Mitzvah 275 ער״ה:ב׳
1 א
שלא יעבד כהן בעל מום במקדש - שלא יעבד כהן בעל מום בעבדת בית המקדש, שנאמר (ויקרא כא יז) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו. כלומר לא יקרב לעבדה, כי כל עניני מאכ קרוי לחם בהרבה מקומות (עי' רש''י בראשית לא נד). ומום זה ענינו מום קבוע, שכן פרשו בספרא (אמור ג ה) אשר יהיה בו מום לא יקרב אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין? תלמוד לומר באותה פרשה כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומום קבוע הוא, כגון גרב או ילפת והיא החזזית. Is is forbidden for a blemished priest to serve in the Temple - A blemished priest may not serve in the Temple as it is written (Lev. 21:17), "A man from your descendants in their generations who has a blemish shall not serve to bring forth the bread of his Lord." This means that he may not perform the service, because all types of food are called bread in many places (see Rashi Gen. 31:54). The blemish refered to in this context is permanent, as is explained in the Sifra (Emor 3:5), "'Who has a blemish shall not serve' only includes a permanent blemish, how do we know to include a transient blemish? The verse says in the same section, 'any man who has a blemish shall not come close.'" Examples of permanent blemishes include eczema and boils that are raised.
2 ב
משרשי המצוה. לפי שרב פעלות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשנה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו לא יאותו פעלותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן יפה תאר ויפה מראה נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה, אפשר שיש בשלמות צורתו, רמז לענינים, שמתוך מחשבות האדם בהן, תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שנוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן החפץ. From the root of the mitzvah: Since people ascribe value to activities based on the importance of the performers of those activities. A person who appears important and well mannered will find more favor in all that he does before those who see him. In the opposite case, a person who is of low form and unusual appearance will seem unworthy in the eyes of his beholders if his actions are any less than perfect. It is therefor appropriate that the person on whom atonement depends be of pleasant appearance in all facets so that people will attach their thoughts to him. Aside from this, it is possible that in his perfect form there is a hint to certain concepts, for as a person contemplates[the perfect form] he will purify his soul and elevate it. Therefor it is improper for there to be anything unusual in any form in him, lest the soul of the contemplative be scattered due to the anomaly, for it would then be moved from the purpose.
3 ג
דיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (בכורות מג, א) ששלשה מיני מומין הן, יש מומין שפוסלים הכהן מלעבד, ואם הן בבהמה פוסלין אותה מלקרב, ויש מומין אחרים שפוסלים האדם בלבד מלעבד ולא הבהמה מלקרב. ויש מומין שאין פוסלין לא אדם ולא בהמה, אלא משום מראית העין. וכל כהן שיש בו אחד משלשה מיני מומין אלו אינו עובד. אין פוסלין באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף כגון שנטל כליתו או טחל שלו או נקבו מעיו, אף על פי שיעשה בהן טרפה עבדתו כשרה, שנאמר שבר רגל או שבר יד מה אלו בגלוי, אף כל שהוא בגלוי. ומנו חכמים (רמב''ם ביאת מקדש ז ח) שהמומין שהם פוסלין בין באדם ובבהמה הם חמשים, מלבד שיש מומין מיחדים בבהמה והם עשרים ושלשה, ונמצאו בבהמה שבעים ושלשה, ויש גם כן מומין מיחדים באדם והם תשעים, נמצאו הפוסלין באדם מאה וארבעים. וזהו כלל התשעים המיחדים באדם, שמונה יש בראש, ושנים בצואר, ארבעה באזנים, וחמשה בגבנים ארבעה בריסי העינים, אחד עשר בעינים. ששה בחטם, שלשה בשפתים, ושלשה בבטן, ושלשה בגבו של אדם, וששה בידים, ארבעה באברי הזרע, חמשה עשר בשוקים וברגלים, ארבעה בכל הגוף, שמנה בעור הבשר. ועוד ארבעה מומין גדולים מיחדים באדם ואינם בגלוי, ואלו הן, חרש, שוטה, ונכפה ואפילו לימים, ומי שרוח רעה מבעתתו אפילו בעתים ידועים. ומלבד אלה, יש עוד שנים שפוסלין מפני מראית העין, ואלו הן, מי שנשרו ריסי עיניו אף על פי שנשאר השיער בעקרן ומי שנטלו שניו. The laws of the mitzvah: What Those of Blessed Memory (TBM) said (Talmud, Bechorot 43a), that there are three kinds of blemishes. Some blemishes disqualify a priest from performing the service, and if similar blemishes were to be found on an animal, the animal would be ineligible to be offered as a sacrifice. Some other blemishes disqualify a person from the service but do not disqualify an animal as a sacrifice. And some other blemishes disqualify neither a man nor an animal, and our only concern is the perception of a blemish. Any priest that shows any of these blemishes may not serve. Only external blemishes disqualify a person, but blemishes that are inside of his body, like a missing kidney or spleen, or a punctured intestine, even though they render him terminally ill, his service is still valid. This is because of the verse, "a broken leg or hand" just as those are external, so too must all disqualifying blemishes be external. The Sages enumerated (Rambam, Laws of Biat Mikdash 7:8) 50 blemishes that disqualify both people and animals, 23 that are unique to animals, for a total of 73 in animals. There are also 90 blemishes that are unique to people, for a total of 143 blemishes in people. The categories of the 90 that are unique to people are as follow: eight in the head; two in the neck; four in the ears; five in the shoulders; four in the eye lids; eleven in the eyes; six in the nose; three in the lips; three in the abdomen; three in the back; six in the hands; four in the genitals; fifteen in the thighs and legs; four in the general form of the body; eight in the skin tone. Four more significant blemishes apply to people that are not external, and these are: deaf-mute; mental retardation; malnutrition (even temporary); and a person who produces a foul odor (even if the timing is predictable). In addition to these there are two more that present problems of public perception, and these are: One whose eyelashes have fallen off, even though a meaningful amount remains at the root, and one who removed his teeth.
4 ד
וזהו כלל החמשים שפוסלין באדם ובבהמה חמשה באזן, ושלשה בריס של עין, ושלשה אלו בכלל חרוץ האמור בתורה, שמנה בעין, שלשה בחטם, ששה בפה, שנים עשר באברי הזרע, ששה בידים וברגלים, ארבעה ראויין להיות בכל הגוף, ואלו הן גרב, והוא האמור בתורה. ב) יבלת שיש בו עצם, וזהו יבלת האמורה בתורה. ג) מי שיש בו חזזית המצרית כל שהוא וזו היא ילפת האמורה בתורה. ד) כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה, ואין הצלעות בכלל עצמות שבגלוי. ועוד שלשה אחרים הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד. ב) החולה שהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו, אבל הטרפה, כשר באדם ופסול בבהמה, וכן יוצא דפן, כשר באדם ופסול בבהמה. ג) המזהם הרי חמשים. ויתר פרטיה במסכת בכורות פרק שביעי. These are the categories of the fifty disqualifying blemishes that apply to people and animals: five in the ear; three in the eyelid, and these three are included in the term 'gouged' that is used in the Torah; eight in the eye; three in the nose; six in the mouth; twelve in the genitals; six in the arms and legs; four that can be anywhere on the body, and these are the 'eczema' that is mention in the Torah, a protrusion that has a bony form, and this is the 'boil' of the Torah, one who has even a small Egyptian coloring, which is the 'yalefet' mentioned in the Torah, and any bone that displays a crack, which is the 'harutz' mentioned in the Torah. Ribs are not considered viewable bones. There are three more: an old individual who shakes when standing; a sick one who trembles because of weakness (though terminal illness is only a disqualifier of animals, as is birth by Caesarian); a repulsive one. That totals fifty. More details are found in the seventh chapter of Tractate Bechorot.
5 ה
ונוהגת בזמן הבית בכהנים, וכן העובר על זה ועבד, והוא בעל מום, אם הוא מן המומין הפוסלין באדם ובבהמה, בין שוגג בין מזיד עבדתו פסולה, ואם היה מזיד חיב מלקות. וכן אמרו בספרא (אמור ג יא) אין בעל מום במיתה אלא באזהרה. ואם הוא מן התשעים מומין המיחדים באדם, אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבדתו. ואם הוא מן המומין שפסלותן אינו אלא מפני מראית העין אינו לוקה, ועבדתו כשרה. The mitzvah applied to priests when the Temple stood, and one who transgressed this prohibition and served with a blemish, if the blemish would also disqualify an animal, whether the service was performed inadvertently or deliberately, it is invalid, and he is flogged if he acted deliberately. They also said in the Sifra (Emor 3:11): A blemished [priest] is not punished with death; he has only transgressed a negative prohibition. If the blemish was one of the ninety that are unique to people, even though he is flogged, the service is still valid. If the blemish was one that is only perceived as problematic he is not flogged and his service is valid.