אש והתלהבות וכ"ה חלק התפלה שכנגד עולם הבריאה הוא מיוצר עד שמ"ע והעיקר בו הוא להגיע לבחי' אהבה בק"ש כמשנת"ל ונק' תפלה מיושב כי באשה קראו מושב (פסחים ג' א') וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם (תלים כ"ט י') והיינו שבחי' המשכה הבאה מלמעלה באה בהתלבשות אורות בכלים והיינו בק"ש שיש בה רמ"ח תיבין בנין רמ"ח אברים וכידוע במנין האיברים במשנה דגם בראש יש כמו שאמרו ט' בראש כו' (אהלות פ"א מ"הח) והם בחי' כלים למוחי' ועד"ז נעשה רמ"ח כלים לאורות והן רמ"ח תיבין וזשרז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות (מנחות ל"ז ב') שתש"י צ"ל במקום מכוסה לפי שהמשכות המוחי' נקרא חותם שוקע כנ"ל, אבל בחי' העלאה שני' שנת"ל הנק' מ"ן שהז"א בבחי' עיבור בבטן אי' זהו ענין חותם השני שהוא בבחי' שקיעה מלמטה דהיינו בחי' הביטול במציאות ממש מכל וכל ואינו נחשב ליש ודבר כלל אלא כלול <i data-overlay="Vilna Pages" data-value="כא, ב"></i> ונבלע ממש במקור מקומו וכנ"ל במשל מביטול והתכללות כח התחתון בעליון ממנו עד שאינו פועל פעולתו כלל וכאילו אינו במציאות, שכך הוא ענין העיבור שהז"א כלול ממש באי' ואינו נראה כלל עד"מ עיבור הולד בבטן האם שצפון שם וכענין התכללות המדות בשכל בעומק העיון וההתבוננות, ולזאת ההמשכה מלמעלה באה בבחי' בליטה דייקא והוא ענין לידת המוחי' דז"א שהם המשכת מוחי' חדשים לגמרי וגילוי א"ס ב"ה בלי לבוש המעלים וכמשנת"ל פ"א, וזהו מ"ש האריז"ל שלצורך לידת המוחי' דגדלות דז"א הוצרך להיות בחי' עיבור שני שלכאורה אינו מובן איך אחרי שנולד יחזור להיות בעיבור וכמש"ש בשם הזהר בתר דיינקת לון אתעברת מינייהו אך הענין לפי שהמשכת מוחי' אלו הם גילוי גדול מאא"ס בלי לבוש לזה א"א כ"א ע"י שמתחלה יהי' ההעלאה בביטול אמיתי וע"י הביטול הזה יתגלה הארת אא"ס ב"ה שאינו שורה אלא במקום שבטל אליו ית' וז"ס חותם הב' שמשקיעה דלמטה נעשה בליטה מלמעלה, וזהו ענין יצ"מ היציאה ממיצר מי דבינה ולידת המוחי', וזהו ענין תש"ר שהיא בליטת המוחי' דז"א שבאים אחרי עיבור השני דז"א שנכנס בעיבור בבטן אי' וז"ס כ"א אזכרות שבתפילין כמ"ש בפ"א דהיינו ע"י השקיעה והביטול כנ"ל, (משא"כ מוחי' דנוק' אינן באים ע"י עיבור ב' מטעם הנ"ל שהוא בחי' חותם שוקע שבא ע"י בליטה דלמטה בחי' התלבשות ועליי' בלבד) וז"ס שנא' בפע"ח שכוונת הנחת תש"ר הוא תיקון בבחי' אצילות ששם הוא בחי' הביטול אמיתי כידוע בענין ואחר האש קול דממה דקה (מ"א י"ט י"ב) דתמן מלכא קאתי שר"ל על עולם האצי' דתמן מקנן אבא כח מה כמ"ש במ"א, וחלק התפלה שכנגדו הוא בחי' שמו"ע תפלה מעומד כמשתחווה לפני המלך וכמ"ש בחנה וקולה לא ישמע (שמ"א א' י"ג) וכל המשמיע קולו כו' (ברכות כ"ד ב') לפי שאז צ"ל תכלית הביטול בלתי הרגשה מעצמו אחר שנגש לפני המלך ממש, וגורם עי"ז המשכה בבחי' בליטה מלמעלה בחי' גילוי אור שאינו מלובש בכלי (עד שגם למטה יכול להיות שינוי הטבע כו' כמש"ל) והוא ענין וימינו תחבקני דהיינו בחי' חיוורתי חסד דע"י שמתפשט עד למטה שז"ס הרצועות דתליין על לבא והיינו שתש"ר צ"ל מגולים דוקא כמ"ש וראו כו' (דברים כ"ח יו"ד) ולא יכנף (ישעי' ל' כ') וע"ז כיוונו רז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה (ע"ז ג' ב') כי חמה נק' בחי' ז"א שיתגלו אורותיו בגילוי רב ועצום ועד"ז הוא ענין הל"ת בבחי' ביטול והנחת עצמותו לא תאכל חלב וגורם מלמעלה בחי' בליטה כנ"ל:
17 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Cassuto on Exodus 34:5:1
history »
Version: Jerusalem, 1951 (Hebrew)
<b>וירד ה' בענן</b> מן השמים על הר סיני כבמעמד הראשון המסופר בפרק י"ט: בכתוב שם בפס' כ': וירד ה' על הר סיני, והענן נזכר שם למעלה בפס' ט"ז. <b>ויתיצב עמו</b>, עם משה, <b>שם</b>. על משה נאמר <b>ונצבת</b> (ל"ג, כ"א), או <b>ונצבת לי</b> (ל"ד, ב'), ואילו על ה' בא הפועל בבניין התפעל, מפני הכבוד, כדוגמת ההתפעל של הפועל <b>דבר</b>, הבא לפי ניקוד המסורה בבמד' ז', פ"ט, וביחז' ב', ב', ומ"ג, ו'. <b>ויקרא בשם ה</b>', הכריז על שמו ועל מידותיו, כלומר על פירוש שמו.
18 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Yalkut Shimoni on Nach 1080:1
history »
Version: Yalkut Shimoni on Nach (Hebrew)
שנו רבותינו כשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח ארבע אמות מדרום וארבע אמות מן המערב כמו גא"ם, מ"ט אמר רב יוסף מום דלא הוי סיפק, אמר אביי השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה וישרל רבים כחול אשר על שפת הים סיפק, מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא הוה סיפק, א"ל התם אש של שמים מסייעתו, א"ל רב יוסף לאו היינו דתנינן ויכינו המזבח על מכונותיו שהגיעו לסוף מדותיו, והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, אלא א"ר יוסף קרא אשכחו ודרוש ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה, כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, בשלמא בית מנכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי, א"ר אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו, ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו צבור ומונח באותו מקום, ר' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח האברים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין שם בית. במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקומו, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית, ואחד שהעיד על התורה שנכתבה אשורית:
18 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Terumat HaDeshen, Part II 30:1
and 2 others »
Version: Warsaw 1882 (Hebrew)
<b>סימן ל </b>שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי מוהר"ר יודא אשר דרשתני אם נטלה המרה באווזא אי נהגינן להטריף או לאו. דע דנראה לנהוג איסור כדברי התוס' ורמב"ם ומהר"ם בהגה"ה במיימוני ואשירי ובכתב אשירי אע"ג דיש עופות שאין להן מרה דתולדותם כך היא אין ללמוד מהם לעופות אחרים אמנם יש ללחוך הכבוד אם יש בה טעם מרה כדכתב ראבי"ה נראה דאפילו לדידן יש לסמוך על ככה. נאם הקטן והצעיר שבישראל: ¶
18 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
edited
Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Middot 4:7:3
history »
Version: On Your Way (Hebrew)
החליפות. כפי הנראה קאי על הט"ו אמה העודפות מזה ומזה, שא, לו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות. וכן נראה מלשון הרר"ש שבכתב מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסיבה וכותלם, ולדרום כנגד התא והורדת המים וכותלם, שהן י"ט אמה מזה ומזה. ע"כ. ור"ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה, שכל שכן שהיו כותל האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל שמזה ומזה:
18 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot 11:8:3
history »
Version: On Your Way (Hebrew)
אי נמי, במנורה של חוליות דלא הוי חבור מדאורייתא אלא דרבנן גזרו, ולכך ניחא טעמא דבית הלל דלא מייתא לה הפרח טומאה דיש יד להכניס ולהוציא, כיון דשל פרקים הוא לא גזור בכהאי גוונא כשהיא בחדות. מהר"מ. ולהר"מ בלאו הכי לא קשה מידי, דסבירא ליה דבגדים שנגעו במת אינן כמת לטמא באוהל ובמשא אלא לטמא ז' במגע. ונתן טעם, שהמשא במת עצמו אינו מפורש, ובאוהל בכתיב אדם:
18 hours ago
-
Michael Kimmel
edited
Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Balak 61
and 2 others »
Version: Aderet Eliyahu, Livorno 1864 (Hebrew)
<b>ובזה</b> יובן בס"ד לרמוז ואמרתם כה לחי והוא ע"ד שבכתב הרב ז"ל למעלה ע"פ בה תברכו את בני ישראל אמור לה"ם שהשלשה ב"ה דאבות כבר אמורים והחידוש הוא בב"ה של דוד הע"ה וכאמור וז"ש כאן ואמרתם עתה מחדש כ"ה לחי הוא דוד הע"ה שהוא חי וקיים ולכן זכר ג"פ שלום לרמוז לג' פעמים ב"ה דאברהם יצחק ויעקב האמורים:
18 hours ago
2 related »
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 61
and
Yoma 83
18 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 61
and
Yoma 83a:40
(automatic citation link)
18 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 52
and
Sanhedrin 89
18 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 52
and
Mishnah Sanhedrin 9:6
(automatic citation link)
18 hours ago
-
Michael Kimmel
deleted a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 48
and
Yoma 83
18 hours ago
-
Michael Kimmel
added a connection
between
Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Sotah 48
and
Yoma 83a:40
(automatic citation link)
18 hours ago